“שני חברים הלכו בדרך, בים בם בום.
אחד קיבל מכה בברך, בים בם בום.
לאחד קוראים קונור ולאחר מארק. קונור בן ה-15 רק רצה שקט כשהכין שיעורים, וישב מאחורי מכולת אשפה בחצרו בשיקגו. שני ערסים רק רצו לשרוף אותו ושרפו. השיקום היה ארוך, הוא נקם ויחד עם חברו מארק והכסף שהשיג ובגדול, הלכו ללמוד בניו-יורק. יצאו פסיכיאטרים. שיהיה.
גיום מוסו הוא סופר פורה והספר הזה הוא אחד המוקדמים שלו, שבזמורה ביתן כנרת מישהו נ”