משחק תפקידים-עולם חדש קבוצה ציבורית
תודה ללוחמת על התמונה >

בעולם חדשני שנהרס אחרי בעיות במלחמות עתידניות, אנשים חזרו אל ימי הביניים והם חיים בכפרים.
במלחמה עצמה, כוחות מוזרים גרמו להתפתחות חלק מהאנשים ליצורים אחרים, מיוחדים.
יש ליצורים האלו כוחות מיוחדים, חלק מהם מסוגלים לשאוב נשמות מגופם של בני האדם, ולייצר מהם עוד כוח, קוראים להם "גנבי נשמות".
האנשים שנשמותיהם נלקחות מהם הופכים לבובות חסרות תכלית של גנבי הנשמות.
חלקם השני של היצורים משתמש בכוחות כדי להתנגד לאלו שרוצים לייצר כוח מהנשמות, להם קוראים "שומרי נשמות".
לכל אחד מהיצורים יש כוח אחד עליו הוא מתבסס, מים, אוויר, אדמה, או אש.

כל מי שרוצה להיות חלק ממשחק התפקידים, צריך לשלוח לאנג'ל את הפרטים -

שם:
גיל:
מראה:
יצור קסום/בן אנוש:
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!):
רע/טוב(אין בין לבין!):

תמיד אפשר להירשם ולהיכנס למשחק!

רשומים:

אנג'ל-
שם: אייר (Air)
גיל: 13
מראה: שיער שטני, צבע עיניים חום-דבש.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום.
כוחות (אם יש): אוויר.
רע/טוב: רעה

הצבעוני האדום-
שם: ליליאן
גיל: 16
מראה: שיער שחור גלי, עיניים ירוקות, פנים בצורת לב
יצור קסום/בן אנוש: בת אנוש
כוחות (אם יש): אין
רע/טוב: טובה

אריה-
שם: טלרין
גיל: 14
מראה: שער חום ארוך וחלק, עיניים מלוכסנות בצבע חום שחור, גובה ממוצע לגילה, אוהבת צבעים כהים, לא בולטים
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש): מים
רע/טוב: רע

מייטי-
שם: מייטי
גיל: 14
מראה: שיער חלק מאוד, שחור כרמו פחם, עיניים ירוקות ענקיות, די נמוכה.
יצור קסום\בן אנוש: יצור קסום
כוחות: אש
רע\טוב: טובה

טליה-
שם: דיימן (לא מלנצח! לעולם לאאאאאאאאאאאא)
גיל: עוד שבוע 16 (הזמן מתקדם במשחק, כן? ><)
מראה: שיער זהוב חלק ופרוע, עיניים טורקזיות חודרות, עור שזוף, פנים יפות. גובה 1.75 ויש לו שרירים מאורכים יפים כאלה, אבל לא עצומים :P
יצור קסום\בן אנוש: בן אנוש
רע\טוב: רע

ליאו ואלדס-
שם: אדוארד
גיל: 16
מראה: עיניים שחורות, שיער חום, עור שזוף.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש): אדמה
רע/טוב: טוב

לוחמת הפגיון-
שם: דארה
גיל: 17
מראה: שיער אדום,נחושתי גלי וארוך. עיניים בצבע ענבר זהוב ועמוק, פנים נעימות ומבט מהורהר.
יצור קסום/בן אנוש: בת אנוש עם כישרון לא מוסבר להישרדות בלתי אפשרית
כוחות :אין
רע/טוב(אין בין לבין!):טובה
תמיכה בגנבים/שומרים: גנבים.
חיה תאומה: פנתר שחור צעיר, גדול לגילו, עם עיניים זהובות זוהרות.
אופי: נבונה, מעט צינית, בעלת חוש הומור מפותח. לעיתים מהורהרת ומרוחקת, אבל נאמנה לאנשים שבהם היא נותנת אמון, אליהם היא מסורה לחלוטין. חברותית ולרוב אופטימית. נחישות ברזל שאי אפשר לשבור. פטיל קצר.
דברים נוספים- תכונות פיזיות: טובה בטיפוס על עצים. אינסטינקטים מהירים. גרועה בשחייה. מאבדת ריכוז בקלות. מומחית בלחימה בחרב ארוכה ובשימוש בקשת שלה. כאב משפיע עליה בצורה מעטה בגלל אירועי עינויים שונים שקרו בחייה וכישרון ההישרדות שלה.
נשק: פגיון כסף רחב תלוי על חגורה דקה על מותניה, בתוך נדן ארוך על גבה תלויה חרב ארוכה מעוצבת בקימורים פשוטים וחריטות רונות מוזרות. החרב מסוגלת "לספוג" את האנרגיה של היסודות שהיא נוגעת בהם. קשת ארוכה מעץ שחור ומגולף עם חיצים מאותו העץ, לרוב היא מורחת אותם ברעל משתק מבקבוקון קטן.

Pollo-
שם: מרטין
גיל: 15
מראה: עור בהיר וחיוור, גבוה, שיער שחור קצר ופוני שמגיע עד לגבות, עיניים בצבע כחול כסוף, שרירי.
אופי: מעט מעופף, חכם, חברותי, סקרן, מתרכז במטרה, מעט ילדותי.
תמיכה בגנבים/שומרים: גנבים.
עבר: נולד לזוג גנבי נשמות, אימא שלו בעלת כוחות מים ואבא שלו בעל כוחות אש.
הם לימדו אותו בקפדנות על השימוש בכוחות המים שלו. כול פעם שלא עשה מעשה ראוי,
אבא שלו הקיף אותו במעגל אש עד שאמר סליחה. לכן יש לו טראומה מאש.
בגיל 13 ההורים שלו נהרגו על ידי שומר נשמות. מאז הוא נדד.
נשק- סכין עשויה מכסף, די ארוכה וחדה.

קוותה-
שם: נץ
גיל: 16
מראה: שיער שחור קצוץ, גבוהה וכהה, עיניים חודרות אפורות-כתומות.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): אוויר
רע/טוב(אין בין לבין!): רע. רע מאוד.

Sky-
שם: אביגיל
גיל: 16
מראה: שיער בלונדיני ארוך, עיניים כחולות, גבוה, מעט מנומשת.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): אוויר
רע/טוב(אין בין לבין!): רעה

אציו מפירנצה:
שם: אציו.
גיל: 16
מראה: שיער חום קצר, עיניים כחולות, גובה ממוצע.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום.
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): אש.
רע/טוב(אין בין לבין!): טוב.

טוטסי נודלס (לא, לא האוכל, אני חושבת)-
זו הדמות שלי:)
שם: מרדנה
גיל: 19
מראה: שיער שחור כזפת פנים בהירות וחלקות, פה דק ואף ישר (אם הייתי יכולה הייתי מציירת אותה)
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!):אש (והיא גונבת נשמות)
רע/טוב(אין בין לבין!): רעה.

סיריס -
שם:לינץ'
גיל: לא ברור. בין 13 ל15
מראה: רזה מאוד מאוד מאוד אבל שרירי. הוא היה גבוה אבל בגלל שהוא תמיד בכרוע בתנוחה של כמעט על ארבע הוא נראה נמוך יותר ויש לו גיבנת קטנה. השיער שלו היה חום אבל מרוב לכלוך וזוהמה הוא קיבל גוון בוץ אפרפר. הוא לובש מה שפעם היה ג'ינס משופשפים וחולצה חומה עשויה בחלקה מאריג גס וחלקה מעור וכיום נראה יותר כשכבה מוזרה על הגוף שלו.הוא יחף.עיניים תכולות-אפורות שנראות כמו דסקיות שטוחות. הן מתכווצות לקו דק כשהוא דרוך(כמו חתול)
יצור קסום/בן אנוש:יצור קסום
כוחות : מים
רע/טוב: רע
תמיכה בגנבים/שומרים: גנבים
חיה תאומה: שלדג

נטוטו-
שם: סילוורבי (Silverbi)
גיל: 13
מראה: שיער ארוך וגלי בצבע צהור בוהק, עור בעל גוון כחלחל נוצץ, עיניים סגולות. ממש רזה וקצת נמוכה.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): אוויר (זה כולל גם לעוף)
רע/טוב(אין בין לבין!): טובה
תמיכה בגנבים/שומרים: (?)
אופי: חמודה ובדרך כלל שמחה. תמיד מצליחה לנחם ואוהבת לעזור. שונאת כל דבר לא נחמד שקיים. מאוד חברותית.
תכונות: עפה ממש מהר, טובה בהתגנבות, יש לה זיכרון מדהים, שרה ממש יפה.
חיה: ציפור שיר כחולה וקטנה עם בטן לבנה, ממש מהירה וחמקמקה.
נשקים: https://encrypted-tbn2.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcT6NPm3Yy6Ap1fIhn7OkFgsqppKSAmDO6HfmEqoibRS28ERNhV8
ו..
https://encrypted-tbn1.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcS1DFaKwW55Ib32INj2FXbHUo2xu_QPee0gv6mPbIk-9jjE5vFz
חסרונות: סומכת יותר מדי על אנשים, מאוד פזיזה.

קידה-
שם: ויקי
גיל: 17
מראה: שיער שחור חלק וארוך (תמיד פזור) עור שזוף, עיניים כחולות- ירוקות (מין גוון טורקיז טווס כזה) גובה בינוני. מבט משועשע- קודר תמידי...
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): אש
רע/טוב(אין בין לבין!): טובה (איזה שינוי מפתיעO.O)
תומכת בגנבים/שומרים: גנבים.
יה תאומה- יגוארית מגודלת בשם סיין
אופי (זה סוג של אופי יחד עם עבר...)- לויקי יש השקפת עולם מעורפלת מאוד- היא מחשיבה את עצמה לטובה, אבל שייכת לגנבי הנשמות, היא שונאת חוסר מצפון, אבל לא מצפונית במיוחד בעצמה. (אפשר לומר שיש לה פיצול אישיות רציני...)
יש לה טראומת- ילדות רצינית שמשפיעה עליה המון. כדי לשרוד את החיים הקשים של יתומה חסרת כל, היא פיתחה צד רצחני מאוד בעצמה, זה החלק שאליו היא נכנסת כשהיא נלחמת, ולא פעם היא איבדה שליטה לחלוטין ופגעה באנשים. זו הסיבה שהיא החליטה להתרחק מבני האדם ככל שיכלה. סיין היא היצור הקרוב ביותר אליה, והיחידה שממנה אכפת לה.
היא גילתה את כוח האש שלה במקרה, ופיתחה את היכולת הזו בכוחות עצמה.
נשק- זוג קטאנות, פגיון הטלה.
חסרונות- הייתרונות של ויקי הם בעיקר בתחום של לחימה, כך שכל מה שקשור לאסטרטגיה הוא לא ממש הקטע שלה... היא טיפוס שלא חושב, ולרוב תנשך הרבה לפני שתנבח. פזיזה, לא גמישה, גרועה בטיפוס, אם נקשרת למישהו- תעשה הכל למענו.

אנוביס-
שם:פיירו
גיל: 18
מראה: שיער בוער עור שחום צלקת על היד וקעקועי אש על הגוף
יצור קסום/בן אנוש:יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!):אש
רע/טוב(אין בין לבין!): רע

סקיי
שם: רידלי (כינוי:רד) צ'ייסון
גיל: 15.5
מראה: שיער שטני גלי מעט אבל לא מטוטל, עור בהיר אך לא מדי, עיניים ירוקות בוהקות, גובה ממוצע,
יצור קסום/בן אנוש:יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!):אש
רע/טוב(אין בין לבין!):טוב
תמיכה בגנבים/שומרים: שומרים
חיה תאומה: אריה הרים.
כלי הנשק: חרב גדולה תלויה על נדן על גבה ופיגיון קטן מצופה רעל בתוך המגף שלה (למקרה חירום)
אופי:יהירה, פתיל קצר, שתלטנית, חוש הומור שחור טיפה, בעלת חוש ראיה חד, חברותית מאוד, עקשנית, ונאמנה למי שנאמן לה.

רואן-
שם: רואן (רדפוקס)
גיל: 17
מראה: עיניים אדומות ושיער אדום, פנים לבנות וחיוורות, רזה וגבוהה עם רגליים ארוכות, כנפיים זהובות.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום.
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): מפתה אנשים, מביאה את הרושם של הישות המושלמת, ואז.. הורגת אותם, ואש.
רע/טוב(אין בין לבין!): טוב
תומכת בגנבים/שומרים: גנבים.
חיה תאומה: רועה גרמנית בשם פליים (באנגלית- להבה).
אופי- נקמנית, אנוכית, חסרת רחמים, מושכת (?), חסרת שליטה, בעלת ביטחון עצמי, לא בוטחת באחרים, רוצחת, לא הבנאדם הכי נחמד בעולם.
עבר- אבא שלה היה פירומן, ושרף את הבית כשאמא שלה ילדה אותה. האמא נהרגה ונשרפה בשריפה- והיא- בדרך פלא נשארה בחיים, שער אדום מחליף את הבלורית החומה שניתנה לה עם לידתה. גונב נשמות בשם ארתור טוליק, אימץ אותה כבת, בעודה תינוקת. היא חיה אצלו ולמדה את המיומנויות של גנבי הנשמות, וכיצד להשתמש בכוחות האש שלה, שעדיין לא ברור איך הגיעו אליה. 19 שנים הייתה אצל ארתור, עד שיום אחד הוא נמצא מת אצלו בחדר. מאז היא נדדה 3 שנים, עד היום.
נשק- פגיון זהב, שני קעקועי להבות על כף ידה הדוחים אויבים.

דארקי-
שם: מארק
גיל: 18
מראה: גבוה, שיער שחור ופרוע, עיניים ירוקות חומות. חיוור למדי.
יצור קסום
כוחות: אש
רע/טוב: טוב
חיה תאומה- טיגריס סיבירי לבן.
תמיכה בגנבים/שומרים: שומרים
רקע- גדל אצל משפחה טובה וחינכו אותו מגיל צעיר להיות אדם טוב. גדל ועזב את הבית כדי לנדוד. כשהוא עזב את הבית הוא לקח איתו טבעת אחת למזכרת מהוריו, ופגיון ארד פשוט. באחד הטיולים שלו הוא טייל במדברות מצריים, שם נתקל בשודדי דרכים. בקושי הוא הצליח לחמוק, אבל באותה הזדמנות הוא הבין שהוא צריך ללמוד להגן על עצמו. הוא בא למורה לסייפות, שטען בכל תוקף שעליו ללמוד להשתמש בחופ'ש כי הוא מתאים לו בצורה מושלמת, לכן הוא הזמין אחד בהזמנה מיוחדת. בהזדמנות אחרת הוא הגיע לסיביר, שם הוא פגש את סנוו בהיותו גור והציל אותו. גור הטיגריס החליט לעקוב אחריו, ובשלב מסוים מארק לקח אותו תחת חסותו. לרוב הם נלחמים כצוות.
נשקים- חופ'ש, הפגיון שלו ואקדח קשת שהוא מצא בטיול במזרח.
מיומנויות- מיומנות הישרדות בסיסית, טוב בטיפוס ובריצה. אינסטינקטים חדים ותגובות מהירות.
אופי- אחרי כל כך הרבה טיולים לבד, רק עם סנוו, הוא אוהב להתבודד. לא אופטימי. סקרן. אוהב לדעת רק לשם הידיעה, גם אם זה לא עוזר לו בגרוש. אם הוא יצטרך, הוא יתקוף מישהו בלי להסס, אבל אחר כך זה יעשה לון הרבה נקיפות מצפון.

כיפס
שם: ריין
גיל:17
מראה: שיער סגול, עיניים בצבע אפור-כחול ועצמות לחיים טיפה גבוהות.
יצור קסום/בן אנוש:בת אנוש
כוחות:אין
רע/טוב: טובה
תמיכה בגנבים/שומרים: שומרים.
חיה תאומה: סנאי מעופף בעזרת קרום בין הידיים לרגליים בשם בלו (blue).

לינה -
שם:אליס
גיל:16
מראה:בלונדינית עם שיער ארוך,עיניים אפורות,גבוהה ורזה
יצור קסום/בן אנוש:יצור קסם
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): אש
רע/טוב(אין בין לבין!):רעה
תמיכה בגנבים/שומרים: גנבים.
חיה תאומה- סמורה לבנה בשם סנשאיין
אופי- מסובך מכדי להסביר
עבר-תגלו בהמהלך המשחק.
נשק-חץ וקשת
http://shadowdragon22.deviantart.com/art/Amity-300683807
הדבר הזה-
http://shadowdragon22.deviantart.com/art/Demon-Lords-War-Scythe-275564349
כפפה עם להבים כמו של וולברין.
חסרונות-חולת פסיכוזה,לא מתקשרת טוב עם הסביבה,הזיות,חשיבה לא הגיונית,לא חזקה פיזית.
דרקון ספרים-

דרקון ספרים -
שם: קארו (karo)
גיל: 17
מראה: שיער חום כהה, מבולגן, עד הכתפיים.
ידיים עדינות, קטנות, ועכבישיות. די נמוכה, אך בעלת רגליים ארוכות.
היא רזה מאוד, והחזה שלה יחסית שטוח. יש לה אף ישר עם חוטם שפונה כלפי מעלה,
פה קטן ושפתיים מלאות, קצת דקות. עצמות לחיים נמוכות. עיני שקד אפורות, עור בהיר עם מראה עדין. לגבות שלה יש צורה סבירה. (היא לא מסדרת אותם או משהו) היא יותר חזקה ומהירה מאיך שהיא נראית.
גזע: בת אנוש
כוחות: אין
רע/טוב: טובה.
תמיכה בגנבים/שומרים: שומרים.

roman egal-
שם:טרוס (מהמילה טרה-אדמה)
גיל: 15
מראה: שיער חום כהה, גוף שרירי ומוצק וגבוה
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): קריאת מחשבות ואדמה.
רע/טוב(אין בין לבין!): רע

ארגו-
שם : אריניון
גיל :17
מראה :שער פרוע שחור, גוף רזה ושרירי, עיניים כחולות עם ניצוצות זהובים ובכללי די מתבודד
יצור קסום/בן אנוש : יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!) : אש
רע/טוב : טוב
תמיכה בגנבים/שומרים:

אריה-
שם: ליאן
גיל:14
מראה: שיער חום,עיניים ירוקות,גבוהה לגילה
יצור קסום\בן אנוש: יצור קסום
כוחות(אם יש):אוויר
רע\טוב: טובה
תמיכה בגנבים/שומרים: (?)
אופי- לא בוטחת באנשים בקלות,לא אוהבת לבקש עזרה מאחרים אבל תשמח לעזור אם יבקשו ממנה,בנאדם נחמד אך לא מראה זאת אוהבת חיות וטבע.
עבר-הוריה נרצחו כשהייתה ילדה אימץ אותה פיליפ כפרי עני עם לב טוב אך עם מחלה מאוד קשה טיפל בא כאילו הייתה בתו שלו ואהב אותה בסופו של דבר היא גילתה על כוחותיה,פיליפ הכיר גונבי נשמות ולמד עליהם כל חייו הוא לימד אותה עד גיל 15 אך נפטר מהמחלה הקשה,היא ירשה את ביתו שתירגלה כל יום את מה שהוא לימד אותה. היא יצאה לאגם שביער כדי לתרגל, ולעתים ונמנעה מחברה.
חיה- כלב האסקי לבן כשלג מצאה אותו כשהיה גור ביער מישהו התעולל בו והיא החליטה לאמץ אותו והוא נהיה חברה הטוב.
אופי החיה- נאמן עם לב זהב וחברותי שאוהב לשחק.
אתם יכולים לשדרג לי את הדמות?
המראה: שיער חום ארוך ועיניים ירוקות.

גולגולת הרעם-
שם:סת'
גיל:20
מראה:עור שבצד הימני הוא שחור,ובצד השני כחלחל,עם קעקועים בכתב חרטומים על כל הגוף.פנים קצת אלפיות,עם עין אחת ענברית,ואחת מכוסה בעין הורוס מזהב.העין המכוסה לבנה לגמרי,ועיוורת.לחיים גבוהות ומובלטות.שיער קוצני וארוך קצת בצבע לבן,ומעוטר באניצי זהב.מהשיער מבצבצות 10 קרניים מזהב.גבוה וקצת שרירי,עם הבעה קפואה וקרה.יש לו לכל אורך הידיים קוצים קטנים,והאצבעות שלו הם טפרים ארוכים.יש גם צלקת לאורך העין.היד הימנית שלו מעוטרת צללים.
יצור קסום/בן אנוש:יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!):אש
רע/טוב(אין בין לבין!):רע
תמיכה בגנבים/שומרים: (?)
אופי:קר,מרושע,תוקפני,אינטיליגנט,גאוותן,וסבור שהוא שייך למשפחת פרעונים עתיקה.יודע את כל ההיסטוריה של מצרים העתיקה.
תכונות:מהיר,שוחה טוב,טוב בניווט,וטוב בקפיצות.
חיה:פיתון מרושת נקבה באורך 14 מ'[באמת יש נחש באורך כזה]עם שיני נגיסה ארוכות,בשם נגיני[אני כזה חנפן].נגיני היא חיה תוקפנית שביכולתה גם לאכול בני אדם.היא מאוד חכמה,ויודעת לציית.עיניים זהובות,גוף מפוספס.
נשקים:סימיטר ארוך מאוד עשוי כסף-http://s188.beta.photobucket.com/user/ihearttoast09/media/Anime/CoolSword.jpg.html
להב נשלף ממגן יד-http://www.fanpop.com/clubs/assassins-creed/images/30589825/title/hidden-blade-mk-1-photo
שוט קוצני עם חודים בעלי משקולות כדי לעקור דברים.
חסרונות:עצבני,לא חושב פעמיים,גאוותן,סימלי

נעמה בר-
שם: נוודת (^^)
גיל: 16
מראה: http://www.google.co.il/search?um=1&hl=iw&safe=active&client=safari&authuser=0&biw=1024&bih=660&tbm=isch&sa=1&q=אליס+קאלן&oq=אליס+קאלן&gs_l=img.12..0l2.8168.9175.0.10424.5.3.0.2.2.0.395.601.2-1j1.2.0...0.0...1ac.1.6.img.2x0oWaS1qhg#biv=i%7C32%3Bd%7CNYC3gexytz7YTM%3A
עיניים חומות, שיער חום כהה, כמעט שחור. רזה, לא ממש גבוהה. אתלטית וגמישה (:
יצור קסום/בן אנוש: בת אנוש
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): נוופ
רע/טוב(אין בין לבין!): טובה
חיה תאומה: כלב זאב, בן שלוש שנים (בון boone) בדרךכלל ידידותי אבל כשצריך יודע גם לתקוף ^^
אופי: חשדנית. לא בוטחת באנשים בקלות. היא פוחדת מהרבה דברים, אבל לא תגיד את זה, ותעשה מה שצריך אם זה חשוב לה. שתקנית וסגורה, אבל כשהיא מרגישה פתוחה היא נהיית חייכנית ואופטימית. בכללי היא מסתדרת לבד, אבל היא מרגישה בודדה הרבה פעמים.
אה, וגם אין לה בעיה עם להרוג אנשים, כשהיא חושבת שזה מגיע להם.
עבר: מאז שהיא זוכרת את עצמה הסתובבה לבד בעולם. גונבת מה שהיא צריכה, או דברים למכור. היא לא הרגישה בנוח בשום מקום, ולכן אף פעם לא הייתה במקום אחד יותר מידי זמן..
נשק: שני פגיונות פשוטים, מאיכות טובה. אחד מוחבא עליה למקרי חירום, אז רוב הזמן זה רק פגיון אחד..
חסרונות: פרנואידית, פזיזה, פחדנית (זה כן הולך ביחד XD) ומתעצבנת בקלות. אין לה ממש כוח סיבולת אז היא לא ממש יכולה למשוך ריצה למרחקים ארוכים או קרב ארוך או כאלה P:

ג'ן-
שם: גוון
גיל: 15
מראה: שיער חום כהה עד קצת אחרי הכתפיים. כמעט שחור. עיניים כחולות בהירות. גבוהה יחסית.
עבר: הוריה נפטרו כשהייתה ילדה קטנה. גרה עם דודתה ואחיה הגדול בבית קטן במרכז אחת הערים הגדולות. שמעה כל חייה סיפורים על שומרי הנשמות ועל כמה שהם טובים וראויים להערצה. יום אחד, כשחזרה הביתה, מצאה את אחיה הגדול יושב על מדרגות הגישה לבית כשמפניו נשקף מבט חלול וריקני, לאחר ששאבו את נשמתו. היא מחליטה לצאת ולהצטרף לשומרי הנשמות.
אופי: נחושה. דבקה במטרה. קולטת מהר. אוהבת לתכנן דברים מראש. שונאת כשמשהו לא הולך כפי שהיא רוצה. מתעצבנת בקלות.
חיה תאומה: למור
נשקים: כשיצאה מהבית לקחה איתה חרב גדולה שהייתה שייכת לאביה וכשמת נתלתה בלי שימוש בסלון. היא לקחה גם שקיק ובו אבקה משונה שהיה בחדר של דודתה, אך עדיין אין לה מושג מה האבקה עושה.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש, לבני אדם אין כוחות!): אדמה
רע/טוב(אין בין לבין!): טובה.
חסרונות: לא מיומנת בשימוש בנשקים. לפעמים כוח האדמה שלה יוצא מכלל שליטה. שקרנית נוראית.

נוסעים בזמן-


פולו-
שם: אדם גרייס.
גיל: 17
מראה: שיער שחור חלק (וקצר), עור חיוור, עיניים כחולות בהירות.
גבוה, מעט רזה. מזכיר באופן מטריד את מרטין
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): כוחות שכנוע
רע/טוב(אין בין לבין!): רע.
קשר משפחתי לדמויות במשחק: צאצא של מרטין.

הצבעוני האדום-
שם: ניקולס
גיל: 21
מראה: שער חום חלק פרוע, רזה וגבוה, קצת שרירים, עיניים כחולות-ירוקות גדולות, משקפיים.
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): אוויר
רע/טוב(אין בין לבין!): טוב
קשר משפחתי לדמויות במשחק: צאצא של לוקאס( זוכרים אותו) ומיירה אישתו.

כיפה כחולה-
שם: סינדר
גיל: 16 וחצי
מראה: שיער ג'ינג'י (שבולט לשם שינוי, לא כמו אלה שצריך להתווכח ג'ינג'- שטני), עיניים שחורות שהיא טוענת שהן כחולות כהות. אף ישר, סולד במקצת, והיא גבוהה לגילה. היא כמעט אף פעם לא מחייכת, אבל כשהיא כן, זה ממש יפה. היא דקיקה, אבל חזקה.
והעיניים שלה חודרות שכאלו, כאילו שהיא קוראת את מחשבות שלך או משהו. היא לא אוהבת לדבר, כי היא תמיד מתבלבלת במילים או מגמגמת, אבל היא תמיד יודעת להגיד את המילים הנכונות.
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): ?
רע/טוב(אין בין לבין!): טוב
קשר משפחתי לדמויות במשחק: מידע זה יגיע מאוחר יותר.

הלוחמת בעצמה-
שם: טיארה
גיל: 15
מראה: עור כהה ועיניים זהובות ענקיות, תלתלים חומים ארוכים ועדינים, חיוך רגוע.
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): שליטה מסויימת בטבע.
רע/טוב(אין בין לבין!): טובה
קשר משפחתי לדמויות במשחק: סוג של גלגול נשמה של דארה בעתיד.

ליילק-
שם: קיילי
גיל: 16
מראה: הפנים של טלרין. אבל ממש. יפהפייה. העיניים המדוייקות של טלרין, ולמי שלא זוכר (מכות): עיניים מלוכסנות בצבע חום שחור, ריסים כבדים. שיער ארוך וחלק, אבל בלונדיני (דיימן). לבושה בג'ינס כהה, חולצה אדומה, סווצ'ר שחור עם קפוצ'ון וסניקרס משבצות אדום-שחור.
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): אני אחליט בהמשך
רע/טוב(אין בין לבין!): טוב
קשר משפחתי לדמויות במשחק: צאצאית של דיימן וטלרין.
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 119 דיונים שעל הקיר
פנג הלבן לפני 11 שנים ו-11 חודשים
איך אני שולח דמות?
אנג'ל לפני 11 שנים ו-11 חודשים
אני לא חושבת שזה משנה, כי, טוב, המשחק לדעתי נסגר. סליחה על הגילוי המוזר לשאר השחקנים:O
POLLO לפני 11 שנים ו-11 חודשים
:/
אנג'ל לפני 12 שנים
ווווווווווווווווווהההההההההההוווווווווווו הצלחתי לכתוב פרק חדש. אז, מוצ"ש או ראשון?:O
אנוביס לפני 12 שנים
עכשיו בא לי להגיב סוף סוף במשחק המגנה הזה (:
אנג'ל לפני 12 שנים
יש לך דמות בכלל?
אנוביס לפני 12 שנים
כן חחחחחחח
אנוביס לפני 12 שנים
הייתי יותר עצלן ממך (:
אנג'ל לפני 12 שנים
זה נדיר.
POLLO לפני 12 שנים
מוצ"ש אנג'!! ~~
אנג'ל לפני 12 שנים
אני מצטערת, אבל לפעמים אתה ממש אידיוט:O
POLLO לפני 12 שנים
היי! אני לא כתבתי את זה לפני שעה! כתבתי את זה לפני יום!
הלוחמת לפני 12 שנים
מוות זה טוב. ידעתם?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים
כן. אבל מוות בעינויים זה גם עם סגנון ^ם^
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים
ראשון כבר עבר. בטח ובטח שמוצ"ש. ואנג'י ? אפילו שיש לה פרק, היא מתעצלת. אנג'י, את העצלנית המוכשרת ביותר אי פעם.
אנג'ל לפני 11 שנים ו-11 חודשים
אני יודעתXD
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 11 שנים ו-11 חודשים
את כבר לא. חשבתי שאת מתעצלת להגיב. XDDDD סתםםםם
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
אז יש בסוף פרק חדש או לא?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-1 חודשים
כשאני אתפנה מהפרוייקט שלי אני אתחיל להציק לאנג'י... -_- שאנחנו מעריכים מאוד בתור המנהלת של המשחק כמובן.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
תרדו טיפה בסולם לדיון שלמטה, הכול מתברר. אנג'י מעדיפה ספרים גרועים על פנינו. אני עם קילשון, נטוטו, את אחראית עם הלפידים, ליאן - הגליוטינה :)
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
חחחח
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
אנג'ל, אני לא רוצה שהמשחק הזה ימות, בבקשה, תפרסמי פרק חדש!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
נטוטו, אולי עוד יש סיכוי פצפון למשחק הזה..
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
מה צריך לעשות?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
קודם כל, לחרפן את אנג'י, לגרום לאנשים להגיב, ואז להגיב בעצמינו
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
אוקי, שלב ראשון: לחרפן את אנג'י. מתחשק לך במקרה להפציץ מישהו בהודעות בהודעות?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
שכחת אולי לרגע עם מי את מדברת ?
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
אני מבינה שזה כן?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
למזלי, תמיד יש לי סקייפ חירום לכל זמן ! :P
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
חחחח
אנג'ל לפני 12 שנים ו-1 חודשים
אוווווווווווווווווקי, אני יודעת מה קרה, ארגו, אולי זה יהיה משהו מעניין לפרק הבא. כן, כן. לפרק הבא. הפרק הזה נסגר.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
אני מניח שאנחנו צריכים להביא הרבה אספקה, כי את בטח מתכוונת לחכות עוד שלושה שבועות עד שמישהו יכתוב פרק -_______________-
ג'ן לפני 12 שנים ו-1 חודשים
הממ... כן. זה די הגיוני. יש לי חבילת ביסקוויטים יבשים, גבינה לבנה ומלפפון. זה מספיק?
אנג'ל לפני 12 שנים ו-1 חודשים
אין לך זכות להתלונן, מר הולך-למחנה-לשבוע!!!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
יש לי, גברת-לא-כתבה-פרק-בזמן-שהייתי-במחנה-חמישה-ימים-ומנסה-אפילו-להוכיח-אותי-על-זה !
:P
התגעגעתי ;)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-1 חודשים
הייתי עסוקה!!



בלקרוא ספרים גרועים, אבל עסוקה!!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
ירדנווווווווווווווווווו
להמשיך כאן
הלוחמת לפני 12 שנים ו-1 חודשים
הנשימות שלי בקושי נשמעו מבעד לשאון הדם באוזניי. בפעם השניה באותו היום הרגשתי שהעולם המשיך בלעדיי. הגבתי בצרוה אוטומטית למצבים מוכרים, אבל לא באמת קלטתי מה קורה. ברחתי משם וקפאתי במקום.
טלרין הופיעה בסתמיות ותקפה את ארניון.
אממממ.
עמדתי שם במשך כמה דקות, עד שהמוח שלי תאם את המציאות, ואז חזרתי עם חרב שלופה. כשהגחתי מאחורי טלרין חתכתי ענף שהשתלשל מהעץ שמעלינו. כמו שידעתי, בצורה קצת מחשידה, הענף הצליף באוויר ופגע בטלרין מאחורה, בלחי. "איי!" לא יודעת כמה זה כאב, אבל היא בטוח הופתעה. היא הסתובבה אליי, זועפת.
"חיפשתי אותך במשך יום שלך, רק חיפשתי, במקום לאכול או לשתות או לצוד. לאן לעזאזל הלכת?!" הייתי מחבקת אותה אם היא לא הייתה תוקפת את ארניון. ניגשתי אליו וסתרתי גם לו. "סיפרתי לך על טלרין. אם היא הייתה מנסה, היא הייתה הורגת אותך, ואני לא מפקפקת בכישורים שלך. וזה מה שחסר לי, אני מדברת איתך כל היום על איחוד של כולם כדי ליצור צבא ואתה תוקף את גוון!" נשמתי עמוק וניערתי את השיער שלי.
"היא תקפה ראשונה, כי היא כל כך בוגרת," אמר ארניון בכעס. גיכחתי. ניסיתי לחייך אל טלרין. "אל תשוויצי. אני אעשה את זה בשבילך אחר כך."
נטוטו לפני 12 שנים ו-1 חודשים
(אנג'ל, בבקשה תתני לי משהו לעשות. אני לגמרי תקועה!)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
(חהחהחה, עכשיו גם לי יש כמה טריקים נחמדים בשרוול ! -אנג׳-)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
למען האמת, באותו רגע כל מה שרציתי היה לשבת בשקט בפינה מבודדת ולשרוף משהו.עד שהאפר שלו לא יהיה קיים אפילו.
נעצתי בשתי הבנות מבט זועף מאוד, והתרחקתי משם. חיפשתי לי איזו פינה שקטה. הרגשתי מבט תולה בגבי, אך התעלמתי. אוי, שיקפצו לי כולם עכשיו...
כעבור דקות הליכה ספורות, מצאתי מקום שתאם את מה שחיפשתי. כוך צמחים קטן ונוח, בו יכולתי לשבת חבוי ונסתר.
נשמעה לחישה, הבזק ירוק וגל של כאב. הספקתי לראות את קצה זנבו של הנחש נעלם בין השרכים.
הבטתי אל היד שלי, אל מקום ההכשה. שני חורים משוננים עיטרו כעת את אמצע אמת ידי. חשקתי את שיניי, וניסיתי לנשום ביציבות. שאיפה... נשיפה... שאיפה... נשיפה... הרגשתי את קצב הדופק שלי יורד לאט, וקמתי בזהירות. בינתיים אזור ההכשה החל לקבל גוון ירקרק חולני. הלכתי לאט, משתדל לשמור על דופק נמוך. ההליכה האיטית הקשתה על הדרך, והגוון הירוק החל להתפשט במעלה זרועי, מה שגרם לי לטעות ולעוד מהר יותר. נעשיתי לפתע חלש יותר, והיד הכואבת הפכה רפויה וחסרת תחושה. ארס משתק, חשבתי לעצמי, והתחלתי לחזור על תרגיל השאיפה-נשיבה. כעבור זמן כפול משלקח לי תחילה, חזרתי אל מקום המחנה.
הבנות נעלמו.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
(משעמם לי... לבוא לעזרתך ארגו?)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-1 חודשים
(מממ.. לא, זה בסדר. אולי תלכי לפגוש את ג'ו.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-1 חודשים
"בו." אמרתי מהמקום שלי על העץ. ארניון הגיב בחוכמה ולא קפץ, רק הסתובב והביט בנו בכאב.
אני וטלרין עקבנו אחריו על העצים, העדפתי לראות את זה בתור השלמה עם המצב.
"אל תזוז." נאנחתי. הבטתי בעינייה של טלרין. "בבקשה." לחשתי. "הוא יהיה חייב לך. רק תנטרלי את הארס."
אנג'ל לפני 12 שנים ו-3 חודשים
אחרי הרבה זמן... והשקעה. ורצינות...



ארגו כתב את הפרק, אז תנו לו כפיים! :D
הפרק עבר שכתוב ועריכה שלי, אבל בגדול זה ארגו.
(ואם מישהו ירצה לכתוב את הפרק הבא גם כן, בכיף. זה ימנע התחמקויות נוספות שלי^^)


אז הנה הפרק:
עבר זמן מה מאז הפעם האחרונה שראיתם אחד את השני. וכשגיליתם שמצאתם אחד את השני... טוב, לא הייתם מרוצים, בלשון המעטה.
מסתבר שהאנושיים שמעו על כולכם, ושמועות מתרוצצות עליכם. אחת השמועות היא שאחד מכם מחזיק באבן טעונה בנשמות. והרבה נשמות. אחרי הרס של כפר קרוב, והשארתו נטול נשמות.
אחת כמופיות הגנבים המפורסמות באזור שמעו עליכם, ואחרי ששמעו על הרס הכפר, שוכנעו בדבר - ולכן שלחו יחידה מיוחדת שתלכוד אתכם, ותיקח את אבן הנשמות. מה שהם לא יודעים הוא שמה שכן יש לכם שונה בהרבה.
גם הם כשפים, למרות שהם דור שני. גנבי נשמות מיוחדים שמצאו דרך לתעל את הנשמות שהם לוכדים לטבעות, מה שנותן להם כוחות חזקים יותר; הם נעים במהירות על טבעית וחזקים בהרבה מכל כשף או בן אנוש רגיל.
אתם לא מנסים לברוח למרות העובדה שניכר כי הם עולים עליכם בהרבה (פיזית, בני אנוש לא משתווים אליהם. וכל עוד כשפים לא משתמשים בכשפות - הם לא חזקים ומהירים כמוהם), אבל כמובן שלא תברחו, אתם השחקנים המנופחי אגו של עולם חדש. אתם תתאבדו לפני שתקחו את הרגליים ותרוצו מגורם מאיים.
לפתע מופיעה באוויר מולכם אבן שצבעה מתחלף בכל רגע. האנשים לבושי השחורים רודפים אחריכם ומתקרבים במהירות, עם רצח ותאוות דם בעיניים.
תוהים מה האבן? טוב, זאת לא אבן שטעונה במאות ואף אלפי נשמות, אלא אבן המסוגלת להחזיר לבני אנוש את נשמותיהם שנלקחו. ולמרות זאת, יש לה ערך גדול.
את המידע הזה אתם כמובן לא יודעים (דמויות. אם גם השחקנים לא ידעו, זה יהיה פשוט מוזר O_O מישהו סנילי פה? או שכחן בצורה מחשידה?). רק תגלו מאוחר יותר, לקראת סוף הפרק, כשאחד מכם/אחד הגנבים ישתמש באבן.

הערות/הארות:
-בשביל להרוג גנב אתם צריכים שתי תגובות הרג. מפורטות, בבקשה.
-בשביל להרוג אחד את השני אתם צריכים להפוך למנהלים ולהפוך את עולם חדש למשחק הרג.
-וכן, האבן יכולה להיות שימושית, כי בהמשך יתגלו לה עוד כמה סגולות... מיוחדות :D

ובהצלחה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(מי שתופס תופס! ;)

לאחר לילה רגוע יחסית, התעוררתי עם הזריחה. למשך זמן מה ישבתי על סלע ובהיתי בשמיים כשמחשבות סוערות במוחי. הרגשתי מוזר ולא הבנתי למה. אמא היתה אומרת שאלה החושים המיוחדים שלי.
היום אני יודעת שזה הכוח של אבא, כי אני מרגישה באותו זעם אפל שהיה סוחף אותי לפעמים. אני מחכה שהתחושה תיעלם, אבל היא רק מתגברת, ונראה שהיא מקיפה אותי.
הערתי את ארניון בבעיטה קלה, והוא רטן משהו על זה שהוא ידע שלא אצליח לשרוד בלעדיו. את גוון הערתי יותר בעדינות והוקל לי כשראיתי שהיא מרגישה טוב יותר.
"צריך לזוז." אמרתי. "משהו פה מרגיש לי מוזר, ואני גם לא כל כך נלהבת לפגוש את נץ שוב." לא היה לי מושג למה חשבתי על זה בכלל, הרי נץ מת.
התארגנו במהירות יחסית ופנינו אל עומק היער. לאכזבתי, התחושה הקודרת לא התפוגגה אלא המשיכה להתגבר, ומצאתי את עצמי מביטה לצדדים שוב ושוב כי הרגשתי שעוקבים אחריי.
לאחר כמה דקות של התקדמות משהו נוצץ לכד את עיניי, וקרני השמש הראשונות האירו על סבך השיחים הקרוב. נראה שגם האחרים הבחינו בזה, כי לפתע כולנו קפאנו במקום. בחנתי את השיחים בחשדנות. משהו נצנץ שם, אולי תליון או טבעת. ניגשתי אל השיח ושלפתי מתוכו אבן קוורץ כחלחלה שקווי המתאר שלה מעט מעורפלים. היה ברור לי איכשהו שהאבן נזרקה לשם ולא נמצאת בסביבה הטבעית שלה.
דחפתי אותה לתוך כיס המעיל ומשכתי בכתפיי, אבל הייתי מוטרדת. "גם אתם מרגישים משהו לא בסדר במקום הזה?" מלמלתי והבטתי סביב.
POLLO לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(עוד נראה כמה זמן היא תישאר אצלך ^.^)

התעוררתי בבהלה. עוד פעם חלמתי סיוט על אבא. השמש החלה לבצבץ בשמיים.
"הכול בסדר?" שאלה רואן. "רואן! מה.. מה את עושה ערה בשעה כזאת?" שאלתי בבלבול
וניגבתי את הזעה ממצחי.
"לא יכולתי להירדם בגלל הצעקות שלך" רטנה והתכרבלה עם פליים.
"סליחה" מלמלתי. "טוב, אני הולך להביא כמה פירות יער" אמרתי ושרקתי לאליס.
מדי פעם שמתי לב לכמה עשבים מחוצים, ולעצים שבגזע שלהם שקעים קטנים.
"היו כאן הרבה אנשים" לחשתי ושלפתי את הסכין שלי. לא אמורים להיות באזור הזה כול כך
הרבה אנשים...
אספתי במהירות כמה תותים קטנים ויצאתי מהיער. משהו חשוד פה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי עוד לפני הזריחה, ולא הצלחתי להירדם שוב. העיניים נפקחו מעצמן וסקרו את האזור, כאילו מצפות שכל רגע משהו יקפוץ מהשיחים ויכרות את ראשי. הרגשתי מבוהלת ומבולבלת, מה שהרגיש מוזר אחרי הלילה החשוך וחסר החלומות.
קמתי על רגליי ושטפתי פנים בנחל שזרם בקרבת מקום. הבבואה שלי הביטה חזרה אליי, והיה אפשר לראות בעיניי את העייפות. כשהרמתי את מבטי עדיין ראיתי את הכוכבים, ושום סימן של זריחה.
נשארתי ליד הנחל עד עלות השמש, ואז קמתי והחלטתי להסתובב באזור ולנסות להתנער מהבהלה שאחזה בי מאז שהתעוררתי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(מרטין ידידי, שאני אזכיר לך את התוצאות של ניסיונות הלכידה שלי? *תמימותתמימות*)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(כמנהגי, אתחיל בסוגריים.
פולו - אלה גנבי נשמות רציניים, לא קבוצת מהגרים ירוקים(נדבקתי לכינוי) חסרי ניסיון.)
POLLO לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(=.=)
נטוטו לפני 12 שנים ו-3 חודשים
אני מתעוררת בבוקר לקול שיפוצים ומפהקת פיהוק גדול. ייקח רק עוד יום אחד לגמור לתקן את כל הבית, והפועלים נורא מתרגשים. אני לא חושבת שיצא להם אי פעם לתקן בית כזה. בכל מקרה, הם עבדו כל הלילה.
בלובר עפה מולי ומצייצת לי בוקר טוב.
"בוקר טוב גם לך בלו," אני אומרת בישנוניות טמסתכלת בחלון. איזה יום יפה היום! אני חושבת שאני אצא קצת החוצה.
"מה את אומרת בלו? שנצא לראות לאן הכנפיים שלנו יובילו אותנו?" אני שואלת בחביבות, וכמובן שבלו ממש מתרגשת. היא מאוד אוהבת לצאת החוצה.
אני לובשת טייטס חום וטוניקה וורודה, כי אני רוצה להיראות היום כמו פרח. בלובר שורקת בהתרגשות ועפה החוצה, ואני מיד אחריה. אנחנו משוטטות ביער וצוחקות ונהנות ביום היפה הזה, ופתאום אני שומעת קול. מאחורי. קבוצה של אנשים עומדת מאחורי.
"תביאי לי את האבן" אחד מהם אומר.
אבן? על מה הם מדברים?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
ואו, איזה הצלחה של הפרק.
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
הרגשתי טוב בהרבה לאחר שהצלחתי סופסוף לתפוס כמה שעות שינה. אנחנו ממשיכים ללכת. כאשר אנו רואים את הניצוץ בשיח, דארה ממהרת קדימה, שולפת אבן כחולה משונה מבין השיחים ודוחפת אותה לכיס המעיל שלה. זה גורם לי לחשוד. למה שדארה תשמור את האבן אצלה? מהי בכלל האבן הזו? היא חשובה? יש לה ייחוד כולשהו?
"גם אתם מרגישים משהו לא בסדר במקום הזה?" היא ממלמלת. אני מהנהנת באיטיות ובוחנת את פניה.
"מה האבן הזו?" אני שואלת. "למה נעצרנו? לא כדאי להכניס את עצמנו סתם לצרות. אולי כדאי שנמשיך ללכת."
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(אפשר לפגוש אתכם?)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(הו, גוד דאמיט. לא מספיק שדארה רוצה להתנקש בחיי ? עכשיו גם את ? חח סתם, את יכולה לנסות. אבל נסי לעשות זאת בהתאם לפרק, כ...חלק ממנו.)
איזה יום נפלא.
קמתי בבוקר עם הרגשה משונה שעוקבים אחרינו, אך לא משנה בכמה תחכום הבטתי אחורה, דבר לא היה שם. קיפלנו את המחנה והתחלנו לצעוד, ללא מטרה מוגדרת, כשלפתע דארה זינקה קדדימה, תפסה משהו והטמינה אותו במהירות בכיסה. שתתעסק בענייניה שלה, וכל עוד היא לא מנסה להרוג אותי, זה בסדר.
מצבה של גוון השתפר פלאים לאחר המנוחה, והמאמץ היטיב עמה. היא נראתה רעננה והיא כבר לא צלעה הבה, אך לא יכולתי שלא להבחין שמדי פעם היא מעוותת את פניה בכאב ואז מסתירה זאת שוב. במקרה שנצטרך לרוץ, יש סכנה.
אריאל לפני 12 שנים ו-3 חודשים
לינה:
(אגואיסטים = שליטה!, אחרי שכתבתי תגובה נורמאלית המנהלת החביבה אמרה שיש בסך הכל אבן אחת... תזכרו שאסור להרוג אותי. ><)

אוויר הבוקר היה קר, אני ונץ ישנו מתחת לאחד העצים הגדולים שביער.
פניו נראו שלוות כשישן, בלי כל טיפת אכזריות.
מהזמן הקצר שיצא לי להכיר אותו, הבנתי שהוא חזק, אך אני לא אתן שיהיה חזק ממני.
יש בו רצון לנקמה, כנראה קשור לבחורה כלשהי, מעניין לי לפגוש את זאת שלא עוזבת את מחשבותיו.
נעמדתי על רגלי, שואפת עמוק את ריח הבוקר, אני מותחת חץ לכיוון רקתו של נץ אך במהרה משטלטת על הדחף להרוג כל יצור חי, אני עוצמת עיניים בחוזקה ומנסה לגרש כל מחשבה בזמן שאני מלמלת עובדות חיים על עצמי כדי להתגבר על הפחד הנוירותי.
אחרי שאני פותחת שוב את עיניי אני שורקת קלות לסנשאיין, היא מפהקת וקמה בלי רצון.
"בואי סנשאיין, נלך למצוא אוכל", אמרתי בשקט כדי לא להעיר את הנץ.
השארתי את חצי מהציוד ליד נץ הישן ויצאתי לשוטט ביער.
אחרי כמה עשרות מטרים שהתרחקתי מנץ נגלתה מולי חבורת אנשים, ראיתי איך מישהי עם שיער נחושת אוספת לכיסה אבן כחלחלה יפיפה.
"אבן הנשמות" מלמלתי לעצמי בעודי מסתתרת באחורי השיחים.
זאת האבן שטעונה באלפי נשמות, כל מה שמפריד ביני לבין האבן הוא הנערה.
היא הביטה לצדדים, כחושדת שראתה מישהו שעוקב אחריה, אני לא חושבת שהיא ראתה אותי, כנראה היה בה הפחד של החזקת דבר בעל עוצמה כה רבה, התגובה שלה עוררה בי עוד יותר את הרצון לקחת את האבן.
שניים מבני הברית שלה התעוררו, הם לא מהווים איום בשבילי.
טיפסתי על עץ סמוך, סנשאיין הייתה לידי, יכולתי לבקש ממנה לגנוב את האבן אבל זה פחות כייף.
צפיתי בחבורה שבכל רגע נראתה לחוצה יותר ויותר.
הם התקדמו ועכשיו היו מתחת לעץ שהייתי עליו.
בתנועה חתולית קפצתי מהעץ, עיניי נצצו באש כתומה שהשתלבה עם האפור הטיבעי שלהן.
הרמתי את ידי וחומת אש הפרידה בין הנערה שהחזיקה באבן לבין שאר חברי קבוצתה.
"את האבן" אמרתי בקול קר, אך אז חייכתי ואמרתי בנימוס "בבקשה", הושטתי את ידי קדימה.
לפני שהיא הספיקה להגיב עטפתי אותה בכדור אש סגור.
האש התחילה לשאוב את האוויר סביבה, "אוויר בעד האבן, בחירה שלך" צעקתי לאוויר.
אך כדור האש לפתע נכבה סביב הנערה אדומת השיער, היא השתעלה קלות כשראותיה פגשו באוויר הבוקר.
לא הבנתי את פשר הדבר, לאן הכדור נעלם?
התשובה לא איחרה לבוא, במהירות על אנושית הופיע לפנינו דמות גבר לבושה שחור, עינייו היו צמאות דם, לדם שלי.
"מי אתה לעזאזל?" שאלתי אותו בשקט, הוא לא היה כשף רגיל, הוא היה חזק.
לא התכוונתי לברוח, לא בלי האבן, אבל הבנתי שהיצור הלובש שחורים לא ישתף איתי פעולה.
הוא סובב את ראשו בשתי ידיו וקולות פיצוח קלים יצאו מצווארו.
"חבר שלך?" שאלתי את הנערה האדמונית שהייתה עדיין מבולבלת מכל מה שקרה הרגע.
שלפתי את הבליידים ואמרתי לאדם, "אני לוקחת את האבן הזאת, אפילו אם אצטרך להרוג את שניכם".
הוא חייך, משועשע.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
ממש לא אהבתי את מה שקרה כאן, במיוחד כי לקחה לי שניה אחת יותר מידי לקלוט את המצב.
הנערה הבלונדינית כלאה אותי בכדור אש במיומנות כמעט מושלמת. החום צרב בפתאומיות ועיוור אותי.

כלוב האש טשטש את החול, את טלרין ואת כל מה שמסביבי. הוא נכנס לתוכו ורכן מולי. הרגשתי את הזעם בוער בתוכי, חם יותר מהאש שמקיפה אותי. רק רציתי שהוא יוריד ממני את הידיים המטונפות שלו, והוא ייגמור קצוץ לחתיכות...

אני חייבת להפסיק עם זה.
הנערה נראתה נינוחה, וארניון וגוון היו בצד השני של החומה, בהלם מהמהירות.
"אוויר בעד האבן, בחירה שלך." אמרה ברוגע בקול קר. האבן?
תפסתי את האבן בכיסי. מיקדתי את החושים המיוחדים שלי בקשר בין האבן לנערה.
"לעזאזל..." רטנתי. הייתי צריכה לדעת. אבן נשמות, כמו שחשבתי. כמו שהיתה בתליון של טלרין. אבל כנראה שהיא מכילה גם משהו נוסף, כי היא לא נותנת תחושה אפלה כמו התליון.
לפני שהספקתי להרגיע את עצמי ולנסות לתת הוראות לארניון או לגוון, דמות מטושטשת חלפה על פניי והאש נעלמה. הנערה החליפה כמה מילים עם הדמות, מה שגרם לי לסמן גם אותה בתור יריבה.
החרב שלי היתה מוכנה בידי מזמן, וכרגיל האינסטינקטים פעלו לפני המחשבה. זינקתי הצידה ודקרתי עמוק בצווארו של הדמות שהיתה עם הגב אליי. הוא נהם בכאב, אבל הסתובב במהירות אדירה וכמעט הוריד לי את הראש עם החנית הארוכה שלו. לא נראה שהוא הושפע מכאב הדקירה, אבל איבוד גם הוא איבוד דם.
אם יש משהו שלמדתי מלחימה נגד יצורים חזקים מממני, הוא שהכל תלוי בצורת ההתקפה. חץ בראש יכול להפיל גם שד בגובה שלושה מטרים, חמוש בגרזן.
"ברוך הבא לעולם שלי." גיכחתי כשהדם הציף את גופו השרירי, שניה לפני שהוא בעט בי אל גזע העץ הקרוב.
ארניון וגוון הקיפו אותו ממרחק, מחכים להזדמנות טובה לתקוף.
אחזתי בצלעותיי בכאב, אבל הוא נעלם לאחר כמה שניות. הדבר היחיד הטוב שאני יכולה להוציא מהעינויים בקרח.
הנערה הגיבה רק מעט לאט יותר ממני, וסובבה את הבלייד שלה- בלייד. כמו של נץ- אל תוך פרק כף היד של הדמות השחורה. גוון גרמה לסלעים לבקוע מהאדמה ולכבול אותו למקום, אבל הוא שבר אותם בכמה שניות. היה ברור שהוא לא אנושי, וגם משהו מסוכן מאוד.
"אני לא יודעת אם יש לך שכל, אבל אני הייתי מפנה את הכוח שלי לאיום הכי גדול כרגע." קראתי אל הנערה הבלונדינית, גנבת נשמות כמובן, וסוף סוף מישהי שלא תפשיט אותי.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-3 חודשים
אני הולכת בהליכה מהירה, וסט לידי.
הוא כאן רק במזל. המקום ההוא.... והאנשים האלו.... הם עזרו אחד לשני להתגבר על האנשי זאב.
אני הרגתי אחד אחד את כל האנשי זאב שהעזו להתקרב לסט שלי בעזרת פגיון בלבד.
שלושת החתכים העמוקים בזרוע שלי דיממו כל כך... עכשיו הם שלוש פסים של דם קרוש.
זה רק כאב, אני יכולה להתמודד עם כאב...
האצתי את קצב צעדי, רק להגיע.
לא אכפת לי אפילו לאן. אני לא נוודת. אני יגיע לאן שהרגליים שלי יקחו אותי, במטרה להשאר שם.
הזזאבים האלו.... כל אחד מהם היה אדם. ההרגשה הנוראית בבוקר, כשראיתי את הגופות שלהם, לא גופות הזאבים, גופות האדם, נשארה חרוטה במוחי. כאב לי מרוב צער על האנשים האלו, שלא שלטו בעצמם.
אנשים שאני הרגתי.
גם אם זה היה מתוך הגנה עצמית, הזיכרון הזה חרוט עמוק, צלקת שלעולם לא תחלים.
הבגדים שלי הוכתמו מדם, דם שלי ודם זאבים שהתערבב והוטיר כתמים בשני גווני אדום.
המשכתי ללכת. כל עולמי מאחורי, אני צועדת לעבר עתיד חדש.
עולם חדש.

הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
התגובה היא של לינה

הם נלחמו ביצור, לקח לי כמה שניות יותר להגיב כי את תשומת לבי שבתה טבעת שנחה על הזרת שלו.
לטבעת הייתה הילה מוזרה אך מושכת.
התעוששתי רק לאחר שהנערה בעלת השיער האדמוני הושלכה לעבר גזע עץ.
היא הייתה חזקה, אבל אין מכשול שאי אפשר לעבור.
במהירות נעצתי את הבלייד בפרק כף ידו, ידו נתקה משאר גופו וצנחה ארצה.
הנערה צעקה לי משהו אבל לא הקשבתי, הייתי מרוכזת ונחושה לחסל.
היצור הביט בי בזעם גלוי והדפתי אותו עם כדור אש.
נער עם שיער שחור פרוע החל גם לתקוף את היצור ששכב על הארץ.
לקחתי את היד המדממת של היצור והורדתי את הטבעת, לבשתי אותה בעדינות על האצבע שלי והרגשתי כח נשמות רב זורם בעורקי.
התחושה הייתה מוזרה, הרגשתי חזקה מתמיד.
במהירות שאני בקושי הייתי מודעת אליה נעמדתי מעל היצור, רגלי דרכה על צווארו, הוא נשרף וראשו נותק משאר גופו.

התגובה שלי
הנערה הבלונדינית נראתה בטוחה בתנועותיה, והיא חיסלה את היצור סופית. התקרבתי אליה בצעדים ארוכים ונעצתי בעיניה את המבט החודר שגרם לנץ להתחרפן תמיד.
"מה האבן הזאת עושה?" אמרתי. נשארתי במרחק של שלושה מטרים ממנה, והחרב שלי היתה מוכנה. לבלונדה אולי יש כוחות אש, אבל אני לא זוכרת מתי מישהו ניצח אותי בלחימה ללא כוחות.
אגו. רד.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(אנג'- תמונה מגניבה!
המממ... לא ממש הבנתי מה אני אמורה לעשות...)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(קצת שכחתן שגם הדמויות שלנו יודעות להילחם... והכוונה היא לא שלא הזכרתן, אבל נזרום עם זה)
מהלך העניינים מעכשיו היה מאוד מבלבל. נערה בלונדינית הופיעה כמשום מקום, הקיפה את דארה באש, ואז הגיע גבר חיוור לבוש שחורים עם מבט זדוני בעיניים ושיחר את דארה. עכשיו דארה והבלונדינית והאיש נלחמו, העיפו אחד את השני, והתעלמו לחלוטין ממני ומגוון. כעת שילחתי לכל עבר כדורי אש, בלי לכוון, שכן לא היה ברור מי נמצא באיזה רגע באיזה מקום, אז פשוט קיוויתי שזה ייפגע באויבים, שכן אם זה יפגע בדארה, תהיה לי סיבה מעולה לברוח. אם היא תשרוד...
גוון ניסתה לעזור ככל יכולתה, אך ניכר היה שהיא באותו מצב כמוני - בלבול וחוסר אונים. ועד שהחלטתי לקחת את העניינים לידיים ולהצטרף לקרב הנהדר הזה, הוא נגמר.
כעת המצב היה כזה : הבלונדינית עמדה, רגלה על צווארו הנשרף של לבוש השחורים המוזר, ובעיניה מבט פראי, והיא אמרה בקול קר ועצמתי "את האבן. עכשיו.". המילה האחרונה נאמרה עם איום ברור. דארה, מצידה, השיבה ללא שמץ של פחד "לא. מה כוחה של האבן הזאת ?" בהתרסה, ולפני שהבלונדינית ענתה לה, החלטתי להסתער עליה. רעיון גרוע. אניי שולף את חרבי ומשסף באוויר היכן שלפני רגע היא הייתה, מספיק בקשי להתחמק מהבלייד שלה שעוד מאית השנייה והיה קורע את גבי. אני מעלה את חרבי באש, ומטעה מבהנפת החרב מלמטה למעלה ואז שובר בחיתוך לימין, אך נראה שהנערה ציפתה למהלך הזה, והיא קופצת בסלטה ונוחתת על כתפיי.
(לינה, תידי תודה. יכולתי לעשות תגובה מלאת אגו ולקרוע לך את הצורה, אבל אל תשכחי שיש לך את הטבעת... ;) )
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(למה שהיא תגיד תודה? XD בתגובות קרב אתה עושה בעיקר את המהלכים שלך. לדמויות וותיקות יש צורת לחימה מיוחדת.)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי בפתאומיות כשהרגשתי מחסור חמור בנוכחות. איפה אליס?
קמתי בקפיצה וניסיתי להקשיב. שמעתי קולות של ריסוק במרחק לא רחוק ורצתי לשם.
מצאתי את אליס נוחתת מול נער שחור שיער כשגופה מדממת על הקרקע מאחוריה ונערה נוספת נחבאת בצללי העצים. הנחיתות המספרית הייתה מורגשת היטב, למרות שאליס קרנה בכוח. "אליס!" אמרתי כדי להודיע לה שאני שם. היא הסתובבה רק לשניה, מספיק כדי לראות את הדמות שהוסתרה על ידה וניסתה למנוע מהנער לתקוף חזרה. הרגשתי זרם חשמלי עובר בכל גופי ונעלתי אגרופים בכוח כדי למנוע מהפחד להתפשט.
זאת הייתה דארה. הדם על חרבה, שיערה הפרוע והמבריק, עיניה הבוערות באש שלא נגמרת. אשפת החיצים שעל גבה הזכירה לי את פעולותיה האחרונות: ירי מדוייק ישירות לגרון. נראה שאליס רוצה ממנה משהו, והפעולה הכי קרובה לחמלה שיכולתי לעשות היא למנוע את זה. "אליס, תברחי!" קראתי. עיניה של דארה נפלו עליי בהבעה הסוערת שלה, והשנאה שהרגשתי כלפיה התחלפה במשהו מוזר ולא מוכר. הבטתי באליס בתקיפות. חייבים להתרחק מכאן.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(מישהו רוצה לפגוש אותי?)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(רוצה גם להיצטרף למסיבה הקטנה וה..."נחמדה" שלנו ? חיחיחי, עזבו את הפרק, כולם אצלנו בתגובה הבאה, עושים מלחמה ! חיחיחוחוחהחהחה)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(ואי ארגו, לא ><)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(חיחי בסוף זה מה שיקרה. טוב, שנפזר את החפלה ?)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(שלא?)

נווו אני רוצה להצתרף! שמישהו יסכים כבר!
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(האמת, אני חלק מהקבוצה הענקית המשונה... אבל אין לי בעיה לעזוב. מתחיל להיות עמוס ומשונה מדי O_O . את יכולה לשלוח לי לפרטי את פרטי הדמות שלך, מה שלא תהיה?)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(ג'ן, את משאירה אותי ואת דארה לבד ? זה רעיון טוב ? O.O)
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(כן ^^ למה לא? ללי, תשלחי לי)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-3 חודשים
אני הולכת ביער, רגלי כואבות מההליכה הבלתי פוסקת.
סוף סוף מתחיל להיות בוקר... העיניים שלי כואבות מחוסר שעות שינה.
סט גורר את עצמו אחרי, מילל ברחמים עצמיים. ואז אני קורסת.
יותר מדי- חייבת לישון... אני נרדמת ברגע שהעיניים שלי נעצמות.
(ג'ן, אני מסכימה לך להעיק אותי (: )
BooksDragon לפני 12 שנים ו-3 חודשים
*להעיר
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
המחשבות מתרוצצות במוחי במהירות של 200 קמ"ש בערך. אולי קצת יותר. אני נסוגה לאחור ונבלעת בין העצים, מתרחקת מהמהומה. לא נראה שמישהו שם לב בכלל. הם כולם עסוקים בקרב שלא נראה שאני יכולה להועיל בו. כוונתי לא הייתה להיעלם להם, אלא רק לא להפריע. לא לשמש מטרה נוחה.
אני מתרחקת עוד ועוד, ובסופו של דבר מגלה שהרחקתי כל כך עד כי קולותיהם כבר לא נשמעים באוזני. זה השלב בו אני מתחילה לרוץ. אסור לי להישאר לבד. לא כאן, לא עכשיו. עלי לרוץ עד שאמצא מישהו שאוכל לסמוך עליו, או עד שאמצא את הדרך החוצה מהיער הזה.
אני נעצרת בפתאומיות לאחר זמן מה, כמעט ודורכת על גוף המונח על הקרקע.
זוהי נערה. שערה חום כהה. היא נראית שברירית. עדינה מאוד. כאילו אם באמת אדרוך עליה היא תהפוך לאבקה. פניה יפות, ונראות שלוות. לרגע עולה בראשי ההשערה כי היא מתה, אך אני מבחינה כמעט מיד בחזה העולה ויורד. בנשימותיה. היא וודאי ישנה.
אני תוהה אם להעיר אותה או להמשיך הלאה. אולי לא שווה להתעכב כאן. אך היא עשויה להיות האדם שחיפשתי. חוץ מזה, להפקיר אותה לבדה ביער, ישנה... כאשר אינה מסוגלת להגן על עצמה...
אני בוחנת את פניה כמה רגעים, ולאחר מכן מתיישבת לצד הגוף הישן.
כאן נראה מקום טוב למנוחה בדיוק כמו כל מקום אחר.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
מה.

מבטי קדח בדמותו של נץ. פשוט עצוב כמה שכעסתי לראות אותו, ועוד לא בתור איום. הדמות השחורה מתה בלי שהבנתי מה הסיפור של האבן הזאת, והייתי נחושה לגלות. ועכשיו עוד שאלה התווספה- למה נץ חזר לחיים?!
התקתי את מבטי בכוח ודרכתי במקום בעצבנות. אם נץ כאן אני חייבת לגלות מה קורה, אבל קבוצה גדולה שוב אוייבת וזה חוזר יותר מידי פעמים.
לא מצא חן בעיני שאנחנו צריכים תמיד לשרוד את זה ולהמשיך הלאה, בלי ללמוד כלום. דארה, אם היית שומרת על שפיותך, לא היית מסכימה לזה.
המחשבות עברו בראשי במשך שניות מעטות, בעודי עומדת במקומי. רעיון עבר את סף דלתות המחשבה שלי וברח החוצה. החלטתי לרדוף אחריו.
זינקתי אחורה ונגעתי בידו של ארניון שהיה בטווח שלי. פניתי והתחלתי לרוץ, מסירה את הקשת ומנסה לתפוס חץ כדי למתוח בה תוך כדי ריצה. הייתה לי הרגשה שארניון מאחוריי, אבל איפה גוון? לאחר שתי דקות הגעתי למסקנה שגם אם החליטו לרדוף אחרינו, נץ כנראה מודע ליכולות הירי שלי. עצרתי והסתובבתי אחורה. ארניון היה מאחוריי, אבל לא ראיתי את גוון (את יכולה להמשיך איתנו או לעזוב, מה שבא לך( הרפיתי את החץ והסטתי שיער מעיניי. המרדפים חייבים להיפסק. הרעיון שלי נתפס.
גנבי נשמות. כל כך עוצמתיים מבחינת כוח, אבל אוכלוסייה קטנה, מבודדת, לא מאוחדת. למתנגדיהם יש כל כך מעט אמצעים, אבל למרות זאת הם די שולטים. ואני...כשאני חושבת על היצורים שאספתי סביבי, גנבי נשמות או שומרים לא היו גורם משפיע. המשכתי עם מי שעזר לי לשרוד, עם מי שסמכתי עליו. האין זו הקבוצה החזקה ביותר?
להתמודד עם העולם. זה כל מה שהסביבה הזאת צריכה. המלחמות בינינו לא משפיעות כשיש אויב משותף.
לא יכולתי להסביר את זה לאחרים עדיין. טלרין הייתה צוחקת עליי, אבל היא הייתה יודעת שאני צודקת. ליליאן הייתה נגעלת.
אבל שתיהן נעלמו, ואני עוד כאן...צירוף מקרים?
"טוב, קדימה, בוא נמשיך להתקדם." אמרתי לארניון. "לא כדאי לחכות לגוון?" שאל. הנדתי בראשי. "היא נעלמה לפני שהיצור תקף. לא רודפים אחריה. אם היא מצאה משהו, זה בטח סיבה טובה לא לחזור. היא תמצא אותנו, בוא כבר. אנחנו צריכים להגיע לכפר מרוקן נשמות."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(פעם ראשונה שהשם של הדמות שלי מופיע יותר מפעם אחת בתגובות שלך^^
אולי התקדמות קטנה, אבל עם דארה זה נחשב הרבה...)
רצתי אחרי דארה במהירות שיא, ואף על פי כן נעזרתי בפרצי אש קצרים כדי להשתוות למהירותה. נראה היה כאילו רגליה כלל לא נגעו בקרקע בעודה דוהרת על פני היער ביעף.
הייתי מאמין שהיא נסה על נפשה, אך מהיכרותי הקצרה עמה ידעתי שזה הדבר האחרון שהיא תעשה, אם בכלל.
העובדה שעזבנו את גוון מאחור, אף על פי שזו הייתה בחירתה, טרדה את מחשבתי, אך לא הנחתי לדבר להשפיע עליי. היא עשתה את בחירותיה על פי ראות עיניה, ואנחנו צריכים לדאוג להישרדותנו שלנו.
בנוסף על כך היה האדם ההוא. הוא הופיע אך בחטף, אך על פי המבט רווי ההפתעה והשנאה שדארה שלחה אליו, ניכר היה שהם נפגשו מכבר, ולא בנסיבות ידידותיות במיוחד...
רצנו בדממה, עד שלבסוף האטתי את הקצב וקראתי "דארה ! אנחנו רצים כבר לא מעט זמן. אולי נעצור לרגע ?" שאלתי, כולי מכוסה זיעה. נראה היה שידידתי, לעומת זאת, לא התאמצה מאמץ קל שבקלים.
"טוב, נעצור למנוחה קלה..." היא אישרה, והתיישבה על הקרקע לידי, פורקת את ציודה מעל גבה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
הלחם מהכפר היה כבר קשה לגמרי, והתרחקנו מספיק כדי לוודא שלא עוקבים אחרינו, אז לקחתי רגע כדי למתוח מיתר חדש בקשת שלי והתרחקתי קצת כדי לצוד.
לא הצלחתי להתרכז מספיק, ולקח לי עשר דקות שלמות לצוד עז פצועה. הרעיון שלי נדמה כל כך פשוט ו...
יעיל...
לא רציתי להבעיר מדורה, אבל ארניון היה יעיל לפחות בקטע הזה. הוא יצר פרץ אש פתאומי ועז שצלה את העז במעט מאוד עשן שהתפזר במהרה. אכלנו בזריזות בעוד אני מספרת על הרעיון שלי.
חשבתי על...צבא. מה שאמור להיות כאן, אבל בינתיים יש רק פלוגות מבודדות של גנבים ושומרים. לאחד אותם נשמע תמיד כמו חלום של פציפיסט, אבל כל אחד שמכיר אותי יודע שאני לא כזאת.
יש לי קשרים. אני יכולה למצוא את דיימן, איפה שהוא לא יהיה, ואת ליליאן. אם אני אמצא אותה, אמצא גם את מייטי. מרטין בטח נמצא באזור הזה גם, אם נץ היה פה. ועוד אנר וקבוצת המחקר שלה. אם נתחיל בחיפוש אמיתי של עוד יצורים קסומים, הם יופיעו. מי שלא יודע להילחם, ילמד. אנחנו חייבים לדעת מה קורה כאן, חוסר הידיעה היה תמיד החולשה הבסיסית של האנושיות.
חשבתי עליי ועל ליליאן, והגעתי למסקנה שאין שום חולשה אחרת.
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
the 9th תגיבי :'(
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(כן ליאן. עכשיו, איך לעזאזל אני אמור להגיב ?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(מה דעתך על הרעיון? את כל זה אמרתי בקול רם בניסוח אחר.)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(אין לי מושג. אז נקים צבא, נשתלט על עולם חדש, דארה תיתן לי נשיקה ותרצח אותי. אין לי שום דבר להגיד על סה, כי הידע שלי רק שטחי.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(היית מת. בכל מקרה, הבנתי. אני אתחיל בשליחת הודעה לטלרין...)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(זה לא אומר שאת עוזבת אותי, נכון ? את וג׳ן ואני היחידים שמגיבים רציף. ולא נראה לי שג׳ן רוצה בחברתי יותר מדי כרגע.)
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
ללי לא מגיבה ><
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
(הלו ? תגובה ? מישהו ?)
נטוטו לפני 12 שנים ו-2 חודשים
(אין לי מושג מה להגיב.. :/ )
ג'ן לפני 12 שנים ו-2 חודשים
ללי!!!!!!!!!!!
BooksDragon לפני 12 שנים ו-2 חודשים
טובטובטוב אני יגיב!

בגלל שאיןן לי כח עכשיו-
אני מתעוררת בצהריים בערך, ורואה נערה בת גילי ישנה. יש לה שיער חום ארוך והיא נראת גבוהה,
אני מעירה אותה בעדינות. "בוקר טוב" אני לוחשת לה. "אני קארו"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
הקמנו מחנה, ודארה יצאה לצוד, וכעבור זמן קצר חזרה עם ארנבת ושליו שמן.
צליתי את שלל הציד, והתיישבנו לאכול בדממה. חיכיתי שהיא תגיד משהו, אך היא לא אמרה דבר.
אחרי שתיקה ארוכה החלטתי לשאול שאלה שרבצה על לבי.
"אממ... דארה ?" שאלתי בהיסוס, מקווה שהיא לא תרצח אותי אחרי השאלה האישית שלי.
"כן ?" היא ענתה בהיסח הדעת, מכרסמת את עצם הרגל של הארנבת.
"מ.. מי... מי זאת טלרין ?" קפצתי למים.
היא הפנתה את ראשה בחדות, הבעה תוקפנית על פניה.
"שמעתי אותך ממלמלת מתוך שינה..." הודיתי. "אז מי זאת...? טלרין הזאת.."
ג'ן לפני 12 שנים ו-2 חודשים
רק כאשר אני מתעוררת בבהלה אני מבינה שנרדמתי. הנערה רוכנת מעלי, פניה חביבות.
"בוקר טוב," היא לוחשת. "אני קארו."
אני משפשפת את עיני וממהרת להזדקף לישיבה. היא מתיישבת מולי. "בוקר טוב," אני ממלמלת וממהרת לבדוק אם החרב שלי עדיין ברשותי. כן. וגם כל שאר חפצי. אז היא לא לקחה דבר...
"איך יכולת להרשות לעצמך להירדם כך סתם באמצע היער?!" דרשתי לדעת, אם כי קולי לא נשמע מוכיח במיוחד כאשר הוא צרוד מהשינה. "מישהו יכול היה לתקוף אותך!"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-2 חודשים
ממלמלת מתוך שינה? היית מת.
בעטתי באבנים קטנות במגפיי ופניתי לקשור אותן מחדש. "טלרין היתה...השותפה שלי למסע. בת ברית." שותפה זו מילה שממעיטה בערכה של טלרין. חברה נשמע רגשני כשמדובר במישהי כמו טלרין.
"הכרנו בנסיבות מוזרות. כשהגעתי לאזור הזה היא היתה הראשונה שדיברתי איתה, אבל היא שנאה אותי." חייכתי כשנזכרתי בפגישתנו. "עקבתי אחריה. הצלתי אותה ממוות בטוח, אז היא שנאה אותי עוד יותר. אחרי שהחזרנו חובות אחת לשניה מספיק, פשוט המשכנו ביחד. זאת היתה ברית חזקה בצורה יוצאת דופן." הרהרתי לרגע.
"היא צריכה להיות בת 15. גנבת נשמות קיצונית."
נטוטו לפני 12 שנים ו-2 חודשים
אני נסוגה לאחור בלחץ.
"אהה.. בחורים!" אני אומרת בקול גבוה "בואו לא נשתגע, טוב? אין לי את האבן הזאת שאתם מדברים עליה. למעשה, אין לי מושג אפילו על מה אתם מדברים!"
הם מתקרבים אלי בצעדים מאיימים, מבטיהם קפואים ואגרופיהם קמוצים. אני מבועתת, לא יודעת מה לעשות. אני נסוגה עוד קצת לאחור, והם מתקדמים.
"בלו...בר..." אני לוחשת.
'סילוורבי, אני חושבת שזה הזמן לברוח..' קולה הרועד של בלובר נשמע בראשי. אני לא יכולה להסכים איתה יותר משאני מסכימה עכשיו.
"תודה.. ח'ברה, על השיחה המדהימה שהייתה לנו כרגע" אני אומרת "אבל האמת שאני מאוד מאחרת לאנשהו, אני חייבת לרוץ - ביי!" אני מסיימת את המשפט במהירות ועפה משם הכי מהר שאני יכולה, כשבלו לידי. אנחנו עפות מחוץ ליער, ואני חושבת שאולי התרחתי קצת יותר מדיי, אבל לא אכפת לי. אני תמיד אוכל למצוא את הדרך חזרה איכשהו. כרגע אני רק רוצה להיות הכי רחוקה שאפשר מהבחורים האלה.
(אממ.. מישהו רוצה להיתקל בי במקרה? ^^ )
BooksDragon לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"לא נרדמתי בכוונה... פשוט לא יכולתי להמשיך ללכת" אני משיבה. "יש כבר באזור? עיר?"
ג'ן לפני 12 שנים ו-2 חודשים
ניסיתי לחשוב. די איבדתי חוש כיוון מאז שעזבתי את הבית... אבל ידעתי באיזה אזור אנחנו נמצאות. בעיקרון, יש כפר מחוץ ליער הזה, ובמרחק מה גם את העיר שממנה באתי. אם נצליח לצאת מהיער נוכל להקיף אותו ולמצוא את הכפר, וכך נדע לאן ללכת.
"כן," השבתי לבסוף. "אבל אני לא בטוחה בדיוק מה הכיוון. הוא צמוד לגבולות היער. צריך לצאת מכאן."
קמתי על רגלי ומשכתי אותה אחרי. "קארו. את שומרת או גנבת?"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"שומרת" אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
אני לעולם, לעולם לא יוכל להלחם לצד האנשים שהרגו את ההורים שלי.
אם היא לא שומרת, כדי שתלך מפה כבר עכשיו.
"ואת?"
ג'ן לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"שומרת," עניתי בכובד ראש. "גנבי הנשמות לקחו את הנשמה של אחי."
היא חייכה חיוך קטן של הקלה, אך הסוותה אותו בין רגע. "מצטערת..."
"זה לא כזה משנה." התחלתי ללכת בכיוון אקראי, והיא לצידי. "בכל אופן... לא משנה." התחרטתי כעבור רגע. "היית בדרך למקום מסוים לפני שנרדמת ככה?"
נטוטו לפני 12 שנים ו-2 חודשים
(מישהו?)
ג'ן לפני 12 שנים ו-2 חודשים
את מוזמנת להיתקל בי ובללי ^^
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
התאכזבתי מהתשובה, אך לא ציפיתי להרבה אינפורמציה. נראה כי דארה קשורה חזק לשם הזה. מוללתי וחזרתי על השם במחשבתי.
״ובכן, בואי נמשיך...״ אמרתי, וקמתי על רגליי. זרקתעי אפר על הלהבות, עם שמן האש המבערת נותרו אך גחלים לוחשות ותו לא. דארה בינתיים אספה את הכלים, וכעבור דקות אחדות כבר צעדנו בין העצים בגבוהים. העצים באזור הזה של היער היו גבוהים ודקים, אך מספיק חזקים לטיפוס, במקרה הצורך. לא שאני טוב בטיפוס... חשבתי לעצמי במרמור. אולי אתאמן על זה מתישהו. ..
הלכנו כשעה, והצלחתי לזהות מרחוק דמות שרועה על הקרקע. הצבעתי עליה ודארה הנהננה, כך שידעתי שהיא הבחינה בה כבר. התחלתי להרים את רגלי, אך דארה שמה את ידה מלפניי. אולי זו מלכודת... האמת היא שהייתי יותר מסוקרן ממפוחד, נשכן הייתה לי תחושה שאנחנו לבד באזור. הבטתי למעלה. הציפורים עדיין צייצו פה ושם, כך שדבר לא טורד אותן כרגע. זה סימן טוב.
צעדתי בשקט אל הדמות.
(אריה !)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
שכבתי על הקרקע עם הידיים מתחת לראש, בוהה בשמיים.
כאילו שאבן-בעלת-נשמות יכולה לעניין מישהו, גנב שמכבד את עצמו יוכל להשיג כמה נשמות שהוא רוצה בלי להתאמץ.
"גוון! זאבה מעצבנת שכמוך! איפה את?!" קראתי בזעף והזדקפתי לישיבה.
"טלרין?" שמעתי קול המום מאחורי.
פלטתי נשיפה חסרת סבלנות "היי דארה, ראית את גוון? היא נעלמה לפני כמה ימים והעקבות שלה נגמרו פה."
ואז הבחנתי בנער לצידה "מזל טוב. את מחליפה את החברים שלך כמו שאני מחליפה נשמות, את יודעת?" ואז פניתי את הנער "אתה שומר או גנב?"
מה לעשות. על נוסטלגיות לא מוותרים.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
לא התקשיתי לתאר לעצמי עד כמה הטמטום כרגע מבעבע מההבעה שלי. פי נפער וגבותיי ויילו על מצחי בחופשיות רבה. באופן כללי, נראיתי כמו קריקטורה מגוחכת ביותר של עצמי.
העברתי את הבעת הטמטום הגמור שלי בין דארה לנערה, וזכיתי רק לק״אתה נראה כמו אידיוט גמור.״ מפי הנערה. מה, באמת ? חשבתי לעצמי וגילגלצי את עיניי המוחיות.
״אממ... אה, שומר..״ עניתי לה. התעשתתי ושאלתי בחזרה ״ומה את ? או בכלל, מי את ?״ שאלתי. היא נראתה נינוחה לחלוטין, באופן מפתיע.
רגע, זו טלרין של דארה ?
וואו, המצב פה מסתבך מרגע לרגע...
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
נאנחתי בתסכול "דארה! למה את כל כך אובססיבית לשומרי נשמות? מבחינתי היית יכולה להמשיך להיות עם נץ, אבל שומר?..." נדתי בראשי לשלילה.
"בכל מקרה" פניתי אל החבר הזמני של דארה "אני גנבת, והסיבה היחידה שעד עכשיו אתה לא מת היא כנראה כי אני חייבת לך על זה ששמרת על דארה"
דארה נעצה בי מבט זועם "אני יכולה לשמור על עצמי טוב מאוד, טלרין"
"לא את לא" עניתי בלגלוג.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
״המפפף. אבל אם דארה יכולה לשמור על עצמה טוב מאוד, למה בדיוק אני חי כרגע ?״ עניתי בנחירה.
״כמו שאמרתי, מפני שהיא לא.״ השיבה טלרין. היא חצופה, אבל אני חושב שאם אתאמץ מאוד אצליח לא לרצוח אותה.
״אז מה עכשיו ?״ שאלתי. ״אוי, לא ! שיט, שכחתי אותו ! אוי, ראקי !״
״מה ?״ שאלה טלרין בזחיחות.
״החיה התאומה שלי, ראקי. אני חייב למצוא אותו !״
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"אם הוא החיה התאומה שלך, אני מניחה שהוא אידיוט כמעט כמוך." משכתי בכתפי ואז השיחים רשרשו מאחורי גבם "לא גוון! הם לא למאכל!" קראתי לעברה.
היא יצאה מבין השיחים בצעד נינוח לא התכוונתי היא ענתה לי בזחיחות.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
אוקיי. אני לא אצליח להתאפק. אולי אתן לדארה הודעה מוקדמת לחפור קבר, בתור מחווה קטנה של נימוס.
״אז אני מניח שבזמן שאנחנו נלחמנו על החיים של החייות התאומות שלנו את נחת לך כאן בשקט ומנעת מהחיה שלך לטרוף אותנו כי את כל כך נדיבה, נכון ?״ אמרתי בעוקצנות.
״אוי, הייתי מת לראות אותו חובט בך..., היית נקרעת ממש לגזרים !״ אמרתי בחיוך.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
קמצתי את הידיים לאגרופים. "אם אתה לא רוצה למצוא את עצמך בשלוש חלקים, כדאי לך מאוד לסתום את הפה. למדתי כמה דברים חדשים עם מים ועדיין לא יצא לי לנסות אותם על אנשים."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
״הו, זה ממש חמוד.״ אמרתי בבוז.
״כמה חבל שאני עלול לאדה אותך הרבה לפני זה באש״ סיננתי בכעס.
״תפסיקו כבר !״ דארה כעסה בצד, אך לא נראה כי לגמדה הצוציקית זה הפריע, ואני כרגע לא ממש מתכוון ללחשוב על דבר אחד מלבד להעלות אותה בלהבות.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"אז נחש מה?" עניתי לו בכעס "אם הייתי מסוגלת לזמן טיפה אחת רוב הסיכויים שבאמת היית מצליח לאדות אותה ואותי. הבעיה היא, שאני מסוגלת לגרום לך ליפול מולי על הברכיים ולהתחנן לרחמים."
מתחתי את הזרועות "אם היית שולט באוויר יכול להיות שהיה לך סיכוי זעיר לנצח אותי, הבעיה היא שאתה כשף אש. והאמת, הסיפור של כשף האש האחרון הוא בדיחה, בזכות דארה."
שפשפתי את הראש "אה, בעצם, יש גם את מייטי, אבל היא לא נחשבת"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
״מאך למה שאלחם מול ילדה קטנה, הא ?״ שאלתי בסיפוק.
״שרירי לסתה נמתחו. כנראה הפעם ממש עצבנתי אותה.
״שלא. תעז. לקרוא. לי. כך. שוב.
״איך, ילדה קטנה ?״ את המשפט האחרון ירקתי, והתייצבתי בתנוחה כך שיתאפשר לי לזמן אש במהירות.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-2 חודשים
(דברים חדשים עם מים! דברים חדשים עם מים! קדימה, טלירין! אני מחכה^_^)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"עשית את טעות חייך, אידיוט" סיננתי.
פרשתי את כף היד שלי באוויר ואז סגרתי אותה לאגרוף, המים שבאזור התחילו לזוז.
"יכול להיות שלא ידעת את זה, אבל שבעים אחוז מהגוף שלך עשוי ממים, וזה אומר, שרובך נתון לשליטתי." חייכתי באכזריות ונעצתי את האגרוף באוויר.
הוא עף אחורה.
"בנוסף, למים יש שלושה מצבי צבירה. קרח, נוזל וגז, אם לא הבנת את הרמז, אני יכולה להרוג אותך בשלוש שניות"
גרמתי למים בתוכו להתחיל להתחמם במהירות "עוד רגע זה יהיה בלתי נסבל. אם זה היה קרח רוב הסיכויים שהיית יכול להמס את זה, הבעיה היא שהאש שלך יכולה רק לחמם את זה יותר, בסוף המים יצאו מהגוף שלך וכל מה שישאר זה... המממ... בעצם אני עדיין לא יודעת, לא ניסיתי את זה על אנשים קודם."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
נשכתי את שפתיי בחוזקה עד שטעמתי דם. הכאב היה עז מכדי לתאר. אבל היא שככה דבר אחד - היא לא מנעה בעדי מלהשיב מלחמה.
ניסיתי לרכז את מחשבתי, אך הכאב הפריע לי. הדחקתי אותו, אך הוא שב.
אז פשוט התעצבנתי ועליתי בלהבות.
מעשה טיפשי. עכשיו הכאב היה קשה מנשוא.
עיוותתי את פניי, ובעזרת כיווץ השרירים בכתפיים יצרתי חומת אש מלפניי, וכעת, בעזרת סוג של דחיפה עם האגרופים, החומה התקדמה אליה במהירות.
״את אוהבת פרגיות ?״ צרחתי מבעד לשאגות האש והכאב. ״כי עוד מעט את תהפכי לאחת כזו !
כעת כבר לא יכולתי לראותה, שכן חומת הלהבות נדמתה קשה ומוצקה יותר ויותר.
הכאב אט אט נעלם, אך הרגשתי כוח חזק נאבק באש.
שיגרתי מתוך החומה כדור אש קטנטן אך מלובן, והרגשתי אותו טס הישר קדימה, ופוגע בגוף כלשהו.
זעקת כאב עלתה באוויר.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-2 חודשים
(והוו!! :O מוות! מכות! טל(י)רין! השילוב האהוב עליי D:)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"טוב, זה חבל מאוד" צעקתי עליו בכאב, היד השמאלית שלי נכוותה כולה והיה לה צבע אדום וריח נורא.
"כי אני שונאת עופות!" כיביתי את האש שלו עם גל מים שזימנתי מהעצים והשלכתי אותו לעברו, הוא זימן אש כדי להתגונן מהמים, זה נתן לי בדיוק זמן כדי להרגיש את המים בגוף שלו שוב.
שלטתי במים וגרמתי לו להעביר את הידיים אל מאחורי גבו בצורה שידעתי שמאוד תכאב לו. "עכשיו, אם אתה לא רוצה לגמור עם שתי ידיים שבורות, תתנצל." כמעט שכחתי, גרמתי לו לרדת על הברכיים "אמרתי לך שאני יכולה."
ג'ן לפני 12 שנים ו-2 חודשים
ללי!!!!!!!! תגיבי כבר!!!!!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"לעולם לא !" סיננתי בשפתיים חשוקות.
"אבל אם את מתעקשת... גם אש יכולה להיות נוזלית !"(כל הרוצים לדייק נא לשתוק בבקשה :) )
לפתע לבה בעבעה מהקרקע, וריח ביצים סרוחות התפשט באוויר. זה גרם לה לאבד ריכוז לרגע, דבר שניצלתי כדי להדליק כדור אש בידי, ורק בשביל שהיא תבין - הבערתי פס ארוך של אש, הישר מהכדור הלוהט בידי ועד החיה התאומה שלה. היא פערה את עיניה באימה.
"אם את לא בוחלת באמצעים, אני אשיב באותו פן."
הדלקתי מסביב לחיה כלוב של אש.
הכאב חזר, ונאנקתי בקול, אך לא הרפיתי מאחיזתי בלהבות.
"הפס... הפסיקי... הפסיקי עכש... הפסיקי עכשיו !" צעקתי. "ולא, את מוזמנת להיפרד ממנה !"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"גוון!" צרחתי כשהזאבה יללה.
שחררתי במהירות את המים ורצתי אליה, תוך כדי מזמנת מים כדי לכבות את הכלוב הבוער שסביבה.
"את בסדר?" ליטפתי את הפרווה שלה ובדקתי את הכיסים שלי במהירות, חייבת להיות לי נשמה!
למזלי, אפילו יותר מאחת.
ריפאתי את הכוויות של גוון ורק אז את היד שלי.
"אני לא פניתי אל החיה שלך, ולא אל שום דבר חוץ ממך" אמרתי לו בלי להזיז את המבט שלי מגוון. "יודע, אתה יותר חלש ועלוב ממה שחשבתי שתהיה. אני לא מאמינה שבאמת שקלתי להילחם בך, רמאי."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"בה. אני רמאי. מממ, אולי אני צריך להזכיר לך משהו. החיה התאומה שלי נעלמה, נחטפה על ידי חבורת גנבים חזקים מאוד ומרושעים או על ידי חבורת מפלצות שנראות כמו אורנג אוטן שהפך למוטציה. את השתמשת בדבר שאני לא יכולתי לעשות דבר נגדו, ולכן השבתי לך. להזכירך, את התחלת לתקוף אותי..."
עד כמה שהיא עצבנה אותי, התחלתי לחבב אותה. היא יודעת לעמוד על שלה ולא לוותר. רק חבל שהפכתי אותה כרגע רשמית לאויבת...
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"לא יכולת לעשות שום דבר נגד זה כי אתה, בפשטות, יותר חלש ממני. בחיי, עם נץ היה לי קרב יותר טוב." בחנתי שוב פעם את גוון, היא התעצבנה אני בסדר, מעצבנת אחת .
"סליחה, סליחה" התגוננתי ופניתי אליו שוב "אני תקפתי אותך ראשונה, ולפני זה נתתי לך כמה אזהרות, אל תנסה למצוא תירוצים."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
"זה לא מבטל את העובדה שאת תקפת ראשונה. תירוצים ? את מתרצת. אזהרות ? הו, תעשי לי טובה. יודעת מה, עדיף שלא תעשי. אני אגמור מהטובה הזאת חסר אצבעות, יד או ראש..."
ואז הבנתי שדארה נעלמה. "ראית את דארה ?" שאלתי את טלרין, אך זו הייתה עסוקה לחלוטין בחיה שלה.
"איפה היא ? הו, נו באמת..."
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
מה קורה, באמת?! מה עם עולם חדש??? אני לא רוצה שהמשחק ימות!
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אנג'ל אנחנו באמת כבר צריכים פרק חדש, גם אני לא רוצה שהמשחק ימות!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
גם אני לא רוצה ! זה קרוב לוודאי אחד המשחקים היחידים שמתפקדים כמו שצריך, ואם הוא יפסיק, אני איאלץ לחפור לך, דבר שיהיה לי לא נוח בעליל כרגע.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הניחו לה!
אנג' היא אנג'- יש לה טווח זמן משלה.

(אבל נו, ברצינות אנג'י......!)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
אנג', יאללה - פרק חדש.
באמת שלקחת את הזמן יתר מדי..
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אפשר פרק חדש ?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
זה לא יעזור נגד העצלנות של אנג'י -__________________-
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הממ. אסור לי לדבר איתה. מישהו חייב להעביר לה את המסר. ואני יודע מי בדיוק לא יסכים לעשות את זה !(סמדיאהמאהמ)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
מה הקשר סמדי...?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
נראה לי שאנשים מתחילים כאן להתייחס ברצינות לדבריי ! טעות בידכם :P
ליץ' ❤ לפני 12 שנים ו-4 חודשים
היי, אני חדשה בסימניה. אפשר להצתרף למשחק?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
תמחקי את הדיון ותשלחי לאנג'ל את טופס הדמות שלך.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
פרק 14-
נעלמתם כשכף רגלכם דרכה במערה, והגעתם בחזרה אל זמנכם. התפצלתם מהר מאוד, כל ברית או אדם לדרכו.
בליל הירח המלא התמלאתם בחשש. הרי בכל ליל ירח מלא קורים דברים משונים.
התסמין הראשון היה בבוקר, דריכות מוזרה של החיות התאומות שלכם; הן נהגו כמו רובוטים. התהלכו בתנועות חדות ונעצו בכם עיניים קרות. כשניסיתם לדבר איתן הן התעלמו מכם והביטו בכם במבט חלול ואדיש.
התסמין השני התחיל לקראת הצהריים, הן התהלכו רחוק מכם, במרחק מספק שנראה כאילו הם רודפים אחרי טרף, ונהמו או השמיעו קול אזהרה כשהתקרבתם אליהן.
בנוסף, נראה כאילו להקות של יצורים (שיתבררו כקטלניים) - שהתחבאו בצללים והצלחתם לקלוט רק בזוויות העין - מוצאים עניין בחיות שלכם.
הדבר ששבר את גב הגמל היה בערב, בדיוק כשהשמים החשיכו והירח הופיע בשמיים. בלי אזהרה החיות שלכם התנפלו עליכם וניסו לתקוף אתכם. התחמקתם בקושי מרוב הלם.
ברגע הזה היצורים החליטו לתקוף (בשלב הזה בא תיאור קטלני שאתם ממציאים. מקוריות), הם לא מנסים לפגוע בכם, אלא בחיות שלכם. אבל הם ירצחו אתכם אם תנסו להגן עליהן.
והחיות שלכם עצמן חצי עיוורות למצב הזה ותוקפות רק לעיתים רחוקות, מה שאומר שהן חשופות לפציעות 90% מהזמן.
ברגע שהכל קרה, ההבנה הכתה בכם, הירח המלא.
התפקיד שלכם הוא לשמור על החיות שלכם בחיים עד הזריחה.

כמה דברים קטנים-
1. תהיו מציאותיים.
2. לא, אתם לא יכולים להרוג את החיות שלכם מהגנה עצמית. זה מטומטם.
3. אם מישהו כותב שהגיעה הזריחה זה אומר שהוא סיים מבחינת הפרק, מבחינת האחרים שלא כתבו, זה עדיין לילה.
4. אל תגיבו כי אני מכריחה אתכם. תגיבו כי אני מחזיקה גרזן אם התגובות שלכם יצאו יבשות.

בהצלחה לכם!! :D
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מסתתרת מאחורי צמרת של עץ גבוה ועבה במיוחד ומרגלת אחרי בלובר. מתחילת היום היא מתנהגת מוזר, ואני לא מבינה מה נכנס בה.
אני בטוחה שלא הכעסתי אותה. לא עשיתי שום דבר מיוחד, וחוץ מזה, בלובר אף פעם לא מתנהגת ככה - במיוחד לא כשהיא כועסת.
בהתחלה חשבתי שהיא סתם משחקת איתי משחקים. אחר כך כבר התחלתי קצת להסס. אני מצטמררת כשאני נזכרת במבט הקר והמרוחק. זה פשוט לא מתאים לבלובר. אני יודעת שאני חייבת לגלות מה קרה לה.
אבל עכשיו כבר אחר הצהריים, והיא יצאה ליער. כשניסיתי לבוא אחריה היא פלטה ציוץ שנשמע ממש כמו צווחת אימה. בחיים לא שמעתי את הצליל הזה. הוא פשוט איום ונורא - הוא מזכיר מעין שיר זוועתי שמדבר על הדברים הכי נוראיים שקיימים בחיים, אולי אפילו קריאת קרב.
מה היא עושה? זה נראה כאילו היא צדה משהו.. היי! לאן היא הולכת?
בלובר פתחה בטיסה מהירה בעומק היער. אני לא מבזבזת שנייה ובאה אחריה, אבל משהו מסיח את דעתי ואני נעצרת בפתאומיות.
בצל אחד העצים אני רואה דמות כלשהי מוסתרת בצללים הענקיים שהעצים בחלק הזה של היער משאירים. ועוד דמות, מהצד השני. הן גם זזות בהתאם לבלו, אבל הן נשארות בצללים. מוזר..
אוי, בלובר מה קורה איתך? אני מפחדת..
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
בערב הקודם אנר אימנה את גוון עד אמצע הלילה כמעט. היא לימדה אותה שלוש שיטות לכידה יעילות, אחת מהן קטלנית. היה מוזר לצפות באנר מלמדת מישהו. תמיד אני הייתי המורה שלה לכל דבר בחיים.
כך או כך, היא היתה מעולה. קצת מפחידה כשתקפה, כי היא נכנסה לזה ממש ברצינות. ישנתי די טוב כשאנר הייתה לצידי.
בבוקר קמתי לפני השאר, וחיפשתי את מיקומו של ריי בראשי. הוא עמד בשערות סומרות על סלע ונשף על האוויר. כשהתקרבתי אליו הוא לא התייחס אלי. ריי לא מדבר אף פעם, אז לא חשבתי שקרה משהו מיוחד. חזרתי לבקעה שלנו, ליד ההיכל. שמחתי לראות שגוון ומייטי התעוררו. זה היה מקום נוח מבחינת האימונים של גוון, אז לא הרגשתי צורך לגרור את כולם למסע כלשהו. גוון ואנר התאמנו רוב היום (את יכולה לכתוב מה עשית ביום הזה, תתעלמי מהמשך התגובה אם בא לך), ואני צדתי שפן סלעים תועה וצליתי אותו. כשרציתי לבדוק אם ריי רוצה ביס, מצאתי שהוא מתהלך במעגלים במורד ההר ונוהם באקראיות.
מוזר...משהו עובר עליו.
בערב הוא התקרב אליי סוף סוף. חייכתי אליו והושטתי לו חתיכה מהשפן הקר. ריי רחרח, ואז התנפל עליי בצפרוניים שלופות.
לא הייתי מוכנה לזה. ריי חתך את כתפי בפראות ושאג בזעם. בעטתי בו מעליי בבהלה, וסוף סוף נזכרתי לצעוק. אנר וגוון ישבו על ענף של עץ וגרמו לסלעים להתנגש אחד בשני, והרימו את עיניהן כשצעקתי. אנר זינקה מהענף והביטה בי בחוסר הבנה.
"מה הקטע שלך?!" שאגתי בחזרה. קמתי והוא נשף עליי בשנאה. הבטתי באחרות בבקשת עזרה. ריי ניסה לזנק אליי שוב, אבל אנר השתעשתה.
"גוון...מלכודת מספר שתיים." אמרה בשלווה. היא הניפה את ידיה באלכסון וסלע זינק מול פניו של ריי. הבנות התחילו להקיף אותו במעגל של סלעים.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התעוררתי באמצע הלילה, לחוץ מעט מהירח המלא. סילוור קמה כנראה כי לא ראיתי אותה לידי. ויקי עדיין נחרה בשקט בצד, מכורבלת עעם הקטאנה שלה. לפתע שמתי לב שראקי דוב הקוטב(החלפתי מחמוס לדוב קוטב) לא על ידי. יצאתי מהמערה הגדולה, מעוצבן מעט - ראקי תמיד התעורר על ידי ונשאר עד שהתעוררתי. תמיד.
מצאת אותה יושב, נוהם בעצבנות לכיווני. לא הבנתי מה עשיתי רע - אולי הוא מעוצבן מאתמול מכל הדברים המוזרים שקרו ? אבל זה לא מתאים לו, הוא לוקח בד״כ בקלות...
יצאתי לצוד מעט, לוקח בדרך את הקשת והחצים מהמערה. התחלתי ללכת והצלחתי לראות צבי צעיר מרחוק, יריתי בו שני חצים והוא התמוטט. קראתי לראקי לקחת את חלקו אבל הוא לא בא מסיבה כלשהי. חשבתי לעצמי שזה פשוט כ״כ לא מתאים לו, אבל בכל זאת חזרתי אליו. הוא התרחק ממני ונהם עליי בתוקף. הסתכלתי מסביב בעצבנות אם יש מישהו שיעזור לי, אך ראיתי רק עיניים מוזרות ומפחידות, ואחריהן פה גדול נוטף ריר ומלא שיניים חדות. התחלתי לפחד, וקראתי לויקי. בערך באותו רגע ראקי קפץ עליי והפיל אותי חרצפה בכבדות. ניסיתי לזוז אך גופו הגדול מנע ממני. הוא התכונן להנחית את כפתו כשלפתע זינק עליו אחד היצורים המפחידים. הוא נראה כמו קוף גדול וכתום, בעל פרווה נוקשה וארוכה ואוזניים קצרות עומדות. אפו היה שחור וקצר, קרוב לפיו הגדול. לסתותיו החזקות תפסו בכתפו של ראקי ווטילטלו אותה חזק. קפצתי על הקוף המוזר והגדולל, חץ בידי. תקעתי את החץ עמוק בגבו והעפתי אותו מהדוב. היצור פירכס מעט ונדם. עוד יצורים קפצו על ראקי. הוא העיף אחד מהם באקראיות וחזר להסתכל עליי בשנאה גדולה, ואז הבנתי שהוא ייפנה נגדי בלבד עד חלוף הירח המלא, וכדי לשמור עליו בחיים וגם עליי, איאלץ לעבוד קשה.
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התעוררתי עם חיוך על הפנים. מצאנו מקום טוב להיות בו בזמן הקרוב- סלע ענק ודי שטוח. לא כול כך רחוק מהיכל הזיכרונות.
רואן הייתה שקועה בשינה עמוקה. היא צריכה את זה אחרי השיחה שלנו אתמול.
שלפתי את הסכין ממגף הציידים שלי, ויצאתי לצוד. רק כעבור כמה דקות שמתי לב שאליס לא בסביבה. היא תמיד באה לצוד איתי. תמיד. היא בטח עייפה היום חשבתי והמשכתי להתבונן בסביבה. קלטתי רשרוש בשיח הקוצני הקרוב. משהו נלכד שם.
זרקתי את הסכין בחדות ודיוק לאזור. נשמעה יללה חלושה.
שפן קטן. חזרתי לסלע במהירות.
"אליס?" שאלתי בלחישה. היא הסתובבה לעברי בחדות ונהמה.
"מה קרה?" שאלתי. היא רק המשיכה לנהום. לא מתאים לה.
התקרבתי לרואן, ולרגע התפתתי ללטף את שערה האדמוני.
"רואן?" שאלתי בדאגה. היא התעוררה והביטה בי במבט מבולבל.
"את יכולה לבדוק מה עם פליים?" שאלתי.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(>< וויספר מת.)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חיחי
איזה פרק משעמם זה בשבילך...
תעשי אולי שמצאת חדש...
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(קדימה, מייטי. קדימה)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(וויספר. מת.)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אחד. חדש)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לא מצאת את וויספר מת אף פעם, מייטי! את יכולה רק לחשוב ככה.)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לא, הוא מת. זה גם נותן לי תירוץ להתעצל ^^)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מייטי, את תוקעת.מת באמת מעצבן. אז די
או שהוא לא מת או שמצאת חיה חדשה
זה בא
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אוי, תסתום.)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
תחליטי כבר.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אנר אימנה אותי במשך שעות. היא חזרה איתי על העקרונות ולימדה אותי כמה שיטות לכידה שימושיות. לא הרגשתי עייפה כלל, למרות שעם כל מה שעבר עלי הייתי אמורה להיות סחוטה מעייפות, אך אנר התעקשה שלאחר זמן מה נשכב לישון. היא טענה שעוד אזדקק לכוחות האלה.
אי אפשר לומר שלא היה בזה היגיון.
כשהתעוררתי דארה לא הייתה שם, ושאר הקבוצה ישנה. הנחתי שיצאה לצוד או לשוטט באזור. מייטי התעוררה קצת אחרי.
לאחר שאנר התעוררה המשכנו באימונים. היא לימדה אותי כל מיני מהלכי תקיפה וחסימה בנוסף למלכודות, אותן מספרנו למקרה ויתעורר הצורך לפעול בתיאום.
באחת ההפסקות יצאתי לשוטט מעט כדי להתרענן. הלמור החל להתנהג מוזר. מצאתי אותו ביער, בדרכי מהבית. הוא פשוט סרב ללכת. אז החלטתי שיוכל להצטרף וללוות אותי.
כעת הוא הילך בחדות והשמיע קולות אזהרה.
"מה קרה?" שאלתי בשקט, התיישבתי על ברכי והושטתי לעברו את ידי, אך הוא נסוג והשמיע קול חנוק.
החלטתי שעלי למצוא לו שם. לא אוכל להמשיך לכנות אותו "למור".
חייכתי אליו. "אקרא לך... אדי. על שם אחי. בסדר?"
הוא רק בהה בי במבט חלול. החלטתי לחזור לאנר ולברר את זה אח"כ.
(אני אמשיך עוד מעט, לוחמת :) לא מתעלמת)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אני לא חייבת לעשות מה שאתה אומר לי. זה גם לא עניינך מה אני כותבת ומה אני לא ולמה...)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
עזבי. רציתי לעשות סיטואציה מעניינת אבל עזבי.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
חזרתי לאנר. לאחר זמן מה, כאשר כבר שלטתי (לטענתה. אני עצמי עדיין לא הייתי בטוחה לגמרי) ביסוד באופן משביע רצון, היא אמרה שעלי להצליח לשמור על הכוח בפעולה זמן רב גם אם יעמוד בפניו מכשול. כששאלתי למה בדיוק היא מתכוונת שלחה יד לפנים והרימה סלע גדול. עשיתי כמוה.
גרמנו להם להתנגש כמה פעמים. אך זה לא נשמע זמן רב. כעבור רגע אנר הפילה את הסלע שלה במרחק מה וקפצה מהענף עליו ישבנו.
בעקבות הצעקה של דארה.
מיהרתי להרים את הראש. דארה ישבה מול ריי, הפנתר שלה, ונראתה מבוהלת.
"מה הקטע שלך?!" קראה לעברינו בפראות וקמה על רגליה. אנר נראתה רגועה לחלוטין.
"גוון... מלכודת מס' 2," אמרה בשלווה והניפה את ידיה באלכסון. מלכודת מס' 2 זו המלכודת המשתקת. אנר כינתה אותה כך מכיוון שבקושי השאירה מרווח לתזוזה ולא ניתן היה לצאת מתוכה בשום דרך שאינה כוללת כשפות אדמה או פיצוץ, העלול לסכן את זה הנמצא בתוכה. במלכודת הזו הוא לא יסכן אותנו עוד, אך היא לא תגרום למותו.
סוף סוף התחלתי להרגיש מועילה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(עזבתי.)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
מייטי- אז תמשיכי איתי ועם הלוחמת... תנסי להשתתף איכשהו בעלילה שלנו. גם אם לא בצורה ממש משמעותית.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(מייטי...את יודעת שפשוט לא מתחשק לך להגיב. לפחות אל תעמידי פנים -__-)
ריי היה לכוד במעין מכלאת סלעים גדולה שבקעה מהאדמה. הייתי מבולבלת וכועסת.
"תודה, בנות, ממש תודה." אמרתי לגוון ולאנר. אנר נראתה זעופה ממני, והיה לה את המבט הזה של "ידעתי שכל הדברים הרעים יקרו לי."
היא הניפה את אגרופה ופערה חור הצצה. הבטתי דרכו בריי המשתולל. מה לעזאזל קורה כאן?
נהמה חזקה הקפיצה את שלושתנו. הסתובבנו בבת אחת אחורה, בדיוק בזמן לראות שישה זוגות עיניים מתגשמים באוויר כמה מטרים לפנינו. היצורים התגשמו להם באוויר, קודם הם היו כנראה בלתי נראים. גופם היה כשל לטאות בערך בגובה שלי, משקלן על הזנב והן שחורות לגמרי. עיניהן הכחולות נצצו ברשעות והן הבזיקו לשונות סגולות לעברנו. אחת הלטאות התנפלה עליי לפני שהספקתי לזוז, אבל למרבה הפלא כיוונה אגרוף מלא טפרים אל עבר החור במכלאה של ריי.
היצור הזה תקף את ריי.
בצעקת זעם שלפתי את החרב שלי מגבי והסתערתי, בזמן שהלטאות האחרות הקיפו אותנו.
אנוביס לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אני מצטער שאני לא מגיב אני יגיב בפרק הבא)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(לא העמדתי פנים, לא שמת לב שכתבתי את שזה תירוץ לעצלנות קודם?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(טוב...אני מניחה שננטוש אותך בשממה XD)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(תודה על התמיכה ^^)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
מיהרתי לדחוף אל המלכודת גם את אדי ולהניף את ידי כדי לסגור את החור שהרחבתי. קיוויתי שהם כבר למדו להסתדר זה עם זה ושיהיו בסדר שם בפנים. אם היצורים האלו תקפו את ריי של דארה, סביר להניח שיתקפו גם את החיה התאומה שלי. אין סיכוי שאתן לאדי למות עכשיו.
היצורים נראו כמו לטאות שחורות גדולות מהלכות על שתיים. הידיים והזנב שלהם היו מכוסים במעין שכבת קוצים ובקצה כל אצבע, שהייתה ארוכה ובעלת מפרקים כמו אצל בני אדם, נראה טופר מאיים.
שישה. אחת על כל שניים. חיפשתי במבטי את מייטי אך היא כבר לא נראתה בשטח. לאן יכלה להיעלם?!
אחד השיחים רשרש וממנו יצאה בזחילה לטאה נוספת. היא הזדקפה כשיצאה משם לחלוטין.
"שבעה?!" צעקה דארה. היא שיספה בחרבה את צד גופה של אחת הלטאות והשאירה בה חתך מכוער, אך הנזק היה קטן מששיערתי. יהיה קשה לפגוע מהן.
מיהרתי לשלוף גם אני את חרבי. אנר עשתה הרבה אף על פי שלא שלפה שום נשק. היא הייתה מדהימה. גושי אדמה התרוממו, מבלבלים ומכשילים את היצורים. היא עצמה נעמדה על סלע גדול שריחף מעל האדמה והקשה על היצורים לפגוע בה, וכך סייע לה להתרכז.
הלטאה הקרובה אליי ביותר שאגה בזעם. הן נראו חזקות, אך לא חכמות במיוחד. שיספתי ודקרתי במהירות סביבה כדי לבלבל אותה, כפי שדארה לימדה אותי. זה הרגיש כמו משחק נחמד. זרועותיה התנופפו בניסיון לתפוס אותי, אך התפתלתי בכל פעם מחדש וחמקתי מאחיזתה. ניסיתי לזהות נקודת תורפה בעור הקשה. מקום בו שאם אפגע בו אגרום לפציעה משמעותית. היא הייתה גבוהה ממני, והדבר הקשה עלי להבחין בכל פרטיה.
החרב חתכה את האוויר, ויד נפלה על העפר. האצבעות המשיכו לפרפר. היצור שאג בשנית וזנבו החל מצליף על האדמה. בהחלט הצלחתי לעצבן אותו.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(היצורים כאילו משתנים מאדם לאדם ?
אם כן, שלי מעצבנים נורא !)
ראקי הסורר החל להתקדם עליי, ארבעה יצורים שורטים ונושכים ומכים בו. היה ברור שהוא התקשה לשאת את כל היצורים ונפגע מהמכות שקיבל, כי זרם על פרוותו הרכה דם רב, אדום כהה.
יצרתי אש, והצבתי חומה ביני לבינו. כעת התעופפתי מעל החומה בעזרת פרץ אש קבוע מכפות רגליי, וריחפתי באוויר, מתנדנד כ-5 מטרים מעל פני הקרקע. שלפתי את הקשת מגבי והוצאתי חץ אחד מאשפת החצים.
היה לי ברור שהמשימה שלפניי תדרוש ריכוז, דיוק, מהירות ומזל רבים. מתחתי את החץ על הקשת הגדולה שלי. שאפתי ונשפתי קצובות, מצמיד את החץ לאפי, ישר ליד העין. היצור אליו כיוונתי נתלה על כתפו הימנית של דוב הקוטב שלי, מרחק של כ- 16 מטרים ממני. שאפתי ונשפתי עמוקות פעם אחרונה,ושיחררתי.
החץ התעופף באוויר, שורק ורוטט בעודו עושה את דרכו הישר אל לב היצור, מעט שמאלה מהשכם השמאלית.
היצור פירכס מעט ונפל על פניו על האדמה, החץ מבצבץ מגבו.
אחד ירד, שלושה נשארו.
הפלתי באותה דרך גם את השני והשלישי אחריו.
בשלב הזה גבו של ראקי היה מכוסה דם לחלוטין, פצעיו הרבים מגירים דם אדום כהה.
היצור האחרון שעוד נתלה על גבו של ראקי, שבשלב זה כבר כרע על ברכיו, מצמצם את עיניו בכאב.
ירדתי מהאוויר, מגלה שעל לחיי יורדות דמעות. בכיתי בצער וברחמים, על ראקי המסכן שנפצע.
בשלב הזה הייתי מותש ושיחררתי את החומה הבוערת, ופשוט הלכתי, חרבי בידי, ותפסתי את היצור. הוא שרט את ידי וקרע את בשרי, וידעתי שבקרוב ישבור אותה.
החזקתי אותו בצווארו ושיספתי את גרונו, שוב ושוב ושוב.
הוא נפל על הרצפה והכיתי אותו בחרבי, מפלח את הבשר השחור והמגעיל מתחת לפרווה הכתומה. דמו היה שחור גם הוא וזלג מכל גופו המרוטש.
טיפסתי על עץ גבוה, מנסה להתעלם מהכאב, וישבתי שם על זוג ענפים. לא טרחתי אפילו להרים את החצים ולשלוף אותם מהיצורים, ופשוט הסתכלתי בעצב על הרצפה, לא עושה דבר.
חיכיתי שמשהו ייקרה(מי שרוצה יכול להתקרב אליי)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(טואוב!)
דבר אחד בטוח למדתי מטלרין- בקרב המוני, תני מרחב.
התרחקתי כמה מטרים מהאחרות, מושכת אחרי כאילו בדיוק שתי מפלצות.
מפלצות.
הזיכרון שלי גרם להבזקים לצוף מעל פני השטח. מתי הפעם האחרונה שראיתי מפלצות?
שדי היסודות.
ו...אה.
הבטתי בשמיים. ירח מלא, כמו שחששתי. זה שוב קורה.
קיללתי בליבי. טלרין סיפרה לי על ליל הירח המלא הראשון.
המפלצות התקיפו. באותו הזמן כמובן, אבל הייתי מוכנה לזה. שיספתי בכיוון הצוואר של אחת מהן ודם ניתז על חרבי והפך לאד אדמדם, כמו שקורה תמיד. המפלצת פלטה צווחת אימה והצליפה בלשונה בעוד השניה מתנפלת עליי בטפרים שלופים. לא נראה שהפציעות מטרידות אותן במיוחד, ובמבט לצדדים נראה שרק אנר מצליחה לפגוע בלטאות באמת.
נזכרתי. את שדי היסודות היה אפשר לחסל רק בעזרת היסוד המנוגד. מפלצות רגישות לכשפים.
זה הזמן למהלכים מסוכנים. החלקתי הצידה ובעטתי בכיוון המפלצת הפצועה. כשהשניה התכוונה לקרוע לי את הצוואר נעצתי את להב החרב שלי בחומת האבן של אנר. גל הדף קטן נוצר וצבע הלהב הפך לברונזה מבריק. (לא לקחת רעיונות, זאת החרב שלי מאז ומתמיד *~*)
אני ממש מקווה שזה יעבוד.
משכתי אחורה ביציבות, והחלקתי את הלהב באוויר ישר לתוך ליבה של המפלצת. שאגה נוראית הדהדה בין ההרים והמפלצת התאבנה לפסל מחריד.
התנשפתי בהקלה.
"המפלצות רגישות לקסם!" צעקתי. המפלצת הפצועה קלות ניצלה את חוסר הריכוז שלי והצליפה בעזרת לשונה בכתפי. צרחתי בכאב, הרגשתי שהכתף בוערת ודם נזל לאורך ידי. הלכה החולצה שקניתי עם טלרין.
הצלפתי כמה פעמים בתנועות אלכסוניות וארוכות כדי להקשות על המפלצת להחזיק התקפה, ואז כרתי לה את הראש בצורה חלקה ונקיה.
לצערי, כנראה שהייתי מהירה מאוד ואנר הספיקה לאבן רק מפלצת אחת. גוון נלחמה היטב, ופרץ של גאווה הציף אותי כשראיתי שהיא מפסיקה לפחד, אבל בכל זאת רצתי לכיוונה כדי לעזור עם המפלצת העודפת.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
משבע מפלצות נותרו 4, אחת מהן חסרת יד. דאה צעקה שהמפלצות רגישות לקסם, אך החרב שלה כנראה הייתה מיוחדת והצליחה לספוג את קסם היסודות. שלי לא הייתה כזו. אם המפלצות רגישות לקסם, אני חייבת להשתמש בקסם האדמה שלי.
היצור הזה התחיל לעלות לי על העצבים. הצלחתי רק לפצוע אותו, אך לא להרוג. רקעתי ברגלי בכוח על האדמה ולכדתי את אחת מכפות רגליו. הוא שאג בזעם וניסה לשחרר את הרגל, בזמן שאני השתמשתי בחרבי כדי לחסום את זרועותיו המתנופפות. לכדתי גם את הרגל השניה וזה נפל על האדמה. פערתי במאמץ בור עמוק במיוחד תחתיו וכיסיתי אותו בהינף יד בגבעת עפר.
היצור נעלם. קיוויתי שלא יצליח להתרומם משם. למיטב ידיעתי, האדמה עדיין אחזה ברגליו.
דארה כבר הייתה לצידי, מחייכת אליי בגאווה, אך כאשר הרימה את מבטה התחלפה הבעתה בנחישות.
"גוון, מאחורייך!" צעקה ופסעה קדימה, חרבה שלופה.
מיהרתי להסתובב. הלטאה עמדה במרחק סנטימטרים ספורים ממני. הבנתי שחרבי כנראה לא תהיה יעילה במיוחד בקרב הזה והחזרתי אותה לנדן. לרגע עלה במחשבתי השקיק שלקחתי ובו האבקה. עלי לבדוק מהי עושה. אולי עוד תעזור לי.
דארה החלה נלחמת מול הלטאה. החלטתי שאם אין לי נשק מולן, אוכל לעזור בדרך אחרת.
קמצתי את ידי לאגרוף והטחתי בראשה של מפלצת אחרת סלע גדול. דם כהה נזל מצד ראשה, מתפוגג רגע לאחר שנחשף לאוויר. מעודדת, הרמתי סלע נוסף ושלחתי אותו בקו ישר לעבר ראשה, הפעם בכוח רב יותר.
קול פיצוח קל נשמע, והמפלצת התמוטטה על האדמה.
התקרבתי כדי לבחון אם הצלחתי להרוג אותה, אך ידה נעה ותפסה ברגלי. אחד הטפרים שלה השאיר חתך מדמם במרכז השוק.
שלפתי את חרבי ונעצתי אותו בפתח שנפער בצד ראשה. האצבעות התרפו.
כבר לא נותרו הרבה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(טלרין, טלרין, ועוד טלרין !
מה היה בה כל כך מיוחד שלוחמת(סוגריים בתוך סוגריים חיחי כן את לוחמת !) חייבת להזכיר אותה כל תגובה ?)
ותודה אם הטואוב היה מכוון אליי..

מישהו רוצה לפגוש אותי ? קשר רומנטי ארוך או BFF ועוד פעם פוראבר.. ?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
מישהו ?
מייטי ? אם משעמם לך נוכל לפתח דיאלוג או משהו בין הדמויות...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ארגו- טלרין זאת גנבת הנשמות החמודה שהסתובבה איתי. שיחקה אותה אריה. ואם אתה רוצה שמישהו ישים לב אליך, תידחף לעוד קבוצה לא גדולה)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
בלובר נוחתת על ענף בפתאומיות. היא עומדת עליו, קפואה. אור הירח שמאיא עכשיו יוצר לה מראה ממש מפחיד.
אני נאנחת בהקלה, מקווה שהיא תפסיק עם ההתנהגות המוזרה הזאת ונוכל לחזור הבייתה.
"בלובר?.." אני אומרת בהיסוס.
היא לא מגיבה. אני מתקרבת אליה קצת. היא מסתובבת אליי.
"הלילה יש ירח מלא, בלו. אנחנו צריכות ללכת הבייתה" אני אומרת בדאגה "בואי," אני מזרזת אותה. אני מושיטה את ידי כדי שהיא תטפס עליה.
אבל היא לא מטפסת עליה. היא פורשת את הכנפיים שלה ומסתערת עליי. בדיוק באותה השנייה היצורים המוזרים החליטו לתקוף אותנו. את בלובר, למען האמת. היא דוקרת אותי כל פעם במקום אחר, בעיקר בפנים. היא כל כך מהירה. אני בקושי מצליחה לגרום לה להפסיק ולהקשיב.
אני מעיפה את היצורים אחורה ומקימה מסביבי בועת אוויר ענקית שתחסום את היצורים אם הם ינסו לתקוף שוב ועוטפת אותה בכלוב רוח קטן שנהגתי לעטוף אותה כשהייתה נפצעת ולא יכלה לחזור הבייתה. הרעיון של הכלוב הוא שהיא לא יכולה ליפול ממנו, וששום דבר לא יכול לפגוע בה, זה אומר שהיא לא יכולה לברוח.
"בלו - בלו - בלובר!" אני פולטת בכעס. היא ממש לא נחמדה עכשיו!
בלובר נאבקת ברוח שעוטפת אותה, למרות שדאגתי שהאוויר שם יהיה חמים כמו שהיא אוהבת.
אני לוקחת אותה הבייתה ושמה אותה בכלוב אמיתי. שנים לא שמתי אותה בכלוב. אמא שלי הייתה שמה אותה שם כעונש לפני כמה שנים. בלובר כל הזמן מנסה לצאת מהכלוב. היא תוקפת את הסורגים במקור שלה, מתנגשת בו ומה לא? אבל שום דבר לא יעזור לה.
אני פותחת את החלון לכדי סדק דק ומוודאת שהיצורים לא נמצאים בחוץ. מזל, הם לא. אני מסתכלת על הירח. הרבה אנשים מפחדים מירח מלא, ואני מסכימה איתם בלב שלם, אבל תמיד אהבתי את הצורה של הירח המלא, בוהק ויפיפה כל כך..
ואז זה מכה בי. הירח! זאת הסיבה שבלו מתנהגת כל כך מוזר!
אני מעיפה מבט בבלו ברחמים.
בלובר המסכנה...
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
חחח כיף לך. אני נתקעתי עם דוב קוטב שלם...
שמישהו ייפגוש אותי ! אני מרגיש רע עם זה שאני ממלא את הקבוצה בהודעות...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(סורי :\ אם קצת יותר אנשים היו מגיבים...*שיעול*)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אם אדליק שריפה, עד כמה ישימו לב אליי ועד כמה יכעסו עליי ?
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-4 חודשים
פליים? למה שאני אבדוק מה קורה עם הכלבה שלי? ובשביל זה להעיר אותי משינה מתוקה יחזית מהיום הנוראי בו כמעט רציתי לרצוח כפילה מרושעת שלי מהעבר?
אוי, שונאים אותי שם למעלה.
אם יש משהו למעלה, זאת אומרת.
הזדקפתי ולטשתי מבט במרטין, שנראה ממש מבולבל. אבל לעזאזל, אי אפשר ללטוש בו מבט עם העיניים הכחולות- כסופות שלו. השמעתי קול לא מרוצה, וקמתי. "מה איתה?"
"לא יודע," הודה. "אליס הרגע... נהמה עליי."
"גם אותה הערת? אפשר להבין אותה, אתה יודע." לא לקחתי ברצינות את הנושא.
"ברצינות."
העפתי בעצבנות קווצת שיער אדומה ועשיתי זנב סוס בשערי, וקלטתי שהוא מסתכל על השיער שלי.
"השיער שלך אדום," הוא אמר, מכווץ את עיניו.
"אתה כל כך חד הבחנה!" גילגלתי עיניים וקראתי בשמה של פליים.
דממה.
קראתי לפליים שוב, ושוב, הייתה דממה. הרגשתי שמישהו מסתכל עליי מאחור, ומאינסטינקט ראשוני פניתי לאחור בתנועה חדה כשהפגיון שלי שלופה. פליים. נוהמת. עליי.
"מה לעזאזל..?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
שמישהו יירה בי.
פשוט משעמם לי כל כך !
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני לא אוהבת להלחם נגד דמיונים ><
אני מקווה שזה לא נורא שהדמות שלי תדלג על הקטע הזה ואני לא יגיב בפרק הזה, ויחקה לפרק הבא, פשוט כי הפרק הזה ממש לא עושה לי חשק לכתוב ><
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ה- טואוב! היה מכוון אליי, לא? זו הייתה תגובת הקרב הראשונה שלי!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(זה הרעיון של הפרק, אנשים... :\ אולי באמת צריך לעשות פה תיאום ציפיות.
ג'ן, כמובן! התגובה שלך היתה מצויינת :)
ארגו, עם העצלנות הזאת אני לא אגרור אותך רחוק, אז כדאי שתגיב לי לפחות.)

כמו תמיד, ככל שהקרב המשיך האנדרנלין הציף אותי ומיקד אותי.
הדחפתי את המפלצת העודפת רחוק מגוון, ובסחרורי להב חתכתי נקודות תורפה בשריון שלה.
בעטתי בחזה המפלצת כל פעם שהיא ניסתה לתקוף. היא לא קלטה את ההתקפות שלי, אבל אני הבנתי את שלה מהר יותר ויותר.
לאחר כמה דקות קרב ארוכות שבהן דילגתי מעל סלעים ושיגעתי את הלטאה לגמרי, היא היתה מותשת, ואילו אני רק נדרכתי יותר לסכנות.
הטעיתי בכיוון הרגל שלי וזינקתי על סלע. כשקפצתי ממנו שיספתי לה את הצוואר והיא התאבנה.
התנשפתי. ידעתי שאני אתמוטט בסוף הקרב.
אנר וגוון טיפלו בלטאה האחרונה בקלות. אנר הפכה סלע עצום לחמישה להבי אבן ששיפדו את ראש המפלצת וגוון קברה אותה באדמה בצורה שגרמה לי לפחד.
צלעתי לכיוונן בחיוך רחב. "אני מקווה שעם הקסמים שלכן לא נראיתי מטומטמת." צחקתי. הרגל שלי כאבה נורא מהפעם שבה המפלצת הפילה אותי, על זרועי היה חתך עמוק וכמה שריטות על פניי. אנר יצאה ללא כל פגע, ולגוון נראו פציעות שטחיות. זה הזכיר לי את טלרין ואת הכישרון שלה להיפצע.
בעצם, כל דבר מזכיר לי את גנבת הנשמות הקטנה. אין לי מושג מה קרה לה.
פרץ אש הבזיק מאחוריי ושערותיי סמרו. ידעתי שיש שם אש בלי להסתכל, כי השיער שלי זכר את חום החריכה מהחויה במדבר.
הסתובבתי בבת אחת.
הוא עמד ממש מאחורי, התגנב לכאן איכשהו. אולי הוא שמע את קולות הקרב. היה לו שיער שחור ופרוע ועיניים כחולות שהזכירו לי מיידית את מרטין, אבל הבעת פניו היתה שונה בתכלית.
הגיע הזמן לטקס הקבוע. טלרין היתה נהנת במצב הזה, אבל אותי זה התחיל לשעמם.
"שומר או גנב?" דרשתי, מכוונת את חוד החרב שלי בייציבות מוחלטת לצווארו של הנער.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הנערה אליה התגנבתי מאחור נראתה מופתעת בבירור תחילה מפקץ האש מאחוריה, אך היא מיד התעשתה וכיוונה את חוד חרבה מעט מעל השקע בצווארי. הסתכלתי על חרבה, וצחקתי צחוק פרוע. היא כמובן התחילה עם הטקס המוכר והקבוע.
״שומר או גנב ?״ היא שאלה, ועניתי לה ״שומר. ואת ?״

(מצטער, לא היה לי הרבה זמן לתגובה ארוכה ומושקעת יותר...)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(נגיד הגנתי איכשהו על החיה שלי עד הזריחה, פרקים הבאים אני יגיב...)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(לא לכולם זה טקס קבוע...זו בדיחה פרטית של טלרין ><)
הצחוק שלו גרם לי לרצות לנעוץ את הלהב בצווארו רק כדי להשתיק אותו. הייתי מצליחה, בלי שמץ של ספק.
"שומר. ואת?" שאל בקול טבעי.
"אאאארגגגג!" נהמתי. דחפתי את החרב שלי אדמה ובעטתי באבן בתסכול.
"אולי טלרין פשוט נהרגה. יש יותר מידי שומרים בסביבה." מלמלתי. הרמתי את מבטי שוב.
"אני? אני בצד של מי שעוזר לי לחיות." אמרתי בפשטות.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
דארה כיוונה את חרבה ביציבות אל צווארו של הנער. הוא נראה רגוע מדי יחסית לאדם שחייו עומדים על כף המאזניים. הביטחון שלו עצבן אותי.
"אני?" השיבה דארה לשאלתו. "אני בצד של מי שעוזר לי לחיות."
קמצתי את אגרופי ופסעתי קדימה, בוחנת את פניו.
"מי אתה בכלל? איך הגעת הנה? מה אתה רוצה?" פלטתי את השאלות בחדות. אחת מידי התגנבה ונחה כעת על נדן חרבי.
"אני? לא אני זה שכיוונתי חרב לצוואר שלכן..."
"וככה זה יישאר," נהמה דארה.
"איך קוראים לך?" דרשתי לדעת. "איך הגעת הנה?"
"אני ארניון," חייך אליי הנער בידידות. הוא נראה בערך בן גילה של דארה. "ואת? גם את שומרת?"
"גם אני," אישרתי. הבטתי בדארה בשאלה, מהססת מעט. אפשר לבטוח בו?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
המבט של גוון דרש לדעת מה להגיד. משכתי בכתפיי אבל לא הורדתי את היד מניצב חרבי.
אין לבטוח באף אדם סתם כך, במיוחד אם הוא שומר.
לרוב הגנבים יש לפחות מראה ברור לגבי האופי שלהם.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
תשובותיי עיצבנו את זוג הבנות. אני חושב שמעט הדאגתי אותן בצחוק שלי, במיוחד את הנערה שלא כיוונה חרב לצווארי.
הן החליפו מבטים רבי משמעות. הסטתי את החרב בידי, משועשע מהמבט הלחוץ משהו שנתנו שתי הנערות אחת בשנייה.
שאלתי ״מה עם החיות שלכן ?״
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אני רואה שהתקדמתם הרבה... אני כנראה אחזור להשתתף בפרק הבא- תהנו, ואני בהחלט קוראת את מה שהולך פה P: )
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[משעמם לי.. מישהו רוצה להיתקל בבית העץ שלי?]
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(בשמחה אם הבננות יסכימו ;))
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[בבקשה... *עיניים גדולות ומתחננות*...]
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
נסי לגרום ללוחמת ולג׳ן להגיע אלייך
אני נדבק אליהן
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"מה עם החיות שלכן?" שאל ארניון. עיני נקרעו לרווחה.
"אדי! צרחתי בקול ורקעתי ברגלי באדמה כדי למוטט את המלכודת. הלמור והפנתר נחשפו לעינינו, רועדים.
רצתי אל אדי והרמתי אותו ברועותי. דארה מיהרה לצד ריי. ארניון נראה משועשע, אך מתרשם.
"לכדתן את החיות שלכם במלכודת מאדמה?"
"עדיף על לתת להן למות," התזתי. "מספיק קשה להילחם ביצורים גם בלי לנסות להגן על חיות חסרות ישע."
דארה לא הורידה את היד מניצב חרבה. החלטתי לא לבטוח בו לגמרי, אך לתת לו הזדמנות. אולי לאחר שאכיר אותו אשנה את דעתי.
בנתיים הוא רק עצבן אותי.
לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(כן,כן... זה קרה... הגבתי בעולם חדש 0.0
ואו, כבר כמה חודשים טובים לא הגבתי במשחק תפקידים... )

התמקמתי מתחת לעץ גדול, הירח היה מלא וכל כך לבן, לרגע היה נדמה שהוא יתנפץ לאלפי חלקים קטנים.
ישבתי וציפיתי שהוא יתפוצץ... אבל זה לא קרה, הוא המשיך לזהור בשמי הלילה.
הוא נצץ עד שעיניי נעצמו ושקעתי לתוך האפלה של החלום.
כשקרני השמש הראשונות הופיעו שמתי לב שסנשאיין לא מכורבלת לידי, היא עמדה קפואה במרחק מה ממני.
קראתי לה אך היא נעצה בי מבט קר, לא יחסתי לזה חשיבות רבה מדי.
לקראת הצהריים היא יצאה מהמצב האדיש שלה, אבל היא השמיעה קולות אזהרה, ולא לעבר הארנבים שרצו מסביב אלא אלי, בכל פעם שהיא השמיעה קול משונה לעברי ראיתי איך כנפי עורב שחורות יוצאות מגבה, אבל זאת כנראה אשליה, אני לפחות מקווה שזאת עוד אשליה.
גם בין הצללים ראיתי יצורים עם כנפי עורב, כנראה גם עוד אשליה...
אבל בערב, כשתפסתי ארנבת לארוחת הערב, סנשאיין חשפה את שיניה והתנפלה עלי.
היא התחילה לנשוך את ידי וניסיתי להעיף אותה בעודי מצווה עליה להפסיק, אבל היא לא הקשיבה, וגם לא יכולתי לפגוע בה, זאת הרי החיה התאומה שלי!
ברגע שצרחתי על סנשאיין לשבת היא נשכבה על הדשא, באותו רגע מעלי חג יצור כלשהו במהירות, זמן מושלם מצאה לה סנשאיין לנוח.
היצור בעל כנפי העורב צלל, אך לא לעברי, הוא ניסה להשיג את סנשאיין.
שמתי אותה סביב צווארי והתחלתי לרוץ למעמקי היער בעודי שומעת צווחות יצורים.
הם התחילו לתקוף, שלפתי את הסכינים מהכפפות ושיספתי את היצור דמוי הציפור.
היצור צנח ארצה והתחלתי לחייך, התחלתי לנצח.
מתחתי חץ במיתר הקשת ובמהרה היצור השני צנח ארצה, ואחריו גם השלישי.
צווחות היצורים נשמעו ממרחק, העדפתי לא לקחת את הסיכון ורצתי למעמקי היער, מביטה בזווית העין על הירח הלבן שזהר בשמי הלילה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הסתכלתי על הבנות שטיפלו בחיות שלהן בדאגה. מעניין מה שלום ראקי, חשבתי לעצמי. הוא, לעומת החיות התאומות שלהן, כן נפגע...
אז מה שמכן, בנות ? אני אמרתי את שלי ועכשיו תורכן״ אמרתי בקריצה והתקרבתי
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ריי נהם עליי.
נהמתי בחזרה.
"תכבלי אותו לסלע או משהו, אני לא רוצה שהוא ייפגע." אמרתי בעייפות לאנר.
היא הנהנה ברצינות והלכה לטפל בריי.
"דארה." אמרתי קצרות. שלפתי את החרב מהאדמה וגלגלתי את עיניי אל הנער. "ואתה לא אמרת את השם שלך. אני לא יודעת מה אתה רוצה, אבל כדאי שתשגיח על הגב שלך. הגבר האחרון שעקב אחריי נפל מגובה של 20 מטרים עם חץ בצוואר." אמרתי בחדות והסתובבתי אל אנר.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני מניח שהוא לא היה שנון וחכם כמוני״ אמרתי בצחוק קליל, מסתכל על הנערה שדיברה. נראה שהיא עברה הרבה, ושהיא המנהיגה פחות או יותר.
״ואני כן אמרתי. שמי אריניון. כנראה שאת מסוחררת ממני יותר מדי !״ אמרתי בציניות, וחזרתי על שאלתי. ״מה שמכן ?״
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"אני ג'ן," השבתי. אם דארה אמרה לו מה שמה כנראה שזה בטוח. "וזו אנר," הצבעתי על אנר המטפלת בריי. "איך הגעת הנה?" חרתי בתוקף, דורשת מענה.
"גם אותי תקפו יצורים מוזרים," השיב ובעט ביד הלטאה שנחה על האדמה. "הם פצעו את החיה התאומה שלי. שמעתי קולות אז החלטתי להתקרב."
"החלטת להתקרב?" חזרתי כלא מאמינה. "יש לך מזל שלא חשבנו שאתה אויב ותקפנו אותך!"
"לא תקפתן?" הוא שלח מבט לעבר דארה.
"אתה עדיין בחיים, לא?" החזירה לו.
"אנר!" צעקתי בקול וניגשתי אליה ואל ריי, אדי עדיין בזרועותי. הוא לא נע. בקושי חשתי בנשימותיו.
היא הרימה אליי את המבט.
"מה דעתך עליו?" שאלתי בלחש, מקפידה שלא להביט בארניון.
היא היססה.
"הוא לא נראה מזיק," אמרה לבסוף. "רק יהיר. השאירי את העיניים פקוחות."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(שם מקורי חח)
ג׳ן ודארה, כפי שאמרו שזהו שמן, החליפו ביניהן דברים בשקט. אני משער שאלה מלמולים עליי.
נראה שהן החליטו לבטוח בי, לפחות לעת עתה.
זרקתי לאנר הזו שלום, והיא רק זיכתה אותי במבט קר.
אז...מה עושים ? מה דעתכן על לפגוש את החיה התאומה שלי ?״ אמרתי, והתחלתי להוביל לכיוון היער
הבנות החליפו מבטים. ״איך נוכל לבטוח בך שלא תוביל אותנו למלכודת ?״ שאלה דארה בחשדנות.
״אני מניח שתיאלצו לקוות !״ עניתי בחיוך מתגרה, ונעלמתי אל מסך העצים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ארגו, בגלל שביקשת ממני להכניס אותך לא עשיתי את זה בצורה מיוחדת, ולכן אין שום סיבה שנבטח בך, לפחות לא אני. אם יהיה משהו שישנה את זה, אתה חופשי להמציא)
נשמתי בהקלה. "אז הבן אדם הלך סוף סוף." אמרתי. "אני מציאה שנמצא דרך להגן על החיות שלנו עד הבוקר. אם אני לא טועה, זה אמור להיגמר בזריחה."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
נראה שהבנות לא עקבו אחריי. לא משנה. למה ציפיתי ? רק פגשתי אותן...
אני חוזר למקום בו השארתי את ראקי לנוח, ומגלה באימה טהורה. הוא לא שם !
אני מסתובב כמה זמן, ואז רץ בחזרה אל הבנות. נראה שהן מארגנות משהו, אך הייתי נסער מכדי לבדוק.
״הוא נעלם ! ראקי שלי נעלם ! בבקשה, תעזרו לי... אני יודע שאתן מבינות את הכאב שלי. אין דבר שיישתווה לזה כמעט״
אני מרים אליהן מבט שטוף דאגה וכאב.
״בבקשה...״
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני משוטטת בחדר מצד לצד, ומרגישה שאני משתגעת. בלובר לא חוזרת לעצמה, ולי אין סבלנות. לא, אני לא יכולה לחכות עוד, לא לידה. עטפתי את בית העץ שלי במערבולת אוויר ואת עצמי במערבולת אוויר נפרדת לפני שיצאתי החוצה לשוטט קצת.
אני עפה לאט, ובשקט. הדמעות זולגות על פניי ואני אובדת עצות. אני יודעת שאני לא אצליח לשרוד את הלילה לבד. אבל מצד שני, אף אחד לא יארח אותי בירח מלא.
אני ממשיכה לעוף לאט, והדמעות זולגות..
[ארגו? רוצים לפגוש אותי?]
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(כל הבנות נמשכות אליי כמו יתושים למנורה XD
כנראה בגלל שאני כל כך זוהר ! חח בואי, תפגשי אותנו אם את רוצה...)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(טלרין לא אוהבת קבוצות גדולות :< )

הכנסתי את החרב שלי לנדן על גבי כשארניון פרץ בריצה מהעצים. הוא נראה כאילו הוא עומד לבכות כשדיבר.
הרהרתי לרגע. הטון הכן שלו כמעט חדר את ההגנות שלי.
טלרין היתה עורפת לו את הראש לכל היותר-
תפסיקי. לחשוב. על טלרין.
לכמה רגעים, באמת הזדעזעתי. טלרין היא אדם שנהנה מהרג ומזלזול בחיים. כן, היא חברה נאמנה ולוחמת מעולה, חכמה וחדה. אבל אנושיות...זה לא הצד החזק שלה.
זה מה שעצר לי את הנשימה ודחף אותי להסכים לעזור לו.
נשמתי נשימה נרעדת.
"אני יודעת שזה קשה לאבד את החיה התאומה...אבל יש לכם תקשורת טלפתית. אתה לא מצליח לדבר איתו?"
הוא הניד בראשו. הסטתי את שיערי מפני בעצבנות, מצמצמת עיניים זהובות זוהרות בריכוז.
"בסדר. כדאי שלא נתפצל עכשיו, אז אני מניחה שתיגרר איתנו עד שתמצא את החיה שלך. כל עוד אתה עוזר בציד ובשמירה ולא תוקע סכין בגב, אתה יכול להישאר." חייכתי בצינה.
"בסדר, למישהי יש התנגדות שנעזור לו בחיפוש?" שאלתי את הבנות.
הן לא הספיקו לענות. ההרים המקיפים אותנו החלה לרעוד, והיער נראה כמו מקום בטוח מאוד פתאום.
"קדימה." אמרתי בעצבנות. רצנו אל בין העצים. לא הבנתי למה ההתקדנות קשה כל כך, עד שגוון צעקה באזהרה.
גפן קוצנית הצליפה באוויר מעלינו. שלפתי את הפגיון שלי ושיספתי כלפי מעלה, אבל פספסתי את הגפן.
תוך זמן קצר הבנתי שהגפנים לא טבעיות ושיצור כלשהו מזנק על צמרות העצים וגורם לעשרות גפנים קטלניות להשתלשל מטה ולהצליף באוויר. כמובן שהיה מאוחר מידי לסגת, ונאלצנו להתייצב לקרב שנית.
אנר בדיוק הגיחה מבין העצים כשריי והלמור של גוון מעולפים נגררים אחריה, היא הבינה את הבעיה והתחילה ביצירה מורכבת של מכלאה מענפים. "תחסלו את הדבר הזה, אני אגן על החיות!" פקדה.
הבטתי בגוון בשאלה. היא נראתה כבר כמו לוחמת אמיתית, נינוחה יחסית למצב ודרוכה לכל תנועה.
"בסדר, כשף אש, אני מקווה בשבילך שלמדת להילחם בלי כוח." אמרתי, וגלגל גפנים נוסף השתלשל עלינו.
(מקווה שלא יותר מידי קרבות, חיל המפלצות ^_^)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[טובב... אז אם אתם לא רוצים לפגוש אותי - מישהו אחר רוצה? ממש משעמם לי]
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(שוב, את צריכה ליזום...)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הגפנים תקפו אותנו מלמעלה. אנר הייתה עסוקה בהגנה על אדי וריי. היה עלינו לטפל בגפנים בעצמנו.
אני, דארה, וארניון- אם הוא אכן יעזור.
שלפתי את חרבי והתחלתי לחתוך את ענפי הגפנים בחדות, אך חדשים הגיעו כל הזמן. לא אוכל להמשיך כך לנצח.
"תשתמש באש שלך!" צעקתי לארניון בקוצר רוח. הוא הביט בי כאילו נטרפה עלי דעתי.
"אני אשרוף פה את כל היער!"
"צריך לבודד את המתקפה אל עץ אחד," אמרתי לפתע. "אני מניחה שלאף אחד פה אין גרזן..."
רעיון צץ במוחי.
"ארניון," מלמלתי לעברו, ממשיכה לנתץ את הענפים בחרבי. "איך אתה בטיפוס על עצים?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(כל כך קלאסי. תמיד העבודה השחורה לגברים)
״אממ, אני די טוב, פשר להגיד, אבל מה התוכנית ?״ אני שואל בזמן שיסוף וחיתוך הגפנים
היא ממלמלת משהו, אך אני לא שומע. ״מה אמ - ״ אני צועק כשגפן קוצנית נכרכת סביב רגלי.
אני זועק בכאב וחותך אותה, אך באות עוד ועוד. אני אומר לבנות להיזהר ומתפוצץ בפרץ אש אדיר. הגפנים שהיו מסביבי נקרעו או נשרפו, אך כל הזמן באו אחרות. לפחות הרווחתי קצת זמן...
אני רץ אל ג׳ן ושואל ״מהר, לפני שהן יבואו שוב.. מה התוכנית ?״
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(נטוטו- אם זה לא יפריע, אני אצטרף...)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אם את רוצה, תבואי לעזור לי. זה יכול להיות נחמד. אני ממש רוצה אבל אני עסוק כרגע בחיתוך גפנים ומלחמה על חיי וחיי שתי בנות, אז אני לא יכול לבוא אלייך...)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(לא ג'ן!!!! במשחק הזה אני גוון!! הבדלים חשובים!)

"מה שזה לא יהיה ששולט בגפנים," הסברתי לו בבהילות. "עושה את זה מלמעלה. הן לא טבעיות. אם תצליח להגיע למעלה ולברר מה עושה את זה, אולי נדע טוב יותר איך להילחם בו."
קול חיתוך הרוח נשמע מאחורי. הסתובבתי במהירות, אך אחת הגפנים הספיקה להיכרך סביב רגלי. חתכתי אותה בחרבי ונשפתי בחוזקה כדי להעיף קווצות שיער מעיני.
"למה אתה מחכה?!"
דארה ניסתה למנוע באותו הזמן מכמה גפנים להיכרך סביבה.
"תנסי לפנות גישה לעץ!" צרחתי לעברה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הנהנתי אל גוון ושיספתי בתנועות סיבוביות את הגפנים שנכרחו סביבי.
דילגתי מעל צמחים מתים וחתכתי את דרכי עד העץ. היצור המוזר הזה ירה עליי גפן ענקית. כישורי הלוחמת שלי נכנסו לפעולה- תפסתי את הגפן ועשיתי בה חתך לא עמוק. היא התפתלה בידי.
"אני אטפל בפינוי!" צעקתי לגוון. תפסתי את הגפן בשתי הידיים והיא משכה אותי מעלה, מנסה לנער אותי.
חיקיתי לרגע המתאים. כשהונפתי גבוה מספיק, עזבתי את הגפן והתעופפתי אל ענף עבה, כמה מטרים מהיצור עצמו.
החלק הקשה עבר.
שחררתי את הקשת שלי ונדחקתי לגזע העץ כך שהיצור לא יראה אותי.
ארניון התחיל לטפס על העץ בצורה סבירה, והבנתי שהוא הולך להצית את היצור. זה יכול לעבוד.
דרכתי חץ והמתנתי.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אני רואה שדברים השתנו פה, אבל גררו אותי חזרה. אז...שלום לכולם.)
"קום, מטומטם. שכמוך." אמר קול מצלצל וצורמני. הרגשתי קור שהקפיא אותי במקום והחדיר בי רוח חיים.
אחותי עמדה מעליי בהבעת בוז תהומית.
"עצמות שבורות לגמרי. חץ בגרון. אתה פשוט מפסידן עלוב." אמרה. המשכתי לבהות באוויר, משוכנע שלפני רגע הייתי מת.
"בזבזתי עליך כמעט עשר נשמות. לך תהרוג את מי שעשה לך את זה."
שמעתי את הצעדים הולכים ונמוגים. הזדקפתי ובחנתי את כפות ידיי בבלבול הולך וגובר עד שזכרונותיי חזרו אלי.
דארה ירתה בי. היא הרגה אותי. עכשיו אני בחיים ומרגיש ומריח כמו גופה, ונערה יפה מתקדמת אלי. אני ממשש את כפפות הבליידים שלי בתקווה שהן עדיין עלי, והן כן. הנערה מתקרבת אליי. היא יפה, בלונדינית ואש בעיניה האפורות.
הפחד שלי מפני בחורות יפות ובוערות עומד להגיע לשיאו ואני שולף את הבליידים.
"אני נץ, נעים להכיר, הייתי מת עד לפני שניה, אם את גנבת נשמות אני ממש אשמח, ואם את רוצה להרוג אותי פשוט תעשי את זה וזהו."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(הו. היי נץ. איך היה המוות שלך? XD)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(את אמרת...״"אני ג'ן," השבתי. אם דארה אמרה לו מה שמה כנראה שזה בטוח. ״)
אני מטפס על העץ. תוך כדי טיפוס והתחמקות מהצלפות הגפנים אני חושב על כמה שדארה חזקה, אמיצה, מיומנת. היא תפסה גפן גדולה ובערמומיות גרמה לה להרים אותה קרוב ליצור. אז גם חכמה.
אני מגיע לענף עליו יושב היצור, והוא מבחין בי. אני מסמן לדארה בסימן קריצה מאש, רעיון מוזר כשלעצמו אך שימושי. היצור המוזר לא הבין אך דארה כן. איזו חכמה. שוב.
אני שולף את החרב מנדנה, ומסתער.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אופס... טעות שלי. מעכשיו אני גוון)

הרגשתי קצת חסרת תועלת. דארה וארניון מצאו שניהם דרך להגיע לצמרות, ורק אני נשארתי על האדמה.
לפתע חשבתי על רעיון. אך הוא ידרוש ריכוז רב.
עצמתי את עיני. ריבוע האדמה עליו עמדתי החל להתרומם, אך מסביבו החלו להיווצר שקעים באדמה. בערך במחצית הדרך הבנתי שלא אוכל להמשיך. החורים באדמה הפכו גדולים יותר ויותר. עוד אסכן את כולנו בירידה.
קפצתי מעמוד האדמה שלי ונאחזתי בכוח בענף עבה. מפרק כף ידי נשרט מהענף. טיפסתי עליו בקושי והבטתי מעלה. ארניון כבר נלחם ביצור, מקפיד לדרוך רק על ענפים יציבים. אך הבדיקה ההכרחית של הענף ברגליו האטה אותו מאוד. את דארה לא ראיתי. נראה שניצבה על עץ סמוך.
נעתי בקושי מעלה על העץ, עד שעמדתי ממש מתחת ליצור. שלפתי שוב את חרבי, וחתכתי את הענף עליו עמד.
הוא נפל מטה, אך זימן מיד גפנים שיחזיקו אותו קצת מעל האדמה. אך קצב התקדמותו בחזרה מעלה היה איטי מאוד. לי, לצערי, לא היה כזה מזל. בנפילתו הוא הרס את שיווי המשקל שלי. נאחזתי בקושי בענף קטן בדרך למטה, אך הוא לא הצליח לשאת את כובד משקלי.
התמוטטתי בחזרה על האדמה. כל גופי כאב, אך לא ראיתי דם בשום מקום.
אָרִיָה קארו (one piece forever <3) לפני 12 שנים ו-4 חודשים
התעוררתי מוקדם בבוקר כדי לצאת לצוד,טיטו עדיין ישן,זה מוזר בהתחשב בזה שהוא זה שמעיר אותי בבוקר וכולו מלא אנרגיה.
נו טוב חשבתי לעצמי ניתן לו להמשיך לישון.
אני חוזרת בחזרה אל טיטו בגאווה,תפסתי שתי ארנבות שמנות,ארוחת בוקר מוצלחת,אני חוזרת למחנה וטיטו כבר התעורר,אני מחייכת אליו אבל הוא מחזיר לי מבט קר אולי הוא כועס עליי כי לא לקחתי אותו לצוד? לא,זה לא מתאים לטיטו. אני פושטת את העור של הארנבת ומבשלת אותה אחרי שהן מוכנות אני קוראת לטיטו כמה פעמים,אבל הוא רק יושב שם כאילו הוא לא שומע ומתעלם ממני ותוקע בי אותו מבט אדיש וחלול,אני מתחילה לחשוש לו.
לקראת הצהריים אספתי את הדברים שלי והתחלתי ללכת הלאה , טיטו עדיין מתנהג מוזר מה קרה לו? הוא הולך רחוק מאחורי ותמיד נוהם אני נעצרת וכך גם הוא ,אני מתחילה להתקרב אליו " טיטו מה קרה? בוא חמוד" הוא התחיל לנהום עלי חזק יותר ויותר אד שבסוף וויתרתי והינחתי לו.
בזמן ההליכה טיטו הדאיג גףאותי והמחשבות והשאלות לא הפסיקו לבוא,אז שמעתי צליל מהשיחים ומזווית עיני ראיתי ציפור נראה שהיא לא מתעניינת בי אלה בטיטו! אני קוראת לו אבל הוא תוקע בי מבט קר ונוהם אני לא יודעת מה לעשות.
מגיע הערב אני מסתכלת לשמיים ורואה את הירח המלא הוא כל כך יפה,אני נזכרת איך אני ופיליפ היינו מסתכלים על הירח והכוכבים בלילה מעל גגו,בלי אזהרה טיטו נהם בכוח והתנפל עליי!! אני מתחמקת ממנו ברגע האחרון,טיטו בא לתקוף שוב אבל מתוך השיחים יוצאת להקה שלמה של ציפורי טרף אני עומדת להילחם אבל אז אני שמה לב שהן לא תוקפות אותי אלה את טיטו! הם עוקפות אותו ,טיטו נוהם הן מתכוונות לתקוף וטיטו הוא לא חזק מספיק כדי להדוף אותן.אני מסתכלת שוב על הירח בתקווה שאולי אני יימצא רעיון ומהר ואז זה מכה בי הירח המלא! הוא זה שגרם לטיטו להתנהג ככה! לפני שהציפורים תוקפות אני מזנקת ושולפת את החרב שלי,טיטו שוב נוהם עליי אבל אני מתעלמת ממנו הציפורים רבות מדי מה אני עושה? הן מתחילות לתקוף אותי ואני מתחילה לשסף אותן עם החרב שלי ,בלי ששמתי לב ציפור עברה אותי ופגעה בטיטו! אני הורגת את הציפור אבל טיטו נפגע ברגלו,הציפורים רבות מדי אני לא יצליח אבל אז אור מתחיל להופיע השמש זורחת!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אריה - כל כך מהר ? ובלי סימני פיסוק... נסי לנצל את הפרק באמת, לא לכתוב תגובה ולעבור פרק...)
המהלך של גוון היה מדהים ואמיץ, אך היא נחתה לא טוב. נראה שנפגעה. היצור עולה לאת, נתלה על גפנים ומטפס בדרכו אליי.
אני צריך לבחור... גוון או היצור ? להציל או להרוג ?
נראה כי היצור התעצבן על גוון והוא מתכוון לתקוף אותה מעמדתו על הגפנים.
אני מחליט בשבריר שנייה, ומשלח לעברו כדור אש.
הוא מופתע אך מזיז את הגפנים כך שיחסמו את הכדור.
אני צועק לדארה עכשיו, וקופץ מהעץ. מעניין אם זה היה חכם.
אני מרחף באוויר במהירות כלפי מטה ומכוון את עצמי אל גוון בעזרת אש.
אני נוחת לידה ומתגלגל, מפזר את ההדף מהנחיתה הקשה.
בזמן שנפלתי מטה דארה אחזה ברגליה בענף, התנדנדה הפוכה, וירתה את החץ, ישר אל ראשו של היצור. איזו בת מקסימה.
היצור נופל מהגפנים ומתרסק על האדמה, כל גופו בולט בזוויות נוראיות. הייתי אומר שהייתה לו נחיתה קשה...
לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ברחתי מהיצורים, התחמקתי מהם...
צעדתי ביער כשסנשאיין הייתה תלויה על צווארי ונראתה כמו צעיף פרווה לבן.
הלכתי עד שהבחנתי בנער שנראה חצי מת.
העיניים שלו היו דומות לשלי, וגם לו היו בליידים, רק שהוא שלף אותם לעברי.
"אני נץ, נעים להכיר, הייתי מת עד לפני שניה, אם את גנבת נשמות אני ממש אשמח, ואם את רוצה להרוג אותי פשוט תעשי את זה וזהו." הוא אמר.
"אליס" השבתי במהירות.
בחנתי אותו... הוא באמת הריח כמו מת.
"לא סתם גנבת נשמות, גנבת הנשמות הכי טובה שתזכה להכיר, אתה גנב?" שאלתי, עדיין לא מתקרבת, רק בוחנת אותו ואת מבטו.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(עוד מישהו נדלק על דארה? זה מתחיל להיות מפחיד. חכה עד שלורן ונץ ישמעו על זה)

עמדתי לירות את החץ ולשפד את היצור למקום כך שארניון יוכל להרוג אותו, אבל גוון היקרה היתה פשוט חייבת לעזור.
טוב, אז היא הפילה את הדבר הזה בצורה מגניבה למדי, והמהלך בהחלט היה יכול להצליח. היא לא היתה עושה את זה אם היתה יודעת מה אני תכננתי לעשות, אבל אני מניחה ששיתוף פעולה עיוור לומדים בשלב מאוחר יותר, לא?
אז בגלל שאני כל כך אוהבת שהמטרות שלי בורחות, הרפיתי את מיתר הקשת וניסיתי לשנות תנוחה כדי לראות מה קורה למטה.
חייכתי כשראיתי את גוון מתרוממת על סלע מרחף. היא בהחלט לומדת מהר. החיוך שלי נמחק כשהיא התרסקה על האדמה.
העץ לא היה גבוה, אבל כל יצור אנושי היה נפגע בקפיצה ממנו.
מזל שאני לא יצור אנושי.
זינקתי מהענף, מנסה להתייצב על ענף דק יותר כמה מטרים מתחתיי כשהקשת עעוד דרוכה. החלקתי והתהפכתי, אבל הספקתי להתייצב בעזרת הרגליים. תוך כדי נידנוד מפחיד על הענף הצלחתי לקלוט את היצור בטווח נקי.
משכתי במיתר, ובטלטול הבא שחררתי את החץ.
קחחח
היצור השמיע קול כמו של נייר שנקרע כשהחץ שיפד אותו.
אח, אין כמו הפגיעות ההזויות שלי.
התנדנדנתי עוד כמה פעמים בצורה מסוכנת כשאני מתאמצת להחזיר את הקשת שלי למקום, ואז תפסתי את הענף עם הידיים וקפצתי אל האדמה על ארבע.
הסטתי את השיער מפניי בעצבנות וניגשתי אל גוון. היא הזדקפה לישיבה. ניכר שכואב לה מהנפילה.
"היית מעולה." אמרתי לה בעידוד. היא חייכה חיוך קלוש. נתתי מרפק לארניון. "גם אתה היית לא רע."
רכנתי ליד גוון. לא נראה שהיא צריכה נשמה כדי להירפא, אבל היא בטוח צריכה מנוחה.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
לאחר שהיצור כבר לא סיכן אותנו, דארה רכנה לידי. שנאתי את עצמי על המהלך המטופש שלי. הייתי צריכה לתת לדארה וארניון לחסל אותו לבדם. אני לא צריכה להתערב בכל דבר. מה יש לי מהצורך המעצבן להוכיח את עצמי?!
כאב חד חתך את הצלעות שלי כשהזדקפתי לישיבה. הראייה שלי נעשתה מטושטשת לכמה רגעים. החרב שלי נחה על האדמה לידי. ניסיתי לשלוח יד ולתפוס אותה, אך התחרטתי על כך במהירות.
עלי לנוח. אני אעכב את כולם אם אזיק לעצמי סתם.
דארה קמה ומלמלה משהו לארניון. עצמתי את עיני.
למה עשיתי את זה?!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(היי - אני די בטוח שדארה נדלקה עליי קודם !;)ץובה. החמה ביותסר
דארה מירפקה אותי ואמרה ״היית לא רע״
אני די בטוח שזו התגובה החמה ביותר שאצליח להוציא ממנה, אז אני שמח.
אנחנו ספק עוזרים ספק גוררים את גוון ומתמקמים בקרחת יער יפה בראש גבעה.
נראה כי בעוד כ-שעתיים או שלוש תזרח השמש.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ניסיתי ללכת עם ארניון ודארה, אבל הרגליים שלי בקושי הצליחו להחזיק אותי. היה עלי לנוח. הם פחות או יותר גררו אותי לראש גבעה, שם דארה עזרה לי להישכב על האדמה.
העיניים שלי נעצמו כמעט מיד. קיוויתי שלא יתקפו אותנו.
נראה שאפשר לסמוך עליו בכל זאת.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אממ, ליאן ? אנחנו די מחכים לך...)
POLLO לפני 12 שנים ו-4 חודשים
שלפתי את הסכין. "אמרתי לך" מלמלתי והבטתי בתהייה באליס. היא נעצה בי מבט מאיים.
"אליס? הכול בסדר?" שאלתי בלחישה מודאגת. היא לא הגיבה, נראה שהיא אפילו לא שמעה אותי.
"אולי ננסה להתעלם מזה וזה יעבור?" שאלתי. רואן נאנחה והתיישבה ליד המדורה שהקמנו.
אכלנו את הבשר בשקט, ועניין החיות הטריד אותי.
לבסוף נעמדתי ושרקתי את השריקה שלי ושל אליס. היא לא הגיעה. המצב חמור יותר ממה שחשבתי.
התבוננתי סביב, ומצאתי אותה מחטטת בשיחים. מה קרה לה? היא בדרך כלל יותר אלגנטית..
היא הסתובבה אחורה בחדות, וכשראתה אותי נהמה והתרחקה עוד כמה צעדים ממני.
כבר הייתי מיואש.
"תעשי מה שבא לך, אבל תחזרי בערב" אמרתי בעצבנות.
ואז נזכרתי. יש היום ירח מלא. בפעם הקודמת שהיה ירח מלא.. זה לא נגמר טוב.
~פלאשבק~
הצלחתי להתמקד בכול מיני דברים שלא הצלחתי לראות קודם, הרגשתי מאוד קל.
נפלתי על האדמה, ניסיתי לקום על שתי רגליי.
התנדנדתי ונחתתי על ארבע. הסתכלתי על עצמי, פרווה זהובה כיסתה את כול גופי.
ניסיתי לצעוק, לא יכול להיות... זה לא יכול להיות..
אני פומה.
~סוף~
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
גוון נראתה אומללה למדי לאורך הדרך. כמובן, היא נפגעה מהנפילה, אבל היתה לי הרגשה שאני מזהה את הבעת פניה האובדנית.
כמה פעמים טלרין גרמה לי להרגיש מטומטמת בהחלטות הנינוחות שלה בקרב?
פזיזות. ברור שהיא מרגישה רע.
זאת לא אשמתה, כמובן, ואת הדקות שבהן היא נמנמה ביליתי בקיבוע קל של הזרוע שלה ובכיסוי הפצעים השטחיים לפי המיומנויות שרכשתי. לרגע שמחתי שזאת לא טלרין, שהיתה מחטיפה לי אם הייתי מטפלת בה כשהיא ישנה.
אנר פשוט אילפה את ריי והסמור של גוון כל פעם שניסו לתקוף אותנו, אבל היא אמרה לי שהמפלצת ניסתה לתקוף אותם כשהיינו ביער.
השמש עמדה לעלות עוד שעה בערך לפי האור. קיוויתי שהלילה הזה ייגמר מהר ושאולי נוכל להתרחק ולישון כמה דקות.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(מה עם הדוב שלי ? לא נוכל לצאת לזה כשגוון פצועה :/)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אל תדאג. אנר בטח תשאר איתי, ואתה ודארה תצאו לחלץ את הדוב שלך... משהו כזה
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(קצת זמן איכות עם דארה ;)
אבל את בינתיים גם תיעלמי ואנחנו נמצא את אנר משוועת לאוויר, גופה המרוטש מכוסה כולו סימני טפרים ונשיכות. ״הם לקחו אותה.. לא...ל - לא הצלחתי... לא הצלחתי להילחם.. הם היו ר..רבים מדי...״ היא אמרה בקול חנוק, גססה בקול חנק, ונפחה את נשמתה.
דארה נשבעה באותו רגע עם עיניים יורות גיצים לנקום את מות אחותה ולהחזיר את גוון.

