“שאלה דמיונית בבגרות דמיונית במתמטיקה דמיונית ביקום דמיוני. נתון: עבריין צעצוע ושוטרת קשוחה יוצאים זה לקראת זה משתי נקודות מנוגדות של החוק. העבריין מתפלח לרכבת, נוסע באוטובוס, שואל קטנוע וגונב מכונית. בין לבין הוא מתעסק בסמארטפון שלו (שלא באמת שייך לו), שורץ אצל חברו השוודי שהתאסלם, עובר דירות ועושה כל מיני מעשי קונדס, תעלולים, ונדליזם ופשעים בדרגת חומרה משתנה. השוטרת רוכבת על אופניים ונוסעת”

“ספר מתח הוא תוצר של תקופתו. התעלומות שכתבה אגטה כריסטי, למשל, התבססו על בתים מפוארים עתירי משרתים, כאשר השוטרים חסרי היכולת מתבטלים בפני בעלי הבית המיוחסים והעשירים מהם, ומי שפותר את התעלומה הוא איזה זר יהיר שאינו מבין כלום באריסטוקרטיה מקומית... המותחנים האחרונים שקראתי משקפים את התרבות שלנו, שהתפתחה(?) מאז אגטה כריסטי וסתם שנאה או נקמה פינו את מקומן למזימות חובקות עולם כאשר את מקום הסכין או האקד”

“אולי בגלל גודל הציפיה אחרי פרק א' הנהדר של הטרילוגיה ("משחק"), כן גודל האכזבה... הפעם התסבוכת גדולה מדי, צפויה מדי, חוזרת על עצמה מדי ומשעממת. כבר מהבחירה בפתיחה מה"אוריינט" המסתורי (המוכר לנו הייטב) עולה ריח של חוסר אמינות ונטיה להגזמה ודרמטיות לא מציאותית. אחרי לא הרבה עמודים עברתי לקריאה מהירה, לא הופתעתי משום הפתעה שפיזר הסופר בשפע על הדרך. חבל על הזמן, לא.”

“האסקפיזם המושלם ב 100 קמ"ש (כמעט ועל זה בסוף הסקירה). בשוודיה הרחוקה - כשהשוודים המפונקים מתלוננים על החום (נראה אותם באוגוסט ב TLV), ארגון רב עוצמה חובק ארצות משחק בראשם של האנשים והקוראים. מלאכת מחשבת של מתח בלתי פוסק, ממש עד העמוד האחרון. אין רגע דל, ואין עמוד בו הקורא לא מרגיש ששום דבר הוא לא מה שהמוח הקטן שלו חשב... (דיפדפתי הרבה אחורה כדי להווכח שאפשר להבין את הכל גם אחרת...). סופר מעו”

“שאלה דמיונית בבגרות דמיונית במתמטיקה דמיונית ביקום דמיוני. נתון: עבריין צעצוע ושוטרת קשוחה יוצאים זה לקראת זה משתי נקודות מנוגדות של החוק. העבריין מתפלח לרכבת, נוסע באוטובוס, שואל קטנוע וגונב מכונית. בין לבין הוא מתעסק בסמארטפון שלו (שלא באמת שייך לו), שורץ אצל חברו השוודי שהתאסלם, עובר דירות ועושה כל מיני מעשי קונדס, תעלולים, ונדליזם ופשעים בדרגת חומרה משתנה. השוטרת רוכבת על אופניים ונוסעת”

“ספר מתח הוא תוצר של תקופתו. התעלומות שכתבה אגטה כריסטי, למשל, התבססו על בתים מפוארים עתירי משרתים, כאשר השוטרים חסרי היכולת מתבטלים בפני בעלי הבית המיוחסים והעשירים מהם, ומי שפותר את התעלומה הוא איזה זר יהיר שאינו מבין כלום באריסטוקרטיה מקומית... המותחנים האחרונים שקראתי משקפים את התרבות שלנו, שהתפתחה(?) מאז אגטה כריסטי וסתם שנאה או נקמה פינו את מקומן למזימות חובקות עולם כאשר את מקום הסכין או האקד”

“אולי בגלל גודל הציפיה אחרי פרק א' הנהדר של הטרילוגיה ("משחק"), כן גודל האכזבה... הפעם התסבוכת גדולה מדי, צפויה מדי, חוזרת על עצמה מדי ומשעממת. כבר מהבחירה בפתיחה מה"אוריינט" המסתורי (המוכר לנו הייטב) עולה ריח של חוסר אמינות ונטיה להגזמה ודרמטיות לא מציאותית. אחרי לא הרבה עמודים עברתי לקריאה מהירה, לא הופתעתי משום הפתעה שפיזר הסופר בשפע על הדרך. חבל על הזמן, לא.”

“האסקפיזם המושלם ב 100 קמ"ש (כמעט ועל זה בסוף הסקירה). בשוודיה הרחוקה - כשהשוודים המפונקים מתלוננים על החום (נראה אותם באוגוסט ב TLV), ארגון רב עוצמה חובק ארצות משחק בראשם של האנשים והקוראים. מלאכת מחשבת של מתח בלתי פוסק, ממש עד העמוד האחרון. אין רגע דל, ואין עמוד בו הקורא לא מרגיש ששום דבר הוא לא מה שהמוח הקטן שלו חשב... (דיפדפתי הרבה אחורה כדי להווכח שאפשר להבין את הכל גם אחרת...). סופר מעו”