“שני חברים הלכו בדרך, בים בם בום. אחד קיבל מכה בברך, בים בם בום. לאחד קוראים קונור ולאחר מארק. קונור בן ה-15 רק רצה שקט כשהכין שיעורים, וישב מאחורי מכולת אשפה בחצרו בשיקגו. שני ערסים רק רצו לשרוף אותו ושרפו. השיקום היה ארוך, הוא נקם ויחד עם חברו מארק והכסף שהשיג ובגדול, הלכו ללמוד בניו-יורק. יצאו פסיכיאטרים. שיהיה. גיום מוסו הוא סופר פורה והספר הזה הוא אחד המוקדמים שלו, שבזמורה ביתן כנרת מישהו נ”

“אם יעירו אותי באמצע הלילה ויעשו לי מבחן אסוציאציות מהיר, זה ייראה כך: קריסטין הרמל. השחתת זמן! ג'וג'ו מויס. זבלון! גיום מוסו. להטיס מהיד ומייד! הרמל מויס מוסו הם הממ... והממ... הרי הן סימן למחשבות. קרא את הספרים שלהם, פיתח מחשבות סלידה עזה מהשילוש המשובש הרמל-מויס-מוסו. כתב תגובות, לא חסך כותב הביקורות הנרגן את שבטו מהסופר מוסו וגם לא משתי הצלעות האחרות של השילוש המחורטש. קראו את תגובו”

“גיום מוסו כותב תמיד באותו דפוס כתיבה. פרקים קצרים, בראש כל פרק ציטוט מוכר מפילוסוף או ידוע אחר. לרוב הוא מחבר שתי דמויות מעולמות שונים שלא אוהבים אחד את השני, והדו-שיח בין שתי הדמויות הללו עוקצני ומתגרה, כשבסוף העלילה הלימון הופך ללימונדה. למוסו קשה להיפרד מדמויות שנכחו בספריו הקודמים הוא לוקח אותם אתו, ולכן שמי נוהג לקרוא את ספריו מלווה את דמויותיו כברת דרך ארוכה. הספר הנוכחי מתרחש לא רק ב”

“וואו וואו וואו! אם כסטודנטית עייפה תמידית ועוד אחרי יום עוד יותר מתיש נשארתי ערה עד 2:00 בלילה רק על מנת לסיים את הספר הזה כאשר בכלל הייתי בעמודיו הראשונים כשנכנסתי למיטה אומר משהו על הספר הזה – פשוט מטורף! אליס שפר מתעוררת אזוקה באמצעו של הסנטרל פארק לגבר זר שמציג עצמו בפניה כגבריאל קיין, פסנתרן ג'ז שלילה קודם לכן ניגן בכלל בבר בדבלין, אליס ערב קודם לכן שתתה עם שלוש מחברותיה בשאנז אליזה בצרפת!”

“שני חברים הלכו בדרך, בים בם בום. אחד קיבל מכה בברך, בים בם בום. לאחד קוראים קונור ולאחר מארק. קונור בן ה-15 רק רצה שקט כשהכין שיעורים, וישב מאחורי מכולת אשפה בחצרו בשיקגו. שני ערסים רק רצו לשרוף אותו ושרפו. השיקום היה ארוך, הוא נקם ויחד עם חברו מארק והכסף שהשיג ובגדול, הלכו ללמוד בניו-יורק. יצאו פסיכיאטרים. שיהיה. גיום מוסו הוא סופר פורה והספר הזה הוא אחד המוקדמים שלו, שבזמורה ביתן כנרת מישהו נ”

“אם יעירו אותי באמצע הלילה ויעשו לי מבחן אסוציאציות מהיר, זה ייראה כך: קריסטין הרמל. השחתת זמן! ג'וג'ו מויס. זבלון! גיום מוסו. להטיס מהיד ומייד! הרמל מויס מוסו הם הממ... והממ... הרי הן סימן למחשבות. קרא את הספרים שלהם, פיתח מחשבות סלידה עזה מהשילוש המשובש הרמל-מויס-מוסו. כתב תגובות, לא חסך כותב הביקורות הנרגן את שבטו מהסופר מוסו וגם לא משתי הצלעות האחרות של השילוש המחורטש. קראו את תגובו”

“גיום מוסו כותב תמיד באותו דפוס כתיבה. פרקים קצרים, בראש כל פרק ציטוט מוכר מפילוסוף או ידוע אחר. לרוב הוא מחבר שתי דמויות מעולמות שונים שלא אוהבים אחד את השני, והדו-שיח בין שתי הדמויות הללו עוקצני ומתגרה, כשבסוף העלילה הלימון הופך ללימונדה. למוסו קשה להיפרד מדמויות שנכחו בספריו הקודמים הוא לוקח אותם אתו, ולכן שמי נוהג לקרוא את ספריו מלווה את דמויותיו כברת דרך ארוכה. הספר הנוכחי מתרחש לא רק ב”

“וואו וואו וואו! אם כסטודנטית עייפה תמידית ועוד אחרי יום עוד יותר מתיש נשארתי ערה עד 2:00 בלילה רק על מנת לסיים את הספר הזה כאשר בכלל הייתי בעמודיו הראשונים כשנכנסתי למיטה אומר משהו על הספר הזה – פשוט מטורף! אליס שפר מתעוררת אזוקה באמצעו של הסנטרל פארק לגבר זר שמציג עצמו בפניה כגבריאל קיין, פסנתרן ג'ז שלילה קודם לכן ניגן בכלל בבר בדבלין, אליס ערב קודם לכן שתתה עם שלוש מחברותיה בשאנז אליזה בצרפת!”