או משהו כזה חחחחחחח עשיתי בכל זאת תגובה !)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
><
ארגו- אני אתעלם מזה וארצח אותך בהזדמנות.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אם לוקח לך כל כך הרבה זמן להגיב, כמה זמן ייקח לך למצוא אותי, נידח שכמותי ?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
זהו זה. אני נוטשת אותך לגסוס במדבר.)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[מישהו רוצה לפגוש אותי? מישהו?? בבקשה, אני בודה..]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
( *משליכ עלייך את ארגו* הנה, קחי! אני בורחת!)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אז אנחנו סיימנו את הפרק הזה רשמית?
מתי הפרק הבא?!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ליאן, בבקשה שאת לא מתכוונת לזה.. דארה היחידה מעניינת כאן ! ורק ממנה אני אלמד על טלרין המעצבנת, יימח שמה וזכרה. אני עוד אשתלט על התגובות ! מוהאהאהאהא
נטוטו, שוב, את צריכה ליזום. אף אחד לא ייתנדב. אני למדתי את זה אחרי יותר מדי חפירות לאחרים. תקבעי אולי עם מישהו בפרטי ותסכמו משהו :P)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"סוף סוף מישהי עם אגו דומה לשלי." אמרתי בשקט. הזדקפתי.
"כן, אני גנב. לפחות הייתי עד שמישהי הרגה אותי." זאת היתה שעת בוקר מוקדמת והרגשתי רע מתמיד. לא ידעתי איפה דארה, אבל הייתי בטוח שאני רוצה לשמור מרחק. עזבו את הנבואה, אני לא הולך למות פעמיים כדי לחזור לשלוט בעיר שלי, לא משנה כמה הנשמה שלה שווה.
"תשמעי, באזור הזה יש המון יצורים מאוד מסוכנים. בעיקר בני אדם. כדאי לא להסתובב לבד פה." אמרתי.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ארגו!!! שלא תעז לקלל את טרלין המדהימה!!!)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אבל טלרין ! היא כזאת... כזאת מושלמת. כולם אוהבים את טלרין ורק אני לא יודע מי זאת :()
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(זו אריה המקסימה ^^)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(את זה הספקתי ללמוד. אספתי מידע עליה. אבל לא הייתי כאן בתקופת טלרין !)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(לא כולם אוהבים את טלרין *שיעולליליאןומייטישיעול* היא פשוט גנבת נשמות נורא מקסימה!)
לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(דארה היא היחידה שמעניינת?! היחידה?! argo... תתכונן למות... )

הוא הזדקף, הוא היה בקצת יותר גבוה ממני.
הושטתי את ידי ושאלתי "ברית?".
הוא לחץ את ידי ואמרתי בקול ברור "אם תנסה להרוג אותי, תמות בשנית, ואם שוב תקום לתחיה אני אצוד אותך".
עזבתי את ידו וחייכתי קלות, "רוצה למצוא משהו לאכול?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(יווו ! גם לינה רודפת אחריי ! תפתחו מועדון מעריצות ^.^
סתם ! ליאן, אל תעזבי אותי ! לינה רוצה לרצוח אותי ! ורואן ! וג׳ן ! ועוד מלא !
אני אראה לכן חרב אם לא תרצחו אותי :) יש לי שלוש ^_^)
לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(גם לי יש חרבות בבית... ואתה תמות!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ארגו... -_- אוקי, אז תבוא איתנו, הנשים, כי *מישהו* צריך להגן על העלמה במצוקה ארגונינה מידי הרשע.)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(דארה, למשל ?
לינה, יש לנו דיבור ! על חרבות כמובן :). )
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ככה בוגדים בי?? יפה ארגו, כל הכבוד! PPPP:)
בדיוק כשחשבתי שהטירוף הפסיק, הקפל המשונה בזמן נרפא, והכל שוב נורמלי- סיין השתגעה.
היא הפסיקה לדבר פתאום, כבר בבוקר- בדיוק כשהיתי עסוקה בלנסות לצוד ארוחה כלשהי ובו זמנית להבין איפה לעזאזל נתחתי.
בצהריים, היא כבר התחילה להתרחק ממני, וזה לא מצא חן בעיני בכלל. אם זה לא מספיק, היגווארית נראתה כאילו היא רודפת אחרי משהו או מישהו, אך כשהתכוונתי לשאול מה לעזאזל הולך פה, סיין נהמה עלי.
לא מעט אנשים טוענים שאני חסרת פחד בצורה ממש מטורפת, אבל אני חושבת שצריך להיות די מטורפים כדי לעבוד במה שאני עובדת- מתנקשת נשמות... למרות כל מה שמריסה לימדה אותי, תמיד פחדתי מדבר אחד- לאבד את סיין. היתה לי הרגשה שאני קרובה לזה עכשיו יותר מתמיד.
הלכתי אחריה, חסרת אונים, מבולבלת ועל סף פאניקה.
כמובן שההרגשה שלי רק השתפרה עוד יותר, כשהבחנתי בצללים משונים שלא ממש הצלחתי לראות- אבל ידעתי שהם שם- שרחשו כמו אוכלי נבלות מעל יצור פצוע. ההשוואה גרמה לי להצטמרר...
בערב, לא יכולתי לעמוד בזה יותר. סיין לא נראתה כאילו היא מתכוונת להפסיק ללכת מתישהו, ואני כבר היתי תשושה למדי. פקדתי עליה לעצור- ועכשיו, לעזאזל! היא באמת נעצרה, אבל זה היה רק כדי לפנו לעברי ולנהום עלי נהימה מגרגרת ומבעיתה לחלוטין. עוד ללפני שהספקתי להבין מי נגד מי או מה בשם כל הרוע בעולם קורה פה, היא הסתערה עלי...
רק שנים של אימונים עם מריסה היו מה שהציל את חיי באותו רגע. התגלגלתי הצידה, המומה למדי, ומבועתת לחלוטין. "סיין! זו אני! בשם השטן...!" צווחתי, מזנקת לאחור בדיוק בזמן לחמוק מכפה שלופת טפרים שהתכוונה לשסע את ראשי.
אני די בטוחה שאם זה לא היה כל כך מפחיד- זה היה מאוד מצחיק...
אני קיפצתי, זינקתי, רצתי, דילגתי, צווחתי וצרחתי וסיין הנוהמת מיהרה אחרי, רוטנת בזעף.
"מספיק עם הטירוף הזה!!!" שאגתי לאף אחד מסויים. הגברתי את מהירות הריצה, מתכוונת לזנק אל תוך הנחל ששמעתי ומקווה שהחתולה המד=גודלת לא תבוא בעקבותיי. לא ממש מצאתי את הנחל, אבל מצאתי משהו אחר...
בהיתי בשיח המעוות הקטן שעליו כמעט נפלתי ומלמלתי לעצמי משהו לא מובן.
קֶאָרִיס.
לא יכולתי להאמין לזה. קאריס לא גדל בכלל באזור הזה של- לעזאזל, באיזה אזור אני בכלל נמצאת? כשלא מצאתי תשובה לכך, וקול הגרגורים העצבניים של סיין רק הלך והתקרב, החלטתי שלכל הרוחות עם הכל ותלשתי את השיח המחורבן כולו מהקרקע.
היגווארית הופיעה אז, וכשראתה שאני לא רצה, האטה, והתקרבה אלי כמו שראיתי אותה מתקרבת לארנבות יותר פעמים משבאמת יכולתי לספור.
היא זינקה. הנפתי את השיח הדפוק ההוא מולי, משתמשת בו כמו אלה. כמו שציפיתי, היא תפסה את הצמח האומלל בשיניה ועקרה אותו בכוח מידיי, מעיפה אותו הצידה.
לא חיכיתי עוד, רצתי כמו מטורפת....
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[קידה אני מצטרפת אלייך..]
אני ממשיכה לעוף עמוק יותר ויותר אל היער, כשאור הירח גורם לדמעותיי להיראות כמו פנינים.
פתאום אני רואה דמות רצה לעברי. אני נבהלת לגמרי בהתחלה כי אני חושבת שאולי היצורים האלה בכל זאת עקבו אחריי, אבל אז אני רואה שזה בכלל לא הם.
להפך, זו -
"ויקי!!!" אני צועקת.
ויקי ממשיכה לרוץ, ואני רואה עכשיו ממה היא בורחת. או יותר נכון ממי.
אני מבינה מיד מה קורה. ברור שגם החיה שלה השתגעה.
"ויקי! זאת אני - סילוור!" אני צועקת, וכשהיא מתקרבת מספיק אני מקימה חומת אווירת בינה לבין היגוארית.
"אני מבינה שגם החיה שלך השתגעה.." אני ממלמלת אליה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ככה בדיוק נטוטו. עכשיו מה עם הקבוצה שלי ? גמרנו את הפרק ?)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
גם אני שאלתי את זה. אין לי מושג!!! נראה לי שכן...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(רציתי לחכות לראות מה קורה עם לינה וקוותה.)
אחרי הליכה ממושכת ומעייפת הגענו לסבך עצים דליל שנראה בטוח. לפי הכיוון, היינו בתחילת היער שבו פגשנו את הנוסעים בזמן.
הפעלתי את כישורי ההישרדות שלי, ותוך זמן קצר מצאנו מפל קטן וכמה סלעים באזור נקי מעשב. מילאתי את המימיה שלי בזמן שאנר נאבקה לכלוא את ריי שוב במכלאה. לפתע היא קפאה באמצע תנועה ובהתה באוויר.
"אני כבר אמצא אתכם." אמרה, ורקעה ברגלה בכוח באדמה הטחובה והרכה. היא זינקה למרחק עצום והתחילה לרוץ.
לבי נצבת למראה אחותי נעלמת שוב, אבל לא חשבתי לרגע על לנסות למצוא אותה.
נאנחתי. "זה כל כך מתאים למשפחה שלנו." התיישבתי על גדול האגם והבטתי במים הזכים. נראיתי די מלוכלכת, ועיניי הזהובות נצצו כנגד עורי הכהה והפצוע. גוון התיישבה לידי בכבדות, וארניון ישב במרחק מה מאיתנו.
חכם מצידו. אני כל כך עצבנית שאני אתחיל להשליך נשקים בקרוב.
קרן שמש ראשונה נגעה במים והשתקפה במפל שנראה מתיז פתיתי זהב. חמימות הקיץ החלה להיות מורגשת.
פשטתי את המעיל שלי בכבדות וצנחתי למים הקפואים בהתקף טירוף כלשהו. צללתי ויצאתי, צוחקת ומתיזה על כולם.
"כן, כן, זה המחיר שתיאלצו לשלם אם אתם נמצאים איתי. אם חשבתם לרגע שאני שפויה, אתם טועים..." רעדתי מקור לרגע. "וזה רק קצה המזלג." אמרתי בעצב מסויים, התיישבתי במים ונעצתי פגיון בדג עצלן.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אממ... ליאן, חשבתי שאחרי הפציעה אני אזכה לשכב לנוח... לא להשתולל...!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
נראה שדארה שקעה בעצב מוזר. אולי בגלל אנר ?
ידעתי שאפשר לנצל את מצב הטירוף הדכאוני הזה, אך לא העזתי. אני לא עד כדי כך רע.
אני מתקרב אל דארה וגוון בזהירות, חשדני לגבי תנועותיה של דארה. היא מילמלה משהו ותקעה פגיון בדג מסכן. דם התערבב במים ליידה, אך היא לא שמה לב לכך.
נראה שמצבה של גוון השתפר מעט, שכן היא נראתה פחות חיוורת, היא כבר הצליחה להתרומם לישיבה וגופה נראה רק כאילו רוסק עם פטיש. שיפור טוב.
אני מתיישב על יד הבנות ושואל ״דארה, אוכל לעזור לך במשהו ?״ בעדינות.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"סילוור...!" ההתנשפות שלי היתה מלווה בקריסה על הקרקע ואי אמון מוחלט על מזלי הטוב...
"סיין התחרפנה, היא מנסה לאכול אותי!" זעפתי, מוחה את הזיעה ממצחי. היה נראה לי שהנערה מחייכת. "זו צרה, חיה מלווה כל כך קטלנית... תגידי תודה שיש לך ציפור-" קולי נקטע כשסיין המתוסכלת והנוהמת הופיעה, היא נראתה נחושה להחריד לשסע את מסך האוויר שהגן עלינו. הבעתה של סילוור הקדירה והיא מיהרה לחזק את החומה.
"היא כנראה תתמוטט בקרוב..." פלטתי, ממהרת ללגום ממעט המים שנשארו לי. הנערה שלחה אלי מבט מבולבל. "מצאתי שיח קאריס, היא נשכה אותו... אני מקווה שזה יספיק כדי להרדים אותה לזמן מה." רטנתי בתגובה, קמה על רגלי ומנערת משריון העור והטבעות את העפר והדשא שדבקו בו.
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"אני מאוד מקווה בשבילך," אני אומרת "גם בלובר השתגעה. והחיות ההן ביער תקפו אותה"
ויקי שולחת אליי מבט שואל אז אני מוסיפה בקוצר רוח "נו.. החיות ההן עקבו אחרי בלובר כל היום, וכשהיא תקפה אותי, הן תקפו אותה. אז פשוט לקחתי אותה הבייתה ושמתי אותה בכלוב ברזל." אני אומרת.
לפי המבט שלה אני מבינה שהיא לא נתקלה ביצורים ההם.
"טוב.. אז בכל מקרה, מה את עושה בחלק הזה של היער בירח מלא?" אני שואלת.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ליאניקה, תגיבי. אני אנשק את הדמות שלך אם לא ואז את תיאלצי לנקות את שרידיי !)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"אני יודעת שהרצון שלך הוא באמת טוב." אמרתי לארניון. "אבל אני מזהירה מראש שאני אצטרך עזרה במעט מאוד דברים. או לפחות אודה בזה. אם אתה רוצה לעזור, הנה." זרקתי לו את הדג. "אש. שיפודים. בינתיים אני אחפש עוד." הבטתי אל ריי, והוא הסיט את מבטו במבוכה. גיחכתי. תפסתי עוד ארבעה דגים לאחר צלילות נוספות, ויצאתי מהברכה, מטפטפת על כל דבר. מסרתי שלושה דגים לארניון ונתתי את הרביעי לריי. הוא שונא שאני משיגה לו אוכל, אבל הוא בכל זאת חיכך בי את ראשו והרטיב לעצמו את הפרווה.
ארניון יצר אש בכפוטת ידיו תוך כמה שניות והבעיר ערימת מקלות וזרדים. הנהנתי לעברו בתודה בזמן שהוא שיפד את הדגים והניח אותם על האש. לאחר שהתייבשתי קצת, פניתי אל גוון. "איך את מרגישה?" שאלתי בשקט.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
חיות משונות... נהדר... המצב באמת רק הולך ומשתפר...
"מה אני עושה פה? שאלה טובה... במיוחד לאור העובדה שאין לי מושג איפה זה "פה"..." מלמלתי. עוד לפני שסילוור הספיקה להשיב לי, סיין התמוטטה.
קיללתי בהפתעה, המומה למדי מכך שהקאריס באמת הצליח לשפיע עליה- זה היה צמח שהיה מסוגל להרדים דוב עצום ברגעים ספורים, אבל היתה לי הרגשה שכשמדובר בי, הצמח הארור יחליט שלא לפעול...
סילוור שוב נקטעה באמצע תגובתה כשאולי עשר יצורים משונים, פראיים למראה, זינקו לעבר סיין.
"אני שונאת את החיים שלי..." ציינתי ומיהרתי לזנק מתוך חומת האוויר של סילוור ולשלוף את הקטאנות.
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"אממ.. אוקי, אוקי" אני ממלמלת לעצמי בניסיון להירגע. אני לא בטוחה מה מפחיד אותי יותר, היצורים האלה או העובדה שאני ממש עומדת לעזור לויקי להילחם בהם.
אני שולפת את השוריקנים שלי, כל יד אוחזת בשוריקן עם מספר אחר של להבים.
אני קופצת מבעד לחומה שמתפרקת עכשיו " הנה אני באה!" אני קוראת.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ה"הנה אני באה!" של סילוור היה מפחיד לא פחות מהיצורים שתקפו אותנו. במיוחד לאור העובדה שהנערה זינקה לצדי והדפה שלוש מהחיות אל תוך הנחל הסמוך בעזרת בועת אוויר רבת עצמה להפתיע. מלמלתי לעצמי להתרכז, לכל הרוחות, והסתערתי להגן על סיין הישנה...
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני בטח נראית כמו מטורפת, אבל האמת שאני פשוט כועסת על היצורים האלה. אני לא יודעת למה. אולי זה קשור לעובדה שהם ניסו לפגוע מקודם בבלובר? ועכשיו בסיין? ואולי הם פשוט הפחידו אותי יותר מדיי מקודם?
אני לא יודעת מה מקור הכעס הזה אבל הוא עוזר לי לתעל את הכוחות שלי יותר טוב. אני הודפת כמה יצורים עם בועות אוויר ענקיות בזמן שהשוריקנים שלי רודפים אחרי כמה יצורים אחרים, אבל כל כמה שניות נוספים עוד ועוד יצורים, ואני לא מצליחה להדוף את כולם.
אני רואה מזווית העין את ויקי ליד סיין הישנה, מנסה להלחם בכמה יצורי צל בבת אחת.
פתאום אני מרגישה ממש מוזר, כאילו אני יכולה ממש להרגיש כל מה שקורה סביבי. אני צועקת אפילו בלי לשים לב, וכשהצעקה שלי גוועת, פרץ אוויר מעיף את כל היצורים שסביבי ברדיוס של שלושה מטרים לפחות. אני מתחילה להקים חומה סביבי וסביבי ויקי וסיין, ולאט לאט מתקרבת אל ויקי כדי לעזור לה עם שאר היצורים.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(הו דארה, חיכית לי יפה מאוד.)
"כן, אני חושב שזה יעזור." אמרתי בחיוך קל. הסתובבנו ביער כשעתיים, הפלתי יונה מהשמיים בעזרת משב רוח בעוד אליס צלתה אותה בעודה בחיים. התחלתי לחבב את הבחורה הזאת.
"יש דבר אחד שכדאי שתדעי." אמרתי לה כשחיפשנו מקור מים נקי. "נרצחתי כי רדפתי אחרי נערה כדי לקחת את הנשמה שלה. יש לה שיער אדום ועיניים זהובות, ואם אצליח לקחת את הנשמה שלה..." שתקתי. לא ידעתי כמה לספר למרות שאליס נראתה לי כמו מישהו שאפשר לסמוך עליה.
"עיר הבירה של גנבי הנשמות תהיה שייכת לי. כמה נשמות שארצה, מתי שארצה. אבל לצערי, כל ניסיון לקחת לה את הנשמה בעודה בחיים ייגמר במשהו נוראי. ולנסות להרוג אותה נגמר במוות." אמרתי בלי לשים לב שפחד התגנב לקולי.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(יפההה נטוטו!)
סילוור גילתה כישרון מפתיע מאוד, למרות שמהרגע הראשון שראיתי אותה היתה לי תחושה שהיא חזקה ממה שהיא נראית. היא התחילה להציב חומות אוויר סביבי וסביב סיין. לאחר כמה שיסופי- קטאנות פראיים שביקעו יצורים על ימין ועל שמאל, היתי פנויה מספיק להפעיל את האש שלי. השלמתי את המעגל של סילוור ונאנקתי כשהבחנתי בכך שהיצורים לא מתכוונים לוותר.
"הממ... הבקתה שלך רחוקה?" שאלתי את סילוור. היא הנידה בראשה. "את חושבת שתוכלי להרים את סיין עם אוויר ולקחת אותה לשם? אני אחפה עלייך."
העפתי כדור אש מגודל לעבר אחד היצורים שהתקרב יותר מדי וחיכיתי לתגובתה של סילוור, ידעתי שאני מבקשת הרבה, אבל היתי די בטוחה שהנערה רוצה לחזור אל החיה שלה ממילא...
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הרמתי את ראשי בהפתעה. עד אותו הרגע הייתי שקועה במחשבות, ושאלתה של דארה ניערה אותי.
כשאני שוקעת במחשבות יש לי נטיה להתנתק מהעולם ולא חשתי כלל בכאב. למען האמת, הרגשתי די טוב. רק מעט מנומנמת, אך הנחתי שאני נראית רע למדי.
"אני בסדר," ניסיתי לחייך לעבר דארה. היא לא נראתה משוכנעת.
ארניון התעסק עם האש. היה מעט משונה לראות את האש פורצת מכפות ידיו, אך הנחתי שכוח האדמה שלי נראה אותו הדבר בעיניו.
מה שכן, לא מצאה חן בעיני הדרך בה הביט קודם בדארה. הערכה מוגזמת. קיוויתי למענו שלא ינסה לעשות שום דבר. חצי חיוך עלה על פני, אך מיהרתי למחוק אותו.
דארה תכסח לו את הצורה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ג׳ן, אני לא -עד כדי כך- אידיוט, טוב, אולי כן, אבל יש לי מזימות משלי !)
נראה כי שאלתה של דארה הפתיעה את גוון. היא הסבה את ראשה בהפתעה, ולאחר מכן אמרה שהיא מרגישה יותר טוב. מצבה אולי השתפר, אך לא מספיק.
אני צולה את הדגים לאט, צופה בצבעם המשתנה מלבן לורדרד. כשהם מקבלים את הצבע שאני רוצה, אני מפסיק ללבות את האש ומחלק את הדגים בינינו. נראה כי לעת עתה ראקי יאלץ להסתדר לבדו עם מה שלא יהיה שלקח אותו. ואני אשב כאן עם פצועה וחולת נפש קטלנית ושתי חיות סוררות, ואקווה לטוב. נשמע כמו אחד הימים היותר טובים שלי.
אנחנו אוכלים בדממה, וכשאני מסיים אני זורק את העצמות והשאריות ומתרחק אל שפת הבריכה באיזו פינה נסתרת, פושט את חולצתי ונכנס אל המים הקרים והצלולים. אני משעין את ראשי על הגדה ומביט על הירח המלא הבוהק השולח את אורו על היער, נותן אווירה שקטה ונינוחה, כאילו לא קיפחנו את חייינו הלילה. כאילו לא כמעט איבדנו אאת החיות התאומות שלנו. כאילו לא כמעט הפסדנו הכול בגלל ליל ירח מלא מטופש...
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"אממ... בסדר, אבל אני אצתרך להרים גם אותך בגלל שאי אפשר להגיע לבית שלי בלי לעוף. הוא ממש גבוה"
אני אומרת. ויקי מרימה גבות בהפתעה.
"את תראי," אני אומרת עם חיוך קל ומרימה את כולנו. תוך שניות אנחנו כבר על העץ שלי, במרפסת שנמצאת בכניסה לחדר שלי.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(את זה אתה אמרת P:)

ארניון עזב את האש וירד מהגבעה. נראה שהיה צריך קצת זמן לבדו.
הרגשתי אשמה בקשר לחיה שלו. הוא טען שהיא פצועה, ורק בגלל הטיפשות שלי והפציעה אנחנו לא יכולים ללכת לחפש אותה.
"דארה," פתחתי לפתע. "את יודעת לאן אנר הלכה? למה לא עצרת אותה?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
היה לי משהו נגד לרחף באוויר, אבל לא הרגתי את סילוור- וזו היתה התחלה טובה.
היצורים המאוכזבים יבבו וייללו מתחתנו, לא יכולתי להתאפק ושלחתי לעברם עוד כמה כדורי אש.
"תודה על... הממ... על הכל." מלמלתי במבוכה מסויימת כשנחתנו על רצפת הבקתה של סילוור. לא היתי רגילה להודות לאנשים.
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"באמת שאין בעד מה.." אני ממלמלת בקול קצת צרוד ומנסה להחניק את הדמעות שעולות לי בעיניים כשאני מסתכלת על בלובר שעדיין מנסה לצאת מהכלוב. מסכנה, היא עומדת להתעורר עם כזה כאב ראש..
אם היא תתעורר בכלל.
אני מקווה שכן.
הלוואי שיכולתי לדעת.
אני מנערת את ראשי קלות כדי להצטלל וכמו מבחינה בפעם הראשונה כמה קר כאן בחוץ.
"בואי פשוט ניכנס, בסדר?" אני אומרת ונכנסת. אחריי מרחפת סיין הישנה, ונוחתת על השטיח הרך.
"אז.. רצית לדעת איפה את? טוב.. לפי הקאריס את בטח כבר יודעת.. הם גדלים רק ביער הזה, למרות שהוא ענק. אנחנו נמצאות בצד המזרחי של היער, דיי קרוב לקצה" אני אומרת.
אני שומעת שלוש דפיקות בדלת הפנימית, ואמא שלי נכנסת במבט שואל.
"זאת ויקי, היא חברה שלי" אני אומרת ומסתכלת בדאגה בבלובר ובסיין "יכול להיות שהיא תישאר כאן זמן מה.." אני אומרת ומרימה מבט שואל לעבר ויקי, לוודא שזה לא מתנגש לה עם אף תוכנית או משהו, למרות שבמצב של סיין אני לא חושבת שהיא תוכל ללכת לפחות עד הבוקר..
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הבטתי באדמה בריכוז, ואז עצמתי את העיניים. עמדתי להגיד שאני יודעת שהדברים האלה קורים לה, היא אמרה שהיא הפכה לחוקרת. עמדתי להגיד שאני לא דואגת לה ושהיא חזקה...
אל תכחישי. "אין לי שום יכולת לעצור אותה." זה מה שנפלט לי מהפה, אבל גוון לא נראתה מאוכזבת ממני. "איבדתי אותה כבר. לפני שנים. אמרתי לה לברוח, במקום לבוא איתי...הייתי צריכה לעצור אותה כבר אז, אבל לא יכולתי לשאת את המחשבה שאבא ירצח אותה אחרי שאני אלך. עכשיו ממש מאוחר מידי, היא לא באחריותי." הקול שלי נשמע שבור לגמרי.
The dark dragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(תגובה ראשונה :O)
סנואו התחיל להתנהג משונה.
כשציינתי זאת באוזני ריד היא הנהנה וסיננה "גם קיי מתנהג מוזר. לא שמת לב?"
האמת היא ששמתי לב, אבל פשוט סנואו הדאיג אותי יותר מקיי.
סנואו שוב התחיל להתרחק. "בוא כבר, סנואו!" קראתי, אבל הוא שוב התעלם ממני. לא רציתי להתקרב אליו יותר מדי, כי בפעם האחרונה שניסיתי הוא נהם עלי, וטיגריס סיבירי גדול שנוהם עליך זה לא מראה נחמד.
השמש כבר החלה לשקוע, והשמיים נצבעו אדום. אני וריד ישבנו לצד עץ גדול, משתעממים ומודאגים מפני ההתנהגות המוזרה של החיות שלנו. לפני כמה זמן צדתי אייל צעיר וביחד עם ריד צלינו אותו מעל מדורה. באותה הדמנות גיליתי שריד היא כשפית אש, והיא גילתה שאני גם.
מוזר שלא דיברנו על זה עד אותו רגע.
לפתע סנואו החל להתקרב אלי. לרגע נמלאתי שמחה, אולי סוף סוף הוא נרגע! אבל כשבחנתי את מבטו, ראיתי שהוא מביט בי בהבעה שיש לו כשהוא עומד לתקוף טרף. זאת הייתה ההזהרה הראשונה שלי לפני שהוא זינק.
"אה!" התגלגלתי הצידה. "מה עובר עלייך?" צעקתי. מקריאת המחאה של ריד הבנתי שכנראה גם קיי עשה את אותו הדבר.
הטיגריס נהם עלי. קשה היה להאמין שזה סנואו. הוא עמד לזנק שוב, אבל זמנתי אש שחצצה ביני לבינו.
"תתרחק ממני." אמרתי בקול כועס. לרגע נזכרתי שככה בדיוק דיברתי בפעם הראשונה שסנואו החל להיצמד אלי.
כמה שהמצב השתנה מאז.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
האמא היתה הפתעה.
אבל הצלחתי להתעשת מספיק כדי למנוע מעצמי לבהות בגברת כמו טיפשה.
"חתיכת בית." מלמלתי, מנסה לחשוב על משהו לומר, אבל רק מצליחה להביך את עצמי יותר.
"אני מודה לכן על הכנסת האורחים, אני מניחה שלא אוכל לעזוב עד שסיין תתעורר." קיוותי שכשהיגוארית תתעורר, היא תהיה שפויה, לא התחשק לי למצוא את עצמי בבית קטן ומאוד גבוה מעל פני הקרקע כשחתולת פרא מטורפת נמצאת בו גם היא.
"הממ.. אני יכולה לעזור איכשהו?" שאלתי לאחר רגע, נחושה שלא להתבטל.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
דארה נראית שבורה ונסערת. התשובה שלה מבולבלת.
כנראה שהסיפור ביניהן מורכב עוד יותר משחשבתי.
"עשית מה שחשבת לנכון," אני אומרת בעדינות, ומיד משתתקת. אני לא רוצה לומר כל מיני דברי ניחומים ריקים מתוכן. לא כך הייתי רוצה שיגיבו במקרה שלי. "היא תדע למצוא אותנו הרי. נישאר כאן עד שתחזור."
אני קמה ממקומי בזהירות. "הייתי רוצה לנוח קצת לפני שנמשיך בדרכנו," אני ממלמלת. "לאף אחד מאיתנו לא תזיק מנוחה. לא ישנו כל הלילה ויום האתמול היה עמוס וקשה."
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אמא שלי מחייכת למשמע ההצעה "לא, זה בסדר. את אורחת שלנו היום" ואז היא פונה אליי "תראי לחברה שלך את חדר האורחים, בסדר? אני בטוחה שהיא תשמח לקבל חדר משלה" ומוסיפה "אבל תזדרזו, בסדר? עוד מעט אוכלים ארוחת ערב" והיא יוצאת בחיוך מהחדר ונעלמת במסדרון גדול.
"אוווו את תאהבי את חדר האורחים!" אני אומרת. "אני מבטיחה לך שהוא יותר גדול מהחדר שלי, ויש לו שירותים צמודים!" אני מחייכת ותופסת ביד של ויקי. אני מושכת אותה אל מחוץ לחדר בזמן שסיין מרחפת אחרינו. בזמן שאנחנו הולכות במסדרון אני מסבירה קצת על הבית בשמחה האופיינית לי "הבית בנוי מהרבה מסדרונות, והדרכים היחידות להכנס או לצאת הן דרך האדמה ודרך האוויר. אני לא יכולה לשלוט באדמה, אז הייתי צריכה להרים אותך, מצטערת.." אני מעיפה לשנייה מבט של התנצלות בויקי וממשיכה "חדר האוחרים נמצא יחסית במרכז הבית, כדי שהאורח לא יתבלבל, ויש מסדרונות מסומנים ומפה כדי שלא תלכי לאיבוד" אני אומרת וממשיכה לגרור אותה ימינה ושמאלה במסדרונות עד שאנחנו מגיעות לחדר האורחים הגדול.
"הוא ענק יחסית לשאר הבית" אני אומרת "או! הנה סיין" וסיין נוחתת שוב על השטיח. "טוב, אז זה הכל, מקווה שתאהבי את החדר, עוד מעט אני אבוא לקרוא לך לאכול, ביוש!" אני אומרת בעליזות ויוצאת מהחדר בריחוף מהיר, כמו שאני תמיד עושה כשאני שמחה, ואני תמיד שמחה..
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
סילוור היתה קופצנית להחריד, והיתי די בטוחה שאם המזל הארור שלי אני כן אצליח ללכת לאיבוד. החדר באמת היה גדול, והרהיטים שהיו בו היו עשויים כולם מעץ חום- אדמדם ועתיק למראה. התישבתי על קצת כיסא העץ שעמד ליד שולחן כתיבה מהודר בצדו השמאלי של החדר והתעסקתי בפגיון שלי בחוסר מנוחה.
עבר המון זמן מאז שהיתי אורחת של מישהו, וכל הריהוט העתיק- מפואר הזה הזכיר לי יותר מדי את הבית בו גדלתי...
התנשפתי והחזרתי את הסכין לנדן- לפני שהדחף שלי לחורר את השולחן (מנהג מגונה ביותר שלי...) ישתלט עלי לגמרי. הבטתי בסיין ותהיתי מה לכל הרוחות יכול להיות הגורם להתנהגות המשונה הזו. בהיתי בפיזור נפש בתמונת שמן שתיארה זאב ביער אפלולי, מיילל אל הירח השמן שרבץ בין עננים אפרפרים. הציור היה נהדר בפשטותו, וגווניו הכחולים- אפורים כהים השתלבו מצויין עם קירות העץ ו- התשובה נחתה עלי בבת אחת.
הירח המלא.
סיין סיפרה לי פעם שההשפעה של הירח בהחלט מסוגלת לגרום לדברים משונים להתרחש, היא עצמה לא חיבבה במיוחד את תקופת הירח המלא, היגווארית טענה שהאור הכסוף המשונה הזה גורם לה לצמרמורת...
אם כך, אני צריכה לשמור על סיין עד שהבוקר יגיע.
אה, וקודם אולי כדאי שאני אמצא את סילוור ואעדכן אותה בחדשות.

מיהרתי לצאת מהחדר, שולחת לעבר סיין הישנה מבט חשדני.
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני ספק מדלגת ספק עפה במסדרונות בדרך לחדר של ויקי, ונתקלת בה בדיוק כשהיא יוצאת מהחדר.
"אוי! אני כל כך מצטערת!" אני אומרת בהפתעה " בדיוק התכוונתי לקרוא לך לאכול.."
אנג'ל לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(חדר?! מה לעזאזל פספסתי??)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(הן כאילו בבית של סילוור :P
מישהי פה לא עוקבת..!)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אבוי ללא עוקבים!! P: )
"הבנתי מה זה!" הרעתי כשסילוור הופיעה מולי פתאום- אחרי כמעט עשר דקות של ללכת לאיבוד ולקלל את חוש ההתמצאות הארור שלי.
"זו כנראה ההשפעה של הירח המלא, אם אני לא טועה, אנחנו רק צריכות לוודא שבלו וסיין לא יעשו משהו טיפשי עד הבוקר."

(נטוטו, את בעד פלישה של יצורי הצללים ההם אל הבית? חסר לי קצת אקשן...)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[הממ.. כן, אין לי בעיה עם זה :) ]
"אה, בלובר לא יכולה לעשות כלום בכלוב הזה. אבל אנחנו צריכות למצוא מה לעשות עם סיין" אני אומרת "אבל קודם נלך לאכול. היא לא תתעורר עד עוד בערך שעה, יש לנו זמן" אני מוסיפה ומתחילה ללכת, הפעם באיטיות ובהבעת פנים מהורהרת.
אני מסתובבת כדי לוודא שהיא באה אחרי ואז אני שומעת קול פיצוץ, כאילו אחד החדרים רוסק לחתיכות. אני מחווירה "את לא חושבת..?" אני לא מסיימת את השאלה.
אני רצה במעלה המדרגות הקרובות שמובילות לחדר שלי. אני נכנסת לדלת בפרץ של רוח וכמעט מתעלפת ממה שאני רואה.
הם הספיקו רק לפצוע את הכנף שלה, אבל הם עוד יהרגו אותה.
"לא!!!" אני צועקת ומשליכה את כל השוריקנים שלי עם פרץ אוויר אדיר. אני מושכת את הכלוב של בלובר ומשליכה אותו עמוק אל תוך הבית עם פרץ אוויר שינחית אותה ברכות כדי שהיא לא תיפצע עוד יותר.
אני שולפת את הפגיונות שלי. אני בדרך כלל מסתירה אותם, אבל כבר השתמשתי בשוריקנים.
אני משספת ושולחת פרצי אוויר במהירות שיא, ואני לא מפסיקה עד שאני מבריחה את היצורים האלה מהבית שלי. כשזה סוף סוף קורה אני ממש מותשת, אבל קול פיצוץ נוסף מזרים בי פרץ חדש של אדרנלין.
[קידה? עכשיו תורך :) ]
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
מצאתי את עצמי עומדת מול החדר של סילוור ומנסה להבין מה קורה ומי לכל הרוחות תוקף אותנו, כשכלוב שבתוכו ציפור זועמת התרסק לי אל הפנים. רטנתי קללה והסתערתי אל תוך החדר, שולפת במהירות את זוג הקטאנות ומספיקה לשפד עליהם יצור מכוער להפליא שסילוור העיפה בפרץ של אוויר.
היתי יכולה להסתדר טוב יותר עם קצת יותר מרחב תמרון, ויכולתי להיות יצור מאושר לחלוטין אם היתי יכולה להשתמש בכוח שלי, אבל פחדתי מדי להעלות את כל המבנה באש...
שיסעתי את גבו של יצור שהתכוון לקרוע את סילוור לגזרים והתזתי הצידה חרב חלודה של יצור אחד. החבטה הבאה שלי קיצרה אותו בראש. חייכתי כשהדפתי זוג התקפות נוספות של הצללים החמקמקים (מה הם? בשם הדרקונים??) ושיפדתי אותם על הלהבים הכסופים. האויבים נגמרו במהירות מטרידה, ובדיוק התכוונתי לציין זאת כשקול נפץ נוסף נשמע.
אפילו עם חוש בכיוון מזורגג שלי ידעתי מאיפה זה הגיע. חדר האורחים.
הו, שיט... סיין.
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"את יכולה להעסיק לכמה דקות את היצורים האלה?" אני שואלת ומיד מסבירה את עצמי "אני צריכה להוציא את ההורים שלי מכאן, וגם יש לי אחים קטנים, אני חייבת לוודא שהכל בסדר איתם" אני אומרת בנימה של דחיפות בזמן שאני מובילה את ויקי במסדרונות בריצה.
"הנה," אני אומרת ומצביעה על הדלת החצי פתוחה של חדר האורחים.
"תוכלי להסתדר מכאן? אני אבוא עוד מעט" אני אומרת ורצה אל מאחורי החדר. הסיבה לדחיפות שלי הייתה שחדר האורחים, כמו שהסברתי לויקי, נמצא במקום מרכזי בבית. אם היצורים הגיעו לשם.. הם היו צריכים להגיע לשם דרך כמה חדרים אחרים.
יש לי שלושה אחים קטנים, שלישית עושי צרות חמודים. אם משהו קורה להם..
אוי, עכשיו אני אצטרך להסביר הכל להורים שלי..!
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"אבל חמודה שלי, אני עדיין לא מבינה מה קורה פה" אמא שלי אומרת בעדינות, כדרכה תמיד. אבא שלי לקח את השלישיה לחברים, ושם גם ההורים שלי ישנו עד שיתקנו את הנזק שנגרם בבית.
"אמר, כבר אמרתי לך. אני לא יודעת כלום" אני אומרת ומוסיפה "אני חייבת ללכת לעזור לויקי" לפני שאמא תספיק לשאול עוד שאלות.
"בסדר, רק תיזהרי" אמא אימרת.
"אני אזהר" אני מבטיחה לה.
אני רצה בחזרה לבית שלי, וכשאני מגיע לחדר האורחים אני מוצאת מהומת עולם.
"ויקי! הכל בסדר איתך?" אני קוראת.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
לוחמת, ארגו, סיימנו את הפרק?
מתי הפרק הבא?
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אין לי לב להמשיך לתקוע אותך, נטוטו... בואי נגיד שסיימתי אתם, אין לי כל כך זמן לתגובה אז..... צר לי.)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[סבבה, אין בעיה :-) ]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גרררררררר. אנג'ל. הרחבת את הצבא שלך, שמת להרוג אותך בגלל העיקוב ><
תפרסמי כבר~! לא אכפת לי אם את חושבת שהוא יוצא גרוע!
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ליאן צודקת! רוצים את הפרק החדש, נמאס כבר שכל המשחקי תפקידים באתר נתקעו!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
*פרסומתסמויה* אז אולי תגיבי בקבוצת מיקוד כדי ש*מישהו* יישתף פעולה עם זה?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
זה משהו אחר
אנג׳, אני יודע שבגללי מחקת את הפרק, אבל הכוונה לא הייתה שלא תכתבי חדש ! אני רוצה להציק לנטוטו וקידה על המלחמת אוכל בחפרנים ויש לי כאן דרך !
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
להציק לי???
אבל מה עשיתי????
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היי לכם :O
מצטערת שהמשחק עצר בגלל נסיעה לא צפוייה לאילת. אני יודעת שהתחברתי, אבל לא הייתי מפוקסת מספיק. היום אני אכתוב המשך והפרק יפורסם בשבע בערב (:
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אוהבת אותך! או שזאת מתיחה? *מבט חשדני*
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המשך? יאיי! ^_^
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ייייייייייייייייייייייייייייייאי!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
זאת לא מתיחה. אולי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מניחה שנגלה בשבע בערב...
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
או שלא? :D
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני ארצח אותך בעיתון שלפלף אם לא תפרסמי ! גרררר
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אילת...... הלוואי עלי!
נהנית?
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אז הפרק יפורסם היום או לא? *מבט מבולבל*
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כנראה שלא -_-
מתי הוא בכל זאת כן?
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב, אני לגמרי שחכתי לכתוב אז אני עדיין כותב בפרק הזה. אם למישהו בא הוא *אהמשיעולמזויףאהמ* יכול לעזור לי. זה לא מפריע שאני עדיין כותב, נכון?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לא, אבל אני בספק אם מישהו ייסתכל. לא בטוח שכדאי שתיצור קשר עם אנשים עכשיו.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
~פרק 13~
כשהנוסעים בזמן מגיעים להיכלם הזכרונות, הם חורטים על הקיר את שמותיהם של האנשים שמתו בזמן הנסיעה בזמן, דבר שבזמנו ישמש חזייה עתידית של האנשים שמפקחים על הנסיעה בזמן. הנוסעים בזמן גם כתבו את שמותיהם במקומות המתאימים כדי שידעו מי נסע בזמן, מתי, ובאיזו נסיעה.
הפעולה של הנוסעים בזמן יצרה קרע מימדי. משמע, כל פעולה של גילוי העתיד שאינה מסופרת בקול, גורמת לקרע זמני ולהשפעות דיי חמורות.
אוטומטית, אלו שאינם נוסעים בזמן - נסעתם אחורה בזמן, 5 שנים אחורה. כולכם באותו המקום, אבל כל אחד מכם רואה בעצמו את המקום בו הוא גדל, ואת האנשים שסבבו אותו בתקופה ההיא. ושם יש גם גרסאות קטנות מכם ב 5 שנים.
במקביל, הנוסעים בזמן (אם עדיין יש כאלה שמוכנים לגלם אותם =.=) הגיעו איתכם לעבר, נקרעו לשניים. הם התפצלו לשני חלקים. אחד שהוא הם עצמם, ושני שהוא סוג של מראה מעוותת של עצמם. הדעות של האחר שונות ועקומות מהשקפת העולם שלהם.
החיות התאומות שלכם איתכם, אבל הבעיה היא שלכם ולחיות התאומות שלכם יש רצון בלתי נמנע לקרוע את עצמיכם הקטנים לחתיכות. והנוסעים בזמן, שהתפצלו לשניים, רוצים לתקוף את החלק השני שלהם כל כך שהם לא מצליחים לעצור בעדם. והשמדה תביא למוות של עצמיכם.
התפקיד שלכם הוא למנוע אחד מהשני להשמיד את עצמם ולחזור אל היכל הזכרונות כדי שהכל יחזור להיות נורמלי והקרע ייתוקן.
הכל התחיל בהיכל הזכרונות, ברגע שתיכנסו לשם, תחזרו לזמן שלכם.


כמה דברים להבהרה:
*היכל הזכרונות הוא סוג של מערה, קראו לו ככה בגלל שהוא מתאר חזיית עתידות מהעבר אל העתיד.
*אתם לא יכולים למנוע מעצמיכם להשמיד את עצמיכם. תנסו להסיט את דעתכם ולנסות להתמקד באחרים.
*אל תשכחו את החיות התאומות שלכם.
*קווים כלליים ללא מבינים: דמויות רגילות - אתם חוזרים חמש שנים אחורה, נמצאים במקום אחד עם כל הדמויות האחרות, ופוגשות באני הצעיר שלכם. וכל מה שאתם רוצים לעשות זה להרוג אותו.
נוסעים בזמן - גם אתם הולכים אחורה בזמן, אבל מוצאים את עצמכם מול השתקפות מעוותת של עצמכם, אותו האדם רק עם השקפות עולם שונות באופן מוגזם (לישנים: למשל... טלירין בלרינה).
איך אתם מונעים מעצמכם להרוג את עצמכם הצעירים? - אתם לא. אתם מנסים להדחיק ולעצור מישהו אחר.
*אני יודעת שזה לא המשחק הכי מציאותי, אבל תהיו מציאותיים ותפעלו לפי המשחק.
*חדשים, אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בעולם חדש לא הורגים.


נ.ב - כל מי שלא הבין, או שרוצה לשאול משהו.. מוזמן לשאול.
בהצלחה :)
אתם שוב תזדקקו לזה.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אממ.. מה זאת אומרת להדחיק ולעצור מישהו אחר?
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אתם נמצאים ביער. מוקפים בעצים וצמחייה)
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו, אז אנחנו מנסים לעצור מישהו אחר כדי להסיח את דעתנו)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[אה, אוקיי]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הייתי רוצה להגיד שישבתי עם ליליאן ליד המדורה בנחת והחלפנו סיפורי ילדות מרגשים וחוויות.
אז זהו, שלא.
רציתי לחזור אל טלרין, אבל לא מצאתי כלום כשחזרתי לנקודת המפגש שלנו. אפילו לא אבק. חזרתי אל ליליאן, שלמרבה הצער לא ממש זזה ממקומה ובהתה באוויר. הצלחתי להוציא אותה משם והיא אפילו חיפשה זרדים בכוחות עצמה. הדלקנו מדורה עלובה למדיי וייבשנו את הבגדים של ליליאן (כלומר, את הבגדים של דיימן ואת שאריות המעיל שלי שכמעט לא היה ניתן לזהות.)
כשאנחנו יושבות בשתיקה ואני חושבת מה להגיד כדי להבין מה עבר לבחורה בראש, אין לנו הרבה דברים שיסיחו את דעתנו. ריי מגיח מבין השיחים ומתיישב לידי בשתיקה. אני מלטפת אותו בהיסח הדעת.
כאב מפלח את ראשי בפתאומיות. אני קורסת על האדמה ושומעת את ליליאן נאנקת לידי. אני מרימה את עיניי אל האגם ודמותי מרצדת מולי. אני חושבת שזאת השתקפות, אבל אין מספיק אור לזה. והשיער שלי קצר יותר, בהיר יותר. העיניים שלי ענבריות יותר מזהובות והבעת פניי מעט מפוחדת.
אני לבושה בבגדים שגדולים עליי בכמה מידות. אני מחזיקה את החרב שלי ביציבות, אבל היא נראית ענקית במיוחד. מה שמוזר הוא שההשתקפות בכלל לא בתוך המים. אני עומדת בתוך המים העכורה בהבעה מפוחדת ומביטה....בעצמי.
מה קורה פה?!
"ליליא-?" אני מביטה בליליאן. גם היא בוהה בדמות מוקטנת שלה. היא נראית יפיפיה, אבל כחושה ומבוהלת אפילו יותר.
מבט רצחני היה על פניה. היא גררה את הגרזן שלה מהקרקע.
"לא!" אמרתי בדחף פתאומי. לא הבנתי למה אני עוצרת אותה, כי גם אני רציתי פתאום לחנוק את דמותי הקטנה שעומדת במים. הדמות נסוגה כמה צעדים אחורה, ואני קמתי ממקומי ושלפתי את הפגיון שלי. דארה הקטנה נעצה בי מבט חודר, ועכשיו הבנתי למה אנשים בורחים ממני כשאני מסתכלת עליהם ככה. מבט חד כמו סכין.
ופתאום הסביבה משתנה, ואני רואה את עצמי, בת 12, כושלת על דלפק העץ בחנות הישנה של אבא שלי ומשספת חתך עמוק ברגלו. הוא נופל על הרצפה בשאגת זעם ואני הולמת ברקתו בברכי. הוא צונח מעולף. אני בורחת. אני לא מפסיקה לרוץ שעות. ימים. חודשים. ככה זה מרגיש, ואז ההנוף משתנה שוב והיער חוזר.
"מה!?" אני צועקת, ומרגישה בדמעות עולות במהירות. זה מוזר. זה מרגיש מעוות לגמרי. מה לעזאזל קרה כאן?
אני מתנפלת בשאגה על דמותי הקטנה, אבל להפתעתי היא חוסמת את המכה עם החרב שלה ובורחת.
דארה...
אני רוצה להרוג אותך.
העולם מסתחרר, ואנחנו שוב לא באותו המקום. אנחנו עדיין ביער, אבל זאת קרחת יער חשופה יחסית ודמויות רבות מתגלות בין העצים. דארה הקטנה נמצאת שוב במרחק קצר ממני. אני מבולבלת וכועסת, אבל האינסטינקטים שלי שוב פועלים לפני הראש. אני מתרכזת באחרים.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[אבל את מי אני אחסום? אני לבד..]
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני פה נטוטו- אבל אני לא בטוחה שהבנתי.... אני לפתע פתאום- באמצע שגרת יומי, מוצאת את עצמי מול האני הקטנה בחמש שנים בתוך... הממ... מערה? ואני רוצה לרצוח את עצמי?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לאלאלא, לא הבנתם.
אתם איפה שאתם, ופתאום אתם...מממ...מתשגרים, למקום פתוח בו יש את כולם, לפחות לסביבה של כולם, ואז רואים את עצמכם בתור קטנים. כולנו באותו המקום ויכולים לדבר ולפעול.)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(בדיוק. רצח עצמי זה מאגניב. זה כמו אפקט הסבא, רק מגניב יותר)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(או.... אוקי- מגניב!)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
זה עומד להיות יום שומם, משמים ומתיש נוסף. החלטתי, קמה ממיטתי וממהרת להתלבש, להשתחל אל תוך המגפיים ולחגור את הנשקים שלי. כמובן, אני אצטרך להילחם על חיי, להצית חצי יער ואז להבעית- למוות את תושבי הכפר הקרוב בביקור לצורך קניית גלימה חדשה. נהדר...
סיין החליטה שאני לא מהירה מספיק ועוד לפני שהספקתי לרטון, כבר נדחפתי ונמשכתי אל מחוץ לבקתת העץ המבודדת שלי והושלכתי אל הקרקע, לצד השאריות של מה שהיה כנראה צבי כלשהו. נרתעתי בזעזוע ומיהרתי להתרחק, "כן- את מקסימה, אבל אני באמת מעדיפה לצוד את האוכל שלי בכוחות עצמי..." מלמלתי אל היגוארית הזורחת מגאווה. סיין פלטה גרגור, ויקי, את ציידת איטית כל כך! ואת אפילו לא מסוגלת ללקק לעצמך את המרפק! קולה בתוך מוחי היה עמוק, מתנגן ועשיר כרגיל, אבל הבחנתי בנימה זעירה של יאוש שהשתלבה בו. נחרתי, "זה דווקא מעיד שאני אנושית- אחרי הכל! אף בן אנוש לא מסוגל ללקק לעצמו את המרפק!"
הדיון החשוב- מאוד שלנו נקטע כשהעולם התחיל פתאום להתעוות ולהתערבל, נאחזתי בפרווה של סיין וניסיתי להעמד, אבל לא ממש הצלחתי.
כשהמערבולת המשונה פסקה, קלטתי שאני כבר לא ממש מול הבית שלי. ואם זה לא מספיק מוזר, מצאתי את עצמי בוהה ישירות ב.....
בעצמי.
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מצאתי את עצמי באמצע יער. סנוו עמד לידי, ראיתי שגם הוא מבולבל. הוא רחרח את האוויר סביבו, מנסה להבין איפה אנחנו. אבל מה זה חשוב? אנחנו במקום חדש שאנחנו יכולים לחקור! אדיר!
"בוא, סנוו".
התחלנו ללכת ברחבי היער. המקום נראה לי משונה ולא טבעי, אז עד מהרה לפתי את הניצב של החופ'ש שלי.
בסופו של דבר שמעתי קול, ונדרכתי. היה משהו מוכר בקול הזה..
"המם.. זה עץ גדול מאוד. אתה לא חושב ככה, סנוו?"
לעזאזל, למה למישהו קראו סנוו? כמו לטיגריס שלי?
הצצתי וראיתי את.. עצמי?
אני הצעיר, ליפני בערך חמש שנים, ולידו סנוו, גם הוא בגיל כזה בערך.
ראו שאני גם הרבה פחות מנוסה ממני עכשיו. אוי, זה מבלבל. אבל הדבר הכי משוגע קרה אחר כך- רציתי להרוג את עצמי.
לא, לא רציתי. הייתי חייב. ידעתי שגם סנוו מרגיש ככה כלפי סנוו של פעם. הוצאתי את אקדח החיצים שלי. זה יהיה מוות מהיר. חץ אחד בעין, וזה נגמר.
כיוונתי וחיכיתי שהאני הצעיר יפנה אלי את המבט. רק שפתאום, משום מקום התנגשה בי נערה בשיא הכוח.
"אחח!!!" צעקתי, וסנוו התחיל לנהום בקול. בינתיים אני הצעיר שם לב אלי של עכשיו, והתחיל לברוח.
"בוא, סנוו!" ראיתי את המבט של סנוו שלי שאמר- 'טוב, זה מוזר. באמת שזה מוזר.'
"מה יש לך?" צרחתי על הנערה.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התחלתי ללכת. השמש קפחה מעלי. השעות חלפו באיטיות מעיקה. לרגע היה נראה לי שאלך לנצח.
עצמתי עיניים לרגע. כשפקחתי אותן, נתקפתי הלם.
זו הייתה אני, אבל לא ממש אני. אני קטנה יותר, תמימה יותר. הבטתי בה רגע, בשיער הארוך שטרחתי לגדל פעם, בבגדים הפשוטים שאהבתי ללבוש, ולא הצלחתי שלא להיזכר.
אני בת 10, יושבת על כסא עץ ומשפילה את המבט אל ברכי. מבטה הנוקב של דודתי נעוץ בי, זרועותיה שלובות על השמלה התכולה שלבשה.
"גוון... דיברנו על זה!" אמרה ברוגז. "את לא יכולה לעשות כל מה שתרצי! יש חוקים, ועלייך לעמוד בהם!"
"אבל..." מלמלתי.
"שלא תעזי לקטוע אותי!"
הזיכרון נמוג ואני חוזרת אל היער, מסוחררת. אני מביטה בדמותי- גוון הקטנה, אך הפעם בשנאה. דחף פתאומי גורם לי לרצות להרוג אותה. לשים קץ לחייה.
אני מביטה רחוק יותר, מחפשת אחר דבר מה שיסיח את דעתי, ואז אני מבחינה בהם. קבוצת אנשים.
רצתי לעברם במהירות, מנסה לשכוח מהילדה שהיא אני.
"היי!" אני פונה במהירות אל הנערה הקרובה ביותר. שערה אדום נחושתי, ועיניה בורקות בצבע הענבר. היא נראית חביבה. וודאי לא תתנגד לדבר איתי.
"היי," היא פולטת בהיסוס. "אני מכירה אותך?"
"לא ממש," אני מודה. "פשוט... לא משנה. אני גוון."
"דארה."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני קצת המומה מהמהירות שבה הנערה היפה הופיעה מולי, ואני מסתובבת לרגע אחורה אל דארה הקטנה. היא במרחק של כעשרים מטרים ממני, נשענת על החרב שלה ומביטה בי בזהירות. "דארה." אני עונה לגוון ושוב מסתובבת אליה. דארה נופלת לפתע על האדמה ואבא רוכן מעליה ומצליף בראשה בזרועו החזקה. היא קופצת אחורה בכאב אבל שומרת על מבט יציב. קולה של אנר נישא ממרחק ודארה רצה לכיוון העצים ונעלמת. עכשיו אני מבינה למה אני רוצה להרוג אותה. סבל כה רב עבר על הילדה הזאת, ואני יודעת שבחמש השנים הבאות היא תיהפך למכונת מלחמה מטורפת. צר לי כל הגורל שלה. היא חייבת למות.
אני מניפה את החרב שלי ופוסעת כמה צעקים אחריה, אבל הנערה, גוון, תופסת בזרועי, מזכירה לי שהיא שם. קולה של טלרין חוזר אליי בהבזק זיכרון. "שומרת או גנבת?" אני שואלת בקול שדומה לטלרין, אבל לא תקיף. המשפט הראשון שהחלפנו אז...
מה הקטע של הזכרונות היום?!
הוני-רוז לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני עם דארקי במשחק)
--------------------------
שמעתי צליל קנאק של ענף נשבר מאחורי.
הסתובבתי לראות מי זה, אבל כל שראיתי היה רעמת שיער גלית מתחבאת במהירות מאחורי גזע עץ עבה. התקרבתי לאט אל עבר העץ, משהו דחף אותי לחסל את זה שהפריע לי, אבל נעצרתי והבטתי לאחור, מודאת שיש לי את אריה ההרים בתור גיבוי. התקרבתי עוד שני צעדים והצצתי אל מאחורי הגזע.
ילדה קטנה בעלת מבנה פנים דומה לשלי ושיער זהה התבוננה בי בעיניים ירוקות גדולות ובוהקות. היא הייתה כבת עשר ויכולתי להישבע שראית אותה קודם.
"אממ.. היי?" היא מלמלה.
"מי את?!" שאלתי בפחד.
"רידלי," היא הושיטה לי את ידה. "נעים להכיר."
התרחקתי שלושה צעדים אחורה ומעדתי על הקרקע.
"מה לעזא... " הוצאתי את החרב מהנדן וקמתי במהרה. עמדתי לתקוף את הילדה, אבל פתאום הבנתי.. הרי ככה אני אהרוג את עצמי בעצם!
"המם.. זה עץ גדול מאוד, אתה לא חושב ככה, סנואו?" שמעתי פתאום קול של ילד מהצד השני של העץ. ראיתי עוד נער זהה כמעט לילד מוציא אקדח חיצים ומכוון אליו, וקלטתי שהוא עומד לעשות את אותה טעות שכמעט עשיתי.
רצתי והתנפלתי על הנער.
שנינו נחבטנו בקרקע.
"מה יש לך?!" הוא צרח.
"אתה לא קולט?!" שאלתי ברוגז.
קמתי מהאדמה וניגבתי את ידי במכנסיי.
"תגיד תודה!" קראתי.
"למה אני צריך לומר תודה?" אמר הבחור במבט מוזר.
"אתה לא קולט?" שאלתי בהפתעה.
"המם.. את ממש יודעת לפרט, מה?" אמר הבחור בציניות. הוא קם גם הוא כבר.
"אתה עמדת להרוג את עצמך! עשיתי לך טובה!!" קראתי. "וגם לעצמי.."
הנער הביט בי כמה רגעים, כמהרהר. "אה, עכשיו אני מבין. זאת הגירסה המוקדמת שלי.. ואם הייתי הורג אותו, הייתי הורג את עצמי." הוא גיחך. "זה קצת מצחיק"
"לדעתי זה לא מצחיק כל כך." אמרתי בפסקנות. ושוב, אותו הדחף המשונה לחזור אחורה ולהרוג את עצמי.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני הולך במערה שמצאתי
יש בה שאריות של טרף כלשהו, צבי אולי ?
אני מתקרב לבחון את השרידים של החיה הזאת ואז הכל מתעמעם
אני רואה גלים, ואז הכול מתבהר, אבל מוזר... אני לא היכן שהייתי
אני מתבונן מסביבי ובוחן את הסביבה
ואז אני רואה ילד, כמעט נער כבן 12, והוא נראה לי מוכר מאוד...
פלאשבק - אני מצטנף לכדור בפינת המחסן, מנסה להיעלם, מקווה שהטבח האכזרי הזה לא ייראה אותי
צעדים במדרגות... הטבח נכנס לחדר להביא אוכל - הוא ראה אותי
הוא מתקרב בצעדים גדולים, מבט מרושע על פניו
אני שולף את הפגיון השחורה, הדבר היחיד שנותר לו מהוריו
הוא מנסה להכות אותי ואני בורח
וואו, זה היה מוזר
אני לא מבין מדוע, אך מתעורר בי כעס עז ושנאה צמאת דם לנער הזה
אני מתכונן להתנפל עליו ולדקור אותו בחזה, אך מנסה להתנגד לכך
מה הוא עשה לי ? האם אני כמו אותם גנבי נשמות שלוקחים מאדם את חייו ?
ואז אני רואה שגם לו יש חמוס, בדיוק כמו ראקי שלי
רגע, זה אני !
אני מסתכל עליו פעם אחרונה והוא מבחין בי בבהלה
אני לא יכול, אני נס על נפשי מהאזור, ורואה אותו נותן בי מבט מפוחד אחרון ובורח
אני חייב להסיח את דעתי ממנו, אחרת אחזור לשם ואהרוג אותו
אני רואה מרחוק קבוצה של אנשים נעים
אני מתחיל להתקדם לעברם...
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[אבל את מי אני אחסום? אני לבד..]
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
תתקרבי אליי
אני מתכנן לראות את עצמי בקרוב, והפעם זה לא ייגמר בטוב
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"שומרת או גנבת?" שאלה אותי דארה בקול מוזר.
"שומרת," אני אומרת. "אבל אני לא מיומנת מספיק. ואת?"
"גנבת," היא מחייכת חיוך כאוב. "אני, לצערי, מיומנת מאוד."
"או," אני נרתעת לאחור באופן אוטומטי, ומביטה לרגע לאחור, לבדוק אם גוון הקטנה עוד שם.
היא שם, מביטה בי בעיני תכלת גדולות. מבטה שואב אותי פנימה.
"לא! לא עשיתי כלום!" צעקתי, מגוננת על ראשי.
"לא עשית כלום, אה?" דודתי לא טורחת אפילו להסוות את הזעם בקולה. "לאן הוא נעלם? איפה החבאת אותו?"
"את מה?! אני לא יודעת על מה את מדברת!"
"השקיק! הוא היה על השולחן שלי, גוון. אל תשקרי לי!"
"לא נגעתי בשום שקיק!" התכווצתי. "לא עשיתי כלום!"
היא סטרה לי בחוזקה, מותירה כתם אדום בוער על לחיי. "שלא תעזי לשקר! לא כך חינכתי אותך! מה היו חושבים הורייך?"
'שאת רעה ומתעללת, ושאסור לי להתקרב אלייך שוב', חשבתי, אך לא אמרתי דבר.
הזיכרונות האלה. די! מספיק! זה העבר. הוא חלף. לא יחזור שוב.
אני מרימה את זרועי בכוונה לקבור אותה תחת מעטה אדמה. עליה למות. שלא תחווה את כל זה שוב. שלא תיאלץ אותי לעשות זאת.
"גוון!" צועקת דארה, תופסת בכתפי ומנערת אותי. "לא!"
אני נושמת נשימה עמוקה ונרעדת. "מאין את, דארה?"
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני נמצאת ב.. לא. כבר שלוש שנים לא ביקרתי שם, לא יכול להיות שאני שם! איזה צירוף מקרים אדיר זה יהיה אם הכנפיים שלי הובילו אותי לשם הפעם! אני רואה עוד חבורה של אנשים מסביבי, אבל הם מתנהגים מוזר. הם מסתכלים קדימה קפואים. כמה מהם שולפים נשקים. אני עוקבת אחרי המבט שלהם ורואה אותה.
זאת אומרת, רואה אותי. אבל זאת לא אני. מי שפה בת שמונה, אני כבר בת שלוש עשרה. אני ילדה גדולה! אני מרגישה משהו מוזר ביד שלי ומגלה שאני אוחזת בשוריקן שלי. אני פוערת עיניים. עכשיו אני מבינה! יש לי מן צורך לא מוסבר.. להרוג אותה.
לא! מה את חושבת?? אבל אני לא יכולה לעצור בעצמי. אני מנסה להסיח את דעתי. אני מתעלת את כל הזעם שלי - האנשים שמסביבי רוצים להרוג את עצמם. הם רוצים לרצוח, וזה לא נחמד בכלל. אני שולחת זרם אוויר שמעיף את כולם למעלה והם נופלים על הקרקע. זה הסיח את דעתם לכמה שניות.
אני לא יכולה לעצור בעצמי מלצחוק. אחד מהם נפל על התחת!!
(אני יודעת, זה משהו ממש גרוע לצחוק ממנו, אבל הדמות שלי קצת יותר מדיי חייכנית ושמחה אז זה מה שיוצא)
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מישהו יכול להסביר לי בקצרה מה קורה כאן?
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[תקרא את הפרק, גם אני חדשה במשחק ולא מבינה כלום מהחיים שלי, אבל אני זורמת..]
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הרצון להרוג את עצמי הקטנה חזק מאוד, ואני פוחדת שאני לא אעמוד בפיתוי. אני מסתובבת ומתחילה לרחף במהירות לכיוון השני. אני נתקלת בנער שנראה גדול ממני לפחות בארבע שנים. אני נופלת על האדמה.
(ארגו? הכוונה אליך)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
רגע, אני מדמיין או שהיא כרגע העיפה את כולם בפרץ אוויר ?
אני ממהר לשם, ראקי על כתפי
היא גם יצור מיוחד כמוני
אבל אולי היא גנבת ?!
בכל מקרה, אני חייב להגיע לשם
אני מתקרב, ומתקרב, ואז רואה שהיא מסתכלת על ילדה בת 7-8 במבט מהול בשנאה, בלבול, ויותר מכל - תאוות דם
אני צועק לאאאאאאא ומתנגש בה בטרם תרצח את הילדה
אנחנו נופלים ומתגלגלים ואני תופס אותה וצועק "השתגעת ? מה בדיוק התכוונת לעשות לה ומה את בדיוק, גנבת או שומרת ?? ראיתי את פרץ האוויר !"
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"מה פתאום גנבת?? לגנוב נשמות של אנשים זה לא נחמד!" אני צווחת בקול קצת תינוקי..
אני מסתכלת לכיוון סילוורבי הקטנה ומרגישה שמשתלט עליי טירוף. "לא! אני לא יכולה לרצוח! אני לא רוצה להיות רוצחת! תעצור אותי בבקשה!" אני מתחננת בהיסטריה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"תיזהרי
אני חושב שכל הילדים האלה שהם אנחנו עלולים להיות מסוכנים, וסביר להניח שיש אחרים !"
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני שולחת עוד פרץ של אוויר באנשים האחרים שכבר ממשיכים להתקדם לעבר הם הצעירים. אני עפה ממש גבוה ומרפה. אולי אם אני אפגע אני אוכל להתנגד לדחף הזה. שניות לפני שאני פוגעת בקרקע אני מתיישרת. אני לא מסוגלת, אני פחדנית מדיי. אני לא מסוגלת לפגוע בעצמי. אני מנסה למצוא פיתרון.
אני פונה אל בלובר, החיה התאומה שלי "אוקי בלו, אני צריחה את העזרה שלך בזה" ואני מתארת לה את התוכנית שלי. אני ובלובר נסיח את דעתם של האחרים. אנחנו נעוף במהירות ונעצבן את כולם.
"והכי חשוב בלו, תשרקי באופן הכי מעצבן שאת יכולה, בסדר? זה יהיה מסוכן, אבל זה עדיף על הרצח שעומד להתרחש פה בכל רגע" אני נאנחת "הנה זה מתחיל.." ואני בלובר ממריאות.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מהומה ?
בזה אני טוב !
אני שורף את האזור !
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אההה!!!! אש!! שריפה! שריפה!" אני צורחת ואז אני רואה שהנער ממקודם הצית אותה. הוא בטח שולט באש, אין לי מה לדאוג. אווו זה הולך להיותכיף! אני חושבת בהתרגשות.
אני עוצרת לרגע ליד הנער "דרך אגב, קוראים לי סילוורבי. בל אתה יכול לקרוא לי סילוור" אני אומרת "ואיך קוראים לך?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שמי אריניון
שם מוזר, לא ? אבל אפשר להגיד שזה הדבר שבו הכי פחות נדפקתי בחיים רוץ מראקי החמוס שלי, שהוא הדבר הקרוב אליי ביותר...
טוב, בואי לא נהרוג אותם בעצמנו, יצרנו מספיק מהומה לא ?
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אבל מה נעשה עם הילדים?" אני שואלת. מוזר לי לשאול את זה, בהתחשב בעובדה שאני ילדה בעצמי.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"נצטרך לחשוב על זה
הכי חשוב זה שנאסוף את כולם ונחליט מה לעשות"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שלפתי את הקטאנות שלי ללא היסוס, תוהה איזה מין קסם אפל גרם לכך שעמדתי מול עצמי.
אבל זו לא ממש היתי אני, הבנתי אז, לפחות לא האני שראיתי משתקפת במי הנחל הצלולים אתמול בצהרים, זו היתה הויקטוריה שזכרתי את פניה משתקפות במראה המפוארת באחוזת טרייס, זו שעיני הטורקיז- טווס שלה היו פעורות והביטו בעולם בהשתאות, באמון ובאושר שלוו, לא הויקי החשדנית והזועפת שהביאה חורבן על כל משפחתה, שרפה חצי מהעיירה, החליטה להתבודד ביערות וחיסלה המון מבעית של אנשים רק כדי לשאוב מהם עוד כוח לעצמה.
נשמתי נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את הדחף המטורף שלי לנעוץ את זוג הלהבים בצווארה של הילדה התמימה והמטומטמת שהביטה סביב כאילו העולם כולו מלא פרפרים, פרחים, קשתות בענן וחדי קרן מרקדים באושר.
סיין לצדי פלטה נהמה שרק חיזקה את דעתי שצריך לחסל את הצעירה הזו מהר ככל האפשר.
פסעתי צעד אחד קדימה, מוכנה לחלוטין להסתער...
[מי רוצה להציל את פיצולי האישיות שלי מלחסל זו את זו???]
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המממ.. לחשוב לחשוב לחשוב.. יש לי רעיון!
"אני אעיף את כולם רחוק מהילדים ו.. אה.. גם אותך. מצטערת, זה יהיה ממש מהיר.." אני מעיפה מבט בהתנצלות "בכל מקרה, ברגע שאני אנחית אותם אני רוצה שאתה תקים חומה של אש, שלא יוכלו לצאת. אני אקים מאחוריה חומה של רוח, למקרה שמישהו יחדור את החומה שלך" אני אומרת. הוא לא נראה משוכנע במיוחד, אבל כנראה אין לא רעיון אחר.
"בסדר, נלך על זה" הוא אומר.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב שאת מדברת במקומי, רוצה את הדמות ? :P
בכל מקרה, אני לא מרוצה מדבריה של הילדה הז, סילוור, אך אני מבין שיש היגיון בדבריה
טוב, אם כבר אז כבר אני אומר לעצמי וחוטף פצצת אוויר לפנים
אני נוחת ומקים חומרת אש וצועק :"כולם לעצור ! סליחה על כל זה, אבל יש בזה הכרח ! יש כאן מישהו שלא ניסה להרוג ילד חסר ישע ?
אלה אנחנו בעבר ! אם נהרוג אותם הם לא ייגדלו ואנחנו לא נתקיים ! אני מבין, גם לי יש דחף עז לשסף את עצמי אבל בכל זאת !גם גנבי נשמות..."
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מרחפת ליד אריניון "הוא צודק. אנחנו חייבים לעצור בעצמנו"
הוא מביט בי במבט שאומר זה בדיוק מה שאמרתי ואני מביטה בו במבט ילדותי של התנצלות.
אני אשאיר לו את הדיבורים עכשיו, הוא יותר טוב בזה ממני..
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שתי אידיוטים התחילו לקפץ מסביב ולעורר מהומות.
זה לא היה מפריע לי בדרך כלל, אבל היום הזה היה מוזר מאוד ממילא, ככה שלא רציתי עוד הסחות דעת. התכוונתי להרוג את ויקטוריה, וכמה שיותר מהר!
הצלבתי את הקטאנות ופניתי אל החלק העמוק ביותר בנפשי, שואבת את האש מתוך עצמי ומניחה לה להתפרץ מהלהבים הכסופים, לפרוץ את חומות האוויר והאש של שני הנודניקים ולפגוע בעץ בקול פיצוץ משביע רצון ביותר.
(אני יודעת שאני קרציה- אבל.... P:)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
יש פה מישהי מטורפת שמנסה להתאבד. אני מגלגלת עיניים ושולחת אליה פרץ אוויר שמעיף אותה אחורה. אני שומעת ציוץ לידי.
"אני יודעת בלו, גם אני לא מבינה למה היא כל כך רוצה למות.." אני ממלמלת.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התחלתי באמת להתעצבן, אבל סיין עצרה אותי מלשלוח פרץ להבות מרשים למדי ישר אל תוך פרצופה של גברת אני-שולטת-באוויר-ואני-כל-כל-מגניבה. כיביתי את האש שבערה סביב הלהבים ופניתי אל הנערה, "משהו שאני יכולה לעזור לך בו?" רטנתי ביובש.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב, היא חוצפנית ועזת מצח, אני חושב לעצמי
אני מחבב אותה
טוב, אבל היא רוצה להתאבד, ואפילו שגם אני ואני מונע בעדי לעשות את זה כל הזמן, אני לא חושב שזה יהיה לטובה. אני מתקרב אל הנערה שניסתה להתאבד ושולף את חרבי
"סליחה, אבל אני מנסה למנוע בעדך להתאבד, ואת מתנגדת ?!
שני..שנייה, שמישהו ייתנגש בי ודחוף
אני כאן !"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אני לא מנסה להתאבד, דביל!" אני נוהמת אל הנער כמו חיה פצועה ועצבנית להפליא, "אני בסך הכל רוצה להוריד לאידיוטית התמימה ומורטת העצבים הזו את הראש!"
סיין פלטה אנחה נראתה ממש מיואשת. הבטתי ביגוארית בבלבול, הוא צודק, ויקי, אם תהרגי אותה, תהרגי את עצמך.
הבטתי בויקטוריה המדלגת בין העצים כמו שדון יער עליז במבט רעב כמעט, "את בטוחה?" כמעט צייצתי לעבר סיין. כן, אני חוששת שכן...
גנחתי ברחמים עצמיים, מנסה לשמור את שרירי קפואים ולא להתחיל לרוץ אחרי אני הצעירה בנשקים מתנופפים וצווחות זעם של קניבלים.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מה עושים הלא-נוסעים-בזמן?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ראקי תזכיר לי להקשיב להיגיון, להילחם בדחף"...אההההההההה !!!!!"
אני מסתער בשאגות קרב אל הנער המפוחד, כולי מלא תקווה לשרוף אותו מבפנים, להשמידו בייסורים
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הבחור פשוט התחיל לדהור בשיא המהירות לעבר עצמו, נשק שלוף, צווחות ו.... טוב, כל מה שאני רציתי לעשות לויקטוריה.
רק כי זה היה כל כך מוזר, הצלחתי להתעשת מספיק על הדחף שלי להרוג את אני הצעירה והקופצנית ולמהר אל הנער. הוא רץ מהר, אבל אני היתי מהירה יותר. הגעי אליו ושלפתי שוב את אחת הקטאנות. לא היססתי בכלל כשהלמתי בכל כוחי את הניצב הנוקשה בראשו וגרמתי לו להתמוטט לקרקע. רתקתי אותו לאדמה כשרגלי מונחת בכוח על כתפו וחייכתי כשהוא מצמץ אלי בהבעת טמטום משעשעת ביותר, "רצת כל כך מהר שלא הספקתי אפילו להציג את עצמי," אמרתי בחיוך ציני, "אני ויקטוריה, אבל כולם קרואים לי ויקי... ואתה?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"תודה והכול, קוראים לי אריניון
מוקדם יותר החלטתי שאני מחבב אותך
עכשיו אפילו יותר
אבל אשמח ללחוץ את ידך בלי שתמחצי לי את הכתף..."
(ראקי, פעם באה תעזור לי רק מעט יותר, טוב ?)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מסתכלת מהצד על שני אלה. אווו אני כבר רואה את זה! וואי, הם יכולים להיות זוג כזה חמוד!! הם שמים לב שאני מביטה בהם בהבעה החולמנית שלי.
"בלו," אני לוחשת "אם הם מגלים מה חשבתי כגע אני מתה, נכון?"
"כן" היא אומרת בסתמיות.
אנחנו מחליפות מבטים. "אבל נכון שזה יכול להיות כל כך חמוד??" אני שואלת והיא צוחקת. אני שמחה שלפחות הצלחתי להצחיק אותה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב, סליחה על זה אני חושב בלב, וצורב את ויקי במקום הכי קרוב ליד שלי
אני עוזר לה לקום ומתנצל
"את לא חושבת שהילדונת שם מסתכלת בנו במבט מעט... חשוד ?
ד"א, מה את ? גנבת או שומרת ?"
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מתקרבת אליהם. השיחה הזאת נהייתה מעניינת. אבל אני עדיין מרחפת ולא הולכת על הקרקע. יש לי הרגשה משונה שכדאי לי להיות זירזה אם אני לא רוצה לחטוף כוויה מהנערה הזאת..
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
*לוחץ לה את היד*
היא מתקרבת...
היי, סילוור !
בואי לכאן !
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אז מה.. עוד לא ענית לאריניון. גנבת או שומרת?" אני שואלת.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"יהיה מבאס אם את גנבת, כבר התחלתי לחבב אותך !
אני עוד עלול להיות ניטרלי..."
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חייכתי חיוך שדמה יותר לחשיפת שיניים, "גנבת, אבל יש לי סיבות טובות לקחת מהאנשים המסוימים האלו את נשמותיהם."
לא התכוונתי לומר את זה, לא רציתי שאנשים ישאלו שאלות, אבל כבר היה קצת מאוחר מדי.
פניתי במהירות אל הנערה, מרימה לעברה גבות, "כן? משהו בי מרתק אותך?" תבעתי, היא היססה רגע, אז משכה בכתפיה והנהנה. צמצמתי את עיני, "אכפת לך להפסיק לבהות בי?" היא הסיתה את מבטה רגע אל הנער הנודניק ומיד חזרה להסתכל עלי. הקדרתי, "כדאי לך להפסיק עם זה, לפני שאני אעוור אותך." זעפתי, לא היתי רגילה לכך שאנשים נועצים בי מבט ארוך ובוחן כל כך, רובם הסתפקו במבט מהיר וחששני. כנראה היה משהו שגרם לי להראות... מסוכנת.
למרות שלי עצמי לא היה ברר מה זה כבר יכול להיות...
"הממ... סליחה על השאלה המשונה, אבל מישהו מכם יודע אולי מה המקום הזה, איך הגענו לפה או מה לעזאזל קורה פה??" שאלתי לבסוף, כשהתחלתי להרגיש רע על מה שאמרתי לנערה.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"באמת שאין לי מושג!" אני אומרת בייאוש. "כבר סקרתי מלמעלה, אבל אי אפשר לראות כלום" אני אומרת.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב, אני יכול רק לשער שזו או מזימה למעלה שאין לנו מה לעשות איזה או שמשהו השתבש במהלך הזמן, רק" זה ייתכן"
המממ הנערה הזאת גנבת,והיא בת גילי
אני משער שהיא יודעת להשתמש בנשקה, אבל...
אני גם משער שהיא לא אוהבת לעצור את עצמה...כך שמעכשיו אני גננת ממין זכר
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אווו הם שוב נראים כמו זוג מבטיח!! אני רואה את בלובר לידי, היא באה להזהיר אותי שההבעה החולמנית שלי שוב צצה. זה באמת לא כל כך חכם מצידי אבל באמת, כמה חמוד זה יכול להיות??
בלובר מצייצת. "טוב טוב, בסדר בלו" אני אומרת ומסתכלת עליהם בהבעה של התנצלות "סליחה על זה.." אני אומרת ומנסה למחוק את החיוך שעולה לי לפנים.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מדמיין או שהיא שוב מסתכלת עלינו במבט חשוד ?
טוב, מאיפה לי מה היא חושבת
אני מתקרב ושואל אותה :"מה המבט הזה בדיוק ?"
-אחי, אני חושב שהיא חושבת עליך ועל ויקטוריה הזאת-ראקי אומר לי מחשבה
מה ?! אבל אנחנו לא ביחד אני צועק במוחי והוא מסתכל עליי במבט מעצבן...
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ישבתי על הדשא שבשפת האגם. שיחקתי עם המים הצלולים.
לפתע הרגשתי פעימות בראש. הראייה שלי נהייתה כהה יותר ויותר, עד שלא ראיתי כלום.
נשכבתי על האדמה ונשמתי נשימות איטיות, כול גופי צרב.
אחרי כמה דקות החלטתי לפקוח עיניים.
הכאב עבר כאילו לא היה.
קמתי.
לפתע הרגשתי ליקוק על הלחי. אלכס חזרה!
"את יודעת מה הולך פה?" שאלתי אותה. היא הנידה בראשה והביטה סביב.
לפתע דמות הופיעה מולי. זה היה ילד. הוא גבוה לגילו, העיניים שלו תמימות.
הוא פשוט עמד במקום ובהה בי. זה...אני!
מה הולך כאן?!
מחשבה הכתה בי. אני צריך להרוג אותו. ומהר. הרצון היה כול כך חזק.
אך לפתע הסביבה השתנתה. הייתי בבית שלי, בחצר האימונים.
הוא עמד מולי וציווה עלי לעשות כשפות דם על עכבר. ניסיתי גם לעשות את זה, אבל לא הצלחתי.
ידעתי מה הולך לקרות אבל לא יכולתי לעשות כלום.
אבא הקיף אותי במעגל אש. רעדתי, דמעה זלגה על לחיי.
הסביבה חזרה לעצמה, רק שהיו בה הרבה דמויות לא מוכרות.
אני רוצה לצאת מהסיוט הזה!
מרטין הקטן עדיין עמד מולי.
שלפתי את הסכין וזינקתי עליו. הוא התחמק במהירות.
אני מבולבל.
אבל אני חייב להעסיק את עצמי במשהו לפני שאני יהרוג אותו. כי הוא אני.







argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אני מסתכל מהגבעה על האזור שמסביב, מחפש עוד מישהו שנתקע כאן
רגע, כן ! יש עוד אחד והוא נע במהירות !
סילוור עופי ותעצרי אותו לפני שיהרוג אותו !"
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מזנקת למעלה וטסה במהירות לא נורמאלית. בקושי עברה שנייה ואני כבר שם. אני מרימה את הנער בעזרת זרם אוויר חזק במיוחד.
"תפסיק להתנגד! אני מנסה לעזור לך!" אני צועקת. הוא נלחם באוויר כמו מטורף!
אני זורקת אותו בתוך המעגל ומתרסקת על הקרקע בגלגול. אני קמה ומתקדמת לעבר הנער ההוא. "מה זה היה?! מה אתה עד כדי כך רוצה למות?!?!" אני צורחת עליו. אף פעם לא ראיתי מישהו נלחם ככה בזרמי האוויר שלי. אף פעם.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
האהאהא
איך הוא נלחם בכלום באוויר !
אני מקווה שתהיה לה החוכמה להביא אותו לכאן, עדיף שכולם יהיו ביחד...
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[אני כבר הפלתי אותו בפנים..]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"שומרת," היא ענתה. "ואת?"
שוב השאלה הזאת. אף פעם אין לי תשובה, כי אני לא משתתפת במלחמה הזאת. לא נולדתי לתוכה והיא לא חלק ממני. אני עוזרת למי שיעזור לי לשרוד.
"גנבת," אמרתי בחיוך מריר. כרגע...
"אני, לצערי, מיומנת מאוד." אמרתי בקול כאוב. היא נרתעה מאט אחורה. לעזאזל עם זה.
"מאין את, דארה?" היא שאלה בקול מרוחק. הבטתי סביב. דארה הקטנה הגיחה מאחורי עץ, שיערה הארוך והפרוע מתנדנד מאחוריה.
הסתובבת ילתפוס בזרועה של ליליאן, וגיליתי שהיא כבר במרדף אחרי עצמה.
"בואי..." מלמלתי. התרחקנו קצת מהאחרים. גוון הקטנה עקבה אחרינו- היא נראתה אומללה יותר מדארה. החזרתי את החרב שלי לנדנה על גבי ברעד. "אני ממקום קרוב שהושמד...על ידי גנבת נשמות יחידה." אמרתי בשקט. איפה את, טלרין?
ריי נהם בשקט על דארה הקטנה שיצאה מאחורי גזע עץ רחב. אני חייבת להרוג אותה. אני חייבת לקטוע את הסבל שלה.
הבטתי סביב. אוי לא.
ראיתי את מרטין בקו העצים הרחוק. ראיתי עוד כעשרה אנשים לא מוכרים.
גנבי נשמות ושומרי נשמות. זה יכול להיות מפגש קטלני.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
עכשיו כדאי לבנות מחסה לכולם ולמצוא דרך להרחיק את הילדים מכאן
ד"א, אני כמעט בגיל שלך, אני הקטן בן 12 !
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"הנה עוד שתיים !" אני צועק
אני חושב לעצמי טוב, אם פתרנו זמנית לפחות את בעיית הילדים הקטנים, אז מה עכשיו ?
אני מאוד מקווה שיש כאן אנשים מספיק חכמים כדי לא להתפלג...
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני עפה ומאתרת עוד שני אנשים שמנסים להפוך לרוצחים, אבל הכוחות שלי אוזלים. אני צונחת על הברכיים ליד אריניון וויקי. אני לגמרי מותשת. בזבזתי הרבה אנרגיה. עכשיו אני ממש מסוחררת.
בלובר מעופפת סביבי ומצייצת בדאגה.
"כן, באמת לא תזיק לי איזו הפסקה עכשיו.." אני אומרת.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מישהו צריך לעזור לה, ומישהו צריך לעזור לשניים ששם
אבל ברור מה דחוף יותר
אני רץ בשיא המהירות, מקווה שאספיק להגיע לפני ש...
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מה עושים הלא-נוסעים-בזמן?!
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אני ממקום שהושמד... ע"י גנבת נשמות יחידה," דארה אמרה בשקט.
היא הסתובבה כדי לתפוס בזרועה של דמות אחרת, בעלת שיער שחור גלי ועיניים ירוקות, אך זו כבר הייתה במרדף אחר דמות קטנה יותר של עצמה. נראה שזו לא רק הבעיה שלי.
"אבל..." התקשיתי להבין. "אם גנבת נשמות השמידה את המקום בו גרת, למה הצטרפת לגנבי הנשמות?"
העפתי מבט חטוף לאחור, רק כדי לראות שגוון הקטנה עוד שם. קולה של דודתי עלה שוב באוזני, ואיתו החשק להרוג אותה. להשמיד אותה. רק כדי להפסיק את זרם הזיכרונות.
הסטתי בקושי את המבט. רחוק יותר, בצל העצים, עמדו נער ונערה והתווכחו. ניסיתי להתמקד בהם במקום בגוון הקטנה, אך הדבר היה כמעט בלתי אפשרי.
החזרתי את מבטי לדארה, רק כדי לראות שהיא חזרה להביט בדמותה - דארה הקטנה - בשנאה חסרת מעצורים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(ללי, תתעלמי מהקטע של הנוסעים בזמן. אנחנו רואים את הדמויות שלנו מהעבר כשהן מגיעות להווה, אלינו. תסתכלי קצת על תגובות של אחרים.)

דארה נשענה שוב על החרב שלה, והפעם נעצה בי מבט מעט מזלזל. אילמת. זהירה.
חזקה.
חרקתי שיניים והסתובבתי בחזרה אל גוון. התיישבתי על הסלע הקרוב, והיא התיישבה לידי. נראה שהיא סומכת עלי, לפחות קצת. מצויין. אני אצטרך בעלת ברית כלשהו כשליליאן לא מאופסת וטלרין נעלמה.
ניסיתי להתרכז. "טוב, ברחתי מהעיר שלי כשהייתי בת 12. שנאתי אותה. היא היתה מלאה באנשים של אבא שלי...וכולם רצו להרוג אותי." גוון כיווצה את עיניה בתהיה.
נאנחתי. לא ידעתי עליה הרבה, אבל הייתי חייבת לספר את הסיפור כולו מההתחלה. התחלתי לספר על אנר, על אבא, על אמא...ועל הבריחה. (אני אשלח לך בפרטי את הפלאשבקים שפורסמו בפרקים הקודמים. הם ארוכים מידי.)
"אחרי שברחתי מצאתי את ליליאן-" הצבעתי בסנטרי אל הכיוון של ליליאן- "ואת טלרין. היא גנבת נשמות...די קיצונית. היא הרסה את העיר שלי. היא רצחה את אבא שלי." זרקתי מבט זועף מאוד אל דארה הקטנה.
"ואז היא העזה להסתבך עם המשמר של העיר והייתי צריכה לחלץ אותה משם. בכל מקרה, מאז הצלנו אחת את השניה יותר מידי פעמים. אנחנו בעלות ברית כמעט שנה. והיא פשוט...נעלמה."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
״עצרווו !״ אני מועק
דחפתי אותם והתנפלתי עליהם
עליהן, ליתר דיוק
נראה שגם אם הן ראו, הן הצליחו לעצור בעצמן, והן בדיוק שוחחו
במילים אחרות, אני בצרות...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(על מי אתה מדבר, ארגו?)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(בוהו. אני לא יודעת מה לכתוב.)
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אחרי שברחתי מצאתי את ליליאן-" היא הורתה בראשה לעבר הילדה עם השיער השחור הגלי- "ואת טלרין. היא גנבת נשמות...די קיצונית. היא הרסה את העיר שלי. היא רצחה את אבא שלי. ואז היא העזה להסתבך עם המשמר של העיר והייתי צריכה לחלץ אותה משם. בכל מקרה, מאז הצלנו אחת את השניה יותר מידי פעמים. אנחנו בעלות ברית כמעט שנה. והיא פשוט...נעלמה."
"אבא שלך?" הייתי תקועה עדיין על הפרט הזה. "נרצח?"
"כן," היא אמרה בענייניות, כאילו זה רגיל ומובן. "אבל זה בסדר."
"לא, זה לא," אמרתי בשקט, נחושה בדעתי להתרכז בשיחה הזו. "אני יודעת. ההורים שלי מתו כשהייתי קטנה."
בלי משים הבטתי בגוון הקטנה, ולא יכולתי שלא להיזכר.
אני בת 10, מביטה בזעזוע במגילת הקלף. המילים שם ברורות, אך קשה לי להאמין שהן אכן אמיתיות.
'אודטה,' נכתב שם. שמה של דודתי. 'אנא דאגי לדאוג לגוון ולאדוארד לאחר מותי. עלייך לוודא שחייהם יהיו רגילים ככל האפשר. אסור לאפשר להם לחשוף את זהות האם. הדבר ימוטט את עולמם. אך אמני את גוון, אם תוכלי. היא תזדקק לכוחותיה בהמשך. גורדון.'
שמו של אבי. אך באותו הזמן לא ייחסתי לכך משמעות.
"גוון?" דארה ניערה אותי, מחזירה אותי למציאות. "גוון!"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היא החזירה את עיניה אל פניי. העצבות היתה חרוטה בפניה.
"אני מצטערת. איבדתי את אמא שלי, אבא רצח אותה. זה קשה. זה לא בסדר." אמרתי באי נוחות. היא שתקה. "את בטח מבינה למה לא הייתי עצובה כשטלרין רצחה אותו...הרגשתי רק כמה חבל שזה לא קרה קודם."
נער שחור שיער התנגש בי. הדפתי אותו בדחיפה מבוהלת. "מה יש לך?" רטנתי. הזדקפתי, ואמרתי בקול רם "מי אתה?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(ארגו- בבקשה תכתוב בסוגריים מה שלא קשור למשחק- זה ממש מבלבל.....)
אריניון התחיל לרוץ כמו משוגע לעבר כמה אחרים שהתכוונו לבצע רצח-עצמי מטורף. החלטתי שנכון לעכשיו, אני לא אתחיל לרצוח אף אחד- אפילו לא את ויקטוריה המעצבנת- ואנסה לשמור על שפיותי, או מה שנותר ממנה, בכך שאציל כמה אחרים...
השתמשתי בחומת אש רוחשת כדי לעצור נער מסתער והדפתי אותו אל הקרקע, "להתאבד באמת נראה כמו חוויה כיפית בצורה לא נורמלית, אבל בוא נשמור את זה למאוחר יותר, כשנבין מי בדיוק אחראי לטירוף הזה."
[מי שרוצה להגיב מוזמן, אני אזרום...]
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לוחמת - עליכן !
איזה שתי בנות לאחרונה בדיוק שוחחו והסתכלו עליהן הקטנות :P
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(קידה, את לא יכולה למנוע מעצמך להרוג אותך -_-)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אדע להבא)
בכל מקרה, אחת הנערות דחפה אותי והסתכלה בי במבט מבוהל :"מי אתה ?"
עניתי "אה, סליחה..." ומשכתי בכתפיי "חשבתי שאתן מתכוונות להתאבד בלי כוונה..שמי אריניון...
עד כמה אתן כועסות עליי ?" חייכתי במבוכה
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני לא מונעת,אני ממהרת לרוץ אחרי מישהו אחר! P: )
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הרמתי גבה. "אתה שומר או גנב?" הקול שלי שוב לא נשמע תקיף. הוא נראה לא שפוי במאה אחוז.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אני שומר, ואת ?
גם אם גנבת וגם אם שומרת, אויבים או ידידים, עלינו להתאחד
אנחנו הקטנים יותר מסוכנים עבורנו.
אנחנו צריכים למצוא את הסיבה לכך ולמנוע אותה,אחרת מישהו יפגע בעצמו בסוף
ד"א, מה שמך ?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לוחמת :P)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מרגישה כאילו מישהו נתן לי אגרוף בבטן. אני מסתובבת קצת לראות אם מישהו עומד מאחורי. מישהו באמת עומד מאחורי, אבל הוא בכלל לא שם לב אליי. הוא מנסה לפרוץ את חומת האוויר שלי!
אני לא יכולה להחזיק מעמד עוד הרבה זמן. אני ביזבזתי הרבה יותר מדיי אנרגיה היום. אני לא רגילה לזה.
אני צולעת לעבר אריניון.
"מצטערת להתפרץ לכם באמצע השיחה, אבל אני צריכה עזרה" אני אומרת.
"מה קרה?" אריניון שואל.
"תסתכל לשם," אני מצביעה לאחור "הוא מנסה לפרוץ את החומה שלי"
"אז תעצרי אותו," הוא מגיב בביטול.
"אני לא יכולה! אני מוטשת!" אני אומרת וכמעט מתמוטטת.
אריניון מושיב אותי על הריצפה ורץ לעבר הנער שמאחור.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(את מודעת לעובדה שזו הדמות שלי, או שצריך לחדש לך ? מילא מילה אחת, אבל כמה משפטים ? זה כבר מוגזם ;))
אני תופס את הנער ומנסה לדבר אליו בהיגיון(מישהו מתנדב ?)
כשהוא לא מקשיב לי, אני מושך אותו איתי עד שהוא לא רואה את עצמו יותר וחוזר אל סילוור
"את מרגישה בסדר ? כבר אמרתי לך לנוח ! שבי כאן, יש עוד בעלי שכל באזור, כל אני מקווה לפחות..."
אני נותן לה מעט מים משלי ועוזר לה למצוא מקום לנוח בו
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אתה יודע, זה לא כל כך קל לשמור על החומה הזאת.." אני ממלמלת.
הוא מניח אותי ליד עץ ואני מתיישבת למתחתיו. בלובר מופיעה לידי. היא מתיישבת על הענף הכי נמוך ומתחילה לשרוק כמו שרק היא יודעת. המנגיה הזאת מרגיעה אותי כל הזמן.
אני מביטה למעלה בחיוך מלא תודה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"טוב, אז מי האידיוט שינסה להתנגש באש ?"
אני עוזב אותה להתייחד עם החיה שלה וחוזר אל הנערה בה התנגשתי קודם
"סליחה. אז, איפה היינו ?..."
(לוחמת)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התיישבתי ליד כשפית האוויר (משום מה קפץ לי אווטאר לראש....) וניסיתי ככל יכולתי להתעלם מהדחף שלי לחפש את ויקטוריה-שלמרבה ההקלה נעלמה זמן מה.
"לא קלטתי את השם שלך."
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"קוראים לי סילוורבי, אבל חברים שלי קוראים לי סילוור.."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"חברה שלי מדברת עם הילדה" עקצתי את ראקי, והוא הגיב בשריטה קטנה על ידי
אספתי עצים למדורה והתמקמתי ליד שתי הידידות היחידות שלי בעולם.
הדלקתי מדורה ויצאתי לצוד וחזרתי עם ארנב בידי
"טוב, יש לנו אוכל, ויש לנו בעיה. במה נתחיל קודם ?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הרמתי גבות, "שם מעניין... אני ויקי- וזו סיין." החוותי בראשי אל היגוארית, שנשכבה על הקרקע ושלחה אלינו מבט עצלני.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שכחתי להוסיף :(נטוטו וקידה...)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אריניון חזר אלינו אז, מקשקש משהו על בעיה שצריך לפתור.
"אני רוצה לדעת קודם מה לכל הרוחות קורה פה- אחר כך נראה איך פותרים את זה."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"סילוור, רשמית אין כאן עוד בעלי שכל !
מה שקורה כאן הוא כנראה חבלה בזמן. חזרנו חמש שנים אחורה, ועם דחף מיוחד להרוג את עצמנו הקטנים ב-5 שנים
הבעיה היא, שאם נהרוג אותם הם לא יגדלו עוד ואנחנו נחדל מלהתקיים !
דרך אגב, יגוארית יפה יש לך..."
אני ניגש לסיין ומלטף אותה והיא מגרגרת בהנאה
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שלחתי אל סיין מבט עוקצני, היא מעולם לא נתנה לאנשים ללטף אותה, היתי די בטוחה שהיא ניסתה פה משהו מלוכלך...
"קפל או קרע בזמן..." רטנתי, "יופי, זה ממש מה שהיה חסר לי..." נעצתי באריניון מבט חשדני, "ואיך אתה יודע כל כך הרבה? אני בחיים לא חשבתי שדבר כזה הוא בכלל הגיוני!"
הוצאתי את הפגיון שלי והתחלתי להתעלל בפיסת עץ, מנסה להעסיק את עצמי ולהתעלם מהעובדה שאני חושבת שאני רואה את ויקי בזווית העין...
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-5 חודשים
בחנתי בעיניים ממוקדות פרפר יפהפה שנח בפשטות כה מדהימה על פרח. כמה פשוט- אבל כמה מרתק. אני מתבוננת סביבי- אני ביער. מוקפת בצמחייה עבותה, עצים גבוהים. בקושי היה אפשר לראות את השמיים הכחולים מבעד לגג שיצרו העצים, כאילו מגוננים מהעולם בחוץ. ריח טחב מר ומסמם גרם לי להרגיש ישנונית, עייפה, לא ממוקדת. לבסוף נכנעתי. התכסתי במחטי האורן החמימים, ונתתי לעפעפי להעצם.
כשהתעוררתי, הרגשתי שמשהו לא בסדר. נוכחות. יש פה מישהו. קמתי, דרוכה. בחנתי את סביבתי וראיתי משהו מאוד... לא שגרתי, שגרם לעיניי להפקח בבעתה.
אני רואיתי אותי.
ראיתי אותי, בת 12, נערה קטנה וג'ינג'ית, מלקטת ענפים לבעירה.
שנאתי אותי.
רציתי להרוג אותי.
אבל... איך אני יכולה? אני חייבת לשלוט בעצמי.
ואז, בזווית עיניי, באותה פתאומיות שאני האחרת באה, ראיתי נער, בערך בגילי, חיוור וגבוה עם שיער שחור, נלחם באותו דחף.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מעווה את פני כאילו אנימריחה משהו מסריח. אני שונאת שאנשים יורדים על אנשים אחרים, גם אם הם לא מתכוונים להעליב. זה כל כך לא.. לא נחמד מצידם.
אני מתעשתת במהירות, מנסה להסתיר את המחשבות שלי. ניסיון קצת עלוב כי בדרך כלל אפשר לקרוא אותי כמו ספר פתוח. אני מקווה שהם יחשיבו את ההבעה ההיא לתוצאה של תשישות.
אבל אפילו שהם ציניים, אני יודעת שיש להם כוונות טובות ושהם לא רעים כל כך.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(למי את מתכוונת ?)
"אממ, אני פשוט חשבתי, לא משהו שאת מנסה לעשות...
בכל מקרה, מישהי מכן יודעת להקים מחנה ? אני לא ממש טוב בזה..."
עצרתי ללבות את האש ולהוציא את הארנב הצלוי משם. הוא נראה טוב.
חילקתי את האוכל שווה בשווה ביני לבין סילוור ולויקטוריה נתתי חתיכה קטנה, רציתי לראות אותה רוטנת...
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני חייב להרוג אותו. הוא זיכרון מהתקופה הזאת. הוא העצב שבי.
הסטתי את מבטי ממרטין הקטן והתחלתי להתקדם במהירות.
הוא עקב אחרי בתמימות.
אני צריך למצוא משהו, יותר נכון מישהו, שיעסיק אותי.
"אתה צריך להרוג אותו מרטין. יש לי הרגשה רעה בקשר אליו." לחשה אליס.
"אבל הוא אני! אני ימות אם אני יהרוג אותו" אמרתי וליטפתי את פרוותה הרכה.
לפתע הבחנתי בנערה רזה בזווית עיני.
אני חושב שגם היא הבחינה בעצמה הצעירה ממנה בחמש שנים.
יש לה פנים יפות.
החזקתי את הסכין מאחורי גבי.
מרטין הקטן נעמד לצידי.
בחנתי אותה לרגע, ושאלתי את השאלה החשובה ביותר.
"שומרת או גנבת?"



POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אליי ^^ יש לנו דמויות די דומות)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הנער שחור השיער והמוזר- (להתאחד, כן בטח, זה בחיים לא יצליח)- נעלם כמו שבא והצטרף לנערות אחרות.
כמו שאני מכירה את העולם הזה ואת עצמי- אני הולכת להכיר כל אחד מהאנשים שנמצאים כאן. יהיו עוד הרבה סיפורים, כמו שקורה כל פעם שמישהו חדש מגיע לאזור.
כמו שרק הגעתי ליערות האלה ופגשתי את ליליאן, את טלרין, את מייטי...
מייטי. אני רואה את דארה הקטנה מביטה בה. אני מוצאת שהיא לא רחוקה במיוחד והיא נראית מבולבלת לגמרי.
(והנה, מייטי, פגישה על מגש של כסף אם בא לך :)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
עיוותי את פני לעבר אריניון (אני חייבת למצוא לך כינוי קצר יותר- אני עצלנית כרונית....) "אני לא צריכה שום מחסה מזורגג, אני צריכה להבין עיך לכל הרוחות נשאבת לכאן ו..." ריטוניי נקטעו כשויקטוריה הציצה מעבר לכתפה של סילוור. זינקתי על רגלי מיד, מכוונת ליידות לעברה את פגיוני.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נער בעל שיער שחור פרוע ניגש אל דארה בביטחון והחל לדבר איתה. היא התעלמה ממנו והוא המשיך לדרכו, לדבר עם בנות אחרות. רק עכשיו הבחנתי שיש סביבנו אנשים רבים. כולם וודאי שומרים או גנבים, מיומנים מאוד בכלי נשק. ואילו לי יש רק את כוח האדמה שלי, שקיק שאיני בטוחה מה מכיל וחרב שאיני מסוגלת להשתמש בה.
דארה מביטה לעבר נערה בעלת שיער שחור - כהה יותר משלי ועיניים ירוקות גדולות.
"מי זו?" אני שואלת אותה בהיסוס, והיא מחייכת.
"גוון," מכריזה בחגיגיות בעודה גוררת אותי אל עבר הנערה. "תכירי את מייטי."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(תקראי לי אז ארי)
"ויקטוריה, לא !!!" צעקתי ובעטתי בה, שתחטיא
היא זרקה את הפגיון והוא חלף לילדה שהיא כנראה ויקי הקטנה ממש ליד האוזן
"זה היה קרוב, ועכשיו שבי !
אני מכריח אותה לשבת וצועק לילדה " רוצי ! עכשיו !"
היא בורחת משם בצווחות ונעלמת במעבה היער
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מייטי...כמה מילים אני חייבת לה. כשהבטתי בה נזכרתי בפגישתנו הראשונה והבטן שלי התהפכה.
דארה הקטנה הבזיקה אלי מבט זוהר, וראיתי אותה נודדת במשך ימים, חודשים ושנים במדבר שומם. ביער פראי. בהרים הקפואים. לבד חוץ מפנתר צעיר ויותר מידי פחדים.
הראש שלי הלם בכאב. מייטי קטנה ממני. אני חושבת שהיא היתה לבד כשעזבתי עם טלרין...
לא הספקתי לעצור את עצמי. רצתי אל מייטי וקראתי בשמה. היא הביטה בי, ואז בי הקטנה ופערה את עיניה. גררתי את גוון (גוון. הזאבה של טלרין. איפה. היא. לעזאזל?) אל מייטי.
"גוון," אמרתי בקול חלוש. "תכירי את מייטי."
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היה נראה כאילו הביטחון העצמי שלה התפוגג ברגע שקלטה מה אמרה.
"מייטי!" צעקה בקול, ואחר מכן חזרה בקול חלוש. "גוון, תכירי את מייטי."
קימטתי את מצחי בחוסר הבנה. מה קרה? מדוע השתנה כך גוון קולה? נראה שהן מכירות היטב זו את זו. אולי היו חברות טובות בעבר. אבל... למה ההיסוס? הן רבו? האפשרות ההגיונית ביותר הייתה שמייטי כועסת על דארה, וזו אינה בטוחה שהיא עדיין מעוניינת לדבר.
נשכתי במתח את שפתי.
אין לדעת מה עלול לקרות.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(החיה התאומה שלי מתה. הממ. אני חושבת ככה, לפחות.)

אני... לא בטוחה מה קרה. הייתי אחוזת הלם כשהבטתי במייטי הקטנה. זה היה מבלבל יותר מדי, והרגשתי הקלה כשראיתי את דארה.
"גוון," היא פנתה לנערה לצידה, "תכירי את מייטי."
אולי בנסיבות אחרות הייתי אומרת משהו כמו "שלום", או לפחות מנסה לחייך, אבל הדבר היחיד שעלה בדעתי לומר היה, "מה לעזאזל קורה כאן?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לא! הוא לא מת כמו שאת חושבת! הוא שרד את השדים!!!)
"אה, אמ, אני לא יודעת יותר ממך." אמרתי בהיסוס. בחנתי אותה. היא לא נראתה בוגרת יותר מכפי שזכרתי. והיא שלחה מבטים מתוחים לעבר מייטי הקטנה, שהיתה ממש קטנה. אולי בת 9.
הרהרתי לרגע. "אני חושבת שהדמויות הקטנות שלנו קטנות ב..." עצמתי את עיני לרגע, מנסה להיזכר בת כמה אני. "חמש שנים לפחות." הבטתי בדארה. דארה הביטה בי. סביבת היער השתנתה בבת אחת, והפכה למערה. דארה ישבה מכווצת בפינת המערה וניסתה להדליק אש בזמן שקולו של אבי רועם את שמה...
קפצתי אגרופים. חזרתי ליער, והרג עצמי היה עכשיו בעדיפות ראשונה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(כמעט אין לי כוח לכתוב עליו :\)
"הילדה הזאת היא לא אני." מלמלתי כשהבטתי במייטי הקטנה, שהיה לה מבט משונה כשהיא הביטה בי בחזרה. "זה נראה כאילו היא כמעט משוגעת. לא הייתי כזאת."
שמתי לב שדארה קומצת אגרופים. "מה את עושה?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
קיללתי בזעף. לא ממש ידעתי על מי אני כועסת, על עצמי- שכמעת התאבדתי הרגע- על המצב המזורגג הזה או על אריניון שמנע ממני לתקוע את הפגיון בעינה של ויקטוריה.ניגשתי להרים את הנשק ולדחוף אותו חזרה אל הנדן החבואי בשרוולי השמאלי. אז הבטתי אל הנערים והנערות האחרים, שגם הם נתקלו באני הקטן שלהם ונתקפו דחף להתאבד.
"זה נראה כמו משהו שאנשים מסויימים היו ממש צוחקים אם היו יכולים לראות..." מלמלתי לסיין. היגוארית גיחכה, כן- זו קומדיה מדהימה- לצפות בכולם מנסים להרוג את עצמם! למרבה המוזרות, היא היתה רצינית לחלוטין. המהמתי לעצמי משהו לא ברור...
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התבוננתי בויקטוריה קמה והולכת, מתוסכלת בבירור מהעובדה שעצרתי בעדה ומהעובדה שלא עצרה את עצמה מלעשות זאת
החזרתי את מבטי אל סילוור ודרשתי לשלומה, נראה שהיא התאוששה מעט...
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
דארה הביטה בדמותה הקטנה, עיניה בוערות. אני לא בטוחה מאין הופיעו הגרסאות הקטנות שלנו, אך נראה שהן מטרד רציני. גם מאחורי מייטי יש אחת כזו. קטנה, מעט מפוחדת. אני תופסת בכוח בזרועה של דארה ומושכת אותה לאחור. אסור לתת לה לפגוע בעצמה. עליה להישאר מרוכזת.
אני מפחדת להביט בגוון הקטנה, אך נראה שמבטי נע לכיוונה כמו מעצמו.
אני נמצאת בחצר, לצד בניין אבן גדול.
"אדוארד..." משכתי בזרועי החלשה את שולי חולצתו של אדוארד, הגדול ממני בשנתיים. "אדוארד, בוא הביתה."
"לא!" צעק, נחוש בדעתו, ושחרר את חולצתו מאחיזתי. "זה לא הבית שלי!"
"אדוארד..." הבטתי בו בעיניים מתחננות. "בבקשה. דודה מחכה."
"זו לא דודה שלנו!" התפרץ עלי, אגרופיו נקמצים. "את לא מבינה?! היא שקרנית! אני לא חוזר! לעולם לא!"
יד נוגעת בעדינות בכתפי ומחזירה אותי למציאות. משהו לא היה בסדר. הייתי עיוורת אז. קטנה, תמימה ועיוורת למציאות. אסור לאפשר לחיים הללו להימשך. אסור לאפשר למה שקרה לחזור על עצמו.
אני נושמת עמוקות, בידיעה כי לא אוכל למנוע משנאתי להתפרץ.
אך מייטי מגיחה מולי ופניה ממלאים את שדה הראייה שלי.
"את," היא מחייכת בהיסוס. "גוון, נכון?"
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(הומ. אז אני צריכה לענות בשם גוון עכשיו על שאלה שאני שאלתי אותה? XD)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לפתע, התעופפה ציפור קטנה אל אוזני(אנג'י, תודה לך ;)) ואמרה לי :
"אתה יכול ללכת ולמצוא אותו
את היכל הזכרונות"
פתאום התעוררה בי תחושה משונה של דחף ללכת לאנשהו. פחדתי שזה הדחף להרוג את עצמי, אבל זה היה שונה
נתתי לתחושה להוביל אותי, והגעתי לפתח קטן באמצע סלע גדול
נדחקתי שם בקושי, ונכנסתי אל אולם ענק חצוב באבן, מלא כתבים מוזרים על הקירות.
הבנתי שהגעתי אליו. אל היכל הזכרונות...
פניתי לאחור ורצתי בכל המהירות אל השטח בו התגודדו כל האחרים, וצעקתי "מצאתי אותו ! את היכל הזכרונות !!!"
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני קמה ועפה במהירו שיא כשבלובר לידי. אני עוזבת את העייפות בצד, אני רק רוצה לחזור הבייתה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לא היה לי מושג על איזה היכל ארי מדבר, אבל החלטתי שכל דבר- כן- אפילו מבוך מלא מפלצות- עדיף על פני החוויה המשונה הזו...
סיין ואני מיהרנו אחרי סילוור ואריניון.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מייטי-
כן, למה לא?? ותמשיכי את זה גם בשמך!!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הגענו אל היכל הזיכרונות, וחשבתי שאולי צריך שכולם יגיעו
"צריך לאסוף את כולם ולהביאם לפה, אחרת ניתקע פה לתמיד !!!" אמרתי ויצאתי לאסוף את השאר
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הנער שחור השיער הביט בי.
"שומרת או גנבת?" שאל.
נעצתי בו מבטים.
"גנבת," עניתי. "אתה?"
פליים התחילה לנהום.
"גנב, כמובן," ענה; כאילו הכל מובן מאליו.
ופליים הפסיקה לנהום, והתקרבה אליי.
הוא סבל. הוא נלחם ברצון דומה לשלי, להרוג את עצמו הצעיר יותר, בן ה-12. למשך כמה שניות תמימות, פשוט הבטנו זה בעייני זה. וכבר ידענו מה לעשות. הוצאתי את פגיון הזהב שלי מהחגורה שלי, שהקיפה את מותני הצרים, וכיוונתי אותה עליו.
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
בחנתי את הנערה. היה לה שיער גלי, והיא הייתה בגובה ממוצע. עיניה היו ירוקות, והדבר הראשון שעלה בדעתי כשראיתי אותה זה "היא מזכירה לי יותר מדי את השטן'. לא, אל תשאלו אותי למה.
הנערה המוזרה הביטה אחורה והסתובבה. היה ברור שהיא עומדת לעשות משהו לא שקול במיוחד. ראיתי מאחורי העץ, בצד אחר מתכווצת באימה עוד ילדה. נראית בול שמו הנערה.
ראיתי שהיא רוצה להרוג אותה. זה היה ברור. אבל הבנתי שזאת הייתה אותה סיטואציה כמו אצלי.
לא כדאי שזה ייקרה.
"חכי!" קראתי אחרי. "לפחות תגידי לי איך קוראים לך!" מבטי נדד לילדה. היא הביטה בי ואני אמרתי לה בעיניי 'תברחי'
הנערה הסתובבה בהפתעה וברוגז. "מה? מה הקשר?!" שאלה.
"אני רוצה לדעת את השם שלך. אסור? הרי את הצלת אותי."
"אה.. ואני.. רק רגע.. מה?" אמרה בבלבול. "אה, לי קוראים רידלי.. אבל תקרא לי ריד."
"לי קוראים מארק" אמרתי בחיוך. "וזה סנואו."
העפתי מבט במקום בו הייתה הילדה. היא ברחה כבר.
"אז.. אולי נלך מפה? לכל מקום שהוא?.." הצעתי
"לא!" קראה. "אני חייבת להרוג.. אותה!!" היא הביטה לכל עבר בפראות. "איפה היא?!"
"מה זה משנה?" שאלתי. "בואי נלך, ריד."
"טוב, נו." רטנה. "נלך."
אבל, כשהתחלנו ללכת, כל אחד הלך לכיוון אחר. אני לכיוון של מארק הצעיר והיא לכיוון של ריד הצעירה.
"טוב, זה לא ילך ככה." הכרזתי.
הוני-רוז לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אוקיי, זה לא ילך ככה" הוא אמר. הסתכלתי עליו.
"לא ילך ככה, מה?"
"אני הולך לשם ואת לכיוון האחר, כדי להרוג את עצמנו הקטנים זה לא ייגמר טוב."
"אז אנחנו צריכים שנינו ללכת לכיוון אחר לגמרי! לגרום לאחר לזוז למקום שונה מעצמו הקטן יותר!"
"ואיך נעשה את זה?"
גלגלתי בראשי את האפשרויות העומדות בפנינו ואז אמרתי: "כל אחד... יעזור לשני. אנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו אז נעצור אחד את השניה."
הבטתי לעבר המקום בו עמד לפני דקות ספורות מארק הילד, הסתובבתי והתחלתי ללכת בכיוון הנגדי.
"נתחיל בזה שאנחנו הולכים הכיוון אחר לגמרי מהמקום בו נמצאים אנחנו הקטנים יותר."
"אבל זה לא יעזור לעצור את הדחף, בכל מקרה נלך בסופו של דבר לכיוון של הקפילים שלנו." מחא.
"אבל אם נשמור אחד על השני זה יצליח. אתה תשמור על זה שאני לא ארצח את.. עצמי ובתמורה אני אשמור על זה שאתה לא תרצח את עצמך. ננסה. אם זה לא יעבוד נמצא פתרון אחר."
הלכנו בין העצים, וככל שהתרחקנו כך היה חם יותר והיה קשה לנשום. הרווח בין העצים הצתמצם אט אט ובסופו של דבר היינו צריכים לטפס על העצים כדי לראות לאן נתקדם.
מארק טיפס גבוהה יותר ממה שאני הצלחתי לטפס, ולכן הוא היה צריך לנווט אותנו.
"יש שם אגם." הוא אמר, מצמצם עיניים. "נתקדם לשם ואחר כך נסתכל שוב."
"אבל איך נוכל ללכת לשם? אי אפשר לעבור בין העצים..."
"אולי נקפוץ מאחד לשני?" שאל בספק.
"אני... לא יודעת... ננסה."
הוא הנהן לעברי והתמקד במה שהלך לבצע. התבוננתי בו בשקט. צופה ולומדת.
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אליס זינקה על הכלבה של הנערה. הם התחילו להתגלגל על האדמה הרכה.
גלגלתי עיניים וחזרתי להתרכז בנערה.
גנבת נשמות. מצוין. חייכתי.
היינו די רחוקים משאר האנשים המבולבלים. אבל את דארה יכולתי לזהות ממרחק.
לרגע חשבתי שהראייה שלי מטעה בי. זאת מייטי עומדת שם לידה?!
נשמתי נשימה עמוקה וסובבתי את הסכין עם האצבעות.
קצת אימונים יעזרו לי להתעלם ממרטין הקטן.
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב, אין לי מושג מה עלה לי לראש. לעלות על עצים ולקפוץ? לא מחשבה חכמה.
"יודעת מה, ריד? זה לא רעיון טוב." קראתי. "אולי פשוט נרד.. ונקצוץ את הצמחייה, או משהו?"
"אהמם.. כן. זה נראה לי רעיון טוב יותר." אמרה. "כאילו, לשניינו יש חרבות. זה אמור להיות קל. יש לך פרידום, או משהו כזה?"
"יש לי ח'ופש." אמרתי בבלבול.
"זה אותו דבר." אמרה בביטול.
"טוב, קדימה."
ירדנו, וקצצנו את הצמחיה. ריד בהתחלה קצת הסתבכה, אבל הראתי לה איך לעשות את זה נכון.
אחרי זמן מה עצרנו. "דיי.." אמרתי. "בואי ננוח קצת."
"אוקיי.." היא הסכימה איתי במבט עייף.
"מעולה.." התיישבתי בכבדות וסנואו התיישב לידי.
"טוב," פניתי אליה אחרי שהתיישבה גם כן. "בואי נדבר."
"על מה?" שאלה בהרמת גבה.
"לא יודע. ספרי לי על העבר שלך"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נשמתי עמוק. "מייטי, גוון, אנחנו לא נוכל להתכחש לדמויות העבר שלנו למשך הרבה זמן. צריך להעלים אותן איכשהו." גוון הנהנה בהסכמה. היא הפגינה איפוק מרשים והודתי לה על זה.
הבטתי סביב, ואז עצמתי שוב את עיני, מחפשת בתוכי את כוח ההישרדות. דמותה של טיארה, הנוסעת בזמן, עולה במחשבותיי שוב ושוב.
"אני מחפשת את היכל הזכרונות..." אני זוכרת את קולה השלו.
"היכל הזכרונות. בהרים. במזרח." אני אומרת באיטיות ופוקחת את עיניי. גוון מרימה גבה. מייטי נראית מבולבלת יותר משראיתי אותה בחייה.
"הנוסעים בזמן! זאת הסיבה!" אני אומרת בהתרגשות פתאומית. "בואו, אנחנו חייבות לזוז. כדאי שנעשה את זה מהר, אני לא חושבת שזה מסע של פחות מיום ואני לא ממש מתה להתקדם בלילה כשכל כך הרבה אנשים הגיעו לכאן." אני מביטה במייטי. "איפה וויספר?" אני שואלת.
מבטה של מייטי נהיה עצוב מאוד.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"וויספר מת בליל הירח המלא." מלמלתי ומיהרתי להוסיף, "אבל זאת לא תהיה בעיה להתקדם בלעדיו."
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
קארו, נערה צעירה וכחושה למראה, התקרבלה יחד עם יצור פרוותי בצבעים חום- שחור כלשהו.
הו, רק רגע. זה תן. התן הזה ליווה את קארו כבר כ3 שנים, מרגע הולדתו, ונחשב ל"חיה התאומה" של קארו.
החזה שלו עלה וירד באיטיות, וקול נשיפה ארוך של כלב ישן בקע ממנו כל כמה רגעים.
קארו בעצמה התקשתה להירדם.
העפעפיים שלה איימו להיסגר, אך אפילו כאשר שיטפה איתם פעולה בניסיונות נואשים להירדם סוף סוף, ולנצל את השעות האחרונות של הלילה, גנבי הנשמות שמסתובבים בכפר טרדו את מחשבותיה ומנעו ממנה להירדם.
הם עלולים להכנס לביתה ברגע שהיא תעצום עיניים, הבית הקטן עם הקירות העגולים והחדר האחד,
ואף סיכוי שהיא תוכל לקום ולהתחמק מהם.
לבסוף, אחרי שעה ארוכה נרדמה קארו, וישנה שנת ישרים.

הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נשכתי את שפתי. לחצתי קלות על ידה של מייטי והיא חייכה אלי בהיסוס.
"בסדר. אני באמת מרגישה שאנחנו צריכות להתקדם לשם. בואו נלך." העמסתי את התרמיל הרופף שלי על הכתף, ליד אשפת החיצים החצי-ריקה שלי. החזרתי את החרב לנדן. נשארתי עם פגיון הכסף שלי ביד, כי דארה הקטנה הציצה מבין השיחים והבזיקה מבטים לעברי.
עשיתי סריקה של האזור ומסתבר שגם ליליאן נעלמה. פשוט...פוף. אני ארצח אותן, את בנות הברית הנורא נאמנות שלי שנעלמות כאילו בלעה אותן האדמה.
האם זה מה שהרגישה מייטי כשכולם נטשו אותה? אני לא יודעת, אבל מה שבטוח הוא שהצלחתי לשרוד עד עכשיו בזכות כשרונות החברה שלי. אני אמשיך עם זה.
חצינו את קרחת היער והמשכנו בכיוון השמש. האור הסתנן מבעד לעצים בצורה מקסימה. זה היה בוקר קריר ומושלם, ללא הבזקי הזיכרונות המכאיבים ומפעם לפעם התנפלות על הדמויות הקטנות שלנו. הצלחנו לרסן אחת את השניה ללא הרבה מאמץ, לבסוף.
לאחר שעתיים רצופות של התקדמות, היער היה מאחורינו ואזור של שדות טבעיים התפרס מלפנינו. הצעתי שנעצור. התיישבנו בשדה פתוח. חלקתי עם הבנות את כיכר הלחם וכמה פרוסות בשר מיובש שקניתי עם טלרין בעיר.
"גוון, מאין את באת?"
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ישבנו על הדשא, מייטי, דארה ואני, ואכלנו. הרגשתי מורעבת. גוון הקטנה הציצה אליי משורות העצים, אך השתדלתי להתעלם מנוכחותה ולא להפנות אליה את מבטי.
"גוון, מאיפה את באת?" שאלה אותי דארה בטבעיות. היססתי לפני שעניתי, למרות שלא הייתי בטוחה למה.
"אני מהעיר," השבתי.
"ומה גרם לך לבוא הנה?" המשיכה.
הפסקתי לאכול ומבטי ננעץ באדמה.
"את לא חייבת לומר שום דבר," מיהרה להוסיף כאשר הבחינה בתגובתי.
"לא, זה בסדר." קולי נשמע חדגוני, אפילו לאוזני. "אני ואחי גרנו אצל דודה שלי בעיר, אבל היום, כשחזרתי הביתה, מצאתי אותו יושב על המדרגות ובוהה באוויר. הנשמה שלו נגנבה."
"אז החלטת להצטרף לשומרים," השלימה.
"כן. לקחתי איתי את החרב שהייתה של אבא שלי. אף אחד לא השתמש בה. אבל אני לא בטוחה איך להשתמש בה בעצמי." השתתקתי לרגע ובלעתי ברעש את רוקי.
"דארה... מייטי... תוכלו ללמד אותי?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
סיין הוביל אותנו לכיון מזרח, לא היה לי מושג אם היא יודעת לאן היא הולכת, או מה זה בכלל היכל הזכרונות שאותו אנחנו מחפשים, אבל לא היתי מסוגלת לחשוב הרבה, וכל דבר היה נראה לי יעיל יותר מלשבת ולחכות לכך שאני אתאבד...
מדי פעם מצאתי את עצמי מול ויקטוריה, אבל סילוור, אריניון וסיין היו מהירים מספיק כדי למנוע ממני להסתער. גם הם נתקלו באני האחר שלהם ונתקפו טירוף-הרג מבעית, אבל למרבה המזל, הצלחנו לשמור זה על זה. אל תשאלו אותי איך לא השתגענו לחלוטין, כי אין לי מושג... נראה שסילוור לוקחת את זה הכי גרוע, היא לא היתה הטיפוס שמתאים לו לרצוח מישהו, ולא נראה שידעה איך להתמודד עם הרצחנות המשונה שבה נתקפה כשסילוור הקטנה הופיעה.
רציתי להרגיע ולעודד אותה איכשהו, אבל המילים האלו לא היו רגילות לצאת מפי, ולא ידעתי מה לומר, אז פשוט שתקתי.
(הממ... תוך כמה זמן בערך הם מוצאים את המערה?)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
בגדול הגענו כבר
כעת אנחנו מחכים שהשאר יגיעו ואז יתחיל הפרק הבא !
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
עד לרגעים האלו, הצלחתי לא להביט במייטי הקטנה. המראה בעיניים של הילדה הקטנה הזאת גרמו לי לצמרמורת, וכעס, וחוסר שליטה עצמית. אחרי אחת הפעמים שכמעט התנפלתי עליה החלטתי לנסות להתעלם ממנה. היא הייתה כל כך קטנה וחסרת אונים שכמעט התפתיתי כמה פעמים.
ההפסקה שעשינו הצליחה קצת להסיח את דעתי, ומייטי הקטנה נראתה פחות באזור הזה.
כשגוון סיפרה על אח שלה, לא יכולתי שלא להרגיש עצובה בשבילה. היא נראתה די שבורה כשדיברה על זה, למרות שהצליחה להסתיר את החלק הנכבד יותר של העצבות שלה.
"דארה... מייטי... תוכלו ללמד אותי?" היא שאלה, מעט מהוססת.
העפתי מבט לעבר דארה, ואחרי רגע אמרתי: "אני חושבת שעדיף שדארה תעזור לך בזה. אני יותר מסתמכת על הכוחות שלי מאשר על כלי הנשק שלי. דארה?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(ארגו יקירי, אתה שוב ממהר מדי... תספר את הסיפור, אל רוץ אותו.... ^^ סליחה שאני חופרת..)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אולי, אבל איני רואה את ההבדל אם אנחנו גומרים ב-4 מילים את הפרק או 20...
בכל זאת, סביר להניח שאת צודקת, אני אחד מאלה שמדלגים..
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ארגו-
חבל. זה פחות כיף. תנסה לחוות את הדברים כדמות שלך. מה קורה בין לבין? מה היא מרגישה? תן קצת יותר מתיאור מצב יבש!!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אז יש כאן קנוניה...
אתן צודקות מן הסתם, אך סביר להניח שלא אשתנה מיסודי בגלל תגובה באינטרנט...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(בכל זאת תוכל לנסות.)
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
זו לא השתנות מהיסוד... אתה לא חייב להגזים או לעשות את זה ממש מפורט. פשוט תנסה להכניס קצת יותר תיאורים. תמיד שווה לנסות.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ידעתי שנרקמת נגדי קנוניה !
היה שווה להיות פרנואיד !
אנסה, ואשתדל בכל הכוח, אבל תהיו בטוחות שמתישהו אכשל...
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(קנוניה זו מילה מגניבה!...... ארגו- אל דאגה, אם וכאשר תיכשל- אנחנו נהייה פה----------- כדי לגחך עלייך! *חיוך מרושע* ;))
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(קנונקיה, להתפזר! *עיניים זהובות זוהרות*
*שיעול* אמ, אבל ארגו, תחשוב על זה כמו סיפור שכולנו בונים. לא היית קורא ספר שנגמר בארבעה משפטים, נכון? אבל אתה תשתפר מעצמך...זה בסדר...)

אני משפילה מבט אל רגליי. "אני אנסה לעזור..." טלרין לא היתה מקבלת את זה. מסוכן ללמד מישהו שהוא לא לגמרי בצד שלך...או מישהו שהכרת רק עכשיו.
אבל סמכתי על גוון. ויותר מכל סמכתי את האינסטינקטים שלי, שלא רק שהשאירו אותי בחיים עד עכשיו אלא נתנו לי מעמד גבוה יותר משל רוב הנוודים כאן.
"בסדר." אמרתי בחיוך קטן. "בואי, גוון..."
אני וגוון שלפנו חרבות ועמדנו במרחק של חמישה מטרים זו מזו. מיד הבחנתי שזה לא יהיה קרב הוגן. החרב שלי מסוגלת לספוג יסודות, והחרב של גוון- גם אם היא ארוכה ונראית חזקה וטובה- לא ממש שווה לזה.
"אני חושבת שכדאי שנתחיל בחסימות." אמרתי. במהלך השעה הבאה אנחנו מתרגלות שלושה מהלכי חסימה שימושיים.
באחד מהם החלקתי את הלהב שלי על שלה והיא היתה צריכה להדוף אותו כלפי מטה במהירות. עשינו את זה עד שהיא קלטה את המהלך והצליחה לעשות אותו בצורה כמעט מושלמת, ועברנו למהלך חסימה מתוחכם יותר. אני ניסיתי לדקור אותה בכיוון הצוואר, והיא הסיטה את הלהב הצידה והסתובבה לצידי כך שלא אוכל לתקוף אותה ישירות.
גוון קלטה מהר את המהלכים. היא למדה היטב. הרגשתי שאפשר לעבור למהלך האהוב עליי שפיתחתי עם השנים- גוון מסתערת אליי בחרב לכיוון החזה, ואני מסובבת את היד כך שהלהבים מוצלבים ומושכת. הניצב שלה נתקע בפרק כף ידה והיא נרתעת לאחור במהירות ומכשילה את ההתקפה שלה.
לרוב האנשים אין סיכוי בזה. סביר להניח שהחרב היתה נופלת להם מהיד.
גוון קולטת גם את זה לאחר זמן מה. אני מחייכת בשביעות רצון. "את החסימות גמרנו." אני אומרת.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
בואו נפתח דיון על הבעיות שלי במשחקי תפקידים !
איזה כיף !
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מעולם לא הרגשתי חיה כל כך. כמעט מאושרת. לא הצלחתי למחוק את החיוך מפני. דארה הייתה לוחמת טובה. מצוינת, אפילו. התנועות שלה היו חלקות והיא הייתה זריזה ומיומנת. אם הייתה רוצה, הייתה מביסה אותי ללא מאמץ. התפלאתי שהסכימה ללמד אותי, מכיוון שהכרנו לפני זמן לא רב, אך הרגשתי שממילא לעולם לא אגיע לרמתה.
בתחילה הייתה איטית ומסורבלת. פחדתי מהחרב של עצמי, אך לאחר זמן מה הבנתי את העיקרון והתחלתי לנוע בביטחון רב יותר. העיקר היה להמשיך ולנסות. לא לוותר. לא להתייאש. המזל היה שתכונות אלה טבועות בי מאז ומתמיד.
נראה היה שאני מצליחה, גם אם לא בצורה מושלמת. בסופו של דבר היה מחייכת בשביעות רצון. אני מרחיקה את השיער מפני בנשיפה ומורידה את החרב.
"את החסימות גמרנו," היא אומרת.
אני בקושי מצליחה להסוות את התרגשותי. הצלחתי? באמת?! ומה עכשיו??
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חייכתי אל גוון, כי היא היתה מלאת רצון ונחישות. תחושות מוכרות עד כאב.
או בעצם, מזוהות על ידי כאב.
דארה הקטנה הציצה מבין העשבים. זיכרון של הר קפוא, רוח שחותכת כמו סכין, תחושת חוסר אונים.
נחישות ברזל. עיניים זוהרות באיבה.
יכולת הלחימה שלי תלויה במידה בלתי מבוטלת בדברים שגרמו לי לא לוותר. אף פעם. ההפסד הופך לבלתי אפשרי אם זה משהו שחשוב לי.
"עכשיו...אני מציעה שנמשיך להתקדם. את כשפית, נכון? מה את מכשפת?" שאלתי.
"אדמה. אבל אני עדיין מנסה ללמוד."
הנהנתי. "מייטי היא כשפית אש, אבל אולי היא תוכל לתת לך טיפים לכישוף באופן כללי." אחרי שתיקה קצרה, אמרתי "אבל לא כדאי לך להמעיט מערכך. את עשוייה מחומר של לוחמים." היא נראתה שמחה.
המשכנו לעבר ההרים. הם היו פחות תלולים מההרים בצפון, ומזג האוויר התחיל להתחמם, אבל המקום עדיין הזכיר לי את הקרבות המתמשכים עם נץ. לרגע נמלאתי פחד, ואז נזכרתי שהרגתי אותו.
"מייטי, מה עשית מאז שנפרדנו?" שאלתי בקול שקט תוך כדי הליכה. נזכרתי שאף אחת לא יודעת מה עשתה השניה.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אמרתי לדארה שאני עדיין מנסה ללמוד לשלוט בכשפות שלי, ולא שיקרתי. למען האמת, אני יודעת דווקא די טוב את הבסיס. אני מצליחה להכפיף את האדמה שתנוע כרצוני, אך מדי פעם אני מאבדת שליטה או שגורמת לדברים מבלי רצון מודע. אבל דווקא עם כוח האדמה שלי אין לי הרבה בעיה. פשוט עלי להישאר מרוכזת.
תמיד.
"מייטי, מה עשית מאז שנפרדנו?" שאלה דארה בשקט אחרי שהתחלנו ללכת. הפניתי את ראשי אל מייטי בעניין. כל פרט שאוכל לגלות יעזור לי להכיר אותן טוב יותר.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(הומ. מחקתי בטעות.)

אני לא ממש בטוחה למה נבהלתי מהשאלה של דארה. לפני שאני וליליאן נפגשנו מחדש, הייתי במצב די שברירי. אפילו ליליאן, שהייתה האדם הכי קרוב אליי אי פעם, לא יודעת מה קרה לפני שחזרנו להיות בנות ברית.
הבטתי בגוון ובדארה. תהיתי יותר מה הן עשו לפני שהגענו לכאן. בפעם הקודמת שראיתי את דארה, כל מה שעשיתי היה לכעוס עליה. באותו זמן כעסתי על כולם, עד שהחלטתי למצוא את טלרין, ובתנאי שלא תנסה להרוג אותי כמו שכל אחות טובה הייתה עושה הייתי מבקשת לעבור לצד שלה. זה לא היה ממש מסדר את היחסים בינינו, אבל באותו זמן חשבתי שזאת הברירה האחרונה. ואז פגשתי את ליליאן, ולא יכולתי להפוך לגנבת נשמות כשהיא חזרה להיות בסביבה.
"חיפשתי את טלרין במשך כמה זמן, אבל מצאתי את ליליאן במקום. אבל אני מניחה שמה שאת וטלרין עשיתן היה מעניין יותר, לא?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
למעשה, הכוונה של השאלה שלי היתה לברר למה מייטי נראתה שבורה כל כך בפגישה הקודמת שלה.
"הו, זה בהחלט היה...מעניין." סיכמתי. הדפתי ענף סורר של שיח קוצני והמשכתי להוביל. התקרבנו למעבר בין שני הרים עשויים אבן שחורה. בראש ההר היה שינוי בצבע האבן, הוא היה סגלגל ומוזר. הנחתי שזה היכל הזכרונות, והצעתי שנעצור להפסקה כי התקדמנו כארבע שעות בלי לעצור.
התיישבנו מתחת לעץ ערום למחצה, והתחלתי לספר.
"אחרי שחזרנו למערה, את יצאת ממנה והשתופפת מתחת לעץ." התחלתי בקול מעט רועד. "לא ידעתי מה לעשות. במשך ימים לא הגבת...דאגתי בגלל ניסיון ההתאבדות שלך. לא ידעתי אם זה באמת מה שניסית לעשות כשקפצת מהחומה ההיא." משכתי בשרוכי המגפיים שלי בעצבנות. "הלכתי לצוד. ליליאן ודיימן נשארו במערה, אבל כשאייר ומגי הגיעו זה היה יותר מידי בשבילי. אני לא אוהבת קבוצות גדולות-"
"וגם טלרין." סיכמה מייטי. הנהנתי. "כשצדתי פגשתי את טלרין. נלחמנו. ואז המשכנו ביחד בברית החזקה ביותר שהיתה לי." הודיתי. ואז לא יכולתי לפרט יותר. "טלרין החריבה את העיר שלי. רצחה את אבא שלי. הלכנו לים. כשף אש חטף אותי. הוא כמעט הרג את טלרין. פגשנו את מרטין. קברתי את כולם בסופת חול. מצאתי את טלרין. ברחנו לעיר מרוחקת." נשפתי בכעס. "גנב נשמות פסיכופת חטף אותי להר קפוא. הוא הפשיט אותי. נלחמנו. איבדנו את ההכרה. טלרין צחקה עלי. השארנו אותו גוסס. חזרנו ליער. הוא בא שוב. הרגתי אותו. טלרין ואני עשינו קניות. ואז...נתקעתי איתכן." אני מחייכת כדי שיבינו שאני לא רצינית.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"הרבה אנשים מעוניינים להרוג אותך." אמרתי בגבות מורמות. חיפשתי משהו נוסף להגיד, אבל הרגשתי שאם אגיד משהו נוסף אגרום למבוכה.
מאחורי גבן של דארה וגוון יכולתי להבחין במייטי הקטנה מביטה בי. השיער שלי היה ארוך יותר אז, והעיניים שלי היו גדולות יותר, ולא יכולתי שלא להישיר אליהן מבט.
ראיתי את עצמי ואת טלרין, כשהיינו כמעט קטנות מכדי להבין את כל המלחמה בין הגנבים לשומרים. אבל הבנו, וטלרין ידעה טוב מאוד שהיא לא תישאר שומרת, ואני ידעתי טוב מאוד שלא אצליח לשכנע אותה אחרת.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שרבנו, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה בה השתמשתי נגד טלרין בכוחות שלי. שרפתי לה חלק נכבד מהשיער והיא כמעט הטביעה אותי באגם, ואז היא הביטה בי כשירקתי מים ופשוט חייכה.
רציתי להרוג ולשרוף את מייטי הקטנה שעמדה והביטה בי בחיוך. היא הייתה כל כך קרובה. כדור אש אחד וזהו.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"זה עובר בגנים." מלמלתי. חשבתי על אבא שלי. שרצה לרצוח את אותי. שרצח את אמא. שמנעה ממנו לרצוח את אנר. שכעסה עלי כי הסתובבתי עם רוצחת.
המשכנו להתקדם במעלה ההר. המדרון היה מתון יחסית וההליכה היתה יכולה להיות נעימה אלמלא המחשבות הקודרות ורעמת השיער הלוהטת שהגיחה מכל חור.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(זה מוזר שכל ה שאנחנו עושים זה ללכת, לעצור, ללכת, לעצור.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(את מעדיפה שנגיע לשם בתגובה אחת?)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אפשר לחשוב על משהו בדרך, לא?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(להרביץ לדברים? אם יש לך רעיונות אני אשמח.)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אלי נוכל לכתוב משהו מעבר לזה שרצינו להתנפל על עצמנו הקטנים. אפשר שדארה ודארה הקטנה ינסו להרוג אחת את השנייה :P)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אולי אתן יכולות להיפגש אם החבר'ה החדשים שלא ממש מבינים מה הולך ונוכל להתעלל זה בזה? *מבט מלא תקווה* )
הוני-רוז לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"העבר שלי?" אמרתי בהסתייגות. "אין לי שום דבר לספר לך."
הבטתי בשמיים ההולכים ומתכהים וחשבתי על אותם רגעים, בהם איבדתי את היקר לי מכל, בצרחות, בצעקות, בבכי, בפצעים הפיזיים שהתרפאו עם הזמן ובפצעים הנפשיים, שנשארו כצלקת בליבי.
הוא הביט בי במבט מוזר ונאנח. "משתגידי." אמר.
"מחשיך, כדאי שנחליט מי הולך לישון קודם ומי שומר בלילה."
"אני אשמור, את יכולה לנוח," אמר.
הבטתי בו במבט עייף והנהנתי.
קיי נשכב ואני נשענתי עליו טיפה, כמו מין כרית.
נרדמתי אחרי כחמש דקות.

