ביקורת ספרותית על לפני שאפול - מהעולם האמיתי # מאת לורן אוליבר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 22 במרץ, 2014
ע"י נצחיה


העיתונאי הזה, זה שאף פעם לא שואל אותי איזה ספר מונח עכשיו ליד המיטה שלי, או עם איזו דמות הייתי רוצה להיפגש לארוחת צהרים (תשובה: עימנואל לוטם), יכול היה גם לשאול אותי שאלה נוספת. למשל: לאיזו תקופה היית רוצה לחזור? היות ואני בנאדם של כאן ועכשיו אני נוטה שלא לפתח נוסטלגיה מזוייפת לשום תקופה בחיי. אבל בפרט ובאופן בולט ומודגש ביותר, לא הייתי רוצה לחזור לתקופת התיכון שלי. רוב הזמן הייתי אומללה, והכי גרוע זה שברוב הזמן אפילו לא הבנתי עד כמה אני אומללה. כצפוי, אני לא הולכת לשום פגישת מחזור. אין לי שום טעם לפגוש באופן מלאכותי אנשים שלא מעניינים אותי ושלא שמרו איתי על קשר מאז. אבל מפגשים קורים אם נרצה ולא נרצה. לפני כמה שבועות פגשתי את ד' שלמדה איתי בתיכון. דיברנו שיחת נימוסים קלילה, וריכלנו על חלק ממי שלמדו איתנו באותה כיתה. כלומר: בעיקר על הקבוצה המקובלת, זו שלא נמניתי איתה. דיברנו על ד' עצמה שבתיכון לא שיערה שתהיה רווקה בגיל 40. על צ' בת הרב שלא חשבה שהיא לסבית, על מ' שלא יכלה לתאר לעצמה בחלומותיה הרעים שהבן שלה ימות מסרטן לפני הבר מצווה שלו. לא כל כך דיברנו עליי, שכן אני לא מאוד מעניינת. נכון שלא הגשמתי את הציפיות שתלו בי ואין לי דוקטורט, אבל יש לי מקצוע טוב, משפחה שלמה וטובה, ובניגוד למה שהייתי בגיל 16, אני גם יודעת להתלבש.

בקיצור, כאן ועכשיו הוא טוב מאוד בשבילי, תודה. הספר הזה זורק אותך, אם תרצה או לא תרצה לעומקו האומלל של גיל 17 ושל כיתה י"ב. עם כל סיבוכי הנפס, מדרג הניקור האכזרי של הסולם החברתי, החברות השטחית, הזוגיות הבוסרית, המריבות עם ההורים והמורים, וכאבי הלב. בניגוד לימים התמימים שאני חוויתי בתיכון הדתי והשמרן, כאן יש תיכון חולני כמעט. אם להאמין לתיאור המחברת הוא מלא סיגריות, סמים, תאונות דרכים, פלרטוטים עם המורה ועם החברים לכיתה, ואלכוהול. המון המון אלכוהול. בתוך כל זה אנחנו כקוראים זוכים לחוות שבעה ימים עם סמנתה קינגסטון. או למעשה שבע פעמים את אותו היום.

שכן כמו בסרט "לקום אתמול בבוקר" סמנתה מוצאת את עצמה בלולאת זמן. אין לזה הסבר מספק בספר, אבל היא חווה את יום שנים עשר בפברואר בדחיסות רבה, עד לתאונה שקורית בסופו ובה היא מוצאת את מותה. היכולת הזאת לחזות את האירועים שיהיו ולחוות אותם שוב, מקנים לה, בדיוק כמו בסרט "לקום אתמול בבוקר", לערוך שינויים והתאמות, לתקן מעשים נלוזים שהיתה שותפה להם או לפחות עדה שותקת, ולזרוק את החבר שלה. כאמור, הספר לא מקורי במיוחד. הרעיון של חזרה על אותו היום כבר מוכר. גם הרעיון של אדם שמת החוקר את נסיבות מותו כבר היה בספרים שונים, כמו "מבט מגן עדן".

מעבר לרעיון הלא מקורי, אפשר גם לדון על הביצוע. מי שאוהב את תקופת התיכון, או מי שנמצא בה בעצמו בדיוק עכשיו, יכול אולי להזדהות. מישהי כמוני, שהבת הרביעית שלה נמצאת בסוף התיכון, כבר חוותה אותו מספיק פעמים כנראה. אפשר לוותר.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
נתי, תודה על תגובתך. אני חיבת להוסיף הבהרה. לא כל הספרים העוסקים בתקופת התיכון ובבני נוער רעים בעיני. יש כאלה שהם טובים למדיי, ויש כאלה שאפילו טובים מאוד. "מרחק נגיעה" למשל הוא ספר שנוגע בדיוק בתחושת האומללות הזאת של הלא-מקובלים בתיכון, והוא נגע בי מאוד. יש אחרים, כמו אשמת הכוכבים למשל, שבכלל עוסקים בנושאים אחרים ולא מתבוססים בעיסוק החברתי והאופנתי. במקרה הזה, של הספר "לפני שאפול" לא מצאתי עניין רב בכל העיסוק החברתי. המשכתי וקראתי אותו עד סופו כי הקונספט מבטיח התפתחות והתבגרות של הכותבת, אז רציתי לראות מה בדיוק קורה, אבל לא יותר מזה.
נתי ק. (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
חשה כמוך לגבי התיכון. תודה על האזהרה:-)
נצחיה (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
שין שין - בדיוק. גם אני מרגישה ככה.
שין שין (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
תקופת התיכון?! איכס!
נצחיה (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
רץ, איזה סיפור. קצת מזכיר את הסרט "מועדון הקיסר". אני הלכתי לפגישת מחזור של בן הזוג שלי. לא היו שם סיפורים כאלה, אבל היה מביך לראות אנשים בני ארבעים פלוס מריצים בדיחות של גיל שש עשרה.
רץ (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
יופי של ביקרות - גם אני לא הולך לפגישות מחזור, אלא מה, לפני שבוע הצליחו לשכנע אותי להשתתף בפגישת מחזור- וחזרתי עם ריקנות עצומה, ואכזבה מכך שהטיפוס הלא ישר של אז, שהעתיק בבחינות הכבוד, עדיין גאה במעשיו, כאילו הוא סימן את דרכו באותה עת, והגשים אותה, איך לא, בפוליטיקה, רק בשביל הסיפור הזה הייה שווה להיות במפגש.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