התעוררתי לפנות בוקר.
מארק ישן על גזע העץ מולי מחזיק את ה...איך קוראים לזה? מחזיק את הח'ופש בידיו ומזיל טיפה ריר. סנואו שכב על גבו ונראה כמת.
צחקקתי לעצמי.
"היי!" קראתי. "תתעורר!"
הוא לא התעורר.
התקרבתי אליו וטלטלתי את כתפו. "מארק! תתעורר!"
הוא מלמל משהו לא מובן, התמתח, ניגב את הריר והסתכל עלי בהבעה משונה.
"נרדמתי." אמר.
"באמת?!" גלגלתי עיניים. "יאללה, צריכים להתקדם. אנחנו עוד מעט מגיעים לאגם והבקבוק שלי כבר התרוקן כמעט לגמרי."
הוא הנהן והחל לקום.
הלכנו עוד כשעתיים עד שריח של מים הגיע לאפי והאדמה נהייתה לחה יותר. "אנחנו קרובים. נשאר עוד קצת."
"את בטוחה שהמים שם בכלל יהיו טובים לשתייה? אני חושש שהם מזוהמים." הוא הביט למעלה, היכן שעכשיו עפו כל מיני יתושים וחרקים אחרים.
"יש לי מסנן מים בפקק של הבקבוק. אם תרצה תוכל להשתמש."
"אוקיי."
האגם היה...ירוק. לא ירוק חולני כזה שגורם לרפלקס הקאה אלא יותר בכיוון של ירוק יפייפה כזה. שפכתי טיפה מים דרך המסנן ובדקתי אותם "לא, המים האלו נקיים בהחלט. אפשר לשתות אותם."
מילאנו את הבקבוקים שלנו, ונכנסנו למים בבגדים. להתרענן מעט.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
סיפורם של דארה ומייטי החל להיות מוזר יותר ויותר. נראה היה שהצטרפתי באיחור רב.
"זה עובר בגנים," מלמלה דארה. היא נראתה קודרת לפתע. אומללה, אבל מפגינה מעטה קשיחות שמבשר: "אם תגידו שאני עצובה, אני אפוצץ לכם את הראש."
אפשר להבין למה העדפתי להימנע מזה.
המשכנו ללכת, שותקות. ראשי התמלא מחשבות. הזיכרונות שצפו כאשר הבטתי בגוון הקטנה לא היו סתמיים. הם באו לומר לי דבר מה. באו לנער אותי. המכתב, העונשים, הצעקות. משהו לא היה בסדר.
אם הורי היו רגילים וחסרי כוחות כפי שאני חושבת, מאין בא כוח האדמה שלי?
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ויקטוריה הופיעה לעיתים קרובות יותר עכשיו, שולחת אליו חיוכים מתוקים שעוררו בי רצון עז עוד יותר לתלוש את ראשה. אריניון וסילוור היו ממש צריכים להכות אותי כמעט עד אובדן הכרה כדי למנוע ממני להתאבד. הסיבה היחידה שהם הצליחו לרסן אותי, היתה כי היתי כל כך עסוקה בויקטוריה שלא שמתי לב לשום דבר ולאף אחד.
לאחר שעתיים של הליכה מלווה בכמעט-התאבדויות לא מעטות, עצרנו למנוחה לצד נחל דקיק.
(מישהו רוצה להתקל בנו?)
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"כוחות עוברים בגנים?" שאלתי לפתע, נחושה למצוא תשובה לשאלתי.
דארה נדה בראשה. "לעיתים כן, אבל זה ממש לא מחייב. המון פעמים מתגלה כוח קסם בשושלת שנראתה נטולת כוחות."
"אה." פלטתי, מאוכזבת מעט. אז אולי זו לא התשובה. אבל המכתב... הזכרונות... 'אסור שתתגלה זהות האם', נכתב שם. מה עוד יכולה להיות הכוונה?!
ניסיתי לרוקן את ראשי ממחשבות כגון אלה. אולי אגלה בהמשך את התשובות. אך בנתיים- אין טעם שאתמקד בעבר. הבטתי בגוון הקטנה במבט ארוך. השנאה שבה והציפה אותי. איך יכולתי להיות עיוורת כזו?! איך יכולתי לחיות בבועה קטנה מבלי לשים לב למציאות???
אני נושכת את שפתי ושולפת את חרבי, אך מייטי תופסת במפרק כף ידי. הלמור שלי, שכמעט והצלחתי לשכוח ממנו, מסתובב סביב אחת מכפות רגליה של גוון הקטנה באיטיות.
דארה נאנחת. "אנחנו כבר לא רחוקות," היא מבשרת. "צריך רק להחזיק מעמד."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אנחנו! אבל אולי זה ייגמר בדם ^_^)
התקרבנו אל נחל קטן ששצף מראש ההר. שלושה אנשים נחו על כמה אבנים לידו. התקרבנו אליהם, אבל הם עדיין לא הבחינו בנו.
"ששש." לחשתי. "אין לי מצב רוח לפגישה עם עוד גנב נשמות מעריץ."
הבטתי בהם. שתי בנות ובן. לא ראיתי אותם מעולם. נאנחתי. זה לא נכון, הנער שחור השיער הוא זה שניסה לדבר איתי קודם.
"טוב, לא נצליח לעקוף אותם." אמרתי. המשכנו להתקדם, והם ראו אותנו. עמדנו במרחק של חמישה מטרים מהנחל.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
סיין זקפה את ראשה ופלטה נהימה. התחלתי לשלוף את הפגיון משרוולי, אבל אז זיהיתי שמדובר בבנות שאתן אריניון ניסה לדבר מוקדם יותר היום. קמתי לעמידה והבטתי בהן בדריכות, תוהה אם אני בכל זאת הולכת למות היום...
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"טוב, לא נצליח לעקוף אותם," נאנחה דארה. התקדמתי איתן בהיסוס לעבר הנחל. על שפתו ישבו 3 אנשים. 2 בנות ובן. לאחת הבנות היה שיער בצהוב חזק, גלי וארוך, לשניה שיער שחור חלק. את הבן זיהיתי כנער שניסה לדבר עם דארה קודם.
תהיתי אם זה אומר צרות או חברה נחמדה שתוכל להצטרף אלינו.
הנערה עם השיער השחור קמה על רגליה ושלחה את ידה לשרוול, אך נראה היה שהיא מהססת.
אם יתקפו אותנו, אני אהיה לנטל. התחלתי לשלוט בחרב, אבל לא הייתי בטוחה שאצליח בקרב אמיתי.
בעצם, אולי הם נחמדים. מי יודע כיצד יגיבו?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התקרבתי בצעדים בטוחים אל הקבוצה הקטנה. שלושה. "רכז, ארטילריה, אורב." מלמלתי כל כך בשקט עד שרק גוון ומייטי שמעו. מייטי שלחה אלי מבט תוהה. טלטלתי את ראשי קלות. "סתם משהו שלמדתי." שלושת תפקידים הלוחם. קבוצות של שלושה הן הדבר החזק ביותר מבין סוגי הבריתות.
גם אנחנו שלוש. אבל עוד לא הרגשתי את הביטחון שטלרין נתנה לי.
"שלום. גם אתם בדרך אל היכל הזכרונות?" שאלתי בקול שקול, תוך ייצוב מבט אל הנערה בעלת השיער השחור החלק ועיניי הברקת. לא להתייחס לשאר.
הפגנת מנהיגות. כמו אבא שלי.
"אז ככה קוראים למקום ההוא. המערה הסגולה, נכון?" השיבה הנערה. הנהנתי קצרות.
סרקתי את החבורה במבטי. "את גנבת." אמרתי בהיסוס קל שבקלים. לא הייתי בטוחה כלפי הנער, כי גם מרטין עשה רושם חברותי, אבל הוא גנב. הנערה השניה...החוש הפנימי שלי אמר לי שגם היא גנבת. לא יצא לי לטעות בקטע הזה בינתיים.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
די הופתעתי מכך שלא זכיתי לתגובה אחרת לחלוטין- אחת שתכלול כלי נשק כלשהו ואת הגרון שלי ושילוב מעניין בין השניים.
"כן- אני גנבת." אמרתי לאחר רגע, מכינה את עצמי לכל התפרצות שהתגובה הזו עלולה לגרור. היתי די מודעת לזה שהמבט שנעצתי בנערה זהובת העיניים היה חודר מדי, אבל העצבים שלי כבר היו מרוטים למדי ולא היה לי טיפה של סבלנות לנימוסים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(חיחיחי קידה XD)
חייכתי חיוך מריר. אם היא מסתובבת עם מישהו שאני חושדת שהוא שומר, כנראה שיש לה סיפור טרגי במיוחד. זכרתי את הצחוק של נץ כששאל את טלרין למה היא מסתובבת עם בת אדם שהיא לא גנבת.
"היא עלולה להיות שימושית," אמרה טלרין בבוז מופגן. נזכרתי בזה והבלעתי חיוך. בטח שימושית. שימושית לצרות.
שלפתי את החרב שלי, כי דארה הקטנה נעצה בי מבט נוקב. "אולי תעופי מפה?!" שאגתי עליה. הנערה בעלת עיני הברקת נראתה מופתעת, אבל לא מבוהלת. נהדר דארה, איזה איפוק.
"טוב, איך קוראים לך?" שאלתי בפיזור דעת. "ויקי."
"אני דארה. יכול להיות שתצטרכי לדעת את זה מתישהו." אמרתי ועצמתי את עיניי בניסיון להתרכז.
"בואו, בנות." אמרתי ועקפתי את הקבוצה הקטנה. חיכיתי שגוון ומייטי יתקדמו, וזרקתי מבט אחורה.
"הדמויות הקטנות באמת מעצבנות. כדאי שתתקדמו גם אתם."
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(^_^)
אוקי- זה עכשיו או שאני תקועה לנצח עם שני המטורפים שהחלטתי לאמץ... חשבתי. היססתי בדיוק שניה.
"הי, דארה..." היא נעצרה, אבל לא הביטה לעברי. "אנחנו יכולים להצטרף אליכן?" כמעט יכולתי לשמוע את גלגול העיניים שלה כשהשיבה, "ואיךחברתכם אמורה לעזור לנו?"
נחרתי בשעשוע מסוים, אני חושבת שאני מחבבת אותה. "אני טובה בלהשיג את מה שאני רוצה, ובמקרה הזה, כולנו רוצים את אותו הדבר- ההיכל."
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-5 חודשים
בהחלט העדפתי שדארה תנהל את המצב במקרה שכזה. היא טובה בזה. אבל הייתה אפשרות שהיא תיתן להם להצטרף אלינו, ואני בהחלט לא בטחתי באף אחד מהם.
ניסיתי להישאר חסרת הבעה, אבל העפתי בדארה מבט בתקווה שתבין את הרמז.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
צחוק קצר בקע ממני, אף שלא ראיתי הרבה דברים מצחיקים בזמן האחרון. כמה הייתי נותנת כדי לראות את הבעת הגועל של טלרין אם היתה יודעת שאני מהרהרת בעובדה לצרף אותם.
קבוצות גדולות...שוב הסיפור הזה. אולי הדחיה של טלרין נובעת מהמסורת של השומרים, להסתובב בפלוגות מסודרות וחזקות. גנבים מסתובבים ביחד כדי להתגונן, ואין ספק שזה יעיל.
אבל יש גם עינין של ביטחון. אני יודעת במאה אחוז שלא אשאר נאמנה לקבוצה הזאת. אני אעלם יום אחד ואקח איתי את מי שיעזור לי לשרוד.
לא, רגע.
המבט של מייטי כמעט נואש. אסור לי לנטוש ככה. וגוון...ו-
דארה הקטנה עומדת על סלע במרחק כמה עצים ולוטשת בי מבט. הפה שלה פעור מעט והעיניים קרועות לרווחה. היא מביטה במשהו הישר מעליי.
אני מכריחה את עצמי לא לאבד ריכוז, ונועצת מבט בויקי.
"יש כאן גם שומרים וגם גנבים. אני לא ערבה לביטחון של אף אחד כאן אם תצטרפו אלינו." אני שולחת מבט מהיר למייטי ועושה תנועה של חוסר התחייבות בכתפיי. היא תבין שאני לא בוטחת באנשים ככה סתם. ונוכל לדבר על זה בכל מקרה.
פניתי להמשיך בהליכה כשהקבוצה השניה בעקבותינו, ואז הרמתי את מבטי אל הנקודה שדארה הקטנה הביטה בה.
עיניים ירוקות כמו טחב. שיער בלונדיני-חום מסופר בצורה לא אחידה. ברדס. אלה תלויה בידה.
זאת אנר.
שדה הראייה שלי מתנדנד, ואני דוחקת באחרים להמשיך בטענה שאני רוצה להיות המאספת.
הם מתקדמים, ואני מחזירה את מבטי לאנר. היא לא שם.
אני סורקת את כל הטווח בבהילות. אנר מופיעה רחוק יותר, על סלע שנראה שבקע מהאדמה. היא מסמנת לי בידה בשתי אצבעות ומצביעה על ברכה קטנה מוסתרת בין העצים.
ונעלמת שוב, כאילו בלעה אותה האדמה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הרגשתי הקלה, למרות שלא היתי ממהרת להודות בכך. לא לגמרי הבנתי מה קורה פה, והיתה לי הרגשה שהחבורה הזו מבינה את המצב טוב ממני בהרבה.
אחת מהן נעצה בי עיניים ירוקות זועפות (היי מייטי ^^). כמעט נחרתי בלגלוג, "כרגע, אני לא אתנפל ואגנוב את נשמתך, יקירה." אמרתי, קולי יבש למדי, "אני לא רוצה לגמור את כל הנשמות שיש בסביבה בבת אחת." היא הבזיקה אלי מבט נגעל, גלגלתי עיניים ומיהרתי להמשיך אחרי סיין, ארי, סילוור והנערה האחרת. דארה החליטה להתעקב מעט מאחור, משום מה. לא התכוונתי להיות מטרד, אבל הבזקתי יותר ממבט אחד מעבר לכתפי.
ידי נשארה צמודה אל פגיון ההטלה שבשרוולי כל אותו הזמן.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גנבי נשמות.
הייתי צריכה לדעת. מרגע לרגע הפכתי חשדנית יותר.
הנערה בעלת השיער השחור עשתה עלי רושם רע. היא הייתה יותר מדי בטוחה בעצמה. נראה היה שהיא אומרת את מה שעולה לה בראש מבלי להקדיש לכך שום מחשבה. ההפך הגמור ממני.
וכעת הם מצטרפים אלינו. לא יכולתי אלא לקוות שהמצב ישתפר בהמשך.
"אז... מי אתם, בעצם?" שאלתי לבסוף, לאחר כמה דקות של הליכה שקטה.
"אני ויקי," הציגה את עצמה הנערה עם השיער השחור. "זה ארניון," היא מחוותה בידה על הנער שחור השיער. "וזו סילוורבי." היא מצביעה על הנערה בעלת השיער הצהוב. אני שמה לב שעיניה סגולות. צבע לא שכיח במיוחד.
"אתן יכולות לקרוא לי סילוור," מחייכת אליי הנערה.
מייטי נועצת את מבטה באדמה. היא נראית מוטרדת. כנראה גם היא לא בוטחת בהם. אני מתפלאת על דארה שנתנה להם להצטרף אלינו סתם כך.
"אני גוון," אני מציגה את עצמי, מנסה להיראות חזקה ונחושה. "וזו מייטי," אני מחייכת אל מייטי, שנועצת בי מבט מאשים.
"ואת... דארה, אמרת?" שואלת ויקי.
דארה מהנהנת.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
עליתי למעלה בצעדים מהירים. הרגשתי מטושטשת כמו מישהי שגנבו את נשמתה. ואני מכירה את ההרגשה, אף שלא התנסיתי בזה בצורה מלאה.
הגעתי לאמצע השיירה כשויקי אמרה למייטי משהו שקשור לזה שהיא לא רוצה לגנוב את כל הנשמות הטובות בבת אחת.
מחשבתי הצטללה בבת אחת, וחייכתי חיוך גדול. תפסתי בכתף של ויקי וסובבתי אותה אליי.
"הי, יודעת משהו מעניין?" אמרתי לה ונתתי לשאר הקבוצה לעקוף אותנו. "מייטי היא כשפית אש. היא לא בת אדם ואני בספק אם תצליחי לגנוב לה את הנשמה."
ויקי שמרה על הבעת בוז משועשעת, אבל נראה שהיא מעט מתאכזבת. "חבל, אני באמת הייתי שמחה למשהו כזה אחרי מסע ארוך." אמרה בלי לאבד מבטחונה.
הנהנתי, כאילו אני משתתפת בסבלה. "למרבה המזל שלך, יש כאן בת אדם עם נשמה שלמה במיוחד בשבילך."
לקחו לה כמה שניות להבין שמדובר בי. "באמת, את מוזמנת לנסות." אמרתי בקול שהלך ודעך. המחשבות המבולבלות על אנר בלבלו אותי לגמרי ולא הבנתי מה אני עושה.
"מה ההבדל?" אמרתי בקול קצת שקט מידי. אני מניחה שהכאב השתקף בעיניים שלי.
אנר...אני חייבת לפגוש אותה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אה, אני מצטערת, לא ראיתי. אפשר להתייחס לזה שהתגובה של ג'ן אחרי התגובה שלי?)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היה לי די ברור שמה שאמרתי יזכה לתגובה לא ידידותית במיוחד, אבל לא ממש חששתי, כנראה שהיה לי מצב רוח גרוע מששמתי לב...
בכל זאת, איבדתי מעט את הזעף חסר התועלת שלי על כל העולם ואשתו (כנראה תופעת לוואי של רצון- ייתר הרוג את עצמך...) כשדארה הציעה לי "לטעום" אותה. נרעדתי מעט, "לא, תודה, אני לא צריכה עוד כוח כרגע... אני לא רוצה להצליח להרוג את ויקטוריה." ניסיתי כמייטב יכולתי לרסן את תאוות ההרג שתקפה אותי כשחשבתי על אני הצעירה שהסתובבה באזור.
דארה מלמלה משהו שלא ממש הבנתי אבל צלצל כמו "מה ההבדל?..." לא התכוונתי לשאול אותה למה היא התכוונה, גם לא ציפיתי שיתחשק לה לספר לי.
"אני... לא התכוונתי ברצינות, בקשר ללגנוב את נשמתה של מייטי..." משום מה, המילים האלו היו מה שהחליט לצאת מפי. סיין נעצה בי מבט נדהם, לא נטיתי להתנצלויות. כמעט קיללתי את עצמי בקול רם. התרחקתי מדארה והמשכתי ללכת, דואגת לשמור מרחק מכל האחרים, כדי שלא ינסו לפתוח בשיחה.
אני לא חייבת להם הסבר, לאף אחד מהם... משום מה, המחשבה הזו רק גרמה לי להרגיש גרוע עוד יותר.
"עברו שנים מאז, ויקי..." קולה של סיין הדהד במוחי, "אולי הגיע הזמן שתסלחי לעצמך." הנדתי בראשי בחטף וסרבתי לשמוע את המשך דבריה של היגוארית.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(ועכשיו אני מתייחסת לגתבוה של ג'ן. סורי, שוב!)
ההתנצלות-המעושה של ויקי הפתיעה אותי. לפתע חשבתי שהיא אולי נערה מבולבלת בדיוק כמוני, כי ברור שהתגובה שלה הפתיעה גם אותה.
הנחתי לה להתרחק ממני. לא הייתי חייבת להתגרות בה, הרי אם היא היתה רוצה נשמה היא לא היתה מבזבזת זמן.
אבל היי, אולי השבוע הקרוב היה חסר אקשן בשבילי. מאז שקברתי את לורן בחול והרגתי את נץ, לא רדפו אחריי וניסו להרוג אותי.
ו...אוי. אני נהיית שוויצרית כמעט כמוהם.
גוון ניסתה להרגיע את הרוחות, והודיתי לה על זה מאוד. הצלחתי להתרכז בשיחה הסתמיתולא לחשוב על אנר עד שהיכל הזכרונות היה בקורב מספיק כדי לראות את הסדקים באבן.
בדיוק כשנאנחתי בהקלה, הבחנתי שהדמויות המזעריות שלנו עומדות וחוסמות את הכניסה.
פעימות ליבי החישו. שמעתי נשקים נשלפים מכל עבר.
"נתת לאנר להיעלם." אמרתי לדארה הקטנה. היא גיחכה וכיוונה אלי את החרב שלה.
את תמותי.
השלכתי את עצמי עליה והפלתי אותה אל הרצפה. הלמתי ברקתה בעזרת ניצב החרב שלי והתכוננתי לשיסוף הגרון שלה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היתי ממש בעיצומו של זינוק על ויקטוריה כשסיין התנגשה בי בכוח והטיחה אותי ישירות בדארה. טירוף ההרג שלי דעך מספיק כדי שאצליח לקלוט שהיא קרובה להחריד למוות. אספתי את מלוא הכוח שהעניק לי הזעם הרצחני ושלחתי כדור אש שהסית הצידה את הסכין שלה. אז מיהרתי למשוך אותה מעל דארה הצעירה והמגחכת ברשעות...
גופי שצף אדרנלין, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ועוד פחות עם ויקטוריה ששלחה אלי עוד חיוך מתקתק. לאחר שניה של בלבול, החלטתי שלהתנפל על עצמי יהיה רעיון נהדר ביותר....
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הן עמדו מול הכניסה להיכל הזכרונות. הבחנתי שדארה וויקי כבר יצאו למלחמה מול הגרסאות הקטנות שלהן, וחששתי להסתכל על זו שלי. במקום זה, קרעתי את דארה מדמותה כילדה בקושי, תפסתי בידה של דארה הקטנה ובגרסתה הקטנה של ויקי - רגע לפני שזו התנפלה על עצמה - וגררתי את שתיהן אחרי אל ההיכל.
גוון תפסה בחולצתי, מפנה אליי עיניים מתחננות. דארה וויקי הקטנות התפתלו בין זרועותי, נאבקות להשתחרר. השנאה החלה להציף אותי. רציתי כל כך להרוג אותה ולשים קץ לכל זה.
"די!" צרחתי. חשתי שאני מאבדת שליטה, והדבר הפחיד אותי. מסביב גם ארניון, סילוור ומייטי נעצו עיניים בדמויותיהם, ונראה היה שהמצב רק מחמיר.
רקיעה אחת באדמה ורגלי כולם כוסו במעטה אדמה קשה ומוצק. הייתי מוצפת אנרגיות כך שלא הרגשתי קושי לעשות זאת. רציתי להרוג אותה, את גוון הקטנה. רציתי כל כך.
אך ידי היו תפוסות.
בלי להקדיש לכך עוד מחשבה, מיהרתי אל ההיכל, גוררת את דארה וויקי הקטנות אחרי.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היא הרחיקה אותה ממני...
היא הרחיקה ממני את הציד שלי.
החלק האפל שלי נכנס לשליטה במלואו עכשיו, ולי לא היה כוח לעצור אותו. כפות ידי נמלאו להבות רוחשות ומיהרתי אחרי גוון שגררה את ויקטוריה ודארה הקטנה אחריה אל תוך המערה. "את מכלה את האנרגיה שלך לחינם." קולה של סיין הכניס מעט הגיון אל תוך העולם המעוות שהקיף אותי. "אני-אהרוג-אותה." כל מילה שנפלטה מפי הוסיפה לזעמי. שלפתי את הקטאנות שלי והנחתי ללהבות לכרוך את עצמן סביב הלהבים המבהיקים.
הסתערתי אל תוך המערה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התנשפתי בכבדות וניסיתי לדחות ממני את הזעם. אם באמת הייתי מנסה להרוג אותה, לא סביר שגוון היתה מצליחה להרחיק אותי. זה הרגיע אותי, כי כנראה נשאר לי קצת שכל. הודיתי לגוון בליבי שיש לה כושר דחיית סיפוקים סביר.
הבטתי בדארה לרגע אחד אחרון, והתנפלתי על ויקי. היא לא ציפתה לזה, אז הצלחתי להפיל אותה על האדמה. היא קיללה אותי במה שנשמע כמו שמונה שפות ובעטה אותי מעליה.
אולי הבחורה יודעת להילחם טוב משחשבתי. גוון עזרה לי, וויקי בטח קלטה שהיא עומדת להתאבד, אבל היא הניחה לנו להדוף את ויקי הקטנה מפתח המערה.
"תכניסי אותם," אמרתי לגוון. ידעתי שאני יכולה לסמוך עליה. היא דחפה-משכה את כולם לתוך היכל הזכרונות.
הסתכלתי על דארה מתפוגגת לאלומת אור כשרגלי דרכה על האבן הסגולה של ההיכל.
הדמויות הקטנות של כולם נעלמו גם הן. זאת היתה הקלה ענקית.
התקרבתי אל גוון מאחור והנחתי יד על כתפה. "תודה על העזרה." היא חייכה בסיפוק.
נשענתי על אחד מקירות ההיכל. נזכרתי באנר.
"אני כבר חוזרת..." התנהלתי בכבדות החוצה.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היה משונה להרגיש כיצד הדמויות מתפוגגות בין זרועותיי ברגע שנכנסו אל שטח ההיכל. הופכות פתאום ממוחשיות ומוצקות לאלומות של אור. דארה וויקי נאבקו בינן לבין עצמן, אך נראה היה שהכל נרגע ברגע שהדמויות נעלמו.
דארה הניחה את ידה על כתפי. "תודה על העזרה."
חייכתי בסיפוק. להרגיש שאני מביאה תועלת הייתה הרגשה מדהימה. חשבתי שאהיה אני הנטל, אבל כנראה שגם אני מסוגלת לתרום. מי יודע? אולי עוד אהפוך ללוחמת דגולה. כמעט כמו דארה.
היא נראתה לפתע מוטרדת.
"אני כבר חוזרת..." מלמלה והלכה החוצה בצעדים כבדים.
מה היא מחפשת שם? תהיתי אם ללכת אחריה. היא מסתירה דבר מה?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ירדתי אל הבריכה הקטנה בצעדים זהירים. אנר הופיעה שוב, משום מקום, כאילו יצאה מתוך הסלעים.
אה. אנר היא כשפית אדמה. שכחתי שהיא אמרה לי את זה בפגישתנו האחרונה.
היא נראתה בוגרת יותר, עצובה יותר. כשנפגשנו בפעם הקודמת היא עילפה את טלרין ולא יכולתי לחשוב בבהירות. ידעתי שהלב שלה נשבר מכך שהסתובבתי עם גנבת נשמות.
אנר התקרבה אלי ולהפתעתי חייכה. "היי דארה. עברתי פה במקרה. רציתי לעקוב אחרי הנוסעים בזמן...מה שהם עשו די עיוות את המציאות, הא?" החיוך המריר שלה הושפל לאדמה.
"אנר...אני כל כך פחדתי. לא ידעתי אם את בחיים." אמרתי בקול מרוחק. אנר גיכחה. "את בטוחה שחשבת על זה? נראה שהסתדרת לא רע, עם גנבי הנשמות והשמדת הערים...ידעת שמודעה מעוותת של הפנים שלך תלויה לצד זאת של גנבת הנשמות? אחרי שהחרבתן את העיר שלנו-"
"טלרין? אני מבוקשת יחד עם טלרין?" זה גרם לי להרגיש גאווה מסויימת."אני לא רוצה שתיהי כמו אבא." אמרה אנר וגלגלה את עיניה. נראה שהיא לא תאמין למילה שלי. כאב חד פעם באותו הקצב של ליבי.
"רדפתי אחרי טלרין כדי להציל שומרת. שני גנבי נשמות ניסו להרוג אותי וכמעט הצליחו. אני מנסה לעזור לשתי שומרות להישאר בחיים. אני מנסה לשרוד בעצמי. אני לא אהיה כמו אבא." אמרתי את זה במהירות וכמעט נחנקתי.
לא אמרתי שורת מחץ, אבל אנר השפילה את מבטה עוד יותר והחיוך נעלם. "לא הייתי בטוחה שזאת את...שרדת טוב יותר משציפיתי."
"ואיך את שרדת, אנר?"
"גיליתי את כוחות הכישוף שלי. הם באו מאמא כנראה, ואילו את ירשת את הכוחות של אבא...הצלחתי למצוא מתכות בעומק האדמה ולעצב אותן לנשק. הרווחתי את הכסף שלי בצורה חוקית והתגייסתי לשומרי הנשמות באזור...כדי לנקום באבא. אבל אני מניחה שטלרין שלך עשתה את זה בשמי. תמסרי לה תודה..." אמרה אנר.
התנערתי. "טלרין נעלמה."
אנר הנהנה. "הרבה דברים מוזרים קורים. אני עובדת על זה." אמרה בקוצר רוח. הרמתי גבה. "עובדת על זה?"
"כן. אני חוקרת. אני חוקרת מורשת כוחות." זה לא אמר לי כלום, אבל השינוי בנימת הדיבור שלה הרגיע אותי. הקול הנלהב והחיי של אחותי הקטנה.
"למשל, היא שם, היא כשפית אדמה." אנר הצביעה בסנטרה על משהו מאחוריי. הסתובבתי. גוון עמדה בפתח היכל הזכרונות ונראתה מתלבטת אם ללכת אחריי. "איך את יודעת?" שאלתי בתדהמה וסימנתי לגוון לבוא.
אנר משכה בכתפיה. "גלי כוח עוברים באדמה."
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הבטתי בתדהמה בדמותה של דארה המדברת עם הנערה האחרת. השניה לבשה מעין גלימה כהה עם ברדס, אך זה לא היה משוך כעת על ראשה, וניתן היה לראות את שיערה הבלונדיני - חום הגזור באורכים שונים.
הנערה החוותה עלי בסנטרה ואמרה דבר מה, ודארה נראתה המומה. היא הסתובבה לעברי וסימנה לי להתקרב.
תהיתי אם עלי לעשות זאת. סמכתי על דארה, אבל נראה שהיא לא סיפרה לי הכל. אלי זה לא יהיה רעיון טוב.
אם חושבים על זה, בעצם, זה לא יכול להזיק. אם לא אתקרב אני אליהן הן יכולות תמיד להתקרב אליי.
פסעתי לכיוונן בהיסוס, מביטה בנערה בחשדנות.
מי זו בכלל?!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ויקטוריה התפוגגה.
צנחתי לקרקע, הלהבות דועכות והקאטנות נשמטות מידי. הרגשתי סחוטה לחלוטין וידעתי שסיין צדקה, הנחתי לזעם המטורף שלי לכלות את כל כוחי. זה ממש גרוע וכל כך לא מקצועי, מריסה היתה מכה אותי עד אובדן הכרה אם היתה רואה את זה...
סיין התישבה לצדי- מנסה לנחם אותי מעט, אבל סרבתי להניח לה לעשות זאת, היתי לא בסדר, איבדתי שליטה- שוב.
***
"ויקי, אל תעשי את זה, את מפחידה אותי." ג'אט נרתע לאחור במבט מבוהל. חייכתי לעברו והנחתי ללהבות לגדול עוד יותר, "למה? תראה, אני לגמרי שולטת בהן." כדי להוכיח, סגרתי את כף ידי על האש המלחששת והיא כבתה מיד. "זה בסדר, אתה רואה?" ג'אט הניד בראשו נמרצות, שיערו הזהוב ניצנץ בקרן אור שחדרה את חופת הענפים הצפופים. "לא, ויקי, זה לא בסדר... את צריכה לספר לאמא או לאבא על זה, או שאני אספר להם."
משהו שחור מאוד התחיל להתפתל בתוכי, "אתה לא תעז." סיננתי. עיניו הכחולות נפערו בפחד, אבל ראיתי בהן נחישות שכמעט הבהילה אותי, "כן, אני כן." אמר אחי לבסוף. עיוותי את פני בזעף, "טוב- אז תשכח מזה, אני לא מלמדת אותך להטיל סכינים." הוא נראה מאוכזב, "טוב, בסדר... אני לא אספר..."
אבל הוא סיפר.
ידעתי את זה ברגע שחזרתי הביתה ואבא ואמא שלי ישבו ליד שולחן העץ הגדול והמפואר והביטו בי בעיניים רציניות מאוד. "ויקטוריה," אבא התחיל, מחווה לי להתיישב. נעמדתי ליד השולחן, סיין הקטנה זינקה והתישבה על הכיסא במקומי, לא טרחתי לנסות להוריד אותה משם. "את כשפית אש...?" היתה שאלה בקולו, וידעתי היטב למה הוא נשמע כל כך מהוסס, לא הוא ולא אמי היו כשפי אש, ירשתי את זה מגנב הנשמות שאנס את אמא שלי, יחד עם השיער השחור, העור הכהה והעיניים המוזרות שלי. גנב הנשמות שהיה אבי האמתי.
לא עניתי, גופי ענה במקומי, כפות ידי נקפצות לאגרופים ומתלקחות בלהבות. אמי נראתה מבועתת, אבי הצליח רק בקושי להמשיך לשמור על שלוותו.
"זה בסדר, אז- את כשפית אש, מה רע?" מלמל. חשקתי את שיני, כן, בטח... הסיוט הגרוע ביותר שלך התממש...
הגבר שיפשף את רקותיו, "אנחנו מוכרחים למצוא מישהו שילמד אותך לשלוט בכוח הזה, ולרסן אותו-" "-אני לא רוצה לרסן אותו." התפרצתי לדבריו, גופי רועד מזעם שלא ממש ידעתי את פשרו. אמא פלטה יפחה חנוקה והסתלקה, טומנת את פניה בכפות ידיה. בקושי שלחתי לעברה מבט.
"ויקטוריה, הרגעי ילדתי." הוא ניסה לצנן את זעמי, אבל כבר היתי רחוקה מכדי לחזור לאחור...
"אני לא הילדה שלך, ואתה לא תגיד לי מה לעשות!" האש התלקחה, התפרצה מתוכי לכל כיוון. זינקתי מתוך הבית, מבחינה בג'אט מנסה להטיל סכינים לעבר עץ כרות. הוא שלח אתי מבט ובעיניו ראיתי איך אני נראת, כמו שד עולה בלהבות. בלי לחשוב הרבה, הטחתי כדור אש לעבר הגזע שעליו ישב. לא פניתי לראות מה היו התוצאות. הסתערתי הלאה, משאירה אחרי שובל של דשא בוער.
***
התנערתי מהזכרונות בזעף, לכל הרוחות, אני לא צריכה לחשוב על זה! למחוק למחוק למחוק!! זה מעולם לא קרה ויקי, את לא הרגת אותם, לא פוררת את האחוזה המפוארת לאפר! לא איבדת שליטה....
סיין כנראה ידעה מה עובר עלי, כי היא דחקה את ראשה בכתפי בעידוד. עד היום לא ברור ל איך היגוארית שרדה את התופת הזו, והיא לא הסכימה לדבר על זה מעולם.
"קומי ויקי, התנערי מהעבר והתמקדי בהווה, הוא מסובך מספיק ממילא."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(טוב!! ט-ו-ב מאוד! והרבה יותר קצר ולעינין מהפלאשבקים של דארה ^_^)
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המים היו נעימים. סנואו נכנס גם הוא, והתחיל לרדוף אחרי דגים בתור משחק. המראה הזכיר לי איך הוא פעם רדף אחרי פרפר כשהוא עוד היה קטן. התחלתי לצחקק ולחייך חיוך אווילי שלא ירד לי מהפרצוף גם כשריד הביטה בי במבט משונה.
"טוב, נראה לי שאנחנו צריכים להמשיך." אמרתי לאחר זמן-מה.
"לדעתי אנחנו צריכים לנוח."
"לנוח?" שאלתי בתדהמה. "לעזאזל, ריד. נחנו לילה שלם, ועכשיו היינו הרבה זמן באגם הזה. אנחנו צריכים להתקדם."
"לא! אנחנו הלכנו הרבה. אנחנו עייפים. אני רוצה לנוח פה עוד קצת."
"אבל.." אמרתי, מתוסכל. "תראי, אני לא יודע מה הולך פה, אבל משהו פה לא נורמאלי, ריד. אנחנו ראינו את הגרסאות הצעירות שלנו. אנחנו צריכים למצוא משהו שיכול אולי לסדר את זה."
"איך בדיוק? בקושי יש לנו מצפן, ואתה רוצה למצוא.." היא עצרה לרגע, חושבת. "מה בכלל אתה רוצה למצוא?"
'נקודה חכמה' ציינתי לעצמי.
"אני לא יודע. לכן אנחנו צריכים להמשיך לחפש."
לפתע סנואו נהם.
"מה קרה?" שאלתי. אבל הוא רק הביט לכיוון מסוים. העפתי מבט לאותו כיוון וראיתי את עצמי.
שוב.
אז אני הקטן ריגל אחרי? זה מצחיק.
"אופסי" אמר, בדיוק כמו שאני אומר כשקולט שתפסו אותי.
בלי לחשוב שלפתי מיד את החופ'ש, וזינקתי לעברו.
"מארק, לא!" קראה ריד בקול בהול, אבל אני כבר הייתי מרוכז כול כולי בלנסות להרוג את עצמי.
רדפתי אחריו, בעוד הוא ומיני-סנואו רצו למקום לא מוגדר.
שמעתי שריד התחילה לרוץ בעקבותיי גם-כן, והיא צעקה משהו שלא הבנתי. מין הסתם משהו בסגנון של; "מארק, תעצור, קיבינימט!"
רצתי אחריו עוד ועוד והגענו לאזור הררי. החלקתי על כמה אבנים בדרכי מעלה, אבל לא היה אכפת לי.
בשלב מסוים אבן פגעה לי בגב.
התעלמתי.
אבן פגעה לי בראש.
שוב התעלמתי.
אבן נוספת, גדולה יותר פגעה לי בין השכמות.
טוב, פעם שלישית גלידה, לא?
הסתכלתי אחורה, וצעקתי "תפסיקי.." ונפלתי. כמה מביך. מעדתי על אבן מחורבנת.
הרמתי מבט, וראיתי את מארק הקטן צולל חזרה ליער כשליטל סנואו בעקבותיו. סנואו שלי עצר, כי הוא לא התכוונן להמשיך בלעדי. כזה הוא, נאמן.
הורדתי את הראש. "לעזאזל.. טוב, אני אקום ו.."
"תחזור לעצמך?" הציעה ריד בכעס. "חשבתי שהבנת כבר! אנחנו לא יכולים.." לא ממש הקשבתי לה. כבר התכוונתי להמשיך במרדף, כשלפתע ריד העיפה לי סטירה.
*פאח*
זה לא כאב, כי נראה לי שהיא לא התכוונה להרביץ, אבל זה היה די.. מפתיע.
מדהים איך הפתעה יכולה להחזיר לבנאדם את צלילות דעתו.
"לא היית חייבת לעשות את זה." אמרתי בעצבנות, בעיקר כדי לכסות על המבוכה.
"תתבגר כבר." אמרה וגלגלה עיניים.
"אז.. חוזרים עכשיו ליער? ואיפה אנחנו בכלל?" שאלתי.
"עזוב איפה אנחנו.." מלמלה ריד. "תראה את זה."
בהר נפערה מערה. אבל היא לא הייתה מערה רגילה, אלא שמשום מה הצבע של האבנים בה היה סגול עז.
"ואוו." אמרתי. "נלך להעיף מבט?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(תודה לוחמת ^^ נפלה עלי יופי של מוזה...)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"גוון- זאת אנר. היא אחותי הקטנה." אמרתי בחוסר נוחות.
אנר חייכה אל גוון והתקרבה אליה. "תודה שמנעת מאחותי להתאבד. היא טובה בלעשות שטויות."
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אנר חייכה אליי. "תודה שמנעת מאחותי להתאבד. היא טובה בלעשות שטויות."
אם הן אחיות, אני וודאי יכולה לבטוח בה. אבל תמיד כדאי להשאיר את העיניים פקוחות.
"תמיד שמחה לעזור," חייכתי בחזרה. "אז... אנר. לא שמעתי עלייך קודם."
"כן. הנחתי שדארה לא מרבה לדבר עלי," אנר הביטה בדארה לרגע, ולאחר מכן החזירה את המבט אליי. עיניה הירוקות מעט הפחידו אותי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אנר נשמעה אסירת תודה, כאילו סולחת לי. שמחתי כל כך שרציתי לבכות.
אחותי בחיים. היא לא שונאת אותי.
רעיון נהדר עלה במוחי.
"אנר! למה שלא תלמדי את גוון לכשף אדמה?"
אנר שלחה בי מבט בוחן. "טוב, הכרתי אותה רק עכשיו...ובעיקרון אני בדרכי לעיירה קטנה בהמשך כדי למכור נשק. אני מניחה שאוכל להישאר...אבל לא יותר מיומיים." היא סרקה את גוון בשלווה. "היא נראית כמו משהו שאפשר לטפח."
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
קרני אור חדות מעירות אותי משנתי. אני פוקחת את עיני, ומתיישבת.
אני בבית.
אבל לא בבית הקטן והחשוך שאני גרה בו עכשיו, אלה בבית הגדול והמפואר, עם חלונות הזכוכית הגדולים,
שגרתי בו עד לפני חמש שנים בדיוק. כל חדר בבית הזה גדול בערך פי שניים מהבית שלי עכשיו, ויש בו לא מעט חדרים.
אני מבחינה בקערת אוכל קטנה כסופה, עם עיטורי זהב, שמונחת על שולחן מעוצב קטן בפינה. הקערה מלאה בממתקים.
אני פוערת את עיני בתדהמה. אני זוכרת את הקערה הזו. אני זוכרת את הממתקים האלו. אני זוכרת בדיוק איך הם הגיעו לשם.
אני שמתי אותם שם.
לפני חמש שנים.
אני בוהה בקערה בהלם, פעורת פה.
לפתע מכה בי זיכרון, זיכרון ישן, ומוזר ביותר. זיכרון בדיוק מהמקום הזה, שקרה בזמן שקערת הממתקים נחה על השולחן הזה. בדיוק כשאני, קארו בגיל 10, ראתי נערה שנראת ממש כמוני, רק מבוגרת יותר, רזה יותר, וחיוורת יותר.
הנערה תקפה אותי מסיבה לא מוסברת.
לפתע אני מבחינה במשהו נוסף, סט נמצא איתי. כן, זכרתי תן.
אני מתקדמת בצעדים איטיים לקערת הממתקים, ושולחת לעברה יד.
כל כך הרבה זמן לא יצא לי לטעום משהו כזה.
אני קופאת כשאני שומעת צעדים שקטים, מתקרבים.
זו אני, אני באה לכאן.
אני רואה גרסה צעירה שלי, נכנסת בהיסוס לחדר.
היא נקייה, לבושה שמלה אדומה קצרה, והשיער שלה מסורק וגזור בקו ישר.
פתאום אני מרגישה כאילו המוח שלי קמעת מפסיק לפעול.
אני לא יודעת למה אני עושה את זה.
"סט, לתקוף! אותה!" אני מצביעה על הילדה בתנועה חדה.
הוא מכיר את ההוראה הזו, ורץ אל עבר קארו הקטנה, ומזנק עלה.
היא קופצת אחורה בבהלה מהר, ואני קולטת משהו.
יש לי יטרון גדול עליה, אני זוכרת בדיוק מה היא עשתה ברגע הזה.
אני זוכרת שהנערה שלפה פיגיון, ורצה אלי, מביטה בי במבט רצחני.
אני זוכרת שהתן נשך את רגלי, ובעטתי אותו ממני. אני זוכרת שעמדתי למות, אבל אז הגיע מישהו להציל אותי.

(אהםאהםמאניצריכהמתנדבאהםאהם)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני חוששת שהגעת באיחור...הפרק נסגר במוצאי שבת, אם פולו יועיל בטובו להגיב אולי הוא ייצטרף אלייך, אם לא כדאי שתתחילי להתקדם להיכל הזכרונות)
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני תפוס דארה =.= והועלתי בטובי להגיב! זאת רואן שמעכבת אותי!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אתם פשוט מוזרים. אז ללי, תתחילי ללכת לבד, קבוצות ייתפצלו בקרוב ויהיו אנשים פנויים.
*אני התחלתי לבד את המשחק עצמו...)
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התנשפתי. הנערה נלחמת טוב. פגיון הזהב שלה הצליח לשרוט אותי במרפק, אבל זה לא משהו רציני.
היא מהירה ודייקנית, אבל זה לא מה שהרתיע אותי. היא כשפית אש.
אולי זה אומר שהגיע הזמן שלי להתגבר על הפחד מאש, ולהתחיל דרך חדשה.
בכלל לא שמתי לב למרטין הקטן שעמד מצידי ובהה בי.
"אז עכשיו, אחריי שכמעט נלחמנו למוות ולמדנו להשתלט על היצרים שלנו, מה דעתך שנכיר זה את זו,
לשם שינוי?" שאלה הנערה וחייכה.
"אני מרטין. כשף מים, בן 15" אמרתי וחייכתי. "וזאת אליס, הפומה שלי" הוספתי.
"אני רואן. כשפית אש, בת 17. וזאת הרועה הגרמנית שלי, פליים" אמרה.
הבטתי במרטין. בעצמי. כול הסיפור הזה הזכיר לי את אדם. הנוסע בזמן שדומה לי.
נזכרתי במשהו שהוא דיבר עליו. היכל הזיכרונות ההוא.
"אני צריך להגיע להיכל הזיכרונות. חייב." אמר אדם.
אז הנוסעים בזמן קשורים לזה! ידעתי!
"חייבים להגיע להיכל הזיכרונות" אמרתי בלהט.
רואן הביטה בי במבט מוזר.
"זה מקום שנמצא לא כול כך רחוק מכאן, בהרים, אני בטוח שנמצא את הפתרון לכול מה שקורה
כאן במערה הזאת.." אמרתי והבטתי בהרים הקרירים.
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כאן במערה הזאת.." מרטין אמר והבטתי בהרים הקרירים.
הבטתי בו במין מבט שאומר, 'מה לעזאזל..?', והוא החזיר לי מבט מעודדד.
יש. איזה כיף לי. ווהההוווו ודברים. טיול רגלי בהרים הארורים האלה.
השמעתי קול לא ברור, ובפעם הראשונה בחיי הבאתי למישהו להוביל אותי, מרטין קלט את זה, הבחור לא טיפש, והתחיל לצעוד לעבר ההרים.
אחריי שהתאוששתי מהבשורה המאושרת שאני הולכת לבלות את הזמן הקרוב בצעידה אינסופית, נתתי לעצמי לעכל את מה שקרה.
"אני" קטנה יותר, בת 12. אני בת ה-17 רוצה להרוד את "אני" בת ה-12.מרטין. פומה מסתערת על פליים. קרב ביני לבין מרטין.
אלוהים, מתי נהנתי כל כך בפעם האחרונה?
הסתכלתי על מרטין. הוא היה כשף מים. מים. ההפך הגמור מאש.
ראיתי את התגובה שלו כשאמרתי לו שאני כשפית אש; עיניו נפערו, אישוניו התרחבו, ואני יכולה להשבע שהוא צעד אחד אחורה. לא מפחד ממשי, אלא יותר כמו... רפלקס. תנועה אוטומטית. הוא לא מת על אש, זה ברור.
תהיתי למה.
"אז-" התחלתי. "מה הקטע שלך עם אש?"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני יודעת שהפרק נסגר, אבל אני חייבת לסיים את זה ><)

אני קופאת במקום. אני יודעת מה עומד לקרות עכשיו.
אבא שלי נכנס לחדר.
"קארוליין! מה קורה פה!" הוא אומר מזועזע, מסתכל על ביתו השרועה מדממת על הרצפה.
אני רוצה לסיים עם זה, לתקוע בה את הפגיון, אבל משהו עוצר אותי.
לא ליד אבא.
"מי זו..?" הוא מתחיל לומר, ואז קופא במקום אף הוא, בוחן אותי.
את הבת שלו.
הוא מסתכל עלי מפוחד, מזועזע. "לא יאמן..." הוא ממלמל בשוק.
"את... את קארוליין". ואני יודעת מה הוא חושב, כי הוא סיפר לי.
הוא המום, ומפוחד מהאפשרות שהבת שלו תגיע למצב הזה. הוא לא טיפש, והוא הבין שהוא ואמא שלי לעולם לא היו נותנים לי להגיע למצב הזה, ואם הגעתי אליו זה אומר שלא הייתה להם אפשרות לעזור לי.
והוא צדק.
לא ראיתי אותו כבר יותר מארבע שנים. אני מחבקת אותו באהבה.
הוא הודף אותי ממנו. "חוצפה!" הוא פולט בזעם. אני נופלת על הרצפה, והוא חובט בי במלוא העוצמה.
"תסתלקי מהבית שלי!" אני קמה, המומה, ורצה במסדרון.
אבא שלי...
החדר מתמוגג, ואני מוצאת את עצמי ביער סבוך.
סט לידי, ואנחנו מתחילים ללכת ביער, בכוונה לצאת ממנו.
לפתע אני רואה מרחוק מהרה. "תראה את זה, סט!" אני מצביעה לשם.
הוא מסתכל על המנהרה, אז עלי בפרצוף שואל. אני רצה אליה, וכשאני מגיעה אני נכנסת פנימה.
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כבר הגענו לחצי הדרך, כשלפתע רואן פתחה את פיה- ""אז, מה הקטע שלך עם אש?" שאלה.
זה היה לא צפוי.
נשמתי נשימה עמוקה, לרגע הסביבה השתנתה וחזרתי להיות מוקף באש חמה ועשן סמיך.
"כשהייתי קטן, ההורים שלי דאגו לפתח את יכולות השליטה במים שלי. אבא שלי תמיד ציפה ממני
להצליח לעשות את התרגיל שהציב לי בניסיון הראשון." אמרתי ונשמתי נשימה עמוקה.
"אבל הייתי קטן מידי בשביל תרגילים מסובכים כאלה. כמו שאיבת מים מעצים ויצירת מים מהאוויר. אז הייתי צריך קצת תרגול לפני שיכולתי לבצע כאלו דברים." אמרתי וזיכרונות החלו לבצבץ בראשי.
"כול פעם שלא הצלחתי תרגיל אבא שלי כלא אותי בתוך מעגל אש, והייתי צריך להתנצל ולהבטיח שאני אשתדל יותר בפעם הבאה בשביל שהוא ישחרר אותי. לפעמים הוא היה משאיר אותי הרבה זמן בתוך המעגלים האלה. בגלל זה כול פעם שאני רואה להבה, אני חושב על הילדות המרירה שלי" אמרתי בהקלה. סוף סוף הוצאתי את זה החוצה.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"היא נראית כמו משהו שאפשר לטפח," אנר בחנה אותי. הרגשתי לא בנוח תחת מבטה, כמו כלבלב תועה.
"גוון," חייכה אליי שוב. "היית רוצה ללמוד כשפות אדמה?"
משכתי בכתפי וניסיתי להעמיד פני אדישה, אך בתוכי פעפעה התרגשות.
אנר כשפית אדמה? היא יכולה ללמד אותי??
חיוכה של אנר התרחב. נראה שלא הצלחתי להסוות את התלהבותי כפי שחשבתי.
"דארה..." פנתה אליה.
דארה קלטה את הרמז. "אני מעדיפה להישאר על הרגליים," אמרה, משועשעת.
וכך נותרתי, ניצבת יחידה מל אנר.
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הבטתי במרטין, ולהפתעתו, חייכתי. "אנחנו דומים, אתה יודע."
הוא החזיר לי מבט. "האא? למה את מתכוונת?"
שילבתי את ידיי. "לשנינו יש אבות נוראיים. לשנינו יש טראומות מאש."
עיניו נפערו. "הייתה לך טראומה... מאש?"
"אה-הא." היססתי, והמשכתי. "אבא שלי שרף את הבית כשנולדתי. אמא שלי מתה."
"ואת לא מפחדת מאש?"
"לא, מוזר, הא?"
"כן, דיי."
המשכנו לדבר, להסיח את דעתנו מהאירועים שקרו. סיפרתי לו על השיעורים שלי עם ארתור, על כל הזמן שהיינו ביחד. הוא סיפר לי על אביו, על ילדותו המרה.
אט אט התחלתי לבטוח בו.
ואז, הגענו להיכל הזכרונות.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(המממ... איך אנחנו ממשיכים מכאן?)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הפרק החדש מחר :O
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
תיקון ממקודם :
אופי : קר ומתבודד, תקיף ועוקצני אך נאמן, אמיץ ונקשר לאט אבל חזק, בעל הומור שחור ופסימי
פרנואיד בגלל שכשהיה בן כ-5 נרצחו הוריו אל מול עיניו ע"י גנב נשמות כאשר הוא התחבא בארון

תכונות : טוב בהישרדות, מהיר, טוב מאוד בלחימה בנשקיו, טוב בשחייה,טוב בבניית מחנה, גרוע בהסתוואות ובמציאת מסתור.

חיה : חמוס גדול וחמוד, תוקפני מעט ומהיר

נשקים : פגיון שחורה ארוכה, חרב מזהב שחור, קשת ארוכה וחצים ארוכים וחודם בנוי כמסור דו צדדי עם חוד.

חסרונות : מהיר חימה, יהיר מעט ופסימי לחלוטין, בצד הטוב אך רואה שחורות ושוב, פרנואיד
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אופי:קר,מרושע,תוקפני,אינטיליגנט,גאוותן,וסבור שהוא שייך למשפחת פרעונים עתיקה.יודע את כל ההיסטוריה של מצרים העתיקה.
תכונות:מהיר,שוחה טוב,טוב בניווט,וטוב בקפיצות.
חיה:פיתון מרושת נקבה באורך 14 מ'[באמת יש נחש באורך כזה]עם שיני נגיסה ארוכות,בשם נגיני[אני כזה חנפן].נגיני היא חיה תוקפנית שביכולתה גם לאכול בני אדם.היא מאוד חכמה,ויודעת לציית.עיניים זהובות,גוף מפוספס.
נשקים:סימיטר ארוך מאוד עשוי כסף-http://s188.beta.photobucket.com/user/ihearttoast09/media/Anime/CoolSword.jpg.html
להב נשלף ממגן יד-http://www.fanpop.com/clubs/assassins-creed/images/30589825/title/hidden-blade-mk-1-photo
שוט קוצני עם חודים בעלי משקולות כדי לעקור דברים.
חסרונות:עצבני,לא חושב פעמיים,גאוותן,סימלי
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אופי: חמודה ובדרך כלל שמחה. תמיד מצליחה לנחם ואוהבת לעזור. שונאת כל דבר לא נחמד שקיים. מאוד חברותית.
תכונות: עפה ממש מהר, טובה בהתגנבות, יש לה זיכרון מדהים, שרה ממש יפה.
חיה: ציפור שיר כחולה וקטנה עם בטן לבנה, ממש מהירה וחמקמקה.
נשקים: https://encrypted-tbn2.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcT6NPm3Yy6Ap1fIhn7OkFgsqppKSAmDO6HfmEqoibRS28ERNhV8
ו..
https://encrypted-tbn1.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcS1DFaKwW55Ib32INj2FXbHUo2xu_QPee0gv6mPbIk-9jjE5vFz
חסרונות: סומכת יותר מדי על אנשים, מאוד פזיזה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נטוטו אני פשוט מתה על הדמות שלך- זה אי של הגיון בלב מהומה עצומה של סוגי רוצחים פסיכופטיים מסוגים שונים! ^^
אבל הי- הרוצחים עדיין הכי מאגניבים!!! P: ;)))
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
*אושר*
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חחחח אני אוהבת לעשות דמויות נחמדות ^^
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
*דופקת את הראש בקיר*

נחשים באורך 14 מטרים? לא, רוצחים הם לא הכי מגניבים >< חכו לפרק, אתם תראו מה באמת מגניב ^_^
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
למרות שאין שום דבר רע בנחשים ארוכים, רק אם תקראו את הפרקים תראו שהחיות לרוב לא איתכם...
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אוו!מה עכשיו?!איך הדמות שלי לא בסדר עכשיו?
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הדמות שלך בסדר פשוט לוחמת חושבת שכל דבר לא מגניב מספיק
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אהה,פוקיט.נגיני,זרקי על הלוחמת בובת ברבי
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
זה לא יספיק תשתמש בחמאת הבפאלו
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
זה נגמר.אני מחכה כבר הרבה זמן עד שספקים של לואיזינה יביאו לי
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לאאאאאאאאאאאאאאא
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כן, אנוביס צודק לגמרי. אל תיעלב, מר עורות.
ודארה קוברת את נגיני בסופת חול. שוב, אל תיעלב, פשוט היה לה הרבה יותר זמן להתאמן :P
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מוזר אבל אני לא יתווכח איתך
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אווף...):
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
וממשיכים.
עכשיו, אחרי שהחלטתי על כמה קטגוריות - מחליטים על השאר.
חיה תאומה (אי אפשר חיה שיש לשחקן אחר, גם וותיקים מחליטים מחדש על חיות תאומות). אופי. עבר (לא חובה). נשק (עד שלושה כלי נשקים).
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חדשים - חיות תאומות הן חיות שמלוות אתכם לאורך כל המשחק. הן סוג של נשמות תאומות שלכם, רק בדמות חיה. הן מסוגלות לתקשר איתכם, והן קרובות אליכם יותר מכל יצור אחר, פחות או יותר.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ולפי בקשת הקהל - חסרונות וסעיף של דברים להוסיף.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ריי שלי!!!!!!
פנתר שחור צעיר, גדול לגילו, עם עיניים זהובות זוהרות.
אופי: נבונה, מעט צינית, בעלת חוש הומור מפותח. לעיתים מהורהרת ומרוחקת, אבל נאמנה לאנשים שבהם היא נותנת אמון, אליהם היא מסורה לחלוטין. חברותית ולרוב אופטימית. נחישות ברזל שאי אפשר לשבור. פטיל קצר.

דברים נוספים- תכונות פיזיות: טובה בטיפוס על עצים. אינסטינקטים מהירים. גרועה בשחייה. מאבדת ריכוז בקלות. מומחית בלחימה בחרב ארוכה ובשימוש בקשת שלה. כאב משפיע עליה בצורה מעטה בגלל אירועי עינויים שונים שקרו בחייה וכישרון ההישרדות שלה.

נשק: פגיון כסף רחב תלוי על חגורה דקה על מותניה, בתוך נדן ארוך על גבה תלויה חרב ארוכה מעוצבת בקימורים פשוטים וחריטות רונות מוזרות. החרב מסוגלת "לספוג" את האנרגיה של היסודות שהיא נוגעת בהם. קשת ארוכה מעץ שחור ומגולף עם חיצים מאותו העץ, לרוב היא מורחת אותם ברעל משתק מבקבוקון קטן.
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חיה תאומה: רועה גרמנית בשם פליים (באנגלית- להבה).
אופי- נקמנית, אנוכית, חסרת רחמים, מושכת (?), חסרת שליטה, בעלת ביטחון עצמי, לא בוטחת באחרים, רוצחת, לא הבנאדם הכי נחמד בעולם.
עבר- אבא שלה היה פירומן, ושרף את הבית כשאמא שלה ילדה אותה. האמא נהרגה ונשרפה בשריפה- והיא- בדרך פלא נשארה בחיים, שער אדום מחליף את הבלורית החומה שניתנה לה עם לידתה. גונב נשמות בשם ארתור טוליק, אימץ אותה כבת, בעודה תינוקת. היא חיה אצלו ולמדה את המיומנויות של גנבי הנשמות, וכיצד להשתמש בכוחות האש שלה, שעדיין לא ברור איך הגיעו אליה. 19 שנים הייתה אצל ארתור, עד שיום אחד הוא נמצא מת אצלו בחדר. מאז היא נדדה 3 שנים, עד היום.
נשק- פגיון זהב, שני קעקועי להבות על כף ידה הדוחים אויבים.
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שועל!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לאאאאאאאא גארדיאן המסכן!!!!!! לינה, רחמי על הצבעוני, רחמי!
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אהה, ודברים נוספים-
מהירה, בעלת תנועות מהירות וגמישות כמו של חתול, נטייה מעצבנת להזכר בעבר בזמנים הכי לא מתאימים, יודעת להסיח את דעתו של האוייב בקלות, משחקת עם הטרף שלה לפניי שהיא הורגת אותו, יודעת להלחם.
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אוקיי...
סמור.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הממ..באלי סנאי שיכול לעוף.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כלומר (בגבולות ההיגיון) סנאי עם הקרום ההוא בין הידיים והרגליים, בבקשה אל תביאו לי עכשיו חיות לא נורמליות!!
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כן, העיקר שהוא עף -_-
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים

חיה תאומה- יגוארית מגודלת בשם סיין
אופי (זה סוג של אופי יחד עם עבר...)- לויקי יש השקפת עולם מעורפלת מאוד- היא מחשיבה את עצמה לטובה, אבל שייכת לגנבי הנשמות, היא שונאת חוסר מצפון, אבל לא מצפונית במיוחד בעצמה. (אפשר לומר שיש לה פיצול אישיות רציני...)
יש לה טראומת- ילדות רצינית שמשפיעה עליה המון. כדי לשרוד את החיים הקשים של יתומה חסרת כל, היא פיתחה צד רצחני מאוד בעצמה, זה החלק שאליו היא נכנסת כשהיא נלחמת, ולא פעם היא איבדה שליטה לחלוטין ופגעה באנשים. זו הסיבה שהיא החליטה להתרחק מבני האדם ככל שיכלה. סיין היא היצור הקרוב ביותר אליה, והיחידה שממנה אכפת לה.
היא גילתה את כוח האש שלה במקרה, ופיתחה את היכולת הזו בכוחות עצמה.
נשק- זוג קטאנות, פגיון הטלה.
חסרונות- הייתרונות של ויקי הם בעיקר בתחום של לחימה, כך שכל מה שקשור לאסטרטגיה הוא לא ממש הקטע שלה... היא טיפוס שלא חושב, ולרוב תנשך הרבה לפני שתנבח. פזיזה, לא גמישה, גרועה בטיפוס, אם נקשרת למישהו- תעשה הכל למענו.
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חיה תאומה: פומה זהובה בשם אליס
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אם כבר משדרגים.. אני ישדרג את כול מה שרציתי ^^
שם: מרטין
גיל: 15 (גדל בשנה :P מה? הגיוני שהוא יגדל בשבע חודשים שאני במשחק)
מראה: עור בהיר וחיוור, גבוה, שיער שחור קצר ופוני שמגיע עד לגבות, עיניים בצבע כחול כסוף, שרירי.
אופי: מעט מעופף, חכם, חברותי, סקרן, מתרכז במטרה, מעט ילדותי.
עבר: נולד לזוג גנבי נשמות, אימא שלו בעלת כוחות מים ואבא שלו בעל כוחות אש.
הם לימדו אותו בקפדנות על השימוש בכוחות המים שלו. כול פעם שלא עשה מעשה ראוי,
אבא שלו הקיף אותו במעגל אש עד שאמר סליחה. לכן יש לו טראומה מאש.
בגיל 13 ההורים שלו נהרגו על ידי שומר נשמות. מאז הוא נדד.
נשק- סכין עשויה מכסף, די ארוכה וחדה.
הוני-רוז לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הממ... החלטה קשה...
החיה התאומה שלי תהיה פנטר ויקראו לו קיי.

כלי הנשק שלי: חרב גדולה תלויה על נדן על גבה ופיגיון קטן מצופה רעל בתוך המגף שלה (למקרה חירום)

אופי(של רד):יהירה, פתיל קצר, שתלטנית, חוש הומור שחור טיפה, בעלת חוש ראיה חד, חברותית מאוד, עקשנית, ונאמנה למי שנאמן לה.
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חיה תאומה- סמורה לבנה בשם סנשאיין
אופי- מסובך מכדי להסביר
עבר-תגלו בהמהלך המשחק.
נשק-חץ וקשת
http://shadowdragon22.deviantart.com/art/Amity-300683807
הדבר הזה-
http://shadowdragon22.deviantart.com/art/Demon-Lords-War-Scythe-275564349
כפפה עם להבים כמו של וולברין.
חסרונות-חולת פסיכוזה,לא מתקשרת טוב עם הסביבה,הזיות,חשיבה לא הגיונית,לא חזקה פיזית.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
סקיי - יש כבר פנתר.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
סנאי, מעופף ^^ בשם בלו (blue) (כי הוא כחול :O )
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חיה תאומה:
סט, תן שחור.
http://www.eretz-hatzvi.co.il/wp-content/images/%D7%AA%D7%9F-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8.jpg
נשק: שיניים. אני לא מתכוונת לעשות כל מני דברים הזויים כמו תן שזורק פגיונות, מצטערת P=
אופי: אינטיליגנטי, מדוייק, חד הבחנה.
The dark dragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
דרקון ספרים, זה לא הנשק של החיה, זה הנשק שלך!
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אהההה אוקי
אז האופי שכתבתי אמור להיות האופי של התן, לא של הדמות...

דמות:
שם: קארו (karo)
גיל: 15
מראה: שיער חום כהה, מבולגן, עד הכתפיים.
ידיים עדינות, קטנות, ועכבישיות. די נמוכה, אך בעלת רגליים ארוכות.
היא רזה מאוד, והחזה שלה יחסית שטוח. יש לה אף ישר עם חוטם שפונה כלפי מעלה,
פה קטן ושפתיים מלאות, קצת דקות. עצמות לחיים נמוכות. עיני שקד אפורות, עור בהיר עם מראה עדין. לגבות שלה יש צורה סבירה. (היא לא מסדרת אותם או משהו) היא יותר חזקה מאיך שהיא נראית.
גזע: בת אנוש
כוחות: אין
רע/טוב: נייטרלית, אני יודעת שאסור, אבל אני ישנה את זה לפי מה שיקרה במשחק. בינתיים היא נתרלית.
נשק: פיגיון, אבל היא לא משתמשת בו הרבה לקרבות. היא מנסה להימנע מהם, וכשהיא נקלעת לקרב היא מתחמקת מהנשק של האוייב ומנסה להתקרב אליו מספיק כדי לתקוע בו את הפגיון או לברוח.
חיה תאומה:
סט, תן שחור.
http://www.eretz-hatzvi.co.il/wp-content/images/%D7%AA%D7%9F-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8.jpg
נשק: שיניים. אני לא מתכוונת לעשות כל מני דברים הזויים כמו תן שזורק פגיונות, מצטערת P=
אופי: אינטיליגנטי, מדוייק, חד הבחנה.

The dark dragon לפני 10 שעות
דרקון ספרים, זה לא הנש
הוני-רוז לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אוף... אז... אממ... זה או ג'וק או יונק דבש... מה שלא עוזר לי ממש...
אי אפשר להמציא?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אי אפשר כי זה לא ממש הוגן. את כשפית אש, תבחרי לטאה כלשהי!
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
זאב
שם: Shadow (צל)
מראה: פרווה שחורה, בעל עניים אדומות , צעיר
אופי: ידידותי, נאמן, חכם, חוש הומור.
עבר: יתגלה בהמשך.
נשק: חרב: http://jwilsonillustration.deviantart.com/art/Weapon-Concepts-125903787 (מצד ימין)
פטיש:http://jwilsonillustration.deviantart.com/art/Weapon-Concepts-125903787 (מצד שמאל)
חץ וקשת:http://shadowdragon22.deviantart.com/art/Frostbane-313991962

הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לא הטופס של החיה, גאונים!!! Vטופס של הדמות!!!!!!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
חועחועחוע....
הפרטים שלי מובנים??? O.O
הוני-רוז לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מישהו לקח נמר?!?!?!
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(איזה כבוד עושים כאן למשפחת החתוליים... ^^)
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אכן ....
אָרִיָה קארו (one piece forever <3) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אופי- לא בוטחת באנשים בקלות,לא אוהבת לבקש עזרה מאחרים אבל תשמח לעזור אם יבקשו ממנה,בנאדם נחמד אך לא מראה זאת אוהבת חיות וטבע.
עבר-הוריה נרצחו כשהייתה ילדה אימץ אותה פיליפ כפרי עני עם לב טוב אך עם מחלה מאוד קשה טיפל בא כאילו הייתה בתו שלו ואהב אותה בסופו של דבר היא גילתה על כוחותיה,פיליפ הכיר גונבי נשמות ולמד עליהם כל חייו הוא לימד אותה עד גיל 15 אך נפטר מהמחלה הקשה,היא ירשה את ביתו שתירגלה כל יום את מה שהוא לימד אותה. היא יצאה לאגם שביער כדי לתרגל, ולעתים ונמנעה מחברה.
חיה- כלב האסקי לבן כשלג מצאה אותו כשהיה גור ביער מישהו התעולל בו והיא החליטה לאמץ אותו והוא נהיה חברה הטוב.
אופי החיה- נאמן עם לב זהב וחברותי שאוהב לשחק.
אתם יכולים לשדרג לי את הדמות?
המראה: שיער חום ארוך ועיניים ירוקות.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אופי : קר ומתבודד, תקיף ועוקצני אך נאמן, אמיץ ונקשר לאט אבל חזק, בעל הומור שחור ופסימי
פרנואיד בגלל שכשהיה בן כ-5 נרצחו הוריו אל מול עיניו ע"י גנב נשמות כאשר הוא התחבא בארון

חיה : זאב גדול ושחור, תוקפני, חזק ומאוד מהיר

נשקים : פגיון שחורה ארוכה, חרב מזהב שחור(http://www.google.co.il/url?sa=i&rct=j&q=%D7%97%D7%A8%D7%91+%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%94&source=images&cd=&cad=rja&docid=z7eJiPYAyNB57M&tbnid=huoG07gJ_ifHFM:&ved=0CAUQjRw&url=http%3A%2F%2Fwww.wowpedia.org%2FFile%3AArthas_sword.png%3Fc%3D1&ei=C4VDUbinHoqx0AXmpYFA&psig=AFQjCNGodb-TV2eSYXnuPgqpL1JrOir1JA&ust=1363465801343220), קשת ארוכה וחצים ארוכים וחודם בנוי כמסור דו צדדי עם חוד.

חסרונות : מהיר חימה, יהיר מעט ופסימי לחלוטין, בצד הטוב אך רואה שחורות
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(יש כבר זאב!!!!)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הנה, מתחילים.

קודם כל - הגיע הזמן להוסיף את הסעיף שומר/ גנב. הנטייה לטוב או לרע לא משנה, אתם יכולים להיות טובים ולתמוך בגנבי הנשמות ולהפך. תכתבו באיזה צד אתם במלחמה :0
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גנב
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אה-אההההההההההההההההה~!!!!!!!!!!!!!!!!
מה תגידו על זההה!??!?!?!?
האאהאאהאהאהא!!!!!!!!!!!!!!!!!
הוואואווחוןוא8ואוא8ואוא8ו~~!!!

מומיעמעיעעויוו!! חה חיואואו!!!
(ממשיכה עם זה עוד כעשר שורות)
הידד!!!!
טוב, אז דארה היא טובה ותומכת בגנבי הנשמות! סוף סוף מישהו מבין אותי~!!!!!!!!! (אהאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!)
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אה, ואני רע
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טובה זה כבר מוזר לי מספיק- אני תומכת בגנבים.... יש גבול לכמה שאני יכולה לנסות להיות טובה, אנושית ונחמדה....
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גנב
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גנב בדם D:
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שומרת. (דה)

תקשיבו, אין בעיה שאתם גנבים, אבל תחשבו לפחות על הצדקה. אל תהיו "כי זה מגניב". בתכלס, אתם רוצחים פה אנשים, לפחות שיהיה לכם סיפור."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
תומכת בלילי. וגם אם אתם טובים אבל תומכים בגנבי הנשמות, אתם צריכים סיבה למה אתם תומכים ברוצחים.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים

הממממ.. אז ההסבר "הרוע הולם אותי" כנראה לא יתפוס, הא?
טוב, יש לי הסבר.... אני טובה בלתאר סיפורי משפחה טראגיים..... O.O
כל הפרטים על ויקי יוודעו בהמשך..
טא טא טא טאאאאאאם!!!
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(גם של לינץ' ייודעו בהמשך...

אזזז, המשך יבוא.....)
Rowan Jin לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גנבת, דאא.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שומרת
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גנבת...
זה יהיה בגלל שילוב של נקמה ופסיכוזה.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שומרת
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב ותומך בשומרים
הוא ראה את ההורים שלו נרצחים לנגד עיניו ע"י גנב נשמות, אז...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אז... ההמ...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
תהרגי אותה.
siris לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני גם רוצה להצטרף!!!!!!
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אם הוא מצטרף אני פורשת!
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-6 חודשים
העולם החדש לא ימות עד שליליאן תשכב עם מישהו! (באישור אנג'ל)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-6 חודשים
O.O ממתי קיבלת אישור לזה?!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הא?
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-6 חודשים
טהטהטהטהטהדם!
הלכתי אחריו כמעט בלי לחשוב על זה, לא היה לי שמץ של מושג למה, או מה אני הולכת להגיד, אבל במין אופן פרימיטיבי שכזה הייתי. מלמלתי משהו למייטי על שירותים והלכתי, העצים שרטו אבל זה כאילו שקעתי בטראנס, לא הרגשתי כלום רק חיפשתי את המילים שישחררו אותי עמוק בפנים.
הוא ישב ליד מדורה. אני מניחה שאפשר לקרוא לזה מדורה למרות שהוא הצליח להפיק רק להבה קטנטונת וגם זו כמעט נכבתה. "אתה יודע... זה נוראי." אמרתי ויצאתי מתוך העצים. "לאהוב מישהו, באמת, בתמים, בלי שום חשיבה הגיונית או תיאום. אני חושבת שאולי זה העינוי הכי נוראי ואכזרי שיש בעולם הזה. אולי גם בבא." הקול שלי רעד ואספתי את עצמי מוכנה לסיום הסופי של כל העניין הזה.
"אני לא אוהבת אותך יותר." אמרתי בקול החלטי והרגשתי ,לאחר הרבה מאוד זמן, השולטת בגורלי. "אני פשוט לא יכולה. אתה הולך, אתה חוזר, ואני תמיד פוגעת, או שנפגעת, או שאני פשוט מנסה להדחיק את הזיכרונות שלך ממני, רק בשביל לתפקד, אפילו קצת ונעלמת לאט לאט בתוכך בלי שאני אפילו שמה לב. עד כדי כך אתה משכר אותי.
אבל עכשיו? כשהלכת? כשהפנית גב לכל מי שאי פעם הראה רגש כלשהו כלפייך? הראית לי שזהו." הוא הביט בי בעיניים אדישות ופרצוף אטום, הוא קם וסידר דיבר סביבו "זה נגמר. נתת לי לראות מי אתה באמת, כלום. פחדן, גנב. אפילו למען בני מינך אתה כבר לא מסוגל לעמוד! ושלא תחשוב שבאתי לעשות לך הטפות מוסר, אתה כבר ילד גדול- וזו בעיה שלך, ואתה תצטרך להתמודד איתה בסופו של יום." הוא הזדקף והחל להתקרב אליי לאט "מה אני יודעת עלייך בכלל? שקוראים לך דיימן? שאתה חתיך?"ממש לאט "שאתה הבן אדם הכי שגוי שמישהי יכולה להתאהב בו?" כאילו.. חילזון יותר מהיר ממנו. "שיש לך את האחיזה החזקה-באופן-הבלתי יאמן הזה עליי? שאם רק תבקש אני אקח את החיים שלי ואתן לך אותם גם אם זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות?" הכעס השתלט עלי וידיי רעדו. "באתי להגיד לך תודה, עכשיו, בהפניית העורף הזו, בזלזול הזה, הראית לי אותך."
הוא הגיע אליי ועמד מולי.
"לא." הקול שלו היה קשה.
"אני הולכת-" "לא" עיניו התכולות הביטו ישר לתוך עיני, ויכולתי להרגיש אותו מזדחל אל תוך תוכי לאט לאט.
"את יודעת שאת משקרת." לא, לא קשה.. מהו... נאחז. אולי מסרב. משדל? אני לא יודעת.
"את יודעת שאת אוהבת אותי" רך. הוא היה רך, בצורה הכי ארסית ומסוכנת של המילה. כמו נחש, הקול פשוט עקץ אותי, ושיתק אותי, כי שוב- הוא מצא דרכו פנימה.
פשוט בהיתי בו בצורה הכי מבקשת שיכלתי. תן לי ללכת. תן לי להיות חופשייה. תן לנו להפסיק עם זה כבר, כי זה הורג אותי בצעדים של נמלה. "אני לא.." הצלחתי להגות לבסוף בקול חנוק.
"שקרנית" אמר וכמעט חייך, ובמהירות של הכשה, נישק אותי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(יצא מושלם!)
אני וטלרין (שנטשה את סימניה וכנראה לא תחזור. אני בוכה כבר שבועיים) חנינו ליד קצה היער כדי לחשוב איך ממשיכים בחיפוש אחרי הנוסעים בזמן. אני הייתי מבולבלת מידי והייתי חייבת קצת אוויר ריק מאדם.
אמרתי את זה לטלרין. לא היתה לה התנגדות.
לקחתי את כל הציוד שלי איתי. היתה לי הרגשה שאני אתקל בחיות שאני אוכל לצוד.
וחוץ מזה, לא אכלתי בשר טרי כבר הרבה זמן. ובטח שלא צדתי אותו בעצמי.
התקדמתי מרחק רב בתוך היער. האוויר המבושם השרה עלי תחושה של בית. משהו תקף את המחשבה שלי וריי הופיע מולי בבת אחת, רק מתבונן. המשכנו ללכת בשתיקה.
ואז שמעתי את הקולות- אנקות כמו של זאב מיוחם. אל תשאלו אותי איך אני יודעת.
התחלתי לרוץ לשם כשמחשבה מעומעמת בראשי צורחת "מה לעזאזל את עושה ולמהההה?"
ואז עצרתי, מטרים ספורים מהמערה, מוסתרת בצל העצים.
כי זה לא היה זאב מיוחם.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(תודה ענקית ענקית ענקית ללוחמת, שערכה ושינתה כי אם אני הייתי עושה את זה הייתי משתגעת)

נתתי לו ברצון עז ובו בזמן התנגדות מוחלטת לסחוף אותי, הכל נדחף לי פשוט מהמוח.
החוקים, המחשבות, ההגנות, הליליאן הקטנה הזאת שצועקת לי להתאפס ונראתה לי עכשיו צדקנית למדי, מה היא מבינה? שתיתן לי לנשום אותו קצת, זהו.
בלי מחשבה נוספת הריח המיוחל דחף הכל הכל החוצה, לא נשאר כלום מהמחשבות מקודם.
הגוף שלנו נע ביחד, ואנחה נפלטה מהפה שלי. אפילו לא זיהיתי את הקול. עם כל מגע נעלמתי והמעט שנותר התמזג בו, חושב רק איך הוא יהיה שמח. עד לשלב שגם את המעט הזה לא נשאר. הייתי כלום, רק בבואה של האהבה החולנית הזאת אליו, שכל כך שנאתי.

התעוררתי בזכות קרן אור שנחתה לי בדיוק על העין השמאלית. משהו כבד מנע ממני לקום. שיפשפתי את העיניים ופתאום קלטתי מה, או יותר נכון להגיד מי, נמצא לידי, שרוע על האדמה עם חיוך מדושן על הפנים. יד שרירית, שזופה וכבדה ברמות לא הגיונית כרוכה סביבי. כשהזיכרונות של אתמול החלו לצוף חזרה, עשיתי ככל יכלתי לכלוא אותם בקופסה קטנה עם מנעול בפינה הכי מרוחקת של הראש שלי. ובנתיים התרכזתי בפעולות יותר פשוטות; לקום. לבדוק שלא התעורר. לקחת את פריטי הלבוש הקרובים ביותר. ללכת. רחוק. הכי רחוק שאפשר.

הגעתי בסוף למין בריכה מסריחה של מים עומדים עם מפלון שהיה אמור לעזור להפוך את השלולית העכורה לבריכת מים נורמלית. עכשיו פתחתי את הקופסה וקפצתי למים.
אני עושה כמיטב יכולתי לוודא שאני לא אצא, כי לא רציתי. רציתי למות. איך יכולתי, צעקתי במחשבותי, להיות כל כך מטומטמת? ולמה הלכתי מלחתחילה? מה בדיוק ניסיתי להוכיח?! ולמה לעזאזל אני?! איך? ואז הבחנתי שאני כבר בכלל לא חושבת את זה, אלא צועקת את זה בטוח המים, ופתאום כבר לא צועקת מילים אלא רק מלמולי קללות לא ברורים של תסכול. כל כך הרבה. כל כך הרבה תסכול. ניסיתי לעקור לעצמי את העיניים ולתלוש לעצמי את השערות.
רציתי הכל והצלחתי כלום.
ולא היה לי אוויר. לא היה לי אוויר. לא היה לי אוויר.
ו.. פרצתי מהמים מפרפרת מקור, בוכה ומקללת, עטופה בבגדים היבשים היחידים שהיו לי, ששוב, בטיפשות הבלתי נגמרת שלי, הרטבתי.
ויותר מהכל קיוויתי למות.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
LOL
עולם חדש.... המממ... מרשים למדי...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מצאתי את עצמי מתרחקת מפתח המערה ככל יכולתי. התיישבתי ליד עץ וקברתי את פניי בברכיי.
אני ממש לא רציתי לראות את זה.
מה יש לה? אני אף פעם לא אבין את הבחורה הזאת.
ליליאן. הנערה העולה באש. הנערה החסינה לכל. הנערה שהצלתי מירי. הנערה שטלרין שנאה. הנערה שמייטי אהבה.
הנערה שהרגע עושה...משהו...עם הבן אדם ששנאתי עכשיו.
דיימן? למה? זה אכזרי.
המוח שלי פשוט נכבה מהלם. נרדמתי. שכחתי שאני צריכה לחזור אל טלרין.

בבוקר התעוררתי לקול ספלאש שהגיע ממקום קרוב. עיניי הזהובות נפקחו בבת אחת. קמתי, שלפתי את החרב שלי והתקדמתי לכיוון הקול. נזכרתי במה שקרה בערב. פחדתי. אם ליליאן תדע שראיתי את זה...
ואם דיימן ידע? הוא יהרוג אותי? קשה לי להאמין.
מצאתי את ליליאן, יוצאת מבריכה עכורה בבגדיה כשהיא מתנשפת בטירוף ונוטפת מים.
קפאתי. היא הבחינה בי.
"אמ, אה, סליחה, אני-" המהמתי. יישרתי מבט אל ליליאן, כמו שעשיתי כל כך הרבה פעמים כדי לפענך אותה.
בניגוד מוחלט לאינסטינקטים שלי, התקרבתי אליה. הפחד והבלבול מלאו אותי.
"מה עשית?" לחשתי.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני באמת מאוכזבת מכם :/ היו לי ציפיות לשבוע הזה. מרובכם לפחות. ואתם לא שיתפתם פעולה. תודה באמת, יכולתם לומר פשוט לא לעשות את חגיגות השנה, זה היה הרבה יותר מוריד ציפיות.
פשוט תודה לכל מי שאמר שהוא ישתתף והעלה לי את הציפיות. זה היה ממש נחמד כשהרסתם אותן :/=
רק בפעילות השנייה!! השנייה!! תודה באמת!
בפעם הבאה פשוט לא נטרח לחגוג...

ואוקיי, עכשיו אני אירגע, זמן הנקמה. מעכשיו לכל הלא מגיבים יש תואר:
טלירין רשמית מלכת הפקאצות. מייטי חתול רטוב. מרטין ערס. ליליאן תינוק. נץ החטיף של מייטי.
ואם שכחתי עוד מישהו... תודיעו לי.




בנושא אחר, שמתם לב שעברה בדיוק שנה מאז שהמשחק נפתח.
השחקנית ששיחקה את דיימן עזבה, נץ מת, כל השאר רופפים במקצת... הדעה שלכם חשובה לי.
אתם חושבים.. שהגיע הזמן לסגור את עולם חדש?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני חושבת שהזמן להחליף עלילה.
משחק בן! משחק בן! משחק בן!
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
:O , סליחה אנג'י! אני מוכן לכתוב עכשיו על מרטין, אבל אני לא יודע אם יש טעם...
הממ.. עולם חדש באמת קצת רופף בזמן האחרון... אולי הגיע הזמן ל.....
משחק בן! משחק בן! *קרדיט ללוחמת
משחק משודרג! טוב יותר, חדש יותר, רענן יותר!
נפעל למען העתיד של עולם חדש!
אולי נסחפתי? לא! לא נסחפתי!
ככה תוכלי לתת הזדמנות למי שרוצה להצטרף אבל מפחד לא להבין דברים... (יש כאלה)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
פולו. אתה מעצבן.
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הייתי חייב לתמוך במשחק בן יותר ממך... ^^
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
פולו, התוכנית המקורית היא לפתוח משחק בן. מי אתה חושב שהביא לליאני את הרעיון? :O חשבתי עליו מראש לפני כמה חודשים :O

הממ, השאלה היא אם למייטי, טלירין, וליליאן תהיה בעיה עם זה.
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
:O
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני... לא הבנתי.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
את רוצה שנסגור את עולם חדש ונפתח משחק בן?
אקו לפני 12 שנים ו-7 חודשים
מה זה משחק בן?
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
נו באמת...
משחק בן, זה כמו.. תדמייני ש'עולם חדש' נכנסה להריון, וילדה משחק חדש ולו קראה 'בן'.
תשומת הלב מתרכזת ב'משחק בן'. 'עולם חדש' מתה.
'בן' הוא דור ההמשך של 'עולם חדש', יש בו זיכרונות קלים (או כבדים, מה שאנג'י תחליט) ל'עולם חדש' אבל יש לו עלילה חדשה משלו.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני מניחה שאני בעד. אבל אפשר שיהיו רמזים ממש כבדים לעולם חדש?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
זה משחק המשך, מייטי. עם אותן דמויות אפילו.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
פולו הסביר את זה שונה... אז הנחתי...
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
סליחה מייטוטה ^^
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
:P :)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
כי אני ממש מתעצלת לכתוב באייפון ולפרסם תוצאות, אז הגיע הזמן לפעילות נוספת.

ביום ההולדת שלי נחשו מה לינה הביאה לי? ערך בויקיפדיה. ומה זה קשור? אנחנו עומדים לכתוב ערך בויקיפדיה על עולם חדש!!!!!
אז נתחיל בקטן - בפעילות הזאת כל אחד יכתוב על הדמות שלו. אם לא, היא פשוט לא תופיע -.-
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
"ןכןכןכןכןכןכןכןכן ואחר כך כותבים את הקווים הכלליים ואת הערך עצמו אבל קודם הדמויות!" צרחה דארה כשהיא חוזרת בדיוק על מה שאנג'ל אמרה לפני רגע, כי היא חייבת, כמובן.
*צרצרים*
"אה. כן. הידד. אני אכתוב מאוחר יותר." גיחכה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הוווווווווווווו וזה הדיון המאהההההההההה
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הוווו ואבווויי, בדיון הקודם לא שמתי תמונה >< אז עכשיו פרסמתי אותה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
רגע, אז מה עושים?
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
תכתבי מה את רוצה שיהיה כתוב על מייטי בויקי
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני אכתוב אחרי שעוד מישהו יכתוב :P
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אם לא תכתבו עד סוף היום אני אכתוב דברים על הדמויות שלכם. ואני אציג את מייטי כחתול רטוב ואת מרטין כערס.
יש לכם זמן עד אז. קדימה!!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
לאאאאאאאאאאא היה לי אינטרנט :P
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
ולא אכפת לי להיות חתול רטוב.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
מממ, איפה היינו?
אהההה, כן, כשהמנהלת היקרה שלנו נאלצה לכתוב את הכל מהאייפון בגלל איסור מחשב זדוני.
ואז...מממ...הכל נמחק. טרגדיה מטורפת.
אז כן, הפתיחה החגיגית תפורסם היום מתישהו בקרוב, פרסום לוח הזמנים וכל זה, ובינתיים אני גאה לפתוח את הפעילות הראשונה!

אז ככה, קודם כל, בגלל שאני נחמדה וגם מתה להרוס לכם את הדמיון, הכנתי תמונה משותפת של הדמויות הראשיות (דמויות ראשיות שלא הגיבו יותר מ4 פרקים (מגי, אן, לוקאס, אדוארד, אשמי, שרלוט היקרים, כולנו זוכרים אתכם) וכאלה שהגיבו מעט מידי (לורן שאין לומר את שמו) הוחלט לא להכניס.
וגם, אנשים, אין לי מקום בדף.
אז הנה זה:

מקסים. נכון. נכון. כישרון גדול. (של ילד בן 5?)
עכשיו לפעילות.
לפניכם רשימת משפטים. עליכם לרשום את התוצאה שיצאה לכם בכל קטגוריה לפי הסדר (מתחילים מההתחלה) כך שיתקבל משפט.
תהנו וחגיגות שנה רצחניות לכולם!

צבע עיניים
ירוק= חיבקתי את
חום= נלחמתי במלחמת בוץ עם
שחור= נרצחתי בידי
כחול= אספתי פוגים עם
אפור= הייתי בספא עם
אחר (באמת יש לכם עיניים סגולות? O_o )= העברתי שיעור לחימה ל

צבע אהוב
סגול= ליליאן
ירוק= מרטין
אדום= אייר
שחור= נץ
כחול= דיימן
זהב= דארה
צהוב= מייטי

חודש לידה
1= כי יש לי מחסנית פוגים מאגניבה ^_^
2= כי אני אוהב\ת אותו\אותה יותר מאת דיימן @_@
3= כי העלבתי את הסנאי שלו\שלה B]
4= כי הוא\היא מחזיק\ה את הסכין הפוך -_-
5= כי טלרין גנבה לי את הבוטנים :|
6= כי אני עייף\עייפה מקרב נגד מרשמלו X_X
7= כי ליליאן הטיפה לי על אמונה באלים U_U
8= כי דארה הזמינה אותי לתחרות קליעה למטרה *~*
9= כי מייטי נרטבה והיא צריכה מגבת =_=
10= כי אייר צוחקת בלי סיבה וזה ממש מלחיץ אותי :S
11= כי מרטין אמר לי שהוא נבל מחוברת קומיקס :O
12= כי נץ מטריד אותי בלי הפסקה :<

יום (יום שבו נולדתם, אם אין לכם מושג תמציאו ><)
ראשון= ולכן יש לי תור אצל הפסיכולוג
שני= ולכן אני שונא היפופוטמים
שלישי= ופוג נכנס לי לעין
רביעי= והחיה התאומה שלי אכלה סושי מקולקל
חמישי= ולכן אני מלא בעצמים אקראיים וחדים
שישי= ולכן התאבדתי על ידי צפייה בערוץ הופ
שבת= ובגלל זה תקעתי למישהו בלונדיני סוכריה על מקל באוזן.

נשק אהוב
חרב= אז אני חושב\ת שאני אברח מהמקום הפסיכי הזה...
להב מוט (גרזנים, חניתות, חרמשים)= אז אל תפריעו לי להחטיף לבובספוג.
אלות (נבוטים, פטישים)= אז תתמכו בי נפשית כי יש לי פסיכומטרי בגנבת נשמות.
להבים קצרים (סכינים, פגיונות)= אז תקנו לי לק ורוד בדרך חזרה מהסופר.
קשת= אז תנו לי לאכול פסטה בולונז כשאני מרחפת באוויר.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הווו, שחכתי את טלרין!
בצבע אהוב, אפור= טלרין ><
אל תהרגי אותי. אל תהרגי אותי. אל תהרגי אותי.

המשפט שלי:
העברתי שיעור לחימה למרטין, כי מייטי נרטבה והיא צריכה מגבת והחייה התאומה שלי אכלה סושי מקולקל. אז אני חושבת שאני אברח מהמקום הפסיכי הזה *_*
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
נלחמתי במלחמת בוץ עם ליליאן כי אני עייפה מקרב נגד מרשמלו ופוג נכנס לי לעין אז תתמכו בי נפשית כי יש לי פסיכומטרי לגניבת נשמות D:

עכשיו אני אחזור ליילל על מר גורלי. ולא, זה לא חלק מהמשפט.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
חיבקתי את מרטין כי יש לי מחסנית פוגים מאגניבה ולכן אני מלאה בעצמים אקראיים וחדים. אז תקנו לי לק ורוד בדרך חזרה מהסופר O_o
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אנג'ל, זה הפוג שלי?!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אין לי מושג מה זה פוגים. רק שזה מוכר לי באופן מוזר ומזכיר לי צ׳יטוס.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
חהחהחהחה ^_^
פוגים, אנג'י, יא חסרת חינוך!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
תחזירי לי מייד את הפוג שגנבת לי!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
איך אני יכולה לגנוב משהו שאין לי מושג איך הוא נראה??
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הוא נכנס לך לעין, לא?
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
המממ. תזכירי לי?
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני לא יודעת על מה את מדברת, כי מחקתי את אחת התגובות שלי ונמחק לי הזיכרון.
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
נלחמתי במפלצת בוץ עם דיימן כי דארה הזמינה אותי לתחרות קליעה למטרה ולכן אני שונא היפופוטמים, אז תקנו לי לק ורוד בדרך חזרה מהסופר.
(ליאן אני הורג אותך!!!! ><)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
פולו, כיף וירטואלי! D:
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
מייטי, זה נשמע כמו משפט. ואת בטוחה שלא התכוונת לחיבוק^^?
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
><
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
בעצם, למה לא?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אוי, פול קפה, זה יצא לך טוב יותר משחשבתי *צחוק מרושדע*
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
התמונהההה
http://www.israup.net/images/c44161464509a30c43d55137e601bf84.png
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
מה לעזאזל עוללת לבנים המסכנים?! :O
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
יפה :)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-7 חודשים
נלחמתי במלחמת בוץ עם דיימן כי ליליאן הטיפה לי על אמונה באלים ולכן התאבדתי ע"י צפייה בערוץ הופ אז אני חושבת שאני אברח מהמקום הפסיכי הזה...

נייס ^^
התמונה ממש חמודה, כמובן מראה על חוסר דמיון משווע אם ככה את רואה את דיימן, אבל בכל זאת ^^
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הוא עולה לי על העצבים ><
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
ליאן תפתח בדיון הראשון עם פעילות שלה! ליאן, אני מחכה~~
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
שלום שלום, שוב, יש עוד לא הרבה זמן עד החגיגות, עניין של (אם אתם מופתעים) של שלושה ימים!!
D:

היום יום חמישי והשנה תוכרז ביום שישי, בעקבות בעיית השומרי שבת נתחיל ביום ראשון!!
החגיגות יתחילו בחישובים של דמויות השנה. ואני כל כך מקווה שטלירין תזכה בהכי חמודה. אז פשוט תצביעו עד יום שישי אם אתם רוצים להצביע.

אה, וכמובן שצריך עוד שני שופטים לתחרות הציטוטים. אין לי מושג לגבי המנהלות... אבל אני לא חושבת שצריכים לשמור מקומות מראש. אחד השופטים כבר נבחר - פולו. יש עוד שני מקומות. תורכם להתערב :O

הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני *קופצת קופצת קופצת*
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
היי לכם.
כחלק מהמסורת הקדומה שהתחילה כלפני חצי שנה, שעוד היינו צעירים ותמימים, הנה הגיע התור שלכם להצביע ולהשפיע. אתם יכולים לעשות את זה ביום הבחירות עוד שבוע, אבל אתם יכולים לעשות את זה גם עכשיו D:

החוקים פשוטים -
אי אפשר להצביע לשחקנים ספציפית.
תחשיבו את כל הדמויות ואל תחשבו על כמה דמויות ספציפיות כשאתם מצביעים.
אסור לשחקן להצביע לדמות שלו (כן, חבריי, אסור לכם להצביע לדמות שלכם. אני לא אזכיר שמות. *שיעול שיעול שיעול*)
אתם צריכים לתת שלושה הצעות לדמויות לכל קטגוריה.
ובסופו של דבר, אסור להעמיד את אותה הדמות יותר מפעם אחת לקטגוריה.

אז הנה לכם הקטגוריות, הן הרבה יותר מצומצמות מאשר לפני חצי שנה. אתם יודעים כמה זמן לקח לי לחשב את זה? =.=

הדמות הכי חמודה (הצביעו טלירין לדמות הכי חמודה!! D:)
הדמות הכי מרושעת (כל כך דיימן)
הדמות הכי מטורפת\פסיכית,חולת נפש (לא יודעת. מיפ?)
הדמות הבלתי נשכחת (נץ -.- הוא עשה כל כך הרבה צרות ולא קראתי תגובה אחת שלו =.= רק שמעתי על זה~~)
הדמות הכי חכמה (=.= כן, יהיה קשה למצוא אחת כזאת. תתאמצו, חבריי)
הדמות הכי מוזרה (מרטין!! הוא פשוט מוזר :O)
הדמות הכי מטומטמת (אני מהמרת על... כל צוות הדמויות שלנו D:)
הדמות הכי אהובה (דאאא אייר אהובה על כולם :O)

וזהווווווווווו כי אין לי כוח לחשב עוד ולפני חצי שנה זה היה פשוט סיוט.
אני מקווה שהמסרים התת הכרתיים שניסיתי לשתול בשכל (שאין לכם^^) עבדו.
קדימה להצביעעעעעעעעע!!

אני אצביע אחר כך. יש לי זכויות.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אם אתם רוצים, אגב, הדמויות המנצחות במקום הראשון השני והשלישי, יקבלו הוכרה על זה בתיאור משחק ליד השם שלהן.
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(בבקשה! תבחרו בי! למשהו!)

הדמות הכי חמודה: מייטי, טלרין, אייר
הדמות הכי מרושעת: ליליאן, דארה, טלרין
הדמות הכי מטורפת/פסיכית, חולת נפש: אייר, נץ, ליליאן
הדמות הבלתי נשכחת: דארה, טלרין, דיימן
הדמות הכי חכמה: דארה, לורן, טלרין
הדמות הכי מוזרה: ליליאן, אדוארד, אייר
הדמות הכי מטומטמת: נץ, אציו, דיימן
הדמות הכי אהובה: ליליאן, טלרין, דארה
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-7 חודשים
*נחנקת*
טלרין? הכי חמודה?
אוי ואבוי, ההיעלמות של אייר השפיעה קשות על השכל שלך.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
כבר שכחת שטלירין זכתה בזה לפני חצי שנה?
וחוץ מזה, פולו כאן כדי לתמוך בי!!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני עושה הכל בדווקא D:
תודיעו לי אם עשיתי משהו לא נכון, כדי שאנג'ל לא תתעצבן עליי :P


הכי חמודה: טלרין, מרטין, אייר
הכי מרושעת: טלרין, דארה, דיימן
הדמות הכי מטורפת ובלה בלה בלה: אייר, נץ, דארה
הדמות הכי בלתי נשכחת: נץ, דארה, טלרין (עד כמה שקשה לי להודות...)
הדמות הכי חכמה: ליליאן, אייר, המממממממממממ... דיימן?
הדמות הכי מוזרה: אייר, מרטין, טלרין
הדמות הכי מטומטת: דיימן, טלרין, ליליאן
הדמות הכי אהובה: טלרין, אייר, המממממממממממממממ... בוהו. בא לי לבחור במייטי :(
אוף, חייב לבחור שלוש?
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(תודה מייטי!)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(אם תרשי לעצמך לא להצביע שלוש, אנשים יתחילו לא להצביע שלוש, ואז יהיה חוסר איזון משווע =.=

והוו, נראה שאת מחבבת את אייר, מייטי)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(גם לך :)

מישהו נדיב מספיק כדי לשחד אותי?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הדמות הכי חמודה- מרטין, מייטי, לוקאאאס!
הדמות הכי מרושעת: נץ, ליליאן, טלרין.
הדמות הכי מטורפת\פסיכית\חולת נפש: אייר! נץ, דיימן.
הדמות הבלתי נשכחת: טלרין! ליליאן! דייימן-בא-לי-לחנוק-אותך!
הדמות הכי חכמה: מגי. המ...לורן. ליליאן (יצירתיות ראויה לשבח. לפחות זה.)
הדמות הכי מוזרה: מרטין-פיצול-אישיות, מייטי-אלוהים-ישמור-מה-יש-לך-עם-הדמות-שלך, ונץ-פדופיל ו\או נבל מחוברת קומיקס.
הדמות הכי מטומטמת- אפשר לא להגיב? >< נץ טומטום שכמוך, למה אתה שואל מה לעשות איתי? אציו-לא-מגיב-מעצבן-עם-דוב-מחמד, טיארה!
הדמות הכי אהובה: אוי ואבוי. *~* טלרין, חמודה שכמוך. והיא עם השיער השטני והצחוק המפחיד? הא, אייר קוראים לה. ולילי, עבדת קשה כדי לחזור לעצמאיותך (מרגע זה המילה הזאת קיימת) אז שתדעי- אי לאב יו.
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(מי זה לוקאס? 0_0)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
האח של ליליאן.
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
לא הייתי רוצה לפגוש אותו 0~0
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
מה זאת אומרת מה יש לי עם הדמות שלי? :O
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
היא ממש מוזרה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
את ממש מוזרה.
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אווווווו
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
><
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
נכון! מרגש!
אבל מייטי מוזרה במובן המטריד של המילה. היא *מוזרה*.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
ומה זה אמור להביע?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
כלום. *מבט תמים*

טלרין, תגיבי!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
לא! תגידי לי מה זה אומר ><
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הדמות הכי חמודה: מרטין, טלרין, מייטי
הדמות הכי מרושעת: לורן, טלרין, אציו
הדמות הכי מטורפת\פסיכית,חולת נפש: דארה, אייר, דיימן
הדמות הבלתי נשכחת: דארה, טלרין, ליליאן
הדמות הכי חכמה: דארה, אייר, מייטי
הדמות הכי מוזרה: דארה, טלרין, דיימן
הדמות הכי מטומטמת: אציו, דיימן, טלרין
הדמות הכי אהובה: דארה (התינשאי לי?) אייר, אציו (התינשא לי?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
המטרה שלך היא לגרום לי להיות מוטרדת קשות...?
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-7 חודשים
יכול להיות. את רוצה שאני אבדוק ביומן אם אני פנוי להטריד אותך קשות?
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-7 חודשים
יכול להיות. את רוצה שאני אבדוק ביומן אם אני פנוי להטריד אותך קשות?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
תודה, זה בסדר, אני אסתדר.
SKY לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הדמות הכי חמודה: אייר, דיימן, מרטין.
הדמות הכי מרושעת: ליליאן, טלרין, לורן.
הדמות הכי מטורפת...: דארה, טלרין, ליליאן.
הדמות הבלתי נשכחת: דארה, אייר, הממ... דיימן.
הדמות הכי חכמה: דארה, ליליאן, מייטי.
הדמות הכי מוזרה: מרטין, נץ, אציו.
הדמות הכי מטומטמת: נץ, דיימן, אציו
הדמות הכי אהובה: דארההההההה, אייר, ליליאן.

POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(קוותה, אני מוטרד קשות. מייטי, תצביעי לי! מה יש לך להפסיד? ^^)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(פולו, אני לא מוותרת על השוחד!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
תצביעי לדמות שאת אוהבת פשוטץ את אוהבת את מרטין? תצביעי לו.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
זאת הייתה בדיחה קודם :|
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הדמות הכי חמודה: מייטי, טלרין, מרטין (כל ניסיונות ההתנקשות שלך- זה פשוט חמדמד!)
הדמות הכי מרושעת: טלרין, דיימן (מואה!), אייר.
הדמות הכי מטורפת\פסיכית,חולת נפש: אייר, נץ, אציו.
הדמות הבלתי נשכחת: נץ, טלרין, צ'רלי.
הדמות הכי חכמה: אייר, דארה.... קרסטיין. (שבחורה נועצת בך את המבט הזה- ברח. אל תתעקב, רוץ. רחוק ובטוח.)
הדמות הכי מוזרה: דארה, נץ, אציו.
הדמות הכי מטומטמת: נץ, מרטין, דיימן (סורי לאב.)
הדמות הכי אהובה: מייטי, אייר, דיימן
POLLO לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(תודה ^^)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אני אבחר במרטין בתור הדמות השלישית הכי אהובה :)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הדמות הכי חמודה - טלירין, דארה, מרטין. וכן, יש לי משאלת מוות.
הדמות הכי מרושעת - דארה, טלירין, נץ.
הדמות הכי מטורפת - דארה, טלירין, נץ.
הדמות הבלתי נשכחת - נץ, דארה, דיימן.
הדמות הכי חכמה - טלירין, דיימן, ליליאן.
הדמות הכי מוזרה - מרטין, מייטי, ליליאן.
הדמות הכי מטומטמת - סליחה דיימן, מייטי, נץ (זה מה שקורה שנגמרים לבן אדם המקומות - הוא זורק שמות מהשטן יודע איפה).
הדמות הכי אהובה - דארה, טלירין, דיימן.

מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
מייטי מטומטמת והיא גאה בזה :P
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-7 חודשים
"לא, ברור שלא," אמרו האנשים הנחמדים שלא קיימים. "מייטי לא מטומטמת!"
אקו לפני 12 שנים ו-7 חודשים
הדמות הכי חמודה- מייטי, מרטין, ו...ליליאן?
הדמות הכי מרודעת- טלרין, דארה, דיימן
הדמות הכי מטורפת- אייר, דארה, נץ
הדמות הבלתי נשכחת- טלרין, ליליאן, דארה
הדמות הכי חכמה- טלרין, אייר, ליליאן
הדמות הכי מוזרה- נץ, מרטין, דארה
הדמות הכי מטמטמת- דיימן, ליליאן, טלרין?
הדמות הכי אהובה- דארה, טלרין, מייטי
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
היי חברים :)
זאת אני. אנג'ל הנרגשת עד מאוד :O
בצער רב (שכולנו זקנים) ובשמחה רבה, אני כמעט מאושרת לומר לכם שחגיגות השנה באות ומתקרבות. רק עוד חודש אחד.
יש מצב שהחגיגות האלו ייסתכמו בכך ששלושה אנשים וחצי יגיבו (לדבריה של ליאן היקרה), אבל אולי לא, חכו ותראו. אתם יכולים לעשות את החגיגות שמחות יותר. אני ממש אשמח אם תגיבו ותשתתפו :)

אוי אני כל כך מתרגשתתתתתתתתתת :'( משחק התפקידים הראשון חוגג שנה :'( אושר :')

אז ככה, בתכנון:
*סרטונים ביוטיוב יעלו וכמה בנות ישירו פה שירים לכבוד עולם חדש (אם יש עוד כמה אנשים שיודעים לשיר, בשמחה).
*אם אתם רוצים, אתם מוזמנים להתחפש לדמויות שלכם (או לדמויות של אחרים) ולשלוח לי או ללוחמת (שעושה את הסרטונים [אל תדאגו, ביוטיוב אפשר לחסום אפשרות שאנשים יכנסו בלי קישור])) את התמונות שלכם ונעשה מצעד של תמונות.
*נעשה שוב מצעד של דמויות השנה!!
*פעילות "מגיבים שצריך להרוג" (או יותר נכון - לא מגיבים) תתקיים לנו, אתם בטח הבנתם למה אני מתכוונת. זאת דרך מצויינת לפרוק עצבים.
*כמובן שבכל מסיבה בסימנייה פשוט חייבים מלחמת אוכל, אבל אנחנו נעשה מלחמת אוכל סטייל עולם חדש. אז נזרוק אחד על השני גרזנים עשויים מעוגות. זה יהיה מאגניב.
*תחרות ציטוטים אהובים - כל אחד יפתח את הארכיון של עולם חדש, ויביא 5 ציטוטים אהובים עליו מדמויות שהן לא שלו, אי אפשר יותר מציטוט אחד לדמות. לפי הסדר, הציטוט שהוא הכי אהב, מהציטוט שהוא הכי פחות אהב (מהחמישה). אני אקים לי צוות שופטים, ויחד נחליט מכולם, על חמישה ציטוטים אהובים ביותר שיופיעו בתיאור של עולם חדש.
*עוד אחד, פינת "דמויות שדורשות סטירה". אתם מבינים למה אני מתכוונת, נכון?^^
*שדרוג טופס- נוסיף אופי, רקע, חיה תאומה, נשקים וציטוט אהוב של הדמות שלך.
*נכתוב ביחד שיר על עולם חדש.
*זהה את הציטוט: נביא לכם ציטוט ואתם תצטרכו לנחש מאיזה פרק זה.

כמובן, שאם המנהלות האחרות רוצות לעזור לי, אין לי בעיה. אתן פשוט אף פעם לא הצעתן עזרה אז חשבתי שאתן לא רוצות לעזור :O

ובסופו של דבר, אם אתם רוצים להוסיף ולשנות דברים - תגיבו למטה, או שתשלחו הודעות בפרטי. אם אתם רוצים לעזור בהכנות, לערוך, לנהל כמה פינות, אני אשמח כי אני עצלנית וזאת פחות עבודה בשבילי.
ועוד דבר, כראוי לדעתי יהיה שהדיון המאה יהיה הדיון הפותח של המסיבה. אז בבקשה אל תפתחו דיונים מיותרים ותפנו אליי בפרטי.
חגיגות שנה שמחות לכולנו!!

נ.ב
כמובן, אני חייבת להודות ללוחמת, שרצה ממקום למקום כדי לעזור :O
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
^_^ זה הולך להיות מאגניב
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
האמת שהצענו עזרה, ואת התהפכת עלינו.

רק אומרת.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
*משיכת כתפיים* לא זוכרת, ואם זה קרה, סליחה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
טוב אנשים, פעילות אחת פסיכית למדיי מוכנה, אם אנג'י ואני נצליח להתאפק חודש שלם זה יהיה נס D:
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
לגמרי. זאת פעילות גדולה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
איזה מגניבבבבב!!!!!!!! הקמת את המשחק הכי וותיק בסימניה! וסף סוף יום הולדת!!!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אני יודעת!!
POLLO לפני 12 שנים ו-8 חודשים
^^
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אני רוצה לעזור!!!

ואני רק אומרת, אם מישהו יחשוב בכלל לסטור לדיימן או לליליאן הוא יאבד את חירותו!!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
ליילק יקירה, יש פעילות מיוחדת בשביל לסטור לדיימן ולליליאן.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
יופי!!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
טליתי, הקמתי את פעילות סטירת השנה בדיוק בשביל זה.

ואת מוזמנת לעזור :O
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אז באופן רשמי אני מודיעה כי לא אשתתף בחגיגות עקב אפליה בין הדמויות ותקיפה מכוונת.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-_- זה היה בצחוק יא חסרת חוש הומור
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
באופן רשמי אני מודיעה כי לא אשתתף בחגיגות עקב הפגעותי מאנג'ל.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אני מביע תמיכה באהובתי...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אז את רוצה שנעזור לך או לא, אנג'ל?
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
:O ברור שאני רוצה :O
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(שתקי את פיך, בת שחורת חסרת הבנה.)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
*תשחורת
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אז היית אומרת לנו!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
*שומרת ראש של אנג'י*
תפסיקו לקלל אותה בקללות לא מובנות! "בת שחורת חסרת הבנה"?! איך העזזזזת?!
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
בת תשחורת חסרת הבנה היה אלייך, לוחמת! D:
POLLO לפני 12 שנים ו-8 חודשים
;o
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
מה לעזאזל זה בת תשחורת?
BooksDragon לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אוקי, אנג'י הסכימה לי להצטרף, אז-


שם:טר
גיל:22
מראה:גבוה, שרירי ורזה, עיניים כחולות ושיער בלונדיני (כן, אני יודעת, נשמע קיצ'י)
אף ישר, עצמות לחיים בולטות, כפות ידיים גדולות עם אצבעות ארוכות, רגליים ארוכות, צוור ארוך (יחסית, אל תשוו אותי לארוכי הצוור) שפתיים דקות אך מלאות, סנטר מחודד, בגדים פשוטים אופייניים לאיכרים בימי הביניים.
יצור: בן אדם.
כוחות : אין
רע/טוב טוב
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אנג'ל!!! לא שמת אותי בנוסעים בזמן!!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
לא שלחת פרטים שוב, מטורללליייית!
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אבל רשמתי פרטים בפעם הראשונה! אנג'ל, את רשעית! הנוסעים בזמן לא מגניבים בלי הממזר שלי!!!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אני לא בטוחה בכלל שהפרטים של אריה באישור. תדברי איתה ותצטטי לי ואז אני אשים אותה בנוסעים בזמן.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אני מאשרת. טליה, כדאי לך למצוא הסבר מאוד הגיוני למה אני עושה את זה בכלל >. אה, ואת חייבת ליייי... XD
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אנג'ל!!!!!!!!!!! אריה מאשרת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אעשה הפגנה אם לא תוסיפי!!!

אריה יקירתי אני אוהבת אותך :)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
טוב, הנה הפרק החדש.

בסופו של דבר קרה דבר מוזר. אייר פשוט הרגה את הנוסע החדש בזמן ושנייהם נעלמו בהבזק. כל מה שנשאר אחריהם היה אבק.
התפזרתם מהאתר, מאוכזבים ומצפים לחודש הבא.
התוכנית המקורית הייתה שונה, אבל למי אכפת?!
בעיקרון, כל הנוסעים בזמן שלכם מגיעים לעבר והכל כיפי וסבבה שאנשים שרוצים להשתמש בנשק מתקדם שהועמס עליכם בעמויות שפשוט יכולים לבוא ולחטוף לעצמם כמה מכם ולהתחיל להילחם אתכם, סביר להניח שהדמויות שלכם מהעבר והעתיד יתנגחו אחת בשנייה ויילחמו, וכך גם צאצאים.
כמה מכם שיקלטו שלנשק עתידי יש סיכוי להועיל לכם (אהמטלירין-תחזרי-להיות-טליריןאהמ), וכל שאר הדרכים להשתמש בנוסע בזמן (טלירין, אנא ממך).
לנוסעים בזמן יש משימה; ללכת להרים, למקום שנקרא היכל הזכרונות.
אבל האנשים ששמעו לנבואה, והיצורים הקסומים, יודעים שבשלב כלשהו בעתיד חלק גדול מהם יושמד בדיוק בגלל היכל הזכרונות - אז הם מנסים לעצור אותם.
נוסעים בזמן - המטרה שלכם לכתוב שאתם מגיעים להיכל הזכרונות.
אנשי ויצורי ימי הביניים - תנסו לעצור אותם, או לפחות לעכב אותם. אסור להרוג, כמובן, ולא לעוור או לגרום מום. אבל תעשו את זה מעניין.
אה, והזכרתי שצבא שלם של בני אנוש בא משום מקום והחליט לצוד את היצורים הקסומים?

בהצלחה.
אמרתי לכם שתזקקו לה.

אה, ונ.ב, הנה הנוסעים בזמן-


פולו-
שם: אדם גרייס.
גיל: 17
מראה: שיער שחור חלק (וקצר), עור חיוור, עיניים כחולות בהירות.
גבוה, מעט רזה. מזכיר באופן מטריד את מרטין
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): כוחות שכנוע
רע/טוב(אין בין לבין!): רע.
קשר משפחתי לדמויות במשחק: צאצא של מרטין.

הצבעוני האדום-
שם: ניקולס
גיל: 21
מראה: שער חום חלק פרוע, רזה וגבוה, קצת שרירים, עיניים כחולות-ירוקות גדולות, משקפיים.
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): אוויר
רע/טוב(אין בין לבין!): טוב
קשר משפחתי לדמויות במשחק: צאצא של לוקאס( זוכרים אותו) ומיירה אישתו.

כיפה כחולה-
שם: סינדר
גיל: 16 וחצי
מראה: שיער ג'ינג'י (שבולט לשם שינוי, לא כמו אלה שצריך להתווכח ג'ינג'- שטני), עיניים שחורות שהיא טוענת שהן כחולות כהות. אף ישר, סולד במקצת, והיא גבוהה לגילה. היא כמעט אף פעם לא מחייכת, אבל כשהיא כן, זה ממש יפה. היא דקיקה, אבל חזקה.
והעיניים שלה חודרות שכאלו, כאילו שהיא קוראת את מחשבות שלך או משהו. היא לא אוהבת לדבר, כי היא תמיד מתבלבלת במילים או מגמגמת, אבל היא תמיד יודעת להגיד את המילים הנכונות.
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): ?
רע/טוב(אין בין לבין!): טוב
קשר משפחתי לדמויות במשחק: מידע זה יגיע מאוחר יותר.

הלוחמת בעצמה-
שם: טיארה
גיל: 15
מראה: עור כהה ועיניים זהובות ענקיות, תלתלים חומים ארוכים ועדינים, חיוך רגוע.
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי: עבר שינוי
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין): שליטה מסויימת בטבע.
רע/טוב(אין בין לבין!): טובה
קשר משפחתי לדמויות במשחק: סוג של גלגול נשמה של דארה בעתיד.

הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(כבר אמרתי לך היום שאני אוהבת אותך?)

-טיארה-
בתוך האגם. למה בתוך האגם?
פשוט...למה?
ולמה אגם? גאד, המכנסיים שלי רטובים לגמרי.
הרמתי את מבטי ליער. רחוק מבריאת הצבעים, המכונה הטיסה אותי ממש רחוק מידי.
הסטתי את שיערי מפניי ויצאתי בצליעה מהאגם, מסדרת את התרמיל על גבי. ג'קט העור היוקרתי שלי חימם אותי, אבל היה קר יחסית במקום הזה.
הזהירו אותי שמסוכן כאן. הזהירו אותי מפני כוחות פחות מפותחים מאשר ב...גיחכתי לעצמי, מאשר בעתיד.
התחלתי להתקדם לתוך העצים, שולפת את הג'י פי אס מהכיס בתנועות עצבניות. היעד- היכל הזכרונות. כשקולות החלו להישמע, שלפתי בתנועה מיומנת את מוט השוקר העצום שלי ונשענתי על העץ, רגועה לגמרי.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-8 חודשים
פתאום שמענו בום חזק- אייר והנוסע בזמן פשוט נעלמו, לא היה זכר מלבד המון אבק. (אני קצת מחרטטת כי לא בדיוק הבנתי את הפרק אבל תזרמו) תהיתי לעצמי מה קרה להם, הם נסעו קדימה בזמן? או שמע עברו למקום אחר?
לא היו לי תשובות, רק ניסיתי לצאת מהסיטואציה.
ברחתי.
פשוט רצתי, לא יודעת למה, לא יודעת לאן, האינסטינקטים שלי בדרך כלל איכזבו אותי, ולכן לא נהגתי להקשיב להם, אבל משהו אמר לי שאי חייבת לרוץ - עכשיו! מהר!

נתקעתי בעץ

אוי, למה למען השם הקשבתי לאינסטינקטים שלי?
נפלתי.
איבדתי הכרה.
POLLO לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-מרטין-
הנערה נעלמה במהירות. הרגשתי הקלה.
גל אבק חילחל אל ראותי, השתעלתי ושטפתי את האזור במים.
נשמתי נשימה עמוקה והתקדמתי ביער, השמיים מלאים שלל צבעים, סימן שהשמש זורחת.
שמעתי קולות רשרוש, ואז כמה צעדים שקטים.
שלפתי את הסכין, וחיכיתי למה שיבוא.
(לוחמת, אם את מתכוונת להפגיש בין דארה לטיארה, תדעי שאני מקווה שטיארה תכסח את דארה)

הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(היא היתה רוצה לכסח אותה, הן ממש ישנאו אחת את השניה.
טוטסי היקרה- לא היית קרובה לאייר, לא יכולת לדעת את השם שלה ולא היית קרובה לנוסע בזמן. אין לי מושג איך ידעת את זה.)
-דארה-
חזרתי ומצאתי את דיימן וטלרין מרוחים בתותים. טלרין בדיוק עזרה לדיימן לקום. זה נראה כמו התקטשות ידידותית.
"נפלא. אני רואה שהתבגרתם." אמרתי בשעשוע. עליצות מסויימת ירדה עלי כשהבוקר עלה, היה לנו מזון והיינו במצב גופני טוב, מה שהיה די מפתיע.
נץ גוסס איפושהו רחוק מכאן, היה בום ענק והיער התמלא אבק. התרגשות מוזרה מילאה אותי, ואיתה תחושת שמחה במקורה במשהו פשוט לא ברור.
"אז מה התוכניות אחרי שתגמרו להתקוטט?" שאלתי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הבטתי בדארה בחיוך "סיימנו?" שאלתי אותה בצחוק והשלכתי עליה מחית-תותים, שלכלכה לה את כל הפנים "עכשיו כן"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
ניגבתי את התותים מהפנים עם קרע מהמעיל שלי- הוא במילא לא היה מחובר כמעט, הודות לנץ.
"אני צריכה בגדים חדשים." הערתי, שמחתי שהצלחתי להדק את המעיל ולתקן כמה מהחורים בחולצה שלי (בעיקר במקומות הבעייתיים מבחינת חשיפה), אבל היא עדיין היתה די קרועה והמעיל לא יחזיק אותי בחיים בחורף.
הבטתי בלטרין כאילו ראיתי אותה בפעם הראשונה. "אני לא מבינה את זה...לא החלפת בגדים כבר שנה, את גנבת נשמות פראית ואת לא מחוררת!"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"רק כמה חודשים!" מחיתי "חוץ מזה, אני לא צריכה להחליף, אני מכבסת אותם וגם מתקלחת באותו זמן, פשוט קופצת לנהר, יוצאת, ואז מוציאה ממני את המים." הבטתי בה "בחיים לא הייתי באזור הזה, אבל חייב להיות כאן כפר או עיר, לא?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"אני יודעת איך מתרחצים טלרין, תודה רבה." אמרתי בלבביות לא אופיינית. דיימן נראה די נואש לצידינו, זה היה מוזר.
ממש מוזר.
"חייב להיות איזה כפר באיזור. יש פה יער לא גדול לפי הגובה של העצים, נמשיך דרומה ונראה אם שוב נתקענו באיזור מבודד לחלוטין."
התחלנו ללכת בקצב יציב ולעבור את העצים הגבוהים, פני השטח היו חלקים ורק שבבי עץ ושיחים ריצפו את האדמה הפוריה. השמש בצבצה מאחורי העצים, הרגשתי טוב כמו שלא הרגשתי זמן רב.
לפתע נשמעו קולות רמיסה ושליפה מוכרים, צליל להב הנשלף מנדנו, צליל שקרא לי לאחוז בנשק מיד, בלי לחשוב.
החרבות שלנו נשלפנו בתנועות חלקות ומיומנות, ורגע לאחר מכן פגע בי הברק.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-ליליאן-
מייטי ואני המשכנו בדרכנו, לאחר שהשקענו כמות זמן מכובדת בלהוציא את כל החיצים מהעץ המסכן.
מייטי בחרה את הדרך, לא התווכחתי- מאז מעולם חוש הכיוון שלה עלה על שלי. ככל שהמשכנו בדרך העצים נהיו צפופים פחות ופחות ולחות הכבידה על האוויר, לא היה לנו שמץ לאן ללכת או מה לעשות, אותו ליל פריצת דרך באחו, כשהנשקים הובליו אותנו אל מחנה האויב, נראה כל כך רחוק ולא קשור אלינו. איבדנו את מטרתינו.
ומה היא בעצם? כל אחד בעולם הזה פעל על דעת עצמו במעין קלות נפש שכזאת, מתכחש לתוכנית שהאלים הציבו. ובמה אנחנו שונות? תוכנית האלים לא יכלה להזיז למייטי גם אם סבבה סביב חייה בלבד. לא שנטרתי לה טינה על כך, לרגעים מעטים פקפקתי בעצמי, ונאלצתי להזכר מחדש, לבד, כי עד כה מעולם לא פגשתי אדם השותף לי, לאמיתות אלה. רובם לעגו, טוענים שאין האלים יצרו אותם, והם בסזכותם, ושאין אלים, או שיש, רק שלא משנה להם. עיוותים רבים פגשתי, רבים טענו שאני טיפשה, רבים קיפחו חייהם אחר כך.
לאלים אכפת. הנבואה מספרת לנו על כך בעצמה.
אומנם, אין הם שולטים בנו, אך יש להם את התוכנית, ואת האמצעים להשגתה. ביניהם, אם לא בעיקרם, המאמינים.
כשמסתכלים על זה, אם המאינים נכשלו, נכשלים, הרי שהחרבנו את עצמנו.
האם אני עדיין מאמינה? אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי, ולמצוא שאחרי מה שעברתי, ומה שיבוא, והמסע הבלתי פוסק הזה, שכבר מזמן איבד את מטרתו- אני עדיין מאמינה.
אני מאמינה שלנשמת אדם, וחיה, יש חשיבות. שהכוחות ניתנו בכדי להגן על חסרי הכוחות, ולא בכדי לנצל אותם נגדם. לא בכדי להעצים את עצמך, אלא בכדי לנסות להשוות את הפער.
אני לא מתיימרת לנסות למחות את הרוע ,האנוכיות וחוש ההישרדות הלא מובן, הבאת סופם על עצמם ועל כולנו.
אני רק מנסה להביא קצת טוב, קצת יתרון במלחמה הזאת- שאי אפשר בעצם לקררוא לה מלחמה, המאמינים וויתרו מזמן.
(וזאת הייתה הצצה ארוכה ומעייפת מאוד מאוד מאוד לראש של ליליאן. זה מה שקורא שאומרים לי להגיב ואין לי מה לכתוב. מה גם שהכל יצא לי במשלב לשוני הזוי- אני מאשימה את המורה ללשון ושיעורי הבית- תסבלו, זה מה שיש.)
אקו לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אני רוצה לכתוב, אבל אני לא יודעת מה :O)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(תעשי כמוני, תחרטשי משהו שלא קשור בכלל לדמות שלך.)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-ניקולס-
נחתתי על אדמה רכה ליד אגם בינוני, עם מפלון, וצבעים מיוחדים משהו שניצנצו מהמים. העפתי מבט לרשימות, ואירשתי- ברכת הצבעים. אני אמור לצאת לדרך, ההיכל רחוק מספיק גם קח, אבל יפה כאן מאוד.
הוצאתי את המצלמה- תמיד אהבתי לצלם. בתור ילד, הייתה לנו מצלמת פולארויד ישנה אחת, עתיקה ממש, מהמאה ה20 אני חושב, שנות החמישים. אמא שלי הביאה אותה מהעבודה פעםת היא הייתה מוזנאולוגית. ארכיאולוגית של מוזאונים ישנים. היא ייבאה את הממצאים החשובים, גם קבעה את ערכם, המצלמה נמצאה לא חשובה.
היום יש לי מצלמה אחרת כמובן, המצלמה ההיא נשברה כשהייתי בערך בן 8. התפלאנו שהיא החזיקה כל כך הרבה זמן.
אבל המצלמה שיש לי כיום גם פוטלת את תמונותיה החוצה, בכך לפחות הן דומות, אני חושב בעודי נזכר במצלמת הפלואוריד העתיקה. המצלמות היום מאוד משוכללות יחסית למצלמות העתיקות, הן לוכדות את התמונה כמו שרואים אותה, אבל אפילו המצלמה המשוכללת לא הצליחה לתפוס את היופי של המקום.
לבסוף, הוצאתי את עצמי מהשלווה המרחפת ונזכרתי במשימתי. ההיכל.
אין זמן להתעקב, שלפתי את הiGraph מהתרמיל שלי, הוא כבר היה מכוון למיפוי. קרן נשלפה ממנו כלפי מעלה, מעל לצמרות העצים הגבוהות, ואז פנתה לצדדים. כעבור כמה דקות של טעינה, מפה תלת מימדית של ה30 קילומטרים הקרובים אלי.
ויצאנו לדרך.
אקו לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אני עדיין לא יודעת מה לכתוב. HELP ME!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הבטתי בזעם בנערה שיצאה מבין העצים, היא נעצה בדארה מבט עוד יותר זועם משלי.
לא טרחתי אפילו לשאול אותה את השאלה המתבקשת "גנבת או שומרת", הטחתי בה גל של מים שהדפו אותה על העץ והקפאתי אותם.
"דארה?" שאלתי אותה בדאגה. מאחורי, הנערה נאבקה להשתחרר.
"מצטערת מראש" אמרתי לדארה המעולפת ובחיוך רחב סטרתי לה בכל הכוח, היא התעוררה מייד.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
קמתי בקפיצה, כאילו חשמלו אותי.
טוב, באמת חשמלו אותי.
הגבתי בהנפה אוטומטית של החרב שלי, היייתי מסוחררת לגמרי ונפלתי שוב ברגע שהחרב נחתה.
קווצת שיער חום מבריק נפלה על האדמה.
הרמתי את עיני בזעם אל הדמות ופלטתי זעקת אימה. קמתי, נאחזת בטלרין והחרב תלויה ברפיון מידי.
"יש לה- עיניים- עיניים-" התחלתי למלמל בהיסטריה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
מצמצתי "כן דארה, יש לה עיניים" הסכמתי איתה
אקו לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הבטתי סביבי בעיניים מצומצמות במקצת, מנסה לשמור בזכרוני את הסביבה וכל מה שעיניי מצליחות לקלוט.
הרגשתי די אבודה. לא ממש בטוחה מה לעשות. אם כי לא נתתי לזה להראות.
העפתי עוד מבט סביב, מנסה לשווא לראות משהו מוכר.

(אני עדיין לא יודעת מה לעשות.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(כיפ! שחכת איך לשחק משחק תפקידים?!)
-טיארה-
הופתעתי מההתקפה הממוקדת של הנערה השניה- היא היתה כשפית מים, זה לא משהו שהייתי רגילה אליו. ניסיתי לצאת מהקרח, בסופו של דבר הקשחתי את גבי כנגד העץ והקפילה שלו נבקעה, מרסקת את הקרח.
"יש לה- עיניים-" אמרה הנערה שהפלתי. היא היתה ממש מוזרה, אבל מאיימת מידי לטעמי עם החרב הארוכה שלה. מאחוריה עמד גבר שאיכשהו נראה פחות מאיים, והנערה שתקפה אותי.
"יש לי עיניים." אמרתי בגיחוך. כיוונתי את השוקר שלי לכיוון חזה והבטתי בפניה.
אוי.
"נכון...גם לי יש עיניים." לחשתי. אבל במקום לשמוט את הנשק כמו שהיא עשתה, אחזתי במוט כמו בסכין והתכוונתי לנעוץ אותו בצלעותיה. היא התחמקה בסיבוב, הניפה את החרב ושרטה את זרועי.

-דארה-
אולי הייתי בהלם לנוכך העיניים הזהובות הכמעט זוהרות שלה, אבל הגבתי להתקפות באוטומטיות. הייתי צריכה להתבונן מקרוב, להבין למה לעוד מישהו בעולם הזה יש עיניים כמו שלי ומוט מתכת שיורה ברקים, כוח עצום ולא הגיוני בעליל.
"תעצרי!" אמרתי, הצלבתי את החרב שלי עם המוט, הוא היה קצר יותר. בעטתי בה בבטן והפלתי אותה. היא לא היתה מומחית בקרב מגע.
"אל תזוזי." אמרתי והצמדתי את להב החרב לגרונה.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(דיימי! היא קראה לך לא מאיים! הרוג אותה כלבלבוני בונבוני שלי!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(הוא לא מגניב כי הוא לא מגיב!
הא! חרוז!)
אקו לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(מאוד שכחתי!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
שפשפתי את הידיים "מי היא?" שאלתי את דארה "ולמה שתיכן מדברות על עיניים?"
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אחרי שהוצאנו את החצים מהעץ- כלומר, אני עמדתי מאחורי ליליאן כשהיא עשתה את רוב העבודה- המשכנו ללכת. ליליאן הלכה מאחורי, והיא הייתה כל כך שקטה שכמעט הסתובבתי כדי לראות אם היא באמת שם. למרות שבעבר הייתי מסתובבת, רק כדי לראות עד כמה היא מעופפת, להעיר לה על זה, או סתם לגלגל עיניים לעצמי- לא עשיתי את זה. משום מה ההרגל הזה נעלם מאז שנפרדנו.
המחשבות התרוצצו בראשי במשך זרב רב, וכמעט לא שמתי לב שהאטתי את קצב הליכתי, או שהגענו לשביל הליכה אחר.
"מייטי, את מקשיבה לי?" קולה של ליליאן העיר אותי, ושמתי לב שהעצים התמעטו ואת מקומם תפסו הסלעים והשיחים הסבוכים. המקום נראה יותר ירוק, ואני לא זוכרת שעברנו כאן קודם. אני מקווה שלא הלכנו לאיבוד...
"כן, לא, רגע- מה?" שאלתי בבלבול, והסתובבתי להסתכל עלייה. היא חייכה בלעג.
"יש אגם בסביבה?"
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
מבט חשדני עלה על פניה של מייטי, יכלתי לשמוע את המחשבות בראשה, אגם? לא!!! לא אגם! איכסה מים! ועוד.
"אגם?" היא שאלה "בשביל מה?"
נתתי לה מבט רב משמעות שעבר על הפנים שלה, הידיים וגם הבגדים. שבמילא היו חומים, אך כמות הלכלוך המצטברת הוסיפה לחום נתצים... מעניינים. "לאלאלאלא!" התחילה לומר מייטי, "לא!!! אני שונאת מים!"
(מייטי, אין לי שמץ איך להמשיך....)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-דארה-
"טלרין, תסתכלי על העיניים שלה." אמרתי בשקט, ולפתע הבחנתי במוט יורה הברקים שלה ובהלה תקפה אותי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
התמקדתי בעיניים.
למה הן כל כך מוכרו...
"דארה" נחנקתי "מי זאת?" העיניים שלה היו כמעט זהות לחלוטין לעיניים של דארה.
POLLO לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-אדם-
נחתתי לתוך שיח פטל. דווקא לתוך המקום המסוים והקטן הזה.
הבטתי על האגם שלידי, כנראה זה אגם בריאת הצבעים... מצוין.
קמתי וניקיתי את הקוצים מבגדיי, הוצאתי מהכיס את ה Igo החדש שהבאתי למסע.
וידאתי שהוא בסדר והפעלתי אותו.
בתוך כמה שניות הופיע על המסך של המכשיר הקטן מסלול מפורט להיכל הזיכרונות.
חייכתי והתחלתי להתקדם, לא הסרתי את עיניי מהמסך.
לפתע נתקלתי במישהו, או משהו.
שלפתי במהירות גז מדמיע והכנסתי את המכשיר לכיס.
ישרתי את מבטי, לפי הלבוש שלו הוא גם נוסע בזמן.



ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(לוחמת, את מתה.)

מיני-דארה-מטרידה-עם-מוט-מחשמל יצאה מהקרח ונראתה זועמת ומשוגעת עוד יותר מדארה הרגילה.
"היי, דארה, יש לך בת ולא סיפרת לנו?" נראה שדארה האמיתית איבדה את שפיותה ואת היכולת הרגילה שלה להלחם. גם טלרין נראתה כאילו הדמיון ביניהן מתחיל להשפיע עליה. נשים.
אף על פי שדארה המזוייפת הראתה יכולת מעניינת, היה די ברור שכל הכוח שלה תלוי במוט המחשמל שהחזיקה באצבעותיה המתוחות בעצבנות. לא חשבתי יותר מדי. הסתערתי עליה והעפתי אותו מידייה. הוא נחת מאחורי טלרין.
הייתה לי שנייה לבחון אותה לפני שהתחילה להאבק בצורה מאוד לא מיומנת. היו לה בגדים משונים, שלא ראיתי אף פעם. הדמיון של דארה המזוייפת לדארה האמיתית באמת היה מפחיד.
לא הייתי בטוח אם להצמיד אותה לקרח או לא. אבל כשאחת הבעיטות שלה כמעט נכנסה לי בין הצלעות, קיבלתי את התשובה. הכנעתי אותה ודחפתי אותה אל עבר שכבות הקרח.
טלרין התעוררה כשראתה שהקרב הסתיים וגררה אחריה את דארה, שנראתה המומה מכדי לדבר.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(ולוחמת, לא כתבת על החתיכיות המשגעת של דיימן T_T)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-טיארה-
הבטתי בגבר שחשבתי-שהוא-לא-מאיים בשעשוע קל.
"אתם מאוד פרימיטיביים." אמרתי בקול ארסי. "חשבתי שתבינו מה עושה בן אדם נורמלי כשהוא חשוב שהוא מאויים." הבטתי בנערה בעלת העיניים הזהות לשלי. שום דבר אחר במראה שלה לא היה דומה, השיער שלה נראה כמו נחושת בוערת. המבט שלה היה פראי, ועמידתה דרוכה.
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה. היא הרימה גבה. "את לא חושבת שכדאי שתגידי את השם שלך קודם?" רמזה. היא צודקת, נכנסתי למערב בלי שידעתי ואיבדתי את הנשק שלי.
"טיארה." אמרתי, ורוח החלה לנשוב.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הבטתי בה בעניין "את גנבת או שומרת?" עכשיו התעשתתי מספיק כדי לשאול.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
נעצתי עיניים מצומצמות בטיארה."היא לא גנבת ולא שומרת," עניתי לטלרין מבלי להביט בה."היא לא מכאן."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הרמתי גבה. הנשק שלה היה מוזר, והבגדים בהחלט לא מכאן, אבל איך זה קשור לזה שהיא לא גנבת ולא שומרת?
"אז... זה אומר שאני יכולה להרוג אותה?"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
חייכתי בשעשוע."אני חושב שלא כדאי שתהרגי אותה."
הצצתי אל דארה האמיתית... עדיין מזועזעת.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-דארה-
"לא." אמרתי בתקיפות, אף שלא העליתי על דעתי למה לא. "זה אומר שהיא כמוני." זינקתי אליה, הטעיתי באגרוף מכוון לבטן שגרם לה לזוז הצידה כדי להתחמק. תפסתי במקום זה את מוט הברק וכיוונתי אליה.
"עכשיו תספרי הכל. למה העיניים שלך זהובות ואיך הגעת לכאן עם הבגדים והמוט הזה?"
-טיארה-
גיחכתי. הנערה הזאת אולי מוזרה, אבל היא לא יכולה לאיים עלי. (תסלחו לה, היא פרחה מעצבנת.)
הבטתי בגבר שהרביץ לי קודם. תהיתי עם רפרוף בעיניים והערה על המחשבות הסודיות שלי תשפיע עליו.
הנערה השניה למשל נראתה לי די נוראית. כנראה שאני צריכה להגיד משהו.
ברור שאמרתי את ההפך מהנכון.
"אין לי מה להפסיד בלא לספר, נכון?" חייכתי אל הגבר הנאה. (ליליאן! חוטפים את אהובך!)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אוהו, טיארה התחילה לדבר בשפה שהכרתי היטב. החיוך הזה הזכיר לי את בנות העיירה ההן. העיירה... הרבה זמן עבר.
טלרין נראתה זועמת. טוב, היא לא הייתה מומחית בקריאת שפת גוף, אלא אם כן הכוונה למה-המקום-של-המכה-הבאה. היא הפנתה אליי מבט רצחני, שהתרגום שלו היה משהו כמו "תעביר אותה לערוץ הנכון". דארה האמיתית לא השפיעה הרבה על טיארה. זה רק מוכיח שהיא לא מכאן, ולא שמעה על בת הזוג של טלרין. או על טלרין עצמה. זה היה משעשע ביותר, וקצה של חיוך הסתמן בזווית פי. באמת, מאיפה הגיעה?
לא חייכתי בחזרה, כמובן. השפלתי את עיניי לרגע, ואצבעותיי ליטפו את הפיגיון. הרמתי את ראשי ולא זיהיתי את הניצוץ שריצד בעיניי,"יש הרבה מה להפסיד בלא לספר."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-טיארה-
הבטתי ברגליו החסונות של הגבר. גבעולי דשא רעננים צמחו מתחתיו.
התקרבתי אליהם בזהירות.
"אני בטוחה...שאתם עריקים מהכפר הקרוב וגנבתם נשק...אבל לא צריך להתייחס לגברת בנימוס?" התקרבתי עוד קצת לגבר, מה שגרם לעיני-זהב לנהום משהו ולהתקרב אלי עם החרב. יישרתי את מבטי אל עיניו היפות. "חשבת ישג'נטלמן אמור להתנהג ככה, לפחות." באותו הרגע הוא הופל מרגליו על ידי גבעולים עבותים שצמחו מהאדמה ונכרחו סביב רגליו.
-דארה-
תפסתי בכתפה של טיארה ומשכתי אותה אלי. נעצתי בה את המבט החודר שלי.
"אין לי בעיה להרוג אותך אם תמשיכי עם המשחקים שלך. אני סתם סקרנית, למזלך."
היא נאנחה. "נעשה עסק. תספרי לי עלייך ואנ יאספר לך עליי."
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אוי. שוב.
טיארה לא התחילה לדבר מיד. היא חיכתה, פניה מחייכות אף ששפתיה לא נעו, עד שסיימתי לחתוך את הענפים העבותים. יש לה כוח אדמה. משהו שקשור לאדמה.
התרוממתי והעברתי יד בשיערי. דארה הידקה את הנשק שלה על צווארה של טיארה. הרמתי גבה ונעצתי בטיארה מבט חד. ואז אני וטלרין התחלנו לחייך בשעשוע כמעט בתיאום. העור הכהה שלה החוויר, היא מצמצה קלות ועמידתה נראתה מאוד לא יציבה. הענפים העבותים והלא יעילים האלה עלו לה בהרבה.
"נראה שיהיה לנו עם מה לשחק היום." טלרין חייכה ברשעות.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(כשנגיע לאגם נמצא דרך)

"אני לא הולכת לשום אגם. ואת יודעת שייקח לך שנים למצוא אחד." אמרתי החלטיות, ובכל זאת התרחקתי מליליאן בצעד. פעם היא גררה אותי ודחפה אותי לתוך המים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-טיארה-
"קודם תורידי ממני את החרב הזאת. ותגידי לי את שמך." אמרתי ברוגע. עיני-זהב נראתה זועמת, היא הורידה את החרב מצווארי, אבל הצורה שבה עמדה הבהירה לי שלא כדאי לנסות לזוז יותר מידי.
"דארה. איך הגעת לכאן?"
"נסעתי במכונת זמן לכאן כדי לבצע את המשימה שלי." לא יכולתי להגיד יותר, למרות שלדארה היו עיני זהב כמו שלי, והתחלתי לחשוד יותר ויותר במקור שלה.
"למה העיניים שלך זהובות?" שאלנו באותו הזמן. בחנו אחת את השניה לכמה רגעים. "מתת משפחה." אמרה דארה בהיסוס. נשמתי בחדות. "מה ההורים שלך היו?" שאלתי.
דארה הביטה בי בצורה מוזרה, כאילו לא ציפתה שאדע לשאול את השאלות המדוייקות.
"הם היו..." המבט שלה התערפל, הייתי בטוחה שעיניה נהיו מבריקות יותר.
-דארה-
מה שאני מנסה להבין כל הזמן. מה הם היו? החודשים האחרונים חירפנו אותי, כל פיסת מידע שאמורה לקרב אותי להבנה רק מעלה מאה שאלות חדשות.
נץ אמר שאנחנו קרובי משפחה, עם כמה שזה הגעיל אותי היה בזה היגיון.
"אבא של יהיה רוצח פסיכופת שרצה להרוג אותי כדי לקבל כוח שעבר במשפחה. אמא שלי היתה מכשפה." אמרתי לבסוף.
טיארה פערה את פיה. "גם...אני...אותו הדבר." אמרה בקול רועד.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
מצמצתי "כל הכבוד, שתיכן לא קיבלתן ילדות משהו ולשתיכן יש את אותם עיניים, באיזו כשפות את משתמשת כדי לגרום לצמחים לזוז?" שאלתי את טיארה.
אדמה אולי, כי תמיד יש אדמה על הצמחים שמוציאים. ואולי מים, אבל זה מסובך לגרום למים לזוז בתוך הצמח בלי להרוג אותו.
הבטתי בטיארה בציפייה לתשובה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-טיארה-
זה מעוות לגמרי.
אני לא מבינה את זה...הדארה הזאת עתיקה ממני במאות שנים. זה לא יכול להיות.
"אני משתמשת במתת של המשפחה שלי." אמרתי באגביות, ופניה של דארה החווירו.
"גם אני יכולה..." אמרה בקול חלוש. ואז היא חזרה לנימה התקיפה שלה. "תספרי הכל. מה עשית עם המשפחה שלך? איך למדת לשלוט בכוחות שלך?"
(מצטערת, אני אמשיך לכתוב אחר כך, אין לי זמן!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"רגע רגע" קטעתי את טיארה שהתחילה לענות "אם את משתמשת במתת מהמשפחה שלך, וגם דארה, אז אתן קרובות משפחה, איכשהו?"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"כל העניין הזה נראה לי קצת חשוד." כיווצתי את מצחי, נתקף לפתע בזכרון צורב מהאנשים בחדר הלבן. היססתי,"בנות משפחה... כן..."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"אבל זה אפילו לא הגיוני" רטנתי לעצמי "לא היו לך קרובי משפחה חוץ מאחותך, את אבא שלך הרגתי, ואמא שלך... טוב, מה באמת קרה לה?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-דארה-
טיארה נשמה עמוק, והתחילה לדבר.
"בגיל 9 אבא שלי ניסה לרצוח אותי, כשהתחלתי לגלות את הכישורים שלי. הוא לקח אותי למשרד שלו ונעץ לי את השוקר בצוואר."
"את המה?" שאלתי. טיארה נראתה כאילו תלשו אותה מחלום. "המוט המחשמל שלי.
הוא שאל אותי למה לא סיפרתי לו קודם. לא היה לי מושג על מה הוא מדבר. התחלתי לבכות..." הקול שלה רעד.
"כשלא עניתי, הוא לחץ על הכפתור וחישמל אותי. הרגשתי טעם של דם.
אחזתי בשולחן באימה וצרחתי. צרחתי צרחה ארוכה, שבסופה אבא היה מוטל על הרצפה, משופד על ידי שבבים משולחן העץ, שהתחיל להצמיח שורשים.
ברחתי משם, לקחתי רק את הארנק שלו ואת הבגדים שלבשתי." היא שתקה לרגע.
"למזלי, אחרי שנה של חיי רחוב פגשתי מישהו שהאמין בי ועזר לי לפתח את כישוריי. עבדתי ולמדתי בחברת הנסיעות בזמן, ואז נשלחתי למשימה-" היא הניחה יד על פיה בבהלה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"נסיעות בזמן?" שאלתי בהלם מוחלט "מה זה בכלל? ומה המשימה?"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
- דיימן -
עיניי הצטטנו."אני חושב שכדאי להרוג אותה."
אלא שבדיוק באותו הרגע השיחים נרמסו ונערה חדשה ומבוהלת הופיעה במקומם. משהו בפרצוף שלה היכה אותי בתדהמה. הפנים שלה, הן היו זהות לפנים של טלרין. כמעט. כמעט זהות. היא הייתה מספיק חכמה כדי לנוס על נפשה בערך במהירות שבה הגיעה, אבל טלרין זינקה אחריה והיער חזר להיות דומם תוך שניות ספורות.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
- קיילי -
אלים אדירים. לא רק שכמעט מתתי בנסיעה המחרידה הזאת, אחורה בזמן, כנראה, עכשיו מתנקשת שנראית כמו אחותי התאומה, אם הייתה לי כזאת, רצה אחריי והולכת להרוג אותי עוד שנייה.
היא הייתה עם עוד בחור (חתיך והורס ביופיו T_T), ושתי נערות זהובות עיניים. הגרסא העתיקה והגרסא הרגילה. הכל היה יכול להיות בסדר אם בכל התקשורת הלקויה ביניהם לא היו הנשקים הנוראיים האלה.
אני בעצמי מצאתי על עצמי כלי נשק. האקדח היה קר על עורי. המיכל של התרסיס פלפל נראה שימושי מאוד לפתע.
הצילו, אני רוצה הביתה. אני לא אוהבת את המקום הזה. אני לא אוהבת את הנערה המזעזעת שרודפת אחריי עכשיו. אני לא מבינה כלום, רק שאני צריכה להגיע להרים האלה.
איך הגעתי לכאן בכלל?
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אריה, דיברתי עלייך.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
למשך שניה אחת, הבטתי במראה, ואז היא נמלטה.
טוב, מראה עם שער בלונדיני, וקצת יותר מבוגרת ממני, אבל מראה.
לא טרחתי אפילו לשלוף את הסימיטרים, הנערה נמלטה והשאירה בעקבותיה שביל ברור כל כך שגם אידיוט מושלם היה מוצא אותה.
המשכתי לרוץ אחריה והכרחתי את עצמי להתעלם מהמראה שלה, אין סיכוי, זה לא הגיוני, אני מתחילה להזות.
הבחנתי בה לשניה אחת, שאבתי במהירות מים משיח קרוב והטחתי את הנערה באדמה.
"מי את?" שאלתי אותה, על סף פאניקה, כשעיניים זהות לחלוטין לשלי ננעצו בי.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
רציתי לצרוח על התאומה מפוצלת האישיות שלי. לא מספיק כל מה שקרה עד הרגע, עכשיו אני גם רטובה וקר לי. רעדתי, ולא הייתי בטוחה ממה: נשמתי נשימה עמוקה וחששתי להביט בפניה. כל כך דומה לי שזה מפחיד. הייתי מבוהלת ומפוחדת מדי, ונראה שזה היה יותר מתחושה אגבית, כי היא הביטה בי כאילו זה היה לה ברור כשמש.
"אני קיילי." קולי נשמע זעיר. לקחה לי שנייה אחת בלבד להבין שעניתי תשובה לא נכונה; כשנחשול מים חזק מקודמו הציף אותי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"לא אכפת לי" עניתי "הכוונה היא ל-למה את נראית כמוני? ולמה את לבושה בבגדים מוזרים כאלה? כמו של טיארה?"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
כעסתי. התרוממתי במאמץ ושיניי נקשו מקור."תפסיקי עם זה מיד, או שלא תקבלי שום תשובות."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הרמתי גבה "בואי נסכם את זה ככה" התמקדתי במים שבגוף שלה והורדתי אותה על הברכיים שוב, בניגוד לרצונה "את לא כל כך במצב לנהל משא ומתן. תעני לי ואני אשקול שלא להרוג אותך."
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
היא שאבה לי את המים מהגוף. יכולתי להישבע.
הדיבור עלה לי במאמץ,"את לא במצב לנהל משא ומתן." חשקתי שיניים. היא לא התכוננה לנחשול האוויר שבישלתי בתוכי במשך כל הזמן הזה. היא עפה אחורה, התנגשה בעץ ונפלה על האדמה בקול ריסוק מחריד. לא היה לי זמן להסתכל; הנוזלים חזרו אל הגוף שלי פחות או יותר והתחלתי לברוח שוב.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"אח" נאנקתי והעפתי מבט ביד שלי.
בקושי הייתי מסוגלת להזיז אותה, וגם זה עלה לי בכאבים.
"חתיכת כלבה!" ירקתי ונעמדתי שוב.
הפעם, בשניה שאני משיגה אותה, אני מחזירה אותה אל דיימן ודארה.
זינקתי בעקבותיה תוך כדי שהצמדתי את הזרוע השבורה אלי.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
רק שהשדה הזאת לא תמצא אותי. שיערתי שאני לא בכיוון הנכון, כי הצמחייה והעצים רק נעשו סבוכים ועבותים יותר, וההגיון הבריא אמר שאני מתקדמת אל עומק היער, וגם זה לא מספיק מהר. לא היה זמן לשנות את הדרך. בעצם, לא היה זמן בכלל. כמעט כמו בפעם הראשונה, כמעט חטפתי התקפת לב כשפנים זהות לשלי הביטו בי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"הנה את!" קראתי והטחתי אותה לאדמה, הפעם באגרוף.
היא איבדה את ההכרה, נאנחתי בסיפוק והרמתי אותה לאוויר בעזרת מים.
רצתי בחזרה כשהנערה מרחפת לצידי, חסרת הכרה, ופולטת קללה כל פעם שהזרוע השבורה שלי זזה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-דארה-
טיארה המשיכה.
"אבל עדיין הייתי חייבת להיפרד מאימי. אף פעם לא היינו בקשר טוב, היא התעסקה הרבה במאגיה שחורה ובהכנת תרופות מנשמות אדם."
גנבת נשמות. אם טיארה היא באמת דמות מראה שלי, נץ פשוט שיקר. אמא שלי יכלה להיות גנבת נשמות בנוסף להיותה מכשפה...
"ג'יימס אמר לי שאני צריכה לבחור צד." אמרה בקול אטום.
"הסגרתי את אמא שלי למשטרה. ברחתי מהבית ועברתי הסבה לשומרת נשמות מוסמכת. התפקיד שלי היה להשמיד את הצאצאים שלגנבי הנשמות שהגיעו מכאן. זאת אחת המטרות של המשימה שלי." אמרה בקול תקיף.
רעדתי לגמרי, כל עינוי אפשרי לא היה מחסן אותי מהכאב המוזר שהרגשתי עכשיו, דקירות של ייסורים שפירושן שמשהו לא בסדר.
הרגעים הבאים היו מטורפים- דמות שהזכירה את טלרין בצורה קיצונית הגיחה מבין העצים, תקיפה, ריצה, טלרין והיא נעלמו.
הבטתי בטיארה בחוסר אמון. היתה לי הרגשה שאני מפספסת משהו, אבל דחקתי את זה. אחר כך. עכשיו צריך לעזור לטלרין.
"תישארי כאן." סיננתי לטיארה. היא גיחכה. "אני דווקא ממהרת."
"דיימן, תשאיר אותה כאן." רצתי במסלולן של טלרין והתאומה שלה, ומהר מאוד נתקלתי בהן כשטלרין מרחיפה את התאומה שלה בקלילות.
"ברור." זעפתי. "את מצליחה להשתלט עליה. אני לא."
הבטתי בדמות בסקרנות. היה בה חן שלא היה בטלרין, משהו עדין יותר, והשיער שלה היה זהוב ורך. אבל העיניים היו זהות לחלוטין, וגם מבנה הגוף והפנים.
היא היתה יפיפיה אמיתית,ושוב התחושה שאני מפספסת משהו חשוב הכתה בי.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
לא התכוונתי ממש, אבל טיארה נראתה לי לא צפויה לחלוטין, מה שאומר שעדיף לנטרל אותה עד שדארה תשתלט עליה.
התקרבתי אליה והכיתי אותה מכה מדוייקת בין העיניים, היא התמוטטה מיד. נפניתי להביט בדארה ובטלרין, שסחבו טלרין קצת שונה ונראו מזועזעות למדי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
העפתי מבט בטיארה "אני אומרת שנהרוג אותן עכשיו ונפטור את עצמינו מכאב ראש של דברים לא מובנים" הבטתי בכמעט-כפילה שלי "מעניין אותי לדעת למה היא נראית ככה, אבל אני אסתדר. דיימן? דארה? מה אתם אומרים?" שלפתי סימיטר אחד עד החצי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-דארה-
"אתם מטורפים." אמרתי כשהצלחתי לצאת מההלם.
הרמתי את המוט המחשמל של טיארה. "אתם לא רוצים לדעת למה זה קורה? אתם לא סקרנים?" שאלתי כלא מאמינה.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"כן, טלרין, את לא סקרנית?" חבטתי בראשה בשובבות. היא נהמה בכעס.
"אני יודע שלא תשמחי לשמוע את זה, טלרין, אבל השיער של התאומה שלך ממש מזכיר לי את השיער שלי."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
קפאתי לרגע במקומי, השגתי את טלרין בתגובה שלי בשניה.
זה נכון. זה כל כך נכון. וכל היופי בפנים, הרכות...
הבטתי בדיימן, בטלרין, ובכפילה שלה. חיוך זעיר משך את זווית פי מעלה. נוסעים בזמן? מהעתיד? זה אומר... גיחוך התחלף בצחקוק שהפך במהרה לצחוק מתגלגל, שיש בו שמץ מהטירוף הישן שלי. צחקתי כשתי דקות שבהן טלרין שתקה שתיקה המומה, ודיימן כמעט גיחך.
"זה- זה-" נחנקתי והמשכתי לצחוק "-זה לא חייב...להיות צאצאית ישירה-" הבטן שלי כבר כאבה לגמרי מרוב צחוק. "זה יכול להיות גם הבת של דיימן- והבן-" היא בהתה בי. "שלך!"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"דארה" עניתי ברוגע "תחזרי בך עכשיו, אחרת אני אשבור לך את האף" היא המשיכה לצחוק.
זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות בכלל, אין שום דרך אפשרית בעולם שבה זה יתקיים.
"בסדר, מחכים שהיא תתעורר, אם היא אומרת משהו, אני שוברת לדארה את האף, אם היא לא אומרת כלום, אני גם שוברת לדארה את האף. איך את יכולה בכלל?!" התפרצתי על דארה בכעס, היא כמעט נחנקה מרוב צחוק.
נאבקתי בגיחוך שאיים לצאת, דארה צוחקת, אז זה לא נכון.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
- דיימן -
לא הצלחתי להתאפק ; הצטרפתי לצחוק של דארה. אבל אם מה שקורה כאן באמת נכון...

- קיילי -

אלים אדירים. איפה אני ולמה שלושת הפרה-היסטורים מתפוצצים מצחוק?
התרוממתי בהיסוס, ובו-ברגע השלושה השתתקו.
נשמתי עמוקות; אולי לא כולם חמומי מוח כמו התאומה המשוגעת."שלום?" ניסיתי בזהירות.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-ליליאן-
חייכתי, מייטי ]נראתה כמו חתול רטוב. אין דרך נחמדה לתאר את זה. היא אפילו יללה באומללות ונאבקה לצאת מהמים.
מודעת לחלון ההזדמנויות הקצר שלי, זינקתי והתחלתי להבהיק את פניה עם מים ורוק בתהליך שגרר הרבה מכות, הרטבות, החנקות וצרחות משני הצדדים. לבסוף, רטובות כהוגן, יצאנו מהמים וניערנו את השיער הסחוט, מייטי מלמלה משהו באומללות ואני סחטתי את החולצה כאשר לפתע רעש נשמע מהשיחים, קרוב מאוד אלינו, קרוב מדי.
בשקט, שכנראה היה מיותר לנוכח הרעש הענקי שעשינו קודם שבטח נשמע עד קצה העולם וחזרה שלחנו את הידיים לנשקים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-דארה-
"שלום חמודה." אמרתי בין ניסיונות הנשימה שלי. חייכתי חיוך רחב ועזרתי לה לקום. "אני באמת מודה לך, חשבתי שאני בחיים לא אצליח להחזיר לטלרין על מה שהיא עשתה לי אחרי שהיא ראתה אותי ואת נץ אחד על השני-" הפסקתי מאוחר מידי, ודיימן שאף בחדות תוך כדי הצחוק ונחנק. טפחתי לו על גבו בייאוש. "אז, איך קוראים לך טלרדיימן?"
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-ניקולס-
"סליחה" התנצלתי והסתובבתי לאדם שכנראה נתקע בי מאחור תוך כדי סידור מסורבל של משקפיי שהחליקו לקצה האף מהמכה. הוא נראה כמו נוסע בזמן, עם עור חיוור של שעות מחשב מרובות ובגדיים עתידניים.
"מצטער" אמר והושיט יד ללחיצה "אדם" לחצתי את ידו חזרה "ניקולס" עניתי עם חיוך.


(סורי פולו שרשמתי כל כך קצר, לא רציתי לשים לך מילים בפה...)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
שיעול.
התערורתי.
כמו אתמול, העולם ריצד לי מול העיניים. רק גרוע יותר. הדם מהחזה שלי כבר נקרש אבל המשיך לצרוב את הפציעה. אני חושב שיש לי ריאה מנוקבת, ואני מחכה כבר יומיים שאיירן יחזור עם החבילה מאחותי. הצלחתי למסור לה הודעה- האבן הריקה שלי, מה שמסמל אני צריך אותה. היום, הוא סוף סוף הגיע. החבילה היתה של תחבושות, בקבוקון מלא בנוזל שקוף והאבן שלי, זוהרת וטעונה בלפחות 7 נשמות.
התחלתי בריפוי בעזרת 2 נשמות, הרגשתי סחרחורת חמורה אבל הכאב התעמעם והפצע החל להיעלם והפך לצלקת דקה.
נאנחתי בהקלה כשהתמתחתי, והפלתי ענף תוך שיח בדיוק כששתי בנות יצאו מהשיחים.
פניי איבדו את כל הצבע שהיה בהן, זאת היתה שומרת הנשמות ההיא שעזרה לדארה.
(אם את מתעקשת, צבעוני.)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
בהיתי בגנב התלוי על העץ ולא יכלתי שלא לצחקק. "עדיין אוהב בחורות עם גרזנים?" שאלתי וכאילו הנפתי את הגרזן על גזע העץת עוצרת לפני שיפגע. פניתי אל מייטי בשאלה ללא מילים שערכה רק חצי שנייהת בה הוא בהה בנו לבן כמו ענן מחכה לראות מה יקרה בכדי להעריך את מצבו.
מייטי מתחה את הקשת, למקרה שיעשה משהו לא צפוי, אני טיפסתי כדי להוריד אותו.
הוא תהה.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
התאפסתי במהירות יחסית, העמסתי את התרמיל על גבי וריחפתי מטה בצורה כושלת מעט. אין הזדמנות שניה- מיקדתי את האבן בידי והנחתי לה להזרים אלי עוד 4 נשמות.
הסחרחורת הפכה את העולם מטושטש, כמעט כשלתי לרגליה של השומרת. ליליאן! ככה קראו לה!
"כן, במיוחד כשהתחת שלהן כל כך קרוב אלי." התנשפתי ותפסתי בעץ כדי לייצב את עצמי.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(חרבוש חרבוש חרבוש)
התלבטתי בין בעיטה או יריקה, או אגרוף אבל מייטי עשתה את החלטה הזאת בשבילי ובבעיטה אחת מכוונת היטב הרחיקה אותו ממני ונעמדה בינינו עם אש בידה.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"לא באתי להרוג אותך. באתי להרוג את דארה." הסברתי בכל השלווה שהצלחתי לגייס כשכשפית האש נעמדה בינינו.
"ואני כנראה אעשה הפסקה, היא עשתה לי בעיות." אמרתי באכזבה. "אז...מה שלומך, ליליאן?"
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"לא באתי להרוג אותך. באתי להרוג את דארה." הסברתי בכל השלווה שהצלחתי לגייס כשכשפית האש נעמדה בינינו.
"ואני כנראה אעשה הפסקה, היא עשתה לי בעיות." אמרתי באכזבה. "אז...מה שלומך, ליליאן?"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
נחנקתי "איך קראת לה?!" שאגתי "היא לא קרובה שלי ושל דיימן!"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הנערה עם המבע המהורהר, עיניי הזהב והשיער הגלי האדום מצאה חן בעיניי. נראה שהיא שולטת בעצמה יותר מהשניים האחרים. לפי מה שאמרה, למשוגעת עם השיער השחור קוראים טלרין. והבלונדיני זה דיימן.
אבל מה הקשר אליי?
"קוראים לי קיילי." בלעתי את רוקי והעברתי עיניים מסתייגות על הנערה שחורת השיער, שצעקה משהו כעוס."אני ממש מקווה שאני לא קשורה אליה."
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
- דיימן -

צחקתי אל טלרין בעיניים מתגרות."אם לא תוכלי לעמוד ברצון להתחתן איתי, לפחות תוכלי להתנחם בלדמיין איך הילדה שלנו הייתה יכולה להראות."
לא שהאמנתי בזה, כן? אבל אי אפשר להתעלם מהזדמנות להציק לה...
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
איגרפתי את הידיים "גם אם ליליאן הייתה הופכת להיות גנבת נשמות והיינו מתחתנים, לא הייתה לנו ילדה" עניתי בזעף
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"גם אני, אבל זה כל כך יגיע לה." אמרתי בקול חולמני. "בכל מקרה, קיילי, אני הייתי מאוד שמחה לשמוע מה את עושה פה, אבל אני חייבת לדעת, לאן את הולכת?"

-טיארה-
שמעתי את המשפט הזה, ומתברר שעוד כמה נוסעים בזמן הצליחו להגיע בשלום. קמתי מהאדמה בתחושת סחרחורת חזקה, הכנסתי לדיימן אגרוף חזק בגב ונעצתי בו מבט זועם.
הבטתי בקיילי ברחמים מסויימים, ואז בדארה.
"הבנתי." אמרתי בשקט.
"אתם גנבי נשמות."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
גלגלתי עיניים "כל הכבוד" מחאתי לה כפיים "את ממש גאון"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
- קיילי -
"הממ," מלמלתי בזהירות,"אני צריכה לשירותים?"
לפני שמישהו הספיק לעצור אותי ברחתי משם, ונראה שהם התרכזו בנוסעת בזמן האחרת - כי היא בדיוק התעוררה.

- דיימן -

אגרוף, לא אגרוף, בנות תמיד מראות את היחס שלהן אותו דבר...
התייצבתי מיד באחד מנתיבי הבריחה, כפי שעשו טלרין ודארה. טיארה הייתה חסומה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-טיארה-
"אנילאגנבת..." אמרה דארה בקול שקט ומיוסר. הרמתי גבה. שנאתי אותה. גנבת נשמות מסריחה. בוגדת...
סידרתי את המחשבות שלי ברוגע. "יש לי משימות דחופות יותר מלהרוג גנבי נשמות עכשיו, דארה, תני לי את הנשק שלי ואני אלך להשלים את המשימה שלי." אמרתי בקול תקיף. טלרין נראתה המומה לגמרי. "למה שניתן לך את זה?" נחרה בבוז. היא העיפה מבט לעבר דארה, ליתר ביטחון.
בתנועות איטיות, שלפתי את אקדח הקולט שלי (הי, 3 נשקים לכל דמות, 3 לנוסע בזמן פליז? לא חושבת שזה משנה למישהו איזה סוג, אבל זה קולט פיתון תופי חתיך ביותר)
כיוונתי אותו אל דארה בזעם אצור.
"את יכולה לתת לי אותו מרצון או בכוח. אני אגרום לעיניים שלך לצאת מהחורים המזוהמים."
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(פרדוקס, פרדוקס, פרדוקס!!!!!)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"להרוג את דארה, אתה אומר? אתה מבין, זו הבעיה שלי" אמרתי ברוגע ועיקמתי את פני"אני קצת חייבת לה ברגע זה, חוץ מזה אני לא נוהגת לשחרר גנבי נשמות מטורפים לחופשי, או לבגוד במי שאני חייבת לו. אני לא עוזרת לגנבים" מייטי פתחה את פיה כדי להגיב"דיימן הוא מקרה מיוחד! עניתי לה לפני שהספיקה לדבר. "הוא טוב בפנים..." מלמלתי לעצמי. "אז, יש לך סיבה טובה למה לעזאזל אני צריכה להשאיר אותך בחיים?" אמרתי, משושעת מכל הסיטואציה.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
- דיימן -
"היא מאיימת עלינו עם במקבוק חתוך שחור?" מלמלתי. זו הייתה הסחת דעת גרועה למדי, אבל טיארה התייחסה אל המתכת המוזרה כנשק קטלני. היא העיפה בי מבט קצר ומזלזל, ובאותו הרגע דארה בעטה במפרק היד שלה והמתכת המשונה נפלה על האדמה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-טיארה-
דארה בעטה בקלילות את הקולט שלי. לעזאזל.
ראיתי שהיא עומדת להסתער עליו, אבל היא הביטה בצורה מוזרה, כאילו מחקה שאני אעשה משהו.
ניצלתי את ההזדמנות, שורש עץ התלפף סביב הרגל שלה והפיל אותה, זה היה שורש קטן של אברש ולא דרש ממני מאמץ, אבל דארה נפלה על האדמה. היא בהתה לרגע בהלם, אבל התאפסה די מהר ותפסה בידה את השורש. ברגע שהיא תלשה אותו תפסתי את הקולט, ובלי לחשוב יריתי ברגלה. היא צרחה בכאב, טלרין ודיימן הביטו בה המומים. כיוונתי אליהם את הקולט ורצתי למסלול שקיילי נעלמה בו.
-דארה-
"תתפסו אותה!" צרחתי. "טלרין, רק תתפסי אותה!" הרגל שלי היתה מכוסה דם וכאב צורב שיתק אותי.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
- דיימן -
הנשק שלה היה מחריד, ומדהים באותו הזמן. מעולם לא ראיתי דבר קטלני כל כך. דארה צווחה בכאב וטלרין הסתערה בעקבות טיארה.
"דארה." מצמצתי,"אני חושב שצריך להוציא את הגוש הקטן מתוך הרגל שלך."
"אני אוציא אותו." היא נהמה מבין שיניים חשוקות.
"מעולה." שלפתי פגיון אחד והרמתי את משלח-הגלים-החשמליים של טיארה."אני הולך לעזור לטלרין."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
-דארה-
דיימן פרץ את חומת העצים במרדף אחר טיארה. סיננתי קללות כששולי טווח הראיה שלי השחירו. המשכתי לאבד דם, לא כמו פגיעה של חץ. לעזאזל, אני צריכה לדאוג לעצמי טוב יותר. גיששתי אחר התרמיל שלי שהיה מושען על עץ, הוצאתי את התחבושת הישנה שלי והבטתי ברגל. דם המשיך לזרום, אבל החץ המוזר עדיין היה נעוץ ברגל שלי.
קיללתי שוב. אחת מהפעמים היחידות שהייתי שמחה לכשף.
ואז נזכרתי בטיארה. בת אדם. חצי מכשפה-חצי כשפית.
עצמתי את עיני. התרכזתי בשורשים שטיארה זימנה. כשפקחתי את עיני, הם החלו להתנועע.
התנערתי, התרכזתי בהוצאת החץ הקטן בעזרת פינצטה מאולתרת.
כשסיימתי, בחנתי את החץ. הוא היה נראה כמו פסלון קטן עשוי מתכת מוזרה שלא ראיתי לעולם. המשכתי להזיל דמעות על מר גורלי ולתהות למה יש דברים כואבים כל כך.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
קפצתי מעל שורש שצמח רק הרגע, טיארה העיפה בי מבט קצר ובתנועה זריזה שורשים נוספים ניסו להכשיל אותי.
"היי, מכשפה, את לא היחידה שיכולה לעשות כשפות!" צעקתי עליה ובתנועה מהירה יצרתי חומה של קרח מולה.
היא הסתובבה וכיוונה את הדבר עם החור השחור אלי.
לא רציתי להסתכן, ראיתי מה זה עשה לדארה, זה ירה עליה משהו שנתקע לה ברגל, זה יותר גרוע מחצים.
הורדתי באיטיות את חומת הקרח, טיארה צעדה לאחור כשהחור השחור עדיין מכוון עלי.
זימנתי את המים מחומת הקרח והעפתי אותו מהידיים שלה, היא התחילה לרוץ.
רדפתי אחריה בנסיון להספיק לשניה אחת להרגיש את המים שבגוף שלה, אחרי כמה נסיונות כושלים פשוט יצרתי שוב חומת קרח, ואז השתלטתי עליה.
"אסור לי להרוג אותך" רטנתי וניגשתי אליה, מכריחה אותה לצעוד לעברי.
"ונחזור אל דיימן ודארה" הצעתי לה בשניה שדיימן הופיע מבין העצים.
הבטתי בו בזעף "תודה רבה על העזרה"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"אין על מה," חייכתי."אם לא היית יודע שאני מאחורייך, מי יודע מה היה קורה."
טלרין הזעיפה את פנייה, אבל לא ענתה. היא בחנה את טיארה בעיניים מצומצמות."את הנשק.אליי."
אלא שאז טיארה עשתה משהו דווקא מקובל יותר ; אלא כל כך בלתי צפוי שטלרין לא התגוננה. היא חבטה בראשה, טלרין נפלה לאחור ווודאי היה מתפתח קרב, לו שמענו קולות נוספים לידנו.

(אתם מוזמנים.)
אקו לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אני רוצה להיות הקולות! :P)

שמעתי ממרחק מה ממני קולות דיבור, אם כי לא יכולתי לקבוע כמה בדיוק דיברו. הסקתי שיותר משניים.
התקדמתי באיטיות לעבר קולות הדיבור, מרוצה מכך שהצלחתי להיות שקטה, כך שלמשך כמה שניות לא שמו לב אליי ויכולתי לשמוע במעורפל.
אבל אז החלקתי בשלולית שאני יכולה להישבע שלא הייתה שם קודם וכמעט שנפלתי לתוכה.
הצלחתי לאזן את עצמי ברגע האחרון, אבל כבר הבנתי שלפי תזוזת השיחים שהם שמעו אותי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"ממש נמאס לי מאנשים שבאים מהעתיד!" הכרזתי ושלחתי חבל מים אל בין השיחים שרשרשו באופן מודגש להפליא. "מי שם? אה, שרלוט, אותך לא ראיתי הרבה זמן. מה את עושה פה?" שאלתי אותה בתהיה, אבל הייתי מוכנה לתקוף אותה, יכול להיות שגם היא באה מהעתיד והיא רק נראית כמו שרלוט.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(כיפה כחולה, למה הפרטים של הדמות שלך לא מופיעים עם הפרטים של כולם? קצת שכחתי מה האופי שלה..
ואריה, חחח אני מאוהבת ♥)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אריה, לכיפה כחולה יש דמות שבאה מהעתיד, ואני די בטוחה שהיא התכוונה אליה :P)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אם ככה, דמויות מהעתיד זה ממש מרגיז!
את יכולה לשאול אותה? אם היא התכוונה לדמות מהעתיד, אני אתקן)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(פעם ראשונה בחיים שאין לי מושג מה להגיב :O
מה להגיב?)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(יאיי לוחמת, ברוכה הבאה למועדון :) את תמיד יכולה לכתוב שדיימן חתיך בצורה בלתי רגילה והוא עושה לך את זה.)

- קיילי -
היער, שנדמה כאילו הוא נמשך בלי סוף, נותר מאחוריי לבסוף. עמדתי על צוק, וההרים נצצו באופק הסגלגל, שנצבע בצבעים של שקיעה.
היום הראשון שלי בארץ הפרימיטיבים עומד להסתיים.
כמעט באנחת רווחה התחלתי לרדת במדרון, כשלפתע התנשא מעליי צל.

(מישהו?)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(או כמובן, להחליט שבא לך להרוג את דיימן ולהתנפל עליו בסכינים שלופות, גם זו אפשרות...)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אריה התכוונה שבא לך להרוג אותו מרוב שהוא חתיך ואת מרגישה שאם הוא לא יעלם, לא תצליחי לעמוד בזה.)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(לוחמת, מצטערת מראש)
טיארה וטלרין הביטו בנערה שהופיעה משום מקום. נמאס לי להמם את טיארה, אבל לא הייתה הרבה ברירה. והיא הייתה יותר מדי לא צפויה. גם הפעם, היא הייתה איטית מכדי לחסום את הבעיטה במצחה בזמן, והתעלפה.
"יש לי כמה עניינים לסדר." נעצתי בטלרין מרפק משועשע,"אני בטוח שתסתדרי, אחות."
היא הזעיפה אליי פנים." שלא תעז - "
אבל התגובה היחידה ששמעה, היתה הדי צחוק.

ליליאן! צעקתי את שמה במחשבותיי חזק כל כך, והתפללתי שתשמע. הרגשתי את הגעגוע בכל תא בגופי.
איפה את, אהובתי?
שוטטתי ביער במהירות, דרוך ומקשיב. אני אמצא אותה בסוף. אני תמיד מוצא אותה בסוף.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(זו לא ממש בעיה, אבל אין סיכוי שתצליח לעלף את טיארה בכל פעם בקלות, היא לא סתם עומדת ובוהה והיא לוחמת חזקה.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
לא היה אפילו טעם לגרור את טיארה בחזרה למקום שבו היינו, המקום היה טוב למחנה. כמה עצים הקיפו אותנו, וסיפקו הגנה אבל לא איפשרו לאחרים להתקרב שלי שנראה או נשמע אותם.
קשרתי את טיארה בעזרת כמה שרכים חזקים ווידאתי שהם לא מחוברים לקרקע, כדי שהיא לא תוכל להשתמש בהם.
הרמתי מבט לשמיים, השמש התחילה לרדת. רטנתי לעצמי בשקט על כך שאם דארה או דיימן לא יגיעו לפה אני אצטרך להדליק את האש ויצאתי לחפש עצים טובים.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הוא נראה כשוקל את המצב (קוותה, תרגיש חופשי להגיב, אתה יודע...), מתוך שניות השקט האלו שמעתי ריצה,
רחוקה מספיק כדי שזה לא יכריח פעולה מיידית, אבל איתו.. בחנתי עוד פעם את הגנב. איתו עדיף שלא להסתכן.
"מייטי?" שאלתי, נראה שהיא גם הבחינה. הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וניהךלנו עוד שיחנה ללא מילים.
'אני לא רוצה ללכת.. אני יכולה לשמור, תתני לי' 'מייטי, הוא מסוכן, אני לא מאשירה אותך לבד איתו!' 'ליליאן, את יודעת שזה שטויו-' 'מייטי! זה סופי! אני לא מסכנת אותך!'
היא נפגעה, אבל לא יכלתי לקחת את הסיכון, אין לי שמץ מה הוא באמת יכול להעשות ושום כוונה להשאיר אותו לבד עם מייטי. "אני מצטערת מייטי.." אמרתי, באמת הצטערת שהייתי כל כך תקיפה.
"זה בסדר" היא אמרה בקול רפוי ורצה לכיוון הרעש.

(ליילק, שלחתי לך את מייטי, מייטי את אמורה למצוא את ליילק)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"אני..." גרוני היה יבש מידי. מוחי היה ריק מידי.
"אני יכול לתת לך את כל מה שיש לי. יש באבן הזאת עוד 7 נשמות. כפפות הבליידים שלי מושלמות. אלה דברים שישמרו אתכן בחיים." גרמתי לרוח לפרוע את שערי. "למה לך לסכן את החיים למען מישהו אחר? היא לוחמת חזקה מספיק כדי להגן על עצמה, והיא ממש שונאת אותך." אילתרתי בפראות. "אחרי שהצלת אותה, היא קיללה אותך במשך שעות."
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
לא הבנתי למה דווקא אני צריכה ללכת. הרגשתי כאילו ליליאן מענישה אותי על משהו.
לרגע הקולות נעלמו, ונאנחתי בזעף לפני שהחלטתי לחזור ולהודיע לליליאן ואולי לשקר שלא מצאתי אף אחד, והבטתי אחורה לעבר השביל היבש שהוביל אותי לכאן ואז נפנה לצד כשהבנתי שהקולות לא באמת נעלמו.
הפעם כמעט זיהיתי את הקול, למרות שהיה די מרוחק.
או שאולי אני טועה?
בכל מקרה, חזרתי למסלול הקודם וצעדתי צעד אחד אחורה ורצתי קדימה. הפעם יכולתי להרגיש שאני לא באמת מתאמצת, שהרגליים שלי כאילו נושאות אותי בעצמן והאדמה אפילו לא נראית כאילו אש שרפה אותה, כמו שבטח יכולתי לראות בכל שאר הפעמים בהן רצתי, אם רק הייתי מביטה לאחור, שדרך אגב- הייתה טעות. כמעט התנגשתי במשהו.
מישהו.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
נרתעתי לאחור כשמישהי התנגשה בי. אבל הופתעתי באמת לראות שוב את מייטי. לא ראיתי אותה זמן רב. היא נשארה אותו הדבר - די נמוכה, עם שיער שחור חלק עד הכתפיים ועינייים ירוקות ענקיות.
במיוחד זכרתי את האש שלה.
נראה שהיא הופתעה לא פחות ממני. נשימתה נעתקה לרגע ואז היא שאלה בהיסוס, כשבעיניה מתערבלת תערבות בלתי מזוהה של כעס-תדהמה-ועוד כל מיני דברים שלא הבנתי."דיימן?"
"היי מייטי," חייכתי חיוך ידידותי ככל שהצלחתי, וקיוויתי שזה לא נראה כמו קו עקום על הפרצוף, כפי שהרגשתי."את יודעת איפה ליליאן?"
"בוא." היא אמרה בשמץ מרירות ברור."אני אקח אותך אליה." היא השתהתה לרגע ואז הוסיפה."..."
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
היא לא הראשונה, עניתי בראשי.
הוא מחליא אותי הגנב הזה, כל ההופעה שלו שידרה נחש. יצור חלקלק שאין לבטוח בו.
"זה כל כך מתאים לגנבים" אמרתי בבוץ "למה לי לסכן את עצמי בשביל משהו אחר? למה לא? על מה כל המלחמה הזאת אם לא על לסכן את עצמך לשם מישהו שלא יכול? את פחדנים בעצם על זה שאתם לא מוכנים לעשות את הצעד הזה. כמו עלוקות, חיים על נשמותיהם של אחרים. בשביל זה נתנו לך את הכוחות האלה? בשביל לצבור כוח ולחיות כאיזה זן עליון מעלינו?" הכרחתי את עצמי להביט בו, שתקתי. "למה בכלל? להיות גנב? 7 הנשמות שעלייך עכשיו- אלא שהצעת לי- למה החיים של האנשים שהן נלקחו מהן יותר חשובים משלך, אה?" נענעתי ראש והעברתי יד בשיער.
"אני לא אוהבת להרוג אויבים של אחרים." אמרתי, כי זהו זה, זה הדבר היחיד שמונע ממני להרוג את ה... יצור הזה. אין לי שום רצון לחוס עליו, שום סימפתיה, שום צל של ניסיון להפוך אותו, להראות לו את האור.
הוא רוע מוחלט.

הוא חייב למות.

(אבל יש איזה מלאך-אהמ,אנג'ל,אהמ- שלא נותן לי לכתוב שהיא הורגת אותו!)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"טלרין עדיין שונאת אותי, נכון?" שאלתי אותו.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(*מגלגלת עיניים* פקפקת בזה לרגע?)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
השתהיתי לרגע."לא, היא לא שונאת אותך." אמרתי לבסוף.
מייטי לא הגיבה תגובה של ממש. היא פשוט שתקה, פניה חתומות.
"היא כאן." היא הצביעה בידה על קווצת שיחים.
"תודה." המילה התגלגלה על לשוני בצורה לא טבעית. החלקתי בין השיחים ו...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(כנראה שדיימן פקפק בזה :P
מה יקרה אם מייטי תחבק את טלרין?)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(היא תימס לרגליה ^^)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(טליה, לא להגזים.
מייטי פשוט תחטוף פנס בעין, לא יותר מזה.
בעצם, אולי יערף לה הראש, אבל אין שום דרך לדעת...)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(בתרגום לעברית, מייטי, טלרין היקרה מתכוונת לנשיקה.)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(חיחיחי!)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
הוא חשב, ואמר, הוא בעצם התחיל לומר כי לפתע קול נשמע מהשיחים ולפני ששמתי לב, זרועות גדולות ושריריות עטפו אותי, וריח מוכר מילא את נחיריי.
"דיימן?" שאלתי מנה לעכל מה קורה כאן בדיוק.
"כן אהובתי?" הוא של והקול שלו היה כל כך רך, ואוהב, שכמעט נתתי לעצמי להשתכר. הוא הרפה מהחיבוק ותפס לי את הקו לסת, מקרב את הפנים שלי לשלו.
"דיימן, מה לעזאזל נראה לך שאתה עושה?" אמרתי, וניסיתי להוריד את הידיים שלו, אבל הן היו תפוסות חזק והתחילו להכאיב לי מעט. אבל הוא הרחיק את הפנים שלו בבלבול.
"אנחנו נפרדנו דיימן, מה אתה חושב? שתוכל פשוט לקפץ לפה בשמחה ולכבוש אותי אחרי שנפרדת ממני כדי ללכת לחפש את עצמך עם טלרין?" אני חושבת שהוא עדיין לא בדיוק קלט מה קורה, ניסיתי לנצל את זה כדי לחלץ את הפנים שלי מידיו, אבל האחיזה שלו רק התאדקה יותר.
"דיימן, עזוב אותי! אתה מכאיב לי!" אמרתי וניסיתי להוריד את כפות הידיים שלו שבשלב הזה תפסו אותי בפראות בעוד הוא מביט במבט מבולבל.

בנקודה הזו הגנב ראה לנכון להתערב.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(לא!!! נעמה!!! מה עשית ממנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! דיימן האומלל שלי T_T זה בכלל לא היה אמור להיות ככה!!!!!)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(מישהו מתנדב לפגוש את קיילי?)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(את אמרת לי להגיב! אם את לא רוצה ככה תשלחי לי הודעה איך את רוצה!)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אז זה דיימן. ראיתי אותו פעם, הוא נלחם בדארה בחדר הלבן.
"אוו'ץ. מריבת אוהבים. זה בטח כואב. אני חושב שאני אשאיר אתכם כאן..." מלמלתי. ניסיתי להתרחק מהם ביעילות, אבל דיימן הביט בי. "מי זה ליליאן?" שאל אותה.
היא נעצה בי מבט זועם. "זה גנב נשמות מסריח."
משכתי בכתפיי. כנראה שהיא צודקת. לא התרחצתי המון זמן. בלייד אחד נשלף מהכפפה בצליל מתכתי.
"אני מציע ש...תתרחקו...ו..." מלמלתי, ובמשב אוויר נעלמתי משם לכיוון שממנו דיימן בא.
וזו היתה הפעם הראשונה שבה המראה של דארה שימח אותי כל כך. היא היתה שרועה על האדמה, ודם הכתים את רגלה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
כשגמרתי לטפל ברגל שלי רציתי לבכות. אף פגיעה לא כאבה לי ככה, או פצעה לי את האגו.
טיארה הזאת יותר גרועה מליליאן בקיצוניות שלה.
רשרוש מבין השיחים גרם לי לקפוא. אם זה עוד נוסע בזמן מוזר, אני גמורה.
"דארה." אמר נץ בקול מוזר. החזה שלו היה נקי מפצעים, הוא אפילו לבש חולצה לא מחוררת.
באסה.
"היי נץ." אמרתי בהקלה מסויימת. לא היה לי מושג למה טלרין או דיימן או מי שזה לא יהיה שנץ היה צריך לעבור לא עשה משהו, אבל לפחות הייתי רגועה. הואל א יהרוג אותי מיד. הוא דביק מידי.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-8 חודשים
"היי." אמרתי בהרמת גבה. יכול להיות שהיא מתכננת משהו? זה לא נשמע רגיל. התגובה שלה זה בדרך כלל הנפת חרב שכורתת לי כמה אצבעות.
התקרבתי אליה באיטיות. הבטתי ברגל שלה. היא היתה חבושה אבל דם הכתים אותה.
"מה קרה לך?" שאלתי בשעשוע. "הפסדת בקרב? איך זה יכול להיות?" היא הביטה בי בכעס. "לא, ירו בי עם אקדח קשת מוזר. זה לא היה הוגן." היא נראתה שלווה בצורה מפחידה, אז התקרבתי אליה והתיישבתי מולה. "דארה...אני לא יודע מה לעשות איתך. את יכולה לעזור לי?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
רשימת מטלות:
1. לקום.
2. לענות לנץ על השאלה ההזויה בסטירה מצלצל, או טוב יותר, בכריתת ראש.
3. לקחת את גופתו לפסיכולוג.
4. להמשיך עם טלרין לקניות בכבר הקרוב. ומהר.
אני עדיין בבגדים קרועים מהקרב הקודם, (חצי ערומה כמובן, נץ לא ייסתפק בפחות מזה) ופצועה.
"הייתי מציעה שתפסיק לנסות להרוג אותי." הודיתי, "אבל זה מוגזם, טוב מידי בשבילך. ככה יש סיכוי שתהיה בי מספיק חמלה כדי לא להתנקש בך כשאתה ישן." האירוניה היתה ברורה. המשכתי בפרץ של אדישות. "הייתי מציעה לך לקרוע לרגליי ולהבטיח לשרת אותי כל חיי. יהיה כיף להתעלל בך. טלרין תודה לי." הייתי יכולה להמשיך עוד ועוד, אבל נעצתי בו מבט שהיה בו שמץ של חיוך. נזכרתי לרגע בלורן, בכבוד המאופק ששרר בינינו. הוא היה הרבה יותר מתנשא, אבל הוא היה יותר אנושי.
החיוך שלי כבה. נץ לא אנושי. הוא רק אוייב.
הוא נשם עמוק.

-בסיכום עם קוותה (שכתב את קטע זה, אבל מנקודת המבט של דארה, אוף קוותה המעצבן לא יכולת פשוט לכתוב את זה לבד?)-

"אני לא אצליח." אמר בקול שבור. כיווצתי את הגבות. זה בטח עוד תכסיס. אחזתי חזק בפגיון שלי, אבל לא הצלחתי לקום.
"את חזקה מידי כדי שאני אצליח להרוג אותך. נחושה מידי מכדי שאני אצליח לשבור אותך." הוא קם, ותפס בסנטרי. הוא הביט בי בזעם.
"ואני טוב מידי בשבילך."
רוח החלה לנשוב, פורעת את שיערי (ואת קרעי החולצה שלי).
ידעתי מה הוא עומד לעשות. לברוח. שוב. "אני לא אמרתי שאני מוותרת לך. אני לא סולחת." סיננתי.
"להתראות יפיפיה." הוא המריא לשמיים בצורה מרשימה מאוד. גלימתו מתבדרת סביבו. הוא התרחק במהירות.

-כאן נגמר הקטע של קוותה אבל הקטע הבא עדיין בהסכמתו המלאה-

זעם מילא אותי, הרוח המשיבה לנשוב בעוז והיתה לי הרגשה שלא כולה קשורה אליו.
הרגשתי בעוצמה ממלאת אותי. רציתי להשליך את עצמי לאוויר ולבעוט בו ולהכות כל סנטימטר בגופו על כך שהעז לוותר. על כך שהעז להיכנעף ועוד לא להודות בזה. בפניי! איך הוא מעז? פחדן!
"פחדן." לחשתי לעצמי בכאב. הקשת שלי היתה בידי תוך שניה. הצלחתיל התרומם על ברך עחת, כשרגלי עוד זועקת בכאב שכמעט עילף אותי.
וכך אפילו לא עומדת בייציבות, יריתי את החץ. הוא היה טעון בזעם המלובה שלי, בשנאה הלוהטת, בכעס הבלתי נשלט.
הוא נורה ליעידו. הוא פגע.
דם ניתז מהצוואר של נץ כשהחץ ננעץ בו בנקודת החיבור של הראש. הוא הסתובב, מביט בי בעיניים שנהיו אדומות לגמרי ונפערו לרווחה. חצי חיוך של השלמה הפציע על פניו המרוחקים, ואז הוא נפל.
נפל מגובה של חמישים מטרים כשחץ נעוץ בצווארו.
לא שיניתי תנוחה, הייתי קפואה לגמרי.
כמעט שמעתי את חבטת גופו שנשבר על הקרקע, במרחק גדול מידי מכדי לשמוע אות ובאמת.
נץ מת.
POLLO לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(>< ,מה הלך כאן?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(נץ נרצח! ^_^ הוא אישר את זה כי הוא לא יהיה בסימניה הרבה זמן בקרוב.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(הוא הרשה לך להרוג אותו? :O)
הבטתי בערמת העצים בזעף.
אני בחיים לא אצליח להדליק אש. איפה דיימן או דארה כשצריך אותם?
הבטתי בערמה בציפיה נואשת שתידלק לבד כשפתאום שמעתי משהו ממרחק של כמה מטרים טובים.
שלפתי במהירות את החרב ואחרי שהעפתי מבט בטיארה כדי לוודא שהיא לא תזוז יצאתי לבדוק מה זה.
הייתי מוכנה אפילו לזה שמשהו דומה לכדור השחור שטיארה ירתה בדארה יפגע בי. אבל באמת שלא ציפיתי לראות מישהו.
בעטתי בבטן של מי ששכב על האדמה כדי להפוך אותו על גבו.
הבטתי בו בהפתעה מהולה בשמחה לאיד. חץ בקע מהצוואר שלו.
הוצאתי אותו ובחנתי אותו למשך כמה שניות. אחד החיצים של דארה, אז היא חיה, לפחות מספיק כדי למתוח את הקשת שלה. ולפי המרחק מהמקום שבו היא נשארה, היא דווקא בסדר גמור.
צחקקתי ולקחתי את החץ איתי כשחזרתי אל ערמת העצים.
"ברכותי דארה" מלמלתי לעצמי כשאני נאבקת שלא לצחוק שוב.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
עמדתי מעבר לשיחים כששמעתי את ליליאן מדבר עם דיימן. לא הצלחתי לראות אותם, אבל כן שמעתי את מה שקרה. דיימן כנראה לא באמת השתנה, כמו שהתחלתי לחשוד. נשכתי את שפתי, ובלי רגע של חשיבה יריתי מעבר לשיחים כדורי אש למקום ממנו בקע קולו של דיימן.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
התחמקתי מכדור האש ברגע האחרון. מייטי. ברור שזו מייטי.
התרחקתי מליליאן, פניי מסכת האדישות המפורסמת שמעולם לא אכזבה אותי. כעסתי על עצמי. כעסתי עליה. כעסתי על כל העולם הדפוק.
טוב שאי אפשר לראות מחשבות מבעד לפנים חתומות.
נשענתי על גזע עץ ונשכתי את שפתיי. מה אני עושה עכשיו? אנשים הם מאכזבים. וטלרין... אנחנו כבר לא כמו פעם. היא עם דארה, אחוות נשים וכל השטויות. וליליאן? גם היא לא כמו פעם. הרמתי את ראשי והבטתי בה.
היא הסתכלה עליי, מצחה מכווץ בהיסוס ובבלבול. היא הייתה יפיפייה בדרכה המיוחדת. ועקשנית. נדמה לי ששכחתי עד כמה היא עקשנית כשאיבדתי את הזכרון.
מייטי הסתערה והתייצבה בינינו, כפות ידיה מעלות עשן. היא העבירה בינינו מבט חשדני.
לא; אני לא אחזור לטלרין ודארה.
הגיע הזמן למצוא בן ברית חדש.
"אני חושב שהגיע הזמן שאלך." הרמתי גבה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים

(אוי, טלרין, אני מצטערת :'(
טלרין!" אמרתי בהקלה. היא הגיעה מהמקום שממנו הגיח נץ, ולא יכולתי להתעלם מהפחד. קמתי מהאדמה בנוקשות ונעמדתי בצורה קצת יותר יציבה. הכאב ברגל שלי היטשטש, שוב הקטע המוזר הזה, שהיו לי חשדות שקשור לסבל שעברתי בגלל נץ.
"סוף סוף עשית את זה. חשבתי שזה יימשך לנצח!" היא אמרה בחיוך רחב והושיטה לי את החץ שלי. בהיתי בו. לא רציתי לחשוב על המראה של הגופה של נץ, מלאה בדם וחיוורת. הבז שלו בטח עומד על המשמר לידו...ואז נזכרתי בכאב הרב שהוא גרם לי, וסילקתי את המחשבה.
"גם אני," אמרתי בכבדות. לקחתי את החץ שלי וניקיתי את הדם. סיפרתי לטלרין על מה שקרה בזמן שהיא ודיימן רדפו אחרי טיארה. מממ. ללא הצלחה.
היא הקשיבה בהבעה מלאת תדהמה וצחוק, שילוב כמעט בלתי אפשרי כשמדובר בטלרין. "הוא ביקש ממך להרוג אותו?"
משכתי בכתפיי. "הוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות. ואז הוא אמר שאני יפיפיה וברח. לא הייתה לי ברירה." אמרתי. טלרין טלטלה את ראשה. היא אמרה שהיא איבדה את דיימן בשלב כלשהו וכדאי שנלך לחפש אותו לפני שהוא יסתבך בצרות נוספות.
שתינו הסכמנו שקורים דברים מוזרים ומטלטלים מידי בזמן האחרון.
קיוויתי שאחרי שנפגוש אותו נוכל למצוא כבר את הכפר הקרוב. אני באמת צריכה בגדים חדשים-לא קרועים או מוכתמים בדם. בדרך עצרנו ליד אגם קטן ובו מילאנו את נאדי המים שלנו. אני העדפתי להתרחץ לפני שמגיעים לעיר כדי שאנשים לא יברחו ממני בצרחות ויסכימו למכור לי משהו. קלעתי צמה שירדה מצד ראשי על הכתף שלי. אנר הייתה מבקשת מאמא שתעשה לה את התסרוקת הזאת.
מצאנו את דיימן לאחר זמן ארוך מידי.
העובדה שליליאן עמדה לידו, עצבנית ומבולבלת, ומייטי בעמדת קרבף לא שימחה אף אחת מאיתנו. הייתה לי הרגשה שטלרין הולכת להתנפל עליה, אבל אני רציתי להתנפל על דיימן. הוא לא מסוגל להחליט? חשבתי שהוא בחר בטלרין. לתמיד. חשבתי שליליאן השלימה עם זה. היא חזקה יותר ממה שהיא נראת, היא יכולה להסתדר לבד. מה שדיימן עשה עכשיו נראה לי כמו בגידה כפולה. אחזתי בידה של טלרין גם כדי לעצור את עצמי.

ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אוף, אי אפשר לסמוך על המעצבנות שיעזבו אותי בשקט לכמה שעות.
"אתן ממש לא יכולות בלעדיי, הא?" נהמתי בכעס אל דארה וטלרין.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
התקרבתי אל דיימן בצעדים סהרוריים שהסוו לגמרי את הכעס שלי. עומד שם, מתכוון לנטוש את שלושתינו. הוא כל כך השתנה, זכרתי אותו חזק הרבה יותר אפילו כשהוא ניסה להתאבד. כעסתי כי הוא בורח, כי הוא מוותר, בדיוק כמו עם נץ. הרגשתי את שארית השפיות מתנדפת ממני.
הרמתי את היד כמו במחוות כניעה, והטחתי אותה בפניו של דיימן. הוא מעד, מסתבר שהכוח שלי התעצם, אבל הלחי שלו האדימה והוא נעץ בי מבט המום וזועם. ממש זועם.
לא אכפת לי שטלרין תכעס שאיבדתי שליטה, שליליאן תנסה להרוג אותי.
אני שונאת את דיימן.
אני שונאת את דיימן.
אני שונאת את דיימן.
"אני מצטערת." אמרתי בקול חנוק. "אני לא יכולה לסבול את זה יותר." חלפתי על פניו, וברגע האחרון הסתובבתי. "רק כדי שתתאפס. אני מציעה לך להמשיך עם טלרין."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
מצמצתי בתדהמה "סליחה?" שאלתי אותו בהלם.
גם כשהוא היה הכי מעוצבן עלי, הוא לא התנהג ככה.
לא ידעתי אפילו איך להגיב, אחרי כמה שניות פשוט פניתי ללכת. ואז הוספתי רגע לפני שהתחלתי לרוץ "דארה, אין שום טעם שיבוא איתי, אני לא רוצה שיהיה איתנו"
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(לוחמת ואריה, אתן מגיבות למחשבות שלי - זה לא הוגן. הוא לא אמר בקול לאף אחד שהוא מתכוון לעזוב אתכן.)

"אף פעם לא לימדו אותך להגיד שלום, הא, אחות?" חייכתי אל טלרין. אם הכוח שלה היה אש ולא מים, יכולתי להישבע שהיא הייתה מאדה את עצמה בטעות. היא לא הגיבה בכלל, אלא רצה בעקבות דארה ונעלמה.
ליליאן ומייטי עמדו בצד כמו פסלים. הן כבר ידעו שאני הולך ולא היה טעם במילים נוספות.
עזבתי את המקום, רץ במכוון בכיוון ההפוך מדארה ומטלרין. את טלרין הכרתי, וידעתי שתצטער. ודארה? דארה משוגעת על כל הראש, אז אין סיבה להשקיע מחשבות בתגובות שלה. במקום שאתעצבן על הסטירה, חייכתי בשעשוע. באופן עקום כלשהו, היא הזכירה לי את ליליאן.
את הפעם הראשונה עם ליליאן. היא תישאר ליליאן. אני את שלי עשיתי.
כשמצאתי מקום מתאים להקמת מחנה עצרתי. אלא שלא הייתי היחיד שחשב שזה מקום טוב - כי דמות שלא זיהיתי צצה מולי.

(עכשיו אין לי יותר מה להגיב, לא עם קיילי ולא עם דיימן, תזרמו אנשים!!!!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(לא ידעתי שזה מחשבות :O באמת פספסתי את זה, סליחה.)
-טיארה-
קמתי באיטיות מהאדמה. אז כן, מסתבר שנטשו אותי. וזה יותר משיכולתי לבקש.
דרכתי את הקולט שלי שוב, והמשכתי להתקדם ביער. חזרתי לכיוון שממנו ברחתי בצעדים איטיים והופתעתי למצוא שם גופה.
גופה חיוורת מאוד. הגבר שהיה פעם חיי לא היה נאה במיוחד. הרוע השתקף בעיניים שלו.
זיהיתי פגיעת חץ וקישרתי אוטומטית לקשת על גבה של דארה. זה בטח בגלל שאני חושבת עליה, הרי להרבה אנשים כאן יש קשת.
וחוץ מזה, דארה מסתובבת עם גנבי נשמות. היא לא תהרוג גנב.
במשך שעות רק פסעתי לאיטי כשמחשבות על דארה ועל הכעס שלי מעסיקות את מוחי.
אבל המשכתי להתקדם בקצב יעיל, וההרים הגבוהים התגלו מעבר ליער.
היכל הזכרונות.
(קיילי, אם את "לא יכולה להסתדר בעלדיי"... את מוזמנת. *צחקוק מרושע*)
-דארה-
אני וטלרין פסענו בשתיקה במשך זמן ארוך, כל אחת עם מחשבותיה האפלות.
"הנה. ידעתי שיהיה פה כפר." אמרתי בשקט והצבעתי על שביל שיצא מהעיר אל דרך סלולה נטושה מעט. טלרין הנהנה, והתקדמנו לתוך הכפר.
תהכפר לא היה גדול או מרשים, אבל הצלחתי למצוא חנות בגדים והסתערתי עליה בזמן שטלרין הסתובבה בשוק וניסתה למצוא פריטים שימושיים נוספים.
רוקנתי את שקיק העור שלי בידי. שבעה מטבעות כסופים ומטבע כבד מברונזה נפלו על ידי. טוב, אני נמנעת מהופעה פומבית בערים ובמקומות ציבוריים, אין סיבה שיהיה לי הרבה כסף. זאת השארית מהבית. אחרי הכל, שרפתי את רוב העיירה שבה נולדתי, ויש סכוי לא רע שאני פושעת מבוקשת באיזור.
זה לא שימח אותי הפעם.
קניתי בגדי מסע מאיכות טובה, מעיל עם גלימה וברדס (זאת שקניתי עם טלרין נעלמה איפושהו באיזור ההרים הקפואים בגלל נץ. אמנם האוויר מתחמם סוף סוף, אבל עדיין יש שלג ברוב המקומות.)
שילמתי במטבע הברונזה ויצאתי מהחנות בחיפוש אחר טלרין. לא זכרתי מה מצב הבגדים שלה, אבל חשבתי שכדאי שדבר על המשך הדרך...בלי דיימן.
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(אם אתן יכולות לרכך את זה זה יהיה נחמד ^^)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(לא ממש מתחשק לי מתוקה...בוגד בליליאן ככה...)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(את יודעת, כדי לבגוד צריכה להיות לו מישהי אחרת. לא משהו שקרה, למיטב ידיעתי.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(נטשת אותה וברחת עם טלרין! ואז אתה חוזר?! איך אתה לא מתבייש?!)
ליילק לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(היא הלכה עם מייטי! ציפית שאני אהיה איתה ועם מייטי? וזה לא טלרין (טוב), זה גם דארה (לא טוב). לסבול את דארה!!!! זה לא תענוג. ואני עוד בסדר - כי חזרתי אליה!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
(במקרה אני יודעת על תפנית מאוד מעניינת בעלילה...אז אל תשמח יותר מידי :)
ליילק לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(נעמה, אם את קוראת את זה, את מתה. מ-ת-ה.)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(היא לא מדברת על מה שאת חושבת. תסמכי עלי, היא לא.)
ליילק לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(אופס, טעות במוות. הכל בסדר :D)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(על איזו תפנית ליאן מדברת? על מה טליה מדברת? נוווו... מה קורה פה?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(זה כמו לגלות לכם את הסוף של הסיפור :'( בלייי ספויילרים! אבל אריה מוזמנת להגיב בהתאם לתגובה האחרונה שלי. העמ.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(אריה מבטיחה שתגיב כשיגלו לה! >.<)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
( >
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
(התוכנית התבטלה :\. היא היתרה קשורה לרצח דיימן וצבעוני לא נתנה לי. אריה. תגיבי.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-7 חודשים
בחנתי קשת מול פניו של אחד המוכרים, והוא היה חסר סבלנות.
"לא מספיק שזה לוקח הרבה זמן" הוא מלמל לעצמו חרישית כך שנאלצתי להתאמץ כדי לשמוע "זו גם אישה"
התאפקתי שלא לערוף לו את הראש במקום. דארה עדיין לא סיימה ולא התחשק לי לעזוב את הכפר בלעדיה.
הקשת נראתה טובה והיא הייתה יפה. בצבע שחור חלק עם עיטורים עדינים.
מתחתי את המיתר של הקשת ואז חטפתי חץ מאשפת החיצים ויריתי אותו לעבר כובע של אחד האנשים.
הוא חטף את הכובע של האיש והצמיד אותו לעץ כמה מטרים משם.
חייכתי ופניתי לבחון זוג סכיני הטלה שהיו מיועדים להיות מוחבאים במגפיים.
הוצאתי מטבע זהב ומסרתי למוכר תמורת הקשת והסכינים. הוא החזיר לי כמה מטבעות כסף ופנה להתעסק עם אדם אחר.
תליתי את הקשת ואשפת החיצים על הכתף ואז הכנסתי את הסכינים למגפיים.
הבטתי מסביב בנסיון למצוא את דארה. התחלתי לרוץ לעבר החנות שאליה היא נכנסה וכמעט התנגשתי בה מהצד כשהיא יצאה מהחנות.
"אה, יופי, אני לא צריכה לחפש אותך" חייכתי
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
"כן. נו, אני רואה שהבגדים שלך במצב טוב מאוד." לבשתי את הבגדים החדשים בתוך החנות והרגשתי מצויידת היטב. לשבתי גם את המעיל. הוא היה מצויין, לא מסורבל אבל מחמם ועמיד, עם הרבה כיסים. "הי, הקשת שלך דומה לשלי!" טלרין הושיטה לי אותה בגאווה. העברתי את ידי על הקשת. זה לא היה אותו העץ בדיוק. למעשה, אף פעם לא ראיתי עץ כמו העץ שממנו עשוייה הקשת שלי, עם עלים כסופים וזוהרים. אבל הקשת היתה משובחת למדי.
"טוב, אז חשבתי שכדאי שנגדיר לנו מטרות. אני לא רוצה להיפגש עם דיימן עוד הרבה זמן, ואני מניחה שגם את לא. ואני רוצה לברר מה הקטע הזה עם הנוסעים בזמן. יש לך עדיפויות משלך?"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אוי, נכון, דיימן.
שפשפתי את המצח, שקלתי ללכת לשם ולבעוט בו, ואז לחזור לדארה אבל וויתרתי על הרעיון מהר מאוד.
"בטח, נלך לברר מה זה נוסעים בזמן ולמה הם פה" אמרתי "ובדרך תוכלי לספר לי איך הרגת את נץ!"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-7 חודשים
"בטח." אמרתי ובחנתי את טלרין מכף רגל ועד ראש. רק עכשיו שמתי לב כמה אני רעבה. פניתי לדוכן קרוב, קניתי בשני מטבעות כסף חבילת בשר מיובש, פירות יבשים, אפילו גבינה וארבע לחמניות חמות. השפע הפתאומי חרפן אותי.
גלגלתי באוזניה של טלרין את הסיפור בעוד אנחנו מתקדמות לעבר ההרים.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אנננננננננננננננננננננננננננננננננג'ל!!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
תפתחי כבר פררררררררררררקקק!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-8 חודשים
למדתי היום להילחם בגרזן!! הכנתי שלושים קרוסגארדים והידיים שלי עצבניות!!!!!!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-8 חודשים
אנג'י...
עברו כבר חודשיים מאז הפרק האחרון! נו!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-8 חודשים
*משיכת כתפיים* אם זיכרוני איננו מטעה אותי, היו יותר מארבעה אנשים שנרשמו להיות נוסעים בזמן. כי כל מי שנרשם הוא פולו, כיפה כחולה, צבעוני, ו...ליאן? אני זוכרת שהיו יותר, אבל ייקח נצח למצוא את זה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
טוב...
טרחתי וקראתי את כל הפרקים של המשחק...
1. בעוד שלושה חודשים יש לנו חגיגה ענקית למשחק התפקידים הראשון בסימניה, שנה שהוא קיים!
2. ליליאן היא בן אדם בעל פיצול אישיות...
3. מייטי חצי קוסמת ^^
4. דארה ממש לא סגורה על עצמה... בת אדם, מכשפה, או כשפית אוויר?





5. אנג'ל, תוציאי. כבר. את. הפרק!!!!
אני רוצה להמשיך!
נונונונונונונו!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
דארה חצי מכשפה! רק כוחות הישרדות בגלל האמא הקוקו. אבל אחרי שהנוסעים בזמן יגיעו זה יישתנה, וזה יהיה כל כך מגניב ^_^

ואואואאוואאואואואוווו אני כל כך הולכת לארגן את החתונה של ליליאן ודיימן לתאריך הזה...וגם פוסטר ממוחשב של כל הדמויות בתנוחות מוזרות!
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-9 חודשים
זה לא פיצול אישיות!
אני פשוט לא מגניבה ליד דיימן.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
פיצול אישיות ועוד איך.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-9 חודשים
למה את חושבת ככה?
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
תקראי את הדיונים הישנים...
והבנתי איך שהדמויות השתנו במהלך כל המשחק...
זה פשוט מדהים XD
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אני הבנתי קודם :P
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אני חצי קוסמת! ^^
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
את לא חצי קוסמת :O למה הגעת למסקנה הזאת?
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
זה מה שארייה כתבה.


אנשים לא שולחים פרטים מחדש. באמת אין לי כוח כי המחשב הזה כל כך דפוק, ואני לא זוכרת מי אמור לשלוח פרטים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אז מייטי חצי קוסמת. סבבה...?

אנשים, דארה השתפרה בחץ וקשת ברגע שגבי נתן לי קשת של לארפ להתאמן איתה. אני די בטוחה שאני יכולה למצוא אתכם ולירות חיצים עד שהעצים ביער יצבעו אדום, אז בבקשה תהיו שחקנים טובים ונחמדים ותעריכו את העבודה של אנג'ל, ותשלחו את הפאקינג פרטים!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
מה באמת דארה אמורה להיות...?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
במבה וחצי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
דארה?
היא סתם פרה לא מגניבה... P=
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-9 חודשים
רגע, כולם צריכים להיות שתי דמויות?
אני חשבתי שרק מי שכתב שהוא רוצה להיות נוסע בזמן צריך לשלוח פרטים.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
נכון.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
פרה לא מגניבה? :O
אני קוראת לך לדו קרב! *נימת התנשאות*
והפעם אני לא אכתוב שאת מגניבה כמו תמיד!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
הבעיה היא...
שאת יודעת שאני אנצח...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אריה יקירתי, לא נעים להודות בזה, אבל לא היה קרב אחד שבו את תיארת את המהלכים המגניבים שלך נגדי.
אני אשמח לראות מה קורה כשאת כותבת לבד *צחוק מרושע*.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
זה עוד לא נגמר בינינו לוחמת!!
הפעם ניצחת, אבל אני עוד אחזור! *צחוק מרושע*
קיצר...
דארה היא לוחמת מגניבה (כן כן, אמרתי את זה, אבל היא עדיין פרה!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
*בהייה שפירושה "בעיות נפשיות זה נפוץ בסימניה, מסתבר"*
אוקי, למה היא פרה? *הרמת גבה*
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
מאיפה אני יודעת?!
כי ככה זה!
זו עובדה ידועה!
אבל תתנחמי, לא רק דארה פרה...
גם ליליאן, אבל ליליאן בנוסף גם לא מגניבה P=
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
המ. אז טלרין...טלרין... (מה יותר גרוע מפרה??)
מחובתי, איני יכולה לומר שליליאן פרה לא מגניבה. :\

הווו
כבשה!
טלה קטן!
טלרין הכבשה!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
לאאאאאאאאאא!!!!
*צרחה*
הכל, רק לא כבשה!!!
ש לי רעיון... יפנית!
יפנים הם מגניבים לחצי בנה הבאה ^^
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
בעיה קטנה.


את הפרק התכוונתי לפרסם היום. בעיקרון. בצאת השבת.
אבל המחשב נדפק ו... הכל נעלם. פוף. O:
במקרה הטוב מאוד הוא יחזור לפעילות מחר... אבל אני בספק - סביר להניח שהוא יחזור לפעול בשבוע הבא.
אזזזזזזזזזזזז אם בא לכם ומתחשק לכם - תשלחו מחדש את הדמויות הנוסעות בזמן כדי שהפרק יצא השבוע.
ואל תעשו בעיות, באמת, אני עם הלפטופ הדפוק של סבא ועצבנית מילא.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
את לא עצבנית רבע ממה שאני עצבנית עכשיו!
המפ! בריבוע!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אין לך מושג כמה אני עצבנית...

הסוף שבוע הכי גרוע איי פעם.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
המממ? ספרי...
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
יקירה, לפני לא הרבה זמן חזרתי משופינג, אוקיי? פאקינג שופינג, ולא שזה מספיק גרוע, זה שלא קנינו כלום וכל הארון שלי ורוד ובוהוו אני אפילו לא אוהבת ורוד!! :'(
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אוי לא :O
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אני אהרוג אותך והבעיה תיפתר אנג'י חביבה.
אז עכשיו את יכולה ללכתוב את הפרק מחדש ולחכות שישלחו לך, או לחכות למותך הקרב.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
תהרגי אותי. המחשב הזה גרוע מידי מכדי לסבול אותו.
POLLO לפני 12 שנים ו-9 חודשים
מבאס! ;(
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
המממ...
כל הארון שלי שחור, אפור וקצת כחול בהיר וכהה. וגם קצת ירוק =/
אבל אין לי ורוד...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אבל אם יש ורוד, אני אולי ארחם עלייך. את רוצה שאני אשמיד אותו כשאני הורגת אותך?
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
את בן אדם אופטימי ליאן...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אבל את לא ניסית אפילו לשחזר, נכון? *בכי קורע לב*
ד.ל.*: לפני 12 שנים ו-9 חודשים
לא, לא! בבקשה אל תפסיקי עכשיו!
כבר עברתם כל כך הרבה!
POLLO לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אנג'י, אל תתעצלי!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
האם יש פה קוראת פרקים מטורפת כמוני? :O
ד.ל.*: לפני 12 שנים ו-9 חודשים
כן, בהחלט!
האמת, קצת לפני, התחלתי לקרוא בערך שבוע שבועיים לפני הופעתה של דארה!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
איזו התרגשות!!!
לא נראה לי שאפילו אנג'י קראה את כל הפרקים של עולם חדש מההתחלה (אני הייתי הפסיכית היחידה) אז ברוכה הבאה!!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
טוב, אז ככה. בעקבות דילמה פרטית הגעתי למסקנה שאני לא אוכל לפרסם את הפרק מבלי לשאול את השחקנים הקבועים של עולם חדש מה דעתם.

אחד הרעיונות הוא כזה:

בעיקרון, כל הנוסעים בזמן שלכם מגיעים לעבר והכל כיפי וסבבה שאנשים שרוצים להשתמש בנשק מתקדם שהועמס עליכם בעמויות שפשוט יכולים לבוא ולחטוף לעצמם כמה מכם ולהתחיל להילחם אתכם, סביר להניח שהדמויות שלכם מהעבר והעתיד יתנגחו אחת בשנייה ויילחמו, וכך גם צאצאים.
כמה מכם שיקלטו שלשק עתידי יש סיכוי להועיל לכם (אהמטלירין-תחזרי-להיות-טליריןאהמ), וכל הבלה בלה בלה.
בעיקרון אני מתכננת להוסיף עוד מישהם לכל הקרב הזה, אבל בגדול, זאת האופציה הראשונה.

אז, האופציה השנייה תשפיע גם על העתיד של המשחק.
התיכנון הוא שבנסיעה השנייה בזמן, לקראת סוף המערבולת הזמנית מופיעות דמויות משום מקום... ו... בעיקרון הן פשוט תופסות את הנוסעים בזמן ומגיעות איתן שבויות בידיים שלהן.
המראה של הדמויות מוזר, אבל מוכר לכם; המדענים שתפסו אתכם לפני פרק זמן דיי נכבד במשחק, ועוד יותר במציאות.
יש לכם הרגשה חזקה מידי שאתם לא יכולים לתת למדענים לברוח עם הנוסעים בזמן, ובטח שלא עם הנשק העתידני שלהם... והקרב מתחיל, אבל משהו מאוד מעניין קורה באמצע :O

ואלו שניי הרעיונות, ואני חושבת שתעזרו לי להחליט, תוך פרק זמן מוגבל... (שלושה, ארבעה ימים גג, אבל המינימום יהיה ממש נמוך אם תעזרו לי להחליט) דמוקרטיה, אתם יודעים איך זה, ככל שתצביעו יותר לרעיון אחד הוא ייבחר מהר יותר.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
נשק עתידי*
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אופציה 1 נשמעת פחות רצחנית. אני לא אוהבת להיות שבויה ו\או חסרת אונים. גרר. ואנג'י, אחרי שהרוב יצביעו את תפתח את הפרק, נכון!?
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אופציה אחד.
כי יש נשק מגניבבבבבב!!!!
מאיזו שנה הם מגיעים?
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אה... ממש ממש ממש לא דמינתי אותה ככה...
POLLO לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אופצייה אחד.
כי יהיה יותר אקשן!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
לא הבנתי כלום. מדע בדיוני נשמע לי כמו סינית.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
לוחמת, באיזה אתר עשית את זה?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
מייטי, אין מה לא להבין, את מעדיפה שהנוסעים בזמן יהיו שבויים ושתצרכי לחלץ אותם או שהם יהיו חופשיים ושתי קבוצות של דמויות ילחמו?

והאתר הזה: dolldivine.com
הוא ממש מעולה. נעמה נתנה לי אותו.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
עיניים ירוקות!!!!!!!!!!!! ירוקות!!!!!!!!!! *צורחת*
ליאן, איך עשית לי את זה!!!!!
אח שלי יושב כאן וצוחק עלי!!!!!!! אני באה לחנוק אותך!!!!

טלרין נראית כמו פריחה, עם הפוזה הזו, איך יכולת?!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אוי, זה כל כך מצחיק ^_^
אין שם שיער שחור, כמו שדמיינתי אותה, ועין עיניים חומות-שחורות-ברזל, כמו שדמיינתי אותה.
חה חה, אני שמחה.
הפוזה לא באחריותי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אולי טלרין תיראה טוב יותר בתוכנה של המתנקשת החושפנית...המממ...אני אכין מחר.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אין לי דעה בנושא הפרק. לא משנה מה הוא יהיה אני אמצא את עצמי בוהה במסך...


תודה!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
לאלאללאלאלאלא!!! *מיבבת* תכינו דבר4 כזה לליליאן! (סורי צבעוני)
אני מתחננת! אל תשחטו לי את האשליות!!!!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
מתאים ללילי...
מוסיף לה הרבה אופי P=
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-9 חודשים
האופציה השניה
אנג'ל לפני 12 שנים ו-9 חודשים
טלירין ודארה נהרסו לי, אני לא אוכל לקרוא קטעים שלהם שוב מבלי להיזכר ב...תמונות האלו. ליאן, הרסת לי את הדמיון.

ובכלל דמיינתי את טלירין בלונדה, משום מה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
המשחק שוקעעע תתחילו לעשות את מה שאנג'י אומרת!
http://uploads.upng.co.il/b286b9f585325b0297206d.png
ליליאן.
תתעלמו מזה שהיא אלפית.
http://uploads.upng.co.il/fabc69f0b232c5ebdc0340.png
גוויניבר. ככה בדיוק דמיינתי אותה ^_^ וכן, עם עיניים כחולות.
http://uploads.upng.co.il/7846757f6d7701c88a56ef.png
ריי. בתור...גור. חמדמד.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-9 חודשים
האופציה הראשונה.

וליאן! הבטחת לי!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
גוון יפה, אבל דמיינתי אותה בצבע שחור.
ליליאן חמודה כזו (וממש לא נראית כמו אחת שמסוגלת בכלל להביס אי-פעם את טלרין, ובצדק, כי זה לא יקרה בחיים)
דארה יצאה די יפה, ברכותי ליאן! ^^
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
תודה ^_^ אנ יאנסה את טלרין היקרה שוב, אבל לאנשים אין צבע שחור נורמלי בעולם הזה!!
ונעמה, מה הבטחתי? הבטחתי שאני אפרסם את לילי!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
הממממ... איך עושים באתר הזה דמות או משהו כזה?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
http://uploads.upng.co.il/61e84ed61c8c1919189edd.png
אייר המקסימה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אייר פשוט חמודהההה!!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
טלרין המתוקנת!
http://uploads.upng.co.il/2dab9439d4bda9a74bfd5a.png
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
דמיינתי אותה בערך ככה, אבל יותר צעירה =\
ואני לא יכולה לראות את הצבע של העיניים...
אבל בכללי? מגניב!
מה יש לה ביד?
ליילק לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אני אוהבת את אופציה 2 :D
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אני אנסה לתקן את זה...ניסיתי ליצור כשפות מים באתר, אבל אני אעשה את זה פשוט בתוכנת עיצוב...
הוו
ואיך שחכתי את דיימן היקר!
http://www.up2me.co.il/images/52483082.png
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
דארה הנוכחית! http://uploads.upng.co.il/df161143af0d29b9d61cfc.png
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-9 חודשים
איכ! מה זה הדיימן הזה?! הדיימן שלי פי אלף יותר חתיך!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אז את בטח תמותי לע דיימן בשמלת בלרינה...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אני מסכימה עם צבעוני לגבי דיימן ><
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
ואיך של צבעוני נראה?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
ר ע .
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-9 חודשים
על מה אתם מדברים??? אני לא מבינה כלום!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
טוטסי, פשוט תבחרי באופציה המתאימה לך.

אגב, אני שוקלת לכתוב פאפניק (מישהו מוכן להגיד לי איך אומרים את זה נכון?) על דברים שקרו אחרי המשחק, בתוספת תמונות שאני אעצב ^_^
רק תגידו לי מי יהיה מעוניין לקרוא, כי לא שמעתי על פאפניק (ככה?) שנכתב על סיפור שלא נגמר...
בין הפרקים:
החתונה של ליליאן ודיימן (כן, צבעוני, הסיפור שלך, לא שלי, ליליאן לא זונה בסוף.) עם איורים מטרידים כגון טלרין בשמלה.
POLLO לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אני יקרא את זה ^^
ו..לוחמת, את ההערות הקטנות האלה בסוף, תשדלי
לא לשתף עם כול העולם.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אבל סיכמנו שהורסים לך את התמימות! *נעלבת*
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אומרים פאנפיק.
וזה נשמע ממש מגניב ^^ גם אני חשבי על משהו דומה לפני כמה פרקים...
מתי תתחילי לכתוב אותו?
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-9 חודשים
ליאן, הסיפור שלי הוא סתם איזה קשקוש שהמצאתי על המקום...
אני לא רוצה שום קשר אליו!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
אוקי, לנעמה אין קשר לדברים ההזויים ביותר שמוצגים בסיפור.
כבר התחלתי לכתוב. זה מתחיל בחתונה שלהם, כל הדמויות בגילאי 18-20.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
*הלם* בחתונה של דיימן וליליאן טלרין תהיה בבגדי ציד, ועם פיגיון מוכן כדי לרצוח את הכלה!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
לא יקירה, היא תהיה לבושה בשמלה כדי לצחוק עליהם, וגם כדי להרוג אנשים שהורסים את החתונה בשמלה קרועה כי זה מגניב.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-9 חודשים
טלרין תהיה לבושה בשמלה ביום שבו היא תתחתן = בחיים לא.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
בבקשה, תהיו אנשים נחמדים ומי שרוצה להיות נוסע בזמן, שישלח לי את הטופס הבא בזמן סביר עוד יומיים.

[02/10/2012 23:55:22] שקד בדר: [יום שלישי 02 אוקטובר 2012 23:54] angi:

<<< שם:
גיל:
מראה:
די אן אי שעבר שינוי (כוחות)/לא עבר שינוי:
כוחות (לאלו שהדי-אן-אי שלהם לא עבר שינוי אין):
רע/טוב(אין בין לבין!):
קשר משפחתי לדמויות במשחק:
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
יאי!
אקו לפני 12 שנים ו-10 חודשים
מיפ^^
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
למה לא טרחת למחוק את הזה של הסקייפ?? היית מונעת התפוצצות קלה כאן!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אופס, לא שמתי לב שזה שם O:
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
איזו התפוצצות קלה הייתה? אסור לי לשלוח למישהי את הטופס? גם אם זה בתחילת החודש ועכשיו סוף החודש? XD
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
:X
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אציו מוסר שהוא לא יוכל להיות נוסע בזמן, אבל הוא ישתדל להגיב בפרק הבא יותר.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אנג'י התכוונה ב"תהיו אנשים נחמדים" ל"תהיו אנשים נחמדים או שלוחמת תהרוג אתכם"
בבקשההה! רוצים פרק חדש! תשלחו טפסים!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
צריכה שישלחו טפסים. אין פרק. לפחות שיגידו אם הם לא רוצים.

הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
שלחתי...
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אני כבר מחכה לפרק הבא!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
מתי הפרק הבא?




ואיך מפנטזיה זה הפך לבדיוני?!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
זה פנטזיה על העתיד ^_^
ולפי מה שאנג'י אמרה לי, היא תפתח פרק אחרי שכולם ישלחו פרטים. העמ, נכון אנג'לינה?
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-9 חודשים
רק רגע..
כולם חייבים להיות הנוסעים בזמן?
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-9 חודשים
לא...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-9 חודשים
(לא, אנג'י אמרה שמי שרוצה להיות יכול להיות נוסע בזמן בנוסף לדמות הרגילה.
אה, ואנג'י תמות אם היא לא תפרסם תא הפרק בקרוב ^_^
דניאל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אז מי אמר שלורן מת??
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
חיחיחי, קוותה אבוד לך, החבר של דארה הגיע.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
לורןןןןןןןןןןןןן 3>
דניאל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
דארהההההההההה
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
לורן תעשה לי פןןןןןןןן!
דניאל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אני מעדיף לעשות לך קרחת :O
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-10 חודשים
דארה, יש לך חבר ולא סיפרת לי?! *חונק אותך בכשפות*
מי זה הלורן הזה? אני רוצח אותו.
דארה שלי!!!
דניאל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
חהחה
זה קרב אבוד.
דארה שלי מרצונה.
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
קוותה קוותה...
אני יספיק לרצוח את לורן לפנייך...
דניאל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
ממש. למיטב זכרוני בפגישתנו האחרונה אני השארתי אותך לגסוס במדבר D:
דניאל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
יודעים מה?
אני אומר שניתן לעלמה המדוברת לעשות את הבחירה בעצמה.
למרות שלשרוף אתכם יכול להיות ממש נחמד.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
מיותר, היא אמרה לי היום בבית ספר שזה לורן.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
למרות שיש לך שם של בחורה.


מצטערת.
דניאל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
תודה? O.ם
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
חה!!!!
וואי, אתם לא מבינים איך אני צוחקת...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
טלרין, תסתמי!
ו-אוו'ץ! "דארה שלי"!?!?!?
אני לא של אף אחד מכם, אנוכיים שכמותכם!
וקוותה, תיזהר ממני מאוד, כי אני חושבת שגם אתה היית מעדיף מישהו שמתנהג אליך בכבוד מסויים?
אני ארביץ לשניכם, ואז אני אראה מה כיף יותר.
עכשיו, דניאל, תמחק את זה כי אנג'י במילא בעצבים ואני בטוחה שאף אחד כאן לא נהנה ממריבה על הלב של דארה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
XDDDDD
התחרות על הלב של דארה! במשך החודשיים הקרובים, כל פעם שהם יחליטו להגיב.
בחיי, זה הולך להיות כל כך מגוחך...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אני לא מאמינה...זה כל כך לא קשור אלי!
למה אתם לא רבים על ליליאן? היא יפה ומושכת ובלי עיניים מלחיצות!
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
ועם חבר קנאי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הוא לא מספיק עקשן כדי לנצח אותם.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
סליחה, חמודה, עוד מילה אחת ואת אוכלת ושותה מקש.
ליליאן שלי ואך ורק שלי!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
*מגחכת*
דיימן יכול לנצח את לורן ומוח ציפור ביחד אם זה קשור לליליאן (לא שזה משהו, כן? שניהם לא חזקים במיוחד)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
בלה בלה בלה~
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הי! מישהו חשב על זה שאני יכולה לחסל אותם יפה מאוד גם בלי עזרתו של דיימן?!
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
עם כל הכבוד לשפתי הדובדבן שלי, אני מכסח את כל השניצלים גם בלעדיה. והיא משהו ראוי להלחם למענו ;)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
כן, בטח, מה שתגידי.
תיהי יפה ותשתקי, טוב?
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
תשתקי בעצמך! אפילו את הודית שאני לוחמת טובה!
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
גם להיות יפה זה חשוב. *מאוהב*
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
חחחחחחחחח סתם תכסחי את טלרין :D
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אה, כן? ככה?
דיימן בכלל מעז לחשוב שיש לליליאן איזשהו סיכוי מול טלרין?!
אז ככה, דיימן, להזכיר לך שטלרין למדה כמעט הכל ממך?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אני מציעה שנאגרן קבוצת טורנירים לקוחה מרעיון של חבר של פולו שלא נכנס לסימניה, המפרה זכויות יוצרים, ובה נקטוש אחד את השני כל היום ^^
זה יהיה כיף.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
להזכיר לך שגם את דיימן ניצחתי? ב ל י כלי נשק?

חיחיחיף, פתאום נזכרתי ביריקה ובפטיש מוגלה.



אז מי מקבל אתל דארה?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אף אחד לא מקבל את דארה, מי שרוצה מוזמן לקבל שלושה חיצים משתקים בראש.
אף אחד לא "מקבל" את דארה!!! בניגוד ללילי המקסימה, אני לא מוכנה שנגב נשמות חתיך יהפוך אותי לבובה שלו!
צבעוני, את יודעת שזה נכון. (למרות שאני עושה את זה רק כי שאלת מי מקבל את דארה)
פעם אף אחד לא היה יכול לערער על כך שליליאן היא הדמות החזקה והמגניבה ביותר, ועכשיו אנשים חושבים פעמיים.
די לרומנים,
קדימה לרצח חולני!
:O
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
סליחה, נעמה, אני מבקשת!!! את ניצחת אותו בהסכמתי המלאה!!!
(כשהתנאי של בחורה שנחטוף אותה זה בעיטה בי הרגליים, לא מסכימים? נו באמת...)

:P
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
*בין
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הי! אנחנו סיכמנו על החטיפה א ח ר י שנוצחת!

וליאן- עכשיו שדיימן הלך- ליליאן הולכת לחזור למקומה הראוי.

ושלא תחשבי אפילו להעלות את הרעיון התריבו על ליליאן עוד פעם! אני רואה את הגלילי ראש שלך מסתובבים!
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
כןכן, מה שתגידי.









מי מקבל את דארה?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
די
להגיד
את
זה!

טלרין אני אפליץ עלייך את נץ ולורן ואגנוב את המיקרופון הבלתי נראה לאנג'ל, ואצעק "מי מקבל את טלרין?!"
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
ליליאן שלי ושלי בלבד, אז כל הגברברים החתיכים- לשמור מרחק!

ובאמת, מי מקבל את דארה?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
איך זה קרה?!
בוהווו.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אני זה שמקבל את דארה, פשוט מפני שאף אחד אחר לא מספיק טוב בשביל לחנוק אותה או לענות אותה.
ואף אחד אחר לא מוכן לסבול את הנזק :O
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
האחד שיסכים למות עם סכין בגב... O.O
חיחיחי.
צריך לעשות טורניר בין לורן למוח ציפור...
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אני שונאת אותכם.

שונאת
שונאת
שונאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


התשובה הברורה מאיליו היא:
לא
אף אחד לא מקבל את דארה.
ולא את ליליאן.
וגם לא את טלירין.
ואפילו לנץ מרטין ולורן אין ממש הזדמנות לריב על דארה.



כיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
כולכםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מתיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! *________________________*

לוויתן.

איך אתם מעזים לפתוח דיון שאני עצבנית ועוד להתחיל לריב אחד על השני?! תראו עם מי אני מתעסקת פה, חבורת חצפוניםםםםםםםםםםםםםםםםם!!
מתים
מתים
מתיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
אני אתחיל בדיימן, כבר כמה חודשים שיש לי חשק להרוג את דיימן, ביי דיימןןןןןןןןןןןןןןןן!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
ידעתי שאלה יהיו התוצאות *אנחה*
למישהו יש פה מוחק הודעות למצב חירום? למה אין כזה בסימניה??
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
דיימן בן אלמוות!
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אנחנו עוד נראה עד כמה בן אלמוות הוא!


(אם לא הבנת ליילקושקה, אני כועסת!)
עיני זאב לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני לא משתתפת יותר, כי המשחק התחיל להיות מבלבל מדי, יותר מדי תגובות מכפי שאני יכולה לקרוא, להבין ולהגיב, אכפת לכם פשוט להרוג אותי או משהו?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
חבללל :_ _ _(
אבל לא שיתפו את הדמות שלך בכלל, את לא צריכה לקרוא את התגובות. את רק צריכה לדעת שאת בבריאת הצבעים, ולהמשיך משם.
עיני זאב לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מה זה לעזאזל בריאת הצבעים?!ֿ
עזבי, אני מעדיפה שפשוט תהרגו אותי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
קשה לך לקרוא פרק? באמת!! גרררר!
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
עיני זאב מוסרת: כן eקשה לי לקרוא פרק כשהוא באורך ספר שלם ושכל אחד כותב משהוא אחר וכל תגובה לא קשורה לזו שלפניה!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא, לא את התגובות, את ההקדמה של הפרק. כתוב שם.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא הכרתי את הדמות שלך, אבל באמת חבל שתפרשי מהמשחק. ברור שהתגובות לא קשורות אחת לשניה, כי כל אחד נמצא במקום אחר והסיפור שונה. אני לא מבין מה הבעיה לעקוב. בסך הכל צריך לקרוא.
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
קוותה, תודה על ההסבר הנרחב על פעילות המשחק תפקידים.
גם אינ וגם עיני זאב יודעות איך מתנהל משחק תפקידים.
אבל אנחנו, לעומתכם, לא מבזבזות את כל הזמן היקר שלנו על לקרוא תגובות שלא קשורות אלינו ולא תמיד (אני מאד מצטערת) מעניינות.

אני גם פורשת, אני אכנס אולי בדמות חדשה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
ואו, אני חייבת לומר שזה בזבוז רציני של דמויות.
אתן באמת יכולות- וגם אני לא קוראת את כל התגובות, כי חלק באמת לא מעניינות- אתן באמת יכולות להבין את זה שעד שלא כתבתן תגובה, לא קורה כלום עם הדמויות שלכן? לא צריך לקרוא בכלל אם לא הגבתן.
לדעתי אתן ממש לא צריכות לעשות את זה לאנג'ל, כשכל כך הרבה ילדים עוזבים את המשחק.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אם הן לא משתתפות הן לא ממש שוות את המשחק, בסופו של דבר אם הן יחזרו בדמויות חדשה גם אנ יאשלם, גם המשחק ישלם, ובסופו של דבר כל הנזק יבוא בחזרה אליהן. לא אכפת לי.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
אני אשמח אם תמחקי את הדיון -.-
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
~פרק 11~
הקרב נקטע במפתיע, האנשים בחדר הלבן מתחילים לפרכס בתנועות מפתיעות ומתעלפים אוטומטית ונראה כאילו משהו בלתי נראה לוקח אותם, השאר, לעומת זאת, מרגישים הדף כלשהו, הגג נפתח, ואיכשהו אתם משוגרים החוצה, המדענים שבחנו אתכם קיבלו את מה שהם צריכים, וגם חוששים לאנשי החדר הלבן.
אתם איכשהו מוצאים את עצמיכם נוחתים בעדינות - כנראה שהמדענים הם כשפים. או שלפחות ביניהם יש כשפי אוויר.
עובר זמן מאז, ומאורע אחר עתיד לבוא.
שניי ליקויי ירח צפויים, זה הליקוי הירח הראשון והשני צפוי חודש אחר כך.
כולם מתוחים; לפני כמה שנים, דקות ספורות לפני שהנוסע הראשון בזמן מת, עיניו נפערו ונבואה סופרה, על כך שלא כל הנוסעים בזמן הגיעו בנסיעה ה ראשונית ובשני ליקויי הירח האלו מגיעים נוסעים בזמן, מהעתיד, יחד עם חפצים עתידניים משונים שעלולים לפוצץ את כולם ולקרוע אותם לגזרים, מה שגם, חלק מהנוסעים ההם בזמן עלולים למצוא את הסבא רבא רבא רבא רבא שלהם במקרה.

אלו שמחקו להם את הזיכרון שלהם מוצאים את עצמם נקרעים לגזרים מבפנים וחלקם לא שורדים את התהליך.
יש להם שלוש אפשרויות, פיצוי על הזיכרונות האבודים.
א. להיזכר בהכל והכוחות יחזרו למצב הרגיל שלהם.
ב. למות סופית, אם המתמודד מעוניין להרוג את הדמות שלו.
ג. לאחר תהליך ארוך וכואב להפוך לרוח שאמורה להנחות את הנוסעים בזמן, הרוח תזכור הכל. הכוחות עלולים להיות מושפעים והם יהיו קצת פחות חזקים ממצב רגיל.
~תיאור של רוח: עור בצבעים משתנים, שקוף-למחצה, תלוי באישיות, ירוק מסמל אומץ, אדום מסמל זעם, כחול מסמל תבונה, ולבן-פנינה מסמל חולניות. חוסר שליטה עצמית~
אב, ואם זה לא מספיק, רק שתדעו שהחיה התאומה שלכם גם הופכת לרוח והקשר ביניכם לבינה הופך הדוק יותר.
(אין טעם להאריך ולפרט, פשוט תכתבו בסוגריים באיזה אפשרות אתם בוחרים)

לאחר מכן השורדים מגיעים למקום שבו צפוי שיופיע הנוסע בזמן (שאותו, אני אגלם), מקום שנקרא "בריאת הצבעים" מאחר שהמים במקום מוצפים רסיסי זכוכית שיוצרים אשליות של מגוון צבעים יפהפה, ופוגשים שם באנשי החוץ שמתפלאים לראות שהם בסדר גמור.
כשאני אכתוב שהנוסע בזמן מגיע כדאי לכם להיות בכוננות.

אחרי שהנוסע בזמן מגיע
אתם מתפצלים לשלוש קבוצות; דמויות שחושבות שהנוסע בזמן יכול לשמוש להם בעל ברית אפשרי - שלא נדבר על הנשקים העתידניים ההזויים שהוא הביא איתו - דמויות שרוצות להחרים לו את הנשקים ולדאוג למוות מהנה (בשבילן) וכואב (בשבילו), או במילים אחרות ועדינות יותר מעדיפות לא לקחת סיכונים שהנוסע יעבור לצד המנוגד להן, והרוחות שצריכות ללוות את הנוסעים בזמן שמרגישות קשר מוזר אל הנוסע בזמן.
( > אסור להרוג את הנוסע בזמן <)
קרב ענקי מתרחש.

תיאור של הנוסע בזמן, רק כדי שתוכלו לדעת איך הוא נראה:
שיער שחור שנראה כחול כהה מאוד, משהו בין קצר לארוך. כמובן שלא עובר את הכתפיים. עיניים כחולות. עור חיוור שזה מטריד.

מי שלא יודע איך להתחיל את הפרק: תכתבו שאתם מגיעים ל"בראית הצבעים", ככל שיותר מכם יגיעו לשם מהר יותר ככה הרעיון המרכזי של הפרק יתחיל מהר יותר. גם אלו שהיו בחדר הלבן, שיכתבו בסוגריים את האופציה שלהם, משהו דרמטי על זיכרונות, ולהגיע לשם.

בהצלחה לכם.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
טלרין, אני הורגת אותו!" צרחתי בזעם. התקרבתי צעד אחד אל המדען עם הפיגיון שלוף באיום, כשטלטלה חזקה הפילה אותי.
הכל היטשטש, ואז-
"נמאס לי לעוף!" שאגתי כשנוריתי באוויר והראייה שלי היטשטשה. חתרתי באוויר בקלות מפתיעה-אולי בכל זאת נץ צדק?- ותפסתי חזק בידה של טלרין.
לא משנה מה יקרה, אני לא אעזוב.
טלרין נראתה אחוזת הלם לגמרי, ובמבט קצר אחורה ראיתי אנשים רבים נורים באוויר.
"אנחנו נתרסק אם לא תעשי משהו!" צרחתי. העצים החלו להתקרב אלינו, ואיתם הנוף המוכר של יער, אגמים, סלעים- אבל לא שום דבר מהיער שהכרתי.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
~אייר~
(ג')

הזיכרונות הלמו בי בחוזקה, אבל הגופה נטולת החיים שלי כבר נפלה על הרצפה. איך זה יכול להיות?
ווינד הוטל על הרצפה גם כן, אבל איכשהו הוא גם מרחף לעברי, זוהר באור לבן-פנינה חיוור. שקוף למחצה.
הבטתי למטה, אני יכולה לראות דרך ידיי, דרך רגליי, דרך השערות שלי, הכל בוהק בזוהר לבן, נטול צבע.
אני הרגשתי לבד מתמיד. כל כך קר.
נטשתי את האחרים בזמן שאני וויינד ריחפנו לעבר 'בריאת הצבעים'. אחריי שבוע של כאב וכאילו נקרעתי מהעור שלו, סיוט רצוף. אבל אני רוצה לראות את הנוסע בזמן.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים

הנוסע בזמן

שמי הוא רוי. ככה תמיד היה.
וזה הדבר היחיד שיישאר לי, ככה לפחות אמרו לי.
הנסיעות בזמן זה דבר שכיח, צפוי מראש, תאריכים קדומים נכתבו במסמכים ממשלתיים על פי שמות.
מסמכים קדומים שבהם כתוב מתי ואיך הנוסעים בזמן הגיעו. למקום שנקרא בריאת הצבעים.
הכוננות לנסיעות בזמן מתמדת.
היום זה היום שלי, היום אני נוסע בזמן. אני ועשרים ושישה אנשים אחרים, אבל מכולם, אני היחיד שישרוד את הנסיעה.
הבטתי באנשים בעיניים מזוגגות בעודם נפרדים לשלום ממראות העולם החדיש שלנו ולא מודעים לכך שזה המראה האחרון שיראו בחייהם. אני לא יודע למה אני דווקא זה שנשאר חיי.
אני גם לא יודע איך, אני לא מרגיש אף פעם חזק יותר פיזית ממה שאני אמור להרגיש. אומנם יש לי כוח, יסוד, יסוד אוויר. אבל זה יש לרובינו. ל- 70% מאנשי העתיד. כך נאמר.
לרובינו אין ממי להיפרד, אולי פה ושם להיפרד מאחות קטנה, אישה, ילד. אבל לא. לא כולנו. אנחנו שאריות של אנשים שנשארו. רסיסים.
אני צעיר, לפחות ככה אומרים לי; בן ארבע עשרה.
כל שאר המשפחה שלי נסעה ממזמן, רובם לפני שנולדתי, חלקם קצת אחרי.
אבל כולם הופיעו באותו המקום.
'בריאת הצבעים'.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אעאעאעה... אין לי מושג איך לכתוב את זה, אז... תדמיינו שכתבתי שאני מגיעה ל"בריאת הצבעים".
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני נזכר בהכול חושב על כוח כלי הנשק ומחליט להגן על הנוסע......
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הכול קרה כול כך מהר, קודם כול אביגיל הזאת, שכמעט שברה לי את המפרקת,
ואז.. רוח חזקה העיפה אותנו לאוויר! האור סינוור אותי, בחדר הלבן לא היה
שום חלון.
הדבר הראשון שעלה לי לראש הוא ליצור בועת מים, אבל הנוף עוצר הנשימה הסיח
את דעתי.
כשהיה נדמה לי שאני עומד למות, מהירות הנפילה שלי הואטה ונחתתי בעדינות על האדמה.
סקרתי בעיני האפורות את האזור,כמה מהאנשים שהיו איתי בחדר הלבן נחתו לידי, חיפשתי את נץ.


הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(ליאון, הבנת לא נכון את ההוראות של אנג'ל. את. לא איבקת את הזיכרון, רק ארבע דמויות כן. אתה וכל השאר מושלגים לאוויר ונוחתים בבריכת הצבעים.אריה, אם את רוצה לכתוב מה קורה אני מחכה לך.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
( קוותה כותב, כי הוא לא מל להיכנס לקבוצה:)
ריחפתי ברוגע, מחפש את מרטין בעיני. לאחר הבהלה הרגעית תפסתי בגלימתו של אציו ונוריתי לשמיים, אבל לא הספקתי לתפוס את מרטין. נחתתי לידו במהירות. "מוזר, נכון?" שאלתי את מרטין. הוא הנהן. "טוב, מפני שאנחנו חופשיים עכשיו, אתם יכולים לעשות כאוות נפשיכם. אבל אציו, אני רואה שהראש שלך בכיוון הנכון, והרעיונות שלך גאוניים למחצה."צחקתי כשראיתי דוב יפיפה בוקע מבין העצים ודוחף את אפו בצווארו של אציו. "אם תרצו להישאר איתי, תסתכנו במוות מפני יפיפיה עם שיער אדום, או שתקבלו מעט מהנשמה שלה, שתהפוך אתכם לכשפים החזקים ביותר ותתן לכם לשלוט בעיר גנבי הנשמות. כך או כך, בואו נמשיך בזמן שאתם חושבים."
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני צריכה בעל ברית שישאר איתי יותר מלחצי פרק!)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הייתי שמח אבל..)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(תחזרי לליליאן. היא גם תקועה ככה.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"כן, בטח" התעשתתי ויצרתי שטיח של מים שתפס אותנו "אני. שונאת. כשפי. אוויר" קבעתי בכעס
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נחתתי בעדינות מפליאה על האדמה. נשמתי נשימה עמוקה, נתתי לאוויר להציף את הגוף.
קרני שמש עדינות חדרו מבעד לעצים. הידקתי את המגפיים ופיזרתי את שערי הארוך.
כמה נערים נחתו לידי, זיהיתי שלושה מהם- השניים שניסו להרוג את דארה והמשוגע.
מיהרתי להסתתר מאחוריי העץ, הם לא הבחינו בי.
"לשלוט בעיר גנבי הנשמות?" מלמלתי בהפתעה.
עוד כמה אנשים נפלו מהשמיים, חיפשתי את דארה וטלרין, אני לא רוצה לאבד אותם..
"אני. שונאת. כשפי. אוויר" שמעתי את קולה הזועף של טלרין. אולי הן מדברות עליי?
"היי" אמרתי במבוכה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא בטחתי במדענים האלה שיגרמו לנפילה רכה, הייתי די בטוחה שהם מתכננים להשמיד אותנו.
לכן הופתעתי כשראיתי את ליליאן מרחוק, צונחת ברכות ונעלמת בין העצים.
"טלרין, תראי את האגם הזה..." אמרתי בשקט. האגם שבו השתמשה טלרין כדי לגרום לנו לנחיתה רכה היה מרוצף כולו בשבבים מהבהבים וצבעוניים.
"מדהים..." אמרתי. סקרתי את השטח סביבי, ולא הופתעתי לראות את מרטין ואת נץ בצד השני.
"אני חייבת לעשות את זה." אמרתי בנחישות. הבטתי בטלרין, הידקתי את ידי על הפיגיון.
"תחפי עלי. אני הורגת את נץ." אמרתי בקול בטוח.
אין ברירה אחרת, מישהו חייב לעשות את הצעד הראשון.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבחנתי באביגיל מתקרבת. "היי." אמרה בחצי חיוך. נעצרתי לרגע. "אני הולכת להרוג את נץ. יהיה פה בלגן, אם את רוצה לצאת מזה, כדי שתתרחקי מהאיזור." אמרתי בדאגה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני יכולה להפיל אותם לתוך האגם?" שאלתי את דארה בחצי חיוך.
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אחרי שנה כול כך רדודה, של שאיבת נשמות משפני סלע מפגרים, לא יכולתי
שלא להתפתות לעזור להן.
"אני לא הולכת להתרחק, אין מצב שאני מפסידה את כול זה!" אמרתי וחייכתי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הקלה שתפה אותי. "תודה. וטלרין, אם את יכולה להטביע את מרטין, אני אחבק אותך."
טלרין נחרה. "אם את רוצה למות ישר אחרי הניצחון שלך. נו, בהצלחה, לכי כבר, אני רוצה להטביע אנשים."
שלפתי את הקשת שלי, והתקרבתי מבין העצים.
כשהגעתי למרחק של חמישים מטרים מגבם של הקבוצה, הבטתי אחורה וראיתי את טלרין ואת אביגיל מאחוריי, דרוכות.
נשמתי עמוק, דרכתי את הקשת.
(תן לי. זה נראה לי הוגן אחרי מה שעשית לי קודם?)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני חייב לך. אפילו תהרגי אותי, מצידי.)
הרגשתי רעד משונה חולף בי, תחושה ייאוש, של הפסד.
התנערתי במהירות, והסתובבתי מאוחר מידי.
החץ חלף על פני האגם בנחישות, מונחה בצורה מדהימה על ידי הרצון של דארה, וננעץ בחזי בנקמנות. נפלתי על הדשא, כשהנערה היפיה יישרה אלי מבט מבין העצים. "לא לתקוף!" פקדתי על אציו ומרטין. שלפתי את החץ בגל כאב בלתי ניתן לתיאור, נעמדתי כשכתמים שחורים ריצנו מול עיני.
בואי, ילדה קטנה. אני אתלוש לך את החיים מתוך הגוף.
השלכתי את שני הבליידים על הדשא. לא ציפיתי שדארה תנהג כמותי.
היא התקרבה עד למרחק של 20 מטרים.
"תתקרבי. את אוהבת קרבות פנים מול פנים, נכון?" אמרתי בשקט.
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אפשרות א')

לפתע, כמו משום מקום, הרגשתי בכאב עז התוקף אותי מכל מקום. התקפלתי בחוסר אונים, ונדמה לי שגם ירקתי דם.
ניסיתי לשלוף את הסכין, אבל לא רק שלא הצלחתי - גם לא היה שום אוייב להלחם נגדו.
לא היה שום דבר.
לא היה קיים כלום.
רק הכאב, גדול מכדי שאוכל להתמודד איתו.

החלל הריק התחיל להתמלא באיטיות מייסרת. זכרונות, כל הזכרונות שאבדו.
אני וטלרין.
החבורה שלנו.
אייר.
מה שהיה פעם.
ליליאן.
הנערה עם העיניים הירוקות.

ואני... דיימן... שונה.
שלעולם לא יהיה ככה שוב.

התעלפתי, ראשי הולם בכאב.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"מקלחת נעימה" צחקקתי וזימנתי גל מים שהפיל את כולם חוץ ממוח ציפור לתוך המים.
"תרגישי לגמרי חופשי לקחת להם את האוויר שם למטה" קראתי לעבר אביגייל והקפאתי את את פני המים לקרח כדי שיהיה להם יותר קשה לצאת משם.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(צבעווווווני! תחזרי אליי!)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא! לא! התאפקתי לא לצעוק, כי אז אאבד את כול האוויר שעוד נשאר לי.
דפקתי על שכבת הקרח בחוזק, היא הייתה קשה מידי לשבירה על ידי כף היד.
אציו באמת היה חסר אונים, האש לא תוכל לעזור לו, הבטתי בו שוקע לאט לקרקעית.
"מים" חשבתי והתרכזתי במים שמקיפים אותי.
יצרתי זרמים חזקים, מערבולות, המים זזו במהירות סביבי.
אציו הביט בי בבהלה, הוא עומד למות. יצרתי סדק בקרח, סדק ארוך וצר.
אציו הצביע על אבן בקרקעית האגם, עיניו נעצמו.
שחיתי במהירות אל האבן, ודפקתי אותה בכוח בסדק.
"אוויר" אמרתי בהקלה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"נו באמת" נאנחתי וכיסיתי אותו בגל מים נוסף "למה שלא תטבע כבר?" הצעתי בזעף והפרדתי את המים מהאוויר תוך כדי שאני מוסיפה עוד שכבה של קרח "ות]פסיק כבר לנסות לצאת!" קראתי לעברו.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים

גנב הנשמות החדש ומרטין שקעו לתוך האגם בנתז צבעוני.
"אני מתה על קרבות פנים אל פנים." חייכתי אל נץ בקור. התקרבתי עוד חמישה מטרים, כך שהיינו קרובים מספיק כדי שרני אוכל לשסף לו את הצוואר. "אני אשמח לחתוך אותך לחתיכות, אבל לא מפריע לך שהחץ כבר הזריק לך ארס משתק?" הרמתי גבה בשעשוע.
אבל למה הוא הניח את הנשק? הבטתי אחורה אל טלרין ואביגיל. 'תפקחו עיניים.' אמרתו במבטי
ברצון הפסיכי של נץ להרוג אותי היה מניע. מניע שלא הבנתי. אבל אם אנחנו באמת ממשפח גנבי נשמות...
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
טוב, הפעם אני יצא מהאגם בלי שטלרין תראה.
הרגשתי את האוויר שעוד נשאר לי לחוץ בחזה, למה לי לעזור לאציו הזה?
בגלל שנץ אמר שיש לו "רעיונות גאוניים למחצה"?!
שחיתי נגד הכיוון בו נמצאים דארה ונץ, למקום רחוק מטלרין.
לקחתי את האבן הכי חדה שמצאתי, התחלתי ליצור שקעים קטנים בקרח, בצורת עיגול רחב.
הכתי באזור בעזרת זרם מים חזק, כמה פעמים. הרגשתי את העיניים שלי הולכת ונעצמות.
יצאתי ושברתי את הקרח, צפיתי באציו משתעל במים. חייכתי, טוב לראות את היתרונות
בכשפות מים..
נעמדתי על האדמה והבטתי בנץ ודארה נלחמים במקצועיות.
הבטתי במאמץ לקצה האחר של האגם, טלרין עמדה שם, גם אביגיל, ועוד מעט הן יעשו מהלך כלשהו.
נמאס. בהחלט נמאס מהסכנה הזאת. אני יודע שבשביל להגיע למטרה צריכים להתאמץ,
אבל אני לא מוכן לסכן את החיים שלי בשביל סיכוי קטן שנץ לא יברח עם הנשמה של דארה.
אני צריך קצת שקט, אבל אני לא מוכן להיות לבד. (אהמהממייטיאהמהמ)
התרחקתי במהירות מהאגם, והתיישבתי ליד שיח קוצני קטן.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
) קוותה אומר לי מה לכתוב בסקייפ, כי הוא שכך את המייל שלו, הגאון.)
"דארה, אני מבקש ממך לא לזוז לרגע אחד. אני לא אגע בך." היא נחרה בבוז, ורק נדרכה יוצר. נאנחתי,החלקצי את ידי באוויא והזרמתי חמצן לתוך המים, במידה שמספיק. לחמש דקות בערך. טלרין נעצהה בי מבט רושף מהצד השני.
נשמתי עיוק, והתחלתי בתוכנית. משכתי ערפל מהסביבה והוריתי לו לזרום בין ידיי. דארה הנמיכה את הפיגיון שםה באיום. "הפסקת אש, אני נשבע." לחשתי. הושטתי יד כשהערפל איבד את צבעו. "בטח, אני אתן לך לזרוק אותי למים. פעם. אחרת,"
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(תודה.)
"חבל." אמרתי, שולף את הסכין שלי מהשרוול. "אז אנחנו נפרדים לשלום." אמרתי בעצב, והתחלתי לרכז את האוויר הקר שליד האגם בין ידי, מניח לו לעבור בסודיות דרך גלימתי. האוויר יצא רווי בארס החושך וברעלן שינה חזקים. יש ייתרון בלהיות בן של רוקחת רעלים.
דארה לא בזבזה רגע. מהשניה שהיא ראתה את הסכין, היא שלפה את החרב שלה ושיספה לכך עבר, ואני הרחקתי אותה בעזרת משב רוח.
ריכזתי את כל הכוח שלי במקום אחד, והתחלתי להרגיש עייפות.
פרקתי את הערפל השחור כך שאני ודארה נעלמנו. היא לא היתה מוכנה לזה, ובקושי ראיתי את הבזקי המתכת של החרב שלה מבין הערפל. התגנתי מאחורה, תפסתי בצווארה והפלתי אותי על הקרח. שמעתי צעקה מרחוק- לדארה יש מזל שטלרין היא לוחמת חזקה כל כך. הקח החל מיד להתגבש לצורת ידיים קטנות ולחפש אותנו.
"את לא תראי אותי כשאבוא בפעם הבאה. את תיהי חסרת אונים בפעם הראשונה, את תיהי חסרת נשמה." לחשתי לאוזנה.
היא צרחה בזעם ושלחה בעיטות לכך עבר, אבל היא לא ראתה דבר. הנחתי שתי אצבעות ברכות על עפעפיה, וגרמתי למשב רוח חזק להטיח אותה בקרח המוצק כך שלא תוכל לזוז. היא לגמרי מטורפת.
ואז גרמתי לערפל המורעל להיכנס לעיניה בעוצמה.
"להתראות, דארה." לחשתי שוב, בצער. אני צריך לבוא מוכן-לא עם שלושה שני ברית, אלא עם כמה עשרות.
הטחתי את שארית הכוח שלי באגם, מבקע אותו לשניים. אציו ריחף אלי ויריתי את עצמי למעלה כשהוא בין זרועותיי.
כשפית האוויר חיכתה לי. היא סחררה את האוויר שמתחתי ומשכה אותי למטה, אבל דרו דקר אותה בטפריו.
התרחקתי יותר ויותר במהירות מדהימה, מסתיר את העובדה שהחץ פילח לי את הלב, ואני עף כמו זומבי.
רק הנשמה של דארה תציל אותי. אחרי שהנשמות בעיר ייגמרו, זה יחזיק אותי בחיים לחודש במקרה הטוב.
אני חייב למצוא את הצבא של אחותי, ולפחות דארה לא תוכל לראות אותו מתקרב. קיוויתי שהכמות המופרזת של הרעל תעשה יותר למעוור אותה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מרטין נעלם, קיללתי בשקט ועברתי לשים לב אל דארה.
נו באמת! היא לא אמרה שהיא רוצה להרוג אותו בעצמה?
הרמתי גל מים מהאגם והטחתי אותו בנץ בכל הכוח, מגנה על דארה תוך כדי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני לא זוכרת שהסכמתי שתעוור אותי, מר "אני נבל מרושע מחוברות קומיקס"...)
כעס בלתי נשלט וכאב בעבעו בתוכי.
נכשלתי. לא הייתי אמורה להיכשל. בפעם הבאה אני יורה בו עשרים חיצים כשטלרין מחזיקה אותו במקום. בלי נימוסים, פשוט מוות.
עיני שרפו בצורה מזעזעת, ראשי הלם בכאב.
"טלרין..." פקחתי את עיני בקושי כשראיתי את הצללית שלה. אביגיל פינתה את הערפל, אבל היה מאוחר מידי.
"אני...אני כל כך מצטערת..." הערפל פגע גם בהן בבירור, הן השתעלו במרץ.
דמעות הציפו את עיני הצורבות. אני צריכה להתרחק מכאן, אני סתם מסבכת אנשים בצרות. אני אהרוג את נץ רק כשהיחסים יהיו שווים לחלוטין. אין לבת אדם סיכוי מול כשף חזק ומגעיל.
עיני נסגרו שוב, הרגשתי כאילו הן עולות באש והדמעות זולגות פנימה במקום החוצה.
אני לא חושבת שיש סיכוי לרפא את זה. אני לא אועיל הרבה לברית הזאת יותר.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
זכרתי שהרגתי הרבה אנשים בעיר האחרונה שהיינו בה, חייבות להיות לי נשמות איפשהו.
טפחתי בקדחנות על הבגדים שלי כשאביגייל נאנחה ואמרה "אל תטרחי".
תוך רגע בועה של אוויר צלול הקיפה את שתינו, הרמתי אותנו על גל של מים ונחתנו ליד דארה.
היא שכבה בעיניים עצומות, הבטתי בה בדאגה "את בסדר?" שאלתי בלחץ והתעלמתי מנץ שהיה בצד עם לפחות שלושה חיצים תקועים בו.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הו, לוחמת לא בטוחה שהיא הסכימה שתעוור אותה ואני לא בטוחה שזה חוקי בכלל. מום זה הרבה יותר ממה שמותר לעשות למישהו. אם כבר לנסות להרוג אותו... אריה, אם אכפת לך, תשתמשי בכוחות ריפוי)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(בטח, מייד אחרי שמישהו יגיב (לא, שאף אחד מכם לא יעיז לרפא אותה! רק אני!) זה פשוט מטריד אותי לראות שתי תגובות של אותו אחד אחת אחרי השניה...)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הידד! אני לא עיוורת! אבל צריך למצוא לזה סיבה הגיונית, כדי שזה לא ייראה שנץ סתם דפוק שלא יודע מה הוא עושה...למרות שהוא באמת כזה...העמממ, כעסס....ואריה, נץ הדביל לא מת בצד עם שלושה רחיצים, יש לו חץ מכוון היטב בצוואר ששיתק אותו, הוא שלף אותו ועף משם, הפחדן. אבל רעל השיתוק עדיין פעל, אז הוא אמור להפסיק בדרך ולהיות משותק לכמה שעות, כי זה בצוואר וזה החמיר את המצב.)
אציו לפני 12 שנים ו-11 חודשים
התעוררתי כשהרוח נשבה על פניי.
גיליתי שנץ המסריח שסיבך אותי בזה מחזיק אותי באוויר, לא רחוק מהעצים.
זכרתי שמרטין בגד בי ורציתי להרוג אותו במקום.
נץ לא שם לב שהתעוררתי. זה הזמן להסתלק מכאן, ולבצע את העבודה שלי- להרוג גנבי נשמות.
הייתי תלוי על גבו של נץ. שלפתי את הבלידי בשקט, ונעצתי אותו במהירות ובחדות בשכמו השאלית. הוא צרח בכאב וזרם האוויר שהחזיק אותי נעלם. הוא הביט בי בבעתה מוחלטת. צנחתי אל העצים הקרובים, נשרטתי מהענפים הדקים שריטוות שטחיות והצלחתי לתפוס באחד הענפים. קפצתי מענף לענף בזהירות עד שהגעתי לקרקע ורצתי במהירות לכיוון של מרטין.
ראיתי אותו יושב ליד שיח קוצני ופרוותי, והתנפלתי עליו בכעס. הצלחתי לגרום לחתך עמוק בזרועו לפני שהוא הספיק להגיב.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני נופלת לתוך יער.
אני נופלת לתור יער.
איך לעזאזל אני נופלת לתוך יער?!
מה קרה לחדר לחדר הלבן?

היער מתקרב.
לאלאלאלאלאלאלא!
אז זהו, שכן.
אני תלויה מעץ.
גררררר.
אלים אדירים זה כואב.

איך אני יורדת מכאן? אין סיכוי שאצליח לבד....
הסתכלתי סביבי בחיפוש אחרי אנשים אחרים, בתקווה שזה מסוג האנשים שבאמת יעזרו לי לרדת.
ראיתי דמות מוכרת לא רחוק משם.
מייטי.
"מייטי!!!"
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני מוכרח להודות שזה היה מפתיע, בניגוד לשאר הדברים שקרו כאן.
אציו... שומר נשמות?! זה ההסבר היחיד שעלה לי לראש. הצלחתי לראות אותו פוצע את נץ,
שהתחיל לאבד שיווי משקל בפראיות.
חייכתי חיוך קטן ופלטתי צחקוק. עצרתי את עצמי במהירות, לנץ באמת היה אכפת ממני,
נראה לי.
זאת לא אשמתו שיש לו נטייה להיקלע לצרות.
אחרי כמה דקות הוא הופיע מאחוריי, וחתך אותי בזרוע. צעקתי בכאב.
שלחתי זרם מים חזק שהעיף אותו למרחק, נעמדתי במהירות והתחלתי לרוץ, אני לא אחד של קרבות
פנים מול פנים. (כן אציו, סליחה אם ציפית לקרב :))
כשהייתי בטוח שהוא לא רואה אותי עליתי על עץ, הצלחתי להשקיף ממנו על האגם היפה.
"מייטי!" נשמעה צעקה. הבטתי למטה, הנערה שעזרה לי, מייטי עזרה לנערה אחרת לרדת מעץ.
כשפנייה התבהרו הבנתי שזאת.. ליליאן, כן, ככה קוראים לה, ליליאן- מחסלת גנבי הנשמות.
טיפות הדם שלי נטפו למטה בקצב מהיר. התחלתי לנסות לרפא את עצמי.

אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני לא רואה!" דארה אמרה, על סף פאניקה.
קימטתי את המצח והשתמשתי באחת הנשמות האחרונות שנותרו לי כדי לרפא אותה.
אד התחיל להתרחק ממנה, אביגייל כלאה אותו בבועת אוויר והרחיקה אותו מאיתנו.
"את בסדר?" שאלתי שוב, יותר רגועה.
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(איפה כולכם?)

התעוררתי, צלול בצורה יוצאת דופן. נעמדתי מיד, בוחן את מצבי. הכל במקום, כולל כלי הנשק.
בסדר בסך הכל.
אם מתעלמים מכל הזכרונות שחזרו אליי.
אבל...
איפה אני?
כמו... קרני זכוכית יפיפיות, צבעוניות, הנשברות כאשליה במגע עם רסיסי מים.

ואני לא לבד.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(על יד אגם, והקרבות די נגמרו לפני כמה זמן)
ליאו ואלדס לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אפשרות א')

הכל הפך להיות שחור וריק. הרגשתי שאני מאבד חלק מהכוחות שלי.
הרגשתי שאני הופך להיות חלש יותר. פתאום גל של כאב עבר בכולי ועיני נעצמו.

התעוררתי. אני התחלתי לזכור את כל מה שקרה פעם.
הסתכלתי לסביבי וראיתי..
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
("בריאת הצבעים"?)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(לא קראת את הפרק?)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"מייטי!"
את הקול הזה לא שמעתי הרבה זמן. יותר מדי זמן. התעלמתי ממנו כשהוא הופיע פתאום במקום בו היינו, והייתי מתעלמת עכשיו אם הוא לא היה מופנה אליי.
ליליאן כבר הפכה לחלק נשכח בחיי. מאז שקרה מה שקרה ונפרדנו... לא טרחתי לנסות לחזור.
"ליליאן?" הרמתי את מבטי וגיליתי אותה, תלויה על העץ.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
ניסיתי לא לצרוח בכאב כשהרגשתי שדוקרים את העיניים שלי עם משהו שהרגיש כמו עצמות חדות.
ואז פקחתי אותן באיטיות והבטתי קדימה. ראיתי את דיימן הולך בין העצים.
יופי, עכשיו העיניים שלי גורמות להזיות. "את בסדר?" שמעתי את קולה המודאג מעט של טלרין.
"כן, רק שעכשיו אני רואה הזיות..." מלמלתי. עצמתי את עיני חזק, הבטתי בטלרין, שנראתה בדיוק כמו טלרין, ואז שוב בדיימן.
"ד-ד-יימן!" פלטתי בקפיצה קטנה.
"סליחה?" טלרין כיווצה את עיניה. "את בטוחה שאת בסדר?"
"לא, זה דיימן!" צייצתי, קמתי מתעלמת מהכאב בראשי ותפסתי בידה של טלרין. משכתי אותי קדימה. "והוא נראה כרגיל!"
מבטה של טלרין הפך לאטום. לא ידעתי מה היא חושבת. "תודה על הראיה, טלרין." לחשתי, וצפיתי בדיימן המתקרב אלינו.
(המממ, דיימן המתקרב אלינו, תגיב.)
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
חייכתי, כשפות מים זה מגניב..
דארה פתחה את עיניה באיטיות, הן נראו הרבה יותר טוב.
התיישבתי על האדמה וצפיתי בדיימן מתקרב אלינו. לפי התגובה של הבנות,
אני לא יודעת אם הוא מסוכן.. או חבר ותיק..
מה שהכי הפתיע אותי הוא התגובה של טלרין. היא קפאה במקום ובהתה בו.
לא היה לי אומץ לשאול אם להוציא נשק.
כשהוא היה יותר קרוב אלינו הצלחתי לראות אותו בברור, אני חייבת להודות שהוא
די יפה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(ליליאן תהרוג אותך. חחח)
"הוא בצד שלנו," לחשתי לאביגיל כשראיתי אותה נדרכת. היא הנהנה בתודה. לא הספקתי להודות לה על כל העזרה, אבל בהחלט הייתי חייבת לה.
דיימן המשיך להתקדם ונראה שרק עכשיו ראה אותנו.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(טליה! תגיבי כבר! אני רוצה להרביץ לך! ^^)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(סקי את מתה!!!!!!!!!!! את כל כך פאקינג מתה!!!!!!!!!!!!!!!!!!#@$%!^#@%$^^%#$#@@$!%@$@#$!!!!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(חה!
תירגעי ליליאן, מקודם מישהו עיצבן את דיימן כי הוא התמודד איתו עלייך, עכשיו מישהי תעצבן אותך כי היא תתמודד איתך על דיימן!
לא נורא, בסוף דיימן יהיה שלך (אם אני לא אהרוג אותך קודם ^^)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אל תגידי לי להרגע!!!!!!!!!! אני הולכת לרצוח את ה!%#@#!^%%# הקטנה הזאת!!!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(ליליאן, אני לא הבנאדם המתאים לנהל איתו שיחה על הרגשות שלך (גם אם הם כוללים קללות) לגבי זה שמישהי גנבה לך את החבר)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(דארה תשמח לדבר איתך על הרגשות שלך, כל עוד הם קשורים לרצון שלך להתאבד.)
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(help!!!)
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
כזה אידיוט לא הרגשתי כבר הרבה זמן.
עמדתי במקום, ממשש את הסכין, החברה הכי טובה שלי. טלרין עמדה מולי והחליפה צבעים. מירוק לכחול ללבן.
נראה שהיא החליטה להישאר על לבן.
דארה עמדה לידה, לא פחות המומה ממנה.
ועוד מישהי, שלא הכרתי.
בדיוק כשהחלטתי לפתוח את הפה בתקווה שמשהו חכם יצא ממנו, טלרין קפצה ממקומה כשהיא מכוונת אגרוף אל הפרצוף שלי.
תפסתי את היד שלה רגע לפני שפגעה בי, וסובבתי את זרועה מאחורי גבה.
"תמיד תצליחי לגרום לי לחייך, טלרין." אמרתי לבסוף, חצי-מחייך.
היא...
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מעדתי בהלם "אתה זוכר?" שאלתי בהשתאות.
הוא הנהן
"יופי, כי בדיוק למדתי כמה דברים חדשים" בעטתי בו בכוח כדי שישחרר אותי וכיוונתי אגרוף נוסף אל פניו. "אתה אידיוט!" קבעתי בכעס
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
גם אנ ירציתי מאוד להרביץ לדיימן, אבל היתה לי הרגשה שהוא שמח מידי לראות את טלרין מכדי להתגונן, והיא עוד תהרוג אותו בסוף.
"בסדר, ילדים, זמן האוכל." אמרתי בהתנשאות.
עברתי ביניהם, נועצת מרפק בצלעותיו של דיימן ושולחת אליו מבט רצחני.
"בואו נתמקם, נאכל משהו כי לא אכלתי יומיים, ואתה תספר לנו איך לעזאזל אתה העזת לשכוח אותנו?" הקול שלי נהיה שקט יותר. "ליליאן התחרפנה לגמרי. אולי כדאי שתלך-"
"לא, היא לא תהרוס לי הזדמנות להרביץ לדיימון עכשיו." רטנה טלרין.
נאנחתי. "בסדר, בואו לבד." ניגשתי אל אביגיל שעמדה במרחק מה מאיתנו והביטה בנו במבוכה.
ניגשנו אל אחד העצים הגדולים וישבנו מתחתיו.
"תסביר," נהמתי.
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נשענתי בגבי על גזע עץ ומיששתי את אפי הכואב, קודם כל.
"טלרין, השתפרת ללא ספק." הערתי כבדך אגב. נשבר לא, וגם לא זז מהמקום.
הייתי מהורהר מכדי להסביר, או לענות תשובה מתקבלת על הדעת. לא הצלחתי לחשוב על תשובה מתקבלת על הדעת.
אולי כי לא ידעתי מה באמת קרה.
העברתי יד בשיערי, ושקלתי את מילותיי בזהירות."איבדתי את הזכרון לתקופה מסויימת. ולא רק אני. הוא חזר אליי היום. זה היה כואב. אבל אני כבר לא אותו הדבר."
שלושתן שתקו, ממתינות שאמשיך.
"אני לא מרגיש כאילו הזכרונות הם חלק ממני. זאת אומרת, כן. אבל בצורה מרוחקת יותר. אני מרגיש אותו הדבר כלפיי האנשים מהזכרונות שלי. אותו הדבר אבל אחרת."
טלרין ודארה הביטו בי בזהירות.
"אני רוצה לראות את ליליאן." אמרתי בשקט."איפה היא?"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נאנחתי "אני מתחילה לחשוב שחיבבתי אותך יותר כשלא היה לך זיכרון" רטנתי ואז הנדתי בראשי לעבר העץ "שם, תקועה למעלה"
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(המון המון המון תודה למייטי שבעצם כתבה חצי מההגבה הזאת, אני חולה עלייך!!!)

"היי.." אמרתי, עצוב לי עד כמה אני ומייטי התרחקנו, פעם היינו כל כך קרובות, יכלנו לנחש על מה השנייה חושבת בלי להסתכל עליה אפילו!
"אמ... צריכה עזרה?" אמרה מייטי בחיוך.
"לא, הדרקון המעופף שלי עוד מעט יבוא ויקח אותי מפה" החזרתי לה בתשובה.
"נהדר! ולאן תסעו משם?" השיבה לי בצחקוק.
"חשבנו ללכת לטירה שלי בארץ הסוכר!" צעקתי למייטי שנראתה בגדול של ארנב ממרומי העץ.
"נפלא!" אמרה מייטי בין צחוק לציחקוק "האם אני אוכל להצטרף אליכם?"
________________________________________________________________
מחיתי את דמעות הצחוק מעיני.
"התגעגעתי אלייך." אמרתי, בקול רם מספיק כדי שהיא תשמע.

"גם אני התגעגעתי אלייך" אמרה מייטי, בקול חלוש- אבל בכל זאת שמעתי. רגע של שתיקה קרה עבר בינינו, ואז מייטי הרימה את ראשה ואמרה: "עכשיו בואי נמצא דרך להוריד אותך מהעץ."
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(תתעלמו מהקו המעצבן באמצע)
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא יכולתי שלא לחייך אל טלרין - חיוך קצר."אני כבר חוזר."
צעדתי באיטיות אל העץ, צעדיי נעשים מהוססים יותר ויותר ככל שאני מתקרב. מייטי הייתה שם, היא וליליאן שקועות בהחלפת משפטים דרמטיים ככל הנראה.
אמנם הרגשתי שונה, אבל לא יכולתי לשאת את נקיפות המצפון שהחלו להתעצם בתוכי כשראיתי אותה.
ואני אפילו לא יודע מה הייתה הסיבה.
היא ישבה על ענף, שיערה השחור גולש לאורך גבה. העיניים הירוקות שלה נצצו. היא עדיין הייתה הנערה היפה ביותר שראיתי אי פעם.
התקרבתי אליהן, שותק, וחיכיתי שאחת מהן תשים לב אליי.
ליאו ואלדס לפני 12 שנים ו-11 חודשים
התהלכתי בבריאת הצבעים. הזכרונות שלי עלו וחזרו.
פתאום הבחנתי בקבוצה של אנשים. ליתר דיוק שלושה אנשים הולכים.
החלטתי לעקוב אחריהם. עקבתי אחריהם וראיתי שאחד מהדמיות זה דיימן.
לא הכרתי את האחרים אבל הייתה לי הרגשה שאני אמור לעקוב אחרים. המשכתי לעקוב.
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הקשבתי לשיחה ה"מרגשת" של הבנות.
פחדתי, לא רציתי שליליאן תמצא אותי, היא תחסל אותי. הבטתי על החתך העמוק ברגל,
שמתחיל להתאחות ולהיעלם.
הדבר המעצבן היה שהדם המשיך לנזול, בטיפות קטנות. הוא נחת על האדמה שמתחתיי בקלילות,
והאדים אותה.
לפתע נער שרירי נעמד מתחתיי, ניסיתי לכשף את הדם, ההצלחה הייתה חלקית.
החתך כבר כמעט נעלם, נשאר ממנו רק פס דק ואדום. שמדמם.
ואז עוד נער הגיע, משום מקום, הוא הסתתר מאחוריי שיח, נראה שהוא עוקב אחרי החבורה.
זה היה מלחיץ.




מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בליליאן לרגע נוסף, והתכוונתי להציע משהו- בדיוק כששמתי לב למישהו שעמד מתחת לעץ. אם אני לא טועה, שמו דיימן.
הבטתי בו לרגע.
"דיימן?" שאלתי בהיסוס.
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
התחלתי לשים לב לאנשים שהתקבצו סביבנו, אם כי ככל הנראה הם לא בדיוק התכוונו שנשים לב אליהם.
נראה שמייטי שכחה אותי.
"היי מייטי," אמרתי.
הרמתי את הראש שלי, והסתכלתי על ליליאן, שנרתעה לאחור על הענף. היא נראתה מבועתת, יפיפייה, המומה, מפוחדת, כועסת, מיואשת, שמחה ומתרגשת והכל בהבעה אחת. העיניים הירוקות שלה היו נעוצות בעיניים שלי.
מייטי לא אמרה שום דבר.
ליליאן לא אמרה שום דבר.
גם אני לא אמרתי שום דבר.
הרמתי את היד בתנועה אוטומטית, בהיסוס. היא נשארה תלויה באוויר.
"ליליאן?"
היא...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(נתקעתם לנו באמצע -_-)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הענפים חרקו תחתיי כנרעתי לאחור.
דיימן כאן.
הוא זוכר? הוא לא זוכר? מה לעזא- ולפני שהספקתי להשלים את המחשבה, הענפים התפקעו לשניים, ואני נפלתי במהירות.
על מייטי.
"אווץ!!!"
"לא עכשיו מייטי" עניתי מבלי להקדיש לך מחשבה ונעמדתי מולה, מגנה עליה ממצבו הנפשי הלא ידוע בעליל של דיימן.
זה הרגיש כל כך לא בסדר, לעמוד מולו, הגבר החתיך (רואה איך פיציתי על זה שלקח לי זמן להגיב טליה?) שאני אוהבת, כאילו הוא איום או אויב.
ואז נזכרתי בו, נלחם בטלרין, הודף אותי, באכזריות ובכעס.
המוח והאינסטיקטים שלי השתיקו את הלב.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
התכוונתי לומר לליליאן משהו, אבל היא כבר שכחה ממני ורק הביטה בדיימן. לא יכולתי לראות את הבעת פניה, אבל לא היה לי קשה לנחש. קמתי באיטיות וניסיתי לראות מעל כתפה של ליליאן על דיימן.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הערב היה חמים, אבל עדיין הדלקתי מדורה כדי לצלות אוכל.
עכשיו צריך למצוא אוכל. "אני הולכת לדוג," אמרתי לטלרין בקול מתוח. היא הנהנה, מביטה לכיוון שבו דיימן נעלם.
חזרתי כעבור זמן קצר עם חמישה דגים מנומנמים שצלפתי בהם בקשת שלי. שמתי לב שהדיוק שלי השתפר.
בזמן שניקיתי אותם, הבטתי באביגל שישבה על סלע קרוב והביטה על האגם.
"מה נעשה עכשיו?" שאלתי את טלרין בשקט. "אנחנו ארבעה." היא בטח שמה לב לזה, אני יודעת שטלרין רגישה לקבוצות גדולות.
חשבתי בעצמי על השאלה. שני כשפים ושני בני אדם לוחמים מיומנים נשמע כמו ברית מושלמת. אבל הבעיה היא שצריך זמן ארוך כדי ללמוד להילחם ביחד, חודשים ושנים.
אפילו אני וטלרין לא מתואמות כמו שהיא עם דיימן. זה הולך להיות קשה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני שונאת קבוצות גדולות" מלמלתי תוך כדי שאני יוצרת חיצים מהמים שבאוויר ושולחת אותם קדימה, להתנפץ על עץ, שאחרי חמש חיצים כבר היה מכוסה בשריטות עמוקות.
"ודיימן הולך להיות עם ליליאן, הצד הטוב הוא שלפחות לא נהיה חמש" חייכתי במרירות ותקעתי את החץ הבא קצת יותר חזק מהאחרים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
שתיים זה פשוט-כל אחת מגנה על השניה. אבל אם אחת מאיתנו נפגעת, השניה צריכה להחליט אם להישאר איתה או לקרוא לעזרה. כשזאת טלרין, זה פשוט יותר, אבל כשטלרין נפגעת אין לי הרבה מה לעשות?
ואני חושבת שדברים מפחידים בהרבה מצפים לנו, העולם משתנה, ואין שום דבר שאפשר לאחוז בו.
לפתתי באגרופי כמה גבעולי דשא.
מצד אחד סמכתי על אביגיל- היא הצילה אותי, וגם נשארה איתנו אחר כך. אבל היא הצטרפה למסיבה קצת מאוחר.
הבטתי שוב לכיוונו של דיימן. או שליליאן הרגה אותו, או שהוא יצא משם איתה.
או שהוא יברח לנו, הוספתי בראשי בבעתה. אני די בטוחה שאם הוא ייצטרך לבחור בליליאן על פני טלרין, הוא...
הבטתי בטלרין לרגע, ולא הבנתי איך הוא יהיה מסוגל לנטוש אותה.
לא, הוא יבחר בטלרין. אולי.
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
העדפתי להתרחק מהאש שדלקה בחמימות.
כי האש מזכירה לי את סם, היא הייתה כשפית אש ארורה. מאז שסם מתה התחלתי לפחד מאש.
ואם הפחד הגיעו סיוטים מפחידים. ועכשיו אני מעדיפה לא להסתכל על האש,
כי זה מעלה בי זיכרונות.
גם טלרין מעלה בי זיכרונות, היא כול כך דומה לסם.
בחרתי סלע נוח והתיישבתי עליו.
הבטתי על האגם, הירח השתקף במים העמוקים.
אני מרגישה שמשהו מוזר במקום הזה, אני לא יודעת מה.

ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(לוחמת, אריה ואביגיל, שלא תעזו לעזוב בלעדיי!!!!)

היא פחדה ממני.
שלא כמו תמיד, לא נהניתי מהתחושה שמישהו מפחד ממני.
לא יכולתי לשאת בזה שהיא מפחדת ממני.
התקרבתי אליה, בזהירות. היא לא נרתעה לאחור, אבל העיניים שלה, שהיו נקודת התורפה במבטה, היו קרועות לרווחה.
"ליליאן..." אמרתי בשקט.
שלחתי את זרועותיי אליה, ובהתחלה היא נרתעה למגעי. גופה התאבן והיא הביטה בי, עינייה נוצצות.
"אתה זוכר?" לחשה. זרועותיי טיפסו בעדינות במעלה גופה.
היא...
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(נחשוב עלייך...^^)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אז בוא כבר, או שנגמור לך את הדגים!)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נפלתי על צמרת של עץ עם מחטים חדים והנחתי את ידי על החתך.
אין על מי לסמוך, ידעתי את זה מההתחלה.
הם ישלמו על זה, במיוחד מרטין. ואציו...הוא שומר נשמות, אין שום אפשרות אחרת.
עם הדימום הפנימי שלי, אני אמות תוך חודש גם אם אמצא נשמות. דארה עיוורת, ובכל זאת הנסיונות להשיג את הנשמה שלה נראים לי קלושים. שנינו רוצים נקמה, אבל שנינו בלתי מנוצחים.
לפחות דארה, אני במצב די נואש. אני חייב להגיע הביתה לפני שאני אמות. אני מקווה שהיא עדיין עיוורת.
דרו נחת לידי. "אני אקח את ההודעה. תישאר כאן ואל תמות." אמר לי. הנהנתי, והוא נסק מעלה. התיישבתי על ענף גבוהה ועבה, כשמחשבות חולניות במוחי.
ליילק לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(זה בגלל נעמה!!! היא לא מגיבה, ועד שהיא לא תגיב אני לא יכולה לחזור אליכן.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני אאמלל את חייה.)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני אשקר אם אני אומר שלא חשתי הקלה אדירה.
הוא זוכר.
אני גם אשקר אם אומר שאני לא דואגת.
הכל יהיה שונה מעכשיו, השאלה היא איך.
אני לא הולכת להפרד ממייטי, לא שוב.
אני רק מקווה שהיא יודעת את זה.
ידיו נחו על לחיי, לא יכלתי להסיר את עיניי מעיניו.
אני אוהבת אותו.
העיניים שלו היו שונות.
לא בצבע, או בצורה, רק משהו, קטן, במבט.
כמו ניצוץ מרקד מאחוריהן, כן, הוא השתנה.
השאלה היא אם זה לטובה או לרעה.
הברור שלטובה.
זה דיימן, זה חייב להיות לטובה.
"אתה בסדר?"
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(ווהו, תגובה מקרטעת!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הוא בסדר!)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
טוב, אין לי כוח, עכשיו אני מפרסמת אחרת אני אתעצל.

*טאם טאם טאםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם*

הרגשתי בחילה, ואז הרגשתי כאילו העור שלי עומד להיקרע מעליי.
הידקתי את האחיזה בפתק בו כתובים שמות האנשים האחרים והתאריך בו נסענו.
ואז, אני לא יודע איך, מצאתי את עצמי צף בתוך מים צבעוניים, קשת של צבעים, מוקף בגופות של נוסעים בזמן שלאט לאט היטשטשו ונעלמו ונשארתי רק אני.
מיהרתי לצאת מהמים כשהבנתי שיש אנשים בחוץ.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
ספלאש.
החרב שלי נשלפה מאליה כשנתז אדיר נשמע. אדם הופיע במים, כעשרים מטרים מהמחנה שלנו.
העברתי את החרב בין ידי. האדם היה לבוש בבגדים עתידניים כמו של האנשים האלה בחלוקים, וזה לא ממש מצא חן בעיני, אבל כשהתקרבתי ראיתי כמה שהוא נבוך ואולי מבוהל. המבט שלו לא היה מבולבל.
הלכתי מכה מטרים באגם. "מאיפה הגעת לפה?" הרמתי גבה. הוא ניער את שרווליו הסחוטים. "אל תגיד לי שגם אתה כשף אוויר." אולי נץ הפיל אותו מהשמיים- זו המסקנה היחידה, אחרת למה שהוא יופיע סתם ככה. בטח פספסתי את הנפילה.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הבטתי בנערה בעיניים קרועות, היא נראתה בת שש עשרה... פחות או יותר, היה לה שיער אדום,נחושתי גלי וארוך. נעצתי מבט ישיר בעינייה, העיניים שלה היו בצבע ענבר זהוב ועמוק.
אוי לא. זה לא טוב להיפגש עם אנשים. לא טוב.
"אני... אני מהעתיד." אמרתי בבלבול והבנתי שאני עומד לגמרי להתחרט על מה שאני אומר. "וכן... אני כשף אוויר."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
נשענתי על הניצב הארוך של החרב, שהיתה טבולה במים. היא זהרה באור כחלכל, אבל ניסיתי להתעלם מזה.
"מהעתיד." אמרתי והחזרתי לו מבט נוקב. זה נשמע הגיוני להחריד אחרי כל מה שקורה כאן. זה אפילו הסביר כמה דברים.
"וגם כשף אוויר." כן, אפשר להגיד שאני מהעבר, אבל זה חריג יותר ממישהו מהעתיד. וגם זה לא ברור לי.
אולי הבחור עם השיער הכחלכל המבריק והמוזר יוכל לעזור לי.
השמש שירדה יצרה גלים זהובים יפיפיים שהוסיפו ליצירת האומנות שעל המים עוד ניצוץ קסום. היה אפשר להרגיש באוויר שמשהו חריג מאוד קורה.
"אתה צריך עזרה?" שאלתי בהיסוס.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
גיחכתי בסתר, אם היא הייתה יודעת איזה נשק יש לי מתחת לחולצה ובמגפיים ומה הוא עושה, היא הייתה מדברת אחרת.
"אני מסתדר." אמרתי ונעמדתי באיטיות. "לנחות לתוך מים זה לא חלום חיי."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"לא, אולי זה רק החלום של טלרין." שמתי לב שהיא מביטה בי מאחור. היא קמה, אבל לא התקרבה. אנשים לא שמו לב בינתיים למתרחש על האגם, הם לא היו קרובים ממש. הבטתי שוב לכיוון היער. דיימן לא נראה באופק, ולא היתה לי כוונה להשאיר את הבחור הזה כאן. "אז, מר עתיד-" התחלתי, "קוראים לי רוי."
"דארה," גיחכתי. "אני מניחה שלא הגעת לכאן סתם, ושאתה לא יכול לגלות לי." כיווצתי את עיני, הוא הזכיר לי מישהו.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"כולם בעתיד נסעו בזמן לעבר, הרוב לפחות." אמרתי וזקפתי גבה. "כל מי שיש לו כוחות הוא ילד של מי שנסע בזמן."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"חשבתי שכבר נגמרו לנו כשפים האוויר להיום" רטנתי " למה אי אפשר כבר לנטוש את ת המוח ציפור הנוסף וללכת?"
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
רפרפתי בנשיקה עדינה על שפתיה. היא התרככה, יפה כל כך.
"אני בסדר," התרחקתי ממנה קצת,"את בסדר?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
שלפתי את החרב מהמים, והיא התייבשה באוויר לאחר כמה שניות. החזרתי אותה לנדן הגב.
"את לא יודעת אם הוא מוח ציפור, אבל אני יודעת שהוא יוכל להסביר לנו כמה דברים." הסתובבתי אל טלרין והבטתי בה בחדות. משהו בבחור המוזר הזה גרם לי להרגיש יריאה. לא נראה שיש לו נשק או שהוא יכול לחנוק אותי פתאום בכשפות שלו, אבל היתה לו נימת התנשאות שלא נשמעה כמו סתם שחצנות.
"טוב, אני בטוחה שטלרין לא תתנגד אם תצטרף אלינו...עוד מעט יגיע הלילה ויתחיל להתקרר. או שאתה מעדיף לקפוא למוות בבגדים רטובים." הסתובבתי לעבר המדורה. "למה שאני לא אתנגד?" סיננה טלרין.
"כי הבחור הזה יכול אולי להסביר לנו מה הדברים המוזרים שקורים כאן. תסמכי עלי, רק קצת."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"בה!" עניתי בזעף והסתובבתי אל המדורה. "אם דיימן לא יחזור עד עוד כמה שעות, אני הולכת." פסקתי "ו... דרך אגב, אם הוא יחזור, אז יש לי התנגדות ממש גדולה לשישיה, רק לידע כללי"
SKY לפני 12 שנים ו-10 חודשים
קמתי והתקדמתי לכיוון המדורה. שמתי לב שעומד שם מישהו זר...
הוצאתי באיטיות את האולר מתוך הכיס.
"מי זה?" שאלתי את טלרין.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
רק לאחר זמן שמתי לב שהידיים שלי רועדות.
אולי זו החלטה טיפשית, אסור לי לאבד את טלרין בשביל הנוסע בזמן המוזר. ועכשיו יש את דיימן, טלרין תלך אליו בלי היסוס. ואביגיל...אם אני אנטוש אותה, אני אהיה כמו מרטין?
אני פשוט מפחדת? למה אני חייבת להיות קרובה לאנשים עם כוח? אני מרגישה כמו עלוקה.
אין לי מושג מה אני עושה.
טלרין ישבה במקום הרגיל, לא קרוב מידי לאש, ועם נקודת השקפה על היער.
"את ודיימן." אמרתי בשקט והתיישבתי מולה. "אם אתם תמשיכו ביחד...אני באה איתכם?"
היה ברור לגמרי שהם יכולים לזרוק אותי, ואם אני לא ממשיכה עם טלרין, אני לא ממשיכה עם אף אחד.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הבטתי בה בהפתעה "תגידי, את מטומטמת? בטח שאת באה איתנו! במקרה שתחליטי שלא, אני אאלץ לגרור אותך מהאוזניים, זה יהיה חבל..." אמרתי בהרהור
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הייתי מחבקת אותה אם לא הייתי מפחדת לאבד את הזרועות.
"זה פשוט...כל כך מבלבל. אנחנו מנסים לשרוד, וכל פעולה עולה לנו במשהו גרוע יותר. אני מתחילה לחשוב שכשפגשתי אותך ואת כולם המצב היה פשוט יותר..."
נזזכרתי בלילות הארוכים והמפחידים, בדיימן שרוצה להתאבד, בשנאה לטלרין, במייטי שבוכה מתחת לעץ...
טלרין הנהנה באיטיות, שוקעת בהרהורים. קמתי והתחלתי להתרחק בצעדים סהרוריים, מתקרבת ליער, ונזכרת בליליאן המטורפת, בשדי היסודות, בבריחה מהעיר...
בחיפוש אחר טלרין עם מייטי, במבט הריק בעיני אבי שראשו הכרות מתגלגל על רצפת ביתו...
התיישבתי על סלע גדול כשדמעות מערפלות את שדה הראייה שלי.
הזיכרונות הכו בי, וגם השאלה האם באמת זה היה קל יותר.
נזכרתי בעיניים הזוהרות והירוקות של אנר, במבט הגועל שלה כשראתה אותי עם טלרין.
שד האדמה מוחץ אותי, הרוח שמעיפה את שיערי לאחור במרדף על וויספר...
ואז, הצחוק המטורף של אייר במערה הדהד בראשי, ומצאתי את עצמי צורחת צווחות צחוק פסיכוטיות ובוכה בהיסטריה.
'את מטורפת לגמרי, נכון?' שאלה אותי אז.
'כן!' עניתי, והגעתי למסקנה שזה נכון יותר מתמיד.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
התקף הצחוק נעלם בפתאומיות כשקלטתי מישהי מביטה בי.
הסטתי את שיערי מפניי, מודעת לעובדה שאני נראית פסיכית לחלוטין. "שלום." התכוונתי לחלוף לידה וחשבתי על עוד דבר שהשתנה- מרוחקים מהכפרים, לא היו הרבה אנשים. עכשיו נראה כאילו המקום מאוכלס בצורה מלאה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אני יודעת שלא היית אמורה לכתוב שאיבדת את הזיכרון, אבל את כן אמורה להיות שם. פשוט נתעלם מהשורה הזאת, ותתייחסי לזה כרגיל, בסדר?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אבל כבר קראתי את התגובה, אז פשוט תמשיכי מאיפה שהפסקתי.)
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אוקי, אבל בכל זאת תמחקי את השיחה שהיתה אחר כך)
לפתע שמעתי קול צעדים מתקרב, נעמדתי על רגלי בשקט, והצצתי דרך הענפים, מוצאת את עצמי בוהה בנערה, שנראתה קטנה ממני לא יותר מבשנתיים.
היא הסתכלה עלי במבט מוזר, טוב, לא יותר מוזר מאיך שאני הסתכלתי עליה. הייתי מבוהלת, לא ידעתי מי היא, ומה היא מתכננת לעשות לי.
לפתע קלטתי, למה לי לפחד ממנה? הרי היא קטנה ממני! ואני גנבת נשמות, וכשפית! מה היא יכולה לעשות לי שאיני יכולה להתגונן מפניו?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"שלום." אמרתי והרמתי גבה. נראה אותה צוחקת על התקף הטירוף שלי.
היא היתה בחורה יפה, נראתה מבוגרת ממני מעט והבעת פניה מביעה אדישות כמעט מוחלטת, אולי בגלל זווית הפה או הפנים המושלמות מידי.
"גנבת נשמות, כמובן." גלגלתי את עיני. יופי, רק חסר לי עוד מישהו שיציק לי. לזכרים כבר אין לי כבוד, אבל אם היא תנסה לעשות משהו, אולי אני אזהיר אותה לפני שאני אפלח לה את הצלעות (אל תיבהלי, טוטסי, הדמות שלי קצת אלימה.)
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"מי את?" זרקתי אליה בחדות וחיכיתי לתשובה, נדמהה היה שכל אחת מנסה להיות פחות ידידותית כלפי השניה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
כמעט פרצתי שוב בצחוק. הייתי בטוחה שאני חווה מחדש את הפגישה עם טלרין.
"דארה," החנקתי את הצחוק, כי הייתי בטוחה פתאום שהיא תענה לי 'לא איכפת לי איך קוראים לך, את גנבת או שומרת נשמות?'
לא אמרתי דבר נוסף, רק כדי לא להרוס את הרגע.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"וואו," השבתי בחוסר עניין "מותר לי לבקש ממך עוד קצת מידע?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"אני לא כשפית. הרבה זמן לא היה לי קרב טוב, ואת גנבת נשמות." התגרתי בה. היית יחייבת לשחרר את הטירוף שלי איכשהו, לא נורא אם זה יעלה בכמה שריטות, טלרין תקנא בי.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
כאשר שמעתי את המילים האלה קפאתי.
"איך את יודעת שאני גנבת נשמות?" לא הפסקתי עם הקול המזלזל. הרי לא רציתי להרוס לעצמי את הרושם הראשוני.
היא רק צחקה והביטה בי בזלזול.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"את רק מזכירה לי מישהי. ונימת הדיבור שלך, והביטחון המלגלג." אנפפתי. זה כל כך סותר את מי שאני, אבל התחשק לי להעסיק את עצמי גם בדרכים שאני לא מאמינה בהן.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
האווירה הזאת לא מצאה חן בעיני בכלל, אבל לא רציתי שהיא תדע שאני יכולה להיות נחמדה. הרי כבר התחלתי לא? וכשאני מתחילה, אני לא יכולה לשנות באמצע. עשיתי רושם חזק, אני כשפית אש, גנבת נשמות, והיא? אפילו לגיל שלי היא לא הגיעה! אמנם היא יותר יפה, אך לא חשבתי ברגע זה שיופי יעזור לה להלחם נגדי.
"טוב." אמרתי וכמעט התחלתי ללכת משם כששאלה מאוד מטרידה התגבשה במוחי.
"איך שרדת את כל זה?" עיניי הצתמצמו "הרי את בת אנוש צעירה. איזה סוד טמון מתחת לפנים האלה, שנראות כל כך, רגילות?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"מצחיק שבחרת דווקא בפנים." פערתי את עיני הזהובות לרווחה.
"גנבי נשמות, ובעיקר כשפים-" נזכרתי בהתנשאות התמידית של לורן בחיוך משועשע. "-נוטים לחשוב שרק הכוח שלהם יעזור להם לחיות, הם לא מצליחים לראות יותר גבוה מהמקום אליו העיניים שלהם צריכות להגיע כדי לקחת נשמה, או כדי לכשף. בני אדם לומדים לשרוד בדרכים קצת יותר זמינות." במהירות הבזק שלפתי את הפגיון שלי והשלכתי אותו מעל ראשה. היא התכופפה במהירות, אבל הפגיון ביקע את קליפתו של עץ זקן שעמד שם. התקרבתי ושלפתי את הפגיון.
"לומדים להסתדר." אמרתי, הפעם בטון רציני בהרבה. "הכשפים מסתמכים פחות ופחות על יכולת הלחימה שלהם, הם מפתחים את הכוחות שלהם אבל לא את הכישורים הפיזיים. לי לא הייתה ברירה." טלרין היא הכשפית היחידה שהכרתי שמשתמשת ביכולות הלחימה כמו בכשפות, אם לא יותר. התקרבתי עליה, נועצת בה מבט נוקב. "התאמנתי עד שהייתי כמעט מושלמת. ואחר כך הייתי צריכה לפתח את הסיבולת שלי בדרך הקשה." צמרמורת עברה בי כשנזכרתי ביום השלם בשלג, בקרבות חסרי הסיכוי נגד נץ. "וברור שהייתי צריכה להיות חכמה מספיק כדי למצוא הגנה נוספת. אני חלק מברית חזקה, אולי החזקה ביותר באזור. והשגתי את זה רק כי הייתי מי שאני, לא ניסיתי להתחנף, פשוט נשארתי בחיים. מישהו היה חייב לקחת אותי." הפניתי את גבי אל הכשפית. "תודה על ההקשבה," אמרתי בקול מלא צינה.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הקשבתי בעניין, דבריה של דארה עוררו בי מלחמה נפשית, האם אני באמת חזקה כפי שאני מציגה את עצמי? היתה זו שאלה שלא יכולתי לענות עליה. לפחות לא לבד.
"אין לי מה לעשות כאן יותר" אמרתי לה, ולאחר מחשבה קצרה הוספתי "תודה" בקצרה והסתלקתי.
לאחר שנעלמתי מעייניה, האטתי. לפתע הרגשתי איך הרעב מכה בי, שכחתי כמה אני רעבה, ועכשיו כאב הבטן המוכר חזר אלי. התהלכתי בין העצים, חיפשתי יצור כלשהו, בין אם בן אדם לדבר איתו ובין אם איזו חיה שאוכל לצוד. לא ראיתי אף אחד, ונקרעתי בין פחד לבדידות. לאחר כחצי שעה של הסתובבות וחיפושים, מצאתי לבסוף עץ פרי מוכר. התישבתי לידו והתחלתי לקטוף פירות זעירים, מכניסה אותם אחד אחד אל תוך פי ולועסת. הפירות כלל לא העבירו את תחושת הרעב, אך הרגיעו אותה מעט.
נשכבתי על גזע העץ ונרדמתי..
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הפצע החלים לגמרי, הרגשתי מעט מותש. הענף עליו ישבתי עמד לקרוס.
ברגע האחרון זינקתי על ענף אחר, הענף עליו ישבתי נפל על ראשו של דיימן.
צחקקתי בלחש ונעלמתי.




הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אריה, אני התרחקתי כדי לצרוח בכיף, וטוטסי פגשה אותי שם. אני עדיין לא לידך. סורי!)
הבטתי בנערה המתרחקת בהרהור. אני אזכור את הבחורה הזאת, היא באמת אמרה 'תודה'. אולי תודה מסוייגת ואדישה, אבל כנראה שבניגוד לחלק מגנבי הנשמות שיצא לי לפגוש עכשיו, היא רואה בבני אדם-בני אדם. ולא טרף.
התחלתי ללכת בבלבול לעבר המחנה, כשפגשתי את טלרין. "ביטחון מלגלג?" רטנה.
הבטתי בה בהפתעה. "איך-?"
"את מדברת חזק." המשיכה בזעף. משכתי בכתפיי. "ככה היית." היא המשיכה להביט בי בזעף.
"בכל מקרה..." מלמלתי. "אני לא מאוזנת. את זוכרת שרצינו שנתאמן ביחד? אפשר לעשות את זה עכשיו. אולי יש לנו קצ תזמן פנוי עד שהדבר המוזר הבא יקרה."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"כן!" צהלתי וחייכתי בלגלוג "אני ארחם עלייך"
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
רצתי, לא מודעת למעשי. כל מה שידעתי היה שאני בורחת ממשהו, או יותר נכון ממישהו.
נפלתי על הקרקע, והסתובבתי על האדמה, אדם זר רכן מעלי, לא ידעתי למה, אבל חושי גרמו לי לרצות לברוח ממנו. ממנו ברחתי, אך הוא תפס אותי.
בעזרת מעט הכוח שנותר בי ניסיתי לצור להבת אש שתשרוף את פניו, אך כל מה שהצלחתי לעשות, היה להוציא ניצוץ מתוך כף ידי, שניתר אל פניו. כויה קטנה נוצרה במקום שבו פגע הניצוץ. ניסיתי שוב, הזר כבר הקדים אותי ושתף אותי במים קרירים. הרגשתי את הידיים שלי מתלהטות, ותוך שניה הן התיבשו ואש פרצה מתוכן.
בגדיו של הזר נדלקו מיד והוא כיבה אותם בעזרת המים. הוא איחר, מה שנעשה, נעשה. המוני כוויות צרבו בעורו, והוא הפנה אלי מבט רצחני מטפטף לתוך עייני הימנית, ומסתלק..
התעוררתי בבהלה, מגלה שטיפת טל שגלשה על אחד העלים טפטפה לתוך עייני.
'זה רק מים' אמרתי לעצמי וקמתי מהרצפה. כנראה בזמן השינה נפלתי מהגזע. היה עדיין חושך, ולא היה זכר לזר מהחלום.
לפתע הבחנתי בגיץ מונח על אחד הענפים. רוח חזקה נשבה פתאום והבעירה את הגיץ לאש קטנה, שברתי את הענף שעליו ריקדה האש הקטנה, החזקתי אותו, ובכך הארתי את סביבתי. קטפתי עוד כמה פירות מהעץ ואכלתי לאיטי, מחפשת בעיניי ובאזניי סימן חיים כלשהו. הוא הופיע בן רגע, סנאי קטן רץ לידי.
בלי לחשוב פעמיים יריתי לעברו סילון אש והוא נשרף. חיכתי לעצמי, 'לפחות אוכל היום משהו נורמאלי'..
אבל כשהתקרבתי את הסנאי כדי לכבות את האש, תקפו אותי רגשות אשם. כך הרגתי סנאי, ללא כל רחמים? שכנעתי את עצמי במהרה שזוהי שרשרת המזון וכיביתי את האש, שמחה בחלקי על המציאה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(חה- חה, דיימן קיבל ענף בראש!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"אני בטוחה שאת זאת שתרחם עלי." אמרתי והצלחתי לחייך.
העפנו מבט לעבר הנוסע בזמן שהתחמם במדורה במבט מהורהר יותר משלי אפילו. התרחקנו קצת מהאגם, כך שהשקיעה לא תסנוור אותנו.
דיימן לא חזר. "אם אחת מאיתנו תחייה אחרי הקרב, היא הולכת להרוג את דיימן."
"סגרנו." חייכה טלרין ושלפה את הסימטרים שלה.
"אני באמת במצב רע עכשיו. את מוזמנת לא לרחם עלי." אמרתי ברצינות.
"זה חלום חיי."
נדרכנו רק לרגע, ואז זינקנו בשתי התחמקויות שמטרתן בעיקר להשוויץ. טלרין זינקה לכיווני כשהסימטר הימני שלה מונף קדימה, אבל בסוף החליקה הצידה ובעטה בי מאחור.
אני התכוונתי לחסור את המכשה הראשונה, כי היא תמיד תוקפת בשני הסימיטרים בו זמנית בהחלקה. אבל בגלל חוסר הריכוז שלי החטאתי, והיא הצליחה לפגוע בי.
הבעיטה כמעט הפילה אותי, אבל הצלחתי להתאזן והצלפתי עם הפגיון שלי אחורה.
היא היתה מוכנה, כמובן.
הצלפה, חסימה, התחמקות, נפילה, דקירה. "איי," צייצתי כשהסימיטר שלה פגע לי בירך.
הסתחררתי אחורה ודקרתי אותה בזרוע. היא שלחה אלי מבט רושף.
המשכתי להניף את החרב בסלאלומים הולכים וגדלים, עד שהיא מצאה פרצה בהגנות שלי והדפה אותי עם הכת. התגלגלתי על האדמה, קמתי והצלפתי שוב בכוח אדיר ובחוסר דיוק מחריד.
"את לא מרוכזת!" אמרה בכעס כשהיא הצליחה להפיל אותי בפעם השלישית.
"נכון!" שאגתי כשעיני החלו לצרוב שוב. חמקתי מתחת לזרועה והטחתי את אגרופי בעמוד השדרה שלה.
"אוו'ץ," נאנקה.
"תראי לי את המהלך של הקפיצה." אמרתי בנשימה אחת. היא הזדקפה לאט, אבל שמרה על האנדרנלין וזינקה עלי שוב.
(תמשיכי אם בא לך, אני צריכה לסגור :( נעשה שיעורים פרטיים אחר כך ^^)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(בה! אני אשאיר לך את הקטע של לכתוב קרבות מגניבים)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(פאק, כמה כתבתם.)

(אררררג, אני חושבת שהתגובה של פולו היא האחרונה הקשורה אלי, אם יש מישהו ששכחתי- פשוט תכתבו לי למטה ואני אמחוק את התגובה הזאת.)

רשרוש עלים נשמע קצת מעל המקום בו הייתי תלויה קודם לכן, וענף ענק נפל על ראשו של דיימן.
בפחות משבריר שנייה, אני ומייטי כבר כיוונו קשתות דרוכות למקום ממנו הוא נפל.
הגנבתי חיוך חצי רציני למייטי. שתינו עמדנו באותה יציבה מדויקת, מכוונת לאותה נקודה בדיוק, העיניים הירוקות שלנו סורקות את העץ בדיוק, לא משמיעות קול, רק מקשיבות.
לרגע ראיתי את עצמי בת הארבע עשרה עומדת שם ולא מייטי.
רק קיוויתי שהעתיד טומן לה סוף שמח יותר משלי. (נימה מסתורית!)
"1" לחשתי בשקט.
"2" ענתה מייטי במתיחות.
"3" אמרנו שתינו ביחד, והחלנו לירות מטח חיצים בכל סביבת הרעש.
מה שגרר עוד רעש ממי שנמצא שם וניסה להתחמק.
אנקה חרישית נשמעה. חץ- שלי, או של מייטי, או של שתינו, כרנאה פגע בו ברגל, או ביד, לא עצר אותו מלזוז, אבל לפחות נתן לנו רמז על מיקומו המדויק.
"אנחנו לא רוצות לפגוע בך!" אמרתי. זה אלא אם כן אתה גנב. "צא עכשיו, או שנמשיך לירות עד שנפגע!" שקר, כמעט ונגמרו לנו החיצים, יכלנו להמשיך כמובן, אבל בשלב מסוים היינו צריכות לחזור לעץ ולהביא אותם, וזה אומר להתמודד עם מה שזה, הוא, או היא לא יהיו.
פחדן.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אבלאבלאבל ככה את לא משתתפת! המפף.
וצבעוני, פולו הוא פשוט פחדן. הוא לא יתגלה, הוא בוגד קטן ומעצבן.)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אז אני אאלץ לטפס ולהוריד אותו בעצמי.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(מוחעחע.)
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
התאפקתי לא לצעוק. שלפתי את החץ בזהירות מתוך הרגל וחשבתי.
סנאי קטן טייל לידי, מכרסם בתמימות אגוז קטן.
הזזתי כמה עלים, ותקעתי את החץ בגב הסנאי. זרקתי את הסנאי מהעץ.
נקווה שהן יאמינו שמה שהפיל את הענף זה.. סנאי.
זינקתי לעוד כמה עצים וקפצתי מטה, במרחק בטוח.

הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(איך הסנאי אמור לשבור את הענף הענק ההוא?)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אני אשתתף, ברגע שנחזור לדברים שאני יודעת לכתוב ^^)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(איך שאת רוצה :P אבל אני אתעלל בך.)
טלרין זינקה באוויר כשהססימטרים שלה מושטים אחורה, והצליפה בשניהם לכיוני באותה שניה.
הנהנתי הנהון בלתי מרוגש, נעתי מעט הצידה ונעצתי את ברכי בצלעותייה.
היא הועפה אחרוה מעוצמת המכה והתקפלה על הקרקע. "תראי לי את המלך? תראי לי?" סיננה.
היא קמה והמשיכה לתקוף, אבל הכעס מיקד אותי. הצחתי לתקוף בחדות ובדיוק, ולאחר חמש דקות של קרב היה לטלרין פצע עמוק בזרוע.
השריטות שכיסו את פניי ואת רגליי צרבו כשטלרין חתכה אותן, אבל עכשיו לא הרגשתי יותר מעקצוץ מציק שהלך ודעך.
גררתי את המימיה לאגם ומילאתי אותה. הנחתי אותה ליד טלרין, שהתחילה מידי בריפוי.
"נסחפנו קצת." אמרתי בשקט. טלרין הנהנה. "אבל זה היה כיף. עכשיו אני מבינה טוב יותר את הלחימה שלך...את פשוט תוקפת! את אף פעם לא מתחמקת או נסוגה. מעצבנת, אי אפשר לשחק איתך ככה." היא ריפאה את הפצע שלה, ואז עברה לחתכים שלי.
"טלרין...את מרגישה כאב אחרי שאני פוצעת אותך?" שאלתי בהיסוס.
טלרין היתה ממשיכה בקרב גם אם הייתי חצי מתה, אבל עדיין הרגשתי שמשהו אצלי לא בדיוק בסדר.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"בערך" אמרתי וריפאתי חתך נוסף "זה כואב קצת, ממש קצת"
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אני חייבת מישהו להתאחד איתו, אולי נץ.. אם קוותה יתחבר בזמן הקרוב)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הבטתי בחתכים שלי בסקרנות. "לא משנה..." מלמלתי. "המקום הזה מוזר. אני רוצה ללכת מפה. רוצה שנמצא את דיימן ונלך למקום שקט?"
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אני יושב על עץ, יש לי פצע ענק בחזה.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"אלא אם כן הוא רוה להישאר עם ליליאן" הערתי "אני אעדיף ללכת עם כל גנב נשמות אחר מאשר ללכת עם ליליאן"
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
התיישבתי בפינה הקטנה שמצאתי לי, עוד מעט יחשיך, הצלחתי להבעיר מדורה קטנה
משרידי ענפים בוערים, כנראה שמישהו היה כאן.
יש לי תחושה מוזרה לגבי המקום הזה.. יש לי תחושה שמשהו חשוב קורה עכשיו ב"בריאת הצבעים",
אבל אני לא יודע אם זה בטוח לחזור לשם אחרי מה שקרה.
הנחתי את החרב הקטנה שלי לידי, וכישפתי את המים שבשלולית הקטנה שלידי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(פולו, אתה ממש גאון.)
הנהנתי בחיוך. "בואי נלך לקרוא לו. אם הוא לא ירצה לבוא, זו לגמרי הבעיה שלו."
התקדמנו במהירות לאורך האגם, וכעבור זמן לא ארוך הגענו ליער. המשכנו דקות ספורות עד שראינו את העשן.
"נלך לבדוק מי האידיוט?" גיחכה טלרין. כעבור דקה בערך העשן היה דליל יותר, ומרטין זרק עוד מקל למדורה שלו.
"באמת התגעגעתי," חייכתי חיוך מטריד.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
נחרתי בבוז "היי טמבל"
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"היי רוצחות" אמרתי בשיעמום.
כיביתי את המדורה בזרם מים קטן, אני לא יחזור לכאן.
"אם אתן מחפשות את הזוג הרומנטי, הם לא רחוקים מכאן.." מלמלתי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"איך אתה יודע? עקבת אחרי ליליאן כדי לנסות לגרום לה להביט בך?" סיננתי.
שנאתי את הכשף הזה בכל שריר בגופי, אבל הוא ממש לא שווה קרב.
"איפה נץ? גם בו בגדת?" צחקקתי. ברור שלא.
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"אני לא יודע איפה נץ.. הכול התבלגן" אמרתי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"לא יודע...?" הסתובבתי במקומי. "זה עוד תרגיל? הוא יקפוץ עלי מאחד העצים? אני מקווה, הספקתי לשפר עוד יותר את הדיוק שלי. נכון שזה נהדר?" הבטתי מעלה ושלפתי את הקשת שלי.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
השלכתי את מה שנשאר מהסנאי הקטן על הרצפה והתחלתי ללכת. כלום לא יצא לי מלהשאר סתם במקום, אולי אם אסתובב קצת אגלה משהו על המקום הזה.
הלכתי, והלכתי, ולא ראיתי נפש חיה. איפה מתחבאים כולם? שאלתי את עצמי ובדיוק באותה שניה של הרהורים נכנסתי לתוך שטח האויב, אם אפשר לקרוא לזה "אויב". למזלי הם לא הבחינו בי. זיהיתי בין שלושת הנערים את האחת שבה נתקלתי אתמול, וחברתה שאליה כנראה דיברה. את השלישי לא זיהיתי, הוא היה גבוה וחיור, בעל שיער שחור שהדגיש באופן מוזר את חיורונו.
התחבאתי מאחורי השיח הקרוב והקשבתי לשיחתם בשקט. הם דיברו על אחד, נץ. נראה היה שהזכר הוא אויב מושבע של שתי האחרות, והם דיברו כנראה, על השותף שלו.
לפי מה שהבנתי, החיוור היה גנב, בדיוק כמוני, והתושף שלו מן הסתם היה כמוהו. למסקנה זו הגעתי בעקבות הידיעה שדארה וחברתה היו שומרות, וההבנה שהן והחיוור אויבים (לפי שיחתם). חיכיתי בשקט שהן ילכו, כדי לנסות את מזלי ולברר קצת פרטים על החיוור.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אחלה הסקת מסקנות :) רק שטלרין תהרוג אותך אם היא תדע שקראת לה שומרת...)
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(ת..ת..תהרוג אותי?)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(רוב הסיכויים שכן XD)
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הבחנתי בתזוזה קלה בזווית עיני, היא הגיעה מהשיח הקרוב.
שאבתי את המים מהשיח, הוא הפך ליבש ורקוב. כמה עלים נפלו ממנו.
שיער שחור בצבץ מבין הענפים.
"חכו רגע" אמרתי והתקדמתי לעבר השיח, יכול להיות שזה נץ?
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(ביסורים רבים *מהנהנת*)
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הייתה לי תחושה שאם אתחיל לרדוף אחריי הדמות הכהה עם השיער השחור שנסה על נפשה במורד העץ ליליאן לא תאהב את זה.
שפשפתי את ראשי הכואב והתאפקתי עם שטף הקללות שעמדו לי על השפה. אני אתקע לו סכין בראש אם יעז להתקרב אליי שוב.
"תודה, בנות." הפניתי את מבטי אל מייטי וליליאן. בזכותן דמות הבחור המטושטש צלעה.
התקרבתי אל ליליאן וליטפתי באצבעי את לחייה."אני צריך ללכת," אמרתי בשקט.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הוא התקדם לעברי 'מצוין!' חשבתי בכעס 'בדיוק מה שאני צריכה עכשיו.. שתי בנות שינסו לחסל אותי, ולפי ההתרשמות שלי אחת מהן גם תצליח לירות חץ ישר אל תוך ליבי לפני שאספיק להגיד היי'
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אריה לא הבנתי משהו, אם את גנבת למה את "מתרועעת עם האויב")
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(כי אני לא שומרת נשמות ^^
וכי טלרין אמרה פעם שעדיף שאני אהיה בת ברית שלה במקום ללכת מכות.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(פפפפ!! דיימן גנב נשמות והוא אוהב בשומרת! הטמבל! אבל בכל זאת - אני לא מתרועעת עם האויב! דארה היא לא האויב! {היום גיליתי שיש לי ילדה בבית ספר שקוראים לה דארה ^^})
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(נכון! אני לא האויב! *בלה בלה בלהה וצעקות למיניהן*
ועכשיו-
מה?!?!!??!
אריה, את יודעת שדארה זה שם של אלפית מספר של D&D?
~מטריד~)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(לא ידעתי, אבל שמעתי ילדה אחת מכיתה י' קוראת "דארה" לחברה שלה, והיא הסתובבה, וקוראים לה ככה בשיא הרצינות! כולם!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(כמו שאמרתי, ~מוטרדת~.
צבעוניני, כאפה כאפה כאפה! תגיבייי~)
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(הא! אז אתן בכלל לא שומרות? פשוט לוחמת בצד של הטובים ואריה ברעים.. ודרך אגב יש לה שם מוזר!)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הנהנתי בראשי. ברור, הוא צריך ללכת, על מה חשבתי?
"זה בסדר, תלך" אמרתי לו. לא שיקרתי, זה בסדר שהוא ילך. אני לא אוהבת את זה, אני שונאת את זה, אבל אני מבינה.
משהו קשה עבר עליו, מי כמוני יודעת איך איבוד זיכרון מרגיש? הוא צריך מישהו שיעזור לו להשתקם, מישהו שמכיר אותו, שיודע עליו הכל. בשבילי זה היה גארדיאן, בשבילו זו כנראה טלרין.
זה לא היה הולך בכל מקרה, מייטי ודיימן ביחד.
'אי אפשר לקבל את הכל' צחקקתי לי במרירות בראשי.
הסתכלתי על דיימן, בולעת את כולו במבטי, משננת כל פרט- מהסיבה הפשוטה שיכול להיות שאני לא אראה אותו שוב.

אני אוהבת אותך" אמרתי לו, הוא היה כל כך קרוב שאפו כמעט נגע באפי והנישמות שלנו השתלבו לנשימה אחת, לגוף אחד.
נישקתי אותו, ושוב, כמו כל פעם, נדמה לי שהיינו האנשים היחידים בעולם, שהזמן עצר, וכולם קפאו, ורק האהבה שלנו המשיכה לזוז ולפעול, כי היא חזקה יותר מהכל.
התנתקנו.

"תמיד תזכור שעמוק בפנים אתה טוב" אמרתי והסתכלתי ישר לתוך עיניו המכשפות "מבטיח?"
"מבטיח" אמר, בעיניי הטורקיז שלו ניכר כאב.
הוא צעד לאחור, אמר שלום, ונעלם מהכיוון שבא.
הרגשתי כאילו החצים שאני ומייטי ירינו לעץ נתקעו כולם בלב שלי.
נשמתי.
"נראה שזה רק אני ואת עכשיו מייטי" אמרתי בעידוד המנסה להסוות על הרצון הפתאומי שלי להזיל דמעה וכרכתי את ידי סביבה "אז מה את אומרת?".
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(בה! יש בו טוב? דיימן... נצטרך לטפל בזה...)
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
לא הייתי בטוח שליליאן יודעת מה יש בלב שלי עכשיו.
התרחקתי מהן, אוויר הלילה הצונן מכה בפניי. סילקתי את המחשבות כמו שידעתי לעשות מאז ומתמיד, והתכרזתי בצעדים שלי ובמציאת הדרך אל טלרין ודארה.
דארה. היא וטלרין קרובות כל כך, כאילו הן משלימות אחת את השנייה. עיקמתי את האף, לא ממש בטוח למה.
היה מעצבן לזהות את טלרין. הקטנטונת למדה להסוות את עצמה נהדר, אבל נראה שאלו כבר לא רק טרלין ודארה - ומהר מאוד כבר לא הייתי צריך להתאמץ.
ריח של עשן ופחם חרוך חדר אל אפי. מדורה שכבתה מזמן.
את הקולות שמעתי מאוחר יותר.
פילסתי לעצמי דרך השיחים, ולא הופתעתי כשראיתי שאלו ממש לא טלרין ודארה בלבד. את השיער השחור והרגל הפצוע של הבחור החיוור זיהיתי מיד.
החושים שלי מעולם לא הטעו אותי. ואם הוא זה שזרק עליי ענף... בלי יותר מדי מחשבה זינקתי עליו, מתעלם לחלוטין מדארה ומטלרין. הוא היה מופתע מדי, והרגל שלו עדיין פצועה. הצמדתי את סכיני לגרונו והעפתי בהן מבט קצר,"אכפת לכן?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"דיימן," נאנקתי. "זה מרטין. האידיוט לא שווה כלום, אין לך סיבה להתנפל עליו."
"הוא תקף אותי!" מחא דיימן
"בסך הכל הפלתי ענף!" רטן מרטין.
"עד שאתה מגיע," זעמה טלרין. "יכולת להוציא את הזעם שלך על נץ ואז הוא היה מת. אתה חייב לבוא בעיתוי מחורבן." היא בעטה בענף.
"תעזוב אותו." נאנחתי. "אין לו סיכוי גם ככה."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"אבל" הדגשתי "אם אתה מש רוצה להרוג אותו, תרגיש חופשי, זה לא יטריד אף אחד. טוב, חוץ מאת מוח ציפור."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"הוא בגד גם בו..." מלמלתי כשהבנתי סוף סוף למה הוא לא יודע איפה נץ. "אני חושבת שהוא נטש גם את נץ. אבל למה...?"
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
העפתי אותו בעזרת זרם מים קל.
"כי נץ לא הבין שאין לא סיכוי להשיג את הנשמה שלך" אמרתי וקמתי.
"וגם אם הוא היה משיג, הוא היה בורח עם הנשמה ומשאיר אותי לבד" מלמלתי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"למי אכפת?"רטנתי "אני הולכת, אתם באים?"
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
נרגעתי מיד, עוד אחד הגיע למקום, שמו היה דיימן, ילד בגיל ההתבגרות, וכל תשומת הלב היתה ממוקדת בו. לא זזתי, לא מצמצתי, נשמתי לאט וחכיתי שישאירו את מרטין לבד.
אני לא מבינה מה הולך פה, ואני עומדת לגלות!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"ואתה כן הבנת את זה?" התפלצתי. רציתי לשסף לו את הראש לשניים ולהטביע כל חלק באגם רק לשם האירוניה.
"אני שונאת גנבי נשמות!" רשפתי.
טלרין נשפה בזעף. התעלמתי. הגעתי למסקנה שאני די צבועה אם אני מפרידה ביני לבין אנשים ממוצעים שאני לא מכירה- כולם אנושיים, לכולם יש זכות לחיות, וגנבי הנשמות מחסלים אותם בשביל המטרות שלהם.
לנשים רגילות מהכפרים אין דרך להתגונן, אין להן אפילו סכין או מידע על לחימה. זה עושה לי צמרמורת לחשוב על זה, ואולי, אפילו שהשתניתי כל כך מאז שפגשתי את טלרין, אולי נשאר בי מספיק כוח לעמוד על הדעות שלי.
"אנחנו באים איתך. אלא אם כן לדיימן יש תוכניות אחרות?" אמרתי בספק.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(הגענו לשלב מהלכים כמעט קיצוניים ביותר- החלטות.
דיימן היקר לא מתנגד, כי אין לו זכות להתנגד.
זהו.
בי.
אתה בא איתנו או שחטפנו אותך.)

התחלנו להתרחק מהיער כשלפתע נזכרתי בנוסע בזמן.
"חכו כאן," אמרתי לקבוצה. מיהרתי לכיוון המחנה, אביגיל עדיין ישבה על הסלע ורוי נעץ מבט ממושך בלהבות.
"אנחנו מסתלקים מפה, אבל אני מניחה שיש לך את החובות שלך בתור נוסע בזמן." אמרתי בקול שקיוויתי שהוא די שקול.
"אתה יכול להישאר כאן, ו...אתה בטח יודע איך למצוא אוכל..." התחלתי לגמגם, אז הפסקתי. "בכל מקרה, תמצא אותי אם תחליט...לנדוד." החזרתי את הפגיון שלי לנדן והנהנתי קצרות תוך נעיצת מבטי בעיניו המחשמלות.
פניתי את אביגיל. "טלרין רוצה להמשיך מפה עם דיימן. אני לא חושבת שהיא תתנגד במיוחד שאת תבואי, ואני במילא חייבת לך. אבל קחי בחשבון שתיתכן התפצלות. תרגישי חופשי להמשיך לבד אם תרצי."
אביגיל הנהנה, וחזרנו ליער.
מצאתי את טלרין נאבקת עם עצמה אם לתת לדיימן להרוג את מרטין או לא.
"לא." אמרתי בשניה שראיתי אותם. "אני לא רוצה עוד מלחמת מים. בטח שלא איתו." משכתי את טלרין אחורה. "קדימה, להתקדם!" דחקתי בקבוצה. הם החלו לפלס דרך בין העצים ואני נעצתי במרטין מבט ספקני.
"כשתרגיש את השכל זורם לך לראש..." לא ידעתי מה אני בעצם רוצה להבהיר. "בכל מקרה...אם תחליט להתאפס..." נשמתי בעצבנות. "כבר נחשוב עליך." פלטתי לבסוף והתרחקתי משם במהירות.
(אנשייים! תמשיכוו! צאו כבר מבריאת הצבעים!)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הבטתי במרטין שמתחת לעץ שלי, ובשיערה של דארה נעלם בין העצים.
חשבתי לרגע על השיחה המוזרה..אולי יש ביניהם קטע?
המחשבה מילאה אותי כעס משום מה. רציתי לצנוח על מרטין ולבקע לו את הראש.
ואז שמתי לב לבחורה שיצאה מבין השיחים ואמרה משהו למרטין.
הקשבתי בלי שהם יראו אותי.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הבטתי במרטין שמתחת לעץ שלי, ובשיערה של דארה נעלם בין העצים.
חשבתי לרגע על השיחה המוזרה..אולי יש ביניהם קטע?
המחשבה מילאה אותי כעס משום מה. רציתי לצנוח על מרטין ולבקע לו את הראש.
ואז שמתי לב לבחורה שיצאה מבין השיחים ואמרה משהו למרטין.
הקשבתי בלי שהם יראו אותי.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"להתאפס, דארה?" גיחכתי,"אני מאופס לחלוטין."
אוקיי, אולי לא מאופס לחלוטין.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אבל לא אמרתי לך להתאפס, אמרתי למרטין!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
צחקתי בלגלוג "אם אתה מאופס, אז אני נשבעת לא לנסות יותר להרוג את מייטי"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(אוקי, נזרום.)
"דיימן, מה עשית עם ליליאן?" שאלתי בחצי חיוך.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"לא משהו שיעניין את הציבור הרחב," הרמתי גבה."ומה איתכן, אני אתפלא אם לא התחתנתן עדיין?..."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
בטח שזה יעניין את הציבור הרחב, אחרת למה שנשאל את זה?
גלגלתי את עיני. "ברור שהתחתנו, טלרין נשואה למוח ציפור." התחמקתי בקלילות מהאגרוף וזינקתי קדימה, מצחקקת.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
לא מתאים לה לרדת על עצמה.
"מוח ציפור? ומי זה?" כיווצתי את מצחי,"אני מניח שזו לא את?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
כמעט נחנקתי מרוב צחוק, וגם טלרין השמיעה קול מוזר.
"מוח ציפור הוא גנב נשמות שמנסה להרוג אותי." אמרתי בחיוך. "אבל טלרין מתה עליו, נכון טלרין?" גיחכתי.
"ברור, אני כל כך אוהבת את הצליל שהראש שלו ישמיע כשהוא ייתלש מהמקום." נהמה טלרין.
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(הפסען זה קוותה? זה ממש מבלבל אותי!)
סוף סוף הם הלכו, והלחטתי שזה הזמן להציג את עצמי בפני מרטין.
התגנבתי לידו בשקט ונעמדתי מולו, "היי, אני מרדנה, מצטערת שצוטטתי לכם מקודם" לחשתי, בלי באמת להצטער.
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"זה בסדר, עשיתי את זה בעצמי הרבה פעמים.." אמרתי וסקרתי אותה בעיני הכחולות.
"את במקרה כשפית אש?" שאלתי במעט בהלה.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(עם מי אנחנו? זה רק דיימן-טלרין-דארה?)

"אה, זה לא חדש. מהבחינה הזאת טלרין נשואה לחצי מהעולם." אמרתי בהיסח הדעת. מחשבותיי נדדו הרחק משם, אל הדברים שקרו בתוכי ולא ידעתי מה הם.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(גם אביגיל איתנו רק שאנחנו מתעלמים ממנה בצורה נורא לא נחמדה כי היא לא מגיבה:( )
טלרין מלמלה משהו לגבי בחירות הנישואין של דיימן, אבל אני הייתי סשקועה בסריקת ההבעה המוזרה שלו.
"אין לך שום מושג מה קרה לך, נכון?" שאלתי בשעשוע.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
נחרתי בבוז "זוכר או לא זוכר, זה לא משנה את העובדה שאני עומדת לשבור לו את האף בהזדמנות הראשונה"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
טלטלתי את ראשי, והמשכנו ללכת בשתיקה.
"זה נראה כמו מקום טוב לעצור ללילה. לא נמצא טוב יותר באיזור, המדרון מתחיל להיות תלול." אמרתי לאחר כשעה של הליכה. הגענו לכמה שיחים פורחים לקראת האביב ולידם שני עצים ענקיים. היער מתחיל להיות פראי.
התמקמנו והסכמנו על מטלות: טלרין ודיימן יחפשו פירות על השיחים, אביגיל תסרוק את האיזור בחיפוש אחר חיות בר ואני אלך לצוד.
טלרין נתקעה עם דיימן בחיפוש אחר פירות. ברור שעשיתי את החלוקה בכוונה, אבל גם רציתי לתת לה זמן לבד איתו.
לא התרחקתי המון, אבל אחרי זמן ארוך מאוד מצאתי סנאי מכרסם גרעין של משהו. זה לא יספיק לארבעה אנשים.
נתתי לסנאי לחמוק מעיני כשראיתי עיניים שונות מביטות בי מבין השיחים.
עיניים אנושיות.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
השקט שהשתרר אחרי שדארה עזבה אותנו היה חד כתער. לא היה קשה להבין מה הייתה הסיבה לחלוקה הזו, אבל היינו צריכים אותה.
חיכיתי שהיא תגיד משהו, אף על פי שהיה ברור מראש שהיא לא תדבר.
הצצתי לעברה מזווית העין. טלרין נראתה עסוקה ומרוכזת באופן חשוד בגרגיר פטל אחד.
"אז מה קרה לך?" שאלתי בשקט.
"מה קרה לי?" טלרין שאגה והסתובבה אליי כשהיא מפוצצת את כל הפטל שאספה בין הידיים,"מה קרה *לך*?"
נשכתי את השפתיים במאמץ, כדי לא לחייך. זכרונות מאירועים דומים בעבר הציפו אותי. אבל התווספה להם תחושה זרה, מרה- שהם לא לגמרי שלי.
טלרין הסתערה עליי באגרופים שלופים, והנחתי לה להפיל אותי על האדמה, וזו הייתה טעות - כי התחזקה באופן מפתיע והגב שלי לא אהב את זה. החלפנו מהלומות כמו פעם, אבל אפילו שזה היה בשעשוע, לא צחקנו.
היא...
SKY לפני 12 שנים ו-10 חודשים
ממש מושלם, חבר ותיק הגיע והרס לי הכול, עכשיו שוב פעם יהיה להן קשה לסמוך עליי.
אני רוצה להרגיש שייכת. אבל אסור לי להתלונן.
כי אני החלטתי להיות שקטה, במקום להראות מי אני.
ואני החלטתי לא להתבלט, לאמרות שהאופי שלי מאוד בולט.
אבל אסור להתלונן, כי רק ככה מצליחים.
עיניי הכחולות סרקו אחרי חיות, שמעתי רעש קטן בין העצים.
יצרתי משב רוח קל, שחשף קוף בינוני שמביט בי בעיניים גדולות.
הוצאתי את האולר מהמגף הצמוד ופגעתי לקוף במצח, מעט מגעיל.
אני יודעת שלא הרבה נוהגים להשתמש ככה באולר, אבל אני מיוחדת, כזאת אני.
הזיכרון הכה בי, ניסיתי לסלק אותו, אבל הוא חדר למוחי בקלות:
"אני מיוחדת, מיוחדת כמוך..." שרתי ביחד עם סם בעמדת הקריוקי.
חגגנו יום הולדת שמונה, היינו החברות הכי טובות.
החזקנו ידיים וצחקנו צחוק פראי.
הצחוק המיוחד של סם, שבמשך הזמן הפך ליותר ויותר אכזרי, הדהד בראשי.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
קמתי בכעס אחרי כמה מכות נוספות חזקות יותר.
בחנתי אותו, וכנגד רצוני, נשכתי את השפתיים כדי לא לצחוק.
הפנים שלו היו מלוכלכים במיץ-פטל בזכות האגרופים הבודדים שהצלחתי לתת לו.
"אתה אידיוט" התעשתתי וקבעתי בזעם "אתה מוכן בבקשה להסביר לי מה קרה לך? יכול להיות שזה יתן לי סיבה טובה מספיק כדי לא להמשיך לתת לך מכות"
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
חייכתי בשובבות. איך שזה מרגיש, הפכתי לפטל. וטלרין לא רחוקה מזה.
"אולי לשם שינוי אני זה שאתן לך מכות?" ניקיתי פטל מלחיי,"אני אחשוב אם לספר לך אחרי שאני אגלה מה קרה."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"אתה? תיתן לי מכות?" שאלתי בלגלוג "קדימה, תנסה, אם תצליח להפיל אותי, אני מספרת ראשונה, אם לא, אתה מתחיל" חייכתי בציפיה "נו? אתה מפחד או משהו? ליליאן ממש השפיעה עליך לרעה"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(לורן, אתה זה שרצית שניפגש! תגיב כבר!
וטלרין, כסחי אותו!
אוו וסקיי, אני ממליצה לך לתת פלאשבק, יצרת כבר את המתח הרצוי.)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(מה קרה שם עכשיו? O_0)
POLLO לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(מלחמת פטל!)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(מה?!)

חייכתי אל ליליאן. לא ידעתי איך להתייחס, או מה להגיד, אבל הייתי שמחה שחזרנו להיות יחד, כמו פעם. בערך.
הרגשתי בודדה בלעדיה. כבר התחלתי לחשוב להפוך לגנבת נשמות, להצטרף לטלרין. ואני עדיין חושבת על זה... כי אולי זה באמת עדיף לי. יש לי רק אחות אחת, ואם היא שונאת אותי אני לא יודעת אם עדיף להשאיר את זה ככה...
בכל מקרה, ליליאן כאן. אם יהיה לי אומץ לדבר איתה על זה, היא תעזור לי להחליט.
"לאן עכשיו נלך?" שאלתי.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"מפחד זו לא המילה המתאימה," תיקנתי בסלחנות,"אני פשוט צריך לחשוב לפני שאני מכסח אותך. את יודעת, זה הרבה יותר יעיל ומעולם לא היית טובה בזה..."
טלרין נהמה באיום.
לא ידעתי מה עבר על טלרין בזמן שהייתי בחדר הלבן. היא התחזקה ואני נשארתי אותו הדבר. היא התחזקה מאוד; זה בטוח, אבל אין לי דרך לדעת עד כמה. כמו שאני מכיר אותה, היא העצימה את הדברים שהיא טובה בהם והזניחה את החולשות. הרי היא תמיד עושה את זה. זה היה מאפיין נוסף שלה, מלבד זה שהיא חמומת מוח. חמומי מוח בדרך כלל לא מתרכזים בחיזוק חולשות.
גיששתי לעברה והיא חסמה את ההתקפה מיד. היא פלטה נשיפת בוז תוך כדי, ובזמן הזה בדיוק תקפתי אותה במקום שלא תצפה. היא נרתעה ונאחזה בי ברגע האחרון, ברגע שבו הייתה אמורה ליפול. אגרוף היה צפוי, אבל היא בחרה לבעוט. התחמקתי והפלתי אותה, משתמש במה שהייתה גאה בו יותר מהכל - המהירות שלה.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"ניצחתי" הוא אמר.
קמתי על הרגליים וניקיתי את האדמה מהבגדים בהתעלמות מוחלטת ממנו.
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
גחכתי קלות,"את לא צריכה להתעצבן."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הסתובבתי בתנועה חדה והכנסתי לו אגרוף.
"הא, הפעם שברתי לך את האף." חייכתי חיוך עקום "אוקי, אני כבר לא מעוצבנת, הוצאתי הכל" חשבתי על זה לרגע נוסף "לא... בעצם לא" בעטתי בו בכוח "עכשיו כן"
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
התקפלתי תחתיי וגנחתי. כן, האף שבור. חילצתי בצרידות,"ידעתי שזו תהיה הדרך לפייס אותך. בא לך לבזבז איזו נשמה בשביל האף שלי?"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"לא היית כאן הרבה זמן" עניתי "אם היית, היית יודע שנגמרו לי הנשמות"
דיימן גנח, חייכתי והמשכתי את המשפט "כמעט"
הנחתי יד על האף שלו ותוך רגע הוא התרפא "אני לא אבזבז עליך את זה שוב" הערתי והרמתי פטל שלא התפוצץ מהרצפה "היינו אמורים לאסוף אוכל, לא?"
ליילק לפני 12 שנים ו-10 חודשים
"כן," ניגשתי אל שיחי הפטל ושפשפתי את אפי ביד השנייה. ישר וחלק, כאילו לא התפוצץ לפני רגע."נגמרו לך הנשמות? זה אפשרי בכלל?"
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(מצטערת שלא הגבתי שנים)
"כן.." אמרתי בשקט, הבנתי שהוא לא מכוון לפגוע בי והתיישבתי "גנבת.."
היתה שתיקה ממושכת שבמהלכה צפיתי בחרק קטנטן מתרוצץ לידי.
"ספר לי.." אמרתי לבסוף
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(רגע- מה? נגמרו לך הנשמות? אבל מה עם שבריר הנשמה המסכן של ליליאן???)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(לטלרין נלקח רק התליון... הנשמה של לילי עדיין אצלה)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-10 חודשים
נאנחתי "היה איזה כשף אש מטופש אחד..." חיוך רחב התחיל להתפשט על הפנים של דיימן "לא, הוא לא ניצח אותי" הדגשתי "פשוט הייתה בעיה איתו ועם דארה" הפעם אני חייכתי חיוך רחב.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(להלהלהלהלהלהלה פרק נסגר ביי פרק:)
טוטסי נודלס לפני 12 שנים ו-10 חודשים
(מה נסגר?? אבל אני באמצע שיחהXD כנראה אני לעולם לא אדע מה הולך מה..)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אז ככה, המחשב הנורמלי חזר מתיקון. כמה דברים כדיי לנסות לייצב את המשחק, אם זה לא ייעבוד... אז אני תוהה מה יעבוד.

טוב, אז לוחמת השימושית עד מאוד כתבה לי סיכום פרק, אנשים שלא עוקבים, זה הזמן שלכם להתחיל לעקוב. ובין השאר גם אני. ואני ממליצה גם למי שיודע מה קרה בפרק שיקא, כי זה מומלץ.
מי שלא רוצה לקרוא יכול לדלג למטה, יש כמה דברים חשובים שאני רוצה שתהיו מודעים להם.

"אוקי, זה הולך ככה.
מהרגע שארבע דמויות החדר הלבן הופיעו כדי שנילחם בהם, התחיל בלגן גדול.
טלרין, ליליאן ודארה ניסו לגרום לדיימן להיזכר תוך התעלמות מוחלטת משאר הדמויות כי הן לא הגיבו. *העממ אייר*
דיימון הצטרף למשחק והסתובב בהתחלה עם מייטי, והוא קבע שאחד המדענים לנתן לו ולמייטי הרשאות להחליט מי נלחם נגד מי.
אז הם קבעו שדארה וליליאן נגד טלרין ודיימן.
בשלב הזה הצטרפו סקיי וליאון, כשבאותו זמן בערך פולו וקוותה מתכננים איך להרוג את דארה.
דארה לא רצתה לפגוע בדיימן יותר מידי, וניסתה רק לירות בו חיצים משתקים. זה עשה לו שריטות שטחיות שהאטו אותו קצת, אבל בגלל עור הברזל שלו זה לא ממש הזיז לו. אז בפעם הראשונה שהוא פגע בדארה בצורה עקיפה (דרך ישירה היתה הורגת אותה) קוותה עשה מין ערפל כזה על כל הזירה, וחטף את דארה כשהיא כבר היתה פגועה מדיימן. הוא דקר אוהת בכתפיים כדי שהיא לא תוכל לזוז וניטרל אותה לגמרי (הערה ממני, אנג'ל: זה לא בסדר שעשית את זה בתגובה אחת) ואז הוא היה הורג אותה אם היא לא היתה מנפצת את הקרח של פולו ונופלת למטה, כי אז סקיי מצאה אותה.
בזמן הזה יש קרב לא כתוב בין טלרין לליליאן, ולוקח לטלרין הרבה יותר מידי זמן לעזור.
משוטטים בדד ולבד- מייטי, ג'ד, עיני זאב, ליליאן, דיימן, אשמי, אדוארד, אייר.
בריתות: טלרין ודארה, נשאר אותו דבר, צירפו אליהן את סקיי ודיימון.
קוותה ופולו צירפו את ליאון, ואת אציו מפירנצה."

אז ככה, כמה שינויים חשובים:
-דמויות שלא מגיבות שבועיים באופן רציף ויציב (שזה יותר משלוש תגובות לפחות, למרות שההישג הזה לא ממש נחמד) מתות אוטומטית. אני לא אוהבת להרוג דמויות טובות אבל ככה זה.
-אתם יכולים לפתוח עוד דמות באישור מיוחד.
-הפרק הבא הוא פרק קרב שקובע מי יחיה ומי ימות וכל מי שרוצה לחיות צריך להגיב בצורה יציבה.

מהפרק הבא העיקרון הבסיסי של המשחק יגיע. "בעולם חדשני שנהרס אחרי בעיות במלחמות עתידניות, אנשים חזרו אל ימי הביניים והם חיים בכפרים."
מה שאומר: חזרה לעבר.
דמות חוזרת לעבר (שאני מגלמת). אבל הפרק לא רק על זה.
כמה פרקים אחרי זה דמויות מהעתיד מופיעות ומתוודעות לעולם הזה. אז מי שרוצה לפתוח עוד דמות צריך להביא דמות שבאה מהעתיד.

בהצלחה וסליחה על החפירה.
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
גדול!
יש טופס לדמות מהעתיד?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מגניב, כמו שאמרתי כבר :)
אז מתי הפרק יהיה?
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אחרי יום כיפור. וכולם צריכים להיות עם נגישות לפרק כי מי שלא מגיב כמו בן אדם עף מהמשחק. אז צריךל לברר מי נוסע אם מישהו נוסע ואז לקבוע תאריך לפרק. כי הוא יכול להיות במשך כמה ימים ויכול להיות גם חודש.

הטופס לדמות מהעתיד יגיע אחר כך. עוד כמה פרקים כדי שאף אחד לא ירמה אותי וישחק אותה דמות מעתיד בינתיים. יש כמה דברים לגבי דמויות מהעתיד שאתם לא יודעים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
יאייי
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אבל לא בחג, בחול המועד כן.
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
זה לא סיכום משקף, יש השמטת פרטים רצינית.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא הבנתי לגבי הפרק הבא...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אנגל לא אמרה לי שהיא רוצה לפרסם את זה לכולם, אז כתתי לה את מה שהיא לא הבינה בקווים כלליים. כדי לא להשמיט פרעים אני צריכה לכתוב כל תגובה במנקודת מבט אחת. אני יכולה לעשות את זה, אבל לא חשבתי שיש צורך כדי להסביר לאנגל.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
בכללי מבינים מה קרה, וסליחה שלא שאלתי אותך אם את מרשה לי לפרסם כי היה מאוחר ולא היית מחוברת.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
זה בסדר, אבל זו תמונה מאוד כללית. אני יכולה לעבוד על סיכום רציני יותר עד פתיחת הפרק...
לא תכננת לפתוח אותו היום? :)
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא ממש. אני צריכה לבדוק אם כולם צריכים להתחבר ורק אתם מגיבים וזה לא הרבה. אם אתם רוצים פרק עוד היום תקראו לאנשים כי אני עצלנית מידי -.-
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני פה
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
קדימה כולם!
פרק! פרק! פרק! פרק! פרק!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני ארביץ לך.
אנג'י, יש לך אותי, את דיימון, את קרוליין, את אריה, את הצבעוני, את ג'ד, את סקיי, את פולו, את קוותה, את ליון, את טליה אם היא נחמדה. כמה את צריכה כבר??? את יודעת שברוב משחקי התפקידים זה מספר הילדים שיש בכלל?
אני אשלח לכולם הודעות, פשוט תתחילי לכתוב כברר!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
ויש לך את מייטי!
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
פרק!פרק!פרק!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הקטע הוא

שמי שלא מגיב


מת.


ומכלל המשתתפים יש דיי הרבה אנשים שאוהבים את הדמויות שלהם ודמויות טובות שיהיה חבל לוותר עליהן.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
וחוץ מזה, אני צריכה אישור שלהם פהההההההה
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני כאן!
Caroline לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הדמות שלי לא ממש מוכרת, היא בקושי קיימת, אבל. הממ... בעד?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
כל מי שלא אמרתי לא משתתפים במשחק, ולא הגיבו יותר משני פרקים ברצף. נראה לי ששווה לעשות את זה למען המשחק?
או שתגידי לכיפ, לליאו ולטל שיאספו את עצמם.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אנג'ללל בבקשההה...
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
פליייז!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
טוב, הפרק יצא במוצאי שבת -.-
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
גם אני בעד ^^
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אי לאב יו אנג'ל~!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
באמתתתתתת? כי לפני כמה זמן רצית להרוג אותי -.-
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אם את מתעקשת..אני מאוד גמישה.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הללו את המלאך הקדוש.הללו!
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לפי אנג'ל אני מתה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
את לא מתה, היא אמרה שאת תמותי אם לא תגיבי בפרק...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
השבת נכנסה!
צאי!!! צאי, שבת!!!
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
רק עוד 6 שעות!
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
רק עוד 4 וחצי שעות!
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
עוד 3 וחצי שעות
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
עוד שעתיים!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
שלום שלום. למי ששכח ולמי שלא יודע, אני אנג'ל - מנהלת המשחק הזה.
כמה אנשים אמרו לי שיש בעיות במשחק כשהגעתי היום.
לפי דעתי הבעיות שונות; הפרק מפגר, אני לא עוקבת ולא יכולה לחלק הוראות, ושחקנים חדשים לא יודעים איך משחקים משחק סטייל עולם חדש ומשחקי תפקידים בסימנייה בכלל.
שני דברים:
עד שאני אחזור מעולם המתים (או בשמו השני: אילת) והלפטופ יחזור מתיקון הפרק מוקפא, נקודה.
סליחה שאני עושה פניות אישיות, אבל השחקן החדש (ששכחתי את שמו), אתה לא יכול להחליט על דרך משחק שמנוגדץ לכל עיקרון שהיה במשחק הזה. בתור מנהלת של המשחק ובתור זאת שהמציאה את השיטה הזאת של המשחק אני לא ממש מבינה חמה אתה לא חומד מאחרים - אנשים נותנים לך דוגמאות, הם שחקנים ותיקים יותר ממך במשחקי תפקידים, כמובן שאני לא יכולה לקבוע לפי זה מי יותר טוב במשחק תפקידים אמיתי, אבל במשחק שאליו אנחנו רגילים - ככה זה.
מי שנרשם למשחק תפקידים צריך להיות קשוב לחוקים.
אסר להרוג, מותר לנסות אבל לא להשאיר את השחקן גוסס עד כדי כך.
כותבים על הדמות שלך בגוף ראשון.
ולא לעשות בלגאן ולא לעבור על ההנחיות שניתנו בתחילת הפרק ובמהלכו.

טוב, אז המשך יום נעים וסליחה על החפירה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מי. סליחה שלא פרסמתי, חשבתי שאני אוכל להשתלט על זה.
אני הסברתי לו על שיטת המשחק ואני מקווה שהוא יפנים.
הפרק לא דפוק, פשוט לא יכולת להשגיח עליו.
אם יורשה לי להגיד, נראכ לי שצבעוני רצתה להקפיא את המשחק לזמן מה, אבל לפי מה שהיא ארה לא היתה לה הסמכות. אז אני חושבת שכדאי שבגלל שיש לך מנהלת וחצי עוזרת, יעזור אם יהיו להן סמכוית לעזור יותר בניהול המשחק.
אבל זו החלטה שלך כמובן.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"השחקן החדש" פורש לצערו הלא כל כך רב מסיבות ששלחתי לאנגל בהודעה.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הפרק בכלל לא מפגר!
ולא כדאי לך לפרוש..
אתה יכול פשוט להכיר את המשחק...
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אם "חברים" כמוך מי צריך אויבים?
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
*עם
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
תירגע, זה רק משחק תפקידים.
זה שאני אויב שלך במשחק, זה לא אומר כלום.
וחוץ מזה, אתה התחלת את הקטע של השנאה כלפי הדמות שלי...
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נכון...............ברור.................. אני התחלתי ואני אשם אתה לא זה שיותר מידי קשור לדמות שלו
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
טוב, תקשיב.
זה היה רק משחק.
מצטער אם העלבתי אותך, רק תדע שזה היה סתם...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
דיימון, מה שליאון מנסה להגיד זה שהוא הרגיש שאתה לא מפריד בין הדמות שלך לעצמך, ומתייחס לדברים שהוא אומר על הדמות בצורה אישית.
אני בטוחה שלא התכוונת, אבל ליאון כבר החליט לפרוש.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
כן אפילו תכננו את המוות שלי :]
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
טוב, אז סליחה.
כל מה שאמרתי זה היה רק במשחק.
אני בטוח שנשמעתי רציני, בגלל שזה במחשב (ואתה רגיל לשחק פנים אל פנים) אז אי אפשר לדעת
באיזה נימה אמרתי הכל, או מתי פניתי אלייך אישית, או מתי פניתי לדמות.
בהצלחה במשחקים אחרים...
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(האמת היא שאני משחק יותר במחשב) ואני רוצה להגיד לכולם די לחשוב שאני לא יודע לשחק.אני בטוח ששיחקתי במשחקי תפקידים יותר כמעט מכל אחד פה(הסיבה המוכחת היא שאני משחק בפונדק-פורום משחקי התפקידים הגדול בארץ) אז בבקשה תפסיק לדבר עלי כמו חובבן
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אבל זה העינין, אף אחד כאן לא התכוון לדבר אליך כמו חובבן, אבל בסימניה יש מכאניקה שונה מבמשחקי תפקידים באינטרנט או פנים מול פנים. אז כן, במשחקי תפקידים בסימניה, אתה שחקן מתחיל שעוד לא למד את החוקים, אבל אחרי שהסברתי לך כמה דברים אני בטוחה שתצליח להשתלב במשחקים אחרים פה אם תרצה.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני לא אפרוש ניתן ניסיון אחרון לפני שאני יזמיו את חברה קדשיא בשבילי
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מה?
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(האלה שקוברים אנשים בארץ ישראל)
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
ליון לא אשם.
גם אינ לא עוקבת ואני חושבת שיש בעיה עם הדרך שהמשחק מתנהל.
ליון, אל תפרוש, תנסה להבין, אף אחד לא בא להגיד "אתה לא טוב" מנסים לעזור, לתקן, לשנות לטובה.
POLLO לפני 13 שנים

התכוננו אליו, הדבר המרשים ביותר שנראה אי פעם בסימניה,
לכל חובבי משחקי התפקידים, לכל אלו שאוהבים להיות מעודכנים,
לכול מי שרוצה לחוות חוויה של פעם בחיים!
נצא ביחד מתקופת הגסיסה של משחקי התפקידים,
נקים ביחד מקום טוב יותר! התרשמו ממשחקי התפקידים, השתתפו בחידונים ובהפעלות,
קבלו את...
"פסטיבל משחקי התפקידים 2012"!
הסגל המנהל-
הלוחמת בפיגיון, פולו וגאיה.
ליילק לפני 13 שנים
דיימן חף מפשע. צבעוני המשוגעת אשמה בעניין השכיבה עם דארה. איו!! אמרתי את זה!!!!!!!!!!!
POLLO לפני 13 שנים
האא?! או-קיי... יש לי מזל שהצטרפתי למשחק רק בפרק שמונה!!!!
מצד שני.. נראה ש"פעם" היה הרבה יותר "אקשן"...
הלוחמת לפני 13 שנים
איכ?
הלוחמת לפני 13 שנים
מי אמר שדארה שכבה עם דיימן? כי בלי להעליב, יש לה דברים הרבההה יותר טובים לעשות.
ליילק לפני 13 שנים
*כחכוח בגרון*

דיימן *בחיים* לא ישכב איתה.

צבעוני צריכה לחטוף נבוט בראש. נרביץ לה ביחד? D:
הלוחמת לפני 13 שנים
בטח! אה, וטליה יקירתי, לא חשבת במקרה על ילדים שהמוח שלהם עדיין לא מזוהם על ידי השטויות של צבעוני? כלומר, העעעעעעעעעעעעעעעעעעמממ, ילדים מתחת לגיל 12?
ליילק לפני 13 שנים
אח שלי עדיין תמים. היא לא תתקרב אליו!!!!!!!!!!!11
הלוחמת לפני 13 שנים
אוקי. תמחקי יקירתי, ובואי נדבר בהודעות למען שלום הציבור.
אגב, איך את לא מתביישת להגיב במקום הזה ולא להגיב בתור דיימן! בושה וחרפה!
לאקי לפני 13 שנים
מה קרה?!?!?!?!?!?!?!?!
דיימן מטומטם! מה הוא עשה?!
הלוחמת לפני 13 שנים
חחח צבעוני ואנג'ל מנהלות ויכוח על התמונה XD
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
מה? ממש לא, מה זה קשור?
הלוחמת לפני 13 שנים
את משנה את התמונה ואנג'י משנה אותהבחזרה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
לא שיניתי את התמונה...
הלוחמת לפני 13 שנים
התמונה עכשיו, את ביקרת בקבוצה שניה לפני שהיא שונתה.
אני חוקרת בצורה מעמיקה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
אהמ.
רק אני מחליפה כאן תמונות.
הלוחמת לפני 13 שנים
אז את האשמה!!!!
מגדת העתידות לפני 13 שנים
במה?
הלוחמת לפני 13 שנים
בהחלפת התמונה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
טוב...
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
איך זה שליליאן עוד לא נכנסה להריון?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
בואי נדחיק את זה...
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נדחיק את זה?!
הם היו שלושה חודשים לבד!!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
חודש וחצי!!! לא שלושה חודשים, תודה לאל!
אנג'ל לפני 13 שנים
פרק עשר, כל הכבוד לנו. עשר פרקים בחצי שנה. אנחנו איטיים שזה מטריד -_-
סליחה אם הפרק דומה לחתול ועכבר, פשוט בא לי להתעלל בדמויות שלכם ושום דבר לא יישנה.

זה שבוע אחרי כל מה שקרה אז אין שום תגובות ישירות אחרי האירועים, אני מבטיחה שאני אכה את כל מי שיעשה את זה. (ורק להמחשה *מכות מכות מכות לאריה!!* סתם כי בא לי D:)
בקיצור, אלו שמחוץ לחדר הלבן, אנא שימו לב.
אתם הולכים לתומכם ביערות, קשה לכם להסביר איך ולמה, אבל לפתע חיצים נורים עליכם, תעשו תעלולי לוליינות או מה שאתם רוצים, אבל בסופו של דבר החיצים ייפגעו בכם.
כל מי שחץ פוגע בו מאבד הכרה.
אתם מתעוררים לאחר מכן שאתם קשורים בשלשלאות. אנשים מתהלכים הלוך ושוב ובודקים אתכם, אתם די בהלם שאתם רואים מבחנות וכל מיני מכשירים מצפצפים (שאין לי שמץ איך קוראים להם XP) אי לכם מושג מה קורה שם.
הם מעבירים אתכם בדיקות דם וכל מיני בדיקות הזויות אחרות, הם תולשים שערות, מאבחנים אתכם.
ברגע שאתם מסיימים את הבדיקות, מפנים אתכם אחד נגד השני, מאיימים עליכם שאם לא תילחמו זה בזה יהרגו אתכם.
הבחירה שלכם פשוטה, להתמרד ולהסתכן במוות מול אוייב לא מוכר? או להילחם מול מישהו שאתם מכירים את היכולות שלו?

חדר לבן, יקרים לא מתפקדים שלי
אתם מתוחים, שבוע אחרי מה שעברתם עם החיה התאומה שלכם, חלק מכם, השלמתם פערים רבים אבל הזיכרונות לא חזרו.
הכוחות שלכם חזקים יותר מאי פעם; אייר מסוגלת ליצור טורנדו באוויר, אדוארד מסוגל לחצוב תלמים באדמה בגודל של אסטרואיד בעזרת אגרוף יחיד ופשוט, אשמי מסוגלת ליצור גלים בגובה חמישים מטר, דיימן חזק כל כך פיזית שהוא מסוגל להכות ברזל ולהותיר שם סימן.
אתם חושדים שיש משהו במה שאתם אוכלים/שותים שהופך אתכם חזקים מידי.
הכרתם כמה אנשים מאז, לאט לאט הניחו לכם לצאת יותר לסיבובים, אבל אם עשיתם צעד לעבר מיקום שהם לא רצו שתהיו בו אתם קיבלתם מכה צורמת (מכת חשמל, לא מוכרת בימי הביניים *~*) מידי הצמיד שענדו ליד שלכם.
מציבים אותכם בחדר אימונים ומבקשים מכם להילחם זה בזה, כמובן לא עד המוות, אתם חשובים מידי.
יהיו עוד דברים בהמשך, אני אפנה אליכם בהמשך עם הוראות גם כן (:
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(אבל למה מכות לי?! מה אני עשיתי?! אני לא אשמה בכלוווווםםם!!! את אכזרית! זה מה שאת! המפ!)
אנג'ל לפני 13 שנים
(כי את לא נתת לי להרוג אותך!! :O)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אבל נגד מי כל אחד יילחם?)
POLLO לפני 13 שנים
אני ונץ התהלכנו בצוקים הגבוהים,
בדיוק סיימתי ללמוד על תנוחות חשובות
בזמן קרב פנים מול פנים.
טיילנו, נץ שקוע במחשבות, ואני..
קורן מאושר. ראיתי צל דק באופק הערפילי,
"תתכופף!" אמר נץ. התכופפתי,
אבל איכשהו... החץ נתקע לי בגב.
הרגשתי סחרור ונפלתי על הסלע.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
הרגליים שלי הותירו עקבות פחם על האדמה שביער, אבל לא יכולתי לשלוט בכעס שאחז בי פתאום.
הרגשתי שאם לא הייתי מרסנת את עצמי הייתי כבר משתגעת ושורפת כמה עצים קטנים.
אני לא יודעת למה כעסתי. פשוט הרגשתי זועמת, עצובה, כעוסה...
המחשבות שלי נדדו לליליאן, והרגשתי נורא על המרחק שנוצר בין שתינו מאז שיצאנו למסע הזה.
מה קרה איתנו? מה קרה לי?
הרגשתי בודדה במקום הזה, ולא ידעתי אפילו בשביל מה יצאתי למסע הזה. ככל שאני נמצאת כאן יותר אני מרגישה שגנבי הנשמות לא נוראיים כל כך.
אופס, שרפתי שיח קטן. כיביתי אותו.
בדיוק באותו הרגע קרה הדבר לא בכלל לא הצלחתי לצפות. קלטתי את החיצים רק ברגע האחרון, ולולא כבר הייתי רותחת מזעם כנראה שהייתי נפגעת.
שרפתי כמה מהחיצים, והתכופפתי מהאחרים שעפו מעליי. היו חמישה חיצים בסך הכל ושניים פספסו.
רציתי לראות מי ירה את החיצים, אבל ההגיון הבריא שלי אמר לי לברוח.
לא הצלחתי להתחמק מהחץ הבא.
אנג'ל לפני 13 שנים
(יקירה, ברור שאני בוחרת!

אה, וד"א, בבקשה תתמרדו, יהיה כיף יותר ככה*~*)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אנחנו נילחם למוות?)


כשפקחתי עיניים, הראייה שלי עוד הייתה קצת מטושטשת. לקח לי זמן לקלוט את הדברים מסביבי, ולקח לי אפילו יותר זמן לקלוט שאני קשורה בשלשלאות.
מסיבה כלשהי, הפגיעה מהחץ לא כאבה לי. הרגשתי שאני בריאה לחלוטין, אבל חלשה במובן מסוים.
איפה אני?
הסטתי את השיער מפניי והבטתי מסביבי.
הופתעתי לראות עוד אנשים קשורים בשלשלאות לידי. הופתעתי אפילו יותר לגלות שאני מכירה אותם.
אנג'ל לפני 13 שנים
(כנראה שכן -_- אני צריכה שתתמרדו אחרת התוכנית שלי לא תצא לפועל ><)
אֵרִיַה לפני 13 שנים
בחנתי עץ ירוק גדול וניסיתי לחשוב מה תהיה כמות המים שתצא ממנו.
הוא צריך הרבה מים כדי לגדול, והוא במצב טוב, אז די הרבה.
הנחתי יד על הגזע וניסיתי להרגיש את המים.
"טלרין, בואי כבר" דארה קראה לי מקדימה, נאנחתי בתסכול והמשכתי ללכת.
"אנחנו הולכות כבר כמה ימים בלי שיהיה שום דבר מעניין" התלוננתי "אני לא רואה סיבה למה לא לעצור לפחות לקצת זמן"
חץ שרק ליד האוזן שלי, משום מקום.
"סיבה מספיק טובה?" דארה שאלה בעוקצנות וחמקה מחץ אחר שטס אליה.
"בטח, לפחות עכשיו יהיה קצת כיף" חייכתי
אנג'ל לפני 13 שנים
הטעם של האוכל והשתייה הוא מוזר, מרחף.
שוב לאכול ארוחת בוקר שמסתברת, שוב, כבעלת טעם תפל.
לפחות האירוח טוב.
ולארוחת בוקר? שוב בשר.
מי אוכל בשר לארוחת בוקר, אני שואלת?
בלעתי את הנתח בעל הטעם המזעזע במהירות.
פיניתי את הכלים בנקישת אצבע, גרמתי להם לרחף לעבר הכלי שאוסף אותם.
השתייה באותו הבוקר היה דבר מזעזע גם כן.
הדבר הראשון שהחלטתי לעשות אחרי ארוחת הבוקר היה לדבר עם ווינד, לא הספקתי לקרוא לו וכבר ארבעת החיות שלנו הופיעו, וינד עופף לעברי ונחת נחיתה רכה על הכתף שלי.
POLLO לפני 13 שנים
התעוררתי,
אני כבול בשלשלאות כבדות.
הבטתי קדימה בהפתעה,
שלל מכשירים ואורות נוצצים נגלו לפני.
אנשים עם תלבושות לבנות הסתובבו בחדר.
הסתכלתי על האנשים הכבולים, אני מזהה כמה.
מבטי נעצר, בחנתי את הנערה,
שיער שחור,
ועיניים ירוקות, גדולות וסקרניות.
חייכתי אליה, בלי ששמתי לב.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אני או ליליאן?)
SKY לפני 13 שנים
הלכתי בתמימות במדבר הגדול,
השמש החזקה לא הפריעה לי.
"ניקו! השיער שלי הוא לא לאכילה!"
אמרתי ללמור הלבן שלי.
הורדתי את נעליי והתקדמתי על החול הלוהט
באיטיות. אני צמאה לנשמה, נשמה מלאה אנרגיות.
הרוח החלה לנשוב, שיערי הבהיר אף לכול עבר.
התחלתי לרחף, כשלפתע הרגשתי דקירה קלה בכתף.
******
התעוררתי מבוהלת בתוך מבנה סגור,
הסתכלתי סביב, איפה-אני-לעזאזל?
POLLO לפני 13 שנים
(התכוונתי אלייך :))
מגדת העתידות לפני 13 שנים
שמתי לב שמישהו מסתכל עליי. הפנתי אליו את מבטי. הוא היה גבוה, יכולתי להבחין. וחיוור מאוד. היה לו שיער שחור כהה, כמו שלי.
הוא הסתכל עליי, ו... חייך.
למה הוא מחייך? איזו סיבה יש לו לחייך?
בהיתי בו.
POLLO לפני 13 שנים
היא הסתכלה עליי,
מיהרתי למחוק את החיוך,
קיוויתי שהיא לא תשים לב אליו...
מה עומד לקרות עכשיו?!
איש בלבן התקדם אליי בצעדים איטיים,
"תתרחק!" צעקתי.
הוא נעץ לי מחט חדה באמצע הזרוע.
אחרי כמה שניות מיכל הפלסטיק שמחובר
למחט היה מלא ב.. דם?!
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(לא, אז בקולה XD)


הסתכלתי על המגפיים שלי. הסוליות כמעט נשרפו.
למה כשאני כועסת אני חייבת להשאיר עקבות פחם?
טלרין בטח הייתה אומרת שזה כל כך טיפוסי לי, להשאיר עקבות כדי שימצאו אותי. היא תמיד חשבה שאני דורשת תשומת לב.
יכול להיות שזו אמת...
המחשבות שלי דידו לעבר טלרין. למה היא תמיד מתנהגת כמו... האחות הגדולה? למה היא מתנהגת כאילו היא כל כך מושלמת? למה היא גנבת נשמות? למה היא מיומנת יותר בקרבות? למה היא חייבת להיות אחות שלי?!
אל תשרפי כלום, הזהרתי את עצמי.
שמעתי קולות מסביבי. מישהו שצעק "תתרחק", כמה לחשושים ואפילו צרחה.
ואז נזכרתי שהיום אני וטלרין בנות 14.
אנג'ל לפני 13 שנים
(להחליף את זה לארבע עשרה?)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אני אחליף!)
לאקי לפני 13 שנים
(מה קרה?! אנחנו עדיין חיות?)
לאקי לפני 13 שנים
אני ואן מארי שמענו רעש ולא הספקנו לרוץ לעזרתה של מייטי כשחץ פספס את ראשי במלימטרים.
העפתי את האחרים, אני לא יודעת כמה זמן ברחתי מחיצים, אבל מחשבות עברו במוחי לא פעם על אולי עדיף כבר למות. לבסוף, חץ פגע בי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
המדענים שהיו בחדר עברו אחד אחד בין כולם ולקחו דגימות דם.
היו כמה שניסו להילחם.
כשפי אוויר שניסו להרחיק אותם, כשפי אש שניסו לשרוף אותם, כשפי אדמה שניסו להעיף אותי, כשפי מים שניסו לשלוט בהם...
אבל מסיבה כלשהי המדענים לא נפגעו.
הלוחמת לפני 13 שנים
(דארה בת 17!!! רשמתי את זה בים אבל אף אחד לא הקשיב!!!)
"מאיפה החרא הזה בא?" שאלתי בהלם קל. נמרחתי על הרצפה כשטלרין קפצה לגובה.
קללות הן התחביב החדש שלי, חשבתי לעצמי. כי עם כל חץ שפספס אותי במילימטר, קללה נהדרת בקעה מפי.
"אולי תסתמי כבר?" שמעתי את צחוקה של טלרין. היא דחפה אותי על עץ כשחץ פספס אותי, והפעם שפשף את זרועי.
"טלרין, החיצים מרוחים בערל כלשהו!" צעקתי.
"פשוט תרוצי, תטפסי על עצים או משהו, אל תתני לזה לפגוע בך!" חשבתי מאיפה הם יכולים להגיע, והגעתי למסקנה שהם יותר מעשרה קשתים. במחשבה צימררה אותי. איך נכנסו למערב כזה? אנחנו כל כך מיומנות.
"יהיה להם קשה לפגוע בנו אם נטפס על עצים, או נצלול לתוך אגם." אמרתי תוך כדי ריצה טרופה.
"אה, בטח, יש לי אגם נייד בכיס. וגם עץ עם טיפוס חלק." אמרה טלרין בקול נוטף לעג.
"גאונה, תעטפי ואתנו במגן או משהו!" אמרתי כשקלטתי את זה.
טלרין עצרה לשבריר שניה כדי להכין שכבת מים שעטפה אותנו לאט, אבל השניה עלתה לנו ביוקר.
משכתי אותה מהר מנטיב חץ מעופף, והוא נתקע לי בזרוע. "מבאס!" שלפתי אותו מהר והמשכתי לרוץ, כשדם נוטף על זרועי.
אני לא יודעת איזה חומר היה עליו, אבל אני רוצה אחד כזה. הרעל היה חזק כל כך, שהדקירה הקצרה הזאת הפילה אותי על האדמה מיידית.
הלוחמת לפני 13 שנים
(אה, ואנג'י, את מדרדרת.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"דארה?" שאלתי בבהלה ונטשתי את המגן כדי להתכופף אליה.
דקירה חדה גרמה לי לקלל, חץ פגע בי.
עיגולים שחורים הופיעו לי מול העיניים, והם התפשטו וחסמו את שדה הראיה שלי.
צנחתי על האדמה, מקללת מתוך טשטוש חושים.

משהו קר נגע בי כשהתעוררתי, מצמצתי לאור ובחנתי את הסביבה.
"דארה?" קראתי בדאגה
הלוחמת לפני 13 שנים
ניערתי את הראשי, וטמנתי את פניי בשיערי.
בבקשה לא מפרידים אותי מטלרין שוב. אני בטוח אפתח את העיניים ואמצע את עצמי מול נץ או משהו כזה.
"דארה?" שמעתי דאגה בקולה של טלרין. ברור שהיא התעוררה לפניי. כמה אופייני.
"לא. אני מתה. החץ הרג אותי ואני קבורה תחת ערימות שלג. אני לא אסתבך יותר בדברים מוזרים." פקחתי את עיני.
אוף, באסה.
בקושי ראיתי את טלרין, מבעד לערפל לבן וכלום.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(שלג?)
אנג'ל לפני 13 שנים
(מדרדרת? בטח, אני אדרדר אותך אל תוך מפולת נבוטים, חצפונית)
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"בתור מתה את מאוד קולנית" הערתי בצחקוק "תראי, יש כאן עוד אנשים" החץ טישטש אותי, כמעט לא הבחנתי באיש בלבוש הלבן שהתקרב אלי עד שדקירה נוספת העירה אותי לחלוטין.
"היי!" מחיתי וקיללתי בזעם "מה נראה לך שאתה עושה?!" הוא החזיק שקיק בידו, ותוך כמה דקות הוא היה מלא במשהו אדום, לפי הצינור שהיה מחובר לשקיק ולזרוע שלי - הדם שלי.
"אני נשבעת לך, שבשניה שאני משתחררת, אני רוצחת אותך, ומוותרת על כל הקטע של לתת לך להילחם על חייך. סכין בגב ואתה מת" סיננתי
SKY לפני 13 שנים
שתי בנות משכו את תשומת ליבי,
לא היה נראה שהן פוחדות כמו כול השאר,
ומשום מה, רוב המבטים היו נעוצים בהן.
לפתע איש בלבן התקרב אליי, ראיתי שכשפויות לא
עובדות עליהם או שיש בחדר הזה משהו שמחליש אותנו..
הוא חתך לי ערה דקה מהשיער.
"אל תעז להתעסק לי בשיער!" צעקתי.פשוט לא מוצא חן בעיניי
שזרים נוגעים לי בשיער! כולם עברו בדיקות כאלו ואחרות.
אני כבר מתגעגעת לרוח, למרות שעברה רק שעה בערך מאז שהייתי במדבר.
חדרים אטומים לגמרי הם דבר נורא, ממש קשה
לכשף בהם!
"עכשיו תלחמו אחד בשני או שנהרוג אותכם!" צעק אחד מהם.
הם מיהרו לצאת מהחדר, ופתאום.. הדלת נעלמה.
להילחם? אני אוהבת להילחם!
אבל.. נראה לי שיש פה כשפים מאוד חזקים..

הלוחמת לפני 13 שנים
האדם בחלוק המוזר, שצבעו היה הרבה יותר מידי בוהק יחסית לצבעים שקיימים היום, הפיל אותי על הרצפה ונעץ לי מחט בזרוע. בעטתי בו חזק כל כך עד שהוא התגלגל מטר באוויר לפני שהוטח ברצפה. גיחכתי. ״מה אתה חושב שאתה עושה?״
הוא רק קם המרצפ, שלף מכשיר מוזר ממתכת וכיוון אותו לראשי. ״תתנהגי יפה או שתמותי. ״ אמר בקול אדיש.
(מצטערת, אני מהאי יפחד. אני אגיב אחר כך.״
אנג'ל לפני 13 שנים
(יקירה, את קשורה בשלשלאות, אז מן הסתם הוא אפילו לא יכול להפיל אותך לרצפה, ואת לא יכולה להתנגד למה שהוא עושה -__-)
לאקי לפני 13 שנים
(אנג'י, תגידי, איפה אני?)
הלוחמת לפני 13 שנים
(אני קשורה לרצפה או רק בידיים? הרבה דברים לא הסברת.)
לאקי לפני 13 שנים
כשפקחתי עיניים ראיתי את מייטי, היא הייתה ילדה קטנה, להפתעתי, וחמודה. היא יפה כשהיא לא סוס. "את מייטי?" שאלתי בהיסוס. לא הייתי בטוחה בגלל קומתה הנמוכה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
הרמתי את מבטי, וראיתי ילדה.
היא נראתה לי מוכרת, במובן מסוים. אבל אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותה.
"כן." עניתי.
עיני זאב לפני 13 שנים
(אהמ אהמ! חברות אני החזרתי את כולנו להיות בני אדם בתגובה האחרונה שלי בפרק הקודם!!!!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אני לא ראיתי, אז אני לא חלק מזה ^^)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אני לא ראיתי, אז אני לא חלק מזה ^^)
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
התעוררתי על רצפה קרה, כשחץ סגול נעוץ בדיוק במקום שבו דארה פגעה בי.
שלפתי אותו במהירות. לא היה דם. מרטין שכב לידי. "איפה אנחנו?" שאל. הבטתי סביב. זה בטח עוד תכסיס של דארה. "ראית את דארה מכשפת משהו פעם?" שאלתי בבלבול. היא לא אמורה להיות בת אנוש?
POLLO לפני 13 שנים
נזכרתי במקרה עם סופת החול במדבר... ובלורן.
"בערך... היא גרמה לכוחות עצומים שיצרו סופת חול אדירה..
אבל זה לא היה נראה כמו כשפות" אמרתי.
לאקי לפני 13 שנים
"מה קורה פה?" שאלתי מסתכלת סביב.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
"הממ..." הבטתי סביבי ונענעתי את ראשי לשלישה. "אין לי מושג."
לאקי לפני 13 שנים
נזכרתי במה ששקד לימדה אותי על שיקוים, היה צריך שיקוי חזק מאד בשביל שטיפה שלו תרדים אותי. הסתכלתי מסביב כשמייטי הפסיקה את מחשבותי "...
הלוחמת לפני 13 שנים
(אני אתייחס כאילו אני קשורה רק בידיים.)
הבטתי סביב בהלם קל. המון מכשירים מחודדים, מרובעים וזוהרים הבהבו סביבי. לא ראיתי קסם כזה מימי. "ממה את חושבת שהדברים האלה עשויים?" שאלתי את טלרין.
אנג'ל לפני 13 שנים
(חשבתי שזה ברור, את קשורה לקיר. סליחה על המחסור בפרטים.

ג'ד, את לא בחדר הלבן, אז את יחד עם כולם, כל מי שמחוץ לחדר הלבן.)

אוקי, כמה הוראות.
המדענים פונים לחלק אחר של החדר, בו אין אף אדם קשור ומשטח קשיח ושקוף נפרש בינם לביניכם. אתם דיי המומים, לא הייתה טכנולוגיה אז.
השלשלאות משתחררות אוטומטית מהידיים שלכם. דבר שמותיר אתכם בשוק גדול אף יותר.
פקודה של אחד מהמדענים מהדהדת בחדר: "אני רוצה שתילחמו אחד בשני, ואם לא, יש לנו כמה נשקים שנשמח להכיר לכם מקרוב ויהרגו אתכם בלי להסס."

כמה מכם מחליטים להתמרד במדענים, כמה מכם מחליטים לפנות נגד האוייבים שלהם ולנצל את ההזדמנות.
מה אתם מחליטים?
הלוחמת לפני 13 שנים
"מ-מה?" ניערתי את ידי. הבטתי בטלרין בתימהון, ואחר כך בכל הסביבה.
"אני חושבת שזה סוג של קסם אשליה," אמרתי באיטיות. זכרתי מאימי איך היא גרמה לי לראות זר פרחים במקום את עצמות האדם מתחת למיטה של אבי.
הסחרחוסת שתקפה אותי התחילה להתגבר. כל כך הרבה פרטים, הכל חד מידי.
"להילחם? במי?" מלמלה טלרין.
"להילחם עד המוות? להילחם לאימונים?" שאלתי. לא היתה תשובה.
הייתי שמחה להילחם, לא היה לי קרב טוב מאז הקרב עם נץ. אבל הקול המצווה של האנשים עלה לי על העצבים.
ואולי גם הייתי סקרנית.
"אני רוצה לראות את הנשקים האלה." אמרתי, נועצת מבט חד באחד הגברים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
חרקתי שיניים "אני מתה להילחם נגד מייטי, אבל בסדר, בואו נראה מה אתם כבר יכולים לעשות" חייכתי "אני הולכת ממש להנות מלהרוג אתכם"
לאקי לפני 13 שנים
(לא אמרתי שאני לא עם כולם, נכון?)
הלוחמת לפני 13 שנים
זה לא קשור לזה, אני רק לא הולכת לעשות משהו כי אומרים לי.
(נו, אני מחכה שטתיחי בי דברים דוקרים. הכל מאהבה, אנג'י.)
הלוחמת לפני 13 שנים
זה לא קשור לזה, אני רק לא הולכת לעשות משהו כי אומרים לי.
(נו, אני מחכה שטתיחי בי דברים דוקרים. הכל מאהבה, אנג'י.)
עיני זאב לפני 13 שנים
הכל קרה מהר כל כך והיה מוזר עוד יותר, חצים פגעו פנו ואנחנו איבדנו את ההכרה, אחרי זה מצאתי את עצמי קשורה לקיר יחד עם הרבה אנשים אחרים, ועם זה לא מוזר מספיק קול שהדהד בין הקירות ולאהגיע משום מקום נראה לעין אמר שאנחנו צריכים להרוג אחד את השני או למות..
הבטתי על מגי שהייתה שרועה לצידי, היא נראתה המומה, ולא יכולתי להאשים אותה, היא הייתה חיוורת והנמשים שלה בלטו עןד יותר מתמיד לידנו הייתה מייטי שלא הפסיקה להביט לצדדים כאילו היא מחפשת דרך להיחלץ "מה קורה כאן?!" פניתי אליהם
מגדת העתידות לפני 13 שנים
להילחם למוות, או למות במה שנשמע קצת פחות כואב...?
עד כמה שהייתי מתה להרוג את טלרין- למרות שמעולם לא הצלחתי ללמוד את טכניקת הלחימה שלה אז זה כנראה לא אפשרי- אני חושבת שאעדיף לא לעמוד מול הסימיטרים שלה.
גם ככה החיים שלי לא עובדים לטובתי.
מה אכפת לי למות? להצטרף להורים היקרים שלי?
לאקי לפני 13 שנים
"אנחנו מתמרדים." הייתה תשובתי היחידה כשבהיתי בדארה ובטלרין כמעט משתינות במכנסיים מרוב פחד (מחודות, זה מה שאני רואה, וכולם יודעים שאני רואה את מה שבא לי).
אן מארי חייכה כשהסתכלה לאותו כיוון ואמרה "הן ישארו לבד, נכון?"
הנהון פתאומי מצד מייטי העיר אותנו לקיומותה. היא הסתכלה על טלרין, שנראתה בערך בגילה, במבט מוזר.
דארה נראתה רצחנית, לא כמו הדארה שראיתי לא לפני הרבה זמן, היא הייתה אז טובה, עכשיו היא נראתה כמו גנבת נשמות למרות שהיא רק בת אדם.
הלוחמת לפני 13 שנים
"למה אנחנו מחכות?" שאלתי את טלרין. היא משכה בכתפייה. "את חושבת שאפשר לבחור אדם אקראי ולהילחם נגדו?" שאלה.
באותו רגע ראיתי את נץ. הוא ישב בפינה ודיבר עם מרטין.
חייכתי חיוך רצחני. "אני הולכת להרוג את נץ סופית." ואז נזכרתי שזה מה שהאידיוטים האלה רוצים.
"אוך, לעזעזאל איתם. אם אני אעשה את זה הם יחשבו שהם שולטים בי." נשפתי בייאוש. "את רואה מישהו שאנחנו מכירות?" שאלתי. טלרין הצביעה בסנטרה לעבר מייטי במבט צמא.
"תעזבי אותה..." מלמלתי. מגי ואן מארי עמדו לידה והביטו בנו.
"טוב, בואי נומר שלום." חייכתי אל טלרין ופסענו לקראת הבנות.
"היי, חשבתי שגם אתן נעלמתן. מייטי, יש לך מושג איפה ליליאן?" הן הביטו בנו במבט משונה.
אנג'ל לפני 13 שנים
(ווהוווו, מזל)

מול משטח הזכוכית מופיעות ארבע דמויות מוכרות במקצת שנעות כמו רובוטים.
הן עוברות דרך משטח הזכוכית ואתם מזהים אותם בקלות, אלה דיימן, אייר, אדארד, ואשמי.
והם חזקים מתמיד. אז זה יהיה מעניין.


אושר טהור D:
הלוחמת לפני 13 שנים
"אלוהים." מלמלתי. הסיבה היחידה שבגללה לא צרחתי בשמחה, היתה שהם לא נראו כמו עצמם. ממש ממש לא.
כמעט תקפתי אותם, אבל במקום זה נסוגתי צעד אחורה.
"זה לא הם." מלמלתי התחושה הזאת היתה חזקה. מאוד חזקה.
הבטתי אל האנשים המעצבנים. הם נראו משועממים. אולי הם עשו להם שטיפת מוח.
"דיימן?" אמרתי בקול רועד.
לאקי לפני 13 שנים
(רעה)

בחיים לא ראיתי את דארה צורחת מאושר, אבל באותו יום, זה כמעט קרה.
נתתי למייטי לחיצה ביד והיא השיבה לי בחיוך. "הכל בסדר." אמרתי "אנחנו לא נתקוף שומרים."
הלוחמת לפני 13 שנים
כיווצתי את הגבות בבלבול. דיימן הביט בי באטימות מוחלטת. אין סיכוי שהם אמיתיים...
העברתי את מבטי אל אייר. מזמן לא ראיתי אותה, אבל היא נראתה חזקה יותר. "מה הקטע שלכם?" שאלתי בזעף והתקרבתי אליהם. (לא כיף. אף אחד לא הולך להגיב חוץ מאנג'ל)
POLLO לפני 13 שנים
"אלו חיקויים של אנשים שהיו איתם בעבר ביחד, ונראה שזאת נקודת
חולשה של דארה" אמרתי וחייכתי. התקרבתי אל הרובוטים בצעדים איטיים,
הם נראים מאוד אנושיים, אבל התנועות שלהם חדות מידי.
האנשים התחילו להתקרב אליהם, לבחון אותם מכף רגל ועד ראש.
אבל למה לי יש תחושה שהם הגיעו בשביל לחמם את העניינים?
"אם נצטרך להרוג.." לחשתי. "למי תפנה קודם?"
הלוחמת לפני 13 שנים
(אנג'ל, אולי כדאי שתכתבי את העידכון החביב?)
"אייר," אמרתי בתסכול הולך וגובר. "למה אתם מתנהגים ככה?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים
הבטתי לעבר טלרין. היא לא ממש הסתכלה עליי, אבל ידעתי שלפני כן השם שלי עלה במוחה כמו ששלה עלה במוחי.
רציתי לאחל לה יום הולדת שמח, אם היא הייתה נחמדה ואם לא היינו במצב הזה.
ואז הבחנתי בארבעת הדמויות שנכנסו לחדר.
לאקי לפני 13 שנים
(אנג'ל?)
הלוחמת לפני 13 שנים
(אנג'ל עצלנית מידי בכדי להגיב.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(אין לי עברית... וגם לא יהיה להרבה זמן. ואני מגיבה בצורה מוזרה מאוד, וזה הרבה סיבוכים כדי לכתוב כמה מילים בעברית, אז לוחמת, את יכולה להמשיך בשביל שתינו?)
POLLO לפני 13 שנים
(תחליטו על תמונה!!!)
הלוחמת לפני 13 שנים
(כן, אני יכולה ברגע שאנג'ל תגיב.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(פולו- מה?)
POLLO לפני 13 שנים
(שינויי תמונה זה מעצבן..)
לאקי לפני 13 שנים
"את מכירה אותה?" שאלתי את מייטי, מתעלמת מאבעת הדמויות שנכנסו לחדר דרך הרצפה בצורה מוזרה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
(חיוני לתגובה הבאה שתסבירו לי- יש משטח זוכוית או משהו שמונע מאיתנו להגיע אליהם?)
POLLO לפני 13 שנים
(לא אנחנו ביחד..)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים
(אנג'ל!!! להגיבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב!!!)
ליילק לפני 13 שנים
(אני לא מבינה, זה אנחנו או שזה רובוטים?)
הלוחמת לפני 13 שנים
(זה אתם, גאונים.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
כתבתי תגובה ממש ממש ארוכה והיא נמחקה לי!!!!!!!!!!!!!!
אני לא מצליחה לשחזר!
עולם אכזר!
כל מי שמעוניין לעזור לשלוח לי הודעה דחוף!
ולא להגיב!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
"דיימן!!!!!" צעקתי בכל כוחי, הגעגועים והדאגה אליו שטפו אותי, והמוח שלי התרוקן, לא חשבתי על כלום חוץ ממנו.
לא על השומרים, לא על המקום הזה, לא על לחימה, לא על כלום.
רק עליו.

רצתי אליו במהירות וקפצתי אליו, ידיים סביב הכתפיים שלו שנדמה שגדלו מהפעם האחרונה שראיתי אותן.. שהרגשתי אותן, רגלי סביב מותניו ופי מודבק בנשיקה אל שפתיו.
אבל.. למה הוא לא מגיב?
למה הוא לא מנשק אותי חזרה?
למה הוא מנסה להתנתק?
ירדתי ממנו, לוקחת צעד אחד אחרונה, שואלת בדאגה אם הוא בסדר, מביטה לתוך עיניו המהפנטות.
"מי את?" שאל בקול קר לצלילי הרקע של טלרין המתפקעת מצחוק.
"מי אני?" אמרתי לא מבינה למה פשוט לא עניתי ליליאן, החברה שלך.
~~~~~~~~~זיכרון!~~~~~~~~~~~~
"מי את?" צרחה מאמיא בהיסטריה "פושעת! פורצת!"
דמעות עמדו לי בעיינים, למה מאמא ככה? היא הייתה בסדר אתמול, למה היא צועקת עלי?
"מאמא, אני מפחדת, זה לא מצחיק" גימגמתי, זה לא משחק, נכון?
"לכי מכאן!!!!!" אמא אמרה והנחיתה לי מכה כואבת על הכתף, דמעות פרצו מהעיינים שלי.
ואז היא נעלה אותי בחוץ.
בקור, יללות של זאבים נשמעו במרחק.
התכרבלתי ליד הדלת, ילדה קטנה ומגוחכת בכותנת, בוכה חסרת אונים, מנסה להבין מה קרה לאמא שרק לפני 5 שעות חיבקה אותה ושרה לה שיר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני כבר לא בת 4! אני כבר לא חסרת אונים! גוש מר עולה לי בגרון מהזיכרונות.
"מי אני?..." הקוטל שלי נשמע רדוף, כמו שלה, בדיוק, ולפני שהספקתי לשים לב מה קורה, היד הקפוצה שלי עפה אל הלחי שלו בכוח.
אני נתתי לו אגרוף.
וזה הרגיש טוב, נכון.
אלים אדירים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(הייתי חייבת להגיב... זה גדול! אוי ליליאן...)
התפקעתי מצחוק, "בסדר, דיימן, אני מודה שהייתי מתה שזה יהיה אמיתי, אבל לצערי הרב - זה לא"
הוא הביט בי וגבותיו התכווצו "ומי את?"
גלגלתי עיניים "טוב, יופי, מצחיק מאוד. עכשיו, אם אתה לא רוצה שהזיכרון שלך באמת ייאבד כי אני אכניס לך ממש חזק, תפסיק להעמיד פנים."
ההבעה שלו לא השתנתה, מצמצתי "תתקרב רגע" ביקשתי, הוא התקרב, והאגרוף שלי נחת בכוח על פניו.
הלוחמת לפני 13 שנים
משהו פה לא בסדר.
"אולי תפסיקו לכפכף את דיימן," אמרתי בקול של הבוגרת האחראית. האמת שזה נראה די טוב, אבל הייתי יותר מידי מלאת הקלה שסוף סוף מצאנו את דיימן, שריחמתי עליו.
דיימן ניער את ראשו בזעזוע.
הוא נראה המום שמישהו מעז לפגוע בו, ואז הוא הבזיק מבט קצר לעבר ליליאן ועיניו ברקו. "זה בעצם די מוכר..." מלמל. לא נראה שכאב לו, הוא אפילו לא נרתע אחורה.
זה לא אנושי. זה ממש לא בסדר.
"טלרין, אני חושבת שהוא לא עובד עלייך." אמרתי בשקט.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
"אני חושבת שהיא הבינה את זה" עניתי לדארה, מה היא בכלל מתערבת? כאילו היא מכירה את דיימן יותר טוב מאיתנו
(אם לא אכפת לך להקדיש קצת צומי לדמויות האחרות....)
הלוחמת לפני 13 שנים
(ניסיתי, החמודות לא מגיבות :)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
(חחח, כאילו טליה מגיבה:) אל תדאגי- אני אסדר שאנג'ל תגיב, רק תני קצת צומי לאייר, בסדר?)
הלוחמת לפני 13 שנים
ציטוט של התגובה שכתבתי לפני יומיים

"אייר," אמרתי בתסכול הולך וגובר. "למה אתם מתנהגים ככה?"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
הייתי מבולבל לגמרי, עד שראיתי את דארה.
קולה השפיע עלי כמו סם מעורר, והאבנים בכיסי התחממו מאוד.
נזכרתי שאולי זאת הנשמה שתציל אותי מהגורל שלי, והייתי חייב לנצל את ההזדמנות כשכולם מבולבלים מהמצב.
"לעזעזאל עם השרשראות האלה.." מלמלתי. "מרטין, אתה חושב שתוכל להקפיא אותן?"
היתה לי תוכנית מבריקה.
POLLO לפני 13 שנים
"אני חושב שכן.." אמרתי וניסיתי לחשוב מה עובר
במוחו של נץ. הרגשתי את הברזל מתקרר, עוד ועוד...
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
נשמתי עמוק והטחתי את ידי בסורגים הקפואים.
משב רוח מקפיא וחד התפרץ מהשבר בברזל והטיח לקירות את כל מי שהיה קרוב אלינו. שיחררתי בקלות יחסית אתמרטין ואת עצמי וחייכתי בסיפוק.
"יופי. עבודה טובה, מרטין. עוד תלמד להיות גנב נשמות."
ידעתי שמרטין יעשה כל דבר בשביל זה, הוא כל כך נחוש. "עכשיו, ידוע שגנבי נשמוץ נאמנים רק לקרובים אליהם ביותר." הזכרתי לו את השבוע שחלף בינתיים, כשלימדתי את מרטין קצת על הישרדות ועל גניבת נשמות יעילה.
"עכשיו, עד כמה אתה מוכן לבגוד בחברה?" הצבעתי בסנטרי לעבר דארה והאבנים שבכיסי להטו.
ליילק לפני 13 שנים
לכל השדים והרוחות, מי הן שלושת הבחורות המשונות האלה?
עצרתי במקומי. אחת מהן נראתה כאילו נשבר לה הלב. השנייה נראתה כאילו עומד להשבר לה הלב, והשלישית נראתה כאילו היא מתחילה להאמין לי.
עמדתי להתנפל על זו שתקפה אותי, אבל עצרתי לרגע בהיסוס. היא... משהו בה מוכר. משהו בשתיהן מוכר.
אבל אני לא זוכר.
ומאחר שאני לא זוכר...
גם לא אכפת לי.
קפצתי עליה רגע לפני שאתחרט, והטחתי אותה ברצפה. נשמעה חבטה כואבת וקול מוכר צרח. משהו כמו ננעץ בלב שלי, אבל לא יכולתי לזהות את התחושה, והתעלמתי. הרגשתי את ההנאה, ההנאה שמהסבת כאב ממלאת אותי.
"מה נראה לך שאתה עושה, דיימן?" היא שאגה וניסתה לדחוף אותי ממנה ולקום, אבל לא היה לה סיכוי. ריתקתי אותה לרצפה בכתפיה, אפילו לא משתמש בכל כוחי.
היא הייתה קטנה ועלובה, חלשה כל כך...
שמעתי את אחת הבנות מאחוריי מתקרבת, והצצתי מעבר לכתפיי. היא היססה. היא חושבת שהיא מכירה אותי.
דמעות שטפו את הפנים של הנערה שלידה. זו עם העיניים הירוקות והשיער השחור. עזבתי את הנערה שעליה נשענתי, שנעצה בי פנים אטומות והמומות, והתרחקתי.
מי הן, לעזאזל? העברתי את ידי על שיערי בתהייה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
טלרין עמדה לקוטם מהרצפה ולהתנפל על דיימן בכעס, "עזבו אותו" אמרתי והקול שלי נשמע רגוע יותר משחשבתי.
הדברים החלו להסתדר לי בראש.
גם אני איבדתי את הזכרון פעם.
הוא רק צריך זמן, הוא יזכר. הוא חייב (אהמ,אהמ, אנג'ל, מתי את מאשרת להם לקבל זיכרון? אפילו אחד?)
צעדתי צעד אחד אחרונה, וטלרין עשתה כמוני.
הא. היא מקשיבה לי.
משהו ממש מוזר קורה פה.
הלוחמת לפני 13 שנים

"היא אהובתך!" נשארתי עומדת קרוב אליו ומשכתי את ליליאן אליו.
משכתי בזרועה של טלרין שנראתה קרועה בין צחוק לבכי. "והיא..." נעצתי בה מבט מוטרד.
"היא זאת שתמיד מרביצה לך! תתעורר!"
התחלתי לצעוק הערות מהעבר, חלקים משמעותיים ממנו שידעתי.
על הזמן שבו ליליאן עזבה, על הזמן שבו הוא גסס מגעגועים.
אחרי שגמרתי עם שטף של צעקות זועמות וברורות, העברתי את מבטי על האחרים. הם הביטו במתרחש במבט אטום ורובוטים.
החזרתי את מבטי לדיימן, כי הוא היחיד שהפגין רגש כלשהו. אולי הוא מתחיל להיזכר.
POLLO לפני 13 שנים
"נשמע טוב" אמרתי וחייכתי.
הרובוטים האנושיים התחילו להתהלך בחדר
ולבחון את האנשים, רוב תשומת הלב הופנתה לאחד מהם,
זה שגרם לדארה לחטוף הלם. אז יש מטרה, לחסל את דארה.
אין לי בעיה עם זה שנץ יקבל את הנשמה שלה, כי יחסית לגנב נשמות,
הרעב שלי לנשמות לא כול כך חזק...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
"תפסיקי עם זה, אמרתי והשתחררתי מאחיזתה "זה לא יעזור, זה לא עובד ככה."
(דיימן, תאמר משהו)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
(פולו! הם לא רובוטים!)
ליילק לפני 13 שנים
למה אף אחד לא נותן לה בעיטה במוח שתפסיק לקשקש? העברתי מבט על פני הנוכחים, כדי למצוא שביב של שפיות, אבל כולם נראו אטומים. אף אחד לא מחה. אף אחד לא אמר שהיא טועה.
אהובתי. ממש מצחיק.
נעצתי בנערה המטורפת מבט חודר ופלטתי צחוק קצר."סליחה?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
"אל תתיחס אליה, היא מטורפת" אמרתי ונעצתי בה מרפק חזק במיוחד.
"סתמי!" לחשתי לה, כך שאף אחד אחר לא ישמע"
דיימן נראה מבולבל, ולא מאוד מרוצה.
POLLO לפני 13 שנים
(סליחה סליחה.. הדימיון שוב פעם השתלט לי על הכתיבה :))
הלוחמת לפני 13 שנים
רתחתי מזעם.
"לא עובד ככה?! אני לעומתך מנסה לעזור לחבר שלך!"
ליילק לפני 13 שנים
במצב רגיל, הייתי רוצח את שלושתן.
לא הרגשתי כלפי אף אחת מהן שום רגש של חיבה או רחמים.
אפילו לא ידעתי מי הן.
אבל לא רציתי לעשות את זה.
משהו אמר לי לא.
נעצתי בנערה שדיברה מבט ארוך, שנראה כאילו הוא מערער אותה מעט, אבל היא החזירה לי מבט.
"אני לא מטורפת!" הנערה השנייה צעקה בכעס,"אתה לא מבין? היא אהובתך, ראש כרוב!"
גלגלתי עיניים, ושלפתי את הסכין שלי באיטיות. עד כאן.
"אני מציע לך להפסיק." ביקשתי-לא ביקשתי בנימוס.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
חייכתי.
"אם נצליח, אתה תראה שהחיים שלך ישתדרגו מאוד כשתגור באחוזת פאר בעיר של גנבי הנשמות."
הבטתי לעבר דארה, נראה שהיא מתווכחת עם הנער השרירי. אח, היא תמיד תמצא איך לריב עם מישהו.
"אוקי, אז ככה. אתה הולך אליהן, ומבקש להצטרף אליהן חזרה. תבקש סליחה על שברחת או משהו כזה. טלרין היא כשפית מים חזקה, אבל לא עד כדי כך שאתה אל תצליח לגבור עליה. עם האימונים שעברת עכשיו, אתה יכול לשלוט במידה מסויימת בכוחות המים שלה. תתרכז במים שבגוף שלה ותנסה לשלוט בהם. כמובן שההשפעה שלך היא חלשה יחסית, ותשאר כזאת הרבה זמן, אבל זה יספיק בינתיים. כתשצליך לגרום לטלרין להתעלף, שנינו נגד דארה זה כבר די שקול." חייכתי חיוך קפוא. "במיוחד בעזרת הנשמות היקרות האלה, משוק הנשמות בעיר."
"הכל ברור, מרטין?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
"היא תפסיק" אמרתי לדיימן עדיין המומה מהשינוי שחל בו, הרבה יותר תוקפני, הרבה יותר רע, תהיתי אם הוא תמיד היה כך. שאלה שרודפת אותי שנים.
"את לא יכולה להגיד לו, זה רק יבלבל אוךתו יותר" אמרתי בשקט "הוא יצטרך לגלות בעצמו" אמרתי ונזכרתי זתסכול ובכעס שההיזכרות העצמית הזו מביאה, בעיקר הבלבול.
חשבתי על הפעם שבה נזכרתי בדיימן, איך ראיתי אותו מזווית שונה, איך הבנתי כמה אני אוהבת אותו, ואיך הרגשות שלי אליו השתנו, או בעצם התבהרו בזכות טלרין.
עד כמה שהיא לא אוהבת את זה.

אני מפחדת מהרגע שבו הוא יזכר בי, ועם כך אני מחכה לו.
מה אם הוא יראה אותי מזווית אחרת?
מה אם הוא לא יאהב אותי יותר?
ליילק לפני 13 שנים
לא החזרתי את הסכין לכיס. היה לי דחף עז ובלתי מוסבר להסתלק משם. לצאת למסע ציד אבוד וקודר ביער, בגשם.
לבד.
הלוחמת לפני 13 שנים
שלפתי את הפיגיון שלי במהירות על.
טלרין נהמה בשקט. גלגלתי עיניים והסתובבתי אליה.
היא נראתה מתוחה, אבל הביטה בפיגיון בכעס. היא לא תתן לי לפגוע בדיימן, אבל רואים עליה שהיא היתה רוצה שהוא יתנהג בצורה קצת יותר בוגרת.
החזרתי אותו למקומו בנשיפה. "היא תפסיק." אמרה ליליאן בקול מהורהר.
בטח, אני אפסיק כשהמרפק שלי יהיה נעוץ בצלעות שלה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
(מאוד בוגר ליאן)
(וטליה, לצערנו אי אפשר לצאת משם)
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"בסדר" שילבתי ידיים "ליליאן נישקה אותו וזה לא עבד, עכשיו נראה כמה ההשפלה של להפסיד לי - שוב -תחזיר לו את הזיכרון"
חייכתי אליו והנחתי את כלי הנשק שלי על הרצפה. "אתה עם נשק, אני עם כשפות, או שאתה מפחד?" הצעתי. ברור שאני מעדיפה להילחם בנשק, אבל אני לא הולכת להסתכן בלהפסיק לשלוט בעצמי ולהוריד לו את הראש. במקרה הכי גרוע, אני אשבור לו את היד.
ליילק לפני 13 שנים
גיחכתי."אני? נגדך?"
משהו בצורה שבה נדרכה נראה לי מוכר מאוד, וידעתי שהיא הולכת להסתער עליי בכל רגע. כאילו היא אוייבת מוכרת, או אחות לקרב, מישהו שאני מכיר היטב את צורת הלחימה שלו. אבל זה הרי לא הגיוני.
"אני חושב," הרהרתי,"שאני אצטער מתישהו בעתיד אם אני אהרוג אותך. אבל אם תתקפי אותי, זה יקרה. ולא אכפת לי אם את כשפית מים."
אנג'ל לפני 13 שנים
(הוא עומד להיזכר שאחד מכם עומד לפגוע קשות בשני. עדיף שהוא יראה את ליליאן חצי מתה. גם זה סבבה.
וגם יותר מחצי מהעוקבים של המשחק הזה מתים שזה יקרה.
קדימה דיימן! מכות לליליאן!! D:)
הלוחמת לפני 13 שנים
(אנג'ללללל! שונאת אותך!!!!!!!!! תגיבייייייייייייי!)
"טלרין, את לא רוצה להרוג אותו." אמרתי בתוכחה.
"ברור שלא, אבל המטומטם הזה כנראה צריך בעיטה רצינית בראש כדי שהמוח שלו יחזור לתפקד."
"אל תילחמו..." מלמלתי. למרות שזה אולי יעבוד.
"טוב טלרין, אל תיסחפי." העפתי מבט לעבר דיימן. "ואל תתני לו להרוג אותך, אוקי?" התרחקתי משם בחיפוש אחד אחד האנשים בלבן. אולי המעצבנים האלה יוכלו לעזור לי.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
מרטין עמד לענות, ואז ראיתי שדארה מתרחקת מהקבוצה.
לבד.
"אוקי, התוכנית מבוטלת, ברגע שטלרין תתרכז בקרב נגד הבחור המגודל הזה, אנחנו נטנפל על דארה וננטרל אותה. אחר כך אני אדקור אותה בצוואר במהירות ולא נצטרך לעשות עבודה מלוכלכת יותר מידי.
אני מאמין שעם הנשמה שלה אני אוכל לצאת מפה." הבטנו במתח לעבר דארה, רק שתתרחק מספיק...
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"איך אתה יודע שאני כשפית?" שאלתי אותו בעניין.
ברור שסיכמנו שלא נזכיר את העבר אחד של השני, אבל זה מקרה מיוחד, ואם הוא ינסה להוריד לי את הראש כשהוא יזכר - חייכתי בלי לשים לב - זה רק בונוס.
אז את מי להזכיר לו? את רוזה?
POLLO לפני 13 שנים
"בסדר" אמרתי בהקלה, "אבל אני יוצא איתך מהמקום הזה" אמרתי.
SKY לפני 13 שנים
האזנתי לשיחתם של שני הבנים שישבו לידי, הם מתכננים להרוג מישהי.
התקדמתי בזהירות בחדר, הסתכלתי סביב על האנשים, לא היה לי מושג שיש כאן עוד
כשפים. אבל כמו שהבנתי לא כולם כאן גנבי נשמות.. ולא לכולם יש כוחות.
סידרתי מעט את שערי הארוך וניגשתי אל אחת הבנות. היה לה שיער חום וארוך.
"סליחה?" שאלתי. "את כשפית?" היא הסתובבה. היא הייתה באמצע שיחה עם אחד מאלו שנכנסו
לחדר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(את מדברת עלי?)
SKY לפני 13 שנים
(כן =))
אֵרִיַה לפני 13 שנים
גלגלתי עיניים ודיברתי מבלי להסתובב עם זו שפנתה אלי "כן, ואני הולכת להרוג את דיימן..." חשבתי על משהו וחזרתי שוב לדבר אל דיימן "מה אתה יודע על עצמך?" שאלתי אותו "כי אני מוכנה להתערב איתך שאני יודעת פי שתיים יותר מכל מה שאתה תוכל לומר"
דיברתי שוב אל זו שפנתה אלי "ואת כשפית?" שאלתי, יותר בגלל הנימוס מאשר בגלל התעניינות
SKY לפני 13 שנים
"כן, גנבת נשמות. ואני לא יודעת מה אני עושה כאן..." אמרתי במבוכה.
הרגשתי לא שייכת. אני מעדיפה לחזור להסתובב במדבר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
נחרתי בבוז "אם מישהו יודע מה אנחנו עושים כאן, אני מוכנה להבטיח לא להרוג אותו"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים
(לפני שאני מגיב! הרצפה היא אדמה או לא?)
הלוחמת לפני 13 שנים
(לא, ליאו הרצפה היא מתכת חזקה כלשהי.)
הלוחמת לפני 13 שנים
במרחק ניכר מהסכנה-ארבעת הלוחמים חסרי הזכרונות-ראיתי את אחד האנשים בחלוקים הלבנים עומד וכותב משהו על נייר לבן בצורה לא טבעית וקשיח.
"כן, מר חלב? אפשר לדעת מה קורה פה לפני שהלשון שלך תיכרת?" צעקתי עליו כשהוא הביט בי בסקרנות ושלף מחט מחוברת לצינור.
הוא התרחק ממני בגיחוך ומלמל משהו כמו "הן מטורפות לגמרי..."
נשפתי בכעס. מה קורה כאן?
לאקי לפני 13 שנים
עמדתי המומה מסתכלת על מה שקורה (אני עדיין המומה ואין לי מושג מה קרה). אני לא מבינה מה הם עושים ולמה.

(אני אשמח אם מישהו ידבר עם מגי המסכנה)
הלוחמת לפני 13 שנים
(את עומדת מרחק קצר מליליאן, טלרין ודיימן. הם רבים ואולי ילחמו בקרוב.)
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
הנהנתי בחוסר תשומת לב והתחלתי להתקדם לעבר דארה.
"טלרין לא תשים לב, היא רחוקה מידי ושקועה בדברים אחרים." אמרתי. שני הבליידים שלי נשלפו בצליל חד.
"אם לא נצליח לנטרל אותה, כשאני אסמן לך תשלוט במים שבגוף שלה ותעלף אותה." מרטין הנהן.
התחלתי לרוץ לעבר הגב של דארה, התקרבתי במהירות ובעטתי כתפייה, נוחת בקלילות מלפניה ומרטין מאגף אותה מאחור. דארה הרימה את הראש מהרצפה במבט רצחני.
הלוחמת לפני 13 שנים
כאב חד עבר לאורך גבי כשנץ נחת מלפניי בחיוך מרוצה, והבליידים המקוללים שלו שלופים באיום.
צעדים מתוחים מאחורי בישרו לי שעשו לי מערב.
מרטין? באמת??
בהינף יד החרב שלי היתה שלופה והתנפלתי על נץ, כשהרגשתי משיכה חדה ברגל שלי ונפלתי.
העפתי מבט אחורה בזעם. מרטין ביצע תנועת משיכה בידו.
שאגתי בזעם, הנפתי את החרב והשתחררתי לרגע מהשליטה. הלמתי בחזו של מרטין והוא נפל על הרצפה, כשאני ממשיכה להכות אותו בלי רחמים.
"חתיכת-אידיוט-בוגדני-פחדן-" בכל מילה ניסיתי לנעוץ את אגרופי הפנוי בצווארו, אבל מסתבר שהגנב המעצבן הזה למד כמה תרגילים חדשים. הוא התגלגל על הרצפה במהירות ורק מכות ספורות פגעו בו.
נץ הסתחרר מאחורי והלהבים שלו פספסו אותי במרחק הולך וקטן. התרחקתי ממרטין שהסדיר את נשימתו וחסמתי את הבלייד שלו עם החרב שלי.
"רוצים שנילחם אחד בשני?" שאגתי על האדן בלבן, שהביט באדישות מוחלטת בקרב.
התכופפתי כשאגרופו של נץ הונף לכיווני.
"בבקשה!" נלחמתי באופן לא מסודר מספיק, וידעתי שאם אני לא אקבל עזרה, הם יחסלו אותי.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
גיחכתי בהנאה.
"התגעגעת אלי?" שאלתי וגרמתי לה להחליק על הרצפה באמצעות משב רוח חלק.
הצמדתי את רגליה לרצפה. "מרטין, תכבול אותה איכשהו." אמרתי בעצבנות כשהאגרוך שלה מצא באורך פלא נקודות כואבות חדשות. סורגלי קרח הצמידו את רגליה לרצפה.
"מה דעתך על הנקמה, דארה?" היא הניפה את החרב שלה ונעצה אותה בקרח. קול ריסוק נשמע, והחרב זהרה בכחול והתחילה להעלות אדי קור. "מה לעזעזאל...?" מלמלתי והבטתי במרטין בשאלה. (לוחמת הכריחה אותי לקרוא את רוב הפרקים שקשורים אליה כדי שאני אדע על הנשק הקסום המעצבן. גר.)
דארה הניפה את החרב בקשת והצליפה בזרועי שהתמלאה רסיסי קרח.
היא חייכה. "אתה צריך ללמוד עוד על נקמה." אמרה והתנפלה עלי.
לחצתי על האבן הלוהטת בכיסי. פחד מילא אותי, שאולי אני לא אצליח לגבור עליה. מצד שני, האבן רתחה ושלחה גלים אדירים של כוח אלי בכל פעם שפגעתי בדארה.
"מרטין, תשלוט בה." אמרתי בשקט, שלפתי את האבן וחיברתי אותה לכפפת הבלייד שלי.
עיניה הזהובות של דארה השתקפו בו, מבריקות.
אני חייב להרוג אותה. למען המשפחה שלי, זה הדבר היחיד שישחרר אותי מהקללה.
חיכיתי למרטין. "נו כבר.."
POLLO לפני 13 שנים
נו באמת?! שוב הכול תלוי בי?! התרכזתי בדם שבגופה של דארה, הוא חמים..
התחלתי להזיז אותו באיטיות, היא צעקה צעקה קטנה והמשיכה להתקדם לעברי. זה לא מספיק!
אני שולט עלייה! בערך.. גרמתי לה לעוף אחורה על הקיר. "מה עכשיו? אני לא יצליח עוד הרבה!"
שאלתי בלחץ.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
"תצמיד אותה לרצפה." אמרתי בקול שלוו.
מרטין התיישב על הברכיים וגרר אותה במאמץ לשכיבה על הרצפה. הצמדתי את חוד הבלייד עם האבן לצווארה.
"בקשה אחרונה?" אמרתי בקול שקט. אני חייב לעשות את זה, אני לא אוותר הפעם.
POLLO לפני 13 שנים
"טלרין ראה אותנו" לחשתי בלחץ. היא תחסל אותי...
לא טלרין.. רק לא טלרין... היא התקדמה לעברנו במהירות,
מבט רצחני על פניה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
"טלרין!" אמרתי לעברה בעודה מתרחקת מדיימן. היא לא יכולה ללכת לדארה עכשיו, לא משנה עד כמה החלאות האלה הולכים להרוג אותה, אם היא לא תטפל בדיימן עכשיו, זה אבוד.
"עזבי, אני אטפל בזה" אמרתי לה בקול החלטי, התגעגעתי להרג גנבי נשמות.... ואלים יודעים כמה אני זקוקה למחילתם כרגע (למי שלא הבין, ליליאן היא מאמינה חזקה, לפירוט על אמונותיה, שלחו לי הודעה פרטית:)
"בסדר" טלרין אמרה בקול חשדני.
שלפתי את הגרזן, זה הולך להיות כיף.
הלוחמת לפני 13 שנים
(טלרין לא מתקדת לצערי, היא רחוקה מידי, והיא שומרת שבת :( הלפ?)
"אני לא מבינה את זה." אמרתי, מתעלמת מהסבל הרבה שנגרם לי בכל תנועה שאני מנסה להתנגד.
"יש לך אבנים עם נשמות, למה אתה צריך את זה?"
נץ קירב את הבלייד עוד יותר. "אני צריך את הנשמה שלך כי-"
"-לא." אמרתי והרגשתי איך הדם שלי בוער מרוב מאמץ להתנגד.
צרחתי בכאב כשהשתחררתי משליטתו של מרטין, הטחתי את החרב שלי בלהב הבלייד והקפאתי אותו לחרב. משכתי את זרועו של נץ לרצפה ובעטתי בחזו בכוח הרבה ביותר שהצלחתי לגייס.
"לא, אני שאלתי למה אתה מחפש צרות." סיננתי. נץ ההלום ניסה להזיז את ידו, אבל שלפתי את הפיגיון ביד השניה והצמדתי אותו לגרונו.
מרטין מאחורי ניסה שוב להשיג שליטה, ידי רעדו ממאמץ. עצמתי את עיני. כוח הרצון שלי הוא החזק ביותר בעולם, זה מה שאחותי אמרה.
"תעיף את המים המטונפים שלך מהגוף שלי!" הלמתי בכוח בכת הפיגיון שלי ברקתו של נץ. הוא היה מהיר והיה לו ייתרון של כוח עלי, אבל גם עם הנשמה הטיפשית שלי הוא לא היה מצליח להישאר ער. תלשתי את החרב שלי מהקרח שנוצר וכיוונתי אותה על מרטין.
"אתה פחדן מגעיל ובוגד. אם יש לך קצת כבוד, אתה לא תנסה שוב לשלוט עלי. תילחם כמו גבר!"
אחזתי לפתע בגרוני, והבטתי בדם שנטף על ידי. נץ הצליח לחתוך לי חתך רציני בצוואר.
לא היה לי כוח לקלל.
הלוחמת לפני 13 שנים
(צבעוניניני נתנה לי אישור להגיב על מה שהיא עושה. אתה מת מרטין :)

מרטין הגיב בצלילות שלא התאימה לו, הוא חמק מתחת לחרבי וירה לעברי חיצי קרח חדים.
נפלת על הרגל של נץ והחתך בצד הצוואר שלי הכאיב לי יותר ויותר.
מרטין התקרב אלי כשבידו נטיף קרח חד וארוך והבעתו אטומה, כשלפתע הוא צייץ בכאב ונהדף אחורה על ידי גרזם דו כיווני עצום.
"ליליאן!" אמרתי בהלם מוחלט.
"קומי כבר, ותחליטי באיזה צד את!" רטנה ואחזה את הגרזן שלה בשתי ידיה.
היא כנראה לא הבחינה בחתך בצוואר שלי, אבל החלטתי לא להתייחס אליו. הקסם של החרב שלי כבר התפוגג, אבל הנפתי אותה בכל זאת.
"היי!" אמרתי בזעף. ליליאן תפסה את מקומי.
היא נראתה קורנת בקרב, הרבה יותר בטוחה בעצמה מאשר בכל מצב אחר. היא הניפה את הגרזן שלה בשמיניות ומרטין בקושי הצליח לזמן מגני קרח לפני שהיא ריסקה אותם.
לכמה רגעים רק התבוננתי בה באור חדש, ואחר כך נזכרתי לתקוף.
הם התרחקו ממני במנוסת מרטין, וזה היה הזמן לשלוף את הקשת שלי.
לא רציתי להרוג את מרטין, אחרי הכל הוא פשוט לא יודע מה הוא עושה, והמאמץ שלו ראוי להערכה. הוא נלחם היטב, אבל, נו, ליליאן נראתה פשוט טובה יותר. (תנו כבוד לדמות החזקה במשחק...אהא. לא, אני לא מתכוונת אל דארה לשם שינוי. אני מתכוות לגברת ליליאן כי היא הצילה אותי. וכי היא מוגדרת כהכי חזקה.)
שלפתי חץ, יריתי, ופגעתי, לא חלק כמו תמיד, אבל יעיל.
החץ בקושי ננעץ בו, אבל הרעל הספיק כדי לשתק אותו. מרטין כשל חסר הכרה על הרצפה וליליאן הסתובבה וחייכה אלי.
"והווו! זה באמת היה כיף!"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
כשפקחתי את עיני רציתי לסגור אותם. קללתי את דארה אלפי קללות מהגרועות ביותר שיודעים גנבי הנשמות, אבל ראיתי בחורה אחרת רוכנת מעלי, ואת דארה דוחפת את מרטין המעולף לפינת החדר.
מערבולת אוויר סיחררה אותי לעמידה במהירות, עמדתי מסוחרר לחלוטין וחסר נשמות בכיס.
איפה האבנים שלי?!
הבטתי אל מרטין. הוא אולי גנב הנשמות היחיד השאי פעם היה נאמן לי. אני די איכזבתי אותו כאן.
אולי אני צריך להפסיק לרדוף אחרי דארה בלי תוכנית מושלמת. אני חייב את הנשמה שלה, אבל עוד מעט הנשמה תילקח *לי*.
הנערה שעמדה מולי עם גרזן ענקי נראתה איכשהו צעירה מדארה, ועם זאת הנחישות על פניה הזכירה לי אותה.
"בחורות עם גרזן לגמרי עושות לי את זה..." אמרתי וחייכתי חיוך אווילי בעוד שולף את הבלייד. אני חייב להסתלק מכאן לפני שהן יהרגו אותי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
(התכונן למות, אני כותבת תגובה קטלנית במיוחד)
הלוחמת לפני 13 שנים
(אני אשאיר את התגובה המסורתית להערה לצבעוני. סמוך עליה, אתה באמת הולך למות.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
(ווואי, וואי, וואי, כשטליה תראה את זה.... זה יהיה עניין קרסטיין מחדש....)
אנג'ל לפני 13 שנים
(רגע, למי יש גרזן ענק? מדוע? איך? למהה קוותה דורש מכות? ומה להגיבבבב? אינני יודעת היכן אניייייייייי~~)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
(סליחה מראש על התגובה ההזויה והמוזרה, אני לא יודעת מה קרה לכתיבה שלי לארוחנה.. היא כל כך... לא ליליאן)
שמטתי את הגרזן על הרצפה והתקרבתי באיטיות אל הנער המבולבל ודורש המכות, רכנתי אליו ולחשתי אל אוזנו "אתה יודע מה עושה לי את זה?"
הנער הזיע את ראשו באי נוחות מסוימת.
"להרוג גנבי נשמות.." אמרתי אני לא אוהבת לפעול ככה, הרבה יותר קל לי פשוט לפעול, אבל זה פשוט התבקש כאן.
במהירות וכוח תעקתי את הברך שלי עמוק עמוק בין רגליו, הוא התקפל על הרצפה בכאבים והתאפס על עצמו מהר, כועס מאוד.
"בסדר, אם ככה את רוצה" אמר והניף את הבלייד שלו למקום בו הראש שלי היה עד לפני כמה שניות, בתגובה תקעתי את הפגיון שלי ברגלו.
אופס.
(קוותה, דבר איתי לפני שתגיב, אני צריכה לדבר איתך על משהו)
POLLO לפני 13 שנים
פקחתי את עיני באיטיות, כול גופי כאב. כולם בחדר מסתובבים ורצים. ניסיתי לאתר
את נץ. הוא נלחם מול מי שעזרה לדארה. הוא חייב תוכניות יותר מתוכננות, אבל מצד שני
אני מבין אותו. כשהוא ליד דארה הוא בטח מרגיש שהוא חייב כול כך את הנשמה שלה.. אז הוא
לא חושב מראש על המהלכים. אני לא מאשים אותו במשהו... ניסיתי לקום, לא הצלחתי! הדבר
היחיד שהצלחתי לעשות היה להזיז מעט את כפות הידיים. "מישהו?" שאלתי בצרידות.
מייטי, נראה לי שככה קוראים לה לפי מה ששמעתי, רכנה אליי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
עד לאותו רגע לא הייתי בכלל מעורבת במה שקרה שם. בקושי שמתי לב למה שקרה שם. אני לא יודעת על מה חשבתי, אבל פשוט לא נראה ששמו לב אליי יותר מדי.
בסופו של דבר הגעתי למחשבות על גנבי נשמות, כי המחשבה על טלרין צצה בפתאומיות בראשי. בהיתי בנקודה מרוחקת, שם יכולתי להבחין בקרב או משהו דומה.
לא באמת שמתי לב.
איפה הייתי? אה, כן, גנבי נשמות.
המחשבות שלי נקטעו כששמעתי קול שהצליח לחדור מבעד למחשבותיי.
הרמתי את עיניי והסתכלתי לראשונה מסביבי במבט בוחן מעמיק. בהתחלה לא הבנתי של מי היה הקול, ואז שמתי לב לאותו נער שהביט בי קודם.
הוא שכב. פצוע.
התקרבתי אליו ורכנתי מולו. "אתה בסדר? מה קרה?" שאלתי, והרגשתי שקולי מעופף.
POLLO לפני 13 שנים
זה היה מאוד מביך, מה אני כבר יכול לענות לה?
"ניסיתי לעזור בגנבת נשמה של מישהי, שעזרה לי מקודם"
אמרתי בקול רועד. איך יכולתי לעשות את זה ל..דארה?
הלוחמת לפני 13 שנים
(מכות מכות לאנג'ל! את צריכה לקרוא! תקראיייי!
ברוווור שלא תקראאיי!!!
אז אני אסכם לך!
דיימן וטלרין ואת ואדוארד ואשמי רחוקים ממקור ההמולה הכייפית. מגיע לך!!!
את שותקת ודיימן וטלרין רבים.)

ניגבתי את הדם מידי, אבל הוא המשיך לדמם מצד צווארי. הייתי צוחקת אם לא הייתי מעורפלת כל כך.
שמתי לב שאני מרגישה כאב בצורה כהה יותר ויותר, אני מרגישה אותו, אבל כל עוד הוא לא קטלני הוא בקושי מפריע לי.
הערכתי את ליליאן מאוד, והייתי אסירת תודה על כך שהצילה אותי, למרות ששמחתי לדעת שכנראה הייתי שורדת ושהמיומנויות שלי התפתחו.
אבל לא התקרבתי אל ליליאן, במקום זה הבטתי אל עבר מרטין.
מייטי רכנה מעליו והבעת פניה היתה של דאגה אמיתית.
מה את עושה?! הוא גנב נשמות! את אמורה להיות שומרת קיצונית! למה את עוזרת לו?!
רציתי לצרוח את זה, אבל זה היה מושך יותר מידי תשומת לב.
שמתי לב שבמקום יש שקעים עמוקים בקירות, כמו מערות. מענין אם זה אמור לחקות את הסביבה הטבעית שלנו.
מבולבלת לגמרי מהמקום, מהקרב ומהכאב, התקרבתי אל מייטי ומרטין.
"תתרחקי ממנו." אמרתי לה לא ממש בעדינות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(פעם דארה הייתה נחמדה למייטי :(
למה בדיוק זה השתנה?)

"תתרחקי ממנו."
הבטתי בה בעיניים מצומצמות, מהססת.
לא דיברתי עם דארה כבר הרבה מאוד זמן, ונראה שהיא השתנתה יותר ממה שציפיתי שהיא תשתנה.
ידעתי שמשהו קרה שם, במדבר. אני לא כל כך מטומטמת שלא הייתי שמה לב שמה היה שם קודם לכן, אבל גם אז לא ראיתי במיוחד את השינוי בה.
רציתי לענות לה במשהו עוקצני, אבל המוח שלי התרוקן ורק בהיתי בה.

(לוחמת, אל תחסלי אותי עם מילים ואל תהפכי את הדמות שלי למטומטמת לגמרי גם אם את חושבת שהיא כבר כזאת -_-)
הלוחמת לפני 13 שנים
(היא לא שונאת את מייטי, היא שונאת רק את מרטין. היא פשוט ממש עצבנית והיא עברה הרבה דברים כואבים.)
נשמתי עמוק. אני לא יכולה להוציא את הכעס שלי על מייטי.
"מייטי, האידיוט הזה ניסה להרוג אותי. אני מבקשת שלא תעמדי בדרכי."
בלי מילה נוספת תפסתי בצוואר גלימתו של מרטין ומשכתי אותו לעמידה.
"איזה מחשבה מפגרת עברה לך בראש כשעזרת לו לנסות להרוג אותי?" סיננתי.
POLLO לפני 13 שנים
"להישאר חזק, להישאר חזק" חשבתי במוחי. הבטתי בעיניה החודרות,
"הוא הבטיח לי משהו" לחשתי. "מה?" היא שאלה בעצבנות.
"הגנה" אמרתי. "ידעתי שבשלב מסוים, כשאני כבר יקשה עליכן, לא תחשבו
פעמיים ותזרקו אותי" אמרתי. "אז חיכיתי להזדמנות המתאימה למצוא מישהו,
ואז.. מצאתי את נץ. הוא לימד אותי איך לחבר את הרגשות עם הכוח שלי."
"ולא, לא יכולתי לפנות אל טלרין ולשאול אותה אם היא רוצה לעזור לי ללמוד עוד
על כשפות מים." הוספתי.
הלוחמת לפני 13 שנים
שמטתי אותו לנוכך מייטי שהביטה בי בעיניים עצומות.
רציתי לצעוק עליו שלחשוב שלשאול את טלרין על כשפות מים זה מטומטם, לפחות השאלה עצמה, אז למה הוא חושב שנץ יכול ללמד אותו?!
אבל עקצוץ בצדי עיני בישר לי שכדאי לי להגיד משהו אחר, כי הדמעות מגיעות.
"בדיוק כשחשבתי שאתה שווה משהו." אמרתי בשקט.
"בדיוק כשהתחלתי להעריך אותך. כשחשבתי שאולי אתה בכל זאת לא הגרוטאה שאתה נראה. אתה עושה מעשה טיפשי אחד אחרי השני." הסטתי קווצת שיער מפניי כששמתי לב שהיא נדבקת אליהן מזיעה.
"לטעות בקרב זה לא סיפור כל עוד אחרי הפעם השלישית אתה מסוגל לתקן את זה. אבל לבגוד בבני ברית זה דבר שאי אפשר לתקן כמעט." חשבתי לרגע האם היינו בעלי ברית. טוב, כן, לא להרבה זמן, אבל הברית שלי ושל טלרין חזקה כמו הברית שלה ושל דיימן, וכל דבר מתחיל מכלום. "לא היינו ביחד הרבה זמן. חשבתי שנלמד להכיר בצורה הגיונית. היה לך מה ללמוד ממנו. היה לנו מה ללמוד ממך." לא הייתי בטוחה בזה, אבל מסתבר שמרטין לומד מהר, לפחות. הוא למד המון מנץ.
נאנחתי בקושי, כי לא היה לי אוויר.
"אם אני אספר על השטות הזאת לטלרין, היא תהרוג אותך. אולי גם אני צריכה, אז פשוט תתרחק ממנו לפני שאני אתחרט." אמרתי בקול שלא עולה על לחישה.
העפתי מבט במייטי.
"אני מצטערת שלא יצא לנו לדבר."
התרחקתי משם, מוחה את הדמעות ומתקרבת אל ליליאן, שעמדה בידיים שלובות וצפתה בנץ המדמם.
הוא נראה המום. תפסתי בידה של ליליאן. "את גדולה," לחשתי לה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
יכולתי לבהות בגבה של דארה למשך שעות, אם לא הייתי מודעת לבן אדם פצוע שוכב לידי.
יכולתי לים לב לקו דק של דמעות בעיניה של דארה. זה גרם גם לי להיות עצובה ולרצות לבכות. תהיתי מה קרה ביניהם, ותהיתי אם זה הזמן לשאול.
הבטתי בנער.
"האש שלי יכולה לרפא, אולי אצליח לעזור לך." מצאתי את עצמי אומרת. דארה אמרה שהוא ניסה להרוג אותה -וזה לא נראה לי כל כך נוראי עם העובדה שדארה חזקה כל כך- אבל אני לא יכולה פשוט לעזוב עכשיו, במיוחד בידיעה שיש לי סיכוי לעזור לו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
לא בדיוק עניין אותי להקשיב לריב שלהם שם, היה לי משהו חשוב יותר לעשות.
לחנוק את דיימן, ואז להוריד לו את הראש, או לפני שני אלה אני אתלוש לו את האוזניים
"אז בוא נראה מה אתה יודע עלי" חייכתי אל דיימן "דבר ראשון, אני שקרנית"
זינקתי מעליו בגלגול והטחתי בו כדור מים.
"דבר שני, אני לא תוקעת סכין בגב, אבל כשאתה זה שלא ממהר להסתובב, תתכונן לזה שאתה לגמרי מת."
הקפתי אותו שוב וחטפתי את הסימיטרים שלי מהרצפה.
"ודבר שלישי, שאותו אפילו ליליאן ומייטי יכולות לומר עלי" הוא חסם את המתקפות שלי בקלות "אני רוצחת אנשים בלי לחשוב פעמיים"
הדו קרב המשיך, דיימן חסם את ההתקפות שלי בלי בעיה, התחלתי לצחוק "אתה זוכר! אתה זוכר את צורת הלחימה שלי!"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים
ראיתי כל מה שקרה.
אני לא יכולתי לסבול את זה.
הרגשתי כאילו שאני אמור לעצור אותם מלהילחם ככה ולהרוג אחד את השני.
אחד גוסס על הרצפה, דיימן נלחם נגד איזה מישהי שקוראים לה טלרין,
ויש איזה מישהי עם חתך ענקי בצוואר בגלל מישהו.
הרגשתי את האדמה שנמצאת מתחת לרצפה.
הורתי לסלע גדול לחדור מהרצפה ישר לתוך החדר.
הרבה מהאנשים שהיו בחדר לא יודע איך הגיעה סלע גדול לתוך החדר.
POLLO לפני 13 שנים
"דארה!" צעקתי. היא לא שמעה אותי. לפתע הרגשתי חום, חום נעים אבל צורב.
"מייטי?" שאלתי בבהלה. "האש שלי יכולה לרפא, אולי אצליח לעזור לך" אמרה.
עצמתי את עיניי. רעש ענקי העיר אותי, זאת אבן שנחתה באמצע החדר?!
הסתכלתי סביב, כולם עדיין בבלגן אחד גדול. הזזתי בזהירות את כפות ידי, אחר
כך עברתי לזרועות, ובסוף גיליתי שאני מצליח להזיז את הצוואר! התיישבתי.
"תודה" אמרתי וחייכתי. אני מצליח להזיז את הגוף אבל הרגליים שלי מעט חלשות.
הסתכלתי אחורה. נץ עדיין שכוב על הריצפה!
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
(לוחמת סיפרה לי על רצונך העליון. אכבד אותו, אך אנא תני גם לי קרדיט על דברים מגניבים.)
אחזתי, רועד בלי שליטה, ברגל שלי. שלפתי את הבלייד מתוך הרגה והשלכתי את הכפפה.
הרמתי את ראשי מהרצפה.
"בנות עם גרזן עדיין עושות לך את זה?" אמרה הבחורה בקור קר וזדוני.
ניערתי את ראשי בבעתה.
"תתרחקי מפה, שומרת." מלמלתי והושטתי את ידי אל כיוונה. היא נשנקה לרגע ונרתעה אחורה כשקנה הנשימה שלה נחסם, אבל כעבור רגע עיניה הוצתו בניצוץ של נחישות והיא הביטה בי בלעג.
"למה הושטת לי יד? ציפית שאני אעזור לך לקום?" אמרה בניצחון.
דארה התקרבה אלינו באותו הרגע, ורגע הנחת שלי נגמר. הנשימות שלי הפכו רדודות יותר ויותר.
היא לא קלטה שאני מנסה לחנוק את החברה שלה, אז היא גם לא קלטה שזה לא מזיז לה. (אני צריך להפסיק לבקש מלוחמת מידע. הוא פוגע בי.)
היא הביטה בי ובבחורה השניה בחוסר הבנה.
עיני הבהבו לעבר מרטין, ואחר כך לכיוון אחת המערות בקיר.
המסר היה ברור.
'בוא נתרחק מכאן כמה שאפשר.'
ליילק לפני 13 שנים
וווואו, קוותה, אתה כל כך מת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אמצא דרך להשמיד אותך אפילו בלי זכרון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
הלוחמת לפני 13 שנים
(אה, דיימן יקר, שחכת שהחברה שלך יכולה לנשום כרגי בלי לאוויר ל2 דקות, חכם מחוק זיכרון שכמוך.)
לאקי לפני 13 שנים
(וכאן מגי היקרה מתערבת. קוותה, שים לב.)

את ליליאן לא הכרתי, אבל ידעתי מי היא. מייטי לעומת זאת הכירה ואהבה אותה מאד. הסתכלתי על הילדה הקטנה והחלטתי - אני עוזרת לליליאן. גנב הנשמות היה עסוק בלחנוק אותה ולכן יכולת לבעוט לו בגב לפני שהוא שם לב. הוא התקפל, אבל לא עזב אותה. לא רק שהוא לא עזב אותה, הוא גם נתןלי בעיטה חזקה בבטן. שלפתי סכין ציידים אחת. "תקשיב," אמרתי בתון ענייני "אתה תעזוב אותה או שתמות."
POLLO לפני 13 שנים
(מה?מי?)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
מה היא עושה? תהיתי.
החזקתי את הפגיון, מוכנה לפגיעה, אבל האוויר החל להיגמר לי, הוא חזק הגנב הזה, לא הערכתי אותו נכון.
"אני אשחרר אותך, הפעם." אמרתי לגנב, מכניסה את פגיוני לנדני, אבל עדיין אוחזת בה, אף פעם אל תבטחו בגנבי נשמות.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
"לעזעזאל!" אמרתי בקול.
למה אין בני אדם נורמלים במקום הזה?! פני האדימו מכעס.
זאתי יכולה לשום כשאין לה אוויר, והשניה יכולה...לעשות כל דבר.
שיחררתי את הנערה. היא אפילו לא התנשפה.
מרטין נחלץ לעזרתי. הגיע הזמן. הוא התקדם לעברי בצליעה קלה, הוא עזר לי לקום וכשהצבעתי לו על החור הרחוק ביותר בקיר, הוא הצליח לעזור לי לדדות לשם במהירות, כשאני הודף את כל רודפינו בחומת רוח.
הצלחנו איכשהו לטפס לתוך אחת המערות בקיר.
"תחסום אותה!" אמרתי למרטין בדחיפות, נאנק מהכאב ברגלי.
המים החלו להיגמר למרטין, מים מהאוויר זה לא ממש פשוט, מסתבר.
קיר קרח לא עבה במיוחד חסם את הכניסה למערה. הוא היה אטום ומלא בבועות אוויר, כך ששאר יושבי החדר לא יכלו לראות מה קורה בפנים. מרטין השאיר רק חור לאוויר.
"תודה רבה, כשף מים," מלמלתי ונאנחתי.
"עכשיו הגיע הזמן שתעבוד על יכולות הריפוי שלך." אמרתי ושלפתי את האבן השניה מכיסי.
את הראשונה בזבזתי על הניסיון להשיג את הנשמה הטהורה והנצחית של דארה, וככל שניסיתי יותר, הייתי בטוח יותר שזו הנשמה שאני צריך.
תהיתי אם מרטין שאל את עצמו על זה פעם. האופי שלו היה נאמן, אבל תהיתי אם הוא באמת פחדן כמו שדארה חשבה.
הלוחמת לפני 13 שנים
"איזה זוג סתומים." קיללתי עוד כמה קללות, בעיקר כי הצוואר שלי הלם. נזכרתי שלא חכם כל כך להזיז אותו הרבה. התיישבתי על הרצפה.
"את יכולה ללכת להציק לטלרין בשבילי?" חייכתי אל ליליאן.
לאקי לפני 13 שנים
לפני שליליאן הספיקה לענות הסתכלתי עליה במבט נדהם ושאלתי "למה נתת לו ללכת?"
הלוחמת לפני 13 שנים
"למה לא?" לא הבנתי. הוא רודף אחריי, למה שאני ארדוף אחריו?
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(טליה, תגיבי כבר!)
POLLO לפני 13 שנים
"ריפוי..." מלמלתי. עם רק הייתי מצליח לרפא, הייתי מציל את אימא...
"האבן הזאת תעזור?" שאלתי. ריפוי, שמעתי שריפוי דורש הרבה ריכוז.. והוא
גוזל הרבה אנרגיות. ובכול זאת, אני מתעקש ללמוד ריפוי.
SKY לפני 13 שנים
הסתכלתי על כולם מפינת החדר, נו באמת.. אז הם כן נלחמים אחד מול השני או לא?
מה שבטוח, אם יצא לי להילחם מול מישהו, זה יהיה היום הכי כיף בחיים שלי. מלא
זמן לא נלחמתי, ואני גם לא נראית כי חזקה. אבל אני חזקה, ואף אחד לא יודע, אף
אחד חוץ מסם. נזכרתי בה, האויבת המושבעת שלי שעקבה אחרי לכול פינה. אני מתגעגעת
לימים ההם, שבהם הייתי בורחת ומסתתרת בפינות חשכות, נלחמת קרבות סוערים ומרתקים.
אבל זה כבר שייך לעבר, עכשיו אני הרבה יותר רגועה. אז איך אני אצא מכאן? אולי החורים
המוזרים האלו בקיר יעזרו. בהיתי בחור מכוסה הקרח, ממה שני הבנים האלו כול כך פוחדים שהם
צריכים שכבה מגנה של קרח? זה סתם בזבוז כוחות. כנראה הרוב כאן מכירים ממקודם, אבל אני
הגעתי מהמדבר השקט, שם לא ראיתי כמעט אף אחד. חוץ מטלרין, אני לא אשכח מי חשבתי שהיא בפעם
הראשונה שראיתי אותה- היא הייתה כול כך דומה לסם... עברתי על פני הפצועים והצועקים, ונכנסתי
לתוך מערה הקטנה בקיר.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
"האבן תעזור," אמרתי בקול שהלך ואיבד את קור רוחו "כלומר, היא היתה עוזרת, אם היו נשארות בה נשמות!" הוצאתי את הנשמה השניה על הקרב, ואני לא רוצה לבזבז את האחרונה שלי.
לא, כשאני אשיג את הנשמה של דארה, אני אצטרך נשמה שלמה רק בשביל להפוך לחזק מספיק כדי לקלוט אותה.
הנשמה האבודה של אלודין, סב סבי, ראש עיר גנבי הנשמות.
חשבתי שאם ארצח אותו-הוא לא הזדקן לעולם בעזרתהכוח הזה-הכוח יעבור אלי. אבל במקום זה הוא הספיק לקלל אותי לפני שנפח את נשמתו, ורק אם אמצא את הגלגול הבא של הנשמה שלו, אוכל להשתחרר מהקללה. אז אהיה גנב הנשמות החזק ביותר.
מחשבותי נדדו רחוק יותר ויותר.
לסב-סבי היו שני אחים, בן ובת. הבת רצחה את אחיה, והולידה גם היא בן ובת. הבת-זאת כנראה תכונת אופי אופיינית רק לנקבות-רצחה את אחיה, מאותה סיבה שאני רצחתי את סב סבי.
ואז, היא הולידה בן יחיד, שעזב את הבית בגיל 15 ויצא להגשים את יעודו. במסעותיו, כך אומרים, הוא מצא מכשפה-מכשפה אמיתית, השולטת במאגיה ובחיזוי עתיד- ונישא לה בתקווה לחזק את המתת המשפחתית. היה אסור לו להוליד ילדים,הסיפורים העתיקים מורים על כך שאם בן לשושלת אלודין יינשא לבעל כוח מגזע אחר, כוחו יועצם ויתעלה על כוחו של אלודין.
אך לבסוף אישתו שיכנעה אותו ונולדו לו שתי בנות, אותן הוא היה חייב לחסל כדי לזכות שוב בכוח.
אבל הוא נכשל, מסתבר, כי אחרת סב סבי היה מת באופן מסתורי ולא מוסבר, מפני שכוחו היה הופך לחסר ערך.
והקללה שלי תוסר רק אם אני אתפוס את מקומו.
ואני יותר מחושד בדארה כיורשת הכוח.
(מה דעתך? האם תסכימי שאכתיב את עתידך? נעזרתי בחורמ ששלחת לי...)
לאקי לפני 13 שנים
(נעמונת - עכשיו!)
לאקי לפני 13 שנים
(מייטי, תגידי, אני לידך?)
הלוחמת לפני 13 שנים
(מייטי, מה את קשורה אליהם? הם נמצאים בחור בקיר ורחוקים ממך. את אמורה לעמוד ולנסות להבין למה מרטין הפצוע התחיל לרוץ לעבר נץ ורץ איתו למערה ונעל אותה בקרח.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אוי, סליחה. לא קראתי הכל...)
הלוחמת לפני 13 שנים
(רק ממלאת את תפקידי *נימה מתנשאת ודבילית*)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(אני מרגישה עכשיו נסוכה ברמות. *בכי בכי*)
הלוחמת לפני 13 שנים
("אל תבכי, מייטי," מלמלה ליליאן בניהמ מגוננת. "תמיד יהיו יותר טיפשים ממך." היא ליכסנה מבט לעבר דארה.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(עכשיו אני מרגישה פחות נבוכה ^^
את אדם גאוני...)
הלוחמת לפני 13 שנים
(יאי, מייטי אומרת שאני אדם גאוני ^O^)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני שונא אותך, מרטין. אני בוחר לי בן ברית אחר.)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני שונא אותך, מרטין. אני בוחר לי בן ברית אחר.)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(סליחה!סליחה! אני כותב תגובה!)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הסתכלתי על נץ המדמם בסבל, איך אני אמור לרפא?! עצמתי את עיניי
וחשבתי על ים רגוע, גלים עדינים שמלטפים את פניי. נשמתי נשימה עמוקה
והעברתי את ידי על ידו הפצועה של נץ. התרכזתי בדם שלו. פתחתי את עיניי
במהירות, הדבר הזה כמעט שאב אותי לתוך עולם הרוגע הרוחני... הסתכלתי על
נץ. שום דם! שום פצע! רק אדמומיות קלה! "אני מרגיש עייף" מלמלתי.
ידעתי שעכשיו מגיע הדבר האמיתי, הרגל שלו. היה בה חתך עמוק. הנחתי את ידי
על רגלו. והוא צרח מכאב. "נקי, חלק, רגוע..." מלמלתי ורגשתי שאני עומד להתעלף.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נשמתי בהקלה כשהבטתי בפציעות שלי. החתך ברגל שלי נראה כמו שריטה גדולה שתחלים לאחר כמה ימים. החתך ביד בקושי נראה.
"אני מודה לך מאוד." אמרתי. הרגשתי שוב מלא כוח.
"עכשיו אני צריך עוד עזרה קטנה." אמרתי ונעצתי בו מבט חודר.
"אני חייב להשיג את הנשמה של דארה. אבל זה לא יכול להכשל בפעם הבאה. אני צריך שתשפוך את כל מה שאתה יודע עליה. האם היא רגישה למשהו? נאמנות מוגזמת לחברים? רגישות לדשא?" צחקתי.
הבחנתי שמרטין לא מרגיש בנוח. "משהו לא בסדר?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(רגישות לדשא?! אתה רוצה מכות?? יש לי רגישות לגנבי נשמות מסריחים שמתייחסים אלי כמו אל חפץ! ררר~)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(כן, אה? למדתי על בשרי... XD)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני לא בטוח.. אבל נראה לי שהחולשה שלה היא... טלרין" אמרתי וחייכתי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אתם לא מבינים עברית!? החולשה שלי היא רגישות לריח של גנבי נשמות מסריחים!!!
די, הרג אותי הרגישות לדשא XD
טלרייין, תרביצי להם! יותר חשוב, תרפאי אותייי! *קול מתבכיין*)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אז הבנתי, לדארה יש אלרגיית אביב. נחמד. כמו לסבתה שלי. *מוטרד*)
"טלרין?" זה לא הפתיע אותי. בהתחלה לא הבנתי למה טלרין מסתובבת עם בת האדם הזאת, אבל עכשיו אני מבין שבחורה שהנחישות שלה גדולה מכל כוח שיש זה די מועיל. אולי טלרין מחזיקה אותה בתור בת ברית רק בשביל זה, בשביל שתישאר ערה בלילות כדי לשמור, כדי שתציל אותה מצרות ובעיקר כדי להיראות חזקה.
טלרין הזאת ערמומית יותר ממה שהיא נראת. (סורי בנות, אבל נץ פשוט לא מסוגל להבין שיש רגשות בעולם.)
זה נתן לי רעיון, כי דארה בטוח חשבה על האפשרות שטלרין מנצלת אותה. לכל אחד שמביט מרחוק-טלרין היא החזקה שם.
"מה הסיכויים שנצליח לגרום לדארה לחשוב שטלרין בוגדת בה?" שאלתי את מרטין בהרהור.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(סתום כבר, קוותה. אם דארה תתקע לך מקל בעין.
אתה תגיד אוו'ץ.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(בערך אותו סיכוי שאני אוכל להרוג את לילי, המנהלת שלנו לא תרשה לי, וגם דיימן לא, ודארה תחנוק אותי. אז... איך נבהיר את זה? לא ייקרה.
אבל לייתר ביטחון:
דארה! כל דבר שהם יגידו לך לגבי (חוץ מזה שאני רוצחת-ילדים-מעצבנת) לא נכון! טלרין לא תבגוד בך! אפילו לה יש גבול!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(דארה יודעת את זה. התוכנית שלהם מטומטמת.)
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(לצבעוני היקרה שלנו,
בתור אחת שהחליטה לא להגיעה לבית הספר, ברוב חוצפתה, את חייבת לכתוב תגובה.
אני מצווה עליך.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(חלוקת מכות רצח לצבעוני היום בשעה ממש עכשיו.)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(פולו אמור לענות, אבל נשרוד.
אוף, מה יש לכן עם האמון הזה? לוחמת, מאיפה את יודעת שאריה לא משקרת כי היא רוצה להיות מגניבה?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(כי אריה כבר מגניבה.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אכלת אותה ;))
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"את יכולה ללכת להציק קצת לטלרין בשבילי?" אמרה דארה, גילגלתי את עיניי, דם קולח מגרונה עם כל מילה,רכנתי אליה, והשכבתי את ראשה לאחורה, כדי להפחית את הדם.
"למה נתת לו ללכת?" שאלה הנערה הגבוהה, שאלה שכנראה הייתה מכוונת אלי, אבל הייתי עסוקה בלחתוך חלק מהחולצה שלי ולא עניתי לה.
"למה לא?" ענתה לה דארה, העור שלה היה חיוור וראו שהיה לה קשה לנשום, לא שזה עצר בעדה כמובן.
"את יודעת שאם תמשיכי לדבר, תמותי מהר יותר?" אמרתי לה, מנסה לספוג חלק מהדם כדי להאריך עד כמה עמוק הפצע.
דארה נראתה כאילו היה לה משהו מאוד מתחכם לענות לי בתשובה, אבל היא עצרה בעצמה, כנראה כי ידעה שהיא כבר איבדהי ותר מדי דם.
הנחתי את הבד הסםוג לחלוטין בצד והבטתי בפצע, אלים גדולים, זה נראה רע.
"מה שמך?" פניתי אל הנערה הגבוהה "מגי" היא ענתה לי.
(שקד, תורך רפאי את דארה או משהו!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(צריך נשמה לדעתי. *מבט זועם לעבר טלרין*
אני מדממת כבר איזה שעה.)
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הסתכלתי על דארה ברחמים. 'מי שלא תופס צד - מת.' חשבתי. אבל מלמלתי רק "אנחנו במלחמה..."
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אז אולי תקראו לי?!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"יש לי צד," קרקרתי.
"תקראי לטלרין, אם את לא רוצה לעזור לי." פניתי אל ליליאן כשהרגשתי את הדם אוזל מפניי. "ואם את לא רוצה שאני אמות, בבקשה מהר."
הרגשתי אשמה על כך שאני משתמשת בטלרין בתור מרפאה ניידת. אני מקווה שהיא יודעת שהייתי עושה אותו דבר בשבילה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
קפאתי. בהיתי במי שעבר מול עיניי בלי בכלל לראות מה קורה. הם נלחמו, ואני ישבתי באותו מקום שהייתי בו קודם. לא הייתי מוסתרת, אבל אף אחד לא ראה אותי.
אולי עדיף.
אולי באמת עדיף.
תודעתי חזרה אליי כלאחר רגע, ומצאתי את עצמי מחפשת בקהל מישהו כמוני, שלא עושה כלום.
אם אצא מפה, אני לא רוצה לצאת לבד.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
בין ההמון, ראיתי נערה.
היא חיפשה אחרי מישהו. רק לא ידעתי מי.
רצתי אליה. פיניתי את דרכי בין האנשים.
"מי את? איפה אני?"
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
בהיתי בו. במשך אולי שתי דקות. במבט של פליאה.
"לא ראית מה קרה עד עכשיו? לאף אחד אין מושג איפה אנחנו." אמרתי לו.
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(מייטי! אני רוצה להיות איתך!)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
בינתיים, ראיתי נערים קורסים מדממים.
"אני אנסה לשרוף את הקיר. גם לך יש כוחות אש? אולי נכול לפוצץ הכל..." אמרתי.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(התכוונתי לנוכל*)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(יאי, אני מבוקשת ^^
את יכולה לבוא אחרינו או משהו...)

"כן, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לשרוף מתכת. חום האש שלי לא גבוה מספיק. אולי נצליח להיכנס לאחת המנהרות." אמרתי, והבטתי לחורים בקירות.
הם היו גבוהים.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מישהו נגע בגבי, הסתובבתי בשיסוף מהיר באוויר והבטתי בליליאן שקפצה לאחור בדיוק בזמן, נאנחתי באכזבה "למה אני לא יכולת לחכות שניה אחת לפני שזזת? הייתי חותכת אותך קצת וזה היה עושה לי את היום"
ליליאן הבוגרת וחסרת חוש ההומור הביטה בי בקרירות "דארה צריכה ריפוי, אחרת לא הייתי באה לדבר איתך"
הבטתי מעבר לכתפה אל דארה, ונאנחתי שוב.
"מה כבר הספקתם לעשות בזמן שדיימן ואני היינו עסוקים בלכסח אחד את השני?" שאלתי בפרצוף חמוץ תוך כדי שריפאתי את הפצעים שלה במהירות.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אוקיי." אמרתי ונכנסתנו לפתח רחב. הלכנו והלכנו בחושך, עד שראינו אור בקצה.
רצנו לאור, ואז מצאנו את עצמנו בחדר.
"ברכותיי! אתם הגעתם ראשונים! אתם זכאים לבחור מי יועמד לדו קרב גורלי עם מי!" שמענו קול אלקטרוני עליז.
מולנו ניצב מסך שעליו הוצגו תמונות של כל הנערים בחוץ. הבטנו זה בזה.
"בחרו בבקשה למי אתם רוצים לחרוץ את הגורל!" אמר הקול.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(מותר לעשות את זה? O_O)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(לא יודע! תזרמי. נחכה שאנג'ל תעצור אותנו...)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אגב, זה לא בשביל הרג. זה לבחור זוגות לדו קרב)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(תחליט אתה קודם זוגות. ותשים את טלרין עם מישהו מגניב ^^)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"טרלין עם דיימן!" אמרתי.
הרגשתי גוש בגרון.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי במסך. עיניי היו פעורות.
מה קורה כאן?
הבטתי הצידה, וראיתי את המשך המנהרה. לאחריה היה אור שמש ועצים. העולם המוכר היה מחוץ למקום המוזר הזה, עם דברים מוזרים ולא ברורים.
יותר מהרגיל, הכוונה.
"ליליאן," קול חנק לי בגרון. למה בחרתי בליליאן? "ודארה."
ואז הבטתי לפתח המנהרה ורצתי לשם כשאני מושכת אחריי את הנער ההוא.
יצאנו אל האור לפני שהבנו מה קרה, ונחתנו על האדמה מגובה 10 מטר.
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני לא יודע! הראש שלי עומד להתפוצץ!" אמרתי. "חוץ מזה, אנחנו
נמצאים בתוך כלא ניסויים, ואנחנו צריכים לצאת לפני שיהיה מאוחר מידי" הוספתי.
הסתכלתי בעצב בעיניו של נץ, הוא חייב את הנשמה של דארה, חייב.
"החור הזה מוביל לאנשהו" אמרתי והצבעתי בסנטרי אחורה. קמנו והתחלנו להתקדם,
האוויר הלך והתחמם ככול שהתקדמנו, אני מקווה שזאת יציאה.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
כשנחתנו, צללנו עמוק אל תוך מים.
מצאנו את עצמנו בנהר. יצאנו מהמים, וטיפסנו על הגדה הסלעית.
מרחוק שמענו קולות פיצוצים...
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(פיצוצים? תהיה יותר הגיוני. כאן עובדים לפי תוכנית ספציפית יותר :P)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
טוב...
אז קולות קרב או משהו בסגנון...
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(קדימה דארה, דיימן, ליליאן וטלרין! תילחמו!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(זה עלול להיגמר רע...
אבל יש! אני נלחמת ביחד עם האידיוט שהעז לשכוח אותי! זה הולך להיות כיף! (אגב, דארה, תרגישי חופשי להצטרף אלינו... ^^))
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(נכון שזה רעיון גאוני?)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(באמת רעיון גאוני...)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(זה לא רעיון גאוני *מבט זועם* אבל בגלל שזה הדבר היחיד שישקם את המשחק בינתיים (כי היחידים שנהנים הם אני נץ ומרטין) אז בסדר. אבל לא הבנתי, אני וליליאן נגד טלרין ודיימן?
אה, ודיימון, אתה לא יכול לדעת את השמות של כולם ולא את הסיפורים. אתה יכול אם קראת את כל הפרקים, אבל הדמות שלך לא.)
טלרין התקרבה אלי וריפאה אותי במהירות. היא ממש השתפרה.
"מרטין עוזר לנץ בכל מה שהוא מבקש ממנו. הוא לגמרי השפוט שלו." סיכמתי לה בקצרה. היא נשפה בבוז. "אבל אני רואה שאת זאת שפצועה כאן, ולא הוא. מה קורה איתך?" רטנה. חייכתי. "את היית צריכה לראות אותם. הם ברחו לתוך אחד החורים שם, ומייטי ועוד בחור הלכו אחריהם."
קול מוזר וצורמני נשמע בחלל. "טלרין ודיימן, אתם בדו קרב נגד ליליאן ודארה." אמר הקול.
הרמתי גבה. "מה זה אומר?"
טלרין העיפה מבט אל דיימן. "זה אומר שאני ודיימן דופקים לכן מכות." אמרה.
בעטתי בברכה. יופי, לפחות הרגל שלי בסדר.
"אנחנו נראה מי דופקת מכות למי. זאת הזדמנות טובה להתאמן, באמת לא ראיתי אותך נלחמת כמו שצריך בזמן האחרון."
טלרין שלפה את הסימטרים שלה. היא נראתה נלהבת. "את תראי."
התרקחתי משם אל עבר ליליאן.
נו באמת. "את מוכנה לתת מכות לחבר שלך?" חייכתי.
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"טלרין ודיימן, אתם בדו קרב נגד ליליאן ודארה." אמר קול מתכתי. נעצרתי בפתאומיות.
"שמעת את זה?" שאלתי. נץ הנהן באיטיות. "דארה! דארה והנשמה שלה שם!" אמר בבהלה
"חייבים לחטוף אותה, לחטוף אותה ולהסתלק ליער" אמרתי וחיכתי. זה באמת כיף לתכנן
תוכניות מרושעות! בזמן שהם יהיו שקועים בקרב פשוט.. נרים אותה? לא... היא תכרות לי את
הגב עם הנשק המוזר שלה. "נצטרך להשתמש בכשפות. זה בטוח"

הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הלוחמת סתמה לפולו את הפה בכך שהיא תקעה בו פיגיון. "אמרת משהו?" שאלה בחביבות.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(וואו, אני הולכת להניות מזה. דיימן, אם תהרוס לי, אני אשבור לך את היד)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(המ...לא ראיתי, אני לא מטפל בזה :)
הרהרתי בזה. "זו הזדמנות טובה, אבל אני חושב שצריך לתכנן תוכנית מושלמת יותר." אמרתי במרירות. שנאתי לראות את החופש שלי נהנה בזמן שאני לא יכול תפוס אותו.
"טלרין והליליאן הזאת יהיו שם..." אמרתי במורת רוח.
"אתה לא יכול לעשות משהו בקשר לזה?" שאל מרטין.
חשבתי לרגע. כן, בעצם יש משהו שאני יכול לעשות. זה יהיה מהיר וחסר נזקים.
"אוקי, זה יהיה מסובך, אבל אם זה יצליח אנחנו נרויח המון. יש כישוף אחד שלא התאמנתי עליו הרבה זמן. שליטה בערפל כך שיצור אשליה." מרטין הביט בי בריתוק.
"צריך כשפות מים וכשפות אוויר. אנחנו נתקרב אל דארה מאחורה ובהתקפה הראשונה של טלרין עליה, אנחנו ניצור חומת ערפל שתיצור אשליה שטלרין הרגה את דארה. בכל מקרה, דארה תיעלם והערפל יסתיר אותנו כשאני ארחיף את דארה לכאן. נסגור שוב את הפתח ונהרוג אותה." הקול שלי התחיל לרעוד.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(תוכנית נחמדה, יש רק בעיה אחת...
אני לא הולכת להילחם בדארה, אני אלחם בליליאן, כי אני מעדיפה שלא לפגוע בדארה, לעומת זאת, אם אני אהרוג את ליליאן, החיים יהיו כל כך יפים...)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אז ברגע שדיימן ירביץ לי. התוכניות שלהם נראות נואשות, כמו של הרעים בסדרות הקומיקס האלה, כשהם מנסים שוב ושוב להשתלט על העולם ולא לומדים שהם בסך הכל ילדים במשחקים בלהיות הרעים.)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אריה, שכחתי להזכיר שהיה כתוב מתחת לתמונות את השמות *צחוק מרושע*)

"את חושבת שיצאנו?" שאלתי את הנערה.
הסתכלתי לכיוון העצים והשיחים שמסביבי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אי אפשר לצאת, שאלתי את אנג'ל פעם.)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(טוב. אז אנחנו עדיין בזירה)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(בתוך אחד החורים)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אם אתם חייבים, אז בואו נעשה את זה לפני כניסת השבת כדי שטלרין ודיימן יהיו קיימים.)
ליליאן הביטה בי בכעס. "אני לא רוצה לפגוע בדיימן. וגם את לא," נהמה באיום.
"אם זה כל כך חשוב לך, את תילחמי נגד טלרין ואני אלחם נגד דיימן." היא נראתה כועסת מאוד.
"אין מה לעשות." אמרתי בעצבנות. "זה רק אימון. אני לא אפגע בו חזק מידי." כן בטח, אני אצטרך להילחם כדי לשרוד את הכוח העצום שלו.
הרצפה הבהבה באור משונה. שוב ושוב תהיתי איזה קסם זה.
ופתאום אני וליליאן היינו בצד אחד של זירה מהבהבת, טלרין ודיימן בצד השני.
"צאו." אמר קול קר.
הבטתי בטלין. היא חייכה אלי, אבל הסתערה לכיוון ליליאן.
הבטתי בדיימן. הוא נראה מעט המום, אבל נכון לגמרי לחסל את הנערה הפסיכית שאומרת לו דברים מוזרים.
נאנחתי. אני אהיה חייבת להילחם בו.
שלפתי חץ מהאשפה. אולי אני אצליח לשתק אותו בלי לפגוע בו יותר מידי.
אבל אני מאבדת את ההזדמנות, כי דיימן התקרב אלי עם (אל תתלונן) חרב אדירה בידו.
כיוונתי, ו-
(דיימן היקר, אם לא תגיב עד היום בשעה 17:00, אני אפגע בך. אולי לא בניסיון הראשון, אבל אתה תיפגע.)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
נעצרתי במרחק של בערך מטר מליליאן "את מקבלת את המכה הפותחת" חייכתי אליה "ואני בכל זאת אנסה להרוג אותך, הבונוס הוא שדיימן ייזכר שהוא אמור להיות כלב השמירה שלך, והבונוס הנוסף הוא שאני אהרוג אותך"
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
ג'ד כותבת:
(איך העזתם לעזאזל לדחוק אותי הצידה?! ואז אתם מתפלעים שאני לא מגיבה?! זה מעליב!
מה אני אמורה לכתוב עכשיו?!)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הלכנו ביער הסבוך. הרגשתי כאב ראש וצמרמורות בכל הגוף.
"גם את מרגישה את זה?" שאלתי את הנערה.
"כן!" אמרה בלחץ.
ניסיתי להדליק אש, אבל לא הצלחתי.
גם הנערה ניסתה, אבל שום דבר לא השתנה.
"הכוחות שלנו לא פועלים פה!" אמרתי בלחץ.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(ג'ד, זה לא אמור להעליב אותך. אנחנו נכנסנו לקרב בגלל דיימון סילבאסטר, ואת לא בתוכו. את יכולה לשים לב ולראות שעוד מעט פולו וקוותה יגיעו לזירה, ואת תוכלי לתפוס אותם ולמלא את התפקיד שלך כשומרת נשמות.)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(עברה השעה 17:00. ההזמן של דיימן נגמר.
קדימה! תילחמי בו!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(חחח אתה ממש להוט שאני אלחם, אה? רציתי להילחם בו, אבל הנודניק לא מגיב, אז לא איכפת לי שהוא לא יפגין את הכוח שלו. אני פשוט אגמור את זה לפני שזה התחיל, וקוותה היקר, כדאי לך להתחבר כי ברגע שדיימן יכה בי זאת ההזדמנות היחידה שלך.)
כיוונתי אל כתפו של דיימן כדי לא לפגוע בו יותר מידי, אבל מספיק טוב כדי שהרעל ישתק אותו.
זה לא ממש הפריע לו. הוא הסתחרר לכיווני ובקושי הצלחתי לחסום את המכה האדירה שלו עם החרב.
דחפתי את הקשת שלי לאשפה ושלפתי את הפיגיון, איתו דקרתי בצד גופו של דיימן. הוא התעצבן ופלט שאגה, ובעט בי ברגלו השרירית.
לא הרגשתי כלום חוץ מכאב חזק בברכי שהלך והתעצם. ואז, בלי הזהרה, הוא פשוט נעלם. זה היה מוזר, כי הברך היתה אמורה להישבר או משהו כזה. כנראה שיום שלם בטמפרטורה רצחנים עם גופיה ומכנסונים, הקרבות והעינוניים שעברתי, הותירו את הכאב מאחור.
ולכן הצלחתי לשסף עם החרב שלי, בכוח מופרז כי הייתי עצבנית מידי. הייתי אמורה לחתוך לו את הרגל לשניים אלמלא עור הברזל שלו. דם פרץ מהפצע השטחי בצורה מעצבנת.
לא לקח לי הרבה זמן להתאושש מההלם של הבעיטה, אבל הברך שלי כנראה באמת נשברה, או התעקמה. צנחתי על הרצפה, תוהה למה לעזעזאל אני לא מרגישה את הכאב.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני ומרטין עבדנו בתוך המערה על הכישוף, עד שהוא היה מושלם.
ואז יצאנו והשקפנו על הקרב. נראה שדארה איבדה את תאוות הדם שלה, כי היא ניסתה לנטרל את הדיימן הזה בלי לפגוע בו. חבל, אני אוהב לראות אותה נלחמת. התקרבנו מרחק קצר בלבד, ומרטין התחיל ליצור את טיפות המים הקטנות. אני עיביתי אותם וטוויתי אותן בצורה הדוקה כך שיצרו אשליה קסומה- כעת נראה שדיימן מניף את החרב שלו מעל דארה המדממת. זה מה שהצללים יצרו, כשהזירה הוצפה בערפל. זה בטח יוסיף פלפל לקרבות האחרים.
התקרבתי אל דארה וריכזתי את כל כוחותי בלהרחיף אותה במהירות המירבית אל קצה הזירה.
"לעזעזאל, למה לא בדקתי שהיא מעולפת!" מלמלתי כשדארה העיפה מבט מאחורי כתפה.
"אני אהרוג אותך!" היא צרחה.
"כן כן, שמענו אותך מותק." אמרתי בזמן שרצתי כשמרטין אחרי. הוא פתח את המערה במהירות ונעל אותה שוב, מתנשף.
"אני מקווה שזה לא יכאב יותר מידי." אמרתי כשהטחתי אותה בקיר. מרטין הצליח לקחת לה את הפיגיון במהירות, ואני גרמתי לחרב להתנתק ממנה.
היא זינקה עלי מיד, אבל אני ומרטין הצלחנו לגבור עליה. שלפתי את הבליידים שלי. מנסיוני, כדאי לגמור אותה במהירות האפשרית. היא תנצל כל הזדמנות ותמיד יהיה מישהו שיציל אותה.
נעצתי את הבליידים שלי בכוח בשתי כתפיה, ושיספתי את צד גופה. היא צרחה בכאב אך אל נראה שהוא מונע ממנה להאבק כל עוד היא בחיים.
ואז הצמדתי את שני הבליידים שלי וכיוונתי אותם אל צווארה. זה סוף סוף מצליח, אני אצליח להרוג אותה.
הבטתי אל מרטין. "רוצה את הכבוד?" חייכתי ועיני הבזיקו בטירוף מוחלט.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(איך זה פשוט לך כל כך?! איך פשוט גררת אותי, ניטרלת אותי ואתה עומד להרוג אותי כשאני גם ככה גוססת? אנג'ל לא היתה מאשרת את זה, היא לא אישרה לי להרוג אותך אז.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אין לי מה לעשות, אני גוססת והכתפיים שלי משותקות.)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"נץ! אל תעשה את זה!" פלטתי מפי. הוא הביט בי בהלם, מצמיד את דארה הנאבקת לריצפה.
יצרתי במהירות נטיף חד מקרח, ריכזתי בו את כול הכעס שבי. אחזתי בו בידי הרועדות,
ותחושה מוזרה אמרה לי לדקור את נץ. דארה הביטה בי בזעם. הורדתי את נטיף הקרח ושברתי
אותו. "סליחה,תעשה את זה אתה" לחשתי וחייכתי אל דארה. באמת שאני לא מבין מה עובר עליי בנוגע לדארה.
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הסתכלתי על שני הבנים גוררים את דארה לתוך המערה הקטנה בקיר. הם לא לקחו
בחשבון את זה שיש עוד מישהי שיודעת את "קסם הערפל", אני. ודארה לא יודעת
כבר כמה זמן אני עוקבת אחריה. מה יש לי להפסיד? אני יציל אותה וישיג הגנה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
ניסיתי לנשום, אבל הרגשתי את החיים אוזלים ממני. הפעם נץ הצליח בגדול, ואני הייתי מרוכזת בלהבין מה קורה כאן. חשבתי שדיימן יזהה את הלחימה שלי.
אסור שדברים יסיחו את דעתי מעכשיו. רק שהבעיה היא שכנראה לא תהיה עוד הזדמנות.
הבטתי במרטין בחוסר ריכוז. ניסיתי לסדר את מחשבותי שהלכו להתרחקו ממני. למה הוא אמר את זה? אולי היתה בו חרטה? אבל לגנבי נשמות אין רחמים. האופי שלהם הוא מרושע.
אבל במקום לחשוב שמרטין סוף סוף נהיה גבר, הרגשתי בחילה לגביו.
בחילה?
"איכס!" צייץ נץ כמו ציפור שנופלת מהקיר. הקאתי בעיקר מיצי קיבה, כי לא אכלתי כלום הרבה זמן, אבל זה היה די מגעיל. וכפנים של נץ היו מרוחות ברפש הזה.
כנראה הגוף שלי ניסיה לדחות מעליו את האיום. ניסיתי לצחוק, אבל לא נשאר לי כוח.
הצלחתי להתעלם מהכאב כמו שקרה בקרב עם דיימן, וניצוץ תקווה קלוש האיר את פעולותיי.
דחפתי על הרגליים כך שנשענתי על קיר המערה, רועדת ומדממת יותר מתמיד.
"אתם לא תהרגו אותי בלי מאבק." אמרתי מתוך ערפל מחשבותיי. עיני ננעצו בעיניים הקרות של מרטין.
'אל תזוז סנטימטר, או שאני אקיא גם עליך' שידרתי למרטין במחשבותי. טוב, לא באמת, אבל המבט שלי בער בצורה שקשה לפספס.
הרגשתי משהו רטוב באיזור הגב שלי, וקור. מיששתי בחושים קפואים את קיר הקרח שמאחורי, ומתוך אינסטינקט הישרדות נדחקתי עליו.
צנחתי מטר אחד עד שנפלתי על הרצפה והקאתי שוב. כעבור שניות מעטות נץ התעשת וירד בקפיצה וזעם טהור בעיניו.
קיוויתי שאני עושה מספיק רעש, כי לא יכולתי לדבר כבר.
"אין בעיה, אני פשוט אעשה את זה." סינן נץ והבלייד ננעץ-
ברצפה. הוא החליק.
הוא קם בזעם.
נו,כבר, שמישהו,יבוא.
אין לי בעיה למות בקרב, אבל אל בקרב שבו אני חסרת אונים לפני שהוא התחיל, ולא בשביל האידיוט שרוצה את הנשמה שלי מאיזשהי סיבה.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הייתי משוכנע במאה אחוזים שאני הולך להרוג אותה, אז אין לי מה להפסיד. אני רוצה שהיא תדע למה אני רוצה את הנשמה שלה.
"את בת לשושלת אלודין, אנחנו קרובי משפחה במרחק דור אחד ואת הבעלים של הנשמה של גנב הנשמות החזק בעולם." סיננתי, ניסיתי לקום לפני שהצורה המטושטשת שעטה לעברי.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
שמעתי את הקול האלקטרוני אומר: "ברית לא הגיונית! גנב נשמות לא יכול להיות עם שומרת נשמות!"
הנערה הסתכלה עליי בפליאה.
"עכשיו הכוחות שלכם יוחזרו!" אומר הקול שוב.
לפתע הכל מסביבי היה שחור....

אני והיא התעוררנו באמצע זירת איגרוף, שעמדה בחדר לבן.
מסביבנו היו כמה נערים שנלחמו זה בזה עד זוב דם.
"אש!" אמר הקול....
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני מאבדת את הקו עלילה ואתם פשוט מתחילים משהו ואת הכלל עונה למחשבות שלי, זה נראה לי לא הגיוני והזוי. זה מסבך. אני לא רוצה לפרוש, זה משחק ממש טוב, אבל הדמות שלי תקועה ולא קשורה.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הייתי רוצה לעזור, ואני יכולה לקצר לך כשיהיה לי זמן. בינתים, את יכולה לקרוא ולנסות להבין, ואני אמצא זמן.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(יש לי זמן למרבה הפלא ^^
אז ככה, יש קרב כפוי בין טלרין ודיימן לדארה וליליאן. כשהקרב מתחיל ודעתה של דארה מוסחת, נץ ומרטין עושים ערפל אשליות מוזרו וחוטפים אותה. הם גררו אותה למערה והיא יוצאת חתוכה לחתיכות, ומגי מוזמנת לעזור בתור מישהי שצפתה בקרב דרך הערפל.)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אבל אנחנו בברית!" אמרתי. זה היה מטופש.
בינתיים, הקרב המשיך להתנהל באכזריות.
אני לא יכול מי פה האויוב שלי ומי לא.
"אנחנו יכולים להיות בברית למרות שאני גנב. נכון?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הקרב מתנהל ואני גוססת. אתם יכולים להיות בברית. הלפ מי כי קוותה הוא קקי.)
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(נו לוחמת, אני באמת רוצה להרוג אותך. אל תכעסי עלי, זה יהיה שיפור ניכר בעלילה. זה יהיה ממש ממש מגניב. אני אהיה חזק כזה. בבקשה!!!
אני אנציח אותך במילים יפות :)
ואנשים, תעזרו לה, אני הורג אותה בצורה מלוכלכת ולא מגנביה והיא ממש מגניבה, אז די.)
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
חייכתי חיוך קטן, להיות שקטה זה תמיד יותר טוב. אבל יש רגעים בהם
אני חייבת לחשוף את הכוח האמיתי שלי, מצבים כאלו קורים לעיתים רחוקות.
דארה ממש מגניבה, כול בת שמחזיקה בנשק היא מגניבה, ואני שמחה לראות
שיש הרבה כאלו. אני אוהבת נשק קטן, קטן וחד. הוצאתי את האולר מהמגף הלבן שלי.
התקדמתי בצעדים קלילים לכיוון נץ, כך התברר שקוראים לארור הזה, שהיה עסוק בקרב חייו.
שלחתי את ידי לכיוון מרטין, הבן האחר בפתאומיות. הוא עף למרחק קטן ונתקע בקיר.
אני אפילו לא בטוחה שהוא שם לב שעשיתי את זה. דארה הסתכלה עליי וחייכה חיוך קטן.
חייכתי אליה בקרירות. תקעתי את האולר בצווארו של נץ ורכנתי אל דארה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא ראיתי אותה ממש עד הרגע האחרון. האינסטינקטים שלי אמורים להיות חדים יותר, אבל אני מניחה שכשאני גוססת חלקית לא שמתי לב.
היא פעלה במהירות שלא הייתה מביישת את טלרין, היא נעצה אולר קטן ומבריק בגבו של נץ, איפה שמתחיל הצוואר והטיחה את מרטין בקיר הנגדי.
כשפית אוויר, ולפי האופן חסר הרחמים שבו היא פעלה- עוד גנבת נשמות.
נחמד שהבנות צלולות בדעתן יותר מהבנים, למרות שהיה סיכוי זהה שהיא תתחרה איתם על הנשמה שלי.
דחפתי עם הרגליים והצלחתי להישען על הקיר. כל תנועה גרמה לי כאב חד וקצר, אבל הוא התעמעם מאוד.
"הייתי אומרת שאני חייבת לך," אמרתי בשקט. "אבל עדיין יש סיכוי שאת רוצה להרוג אותי?"
אני מקווה שהיא יודעץ שעד היום אף גנב נשמות לא הצליח לגרום לי להגיע למצב כזה בלי לקבל נזק כפול.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(מה שאתם עושים הוא ממש מגעיל.
יצרתם קרב שרק אני ודארה כולוןת לכתוב בו, ויכול להיות שדיימן וטלרין בכלל לא יודעים עליו, והום סתם ידפקו ולא ירצו להגיב כשיחזרו בגלל כמות התגובות. אני לא כותבת כלום על הקרב, פשוט כי זה לא נראה לי הוגן, אם אנג'ל הייתה נותנת לי אפילו שמץ של סמכות בתור מנהלת שותפה- הייתי מקפיאה את המשחק בשבתות, אבל זה לא אפשרי, בבקשה, לפחות תאטו את הקצב)



(אל תתפלאו אחר כך שלא רוצים להגיב, תחשבו כמה הלא מכורים צריכים לקרוא)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(סליחה. אני אסכם את מה שקרה פה:
אני הצטרפתי, וכרתי ברית עם מייטי. הגענו לחדר שבו צריכים לבחור זוגות שילחמו זה בזה בדו קרב.
דארה, ליליאן, טרלין ודיימן נלחמים.
נץ ומרטין מתערבים ומנסים להרוג את דארה, ומגי מונעת את זה מהם. אני מקווה שזה יעזור)
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני יודעת, אני קראתי, לפחות ניסיתי, כי כבר אין שום טיפת סדר והיגיון במשחק, אבל העניין פה הוא לא זה, והוא גם לא סיכמוים.
הקרב פשוט לא הוגן, יש שחקנים שהם שומרי שבת, ואני למשל, מסרבת להלחם באנשים שלא יכולים להגיב, ולעשות עם הדמות שלהם מה שעולה על רוחי.
הם יחזרו, ויגלו שנדפקו, הלכה להם הדמות, והם במצב שגם עם כל הסיכומים- אין להם מושג איך הם הגיעו לשם, ותור אחת שכבר הייתה במצב הזה זה לא נעים, במיוחד עוד כשיש לשחקנים פה את החוצפה לאיים עליהם שאם לא יגיבו ולהאיץ בהם)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אבל אנג'ל אמרה שאי אפשר להרוג דמות, אלא רק לנסות.
וסורי, לא ידעתי שחלק מהשחקנים שומרים שבת)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אבל אנג'ל אמרה שאי אפשר להרוג דמות, אלא רק לנסות.
וסורי, לא ידעתי שחלק מהשחקנים שומרים שבת)
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(דיימון! כתבת ב"סיכום" שמגי מנסה לעצור אותם! אבל אני לא מגי!)

"להרוג אותך?" שאלתי בגיחוך. היא הסתכלה עליי במבט מבולבל. "לא" אמרתי וחייכתי.
אני יודעת שנשמה כזאת תביא לי כוח אדיר, אבל אני מרגישה שזה פשוט לא נכון להרוג אותה.
הכנסתי את האולר למגף והחלקתי את ידי על שערי הארוך. "באוויר יש עוד טיפות מים" אמרתי.
"אני יצור ערפל". ערפל חלש התפשט באזור המבולגן. ברקע נשמעו צעקות. גררתי את דארה
לתוך אחד החורים, זה לא היה קל. "טוב, אין לנו הרבה זמן לפני שמרטין יעזור לנץ" אמרתי
וחייכתי. כמה התגעגעתי למצבים של חיים ומוות.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אריה וטליה ראו את הקרב ולא הגיבו. אני דיברתי עם אריה, וראיתי שטליה נכנסה. הקרב התחיל אתמול לפני כניסת השבת והם במילא לא כלולים בקרב. לדיימן לא קרה כלום וכולם מתעלמים ממנו, וטלרין נלחמת בך. אין נזק.)
"אני מאוד רוצה להודות לך, אבל אני חושבת שאני גוססת." מלמלתי.
הנערה עזרה לי להגיע לקצה המערה ובחנה את הפציעות שלי.
"אני לא יכולה להזיז את הידיים." אמרתי בפשטות. הנחתי את היד על המותן, היא התמלאה מיד בדם.
"תודה שעזרת לי, אבל בלי ריפוי מיידי אין לי סיכוי." חשבתי על מרטין, על כשפות המים שלו, על החרטה הפתאומית שלו.
"צריך כשף מים." אמרתי בקול שהלך ונחלש.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני חושב שהן צריכות עזרה." אמרתי לנערה, וירדנו מהבמה.
"צריכות עזרה?" שאלתי את הנערה הגוססת.
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בכוויות שעל ידיהם, כשפי אש. אש, הפחד הכי גדול שלי.
"לא, היא עוזרת לי להכין את אמבטיית הדם היומית שלי, זה טוב לעור" אמרתי
בציניות מוגזמת. הוא עמד ושתק. "כן! היא צריכה עזרה!" נזפתי.
"ריפוי בעזרת אש זה הרבה יותר כואב מריפוי בעזרת מים" לחשתי באוזנה.
"אני לא בטוחה שהיא בהכרה, אז תנצל את זה" אמרתי, מנסה להסתיר את ההתרגשות שבתוכי.
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אחותי לא יכולה להתחבר אז היא ביקשה שאני יכתוב את זה.. סורי אם נבהלתם :))
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אה, פולו, אתה חושב שנבהלנו? קיבלתי התקף לב!)
"לא איכפת לי כמה זה יותר כואב," אמרתי בערפול. "אני לא מרגישה כלום יותר." ועכשיו הדמעות החלו לזלוג במורד פניי, דמעות של ייאוש בלבד, ולא של כאב. זו הפעם השניה שבכיתי מאז שהגעתי ליער, וזה הישג. אני הופכת לפחות ופחות אנושית...
צריבה קלה כמעט עיפלה אותי. הכאב נעלם תוך כמה שניות, אבל אל הרשתי לעצמי להתעלף. היחידה שאני מוכנה לאבד את ההכרה לידה היא טלרין.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אחרי שריפאתי את הנערה, היא נאבקה בדחף לאבד את ההכרה.
"אני ג'ד." הצגתי את עצמי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
רציתי לצרוח עליו שיסתום את הפה, אבל הייתי כבר מתעלפת. הרגשתי איך הפצעים שני נסגרים לאט, אבל ידעתי שזה נזק קשה מאוד.
הבחור היה מיומן יותר משחשבתי, אבל עדיין הייתי חייבת להתעלף. זה מצב לא אנושי, להישאר בהכרה כל כך הרבה זמן.
"תעשו טובה," נאנקתי.
"אל תהרגו אותי כשאני לא בהכרה, כי..." ספרתי בראשי-"חמש נפשות זועמות יתנפלו עליכם וגם הרוח שלי. תודה ויום טוב." צנחתי על הרצפה, והתפללתי שאם הם יקחו לי את הנשמה, שהיא תישאר אצל הבחורה ולא אצל נץ....
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אז בגלל ליליאן, שהתחזקה להחריד, לא הבחנתי בדארה עד שהיא הוקפה בכמה אנשים.
"מצטערת ליליאן" נאנחתי ותקעתי בה כדור מי שהטיח אותה כמעט עד לצד השני של הזירה.
רצתי אל דארה, ושוב נרתעתי כשהבחנתי באש, אבל המשכתי להתקרב מספיק כדי להבחין שכשף האש מרפא אותה.
"למה לא יכולת פשוט לקרוא לי?" שאלתי בכעס "ריפוי באש יותר מכאיב!"
כשף האש חצי התעלם ממני, אבל הוא הניד בראשו לעבר מרטין.
"ולמה נראה לי שאתה כל כך מת?" שאלתי את מרטין בזעם "או שאתה מעז להילחם רק כשמוח ציפור נמצא איתך?"
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בטלרין. אני יודע שכול מה שאגיד ייחשב כשקר בעיניה. היא
לא תאמין לי כשאומר לה שניסיתי לעכב את המוות של דארה, היא לא תאמין לי
כשאגיד לה שרציתי לרפא את דארה, אבל העיפו אותי, כי חשבו שאני רוצה לפגוע בה.
רגע.. לפגוע בה זאת לא הייתה המטרה שלי?
מה קורה לי? הייתי צריך להגיד לנץ שהוא טועה כבר מהרגע הראשון.
אבל זה היה כול כך מפתה, הגנה תמידית על ידי האיש החזק בעולם.
פתחתי את פי בשביל לצעוק. אבל עצרתי את עצמי. היא בכול זאת לא תבין אותי.
קמתי, גבי כאב. הבטתי בנערה שהצילה את דארה בשנאה. מאיפה היא הגיעה?!
התקדמתי בצעדים איטיים לכיוון דארה ששוכבת על הריצפה. אבל הבנתי שאם ישאלו אותי
"מה אתה עושה?!" לא תהייה לי תשובה.
אז הפנתי אלייה את גבי והתיישבתי ליד נץ, שמקופל על הריצפה בכאב.
"נץ" לחשתי. "אתה בחיים לא תשיג את הנשמה של דארה".
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
שילבתי ידיים בכעס, עניין לא פשוט כשמחזיקים סימיטרים. "אז אתה לא מתכוון להילחם? ותודה שהזכרת לי"
התקרבתי אליו בחצי חיוך "אם אתה רוצה שאני לא אהרוג את נץ עכשיו, תמצא דרך לרסן אותו, לא אכפת לי איזו, אבל בפעם הבאה שהוא ינסה לקחת את הנשמה של דארה" החוויתי בידי לעבר האנשים שעזרו לה "הוא מת"
הסתובבתי תוך כדי שאני מחזירה את הסימיטרים לנדנים והבטתי בדארה תוך כדי שעירבלתי כדור מים קפואים ביד אחת "בוקר טוב היפהפיה הנרדמת" הכרזתי ושפכתי את המים עליה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
קור פתאומי גרם לי לחזור להכרה. כעסתי על עצמי כל כך על שהתעלפתי, אבל הקור היה מוכר מספיק כדי שאני ארגע.
הבחור הזה עשה עבודה טובה משתי בחינות.
הוא ריפא אותי די בסדר, חוץ מצלקות ושריטות קטנות שטלרין לעולם לא היתה משאירה, והוא לא ניסה להרוג אותי.
"תודה." אמרתי באיפוק. התיישבתי והבטתי בעצמי. הייתי מלאה בדם, והכתפיים עוד כאבו.
"ציפור דרוסה תקע לי את הבליידים שלו בכתפיים כדי שאני לא אוכל למחוץ אותו." אמרתי והבטתי סביב. עננת ערפל הסתירה את מרטין שהתקרב למקום מושבו של נץ. אם הזיכרון שלי לא נפגע, כשפית האוויר נעצה לו את האולר שלה בצוואר. מרטין בטח הספיק כבר לרפא אותו, אבל אני לא מתכוונת להתקרב אליו בזמן הקרוב.
"למה לא קראת לי?" טלרין רכנה על ברך אחת מולי.
"זה לא היה אפשרי, הוא שלף אותי מהקרב ברגע שדיימן פגע בי וריטש אותי לחתיכות." אמרתי בכאב. "הייתי בטוחה שאני מתה, עד שהיא הגיעה." הצבעתי בסנטרי על כשפית האוויר.
טמנתי את פני בכפות ידי. "אני חייבת ללמוד להגן על עצמי. כל פעם שאני מצליחה להגיב זה כבר מאוחר מידי. הוא כשף, יש לו ייתרון מדהים." ואני שונאת את זה במידה בלתי מבוטלת.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
דארה השתעלה כשהתעוררה ממטח המים.
הסתכלתי על הנערים שניסו להרוג את הנערה.
"אתם מאוד הפכפכים!" אמרתי.
לא הבנתי באיזה צד הם.
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"יש לי רעיון" הצעתי "מה דעתך לא להתרחק ממני? את לוחמת חזקה, ואני אוכל למנוע ממנו לעשות כשפות, ותוכלי להרוג אותו בזמנך הפנוי, למרות שאני בעד לענות אותו, זה יכול להיות נחמד" חייכתי במרירות "אבל תשתדלי לא להיות על סף מוות שוב, בסדר?"
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(התכוונתי לנץ או אליי?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בעיניה של טלרין.
מה שהיא בעצם אומרת זה שאני צריכה לעשות את הצעד הראשון?
להרוג אותי לפני שהוא יהרוג אותי. היססתי קודם, כי רציתי לדעת למה הוא כל כך רוצה את הנשמה שלי. הוא אמר משהו, על שושלת של גנבי נשמות...
הייתי מעורפלת, אבל אני בטוחה שהוא אמר שאנחנו קרובי משפחה.
"נהדר," ירקתי. "אני צריכה לגלות על זה. זאת תהיה סיבה נחמדה לענות אותו."
"על מה את מדברת?"
"עוף צלוי אמר שאנחנו קרובי משפחה." אמרתי.
טלרין נראתה נדהמת. "אז בגלל זה הצלת את ליליאן בפעם הראשונה! בגלל המוח ציפור שלך!"
גלגלתי את עיני. "מה שחשוב הוא שהוא אמר שהשושלת שלנו היא של גנבי נשמות..." טלרין כיווצה את הגבות.
"חשבת על זה שכנראה הוא שיקר כדי לבלבל אותך?" אמרה. "למה שהוא יעשה את זה אם הוא חשב שאני עומדת למות?"
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
החתך בצוואר לא היה יסודי, אבל הוא היה כואב. עד שמרטין הגיע, הוא אמר "נץ," הוא ריפא אותי במהירות במבט מוטרד, ומלמל "אתה בחיים לא תשיג את הנשמה של דארה."
הבטתי בו בעצב. "כן, אם התוכנית הזאת נכשלה, והיא היתה קרובה למושלמת, אז שום דבר לא יעבוד." חשבתי לרגע. מה שהכשיל אותי היתה חוסר ההתערבות הישירה של מרטין, והעובדה שתמיד יש מישהו שדארה חשובה לו.
"אתה חושב שאם נשיג בני ברית נוספים, נצליח?" חשבתי שאולי מרטין מהרהר בשאלה למה זה שווה לו.
"כשתהיה לי הנשמה של דארה, אני אמשול בעיר גנבי הנשמות. אתה תקבל לך בית ומחצית מהשלל, כולל נשמות רבות משתוכל לספור. אנחנו נשלוט על האיזור!"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"כי כבר ניצלת ממנו פעמיים, וכל תוכנית יכולה להיכשל" עניתי וחשבתי באותו רגע על משהו "אם את קרובת משפחה של מוח ציפור, זה מסביר יחסית את סופת החול המוזרה ההיא, כי טכנית אי אפשר להזיז חול על ידי כשפות, אבל כשף אוויר יכול לערבל את האוויר ולגרום לסופת חול" כבשתי חיוך "את כמו נץ?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
כמעט הקאתי שוב.
"זה הגיוני בצורה מבחילה." פסקתי. נזכרתי בפעם שבה שיגרתי את עצמי אל המערה אחרי שהצלתי את ליליאן ומייטי. כשפות אוויר.
"אין סיכוי, זה בא מהמכשפה. מאמא שלי." אמרתי בהיסוס. "כשפות לא עוברת בדם. את ומייטי אחיות, אבל אין לכן אותה כשפות. וההורים שלכן לא היו כשפים, נכון?"
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(מה קרה פה?! איפה אני נמצאת שם לעזאזל?!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אמא שלנו כן הייתה כשפית, אחת הסיבות שבגללם היא עדיין לא מתה. אבא שלנו באמת היה בן אדם רגיל" עניתי בהרהור "לפעמים כשפות דווקא כן עוברת, אבל לא אותה אחת, בדרך כלל זו זיקה לכשפות שונה"
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(גם אני שקוף!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אתם לא ברורים! אתם לא כותבים לאן אתם הולכים!)
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"יש לך מזל שהנער ההוא התחרט." אמרתי והחוותי בראשי לעבר מרטין.
הם היו נראים כאילו הם שקועים בתכנית. הם לא לומדים אף פעם.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אמא שלכן בחיים?" זה היה ממש מוזר. טלרין נראתה תמיד אצמעית בצורה קיצונית ביותר, לא העליתי בדעתי שיש לה אמא. אם ידעתי אי פעם איך מרגישה תחושת חום משפחתית, זה אבד לנצח כשטלרין רצחה את אבא שלי.
המחשבה על אבא העלתה בי תמונה של נץ. אותם תווי פנים מרושעים, אותה פחדנות.
"איפה היא?"
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(הלו? דברתי אתכם ולא עניתם!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אם הייתי יודעת, היא הייתה מתה" עניתי באדישות "למה?"
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
שלום. אני השחקן החדש אפשר תקציר?
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
דמות שחורה יוצאת מין הצללים היא מכוונת אל אחד מכם חרב נראה שהיא מאוד מפוחדת והיא מתחילה לדבר:"שלום שמי רמון"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(כן, אנחנו באולם גדול שבקירותיו יש מערות. אי אפשר לצאת, ואתה מוזמן להתצטרף לאחת הקבוצות.)
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני מצטרפת לקבוצה של הלוחמת
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אפשר להצטרף לברית שלכם?" שאלתי.
דמות יצאה מבין הצצלים וכיוונה לכווני חרב.
"מי אתה? מאיפה באת?" שאלתי אותו.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני לא יודע"[אני באמת לא יודע] אני רק מחפש כוח ועוצמה
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"למה?" לחשתי.
עיקמתי את האף לנוכח כל האנשים.
"אוקי, מי שהציל אותי-" הבטתי בנערה הגנבת. "תודה." הבטתי בטלרין בהתנצלות. "את יכולה לבוא איתנו. איך קוראים לך?"
"אביגיל," אמרה ונשענה על הקיר.
"לא כדאי להמשיך לדבר כאן, אנשים יידבקו-" "אפשר להצטרף אליכן?" שאל הגנב. העין שלי קפצצה.
"אין פה מסיבה או משהו!" אמרה טלרין בזעם. טפחתי בידי באוויר. "בואו פשוט נלך לאיזה מערה." הבטתי בערפל של נץ שהחל להתעמעם, חושף אותו ואת מרטין מדברים. הבטתי בהם בסלידה והתרחקנו כשנער יצא מהערפל והניף את חרבו.
"תעזבו אותנו!" שאגתי ובן רגע החרב שלי היתה בידי. טיפות הערפל נגעו בה והיא זהרה באור לבנבן.
הנפתי אוהת בקשת והנער הופל מרגליו. רצנו למערה קרובה, טיפסנו עליה והתיישבנו.
התנשפתי כמה רגעים. כולם בהו בי.
"מה," רטנתי. "בכל מקרה, צריך לחשוב מה אנחנו עושים. לברר מי כאן הבוס ואיך יוצאים מהמקום המוזר הזה. רעיונות?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"למה?" לחשתי.
עיקמתי את האף לנוכח כל האנשים.
"אוקי, מי שהציל אותי-" הבטתי בנערה הגנבת. "תודה." הבטתי בטלרין בהתנצלות. "את יכולה לבוא איתנו. איך קוראים לך?"
"אביגיל," אמרה ונשענה על הקיר.
"לא כדאי להמשיך לדבר כאן, אנשים יידבקו-" "אפשר להצטרף אליכן?" שאל הגנב. העין שלי קפצצה.
"אין פה מסיבה או משהו!" אמרה טלרין בזעם. טפחתי בידי באוויר. "בואו פשוט נלך לאיזה מערה." הבטתי בערפל של נץ שהחל להתעמעם, חושף אותו ואת מרטין מדברים. הבטתי בהם בסלידה והתרחקנו כשנער יצא מהערפל והניף את חרבו.
"תעזבו אותנו!" שאגתי ובן רגע החרב שלי היתה בידי. טיפות הערפל נגעו בה והיא זהרה באור לבנבן.
הנפתי אוהת בקשת והנער הופל מרגליו. רצנו למערה קרובה, טיפסנו עליה והתיישבנו.
התנשפתי כמה רגעים. כולם בהו בי.
"מה," רטנתי. "בכל מקרה, צריך לחשוב מה אנחנו עושים. לברר מי כאן הבוס ואיך יוצאים מהמקום המוזר הזה. רעיונות?"
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
רמון רץ הוא יורה אש מהידיים שלו הוא מגיע אל הלוחמת מוזרה דוקר חוסם מניף מצליף הוא יורה אש תוך כדי שהוא נלחם חלקכם חושבים"גם יפה גם נלחם שילוב טוב".הוא מפיל במהירות את הלוחמת מצמיד את החרב לגרונה הוא מתחיל לדבר"בבקשה תנו לי להצטרף אליכם"
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"לא, לא , לא לא וגם לא" קבעתי בזעם "לכו לעזאזל כולכם, דארה, אם את לא מעוניינת שאני אוציא את המים לכל אחד כאן, וזה יהיה מוות איטי להחריד, את מתבקשת לומר להם להסתלק"
לאקי לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(דיימון, את הפרטים בכללי, אינ לפחות, יודעת, הבעיה שלי זה כל הפרטים הקטנים שאני לא מצליחה לעקוב אחריהם)
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"רמון יוצר חרב עשויה אש מכוון לדמות החצופה אני רק רוצה להצטרף אם לאתתינו לי אני אהרוג ואעשה לכל אחד מכם דברם נוראים.חוץ מלבות כי אני גלטמנן"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(נזרום בינתיים, אבל אתה לא משחק הכי מסורתי שיש...כדאי לך להיות נחמד בתור התחלה.)
לא היה לי מושג איך הוא הפיל אותי, אבל ידעתי טוב מאוד שזה לא היה אמור לקרות.
"אתה רוצה מכות!?" הלמתי בחזהו עד שהחרב המעצבנת התפוגגה. לאחר קרב קטן ומרגיז הצלחתי להעיף לו את הסכין לעזעזאל ודקרתי אותו במותן עם הפיגיון שלי. הוא נלחם במהירות ובזדוניות, ויצאתי מלאת חבורות חסרות כאב.
"זה היה 'תסתלקו' בנימוס." אמרתי לקהל כשהוא נפל על הברכיים והצמיד יד אל צדו המדמם.
לא החזרתי את הפיגיון למקומו, וניסיתי לחזור למערה.
"טלרין, תעשי את הטריק ההוא של חסימת המערה בקרח." סיננתי. מי הוא חושב שהוא?
טלרין חסמה את המערה בקרח, כך שכל מי שהיה שם זה אביגיל וגנב הנשמות שעזר לה קודם. איך הוא נכנס בכלל?
"למה כולם נתפלים עלינו?" שאלתי את טלרין.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני חייב להגיד שזה שאת מתחילה להרביץ לי מאוד לא מסורתי.ואני מאמין שאני שיחקתי בקצת יותר משחקים)
רמון בהלם הוא מתחיל לפרפר על הרצפה הוא בוכה אבל לא מכעס או עצבות אלא מתסכול על זה שלא עוזרים לו הוא ממיס את הקרח בשארית כוחותיו ואז מתעלף
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אז אתם מסלקות אותי אחרי שהצלתי אותך?" אמרתי בזעף.
"את מאיימת עליי במוות איטי, אחרי שהצלתי את אחת מכן ממוות עוד יותר איטי?"
באותו זמן, הנער המוזר השתולל, וירק אש בלי שליטה.
חובבן. הוא לא חושב לפנע שהוא עושה דברים.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
רמון עדיין מפרפר
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"מה עובר עלייך?!" צעקתי על רמון.
"תתעשט על עצמך!"
למה לירוק אש כל כך הרבה? למה לבזבז אנרגיה על כלום?
יש לו המון מה ללמוד...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(ואו, אתה שיחקת רק במשחק הזה, ואפילו בו אתה משחק כאילו אתה משחק מו"ד. זה לא עובד ככה, יש חוקים אחים ויש שיטה אחרת. אם אתה רומה אני יכולה להסביר לך הכל בהודעה פרטית, כי לאיים על אנשים כדי להצטרף אליהם, במיוחד אחרי קרב קשה שהיה כאן לפני זה, זו ממש לא הדרך. אני שיחקת עשרות משחקי תפקידים בסימניה, מאות משחי תפיים במציאות וזה שונה לגמרי.
דיימון, אתה לא איתו, אתה איתנו. כתבתי "הנער הגנב" זה אתה.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
רמון ממשיך לפרפר הוא מלמל כמה משפטים ופתאום הוא נעמד הוא צולע ויורד לו המון דם מהפצע הוא לוחש "עיזרו לי,עיזרו לי"
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני עדיין מאמין ששיחקתי בחיי יותר משחקים.ואני משחק את הקטע של הדמות שלי די טוב אז בבקשה תפסיקי.)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני מאמינה לך ששיחקת משחי תפקידים, אבל לא שיחקת בסימניה אף פעם. וכאן החוקים שונים והם לא כמו איך שאתה משחק. אם אתה לא רוצה להקשיב וללמוד, אין בעיה. אבל מעט מאוד דמויות ירצו לשחק איתך כשאתה לא מתאים את הדמות למשחק. אני עדיין אשמח להסביר לך איך לשחק.
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בדארה וטלרין בסקרנות. זה נראה כמו קשר ותיק.. אולי הייתי צריכה להיכנס ליער,
ולא להתבודד במדבר המשעמם. "אני הסתכלתי על כולכם מהצד, ובתור "חדשה" היה נראה שאתן
מפגינות הרבה ביטחון עצמי" אמרתי את עוד אחת מהשטויות שלי.
"אבל אני סתם חושבת שאתן מגניבות" אמרתי וחייכתי. הפנים של סם הבזיקו במוחי. טלרין כול
כך דומה לסם, היא דומה לה באופן מפחיד.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
בחנתי את אביגיל בעינין.
"תודה," אמר. טלרין בקול מופתע.
חשבתי על הנסיונות של נץ להרוג אותי. כנראה לא תזיק עוד בת ברית בצוות. וכמובן שהיא גנבת נשמות ממש כמו טלרין, ואני מתחילה להרגיש את ההבדל. אף אחד אף פעם לא ינסה לגנוב לאחת מהן את הנשמה. אני חושבת שעם עוד בת ברי גנב אחת, אני ארביש שמגנים עלי, ואני אשנא את זה.
"מה את אומרת, טלרין?" שאלתי בשקט.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(כשהסברתי לך בהודעה, אנ מקווה שתשתלב טוב יותר. )
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
,אני לא רע בבקשה תעזרו לי"אני מתחנן מתחיל לבכות על הרצפה
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי מעבר לקיר הזכוכית. האידיוט שהצמיד לי חרב לגרון פרפר על הרצפה בטירוף.
"איזה פסיכי." אמרתי. טלרין גיחכה. "אפשר לחשוב, את רק דקרת אותו כי הוא ניסה לאיים עלייך. ואפילו עשית את זה בנימוס."
נזכרתי בחרב האש. "הוא כשף אש! הוא יכול לרפא את עצמו!" רטנתי.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני מכשף אש שתשרוף את הצד שלי כך שתסגור את הפצע אני נעמד ואומר"אני מצטער על ההתקפה פשוט יש כמה אנשים שרודפים אחרי"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הכשףשרף את צד גופו ונעמד, מתנדנד. זאת שיטה מוזרה לרפא את עצמך.
הוא צעק.
"מה זאת אומרת יש אנשים שרודפים אחריך?" שאלתי כשטלרין פתחה פתח בקרח.
"אף אחד לארודף אחריך, כולנו נתקענו כאן וכלום לא קורה. אתה חושב שמישהו ירצה אותך איתו כשאתה מאיים עליו?"
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא לא את לא מבינה הם כאן הם רודפי אחרי הם שחורים הם גדולים בבקשה תעזרו לי
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(כדאי שתשתמש ב" כשאתה מדבר.)
טלרין נשפה בבוז. כולנו הבטנו בו מהקרח.
"הוא פסיכי," אמרה אביגיל. "אני מסכימה." מלמלתי.
כנראה שהוא הוזה, אבל מה שבטוח זה שאין שום סיכוי שהוא מתקרב אלי. גנב נשמות מטורף מסוכן יותר מנץ אולי.
"איפה אתה רואה דברים שחורים וגדולים?" רטנתי.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"הוא" אני מצביע מצביע על נץ "הוא רע הוא כמוני אבל הוא מבחירה אני לא" אני אומר
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(איך אתה יודע שהוא רע?)
הבטתי לכיוון שאליו הוא הצביע. נץ.
"תראה, אנשים יגידו שאני רעה כי אני רוצחת. אבל אני מתכוונת לצד שלך במלחמה, גנב נשמות. זה מה שאתה, רואים עלייך. אז אתה לא יכול הלגיד שזה לא מבחירה."
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני כמוך פעם הייתי בן אנוש אבל כמה אנשים רעים באו ועשו ניסוים הם הםכו אותי לכזה"הוא מייבב
[ניחשתי שנץ זה דיימון ודיימון די לא התנהג כמוך אז מובן שהוא רע]
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(עשיתי טעות תתעלמו על זה שהצבעתי על נץ הצבעתי על הדמות של דיימון)
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(תראה את מה שכתבתי......)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(נץ זה *קוותה*. דיימון איתנו במערה.)
כמוני?!
הוא מתכוון בן אנוש, או שאולי הוא התכוון לצד שלי?
בכל מקרה הסיפור הזה מופרך לגמרי. ממש ממש מופרך.
"איזה שטויות. אתה בוחר להפוך לגנב, ואף אחד לא יכול לגרום לך להפוך למשהו שאתה לא." טלרין הגנה על הצד שלה בחדות. מבחינתה, הוא מבזה את גנבי הנשמות.
משכתי בכתפיי. "אין לנו דרך לעזור לך. ביי."
הפניתי את גבי לקיר הקרח. טלרין עדיין לא חסמה אותו שוב.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אתה שקרן!" אני אומר בזעם.
"אני לא מכיר אותך! אתה משוגע!"
מי יאמין לנער שקרן ומפרפר?
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני לא שקרן אני הייתי בן אנוש אבל אז הם באו הם הרגו את אבא ואמא ולקחו אותי ויום אחד התעוררתי וברחתי משם ואז הגעתי לפה.אני רואה שהוא ראה אני לא יודע איך.בבקשה תאמינו לי"הוא מיבב
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני לא שקרן אני הייתי בן אנוש אבל אז הם באו הם הרגו את אבא ואמא ולקחו אותי ויום אחד התעוררתי וברחתי משם ואז הגעתי לפה.אני רואה שהוא ראה אני לא יודע איך.בבקשה תאמינו לי"הוא מיבב
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אז אתה מודה שאין לך הוכחות! אני לא אשם בכלום!"
כמה קל להאשים אחרים...
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"גם לך אין הוכחות"אני אומר בקול מלגלג
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"הוכחות למה? לרצח?
אתה פתאטי! אני בחרתי להיות גנב ואשאר כך!
אני לא הכרחתי אותך לעשות דבר!
או שאתה גנב, או שומר, או בן אנוש. תחליט!"
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני רוצה להיות בן אנוש אבל אני שומר וגנב אני גונב רק את נשמות הגנבים והנוכלים.ולא אמרתי שום דבר לרצח אבל אתה לא שומר ובטח ובטח לא בן אנוש"אני אומר
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"נכון! אני גנב!
אפשר לגנוב נשמות רק של בני אדם ולא של גנבים!
אם תשים לב, בברית הזאת יש גם רוצחים, אז למה אתה נטפל דווקא אליי?"
אף אחד לא ייטיף לי אם אני חוטא או טהור...
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הוא פונה אל הלוחמת צועד ולוחש לה
רק ללוחמת-
"איך את עובדת איתו הוא רוצה לקחת נשמות של אנשים תמימים ולהותיר אותם כעבדים תעצרי את זה תעבדי איתי וביחד נהרוג אותו"
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אתה לא מעודכן!
אני והיא בברית, ואני ריפאתי אותה!
גם טרלין היא גנבת נשמות! הברית שלנו אפשרית!"

דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אתה לא יכול להחליט מה אני אמרתי. אני לא לחשתי לה)
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אתה לא אמור לקרוא את זה)
"נכון עד הרגע שבו תיקח את הנשמה לה וכולכם ריאיתם שהיא ניסתה להרוג אותי ולי היתה הזדמנות להרוג אותה אבל לא עשיתי את זה כי אני באמת לא רוצה לקחת לה את הנשמה אבל שתדע כל אחד יכול לרפא מישהו וביום למחורת לדקור אותו אם פצע גדול יותר"
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"למה אני? מה עשיתי לך?
מה שתגיד, אני מבקש ממך יפה. תרד ממני, ותפסיק
לנסות להסיט את כולם נגדי. זה לא יצליח."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הסתובבתי חזרה, וגיליתי את פניו של הפסיכי מולי.
"איך את עובדת איתו? הוא רוצה לקחת נשמות של אנשים תמימים ולהותיר אותם כעבדים. תעצרי את זה. תעבדי איתי וביחד נהרוג אותו." לחש. התרחקתי ממנו כמה צעדים.
גם אם הוא לא שווה חצי הסבר, אולי הגיע הזמן שאני אגיד את זה.
"אני רוצחת." אמרתי בקול מלא ביטחון. "הרגתי אנשים כדי לממש את המטרות שלי. החיים המחורבנים שלי גרמו לזה, כנראה. אבל רצחתי את האנשים שהזכירו לי את הבית, לא סתם אנשים. אני לא מצדיקה את עצמי, האנשים האלה לא עשו לי כלום חוץ מלהגן על העיר שלהם. אז מה? אין אף אחד שחשוב לי שאני מאכזבת."
חשבתי על אנר, אבל סילקתי אותה מראשי במהירות.
חשבתי על טלרין. נו באמת, כל אדם שאני רוצחת נראה לה כמו בונוס.
"אני חייה בתוך המלחמה בין הגנבים לשומרים, אבל לא נולדתי בתקופה של המלחמה. אני מרשה לעצמי לא לקחת חלק ולעזור לאנשים שחשובים לי כי זה הרצון שלי, ולא בגלל מה שהם." שלפתי שוב את הפיגיון שלי.
"זאת אזהרה אחרונה. לא עשית בשבילי כלום חוץ מלנסות להרוג אותי."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"ותפסיק לחשוב שהיית יכול בשניה להרוג אותי!" זעמתי. הברית שלי ושל טלרין הדוקה מספיק כדי שכל עוד נישאר ביחד, אף אחד לא יצליח לפגוע בנו.
(כלומר, עם אריה תגיב)
SKY לפני 12 שנים ו-11 חודשים
כול כך בא לי לשאול את טלרין אם היא קרובת משפחה של סם, אבל אני לא רוצה לצאת דבילית.
הבטתי על כול מי שנמצא בחדר, רוב האנשים לא היו פצועים, גם אני לא.
לא כולם היו מחולקים לקבוצות, כלומר בריתות. ולפי מה שהבנית מדארה וטלרין האנשים פה מכירים
אחד את השני. הפסיכי התחיל להטריף אותי, עם הצעקות, והלחישות המוזרות שלו לדארה.
היא הוציאה את הפגיון. שלפתי את האולר ליתר ביטחון.
היתרון של האולר הוא שלא מבחינים בו גם כשהוא ביד שלי. הוא די קטן, אבל חד.
למה הבן הזה, כשף האש שריפא את דארה חושב שהוא בקבוצה הזאת? הברית שלנו?
אני מרגישה כמו דארה, אני מרגישה שאם יהיה עוד מישהו אחד בברית יהיה לי צפוף מידי.
ואז אני יחזור להיות לבד, במדבר. ואני לא רוצה שזה יקרה.
"שלישיית הרוצחות". התחלתי לדמיין בראשי סצנת קרב מופרכת.
בא לי להעיף את הפסיכי הזה לקצה השני של החדר, בא לי קצת שקט.
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(סקיי, אני לא חושב, אני בברית.
אפילו הלוחמת אמרה. אני לא קשור לכשף השני...)
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני רוצה לעזור למישהו. אני שומר ואני יודע לרפאות ולהלחם אני מאמין הזדמנות שנייה לכולם לא משנה מי"
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אם אתה מאמין בהזדמנות שנייה, למה אתה כעסת עליי כל כך, בלי
שעשיתי לך דבר?"
אני לא אוהב שאנשים מעמידים פנים אחרי שהם מבינים שאין להם סיכוי.
"תגיד מה המניעים האמיתיים שלך..."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
זה עלה לי על העצבים
"אנחנו-אני-לא שופטת אותך על פי המעשים. כבר צפוף מידי פה, אני מצטערת. ואתה לא שומר, זה שקר." חשבתי לרגע אם כדאי י לעשות את זה. הוא עלול להצטרף לנץ ולמרטין ולנקום בנו. בחנתי את אביגיל בקפידה. היא נראת כמו לוחמת רצינית. ובינתיים גם הגנב נשאר איתנו, אז אין הרבה מה לדאוג.
"זה סופי." אמרתי, התרחקתי שוב מהקרח וטלרין סגרה אותו.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הקשבתי לקולות העמומים בתשומת לב מתוך הערפל.
"לך תיקח אותו לצד שלנו. לפני שתיגמר ההזדמנות. תהיה נחמד." אמרתי.
שיניתי כיוון. אני הולך לדבר עם דארה.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אתן תצטערו על זה הוא מסוכן"
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"בטוח? טוב בסדר, אבל אם הוא יהרוג אותי אתה אשם!" אמרתי וחייכתי, אבל הוא כבר הלך.
התקדמתי אליו במהירות, דארה עוד תהרוג אותו שם. "זה לא המקום שלך" אמרתי בביטחון.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני יודע. רק מנסה לעזור"
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בשלוש הדמויות מבעד לקרח.
"הוא עם נץ ומרטין." הם יהיו חזקים ביחד, אבל לא מספיק.
"אתן לא חושבות שזה מסוכן שהם שלישייה?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"הוא אידיוט. בדיוק כמו מרטין, הוא מצטרף לקבצה הראשונה שמקבלת אותו, בלי להיות בררן. זה יעלה לו ביוקר אם הוא ינסה לפגוע בנו." משכתי בכתפי. חשבתי שזה אולי יקרה. אבל זה באמת כבר לא איכפת לי.
"טוב, גנבים, אנחנו צריכים לצאת מהמקום הזה. ומהר. ועכשיו. כי במקום כל כך קטן, יהיו הרבה חיכוחים."
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"לאן אתם רוצים ללכת?" שאלתי תוך כדי שאנחנו הסתובבנו בין המערות.
(מישהו יודע מה עם אנג'ל?)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
היא באילת..
דיימון סאלבטור לפני 12 שנים ו-11 חודשים
יפה לה...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"בואו נתקדם עוד קצת, ואז נצא החוצה ונתעמת עם האנשים הלבנים." אמרתי. אני וטלרין הלכנו בראש, וכשהבטתי הצידה, רציתי לדבר איתה לבד. 'אני לא בנוייה לקבוצות גדולות.' זכרתי את המילים והסכמתי איתן. רציתי לדבר איתה בייחידות, אבל במקום זה נכנסנו למצב מסוכן ואסור לנו להעמיד עוד אוייבים.
אציו לפני 12 שנים ו-11 חודשים
התעוררתי לפני כחצי שעה, וראיתי את קבוצת גנבי הנשמות המסריחים עושים את עבודתם בצורה מושלמת- תוקפים שומרי נשמות ומתכננים תוכניות טיפשיות. לא היה לי מושג איך הגעתי למקום המזור הזה, עם כל המכשירים החדים בצורה לא טבעית והאנשים בגלימות לבנות בוהקות מידי. החלטתי להתקרב אל קבוצת גנבי הנשמות כדי לראות מה הם עושים.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מרטין חזר עם גנב הנשמות במהירות. הוא מקסים כל אחד.
התחלתי לספר את עלילותיה של דארה בצורה מעוותת, כל דבר כדי שהוא יישנא אותה.
לפתע הבחנתי בנער לבוש ברדס לבן של מתנקש, הוא נראה כמו גנב נשמות.
יופי, עוד אחד כדי להרוג את דארה.
"אתה בצד שלנו?" שאלתי אותו.
אציו לפני 12 שנים ו-11 חודשים
לא האמנתי שגנב הנשמות מלא האגו מעז לדבר אלי. אבל חשבתי שזה יהיה שימושי להצטרף אליו ולדעת על מה הוא מדבר. אני שונא גנבי שנמות. "כן, אני בצד שלך." אמרתי ברצינות שקרית.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"יופי." בחנתי אותו. הוא נראה אמין.
"תקשיב, אף אחד לא יודע איך הגענו לפה, אבל לפחות לנו יש מטרה. יש שומרת נשמות מושחתת בעלת נטיות קטלניות, שהנשמה שלה חשובה לגנבי הנשמות. יש לה את הנשמה של גנב הנשמות האגדי אלודין, אתה בטח מכיר את הסיפורים עליו. אם תעזור לנו להרוג אותה-בעינויים רבים ככל האפשר- אתה תקבל כוח אדיר ותוכל לשלוט יחד איתנו לע עיר גנבי הנשמות, ולאחר מכן על כל האיזור. אחרי שנהרוג את דארה, נוכל לפוץ את המקום הזה לרסיסים."
הצבעתי לו על דארה-יפיפיה כתמיד- טלרין, ושני גנבי הנשמות הנוספים, שהתקדמו לעבר הצד השני של הקיר.
"אנחנו צריכים לתכנן תוכנית. עכשיו כשאנחנו רבים יותר, זה יהיה קל. אתה כשף?" שאלתי.
אציו לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני כשף אש." אמרתי. הוא נשמע כמו הרשעים מסיפורי גנבי הנשמות האלה, שצוחקים צחוק טיפשי עד שהם מתחילים להחנק ורוצים לשלוט על העולם. אידיוטים.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אתה יודע ריפוי? איזה נשקים יש לך? יש לך ניסיון בגנבת נשמות?" שאלתי בחדות. משהו נראה לי חשוד...
אציו לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אני יודע לרפא בעזרת חום," אמרתי בהיסוס. "אני משתמש בבלייד שלי, ברובה קשת ובגרזן הזה." הראיתי לו את הנשקים שלי. "יש לי ניסיון בגניבת נשמות." אמרתי בביטחון.
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"הי, גם אני משתמש בבליידים." חייכתי. "אני אוהב אותו." אמרתי למרטין.
"אוקי, עכשיו כשאנחנו ארבעה ממש כמוהם, בואו נתכנן. יש לך רעיונות? אגב, איך קוראים לך? אני נץ, זה מרטין, זה רמון."
אציו לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"שמי אציו." אמרתי. חשבתי לרגע על תוכנית אמינה. "מרטין, אתה כשף מים נכון?" הוא הנהנן. "אתה יכול להקפיא שם את כשפית האוויר. היא לא תוכל להשתחרר בקלות. נץ יכול לפרוש ערפל אשליות, כדי שכשפית המים שצמודה לדארה תיראה כאילו אתה עומד לכרות לה את הראש עם הבלייד. דארה תרוץ אליה ואני בעצם
[13:48:34] lian yedidya: אחכה לה שם ואלכוד אותה. אתה ורמון תבואו מהר ותהרגו אותה, ואז נסתלק."
קוותה חסר הדם לפני 12 שנים ו-11 חודשים
"אתה גאון." חיבקתי את כתפו. "נעשה את זה עכשיו?" סקרתי את כולם. הם הנהנו.
"אוקי, בואו נלך." התקדמנו לעבר הקבוצה.
lion לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אני אמשיך לשחק בשביל לא לעצבן את גנבי הנשמות שצריכים אותי.
(לכולם יש לידי טיגריס לבן סבבה?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אנג'ל אמרה שהמשחק מוקפא.)
POLLO לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(מוקפא!!!)
אֵרִיַה לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אני יודעת שהמשחק קפא והכל, אבל לא הייתי יומיים, אז תגובה אחרונה כדי לסכם את כל הזמן שלא הייתי פה, ואז זה קפוא בשבילי, פשוט מתסכל אותי שאני לא יכולה להגיב ואחרים גיבים המון (ויותר מדי ;))
השתדלתי בכל הכח שלא להתפרץ בזעם.
"הוא לא יכול להיקרא גנב נשמות!" קבעתי והתכוונתי לאחד שאיים על החיים של דארה, ועקף את התור. "חוצפה! הוא מתחנן לרחמים! הוא אמור לעמוד על שלו!" נידבתי כמה קללות שהסבירו היטב את העצבנות שלי עליו.
"דארה, אני מבינה שאנשים אוהבים לרדוף אחריך בנסיון להרוג אותך, אבל איפה היית לפני כמה שנים? כשבאת הייתי צריכה אותך? היה יכול להיות לי לפחות אתגר בלנסות להרוג אותך" רטנתי בזעף, דארה כעט חייכה.
"ואני מניחה שאת הולכת להכריח אותי לצרף אותם לברית שלנו, אז אם הם לא יבישו את שמם הטוב של גנבי הנשמות, אני מסכימה, רק... שירחיק את האש שלו ממני. ו בפעם הבאה, תבטיחי לי שאת הורגת את נץ"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
(אנג'י נתנה לי להגיב ^^)
"את מוזמנת להרוג אותי עכשיו," חייכתי. "אני במילא חייבת לך פיצוי על כל הבלאגן הזה." העפתי מבט אחורה אל אביגיל וג'ייד. זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן, אבל אולי מספיק זמן כדי שאני אוכל להרוג את נץ. (אבל אנג'ל הנחמדה לא מרשה לי. המפף.)
התקדמנו לעבר אחד האנשים בחלוקים הלבנים. "הי, אתה שם. עם החלוק המוזר." אמרתי ונעצתי את עיני בבחור. הוא הביט בי משועשע.
"אתה יכול להגיד לי איך יוצאים מפה? ולמה לעזעזאל אנחנו כאן?" הוא בחן אותנו באותו המבט המשועשע ושתק.
"טלרין, אני הורגת אותו!" אמרתי בזעם.
אנג'ל לפני 13 שנים
הפרק החדש במוצאי שבת ולא אכפת לי מי סיים את תפקידו בפרק הזה ומי לא, אני כבר מבולבלת לגמריי, אני אשתדל לעקוב הפעם, סליחה על הצליעה בניהול -_-
אֵרִיַה לפני 13 שנים
יייאאאיייי!!!
הלוחמת לפני 13 שנים
אין צליעה בניהול, יש צליעה מצד האחרות!(העמ-צבעוני-מייטי-כיפה-כחולה-אולי-תעזרו-לבוס-שלכן-?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים
איזה בוס? :O
אֵרִיַה לפני 13 שנים
אה...
הבנתי.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
לוחמת פשוט צורחת לי תא זה בהודעות עכשיו, וזה אגב ציטוט מדוייק XD
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
ועכשיו היא אוסרת עלי לפרסם.
POLLO לפני 13 שנים
יש!
מגדת העתידות לפני 13 שנים
אני מנהלת משנה בקושי, מה אני כבר יכולה לעשות? :O
הלוחמת לפני 13 שנים
להגיב, אולי?
הלוחמת לפני 13 שנים
להגיב, אולי?
מגדת העתידות לפני 13 שנים
איבדתי את מה שקרה שם לגמרי...
הלוחמת לפני 13 שנים
אז תקראי מהתגובה האחרונה שקראת. זה באמת פשוט.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
איבדתי במובן אחר.
אנג'ל לפני 13 שנים
אני לא חושבת שהיא יודעת מה הייתה התגובה האחרונה O.O

יאאייאייאיייייייייי, אני בוס!! D:
מגדת העתידות לפני 13 שנים
לא הבנתי בכלל מה הן כתבו שם, אז מה יכולתי להגיב?



בוסית :)
הלוחמת לפני 13 שנים
תגיבי לפי הפרק!!! את צריכה למצוא את וויספר ולגעת בו. ז ה ו !
אנג'ל לפני 13 שנים
לא מגיבים, הפרק סגור -_-
מגדת העתידות לפני 13 שנים
הייתי עם עוד אנשים, ולא הבנתי מה הם עשו...
אֵרִיַה לפני 13 שנים
איפה הפרק? אני מחכה כאן כבר שעה... ^^
אנג'ל לפני 13 שנים
אני מתעצלת -_-
אֵרִיַה לפני 13 שנים
אל תתעצלי לי!
אני משועממת, ואני חייבת פרק חדש!
נו! נו! נו!
אני עלולה לחנוק אותך!
מגדת העתידות לפני 13 שנים
על מה הפרק בכלל?
The dark dragon לפני 13 שנים
אני פורש..
אֵרִיַה לפני 13 שנים
למה?
הלוחמת לפני 13 שנים
המהמ...
לאקי לפני 13 שנים
אל תצטרפו אם אתם פורשים.
זה מעצבן ומבלבל.
עיני זאב לפני 13 שנים
אני לא רוצה לפתוח דיון חדש אז אני שואלת פה,
"מה לעזאזל קרה כאן?"
הלכתי לארבעה ימים ועד עכשיו לא הבנתי מה קרה במשחק הסבר קצר מישהו?
לאקי לפני 13 שנים
כל הכבוד חמודה, בא לך להגיב אולי?
הלוחמת לפני 13 שנים
המפף?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אוקי, אז ככה.

קודם כל:
"הדמות שמגיעה לה סטירת השנה - אייר, טלרין, ליליאן. ולקריסטיין מגיעות סטירות כל השנה!!!"

איה. גם בשביל כינוי מגניב כלשהו שלא נמצא פה!!

עוד מעט יגיעו התוצאות, כי אין לי מה לעשות עם החיים שלי שאני חולה קשות.


ועוד משהו
מישהווווווווווווווייייייייייייי זוכר/תתתתתת את הדבר הבא? :O

״כבמאית מקצוענית של משחקי התפקידים, החתמתי אותנו על חוזה עם ערוץ דיסני, אז אנחנו הולכים לעשות גרסאות חדשות לשלגיה, כיפה אדומה, ועוד כמה סרטים של דיסני.״
הצבעוני הושיטה לאנג׳ל את החוזה.
״אבל את כתבת רק פרק אחד! זה לא הופך אותך למקצוענית!״ התפרצה אנג׳ל.
״באמת? אני לא ראיתי אותך סוגרת חוזה!״
״אני לא עושה את זה!״ אנג׳ל שילבה ידיים.
״אז את רוצה שיתבעו אותך?״
״נעמה! ברגע שנגמור עם זה אני כל כך הולכת להתנקש בחייך!״

אחרי חודש/חודשיים מצאתי סוף סוף את ההמשך הארור!! D:
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מה עם השאר?!



ותעלי את זה כבר!
שכחתי מה אני הייתי... הצייד או משהו כזה?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
את היית הצייד בכיפה אדומה! D:
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נו כבר אנג'!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ת ע ש י את ז ה !
נאו!
ואני רפונזל. WTF?!
אני רפונזל רצחנית.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לא ממש.
את רפונזל עם יותררררררררר מידי תוספות שיער XP
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הייתי כיפה אדומה... *מיבבת*
זה העונש הכי קשה שאי פעם קיבלתי!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מרגש, עיני זאב.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
עשיתי קריינות! אני ילדה משועממת!! D:

עולם חדש, שיאי הדמויות!!
*טאםםםםםםםםםם טאםםםםםםםםםםםם טטאםםםםםםםםם*
חצוצרות בבקשה!!
*תופים*

וווהווווהווו, אחרי חודשים רצופים של עצלנות מתמשכת סוף סוף מצאתי פינה שבה אני נטולת חיים לגמרי וסיימתי עם זה!

רק שתדעו, יש כמה קטגוריות שיש בהן רק מקום ראשון ושני, כי הצבעה אחת לא נחשבת זכייה O:

תוצאות-
הדמות הכי מרושעת:
אז ככה, בדו קרב צמוד...
במקום הראשון, אייר, עם שבע נקודות!! (יאי, ניצחתי את טלירין! אני יותר מרושעת!! D:)
במקום השני, ממש אחרי, עם שש נקודות, טלירין (עדיין ניצחתי אותךךךךךך, אני יותר מרושעת! אז הא ואה!)
ובמקום השלישי, תיקו; דיימן ודארה היקרים ראש בראש עם ארבע נקודות בלבד (זה כלום לעומת נקודות הרשע שאני הרווחתי!! אני כל כך גאה!! :')


הדמות הכי מטומטמת:
אוה, ועל כולם, מנצחת המטומטמת הראשית...
במקום הראשון, עומדת לה ליליאן, עם הרווח הגדול של שבע נקודות ~אהמנקודות טמטוםאהמ~
ובמקום השני, תיקו, קריסטיין, אשמי, דיימן, ואדוארד עם שתי נקודות כל אחד. אח, האהבה עושה את הדמויות מטומטמות.

הדמות הכי סמרטוטית:
במקום הראשון, דיימן, עם הניקוד המלכותי של שמונה נקודות, אף אחד לא מופתע.
במקום השני, גם כן צפוי, אדוארד היקר בקרב צמוד עם שבע נקודות.
במקום השלישי, מופיעה אשמי, עם שלוש נקודות בלבד.

הדמות הכי חמודה:
במקום הראשון, מייטי, עם שבע נקודות, בהחלט ציון להתהדר בו.
במקום השני, נמצאת אחותי למשחק, שרלוט, מפגרת מאחורי מייטי בנקודה אחת בלבד – שש נקודות, למי שחושב ששתיים ועוד שתיים זה חמש.
המקום השלישי, ואני חייבת להעיר משהו קודם... WTF?!
וכן, אני אנבל את הפה שלי כמה שבא לי, כי מי שזכתה במקום השלישי, עם הסכום המקסים של ארבע נקודות, היא טלירין!
(אז ככה, גם לא זכתה במקום הראשון וגם התפארה במקום שלישי בדמות הכי חמודה?! טלירין מתדרדרת!!)

הדמות הכי מצחיקה:
אז ככה, תיקו על המקום הראשון, בין קרסטיין וטלירין (!), מה לעזאזל קרה עם הדמות שלך לפני חודש, אריה?! פשוט מזעזע!
במקום השני, ממוקמים להם זוג היונים של המשחק, דיימן וליליאן, עם ציון זוגי של ארבע נקודות (מתי ירח הדבש?O:).
במקום השלישי, עם ציון נחמד של שלוש נקודות, ממוקמת לה דארה המקסימה.

הדמות הכי מסכנה:
במקום הראשון, ליליאן, עם חמש נקודות.
ואני חייבת להעיר – מה לעזאזל חשבתם לעצמכם?! ליליאן מתעללת! לא מסכנה!! היא מתעללת בדיימן!! דיימן היה חמוד ותמים לפני שהיא הרסה אותו!! :O
בתיקו על המקום השני, דיימן המתוק והתמים (;), ואשמי (עדיף שאני לא אגיד מה אני חושבת על זה שהיא פה, למען שלומי הווירטואלי).
במקום השלישי, מייטי האומללה, שאני דווקא חושבת שהייתה צריכה למצוא את עצמה במקום הראשון, בתיקו עם דיימן.

הדמות הכי מבוקשת:
כן, אף אחד לא ממש הבין מה זה אומר, גם אני לא, ליאן בכלל הביאה לי את הקטגוריה הזאת ואחרי זה הבהירה לי שאין לה מושג מה היא אומרת O.O
אז ככה, בתיקו על המקום הראשון, טלירין ודארה עם ציון של שש נקודות כל אחת.
במקום השני, אייר, עם ציון נחמד של ארבע נקודות.
במקום השלישי, מפגרת אחרי אייר בנקודה אחת בלבד, ליליאן המרושעת.
מקום שלישי: ליליאן- 3

הדמות הכי הזויה:
במקום הראשון והבלתי מעורער, למרות שאני חושבת שיען הקרב שלו הייתה צריכה להיות שם במקומו, קרסטיין! עם ציון חמוד למדי של ארבע נקודות.
במקום השני יש לנו תיקו; ליליאן, אייר, ולוקאס עם ציון של שלוש נקודות כל אחד.
במקום השלישי, יש תיקו אפילו יותר גדול – שקד, טלירין, דארה, ודיימן, כל אחד מהם עם שתי נקודות בלבד.

הדמות הכי חברותית:
במקום הראשון, שרלוט, עם ציון של שלוש נקודות. מקסים.
במקום השני, יש לנו תיקו, מייטי, דיימן, דארה, וליליאן, עם שתי נקודות כל אחד.

הדמות הכי חזקה:
תיקו על המקום הראשון, טלירין וליליאן ראש בראש. כל אחת מתפארת בציון של שש נקודות.
דיימן המבויש מפגר מאחריהן, עם ארבע נקודות (כל הכבוד, אתה כבר יותר קרוב להיראות כמו גבר ולא כמו ילדה!!)
במקום השלישי, בתיקו, מייטי ודארה עם ציון של שתי נקודות כל אחת:)

הדמות הכי חכמה:
במקום הראשון, דארה, עם ציון נחמד של חמש נקודות.
במקום השני, מייטי, שעמדה להדביק אותה, אילולא היא הצביעה לעצמה לא הייתי חושבת למשך כמה זמן שהיא במקום ראשון :O
על המקום השלישי, תיקו, אייר, טלירין, שקד, ומגי, עם שתי נקודות כל אחת.

הדמות הכי מעצבנת:
במקום הראשון (ואני מסכימה עם זה בהחלט) ליליאן. עם חמש נקודות.
במקום השני, קצת מאחורה, דארה, עם ארבע נקודות.
במקום השני והלא מפתיע, דיימן היקר, עם שלוש נקודות. אם היית פחות נשי לא היית כל כך מעצבן, יקירי.

הדמות הכי מוזרה:
אז ככה, עוד פעם הדמות שלי זכתה במקום ראשון, כמה אני גאה!
עם שש נקודות, במקום הראשון, מובילה אייר!
אתם יודעים איך זה, הדמות מושפעת מהבן אדם ;)
מפגר מאחורה עם נקודה אחת בלבד, קרסטיין ההזוי. מנגב התותים המרושע P:
ומאחורה, לוקאס, עם ציון של ארבע נקודות.
הממ, תזכירו לי מי זה? :O

הדמות הכי מגניבה:
אז ככה, במקום הראשון, עם ציון מוחץ של שבע נקודות, נמצאת לה טלירין, רוצחת הילדים המרושעת והמופרעת נפשית (הכללללל מאהבה, יקירה (ומקנאה, אייר צריכה להיות פה!! >.<)
במקום השני, שוב עם חמש נקודות, דארה (ארגגג, זה לא פייר!!!).
ובסופו של דבר, עם שלוש נקודות, אייר (שאני אישית חושבת שהיא מגניבה יותר מטלירין ודארה, המפף, דמויות משוגעות הן דבר מגניב*~*).

הדמות שמגיעה לה סטירת השנה:
אני בטוחה שכולם ציפו שליליאן תהיה פה, במקום הראשון. זוכה בסטירת השנה.
אז אני לא אהרוס לכם את זה! ליליאן זכתה בציון המלכותי של שמונה נקודות בפרס סטירת השנה! מזל טוב יקירה! (אני יכולה להיות מי שתביא את סטירה השנה? בבקשה? :)
במקום השני, עם ארבע נקודות, מחצית מהמקום הראשון, דיימן היקר.
ובמקום השלישי, כמעט משיגה את דיימן, ישנה טלירין עם ציון של שלוש נקודות.

הדמות הכי משוגעת:
כאילו מישהו ציפה לאחרת, במקום הראשון מופיעה אייר, עם ציון של שש נקודות!
אני כל כך גאההההההההה, זה אומר שהצלחתי ליצור לה תדמית של משוגעת!! D:
במקום השני, בתיקו, דיימן וטלירין, כל אחד עם חמש נקודות, אני אישית חושבת שהם לא משוגעים אלא פסיכים. פסיכים בתחפושת!! תתרחקו מהשיגעון! פויה! שיגעון זה שלי!
במקום השלישי, ליליאן, עם הציון המאכזב של שתי נקודות בלבד.

וזהו,נגמר.
הרמקולים מתקפלים.
הרצפה מתרצפת.
הכיסא מתכסה.
הפודלים מתפדלים.

וככה זה הסתיים *פוזה דרמטית*

מזל טוב לזוכים, משתתפת בצערם של המפסידים, אבל בעצם לא, כי אני יותר מרושעת מטלירין!!!
הגאווה! אני – יותר – מרושעת!!
יש לי גנים מרושעים! והוהוהוהו!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נ.ב- אתם יודעים כמה קשה זה היה אחרי שהיו כמה כפויי טובה בהצביעו לעצמם?! :'(
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
וווהווו!!!!
הדמות הכי מגניבה!
או-שר!
אנג'י, כואבות לי הלחיים, אני מתפקעת פה מצחוק...
גאוני! פרשנות... אה... מדהימה ;)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אלוהייייים, איך לעזעזאל דארה ממוקמת במקום השלישי בהכי מרושעת, ובמקום השני בהכי חברותית?!
ודארה היא הכי חכמה? ובין המאגניבים? (טלרין, תאכלי זבל זאבים!) ומאוד מצחיקה?
ואוווווווווו, אני וטלרין הכי מבוקשות! אגב, אנג'י,דמות הכי מבוקשת זה אומר הדמות שהכי הרבה רוצים להיות איתה בברית\להרוג אותה\להרביץ לה.
אז תכלס, ליליאן אמורה לככב שם כי כולם רוצים להרביץ לה, וטלרין...טוב, מי לא רוצה להיות בברית עם טלרין?!
אבל אני חייבת להגיד בצניעות רבה שההצבעות התקיימו לפני שלורן היקר התחיל לרדוף אחיה וחצי מגנבי הנשמות מעריצים אותה. תודה על ההקשבה, עכשיו תתעלמו ממה שאמרתי ותנו לי כאפה.

ודארה לא מוזרה?! היא בנאדם אומלל שנתקע בזמן מימי הביניים המקוריים ורוצחת גנבי ושומרי נשמות לחלופין ועושה מלחמת חול! מה לא מוזר\הזוי\חולה\פסיכי בזה?!

וכל הכבוד לאייר שלקחה את מקום הדמות הכי משוגעת\חולה\פסיכית הזויה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
דארה, אני הייתי אמורה להיות הכי חכמה!!! לא הוגן!


ווהו!! אני הכי חמודה :) ומקום שני בחברותית :)
יאי :)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אני בתיקו עם טלרין על הכי חזקה!!!!!!!!!!!!

והוהוהוהוהו!!!!!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מייטי, יקירתי, הדמות החמודה שלך צריכה לזכות בקטגוריית "הכי ממעצבנת."

ולילי, להרגיע ומהר, כי בואי נתערב שהדמות הכי חזקה שלך תיקבר בחול בקרב איתי. מוחעחעחעחע!
ושוב, לתת לי כאפה ולהתעלם.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לא ולא.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נבוט נבוט נבוט!!
אקו לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הממ.. שרלוט רכרוכית לפי ההצבעה.. :(
ליילק לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אין אין איייייייייייייין על דיימן החמודיייייייייייי שלייייייייייייייייייייייייייי

הדמות הכי מרושעת – מקום 3
הדמות הכי מטומטמת – מקום 2
הדמות הכי סמרטוטית – מקום 1
הדמות הכי מצחיקה – מקום 2
הדמות הכי מסכנה – מקום 2
הדמות הכי הזויה – מקום 3
הדמות הכי חברותית – מקום 2
הדמות הכי חזקה – מקום 2
הדמות הכי מעצבנת – מקום 3
הדמות שמגיעה לה סטירת השנה – מקום 2
הדמות הכי משוגעת – מקום 2

רק על הסמרטוט אני לא אסלח לכם! ומעצבן??? איך הגעתן לזה?!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בתכלס, דיימן לא קיבל אף הצבעה לטובה.

הדמות הכי משוגעת - 1
הדמות הכי מבוקשת - 2
הדמות הי הזויה - 2
הדמות הכי חכמה - 3
הדמות הכי מוזרה - 1
הדמות הכי מגניבה - 3
הדמות הכי משוגעת - 1

גם הדמות שלי לא קיבלה אף הצבעה למשהו שנראה טוב לעין.
אבלללללללל
זה אומר שהיא נראית משוגעת!!
והוהוהו!!


ואני - יותר - מרושעת - מטלירין!!!!!!!
ליילק לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הוא אמור להיות רשע, הוא לא צריך הצבעות טובות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אנג'י, אני זכיתי במקום הראשון בתור הכי מגניבה, שששששש!!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אנג'י, אני זכיתי במקום הראשון בתור הכי מגניבה, שששששש!!!!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אני. הייתי. אמורה. להיות. הכי. מסכנה!!!!!
וגם הכי חכמה!!
אתם, אנשים, לא הוגנים :'(
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
למה? מה גורם לך להיות כל כך אומללה?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מייטי יקירתי, הדמות שלך הכי מסכנה כי היא הכי טיפשה. מייטי פשוט מטומטמת, בלי להעליב-זה אל אומר כלום על האינטיליגנציה שלך...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
רטנתי משהו שנשמע כמו "גםכןאתטלרין," והסתובבתי לעבר השיחים היבשים ומכוסי הקרח.
עיניי נפערו.
אריה?
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
היא לא טיפשה!
הלוחמת לפני 13 שנים
נאבקתי לנשום.
לא רציתי להשתעל, פשוט טמנתי את פניי באדמה ורעדתי מזעם.
לא ראיתי כלום. פשוט כלום. ידעתי במעורפל שהכשף עומד מולי, ושלפתי את הפיגיון שלי בעודי על האדמה.
נתתי קפיצה רצינית ושרטתי את כפתו, ואז צנחתי שוב על האדמה.קפצתי שוב, בצרחה וניסיתי לתפוס ברגלו.
"תרגעי כבר, פסיכית." שמעתי מרחוק את קולה של טלרין, שהיה מאוכזב מעט ועם זאת מלא הקלה.
צנחתי שוב על האדמה.
"תהרגי אותו!" אמרתי בזעם. אני חייבת להצליח לראות...
שביט לפני 13 שנים ו-1 חודשים
סהר אמרה לי שהיא לא תחזור לקבוצה ואמרה שאתם יכולים למחוק את הדמות שלה.
תודה בכל מקרה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לא שהיא עשתה משהו...
אנג'י, מחקמחק.
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
היא התכתבה איתי פרק שלם!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בבקשה למחוק.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
~פרק חדש, הממ, איבדתי את הספירה, תשע?~
או. כן. פרק תשע! D:

טוב.
אז ככה.
~אלו שנמצאים מחוץ לחדר הלבן~
זה ליל ירח מלא, כבר כמה שבועות שלא ראיתם את אלו שנעלמו לתוך החדר הלבן ואתם מרגישים שמשהו פשוט לא בסדר.
ליל הירח המלא מוביל דברים יותר מידי מסובכים משאתם חושבים, בליל הירח המלא הזה אתם מחליפים בגוף עם החיות התאומות שלכם. ואתם מוצאים את עצמיכם ביער, בלילה, עד הזריחה אתם תקועים שם, ובורחים מציידים אכזריים וענקיים שרוצים לצוד אתכם (אתם נטולי כוחות, אל תתווכחו!!).
בסופו של דבר, המטרה שלכם היא למצוא את הגוף האמיתי שלכם, שבתוכו שוכנת החיה התאומה שלכם.

~חדר לבן~
אחד מכם מצא דלת קטנה, מרובעת, לבנה, כמובן, קטנה למדי, בגודל של מטר על מטר, שנפתחת ונסגרת כל כמה שניות.
אתם תוהים למה היא נמצאת שם, ובוחנים אותה מקרוב.
אתם מגלים שהיא נסגרת כל עשר שניות, ומחליטים לנסות לבדוק לאן היא מובילה, הרי אין לם מה להפסיד, ונמאסו עליכם החיים בתוך החדר הלבן שגרם לכם לחשוב שאתם מאבדים את זה.
לאחר שאתם עוברים את הדלת... אני אנווט אתכם בתגובות מודגשות ואסביר, בינתיים אני לא יכולה, כי אתם צריכים להיות פחות או יותר מופתעים.

~חדשים~
אלו שעדיין לא הצטרפו למשחק ושיחקו, יכולים לבחור בין שהיה בחדר הלבן, לבין החוץ.
מי שנכנס לחדר הלבן, לא יכול לצאת עד שיגיע הפרק שאני חושבת לנכון.
מי שנמצא בחוץ יכול להיכנס לחדר הלבן, אבל משלם במחיר החופש, והזיכרונות שלו.
כל מי שנמצא בחוץ תמיד יוכל להיכנס לחדר הלבן, אבל הוא יאבד את החיה התאומה שלו לזמן מה.

בכל מקרה.
בהצלחה!
~הווווווו, אתם הרבההההה יותר צריכים אותה מהפעם הקודמת D:~
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(הווווווווווו, זה המון פירוט! הפרק הכי מפורט עד כה! D:)

הדלת הלבנה...
בהיתי בה ארוכות, דיימן השתופף לעברה ובחן אותה.
פתאום היא נסגרה, והייתה נסגרת על היד שלו וכנראה חותכת אותה מהזרוע אלמלא הייתי מושכת אותה.
דיימן נשם עמוקות, מופתע.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(הו, ומי שעדיין לא החליט על חיה תאומה שיבוא אלי!~~)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(האאא! תזכירי לה החייה התאומה שלך, לילי? שועל? כמה חמוד. שלי היא פנתר. מוחעחעחעחע!!!
למישהו בכלל יש כאן חייה שמשתווה אלי? P:)

אני וטלרין המשכנו להתקדם בחוסר מעש, מוטרדות מעינין האעלמויות. (איך כותבים את השיט הזה?)
לפתע גל עוצמה שתף אותי, כמו שהרגשתי כשהדרקונים הגיעו. הבטתי בטלרין, והיא החזירה לי מבט עצבני.
ואז רגליי מעדו, ולפלתי כשפניי לקרקע.
"מה עכשיו-?" מלמלתי לפני ששקעתי באפלה.

הלילה ירד.
ירח כסוף וגדול ניצנץ בשמיים מעליי. הרגשתי משהו חמים וחלק מכשה את פניי, את גבי, את רגליי. ניסיתי לקום, הרגשתי גמישה וחזקה במיוחד. טעם מוזר היה בפי...דגים, אולי?
ראשי הסתחרר. הראייה שלי נהיתה חדה יותר, ממוקדת יותר.
רעש חזק הרעיד אותי. קפצתי מיד על שתי רגליים, וגיליתי שהאיזון שלי התקלקל. צנחתי שוב על ארבע, בתנוחה מוזרה וטבעית מאוד.
הזאבה שהשמיעה את הרעש דרכה על מקל. מקל אמור להשמיע רעש חזק כל כך? עצמתי את עיני חזק והעברתי את ידי השחורה על שיערי.
ידי השחורה?
צווחתי בקול שנשמע כמו יבבה.
איפה טלרין? והזאבה הזאת נראת לי מוכרת...
גוויניבר?
"גוויניבר, איפה טלרין?" שאלתי, וכששיניי נסגרו בנקישה העברתי עליהן תא לשוני בחשש.
יש לי ניבים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(איזה כיף זה לנסות נואשות להחיות את הקבוצה.)

מתחתי את צווארי ברעד והעפתי מבט אחורה.
השאגה האדירה והמבועתת שלי הרעידה את היער.
גוף שחור, פרווה, ניבים, טפרים, דגים.
את מגע הפרווה הייתי צריכה להכיר מזמן, חשבתי לעצמי בפאניקה.
אני פנתר?!?!?
"לא," יבבתי. שרטתי באדמה באצבעות שלא היו שלי, והתגלגלתי בגוף שלא היה שלי.
אני פנתר.
עצרתי לרגע, לא עייפה כלל. גוויניבר נראתה הלומה, הבעת פניה היתה לי מוכרת מידי; שילוב מוזר של בוז ופחד.
"טלרין?"
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני בוחר את החיה התאומה?)
הלילה הגיע, ערפל כבד מילא את האוויר
בצוקים. הסתחררתי, לא הבנתי למה.
בזכות הערפל הצלחתי להחליק במהירות למטה,
למטה יהיה לי יותר בטוח, יותר קרוב לים.
משהו אמר לי ללכת ליער, התקדמתי באיטיות
לעבר העצים הגבוהים. הצלחתי להתמקד בכול מיני
דברים שלא הצלחתי לראות קודם, הרגשתי מאוד קל,
נפלתי על האדמה, ניסיתי לקום על שתי רגליי, התנדנדתי
ונחתתי על ארבע. הסתכלתי על עצמי, פרווה זהובה כיסתה
את כול גופי. ניסיתי לצעוק, לא יכול להיות... זה לא יכול להיות..
אני פומה.

רצתי במהירות בבהלה, זה יעבור אחרי הלילה הזה? ומה אם הכוחות?
הנפתי את היד בזהירות, שום מים לא יצאו מתוך האדמה, לא!
שמעתי צעדים, שמעתי אותם ממש טוב.
התקדמתי במהירות לעבר הקולות,
אלו היו שתי חיות, שלא הצלחתי לראות בבירור.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לשניה אחת הייתי עם דארה, ואחר כך הכל נעלם, ומצאתי את עצמי ביער, באמצע שומקום.
הבטתי לרגע מסביב, לקחה לי שניה לקלוט שאני לא רואה כרגיל.
רוב הצבעים היו עמומים יותר, הרמתי יד לשפשף את העיניים, משוכנעת שאני הוזה.
הכפה שהתרוממה מולי הייתה בצבע אפור - כסוף, מלאת פרווה.
זינקתי לאחור בבהלה, וגיליתי שאני נוחתת על ארבע.
"מה לעזאזל?" סיננתי והורדתי מבט, כמעט מבוהלת מלחשוב על מה שאראה.
הייתי מבוהלת בצדק, כל אחד היה נבהל אם הוא היה מגלה שיש לו ארבע רגליים ו...
"זנב!" יללתי וניסיתי להסתובב כדי לראות אותו טוב יותר. "יש לי זנב! לכל הרוחות! אני אהרוג אותך גוו..." פתאום ירד לי האסימון.
אני בגוף של גווינגבר.
הבטתי לצדדים, פנתר שחור עמד על ארבע לא רחוק ממני, ונראה המום.
הפנתר של דארה?
הבטתי בה בבוז לשניה "ברצינות? לא חשבת על משהו יותר טוב?" שאלתי בעוקצנות, הפנתר נהם.
כמעט כיסיתי את האוזניים בכפות הקדמיות, אבל נזכרתי שאם אני אעשה את זה אני אפול.
כמה שזה רועש, הבטתי הצידה.
ארנב.
ניסיתי לזוז, קצת מוזר להתרגל לכל העניין של ארבע רגליים, אבל הרגשתי חזקה במיוחד.
"אני זאב!!" שאגתי באושר לדארה המופתעת עדיין.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אה, כן?" אמרת יבעוקצנות. התנועות של יהפכו חתוליות ומוזרות מאוד, התהלכתי סביב גוף הזאב של טלרין בתנועות חינניות וגמישות. עצרתי לרגע, נועצת עיניים זהובות בעיניה השחורות של טלרין הזאבה.
גיליתי שאני לא מסוגלת ממש לחייך, אבל השפם שלי רטט. "טלרין. לא הייתי יכולה לדמיין אותך בתור משהו אחר מזאב." חשבתי לרגע. "אולי נחש? או ג'וק. ג'וק רצחני ומעצבן?" טלרין התנפלה עלי במהירות שהיתה הורגת אותי אם לא הייתי פנתר. ניתרתי מעלייה ונחתתי בצד השני, מופתעת. מגניב. טלרין היתה לא פחות מהירה ממני, ונעה בתנועות חדות ומהירות. היא הניפה את רגליה וקפצה לגובה של שני מטרים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני אראה לך מי הג'וק כאן!" צעקתי בכעס כשהיא זינקה שניה לפני שפגעתי בה.
"חכי רגע" עצרתי אותה. "את כבר הספקת להתרגל לגוף שלך, אני לא, תני לי כמה דקות"
לפני שדארה מחתה זינקתי, וכצפוי כמעט נפלתי כשניסיתי לנחות על שתי רגליים.
"איך גוון מסתדרת בגוף הזה?" רטנתי
איך את מסתדרת בגוף הזה?! אני תקועה עם ידיים ורגליים! ובפרוש לא יכולה ללכת על ארבע! ואת ממש צריכה חרבות אחרות, אני מסתבכת בנדנים המטופשים האלה!
יש לי זנב גוון, זנב! אני לא יכולה להיות על ארבע!
פשוט תסתמי
נשכבתי על האדמה באומללות "אני רוצה את החרבות שלי!" יללתי וכיסיתי את האף בכפות הרגליים הקידמיות.
יללה ענתה לי מרחוק, הרמתי את הראש מייד.
יללתי שוב, הפעם התשובה הייתה קרובה יותר.
"חה חה, אם הזאב יעלה על הר ויעמוד מול הירח זה יהיה פשוט תמונה" מלמלתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נאנחתי. "קורים הרבה יותר מידי דברים מוזרים לאחרונה. המבוך,ההיעלמויות... עכשיו החלפנו גוף עם החיות שלנו." ת
ריי? קראתי בראשי. מענין איך היכולת המיוחדת של ריי תשפיע...
ראיתי את עצמי עומדת על ארבע, מבט חייתי על פניי ו-
הי! "טלריו, השיער שלי חזר! " אמרתי בשמחה.
רשרוש מהשיחים גרם לאוזניי לפנות שמאלה.
מתוכם יצאו שני גברים ענקיים, אוחזים בגרזנים ורובי קשת אדירים.
"פרוות זאב... יתנו לנו הון על זה!" אמר אחד בעונג. " לא כמו שיתנו לנו על שיני נמר ! " צהל השני.
הבטתי בהם באימה , ושניה אחר כך זיגגתי בין עצי היער כששריקות חיצים מלוות אותי. "טלרין!" צעקתי. אני לא מוכנה שיקרה לה משהו...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני בעד לחסל אותם" הכרזתי כשחלפתי לידה והיא הדביקה אותי במהירות. "נסיח את דעתם לשני כיוונים שונים, ונחסל אותם כשהם בנפרד" הייתי מחייכת אם הייתי יכולה.
זה הולך להיות ממש כיף.
Caroline לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נשמתי עמוק ופקחתי את עיניי.
פינקיש (Pinkish = ורדרד) עדיין שכב לידי.
טמנתי את פניי בפרוותו השחורה הצפופה ונשמתי אל קרביי את ריחו.
השמש כבר שקעה מאז שנרדמתי, נעמדתי על רגליי והבטתי בגורילה שלי ישן בנינוחות.
עוד כמה שעות אנחנו צריכים ללכת להשיג נשמה...
הסתובבתי במקומי ונחתתי על ברכיי. ראשי החל להסתחרר וכל העולם נצבע במערבולת של צבעים.
"פינקיש..." מלמלתי בקושי.
הרגשתי את גופי נחבט בקרקע לחה ופקחתי את עיניי במהירות.
הייתי לבד. בלי פינקיש. ואני באמצע היער.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
יריה חלפה כמה סנטימטרים ממני,
רצתי במהירות למקום רחוק ביער,
לא עשיתי שום קול, למרות שדרכתי
על עלים וצמחים מרעישים.
ראיתי גורילה, היא הסתובבה במעגלים
ובתנועות מוזרות, יכול להיות שגם היא
בן אדם בגוף של חיה? לקחתי את הסיכון:
"שלום.." התקדמתי אל החיה, אם היא תענה
לי, סימן שהחיה היא אנושית.
מקסין נמצאת עכשיו בתוך הגוף שלי? אולי עם כוחות המים?!
Caroline לפני 13 שנים ו-1 חודשים
יצור זהוב חלף מולי.
נרתעתי לאחור ובהיתי ביצור בעיניים גדולות. קדימה פינקיש... תרחיק אותו.
לא משתי ממקומי והמשכתי לבהות ביצור.
יכול להיות שהרגע הוא דיבר אליי...? לא...
לישון כדאי עכשיו.. המשכתי לבהות בו ויצור הרכין את ראשו על הצד כמבולבל.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
כנראה שטעיתי, זה עוד גורילה רגילה,
אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא הבין מה אמרתי!
טיפסתי על העץ בקלילות והתיישבתי על ענף עבה,
כאן אני מוגן מהציידים ויכול לצפות בגורילה
מקרוב.
Caroline לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לא התקתי את מבטי מהיצור והמשכתי לבהות בו גם כשהוא עלה על העץ.
רוח נשבה בגבי וחשתי אותה מלטפת את השערות שעל גבי. רגע. שערות??
נעמדתי במהירות והסתחררתי סביב עצמי. פרווה שחורה. ידיים... גסות... רחבות... הפכתי לפינקיש.
הפניתי בחדות את מבטי אל היצור. "מה קורה כאן?"
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
קפצתי מהעץ ונחתתי מול הגורילה,
חייכתי, אני מקווה שזה לא נראה כמו
חשיפת שיניים מאיימת.
"נראה לי שמחזורי הירח גרמו לזה שנתחלף עם
הנשמות של החיות התאומות שלנו, אז לפי ההשערה שלי
עכשיו החיה התאומה שלי נמצאת בגוף שלי...
אני מרטין... ואתה, או את?"
Caroline לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"קרוליין..." מלמלתי והתרחקתי באיטיות כשהוא חשף את שינוי.
"אז... פינקיש... איפה הוא?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נעצתי את רגליי בקרקע והבטתי בה בהתלהבות. "חשבתי שאת זאת שרצית לברוח," אמרתי ונסוגתי אחורה בחיוך פנתרי. חצי רודפות אחת אחרי השניה וחצי בורחות, מצאנו נקודת מערב מעולה. בפרץ של תעוזה זינקתי על אחד העצים והתחלתי לטפס. גיליתי שאני גמישה ומהירה לא פחות מקוף, וחייכתי בהתגרות אל טלרין. אני לא ראיתי זאב מטפס על עץ, חשבתי בשמחה.
גליתי גם שחיוך זאבי הוא דבר מפחיד כמעט כמו חיוך של טלרין, ושערותיי סמרו.
"נו כבר, אני שומעת אותם," אמרתי לה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אוקי" זינקתי בין העצים "אז אני גורמת לאחד לרדוף אחרי יותר רחוק מכאן, ואת תחסלי את האחד שאני אשאיר לך, הרג קל מדי"
הבטתי אליה למעלה, וחשבתי על עוד משהו "חכי חכי, אני עוד אטפס על העץ, תאמיני לי שאני יכולה"
"כן, בטח" דארה כמעט צחקה.
המתנתי במקום, ברגע שזוג הצידים הבחינו בי, הם התחילו לרוץ אלי.
דארה זינקה מלמעלה על האחד שנשאר מאחור, והוא מת לפני שבכלל הספיק להוציא צעקה מהפה. הבטתי בדארה בהשתוממות.
פניתי הצידה ליד שיח, חיכיתי שהצייד יעבור לידי ואז בזינוק מהיר ונשיכה הוא מת.
סחבתי את הגופה מהצוואר בחזרה אל דארה.
"הריגה ראשונה שלי בתור זאבה!" אמרתי בגאווה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אני לא זוכרת מתי הספקתי להירדם, אבל כשהתעוררתי, ראיתי את הירח זוהר מעליי.
ירח מלא.
ירח מלא.
אוי, אלוהים.
אני מקווה שהפעם לא יהיו מפלצות כמו בפעם הקודמת. המפלצות היו אז כל כך נוראיות... אבל אז היה גם משהו נוסף לירח המלא.
אולי הפעם לא יקרו דברים רעים.
שערי השחור התנופף ברוח, ועצמתי את עיניי, מנסה להמשיך לישון. אבל משהו הפריע לי פתאום.
פקחתי את עיניי.
לקחו לי שניות אחדות להבין שאני סוס. לקחו לי שניות אחדות להבין, שאני בתוך סוס. לקחו לי כמה דקות להבין שאני הסוס שנאבד לי. החיה התאומה שלי.
אני וויספר!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
שניהם עברו מתחתיי בריצה.
עיניי נלכדו על אחד מהם. פתאום הוא נראה לי כמו גופה.
זינקתי, לא משמיעה אף רחש קל, היישר על צווארו של הצייד, איפה שהעורק הראשי שלו פועם בבהלה. זיהיתי את נקודת החולשה וקרעתי אותה בטפריי האכזריים. ציוץ קל, פרכוס, שקט.
זה היה מהיר.
הבטתי אל המשך הדרך, טלרין יצאה מהשיחים בצעדים כלביים כשגופה שלמה ונקייה בפיה ועיניה מצומצות בהפתעה. היא התנערה. "ההריגה הראשונה שלי בתור זאב!" צהלה בקול מופתע.
הרגשתי טבעי לגמרי עם ההרג הזה, כאילו עשיתי את זה שנים, ולא ממניעים אכזריים, אלא מצורך הישרדותי.
הבטתי בטפריי המוכתמים דם.
"אני רעבה," פלטתי למרבה הגועל.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"את זה אני לא יודע..."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הבטתי בה לרגע כדי להבין מה היא אמרה, ולקלוט את המשמעות.
"אנחנו לא יכולים להדליק אש!" לחשתי, כולי מאושרת "סוף כל סוף לא צריך את זה! אפשר פשוט לתפוס ארנב! גמרנו עם האש!" ההחלפה עם גוון זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
רצתי אל בין העצים, תוך דקה עליתי על שביל ריח של ארנב ועקבתי אחריו.
הבשר הנא היה לגמרי שונה מהמבושל, אבל זה לא היה נורא כל כך, לפחות לא כשאני זאבה.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הרחתי משהו... בשר! היה לי חשק מטריף
לבשר!
מה הקופים האלו אוכלים?...
"אני שומע צעדים, כדאי שנטפס למקום בטוח" לחשתי
לקרוליין.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
טלרין נעלמה תוך כמה שניות בין העצים, ואני שרטתי באדמה במבוכה.
המחשבות האנושיות האלה כל כך לא מתאימות לי...
עיני הבזיקו בחייתיות. הגיע הזמן לצוד, ולצוד כמו פנתר.
להיות חיה, להיות חיה, חשבתי לעצמי, מרחרחת את האוויר. ריח של אוכל צמחים הגיע לאפי. נהדר.
צעדיי הפכו שקטים ואיטיים. הטרף מול פניי.
זינקתי מבין העצים. הנה הטרף שלי- סוף של קוף מתוח על האדמה, ופומה קטנה יחסית עומדת מולה.
העברתי את לשוני על שפתיי.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לפתע נחת מולנו פנתר שחור.
זה בן אדם? לא היה זמן למחשבות,
התחלתי לרוץ במהירות גבוה,
המהירות הפתיע אותי. הסתכלתי אחורה,
קרוליין נראתה מבולבלת, חבל עלייה...
הגברתי מהירות, טיפסתי על עץ גבוה
והשתתקתי, למה הפרווה שלי חייבת להיות בהירה כול
כך?!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(כמו שאמרתי לך, פולו...)
המרדף נראה לי כמו רצף של פעולות אוטומטיות ומהירות. הגוף שלי פעל על הילוך תשיעי- באלגנטיות ודיוק מוחלט.
הפומה, שחשבתי שהולכת להגן על הקוף, פשוט ברחה, ותוך לא יותר מעשרים שניות הקוף היה מוצמד לאדמה בטפריי. חייכתי, למרות שהקוף לא נראה מעורר תאבון במיוחד.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הצלחתי להסתכל בבירור על
הפנתר השחור, למה אני כול הזמן בורח?
אולי הגיע הזמן שאני יתמודד עם הדברים?
אני יודע שאם אני אברח זה לא יגמר לעולם...
לא! אני צריך להגן על עצמי!
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אני נשר. נפנפתי בכנפי ודהיתי למעלה מסתלת על אן מארי שהפכה ל...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(פולו, קודם כל מתייעצים איתי לגבי החיה התאומה כי אחרת אתה עלול לבחור חיה תאומה שכבר נבחרה...:/)
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(סליחה...)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(החיה התאומה הזאת לא נבחרה, אז זה בסדר.)
המשכתי להצמיד את הקוף לאדמה, תוהה איך לחסל אותו. זה היה קל קודם, כשהצייד לא הספיק לזוז, ורק הביט בי בבהלה, זה היה קל. אבל הקוף רק נשם באיטיות ולא זז סנטימטר. הבטתי בצל הפומה בין העצים, ולפתע עלה בי רעיון. שיחררתי את הקוף ברטינה עצבנית והתקרבתי את הפומה.
"גם את-או אתה...בן אדם?"
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הינהנתי באיטיות,
אין לי הרבה סיכויים מול
הפנתר השחור, הוא יותר גדול ממני.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
פלטתי נהמה עצבנית.
"נו, איך קוראים לך?"
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"מרטין" לחשתי. אני מאוד מקווה שזה לא מישהו שאני
מכיר ממקודם.
המשכתי לנעוץ בפנתר מבט, למרות שבתוכי פחדתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
זה לא לורן, הוא פחדן מידי...אני בעצם לא מכירה אף אחד שהחיה שלו היא פומה.
"מרטין," אמר.
עיני נפערו ואזניי נשמטו.
גרגור מאיים עלה ממעמקי גרוני, התקרבתי צעד אחד.
"האופי הפחדני לא מתאים לפומה, בנאדם." הסתובבתי והתחלתי לצעוד שוב לתוך העצים.
"דארה," זרקתי לו.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
דארה?!
ה-דארה?!
המיוחדת?
ידעתי שאני מסתכן,
אבל הייתי חייב לעשות את זה.
טיפסתי על עץ והתקדמתי בעקבותיה,
זה היה קשה, היא הייתה מהירה מאוד.
עברתי ליד הגורילה, "להתראות בנתיים קרוליין...."
לחשתי לה, היא דיממה קל בגלל הטפרים של... דארה!
המשכתי לעקוב אחרי הפנתרה השחורה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הייתי מודעת לכל דבר שקורה סביבי, היתה לי הרגשה שמבחינת הגנה, הפנתר תמיד מוכן לכל תקיפה.
אז די מהר עליתי על זה שמרטין עוקב אחריי. אולי הוא בכל זאת למד משהו מלורן? גם הוא מעוניין בנשמה שלי?
מענין מה הוא יכול לעשות בתור חיה...
"מה אתה רוצה, מרטין?" הסתובבתי אליו בחדות.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נבהלתי ונפלתי מהעץ,
"איך את?.... הצלחת לראות אותי?
טוב, זה לא משנה, רציתי רק...
לשאול עם את יודעת מה קרה לנו?"
שיקרתי, אני בעצמי לא יודע למה עקבתי אחרייה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"היתה שרשרת של דברים מוזרים שקרו לאחרונה. המבוך, הדרקונים, ההיעלמויות, החילופים...אני חושבת שהעולם הזה מנסה להסתדר מחדש. ותאמין לי, אני הייתי שם. לא בטוח שזה משהו שאנחנו רוצים שיקרה." אמרתי בלי טיפת אמון.
"החיה התאומה שלך היא פומה? באמת?" גיחכתי. אני צריכה למצוא את טלרין שוב, היא בטח בולעת את כל הטרף הטוב...
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כן... פומה.." נאנחתי והסתובבתי חזרה לכיוון
קרוליין.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"דארה" הכרזתי כששמעתי קול של פנתר, נהמה מאיימת מבין העצים "תקשיבי, נחשים הם מגעילים, סנאים וארנבים טעימים, אבל היונים יכולות לעשות אותך חולה, אבל לשלווים יש בשר טעים..." הבטתי עליה לרגע, היא נראתה מוטרדת, הבחנתי בהבזק של פרווה בהירה מאחוריה.
"מה זה היה?" שאלתי בתהיה
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"עצה לחיים, מרטין- תעבוד על הרושם שאתה חושף כשאתה פוגש אנשים." נשפתי.
"זה היה מרטין." חייכתי לעברה. "ותודה על המידע. אני בטוחה שניסית הכל."
מתחתי את רגליי. חוש הריח המפותח שלי התריע לי על ניחוח מוכר.
"בואי!" אמרתי לטלרין בהתלהבות. רצתי בעקבות שובל הריח, עד שהגעתי לפלג קטן ולידו בור באדמה. התקרבתי באיטיות והצצתי לתוך הבור.
זאת המערה. המערה שלי.
הכישרון שלי כנראה תקף בכל זאת- לפחות בעינין המזל. חייכתי חיוך חתולי.
רעידות האדמה בישרו לי שחייה קטנה מתקרבת. נדרכתי, צמודה לאדמה, וכשארנב ענק ניתר מהשיחים תפסתי אותו בפי וקרעתי אותו לשניים. הבשר הנא היה טעים ומלוח-
הכל נראה קסום יותר בעיני.
טלרין יצאה מבין השיחים במבט מופתע. "מרטין? מה הוא עשה כאן?" שאלה.
משכתי בכתפיי, וזה בטח נראה כמו פנתר עם כאביי כתפיים.
המשכתי לאכול מתוך הבשר המדמם בהתלהבות.
"זה טעים. אני מקווה שנצליח לאכול משהו כזה כשנחזור להיות בנות אדם."
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הרחתי אוכל, כול כך רציתי אוכל... הן חוגגות על האוכל בלי סוף!
"קרוליין? הכול בסדר?" שאלתי אותה, היא נראית מאוד מבולבלת.
"הפנתרה כבר לא כאן, את יכולה לקום." לחשתי לקרוליין.
היא קמה בזהירות והסתכלה סביב.
"אז מה גורילות אוכלות?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הבטתי מסביב "אני מקווה שאני לא תקועה לכל החיים עם הצורה הזו, הראיה שלי שונה, והזנב מפריע באופן שלא ייאמן"
בחנתי לרגע טביעת רגל על האדמה והוספתי "ויש כאן להקת זאבים, לא רחוק"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"רוצה לפגוש אותם?" שאלתי, לא מבינה למה היא אמרה את זה.
שתיתי קצת מהאגם והתמתחתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הבטתי בה בתדהמה "את לא יודעת כלום על שטחים? אני לא חלק מהלהקה, אז אסור לי להיכנס לחלק הזה, אני לא יודעת אם יש באזור עוד להקה, אבל אני לא מעוניינת להתקבל לאף אחת מהן" אם הייתי יכולה, הייתי מעקמת את האף "יותר מדי שיתופיות"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אנב'ת כותבת
"איך לא מתתי..." ניסיתי למצוא חוט של התחלה וסוף כדי לענות לה, אבל לפני שמחשבותיי הסתדרו הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחת לרגליי והכל החשיך.

העולם נעשה גבוהה יותר ממה שזכרתי אותו.
והיה לי משהו מגרד על האף.
למה אני מריח בשר?.
למה אני חושב על בשר?!
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני מחוץ לחדר הלבן והחיה התאומה שלי היא כלב)

אני התקדמתי לכיוון לב היער. לפתע, ראיתי דוב. נביחה יצאה מפי. נבהלתי. הלכתי לראות את השתקפותי בנהר וראיתי פני כלב, פנים שהכרתי, הפנים של זורו, החיה התאומה שלי.

(מישהו רוצה להפגש איתי?)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נמר.
הפכתי לנמר.
זה היה הדבר המוזר ביותר שקרה לי כל חיי, ובכל זאת לא הרגשתי בפאניקה.
הרגשתי טבעי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(עם דארה ואיתי! פנתר וזאב! אתה יכול להצטרף אלינו!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אז בואי נלך מהשטח הזה...את רוצה שנמצא מישהו?" אמרתי בחיוך.
"נמצא את מי למשל?" שאלה בעגמומיות.
"נגיד....את ליליאן? אני די בטוחה שהיא עם מייטי." חשפתי שיניים בחיוך מלחיץ.
עיניה התרחבו באושר.
"כן! מייטי אמורה להיות סוס!" היא צהלה בשמחה.
גיחכתי בקול משונה. האמת שרציתי למצוא את לוקאס, אבל אין בעיה לתת לטלרין לשחק עם הייתרונות שלה בתוך זאבה. "נו, אז בואי," אמרתי.
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נחתתי ליד הנמר, במרחק מה וניסיתי לדבר, להפתעתי, הצלחתי "את אן מארי, נכון?"
הנמר הנהן, רגוע. "לאן את רוצה להגיעה?" אן מארי שאלה.
"לים." עניתי בלי לחשוב ורק אז הבנתי שזה מה שאני רוצה, להרגיש אויר מלוח על פני ואם אינ אשאר ככה, על כנפי.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לאחר טיסה ארוכה בדמות נץ, נחתתי על עץ אלון גבוה ביער שלידו עיר קטנה ושרופה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התקדמנו לעבר העיר. יותר נכון, לעבר חורבות העיר. העיר שלי, העיר שטלרין, לורן ואני טבחנו בה. בעיקר טלרין, הקרדיט הגדול הולך אליה.
נץ צווח על ראש עץ אלון. הבזקתי לעברו מבט, עיניי נפגשו בשלו. נץ עם עיניים כתומות לחלוטין, עם זיק זהב בתוכן. הוא נראה לי אנושי, אבל לא רציתי לברר את זה. אני טלרין התקדמנו מהר מאוד לעבר העיר.
(מישהו רוצה לדבר איתנו? צבעוני! תגיבי כדי שנוכל לדעת איפה את!!!)
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התקדמתי לכיוון שממנו הרחתי ריח שריפה. עקבתי אחרי חוש הריח כששמעתי קולות דיבור מלווים בנהמות.
נעצרתי, הקשבתי לרגע וניסיתי להבין אם המדברים הם גנבי נשמות או שומרי נשמות. החלטתי לבדוק.
התקדמתי לעברם בשקט, דאגתי שהם ישימו לב אלי, להפתעתי, הן היו חיות, ועברתי אותן. חיכיתי להן בסבך ליד, לראות מה הן יעשו.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נעצבתי בפנתר עם העיניים הזהובות מבט לוהט.
זה בטח עוד מישהו שהפך לחיה...זה מוזר, אני חושב שראיתי את היצור הזה מתישהו. בינתיים, אני אשמור מרחק מהאנשים האלה.

אני יצאתי מאיזור הצוקים. אני עדיין בהלם.
לא יכולתי לעזוב את האיזור הזה זמן רב, ניזונתי מתנים ושלויים ומנשמותיהם,התשוקה שלי לנשמת אדם חזקה יותר מתמיד...עברתי בעיר הזאת, היא שרופה עד היסוד ונטושה. מישהו בזז אותה כבר.
עליתי גבוה על העץ, מביט בעשן שעוד עלה מהעיר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"נוסטלגיה" נאנחתי באושר למראה העיר ההרוסה. "אבל למה אנחנו פה?"
דארה לא ענתה, זינקתי כדי להיכנס לפניה אל העיר ולבחון את ההריסות המפוחמות.
"היה כאן עוד מישהו" הערתי כשראיתי גופה אחת "אני זוכרת צורת לחימה ואת החתכים שאנשים משאירים, את אלו עדיין לא ראיתי. הם לא של לורן, לא שלך, ובטח שלא שלי" הייתי נושפת בכעס אם הייתי יכולה "והוא עשה עבודה פחות טובה ממני" רטנתי
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כי ליליאן אמורה להיות פה," מלמלתי. (באמת! צבעוני, תגיבי כבר את התגובה ששלחת לי שאת בעיר!!)
הבז נחת מאחוריי. נהמתי לעברו בשקט.
"אתה אנושי?" שאלתי.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הייתי חייב להתקרב. הפנתר הזה יכול לשפד אותי תוך כמה שניות, שלא לדבר על הזאב. אבל משום מה, הרגשתי שאני חייב לברר מי הם.
עיקלתי את כנפיי והפרשתי אותן בצורת חצים.
"מה אתם?" שאלתי בקרקור מאיים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נרתעתי אחורה.
הוא נשמע...בדיוק כמו טלרין בפעם הראשונה שפגשתי אותה. כשנהמה עלי 'מה את?!'
הכוונה כמובן היא לגנבות או שומרות נשמות.
לא עניתי. מענין איך טלרין תגדיר אותנו...אותי, לפחות.
ממ....גנבת נשמות והשפוטה שלה? זה משהו שטלרין היתה אומרת.
גנבת נשמות ושומרת נשמות? ממש לא.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אין לי קשת" עניתי בזעף "ואין לי כוונה להשפיל את עצמי ולקפוץ עליך, כך שנכון לעכשיו אתה בחיים" קימטתי את המצח, עד כמה שיכולתי "מה אתה? אנחנו כשפית ובת אדם"
המממ... זה יכול להיות כיף, אבל רק אם הוא ייתעצבן, אני הייתי הורגת במקום את מי שהיה עונה לי ככה.
אבל יש לו מוח של ציפור, לא?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
-קוותה לא יכול להיכנס לסימניה, אבל הוא כותב:-
היה ברור שהזאבה מנסה להקניט אותי. היא די טובה, בעצם.
"אני מניח שאת בת האדם?" גיחכתי גיחוך ציפורי. ידעתי בביטחון שזה לא נכון, ולכן נהניתי לראות את שערותיה סומרות בכעס. "אני הייתי מאוד רוצה להראות לך איזה כישוף. היית מת עליו."
חזי רעד בצחוק אילם. נעצתי את עיני בבת האדם הפנתרה.
"מה אני? אני גנב נשמות, כשף אוויר." השווצתי בתואר 'גנב נשמות' כמו שלוחם משוויץ בחרבו, המתעלה על כל החרבות האחרות.

-אני-
החזרתי לו מבט נוקב.
"איזה יופי. כשפי אוויר לא פגשתי הרבה זמן. זה אירוני כל כך, כי אתה ממש נפוח" אמרתי לו בעוקצנות. הוא נראה אדיש לעקיצה, אבל כנראה שכמו כל גנבי הנשמות הגברים, הוא היה מרגיש טוב יותר אם הייתי בורחת בצרחות.
אני ממש שמחה שאנחנו חיות עכשיו, אין לי כוח לעוד מעריץ שייחזר אחריי. (מגיע לך, דניאל.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"נראה לי שאני מוכנה להוריד מהכבוד שלי כדי לרטש את הצורה המטופשת הזו שבה אתה נמצא" נהמתי "אני נקבה!"
אם ציפור הייתה יכולה לצחוק, הוא היה נופל מהעץ מרוב צחוק.
אני שונאת ציפורים.
"טוב, אז אנחנו באותו צד, כנראה. ולשם שינוי אני יכולה להרוג אותך, לעומת כשף אש מסויים שהייתי יכולה להזכיר" רטנתי "בכל אופן. אני כשפית מים. דארה היא... בת אדם" הוא לא חייב לדעת על סופת החול הקטנה של דארה.
"אז אתה אחראי למוות המאוד לא מיומן של האנשים האלה?" הנדתי בראשי לעבר כמה גופות שנחתכו באותו אופן כמו הראשונה.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
ירדתי מהעץ בניתור קליל. לא מצא חן בעיני שהבנות היו גבוהות ממני.
"כשף אש מסויים? אני חושב שפגשתי אותו. מענין, תמיד אומרים שמים יכולים להשמיד את האש, אבל זה השולט בזרימת האוויר יכול לכבות אותה בצורה יעילה הרבה יותר." העברתי את מבטי ביניהן.
"ובאשר לשאלתך, קשה להרוג אנשים עם טפריי נץ," גיחכתי והראיתי לראווה את טפריי המכוסים דם. הפנתרה הביטה בי ובגופות, ונראתה נדהמת.
"הרגת אותם בתור נץ? זה...נחמד."
הנהנתי. "אז אתן שתי גנבות נשמות שמסתובבות יחד....כמה נחמד."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
במשך כל השיחה הרגשתי שהוא יודע משהו שאני לא. מה שהטריד אותי מאוד, כי מה שהוא ידע יה קשור בי.
לא היתה דרך אחרת שבה הוא יכול היה לדעת איזה שאלות לשאול שיפילו אותי.
"אני לא גנבת נשמות," אמרתי בקול מתוח.
"מה זאת אומרת?" אמר וניסה לכווץ את גבותיו.
"לעולם לא רצחתי מישהו כדי לקחת לו את הנשמה. אין לי את היכולת הזאת,"
הוא הביט בי כאילו אומר 'מה לעזעזאל....?'
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"לא גנבת נשמות?" שאלתי כלא מאמין. "אז למה את מסתובבת איתה? זה לא לכבודך,"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נהמתי באיום.
המטומטם הזה חושב שהוא יקבע את המעמד שלי לפי מה שטלרין תענה לו?
לא לכבודה...? להסתובב איתי?
"מי אתה חושב שאתה-" התנפלתי עליו במהירות.
הוא לא היה מוכן לזה, והצמדתי אותו בכפותיי הקדמיות לאדמה.
"בניגוד לטלרין, לא ביצעתי שום הרג מרשים שאני אמורה להתגאות בו, אז אין לי שום בעיה לרטש אותך." חשפתי את שיניי.
הוא נופף בכנפיו הענקיות והסיח את דעתי, הוא שרט את רגליי בטפריו, אבל הפרווה שלי הגנה עליי.
"נץ מטומטם," שיחררתי אותו. שיעוף להרוג אנשים בשביל הכיף.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
קיפצתי לאחור בצווחה צורמנית.
חזי פעם במהירות. אני אנקום בה כשיהיה לי ייתרון עליה, על בת האדם הזאת, שהיא יותר מבת אדם אם היא מסתובבת עם הכשפית הזאת...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"בחיים לא נלחמת בשדי יסודות?" שאלתי כשההצגה נגמרה. דארה השאירה רושם טוב "קצת קשה לחסל שד שהוא מהיסוד שלך, בני אדם ממש עוזרים בלחימה בהם" עיקמתי את האף כשנזכרתי ביד השבורה שלי.
כשהייתי בצורה נורמאלית.
"אם יש מישהו בעיר" תהיתי בקול רם "מה הוא רואה כשהוא מסתכל לכאן? חיות מדברות?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הרהרתי בזה לרגע, רגועה יותר כשהבנתי שהציפור לא יכולה להזיק בינתיים.
"לא נראה לי שהם יודעים שאנחנו מדברות. זה כמו שאת לא יודעת כששני ארנבים נמצאים אחד ליד השני." העפתי מבט לעבר הנץ המפרפר.
"בואי נלך..." אמרתי לטלרין בקול מתחנן. "אני רוצה לדעת מה קרה לכל האחרים...הי, מה אם נמצא את החיות התאומות שלנו? אולי נצליח להתחלף בחזרה?" טלרין משכה בכתפייה, זה נראה כמו התכווצות שרירים.
"אני בכל מקרה הייתי מתה לראות את גוון נלחמת עם שני להבים במקום שמונה..." היא צחקקה.
זרקתי מבט אחרון לעבר הבז. היה ברור לי שניפגש שוב. "נתחרה עד ההרים?" שאלתי.
פצחנו בריצה.
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אריה ולוחמת הפגיון, תתיחסו למה שרשמתי בבקשה)
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אם הן הלכו כבר יותר מידי רחוק אתה כיול להצטרף אלי!)
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(לא הבנתי איך הוא מצטרף אליך, פולו והוא רשם, בעזרתי, שההן ראו אותו.
עיני זאב - ת ג י ב י
מישהו רוצה לפגוש אותנו?)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-1 חודשים
י זאב לפני 57 שניות (א נ י מ ג י ב ה)

עד כמה שאני הרגשתי נוח בתוך הגוף החדש שלי נראה כי מגי ממש לה הרגישה נוח. היא לא הפסיקה לנפנף בכנפיים שלה ולהביט לצדדים כל הזמן, זה שיגע אותי, במיוחד עם הראיה המוגברת שלי.
"בוא נלך לכיוון הים טוב?" שאלתי, וניסתי לרסן את העצבנות שלי.
"אין בעיה" ציפצפה.
"תעופי גבוה ותראי אם את רואה משהו"
היא עפה גבוה עד שהייתה רק נקודה קטנה בשמיים הבהירים, ואני תהיתי עם יש לי סיכוי להפעיל את הכוחות שלי כשאני בצורת נמר.
נסיתי לזמן מים מהאוויר, כמו שאני רגילה לעשות כשאין מים בסביבה, אבל משהו לא הצליח, לא הייתה שום תגובה. סתם אוויר רגיל ויבש ולא שום טיפת מים. מגי חזרה ואמרה "אם היינו בצורת אדם כנראה היה לנו עוד יום הליכה מפרך, בצורות האלה, נגיע לשם לכל המאוחר אחרי הצהריים."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(מצטערת לופי, התגובה שלך לא היתה מספיק ברורה...הנה, אתה מצטרף אלינו.)
"תיקו!?" נאנקתי כשכמעט נתקעתי בסלע.
"למה אני לא יכולה להיות טובה ממך פחות במשהו אחד? פנתרים לא אמורים להיות מהירים?"
טלרין נשמה בקצב רגיל, היא חייכה בצורה מלחיצה ואמרה "הם מהירים, דארה. את רצת במהירות מופרזת...זאת לא אשמתך שאת מתחרה עם הזאבה היחידה שאי אפשר לנצח," היא התנערה בזאביות.
גלגלתי את עיני והבטתי אל העצים שמסביב. בסבך שיחים, פני כלב כהים הביטו לעברנו.
"עוד אחד?" נאנחתי. "אתה אנושי?" התקרבתי אליו.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בחנתי בעיון את הנוצות המרוטות על חזי.
מרשים...
דארה הזאת תהיה נהדרת בתוך נשמה. צפיתי בהן מתרחקות בשתיקה, והמראתי לשמיים.

אני אעקוב אחריהן עד שהצורה המקורית שלי תחזור.

אני לא אוותר.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אני סוס.
אני סוס.
למה לעזאזל אני סוס?!
הבטתי סביבי, ובחנתי בסריקה קלה את האזור. אין עצים, אין חול. יש אדמה פשוטה ויבשה עם פרחים שמזמן החלו לנבול.
מקום טוב לאש. אוקיי.
איך דוהרים? כמו שרצים? כשאני רצה מהר, אני יוצרת אש ממגפיי, ואני יודעת שוויספר תמיד מצית אש מפרסותיו. פשוט לרוץ. אני אנסה לרוץ.
ורצתי.
מעולם לא הרגשתי טוב כל כך.

(מישהו מוכן לפגוש אותי?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כלב" טלטלתי את ראשי, לא מאמינה "כלב, איך כלב אמור בדיוק להסתדדר ביער?" נאנחתי, אבל זה נשמע יותר כמו נהמה.
"יש לי שאלה יותר חשובה" ציינתי "מה אתה?"
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(מייטי, אנחנו באות)

לים!
עפתי מעל העצים, עפתי שונה מאיך שעפתי בצורת אדם, עפתי יפה.
לפתע, מתחתי ראיתי הבזק אדום, נעצרתי באויר וחזרתי על עקבותי קוראת לאן מארי. התקרבנו בזהירות, עד כמה שיכולנו, וראינו סוס גדול וחזק.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אריה, יהיה קשה עם לופי. הוא לא מחובר הרבה...)
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(^חדש^, חיה תאומה אריה, מחוץ לחדר) (רציתי טיגריס, אבל אמרו שכבר יש מישהו עם טיגריס..)
נשכבתי. היה קר. אני שונא קור. עצמתי את העיניים כשחשתי בחילה נוראית. פקחתי את עייני, והגעתי למסקנה שממש לא נוח לשכב על הגב. נשכבתי על הבטן. הרגשתי שהשיער שלי ממש צמח. החלטתי ללכת לשתות. נעמדתי על רגלי, אבל מיד נפלתי על ארבע, והרגשתי יותר מדי טבעי עם זה. קלטתי גם, שמשום מה הרגליים שלי לא ארוכות יותר מהידיים, וזה ממש לא נורמאלי. הבטתי למטה, ואיתי את כפותי הקדמיות. רגע, כפות?
"אההה!" זה בטח היה מחזה מאוד משונה לראות אריה צווח כמו ילדה, אבל לא הצלחתי לעצור בעצמי. אני אריה!
אחרי כמה רגעי בהלה, הרגשתי דווקא מעולה. אני אריה! אני מלך החיות! שאגתי שאגת שמחה. מי יכול לעמוד מולי?
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
תהיתי לעצמי למה הייתי חייבת להפוך לסוס זכר.
דווקא זכר? למה וויספר לא יכל להיות נקבה?
המשכתי לרוץ. רק כדי לראות את המהירות וכדי להרגיש את הרוח. קיוויתי למצוא מישהו, אבל למשך קילומטרים שלמים לא היה אף אחד.
נעצרתי והאש מתחתי כבתה.
פתאום ראיתי משהו בשמיים.
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כן, אני אנושי!" אמרתי בכעס ואז הוספתי "אני גנב נשמות, אז אם יש לכם בעיה..." ולא סיימתי את האיום.
התקדמתי לעברם בצעדים מדודים ושאלתי "מה אתן?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הכיתי בכפתי על פניי.
זה ממש כאב. אחרי שהתאוששתי הצלחתי למלמל "עוד אחד...למה זה לא יכול להיות שומר נשמות נחמד? מישהו שאני לא אזדהה איתו כל כך..." נעצתי בו את מבטי.
"לגנבי נשמות לא אמורות להיות חיות תאומות מוזרות. כלב? איך תשרוד!?"
הוא נהם.
גלגלתי את עיני. "דארה, בת אדם, טלרין, גנבת נשמות. נעים לפגוש אותך."
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אן מארי התקרבה אל הסוס ראשונה. "מה אתה עושה פה?" היא נהמה "יער זה לא מקום לסוסים."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אל תאיים עלינו" הוספתי בקרירות "להזכירך, אתה כלב. כל אחת מאיתנו תחסל אותך בקלות"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני בחורה!" שמעתי את קולי יוצא מפיו של וויספר.
אני לא רוצה להיות סוס... "ואני לא סוס."
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני איים כמה שבא לי! ואני גם יכול לקיים. אל תהייה כל כך בטוחה שאת יותר חזקה ממני." אמרתי לה בכעס.
הפנתי את גב כלב הזאב שלי אליה והסתובבתי, יודע שהמכה תבוא.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הבטתי אחריו בזעם.
"יש לי תחושה שאני אנצח אותך בקלות, כלב" נהמתי בתגובה.
לא תקפתי, חיכיתי.
ברור שמכת פתיחה נותנת ייתרון,אבל רק בקרב חרבות.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
ניתרתי הצידה והסתערתי עליו משמאל. הפלתי אותו לאדמה במהירות אדירה והצמדתי את רגליו לקרקע. ״ציפיתי שאפילו כלב ידע שלא מפנים את הגב לאוייב שלך,״ אמרתי בסתמיות.״או, ובאופן כללי אני לא גנבת נשמות. אני אמורה להילחם בך.״
אבל למה להתנפל על כל אחד עם קצת אגו שמרים את האף?
״בכל מקרה, נעים לפגוש אותך. לא אמרתי את זה כבר?״
ציפיתי שנלך מכאן מזמן.
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אחרי כמשהו זמן, הגעתי למסכנה שכדאי שאמצא את הגוף המקורי שלי, ולהגן עליה מפני טורפים אחרים. מן הסתם השינוי הוא רק להלילה, כי יש ירח מלא וכל זה, ולא ממש לא היה בא לי שהגוף שלי ירוטש ויאכל.
חשבתי איך לדעת איפה אני, ואיפה הגוף שלי. ניסיתי להביט על השמיים, אבל הם היו ריקים מכוכבים. היה רק ירח אחד גדול מאוד. גדול פי 3 בערך מהירח הרגיל. חשבתי שאם אני אריה, אז אני אמור להיות מסוגל לטפס על עצים. ניסיתי, הייתה רק בעיה אחת: האריה הוא כ"כ גדול ועוצמתי, ששום עץ לא יצליח להחזיק מעמד כשהוא עליו. שאר החושים שלי לא למדו אותי כלום. הרחתי עוד כמה חייות טורפות בסביבתי, ציפור או שניים, הרבה מים, ואייל.. יאמי... מה? אני לא אמור לחשוב ככה! זכרתי איפה נשכבתי, אבל לא ידעתי איפה אני עכשיו.
מחשבותיי הופרעו ע"י שני בני אנוש שקפצו מהשיחים. "הא! זה אריה! ישלמו לנו הון על רעמת אריה!"
טוב, אולי זה לא טיפוסי במיוחד לאריה, אבל עשיתי את הדבר הכי הגיוני לעשות.
ברחתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"לוקאס, סתום את הפה אתה מפריע לי" נעצרתי בהפתעה כשקללתי שהקול אינו שלי. "לישון..." גמרתי את המשפט בשקט.
פקחתי את העיניים, גם לוקאס לא היה לידי.
הייתי באיזשהו כפר (לא הכפר השרוף!!!)... רחוק בהרבה ממאיפה שהלכתי לישון לפי מראה העצים.
הראייה שלי הייתה מוזרה...
והייתה לי פרווה.
פרווה?!
כן.. פרווה כתומה כזאת.. קצת מוכרת....
אלים אדירים אני בגוף של גראדיאן!
ניסיתי קמתי מהר עם הגוף של גארדיאן,שדרך אגב, היה נוח באופן מפתיע. כאילו נולדתי אליו.
ורעב במיוחד.
ניסיתי ללכת והפתעתי מהטבעיות והקלות שעשיתי את זה בה.
חיוך מרוצה עלה על שפתי.
אני יכולה להתרגל לזה....
הלכתי כמה צעדים כשריח נפלא תקף את האף שלי.
עוף.
מבושל. אפילו מבושל טוב.
הצד האנושי שבי נמשך לריחות התיבול והאפייה בעוד שגוף השועל נדחה מהם מעט.
המשכתי ללכת למקור הריח, בית בסוף הכפר שהייתי לידו.
רגל לא אכולה של עוף הייתה מונחת על הדשא.
הסתכלתי סביב, ילדה קטנה הציצה מהחלון, כנראה שזו הארוחה שלה שהיא זרקה.
נענעתי בראשי אל מולה.
חוויתי רעאב כילדה, אין סיבה שאני אגרום לה לחוש זאת בכך שאני אוכל לה את האוכל.
הילדה נעלמה מהחלון ויצאה החוצה לחצר.
"תאכל שועלי, אני לא רעבה"
בחנתי את הילדה בעיני, היא לא יכלה להיות בת יותר מחמש.
היה לה שיער זהוב חלק עד הכתפיים ופנים עגלגלות וחייכניות, אי אשפר לומר שהיא לא אכלה היטב, כנראה שאביה הוא האופה, קצב, או צייד, כמישהו שמתעסק עם אוכל.
הרעב פעם לי בבטן, ואכלתי את רגל העוף במהירות, מתענגת על החמימות שלה שעברה דרך כל גופי.הילדה שלחה יד על האף שלי וליטפה אותו בעדינות.
"אבא! זה השועל הזה עוד פעם! וינקה מאכילה אותו!" שמעתי צעקה חזקה מהבית. ילד בן עשר כנראה, לא יותר.
"זהו זה! הפעם אני אתפוס אותו סוף סוף!" גבר גדול ושרירי מחזיק קשת ביד אחת וכלב מרוסן עם מבט אכזרי ביד שנייה יצא בריצה מהבית.
כנראה שצדקתי.
האבא צדק.
וופס"
"ברח שועלי, ברח!" אמרה וינקה והסתובבה בניסיון לעצור את אבא שלה.
אבל אני ברחתי כבר מזמן, והכלב מאחורי.

(לא למצוא אותי!!!! לא להיפגש איתי! אני לא גמרתי את התגובה כאן! לא להפגש איתי ולא למצוא אותי ולא לצפות בי ולא כלום!
ברור?! אני גומרת את התגובה מחר כשאני אחזור הביתה בערך ב2!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
*כשקלטתי
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"זה קרה לכולם?" שאלתי את אן מארי בדאגה. ואז פניתי לסוס "אז אתה כבר מכיר אותנו, אני מניחה, אני מגי והיא אן מארי. מי אתה?" התעלמתי מצניפותיו חסרות הסבלנו כל פעם שביטאתתי את המילה 'אתה'.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני"- אני בחורה.- "מייטי."- ואני בהחלט בחורה, אם בדקתי נכון- "אני לא בטוחה אם אני מכירה אתכן."- אבל אני בטוח בחורה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"נו, דארה" רטנתי בחוסר סבלנות "את באמת תשפילי את עצמך בקרב עם כלבלב?, בואי נלך" התחלתי להתקדם לאחור תוך כדי שאני מביטה בהם "את באה?"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-1 חודשים
דיימן היה ממש מופתע וכך גם אני.
הייתי בטוח שהיא תדחף אותו לשם אבל טעיתי.
התקרבתי לדלת ושלושתנו הצטופפנו לידה.
"המממ.. הדלת נסגרת כל כמה שניות. נוכל לעבור את זה." אמרתי במהירות.
"ליתר דיוק היא נסגרת כל עשר שניות." אייר אמרה כשפניה מסתכלות על הדלת.
"טוב נזוז?" דיימן שאל אותנו.
"כן." עניתי בקול מהוסס.
דיימן קפץ ועבר את הדלת בקולת וכך גם אייר ואני.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נחרתי בבוז, וזה נשמע כאילו קיבלתי קלקול קיבה.
"כלבלב. כלבלב!" הבטתי אל רחובות העיר.
"את חושבת שאת יכולה לגנוב נשמות כשאת חיה?" שאלתי את טלרין.
היא הביטה אל הירח הכסוף, שהיה עכשיו במרכז השמיים. אמצע הלילה; אולי 1:00 או 2:00...
"אני לא יודעת, אבל נראה לי שכדאי לנסות." חשפה שיניים.
החייתיות השתלטה עלי- הגיע הזמן להתנהג כמו גנבת נשמות. זה סתר את כל מה שגדלתי עליו, האכזריות הרבה שחוויתי בהחלט היתה יכולה להפוך אותי למפלצת. אבל המשכתי לשמור על שפיות.
עד עכשיו. הגיע הסוף.
"בואי נלך," נהמתי באכזריות.
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
טוב, זה היה קל משחשבתי. למען האמת, היה לי די חבל על הציידים, שהאמינו שיצליחו לתפוס אותי.
אומנם האריה לא ממש רגיל לריצה ביער, אבל הוא עדיין מהיר. התרחקתי מהם, אבל לא יותר מדי. פניתי חדות שמאלה. לפי הריח, הם כמו מטומטמים, המשיכו קדימה. אחר כך, הם נהיו קצת חכמים יותר, והתפצלו. הא! זה הזדמנות בשבילי לצוד אותם! בשקט ובמהירות פניתי אל הימני. כשראיתי אותו, נזכרתי שהוא זה שצעק לשני: "הא! זה אריה! ישלמו לנו הון על רעמת אריה!"
נהמתי. הצייד המסכן נבהל וקפא במקום.
"רוצה קצת אריה?-שאלתי ויצאתי מבין הצללים-תקבל אריה!"
המסכן מת במכת כפה אחת.
השני מת כמה דקות אחריו מנשיכה בצוואר.
משונה. חשבתי לעצמי שאני אמור להרגיש רע עם זה שהרגתי בנאדם. למען האמת, הרגשתי טבעי.
טבעי מדי.
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הסתובבתי מתחת לרגלה של זאת שקוראים לה דארה ונשכתי אותה בזנב. היא קפצה עלי והשכיבה אותי עוד פעם על האדמה. בעטתי לה בין הרגליים האחוריות, זה טעות לבחור בפנתר זכר. היא התקפלה, אבל הזאבה קפצה עלי מאחורה. נפלתי, אבל נעמדתי במהרה ואמרתי "זאב מול זאב." היא גיחכה בלגלוג.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני לא פנתר זכר! וזה ממש לא עובד אצל זכרים חיות!)
נהמתי באכזריות ושלפתי את טפריי האכזריים.
"לא איכפת לי שזה לא לכבודי, טלרין," סיננתי. הוא התעלם ואמר "זאב מול זאב." טלרין גיחכה, ואני הנפתי את טפריי ופערתי חתכים בפניו.
"תתרחק ממני, כלב מסריח," נעצתי בטלרין מבט זועם.
"בואי. נלך." רשפתי.
ניתרתי מעל ארגז חצי שרוף והוא התפורר לאפר.
טלרין באה בעקבותיי לאחר זמה מה. היא הביטה בי בצורה מוזרה.
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התעלמתי מהכאב הצורב בפני ונעלמתי בין השיחים הנמוכים, מחכה לראות מה יקרה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התקדמנו בשתיקה, עברנו כמה רחובות עד שטלרין אמרה משהו. (תגידי משהו! ולופי, זה מה שיקרה! למה ציפית!?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"הוא חשב שאת פנתר זכר" אמרתי לבסוף, מחניקה צחוק.
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"תגידי," אמרתי כבדרך אגב "מה את, גנבת או שומרת?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התרחקתי קצת.
"שומרת."
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
חייכתי, אבל אינ חושבת שזה נראה מפחיד על פני הנשר שלי ואמרתי "גם אנחנו." מעניין אם הגנבי נשמות יכולים לגנוב נשמות בצורת חיה.
"טוב" אן מארי סיכמה בקול מעשי "אנחנו בדרך לים וכי את שומרת ואין לנו שום סיבה שלא את מוזמנת להמשיך איתנו."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני לא אוהבת ים. אני כשפית אש. ואני סוס... אני לא יכולה לעבור במים."
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
עליתי כמה מטרים באויר וחזרתי "את לא חייבת" אמרתי בטון נעלב "סתם חשבנו שאולי תרצי חברה, אני כשפית אויר, אין שום סיכוי שאני אכנס למים, אני בחוץ. גם את יכולה."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"ררררר..." נהמתי בקול לא מרוצה.
(איפה את, ליליאן?! קרציה! בואי כבררר!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"יש לכן מושג איך אפשר לחזור לגוף המקורי?"
עיני זאב לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"האמת? אין לי מושג, אבל אני חושבת שאם אנחנו החיות התאומות שלנו אז החיות התאומות שלנו זה אנחנו.." אמרתי.
מגי הנהנה הנהון חד, "אז כנראה אנחנו צריכות למצוא את החיות התאומות שלנו,ומשם.." היא הביטה בי בתהייה, "משם נאלתר.." המשכתי.
מגי פנתה אל הסוס ושאלה "אתה בא?"
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
טוב, הרגתי 4 אנשים שרדפו אחרי, וחמקתי מעוד איזה 5, אבל זה לא עזר לי למצוא את הגוף שלי.
'רגע,-חשבתי לעצמי-אם אני בגוף של לאיון(השם של האריה. כן, אני יודע שזה אריה באנגלית, זה כל הקטע.), אז לאיון נמצא בגוף שלי כנראה!'
מחשבה מזוויעה.
רצתי לכיוון הים. אולי משם אוכל למצוא רמז למיקום של הגוף שלי. אני אמצא את לאיון, ואז.. טוב, משם אצטרך לאלתר.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"עדיין בחורה." אמרתי, "ובכל מקרה- המקום האחרון שהייתי בו לפני שהתחלפתי היה... ליד המדבר. אני צריכה להגיע לשם."
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מעולה. פשוט מעולה.
כמו שחשבתי.. לא מצאתי שום דבר שיכול לעזור לי ליד החוף. זאת אומרת, הוא נראה מוכר, אבל לא הצלחתי לשחזר לאן הלכתי משם.
ניסיתי להריח את הריח של עצמי(אוי, זה נשמע כזה מפגר..), אבל הבעיה הייתה, שהיו מאות אנשים בסביבתי, ואני לא מגזים.
יופי. פשוט נפלא.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"במדבר?" שאלתי "זה די רחוק מכאן.."
"כן, קצת.." אף פעם לא חשבתי שסוסים מסוגלים למבטים חולמניים, אבל זה בדיוק מה שקרה..
"מגי?" פניתי אליה "את רוצה שנלך למדבר אחרי שנמצא את הגופים שלנו?"
מגי הביטה בי בהיסוס ואמרה "
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(דארה הפכה לפנתר זכר, היא הפכה לריי וריי הוא זכר.)
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני חושבת שאפשר אפילו לפני," אמרתי באיטיות "אנחנו לא יודעות איפה הם ולי זה לא משנה, אבל את?" חיכיתי לתשובה ממנה. ידעתי שמה שאני עושה הוא לא הוגן, אבל היא חייבת להבין שאינ אלך איתה לכל מקום שהיא תלך ומה שהיא תחליט זה מה שנעשה.
פתאום זה תקף אותי. התליון. התחלתי לדבר:
"ציידים ענקיים לא יתנו לכם מנוח,
ירדפו אותכם עד שתיהיו חסרי כוח.
לבד איש לא ישרוד,
אבל ביחד עוד תגיעו להוד (חרוזים לא משהו, זה מה שיש).
את הגופים תמצאו בין הים למדבר
בעמק ירוק, בין ארנב לעכבר."

קרסתי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בין הים למדבר, בין ארנב לעכבר.
אלו היו המילים שהתגלגלו בראשי רגע לפני שהיא קרסה.
"את חיה?" שאלתי אותה.
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כן, זה קורה לפעמים." אמרתי בלי לפרט לגבי התליון "אני בסדר, רק מה אמרתי?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"משהו על ציידים ענקיים שלא יתנו לנו מנוח,
ירדפו אותנו...
לבד איש לא ישרוד," את החלק הזה זכרתי כמעט בצורה מושלמת. את החלק השני השלימה אן מרי.
"אבל ביחד עוד תגיעו להוד.
את הגופים תמצאו בין הים למדבר
בעמק ירוק, בין ארנב לעכבר."
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני יודעת איפה זה!" צעקתי וזה נשמע כמו קריאה "ליד הבית שלי." הוספתי בכאב "תמיד היו אומרים שהכפר הוא על סלע שנראה כמו שילוב של ארנב ועכבר והוא נמצא ליד הים, אבל במקום מדברי."
אן מארי הסתכלה עלי בתמהון ואמרה "אף פעם לא אמרת לי שגרת ליד הים."
"לא חשבתי שזה חשוב..."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אממ... אם אתן מתכוונות לריב, תעשו את זה אחר כך. איפה את גרה בדיוק?"
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"שמה." אמרתי מצביעה לכיוון דרום-מערב עם הכנף שלי. והתעופפתי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התחלתי לדהור אחריהן. הפעם וידאתי שאני רצה באיטיות, ולא מעלה שום אש.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בין הים למדבר..
בין שני המקומות אליהם אני רוצה ללכת אך לא שום מקום באמת..
עצם העובדה שמגי לא סיפרה לי שהיא גרה ליד הים גרמה לי להרגיש.. נבגדת.
שתינו זמן כה רב ביחד והיא מעולם לא טרחה לציין שהיא גרה במקום קרוב כל כך למה שאנחנו מחפשות..
וגם מה שהיא דקלמה לא נתן לי מנוחה.. ציידים ירדפו אחרינו.. לבד לא נצליח לשרוד..
הייתי מבולבלת וכל מה שרציתי היה לרוץ הכי מהר שאני יכולה ולא להפסיק עד שאתמוטט..
אל הסוס דהר לא מהר במיוחד ומגי עופפה בעצלתיים אז ריסנתי את עצמי, והתפללתי שאיזה מפלצת תתקוף כדי שהיה לי על מה להוציא את הכעס והתסכול שלי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הצייד ויתר כבר מזמן, יכלתי לשמוע ארותו אומר משהו על אריה ביער, וצעדיו נעלמו במרחק.
המ.. האוזניים האלה באמת מועילות...
והכלב נשאר, למרוטת קריאות בעליו.
הוא עמד מולי, בדיוק.
שנינו בעמדות קרב, ואני אבודה לגמרי.
איך אני נלחמת בגוף הזה?
הכלב חשף שניים.
השכל שלי צרח לי לברוח, אני בגוף לא מוכר, עם שום מושג איך להלחם, מול כלב אכזרי שהבעת פניו הזכירה את טלרין. קצת. או מאוד (חיחיחי, קראתי לטלרין כלבה!)
הבטתי בעיניו העכזריות ומבלי לשים חשפתי את ניביי.
הוא נבח ונגס באוויר, קופץ לאותו מקום בו עד לפני איפהשניטה נמצאה הזנב שלי.
החלפנו עמדות.
נהמה חייתית ורועמת הדהדה בחזי ונפלטה החוצה. שערותיי סמרו והכלב נרתע אחורה.
אני עשיתי את זה.
אני.
הנהמה שלחה חוטי כוח קטנים שעטפו אותי כמו הילה נעימה ומשכרת.
ואז הם המשיכו, והמשיכו, החייתיות השטלה על כל תא בגוף, דוןחקת את האנושיות וההגיון בצד, משאירה אותי כלואה בחדר שחור בעלת שום שליטה או ידע על הנעשה בגופי, מנסה לחשוב איך לצאת.
קרב טהור, מכונת הרג מול מכונת הרג.


כשהצלחתי להחזיר את השליטה בגוף עלי, הכלב היה מת, יותר מכך- אני הרגתי אותו.
הצוור שלו היה משובע לגמרי, ובפי היה טעם הדם שלו.
אני אכלתי לו את הצוואר.
"גארדיאן!!!!" צרחתי בראשי, רק עכשיו עלה לי הרעיון לצור איתו קשר.
"ליליאן" זה היה כל כך מוזר. הוא דיבר בקול שלי, אבל הנימה.. החיתוך.. הכל היה שלו.
"את נשמע כמו בחורה"
"את נשמעת כמו גבר בן 54"אני נשבעת שיכלתי לראות אותו מחייך את החיוך המתחכם הקטן שלו.. אני מתגעגעת אליו..
"את צריכה ללמוד לשלוט בעצמך" גארדיאן חתך ישר לעניין "החיתיות תגבה ממך מחיר, שאני לא בטוח שאת יכולה לשלם."
איך אני עושה את זה? זה כל כך חזק, כל כך משכר.. כל כך מפחיד.ץ אין לי שליטה על זה"
"את תמצאי דרך, זה שונה אצל כל אחד. אני מתחיל להתקדם אלייך אבל המסע יערך זמן. סמני אם את הולכת, אני אצמא אותך"
"אני לא אוכל להמשיך לדבר איתך?"
"לא, את לא מתורגלת מספיק, את שיחררת את החייתיות שבגוף הזה וזה שולל ממך את היכולת לעשות דברים כאלו. את מריכה לשלוט בזה, או שהגוף הזה יהיה גוף של סתם כל שועל, ולא חיה תאומה"
רעש חזק צרב את אוזניי והראש שלי פעם מכאב.
הוא צדק, אני לא יכולה לעשות את זה.
אני כאן גארדיאן..." לחשתי בשקט, כדי לבדוק אם לדבר אני יכולה.
כן.
השאלה היא לכמה זמן?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(את כלבה! אני זאבה! המפ!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(תודה לאל, ליליאן. פסיכית שכמוך....ולופי, אני לא פנתר זכר. זה שהחיה שלי היא פנתר זכר לא אומר שאני אהפוך לזכר! אתה יודע כמה זה כואב שינוי מין בימי הביניים?!)
המשכנו להתקדם בקצב כפול מהקצב הרגיל שלנו, עברנו דרך מעבר צדדי בהרים עד שהגענו לעוד עיר קטנה.
"זאת העיר שעברנו בה בפעם הקודמת אחרי העיר השרופה?" שאלתי.
"לא, יש כאן יותר מידי אנשים." אמרה טלרין, אבל עיניה הבזיקו בהתרגשות.
"אז בקשר לגנבת נשמות כשאת חיה..." מלמלתי. "כן, אני לגמרי הולכת לנסות את זה." חייכה.
לא הצטמררתי, לשם שינוי. הרג נראה לי פתאום כמו משהו טבעי. מחלישים מישהו אחר כדי להתחזק.
נכנסו לעיר הישנה כשנהמה חייתית פילחה את הלילה.
"אולי זה עוד זאב," אמרתי. הנהמה היתה חזקה ושוויצרית. רצתי בעקבות הנהמה בציפיה למצוא גנב נשמות שוויצר ואיתני, כשלפתע נגלה אלי-
שועל?
שועל חבוט וקטן בעל עיניים גדולות ומופתעות.
"ליליאן?" התנשפתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"יש משהו בעולם הזה שממש שונא אותי!" פסקתי וחשפתי שיניים באיום לעבר ליליאן.
"כן, אני" השועל ענה.
"איזה חתלתול חמוד" לגלגתי "ליליאן, איך התכוונת להרוג אנשים כשאת בדמות הזו?"
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(בסדר, בסדר. מישהו רוצה לעקוב איתי אחרי המפחידות?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני אתקע את הראש שלך בחול אחרי שנהפוך לבני אדם.)
"הצלחתי לא רע, טלרין," רטנה ליליאן והפנתה את ראשה אל עבר גופת כלב ציד מרוטשת.
הנהנתי בהערכה.
"את משתפרת, לילי."
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הייתי שם. ראיתי הכל, אבל מה קרה? את זה לא הבנתי. מי זאת ליליאן הזאתי? היא לא נראית לי גנבת, אבל למה הן לא הורגות אותה? הן כן מדברות אליה לגלוג, אבל הוא נשמע כמעט חברי.

(מישהו?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בחנתי את הכלב בביקורתיות.
"היית יכולה להרוג אותו במכה מהירה בצלעות, הכפות שלך חזקות מספיק" קבעתי.
"אני אראה לך למה עוד הכות שלי חזקות מספיק" ליליאן ענתה. גלגלתי עיניים.
"יצא לך לראות את דיימן בזמן האחרון?" שאלתי בתקווה.
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
חץ כמעט חתך את כתפי, עשיתי סיבוב באויר ונחתתי על הסוס, הבחורה, מייטי. "ציידים!" צעקתי, משתנקת ונושמת בכבדות. הסתכלתי על אן מארי נדרכת וצעקתי לה "תברחי!", אבל לא, היא צריכה לברוח, לא לתקוף.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(חכהמ שלי.)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-1 חודשים
שמגי צעקה לי לברוח כנראה הייתי צריכה להקשיב לה, אבל הייתי כל כך מבולבלת שפשווט הסתובבתי ונהמתי לעבר הציידים הנהמה שבקעה מגרוני הייתה כה עמוקה שהרגשתי אותה רוטטת בתוכי. היו שם כשמונה ציידים ענקיים עם כלבים גדולים יותר ממני אם כי יכול להיות שזוותי הראיה שלי השתנתה מאז שהפכתי לנמרה.. לכל אחד מהם הייתה קשת ואשפת חצים מלאה נוסף על שתי סכיני צייד מושחזות עד כדי כאב, וכלי נשק אחרים לפי בחירתם האישי כנראה, לאחד היה גרזן ענק.
הם כיוונו אלי את החצים שלהם,אך לא נסוגתי נשארתי נמוך כהכנה לזינוק ככשמעתי את הקשתות נמתחות נדרכתי וכשנעזבו זינקתי אל מאחורי הציידים, ראיתי את מגי והסוס הביטו בי בחרדה, לא, לא בי במשהוא מאחורי, הסתובבתי כדי לראות כלב שחור מזנק עלי, לא זזתי כשהוא הגיע, הכלב תקף בכיוון הגרון שלי ונהם, נהמתי חזרה וזיקתי על הגב שלו, נתלת עליו ונושכת כלך מה שהגעתי אליו בין השאר הורדתי לו גם חתיכה מהאוזן, הכלב התפתל מנסה להוריד אותי מעליו אך הוא מת בטרם הספיק לעשות זאת, הכלב מת, הציידים לא..
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אם לא הייתי סוס, בטח הייתי עכשיו יורקת גל של אש על הציידים. אבל, אני סוס. אני יכולה רק לייצר אש כשאני רצה, וכאן זה לא בדיוק יעזור.
"תרמסי אותם!" הקול הזה לא הגיע מאף אחד שעמד בסביבתי, ואני נדמתי בזמן שהשתיים התקיפו.
וויספר. וויספר דיבר אליי במחשבותיי. "מייטי, את חייבת לרמוס את הכלבים!"
מזמן לא שמעתי את קולו של וויספר. הרגשתי שעוד רגע והייתי בוכה. סוסים יכולים לבכות?
לא היה לי זמן לחשוב על זה. זינקתי קדימה ורמסתי את צווארו של אחד הכלבים.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התקדמתי ביער במהירות,
אני חייב להיות עם חיה מהירה..
קלה.. חיה שתעזור לי עד לשינוי חזרה,
אם יהיה כזה...
שמעתי קולות אנושיים, שמעתי את דארה.
טיפסתי על עץ קרוב וצפיתי,
פנתר- דארה, וזאב עומד לידה, הנחתי שזאת טלרין.
ומולם עמד שועל ג'ינג'י, שדיבר גם הוא.
אני לא הולך להתערב, מצידי, שהציידים ימצאו אותן.
ראיתי כלב, הוא התבונן בשלושת החיות,
נראה שהוא מסתקרן... אז הוא מבין מה הן אומרות!
קפצתי בניתור קליל לתוך סבך השיחים שמאחוריו הסתתר.
הוא נבהל והסתובב.
"לא כדאי לך להיות בסביבה שלהן.
אמרתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(ליאו, סליחה שלא כיוונתי אותך קודם)

אתם נמצאים בתוך שדה יבש ונטול חיים, למראית עין לכל הפחות.
מצידו השני של השדה מונחת החיה התאומה של כל אחד מכם, קשורה לקיר בעזרת שלשלאות ברזל, חיצי ברזל מופיעים כל כמה דקות וחודרים לבשרה, אם לא תגיעו לחיות התאומות שלכם - הן מתות.
מולכם מונח שלט מוזר, שדה מוקשים, תיזהרו מהמפלצות
במפתיע היצורים הקסומים מביניכם מגלים שהכוחות שלכם מושבטים זמנית, בעזרת צמיד ממתכת שהופיע לכם על היד, ואי אפשר לפצח אותו בעזרת כלי הנשק שלכם.
רק שמץ קל של כוחות נשארו לכם, מה שאומר שאייר מסוגת לקפוץ לחמישה מטרים מעל פני האדמה, אדוארד יכול לגלוש על פני האדמה, ואשמי יכולה למשוך מים מהאדמה וליצור מהם צורות שנות עד עשרה מטרים.
אחד מכם לוקח אבן וזורק אותה, כשהיא פוגשת באדמה נשמע קול פיצוץ, ונהמה חלושה, אבל לא קורה דבר חוץ מזה.
אבל כולכם מבינים, כל צעד לא נכון שלכם יכול לגרום לכך שמוקש יתפוצץ תחתיכם ומפלצת תופיע.


(וואו, זה יצא ממש ארוך.
ואגב, אם אף אחד מכם לא מתכוון להסתכן ולעמוד על מוקש אני מבטיחה לכם שאני אגרום לכך שכל השדה יתפוצץ D: )
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(רק עכשיו קלטתי, מי נתן לקוותה לקחת לי חיה תאומה? :O נץ זה שלי!)

רק עכשיו שמתי לב שאשמי הופיעה מאחורינו, גם היא מצאה בסופו של דבר את השדה.
אם לא הייתי משליכה עכשיו את האבן הזאת... מה היה קורה?
בדקתי את הכוחות שהרגשתי שחלק קטן מהם עוד זורם בעורקים שלי, לקחתי תנופה והצלחתי להגיע לגובה של חמש מטרים, נחמד, אב לא מספיק.
אם רק יכולתי לעוף... הייתי מגיעה אליו במהירות...
רגע. מי זה אליו? למה אני רוצה להגיע אליו?
'אליו זה ווינד, ואת רוצה להגיע אליו כדי להציל אותו!' נשמע קול קטנוני ומותש בתוך הראש שלי, סובבתי את ראשי בחדות לעבר הנץ, יש מצב שהוא זה שדיבר?
הוא התפתל בתנועה שהייתה דומה מידי לתנועה של גוף אנושי. מוזר.
מה לעזאזל קורה פה?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
תגובה של צבעוני היקרה שפירסמה את המקום הלא נכון...:
"לא" אמרתי.
מחשבה מצמררת עברה לי בראש... ברגע זה אני הייתי כמו טלרין... שנינו מתות מדאגה לדיימן.
לא. אני לא כמו טלרין!
"ואת?"
היא נענעה את ראשה בעצב.

הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"לא היית איתו?" אמרתי בעצב ותדהמה.
הייתי בטוחה שכשאני אמצא את ליליאן, אני סוף סוף אמצא את דיימן...
"אני הייתי איתו לפני המבוך...הוא זרק אותי על עץ." מלמלה ליליאן באכזבה.
טלרין הביטה בה בהפתעה. "חשבתי שהשכל שלו כבר אבוד!" היא חייכה וזקפה את אוזנייה.
"הם פשוט...נעלמו." אמרתי.
"לא ראיתי המון אנשים כשיצאתי...כאילו רק חלק יצאו מהמבוך."
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
'זה לא הוגן' חשבתי אני לא יכול להרוג אותם אז התקדמתי לכיוון השני של היער.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הכלב התקדם הלאה, עקבתי אחריו, טרף מצוין!
התקדמתי בצעדים קלילים לתוך החשכה והערפל.
נשמעה ירייה חזקה.
"פרוות פומה!" צרחה אישה והצביעה עליי.
אור חזק כוון אליי. "בצבע... זהב!" היא אמרה.
לא הבנתי אל מי היא מדברת, אבל אז התקדם אדם
שרירי וגבוה מתוך החשכה, רובה בידיו.
"כול מה שתרצי מתוקה" אמר וגלגל עיניים.
הוא התחיל לרות בפראות לכיווני.
התחלתי לרוץ וטיפסתי על עץ גבוה.
"איפה אתה טיפשון?" צעק הצייד.
כשהוא היה בדיוק מתחתי, קפצתי על פניו.
הוא צעק ונפל על האדמה, אני עליו. שרטתי את כול פניו,
הוא כיוון אל פני את הרובה.
העפתי אותו עם הכף הימנית שלי.
התכוננתי למכת המחץ- לנעוץ את שיני בחזה שלו.
לפתע פגע בצלעותיי משהו חד, הסתובבתי במהירות
וראיתי שהאישה בועטת בי עם הנעל הסגולה שלה.
קפצתי על רגלה וזינקתי על פניה, היא נפלה אחורה.
כנראה מעולפת...
לפני שהם הספיקו להתעורר ברחתי, אני לא יודע לאן
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"לכל הרוחות" אמרתי בכעס ופלטתי קללה "איפה הוא יכול להיות? וברגע שנמצא אותו, אני אכניס לו אגרוף" נהמתי ואז חשפתי שיניים בחיוך "אז... הוא זרק אותך על עץ?"
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בהיתי באן מארי היקרה שלא ברחה וכשהצייד עם הגרזן הגדול רץ לעברה צללתי לעברו ונקרתי את עיניו.
המלצה לחיים: לא לאכול עיניים.
הוא ניסה לחבוט בי ושרטתי אותו בפרצוף, הרגשתי חסרת ישע, לא יכולה להלחם.
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני פוגש את עיני זאב, מייטי וג'ד בסדר?)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני מניחה שבסדר.)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הרגשתי קשר לא מוסבר עם החפרפרת הקשורה שם.
ראיתי שהיא זזה שם ומנסה להגיד לי משהו.
הלכתי כמה צעדים והתקרבתי לחפרפרת. הוצאתי את הגרזן הארוכה שלי ליתר ביטחון.
לא שמתי לב ודרכתי על משהו קשה מאוד.
הסתכלתי עליו כמה שניות ואז שמעתי בום גדול והופיעה לידי מפלצת.
היו לה עיניים אדומות, היא הייתה גבוהה מאוד, היו לה ארבע ידיים ושש רגליים ובכל יד היו לה טפרים ארוכים.
ליילק לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הרגשתי משיכה מזעזעת לאייל הפצוע. הרגשתי שבמקום הנוזל האדום ההוא, זורם בכלי הדם שלי כעס. לא ; לא כעס: זעם ושנאה. זעם ושנאה על הכל.
נשמתי עמוק. האחרים מהחדר הלבן היססו מול השדה. מה יש לי להפסיד, באמת? איבדתי את הזכרונות שלי - איבדתי את מי שאני.
אולי האייל הזה יכול לעזור?
נו באמת. עכשיו אני מתחיל להזות.
אז אני נכנס פנימה.
חוץ מזה, יותר מהכל מתחשק לי עכשיו שתצוץ איזו מפלצת ואוכל לתלוש לה את הראש.

חייכתי חיוך יותר מדי מרושע, וצעדתי אל תוך השדה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אדוארד ודיימן נראים כאילו הם מתים למות היום. לא אני, לא תודה.
קפצתי באוויר לגובה כמה מטרים וחפשתי מקום שעליו אני אוכל לצנוח מבלי להסתכן במוקש, לא מצאתי אחד כזה.
החלפתי מבטים עם הנץ, הצטמררתי, במבטו הייתה תבונה אנושית. קיללתי חרש כשהתרסקתי על האדמה בתוך השדה מרוב בהלה ויצרתי מכתש קטן סביבי, צמיד ארור.
מתחתי התפוצץ מוקש ומסביבי זרועות ארוכות עטפו אותי, ירוקות, כמו זרועות תמונון.
ליילק לפני 13 שנים ו-1 חודשים
למה זה היה נראה כאילו הצבי מנסה לדבר אליי?
צעדתי בזהירות בתוך השדה, ובערך מחצית הדרך לא קרה שום דבר. ואז נשמע פיצוץ עמום, ונחש עבה בצבע כתום, בערך בגודל של כלב, נעץ בי עיניים מתריסות. חשק את לסתותיי בכעס, והראש שלו נשלח אל הכתף שלי במהירות מסחררת. ערפתי את ראשו בעזרת הסכין שלי. זה היה קל מדי.
אז ראיתי את הנשיכה.
מדוייקת ומכוערת, על הכתף שלי. זה רעל חזק, אבל לא קטלני אם יודעים לטפל בו ומהר.
שביב זכרון חדר אל תודעתי. אני לא יכול לטפל בו במקום הזה. אני צריך לשים עליו... עלים. מהיער. יער?... כן, עלים. והרעל יצא החוצה. אבל אם אני לא אעשה את זה מהר, הבשר סביב הנשיכה ירקיב, וזה גם עלול להתשפט ולהגיע לדם.
ואז, אני אצטרך נשמה. יש לי חברה שצדה נשמות, לא? אבל אני לא מצליח להזכר... זה חבר או חברה בכלל?
נשמתי עמוק, הרעל חתך בבשר שלי. המשכתי לפלס את דרכי בשדה, ולא דרכתי על כלום. שמתי לב שאם אני דורך בכל פעם עם רגל אחת, המנוגדת לשנייה, זה עובד. אולי לא להרבה זמן.
עמדתי מול האייל, ותלשתי את אחד מחיצי הברזל. נאנחתי בעצבנות.
התחלתי לנפץ את השרשראות.
זה הולך להיות ארוך.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כן, הוא זרק אותי על עץ" עניתי לטלרין "וזה גם בדיוק מה שאני אעשה אם את תמשיכי לעצבן אותי"
טלרין חשפה שיניים, חשפתי חזרה.
חיתיות, חיתיות, לרסן את החיתיות! אמרתי לעצמי
לעזאזל עם החיתיות! שפעם אחת היא תקבל את מה שמגיע לה! עניתי לעצמי...
האמת שיש לי נקודה
עמדנו להתנפל אחת על השנייה כשדארה נכנסה בינינו
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"דארה!" מחיתי וניסיתי לעקוף אותה "את מפריעה!"
היא לא זזה סנטימטר, רק הביטה בי באזהרה מעיני פנתר, נאנחתי.
"טוב, מכיוון שלא מרשים לי להרוג אותך על המקום, מה דעתך שנישאר ביחד עד שנמצא את דיימן, אני אסכיםלא להרוג אותך, את תסכימי לא לזרוק אותי על עץ. וברגע שנמצא את דיימן הוא גם ככה יאסור עלי להרוג אותך כך שאת בטוחה עד שתיפרדי ממנו" חשפתי שיניים בחיוך רחב אפילו יותר מהקודם "ואז אני סוף כל סוף אזכה להרוג אותך" עיקמתי את האף, באסה. אני צריכה להרוג אותה עכשיו, אבל דארה תחנוק אותי "אז... נאלץ לסבול את הנוכחות שלך?" שאלתי באנחה של קדושה מעונה
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"לא, אתן מוזמנות ללכת" עניתי לטרלין באותו טון טיפשי.
"אני בטוחה שאני אוכל למצוא חברה ובה יותר משתי גנבות נשמות"
"תיזהרי שומרת!" נהמה טלרין.
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
איש גדול עם חרב ציידים התקרב אלי, הרגשתי את לבי מפרפר, לא יכולתי לעוף כי היה ענף בדיוק מעלי, התכוונתי לצעוק 'תמשיכו בלעדי' כשכלב הופיע מבין הצללים ונשך אותו.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-1 חודשים
המפלצת שלחה לעברי את ארבעת הזרועות שלה אחד אחרי השני.
זזתי הצידה אבל זרועה אחת פגעה בי ברגל.
היא שלחה עוד זרועה אבל זזתי מהר והתחמקתי מהזרועה שנתקעה באדמה.
לקחתי את הגרזן וישר חתכתי את הזרועה הראשונה.
המפלצת זעקה בקול מלא עצבים והסתערה לעברי. היא פתחה את פיה וראיתי מלא שיניים שרק רוצות לנגוס בבשרי. גלשתי על פני האדמה והתחמקי מהזרועות הארוכות שלה.
היא שלחה עוד זרועה ותפסה בגרזן. לא יכולתי להצליח לקחת את הגרזן ממנה.
היא הייתה יותר מידי חזקה. שחררתי את הגרזן והמפלצת נפלה אחורה.
המפלצת זרקה את הגרזן הצידה והסתערה עליי.
קפצתי הצידה והתגלגלתי על האדמה והרמתי את הגרזן.
המפלצת נסתה לנגוס בי אבל זזתי הצידה וכרתתי לה את הראש.
באותו הרגע גלשתי על האדמה והגעתי לחפרפרת.
הרגשתי קשר לא מוסבר אם החפרפרת ולרגע הססתי עם לשחרר אותה אבל בסוף שחררתי אותה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נהמה לא רצונית בקעה מגרוני.
בחיי, ריי כל כך חסר שליטה על עצמו? תמיד חשבתי שלי יש פתיל קצר...
ליליאן הביטה בי בהשתאות. חשפתי את שיני.
"לא גנבתי נשמה. אף פעם." אם היא היתה יודעת על מה שקרה במדבר...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"זה נכון" הערתי, מאוכזבת.
יש לי רק סיבה אחת שבגללה אני צריכה את ליליאן.
כי איתה יש לנו יותר סיכוי למצוא את דיימן, הוא נשאר איתה יותר זמן, וזה אומר שיהיה לה יותר מושג לאן הוא הולך.
טוב, בעצם שתיים. אני לא רוצה לבזבז את הנשמה שלה שאצלי רק כדי לקרוא לה.
"טוב, אז ליליאן?" שאלתי "כן או לא?"
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הלכתי לכיוון היער, כשטעם מגעיל של בני אדם ממלא לי את הפה. לא אכלתי אותם, אבל נשכתי אותם, והטעם שלהם מילא את פי.
התקדמתי חרישית, כשקלטתי ריח של זאב, פנתר ושואל. (צדקתי נכון?) משונה ש-3 כאלה נמצאים אחד ליד השני, כי החיות האלה ממש לא ידידותיות אחת לשניה.
התקרבתי מאט, ונשכבתי מאחורי שיח, בתקווה שלא שמעו אותי ליראות מה קורה. (אני יכול להצטרף לחגיגה, נכון?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
רטנתי משהו שנשמע כמו "גםכןאתטלרין," והסתובבתי לעבר השיחים היבשים ומכוסי הקרח.
עיניי נפערו.
אריה?
"צא משם." אמרתי בשקט. טלרין וליליאן היו שקועות בשיחה.
ועכשיו תורי להיות גנבת נשמות. אם זה מה שליליאן רוצה.
"מה אתה?" שאלתי את הראיה, כי היה ברור שהוא אנושי.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נראה שהציידים התעוררו מההלם שלהם והחליטו לתקןף, מצוין!
שניים מהם פנו מולי ואחד פנה מנול הסוס, לצערי אחד מאלה שפנו מולי היה בעל הגרזן, ולא נראה שיש לו בעיות עם הגודל שלו, כיוון שהוא שלפ אותו במהירות מדהימה וניסה לכרות את ראשי, התחמקתי והפניתי לשני, הוא היה מזוכן ובחר בחרב מעוקלת זינקתי בערך מטר מעל האדמה ושיספצי את הגרון שלו, הצייד צנח, גוסס אבל לא מת, אבל לא הוא הדאיג אותי כרגע, מי שהיוה בעיה היה בעל הגרזן,הוא התקדם לעברי ואני נסוגתי עד שהגעתי לעץ, אילו הייתי אנושית זה היה נגמר עכשיו, אבל לא הייתי, הייתי נמר והייתי מהירה יותר וחזקה יותר.זינקתי לרגליים נושכת ושורטת ואחר כך בורחת, הפה שלי היה מלא טעם דם אבל זה לא היה נורא, להפך זה המריץ אותי, פיזזתי סביבו נושכת ושורטת והא לא עמד בזה, הוא היה מניף את את הגרזן ונחית אך אני כבר לא הייתי שם הייתי מאחוריו קורעת את גבו בטפריי, ואז זה ניגמר, הוא איבד את הגרזן ואני ניצלתי את ההזדמנות לשסף את חזהו ולראותו איך הוא מדמם למוות בסיפוק, אבל זה לא נגמר, היו עוד ציידים,והאחרים היו צריכים עזרה..
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מי זה הכלב? חשבתי, הוא נראה אנושי.
"אן מארי," צעקתי. היא הבינה, לא הייתי צריכה לגמור.היא קפצה על האיש שאיים על הסוסה, מייטי, אני נטרלתי שניים אחרים ואז שתינו קפצנו על הכלב. הוא ילל וצעק "מה אתן רוצות ממני?!"
אן מארי חייכה חיוך שכבר הכרתי כמסוכן ואמרה "...
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נעלבתי כ"כ, שכמעט נעלמה תדהמתי. הם גם אנשים שהפכו לחיות? "מה אני?-חזרתי אחריה- לא שואלים מי אתה?" הבנתי לפי מבטו הבנתי למה הוא מתכוון. "אה, אני שומר. ואתה?"
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
שמעתי צעקה, צעקה אנושית עם נגיעה חייתית,
מעניין מה זה הפעם...
התקדמתי במהירות לכיוון הרעש.
עליתי על עץ.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הייתי צוחקת, אבל זה היה נשמע יותר כמו נהמה.
"למה שיהיה לנו אכפת מי אתה?" תהיתי "ליליאן, כהוכחה לכך שאני לא מתכוונת להרוג אותך, אז בבקשה - אני לא הורגת אותו" נשפתי בכעס "ואת לא תאמיני כמה איפוק זה דורש ממני"
"בערך באותה כמות שנדרשת ממני כדי לא להרוג אותך?" היא שאלה בעוקצנות.
חשבתי על זה רגע "כן, יש מצב"
פניתי שוב אל האריה.
"קודם כל, דארה היא בת, למרות שאני יודעת איך היא נראית" בקושי ניצלתי מכפת פנתר זועם "ליליאן היא שומרת, כמוך, ואני גנבת. דארה איפשהו באמצע"
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אוי, גנבת.. "מה זאת אומרת באמצע?" שאלתי"בעצם, אני לא רוצה לדעת.."
הבטתי עליה בכעס, דבר די מאיים בצורתי כאריה.
"תודה על קבלת הפנים החמה. ותודה על זה שאת-גיחכתי-לא הרגת אותי."
הבטתי בשואל. "אז את שומרת? מעניין, גנבת, שומרת, ומשהו משונה באמצע, מסתובבים יחד?" ואז ראיתי שהשואל והפנתר בתנוחות תקיפה. "או.. אז.. אני לא אפריע לכן.."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
זיכרון הבזיק בי.
זיכרון מוזר, ענן כחול שנשאב לכף ידי, מוצמד לחזה של מפלצת. הזוי.
נשכתי את שפתי וניסיתי להיזכר איך עושים את זה, ואז נזכרתי במשב אוויר קל שאפף אותי באותו הרגע. והרגשה משכרת שסבבה אותי וגרמה לי להרגיש טוב.
חיפשתי מתוך החיבוק המוחץ ושובר העצמות של התמנון את הדופק.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני מאושרת שהגעת למסקנה הזאת." נהמתי על האריה.
אריות. עצלנים טיפשים, נותנים ללביאות לעשות את כל העבודה.
"וטלרין," פניתי אליה. "אני לא 'איפושהו באמצע'. אני עובדת בשביל עצמי. אני לא לוקחת חלק במלחמה המטופשת הזאת, כלומר, אני לא אהרוג מישהו רק כי הוא גנב\שומר נשמות. המלחמה הזאת הרסה לי את החיים." החיים ההרוסים במילא שלי.
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(היי! כמה שאריות עצלנים, הם עדיין מלכי החיות!)
"היי, גם אני לא מתכוון להרוג גנב סתם. אני אהרוג אותו, רק אם אצטרך לעשות זאת כדי להגן על עצמי, או על איש אחר."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"וזו הסיבה שאתם לא גנבי נשמות" סיכמתי את העניין "לי לא תהיה בעיה להרוג תינוק שרק נולד, שלא לדבר על אחותי." הבטתי באריה בחיוך "ולפי הריח שנודף ממך לקילומטרים, לפני לא הרבה זמן, לכל היותר כמה שעות, הרגת או נשכת בני אדם, לא ניקית את הפרווה" גלגלתי עיני זאב "לא משנה מה תגידו, אתם רוצחים לא פחות ממני"
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"היי! הם רצו להרוג אותי. לא הייתה לי ברירה. אמרתי שאני אהרוג אם יאיימו עליי."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"וזה סותר איכשהו את העובדה שהרגת אותם? אתה רוצח!" חייכתי
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בסתירה לדרך המחשבה שלי, משכתי בכתפיי.
"זה לא אומר שאני גנבת נשמות."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"לא אמרתי את זה" הצהרתי "הייתם עלולים להיות בושה וחרפה לכל גנבי הנשמות"
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"הי! שמעת על הביטוי-'הבא ולהרגך השכם להרגו?' ע"פ המשפט הזה, מה שעשיתי זה מוסרי לגמרי!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כן, טלרין, וזאת בושה בשבילך להסתובב איתי, נכון? את רק 'שומרת אותי קרוב לקרה שאני אהיה שימושית'." היה חשש קל בקולי, אף שהסתרתי אותו היטב. ניסיתי להתעלם מזה שיכול להיות שאחרי כל מה שעברנו, טלרין תיתן לאגו לשלוט בה.
גיחכתי באילוץ לעבר האריה. "כשאתה רוצח, תעשה את זה כמו שצריך. אל תחפש תירוצים."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"רואה? דארה לפחות מודה!" נשפתי בכעס "ולמה שאני אשמור אותך רק לקרב? זה גם כי ליליאן הרסה את דיימן"
דארה הייתה המומה, גיכחתי "סתם, אני צוחקת"
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נו מה? אין לאף אחד פה קצת היגיון?!
"אוי, את לא תביני.. בכל מקרה, אני לא חושב שכדאי לכן להרוג אותה-הנדתי בראשי לעבר השועל-או לנסות להרוג אותי."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
גלגלתי את עיני. אני מניחה שזה טוב.
הבטתי לשמיים. גל של אור סגול החל להתפשט מכיוון הים, לאט וביסודיות.
"טלרין, יש לי הרגשה שאנחנו צריכות למצוא את הגוף שלנו."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"בטח"" עניתי והבטתי באריה "רק תגיד לי, מה יקרה לי אם אני אתקוף אותך? הרגתי כבר יותר אנשים ממה שהספקת להרוג עד עכשיו, למרות שמן הסתם אני צעירה יותר, אני לא חושבת שתצליח לנצח אותי"
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"סוף סוף את אומרת משהו הגיוני.." קבעתי.
"באמת רעיון לא רע למצוא את הגופים. עכשיו, יש לכן מושג לאן הם נעלמו?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"רק רגע" עצרתי אותו מייד "מישהו הזמין אותך?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
גיחכתי. התעלמות מתנשאת כזאת מדבריה של טלרין? מרשים.
"אני אצור קשר עם ריי. כנראה ההיתרון שלי הפעם." חייכתי בשעשוע.
עצמתי את עיני. אני-כלומר, ריי- שכב על ענף עץ אגוז בתנוחה לא מתאימה לגוף, ישנוני ואדיש למצב כמו תמיד.
'איפה אתה, ישנון מעצבן?' נזפתי במחשבותיי. ריי פתח עיין זהובה אחת והראה לי סריקה גדולה יותר של האיזור.
פקחתי את עיני. "זה לא רחוק. אני יודעת איפה ריי, וגוויניבר בטח שם." צהלתי.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(החיה שלי היא בז ולא נץ. מצטער מאוד.)
עקבתי אחר מסלולן מרחוק. חוזרות ליער, אה? טוב נו. אני אמצע את דרו ואחזור לגוף שלי. אני צריך לחזק את הכוחות שלי, אני חייב...ובת האנוש הזאת נראת לי מתאימה בתור התחלה...
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
קפצתי למטה,
נמר, נץ וסוס התקהלו מסביב
לכלב. היה ברור לי שכולם אנושיים.
אולי הם יעזרו לי למצוא את מקסין.
"תעזבו את הכלב!" נהמתי.
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(רגע, זה אפשרי ליצור קשר אם החיה התאומה? מעניין, לא ידעתי)
"טוב, קלטתי. אתן לא רוצות בחברתי. בסדר אני אסתדר לבד."
פניתי משם. למזלי, אף אחד לא רדף אחרי.
לא ניסיתי ליצור קשר עם לאיון מאז שהפכתי לחיה. איזה טיפש אני.
עצמתי עיניים.
'לאיון, איפה אתה?'
קולו ענה לי-'סוף סוף! הנה, תראה-'הוא שלח לי תמונה של אזור שבו הוא נמצא.
'אוי, זה רחוק..'
'בשביל בני אדם. זכור! אתה אריה עכשיו. אתה מהיר בדיוק כמוני!'
'כמה זמן ייקח לי להגיע בערך?'
'אההממם.. שעתיים, שלוש. אי מציע לך לצאת לדרך כבר עכשיו'
'אוקיי..'
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אמ, תכל'ס, אתה לא אמור להיות מסוגל לראות איפה החיה שלך נמצאת. ריי לא יכול לדבר איתי, ובמקום זה הוא שולח לי תמונות. חיות תאומות רגילות יכולות לתקשר איתך וגם לדבר בפני אחרים.)
"בואי, טלרין." אמרתי. התחלנו ללכת לכיוון יער שניצב מזרחה מההרים, לא היער בו פגשתי את טלרין ואת כולם, אלא יער שאף פעם לא הייתי בו.
המשכנו ללכת כשהירח נודד מעלה לאט, וזוהר סגלגל מקבל פסים ורדרדים.

(אנג'י, מה צריך לעשות כדי שהפרק ייגמר?)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אנג'ל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה עושים אחרי ששחררנו אותם????)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"תראי!" קראתי בהתרגשות "אלו החרבות שלי!"
ואני הולכת לכעוס מאוד על גוון שזרקה אותם בחוץ.
תפסתי את זוג החרבות בפה ורחרחתי את האוויר.
"אני לא אריח כמו זאב אחרי זה, נכון?" שאלתי בדאגה כשלא היה שום ריח באוויר, התחלתי לחפש עקבות.
מרחוק הבחנתי בזוג דמויות, והרחתי דם.
"הם צדו?" השתוממתי "איפה גווינגבר למדה לירות בקשת?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"מגניב..." אמרתי. גוויניבר וריי צדים? אני רוצה לראות את זה... המשכנו להתקדם בעקבות העקבות עד שראינו אותם. ריי גוויניבר רבין מעל גופת אייל ואילו ממנה בצורה די דוחה בהתחשב לכך שהם אנושיים.
( אני מהטלפון אז סורי על התגובה הקצרה.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"גוון!" שאגתי בזעם וזינקתי עליה.
נפלנו ביחד, ובהתחשב בגובה של הגבעה שהם היו עליה, הנפילה הייתה ארוכה.
"אח" נאנקתי
"את אח?" גוון שאלה בכעס.
היא דיברה מתוך הפה של הגוף שלי. זה כל כך מוזר.
"פשוט... איך אני חוזרת לגוף שלי?" שאלתי אותה בזעף.
"אני אמורה לשאול את זה. אין לך זנב! בני אדם כל כך מוזרים!"
"יש לך ראיה הזויה!" מחיתי "את רואה חצי שחור-לבן!"
"אי אפשר ללכת על ארבע!"
קפצתי עליה שוב, בכעס.
הבזק של אור לבן סימא לי את העיניים, ונחתתי על האדמה.
טלטלתי את ראשי בנסיון להוציא את העפר מהעיניים, בידיעה שאני לא יכולה להשתמש בידיים.
קצוות שער חום נפלו על פני.
רגע, שער חום?
הרמתי כפה אל מול פני.
צהלתי משמחה, יש לי ידיים!
זינקתי על הרגליים, וכמעט איבדתי את שיווי המשקל. באמת התרגלתי לארבע רגליים.
"גוון, אני בת אדם!" שאגתי באושר וזינקתי שוב למעלה הגבעה.
"דארה! חזרתי לצורה שלי!" צעקתי אליה
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
תפסתי את הכלב והוצאתי אותו מזרועות הנמר.
"רוץ!" אמרתי לו, שריטה ארוכה עברה לו במרכז
הגב. הוא היה מהיר יחסית לכלב.
אחרי רבע שעה החיות האחרות לא היו באופק.
כנראה שהם ויתרו. בכלל לא הרגשתי עייף, ולא התנשפתי.
אלה היתרונות בלהיות פומה...
שמתי לב שלא נפצעתי בכלל, ומזל, מקסין הייתה מחסלת אותי
אם הייתי "הורס" לה את הגוף.
"עוד מעט הבוקר יעלה! ויש לי תחושה שאנחנו צריכים למצוא
את החיות בשביל להתחלף איתם חזרה בגוף."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הבטתי השעשוע בטלרין מקפצת בשמחה. התקרבתי אל ריי. צריך ליצור מגע? אוקי...ריי יהרוג אותי אם אני אתחיל להתאושש איתו. במקום זה הנחתי את האלה השחורה שלי על ידו של ריי. שמתי לב שהשיער שלי חזר והבעיות נעלמו לגמרי. גוף כמו חדש! הבטתי בירח שמלך מאחורי ההרים, והשמש שהתחילה להצבת הפסים זבובים. דקירה חדה בכל הגוף, פרץ אור. לבשתי שוב את הבגדים שלי ולא הייתי מכוסה פרווה. "טלרין, השיער. החרב. הקשת. אין לי פרווה על האף!" חייכתי חיוך רחב. טלרין שיחקה בעונג עם טיפות טל והשליטה אותן לעברי. "חזרה לי הכפשות!" הגיעה. השמחה שלנו נקטעה על ידי שלושה צידים לכיוונו את קשתותינם אל ריי וגוון. הפעם, הם נתקלו בשני מבטים דומים הרבה יותר.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(שני דברים, יקירי! ההוראות של אדוארד יקירנו באות קודם!)
האדמה נקרעת, ובולעת אותך ואת החיה התאומה שבידיך. תרתי משמע.
אתה נוחת על האדמה בקול נפץ ומוודא שהחיה התאומה שלך לא נפגעה עוד יותר.
קול צפצוף נשמע, ואז הופיע מולך אדם לבוש שחורים, והוא אומר לך את הדברים הבאים, ומצביע על העמוד למולו:
"צר לי לבשר לך שהשלשלאות שפגעו בחיות היו מורעלות, אדוארד. בעמוד תוכל למצוא את הנוגדן.
אבל, אם תפתח את המכסה מעל העמוד, הכשף ששומר את תקרת החדר למעלה ייסדק, ולמרות שיש הרבה מאוד סיכויים שאייר, אשמי, ודיימן ישרדו, אין הרבה סיכויים שהם יצאו משם בחיים יחד עם החיות התאומות שהם נלחמים בים מפלצות, למעשה, יש שם מספר קרוב למאות אלפים של מפלצות."
הוא לוקח את ידך ומשחרר אותך מהאזיק, מלוא כוחך חוזר אליך.
ואז הוא נעלם ומשאיר אותך עם ההתלבטות - האם לקחת את הנוגדן כעת, או לחכות לשלושה ולהסתכן במוות של החיה שלך?

(שרק לפרוטוקול, אתה לא ממש מודע לזה שהיא החיה שלך, אז נשמח מאוד לשמוע שיחה בינה לבינך. וד"א, גם החיות דיי מחוקות ומבולבלות ולא יודעות הרבה, אל תנסה לסחוט מהן מידע)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(ובנוגע לאחרים - מצאתם את הגוף שלכם? זה שבו נמצאות החיות התאומות שלכם?
אם כן - יופי.
אז אתם צריכים לפגוש נזיר שיסביר לכם מה קורה ולמה, אבל רק אחרי שאתם תראו לו שהכוונות שלכם טהורות (אהמדארהאהמטליריןאהמ), אני אשחק את הנזיר, תודיעו לי ברגע שאתם מוצאים אותו.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
המשך לתגובה הקודמת - מי שלא מצא את הגוף האנושי שלו לא יכול לבוא אלי בתלונות כי זאת הייתה מטרת הפרק לפני הכל!)
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
בסופו של דבר, מצאתי את הגוף שלי.
"שלום לאיון." נהמתי. אוי, זה לא נשמע נעים במיוחד.
הוא הנהן לשלום
"לאן עכשיו?"
הוא הצביע לכיוון מסויים.
"איך אתה יודע?"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מצאתי את הדופק, וכעבור רגע קל הנשמה נשאבה לידי.
המפלצת נראתה מוזר, כאילו כל רגע שהנשמה שלה מתפתלת בידי זה אומר שהיא מוכנה לעשות הכל.
רעיון הבזיק בראשי, ורוקנתי את ראשי ממחשבות חוץ מאחת 'תעיפי אותי לעבר הנץ, תעיפי אותי אל הנץ'.
מוזר. אבל עבד.
היא עיקלה את הזרועות שלה ותפסה בי בעדינות, ואז העיפה אותי לעבר הנץ.
זה היה פתאומי מידי בשבילי, ונחתתי למרגלותיו של הנץ שאני יורקת חלקי אדמה מפי.
השלשלאות היו מהודקות סביבו, נשכתי את שפתי בכעס.
בקלות קרעתי את השלשלאות וחלקי ברזל נחתו על הרצפה.
החזקתי את הנץ התשוש בידי.
(כי אני יודעת מה ההוראות, די מיותר שאני אכתוב אותן לעצמי, בלה בלה, אזיקיםפ, עמוד, נהנהנהנהנה)
אדוארד עמד מולי ולשנינו הייתה את אותה ההחלטה. לא היה אכפת לי מאשמי.
אבל דיימן! מה עם דיימן?!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אוה. לא אתם לא" אמרתי בזעם והצלפתי לעברם עם מים.
בתנועה אינסטנקיטיבית - שמאוד התגעגעתי עליה - זינקתי על אחד הציידים בסכין שלופה ולפני שזז נעצתי אותה בליבו.
גוון ורי קרעו לגזרים את השני, הבטתי בהם בהתפעלות. פעם הבאה שאני מבקרת בגוף של גווינגבר - אני מנסה את זה.
"נו דארה? הוא איים על ריי" רטנתי לעברה כשהחזקתי את הצייד במקום בעזרת מים.
The dark dragon לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(מה אני אמור לעשות אחרי שמצאתי את הגוף שלי?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אתה אמור לקרוא!)
"רק רגע..." אמרתי לה בזעף. חיטטתי בנדן הפיגיון שלי, הוא היה מלא שערות.
צווחה חדה קרעה את היער. כשהסתכלתי, הצייד לא היה שם.
"יופי, טלרין! את יכולה לתת לי הזדמנות מתישהו!"
"את פשוט איטית בשבילי."
"לך אין נדן מלא שערות שמנוניות!" נעצתי מבט מאשים בריי. הוא גיחך והעביר לי במחשבתו תמונה של גבר יושב בגבו אל ההגבעה שלנו, מעבר לאגם שבקושי ראיתי. משהו אמר לי שאם אמצע אותו אני אקבל תשובות בקשר לדברים המוזרים שקורים עכשיו.
"את שמת לב שבחודש האחרון קרו יותר מידי דברים מוזרים?" שאלתי את טלרין.
היא גלגלה עיניים. "אה, כן?"
"את רוצה לדעת למה?" הצבעתי בסנטרי אל עבר האגם.
"תשאלי את גוויניבר. אני מציעה שנתקדם."
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הבנות התאחדו עם החיות התאומות שלהן. גיחכתי. כמה מרגש.
המראתי בחיפוש אחר אוגיון. אולי הוא נשאר בצוקים...
אבל שניה אחר כך, דמות לבושה אפור המריאה לשמיי משמאלי. חייכתי חיוך ציפורי, נחתתי על כתפו של אוגיון.
פני השלד שלו נמתחו לחיוך. קולו הצרוד המהם בראשי "צריך למצוא את הנזיר. האנשים בסביבה הזאת חוו דברים מאוד יוצאי דופן, וכדאי שתתעדכן..."
שדה הראייה שלי הוצף באור, ואז גליתי שאני מרחף על גל רוח ולא בעזרת כנפיים. מאושר למחשבה שאני אוכל לקחת נשמת אדם בקרוב, דאיתי לקרקע. הסתרתי את עצמי בערפל כשהבנות באו בריצה אל גבעה שעליה ישב אדום שפוף.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני מרטין, כשף מים וגנב נשמות" אמרתי וחייכתי, אני מקווה שזה לא נראה
כמו חשיפת שיניים.
"אני ג'ורג', כשף אש וגנב נשמות" הוא אמר.
עצמתי עיניים, איפה הכי מתאים למקסין להסתובב?..
מקום מבודד, ומה האזור הכי מבודד פה? הצוקים!
"אני יודע איפה אני, כלומר החיה התאומה שלי נמצאת! בצוקים!"
אמרתי והתחלתי לרוץ. אחרי חצי שעה הגעתי אל הצוקים,
הסתכלתי אחורה, אופס.. שכחתי את ג'ורג'. צחקתי.
הרגשתי משיכה מוזרה אל הצוק הגבוה. רצתי אליו במהירות.
אני מרגיש את מקסין! היא קרובה!
הסתכלתי קדימה, היא עמדה בקצה הצוק והסתכלה על האופק.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"גוון?" שאלתי כשהיא זקפה את האוזניים ורחרחה את האוויר.
"יש כאן מישהו, מאחורי הסלעים שמשמאלך" היא ענתה.
"שניה אחת דארה" סימנתי לה וירדתי בריצה מהגבעה.
הקפתי אותה בידיעה שמי שהיה מאחורי הסלעים לא יכול לראות אותי ואז החלקתי למעלה עם מים.
"אה" אמרתי בהפתעה למראה הנער שנראה מבוגר ממני והציפור המוכרת "אתה האחד מליד העיר, לא? יש לך ציפור מוזרה" רטנתי ואז הרמתי את הקול לצעקה "דארה! תראי מה מצאתי!"
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
שמעתי קול צועק "דארה", מקסין הסתובבה בחדות אחורה,
כשהיא ראתה אותי היא החלה ללכת הליכה איטית ומעט מגושמת
לכיווני, "אני יחסל אותך אחרי שנחזור לעצמנו!" היא נהמה.
"את חושבת שלי קל ללכת על ארבע?" שאלתי וגיחכתי.
"תקשיב, זה לא הזמן לזה, אנחנו צריכים לחזור לגופים שלנו,
את זה אנחנו יכולים לעשות רק עם עזרת הנזיר,
שנינו שונאים שעוזרים לנו, אבל את הבעיה הזאת לא נפתור בעצמנו"
היא אמרה.
"ו.. רק שתדע, מאחורי הסלע הגדול נמצאים שולשה בני אדם ושלושה חיות"
הסתובבתי במהירות אחורה. טיפסתי על הסלע בקלות.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
קול מוכר ומעצבן צמרר אותי. לא הסתובבתי אחורה, הרי אני לא אראה כלום. צעדי הפומה היו שקטים, אבל למה לטרוח ללכת בשקט אם אתה מדבר?
"מרטין, אני אהרוג אותך אם תפריע עכשיו." רטנתי. אני מניחה שהסיכוי שלי נשאר אותו דבר אם לא גדל בעינין ניצחון בקרב. נגד...גורילה. ופומה.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"להפריע לך? לא נראה לי.. שנינו יודעים שאת מחסלת אותי בכמה שניות"
אמרתי וחשפתי שיניים. "רק רציתי לשאול אם.. אני יכול לבוא איתכם אל הנזיר?
אני מבטיח שאני אהיה בשקט, לא תרגישו אותי!" אמרתי, מקסין גיחכה מהצד,
היא בטח נהנית לראות אותי משפיל את עצמי.
לבד אני לא יגיע אל הנזיר, אני חייב הגנה..
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
התחלתי למלמל משהו, אבל בעיקר בהיתי בו. טלרין נראתה כמו צפרדע, בפה ועיניים פעורות. השפלה כזאת לא התקרבה אפילו למה שעשיתי בשביל לורן.
כמה פעמים שאלתי את עצמי למה מרטין הוא גנב נשמות כל כך מוזר. אולי כי התרגלתי אל אחת מגנבות הנשמות הכי קיצוניות שיש, אבל עכשיו הבנתי שמרטין אולי פשוט...אנושי. אולי הוא...נחמד?
גנבי נשמות הם אכזריים. פסיכים. כמוני. כמו טלרין.
מסתבר שלא.
ניערתי את ראשי. "אתה מבקש רשות להצטרף?"
הוא הנהן באדישות. הבטתי בטלרין. היא בהתה. אז ההחלטה היא שלי...
"זה לא משנה לנו." אמרתי לבסוף. "אנחנו רוצים שהנזיר הזה יתחיל לדבר. אתה יכול להצטרף לשיחה, אם אתה רוצה." הפניתי את גבי אליו במבוכה.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"זה הנזיר?!" שאלתי בהפתעה, חשבתי שהוא ממש רחוק כשמקסין
אמרה שאני צריך למצוא אותו, אז.. השפלתי את עצמי לחינם?
או שאולי... עמוק בפנים... אני פשוט רוצה להיות ליד דארה?
אין סיכוי! מיהרתי לסלק את המחשבות.
"מה חשבת דביל?" שאלה טלרין.
"מה יש לו?" שאלתי, הוא בחן אותנו במבט אטום.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(רגע, מישהו במקרה חזר לגוף האנושי שלו? O.ם)

בחנתי את הנוכחים מולי, היה אפשר לראות בקלות את ההילה השחורה שהסתלסלה סביב הנערה, דארה.
"את דארה, ואתה מרטין," מלמלתי לעצמי והבטתי במי הנהר.
למרות שגם בחושך היה אפשר לראות השתקפות, לא אני הייתי שם. הבבואה של טלירין, בת בריתה של דארה, השתקפה במים.

(איזה כיף זה לשחק דמות יודעת הכל D: )
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אופס, המשך לתגובה הקודמת)

בחנתי את טלירין הייטב בבואה שלה וגם בצורה הגשמית, חשבתי שדרך הבבואה אפשר לראות הילות מזוהמות, כמו שראיתי... ואמנם, טעיתי. לטלירין אין הילה מזוהמת.
מפתיע.
לקחתי את ידה ובתנועה קלה של מחיקה, אפילו מבלי לגעת בפני המים, מחקתי את טלירין משם, במקום זה הופיעו פניו של מרטין.
ההילה שלו... הממ, הייתה דבר מאוד מסובך ובלתי קריא. בעיקר רע, קמצוץ טוב.
באותה התנועה מחקתי את פניו של מרטין והסתובבתי אליהם. האמת שבתור חיות היה שינוי מרענן למדי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אנג'ל, אני וטלרין בגוף האנושי!)
הבטתי בנזיר בריכוז.
"אז...שלום. אמ..." הבטתי בשאלה על ריי. מה אני אמורה לעשות?
החזרתי את מבטי אל הנזיר.
"אתה אולי יודע מה...קורה כאן?"
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(גם אני לא בגוף האנושי)

הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(רק פולו לא בגוף האנושי. אני וטלרין כן. פולו, אם אתה םע החיה שלך, אתה רק צריך לגעת בה כדי לחזור לצורה אנושית.)
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני בהלם! חחח, )
נגעתי במקסין, הרגשתי גל של רגשות,
עצמתי עיניים וכשפקחתי אותן הרגשתי סחרור
קל, אני בגוף שלי! והיא לא פצעה אותו בכלל!
יצרתי כדור מים באוויר, הצלחתי!
הרגשתי הקלה, סוף סוף!
אבל יש לי עוד משימה, להבין מה קורה כאן.

אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אוקי, עכשיו אני כועסת, אני אמרתי שאם תגעו בחיות אתם יכולים חלזור לגוף האנושי שלכם?! אמרתי שתמצאו את החיות, לא אמרתי שתחזרו לגוף האנושי שלכם!!
אוה, עכשיו תסבלו יותר ממה שתכננתי לכם)

שלושתם נצבו מולי בגופים אנושיים, החיות בגופים שלהן, והם לא הבינו שום דבר ממה שקרה הלילה, לא בעייה בשבילי. אבל עדיף ללמד אותם בדרך הקשה.
"שוטים." מלמלתי מספיק חזק כדי שהם ישמעו. "אז נגעתם בחיות שלכם, גאונים, אני מעריך שעכשיו יש כמה דקות עד שהרעל יחלחל."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(והכלללללל, בעיקר הרעל, בזכות הגאון שהמציא את השיטה של החלפת הגופים. אולי אפעם אני אקח רעיון מחתול ועכבר ואדאג שרק אחד מכם יצא חיי...)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אני מאוד רוצה להסביר לך כמה זה אידיוטי. חוץ מזה שלא היתה לנו שום דבר לדעת ש"זאת לא הדרך הנכונה" כי לא הסברת על זה כלום, אני לא אתלונן יותר. אבל חוק ראשון בD&D, השה"מ מחליט על הכל. שיהיה, לדעתי היתה לי דמות מצויינת.)

בהיתי בו.
עשר דקות לחיות? טוב נו. צנחתי על הדשא הרך.
רעל? על מה הוא מדבר? ההיפוך הזה של החלפת הגוף היה כדי להרוג אותנו?
כעס הציף אותי. למה שהוא יחליט מי מת ומי לא?
נאנחתי. עצמתי עיניים. אין כבר מה לעשות, נכון?
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אחרי שהטלבתי כמה דקות פתאום אייר עמדה לפני.
"גם את ראית את האיש ההוא?" שאלתי אותה בקול חלש.
"כן." היא השיבה.
אייר התקרבה לקחת את הנוגדן.
"מה את עושה?!" שאלתי אותה בתקיפות.
POLLO לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני בטוח שיש נוגדן!"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(החליטו להוציא אותי מרושעת, איה, ליאו.

אח, אין לי ממש כוונה להרוג אף דמות, זה היה בצחוק*~*
אבל שיהיה, אם לוחמת רוצה לחסל את הדמות שלה אין לה התנגדות, יש נוגדן)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני שונאת שאנג'ל נכנסת לדמות. במיוחד אם הדמות היא נזיר. אולי תיהי ברורה, יקירה?)
ליילק לפני 13 שנים
(אנג'ל, אני לא מבינה מה קורה כאן.)

שחררתי את האיל המסכן.
הלוחמת לפני 13 שנים
(לפי הוראות אנג'ל, תגובה.)
קמתי. משהו קשה לחץ על צד גופי. הכנסתי את ידי לתוך כיס המעיל המרופט שלי ושלפתי תליון כסף חרוט, שנראה מעט דומה לתליון הנשמות של טלרין. התנשמתי בכבדות, יכול להיות שהוא מכיל נשמה?
פתחתי אותו בכוח, הוא היה סגור היטב. הצירים העדינים נשברו.
בתוכו היה בקבוקון קטנטן מלא נוזל שקוף. הבטתי בשאלה בנזיר.
"יש נוגדן." הוא אמר. אז זה אומר שהנוזל הוא רעל או נוגדן?
הבטתי בריי. הוא הביט בי בחרדה. לחצתי את כפתו ושתיתי בלגימה אחת את תכולתו. רעד חזק עבר בכל גופי, שהוצף בקור צורב.
כשפתחתי את עיניי לראות אם אני חייה, גיליתי שאני שוב בגופו של ריי.
"ט-טלרין?" שאלתי בקול רועד, כי ראייתי היתה מטושטשת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
עצרתי את שרשרת הקללות כדי לענות לקול של דארה, שהגיע מ.. ריי?
"מה? ולמה את פנתר, שוב?"
"תחפשי בקבוקון עם נוגדן בבגדים שלך" היא אמרה.
הכנסתי יד לכיס, ברור, הרי זה מן הסתם יהיה שם.
"זה לא רעל?" שאלתי אותה בדאגה
"אני נראית לך מתה?" היא ענתה בעוקצנות.
"את נראית לי חיה, פנתר" מלמלתי ושתיתי את הנוזל.
כשפקחתי את העיניים, גיליתי שאני שוב מלאת פרווה.
"גוון, חכי חכי" רטנתי בכעס לגוף שלי.
הלוחמת לפני 13 שנים
נשמתי בהקלה.
עכשיו רק צריך לשכנע את הנזיר האידיוט הזה לדבר איתנו.
"תגיד לי מה לעזעזאל קורה כאן, בבקשה?" שאלתי בכעס.
(אנג'ל, בשל שינויי העלילה הצולעים מעט, נתעלם מהחלק עם הרעל ונזרום? תעני לי...)
לאקי לפני 13 שנים
(לופי פרש)

"אנחנו יודעות לזהות גנב כשאנחנו רואות אותו." ושיסעה את גרונו. הסתכלתי עליה המומה עד שהיא שאלה "מה את רוצה?"
"איך ידעת?" שאלתי בתשובה.
POLLO לפני 13 שנים
חיטטתי בכיסי, מצאתי את הבקבוקון הקטן,
הסתכלתי עליו בחשש ושתיתי.
נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את עיניי, אני
שוב מקסין. "לא!!"
אנג'ל לפני 13 שנים
אוה, היא ממש כועסת.
מעולה.
"לא. כי אני לא בטוח בו בעצמי." מלמלתי. "בזריחה את צריכה להתחלף בגופים עם החיה שלך אחרת תישארי בגוף שלך לנצח. נקודה."
היה כיף להשתמש בכישורים שלי כדי להיעלם. טלירין ודארה נתקעו עם מבטים מבוהלים להחריד על הפרצוף. חה!
לפעמים אני ממש אוהב להבהיל אנשים.
הלוחמת לפני 13 שנים
"את...את ראית את זה?" מלמלתי לטלרין.
היא הנהנה בהלם מוחלט. "איך הוא נעלם פתאום...לא ידעתי שיש כשפים כאלה-"
"לא, התכוונתי לפרצוף שלו!" אמרתי בקול חנוק.
"אני בחיים לא אתן את הגורל שלי בידי בחור כל כך מתנשא!" התמתחתי שוב. הבטתי בריי, שחזר לגופי.
"מה עכשיו?!" שאלתי בכעס. הוא הביט בי בזעף והראה לי את תמונתו של התליון, והבקבוקון.
"אני חסינה לרעל?" אמרתי בבלבול. הוא הינהן. מוזר, קל לי יותר להבין את התיקשורת האילמת שלי ושל ריי עכשיו. "אני חושבת שאפשר שוב לגעת בחיות שלנו." אמרתי, אבל לא עשיתי את זה.
טלרין הביטה בי בחשש, בעוד השמש מבצבצת כבר מול צמרו תהעצים.
"וצריך להחליט, עכשיו, כי תוך שעתיים לכל היותר יגיע הבוקר."
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(אם השמש מבצבצת מעל צמרות העצים זה אומר שהזריחה כבר כמעט בסיום, את יודעת.)
"החבר שלנו אמר שבזריחה אנחנו מתחלפים. אז נתחלף, אלא אם כן את רוצה להישאר בגוף של ריי"
משכתי בכתפי ונעמדתי על ארבע רגליים ליד גוון, ליד הגוף שלי.
"לי אין שום רצון להישאר יצור עם זנב" גוון בעטה בי קלות.
"ולי אין שום רצון להישאר יצור קריח" היא ענתה בעוקצנות.
"השער שעל הראש מספיק!" מחיתי
"לא קר לך?!"
"עזבי, אני רוצה להתחלף" חיככתי את ראשי בידה.
הלוחמת לפני 13 שנים
(לא, כמו שכתבתי בדיוק, השמש מול העצים, ולא מעליהם.)
הבטתי בטלרין בדאגה, ולבסוף נגחתי בריי המבוהל.
צחקקתי בעודי משתנה לצורתי האמיתית.
"יש לי בחילה," נשנקתי. "הקיבה שלי התכווצה והתרחבה יותר מידי פעמים." דחף בלתי מוסבר אמר לי לרוץ.
רצתי. רצתי אחורה בפתאומיות, חלפתי על פניי העצים ונעצרתי רק כעבור דקות ספורות.
ליד הפתח למבוך.
משהו השתנה שם.
כשטלרין הגיעה היא בעטה ברגלי בכוח. "למה את חושבת שאני ארדוף אחרייך רק כי את מתחילה לרוץ כמו מטומטמת!?"
הצבעתי על האיזור. "את לא רואה שמשהו שונה כאן?"
(אנג'ל, מבקשת אישור לראות את הדלת. לא ניכנס.)
POLLO לפני 13 שנים
רצתי אחרי טלרין, הגענו אל המקום
בו פגשתי אותן בפעם הראשונה.
"מה שונה בדיוק במקום הזה?" שאלתי.
הלוחמת לפני 13 שנים
כמעט שחכתי ממרטין.
"לא היית כאן כשזה קרה. אבל האנשים במקום הזה נלקחו אל מבוך, וכשיצאנו משם חלק ממנו היו חסרים. אני מרגישה שמשהו פשוט השתנה...אני מרגישה את הנוחכות שלהם." אמרתי בהרהור, ונגעתי באבן הלחה מטל.
בעוד כשעתיים יעלה הבוקר, וזה יהיה כבר שבוע שדיימן וכולם נעדרים. התחלתי...לדאוג.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
בדמותי האנושית הבטתי על החבורה שליד הסלע.
הם דיברו על אנשים שנעלמו, מבוך.
כל הדברים המוזרים שקוראים במקום הזה נראים לי טבעיים. והתחלה חדשה ומבטיחה שתחזק תא כוחותיי פי מיליון.
לא מצאתי בני אדם כשעברתי בעיר. הם כולם נשרפו.
אז הגיע הזמן לומר שלום.
התרכזתי באוויר הלילה הקריר, ההרכב שלו היה רווי חמצן. זה יהיה קשה... הקפתי את בת האדם-שהיתה יפיפיה בתור בת אדם- בבועה חסרת חמצן, והמראתי במהירות לפני שמישהו ישים לב.
הלוחמת לפני 13 שנים
"זה כל כך מוזר...אני מפחדת מה יקרה אחר כך." אמרתי.
לקחתי נשימה עמוקה, והשתעלתי.
האוויר סירב לחזור לריאותיי. ראשי החל לכאוב במהרה.
עיני החשיכו.
"מה קורה כאן?" התנשפתי. טלרין ומרטין הסתובבו אלי.
קרסתי על האדמה וניסיתי לנשום שוב, ללא הצלחה. במבט חטוף לעבר בשיחים, הצלחתי לראות צללית נעלמת, והצבעתי לשם. ריאותיי נמחצו ושקעתי באפלה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"דארה?" שאלתי בבהלה כשהיא צנחה לאדמה.
היא ניסתה לדבר, זה נראה כאילו היא לא הצליחה לנשום.
ניסיתי לגרור אותה הצידה, כשקירבתי את ראשי אליה לא הצלחתי לנשום גם.
"אני. שונאת. כשפי אוויר" סיננתי כשהבנתי מה קרה.
הבחנתי בדמות מרחוק, שנראתה כבר כמעט כמו ציפור.
כמעט.
ומי יכול לעוף חוץ מכשפי אוויר?
טוב, לא לעלות לאוויר, הכשף יפיל אותי משם בשניה.
יש מצב שזה הולך להיות כיף.
הנפתי יד, גל ענק של מים התרומם מהעצים והותיר אותם חומים ומתים, ישר לעבר הכשף.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
כשפית המים הגיבה במהירות שלא ציפיתי לה. העץ שמתחתיי ירה סילון קיטור לעברי, והוא ספג אותי במים. נחתתי על הצמרת רק לרגע קל, אבל זה היה מספיק בשביל הכשפית. רק שלא תזהה את הדימיון בליני לבין הבז שלי, העיניים הצהובות, ו...אוי, חרא. דרו עמד לי על הכתף.הייתי חייב לדעת מה גורם לנערה הזאת להסתובב עם הכשפית, ומה קורה באיזור זה. אני לא אוותר לה, ואיזו דרך טובה יותר לגלות מידע מלשאול את המוקמיים?

אֵרִיַה לפני 13 שנים
"היי, מוח ציפור!" צעקתי לעבר כשף האוויר כשזיהיתי את הציפור. "תחזור לכאן חתיכת פחדן!"
העפתי מבט מהיר לעבר דארה.
מרטין עמד לידה, אובד עצות.
נשאר לה דקה בערך, וכדאי לכשף הזה להוריד את מה שזה לא יהיה ממנה.
עיני זאב לפני 13 שנים
"איך ידעתי מה?" שאלתי.
"איך ידעת לזהות שהוא גנב נשמות?" הסבירה
"אממ.. אני לא בדיוק יודעת, אבל זו מין תכונה שהייתה לטומראד כששאלתי הוא ענה שזה משהו בפנים שלהם..." סיימתי במלמול
מגי לא ענתה רק עופפה לה מלמעלה להתקדם מגניבה אלי מדי פעם מבטים מוזרים.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
אוף, אני שונא שהתוכניות שלי לא יוצאות כמו שצריך.
נצטרך לטפל בכשפית המים, אבל האופי שלי לא ממש בעד קרבות פנים מול פנים. ובייחוד מול כשפית חזקה.
נאנחתי וירדתי למטה.
"מה הסיפור שלך?" זעמה עלי. היא ירתה עליי עוד סילון קיטור רותח אבל הפעם הצלחתי להתחמק.
"אני משועמם," הודיתי בנימה מעט מתנצלת. בת האדם ריחפה לעברי, נגררת על האדמה.
הרמתי גבה. "אגב, איך קוראים לה?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"דארה" רטנתי "אתה מתכוון לתת לה לנשום בזמן הקרוב?"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
"בסדר," אמרתי באדישות.
הבטתי בדארה בריכוז, והבועה התפוצצה והטיחה את הכשפית ואת הבחור השני בעץ הקרוב.
דארה ריחפה מחוסרת הכרה לכיווני.
כדי להרים אותה באוויר אני אצטרך לנצל הרבה אנרגיה.
התמקדתי ברוח שנשבה והתרוממתי לאט לאט, מנצל את חולשתם הרגעית של האחרים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
נחבטתי בעץ בכוח ונפלתי על האדמה.
"אח" נאנקתי וזינקתי על רגלי.
מוח-ציפור ודארה התחילו להתרחק, עיוויתי את הפנים.
אני שונאת להשתמש בכשפות מים כדי לשלוט בגוף של אנשים.
זה נותן לי ייתרון, וגם אני עלולה להרוג אותם בלי קרב, מה שבכלל לא כיף.
אבל אין לי בררה.
"אוקי, תתפוס את דארה" פקדתי על מרטין והנפתי את ידי באוויר.
לקח לי כמה שניות להתרכז במים שהיו בגוף של הכשף, ואז גרמתי לו לנחות.
"מהתחלה, מי אתה?" שאלתי בעודי מחזיקה אותו במקומו בעזרת המים.
דארה התחילה להתעורר, נשפתי בהקלה.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
התוכנית שלי ממש משתבשת.
לא העליתי בדעתי שהכשפית הנודניקית כל כך חזקה, לא בצורה שהיא יכולה לשלוט במים שבגוף שלי.
דארה התרחקה ממני. ידעתי שהסיבה הבערך יחידה שאני לא מצליח להעיף את כולם לעזעזאל, היא בגלל שלא ניזונתי מנשמת אדם יותר משנה.
אבל אני עושה את זה טוב.
טוב מאוד.
"נו?" גערה בי הכשפית והרגשתי את שליטתה בגופי.
"נץ!" אמרתי בכאב. "תעיפי את המים המזוהמים שלך מהגוף שלי, ועכשיו. הסיבה היחידה שאני לא הורג אותך זה שאת גנבת נשמות," ואולי תוכלי לעזור לי. זה לפחות מה שהיא חושבת...
הלוחמת לפני 13 שנים
השתעלתי בקול רם. "תהרגי אותו!" שאגתי. הערפל בראשי התפזר מעטף היה ניתן לראות את הבעת המצוקה הקלה של נץ.
הוא צריך למות.
"לא, תני לי," הייתי די בטוחה שאני מדברת לעצמי, אבל זה לא מנע ממני לקום ולהפיל את הכשף על האדמה. השתנקתי והנפתי את הפיגיון שלי. נץ יצא מהשפעת הכישוף של טלרין מרוב בהלה, והתגלגל עד שהכישוף כבל אותו שוב.
"טלרין!" אמרתי כמו ילדה שמתלוננת שלקחו לה את הבובה. "אני רוצה להרוג אותו!" נפלתי שוב, מושפלת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"זוג ילדים קטנים" סיננתי בלחישה שהקפדתי שכולם ישמעו "טוב, מוח ציפור, המים המזוהמים האלה הם מה שזורם לך בגוף, ואני יכולה להרוג אותך בתנועת יד, אז מה דעתך להפסיק לעצבן אותנו כדי שאני לא אתפתה?. ודארה, את אמורה לדעת שזה לא הוגן, תרדפי אחריו... רגע, למה אתה חלש כל כך, בכל אופן?" סוף סוף עצרתי לנשום.
הלוחמת לפני 13 שנים
קוותה כותב:
"זה בגלל שהייתי מבודד במשך שנה שלמה בצוקים השחורים, והנשמות היחידות שחיזקו את הכוח שלי היו נשמות של תנים וציפורים."
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"בקיצור, היית טמבל שלא יצא לעיר להרוג אנשים" ציינתי "אז, רק שיהיה ברור. אם תנסה אפילו לקחת לדארה את הנשמה, אני נשבעת לך שאתה מת" חייכתי
הלוחמת לפני 13 שנים
קוותה כותב, כי המחשב שלו מפגר:
"העיר נטושה כאן. שמעתי שזה איזור עשיר, אבל לא מצאתי נפש חיה. ורציתי לדעת כמה דברים על הזוג המוזר שלכם, ועל ההוא שנגרר מאחור..." אמרתי בקול חלק, מנסה ללבות את זעמו של הבחור.
"עכשיו תשחררי אותי. כדאי לך מאוד, כי כשיהיו לי נשמות אני אשמיד אתכם. וכדאי לך לשמור את בת האדם שלך טוב יותר," אמרתי בחיוך.

אני:
מה הוא חושב לעצמו?!
המחזוריות הזאת כבר עולה לי על העצבים. אין עוד בני אדם באיזור? ליליאן בטוח היתה שמחה לניסיון הרג שלה.
שתקתי. נשמתי עמוק וכוחותיי חזרו לאיטם.
אני אתן לו רק הזדמנות אחת. אם הוא לא מסתלק, אני אתלוש את המוח שלו מהראש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
הבטתי בו לכמה שניות בהלם ואז פרצתי בצחוק "קודם כל, אם היה לך משהו על העיר הזו, לא היית מנסה לקחת נשמה של בת אדם כשיש איתה שני כשפים. ועד שתשיג את הנשמות האלה אני יכולה להרוג אותך מאה פעמים" עיקמתי את זרועו לאחור, תנועה אחת והיד שלו נשברת "אם אני משחררת אותך, אתה הולך מפה ולא חוזר." הדגשתי
POLLO לפני 13 שנים
עמדתי בצד ושתקתי.
שוב פעם טלרין ודארה
מכניסות אותנו לצרות,
אי אפשר לדעת ממה לצפות מכשפי אוויר.
שיהרגו אותו וזהו!
כול כך הרבה זמן לא השתמשתי בכשפות מים,
הן לא יודעות מה אני מסתיר בתוכי,
כול כך הרבה עוצמה, וסבל...
"די!" צעקתי.
שלושת המבטים הופנו אליי,
הנפתי את ידי בחוזקה, נץ הועף ונתקע
בעץ.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"אידיוט!" צעקתי והעפתי את מרטין על עץ אחר "בחייך, כשיוצא לי להנות, אולי תואיל להתנהג לפחות קצת כמו גנב נשמות?!"
החזרתי לידי שוב את השליטה במוח ציפור והנפתי יד להזהיר את מרטין "תעשה את זה שוב, ואני הורגת אותך על המקום"
הלוחמת לפני 13 שנים
המחשבות החיוביות שלי כלפי מרטין נעלמו כליל.
שוב אני בטוחה שהוא פשוט לא מצא את מקומו בעולם הזה. למה, הוא, קורא, לעצמו, גנב, נשמות, לעזעזאל!?
נשמתי עמוק. הגרון שלי עדיין היה מעוך.
ניסיתי לקום שוב, הפעם הצלחתי. נשענתי על העץ, מרטין כמובן ממש לא עזר לי.
"כן, כשף אידיוט." אמרתי והבטתי בפני השלד שלו. "לא הספיק לך הפעם הקודמת? כשמרטת יאת הנוצות שלך? למה אתה הולך על מטרות בלתי מושגות?" רציתי לירוק עליו, או להרוג אותו, אבל לצערי היה לי היתרון, ואני אקשיב לטלרין בנושא הכבוד.
"מה עכשיו?" מלמלתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"עכשיו נעיף את מוח ציפור לכל הרוחות ונלך לחפש את דיימן?" הצעתי
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
בתיאום עם לוחמת, שהסכימה ברוב טובה ולאחר שעות של שכנועים שאני אחטוף אותה. אני חייב לעשות משהו מאוד מעצבן בתור תמורה, אבל אני אתמודד. נא לא להפריע עד התגובה הבאה שלי.

"אני לא חושב." אמרתי והכעס הציף אותי.
"אני צריך נשמה. אני מצטער מאוד," אמרתי לדארה. "ואני צריך מידע."
ניסיתי לסדר את המחשבות שלי. אני שונא לא להיות צלול.
דרו צלל בדיוק מוחלט ושרט את פניה של הכשפית. היא צייצה בבהלה, ונרתעה אחורה. המים באגם יצרו מערבולת גדולה שסחפה פנימה את הנער ההמום ואת הכשפית. שבקושי התנגדו מרוב הלם. אבל משום מה, הבעיה הגדולה היתה דארה.
היא הזדקפה במהירות והטיחה אותי באדמה שנית. היא הניפה את הפיגיון שלה, שהיה כורת לי את הראש אלמלא הייתי מהיר כל כך. פרץ רוח חנק אותה והיא עצרה לנשום, אבל אני כבר הספקתי להצמיד את הבלייד שלי לצווארה.
"אל תזוזי ואני לא אכרות לך את הראש."
הלוחמת לפני 13 שנים
(אני שונאת אותך. אני ש ו נ א ת אותך. אני אהרוג אותך בעינויי נבוט. וחסר לך שאתה לא עושה את מה שאמרתי.)

בתגובה בעטתי לו בברך. הוא זז אחורה לצערי, והלהב שרט לי את הצוואר.
טלרין ומרטין הגיחו המומים מהבריכה. טלרין, קרת רוח כתמיד, נכנסה מיד לפעולה והתחילה לשלוט בזרם המים, אבל הכישוף של נץ הפריע לה. המים התנפצו למרטין על הפרצוץ.
"פשוט אל תזוזי, זה יהיה מהיר יותר. אני לא אהרוג אותך ישר, רק אחרי כמה שאל-" נאבקתי בכל כוחי, אבל הוא הידק את לחץ הלהב על צווארי.
"אני מעוהל בשליקת צוואר," הזהיר אותי.
נהמתי בזעם, הנפתי את הפיגיון שלי אחורה.
הבז המטומטם שלו שעט עליי ותפס את הפיגיון היישר מכף ידי.
"תמות, גנב נשמות אידיוט." אמרתי כשקלטתי שבזמן שהתעסקתי עם הבז, המראנו כמה מטרים באוויר.
"אל תרדפו אחריי," קראתי בייאוש.
"הוא לא שווה את זה. אני אחזור."
לא הייתי עד כדי כך מטומטמת כדי להיאבק עשרה מטרים מהקרקע.
אני אחסל אותו כשאני אהיה על האדמה. וכשהוא לא משתמש בטריקים המלוכלכים שלו.
אני שונאת אותו.
וגם את לורן.
אני שונאת את העולם.
העולם חרא.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(חה חה!
וואו, אני מקווה שמה שקוותה חייב לעשות בתמורה שווה את זה, אבל העיקר שאני מקבלת סרט קומדיה בחינם... ^^ לוחמת... תנחומי, נתראה כשתחזרי! XD)
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
(את יכולה להגיב, אריה. ~.~)
דארה הפסיקה להתנגד כשעלינו גבוה יותר.
הקלה שתפה אותי. ממש פחדתי ממה שיקרה אם אשאר על האדמה עוד שניה.
חבלים בלתי נראים כבלו אותה על משב הרוח שעליו רכבתי, כך שכל מה שהיא היתה יכולה לעשות זה להזיז קצת את הידיים.
"לא כדאי לך לנחות. אני אהרוג אותך כשתיגע באדמה." רשפה בעיניים מוצפות אש.
"אני אקח את הסיכון." אמרתי בקלילות. היער התחיל להיעלם מאחורינו, ודארה התחילה להתפתל.
"לאן אתה הולך?" צרחה. משכתי בכתפיי. יש שם הרים לא מיושבים, הם יהיו מקום נהדר לחקירות.
כעבור דקות נוספות שמטתי את דארה על מדף סלע מושלג.
"קר כאן...." מלמלתי. לא הייתי באיזור קר הרבה זמן. תלשתי את המעיל מעל דארה ולבשתי אותו.
"ככה יותר טוב..." אמרתי. דארה נעצה בי מבט לוהט.
"אז, תעני לי קודם על כמה שאלות, והמוות שלך יתאחר, כנראה."
היא שתקה.
"למה את מסתובבת עם גנבת נשמות חזקה? מי הבחור הזה שנגרר אחריכן? ומי את לעזעזאל?"
הלוחמת לפני 13 שנים
"אתה באמת הפשטת אותי מהמעיל כרגע?" התנשפתי.
הוא הנהן.
"ואו." הבן אדם פשוט לא בסדר בראש.
"אתה לקחת לי את המעיל כדי שלך לא יהיה קר?"
"צריך להתרגל למזג האוויר השונה. את מאוד שימושית." הוא אמר בשיעמום. "נו?"
"אתה כזה ילדותי. אם אתה רוצה להרוג אותי, פשוט תילחם." הייתי המומה מהפחדנות שלו. "אתה רק בורח. ואתה משתמש בייתרון ממש לא הוגן. איזה מין גנב נשמות אתה? אין לך כבוד?"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
חצופה. היא צריכה ללמוד נימוסים. מטח של אוויר קפוא הוטח בה, וחולצת הבד המשופשפת או מכנסי העוד הדקים לא תרמו לה במיוחד. היא רעדה חזק.
"אני יכול להקפיא אותך בעינויים רבים עד שתדברי, ואת יכולה פשוט לדבר." סיננתי.
הרוח הקפואה המשיכה לטלטל אותה. אם היא לא תישבר בשלב הזה, אני תמיד יכול לחנוק אותה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
נשמתי עמוק לפני שהפאניקה תתקוף אותי.
אוקי, הכל בסדר אני יכולה למצוא את דארה.
"גוון?" שאלתי גם בקול וגם במחשבה.
"מאחורייך" היא קפצה מבין השיחים "מה קרה? איפה דארה?"
"איפה ריי?" שאלתי בלחץ
"הלך לצוד, אני אקרא לו"
אחרי כמה דקות גוון וריי חזרו, הסתובבתי להביט בו "כשף אוויר מטומטם לקח את דארה, יש לך קשר איתה, אתה יכול לקחת תמונה מהראש שלה של איפה הם נמצאים? רוב הסיכויים שאני אכיר את המקום."
ריי הנהן.
נשפתי בהקלה והבטתי בשמיים.
הלוחמת לפני 13 שנים
(אריה, את יכולה לראות אותי ואת כל מה שקורה, אבל האיזור רק בטווח של קילומטר, שזה חצי מההר בערך.)
הרוח הקפיאה אותי, בקושי יכולתי לזוז. הפיגיון שלי היה עדיין אצל הבז המטופש, אבל האידיוט עוד לא לקח את החרב או את הקשת. שלחתי יד במהירות לנדן הגב שלי ולקחתי את החרב. היא חסרת קסם, לצערי, אבל זה לא אמור לשנות. קמתי במאמץ, והקור חדר לעצמותיי
"אני לא מדברת עד שלא תילחם. תן לי הזדמנות לפחות, כי אני נשבעת לך שאם תנסה לקחת לי את הנשמה אתה תצטער על זה. תצטער את כל השניות המעטות שישארו לך לחיות, עד שאתה תמות כמו תולעת, פחדן ומגעיל, והרוח שלך עצמך תקפיא את הגופה שלך, אם היא תישאר בכלל אחרי שאני אטפל בה." בכל מילה התקרבתי סנטימטר, מושכת את הזמן רק כדי שהוא לא יזמן טורנדו ויזרוק אותי מהצוק.
היא נרתע.
זה מפתיע?
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
נרתעתי מעט. היא די כריזמטית, בעצם.
משכתי בכתפיי. "כל תשובה שווה קרב."
התנפלתי עליה עם הבלייד. הקור הקשה עליה לזוז, ושרטתי את זרועה.
היא נאנקה, חסמה את הבלייד ועיקמה אותו לגמרי. היא בעטה בי והשאירה חבורה שטחית על הברך.
"זה מספיק!" אמרתי. זרם אוויר חד קיצר לה את המכנסיים ות החולצה. היא נשארה עם משהו דמוי גופיה ומכנסונים.
"לך ^@#$%*!" צרחה.(אם כתבתי קללה, אני פתור מההבטחה שלי?)
צחקתי צחוק קר ולא אנושי.
"אני מעדיף להיות פחדן מאשר למות. והגיע הזמן שאת תלמדי את זה."
האוויר הסתחרר סביבה והחל לחנוק אותה.
הלוחמת לפני 13 שנים
(לא, זה לא. ואו, יש לך דמות מגעילה.)
"לא, אתה לא!" לא, לא, לא, לא לא,
זה לא הוגן!
האוויר בריאותי הצטמצם.
"אני צריך נשמה. ואם לא תעני לי, אני פשוט אקח אותי."
רצתי אליו, הוא נדחק על קיר הקרחון.
לפתע, חתיכה מהקיר נפלה והתנפצה על הסלע. אחריה עוד אחת, ואז שמענו תסיסה וקרחון ענק התנפץ מול הפתח.

"היא שלי, דפוק!" צרחתי את כל האוויר שנשאר לי.
מדף הסלע קרס, התגלגלנו במורד ההר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(קיוויתי שאחרי כל כך הרבה זמן בחברת גנבי נשמות תביני...
למי אכפת של מי הנשמה הזו? העיקר שאפשר לקחת אותה... ^^)
POLLO לפני 13 שנים
נבהלתי מעצמי,
מה בדיוק עשיתי?
"מקסין?" שאלתי.
שמעתי רשרוש מהשיח שמאחורי ריין.
מקסין קפצה על ריין ושניהם התחילו להיאבק
על הריצפה. "אתה לא הגאון היחיד כאן" היא אמרה.
"כשף אוויר ילך למקום גבוה" היא אמרה.
"מקסין! זה הפנתר של דארה!" אמרתי.
"אני לא של דארה אני עצמאי!" הוא אמר.
"דארה זזה עכשיו, זזה במהירות" מלמל ריין.
הלוחמת לפני 13 שנים
(שקט, אריה, זאת אחת השורות הכי טובות שלי ^^^
ופולו, לריי קוראים ריי!!! והוא אילם! הוא לא מדבר! והוא לא כמו הפומה שלך, הוא מראה לטלרין איפה אני ושקוותה מפשט אותי!)
POLLO לפני 13 שנים
(סליחה על הריסת המתח :))
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
(שונא אותך, לוחמת. טוב, סרט האקשן ממשיך...)
הקרציה הזאת שברה איכשהו חצי מההר?
לא הצלחתי לקלוט את זה, אבל זה לא הייתי אני.
כשהדרדרנו במורד ההר לא ראיתי כלום חוץ משלג ועפר שהוטח לי בפנים. הרגתי עור חם ומשכתי אותו מהר. תפסתי בזרועה של דארה. בהקלה, גררתי אותה מאחוריי, נועץ את ברכי בצלעותיה בתקווה לשבור אותן. השיפוע נעשה חד, ובקצו היה שפיץ חד של סלע שמוטה קדימה. חייכתי בקור, משכתי את דארה לפניי.
הלווי שהיא תשתפד.
הלוחמת לפני 13 שנים
נשארתי צלולה לגמרי בנפילה. כשהמדרון התחדד עוד יותר, נשענתי על הברך של נץ שננעצה לפני רגע בחזי,והתהפכתי.
ציוץ מבוהל גרם לי לחייך. אם יש משהו שאני טובה בו, זה בנפילות.
אחרי שנטשתי במהירות את נץ- פניו מעוכות על השלג והוא מחליק מטה במהירות מסחררת- הזדקפתי לישיבה ואחר כך לעמידה, מנווטת את מסלולי עם החרב שלי.
גלשתי בייציבות יחסית ובמהירות, עד שהגעתי לסלע המזדקר. החלקתי הצידה כשהוא נורה לפתע לכיוון שבו הייתי כרגע.
העפתי מבט זריר לאחור. נץ ריחף באוויר וגם לכל מיני דברים מחודדים לעוף לכיווני.
פניו דיממו קשה. נהדר.
הסתובבתי שוב. אסור לי לתת לו להסיח את דעתי, אחרת כשייגמר הצוק אני אפול בלי להזיק לו.
אני אפול בכל מקרה, אבל זה יישתלם אם אני אצליח לפגוע בו.
החזרתי את החרב לנדן תוך כדי האטה, כופפתי את הגב ושלפתי את הקשת.
נשמתי עמוק, וכשקצב הגלישה הפך לקטלני, דרכתי חץ ביד אחת.
"לא ידעתי שזה אפשרי בכלל..." מלמלתי.
מטר לפני הסוף הסתובבתי בפתתאומיות. בלמתי עם הרגליים, ובחיוך אכזרי יריתי חץ.
החץ פגע. נפלתי. הקשת שלי נתקעה בסיבי הנדן ונשארה שלמה, אבל הייתי בטוחה שאני אתרסק על אדמת הצוק.
בבקשה שהוא מת, בבקשה...
התכדררתי לכדור והנחתי את ידי על המפרקת. התכוונתי להחליק על השלג שבעומק התהום ולנצל את התנופה לגלגול, אבל לא הייתי בטוחה שמגובה כזה אני אשרוד.
האדמה התקרבה במהירות גבוהה מידי.
ואז משהו קפוא וחד ננעץ בכתפי, ונישאתי שוב באוויר לצד השני, בהכרה חלקית לגמרי, מהקור ומההלם.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
מהרגע שדארה ירתה את החץ בכתפי, העולם נהיה מעורפל.
זה כל כך כאב.
במזל הוא לא ננעץ בצוואר שלי, אבל זה לא היה משנה אם הייתי מתרסק בעומק הצוק.
הצלחתי לתפוס משב רוח ולרכב עליו בתנודות וטלטולים רבים. שלפתי את הבלייד שלי ושעטתי לעבר דארה.
אם היא תתרסם על תחתית התהום, אני לא ארוויח שום דבר חוץ ממוות קפוא.
הבלייד שני ננעץ בשרוול החולצה הקרועה שלה, וחתך את כתפה. חשוב לציין שהשרוול נקרע. (אני לוקח בחשבון את העינויים שאני אעבור אחרי שתקראי את זה)
הצמדתי את דארה אלי, והייתי מחוץ אותה למוות אם הייתי מסוגל.
התרסקנו על הקצה השני, אבל נשארנו בחיים לפחות.
לא עזבתי את דארה. היא דיממה מהכתף ובקושי נשמה.
אני חייב להרוג אותה עכשיו.
היא היתה כל כך יפה...הזזתי בקושי את היד עם החץ הנעוץ בה, והתכוונתי לנעוץ את הבלייד בצווארה כשהיא פתחה את עיניה.
"אתה תמות פה. אין לך סיכוי לעוף או לרפא את עצמך. הסיכוי היחיד שלך הוא שטלרין תבוא לכאן."
ידי רעדה. "הנשמה שלך תאפשר לי את זה. אחרי שנילחמתי נגדך, אני בטוח שאני אהיה בלתי מנוצח עם הנשמה שלך. את יותר ממה שאת נראת." לחשתי, וניסיתי שוב.
כשהבטתי בה לא הבנתי איך זה שהיא חסרת האונים כאן ולא אני. היא נראתה החלטית וקורנת כוח.(כן, כן, הכל כדי שלא תהרגי אותי כשאני אל אקיים את מה שהבטחתי.)

נעצתי את הבלייד שוב, וגיליתי למרבה הפתעתי שהוא נעוץ בשלג.
הרפיתי את ידי, וצנחתי עליה מעולף.
הלוחמת לפני 13 שנים
(אתה צונח
ע ל י
מעולף!? מה?!!??!?
כשאני חצי ערומה?!?!?!!?
אפילו ליליאן לא עברה השפלה כזאת!!)
הלוחמת לפני 13 שנים
(רק לפרוטוקול, כי טלרין תצחק עלי כל החיים, אני ל א ידעתי שמה שהוא רוצה לעשות זה ***! איייכס, אנחנו לאאא דיימן וליליאן!!!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים
(אוקי, אני לא יכולה להתאפק, ואם טלרין לא תראה אתכם אני אחנוק מישהו... וואי, טלרין באמת תרד עלייך לשארית החיים... ^^)
ריי הוביל אותנו להר, שכמה דקות אחרי שהיה אפשר לראות אותו הוא קרס.
"ברצינות? מי האידיוט שבוחר להילחם על הר שרוב הסיכויים שתיפול ממנו עשרות מטרים אל מותך?" שאלתי את עצמי.
"ריי, גוון, בואו, אני אעלה אותנו למעלה, ואחנוק את הכשף אם הוא יפיל אותנו" אמרתי להם והשתמשתי במים כדי להרים אותנו למעלה.
אם הוא ידע שאני הולכת לבוא אחרי דארה, למה הוא בחר במקום שבו יש קצת אוויר, והמון שלג וקרח?
קרח זה ממש כיף ללחימה, רוב הסיכויים להשתפד, רק שבקלות מזיזים אותו.
ריי נהם כשהגענו אל בין זוג צוקים, סקרתי את האחד שבו הייתה המפולת.
"אם הם היו מתחתיה, הם מתים" הסקתי והבטתי בצוק השני.
פרצתי בצחוק וכמעט הפלתי אותנו כל הדרך לתהום למטה.
נחתנו על הצוק וריי רץ אל דארה, אני המשכתי לצחוק "אוי, דארה, לא חשבתי שתרדי לרמה של ליליאן, בחיי, לא קר לך?..." נאבקתי לנשום וקרסתי על השלג, לא מצליחה להפסיק לצחוק כדי לקחת אוויר.
"הוא מת?" שאלתי אחרי כמה דקות שבהם כמעט נחנקתי.
"מעולף" היא ענתה לי בזעף, חייכתי.
"ואת פצועה, את צריכה ריפוי או שתסתדרי?"
הלוחמת לפני 13 שנים
צחוק מלגלג העיר אותי.
ידעתי שהיא תבוא. שמחתי שהאמונה החדשה שלי בטלרין לא אכזיבה.
"אני לא ירדתי לרמה של ליליאן..." אמרתי לתוך השלג. על מה היא מדברת?
פקחתי את עיני באיטיות.
השתנקתי, ובעטתי בכאב רב את נץ מעלי.
איכס!!! על זה היא דיברה?!
"הוא מת?" שאלה טלרין.
הבטתי בחץ שעוד היה נעוץ בכתפו. "מעולף." רטנתי. חבל.
הפכתי אותו ברגלי. פניו היו שרוטות מהסלע השלגי, כתפו דיממה קשה והוא היה במצב רע מאוד, אפילו שהוא לבש את המעיל שלי. שמחתי שהצלחתי להסב לו נזק רב.
"את פצועה. את צריכה ריפוי או שתסתדרי?" שאלה טלרין בקול משועשע.
הבטתי בה בחוסר אמון. הכתף שלי היתה מלאת חתכים מהבלייד הטיפשי, כל הגוף שלי קיבל כוויות קור וצד גופי היה מכוסה דם.
"אוקי, את צריכה ריפוי." היא ירדה על הברכיים והתחילה לשאוב מים מהקרח.
"אמרתי לך לא לבוא," אמרתי, אבל התכוונתי ל'תודה'.
"למה שאני אסמוך עלייך שתישארי בחיים? אפילו שעשית עבודה לא רעה..." היא הביטה בכשף.
אחרי שהיא ריפאה את רוב הפצעים הרציניים, הצלחתי לתת לה אגרוף קטן.
"אוו'ץ?" אמרה בבוז.
"אני ל א כמו ליליאן!" אמרתי בתקיפות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"מה שתגידי" עניתי בהיסח הדעת "אז מה את רוצה לעשות עם מוח ציפור? להרוג אותו עכשיו? או לענות אותו ואז להרוג אותו? או משהו אחר?"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
עיני נפקחו בקושי מקולות חזקים.
הכתב שלי שלחה גלים פועמים לכל גופי, והרגשתי שאני לא יכול לזוז. חץ משתק, אולי? (תודה לוחמת, שאמרת לי שזה חץ משתק באמת!)
עיני היו רטובות, ונגעלתי מזה.
"להרוג אותו, וא לענות אותו ואז להרוג אותו?" שמעתי את קולה של כשפית המים. איך היא מצאה אותנו!? זה לא הגיוני!
למה לא הרגתי אותה? זה שיא הטמטום.
היא פשוט היתה שונה מכל קורבן שהצלחתי לתפוס.
זזתי קצת.
"אז נענה אותו." אמרה הכשפית כשראתה אותי.
הצלחתי להזיז קצת את הרגליים, דחפתי את עצמי לשכיבת צד.
הלוחמת לפני 13 שנים
"אני מציעה לענות אותו בכך שהוא יצטרך להיות בחברת עצמו יותר מדקה." אמרתי בתיעוב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
צחקקתי "למה שלא את תעני אותו? חופשי, אני אחכה, ואם הוא ינסה לברוח אני פשוט אהרוג אותו" הצעתי
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
הצלחתי לזוז מספיק כדי להתיישב.
"אולי תסתמו?" סיננתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
"או שמה?" שאלתי בלעג "תקום ותהרוג אותנו? אני לא רואה את זה בעתיד הקרוב"
הלוחמת לפני 13 שנים
התרחקתי ממנו כמה שיותר בלי להזיק לעצמי. ריי התחכך בי ונעץ עיניים זועמות בבז של נץ.
הבז של נץ?
"מה זה השם המטומטם הזה?" מלמלתי.
הייתי מיואשת. מה נעשה איתו עכשיו?
POLLO לפני 13 שנים
מה נץ הזה בדיוק רוצה?!
לדעת מי אנחנו?!
בגללו דארה וטלרין עומדות להעיף אותי!
בלי שאף אחד יראה הקפאתי את רגליו לשלג.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
נשמתי נשימה נרעדת ושלפתי את החץ מכתפי. הפצע השפריץ דם.
הבטתי בדארה. "את צלפית טובה."
היא בחנה אותי בעיון. "טלרין, אני חושבת שהעינוי הכי גדול הוא להשאיר אותו כאן. שיגסוס למוות."
הנדתי בראשי. "את אמרת שאם אני לא אהרוג אותך יהיה לי סיכוי." היא התרחקה ממני עד צעד.
"בטח, אני צריכה לעזור לך רק כי לא הרגת אותי. תודה רבה באמת."
ניסיתי לקום, וגליתי לרגליי כבולות לשלג.
"מי שעושה את זה שיפסיק עכשיו," רטנה דארה והביטה בטלרין. "אפשר להשפיל אותו בדרכים אחרות."
הנער הנגרר הביט בה בהיסוס. "תפסיק לסבך הכל, מרטין," אמרה טלרין.
חצי חיוך קלוש האיר את פניי. אולי בכל זאת יש לי סיכוי לצאת מהמצב הזה בחיים.
"קוראים לך מרטין?" שאלתי אותו. הוא הביט בי בשאלה.
"כל מה שאני רוצה לדעת זה למה גנב נשמות כמוך לא יכול להיות עצמאי. ניסיתי לשאול את דארה על זה, אבל היא כנראה לא לוקחת אותך בחשבון בכלל. למה שלא תהיה גנב נשמות חופשי? לקפוץ על כל הזדמנות, להיות זה ששורד. הכישרון שלך מבוזבז איתן." דארה גלגלה את העיניים, טלרין נהמה בשקט, אבל נראה שהמילים נוגעות במרטין. "אני אמשיך עכשיו, כי אני חופשי לעשות מה שארצה. אבל אתה לא, אתה תלוי בבנות האלה." נאנחתי בעצב. הידקתי את המעיל של דארה לפצעי המדמם. יש מקום אחד מספיק קרוב שאוכל לעוף אליו.
"אני נשבע לך שאת תצטערי על זה." נעצתי את עיני בדארה. למרות שהיא נראתה חיוורת מידי מהקור ומלוכלכת, עדיין חשבתי שהיא מקסימה. היא היתה יכולה להיות גנבת נשמות מצויינת אם היא היתה רוצה.
"את היית יכולה להיות איתי. אבל מאוחר מידי. אני עוד אתפוס אותך יום אחד, בקרוב."
דארה היתה המומה. נעצתי מבט מלא משמעות במרטין, ויריתי את עצמי לאוויר.
מי אמר שאני חייב להשתמש בידיים כדי לכשף?
עפתי מעל התהום בזהירות, והגברתי את המהירות לאט לאט.
העיר מורדו-גא נמצאת במרחק קילומטרים ספורים. זיהיתי את המקום רק עכשיו.
המקום שנולדתי בו, ונשבעתי לא לחזור לעולם.
כשהתחלתי להגביר מהירות, תהיתי למה דארה לא רודפת אחריי.
אני אתגעגע לקרבות הטובים...
POLLO לפני 13 שנים
הבטתי במקום בו עמד כשף האוויר
במבט עצוב, אני לא רוצה להיות לבד...
לא כי אני פוחד! כי כשאני לבד
אני חושב על התקופה הקודמת שלי, על הבודדות.
איך? איך הוא מצליח לשרוד לבד?
התחלתי להתקדם בצעדים איטיים על ההר.
הסתכתי אחורה. "עוד נתראה!" אמרתי וחייכתי.
התקדמתי במהירות בעזרת המים לכיוון שאליו
ריחף נץ, אני חייב ללמוד!
הלוחמת לפני 13 שנים
אני טלרין הבטנו בהלם קל במרטין המתרחק.
"כמה טימטום בבן אדם אחד?" אמרה טלרין בכעס.
הבטתי בהם בשתיקה. "שכל זה באמת לא הצד החזק שלו, אבל זאת לא הבעיה. הוא פשוט פחדן, הוא מחפש מישהו שיגן עליו. והוא ממש לא יודע מה הוא רוצה. אז הוא לוקח הזדמנויות..."
"מה הוא חושב שיצא לו מזה?" שאלה בלעג.
"הוא לא חושב. הוא ישלם את המחיר." חייכתי. "בואי נלך. הם לא שווים מרדף." הבחנתי שטלרין מעט מאוכזבת.
"רצית קרב, אה?" צחקתי. "כן! ואת קיבלת אותו, וגמרת כמו ליליאן!" טלרין בעטה בשלג והתחילה ללכת. הלכתי אחריה והנחתי יד על כתפה. "אבל את הצלת אותי, אז את תוכלי להרביץ לי כמה שאת רוצה. אני באמת שמתי לב שהייתי קצת חלודה בקרב, מה דעתך שנתאמן אחת עם השניה?"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים
(תודה ללולחת שסיפרה לי על ההיסטוריה של גנבי הנשמות ועל השימושים של הנשמה.)
ואו, לא חשבתי שאני כל כך טוב. מרטין יעזור לי מאוד לתפוס את הדארה הזאת.
עצרתי באוויר והוא כמעט נפל. "אתה לא אמור להיות מסוגל לעוף." חייכתי בקושי, הכתף שלי המשיכה לדמם ועורי החיוור נהיה לבן לגמרי.
עזרתי לו עם משב אוויר ולאחר כעשר דקות של עינויי תעופה נגלתה לפנינו העיר מורדו-גא.
"אנחנו נוחתים. אני צריך ריפוי, ואני מניח שתרצה ללמוד קצת על הישרדות, אז זו העיר בשבילך." נחתתי ואני כמעט קרסתי על האדמה מרוב כאב.
"זו העיר של גנבי הנשמות." אמרתי. אוך, כמה טלרין היתה נהנית מהמקום הזה. הייתי לוקח את דארה, והיא היתה מתרשמת מאוד. כמובן שהיא היתה מנסה להרוג אותי תוך כדי.
בעוד מרטין מתנשם מהפתעה, הלכתי לאורך השבילים הזכורים לי מילדותי.
"זה היה הבית שלי." אמרתי למרטין כשהגענו לבית מפואר בקצה העיר. דפקתי על הדלת בידי הבריאה.
אחותי פתחה את הדלת. לאחר המבט ההמום ביותר שראיתי, היא דיברה.
"נץ." אמרה בקול קר. "חשבתי שלעולם לא תחזור."
"טעית." אמרתי. בחנתי אותה. עור החרסינה שלה נשאר באותו הצבע מאז גיל 7, שיערה השחור הארוך והחלק נראה נוקשה. עיניה האדומות מרוע הבזיקו. "אני פצוע. אני צריך נשמה לריפוי." אמרתי.
היא הנידה בראשה. "אתה יודע שאתה לא יכול להניח את רגלך בבית הזה." דמעות נצצו בעיניה.
"בגלל זה עזבתי בגיל 7, נור." אמרתי בקול רך יותר. "יש נשמה מיוחדת מאוד, אני חושד שזו הנשמה שבנבואה שלי. נלחמתי נגדה, והפסדתי. אני צריך לצאת לציד אחר גורלי, ואני צריך צידה." הכאב כתפי איים להפיל אותי. אחותי נעצה בי מבט נחוש, וסגרה את הדלת.
מרטין הביט בי בהלם. חייכתי.
לאחר כדקה נור יצאה שוב מפתח הבית, בידה סל נצרים שחור.
היא הושיטה לי אותו. "בהצלחה, אח." היא נעלה את הדלת מאחוריה.
"עוד מסע קצר." אמרתי ונתתי למרטין את הסל. המראתי כשערפל מעצבן התחיל לטשטש את ראייתי, ונחתתי על גג טירה גבוהה ושחורה, כשהכרתי אבדה לרגע. ניערתי את ראשי, ובקושי הצלחתי לפתוח את התליון שהיה בסל. הוצאתי שתי נשמות והם זרמו לעורך גופי, לאחר שעיצבתי אותן בצורה מתאימה.
לאחר זמן לא ארוך נאנחתי בהקלה כשהנשמות המובחרות ביותר בשוק עשו את פעולתן. הרגשתי ערני וזריז.
החזרתי את התליון לסל, בו היה מעט אוכל, מימיית עור וכלים נוספים.
"קח." זרקתי למרטין כפפת בלייד ישנה. "תלמד להשתמש בנשק של רוצח אמיתי. נתחיל מחר באימונים. עכשיו תנוח." עצמתי את עיני וקרסתי על הגג.
עיני זאב לפני 13 שנים
אני מגי ומייטי הגענו לעמק מצאנו את האבן שלידה המתינו לנו החיות שלנו, התנפלתי בשאגה על הגוף שלי שהיה בעצם טומראד והרגשתי כאילו אני צוללת דרך מים עמוקים, ולפתע אני הייתי אני והנמר שנשען עלי ומלקק את הפנים שלי היה טומראד!
הבטתי הצידה לעבר מגי ומייטי שחזרו לעצמן וראיתי שגם אם הם נהנו להיות חיות הם מעדיפות לחזור להיות עצמם ולמען האמת הסכמתי איתן, הסוף!

(רק של הפרק המאושר הזה..)
Caroline לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אני דורשת פרק חדש!!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
גם אני!
Caroline לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נו כבר אנג'י!!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
פפפפפפפפפפפפפפרק חדש!!!!!!
Caroline לפני 13 שנים ו-1 חודשים
קדימה אנג'י!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נו!!!!! בבקשה בבקשה בבקשה! אני יורדת לפנייך על הברכיים!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אנג'ל רוצחת משחקים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
איה!!

בדיוק התוונתי לפרסם... אולי כדאי שלא...?
אה? הא?~~
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
http://simania.co.il/group.php?groupId=449
נטע לפני 13 שנים ו-2 חודשים

http://simania.co.il/group.php?groupId=450
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מה זה?
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קבוצות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
וווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאוווווווווווווווווווווו, באמת?!

מייטי, בחיים לא הייתי מנחשת!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
מזל שאני כאן XD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
D:
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אוקי, אני צריכה לומר כמה דברים.

אז, הממ *דופקת על המיקרופון*, מעולה.

אני צריכה לקחת מסימנייה הפסקה, של שבועיים.
אולי אני אופיע מפעם לפעם... לא יודעת.
מצטערת, פשוט תנסו לגמור את הפרק בלעדי (ליאו וטליה, תשמרו על הדמות שלי!!!) ושאני אחזור יהיה פרק חדש.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אהה.....? מה...?
את רצינית?
אוי, אנג'ל.
זה פשוט חבל, דווקה בפרק גוסס. ומה עם החתונה שלך??
אוי אנג'ל.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
רגע, אבל למה? קרה משהו?
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אנג'ל :(
אנחנו אוהבים אותך, אל תלכי :(
*דווקא
אנג'ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
לא!!!!!!!!! אל תעזבי אותנו :(
מה קרה?
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כנ"ל, אני באישפוז~
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
העמ, עעמממם!
בסדר כולם, לא להיכנס לפאניקה. *צורחת בפאניקה "אנג'ל הלכה! אנחנו נמות!"*
אנחנו ננסה לנהל את המשחק הזה בצורה נורמלית כמה שיותר. בואו נעשה מאמץ להחיות את הקבוצה, ולא ניכנס לאבל! *בוכה בהיסטריה*

רשימת מטלות תעזור כאן? אני מספיק נואשת לזה כי כבר ימים אין אפילו תגובה אחת!

אוקי, מה צריך לעשות?
1. מי שבחדר הלבן, לכתוב הרבה תגובות, להילחם ב2-3 מפלצות ו ז ה ו ! לא צריך יותר! אה, ולהילחם אחד בשני.
2. מי שלא בחדר הלבן, אן מארי ומגי- אולי תעשו משהו? דניאל היקר, אנא ממך, גאול אותנו מייסורינו!

הבנו? :;(
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הלוחמת, לעיני זאב "אין כוח" להגיב, אכפת לך ולאריה לכתוב תגובה שאתם שומעות רעשים ואלה אנחנו?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אי אפשר, כי אנחנו במדבר ואתן בים! זה מסע של יום!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אין סיכוי שהקבוצה שוקעת!
כולם, להגיב!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני צריכה שצבעוני או אנבת' יגיבו!
רק ככה אפשר, והן לא מגיבות...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ת צ י ק י
להן!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני מציקה לצבעוני, ואנבת' לא מחוברת...
הצילו!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני...ד...דניאל...הוא...הוא שרף...לי...את השיער...*הלם מוחלט*
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
האש שלי מרפאת.
אני יכולה לרפא את הפצעים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(חחחחחחחח)
לופי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
רר
נוי אודם אלון לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עזבו-אני פורשת,בלבלתם אותי לחלוטין....
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אם את צריכה עזרה את יכולה לפנות לכל מי שכבר השתתף בפרק, כנראה שהוא מבין.
נוי אודם אלון לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הכוונה היא לפרוש מהקבוצה....
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
פרק שמונה:
לאחר שכולם (כל השחקנים שהיו בתוך המבוך) מגלים שכמה מהם פשוט מתפוגגגים ונעלמים (מי שדיבר איתי על זה שהוא רוצה לאבד את הזיכרון שלו, ואולי עוד שניים שלושה שגם רוצים) הם נסערים מאוד.
חיות עוצמתיות מופיעות ומתקיפות, הם צריכים להתמודד איתם ולהבין תוך כדי מה קרה לאלו שהתפוגגו.

אלו שהחליטו להיעלם, מוצאים את עצמם בחדר גדול ולבן, אין להם מושג מה הם עושים שם.
הם שכובים במיטות לבנות, לצד האחרים שהחליטו שזיכרונם יימחק.
הם מנסים להבין מה קורה, כשאנשים מוזרים מופיעים שוב ושוב ואומרים להם שהם צריכים להילחם במפלצות (אותן המפלצות כמו של אלו שיצאו מהמבוך), וכדי לעשות את זה עוד יותר מסובך וריאלי אני צריכה להעיר שהם לא ממש זוכרים איך להילחם.

לשחקנים החדשים יש אפשרויות בחירה, בין החדר הלבן ואיבוד זכרונות, לבין להיות צופים מהצד באלו שיוצאים מהמבוך ולהצטרף אליהם בקרב.

בהצלחה.
אתם תזדקקו לה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מישהו יכול לעזור לי להחליט? מצד אחד טלרין היא מאוד נחמדה (XD) אבל מצד שני, זה יהיה מגניב אם היא תאבד אתת הזיכרון!)
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(לא הבנתי את הפרק!!! את יכולה לגרום לה לאבד את הזכרון. בעיניי זה ממש מעצבן, אבל מה שבא לך. תחשבי על זה שאחרי ההתלהבות הראשונית מזה שהיא מאבדת את הזכרון - את בעצם מאבדת לגמרי את הדמות שבנית במשך 7 פרקים. זה נוראי, לא? O:)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אחרי זה הזיכרון יחזור לדמויות בהדרגה!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אל דאגה!
היא תהיה אותה טלרין!
רק יותרנ מעצבנת!
ומוכנה לתקוע סכין בגב..
ולא קולעת בדיוק למטרה...
נראה לי שאני מוותרת?
אוף! בחירה קשה!)
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני רוצה להיות בקרב!
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנג'ל, הצילו! לא הבנתי את הפרק. תרגום בבקשה?)
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ד"א, 'בהצלחה. אתם תזדקקו לה.' זה מאוד מטריד. אני מניחה שזה היה במצרוח דכאוני,לא?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(בחייייייייים לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! טלרין לא מאבדת את הזיכרון! המשיכי איתי! או שאני אבגוד בך עם אייר!! מועחעחעחעחע)
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(טליה, אם תאבדי את הזיכרון תוכלי לתקן את הדמות שלך... אני נשארת וכשאן מארי תחליט אז אני אגיב.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני לא מצליחה להחליט!
מצד אחד, אני רוצה לאבד את הזיכרון. מצד שני, אני חייבת לעמוד ולהילחם עם ליליאן! במיוחד אחרי שהבטחתי לצבעוני שמייטי תבוא ותציל אותה מדיימן המרושע!)
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אל תאבדי)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני חושבת שהפרק מובן מאוד! למרות שבינתיים כולכם בקטסטרופה!
כל מי שרוצה מוזמן להחליט מה שבא לו, או לעשות אן דן דינו, רק תפסיקו להתבכיין!
טליה, מה לא מובן?)

פקחתי את עיני, איפה אני?
לבן. לבן. לבן.
רק לבן מול העיניים שלי.
ניסיתי לשחזר את עברי בראשי.
כלום. נאדה. שיט.
אני יכולה לדבר?
"אי-י-פה א-אני?" גמגמתי, יותר בטון ציווי מאשר שאלה.
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנג'ל, את מוזמנת להתעלל בזכרון של דיימן החמוד והמסכן שלי T_T
ותודה, ג'ד ^^)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(חה! דיימן מאבד את הזיכרון? אז טלרין לא!)
הבטתי מסביב.
כבר לא חומות שיחים מחניקות, וכבר לא הרגשה רעה בכל מקום!
אני בחוץ! ביער! סוף כל סוף!
שמעתי רשרוש מבין השיחים, דמות מוכרת הופיעה.
"דארה?" שאלתי בשמחה
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אה, וטליה, בנוגע ל"בהצלחה, אתם תזדקקו לה." רק רציתי להלחיץ אתכם^^)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"את יודעת, כל הפנים שלך מטונפות לגמרי. זה נראה כמו חול מעורבב בפחם. יפה לך מראה שחום."
היא הניפה את ידה. זינקתי מהשיחים לפני שהיא תוריד לי עיין. "כבר אמרתי שאני שמחה לראות אותך. טוב, אז מה עושים?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
גיכחתי "חוזרים לים! לא הייתי שם מספיק זמן! רק... יש לך מושג איפה אנחנו?"
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הסתתרתי בין השיחים, הבחנתי בשני נערות מדברות ביניהן, והחלטתי שאני לא יכול להמשיך להתבודד במקום המוזר הזה. זינקתי מן השיחים. "שלום... פני לשלום." הבהרתי במהרה מרוב פחד, רגלי מוכנות לרקוע בחוזקה באדמה
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תיקון) "וידי מוכנות לזמן את המים הקרובים שהרגשתי"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
החרבות שלי היו בידי לפני ששמתי לב.
זימנתי מים ונעצתי בזר מבט חודר.
"מי אתה?" שלתי ברוגע.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני היחידה שמאבדת את הזיכרון! לא פייר!)
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני מרטין, אני מסתתר פה כבר כמה ימים ומחכה שמישהו יבוא לעזור לי" אמרתי וחשפתי את רגלי השמאלית, שבה נחרטה שריטה עמוקה מדממת
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בו בלעג "אני אמורה להתחיל לרחם עליך ולומר לך שאתה יכול להצטרף אלינו?"
"טלרין, תסתמי " דארה נהמה
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התעוררתי לאיטי. הרגשתי כה מנומנמת, חולמת על.. על.. כלום. לפתע קלטתי שמוחי ריק לחלוטין. הזדקפתי במקומי בבת אחת, ובהטתי בהלם בחדר לבן עצום. מה לעזאזל?! חשבתי, כשהבנתי שאיני זוכרת דבר, אף לא את שמי. הרגשתי שחונקים אותי, והבנתי שאלו המצעים הלבנים. קמתי מהמיטה הזרה ברתיעה, ונעמדתי על הרצפה הקרה. הבטתי מטה ושלוש עובדות נחרטו במוחי. האחת, היא שאני יחפה ולבושה בתלבושת אחידה לבנה, השניה, שאני גמישה להרחיד מבלי לזכור שמפתחתי גמישות זאת, והעובדה האחרונה- שאין לי מושג איך הגעתי לפה, מה קרה, איפה אני, או אפילו (כן כן, אפילו זה) מי אני.
המצב, לא היה בסדר. לא בסדר בכלל.
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(עיני זאב ביקרה, תביטי לכיוון הפרק ותודיעי עכשיו מה את בוחרת כדי שאני אוכל להגיב!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מישהי קמה.
היא כמעט זינקה מהמיטה שלה.
התיישבתי בתנועות חדות, כמעט כמו רובוט, והסטתי מעלי את המצעים שלי.
"את יודעת איפה אנחנו?" שאלתי אותה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"עזבי את זה, זה לא חשוב." אמרתי לנערה בדרך שהרגשתי שלא אופיינית לי. "את יודעת מי אני?" לפתע, ידעתי, שאילו הייתי מי שאני באמת, וזוכרת מי אני, לא הייתי מתנהגת ככה לידה. לפתע, לא רציתי לדבר איתה עוד. התנהגתי כאילו לא דברתי, והתחלתי ללכת מסביב לחדר, סורקת אותו.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חבשתי בזהירות את השריטה העמוקה בצמח מרפא והנערה מקדימה הביטה בי בלועג. "לא את לא אמורה, אבל אני רק רוצה לדעת מאיפה חזרתן? אני יודע שאני אדם מיוחד, אבל אני לא רואה במקום הזה שום דבר מיוחד!" אמרתי והרגשתי בתוכי בלבול
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התעוררתי. הרמתי את ראשי וראיתי חדר לבן גדול.
היו לי המון שאלות אבל רק על אחת חשבתי. מי אני.
קמתי מהמיטה וראיתי שתי נערות. הן דיברו עד שאחת מהן התחילה לסרוק את החדר.
ניסיתי לחשוב מי אני, אבל בכל פעם שניסיתי הגיעה לי כאב ראש ממש חזק.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(~ת~ג~י~ב~ו~!~!~!~!~!~!~!~!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עוד אחד.
הרגשתי כמו רוח, קלה מידי.
או אולי ריקה מדי.
נעצתי עיניים מזוגגות בנער וסרקתי אותו.
עיניים שחורות, שיער חום, עור שזוף, די גבוה.
הוא נראה נער ממוצע למדי.
משהו אמר לי שהוא לא סתם בן אנוש.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הנערה שסרקה את החדר קצת התרחקה, והנערה השנייה הסתכלה עלי במבט חושד.
השיער שלה היה שיער שטני, היו לה עיניים בצבע חום-דבש והיא לא הייתה כל כך גבוה.
היא התקרבה אלי. "מה את רוצה ממני?" שאלתי בתקיפות.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנשים! חבריה! קדימה להגיב!!!!!!!!!!!!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לא רוצה כלום." אמרתי. "אבל... אין לי מושג... מי אני. אתה יודע מי אני?"
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לפתע זינק מאחורי סוג של נחש, רק גדול ועבה יותר מהרגיל, הוא התלפף סביבי בחוזקה והרגשתי שאני כמעט נחנק, ברגע האחרון קמצתי את ידי השמאלית לאגרוף וזימנתי זרם מיים דק וחד כלפיי ראש הנחש. "אוקיי, אני מבין שהמקום הזה מסוכן!" קראתי ומיהרתי להתרחק מהשיחים
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"למה את חושבת שאדע מי את?!" שאלתי בכעס.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אתה גם כשף מים!" אמרתי בהשתאות.
הנחש לא היה יכול לעשות לו כלום, בכלל, מאיפה הוא הגיע?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נחש?
אה, כן, בטח.
שלפתי את הקשת שלי. "למה אין לנו זמן לנוח?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לך היה זמן לנוח!" מחיתי "אני יצאתי ישר מהמבוך והגעתי לכאן! את יצאת מהמבוך ועדיין היה לך זמן!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"הי, להקשיב לצרחות של ליליאן זה ל א, לא , לנוח. אז בואי נהרוג את הדבר הזה ונלך למקום בלי מפלצות." כיוונתי לצווארו המקושקש של הנחש, ויריתי.
החץ ניתז מקשקשיו.
"אופס..." מלמלתי. "מה עושים?"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני לא יודעת." נרתעתי אחורנית. "אבל משהו... משהו לא בסדר... אתה זוכר מי אתה?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"בטח!" צהלתי.
הנחש פתח את פיו והוציא לשון, הצלפתי לתוך הפה, חצי מהנחש נחתך.
"מגניב" חייכתי והבטתי בגוף המדמם.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מן הנחש ניתז דם ירוק וסמיך, טיפה פגעה בכתף שלי וזה שרף...
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(עיני זאב, את החלטת לא לאבד את הזיכרון, אבוד לך. כמה זמן אני יכולה לחכות?)
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זיהיתי את המקום שבו עמדתי, קרחת היער שבה נפצעתי. אן מארי עמדה לידי. "בואי." אמרתי והלכנו משם. ניסיתי למהר את צעדי, מקווה שאן מארי לא תזהה את המקום ותיזכר שהיא כועסת עלי. למרות שהייתי בטוחה שהיא זיהתה את המקום, היא לא אמרה כלום בנוגע לזה.
פתאום שמעתי קול נשיפה מוזר מאחורי, הבתובבתי ו...
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הנערה נרתעה לאחורנית. יופי שקח!
"אין לי מושג מי את וזה לא מעניין אותי!!!" סיננתי לעברה.
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קולות שדומים למריבה העירו אותי. מתוך אינסטינקט, מצאתי את עצמי מגשש אל הסכין שנמצאת בכיס שלי. או לא בכיס שלי?... מי אני בכלל?
בן. בן ובת. רבים. הם נשמעים מבולבלים.איפה אני?
פקחתי את העיניים בזהירות, לשני חריצים צרים, וראיתי לבן. הרבה לבן. חדר לבן וגדול.
הם הבחינו בי. הם אוייבים או לא?
ניצלתי את העובדה שכולם מופתעים ומסוחררים. אני לא יודע מאיפה מצאתי את הכוח - כראה הרגל - קפצתי על הנער והפלתי אותו אל הרצפה, כשכף הרגל שלי לוחצת על צווארו באזהרה, והצמדתי את הסכין אל הצוואר של הנערה.
"מי אתם?" סיננתי באיום, מוצף באנרגיות שליליות, שגרמו לפרפרים להשתובב בגופי, מחדירים בי התלהבות והתרגשות שכנראה לא ביקרו שם זמן רב. או שלא? למי אכפת בכלל.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זרימה.. אני מרגישה זרימה.. השניים האחרים התווכחו כמו מים שוצפים בנהר. לא הפסקתי לחשוב על מים. הבטתי לאחור אל הנער. משהו בו דגדג במוחי. כאילו הכרתי אותו. כאילו היינו קרובים מאד. מה קורה פה??
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מישהו קפץ אל שבהיתי בו. כולם קפאו. לא ידעתי איך, אך לפתע מצאתי בי תחושת התגוננות עצומה, ומבלי לשלוט בפעולותיי, תוך שניות כבר הייתי בצד השני של החדר. הכתי את מי שרכן מעל הזוגג המתווכח לפני שמישהו שם לב, או שהספיק לעצור אותו. שמעתי צעקה חזקה, והבנתי שזו אני. כנראה אם האינסטינקט כל כך חזק, שהנער חשוב לי. מאד. האגרוף הבודד שנתתי, העיף את הדמות כל כך חזק, שהיא עפה עד לקיר, נחבטה בו, ונפלה על הרצפה- מסוחררת להחריד. הסכין עף מתחת למיטה המרוחקת ביותר. כולם בהו בי בשוק. לא ידעתי מה קרה, ורק הסתכלתי על צוואר הנער. אף לא שריטה. מעט אדום מכף הרגל שלחצה עליו, אבל הוא בסדר. הקלה שטפה אותי.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
העכביש הענק הגיע לי בהפתעה.
מגי הסתובבה לפני שהספקתי להגיב ושלפה סכין ארוכה, לי היה קצת פחות מזל ואחת הרגלייתם השעירות והדוחות שלו פגעה בי והעיפה אותי אחורה, ישר לתוך עץ.
מה שדי הימם אותי לרגע, הראש שלי הסתובב והגב שלי צרב, אבל מגי הייתה בצרות, מוזר, לפני המבוך הייתי ממוכנה ומזומנה להשאיר אותה שם למותה ולהמשיך בדרכי, עכשיו פתאום דאגתי לה נורא, הדאגה גרמה לי לקום ולשלוף את החרב שמגי השיגה לי מהעיר, וזנק לעמידה לצידה.
"איך הורגים את הדבר הזה?" היא צרחה
"אממ.. מחפשים נקודת תורפה?"
מגי זינקה לעברו וניסתה לשסף את הגב שלו, אצל כל מפלצת אחרת זה כנראה היה עובד אבל העכביש קר ליחשש בכעס והמשיך לתקוף, זינקתי הצידה, מה שגרם לגב שלי לצווח בתסכול. אבל זה היה כדאי, כיוון ששניה אחר כך העכביש רמס את המקום בו עמדתי.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אחרי שהנער המטופש קפץ עלי הנערה שסרקה את החדר נתנה לו אגרוף חזק מאוד.
אני לא יודע למה אבל הרגשתי שאני קשור אל הנערה הזאת. "תודה." אמרתי בקול נבוך.
ניסיתי לא להישר מבט לעיניה אבל זה לא הצליח.
הסתכלתי על פניה "אני מכיר אותך." מילמלתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הבטתי באחד, ואחר כך בשני. מה לעזאזל קורה שם?
פתחתי וסגרתי את ידי, מופתעת מכך שהיא לא כואבת בכלל, למרות שהחבטה נראתה עוצמתית במיוחד, בעיקר לנער האידיוט ששכב על הרצפה, מחזיק את אפו השבור והמדמם בכאב.
"גם אתה נראה לי... מוכר." מלמלתי. "אנחנו חייבים לגלות מה קורה פה."
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"נכון, את צודקת." אמרתי בשקט.
"איי." אמרתי ושלחתי את ידי כדי לראות מה מציק לי בגב.
הרגשתי משהו ארוך עשוי עץ ובקצהו משהו חד מברזל. הוצאתי את וראיתי שזה גרזן!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נסגתי שני צעדים אוטומטית אחורה שהוא שלף גרזן מאחורי הגב שלו.
מעדתי על הרצפה על חפץ כלשהו, ואיכשהו, לפני שנפלתי, זרם אוויר הופיע משום מקום וגרם לי להתעופף.
נחתתי בעדינות על הרצפה והסתכלתי על מה נפלתי, חרמש מקופל בעזרת ציר, ולצידו, קשורים בחבילה, חצים קטנים עם מקל ברזל קטן וחלול לנשיפה.
לצידם הייתה סכין מעוקלת מעט, מושחזת היטב.
את החרמש, שהיה מקופל בתוך תיק לבן שהתאים לצורתו, תליתי על גבי.
את הסכין, את החיצים, ואת הקל הברזל חיברתי לחגורה שלי.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אחרי שהוצאתי את הגרזן אחת הנערות נפלה ופתאום היא התעופפה!
היא נחתה על הרצפה וראיתי שיש לה פתאום חרמש סכינים ועוד...
החזרתי את הגרזן שלי לגב והעברתי מבט חטוף לנערה שנייה שפתאום משחקת לה עם מים.
"מה הולך פה?!" מילמלתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ליאו הגאון D:)

"אני... לא יודעת..." מלמלתי. "משהו פה פשוט לא מסתדר לי."
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(למה גאון?)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בדיוק שרציתי להגיד משהו מישהו התפרץ לשיחה...

(כולם מוזמנים! מוחעחעחעחחעחחע אנג'ל)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מיפ!!) עם עוד מישהו רוצה שהזיכרון שלו יימחק זאת הזדמנות יחידה! עוד מעט כבר לא יהיה אפשר!)

אדם לבוש בחלוק לבן הופיע משום מקום. "אני יודע שאתם מאוד מבולבלים." הוא התפרץ לשיחה שלנו. "אבל אתם תבינו את זה בהמשך."
"אתה יודע מי אנחנו?" שאלתי.
"בטח, אייר." הוא פנה אלי בחיוך חמים.
אייר. קוראים לי אייר.
"אדוארד." הוא פנה אל הנער שדיברתי איתו. "דיימן, אשמי." הוא פנה אל השניים האחרים.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
המים ריתקו אותי. לפתע, שמעתי משהו שזעזע את עולמי. ".. אשמי.." השם הדהד בחדר. לא שמתי לב יותר לכלום. לפתע, צרחות מזעזעות, זעקות יסוריים, נשמעו בתוך ראשי. הכל חזר אלי. כל הזכרונות. כל מה שקרה. הרגשתי שאני מחזיקה את חרבי, אפילו שלא היה לי מושג איך היא הגיעה אלי. ידעתי שהאחרים בוודאי בקרבת מקום, אולם לא חשבתי על כלום- שקועה פתאום בעברי. עשיתי את הדבר היחידי שיכולתי, את הדבר שגופי עשה באופן אינסטנקטיבי. נעטפתי במים, כל גופי מכוסה מים זורמים. לא הייתה פיסת עור שהייתה לא מכוסה. לא הייתי צריכה לנשום, והמים שטפו גם אל מול פני. הקלה התחילה להתגנב אלי באיטיות. השקט. הרוגע. הרגשתי את המים מגינים עלי. לא היה לי אכפת מה קורה בחוץ. הכל בסדר חשבתי. הכל עכשיו בסדר. אחרי שכל הטרואומות הציפו אותי בבת אחת, המים התחילו לעמם את הכאב מהפצעים הישנים שנפתחו.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ליאו! לא צריכים להיזכר עכשיו!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"פגיעה יפה. טוב, אז, איך קוראים לך?" שאלתי את הנער המשונה.
הוא חייך חיוך מרושע מעט. מיד ידעתי שהוא גנב נשמות. "מרטין."
גלגלתי את עיני. "נעים להכיר." הבטתי על גופת הנחש שהתיזה מזרקה ירקרקה. מוזר, לא ראיתי מפלצות כאלה לאחרונה...לא מאז שדי האש...
הבטתי לשמיים. מזל האוויר הקריר של החורף התחלף בחום מעט מעיק.
"אין סיכוי..." מלמלתי.
"טלרין, יכול להיות שעברו חודשיים כשהיינו במבוך?"
"ממש לא. היינו שם רק יום שלם אחד." היא נראתה מוטרדת.
יכול להיות שהזמן עובר שם מהר יותר?
ניסיתי לא לחשוב שביזבזתי חודשיים מהחיים שלי. "לים? לפחות יהיה מזג אוויר מוצלח יותר." אמרתי בקול מתוח.
מרטין הביט בי בצורה מוזרה. הבנתי שגנב נשמות היה תוקף אותי מיד ומנסה לקחת לי את הנשמה, הרי זאת המטרה שלהם.
בחנתי אותו לרגע במבטי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ליאו! אין סיכוי שאתה נזכר אחרי שתי שניות מה קורה! זה פשוט לא יכול להיות! שאמרתי שנזכרים בהדרגה זה במשך כמה פרקים!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(בסדר! לא לכעוס! אני מוחק את התגובה!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(וגם את התגובה השנייה, ליאו, קדימה!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(שמישהו יגיד לצבעוני להתחבר)
אני וליליאן הבטנו אחת בשנייה, ושקט רועם השתרר סביבנו כשלא ידענו מה לעשות עכשיו.
"שנלך אליו?" שאלה ליליאן, ואני הנהנתי.
הלכנו לחפש את לוקאס.
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תפסיקו כבר לעשות אותו סמרטוט. אני ארביץ לך, אנג'ל. גם אני יכולה להפוך אתכם לצעצועים.)

הייתי המום. עד כמה שידוע לי, אני לא אמור להיות אחד כזה שנופל על הרצפה. הרגשתי שאני מתמלא בזעם אלים, ברצון לפגוע בהם. הנערים האחרים חלפו על פני ערמה של נשקים והתקדמו לכיוון יציאה כלשהי.
משהו חמים ולח זרם על הפנים שלי.
דם. דם מהאף. מהאף הכואב.
מהטבע שלי, הרגשתי את עצמי מחליק בשקט אל הערמה ושולף הר של סכינים, בלי לדעת למה. אחת מהן תתקע בגרון של הנערה, ואחת בגרון של הנער. זה בטוח.
הם דיברו בשקט אחד עם השני, כאילו לא מודעים לעובדה שהרגע זרקו על הרצפה מישהו עצבני במיוחד. אשמי, אייר ואדוארד, האיש בחלוק הלבן אמר. אשמי ואדוארד היו יותר מדי קשורים אחד לשני. אייר הייתה סתם אחת. ואני דיימן.
אתם עוד תכירו את דיימן.
הסכין הראשונה ננעצה בכתף של אשמי, חדרה את המים המוזרים שהקיפו אותה ושחררה אותה מהעטיפה המוזרה הזאת כשנפלה על הרצפה בבלבול ובכאב. היא שלפה את הסכין וזרקה אותה בחוסר מודעות הצידה, התרוממה ממקומה מתנדנדת וצדה אחר מבטי.
הסכין השנייה ננעצה בכתף של אדוארד, שצעק בכאב ונפל על הרצפה מחוסר שיווי משקל או משהו. אשמי קמה ממקומה במהירות כשאש בוערת בעיניים שלה וקפצה עליי. הדפתי אותה ודחפתי אותה על הרצפה כשאני לוחץ על הכתף הפצועה שלה בכוונה, מסרטט עם הסכין ציורים שובבים על כתפיה החשופות.
אדוארד צעק בזעם והעיף אותי מהמעצבנת. היא התרסקה על הרצפה ועפעפיה רטטו, כנראה השלב שבין עילפון לאחיזה במציאות.
הוא היה חזק. היה לו גוף גדול, יותר משלי, ושרירים עבים, שיהיה נחמד לחתוך.
רגע לפני שהאגרוף שלו פגע באף הדואב שלי, הוא נעצר. העיניים שלו התמלאו בחמלה, הפנים שלו היו טובות מדי. הוא לא רצה לפגוע בי.
טיפש, חשבתי וניצלתי את ההזדמנות. דחפתי אותו ממני והסתלקתי משם. מזווית העין ראיתי את האיש בחלוק הלבן מתבונן. אייר ליטפה את החרמש שלה, לא יודעת באיזה צד היא. אשמי ואדוארד התרוממו.
אוי, שכחתי מאייר.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני אמצא אותך ואהרוג אותך!!" נהמתי כשהוא היה בדרך החוצה.
הסתכלתי איך הכתף שלי מדממת וגם הכתף של אשמי אבל באייר הוא לא נגעה. מוזר.
הלכתי לאשמי תוך כדי שאני מחזיק בפצע שלי. הוצאתי את הגרזן וחתכתי שתי חתיכות מהבגד שלי וקשרתי סביב הפצע שלי ושל אשמי. "תגידי אייר, את מוכנה אולי לעזור לי קצת?" אמרתי בקול שקט.
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
צחקתי בקול רם, רם מספיק כדי שהנער הטיפשון שבתוך החדר ישמע. שמעתי אותו נוהם בעצבנות, מדבר ברכות אל אשמי המשוגעת ותובע מאייר לעזור לו.
טובים.
ככה הם תמיד היו.
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"הבנתי!!" צעקתי לאן מארי "הוא עכביש ולכן יש לו שלד חוץ-גופני, זאת אומרת, כמו שריון. צריך למצוא נקודת חיבור בשריון. אני מנחשת שיש כאלה בין הרגליים לגוף. צריך לחתוך איפה שהסחוס." היא השמיעה קול נגעל וראיתי אותה קופצת עליו, אבל לא יכולתי להמשיך להסתכל כי הייתי צריכה להתלגל הצידה.
התחלתי לטפס לו על אחת הרגליים, מה שלא היה קל, אבל הוא ניער אותי ונפלתי ליד אן מארי, בדיוק בזמן לגלגל אותה הצידה כדי שרגל העכביש לא תנחת עליה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הבחנתי במבטו של הנער נוחת על דארה.
"אם תחשוב אפילו לגנוב לה את הנשמה" אמרתי ברוגע "אני ארצח אותך, ואתה יכול לשאול אותה אם אני אצליח או לא"
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אל תגעו בי.." מלמלתי. הם לא שמו לב. לא יכולתי יותר. זה הכל יותר מידי. "אל תגעו בי!" הרמתי רולי. אייר ודיימן, שבדיוק נעמדו אחד מול השני בצורה משונה, העיפו מבט. אדוארד הזה התעלם מדברי והמשיך לנסות לרפא את הפצע.לא הצלחתי לעצור את עצמי. ידעתי מה הולך לקרות. שיט, חשבתי. אני תמיד פוגעת באנשים. לא הצלחתי לשלוט בעצמי. "אל תגעו בי!!!!" צרחתי בחוזקה, ולשניה אחת- כולם בהו בי. בדיוק באותו רגע, כל האולם התמלא מי ים גועשים עד שפהו. לא היה לי אכפת יותר מכלום. הייתי צריכה שקט. הקפאתי את המים, הופכת את כל החדר לקרחון, כשכולם לכודים בפנים. הפשרתי את המים סביבי, ונשמתי ברוגע אותם. שיחכו, חשבתי. הם מסוגלים לחיות 20 שניות בתוך קרח. הבטתי סביב, והתרחקתי מכולם, לוקחת את כלי הנשק שלי. יצאתי דרך היציאה, השביל שמאחורי מים נוזליים. כשהייתי בחוץ, 19 שניות לאחר מכן, נתתי למים להפשיר. אולם לא טרחתי להוציא אותם מהחדר. יש עבורי מספיק בחוץ, ושהם? הם כבר יסתדרו לבד.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קולי*
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"טוב.. הפיתוי גדול אבל אני מאמין שכדאי לי לוותר, אני מעדיף להישאר חיי בחולשה מאשר למות"
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
איכס! מגי דחפה אותי לתוך משהוא דמויי בוץ מסריח.
מאוד מסריח. רגע! יכול להיות שהיא דחפה אותי לתוך חרא של עכביש?!
אני יהרוג אותה! זה היו המגפיים החדשות שלי! והיא הרגע הרסה אותם! לא נראה שלעכביש מפריע שאני מכוסה בחרא שלו, נראה שהוא נחוש להרוג אותנו מגי יצאה לנסיון שני במעלה הרגל של העכביש ואני זכיתי להכיר את הפה שלו ממש מקרוב. ניסיתי לסגב אבל נתקלתי בעץ, לא היה לאן לברוח.
הראש שלו התקרב אלי במהירות עצומה, פיו פתוח מוכן לבלוע אותי ובשניה האחרונה הוא נעצר מלתעותיו סגרו במרחק של חמש סנטימטר מהפרצוף שלי, הן נפתחו שוב ונסגרו הוא לא הציח להתקדם הלאה, מה שזה לא יהיה עצר אותו. הודתי בלבי לאלוהים והתקדמתי הצידה לאורך העץ שהייתי לחוצה אליו, וראיתי מה עצר אותו, אחת הרגליים הסעירות שלו הייתה ממוסמרת בחרב לעץ מבוקע, זה עצר אותו אבל העץ החל להאנק ולגנוח, היה ברור שזה לא יחזיק זמן רב, מגי עמדה מתחת לבטן שלו וצעקה לי משהוא, התרבתי והבנתי, היה לו סדק לאורך הבטן, כמו של סרטנים בחוף, ומגי לא הגיעה אליו עם הסכין שלה, היא הייתה נמוכה מדי..
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בליבי הודיתי לטלרין, אל על פי שהייתי בטוחה שאני מסוגלת לנצח את הבחור הזה, היה נחמד לזכות בתמיכה אחרי זמן רב כל כך.
"טוב... הפיתוי גדול, אבל אני מאמין שכדאי לי לוותר, אני מעדיף להישאר חיי בחולשה מאשר למות."
גיחכתי. הוא כל כך חושב את עצמו. מה אני, מאכל שקשה לעמוד בפיתוי לאכול אותו?
"רב תודות, זה מאוד אצילי מצדך." אמרתי בקול מלא בוז. הוא הביט על טלרין במבט שמבטא בצורה ברורה 'למה לעזעזל את מגנה על הקרציה הזאת, את לא גנבת נשמות?'
החזרתי את הקשת למקומה, אבל שלפתי את הפיגיון שלי. "בואי נראה מה הקטע הזה של המפלצות, נסרוק קצת את היער ואחר כך נלך לים. נמאס לי רק מעצים," טלרין הנהנה בהתלהבות. "ואפשר לצוד תוך כדי, לך היה זמן לאכול, אפילו עם להיות בחברת ליליאן גורם להקיא." חייכתי. העפתי מבט שואל לעבר הנער החדש.
הוא בא, או לא?
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני בא!" אמרתי, מנסה לא להראות שאני חושש להישאר לבד, אחרי שנטבול במים, אני בטוח שאני יחשוש פחות...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לכסנתי מבט אל טלרין. היא נראתה קצת מוזר, עם הפיח על הפנים.
"אני מציעה לך ללכת להתרחץ." אמרתי. "ואני מציעה גם לך," החזירה לי. הסתכלתי על עצמי. באמת נראתי נורא. המכנסיים שלי היו קרועים ודם קרוש כיסה חלק מזרועי.
חזרנו לפלג הקרוב למחנה הקודם, ונכנסתי מאחורי השיחים. "אתה מוכן למצוא לעצמך משהו מועיל לעשות כשאנחנו מתרחצות? למשל לצוד?" אמרתי למרטין.
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אשמי, התגובה שלך לא קשורה. בכל אופן, לא אליי. אני כבר יצאתי מהמערה.)
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אוקיי" אמרתי והלכתי לצוד, מקווה שבדרך אצליח להשיג נשמה חזקה
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
צחקקתי עם טלרין.
הוא גנב נשמות קצת קהה הבחנה, לפי דעתי.
התפשטנו ושתפנו מעצמנו את הלכלוך, ואז התלבשנו בזריזות והדלקנו מדורה.
השמש התחילה לשקוע, לפי המבט של טרלין ראיתי שהיא רוצה הרבה יותר להיות בים ולצפות בשקיעה הזאת.
המרטין הזה חזר, ואיתו אייל קטן מת. צייד מוכשר.
הססתי לרגע, ואז החלטתי שאני חייבת לדעת עליו דברים לפני שאחליט מה כדאי לעשות איתו.
טלרין היתה אומרת, להרוג או להרביץ.
"אייל." אמרתי. הוא הניח אותו ליד מהדורה. "כל הכבוד. החלטת לצוד חיות במקום אנשים?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
גלגלתי עיניים "דארה, אנחנו גנבי נשמות! אל תשפטי על זה"
רשרוש נשמע מביןם השיחים, היהי לי פגיון ביד לפני שהבחנתי
מן הסתם שועל, אבל הרעש חזק יותר.
שאבתי מים מהעץ לידי והשלכתי בכוח לכיוון הרעש.
מבין השיחים יצא נער בעל שער שחור, היה לו סכין ביד.
(הנה דניאל!)
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בלב הסכמתי עם טלרין, לא צריך לשפוט את גנבי הנשמות, אבל אם הייתי בצד של דארה גם אני הייתי מתרחק מגנבי נשמות. "אני משתדל לא לשאוב נשמות, ואם אני עושה את זה, זה בגלל שאני ממש חלש ולא מתוך רוע" אמרתי פגוע והושטתי לטלרין אייל שצדתי... לפתע זינק מן השיחים נער, נבהלתי ולפני שהבנתי מה קורה הקפתי את עצמי בבועת מים
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי. איזה מין גנב נשמות הוא?
הבטתי בציפיה בנער הנאה שיצא מהשיחים.
גם הוא גנב נשמות, ובמקרה הוא נראה הרבה יותר מרשים ממרטין. שילבתי את רגליי והמשכתי להביט בו בשקט.
במקרים כאלה, כדאי לסמוך על טלרין ולשתוק.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
טוב, פדיחות, בטח הבנות חושבות שאני ממש פחדן..
"לאט הסרתי מעלי את בועת המגן והתיישבתי ברגליים מקופלות ליד דארה
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"נמאס לי מאנשים חדשים!" יללתי וזרקתי את הסכין.
הוא לא פגע, זה היה ברור, הנער זז הצידה כדי לחמוק ממנו ועמד בנקודה נוחה ביותר.
הצלפתי עם האצבעות, חבל מים נכרך סביבו וקפא, מצמיד אותו אל העץ.
"אז מי אתה?" שאלתי בקור.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"כן, מי אתה באמת?" כמה רציתי להיות אחד מהחבורה, הרגשתי כאילו אני מסתובב עם הבנות האלו כבר שנים ולא רק מהיום בבוקר.
"שתוק" אמרה לי טלרין ודחפה אותי קלות אחורה.
ההרגשה הטובה דעכה, לפחות אני חי עד עכשיו
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אמ. אולי אני צריכה לרדת מגנב הנשמות.
קדימה, תדבר כבר, בחור חתיך ומוזר.
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(עיני זאב, בתיאור דמות שלי רשום שאני גבוה, זה משתנה ל-"הייתה לה סכין קצרה מדי".)

נאחזתי ברגלו וראיתי סדק לאורך בטנו, כמו לסרטנים, חשבתי שעשוי להיות כזה, אבל לא הייתי בטוחה. הרמתי את ידי לכל אורכה, אבל לא הגעתי. צעקתי לאן מארי "יש לו סדק בבטן! אני לא מגיע!" היא הבינה. היא החליקה למתחת לבטנו, ובהנפת יד זרקה לי את חרבה. הורדתי לה את סכיני בזהירות והיא זרקה אותו ישר לסדק של העכביש. הוא קרס וכמעט נמחצתי. הספקתי להתגלגל בזמן. הסכין שלי הייתה מגעילה ולקח לנו הרבה זמן להוציא אותה. החזרתי לאן מארי את חרבה וחייכתי אליה "זה חרא?" שאלתי.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כשהיא שאלה את זה עלה לי על הפרצוף מבט שהיה הורג את העכביש הזה עם הוא היה חי..
"כן.." אמרתי "ובעיניין הזה באמת.. יש לי משהוא להגיד לך.."
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
החיוך נמחק מפני, אבל שאלתי במבט תמים "מה?"
זה לא היה אשמתי, הצלתי לה את החיים, מה הבעיה שלה?
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התכופפתי לרצפה ואספתי כמה שיותר חרא שהחלתי בלי לנפוח את נשמתי מהריח, וזרקתי אותו עליה, הגוש פגע לה בפרצוף, והייתי נותת הכל כדי לראות אותו עולה עוד הפעם על הפרצוף שלה, הבעת גועל נדהמת..

התפצצתי מצחוק.
כן, ממש מול העניים הפעורות שלה.
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זרקתי את סכיני הצידה שלא התלכלך והרמתי גוש חרא גדול מהאדמה, מזיזה את האויר ממני כדי לא להריח. זרקתי עליה את הגוש והתחלנו להלחם. מי שהיה רואה אותנו היה חושב שאנחו משוגעות, אבל זה היה קורה בכל מקרה. בסוף נשכבתי על הגב, מכוסה חרא, בלי כוח לזוז.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אחרי משהו כמו חצי שעה שתינו הדפנו סירחון נוראי ונראנו אפילו גרוע יותר מאיך שהרחנו. ותאמינו לי, זה היה קשה.
כשמגי התבוססה בחרא של העכביש, מותשת אני החלטתי שמקלחת הגונה לא תזיק לי,וגם לא למגי. כשאתה כשף מים מקלחת זה אחד הדברים שיש לך תמיד.
איזה מזל.בלי לטרוח להוריד בגדים זימנתי מים שלפקודתי קירצפו אותי לגמרי, וגם את הבגדים שלי.
למשמע המיםן מגי התעוררה פתעם משנת החרא שלה ונעמדה בתור, בעעיניים עצומות כאילו היא הולכת למות ולא לעשות מקלחת.
זימנתי מים חדשים כי הקודמים היו עכשיו מיץ חרא, ומגי זימנה משב רוח חם שייבש אותנו.
כל מה שהיה חסר עכשיו זה איזה אוכל כל שהוא.
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"הלכתי לצוד." הודעתי לה. היא הסתובבה אלי בקול מנומנם ואמרה "אני אדליק אש." לא הייתי בטוחה שכשאחזור תהייה אש דולקת. שמעתי נשר ברקע וחשבתי בעצב על רעם, שנעלם בפתאומיות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אף אחד לא יוצא מהחדר בלי אישור!)

לפני שהספיקה לעבור דקה אשמי ודיימן נמשכו בחזרה לתוך החדר והוטחו על הקירות.
אידיוטים. כך קבעתי.
נעצתי מבט בשניים ותהיתי למי משניהם ללכת לעזור.
אשמי העבירה בי חלחלה, אז פניתי אל דיימן, והושטתי לו את ידי.
לפתע עברה בי הרגשה מוזרה, בדיוק כמו חשמל, כאילו מה שעשיתי באותו הרגע קרה כבר בעבר, כבר הושטתי אליו את ידו והצעתי לו את חסותי.
היה ניכר בפניו שהרגיש את אותה הרגשה מוזרה.

(זה לא פלאשבק, אבל קרוב)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מגי אמרה משהוא על לצוד, ואני הבטחתי לה שתהיה אש דולקת כשתחזור, אבל פשוט הייתי כל כך עייפה..
הכחרכתי את עצמי לקום ולרגע פשוט עמדתי שם בוהה באוויר עד שהתאשתתי והתחלתי לאסוף עצים למדורה שהייתי אמרוה להבעיר.
אספתי במאמץ כל תנועה דרשה את מלוא הריכוז, והזרועות שלי היו כבדות הנחנתי את העצים האחרונים שמתאתי בראש הערימה גובהה הגיעה לכמעט מטר הרגשתי סיפוק מגוחך לנוכח העובדה שביום רגיל זה היה לוקח לי כמה דקות.
התיישבתי בכבדות ליד העים ועשיתי נסיונות לא מעשיים להדליק אותה בעצם רק שיחקתי באבן ובסכין שלי...

חלמתי על טומראד..
הוא ניסה למצוא אותי, הוא שלח הקרנות מחשבתיות של השם שלי לכל מקום, בחלום הוא רץ על רקע חופים והים הוא נראה מרוט ועצבני..
רתי לראות אותו שזה כאב.. טומראד תמיד היה בסביבה כשלא היה אף אחד ועכשיו הוא הוא מחפש אותי ואני מצידי לא נקפתי אצבע.
בחלום הטביעה אותי תחושת אשמה שלא נעלמה כשהתעוררתי מול הפנים הזועמות של מגי ושל צמד הארנבות שהחזיקה בידה.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עמדתי המום למשך מספר שניות, אך בן רגע הקיפו את גופי להבות והקרח נמס.
"לורן." אמרתי בחוסר עניין ברור.
"ולא, אני לא מעוניין לדעת מי את."
שלחתי לעברה טבעת של אש שנחתה סביבה כמו גדר.
"איפה אנחנו?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אש, אחד הדברים הכי נוראיים שקיימים.
כשהיינו ילדות קטנות, מייטי ואני חשבנו מה היה אם לא היינו הפכים.
אם היא הייתה אוויר או שאני הייתי אדמה.
ואז הגעתי למסקנה שאני שונאת אש, והיא הגיעה למסקנה שהיא שונאת מים.
"אש" סיננתי, כמו קללה.
תמיד העדפתי לשאוב מים מהסביבה, אבל עכשיו לא היה סיכוי שאני אגיע לשם, בתנועה משועממת כיביתי את הלהבות במים.
"אנחנו לא רחוקים מהעיר" עניתי לו "ויש כמה כפרים באזור"
העץ שהיה מאחורי כבר התחיל למות מהמים ששאבתי ממנו.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
היא כיבתה את האש בקלילות\אז אנחנו קרובים לעיר.
מעולה.
בדיוק המקום לזרוע הרס וחורבן.
כדררתי בזרועותיי כדור של אש וזרקתי אותו לעברה.
היא התכופפה בדיוק בזמן, אך העץ שמאחוריה החל לבעור כלפיד.
"אני מקווה שאין לך בעיה עם אש." סיננתי בחיוך.
"מהי הדרך הכי קצרה אל העיר?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
העשן צרב לי את העיניים.
קיללתי בשקט, השלכתי לעברו בתגובה כדור קרח.
"למה שאני אדע?" עניתי לו כשהקרח התנפץ לרסיסים מאחוריו "למה שילדה תדע מה יש כאן?" שאלתי אותו בחיוך והתישבתי לצד דארה.
המדורה בערה, האייל כבר התחמם עליה.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
רק עכשיו שמתי לב לנערה השנייה.
היא ישבה בצד וצלתה אייל על מדורה (אם הבנתי נכון...).
היא בבירור הייתה בת אנוש.
הבזקתי לעברה את מבטי.
"ומי זו החברה שלך?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"דארה" עניתי ונופפתי בידי כדי לכבות את העץ הבוער עם מים.
"וזה מרטין" הבעתי על כשף המים החדש.
"רוצה לאכול?" הצעתי לו.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לא." עניתי ללא גינונים מיותרים.
"אולי כדאי שאני אמשיך במה שהתחלתי."
אמרתי בפשטות והחלתי לסרוק את היער במבטי. מאיפה הכי כדאי להתחיל.
מתחת לאחד מהעצים הייתה ערימה של מחטי אורן יבשים מושלם בתור התחלה.
שלחתי לכיוונו גץ זעיר ומיד הערימה עלתה באש.
העשן הסתלסל ויצר מעין ערפל אפור וסמיך.
ביערתי עוד מספר עצים והבטתי במלאכתי מרוצה.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אש, חום, צבעים חזקים...
*פלאשבק*
"אמא!" צעקתי כשהבית החל להישרף. "רוץ! תברח ואל תחזור!" אמר אבא שהחל לבעור בעצמו.
התלבטתי מה לעשות, אבל כבר לא היה זמן, הדלת התפוררה והבית הקטן נשרף.

"היי" אמתי לנער החדש- לורן
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תהיה מקורי, מרטין....3:)
לא הבנתי כל כך מהבחור הזה מנסה לעשות (לורן, אני מקווה שאתה לפחות תתנהג כמו גנב נשמות)
אבל היה ברור לי שהוא לא גנב נשמות הסוג של מרטין.
הוא התחיל להצית את היער, וטלרין שאגה בזעם וניווטה את המים שבאגם על ערימת הזרדים.
שלפתי את הפיגיון שלי, הכסוף והרחב, והטיתי את ראשי הצידה.
הוא התחיל להפגין מעט קוצר רוח, והקיף את סביבתו הקרובה בלהבות נמוכות שהתפשטו מהר.
"אידיוט אחד, אתה תציט את היער!" צעקה טלרין.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז יש בעיה?" לורן ענה והשליך עוד כדור אש.
"יכול להיות שהמילה הראשונה שעולה לאנשים שמכירים אותי כשהם שומעים את השם שלי, זה רוצחת" חייכתי אל דארה במתיקות "ובטח שליליאן, החברה הכי טובה שלך, חושבת ככה"
היא נהמה "מטומטמת"
"אבל" כיביתי את הלהבות במים "היער הזה היה הבית שלי במשך רוב החיים, ואתה ממש לא תהיה זה שיהרוס אותו"
שנאתי להשתמש במים מתוך הגוף של מישהו אחר, תנועה אחת לא נכונה, והוא מת.
זה היה חסר כבוד לחלוטין ומעליב כמעט לתקוף מישהו בשנה שלו או בלי שתהיה לו אפשרות להגיב.
כשמשתמשים במים מבפנים, אי אפשר לעשות כלום.
ריך רק לנווט אותם באופן שרוצים.
נשמתי עמוק והתרכזתי במים.
אם מישהו כבר מת, צריך שזה יהיה בכלי נשק, אחרת זה גם לא מהנה.
איגרפתי את ידי, כדורי האש פסקו.
קדימה, קדימה, זה לא כל כך קשה! כבר עשיתי את זה על דיימן! תוך כדי שהחזקתי את כל האזור בחיים!
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"גם לי היה בית". עניתי ושלחתי עוד כדור של אש.
"והוא נשרף." אמרתי באדישות מוחלטת.
שילחתי עוד צרור של כדורים לעברה. היא התכופפה, אך קצוות שיערה נשרפו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"באמת?" שאלתי בחוסר עניין "אני גרמתי לו להינטש כשהרגתי את אבא שלי"
בפעם הבאה שאני נלחמת בכשף אש, אני חייבת לזכור לאסוף את השער, גם אם זה ייגרום לדיימן לצחוק עלי למשך שארית חיי.
הצלפתי לעברו עם חבלי מים.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חבלי המים כמעט הגיעו אליי, אך ברגע האחרון שילחתי לעברם סילון של אש והם התאדו.
"חבל שלא פעלתי כמוך. אולי אמא שלי עוד הייתה בחיים."
אמרתי בקרירות משוועת מול החום שפרץ מבין אצבעותיי.
שלחתי לעברה להבה זעירה והיא סימנה על קדמת חולצתה X.
"את אוהבת לשחק בקליעה למטרה?" חייכתי ברשעות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נמאס לי.
מצידי שימות עכשיו
"אתה אוהב להשתחוות בפני המנצח שלך?" שאלתי אותו ברוגע.
שלחתי שתי אצבעות, התרכזתי במים שהיו בגופו.
התחלתי להזרים אותם.
הוא צנח על ברכיו, מופתע לחלוטין.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מ ה ל ע ז א ז ל ק ו ר ה כ א ן ?!
הרגשתי כאילו האנרגיה נשאבת מגופי.
שלחתי לעברה את כדור האש הגדול ביותר שיכולתי לספק במצבי.
הוא פגע בדיוק במטרה שהצבתי קודם, וכל בגדייה עלו באש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני שונאת קליעה למטרה! זה משחק מעצבן!)
נאלצתי לעזוב אותו כדי לטפל באש שנצמדה לחולצה שלי.
כשהאש כבתה הוא כבר עמד, הפעם הקפדתי להותיר את ידיו מאחור כששוב השתמשתי במים שבגופו.
"אתה חתיכת מעצבן" נהמתי.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
טלרין החלה לעלות באש, הרגשתי בגופי את המים באגם, זימנתי אותם ובלי שלורן ישים לב הצמדתי את כף ידי לגבה של טרלין, והזרמתי לתוכה מים,
בתור כשף מים ידעתי שזה אמור לחזק אותה
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שוב האנרגיה החלה לאזול מגופי, אבל הפעם ידיי היו תקועות מאחורי ידיי.
חייכתי.
"את כל כך מעצבנת, שזה אפילו לא אמין."
ידיי יצרו עיגול ענק של אש והוא התחיל להקיף אותי.
כדור האש גדל וגדל, ואני בתוכו. שמור מכל פגע.
הנערה הביטה בי בבלבול.
כדור האש גדל וגדל והתקרב לעברה במהירות מסחררת.
"נראה אותך עכשיו."
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זינקתי הצידה במהרה, משכתי אחריי את דארה הצידה...
יש לי טראומה מאש, אני לא יכול לעזור בקרב, אבל הייתי חייב,
הן הצילו אותי מנחש ארס מסוכן, ו"אימצו" אותי לחברתן,
חשבתי על קור, חשבתי על ריקנות, מין האדמה יצאו נטיפי קרח ארוכים וחדים, שהקיפו אותי מכול הכיוונים, לקחתי אחד מהם וזרקתי אל טלרין, היא תפסה אותו בדיוק. אני בטוח שהיא תדע מה לעשות איתו
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עכשיו גווינגבר הייתה יכולה ממש לעזור לי.
טוב, נשבר לי ממים, לפחות לקצת זמן הזה.
זרקתי את הסכין שלי.
הוא פגע בבטן.
הקפתי את עצמי בבועת מים קפואה והנחתי לאש לחלוף על פני, ולמרות הקור, החום היה גדול יותר.
בנס המים בכלל נותרו קפואים.
כיביתי את העץ מאחורי שהתחיל לבעור.
עמדתי לומר לו משהו, ואז זמזום חזק קטע את המילים שעמדו לצאת.
זה היה דבור, אבל יותר גדול ממני.
הוא לא היה מהווה בעיה, חתכתי אותו לשני חלקים בהצלפת מים, הבעיה הייתה הלהקה הענקית שעפה מאחוריו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תיקון: במקום סכין, הנטיף קרח)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נטיף הקרח שהנערה זרקה פגע בדיוק בבטני.
התקפלתי על הרצפה, אך לא וויתרתי והמשכתי להזין את כדור האש.
אגרפתי את שתי כפות ידיי על קצהו ושלפתי אותו בכאב.
לעזאזל איתה.

זמזום חזק מילא את אוזניי. הזדקפתי באיטיות והבטתי סביב.
ליד הנערה היה דבור ענק.
היא הרגה אותו בעזרת קילוח חד של מים.
לעברי התקדם דבור נוסף. הזזתי את כדור האש מהנערה לעברו.
כנפיו העדינות נשרפו ברגע והתפוררו לאפר, אך גופו המשיך להתפתל על הרצפה.
אימצתי את כל כוחותיי וליביתי את האש.
תמות.
האש התלהטה ורקדה סביב הדבור לקול מחשבותיי.
הדבור החל להתפתל על הרצפה בייסורים, ולבסוף נדם.
הנחתי לכדור האש להתפוגג ונשכבתי על הרצפה.
יש לי הרגשה שהנערה פגעה לי באיזה איבר חשוב, שכן נשימתי הלכה והואצה ולבי פעם במהירות מטורפת.
אני לא הולך למות.
יצרתי גל של אש והוא הוביל אותי היישר אל הנער והנערה שעמדו מאחורי כשפית המים.
הנערה הייתה בת אנוש.
הנשמה שלה תעזור לי להתחזק.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"דארה!" צרחתי
לא, היא חשובה לי בדיוק כמו דיימן, היא לא הולכת למות.
התכופפתי מתחת לגופו של דבור אחד, לעזאזל עם מה שיקרה!
הזרמתי את המים בגופו של הדבור, הוא נפנה כנגד לורן.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הייתי בהלם במשך הקרב (אל תחשבו שאני סתם מטומטמת, פשוט לא הייתי בבית...)
לא יכולתי להזיז אצבע, אבל כשראיתי שהוא מנסה לפגוע בטלרין באמת, הבנתי שאני מתנהגת בצורה אידיוטית.
'להזיז. רגליים.' אמרתי לעצמי וניתקתי את מבטי מהנער שהיפנט אותי.
לפתע להבות אדירות פרצו מהקרקע, והוא התקדם על גל הלהבות ישירות אל טלרין. היא צעקה משום מה "דארה!" וחשבתי שהיא רוצה לקרוא לעזרתי. בזריזות חבטתי את החרב שלי במים, היא זהרה באור כחלחל וספגה אותם. הצלפתי בכיוון גל הלהבות שהעלה עשן והתכווץ מעט.
לפתע מצעתי את עצמי על האדמה, והנער שירד מגל הלהבות היה מטר ממנו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
*מצאתי את עצמי שרועה על האדמה
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
דבורים ענקיים תקפו את החבורה, יצרתי שוט מים והכתי את הדבורים. הפכתי את נטיפי הקרח שיצרתי למים ו"זירת הקרב" התמלאה במים רדודים, זה יעזור לי ולטלרין ויקשה על לורן.
הסתכלתי אחורה, ראיתי את לורן מתקרב אל דארה, אני מכיר את המבט הזה, הוא עומד לשאוב לה את הנשמה!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
האדמה באזור הייתה לחה. ממים
הנחתי לדבור להשתחרר, הוא גם ככה ייתקוף את האחדד הכי קרוב, וזה היה לורן.
היה לי זמן רק להרים את דארה כדי שתעמוד.
ואז פניתי להתייצב כנגד הדבורים האחרים.
התוויתי חומת מים באוויר סביבנו, יש לנו רק כמה דקות.
לורן קרס ברגע שהסתובבתי אליהם.
"תחזיק את החומה!" צעקתי למרטין, הוא הנהן והרים ידיים.
ניגשתי אל לורן, הריפוי בטוח יכאב לו.
הוא כשף אש, אני ארפא אותו עם מים.
"אל תזוז" פקדתי והנחתי יד רטובה על הפצע הפתוח.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(טאם טאם טאם...דניאל? תגיב?)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מצטער, לא הייתי בבית...)

כשפית המים הניחה את ידה על בטני.
השתנקתי.
כאב לי כפי שלא כאב לי מעולם.
שלחתי לעברה כדור של אש והוא פגע בשערה.
מספר סנטימטרים נשרפו, אך היא כיבתה את האש בלי לשים לב אפילו.
"תורי-די את ה-יד ש-שלך!" נאנקתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ט-טלרין?"
ישבתי על האדמה אחרי שטלרין עזבה אותי, וראייתי היתה מעורפלת. גרוני צרב מהאש, שהיתה קרובה אלי כל כך.
היא הניחה את ידה על בטנו של הנער והוא התכווץ בכאב.
היא מענה אותו או משהו?
ואז ראיתי שהפצעים שלו נסגרים. היא מרפאה אותו.
כיווצתי את עיני בחוסר הבנה. מה קורה כאן?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני מרפאה אותך!" נהמתי.
גם לי כאב, אבל הקפדתי לא להפגין את זה.
נו כבר, נו כבר.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בטני התהפכה והקאתי בסמוך אל רגליה.
היא נרתעה מעט, אך שמרה על הבעת פנים מאופקת.
לבסוף היא שחררה את ידה. צנחתי על הרצפה בחוסר אונים מוחלט וחזי עלה בקצב נשימתי המהירה.
היא הרגה אותי. אני בטוח בזה.
אפילו לא הרגשתי יותר את הכאב.
וודאי אני כבר מת.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"טלרין." אמרתי שוב.
"את ידעת שזה יכאיב לו." היא הנהנה ונעצה בו מבט.
"מה...זה היה?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ריפוי" חייכתי ומחיתי זעה מפני
"טלרין? מרפאה?" דארה פרצה בצחוק.
"תתפלאי" עניתי קצרות "אם אני לא יודעת לרפא, למה לי להילחם? פציעה אחת גדולה מספיק ואני מתה"
"נו, קדימה" רטנתי ללורן "קום כבר, אתה לא מת או משהו" חיוכי התרחב "ואתה חייב לי את החיים שלך"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נשמתי עמוק. אז אני לא מת.
"ממש לא אכפת לי." אמרתי בקרירות ויריתי לעברה במהירות צרור של גצים. היא קפצה הצידה.
הזדקפתי ושלחתי לעברה מבט זועם.
"את בלתי נסבלת." השלכתי לעברה כדור ענק של אש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
החיוך לא ירד לי מהפנים "קדימה" לגלגתי ונופפתי לעברו בנטיף קרח נוסף
"אתה בטח כבר מכיר אותו, חבר טוב שלי"
הבטתי בו בקור, החיוך נמחק "ואני לא חושבת שהפעם הריפוי יהיה כל כך עדין"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קור וחום שטפו אותי, התחלתי להזיע.
הרגשתי לא טוב מאז שלורן הזה הגיח מהעצים.
"טוב, אז, את בעצמך אמרת שאי אפשר להיות ,בקבוצה ,גדולה, כל כך," אמרתי בקול קטוע, הבטתי באדמה.
פשוט בואו נלך!
בבקשה...
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"בת אנוש." מלמלתי בלי שכשפית המים שמעה.
שעטתי לעברה ובן רגע ידיי היו כרוכות סביב צווארה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מה?!
"מה-אתה-עושה-אידיוט-"
קיערתי את ברכי ונעצתי אותה בצלעותיו.
הקור התחלף בחום עז.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ידיו התרפו לרגע, בשניה שבה הצמדתי סכין לצווארו.
"עוד תנועה אחת" סיננתי "ואתה מת"
תנועה אחת של האצבעות, אני אחתוך אותו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ניסיתי לזוז, אבל הברכיים שלו הצמידו אותי לקרקע.
גיששתי אחר הפיגיון שלי, כי האחיזה שלו לא רפתה כלל. הוא המשיך לחנוק אותי עם אצבעותיו.
תפסיק. תפסיק. תפסיק. תפסיק.
לא הבנתי את זה, ו...
תפסיק!
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כשפית המים הצמידה סכין לצווארי.
גל של אש פרץ מכל איבר בגופי והמיס את הסכין.
הכשפית עזבה אותה ונשפה במהירות על ידייה האדומות.
בת האנוש התפתלה תחת ידיי הרותחות.
לחיצה קטנה, והנשמה שלה שלי... חשבתי בסיפור והידקתי את אחיזתי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
*בסיפוק
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זה מה שהוא רוצה ממנה?
נשמה?
הסרתי באנחה תליון קסום מעל צווארי.
"קח" הושטתי לו "יש כאן חמש עשרה נשמות, יספיק לך ליותר משבוע"
"כן דארה" עניתי בתגובה למבטה "זה מהעיר"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הזזתי את ראשי לצד אחד.
'ניצחתי את טלרין... חשבתי, וניסיתי להזיז את רגליי.
אבל פעלתי באיחור. ראייתי החשיכה, אבל ידעתי שאסור לי לוותר לאידיוט הזה.
פערתי את עיני במאמץ ויישרתי את מבטי לעיניו השחורות.
ראיתי את השתקפות עיני הזהובות בעיניו, תזכורת לכך שאני לא ממש אנושית...
'אני יכולה להשתמש בכישרון שלי,' חשבתי במאמץ אילאי.
אבל הוא אף פעם לא עזר לי בלי לפגוע בקרובים לי.
לא. אני לא אשתמש בו.
הגרון שלי נמחץ, הכרתי ריחפה למקום אחר, אבל עדיין הרגשתי את הכאב....כל כך הרבה.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התליון נצנץ ברוך.
15 נשמות זה בהחלט הרבה.
לקחתי אותו מידה והחזקתי אותו בין אצבעותיי.
"אם הוא מקולל, את יכולה לדעת בוודאות שאני ארדוף אותך. או שאני אפוצץ את כל היער שנייה לפני שאני אמות."
אמרתי והכנסתי אותו לכיס מכנסיי.
גל של כוח פשט בגפיי. הסתובבתי במהירות והאש הסתחררה סביבי.
חייכתי והיא המשיכה להסתובב, כמו הוריקן קטן.
"לשם..." מלמלתי והאש הסתחררה לכיוון הנער.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"רק תרשה לי להזכיר לך שאם תהרוג אותו אתה תוריד את ההגנה היחידה שיש כאן!" צעקתי אחריו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ראשי הסתחרר במהירות ולא ראיתי כלום חוץ מכתם אדום בתוך שחור.
זזתי הצידה והקאתי, בטעות על הכתם האדום, הוא דעך ופלט צעקה.
צנחתי על האדמה הרטובה וניסיתי להחזיר לעצמי את נשימתי.
היתה לי הרגשה שהוא לא רק ניסה לחנוק אותי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"על מה הוא מגן בדיוק חוץ מעצמו?" שאלתי בנבזיות ושלחתי את האש להסתחרר סביבו. בלי לפגוע בו, רק קצת להבהיל...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"רואה את חומת הקרח הזו? היא מגנה עלינו מכל היצורים שנמצאים מסביב" נשפתי ברוגז "ואם לא אאכפת לך לזוז לרגע..."
סימנתי למרטין, הוא הנהן.
חומת הקרח התנפצה ושיפדה את כל עשרות הדבורים.
"טוב, אז אם כל כך רצית ללכת, בבקשה" סימנתי ליער "העיר במרחק יומיים מכאן לכיוון צפון מערב"
התישבתי ליד המדורה "מישהו רוצה לאכול?"
הבטתי מסביב "אה, כן, רגע"
בהינף יד, כל המים שהיו באדמה יצאו והעיפו איתם את כל הגופות שהיו באזור.
"טוב, עכשיו אפשר"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כיביתי את המדורה במחשבתי.
"מצחיק מאוד." הכשפית אמרה וניסתה ללבות אותה מחדש.
היא התכופפה מעל המדורה וניסתה להזיז את הקרשים לזווית נוחה יותר.
"די כבר!" היא צעקה כשלפתע האש קפצה וחרכה את שפתייה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נגעתי בעדינות בשפתי, אחרי כמה שניות הכאב התפוגג.
"תראה, מצידי אתה יכול להסתלק, וזה גם מה שרצית לעשות כל הזמן, מה אתה רוצה מאיתנו עכשיו?"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני יכול ללכת." אמרתי בחיוך ומשכתי בכתפיי.
"פשוט חשבתי שלא תאהבי את צורת ההתקדמות שלי."
חיוכי התרחב ומיד גל של אש הרים אותי כמטר מעל האדמה וחרך כל מה שמתחתיו.
התרחקתי מעט אל תוך היער וחזרתי כשתמרות עשן נישאו לעבר השמיים.
"אני צודק?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נאנחתי וכיביתי את האש בנפנוף
"אתה רוצה להישאר?" שאלתי אותו "וחוץ מזה, ממתי כל כך אכפת לך מהדעה שלי לגבי מה שאתה עושה?"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לי לא ממש אכפת." אמרתי ומיד כל היער החל לבעור. חשתי את הקמע מתחמם בכיסי.
"אז להתראות. ואני מקווה שהאש שבכם לעולם לא תכבה." חייכתי לאור ניסיונותיהם הכושלים לכבות את האש.
"זה יותר מדי אש. כשפית מים עלובה ומתלמד לא יכולים לכבות אותה."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז אתה לא יודע כלום" חייכתי.
לקחתי את כל המים שיכולתי מהאגם בגל ענק.
המים התפרסו על כל השטח וירדו.
האש נכבתה והותירה עשן צורב.
השתנקתי, אין כאן אוויר.
שאבתי מים מסביב ויצרתי סביבי בועה, אוויר נקי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(דניאל, אני הקאתי עליך ידידי. אולי הייתי צריכה לעשות משהו קיצוני יותר?)
הוא היה עם הגב אלי. בהבזק של צלילות, בעטתי במלוא העוצמה בגב התחתון שלו, הוא נפל עם הפנים לקרקע, תפסתי בפיגיון שלי והצלפתי על פניו. דם הכתים על לחיו.
הרמתי את אגרופי וחבטתי בפניו, לפני שהרגל שלו פגעה בחזי והעיפה אותי ממנו.
זינקתי חזרה על הרגליים כששנאה יוקדת בעיני. שקלתי להטיל את הפיגיון לתוך ליבו.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
האש הסתחררה סביבי, שורפת את כל הלכלוך מהאוויר.
"טיפשה. עכשיו המתלמד שלך ימות." סיננתי וחטפתי אותו לידי.
הוא נעמד לידי בחשש, אך נרגע מעט כשראה שהאש לא שורפת אותו.
"ועכשיו, להתראות." צחקתי ובן רגע היינו רחוק משם מספר מאות מטרים, נלקחים בזרועותיה המגנות של האש.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תגידו, עושים עלי חרם?!? זה לא קרה!)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מה פתאום חרם?! פשוט תמיד אני מגיב ואז רואה שאת הגבת שנייה לפני...)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אז תמחק את זה בבקשה.)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(לא.)
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עוד כמה זמן הוא הולך להפריע לנו לאכול?!... חשבתי לעצמי.
כול המים שהשתמשתי בהם גרמו לי להרגיש חולשה, אני לא רגיל
להפעיל כול כך הרבה בבת אחת,
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אתה חייב. זה לא הגיוני. באמת, הרבה פעמים מחקתי את התגובות שלי כדי להתגמש בשביל אחרים...)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(פולו, אני הרגע חטפתי אותך.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"טוב דארה, היה מדהים איך שהכנסת לו, אבל הוא בכל זאת ברח!" צרחתי בכל הכוח את המילה האחרונה ואז נרגעתי.
"אני לא הולכת להצליח להרדם, בואי נתחיל להתקדם?"
"טלרין, הדרך לים עוברת דרך..."
"העיר!" קיללתי
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
המשכנו להתקדם במהירות לעבר העיר, משאירים מאחורינו פס רחב חרוך.
הנער ניסה להיאבק באש, אך הקמע שבכיסי חיזק אותה אף יותר בכל פעם שהוא ניסה.
חייכתי אליו.
"אל תדאג, בקרוב אתה תלמד שמים לא באמת משתלמים."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
איכס, הטעם של הקיא היה מחליא.
"תני לי שניה להרגע מחווית-טרם-מוות," שטפתי את פי באגם.
החזרתי את החרב שלי לנדן התלוי על גבי, ואת הפיגיון הכנסתי לחגורתי.
"בכל מקרה...אני חייבת לך." לחצתי את ידה. היא שמטה אותי בקלילות ובעטה בשיירי המדורה. "גם את הצלת אותי. עכשיו אנחנו תיקו. למרות שחבל לי על הנשמות האלה..." נאנחה.
"אני מבטיחה לך שנשיג אותן בחזרה. אחרי שנכטוש את העצמות שלו ונזרוק את הגופה לנהר."
טלרין חייכה חיוך מאולץ. "את רוצה לנסות להציל את החבר שלנו?" אמרתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אין בעיה" חייכתי וסימנתי באוויר.
"יש בכל מקום מים, חוץ מאזור של אש, וזה אומר שנהיה שם לפניהם"
"קדימה, אחרת הוא יצליח לנצח אותך" דארה התגרתה בי
"הוא בחיים לא יינצח אותי" נהמתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז איך את מתכוונת להיעזר במים כדי להגיע לשם?" שאלתי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שער העיר כבר נראה באופק. עוד כמה דקות נגיע לשם.
שלחתי פס ענק של אש עד השער.
אף טיפת מים לא עזור להן להגיע לפניי.
נעצרנו מול השער.
הנער עדיין ניסה להיאבק באש.
"טיפש." סיננתי והוא נאנק בכאב כשהאש סטרה על פרצופו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"תקפצי רגע" חייכתי
היא זינקה, אבל לא נחתה, המים החזיקו אותה באוויר "זזנו?" שאלתי
המים סחפו אותנו במהירות.
בערך קילומטר מהעיר המים פסקו, הספקתי לשאוב מים מהאדמה לפני שנפלנו.
עכשיו זה יהיה קצת בעיה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"מגניב..." מלמלתי שניה לפני שנפלנו. פס עשן בשמיים העיד על נוחכותו של מר-אש-במכנסיים.
"את חושבת שזה שובל אש, או הסירחון שלו?" שאלתי את טלרין כשקמנו.
היא גיחכה. "מה נעשה עכשיו?" שאלה.
"אין בעיה." אמרתי.
'ריי!!!!!' שאגתי במחשבותי.
ראיתי אותו, מנמנם כתמיד על גג חנות הנשק של אבי. 'ריי, תתעורר.'
הוא פקח את עיניו הזהובות. 'תעלת הביוב.' אמרתי לו.
במקום הדיבור הרגיל שבין האנשים לחיות התאומות שלהם, ראיתי כמו תמיד את ההבזקים לגבי מיקומו של ריי.
הוא ניתר מגג המחסן ודהר לבא העץ הישנה. בכמה חבטות כפות היא התפוצצה ומזרקת מים נפלה לתוך תעלת הביוב, שהובילה מהבאר בקצה העיר, קרוב לשער.
פקחתי את עיני. "רוצי. עוד דקה אחת תעבור מתחתינו כמות אדירה של מים." טלרין הריהמ גבה אבל התחילה לרוץ.
כעבור שתי דקות היא נעצה לרגע, נדהמת, ומים פרצו מתוך האדמה. זינקנו על גבי הגל הנצחי והמשכנו להתקדם במהירות מסחררת. "איך...?" מלמלה. "ריי ניקז תכולת באר שלמה לתעלת ביוב תת קרקעית. יהיה לנו מקור מים לקרב." אמרתי בקלילות.
הגענו לשער, והמשכנו לדהור, כשדמות שחור וזוהרת התקרבה מהשמיים.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
פתחתי את שער העיר.
רחובות, בתים, ילדים... בדיוק האזור בו אני אוהב להנות.
שלחתי כדור של אש לעבר אחד הבתים וצחקתי צחוק אדיש כשאישה מבוהלת יצאה ממנו בריצה, נושאת בידה את תינוקה הזעיר.
עוד כדור, וגן השעשועים הדל החל להינמס.
עוד אחד, וילד מירר בבכי ובצרחות כשבגדיו נשרפו.
"רואה, מתלמד? זה הרבה יתר כיף."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תגיבייייי!
דניאל, אני חייבת לנקום בך על זה שכאילו לא פגעתי בך עד עכשיו, אז אל תכעס יותר מידי.)
הכתם השחור נחת במרחק והתחיל לירות כדורי אש לכל הכיוונים.
"הוא יכול לשחק מלוכלך כמה שהוא רוצה." מלמלתי. פצחתי בריצה מטורפת לעבר גבו.
הקשת שלי היתה בידי תוך שניות, וגם שני חיצים.
"להרוג אותך לא יהיה כיף כמו לשתק אותך," סיננתי כשהייתי במרחק עשרה מטרים ממנו.
הוא הסתובב בחיוך כשחץ אחד פגע בזרועו.
חייכתי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני בתוך העיר, לוחמת.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"מצטערת דארה" הבטתי למטה "אני פשוט חייבת" החלקתי מהגג ושלפתי את החרבות.
עכשיו הולכים להינות.
"היי! את!" שומר אחד צעק, פעם אחרונה לפני שמת.
הבטתי בפניו הריקות
טוב, זה אפילו לא התחיל.
"טלרין!" דארה צעקה בכעס.
רצתי ברחוב, הורגת אנשים על ימין ועל שמאל.
נכנסתי לשכונה צדדית, הבתים היו מפוחמים, ילד קטן זחל בין ההריסות, אמא שלו רצה אחריו.
הבטתי בה באטימות כשחתכתי את הילד.
היא צרחה, ואז מתה גם.
טוב, מי הבא בתור?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(גם אני.)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קפצתי על אדם חסון שעמד בכניסה לאחד הבתים.
היבטתי אל תוך עיניו בחיוך וכרכתי את ידיי סביב צווארו.
אפילו לא לחצתי. הוא היה חלש בהרבה מבת האנוש הקודמת.
הוא נחת על הרצפה כמו בובת סמרטוטים, והקמע שבכיסי התחמם מעט.
"עוד נשמה אחת לאוסף..."
הרמתי מהרצפה 2 תינוקות מרגליהם. הם בכו, ואז גם הם נדמו. השלכתי אותם על הרצפה.
אמנם נשמות של תינוקות יותר טהורות, אך הן חזקות.
"מקווה שלמדת מספיק." אמרתי למתלמד.
תפסתי בצווארה של אישה הרה שחלפה לידי במנוסתה, וגם היא צנחה על הרצפה.
ועכשיו אני עוזב.
גל ענק של אש העביר אותי מעל חומות העיר.
אנחנו בדרך אל המדבר.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
*העביר אותנו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"דבילית," סיננתי ורצתי אל הנער המשותק.
"שלא תחשוב לא נכון," אמרתי לו ושלפתי את החץ מזרועו. לא הרבה דם, הוא יהיה בסדר חוץ מרעל השיתוק.
"לא באתי כדי להשפיל אותך. וגם לא כל כך איכפת לי שאתה הורג את האנשים האלה, אני שונאת אותם." אמרתי וחשתי דקירות כאב מעטות.
"אבל אני לא אוהבת להרגיש כמו חפץ, ו-" שמעתי צרחה קורעת לב מאחד הבתים הקרובים, וראיתי את טלרין יוצאת משם בריצה, הסימטרים שלה מוכתמים בדם והבעה מפלצתית על פניה.
"אוף...זה לא בסדר. היא מתחרפנת." נאנחתי והשענתי את הנער על עמוד עץ. "רוץ, תעצור את המטורפת הזאת," מלמלתי למרטין. הוא התרחק מהאיזור.
"אז עכשיו אני הולכת לנקום בך, אבל בגלל שאני אל כלבה כמוך אני אשחרר אותך קודם."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(דניאל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אתה משחק לא הוגן. זה לא כיף. אני אלשין אליך. )
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שיספתי לילד אחד את הבטן.
הוא הביט בי לשניה ואז צרח.
השארתי אותו מדמם והתקדמתי.
אישה עברה מולי עם תינוק קטן ביד, רצה.
תפסתי אותה בכוח, חתכתי את התינוק,, וכשהיא הביטה בי בהלם, חתכתי אותה.
וואו, איזו מוזיקה לשמוע את האימהות צורחות.
בחיים לא הבנתי, למה הן צריכות ילדים? הם רק מפריעים.
מכל הבחינות, אני עושה להן טובה.
"טלרין! הם הולכים לכיוון המדבר!"
קפאתי
"אני לא מתקרבת למדבר! הוא יהיה שם בשיא הכוח! ולי לא תהיה טיפה אחת!"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
השמש יקדה מעלינו וחיממה את גופי.
כמה נחמד להתקדם לעבר המדבר.
להרגיש אט אט את הטמפרטורה עולה, את האש משתוקקת לפרוץ...
הנער הביט בי בדממה (דממה גדולה מדי בשביל דמות שמחוברת לסימניה אהמ).
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(דארה לא צעקה כלום, היא לא מדברת על מישהו שמרמה!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"טוב" עליתי על הגג ובחנתי את האזור "קרב יפה, אני הולכת לים, את באה?"
הבטתי לרגע במקום שאליו מרטין ולורן נעלמו "חבל, יכול להיות שמרטין ימות"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(חבל?! ככה את נוטשת אותו? זה מצחיק שאת מנסה להישמע נחמדה למרות הנטישה D:)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מצטערת! ככה הדמות שלי! והיא רק גורמת לעצמה להישמע קצת מצטערת!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנג'ל!!!!!!!!!!!!!!! תגיבי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(יודעת מה, נטישה נשמע טוב.)
"בטח," אמרתי. "בואי נלך." גררתי את הקשת שלי ודחפתי אותה לאשפה יחד עם החיצים.
"אבל יש מישהו שאני רוצה לראות לפני שנלך..." אמרתי לה.
"מי?" היא שאלה בפיזור דעת וניקתה את החרבות שלה בחול.
"דיימן."
"דיימן?"
"כן. אני חייבת להגיד לו משהו." הסרתי את המעיל שלי וכרחתי אותו סביב האשפה שעל גבי.
"תוכלי להביא אותנו חזרה ליציאה מהמבוך?"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(פולו, אני מתחנן בפנייך, תגיב כבר!!!!!!!)
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אם אנחנו ביחד גם את צריכה לעשות משהו" אמרתי וזרקתי עליה את הארנבות בעוד אני מדליקה את האש. בתקווה שתתחיל לפשוט להם את העור.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני *כן* עשיתי משהוא" רטנתי "אספתי עצים"
"זה לא מספיק" נשמעה התגובה שלה.
נאנחתי, נראה שימי שנת הצהריים הגיעו לקיצם. כן. כאילו היו לי כאלה, מאז שההורים שלי נרצחו.
לקחתי את הסכין שלי וחתכתי את העור של הארנבת.
"את עדיין חייבת לי מגפיים חדשות" קראתי
"מה פתאום?"
"הרסת את הקודמות בחרא של עכביש" הזכרתי לה..
"אז מה?" שאלה
"אז את צריכה להשיג לי חדשות" סיכמתי.
"מאיפה אני אשיג לך עכשיו מגפיים?" אמרה "הא?, אנחנו במרחק יוומיים מהעיר"
"יופי אז תוכלי לקנות לי כאלה כשנעבור דרכה בדרך לים." אמרתי מתבוננת בסיפוק בהבעת ההפתעה שעלתה על פניה.
"לים?" התיזה "לים?! למה שנלך לים?!"
"כי טומראד נמצא שם ואולי גם רעם, הנשר שלך."
"אבל.." התחילה..
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תזדרזו בנות...אנחנו כבר נהיה רחוקות)
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לא העזתי לפתוח את הפה, פחדתי להישרף, הייתי מסוחרר מידי בשביל לקרוא לעזרה, החום החל לייבש אותי, הרגשתי את מקור המים מתרחק ממנו, אני לא מאמין שזה קורה לי!

החלטתי לנסות לשרוד את זה, רק לא לבזבז את מאגר המים שבגופי.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ולא גמרה.
היא סגרה את הפה והפנתנ את מבטה הצידה כמהרהרת, לא לחצתי, ידעתי שהיא מתגעגעת לרעם,ושהיא רוצה למצוא אותו, ומצד אחד ההצעה הייתה מאוד מפתה, למצוא את רעם וטומראד, מצד שני שתיינו היינו היער המון זמן, לא בדיוק רצינו לעזוב עכשיו, בדיוק שנראה כאילו הכל מתחיל להסתדר..
לקחתי את הארנבות שגמרתי לפשוט את עורן ותקעתי אותן על שיפוד, הושתתי לה אחת ואת השנייה לקחתי בעצמי והתישבתי לצלות אותה ליד האש.
היא עשתה כמוני אבל היא לא בדיוק שמה לב למה היא עושה, כאילו היא עדיין חושבת על הרעיון שלי..
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ליאו! אני הגבתי! אתה לא!)
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנחנו לא נמצא את החיות, אל תדאגו...)

ולא סיימתי, היא צדקה, אנחנו צריכות ללכת לחפש אותם.
"בסדר." הסכמתי באי רצון "אבל קודם צריך לישון..."
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אחרי שהקרח נמס אייר ואני יצאנו מהחדר הגדול. יצאנו החוצה וראינו הרבה עצים ושיחים.
ישר הבנו שזה יער. "אנחנו צרכים להכין מחנה לילה." שמעתי את קולה של אייר.
"אני אלך להביא עצים למדורה." אמרתי.
"בסדר." היא השיבה. התכלתי ללכת ליער. אספתי כמות נכבדה של עצים, והתכוננתי ללכת למחנה של אייר ושלי.
פניתי לכיוון מערב אבל אז שמעתי כמה קולות של מריבה. התקדמתי וראיתי...


(מי דהוא רוצה להיות שם?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"בטח" מלמלתי בחוסר התלהבות.
"קדימה אל דיימן"
הנדתי בראשי "בלי מים, הם עדיין לא חזרו בגלל המטומטם"
"אז קדימה ברגל" דארה נשמעה הרבה פחות נלהבת.
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני אשמח, זה תלוי, בעיני זאב)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(נורא מעייף אותך לכתוב, נכון?)
התחלנו ללכת ברחובות, מרכינות את הראש כשעברנו ליד שומרים. טוב, אני הרכנתי, טלרין ליטפה את הסימטרים שלה והעיפה בהם מבט רעב. "אני נשבעת לך שאני לא אפריע לך לטבוח בים...רק בבקשה, אל תהרגי את כל מי שאת רואה...אני אחזיר לך על 15 הנשמות, מבטיחה.." היא גלגלה עיניים ורטנה "מה יש לטבוח בים? מדוזות?" הבטתי בה בתחינה. "בסדר, דארה, אני לא מאשימה אותך באובדן של הנשמות..." הודיתי לה בכל לבי, אבל כמובן שלא הפגנתי את זה. התחלנו לרוץ, כשהגענו לשער ראיתי את ריי. "זה לא הפנתר שלך?" שאלה טלרין ובחנה אותו בעיניין. "כן." ריי נהם לכיוון טלרין. הוא הראה לי תמונות שלה רוצחת תינוקות ונעץ בי מבט מאשים. "די...ריי, היא הצילה את החיים שלי..." מלמלתי. ריי גלגל את עיניו והלך לצידינו, ממשיך להפגיז אותי בראיות מפלילות על טלרין. הגענו ליער במהירות יחסית, ורצנו למקום שבו היתה היציאה מהמבוך. הבטנו על האדמה בשתיקה. האדמה הלחה והדחוסה היה מושלמת לעקבות, ולכן כל מי שיצא מהמבוך היה אמור להשאיר עקבות. היו רק 8 זוגות עקבות. "את מי ראינו כשיצאנו, טלרין? את זוכרת?" היא כיווצה את גבותייה. "לא את דיימן, לא את אייר...בעצם היו בערך ארבעה אנשים." הנהנתי. זה מה שחשבתי. "אני חושבת שיש קשר בין המפלצות האלה להיעלמויות. בשביל חלק מהאנשים...המסע הזה עוד לא נגמר."
(טוב יקירתי, תחליטי עם הולכים לים או נשארים מודאגים)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(עיני זאב! את מסכימה?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אסור לצאת מהמערה! זה לא מובן?!!?!?!?! לא סתם כתבתי ששניהם מוטחים פנימה!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מתי כתבת את זה???????????????? לא רואים????)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נאנחתי "אולי נוכל ללכת לים אחרי שנמצא את דיימן" מלמלתי בעצב.
הסתובבתי לאחור, הפנתר של דארה המשיך לנעוץ בי מבטים.
"דארה, אם החתול שלך לא מפסיק להסתכל עלי ככה, אני הורגת אותו!" הזהרתי אותה.
נהמה מולי הקפיצה אותי.
"גוון!" צהלתי.
"טלרין, הגיע הזמן, אני מחפשת אותך כבר חודשים!"
"חודשים?" הבטתי בה בהלם
"כן, יש לא רחוק מכאן מבנה מוזר, בואי"
"אולי דיימן שם" הערתי
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(גוויניבר+ ריי...זה יהיה כל כך חמוד!!!)
ריי לכסן מבט מבריק לעבר עיניה השחורות של גוויניבר. הוא שלך אלי תמונה אחרונה-טלרין מזנקת מגג בית על גב עציל זקן ועשיר- אחלה פוזה, האמת, ואחר כך מחשבותיו היו נתונות לגוויניבר.
'ריי. די.' אמרתי בתקיפות בראשי.
"את לא תהרגי אף אחד, טלרין." חייכתי לעברה. "הוא בסך הכל אחד המעריצים שלך. מה, לא ראית איזה תמונות מדהימות הוא צילם אותך?" היא נחרה בבוז.
"טוב, קדימה, שגוויניבר תוביל אותנו למקום הזה."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(היא זאבה!)
"מה הוא עשה שאמרת לו די?" שאלתי בסקרנות.
"אממ... כלום" דארה ענתה במהירות, נשפתי בכעס
"יום יבוא וראשו של הפנתר הזה יעלם!" רטנתי
כמה קילומטרים ברגל, והגענו.
מבחוץ זה נראה כמו בית תפילה, עץ ואבן משולבים, לא מאוד ישנים.
"כאן?" שאלתי בסקרנות
"כן" גווינגבר מלמלה "אבל זה יראה לך קצת מוזר..."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"כאן??" שאלתי בבלבול.
"מה יש כאן?"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(גד ועיני זאב אל תתיחסו לתגובה הקודמת שלי.) תודה)
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נעצתי בה מבט קריר וחד לפני שהושטתי לה את היד.
אייר. גלגלתי את השם על לשוני.אייר. זה מוכר לי.
"את עוד תפגשי את הסכין שלי מקרוב אם תעזרי לאחד מהם." סיננתי מבין שיניים חשוקות.
היא הנהנה באופן שלא יכולתי לפענח. משהו שהזכיר לי את העבר. אבל לעזאזל, העבר עושה לי כאב ראש, אז מה זה משנה.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרגעים האחרונים היו ממש מוזרים. דיימן ואשמי חזרו למערה.
דיימן נעץ באייר מבט רצחני. רציתי באותו הרגע להתנפל עליו. אבל לא.
לא התנפלתי עליו. ניסיתי אבל לא הצלחתי להזיז את הידיים שלי. במקום להתנפל עליו, שלחתי לו מבט שאומר שאם יש לך רעיון מטופש אחד אתה תצטרך עוד שמונה סכינים כדי להגן עלייך.
"דיימן, תשמור מרחק ממני או שאתה תשמור מרחק מהעולם הזה." סיננתי לעברו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תוססיפו את אשמי עם אדוארדדד! שכחתי אותה! סליחה!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נעצתי באדוארד מבט משתהה, הייתי צריכה ממש לרסן את עצמי כדי לא לסנן הערה עוקצנית ובוטה.
אם דיימן האידיוט הזה חושב שאני אסכים לכל תנאי שהוא מציב לי על ימין ועל שמאל, הוא טועה.
שילבתי את ידיי זו בזו, נשמתי עמוקות ומחשבות עברו בראשי על מה שהאוויר בחדר הזה היא מעיק וכמה שזה מחניק.
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"תשתוק, גוש." נהמתי לעבר אדוארד ההוא."אם אתה לא רוצה לפגוש את הגיהינום עוד היום."
אייר נשכה את שפתיה בניסיון להתאפק. חייכתי בשובבות והיא השתחררה כמו פקק של בקבוק שמפנייה.
היא...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי ברשעות ונהמתי לעבר אדוארד, הרגשתי את האנדרנלין עובר בוורידים שלי במהירות שיא, משב רוח אפף אותי, אחד חזק מאוד.
הרגשתי את הרוח יוצאת ממני, זרועות רוח ענקיות הושטו לעבר אדוארד והתלפפו סביב צווארו, לאחר מכן הלכו ועטפו את גופו, מאיימים לקרוע אותו לשני חלקים אם יעשה ולו תנועה אחת.
אני רוצה לראות אותו מעז.
אילולא הייתי מרגישה בפרץ אנרגיה שהטיח אותי אל הקיר, היה סיכוי שהייתי מתחילה בפרץ הטירוף שלי ורוצחת אותו ביסורים איטיים.
נפלתי על הרצפה ברגליים כושלות והרגשת איך האנרגיה נעלמת וכבלי האוויר מתפוגגים, אומנם זאת הייתה מתקפה עוצמתית, אבל היא גזלה ממני אנרגיה.
האמת, שלא ידעתי בכלל מה עשיתי, משהו בי פשוט פעל, מבלי להתחשב בשום דבר.
"זה לא הזמן להרוג אחד את השני," נשמע קול כבד שהדהד ברחבי החדר. "תעשו את זה אחר כך, לא עכשיו."
נעמדתי בקושי, התנדדתי על עקביי וחיפשתי בחושיי אחר מקור הקול.
"יש מפלצות, אתם חייבים להרוג את המפלצות, הן עומדות להגיע, מהר!" הקול זירז בעדנו, נשמע מעט מפציר, אבל אם כך עדיין סמכותי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(עזרה! איפה אני? עם מי? הלכתי לאיבוד!!!!!!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תבחרי.

לכוסח על ידי טלירין, או להיחנק בידי אייר? D:)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
המדבר נפרש לפנינו על כל גווניו החומים.
כמו מרבד של זהב.
"תגיד, אפשר לגמול אותך ממים?" אמרתי בחביבות מעושה והנחתי את ידי על כתפו של המתלמד.
הוא נד בראשו בבלבול.
האש כבתה באחת ונחתנו בעדינות על החול החם.
המתלמד הזיע, ונראה שהוא מאבד מכוחו.
"אל תדאג, אתה עוד... תתרגל. או שלא...?" חייכתי.
סובבתי את אצבעי באוויר וכוס אדומה ובוהקת הופיעה משום מקום ונחתה בתוך ידי.
"רוצה לשתות?"
האש שיצרה את הכוס לחששה בכעס.
"אל תדאגי, הוא לא יכבה אותך." אמרתי והעברתי את אצבעותיי על הכוס כמצייר יצירת אומנות.
"קדימה. אל תאמר לי שהן לא לימדו אותך איך שואבים מים!"
הנער רעד ונראה על סף עילפון.
פניו האדומים בשל החום הרב החווירו לאיטן והוא התנשף במאמץ.
"חם מדי בשבילך?" צחקתי ומיד חומה של אש הקיפה אותו.
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מפלצות - פחח. מסוכנות או לא, הן יראו אותו הדבר כשנגמור איתן.
חייכתי אל אייר בנעימות."זה היה נחמד."
היא נהמה בכעס, אבל צל של חיוך הצטייר בפניה, וגם גומה בצד שמאל של הלחי.
"יש לך גומות." נשכתי את השפתיים בניסיון אבוד מראש להאתפק ולא להתפוצץ מצחוק.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרגשתי כאילו מטגנים אותי, והפכתי להיות יותר ויותר יבש,
סדקים הופיעו בעורי, חיכיתי לעזרה בחוסר אונים
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(איך אתה נהנה עם בובת הסמרטוטים שלך, דניאל? תצטרף אלינו כבר...)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כבר התחיל להימאס לי מהמתלמד.
בקצב הזה, הוא ימות מהר מדי.
נעמדתי וניערתי את החול מבגדיי.
בן רגע האש ליחכה את ידיי בעדינות.
"אנחנו חוזרים." אמרתי בחיוך קטן.
חוזרים כדי שהמתלמד לא ימות מהר מדי. עוד לא גמרתי איתו.
להבות פרצו מהאדמה והקיפו את המתלמד מכל כיוון.
הוא נישא באוויר בתוך כדור ענק של אש.
"מתגעגע לחברות שלך?" צחקתי לעברו.
"אל תדאג, עוד מעט הן יצטרפו לכלוב הזהב שלך."
התרוממתי מעליו באמצעות גל ענק של אש.
אני יודע שאולי אני עושה טעות. אבל התאווה היא שהוליכה אותי.
"לים." אמרתי ומיד הכדור התגלגל על החול הרותח כשהמתלמד מתרסק בתוכו עם כל סיבוב.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(1. אנחנו לא בים, ולא נהיה עוד הרבה זמן
2. בים לטלרין יש עוצמה שלא תצליך לדמיין, אבל בכל זאת נשמח לפגוש אותך שם.
3. אתה לא יודע שאנחנו הולכות לים. )
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בבקשה דיי לעשות ממני נקבה!!!!!!!!!!!!!!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
סלעי אדמה התעוררו מתחת לאנג'ל ורגליה נשאבו אל האדמה. עיניו של דיימן הצטמצמו בכעס ותדהמה, והוא זינק עליי בסכינים מוכנות לדקירה. ריתקתי אותו לאדמה בכובד שלי, והסכינים שלו ננעצו בבשרי. חרקתי שיניים והתעלמתי מהכאב.
גל של מפלצות פרץ את הקיר. לא יכולתי להחזיק את אנג'ל עוד כבולה, ולהלחם במפלצות באותו הזמן. היא השתחררה בחמת זעם, אבל נפנתה להלחם במפלצות. דיימן תלש את הסכינים שלו באכזריות. ראשי הסתחרר בכאב, אבל כשמפלצת אחת זינקה עליי, הנחתי לכוחותיי לזרום בלי הגבלה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(העניין בטיפול... ;))
כמה שניסיתי להתקרב, לא עזר.
נאנחתי "קדימה, אני מוותרת, בואי נלך לים! בבקשה!"
"טלרין, את לא רוצה לפגוש את דיימן?"
"אין לי כוח למצוא דרך להיכנס?" עניתי
"אז קדימה לים"
שוב שאבתי מים מהאוויר, ושוב מצאנו אאת עצמו באוויר כשהכל חולף מסביב כמו כתם מטושטש.
ואחרי שעה, הנה זה.
שוב מרבד הטורקיז, ושוב הקצף של הגלים.
כמעט הפלתי אותנו לאדמה מרוב התרגשות, בקושי שלטתי בעצמי כשהנחתתי אותנו על החול החמים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנג'ל? קוראים לה אייר!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(התבלבלתי!)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אז לא לים! אנחנו הולכים לאנשהו אחר! ליער!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(למדתי את הלקח שלי מהיער! לא תודה!)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אז לאן?)
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בהיתי בשיחים ,נבוך.
אך הייתי מלא הקלה מצאתי את לילי (לא באופן שהייתי רוצה למצוא).ניסיתי למצוא הסבר הגיוני למה שראיתי. מי מכשפת האש?למה היא שורפת את הגב של אחותי?ומה היא עושה איתה? אולי היא יודעת על ה-
"מה התירוץ שלך?"הילדה ששרפה את לילי פרצה מבין השיחים שמאחורי גבי, כשפניה מעוותות בכעס ולילי מאחוריה.
"מה?"שאלתי די מבוללבל מיקדתי את מבטי על הילדה הקטנה שיכלה להיות מפחידה אילו לא היתה נמוכה ממני לפחות בכמה ראשים(כרתתי מספיק ראשים כדי לדעת).
חזרתי לעשתונותי והתמלאתי בזעם "מה התרוץ שלי?"אמרתי מבין שיניים חשוקות "את זאת ששורפת את אחותי ילדה" פניה התמלאו בזעם גדול יותר (אם זה היה אפשרי)משהיה לה לפני כן.
הייתי משער שלא אהבה להיקרא ילדה.
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בהיתי בשיחים ,נבוך.
אך הייתי מלא הקלה מצאתי את לילי (לא באופן שהייתי רוצה למצוא).ניסיתי למצוא הסבר הגיוני למה שראיתי. מי מכשפת האש?למה היא שורפת את הגב של אחותי?ומה היא עושה איתה? אולי היא יודעת על ה-
"מה התירוץ שלך?"הילדה ששרפה את לילי פרצה מבין השיחים שמאחורי גבי, כשפניה מעוותות בכעס ולילי מאחוריה.
"מה?"שאלתי די מבוללבל מיקדתי את מבטי על הילדה הקטנה שיכלה להיות מפחידה אילו לא היתה נמוכה ממני לפחות בכמה ראשים(כרתתי מספיק ראשים כדי לדעת).
חזרתי לעשתונותי והתמלאתי בזעם "מה התרוץ שלי?"אמרתי מבין שיניים חשוקות "את זאת ששורפת את אחותי ילדה" פניה התמלאו בזעם גדול יותר (אם זה היה אפשרי)משהיה לה לפני כן.
הייתי משער שלא אהבה להיקרא ילדה.
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בהיתי בשיחים ,נבוך.
אך הייתי מלא הקלה מצאתי את לילי (לא באופן שהייתי רוצה למצוא).ניסיתי למצוא הסבר הגיוני למה שראיתי. מי מכשפת האש?למה היא שורפת את הגב של אחותי?ומה היא עושה איתה? אולי היא יודעת על ה-
"מה התירוץ שלך?"הילדה ששרפה את לילי פרצה מבין השיחים שמאחורי גבי, כשפניה מעוותות בכעס ולילי מאחוריה.
"מה?"שאלתי די מבוללבל מיקדתי את מבטי על הילדה הקטנה שיכלה להיות מפחידה אילו לא היתה נמוכה ממני לפחות בכמה ראשים(כרתתי מספיק ראשים כדי לדעת).
חזרתי לעשתונותי והתמלאתי בזעם "מה התרוץ שלי?"אמרתי מבין שיניים חשוקות "את זאת ששורפת את אחותי ילדה" פניה התמלאו בזעם גדול יותר (אם זה היה אפשרי)משהיה לה לפני כן.
הייתי משער שלא אהבה להיקרא ילדה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ים? מתחננת! מקודם כמעט ניצחת אותי!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אדוארד האידיוט.
דיימן המטומטם.
אשמי המעצבנת.
אם הייתי בוחרת להילחם עם מישהו, זה לא היה הם.
המפלצות המוזרות למראה לא ממש מצאו חן בעיני, נראות כמו בני אדם שאבדו כל צלם אנוש.
נתתי לאוויר לסחוף אותי כשמפלצת כיוונה לעבר רגלי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אבל בים אני אמות!
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי בתאוותנות. לפצוע את אדוארד היה כיף, ולהלחם במפלצות היה כיף פי אלף. סילפתי ותקפתי, בטירוף חושים, בלי לשים לב. אנקות וצווחות מחרידות נשמעות סביבי, יצורים גוועים על ימין ועל שמאל. ואני מאושר, מאושר כי אני עושה את מה שנועדתי לעשות, את מה שאני עושה טוב מכל דבר אחר, את מה שאני אוהב לעשות, ואני מצליח.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אייר, אני ודיימן הרגנו מפלצות על ימין ועל שמאל.
אחרי שפרץ המפלצות עבר וכל הגופות שלהם על הרצפה נכנסה מפלצת שנראה שגובהה כ4 מטר.
היו לה ארבע רגליים, ארבע ידיים, עיניים אדומות, פה ענקי ושיניים גדולות.
היא הסתערה לעבר דיימן. דיימן חמק במהירות רבה מהמפלצת, ותקף אותה במיומנות, אבל זה לא השפיע עליה בכלל.
"מה הדבר הזה?!" אייר צעקה בנסיון לגבור על צעקות המפלצת.
שלחתי לעבר המפלצת סלע ענקי אבל היא נפצע אותו כאילו שהיה קיסם שיניים.
אייר שלחה למפלצת גלי אוויר בעוצמה גדולה אבל המפלצת כנראה רגישה את זה משב רוח.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
יצרתי בועה סביב היצור, הוא לא יצליח לנשום, ואז הוא ימות.
אבל בינתיים לא נראה שזה מפריע לו. הוא רץ לכל עבר וניסה לנגח את עצמו בכולנו.
הוא היה מתיח אותי לעבר הקיר אם לא הייתי מספיק מהירה.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אחרי שאנג'ל עשתה כדור אוויר שעטף את היצור הוא נפל על הארץ.
אנג'ל הורידה את כדור האוויר והתקרבנו אל היצור.
מה שאני זוכר זה שהיצור קם בהפתעה והעיף אותי ואת אייר אל הקיר.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(קוראים. לי. אייר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)

ממש קילפתי את עצמי מהקיר. גנחתי בכאב.
התמתחתי ויכולתי לשמוע איך העצמות חוזרות למקומן.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(סליחה!)


ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(סליחה!)


ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התעוררתי כשאייר ודיימן תוקפים את היצור ללא הצלחה.
אין לי כוח ליצור הזה! אין לי כוח לדיימן ולאייר! אין לי כוח לכלום!
פתאום פרץ של אנרגיה פרץ בתוכי ושלחתי הרבה גלי אדמה גדולים אל היצור.
הוא שאג אליי והסתער. שלפתי את הגרזן שלי וזזתי הצידה. הוא התנגש בקיר במקום להתנגש בי.
אייר, אני ודיימן לקחנו את ההיזדמנות הזאת וכולנו תקפנו ביחד את היצור.
הוא השמעה צווחות אבל לא הפסקנו. אחרי כמה זמן הפסקנו וכולנו נפלנו על הרצפה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(זה מגיע לך!! אבל דניאל, תחשוב על זה, ברית של דמויות חזקות...זה תמיד טוב.)
טלרין נראתה חיוורת באופן מעט מטריד, והיא היתה סחוטה מהשימוש המופרז באנרגיית מים, אבל באותה שניה היא נראתה מאושרת עד גיחוך.
אני נפלתי על החול, מסוחררת ומלאת בחילה. אני מקווה שאמצע את דיימן בקרוב...
טלרין דילגה לעבר הגלים מאושרת, ואני זחלתי אחריה לאט, מחפשת עצי הסקה כדי להדליק מדורה כשהלילה ירד.
"השתפרת...בכשפות..." מלמלתי כשהתקרבתי לקו הגלים.
"כנראה!" צהלה ונפלה עם הפנים לתוך המים. היא קמה במהירות, פולטת אצות ומי מלח וצוחקת.
לא יכולתי שלא לחייך, זאת היתה עובדה לכך שהילדה הזאת, בת רק קצת יותר מ14, והצד של הרוצחת חסרת הרחמים הוא לא היחיד שבה.
פתאום נזכרתי ששהיתי במבוך חודשיים תמימים. וכשפגשתי את טלרין...זה היה לפני כמעט שנה.
הבטתי בשמייל. הירח היה מלא לגמרי.
"יום הולדת שמח, דארה." לחשתי לעצמי.
בינתיים טלרין התיישבה במים וגרמה לטבעת מים להסתחרר סביבה.
חייכתי בעצב, וחפנתי חול בכפות ידיי, כשזיכרון מהבית ממלא אותי בתחושת מועקה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
צללתי לתוך המים ועליתי שוב כדי לנשום אוויר במרחק כמה מטרים מהחוף.
"תראי מי הגיע לבקר" צעקתי לה והצבעתי על טבעת אש בשמים.
הוא כל כך טיפש שהוא חושב שהוא יוכל להילחם נגדי כאן?
בבקשה, נראה אותו.
בעטתי במים כדי לחזור לחוף, עדיין לא לבזבז את הכוח שנותר לי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
למרות שמעולם לא פגשתי את אחיה של ליליאן, ציפיתי שיהיה חכם מספיק כדי להבין בכשפי אש.
כמעט כל פעם שנפגשתי עם ליליאן, עוד שם- בבית, היא הייתה מספרת כמה שאח שלה היה חכם.
"כנראה שהוא לא חכם מספיק כדי להבין מה הם כשפי ריפוי." אמרתי לליליאן בכעס.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נשפתי בכעס.
הוא לא טיפש, וזה המסר הראשו ןשהועבר אלי כשראיתי אותו. יש לו אגו עצום, ואולי גם אישיות מבחילה, אבל הוא לא טיפש.
"טלרין, רק מישהו ממש מטומטם היה בא לים אם הוא כשף אש. את יודעת שהוא לא כזה. בטח יש לו תוכנית ממש מורכבת." או שהוא רוצה לכרות ברית, חשבתי בליבי. זה בלתי אפשרי, אבל זה הפתרון היחיד שנראה לי הגיוני.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אז הולכים לים? אם כן..:)
הרגשתי את המים מתחילים לזרום לגופח, הרגשתי את האוויר הלח שמילא אותי בכוחות,
ידעתי שאני חייב לנצל את הרגע בו אנחנו קרובים לים, לא העזתי לנסות להפעיל את המים,
ידעתי שיש סיכוי שאני פשוט.. אתפוצץ. הסדקים בעורי
החלו להתאחות, הסתכלתי למטה וראיתי את טלרין ודארה בים.

אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"טוב" משכתי בכתפי ושחיתי אליה "את חושבת שאני אצליח לנשום מתחת למים? זה יכול להיות כל כך מגניב!" פרצתי בצחוק
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
גלגלתי את עיני.
"זה לא מצחיק. אבל כן, אני חושבת שבים תוכלי לעשות את זה. שמעתי שמי מלח הם המים הטבעיים לכל כישוף של מכשפי מים." פס האש התקרב באיטיות, וכבר הבחנתצי בדמותו המתנשאת של לורן.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"עדיין לא טיפש?" לגלגתי.
הייתי צריכה לקלוט מההתחלה שאין לי סיכוי.
השתמשתי הרבה יותר מדי בכשפות מים, אבל הייתי בטוחה בעצמי.
לא חשבתי לשניה שאני אתעייף.
נעמדתי במים והגלים הגיעו עד למותני, הרמתי יד והים הגיב.
גלים גבוהים התנשאו מצדדי, קדימה, שרק ייתקוף.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
צביטה בבטן הזכירה לי מה קרה בפעם הקודמת שטלרין התחילה לכשף את הגלים.
הייתי בטוחה שאני עומדת למות.
במקום זה הפכנו לחברות. מוזר.
"טוב, נו..." מלמלתי. ההרמתי גבה לעבר לורן, שחג מעלינו.
"אתה יורד?" קראתי אליו.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי אל בת האנוש.
היא לא חושבת שאני כל כך טיפש, נכון?
זרקתי את המתלמד לעבר המים, והוא צרח כל הדרך למטה עד שפגע במים בחבטה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הזעפתי פנים.
מי בדיוק צורח כשהוא כשף מים ונופל למים?
"פתאום אתה מפחד לרדת ולתקוף?" צרחתי אליו בכל הכוח
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי. אז היא כן חושבת ככה.
שלחתי סילון של אש אל תוך הים. רחוק ממנה.
הוא נכבה ברגע בו הוא נגע במים. החמצתי את פניי.
חייב להיות לזה פתרון.
נסקתי גבוה אף יותר לעבר השמש. הקרקע התרחקה יותר ויותר וראשי החל להסתחרר כשהאוויר התדלדל.
השמש קפחה על ראשי.
חום יעזור?
אגרתי את החום בין ידי ושלחתי כדור של אש לעבר השמיים.
הוא נכבה כעבור מספר שניות. אין כאן מספיק חמצן.
צללתי למטה במהירות.
חום לא עוזר, אבל אולי נשמה כן.
שלחתי כדור ענק של אש לעבר בת האנוש.
כשפית המים שילחה לעברו גל ענק, אך הוא פספס אותו, למזלי.
בת האנוש נכלאה בתוך הכדור והוא ריחף לעברי במהירות, כשהוא מזגזג במהירות בין המים השוצפים.
"זה כל מה שרציתי." חייכתי אל הכשפית ונסקתי במהירות אל השמיים, הרחק מהישג ידה.
ועכשיו, נחזור למדבר.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ומי ירפא אותו?" השבתי לה "אם היית רואה אותו ביום שהוא יצא... גם את לא היית מעיזה."
לוקאס שנא, פשוט שנא כל סוג של קסם, היה לו אפס אמון ביצורעים קסומים.
ומי מאשים אותו? הם הרגו אותו.
הם הרגו אותו....
"לוקאס..." אמרתי לו ופניו התרככו מיידית "איך לא מתת?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חם!!!!
"לא, אידיוט, אני לא חסרת אונים כמו בובת הסמרטוטים הקודמת שלך," אמרתי והתפתלתי בתוך המעטה הלוהט. אש רגילה היתה כבר מכלה אותי, אבל נראה שהוא התכוון רק לכלוא אותי.
הוא כנראה שמע את זה. הוא חייך, והאש התגברה סביבי, מרימה אותי באוויר בתוך כדור להבות, וחורכת את פני.
"המוח שלך נמס!" צווחתי. ניסיתי להגיע לקשת שלי, מתחתי כמה חיצים אבל האש עטפה אותי.
"זה לא פר!" יבבתי. אני ל א חלשה. אין סיכוי שטלרין תצטרף להקריב משהו נוסף למעני.
מצאתי את עצמי באוויר, לורן ריחף קרוב אלי, על סילון אש ענקי, וחיוך מלגלג על פניו.
הוא רוצה את הנשמה שלי, האידיוט.
הוא התחיל לרחף ואני נגררתי אחריו.
בלי לחשוב, שלחתי את רגלי בעוצמה לכיוון הצללית של לורן.
"אייי!" הרגל שני נשרפה לגמרי, כוויות אדומות הופיעו עליה.
אבל לורן נצח כמה מטרים למטה, וכדור האש נחלש.
היא ניסה בכל כוחות להתייצב, וידעתי שאסור לתת לזה לקרות. הוא רוצה לחזור למדבר, אני רק פיתיון.
רציתי לצעוק לטלרין שלא תבוא אחרינו, אבל בהחלט הייתי זקוקה לעזרה.
האש סגרה עלי מכל הכיוונים, הכל צרב כל כך, אבל המשכתי להתפתל, גוררת את כדור האש מטה, לעבר החול.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נחתתי לתוך המים בחבטה,
הכוויות כבר הרגישו טוב יותר.
הרגשתי זרימה, כוח, אנרגיה, הכול חוזר אליי!
צללתי למים, נותן להם לחדור לתוכי ולחזק אותי.
חזרתי למעל פני המים לשאוף אוויר, וראיתי את הכלוב
בו נכלאתי, אני יודע בדיוק מה ההרגשה של דארה עכשיו!
אגרתי כוחות ויצרתי גל קטן ומהיר שנשא אותי ליבשה הרחוקה.
אחרי החוויה הזאת הייתה לי טראומה מאש, רציתי להתרחק יותר ויותר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(!@#$%^&&^%$#@!@#$%^&&^%$#@!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ראיתי דרך כלוב האש את מרטין בורח. זה הגיע לי, אני לא בדיוק מנעתי מטלרין לברוח ולשכוח ממנו.
אבל אחרי הכל הוא גנב נשומת, ולא בטחתי בו.
קיללתי. "אולי תמצא לך בת אנוש אחרת להתעלל בה? מישהי קצת פחות עצבנית?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בהתחלה לא הבנתי למה ליליאן התכוונה, אבל החלטתי לשתוק.
למה הוא שונא קסם? מה הבעיה שלו?
יש לי הרגשה שלדעתו כל יצור קסם מרושע, ושאני באמת ניסיתי לשרוף את אחותו.
הוא אפילו לא שם לב שהיא עמדה שם בשקט מרצונה החופשי.
רציתי לעשות משהו- כמו להבהיל אותו עם מטח אש- אבל ליליאן הביטה בו, ושאלה שאלה שכיווצה אותי.
"איך לא מתת?"
אני אישית חושבת שזה לא באמת חשוב, ועיקר שיש לה אח שוב, אבל ליליאן הייתה נחושה לדעת.
ניסיתי להשוות את לוקאס לטלרין.
אם טלרין הייתה חוזרת לצד הטוב, זה היה כאילו שבה מתחייה. מה הייתי עושה? מה הייתי חושבת?
הסתכלתי על ליליאן ולוקאס, וניסיתי להבין.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ייצבתי את כלוב האש.
"שנינו יודעים שאת מטרה מסובכת מדי בשביל סתם נשמה. אז מה את?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני מישהי עם פחות אגו, רציתי להגיד, אבל לא התכוונתי להביך את עצמי.
"אני אמשיך להאבק, ואני גם אנצח. נלחמתי נגד שד אש בגודל כפול ממך, ועם שכל יותר גדול, כנראה. ומענין אותי לדעת מה הסיבה לגזענות הזאת. את הכשף הפחדן לקחת לטיול נעים במדבר, ולבני אנוש אין שום ערך מבחינתך?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(טלרין תעבור לצד הטוב על גופתה המתה!)
טמנתי את ראשי בכפות ידי.
מה עכשיו?
במדבר לא יהיו לי מים להילחם איתם, אבל דארה צריכה אותי.
נו! נלחמתי ביחד עם מייטי! שום דבר לא יכול להיות קשה יותר!
טוב, קדימה לעבודה.
הים שוב הגיב לתנועותי, וגל התרומם מאחורי כשזינקתי לאוויר.
משכתי את עצמי עם מים קדימה, עדיין יש לי סיכוי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ליביתי את כלוב האש וחייכתי לעברה.
האש כבר לא הגנה עלייה, וידיה פיתחו כוויות בקצב מסוכן.
"אני רואה איך את מתמודדת." צחקתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אידיוט," התנערתי, חיכיתי שטלרין תעשה משהוץ
הלווי שהייתי ליליאן עם הכישרון המטומטם שלה!
התכווצתי, נמתחתי, ניסיתי לצאת מהכלוב או להסתגר בתוכו, האש שרפה אותי, התחלתי לעלות בלהבות.
צעקתי בכאב, והלהבות המשיכו לפזר חום קטלני.
חיכיתי שטלרין תעשה משהו, אף שידעתי שנאמנותה עומדת פה למבחן.
בבקשה...
אני לא אכנע. אני לא אתחנן. אני לא אבקש ממנו כלום.
"בבקשה!" פלטתי. היא העיף בי מבט. "מה אתה רוצה?"
ההשפלה גדולה יותר מהכאב.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הנחתי לאש מידיה, והיא חדלה להתפתל בכאב.
שלפוחיות גדולות ומודלקות צמחו על זרועותיה.
"מה את?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הייתי נותנת הכל כדי לשמוע את מייטי משפילה את עצמה ככה, העוויתי את פני בבוז והמתנתי באוויר, אני לא אפסיק לרדת על דארה אחרי זה.
הצצתי לעברה, התחרטתי מייד שלא התערבתי קודם.
היינו כבר ממש בתוך המדבר, והיא נכוותה בכל הגוף.
התקדמתי לעברם והחזקתי את בועת המים הענקית מאחורי, חוץ ממנה בקושי הרגשתי מים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"מה אני?" יבבתי. "למה זה הדבר היחיד שמענין את כולם?"
הזיכרון של טלרין נובחת את אותה שאלה מחלחל אותי. "אני בצד של גנבי הנשמות," הודיתי ודמעות עלו בעיני.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לא שאלתי באיזה צד את." היא צווחה בכאב כשעוד מספר שלפוחיות הופיעו על צווארה.
"שאלתי מה את."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עצרתי את הדמעות, מבטי רשף אש גדולה יותר מזאת שהקיפה אותי. שמתי לב שטלרין מאחוריי, וזה בדיוק מה שהטיפש הזה רצה.
הוא לא מסביר, הוא משחק בי. זה פשוט לא פר שאין לי דרך להתגונן.
"בת אנוש?" ניחשתי. בבקשה שזה מה שהוא התכוון, גם אם התשובה שלי לא ממש כנה.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"את יותר מבת אנוש."
אמרתי וחייכתי לעבר כשפית המים.
התקדמתי במהירות לכיוון המדבר, ובת האנוש לצידי.
"מה הסיפור שלך? אני רוצה לדעת אותו."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נעצרתי במקום.
אני בחיים לא אוכל להילחם נגדו, לא במדבר.
בים הכל היה לטובתי, עכשיו אני תקועה.
פלטתי קללה ופיזרתי את המים באוויר, אני אוכל לשאוב אותם במקרה הצורך.
נותרתי רטובה, הוא לא יוכל לשרוף אותי.
השתמשתי ביותר מדי אנרגיה משלי, לא משנה, אני אנצח.
יצרתי זוג כדורי מים בידי והמשכתי בעקבותיהם.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(דניאל, אני שולחת לך אותו לידע כללי.)
ניסיתי לחזור לנשום.
"הסיפור שלי ארוך מכדי שאני אספר אותו למישהו שמנסה להרוג אותי ואת בת הברית שלי, ובאוויר בתוך כדור אש, או בכלל מישהו כמוך. תעצור. עכשיו."
החולות התחלו להשתרע מלפנינו, הרגשתי שהראש שלי מסתחרר מהחום, אבל אני יותר חזקה ממה שנדמה. עצמתי את עיני, והכישרון שלי החזיק אותי בהכרה.
"תעצור." אמרתי בקול ברור ויציב.

"עכשיו."
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרמתי את גבותיי.
"ולמה שאני אעצור? נחכה עד שיהיה קצת יותר חם."
המשכנו להתקדם במהירות.
עצרתי וסרקתי את השטח.
חול, חול וחול. מדבר שומם.
שום נווה מדבר, שום מים.
מושלם.
נחתתי ברכות והתרתי לבת האנוש לצנוח על הרצפה בצורה מגושמת.
כלוב האש עדיין הקיף אותה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"מה יש?" שאלתי בלעג כשנחתתי מולו "פתאום נבהלת להילחם כשהסיכויים לטובתי? היית חייב לברוח?"
דארה הייתה כלואה בתוך כלוב מאש, משהו מוזר, ועל צווארה וידיה צחמחו שלפוחיות של חום.
עיוויתי את פני, אולי אני לא אוכל לרפא אותה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קרסתי על החול, גופי צרב כל כך כאילו שיפדו אותי על שיפוד עשוי אש.
"טלרין, מה את חושבת שאת עושה?" גנחתי. "מצילה אותך, מטומטמת," אמרה ונעצה בי מבט מודאג.
נאנחתי והתהפכתי על הפנים.
רציתי למות.
אני שונאת להיות חסרת תועלת. איך אני אחזיר לטלרין במצב הזה?
החרב שלי...החרב הסופגת. אם אני אמצע מים...בכל מקום...
יש לו יותר מחמש עשרה נשמות, לעזאזל. למה הוא-
"לא!" ההבנה הכתה בי. הוא בכלל לא התעניין בי.
"טלרין, עדיף שהיית שונאת אותי כמו פעם...." לחשתי לתוך החול.
אני לא מוכנה לסכן אותה.
אני אלחם!

ברגע שאצליח לזוז...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
איגרפתי את ידי עד שמפרקי אצבעותי הלבינו.
דארה בקושי יכלה לזוז, היצור הולך לשלם על זה.
הכדור שהיה שיד ימין שלי כמעט התנפץ, הנחתי לו להתאדות ואז אספתי אותו שוב בתוך הכלוב.
"לשימוש חופשי" חייכתי לדארה.
כמובן, זה תלוי אם תיגמר לי האנרגיה, אם כן, הכדור ייעלם.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בכשפית המים וכלוב של אש הקיף גם אותה.
"חם, נכון?" צחקתי והבטתי בהן מנגבות את הזיעה מפניהן.
"אז מי תהיה הראשונה?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
פערתי את עיני. אני יכולה לכבות את האש.
לא, אני לא! זה על חשבון האנרגייה של טלרין, ואני במילא לא יועיל במצבי.
"תשתמשי בזה את...אני לא אעזור לך! קודם...תתפלי...בו-" צנחתי לתוך כדור המים. הוא קירר את פני והרטיב את בגדיי.
לנסות לצאת?
לא, טלרין חייבת להשתמש בזה.
"את בטוחה?" מצאתי את עצמי שואלת, ורציתי להרוג את עצמי. אני אנוכית כל כך...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
המים התחילו להתאדות מעל הבגדים שלי.
רעדתי מרוב תשישות, האש הזכירה לי כמה השתמשתי באנרגיה.
נס אם אני לא אתעלף, אבל אני לא יכולה, דארה סומכת עלי.
הבטתי בו בזעם, את המטרה הזו אני בחיים לא אוכל לפספס.
ידיתי מיידי את הנטיף היחיד שהיה לי כוח להכין, הוא פגע לו בבטן.
אולי אנחנו נמות, אבל הוא מייד אחרינו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נטיף הקרח ננעץ בבטנו של לורן.
הגעתי להחלטה.
דחפתי את כדור המים על דפנות הכלוב, הוא העלה עשן ודעך.
זינקתי כשכל צעד מסב לי כאב בחרב מונפת, היא זהרה לרגע כשהיא נגעה במים וספגה אותם.
הסתערתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(חייבת ללכת לאכול...אל תהרגו את דארה, היא קופצת מעל האש שלך.)
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לא ברחתי, הסתתרתי,
לא פחדתי, חששתי,
לא יכולתי להתמודד עם האמת,
אז חיכיתי למה שיקרה הלאה, עקבתי
אחרי כדור האש של דארה, אני הולך לעזור לה!
נכנסתי למים וצללתי לדקה שלמה, כשעליתי,
הרגשתי שאני מוכן
לחום המדבר, כנראה שטעיתי.

פתחתי בריצה, ריצה מהירה וחדה, עברתי בין עצים,
שיחים וענפים, ובסוף הגעתי
לחול המדברי והמוכר. התקדמתי בצעדים שקטים מאחורי לורן,
שהציג את נאום ההתעללות הקבוע שלו. "אז מי תהיה הראשונה?"
שמעתי אותו שואל וצוחק צחוק מרושע, "יותר נכון מי יהיה הראשון!"
אמרתי ותקעתי בעורפו נטיף קרח, שהיה חזק מהרגיל. הוא הופתע,
ולא הצליח להתרכז בכדורי האש, הם החלו להיעלם.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"תודה רבה על שהפחדן חזר" סיננתי בארסיות.
הנטיף שפגע בעורפו הכאיב לו לרגע, אבל שניה אחרי שכל כדורי האש נעלמו הם הופיעו שוב.
זה אבוד.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(איך לעזעזאל הגעת למדבר בריצה?! מדובר במאות קילומטרים! עפנו בתוך סילוני אש וגלי מים, בנאדם!)
אולי יש לנו סיכוי בכל זאת?
שלושה נגד אחד...נהדר. עמדנו לגבור עליו. המים של כולם יספיקו. הוא יפסיד.
טוב, שלושה, אחד שנאחז בסילון מים בתחת של הגל של טלרין, אחת כלואה בכלוב אש ואחת שלא מסוגלת להניף את החרב שלה כמו שצריך.
אם הייתי מניפה טוב, לא הייתי מחליקה על החול, לא הייתי מגיעה לטווח דקירה מלורן, ולא היתי רואה את המבט בעיניים שלו. לא הייתי נזכרת כמה אני שונאת אי שיויון.
ולא הייתי מרפה את החרב ועוצרת מול עיניהם של כולם.
לא הייתי מיישרת מבטי אל עיניו. "תעצור." אמרתי באותו קול ברור.
הזדקפתי, רוח המדבר בידרה את שיערי.
"שאף אחד לא יתקוף." אמרתי, מתעלמת מהכאב שצורב בגופי.

" זה תיקו."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"תיקו!" שאגתי בזעם "על גופתי המתה!" איגרפתי את ידי, כלוב האש נמוג מהמים שהטחתי בו.
"תיקו" לחששתי "המכריז אומר בעצם שהוא נכנע" הבטתי בדארה בבוז "ואם את נכנעת, בבקשה, אני מקבלת רק שתי אפשרויות, למות או לנצח."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מבחינה טכנית, אני ממש לא במעמד לסתור את דבריה.
אבל הסתובבתי אליה, ומבטי היה אטום כשאמרתי "הוא לא יתן לך לנצח אותו. אנחנו במדבר," התחלתי לגמגם. "אז...זה לגמרי לא-אין לך...זה לא הגיוני לתקוף אותו כשאנחנו שלושה," סיימתי במבוכה.
היא הביטה בי בזלזול אמיתי.
הכאב שוב הכה בי, קרסתי על החול.
איזה מין גנבת נשמות אני?
"אידיוטים...אנחנו אידיוטים. לורן, מה אתה רוצה, למען השם?" תפסתי חופן חול וזרקתי על עיניו.
הוא התקפל לרגע, הלום חלקית מהנטיף, ולמרות זאת- במצב טוב בהרבה מאיתנו.
אני כבר לא בטוחה באיזה צד אני...הכל מטושטש.
ניסיתי את הברירה האחרונה.
"טלרין, את באת אחריו כדי לנקום בו, או כדי להציל אותי?" שאלתי בקול שהלך ונחלש.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(צריכה ללכת:(
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני ואן מארי היקרה באות לים ולא בשביל קרב)

התעוררנו מוקדם בבוקר לקול שירת הציפורים. צפיתי סנשר גבוה שהסתובב בשמיים, אוי כמה אני מתגעגעת.
"לאן עכשיו?" שאלתי בעודי מתיקה את עיני באי רצון מהנשר.
"לים" היא אמרה בבטחון.
לא שאלתי אותה למה, היא רצתה ויכולתי להבין אותה, כמו שאני הייתי רוצה להיות על הר גבוה, או בתוך טורנדו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
החוויתי בידי "אני חושבת שהתשובה שאת מקווה או לא מקווה לשמוע כבר בראש שלך, בבקשה" אמרתי בכעס "אבל אל תשכחי, זו עדיין אני, ואת יודעת עלי כמה דברים שבגללם הדעה שלך יכולה להשתנות, נכון?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זה אמור להיות כדי לנקום בו?
"אז מה את רוצה לעשות? להרוג אותו? ורק אז לברוח? זה לא נראה לך הגיוני יותר פשוט להסתלק מהמדבר המטומטם הזה?"
עכשיו אני מבינה למה תוקעים בני אדם עם יצורים קסומים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"דארה" סיננתי "אני השתמשתי בכל מה שנשאר מהכוח שלי כדי להגיע לפה, להזכיר לך שלחבר שלנו יש עדיין הרבה כוח ואנחנו תקועות בשטח הפרטי שלו?!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נאנחתי.
"לורן, אתה מתכוון לענות לשאלה שלי?" רטנתי. "זה לא שהמדבר נותן לך כוח או משהו, כמו הים לטלרין. אתה יכול להמשיך לשחק איתנו כמה שתרצה, אבל מתישהו הכוח ייגמר לך, ויימאס לך לענות אותנו." לא הייתי בטוחה בזה, אבל לפתע הרגשתי שיש לי כוח אמיתי. אולי אני לא חסרת אונים נגד יצורים קסומים? אולי חוסר הקסם שלי הוא ייתרון נגד אלה שהקסם מעייף אותם?
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אמנם המדבר לא מחזק אותי, אך הוא מחליש אותם. וזה ייתרון עצום." חייכתי ברוע לעבר כשפי המים הממוטטים כמעט.
"וחוץ מזה, לאש אין הרבה חסרונות. היא יכולה להתקיים בכל מקום. טוב, כמעט." הוספתי כדרך אגב.
"ואני לא נכנע." כלוב של אש הקיף גם את בת האנוש.
נכנסתי אל תוך הכלוב שה ופסים דקים ומלובנים נצמדו אל עורה וקרקעו אותה אל הרצפה בלא יכולת לנוע.
"עוד לא הבנת מה אני רוצה? זה לא ניצחון. זה משהו מיוחד. נשמה מיוחדת." חיוכי התרחב והבטתי בפניה שהחלו להחוויר מאימה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אופס, פספסתי את השורה על החבלים. תתעלם מזה.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מטפלת XD)
המים במדבר היו עמוק בתוך האדמה, חיפשתי אותם כבר והם עלו במהירות לפקודתי.
הם נקוו באיטיות תחת גופה של דארה, בדיוק מתחת לחרב.
"תהרגי אותו" גיחכתי והצלפתי עם המים בגבו, הוא איבד לרגע את הריכוז.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(לא שמתי לב, אני משנה.)
החוורתי. בשביל זה האידיוט הזה גרר אותנו עד לכאן?
האש שרפה אותי שוב, אני בטוח אתעלף ואז טלרין תנהל את המשא ומתן.
הבטתי בטלרין ובמרטין. הם נראו חצי מתים, וגם המצב שלי היה דומה, אולי גרוע יותר.
אין לי מה להפסיד, שיכנעתי את עצמי.
בערך.
לאחר זמן שנדמה כנצח, אמרתי "נו, אז למה אתה מחכה? אתה לא צריך מהם כלום, נכון? אתה יכול לשחרר אותם." הוא הביט בי ופסע אל תוך הכלוב.
הלהבות קרקעו אותי אל החול כמו שרשראות מלובנות. אני אמות.
פקחתי את עיני במאמץ. הוא לא לקח ממני את הנשק. מוזר.
תלשתי את ידיי מהחול וכל תנועה הכאיסה לי בצורה בלתי נסבלת. תפסתי בפיגיון שלי.
"אבל לא בלי מאבק."
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני אשחרר אותם ברגע שאני אגמור איתך." סיננתי באיום.
"ועכשיו, לענייננו." כרעתי לעברה וידי התהדקה על צווארה.
היא חזקה יותר משחשבתי.
הוספתי גם את ידי השנייה והידקתי את אחיזתי.
חשתי את המדליון שבכיסי מתחמם. זה עובד.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני לא מאמינה לך," סיננתי.
בעיקר כעסתי, לא פחדתי.
בראשי ראיתי את ריי, תועה בים ומחפש אותי.
הכישרון שלי. קדימה, להפעיל אותו.
אבל אם אני אפגע בו, הוא יפגע בטלרין.
היא הקריבה יותר מידי בשבילי, אני סיבכתי אותה בזה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
תכננתי להשתמש בזה רק בתור מוצא אחרון, אבל כנראה שזה באמת ההזדמנות האחרונה.
הצבע התחיל להעלם מהפנים של דארה, הוא לוקח לה את הנשמה.
נשאר לי תליון עם שלוש נשמות, להשתמש בהן בזהירות.
הכוח של נשמה ראשונה חיזק אותי, עוד כשפים, סוף סוף.
המים שלקחתי מהים ונותרו באוויר זלגו לכיווני, כשהם הגיעו אלי, יכולתי לפסוע מבעד לאש בלי לחשוש.
אבל מה עושים עכשיו?
התליון שלו, ברור.
הוא היה עסוק בלגנוב נשמה, וזה אומר שעכשיו אני יכולה לקחת אותו.
חטפתי מידיו את התליון וזינקתי לאחור, כשהמיים עדיין מקיפים אותי.
"רוצה?" לגלגתי, רק חצי מהנשמה בפנים, עדיין בסדר.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"יש פה מים..." זעמתי.
אש הופיעה מכל עבר וחרכה את האוויר.
"עכשיו אין פה."
אבל התליון עדיין היה אצל כשפית המים.
"תני לי את זה. או שאני ממשיך בלי זה.
ואז אני אשתמש בנשמה שלה בשביל להרוג אותך."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
החנק כאב בהתחלה, אבל במהירות כבר לא הרגשתי כלום.
הצורות הטשטשו, ושמעתי הדי קולות במרחק.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בו בלעג "למה שיהיה לי אכפת שאתה הורג אותה? באתי לכאן כדי לנקום בך, דארה לא מעניינת אותי, זה פשוט שאתה נבהלת בפעם הקודמת וברחת לפני שהרגתי אותך"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אתה יכול להכיל רק נשמה אחת.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(לא, עובדה שפעם עשיתי את זה לליליאן, ואם אני זוכרת נכון, חלקיק מהנשמה שלה עדיין אצלי)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(יואו, את לא מבינה כמה היא מחכה שתקלטי את זה! היא חופרת לי כל היום 'טלרין מתה עלי, היא לא משתמשת בנשמה שלי כדי לשלוט בי!'
חחחח)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(הי נעמה! ליליאן בינתיים לא מעניינת אותה! שלא תחשבי ששכחתי! תיזהרי לא לעצבן אותי!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ואו! הוא נותן לי לחיות! אני לא מאמינה!)
הד קולה של טלרין הגיע לאוזניי. הרגשתי כאילו מישהו קרע את גופי לשניים.
אני לא ממש יכולה לעשות משהו עכשיו, נכון? אבל לא איכפת לי לנצל את הכישרון שלי.
ניסיתי לדבר. "כולכם...תתפוצצו..." קרקרתי בחיוך.
מהר, לפני שיהיה מאוחר מידי.
'ריי.' אמרתי בראשי. 'היער.'
נופים חלפו במחשבתי במהירות מסחררת, עד שהגיעו ליער. שמעתי נהמה.
התרכזתי ביער.
עוד כמה רגעים...
(דניאל, אתה לא אמור לתת לה להצליח.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אריה, לא הייתי עושה את זה אם לא היית מטרידה אותי בתגובות מלחיצות בקשר לשאלות שלי. אל תדאגי, אולי אני אוציא אותך מהחול מתישהו.)

עכשיו.
ראיתי מבעד לערפל הצונן אור שהלך והתרחב, והציף את פניו מלאות הסיפוק של לורן.
ואז עיניו נפערו, והחיוך שלו דעך.
ידעתי שעיני הזהב שלי מוצפות אור, וחלקיקי הנשמה שנותרו לי שבים אלי.
קול נוגה מצלצל באזניי, קולה של אימי המכשפה.
ואז האוויר מתפוצץ, והכל נהיה בהיר עד כדי גיחוך.
סופה משתוללת במקום שהיה לפני שניה כלוב הלהבות- אני הופכת לרוח והמדבר נעלם לשבריר שניה.
ואז כעס מציף אותי, ועלבון, ועצב- ואני מחליטה בפעם הראשונה לנהוג בדיוק כמו טלרין.
אני מוותרת על החופש שלי. הגיע הזמן לנקום.
ואני מנפצת את הסופה.

עיני נפקחות באיטיות. המדבר חשוך ורוח קלילה נושבת על החול הכסוף.
אני רואה את לורן שוכב מעולף, את טלרין קבורה למחצה בחול.
אבל אני במצב הגרוע ביותר.
עורי אדום ומפוחם, צורב כל כך, וראשי מסוחרר. אני מקיאה, ומרגישה חלשה מרגע לרגע.
דמעותיי מתפצפצות על החול, והכל שקט בצורה מחרידה. שקט כמו מוות, כמו לאחר טבח.
תליון הנשמות נח בידה של טלרין, ושבריר מנשמתי עדיין בו. חלק ממנה עדדין אצל לורן, וזו הסיבה למצב שלי.
אני נשכבת על החול.
הגיע הסוף.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לפתע החול החל לזוז, להתפרע לכול הכיוונים,
דארה נראתה מאיימת במיוחד עם האור הבוהק בעיניה,
רוח כבדה החלה לנשוב, עפתי אחורה ושקעתי בתוך החול,
"דארה! תפסיקי!" צעקתי לה, אך קולי נבלע ברוח הכבדה, חול נכס לפי, השתעלתי,
הכול החשיך, והסתחרר, התקדמתי כמה צעדים כבדים ונפלתי לתוך החול.

(מקווה שתמצאי אותי דארה!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הזדקפתי בפתאומיות כששמעתי שיעול.
אני אנוכית כל כך...שחכתי לגמרי ממרטין.
לא, אני לא, אמר קול מרושע בראשי, אני נהדרת.
ניערתי חול ממכנסיי, התקרבתי למרטין והפכתי אותו. הוא פקח את עיניו.
חייכתי אליו, אבל הבנתי לפי המבט המבועת על פניו, שהחיוך שלי נראה מרושע.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ירקתי חול.
התליון עם הנשמות שהיו לי נעלם בסופה שנוצרה.
"דארה" ירקתי שוב "מה זה היה?"
קיוויתי שמה שהשתקף בפנים שלי היו הרגשות לשם שינוי, כנראה שהיא תבין שאני בחיים לא אסלח לה על זה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הפנתי מבט מטורף לעבר טלרין.
"זה היה כיסוח נוסח חול. מה שעתך, יקירתי?" עיני יקדו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שלדעתי" סיננתי "לדעתי היה עדיף לכולם שתמותי, נחמד גם שחשתבת להודיע שיש בך משהו של מוטציה"
נשמתי עמוק, איגרפתי יד בתוך החול, מים התחילו למשוך אותי החוצה באיטיות
"אני מקווה שאת שמחה" סיננתי ופניתי אחורה "הלווא שתמותי דארה"
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(עיני זאב פרסמה במקום הלא נכון, אני מעתיקה את זה הנה)

עיני זאב:
רציתי לראות את הים מכמה סיבות הראשונה היא חיפוש אחר טומארד שבחלומי הופיע בים, השנייה היא שהים הוא מקור מים עצום! מעניין מה אוכל לעשות כשכל המים האלה לידי.. השלישית היא שפשוט אהבתי את הים כמו שאוהבים בית, כשברחתי מהכפר אחרי שהורי מתו, פניתי לכיוון המדבר שם מצאתי את טומראד אולם לאחר ששנינו נדדנו והגענו לשבטים הנעלמים החלטנו לשנות כיוון ופנינו לים, הים הכחול הסוער המרגש החם..

ארזנו את החפצים שלנו שלא היו רבים במיוחד, ואני העלתי אדוות מים שמחקו כל שריד לשהותנו שם, התחלנו לפסוע לכיוון הים..
היה נחמד ללכת ככה, לצעוד רק בשביל לצעוד, לשוחח...

אני:
דברנו על הכל ועל כלום. סיפרתי לה על החיים שלי בבית והיא ספרה על שלה, ספרתי לה על מחז=שבות וחלומות שלי, היא לא צחקה. דברנו ודברנו לא מודעות לעיניים הירוקות שעקבו אחרינו עד לרגע שבו הם קפצו לתקוף.
בדיוק התיישבנו אחרי חמש שעות הליכה והעיניים קפצו עלינו. העיניים היו מחוברות ללגוף שקפץ עלי והשכיב אותי על הרצפה בעוד הזנב מצליף באן מארי.
אי אפשר לתת לאנשים זמן לנוח.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני חושבת שכל אחד היה מבין שזה מה שאת רוצה כשאמרת את מה שאמרת קוםד ללורן. פחדנית," ירקתי.
לא התחרטתי. זה הגיע לה.
ברור שבהחתלה חשבתי שהיא רוצה לעבוד עליו- הרי אני וטלרין עברנו כל כל הרבה, היא הפגינה את הרגשות שלה. חשבתי שאני מכירה אותה.
סובבתי את גבי אליה והבטתי במרטין.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
פקחתי את עיניי, פיהקתי וכשנכנס לי חול לפה נזכרתי בסופה,
*שיעול* דארה הרימה אותי מן החול, חיוך שטני על פניה.
הייתי מסוחרר, לא הבנתי מה הלך כאן הרגע, טלרין לא אמורה
להיות הרעה בצמד הזה? (סליחה אריה), ראיתי דארה אחרת, לא
אותה דארה שהגנה עליי בזמן שטלרין צעקה, לא אותה דארה
האנושית והרגילה. לפתע טלרין קמה, הן התחילו לריב, לא הבנתי
מה קורה, אולי בחרתי להסתובב עם הבנות הלא נכונות?!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ברור שבחרת להסתובב עם הבנות הלא נכונות, גאון. לך אל ליליאן ומייטי, הן חמודות ומתאימות לכשף מים אכזר ומרושע כמוך.)
"מה יש לך?" שאלתי את מרטין בחוסר עינין. לפתי כעסתי גם עליו- הוא לא התערב כל הקרב, לא ניסה לעזור לאף אחת מאיתנו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"עובדה שאני פותרת את הבעיות שלי לפני שהן קורות ברוב המקרים" נהמתי "לדוגמא, אני הרגתי בשבילך את אבא שלך" חייכתי באכזריות, פניה בקושי הראו את זה, אבל היא איגרפה את יד בכוח, נקודה רגישה.
"כן דארה, העוא היה הבעיה שלך, רק שאת לא פטרת אותה. תגידי לי שברחת ממנו, תודי בזה!" המילים האחרונות נאמרו כמעט בצעקה.
"לעומתך, אני פתרתי את הבעיות עם ההורים הרבה לפני שהן התחילו, ולא,לזה שאבא שלי מת אין קשר למייטי"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"את לא מתביישת?" הרמתי את קולי. "את חושבת שאני רציתי שאבא שלי ימות? אין לי בעיית דחיית סיפוקים כמו לך, לא היתה לי בעיה להשאיר אותו בחיים המחורבנים שלו ולהתרחק. את רצחת את אבא שלי!" היא הסתובבה אלי. "את שקרנית. לא רק שסיבכת את עצמך בסיפור הזה, גם לא היה לך איכפת ממני!" צעקתי. "אין לך שום דבר להאשים אותי בסיפור הזה. זו את שהעמדת פנים שאיכפת לך. את שנטרת ללורן טינה וגרמת לעצמך להיפגע. את שמלגלגת עלי בליבך על הכניעה שלי, ובעצם את פשוט פוחדת!" שאגתי. דמעות זעם הציפו את עיני, הזעם האדיר על כך שמשחקים בי.
כולם שיחקו בי. לורן, טלרין. גם מרטין.
לא הסטתי את מבטי מעיניה המבריקות והשחורות של טלרין.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני פחדתי?!" שאגתי בזעם "זו לא אני שנטשה הכל וברחה! לא! אני פתרתי את הכל, לא יצא לי לפחד הרבה!"
בעיניים שלה היה כעס, נחמד.
"למה את כל כך כועסת עליו?" סיננתי "את בעצמך אמרת שהיית מעדיפה להשאיר אותו בחיים המחורבנים שלו, אז מה הוא עשה לך?" נזכרתי במשהו "ואולי יש לזה קשר אל הנערה ההיא מלפני המון זמן, זוכרת אותה? היא נראתה כמעט כמוך"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אל תזכירי את אנר!" דמעות פרצו מעיני. מה זה משנה, טלרין במילא חושבת שאני רכיכה.
"בגללך- היא, היא לא מדברת איתי! פגשתי אותה בפעם הראשונה אחרי מיליון שנה, והיא כעסה עלי...בגגלך! ואני הגנתי עליך טלרין, בחרתי להמשיך איתך במקום עם אחותי, חשבתי שאת אנושית!"
רעדתי בצורה מטרידה. "האדם שרצחת, הוא רצה להרוג אותה. אני ברחתי כדי להרחיק אותו ממנה," קולי התגבר לפתע. "אני- תמיד- ברחתי- כדי- להגן על אחרים!- התחננתי שלורן יתן לכם ללכת, השפלתי את עצמי כדי שהוא לא יגרור אותך למדבר. נ מ א ס- ל י - ל ה י ו ת- ט ו ב ה !" שאגתי בקול שהעיר את לורן
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"וזה מה שקיבלת בתמורה חתיכת מטומטמת!" שאגתי "זה כל הסוד, יקירתי, אף פעם אל תבטחי באנשים, תמיד מי שסמכת עליו יותר מכולם יבגוד בך בסוף, כי ככה בנוי העולם, לכולם יש את הרגשות האלה,וה אצילות המטופשת הזו שלך רק תהרוס אותך!"עניתי
" אז זו הייתה בחירה שלך, לא כפיתי עלייך כלום, בבקשה, הנה התוצאה של המעשים שלך"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"מה שקיבלתי?!?!!?!?!" צרחתי ולורן עיוות את פניו בזעם.
"זה מה שאת קיבלת! להיות קבורה בחול לנצח!!! בבוץ שאת יצרת כדי להטביע אחרים!"
נמאס לי להתנצח בצעקות, קמתי והתקרבתי אליה במהירות.
"אין לך מה להתלונן. אני לא איבדתי כלום חוץ מחלק מהנשמה שלי. ובאמת לא איכפת לי מזה, כי את-איבדת את הכבוד שלך."
הסתובבתי והתחלתי לרוץ. אחורה, ומהר.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אז החבורה התפרקה...חבל.. חשבתי לעצמי, לרגע שכחתי שעומד לידי כשף אש,
הוא היה שקוע במחשבות,
ניצלתי את הרגע וברחתי למקום אחר.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
פילסתי את דרכי אל מחוץ לחו, וירקתי אותו מפי.
"את כל כך הולכת לשלם על זה!" אש הקיפה אותה מכל כיוון והיא זעקה בכאב.
המתלמד ניסה לברוח.
שובל של אש פרץ מקודקודו והוא המשיך זועק במנוסתו.
"ואת-" אמרתי והסתכלתי על כשפית המים.
"הכל בגללך."
חומה של אש חסמה ביני ובינה.
"ואת הולכת למות בגלל זה."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני כבר רחוקה)
"די כבר, אידיוט!" צרחתי והסתובבתי אליו.
לא היתה לי בעיה שהוא יפגע בטלרין, הקרפדת מים הזאת.
העור שלי כבר לא הרגיש כלום- עברתי דרך האש והתקרבתי אליו.
"תפסיק-להתגונן-כל-הזמן-ותשים-לב-שאחרים-בורחים-לך-" אמרתי בקול קטוע מכאב. הוא הביט במרטין בבוז.
אחזתי בזרועו.
"אל תחסום אותי שוב בחומת אש, יש הרבה דרכים שבהן תוכל להשיג נשמות, ואתה תעדיף אותן."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"תראה, חתיכת אדיוט" נהמתי ללורן "חופשי תהרוג את דארה, וני מוכנה לעזור לך בזה, אבל הסבלנות שלי להיות נגמרה, ואני ממש מעוצבנת, אז תוריד את האש הזו, כי אומרים שכעס גורם לאיבוד שליטה, ולרוב אני ממש מאופקת בייחס לעצמי"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ניערתי אותו שוב. "אתה מקשיב?"
התעלמתי מטלרין לחלוטין.
היא לא משחקת רק באנשים, אלה גם בעצמה.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לורן הבעיר אותי, שובל אש ארוך ליווה אותי
לאורך הריצה, לאחר כמה צעדים לא יכולתי לשאת
יותר את החום, נפלתי לחול והאש הופסקה.
קמתי וניקיתי את פני, החלטתי שזה שהצטרפתי
אליהן באמצע זה לא אומר שאני סתם זה שבורח,
"את יודעת? מתחילת הדרך נראית לי נחמדה,
אבל עכשיו את סתם רעה! את חושבת שכול אחד שיש לו
כוח קסם יכול להגן עלייך מתישהו?! גם ליצורים
הקסומים יש חיים!" צעקתי על דארה.
הרגשתי הקלה... הרבה הקלה...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ניסיתי, באמת שניסיתי להתעלם מהשטויות שהוא זרק אלי.
הוא גנב הנשמות הכי טיפשי שראיתי מיימי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אם להזכיר לך" ציינתי בארסיות "אתה כשף ויצור קסום לא פחות מ..., נכון לעכשיו, כולנו כאן, אז בבקשה אל תתנהג כאילו שזה אחרת"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(דניאל!!!!!!!!!!!! צא מהמצב המאוהב!!!!!! תגיבב!!!!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תאמיני לי שזאת לא הבעיה שלו)

המפלצות המטומטמות, פלטתי אנחה.
בזמן שהם המשיכו לטפל בעוד כמה מפלצות, אני ניגשתי אל מפלצת אחרת.
היו לה כמה זרועות שעירות במיוחד, לא שמתי לב כי בשלהב הזה הראייה שלי הפכה מטושטשת.
חייכתי וחגתי על עקביי, בועטת ברגל שעירה שהושטה לעברי.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ראיתי כל כך הרבה גופות של המפלצות שבקושי ראיתי את הרצפה.
נלחמתי מהר מאוד אבל אכשהו ארבעה מפלוצת הגיחו משום מקום.
ראיתי איך הזרועות שלהן מנסות לפגוע בי אבל התחמקתי מהר ועשיתי כלוב מאדמה סביבם.
המפלצות השתגעו מרוב זעם הן יללו בקול ושניים מהן התנגשו בקיר בעוצמה רבה ופרצו חור בכלוב.
מהר מאוד שלחתי הרבה גלי אדמה לעברן אבל הן התחמקו. הן תקפו אותי ביחד ארבעתן.
הנפתי את הגרזן וחתכתי את הזרועות שניסו לפגוע בי אבל הן פגעו בכל זאת.
אייר ודיימן היו גם בבעיה לא קטנה ממני. פתאום ראיתי עוד גל של מפלצות בא.
הם רבים מידי! ישר כשבאו עוד מפלצות אליי שלחתי הרבה סלעים גדולים אל הגל של המפלצות.
הרגשתי איך הכוח שלי מתחיל להחלש אך מלחמתי כל הזמן.
להתחמק, לתקוף, שוב להתחמק ולתקוף כבר הגוף שלי נלחם אוטומטית.
אחרי זמן מה כבר התמעטו המפלצות ונשארו בודדות.
לפתע חרק גדול קפץ עליי מהקיר והוא העיף לי את הגרזן הצידה ונאלצתי להלחם בלי הנשק שלי.
שלחתי לעברו כמה סלעיים גדולים אבל הוא התחמק בלי בעיה.
פתאום הוא שלף ציפורניים חדות מאוד.
הוא ניסה לשרוט אותי בלי הפסק. אין ספק שהחרק ידע הרבה על לחימה.
לפתע החרק השמיעה צעקה מחרישת אוזניים וברח מהר.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז אני אדיוט, אה? ובתור אידיוט, אני חושב שכדאי לשיער שלך לעבור ריענון..."
להבה קטנה פרצה מכל קצה שערה שהייתה על ראשה, והחלה לכלות אותה.
חייכתי למראה הבהלה של פניה כשהיא ניסתה לכבות את האש ללא תועלת.
"את יודעת, אני יכול להשאיר לך קצת שיער, אבל אני דורש התנצלות."
חיוכי התרחב כשהיא שלחה לעברי מבט מתעב.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מות.)
עמדתי דוממת. עצמתי את עיני חזק, גם אם זה אולי יעלה לי במוות.
הוא
לקח
את
השיער שלי.
כשפתחתי אותן, ראיתי במקום שבו עמד לורן דבר מגעיל ומכוער עם סימן של מטרה באמצע.
ליכסנתי את מבטי אל טלרין, בוחנת את הבעת האלם שלה. אני לא אתן שטלרין תצחק עלי.
בשתיקה, המשכתי לאחוז בידו, כל כך חזק עד שציפורניי נקבו בה חורים.
הוא ניער אותי, והאש בשיערי גברה.
"תפסיק."
"תתנצלי." הוא אמר בשיעמום.
נשכתי את שפתי עד שדיממה. מה עדיף?
השפלה?
שיער?
...
ברור ששיער.
"אני מתנצלת. לא הייתי צריכה לדחוף אותך לחול, כמו שהגיע לך. אני מצטערת על כל מה שעשיתי לך." הקול שלי היה אטום יותר מטלרין.
האש דעכה. הרמתי את ידי ונגעתי בקצוות שיערי.
בקושי עד הכתפיים.
נראתי מגוחכת כל כך. הוא גיחך.
המתי את ידי באיטיות, והנחטתי סתירה מצלצלת על לחיו. הוא התנדנד, ונעץ בי מבט לוהט.
"תספורת גרועה," אמרתי בשנאה.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
״אני יכול לעשות לך תספורת חדשה אם בא לך.״ השבתי את החיוך והיא התרחקה ממני ברתיעה.
״אולי עכשיו סופסוף תסבירי לי. מה את?״
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
טלרין השמיעה קול ממש משונה. כאילו הוא מנסה לא למות מצחוק או לקלל.
נעצתי את עיני בפניו. ידעתי שהוא באמת מתכוון לזה, הוא יכול לספר אותי קצר יותר.
אני חייבת להסביר הכל.
ירדתי לאט על ברך אחת, ואז על השניה, לא מסירה את עיני ממנו, כדי שהוא לא יהרוג אותי בתנועה אגבית.
"אני אשמח אם לא תהרוג אותי או תנסה לקחת לי את הנשמה או משהו כזה כשאני מדברת. אחר כך...טוב, לפחות תדע שהפרס יכול להיות אמבטיית חול?" הוא נראה כשוקל את העינין, ולבסוף הנהנן.
סיפרתי לו הכל. על המשפחה שלי, שנהרסה, על האבא המטורף שנהג להכות אותנו מידי יום, על אחותי, על הכישרון שלי, על עצמי. שלחתי לך בהודעה, זוכר?
וכשסיימתי, הרמתי שוב את מבטי, וגיליתי שבעיניו יכול להיות ניצוץ של...הזדהות?
אין סיכוי. נשמתי בקושי. נגעתי בשיערי וגל שנאה חדש תקף אותי. רציתי לצרוח או לבכות או לקלל, אבל בעיקר רציתי לחזור ליער.
אני אלך עכשיו.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני לא קראתי את זה!
משפחה הרוסה, אבא מכה... שנאתי את תחושת ההזדהות הזו, ומיהרתי להשיב לפני את הציניות המוכרת.
"את יודעת... אולי את תהיי די יעילה בתור שותפה."
בלעתי את רוקי בכוח. מה לעזאזל אני עושה?!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נשכתי את שפתי כדי לא לקלל.
מסכנה, בחיי.
שער לפעמים כן מעצבן, הוא מסתבך וכבד, אבל בכל זאת, ככה אי אפשר להיות שובניסטים.
חייכתי לעצמי.
המים שלי מרפאים, השאלה היא האם לשער של דארה הם יעשו את אותו הדבר.
משכתי בכתפי, אם היא תרצה, שתגיד.
העניין הוא, שלא התכוונתי לאף מילה קודם, המטרה הייתה שדארה תתרחק משם כי לי נשאר בקושי כוח להוציא את עצמי, שלא לדבר על שתינו ביחד.
היא לא תאמין לי.
טוב, בחזרה לים.
הסתובבתי ובעטתי בחול תוך כדי הליכה, אני ממש חייבת להשיג לעצמי סנדלים במקום המגפיים המעצבנות האלו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ליאן, להרגע, לנשום עמוק...פווווו...
שיט. זה לא יעזור.
אריה-מה-לעזעזאל-חשבת-כששאלתי-אותך-אם-זה-היה-שקר-ואמרת-לי-בערך-לא?!!??!?!?!?!?!!?!?@!??!!??!?!!??!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?)

שותפים?
כאילו, בני ברית?!
מה הוא חושב לעצמו??
"תן לי להבין," אמרתי בעוד טלרין מתרחקת בצעדים כבדים. "אתה מצפה ממני לבטוח בך, ומתנת הסליחה שלך היתה תספורת חדשה?" כמעט נחנקתי. "טלרין, בואי הנה. תגידי לו שהוא מטורף," הבטתי סביב. טלרין התרחקה באיטיות, גוררת את רגליה על החול. "חשבתי שרצית שאני אמות? בואי תצפי בזה." חשתי דקירות כאב קטנות כשטלרין התרחקה, ובכל זאת, שנאתי שמשחקים בי. אז שנאתי אותה.
קמתי מהחול, מנערת את מכנסיי. השמש החלה להפציע שוב, ואם אני לא אסתלק מכאן, אני בטוח לא אשרוד קרב נוסף במקום הזה.
אולי זה מה שהוא רוצה? לשמור אותי כאן בלי טלרין?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ליאן, להרגע, לנשום עמוק...פווווו...
שיט. זה לא יעזור.
אריה-מה-לעזעזאל-חשבת-כששאלתי-אותך-אם-זה-היה-שקר-ואמרת-לי-בערך-לא?!!??!?!?!?!?!!?!?@!??!!??!?!!??!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?)

שותפים?
כאילו, בני ברית?!
מה הוא חושב לעצמו??
"תן לי להבין," אמרתי בעוד טלרין מתרחקת בצעדים כבדים. "אתה מצפה ממני לבטוח בך, ומתנת הסליחה שלך היתה תספורת חדשה?" כמעט נחנקתי. "טלרין, בואי הנה. תגידי לו שהוא מטורף," הבטתי סביב. טלרין התרחקה באיטיות, גוררת את רגליה על החול. "חשבתי שרצית שאני אמות? בואי תצפי בזה." חשתי דקירות כאב קטנות כשטלרין התרחקה, ובכל זאת, שנאתי שמשחקים בי. אז שנאתי אותה.
קמתי מהחול, מנערת את מכנסיי. השמש החלה להפציע שוב, ואם אני לא אסתלק מכאן, אני בטוח לא אשרוד קרב נוסף במקום הזה.
אולי זה מה שהוא רוצה? לשמור אותי כאן בלי טלרין?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בה בתדהמה "מטורף? מה זו השאלה הזו? ברור!" נשפתי בכעס "לא רק מטורף. אידיוט, מטומטם, והדבר הכי גרוע שאני יכולה לאחל למישהו - כשף אש"
ואז קלטתי את החלק האחרון של המשפט "דארה, את מטומטמת לא פחות ממנו אם באמת חשבת שאני מתכוונת לזה"

(אחרת זה היה הורס לי את השקר! קאהלן לימדה אותי! ^^)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אבל שאלתי אותך כדי שדארה ל א תצא מטומטמת! בפעם הבאה הראש שלך לא יצא מהחול, ושלא נדבר על השיער גרר!)
"מה?@?@?!?!?" צרחתי. התנפלתי אליה.
"אז-מה-את-חושבת-שאת-עושה-!?" ניסיתי להפיל אותה לחול, אבל היא התרחקה ממני וזזה הצידה.
"מנסה להציל אותך, מוח מלא חול!" אמרה, בבהלה מסויימת, היא המשכתי לנסות להנחית עליה אגרופים.
עצרתי לרגע לנשום, וראיתי שלורן מאוד משועשע מזה.
בעטתי בחול.
מה עכשיו? פתאום גם מרטין יגיד לי שכל הבריחות הפחדניות שלו היו ניסיון להגן עלי?
נפלתי לחול, ושוב שמתי לב לכוויות הרבות ולפצעי הקרב. אני במצב גסיסה, ואני לא שמה לב לזה.
"אין לי סיבה לסמוך עליך, לורן. אני מצטערת." מלמלתי לתוך החול.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אריה! כשפי אש מסוימים הם לא גרועים!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(^^ אחרת זה לא היה עובד =))
דארה צנחה לחול, מבט אחד בה הספיק לי כדי להבין למה.
וואו, פצועה קשה.
"טוב, תזיזי את היד אם את רוצה להתרפא" אמרתי בזעף והנחתי יד על זרועה.
אני ממש חייבת להגיע לים.
את היד השניה הנחתי על החול החם וחיפשתי מים, למטה, עמוק.
היה, היו מים.
פס דקיק של מים התחיל לעלות לאורך זרועה, כוויה ראשונה התחילה להעלם.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנבת', צבעוני- אני עוזבת אתכן.)


ליליאן כמעט והחלה לבכות, היא הביטה בלוקאס במבט מתחנן. הוא השפיל את מבטו.
ליליאן הביטה בי לשנייה, וידעתי שהם צריכים רגע לבד.
בלי שהם שמו לב-
נעלמתי בין הצללים ושוטטתי בין העצים בתקווה למצוא מישהו אחר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(את לא יותר טובה ממנו! אחות-גדולה-שומרת-נשמות-שכמוך! המפ!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(סליחה?! שומרי נשמות שולטים!
טלרניות מעצבנות!

ודרך אגב-
אני מיוחדת ^^ אני כשפת אש שיכולה להיכנס למים)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(כל כשף אש יכול להיכנס למים, הסכנה היא ששם הוא יחנק ע"י כשף מים! ^^)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(המפף במחומש לך, ואל תעשי לי התקפי לב כאלה שוב!)
קמתי מהחול במאמץ.
"את באמת לא התכוונת לזה..." מלמלתי. "ברור שלא. לא סיכמנו שהמוח שלך מלא בחול?" אמרה בקוצר רוח. הכוויות החלו להרפא. כל הזמן ליכסנתי מבטים לעבר לורן. אני וטלרין נלחמנו עד קצה גבול היכולת שלנו, וברגע שהשמש תעלה הוא יוכל להחליט עם לחסל אותנו או לא.
"כנראה," הראש שלי עדיין כאב בצורה מטורפת, אבל הידיים פחות שרפו, וגם השיער.
השיער שלי!!! אני בחיים לא אסלח למישהו שהוריד לי את כל השיער המדהים שלי!
טלרין עבדה במשך כמה דקוץ, ורוב הכויות שלי נרפו. היא הסתירה את זה טוב מאוד, אבל היה ברור שכל מאמץ כזה גובה ממנה כוח חיים.
"זה בסדר, אני יכולה ללכת...הרגליים שלי במצב מספיק טוב בשביל זה. את צריכה להפסיק עם הכשפות, את תתעלפי לי."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"הי!" מחיתי "אני לא אתעלף לך!"
דארה צחקה, ואז שפשפה את שערה בעצב.
"אולי יש אפשרות להצמיח אותו מחדש" אמרתי בהיסוס, שלא תסמוך על זה יותר מדי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אולי," אמרתי בזהירות. "אבל לא עכשיו. כשנגיע למקום שתוכלי לקחת ממנו כוח. עכשיו, עם לורן יתן לנו ללכת, נוכל איכשהו לשרוד הליכה במדבר."
(מייטי, נראלי שאת בכל זאת תוכלי לעשות מה שאמרת)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(דארה לא הייתה פעם שומרת נשמות?

אני אתחיל במה שאמרתי אחרי שתתחילו ללכת.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(את לא עוקבת, מייט. דארה אף פעם לא היתה שומרת נשמות, היא גם לא ניטרלית, היא ההפך, היא עוזרת לשני הצדדים, מה שמשתלם לה.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אה.... הכל מובן.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שילבתי ידיים בכעס "לא סיכמנו שאני לא הולכת להתעלף?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(טוב, אני באה.)

התחלתי לחשוב על כולם שומרי הנשמות, גנבי הנשמות, בני האדם הנטרליים...
לא הבנתי למה יש את זה.
את ההבדלים המוזרים ואת המלחמה.
חשבתי על טלרין, ששנאה אותי מהרגע שנולדתי לפניה. חשבתי על כל הפעמים בהם היא ניסתה לגנוב נשמה, ועל כל הפעמים בהם היא הצליחה.
חשבתי על כל הפעמים הבם היא לא הקשיבה לי.
חשבתי עלינו, בתור אחיות. בתור תאומות.
אנחנו אפילו לא דומות, וטלרין גבוהה ממני- מה שתמיד עצבן אותי.
אש- מים.
מים- אש.
איך זה קרה שאנחנו הפכים?
טלרין אוהבת מים. אוהבת נחלים. ימות. אוקיינוסים. הם מחזקים אותה. נותנים לה כוח.
ומה איתי? לאן אני כבר יכולה להגיע? לשמש?
כאילו שזה יקרה.
מה ההפך מים? מדבר.
מדבר.
התחלתי לרוץ, הכי מהר שאפשר, לעבר המדבר.
עם המהירות הזאת, אני אגיע לשם עוד כמה דקות, ואז אצטרך ללכת לאט.
אני לא יכולה לשרוף חול, וכדי לרוץ מהר- אני חייבת לשרוף.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כשהגעתי לשטח החולות, לא יכולתי עוד לרוץ במהירות גדולה, כי אי אפשר לשרוף חול.
לא ידעתי אם עדיף לרוץ, או לנסות משהו עם כשפות אש.
החלטתי לרוץ, ולבדוק אם המדבר יכול להשפיע על הכוחות שלי.


רצתי מהר, כל כך מהר שלא ראיתי כבר כלום. החול היה שטח מטושטש והשמש קפחה מעליי ונראתה כמו כתם צבע. ראיתי את רגליי כלא הספיקו לשקוע בחול, וכבר היו באוויר.
רצתי כל כך מהר, שלא הבחנתי בשתי הדמויות מולי- והתנגשתי באחת מהן.
נפלתי אחורנית, כשהידיים שלי מתחילות להצית אש קטנה, שנכבתה ברגע שראיתי את טלרין שכובה מולי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אח" נאנקתי כשנפלתי לאחור.
"טלרין?" מייטי הייתה המומה.
"את!" שאגתי "אני הולכת להרוג אותך!"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קמתי מייד, וצעדתי צעד אחד אחורה.
"על מה בדיוק? על זה שהחול נכנס לך למגפיים?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
בחנתי לרגע את המגפיים.
הם הגיעו לי עד לברך, ולא נכנס לתוכם חול.
"אולי על זה אני אשקול להרוג אותך" מלמלתי "מה את עושה פה?" שלפתי את הסימיטרים, סוף סוף אני יכולה להרוג אותה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"מה אני עושה פה? מה את עושה פה?! אין כאן כמעט מים." אמרתי, והסתכלתי על הסימיטרים שלה.
הוצאתי מהמגפיים שלי את שני הסכינים, רק ליתר ביטחון.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"עקבתי אחרי דארה וכשף אש מטומטם, כמעט כמוך, רק שלרמה שלך בטמטום, אף אחד כבר לא יגיע" סיננתי
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"כן, גם אני התגעגעתי." אמרתי בציניות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מצמצתי "תגידי, לאן באמת הגעת אחרי המבוך?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"למה את מתכוונת?" לא הבנתי,
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"המבוך שבו נתקענו ביחד? אז אחריו אני הגעתי לשום מקום, ופגשתי את דארה, ואת מרטין, וקצת אחר כך את לורן. אה, כן, הוא כשף אש. בכל אופן, אחרי זה יצאנו והתפזרנו, לאן את הגעת?" חזרתי על השאלה באטיות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"חיפשתי את ליליאן." עניתי, "ואת יודעת מה גיליתי? דיימן, החבר הטוב הזה שלך, פצע את ליליאן."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
משכתי בכתפי "מה אכפת לי? שירצח אותה מצידי, הכי הרבה שאני אעשה למענה זה להסתכל מהצד. אני לא אומר לו לא"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ואני עוד חשבתי שיש בה שביב של טוב לב.
התנפלתי עליה עם הסכינים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הדפתי את ההתקפה הפראית והפתאומים שלה בהצלבת חרבות.
שיספתי למטה והצידה, מותירה בכוונה את אזור הצלעות בלי הגנה.
אם היא קונה את הפיתיון, היא מתה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרגשתי את הזעם מתפשט בגופי.
בעטתי בכתפה וכמעט הפלתי אותה לקרקע. היא הותירה את אזור הצלעות חשוף, הזדמנות טובה.
כל חיי טלרין שגעה אותי, גרמה לי להרגיש מטופשת, היא גרמה לי רק רע, גם כשניסיתי לעזור לה.
כפוית טובה. זה מה שהיא.
שלחתי את אחד הסכינים לעבר צלעותיה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כמה שניות, הסכין כמעט שם...
החרבות הבזיקו כשהורדתי אותן ותפסתי את הסכין בעזרת שני הלהבים. פיתלתי את היד והסכין עפה מאחורי.
הסכין השניה הגיעה מיד אחרי הראשונה, אם לא הייתי עושה את זה בכוונה, כבר הייתי מתה.
הסכין אמורה להיות מכוונת ללב.
הכיתי עם הניצב של אחד הסימיטרים על מפרק ידה, הסכין נשמטה, סימיטר אחד היה צמוד לצווארה והשני היה קרוב לליבה.
"מה דעתך?" שאלתי בלעג ובעטתי את הסכין רחוק.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(רואה?! את כן מוציאה אותי טיפשה! רציתי לשלוח לשם רק סכין אחד!)

"תגידי לי את." בעטתי בבטנה של טלרין והיא נרתעה מעט לאחור. הסימיטרים שלה נשלחו מעל ראשי, ואני התכופפתי במטרה להגיע לאחד מהסכינים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ישבתי בעיניים פעורות כל העת.
סווף סוף...דרך להגיע הביתה.
"מייטי!" דחפתי אותה והיא נפלה על החול. חסמתי את דרכה של טלרין. "אל תהרגי אותה. היא הטרמפ שלנו הביתה." הבטתי בתחינה בעיניה של טלרין.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אז תגידי לי מה התכוונת לעשות!)
"אבל..." מחיתי, דארה הביטה בי באזהרה.
תוך כדי הרבה רטינות וקללות מצידי הסימיטרים חזרו לנדנים, והסכינים של מייטי אליה.
"תעשי מה שאת רוצה" נאנחתי
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני לא לוקחת מכאן את טלרין עד שהיא תחזור בה." אמרתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני לא זזה מכאן על אש" עניתי לה בנהמה "גם לא על גופתי המתה"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"את יודעת?! את כפוית טובה!"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ולמה הפעם?" סיננתי
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נרגעתי קצת. שלב מספר אחת הסתיים.
"מייטי יכולה-" נזכרתי בלורן. מה הוא רוצה, בעצם, מהברית שלנו? לא משנה מה, טלרין ומייטי חייבות להיות מחוץ לטווח סכנה.
"מייטי יכולה להשתמש באנרגייה של השמש כדי לרוץ. כאן חם יותר מתמיד, אז היא מתחזקת. היא יכולה להעביר לך חלק מה...הילה שלה?" נזכרתי במה שמייטי עשתה כדי לדבר עם דיימן, היא חיזקה את הכוחות
שלו.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ברגע שהשיער של דארה התחיל לבעור,
התרחקתי אחורה, רק מלראות את האש נחלשתי.
באותו מצב היה לי ברור שהחבורה הזאת
לא תשים לב שאני הולך, התחלתי לרוץ,
בערך באמצע הריצה הרגשתי תזוזה חדה באדמה,
זאת הייתה טלרין, היא השתמשה במים.

המשכתי לרוץ, נראה לי שזה לקח בערך שעתיים עד שהגעתי לים,
כבר התחיל להחשיך, הטמפרטורות יורדות.. טבלתי את רגלי במים,
הרגשתי אותם זורמים בכול גופי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
רתחתי מזעם. "את יודעת כמה אני דואגת לך לפעמים?! ציפיתי שאחרי המבוך כבר תביני את זה! את אפילו לא מעריכה את מה שדארה מנסה לסדר בשבילך. כפוית טובה!"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"הי!" הזהרתי אותה "אני לא אמרתי כלום" בחנתי אותה שוב, והוספתי בהתלהבות גדולה יותר "את יודעת, אני יותר גבוהה ממך!"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נשכתי את שפתי כל כך חזק, עד שהיא התחילה לדמם.
לא יכולתי עוד עם הילדה המעצבנת הזאת.
רצית קרב, חשבתי לעצמי, קיבלת קרב.
הפלתי מידיה של טלרין את הסימיטרים והפלתי אותה על החול. הסכינים שלי גם לא היו איתי, אבל לא היה לי אכפת.
התחלנו להתגושש על החול.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נמאס לי מהעניין הזה כשאחד האגרופים שלה נתקע לי בבטן.
בעטתי בה בכוח כדי לזוז לאחור, וטווח הסימיטרים שלי.
כשהרמתי מבט והסימיטרים שלי שוב היו אצלי, לה כבר היו נהסכינים שלה.
היא הנחיתה עלי מכות חזקות, מעניין, היא ממש השתפרה מאז הפעם האחרונה שנלחמנו.
"נו באמת" לגלגתי "למה את מנסה? את יודעת שאני אנצח אותך"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרגשתי שעוד רגע אני אתחיל לבכות מרוב כעס.
רעדתי והתנשמתי, טלרין באמת הייתה חזקה- אבל זה לא אומר שהיא חזקה יותר ממני.
אני לא אבכה.
אני לא אתן לטלרין את התענוג לראות אותי בוכה.
"טיפשה!" צעקתי עליה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי בבוז, היא חסמה סימיטר נוסף "תראי מי מדברת!" עניתי לה "לא סיכמנו כבר שאת הטישפה העולמית?"
מייטי התחילה להיות מתוסכלת, חייכתי, עוד קצת.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הייתי צריכה לאסוף את כל הכוחות שלי כדי לא לנסות להרוג אותה.
למה לא, בעצם?
מגיע לה. מגיע לה למות. שתיקבר בחול, ואני לא אתאבל עליה.
אני פשוט אשאיר אותה למות בחום, או שאהרוג אותה כאן ועכשיו.
"תסתמי," סיננתי בשניים חשוקות, "אין לך זכות לומר את זה!"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ולמה זה?" עניתי בזחיחות "כי את יודעת שזו האמת?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עזבתי את הסכינים.
אני לא צריכה אותן, יש לי יתרון עליה.
אספתי את כל כוחותיי ויריתי לעבר טלרין שני כדורי אש.
היא...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התכופפתי במהירות תוך כדי זרם ארוך של קללות.
הושטתי אליה ידיים באוויר וניסיתי להגיע למים שבגוף שלה.
עכשיו יכולתי לשלוט בתנועות שלה.
הפלתי אותה על הרצפה וחייכתי אליה "עכשיו אנחנו שוות"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ניסיתי לשלוח לעברה גל אש, אבל לא הצלחתי להזיז את ידי לכיוונה.
נאבקתי על החול להשיב לעצמי את השליטה על גופי, אבל לא יכולתי. זה הרגיש נורא, כשלא יכולתי לשלוט על עצמי, כאילו הגוף שלי הוא לא שלי.
וזה הגיע לשלב בו זה התחיל לכאוב.
הייתי מושפלת.
ירקתי אש לרגליה של טלרין, אבל החול בלע אותה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"תני לי סיבה אחת" סיננתי לעבר מייטי "למה לא להרוג אותך כאן ועכשיו"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אריה, תעשי סוג של פלאשבק, אבל לא בתגובה הזאת.)

ניסיתי שוב לירוק אש. הצלחתי להבעיר את קצה מגפה של טלרין.
"אין לי סיבה." אמרתי. "אבל זה לא אומר שתצליחי."
שיגרתי לעברה עוד מטח אש, אבל הוא לא פגע בה בצורה גרועה מספיק כדי שתפסיק את האחיזה בי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ולמה לא?" שאלתי בכעס "אני יכולה למשוך לך את הראש לאחור, עד שישבר לך הצוואר, בקלות, בתנועה אחת"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נשכתי את שפתי.
היא צודקת.
היא יכולה להרוג אותי.
אני יכולה לנסות להתנגד אבל... כלום לא יצא מזה. בסוף היא תצליח. היא שולטת בי.
אז מים באמת חזקים יותר מאש?
"את לא תעשי את זה, אני אחותך." היא רק צחקה, זה לא אכפת לה בכלל.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"למה שיהיה לי אכפת שאת אחותי?" צחקתי "לך לא הייתה בעיה להרוג אותי לפני כמה דקות, כשהתנפלת עלי עם סכינים"
"את תקפת ראשונה!" מייטי מחתה
"כן, ואת הגבת, במטרה להרוג, למרות שאני אחותך" משכתי בכתפי והרמתי את הסכין שלה מהרצפה "תרגישי חופשי להתחנן" חייכתי בנעימות וביצעתי חתך מהיר על פניה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
צרחתי מכאב, בעוד הדם זולג על פניי וטעם מתכתי צורב בתוך פי.
הרגשתי את השליטה של טלרין בגופי. היא צחקה בעוד הרגליים שלי קמות בניגוד לרצוני.
ידיי היו מרתקות בצידי גופי, ורגליי עמדו ישרות ללא תזוזה.
היא חתכה עוד חתך בידי. חתך עמוק.
היא שלטה בדם, וגרמה לו לזלוג במהירות ולכסות את כל זרעי. היא גרמה לי לאבד דם, ואני רק נשכתי את שפתי כדי לא לצרוח.
עוד חתך, עוד אנקה.
הרגשתי שאם היא לא הייתה שולטת בגופי כבר הייתי מתמוטטת.
"לא! את לא יכולה להרוג אותי!" צעקתי, ונאנקתי מכאב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ולמה לא?" שאלתי וקירבתי את הסכין כדי לחתוך שוב.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לא יכולתי עוד להרגיש איפה היא חתכה אותי. הכאב היה עצום, והרגשתי כאילו כבר כל גופי מלא דם.
"כי את חייבת לי את החיים שלך." אמרתי בקול חרשי, מתחננת, "כשהיינו קטנות."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הסכין נשמטה מידי, נכון.

*פלאשבק*
הלכתי ביער לבד, קרוב לנחל, זה היה קצת אחרי הריב שלי ושל מייטי.
הייתי נחושה להוכיח לה שאני יכולה, מי היא חושבת שהיא?! גם כן...
שמעתי קולות, זה היה צייד מבוגר, הייתה לו סכין גדולה.
"נשמה ראשונה!" צהלתי בשקט והלכתי מאחוריו.
הנחתי יד על גבו, והיד השניה על התליון הקסום שהיה לי.
לפי מה שידעתי מהחיות שלקחתי להם את הנשמה, הוא היה אמור להילחש, ואז הנשמה שלו תהיה אצלי.
אבל לא הייתי חזקה מספיק, הוא הספיק להסתובב, וחתך חתך עמוק בכתף הימנית שלי. לפני שהספקתי לזוז הוא חתך אותי עוד כמה פעמים
צרחתי מכאב ונפלתי לקרקע, הצייד נעלם תוך רגע.
הנחתי יד על הכתף ויד שניה על התליון, אבל לא היו לי נשמות, רוקנתי אותו בשביל הנשמה של הצייד.
הראיה שלי התחילה להתערפל, ואז מייטי הגיעה, רצה.
היא הניחה יד על הכתף שלי, חשקתי שיניים כדי לא לצרוח שוב.
הכאב התחזק באופן שלא ייאמן לרגע, ירד לי דם מהשפה שנשכתי בכל הכוח.
ואז החום הפתאומי נעלם, וגם הדם.
רק על הכתף שלי הפצע נותר, ידעתי טוב מאוד למה, לפני קצת זמן אני פצעתי אותה.
היא הביטה בי ברוגע "את חייבת לי"
*סיום פלאשבק*

ניערתי את ראשי והפניתי אותו הצידה אל הכתף הימנית.
הצלקת באמת עדיין הייתה שם, ארוכה וחיוורת, הצלקת של הפצע היחיד שמייטי לא ריפאה.
הייתה לה בדיוק אותה צלקת, על אותה כתף, שאני עשיתי לה.
התכופפתי והרמתי את הסכין שלה.
"לכי מפה" נהמתי והושטתי לה את הסכין.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לא הצלחתי לאחוז בסכין, ונפלתי על החול שהיה מלוכלך בדם.
התנשמתי ובכיתי. הדמעות שלי התערבבו עם הדם על פניי מהחתך הראשון שטלרין פצעה בי. הדמעות צרבו על פניי.
ידיי רעדו קלות. בזרועי איבדתי הרבה דם.
"תרפאי אותי." לחשתי לעבר טלרין, כשפניי מושפלות לעבר החול, "בבקשה..."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נשפתי אוויר בכעס, גם את זה אני חייבת בה.
"זה הולך לכאוב לך מאוד" סיננתי לתוך אוזנה.
זה היה קורה גם אם לא הייתי רוצה, זה פשוט ייכאב באופן טבעי גם אם מייטי תרפא אותי.
לה זה ייכאב רק קצת, לי הרבה יותר.
ועכשיו, לי זה ייכאב קצת, זה יותר.
הנחתי יד על הרוע שלה, באיטיות המים התחילו לזרום ולהעלים את הפצע.
כשהגעתי לפצע האחרון, היד שלי כבר רעדה, הכל נראה מטושטש.
הנחתי יד על פניה, המים זרמו שוב.
פתאום הרגשתי חלשה, כל כך חלשה. צנחתי על החול החם. במחשבה אחרונה לפני שהתעלפתי.
דארה צדקה, באמת עמדתי להתעלף.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
תהיתי אם יישארו לי צלקות.
לא ידעתי עד כמה שהפעת הריפוי של טלרין עובדת.
אולי תישאר לי צלקת או שתיים.
טלרין התעלפה ברגע שהיא ריפאה את הפצע על פניי.
עוד הייתי מלוכלכת דם, ועוד כאב לי. כאב לי בכל המקומות בהם טלרין דקרה אותי או פשוט גרמה לדם לבעבע בתוכי בצורה מבחילה.
כאבה לי הבטן, הצלעות, הידיים, הפרצוף...
מה היה קורה אם לטלרין לא היה הלב לרחם עליי? לא היה לה הלב כדי להבין שהיא באמת חייבת לי?
היא הייתה הורגת אותי. היא הייתה הורגת אותי בייסורים איומים. היא הייתה רוצה שאתחנן.
טלרין לעולם לא תשתנה. היא לעולם לא תוכל להשתנות כדי להבין שאני אחותה התאומה.
הדם שהיא שלטה בו, תואם לדם שלה.
הבטתי בטלרין המעולפת. נשמתי עמוק ונשכבתי על גבי לידה.
"אוי, טלרין..." מלמלתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אין לזה שום קשר! בזבזתי יותר מדי כוח! המפ! אין לזה קשר לדם! אה, ודארה ולורן עדיין איתנו, להזכירך)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(לא אמרתי זה קשור לדם O_O
אל תהמהפי אותי!
ולא אכפת לי מלורן או דארה.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אבל הם עדיין שם! את אמורה לברוח! אחרת בשניה שאני קמה אני רוצחת אותך! הנה לך המפ!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני לא יכולה לברוח, אני לא יכולה לזוז מרוב כאבים!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ברגע שאני אקום לא תוכלי לזוז כי תיהי מתה!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תודה, אחותי היקרה.
גם אני אוהבת אותך.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני אפתור לכן את הבעיה, בנות יקרות. אני אהרוג את שתיכן! *צהלה*)
בהתחלה ניסיתי להפריד בין מייטי לטרלין, אבל העקשות האנוכית זורמת להן בדם.
נאנחתי וישבתי על החול, בעוד לורן ממשיך להתבונן בהלם קל במתרחש.
איבדתי ריכוז על הקרב, ואחרי דקה מצאתי את שתיהן שרועות על האדמה.
"היא התעלפה?" שאלתי את מייטי בשקט. היא הריהמ אלי מבט, והנהנה.
"זה-" אמרתי באנחה ועזרתי למייטי לקום. "ממש מגיע לך, טלרין." היא היתה אדומה מהקרב-ללא-מים, וגם מהריפוי שלי. "מייט, אם תקחי אותנו על האש שלך ליער-" פתאום הבנתי שהכוחות של לורן מפותחים יותר משל מייטי. הסתובבתי.
"לורן, אתה יכול לקחת אותנו ליער?" שאלתי בישירות שהיתה מגוחכת לפי המתצב שלנו.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שקלתי את בקשתה. ראשי התחיל להסתחרר מהשימוש המוגזם באש. אני חייב להשיג נשמה.
ואסור לי לקחת אותה בתור אוייבת.
נשמתי עמוק והישרתי אליה את עיניי השחורות.
"אני לוקח אותך, ואנחנו ממשיכים ביחד."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לא התייחסתי לעזיבה של מייטי.
היחסים בינינו השתנו לאחרונה.
היא תחזור, או שהיא לא תחזור, בכל מקרה אם היא הלכה, הייתה לה סיבה טובה לכך.
כרגע התרכזתי בלוקאס.
בעיקר בשתיקה שלו.
"אתה פשוט עולה לי על העצבים, אתה יודע?" אמרתי ללוקאס בכעס "אני כבר לא ילדה קטנה שצריך להסתיר ממנה דברים! אני חייתי 4 שנים בלעדייך, ואתה יודע מה? לא מתתי עדיין!" בחרתי להסתיר ממנו את הטיול הקטן במשאולי המוות שטלרין ערכה לי "אתה פשוט...כל כך... ארררג! אני אפילו לא יכולה להסביר את זה במילים!"
"אני רק מנסה להגן עלייך" אמר לוק בשיניים חשוקות ופרצוף פגוע.
לא.
לא לא ולא. אני לא נופלת רק בגלל שרע לו! מגיעות לי תשובות.
"אני חשבתי שמתת! אתה היית המשפחה היחידה שנשארה לי! למה לא חזרת?!"
"שתיקה.
"אני חיכיתי לך. אני ישבתי כל היום, וחיכיתי. וכל הזמן אמרתי לעצמי לא להתייאש, כי הוא יחזור.
הוא תמיד חוזר.
הוא הבטיח.
אני הפכתי ל.." בלעתי רוק. "אני הפכתי להיות כמו ממה"
היידים של לוקאס נפסו לפניי לחיבוק.
"חודשים! חודשים שנראו כמו שנים! ישבתי על הנדנדה הארורה ההיא! חייתי חיים שהם לא חיים!
ריחפתי בין דיכאון וזכרונות ואזור האשליות שביניהם ופשוט השתגעתי!!! וכבר לא יכלתי יותר! לא יכלתי לחיות בעבר, לחכות לאח שנאמר לי שמת, ולדעת לא לדעת, לא להיות בטוחה אם הוא באמת מת, או שפשוט נמאס לו."
וזה באמת היה השיא שלי. רציתי להתמוטט לתוך החיבוק האוהב והכואב של לוקאס, ובמקום זה פשוט התיישבתי על סלע וקברתי את הראש בין הידיים.
"שרפתי את הבית. לא רציתי ולא יכלתי לחיות בו יותר. יותר מדי דברים הזכירו לי את אותך, ויותר מדי דברים הזכירו לי את אמא, אני חושבת שרק אז, כשעזבת, האבל על המוות שלה באמת נקלט אצלי בראש.
מצאתי את עצמי בוהה בציורים ישנים וחפצים שהותרת מאחור כל היום, מדמיינת שאתה שם משחק בהם.
את החפצים המעטים האלה, יחד עם הרכוש שאמא לא הסכימה שנזרוק, לא שרפתי.
שמתי אותם בתיבה, והחבאתי אותה. בעץ האלון שלנו."
הרמתי עיניים אל לוקאס ואפילו לא ניסיתי לקרוא את הבעת פניו.
"אל" עצרתי אותו מלדבר.
כל הנאום הזה, כל הבכי, הכל.. זה לקח ממני יותר מדי ובאמת שלא חשבתי שנותר בי מספיק כוח ורצון לשמוע את הסיפור שלו.
"כבר לילה. אנחנו נדבר מחר" אמרתי בקרירות וכמעט וצנחתי מעייפות על האדמה.
(לילה טוב אנשים! מקווה שזה מפצה על אי ההגבה הארוכה שלי!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(כלום לא מפצה, אבל אני גאה בך שכן הגבת. עכשיו תנטשי את אנב'ת המסכנה ותגידי לדארה שהתספורת החדשה שלה מהממת)
ממשיכים ביחד???
ממש לא.
"אין בעיה," שמעתי את עצמי אומרת. למה לעזאזל?????
בגלל טלרין? אולי, היא הצילה אותי. לא בגלל מייטי, היא יכולה להסתדר לבד.
אבל האם אני מוכנה לשלם על זה בלהיות במחיצתו של הגנב נשמות הזה?
מסתבר שכן.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי מרוצה.
״אז נצא לדרך״. האש אספה אותה לכיווני והרימה את שנינו כמטר מעל הקרקע.
״אגב, מה יש לך לחפש ביער?״ שאלתי ומבטי עבר על 2 הנערות שנותרו למטה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
וואו.
הוא באמת כשף אש מדהים.
חשבתי על זה, שהאש שלי הייתה מתפוגגת אחרי חמש דקות, וראיתי שהאש הזאת יכולה להחזיק מעמד שנים.
כמעט ואמרתי לו את זה, אבל הם כבר הלכו משם, וגם לא נראה שדארה כל כך מחבבת אותו.
מה קרה כאן קודם?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הראש שלי הלם מכאב, שמעתי דפיקות קצובות.
פתחתי עיניים והרמתי את הראש, רק מייטי הייתה שם. דארה ולורן נעלמו.
מצמצתי "איפה דארה?" שאלתי את מייטי.
"הלכו, שניהם"
הרגשתי כאילו שמישהו תקע לי אגרוף בבטן.
טוב, לא שלא ציפיתי שהיא תעזוב, אבל זו בדיוק הבעיה שלי, כשאני נקשרת לאנשים - אני נפגעת מהר.
"ידעתי" מלמלתי בקול חנוק.
הכוחות שלי חזרו, אבל זה לא משנה, היו גם מים באוויר.
החוויתי תנועה בידי, המים אספו אותי לאוויר.
"להתראות" סימנתי למייטי והתרחקתי משם.
ידעתי, ידעתי שזה מה שיקרה.
למה עוד יכולתי לצפות? באמת?
אבל סירבתי להאמין בזה, דארה לא עזבה אותי.
נעצרתי באוויר, לים או ליער?
לים, מיילא, אחר כך אני אוכל לחזור.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(בוהו!!! נשארתי לבד!)

יצרתי אש, והוריתי לה להסתובב סביב גופי ולהרים אותי.
זאת הייתה הדרך הכי מהירה שלי ללכת מהמדבר. מקום שומם כל כך, וחם מדי אפילו בשבילי.
תוך חמש דקות, האש התחילה להתפוגג, אבל אני כבר הגעתי.
לאן?
אין לי מושג.

(שמישהו יראה אותי :P)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
דניאל חתיכת מעצבן! גררר!)
מה לעזעזאל?!!?!?
נשמתי לאט ובריכוז, עם הוא יפיל אותי אני אנחת על הרגליים.
"התוכנית היתה שתיקח את מייטי ואת טלרין. אני שולית." אמרתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
דניאל כותב-
"אבל בתכנית שלי הן בכלל לא נחשבות." חיוך הבזיק בזוויות פי.
היער נפרש תחת רגלינו.
"מקום מסויים, או שכאן זה טוב?" אני חייב לנחות. שריריי דאבו וצרבו. אני חייב להשיג נשמה.

אני-
הוא נחת על ערימת עלים יבשים ונפל על הברכיים. התרחקתי ממנו בגועל.
הוא מבחיל.
ועכשיו טלרין בחיים לא תבטח בי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הנחתי לעצמי ליפול לתוך המים, כמה מטרים לפני שפגעתי בהם זימנתי גל שהוריד אותי בעדינות.
טוב, היה די ברור, שהיא לא תהיה פה.
נשארתי עוד כמה דקות במים, כוחות חדשים, כמה חיכיתי לזה.
יצאתי מהים לכיוון היער, זו לא הליכה ארוכה.
נעצרתי במקום. הליכה? על מה ולמה?
שוב ריחפתי באוויר עם המים, לכיוון היער.
פתאום, אחרי כמה דקות של תזוזה, פשוט נפלתי מהאוויר.
המים נפסקו, וזה אומר שהייתה כאן אש לא מזמן.
הספקתי לאסוף מים מהאדמה ולנחות בבטחה, אבל ההלם היה גדול.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נעמדתי על רגליי במהירות והתנשפתי.
נשמה.
עיניה של בת האנוש הקסומה הבזיקו.
יש לה נשמה.
רצתי לעברה ואחזתי בצווארה.
"אני לא אקח לך הכל. רק קצת..." לא חיכיתי לתשובתה והתחלתי להרגיש בכוח זורם אל גופי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ממש לא," רטנתי. הספקתי להגיע לפיגיון שלי, וחתכתי לו חתך רציני בצד הבטן. זינקתי אחורה.
"תפסיק עם השטויות שלך." השתעלתי. "יש נשמות קרובות בעיר, ורוב האנשים שם הם פושעים מטומטמים. מה יש לך ממני?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אין דבר יותר קל מלעקוב אחרי שביל האש, פשוט במקום שבו אין מים, הייתה אש.
נעצרתי במקום אני באמת רוצה לפגוש את דארה?
טוב, היא נטשה אותי, היא לא רוצה להמשיך איתי, אז אני אמורה לשחרר.
לראות אותה עוד פעם אחת? להיפרד?
נאנחתי והמשכתי ללכת, אני בטוח אתחרט על זה אחר כך.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נאנחתי בכאב וניסיתי לחסום את הדם הזולג עם ידי.
״אז את שאר הדרך אנחנו צריכים לעשות בהליכה״.נשכתי את שפתיי. אני חייב לקחת לה כת הפגיון הזה לפני שהיא תהרוג אותי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נאנחתי בכאב וניסיתי לחסום את הדם הזולג עם ידי.
״אז את שאר הדרך אנחנו צריכים לעשות בהליכה״.נשכתי את שפתיי. אני חייב לקחת לה כת הפגיון הזה לפני שהיא תהרוג אותי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"או, אז הברירה השניה מאוד קשה לך? בוא נראה, במקום להרוג אותי, ללכת ברגל? זה ממש נורא."
העברתי את היד על הגרון שלי בעצבנות. הוא נראה די רע בצל ולא תחת השמש המדברית. חיוור ועיניו נראו עכורות. הוא כנראה נהיה חלש מהשימוש המוגזם שלו באש.
נאנחתי. "אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני. גררת אותי למדבר ובחזרה רק בשביל נשמה? אני רק חפץ ערך שיכול לעזור לך? אתה ממש מגעיל אותי." חיכיתי. שנאתי את עצמי על הדאגה שהחלה לחלחל למחשבתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
החנקתי צחקוק כשהבטתי בהם.
דארה נעצה בו פגיון, גאוני, אבל הוא ימות תוך כמה זמן, לא?
משכתי בכתפי, טוב, הנה, מצאתי אותם, גיליתי שהיא באמת הלכה מרצונה, ולהתראות.
הסתובבתי לאחור. אני יכולה ללכת להמשיך לחפש את דיימן, אבל הוא בטח יהיה עם ליליאן, לפחות מהפעם האחרונה שאני זוכרת הם היו ביחד.
ניסיתי להיזכר והעוויתי את הפנים. לא, לא אל מייטי.
מרטין נעלם, ונותרתי לבד.
הרגשתי חיוך מתפשט על פני, כמו בהתחלה, רק שאז... אימצתי את הזיכרון. קטרין הייתה איתי, אבל היא נעלמה לפני המון זמן, בערך בליל השלוש עשרה. אולי היא מתה.
הפעם לא הצלחתי לחנוק את הצחוק, כשכלי הנשק תקפו אותנו, כישוף, דארה מכשפה, הכל מסתדר, נראה לי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(יהרוג אותך להיות ברורה?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אה, נכון, לא היית בפרקים הראשונים.
טוב. בפרק הראשון, היה לנו כלי נשק קסומים שתקפו אותנו ובסופם אייר ומייטי השמידו אותם.
בפרק השני הלכנו כולנו לבית של נפח, קיבלנו נשקים חדשים, דיימן פגש את לילי, וכו'.
בפרק השלישי... אני כמעט בטוחה שזה היה ליל השלוש עשרה, או שאני סתם מתבלבלת. אבל היו מפלצות, המון מפלצות שתקפו את כולנו.
בפרקים הראשונים הייתי עם נטע, כעיקרון בת דודה שלי.
ו... עכשיו, מכשפה קטנה, יש חשד שאת קשורה לפרק הראשון!
זה לא נכון, כמובן, אבל זה פשוט מצחיק אטותי לחשוב על זה, צירוף מקרים)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני כל הזמן מתגאה בזה שכשבאתי לקבוצה בפרק 5 קראתי את כל הפרקים, אז אני יודעת על זה. התכוונתי שאני לא מבינה איך דארה קשורה לזה, אבל עכשיו אני מבינה...מוחעחעחעח!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(וואו, חתיכת משקיענית. רק בפרק הראשון עשינו יותר משישים עמודי וורד)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
( אני יודעת! אבל הפרקים הראשונים הכי טובים. כשטלרין גונבת לליליאן את הנשמה? אדיר! כשליליאן יורקת על טלרין? עוד יותר אדיר!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(הי! חכי חכי! יצורה קטנה שכמוך...
אה, כן, תגידי לנעמה שלא שכחתי את ליליאן!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אריה? אלו היו אייר ושרלוט.
לא אייר ומייטי!
ומה ששרלוט אמרה נכון- אש הכי שולט.)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
״פתאום את לא כל כך חזקה, אה? מה קרה לסופת החול? את מסוגלת לעשות דברים רק אם יש לך קהל. בסך הכל את סתם שחקנית, לא באמת יעילה. ״
התנשמתי בכבדות.
״לפחות את יודעת אם יש בסביבה אנשים?״
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נחרתי.
"ומה איתך, אדון-אני-לא-מוכן-להילחם-כשאין-מסביבי-חול-מסריח?"
הוא התעלם. "איפה יש אנשים?"
אחרי ששקלתי את האפשרויות, הבנתי שבהחלט יש לי סיכוי להרוג אותו, אבל אני אצטרך לברוח. ואני אל משפילה את עצמי שוב.
"בעיר, זאת שטבחת בה. חצי שעה ריצה מפה צפונה." זכרתי את זה בעל פה מהמרדף אחר טלרין, וגל שנאה מחודש הציף אותי כלפי לורן.
"אבל אתה לא תגיע לשם. הלווי שתמות בדרך," סיננתי. הסתובבתי בעיניים מורכנות והלכתי כמה צעדים. התנגשתי במשהו שאמר "דארה, דפוקה אחת!" וניסה לקום.
"ממ-" התהפכתי.
"טלרין?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לא" גלגלתי עיניים "זו ליליאן"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"היה לי...מספיק ליליאן," גמגמתי.
"איך הגעת לפה? עקבת אחריו?"
אולי היא תיתן לי מספיק אומץ להרוג אותו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אחריך?" הבטתי בה בפליאה "איך בדיוק? התעוררתי כמה דקות אחרי ש... המ, טוב, לורן, העיר לכיוון צפון, עשר דקות אם האש לוקחת אותך" עיקלתי שפתיים לחיוך מרוצה "או שאתה מעדיך שאני ארפא אותך, רק שזה יעלה לך כבר, אני מניחה שאתה מכיר את ההרגשה"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התכווצתי.
"טלרין, לורן רצה ממני משהו, ואם הוא יגיע לעיר..."
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
״אז אני לא אצטרך את זה. את יכולה להביא אותנו אל העיר, כשפית מים?״
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
יצאתי מהשיחים בזעף.
"הבנאדם משוגע," מללמלתי לעצמי. "אתה כמעט הורג אותנו ואז מבקש סליחה. אני בחיים לא אבין כשפי אש,"
בעיקר את מייטי.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני לא ביקשתי ממך סליחה." גרוני היה יבש וכל מילה עלתה לי בכאב.
"ואם אני לא אגיע לעיר בקרוב, לא תהיה לי ברירה אלא לקחת לך את הנשמה, ואת יודעת שאני אצליח." זיק מסוכן נדלק מעיניי. זיק שאי אפשר לכבות.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זה התחיל להימאס עלי.
"אני יכולה להסתלק," אמרתי, מיישרת את מבטי אליו. "זה עד כדי כך פשוט. אני כנראה לא הטרף שאתה רגיל אליו, אידיוט. אני לא הולכת לשכב בחוסר אונים ולחכות שתהרוג אותי. גם אם אני אשאיר אותך כאן וגם אם אנסה להרוג אותך, אני די בטוחה שתמות."
שנאה שתפה אותי. אחזתי בפיגיון שלי חזק.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז את רוצה להילחם?" רצתי לעברה בכל כוחי, והיא נעמדה כשהפגיון שלוף לפניה, מוכנה לקרב.
המשכתי לרוץ ועקפתי אותה. היא הסתובבה אליי בפליאה, וראתה שאני אוחז בכשפית המים ביד אחת בצוואר, וביד השנייה מרתק אותה אל האדמה בלא יכולת לזוז.
"זאת את או היא."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
פעימות לבי הואצו בבהלה.
ניסיתי להירגע, ולהזכיר לעצמי מי זאת טלרין.
"אני חושבת שאני מכיראה אותה קצת יותר טוב ממך," אמרתי והתקרבתי צעד אחד. טלרין התהפכה בניסיון להימלט והניפה את רגליה, אבל הוא התחמק בזריזות ונעץ את אגרופו בחזה.
התכווצתי. "אה, כן?" אמר בקלילות. התקרבתי עוד צעד, אבל הוא רק הידק את אחיזתו.
זה חוזר על עצמו. אני אשתעמם ממש בקרוב.
"זה כל מה שאתה יודע לעשות?" דיברתי כדי לתת לטלרין זמן לחשוב. "לקחת שבויים? לשחק באנשים?"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(יש לכשפים נשמה?)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אריה, אם את לא זוכרת, התליון אבד בסופת החול.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אין נשמה לגנבי נשמות)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הידקתי את אחיזתי על צווארה של כשפית המים והיא חרחרה בכאב.
"את לוקחת אותנו לעיר?" הזעם שב ומילא אותי.
"או שאת מעדיפה למות?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מצמצתי "למה בכלל אתה צריך להגיע לעיר?" תהיתי.
באמת שלא שמעתי, הייתי עסוקה בלנסות להשתחרר ולקלל אותו בכל קללה אפשרית וגם כמה גאוניות שהמצאתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אם את מרפאת אותו, הוא מתחזק,)
התקרבתי עוד צעד כשדעתו היתה מוסחת.
לא היה לי מזל. הוא הביט בי.
"תעזוב אותה, ותלך לעיר שלך. יש לך מספיק נשמות מחורבנות שם."
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אם אני לא אאשיג נשמה בקרוב אני לא אוכל להגיע לעיר בקרוב, ואם אני לא אגיע לעיר, גם אתן לא."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז לך לעיר שלך! היא קרובה. אבל אולי הכושר שלך לא טוב כמו שלנו? אני וטלרין הגענו לעיר תוך חצי שעה בהליכה." טלרין התחילה להחוויר.
התקרבתי עוד צעד. "אני אדקור אותך."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"בסדר!" השתנקתי, אין לי אוויר. "בסדר! אני אקח אותך לעיר. ואז אני עוזבת. הייתי צריכה לדעת שזה רעיון גרוע לבוא לכאן"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי ושיחררתי אותה. על צווארה התנוססה שרשרת של סימנים סגולים.
"אני יודע ששתיכן מסוגלות לבגוד בי. במיוחד את-" עיניי כמו ירו אש לעבר בת האנוש.
"אבל אני מאמין שיש לך מספיק כבוד בשביל לא להפר את המילה שלכן."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לא זכור לי שמישהו הבטיח לך" מלמלתי בשקט ושיפשפתי את צווארי, איה.
ברצינות שקלתי לרגע ללכת, אבל אז הוא בטח יהרוג את דארה.
אז מה? היא בחרה לנטוש אותי.
"טוב" סימנתי בידי, מים הרימו אותנו לאוויר, בשלוש מקומות שונים.
היינו עשר מטר מעל לקרקע, עכשיו, מי שרק ינסה להרגיז, יש לי תחושה שהולכת להיות לו הארה עמוקה מאוד בדרך למטה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"טלרין," התקרבתי אליה. היא קמה בשיעולים רבים ובמבט זועם.
"בוא כבר, אידיוט. אני מקווה שהמים יהרגו אותך." היא הרימה את שלושתינו על גל ענק, ותוך כמה דקות היינו בשערי העיר הנטושים.
"אני לא בטוחה שנשארו בכלל אנשים כאן..." מלמלתי.
הייתי מודאגת מטלרין. היא לא תשאיר אותי עם הפסיכופת הזה, נכון?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אל תמחקי! אני אזרום!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אין כאן אף אחד" אמרתי בהפתעה כשהמים הנחיתו אותנו על האדמה.
נכנסנו לעיר, כמעט בלי לשים לב היד שלי נחתה על הסימיטרים, מוכנה לשלוף בהתראה של רגע.
מוזר, העיר הייתה שקטה לחלוטין.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נכנסתי אל העיר בצעדים כושלים וכריתי את אזני לכל צליל שרק יבוא.
היה באוויר מעין זמזום. כמו המולת דיבורים רחוקה.
עצמתי את עיניי והתרכזתי כל כולי בצליל. זה ממתחת לאדמה.
פתחתי דלת של בית אקראי ונכנסתי פנימה בדממה.
כאן הקול היה ברור יותר.
נשכבתי על הרצפה הקרירה והצמדתי אליה את אזני.
האנשים ללא כל ספר הסתתרו מתחת לאדמה.
תרתי בכל הבית אחרי דלת סודית, אך לא מצאתי.
יצאתי החוצה בריצה.
"את יכולה לחפור באדמה?" שאלתי את כשפית המים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני נראית לך כמו כשפית אדמה?" שאלתי בזעם "טכנית, אני יכולה, אבל זה לא נכלל בהסכם שלנו" הרמתי גבה "נכון?"
ליתר ביטחון, התרחקתי למרחק בטוח, מושכת את דארה אחרי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"ואני? אני כלולה בהסכם?" אמרתי בעוקצנות.
"אני רוצה להתרחק ממך, לורן. אז מה? למה אתה צריך אותי?"
אה, ואני לא הולכת בלי טלרין. אני בחיים לא אנטוש אותה עם לורן האידיוט הזה.
רגע, היא בטח חושבת שבאתי איתו מרצון-?
לוןר הביט בעץ, והתרחק ממנו.
"טלרין, את יודעת שביקשתי מלורן שיקח אותך ואת מייטי? ההבנה שלו כנראה פגומה, והוא הבין מזה שאני רוצה שהוא יקח אותי." לחשתי בבהילות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני בטוחה" לחשתי בארסיות "אם אחר כך יתברר לי שתכננתם את זה, אני כבר לא אתפלא. דארה, את הסכמת ללכת איתו, לא משנה מה תגידי, מייטי אמרה לי"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(שקרנית שכמותך!


ודארה, למה קשה לך להבין את מייטי?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"את כל כך עקשנית!" רטנתי. נעמדתי מולה, הבטתי בעיניה.
"למה שאני אעזוב עם הפסיכי הזה? למה שאני אבטח בו? מייטי הגיעה, וחשבתי שהיא תוכל לעשות גל אש כמו לורן. אבל מסתבר שלא, וידעתי שאני חייבת להרחיק אותך ממנו, במיוחד כשאת מעולפת. למה את לא מסוגלת לבטוח באנשים שמוחיכים שהם לא יבגדו בך? אני נקרעתי כשאמרת-" נשמתי, "את מה שאמרת ללורן. החיים עכשיו דפוקים לגמרי, ואת מתחמקת מקשר עם אנשים. זה נראה לך הגיוני?" הפסקתי ללחוש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שילבתי ידיים בכעס, עם חיוך קטן בזווית הפה "אני לא התעלפתי!" מחיתי והבטתי לרגע בלורן.
הוא איבד הרבה דם, יותר מדי, תוך לא הרבה זמן הוא מן הסתם ימות.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
״אז את עושה את זה או לא?!״ אין לי כוח לריבים המטופשים שלהן. יש סיבה לכך שתמיד אני עובד לבד. טוב, כמעט תמיד.
״את עוזרת לי להגיע אל האנשים האלו, ושיתכן יכולות ללכת. ״
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"יכולות?" שאלתי בכעס "יכולות? באמת נראה לך שאתה יכול עכשיו להחליט מה אנחנו יכולות ומה לא? אנחנו גם יכולות לנטוש אותך כאן, בלי נשמה, ולתת לך לדמם למוות!"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
רציתי לדפוק את הראש בקיר. למה לעזאזל היא כל כל מעצבנת?!
״אז לכי! לכי!!״
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז למה אנחנו לא עושות את זה, באמת?" רטנתי. שלפתי את החרב שלי מהנדן שלה.
"תדליק אש," אמרתי בשיעמום. לורן הצליח להדליק במאמץ להבה קטנה שנגעה בלהב. החרב כולה התלקחה באש זהובה, נעצתי אותה ברצפת העץ. צרחות נשמעו מבפנים.
נסוגתי אחורה.
יש שם בני אדם??
משפחה??
ילדים???
נרעדתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
צרחות נשמעו מלמטה, דארה נרתעה, התקרבתי מייד.
אוהו, תודה רבה, בידור מספק.
הלמתי בכל הכוח עם גל מים, האדמה התבקעה וחשפה תקרת עץ.
במהלומה נוספת, התקרה התבקעה, החוויתי בידי "הבמה כולה שלך"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
רציתי לסוג אחורה ולהתרחק. להתרחק מהר.
זה לא אני. אני לא רוצחת! לא משפחה של אנשים תמימים שלא עשו כלום, ובטח שלא למען הלורן הזה.
לורן זינק לתוך החור.
"כשהוא יקח את הנשמות שלהם, הוא יתחזק. לא תהיה לו סיבה להשאיר אותי בחיים. אם את רוצה...את יכולה להישאר. אני חייבת לזוז."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אופס" מלמלתי "לא חשבתי על זה"
הרמתי את שתינו באוויר במהירות, כמה שיותר מהר, יותר טוב.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(נשאיר את דניאל המסכן לבד? XD)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(את זו שרצתה ללכת!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני רוצה! אבל לתת לו הזדמנות להגיב!)
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מרגע שנחתתי בבור אנשים החלו ליפול בזה אחר זה כמו קוביות של דומינו.
הכוח רעד בין אצבעותיי.
צחוק קר בקע מפי וכיסה על כל צליל אחר.
כמה טוב לחזור להיות אני.
הבור כולו הוצף באש שהתנשאה גבוה השמיימה.
כל האנשים מתים. כל הנשמות שלהם אצלי.
הייתי טעון ביותר מ100 נשמות, והכוח כמעט והתפרץ ממני בכל שביב של שנייה.
האש ליחכה את גופי בעונג.
סופסוף חזרתי לעצמי.
גל ענק של אש עלה אל השמיים, הרבה מעל לשתי הבנות העלובות, והמשיך לנסוק הלאה.
"ההפסד כולו שלכן." חייכתי לעבר הבנות שהיו רחוקות ממני מרחק רב מכדי לשמע.
האש לקחה אותי הרחק. אל המקום הבטוח ביותר בשבילי. כל מקום לבד.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"כמה אגו," מלמלתי בתמיהה.
חייכתי נגד רצוני. עכשיו ,כשהיה רחוק מטווח סכנה, לורן הזכין לי ילד קטן שמשוויץ במשחק חדש מול חבריו. ככל שהתרחקנו, הרגשתי...בדידות?
יכול להיות. לא פשוט לאבד אוייב אהוב.
אוייב מאוד, אמרתי לעצמי בכעס.
"תודה על הטרמפ," אמרתי. "אין בעיה, הזכרת לי שצריך לעוף משם." אמרה טלרין.
הבטתי בסילונות האש שנורו לשמיים ודעכו.
"פגשת פעם כשף אש עצמתי כל כך, טלרין? את חושבת שהוא יעשה נזק ליער?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"חושבת?" נדהמתי "מאה ואחד אחוז שכן, אבל אני כבר לא אטרח לומר לו שלא יישרוף, כשפי אש ישארו מה שהם" הזעפתי פנים "עם כוח להרוס יותר ממה שיש לכשפי מים"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נרעדתי, ואדי המים של טלרין כמעט הפילו אותי.
"איפה את חושבת שדיימן נמצא?" שאלתי פתאום. נזכרתי במה שרציתי לשאול אותו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אולי נמצא אותו בעוד כמה זמן" הרהרתי "אני באמת די מתגעגעת אליו, ואם הוא באמת פצע את ליליאן" חייכתי "אז הרבה יותר טוב!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"רדי ממנה, היו לה חיים זוועתיים."
"בזכותי!" צהלה טלרין.
"אולי," אמרתי בכובד ראש. נחתנו שוב, ביער.
אבל פתאום הרגשתי שאני לא אמצע את דיימן עוד הרבה זמן.
יש רק הזדמנות אחת.
תשובה של טלרין תספק אותי?
אני מעדיפה לחכות...
"אז נלך למקום של המבוך? אולי הוא יהיה שם...." התחלנו לצעוד כשהשמש שוקעת שוב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אבל יש שם מפלצות" מחיתי.
"ואת מפחדת?" דארה הביטה בי בהתגרות.
"ממש לא! קדימה!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הגענו לכניסה למבוך. רק סלע עצום וכלום.
"אני לא מצליחה להבין לאן הם נעלמו.."
הסטתי קווצת שיער מעיני. אוף, אין לי שיער!
"בפעם הבאה שאני פוגשת את הפסיכופת הזה, אני לוקחת איתי סכין ענק לגזירת שיער."
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ריחפתי, קליל כמו נוצה, מעל צוקים חשוכים. הלילה החל לרדת, והצוקים הטילו צל מאיים על התהום.
נחתתי לרגע, מביט בהשתאום בשמיים.
עשן. אבל ממתי יש עשן במקום הזה?
אימצתי את עיני. אש? אש באוויר?
כן. פסים אדומים עיטרו את השמיים הרחוקים. כעבור כמה דקות ראיתי נקודה שחורה קטנה במרכז- דמות, זכר כנראה.
ואחרי זמן לא ארוך, ראיתי את הדמות בבירור. שיערו שחור והוא נאה ושחום. הרמתי גבה בקלילות, לא הייתי רגיל לפולשים. נאנחתי בעצבנות, אם הוא כשף אש, אני לא אוכל לקחת לו את הנשמה, ונמאס לי להיזון מנשמות נמרי צוקים.
הרמתי את עצמי באוויר במהירות ותוך כמה שניות הגעתי למקום לא רחוק ממנו.
"שומר או גנב?" שאלתי בקול קטיפתי ומאיים.
POLLO לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אוויר, הרגשתי רוח חזקה, יש כאן כשף אוויר!
לא נראה לי שיהיה לו כל כך נעים להיפגש עם לורן...
אש ורוח יוצרים שריפה גדולה, כמו השריפה ש...
מיהרתי לסלק את המחשבה בראשי, אני חייב למצוא את מי
שעשה את הרוח הזאת, אולי הוא יוכל לעזור לי לנצח
את לורן הזה... בגללו נשארתי לבד.
הרגשתי את אדי המים באוויר, המים התחילו להעלות אותי קצת מעל לפני הקרקע,
ריחפתי במהירות לעבר משב הרוח החזק. תוך כמה דקות,
מצאתי אותו. כשף האוויר, הוא רע? הסתכלתי ימינה,
זה היה לורן. לא טוב... אם לורן יגלה לו שהוא גנב נשמות
וזה לא ימצא חן בעיני כשף האוויר הזה זה יכול
ליצור שריפה ענקית.
הסתתרתי מאחורי סלע גדול. אני כול רעב לנשמה,
כול כך רעב!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אמרתי לך, קוותה- כל המ שהוא יודע לעשות זה להסתתר. )
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
האש שבין אצבעותיי רקדה וצימחה להבות ענקיות לקול הרוח.
רוח?
הסתובבתי במקומי בדיוק בזמן כדי לראות את הכשף.
הוא נעץ את מבטו בעיניי. כנראה הוא עומד שם ומביט בי כבר זמן רב.
"מה אתה רוצה?"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרמתי גבה.
"אני רוצה לדעת מה אתה עושה כאן. לא היה פה אף אדם במשך זמן רב...בטח שלא כשף עוצמתי."
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נחרתי בבוז.
"חנופה לא תעזור לך. אם אין לך מה להציע לי מבחינתך זה לא ייגמר טוב."
האש הקיפה אותו כמו הילה.
"מחשבה אחת שלי ואתה מת."
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חייכתי נגד רצוני.
"חנופה? אתה מאוד מודע לעצמך, אם כל עובדה אתה לוקח למחמאה אישית. וגם מצחיק שאתה חושב שתוכל להרוג אותי. בכל מקרה, אני באמת רוצה לדעת מה מביא אותך למקום כל כך רחוק מנשמות אדם," עכשיו הייתי בטוח שהוא גנב נשמות. זה הולך להיות מענין.
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חיוך קטן הבזיק על פניי.
אז הוא רוצה לשחק.
הלהבה שסביבו התגברה וגדלה.
"אתה מודע לכך שאש חזקה אי אפשר לכבות עם רוח, נכון?" חיוכי התרחב כשהאש התלהטה סביב ידיו וכוויות צורבות החלו להתפרש עליהן.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אלא אם כן אתה לא מודע לכך שאש צריכה חמצן כדי לבעור," אמרתי.
השתדלתי לא לזוז הרבה, הרמתי את ידי והאש דעכה לאחר זמן קצר. הקפתי את עצמי בבועה של אוויר ללא חמצן. למדתי לשרוד כמה דקות ללא חמצן.
"ואני לא ממש יודע למה אתה תוקף אותי," אמרתי בכובד ראש. "אני בטוח שזה יהיה כיף, אבל אם כבר, אני צריך לתקוף אותך. קדימה, מה אתה עושה רחוק כל כך מנשמות אדם?"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"זה בדיוק מה שאני עושה. נמצא רחוק כל כך מנשמות אדם.ואני מבין שממך לא תצמח לי הרבה תועלת."
פכרתי את אצבעותיי בתסכול. האש פשוט נכבתה בכל פעם שהיא התקרבה אליו.
"אז אנחנו ניפרד עכשיו."
נסקתי גבוה מעליו בכוונה ללכת כשהאש תחתיי כבתה בפתאומיות.
"די כבר!" צעקתי וליביתי אותה מחדש רגע לפני שנפלתי.
"מה אתה רוצה?!"
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אופס," מלמלתי.
"האוויר כאן כנראה דל בחמצן. לרוב ההשפעות של הכשפים שלי כאלה- זה יעיל מידי. כנראה שתצטרך להתרחק מהאיזור של הצוקים ברגל." חייכתי חיוך קלוש. "או שאני יכול לעזור לך. אבל מה שבאמת מענין אותה, זה למה שתרצה להתרחק מנשמות?"
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"יש לי מספיק נשמות בשביל הרבה מאוד זמן. אתה לעומת זאת נראה כאילו לא ניזונת מנשמה כבר הרבה מאוד זמן." (אהמ אהמ!)
"אני אלך עכשיו." האוויר באמת היה דל יותר, ואילץ אותי להשתמש ביותר ויותר נשמות.
"נתראה. או שלא." הבזקתי חיוך והתעופפתי כמה שיותר קרוב אל הקרקע.
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מפריע לך לדבר עם מישהו?! עם מי אתה יכול לדבר חוץ ממני!?)
הסקרנות כבר לא מה שמניע אותי. השפלתי את מבטי ונחתתי על אחד הצוקים.
יופי, שוב משעמם.
מתי אני אוכל שוב להרוס, לרצוח, להשמיד, לגנוב?
דניאל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אבל קוותה, לא קרה שם כלום. עוד היינו נחנקים משעמום).
קוותה חסר הדם לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(רציתי שיקרה משהו, ואז אמרת לי שאני מפריע לך לדבר עם מישהו O~0)
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני חייבת שתעזרו לי!!!
מה קרה עם דיימן בפרק 6?
איבדתי את עצמי לגמרי ואני לא יכולה להגיב! איפה הוא נמצא ומה עובר עליו?

אה, ומיותר לציין שמי שחושבת אפילו לנסות להפוך אותו לסמרטוט מטבח - דינה מוות !!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אה, כלום, יצאנו מהמערה ועכשיו מחכים לפרק החדש =)
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כן, נגמר הפרק ונראה לי שיחידה שעוקבת היא הלוחמת.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שזה ממש בסדר מצדכן, נכון?
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ברור P:
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מכות מכות מכות מכות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חבורה של מכשפות!!!!!!!!!!!!!!!!!!

*נהמה*


חחחחחחחחחחח אתן קראתן לדיימן סמרטוט!!! סמרטוט!!!!!!!


בפרק הבא הוא עובר שינוי אישיות!!!!!!!!!!!!!

*כועסת*

מכותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
למחוווווווווווווווקקקקקקקקקקקקקקק! אני באמצע חישובים!
מחוצפנת! האצבעות שלי כואבות מרוב העתק הדבק ואת מאיימת עלי במכות?!
נעלבתי!!
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מיייייייייייייייירושעותתתתתתתתתתתתתת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
*שואגת*
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לאלאלאלאלאלאלא!!!
דיימן חמוד כמו שהוא!
טלרין סתם שונאת את ליליאן!
וליליאן הפכה אותו לסמרטוט!
אז פשוט להיפטר מלילי היקרה... XD
לאקי לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני עם אריה :)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אהה! טלירין לא זכתה ברשע!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ישששששש!!!!!
אוי, בבקשה שהיא זכתה במשהו מעצבן!
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אנג'ל, את הולכת למות אם הוא יצא סמרטוט.

אני כבר מתחילה לחפור לך קבר ליתר בטחון!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לפי הצבעת הרוב הוא יצא סמרטוט, יקירה שלי, אשמי ואדורד זוחלים אחריו.

וואו, תודה, אני בכל מקרה בחצי הדרך לקבר D:
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני אהרוג אותך!
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מתי כולם יגמרו לדרג ונוכל לפתוח פרק חדש?
POLLO לפני 13 שנים ו-3 חודשים
גם אני מחכה....
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רגע, למה כל המנהלות האחרות כתובות למעלה רגיל ורק אני בצו'פצ'יקים כאלה-"?
מה? כאילו אני לא באמת מנהלת?
כאילו אני סתם כבדיחה שם?
כאילו אמרו אותי בצורה אירונית?
נעלבתי!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חחחחחחחחחח
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בגלל שהכינוי שלך הוא ב-ה' הידיעה.

ואני רצינית.
*פרצוף רציני*
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני עדיין נעלבתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
למה?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ככה!
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
קוראים לה הצבעוני האדום, יש לה תמונה של בובספוג.
מה ההיגיון של זה?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אמת או חובה.
נוי אודם אלון לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני מודה שהתבלבלתי לגמרי....אני אוהבת משחקי תפקידים-אבל פספסתי כמה מהלכים....אז מישהו מוכן להסביר לי-ואם זה לא יהיה מאוחר מידיי ואני אוכל להצתרף באמצע,אני אודה לכולכם מאוד.....
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אפשר להצטרף באמצע, בטח שכן:)

את צריכה לשלוח לי פרטים שמצויינים למעלה, אחר כך להתעדכן בפרטים, לראות איך משחקים (זה בערך כמו סיפור, את צריכה לכתוב את מה שהדמות שלך עושה מנקודת המבט שלה).
ואת תצטרפי שפרק חדש יעלה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
החדש האחרון שלנו הוא כינוי, הוא הצטרף בפרק הזה. אתם יכולים לשלב עלילות אם באלכם.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
עכשיו אנחנו במן הפסקה ויש סוג של בריחת דמויות לקטגוריות מסוימות, אחרי זה יפתח פרק חדש ואז סוף סוף נוכל להמשיך בסיפור.
ולא, זה אל רמז, זה להגיד באופן בולט - עוד פרק, עכשיו!
נוי אודם אלון לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אש שם הדמות שלי הוא רייסטלין.
מין:זכר.
מראה:שיער לבן עד הכתפיים,עור בצבע זהב בוהק עיני זהב בעלי אישוני שעון חול.
אני צריכה לבחור נטייה?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אוקי, תקשיבו.
בשלב הזה אתם צריכים לתת שלושה אפשרויות לכל קטגוריה, לפי סדר (מהראשון - עד לאחרון), הראשון הוא המקום הראשון בשבילכם, השלישי הוא האחרון.
הנה הקטגוריות-
הדמות הכי מרושעת.
הדמות הכי מטומטמת.
הדמות הכי סמרטוטית.
הדמות הכי חמודה.
הדמות הכי מצחיקה.
הדמות הכי מסכנה.
הדמות הכי מבוקשת.
הדמות הכי הזויה.
הדמות הכי חברותית.
הדמות הכי חזקה.
הדמות הכי חכמה.
הדמות הכי מעצבנת.
הדמות הכי מוזרה.
הדמות הכי מגניבה.
הדמות שמגיעה לה סטירת השנה.
הדמות הכי משוגעת.

אה, ושכחתי להוסיף, אסור להצביע לדמות שלכם (צבעוני, אני יודעת שזה מפתה).
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
דמות הכי מרושעת-
טלירין, דיימן (לפני שהוא נשבה בקסמה של ליליאן), לורן (אין לי מישהו אחר).

הדמות הכי מטומטמת-
ליליאן, קרסטיין, שרלוט (מוחעחעחעחע).

הדמות הכי סמרטוטית-
דיימן, אדוארד, שרלוט (אחותי סמרטוט!).

הדמות הכי חמודה-
שרלוט, מייטי, ליליאן.

הדמות הכי מצחיקה-
היען של קרסטיין!, קרסטיין אחרייה, ו...דיימן, הוא די מצחיק.

הדמות הכי מסכנה-
דיימן (מנצח בגדול!), מייטי, ליליאן.

הדמות הכי מבוקשת-
טלירין, דארה, מייטי.

הדמות הכי הזויה-
קריסטיין, דיימן, ליליאן.

הדמות הכי חברותית-
קריסטיין, שרלוט (היא נגררת, אז זה בערך זה), מייטי.

הדמות הכי חזקה-
טלירין (מפתיע...), ליליאן (על הבעיטה בפרק אחד), דיימן (הוא הפיל את הענק ההוא למרות הכל).

הדמות הכי חכמה-
מייטי, שרלוט, דארה.

הדמות הכי מעצבנת-
דיימן, ליליאן, דארה משגעת אותי לפעמים גם.

הדמות הכי מוזרה-
קרסטיין (דמות מוזרה בהחלט), דיימן (יותר מידי נשי), ליליאן (יותר מידי חזקה).

הדמות הכי מגניבה-
דארה, מייטי, טלירין.

הדמות שמגיעה לה סטירת השנה (!!!) -
ליליאן (סורי יקירה, את דורשת את זה), דיימן (שיתעשת קצת), קרסטיין (כי הוא פשוט... כאילו מבקש את זה).

הדמות הכי משוגעת-
טלירין, דיימן (איבד את זה לגמרי), שרלוט.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הי! אמרתי שצריך שלושה אפשרויות לכל קטגוריה!!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(ואו, אתם כל כך טועים!)

הדמות הכי מרושעת.- לורן (למרות שהוא לא הגיב, אבל ראיתי את הסיפור שלו) קרסטיין (אתם לא יודעים עליו כלום!!) ו- אייר. למה נראה לכם שטלרין מרושעת? היא ילדה מגניבה בת 14 שרוצחת ילדים!
הדמות הכי מטומטמת. - מממ...הבטחתי לליליאן שאני אהפוך אותה למגניבה...מדלגת!
הדמות הכי סמרטוטית.- דיימן, אדוארד, אשמי.
הדמות הכי חמודה.- שרלוט, מייטי, ו- טאם טאם טאאאם! טלריין! תחשבו איזה אדיר זה יהיה עם היא תזכה בדמות הכי חמודה!!
הדמות הכי מצחיקה.- טלרין, אייר, (דארה!) קרסטיין.
הדמות הכי מסכנה- מממ...אן מארי, אשמי, ל י ל י א ן !
הדמות הכי מבוקשת.- (איזה סוג של מבוקשת...?) אהה...לוקאס כי כולם מחפשים אותו, טלרין, דיימן.
הדמות הכי הזויה.- (דארה!!) אייר, לוקאס, שקד...מה לעזעזל?!
הדמות הכי חברותית.- מייטי,דיימן (חהחה!), שרלוט.
הדמות הכי חזקה.- קרסטיין, טלרין לצערי, ליליאן כי היא חסינה לכל דבר כמעט.
הדמות הכי חכמה.- מגי, דיימן, אייר.
הדמות הכי מעצבנת.- ליליאן, לוקאס, טלרין!!
הדמות הכי מוזרה.- אייר, לוקאס, קרסטיין.
הדמות הכי מגניבה.- טלרין תהרוג אותי עם לא, אייר, מגי, בגלל סכיני הציידים.
הדמות שמגיעה לה סטירת השנה.- ליליאן יקירתי, אני מבטיחה שברגע שתגיבי את תיהיה מגניבה, דיימן על זה שאתה גם לא מגיב, טלרין כי באיזה הזדמנות אחרת אפשר לתת לה סטירה?!?!?
הדמות הכי משוגעת.- אייר, טלרין, לוקאס.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אוקי, אני רוצה להודיע משהו, אני פאגינק שיחררתי את כל הקרציות מהמבוך ואתם לא מגיבים! נו כבררר
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כי מרושעת - טלרין, אייר, דיימן לפני שהוא פגש את ליליאן
הכי מטומטמת - אמ..... קשה. אסור ליליאן? אז, מגי, אשמי, אן-מארי
הכי סמרטוטית - דיימן, שרלוט, אדוארד (סורי ליאו!)
הכי חמודה - מייטי, שקד, אייר (מוחעחע)
הכי מצחיקה - קרסטיין, אמ.. מ סכימה עם אנג'ל- היען של קרסטיין, טלרין
הכי מסכנה - אשמי, אדוארד, שרלוט
הכי מבוקשת - דארה, טלרין, אייר!
הכי הזויה - אשמי, אן-מארי, מגי
הכי חכמה - טלרין ודארה ו... גארדיאן!
הכי מעצבנת - שרלוט, דארה (מוחעחעחעח) וטלרין
הכי מוזרה - קרסטיין, אן מארי, שקד
הכי מגניבה - טלרין,דארה, קרסטיין
סטירת השנה - דיימן ,מייטי (על מה חשבתם לעזאזל?!( ו..... הדמות של נטע. כי היא אף פעם לא קראה תגובות קודמות וזה מעצבן. למרות שתכלס הסטירה מגיעה לליליאן.)
משוגעת - אייר ,טלרין, דיימן בהתקף קנאה
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הדמות הכי מרושעת-
טלרין, אייר, לורן?
הדמות הכי מטומטמת-
ליליאן, קרסטיין, ואין עוד...
הדמות הכי סמרטוטית-
דיימן בלי ויכוחים.
הדמות הכי חמודה-
מייטי, שרלוט, ליליאן
הדמות הכי מצחיקה-
טלרין, ליליאן, דיימן?
הדמות הכי מסכנה-
מייטי, אשמי, ליליאן (כן, הדמות שלי מסכנה! ליליאן נטשה אותה!)
הדמות הכי מבוקשת-
דארה, ליליאן, ואין עוד.
הדמות הכי הזויה-
אייר, טלרין, קריסטיין
הדמות הכי חברותית-
שקד, שרלוט, דיימן
הדמות הכי חזקה-
טלרין, ליליאן, דיימן
הדמות הכי חכמה-
דארה, מייטי, טלרין
הדמות הכי מעצבנת-
קריסטיין, דיימן, טלרין
הדמות הכי מוזרה-
קריסטיין, טלרין, אייר
הדמות הכי מגניבה-
דארה, מייטי, דיימן
הדמות שמגיעה לה סטירת השנה-
ליליאן!
הדמות הכי משוגעת-
אייר, טלרין, דיימן
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אנג'ל העליבה אותי בארבע קטגוריות O_O מיייייייייייייייייייייייייייייייפ!!!!
ורק שתדעי לך, אני לא סמרטוטית. אני סתם נחמדה וחסרת אונים!

הדמות הכי מרושעת.

טלרין, אייר, ודאהר- קצת.

הדמות הכי מטומטמת.

ליליאן, דיימן, אייר?

הדמות הכי סמרטוטית.

אדוארד (ברור!) דיימן (כאילו דה!) ואשמי.

הדמות הכי חמודה.

שרלוט, שקד, מייטי?

הדמות הכי מצחיקה.

קרסטיין, דיימן, טלרין (O_O)

הדמות הכי מסכנה.

מייטי, שרלוט (אני!!!!) דארה

הדמות הכי מבוקשת.

טלרין, אייר, מייטי?

הדמות הכי הזויה.

קרסטיין, ליליאן, דארה

הדמות הכי חברותית.

שרלוט (אני לא נגררת, אנג'ל!) דארה? ליליאן?

הדמות הכי חזקה.

טלרין, דיימן, ליליאן?

הדמות הכי חכמה.

שקד, דארה, מייטי

הדמות הכי מעצבנת.

ליליאן, דיימן, ובינתיים, גם אייר.

הדמות הכי מוזרה.

קרסטיין, לוקאס, אייר

הדמות הכי מגניבה.

דארה, אייר, טלרין

הדמות שמגיעה לה סטירת השנה.

אייר (אני כועסת עלייך!!) ליליאן ודיימן.

הדמות הכי משוגעת.

אייר (למה אני משוגעת בדיוק, אנג'ל?), ליליאן ודיימן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אופס! התכוונתי ללורן וחשבתי על שרלוט*~*
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
באיזו קטגוריה חשבת על לורן?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בהכי משוגעת.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מצטערת אנג'י:

הכי מרושעת - טלרין, דארה, אייר
הכי מטומטמת - ליליאן, אין לי מועמדים.
הכי סמרטוטית - דיימן, אדוארד, ליליאן.
הכי חמודה - מייטי, שרלוט, שקד
הכי מצחיקה - ליליאן, דארה, מייטי
הכי מסכנה - אשמי, דיימן, ליליאן
הכי מבוקשת - דארה, טלרין, אייר
הכי הזויה - לוקאס, אייר, טלרין
הכי חכמה - שקד, דארה, מייטי
הכי מעצבנת - טלרין, ליליאן, דארה
הכי מוזרה - אייר, אן מארי, לוקאס
הכי מגניבה - דארה, טלרין, אייר
סטירת השנה - ליליאן!, דיימן, אדוארד
משוגעת - אייר, טלרין, דארה
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זה לא יהיה קצת מוזר אם מישהו (אני לדוגמא) אזכה בדמות הכי מטומטמת ובדמות הכי חכמה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זה קורה לי!
אוקי, שימו לב להיגיון המדהים.
כמה אנשים הצביעו לדארה בתוך הכי מרושעת, וגם לדארה בתור הכי חברותית. אה הא. מענין.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הלו! טלרין מקבלת את הכי מעצבנת וסטירת השנה בלי וויכוח!)
הדמות הכי מרושעת. - אמ... אין לי מושג... דיימן לפני שהוא פגש את זאתי..., אייר
הדמות הכי מטומטמת. ליליאן!
הדמות הכי סמרטוטית. דיימן, אדוארד, אממממ...
הדמות הכי חמודה. מייטי (כן אחות יקרה! אני אאדרוש על זה פיצוי!),שרלוט, דארה!
הדמות הכי מצחיקה. דארה! (טלרין בשמלה וורודה? המפ!)
הדמות הכי מסכנה. דיימן! (תנחומי, ליליאן?)
הדמות הכי מבוקשת. דארה, ליליאן, אייר.
הדמות הכי הזויה. דיימן... *חיוך מעצבן*
הדמות הכי חברותית. (ברור שטלרין! חרבות זו הדרך הכי טובה לקבל אורחים!) מייטי. שרלוט. דארה
הדמות הכי חזקה. דיימן,, ליליאן, קריסטיין
הדמות הכי חכמה. (בטח שלא דיימן! XD) מגי, דארה, ליליאן (חוץ מעניין דיימן XD)
הדמות הכי מעצבנת. (טלרין!!!!) דארה, ליליאן, דיימן
הדמות הכי מוזרה. אייר?
הדמות הכי מגניבה. דארה, קרסטיין, ליליאן
הדמות שמגיעה לה סטירת השנה. ליליאן!
הדמות הכי משוגעת. אייר.

למעשה, לכולכם מגיעה סטירה! P=
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לי לא מגיע סטירה ☻.☻
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
LOL אין לי כוח להצביע, אבל תודה על השמות הכי הזויה :D (אפילו פעם אחת XD)

פתחו עוד פרקקקקקקק (אפילו שבגרויות ושיט XD)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
למען האמת אין לי בעיה עם שום דבר שאמרתם לאן מארי, אני אפילו מסכימה שהיא צריכה לקבל סטירה היא פשוט משעממת...
אולי אני אמצא איכשהוא להפוך אותה למגניבה..

רעיונות?
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הדמות הכי מרושעת.
- דורש טלרין, דיימן, דארה (גם אני אוהבת אותך)

הדמות הכי מטומטמת.
- ליליאן, דיימן, אדוארד

הדמות הכי סמרטוטית.
- אדוארד, דיימן, ואשמי (באמת, כאילו?)

הדמות הכי חמודה.
-מייטי טלרין שרלוט

הדמות הכי מצחיקה.
- קרסטיין (והיען) דיימן לילאן (כשהיא בהתקף)

הדמות הכי מסכנה.
-אן מארי, דיימן (כי הוא צריך לסבול את ליליאן), לוקאס מאותה סיבה

הדמות הכי מבוקשת.
-דארה טלרין ליליאן

הדמות הכי הזויה.
-ליליאן דארה לוקאס

הדמות הכי חברותית.
- דארה ליליאן מגי

הדמות הכי חזקה.
-ליליאן (היא גבר) טלרין טומראד

הדמות הכי חכמה.
- (בפירוש לא ליליאן או דיימן) אז.. מגי, אייר, מייטי...

הדמות הכי מעצבנת.
- דארה טלרין (כי היא מסרבת להיפגע בכל דרך) ליליאן

הדמות הכי מוזרה.
- אן מארי לורן קרסטיין

הדמות הכי מגניבה.
-גארדיאן ריי טומראד (החיות יותר מגניבות מאיתנו, לאן הגענו?)

הדמות שמגיעה לה סטירת השנה.
-ליליאן וטלרין דורשות ואולי הייתי נותנת גם אחת לדארה

הדמות הכי משוגעת.
- ליליאן דיימן וקרסטיין
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(כן, כן, תודה לך הדמות הכי מסכנה.)
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
יואוווווווווווווווווווו אני ארביץ לכן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הדמות הכי מרושעת - אייר, קריסטיין (מנגב תותים מרושע!!!!!), דארה.
הדמות הכי מטומטמת - ליליאן, אדוארד (היי, אח קטן!), אשמי.
הדמות הכי סמרטוטית - ליליאן, טלרין (כן, תאמינו או לא.), מייטי.
הדמות הכי חמודה - נוח D: (איך שכחתן אותו?!), טלרין, דארה.
הדמות הכי מצחיקה - טלרין, ליליאן, דארה.
הדמות הכי מסכנה - ליליאן, מייטי, טלרין.
הדמות הכי מבוקשת - הא? XD דיימן דא!!
הדמות הכי הזויה - סאן, שקד, קריסטיין.
הדמות הכי חברותית - טלרין.
הדמות הכי חזקה - (דיימן!) טלרין, דארה, מייטי.
הדמות הכי חכמה - כולם מטומטמים :)
הדמות הכי מעצבנת - קריסטיין!!!!!!!!
הדמות הכי מוזרה - אייר, לוקאס (מוח רפה וגלמוד).
הדמות הכי מגניבה - טלרין :P
הדמות שמגיעה לה סטירת השנה - אייר, טלרין, ליליאן. ולקריסטיין מגיעות סטירות כל השנה!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חתיכת מתה!
אני איתך, גמרתי!
המפ!!!!!!
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ליילק?!
ליילק לפני 13 שנים ו-2 חודשים
חחחחחחח אריה אני אוהבת אותך ♥♥
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אוקי, אז בגלל שהפרק בגסיסה, וגם הקבוצה, אז מי בעד טקס קטן שבוחר את דמויות השנה בכל קטגוריה, שמסופר מפי הדמויות?
(כמו משחק תפקידים)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא ממש הבנתי...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
[אז בגדול, יהיו קטגוריות, (מעצבן השנה, מרושע השנה), ואתם תצטרכו להצביע ולהשפיע (אסור להצביע לטובת הדמות שלך), ובסופו של דבר, כל מנצח זוכה במשהו (כמו אישפוז בבית משוגעים *~*).
ואת הכל (חוץ מההצבעות) תצטרכו לכתוב דרך נקודת המבט של הדמות שלכם.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אז מה יש חוץ מההצבעות?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אחרי זה יש טקס שמשחקים אותו, כמו משחק תפקידים.
ויש כמה מנצחים שמקבלים פרסים מעניינים במיוחד (מוחעחחעחעחע!^^).
ובואי לא נשכח שטלירין צריכה ללבוש שמלה, ולבוא עם בן זוג^^
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מה זה?!
לטלרין יש קסם אישי בדיוק כמו לחילזון מת! (אימצתי את זה, מצטערת... מעניין מאיפה זה הגייע, בטח מאיזו דמות שולית ולא חשובה XD)
עליק שמלה! ובן זוג בחלומות שלך!
אני אחנוק אותך אנג'ל!
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חחחחחחחחחחחחחחח זה יהיה מצחיק....
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני גם רוצה לראות את אריה חונקת את אנג'ל וגם את טלרין עם שמלה.
חוץ מזה אני מציעה לגמור עם הפרק מהר, אני יודעת שזה יהיה מאולץ, אבל תגובה מכל משתתף תספיק.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אהבתי את התמונה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נשמע מגניב.
איך נעשה את זה? להתחיל לכתוב בדיון הזה?
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני שמתי את התמונה ^^
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חחחחחחחחח
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לאללאלאלא, צריך קודם להצביע.

קודם, מי בעד?
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני בעד, למרות שלא הבנתי לגמרי למה צריך לכתוב דרך נקודת המבט של הדמות שלנו...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כולם בעד! נו, תמסרי פרטים.
והפרק לא בגסיסה, הדמויות בגסיסה!!!

אנג'ל, בפעם הבאה תשימי אנשים שכותבים (העמ,אני,העמ) עם אנשים שכותבים (העמ,את,העמ) !!!!

קדיממהמההה! אריה להגיב שאנחננו מגיעים, ליילק להגיב שאת רואה אותנו, נלחמים, משתפים פעולה, פוף נגמררררר!!!!!!!!!!!!!!!

אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זה לא קרב, זה סתם חלק אידיוטי של המשחק, שהיה חייב לבוא מתיישהו.

תחשבו שדיימן זוכה באידיוט השנה.
או, סליחה, זה מגיע לליליאן D:
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני מסכימה עם הלוחמת לגבי כולם בעד.
כל מי שענה פה, הוא בעד ומי שלא לא משתתף במשחק אז זה לא משנה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רק בתנאי שטלרין לא תצטרך ללבוש שמלה ולבוא עם דייט!
אם לא, אז אני בעד.
אם כן, תקפצו לי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זה קרב רק בין הדמויות הממש ותיקות?
(אייר,שרלוט,טלרין,דיימן,ליליאן,מייטי)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
יש לי רעיון לקטגוריות!
הדמות הכי מרושע\עת
הדמות הכי מטומטמ\מת
הדמות היכ סמרטוט\ית
הדמות הכי מטורף\פת
הדמות הכי חמוד\ה
הדמות הכי מצחיקה
הדמות הכי מסכנ\ה
הדמות הכי מבוקש\ת
הדמות הכי הזוי\ה
הדמות הכי חברותי\ת
הדמות הכי חזק\ה
הדמות הכי חכמ\ה
הדמות הכי מעצבנ\ת
הדמות הכי מוזר\ה


!!!!
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שרלוט *כל כך* תופסת את חמודה XD
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(ישמצב...)
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מגי תופסת את החכמה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
טלרין...
בואו נחשוב שניה....
אוקי, את המרושעת! מוהחהחחהחהחה XD
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני לא רוצה להיות הסמרטוט!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ליאו, התואר הזה שמור לאחותך.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא, טלרין תופסת את המעצבנת. ואולי את האכזרית...אבל היא לא 'מרושעת' ממש.
מי שמרושע כאן זה כינוי!!!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נכון! כי הוא מגיב פעם במאה שנים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
צריך להוסיף את-

הדמות הכי מגניב\ה.
הדמות שמגיעה לה סטירת השנה.


וזהו!

אייר תופסת את הדמות המגניבה, גם אמרו לי את זה*~*
ובכלל, זה "הדמות הכי משוגע\ת", לא הכי מטורפת!!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אוקי, אפשר להגיד את דעתי?
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני מציעה שאנג'ל תפתח דיון חדש עם כל הקטגוריות וכל אחד אומר איזה שחקן מתאים למה. אנג'י סופרת קולות ובסוף היא מודיעה את התוצאה.
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מצטערת שאני דוחפת את הפרק למטה, אני אמחוק את הדיון אחרי שאנג'י תראה אותו.

אז ככה, לא נטשנו ולא נעליים, וכמו שלוחמת הפגיון אמרה למטה, זה באמת קצת קשה להגיב בתדירות שהיית רוצה, אנג'י, כי אנחנו תלויים אחד בשני.
לא יודעת מה איתכם, אבל אני נמצאת בסימניה הרבה פחות זמן כבר. יש עומס לימודי ומבחנים מסכמים, שזה ממש קשה, חוץ מזה שיש עוד דברים אחרים בחיים שלי, שהם חשובים יותר ולא סובלים דיחוי.
קשה לי לעקוב, כי מגיבים המון, ואז אני נכנסת פחות, חוץ מזה שחסר שם לא מגיב, וזה באמת מצב מסובך.
זה משחק התפקידים ששרד הכי הרבה זמן, והוא גם הפעיל ביותר, אז שלא תעזי לסגור אותו!

פשוט צריך קצת סבלנות. תכף חופש גדול, והולך להיות פה כל כך כיף ;)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מסכימה עם כל מילה.
אנג'ל, לא להתייאש.
יש לנו המון זמן, אפשר לחדש פרקים, לעשות כל מיני דברים מגניבים בפרקים חדשים, היה לי רעיון אחד...

עם את רוצה אנג'ל, אנחנו איתך. אני לפחות מבטיחה לעזור בכל דבר שתצטרכי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נכון!
מסכימה באמת, זה חתיכת עומס, ירד לי כבר המון ציון בתעודה מזמן שה=ביליתי כאן במקם בשיעורים.
ואני לא אסיים את השנה ככה.
אז להתעודד, זה ימשיך.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מסכימה לגמרי וגם אני התכוונתי לכתוב שבחופש יהיה יותר טוב.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני אפילו לא נכנסת לקבוצה כי היא לא פעילה... חודש מבחנים ארור, אני שונאאאאאאאאאאת את החודש הזה.
למה דוחסים הכל לחודש אחד?! לעזאזל!
אני בכלל לא מתכוננת למבחנים, אבל אמא שלי מכריחה אותי.
אבל אני חכמה גם ככה ומסוגלת להוציא ממוצע שמונים בלי להתאמץ (חוץ מערבית ואנגלית).
אבל הי, תשימו לב איך זה היה בהתחלה, אנשים הגיבו כל חצי שנייה, ברגע שאתה שולח דיון אתה מגלה ששנים אחרים נשלחו בו זמנית, ואיפה זה?
בכלל, לקחתי רק את האנשים הפעילים בקבוצה, אני לא תקעתי אף אחד עם מישהו שלא משחק.

אולי פשוט נסגור את הפרק וזהו...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אל תדברי שטויות, את יודעת שאני הייתי מגיבה כל חצי שניה עם לא הייתי תקועה עם ליליאן המותק.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני מודה ומתוודה, אני כמעט לא פה.
מעמיסים עלינו הכל, וכמעט אין לי חיים.
מצטערת =\
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הקבוצה הזאת מתה!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ועמית, את סתם פותחת דיונים שדוחפים את הפרק למטה. אל תכתבי סתם דברים, תמחקי בבקשה את הדיון.

משנה את שם הדיון ל
דיימן וקרסטיין, אתם לא מתביישים?!
הייתם ארמורים לתת לנו את ההצגה הכי טובה פה, ואתם סתם (אנב'ת אומרת מילים מוזרות) !!!!!!!
תגיבו ומיד!!! (היא אומרת "קללות עתיקות! לא מילים מוזרות, חבורה של כגייעכר)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
והקבוצה הזאת "מתה" בגלל שלא מגיבים. את לא הגבת גם.
ליל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רוצה תגובה אז הינה: תשנו את התמונה היא מכוערת + מצמררת ברמות על !!!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ואני לא יכולה להגיב כאן, במקום להגיד לי דברים שלא קשורים לכלום תמחקי את הדיון!
אני דווקה אוהבת את התמונה, זה הקטע שהיא מצמררת. שמחה שעששתה את ההפקט ;)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא מצמררת ולא נעליים.
והיא יפה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
תודה אריה :)
(הבנתי את העוקצנות מעלי.)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
עמית, אני באמת חושבת שמגיעה לך סטירה, אני לא מבינה איך את חושבת את עצמך, שאת לא מגיבה, לא משתתפת, למרות שנתת פרטים, ואז נותנת לעצמך להעיר על זה שהקבוצה מתה.
אז בבקשה, תמחקי את הדיון ותפרשי, כי את לא משתתפת בכל מקרה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אנג'לינה...

מבט מודאג.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זה פשוט מעצבן אותי שאנשים מתלוננים על דברים שאין להם חלק בהם, ובסוף גם פשוט מקלקלים אותם.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני יודעת...
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חסר שם לא מגיבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נו, את לא רואה מה מגיבים פה?????? תמחקי כבר ת'דיון המפגר הזה שפתחת סתם! את אפילו לא משתתפת!
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חסר שם לא מגיב!!!!!
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
גרררררררררררררר (חח, צבעוני לימדה אותי את זה)

ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כתבת בדיוק שורה! *נהמה*
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
טוב! אם טליה לא אומרת משהו ב15 דקות הבאות, אני הולך לכתוב שאני מעלף את דיימן ומתחיל לגרור אותו לאנשהו.. ואז, איכשהו נגיע אליכם.
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אתה מרושע! זה לא הוגן לדרוש ממני לכתוב כשאני לא מחוברת!
תשלח הודעה וננהל שיחה תרבותית כמו בני אדם תרבותיים!
*מתרגזת*

אני הולכת לכסח לך את הצורה!
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זו לא אשמתי! כל הזמן הציקו לי להגיב!
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כי לא הגבת! ראאאאאאארררררררררררררררר
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אה הא, לוחמת פיגיון, לא הייתי מחוברת לפני אחד עשרה שעות.
ובכל מקרה:
פרק 6-

בפרק הזה אתם ממשיכים את המסע כרגיל, רק שלאחר כמה דקות כל אחד מגלה שהוא מתחיל להתפוגג בהדרגה! כשהוא מתפוגג לגמרי, הוא מוצא את עצמו במבוך! וליד מי? אויב, יריב או סתם בנאדם שהוא לא מחבב.
אתם כבולים בחבלים קסומים לזוגות שלכם, ורק לפרוטוקול, הזוגות נקבעו מראש, והם:
טלירין ומייטי
ליליאן ודארה
דיימן וקריסטין
אדוארד ואשמי
אייר ושרלוט
אן-מארי ומגי
שקד ולוקאס
(מי שלא כתוב בזוגות הנ"ל, לפנות אל אנג'ל או צבעוני אדום)

במבוך אתם פוגשים דרקונים, שמנסים לגרום לכם לשתף פעולה. הדרקונים מנסים להכשיל אתכם במבוך ולהביא את הדמויות למצב שבו הן יהיו חייבות לשטף פעולה כדי לשרוד.
כמה פרטים על הדרקונים:
- הם אוהבים לדבר בחידות ורמזים, הם לא יגלו לכם שום דבר בדרך ישירה.
- הם חכמים מאוד, יש להם חוכמה של אלפי שנים.
- לכל דרקון יש נשק נשיפה : מים, אש, אדמה, ואוויר.

אתם מנסים לשרוד במבוך, ותוך כדי חייבים ללמוד לשטף פעולה.

זוג שמתפרק לזמן ממושך נמצא בסכנת חיים.

נ.ב-
בסוף הפרק, מי שהכריז שהוא רוצה לאבד את הזיכרון שלו אמור להיעלם ברגע שבו הוא יוצא מהמבוך.


נ.ב.ב-
תודה לליאן שערכה את הכל:)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
יופי לך, אצלי אסור להיות במחשב עד 8!!!!

ותודה שפרסמת סוף סוף.

(אריה, אני נותנת לך שעה אחת להתעורר, אחר כך אני מפרסמת את כל הרצף. )

הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
[בסדר, אני גאה להכריז על התגובה הראשונה בפרק 7!!!!!!! (אנג'ל, זה פרק7!!! תשני!)
וגם כדי להציג את תגובת השרשרת המיוחדת שאריה ואני עבדנו עליה במשך שבוע! אני יודעת שזה חופר קצת, אבל בבקשה תקראו את זה, זה קטע ממש מגניב.
יש קווים כאלה ~~ שאחריהים נקודת ראות של דארה, וקייום כאלה -- זה טלרין.
אריה, אני מפרסמת את החלק הראשון של תגובת השרשרת ועם תתחברי היום עד הצהריים תוכלי לפרסם את החלק השני.]

~~~
הרים. שלג. קרח.
אלו הדברים העיקריים שליוו אותי ואת טלרין במסע בהרים. היה קר כל כך, סופות שלג קטנות השתוללו ומציאת מזון היתה משימה קשה.
אבל עברנו את זה. כמובן.
טלרין לא התלוננה על שום דבר במהלך המסע. הייתי בטוחה שהיא תקפא למוות לפני שתודה שקר לה, אז הייתי תמיד בתשומת לב.
ואז זה הגיע, הים.
ההר התיישר והשטתח וצמחים ירוקים התחילו לקשט אותו. הר האבן הפך להר חול, ולבסוף- הים נכסף לפנינו במלוא הדרו.
המבט בעיניה של טלרין נעשה יותר ממאושר. מבט שהביע התלהבות אדירה ו..הפתעה, אולי?.
היא רצה. רצה אל הים.
ובעוד הקיבה שלי מתכווצת לגודל של זבוב, ופחד ממלא את לבי, הרגשתי התרגשות ושמחה.
-------------
הים.
מתפרע באלגנטיות, זורם ותוקף.
התחלתי לרוץ, לרוץ לכיוון מקור הכוח העצום הזה. ככל שהתקרבתי הרגשתי את הכוח האדיר הזה ממלא אותי, רצתי בלי לעצור, בלי להיות מודעת לדארה שרצה אחרי, עד שכפות רגליי נגעו במים.
קצף קריסטלי דיגדג את אצבעותי.
גוויניבר ניסתה לשתות, ומיד ירקה את המים בגועל. "איכס, אני לא מבינה למה את כל כך מתלהבת, טלרין." אמרה. צחקתי צחוק פרוע ורצתי לתוך המים כשאני זורקת את שכבות המעילים שלי ונשארת עם חולצה ומכנסי עור. היה קר מידי כדי להיכנס למים, אבל לא היה לי איכפת.
המים הגיעו לי למותניים. הרשתי להם להרטיב אותי, בניגוד לרוב הפעמים בהן אני מונעת מהם לגעת בעור שלי. הסתובבתי אל דארה בחיוך רחב, וראיתי אותה עומדת, לחוצה וקפואה ומסתכלת עלי... בדאגה?
מה הבעיה שלה?
שמתי לב שהעוצמה של הגלים חזקה כל כך כשאני בתוך המים. הרמתי את ידי וסילון מים אדיר הקיף אותי בקשת. המים הרימו אותי וצפתי על פניהים, עומדת על הגל כאילו היה מוצק. צחקתי וצעקתי אל דארה "בואי כבר, מפחדת ממים?" לא ראיתי מה היא ענתה, אבל היא ניהיתה קפואה עוד יותר. אולי יש לה פחד ים...?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כדי לשנות אני צריכה למחוק את הפרק, זה מה שאת רוצה?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נחייה עם זה. תשאירי ככה.
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לא ממש הבנתי מה זאת אומרת להתפוגג, אבל אני אזרום עם זה... אני ממשיכה מהקטע מהפרק הקודם, שמישהו מתקיף, או מה שהוא לא עושה, את שרלוט ואדוארד.
תגידו אם זה בסדר.)

מה שקרה בעשר השניות הבאות היה כל כך מעורפל ולא ברור.
בדיוק התכוונתי לרוץ, לברוח. אבל עד שהצלחתי להתעורר מההלם עברו כבר כמה שניות, ומי-שזה-לא-יהיה עדיין לא עזב, וגם לא התכוון לעזוב. או להפסיד בקרב שכנראה עמד להתחיל.
שלוש שניות עברו.
לא שמתי לב לשתי החרבות שהיו לו עד לאותו רגע, שתי חרבות ארוכות וגדולות.
עוד שתי שניות עברו.
הייתי בטוחה שהוא מחייך, למרות שלא ראיתי את הפנים שלו.
שמתי לב שאדוארד מנסה למשוך אותי משם, אבל משום מה התעלמתי.
כבר עברו שבע שניות.
מי-שזה-לא-יהיה שלח את ידיו לשתי החרבות, ובמהירות שלח אותם לעברי ולעבר אדוארד.

שמונה...תשע...עשר...

ואז אני כבר לא הייתי שם.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(יש הזיכרון שלי יימחק בסוף!!)

השקט כיסה אותי ובקושי הצלחתי לחשוב אחרי מה שאייר אמרה.
"היא לא כלבה." לחשתי, "וזה לא קשור אלייה." האוויר הקריר גרם לידיי לרעוד קלות, אך לא נראה שאייר כלל שמה לב לכך. הבל פיה נראה כשהיא נאנחה.
"תאמיני לי שזה כן." היא לחשה ועיניה הגדולות נצצו בחשכה האפלולית.
כבר לא באמת היה לי חשק לדבר. אולי גם קודם לא היה לי חשק, ופשוט... זה הרגיש מוזר. כל כך הרבה שקט מסתובב סביבי בזמן האחרון. אף פעם לא הרגשתי בנוח כשהיה שקט.
שקט אומר רק דבר אחד- שתהיה סערה. סערה גדולה.
ובדיוק אז השקט התפוגג, והרגשתי שכבר לא קר לי. הבטתי באייר שעינייה נפערו פתאום והיא נראתה מבולבלת. גם אני הייתי מבולבלת.
האוויר הקריר נעלם, והחושך פג לו באיטיות. לא ידעתי מה ראיתי... אבל כבר לא הייתי במערה. אני... נעלמתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טלרין התחילה לשחק עם המים. היא עמדה על הגלים שהפכו למוצקים מיד, וקשתות מאיימות של מי ים הקיפו אותה. היא נכנסה לתוך כדור מים חלול שגדל והתרחב יותר ויותר. זרועות מים נשלחו מתוך הכדור והצליפו באוויר. ראיתי שטלרין מתמלאת עוצמה, היא הפגינה רמות כישוף שלא ראיתי אף פעם. כדור המים ריחף באוויר, העננים התקרבו אליה ורעם צחוקה נישא באוויר הים.
ידי התהדקה על הפיגיון שלי.
כמה שהגישה שלה אלי השתנתה, הרגשתי שעכשיו הכל נמחק.
עם היא תכננה להרוג אותי, היא תעשה את זה עכשיו.
-----------------------
דארה החזיקה את הפיגיון שלה חזק. הסתכלתי למעלה אל כדור המים שלי, זרועות המים האדירות שהתנחשלו מסביבי, והבנתי מה הבעיה.
דארה מפחדת ממני.
אוי, נו באמת.
הורדתי את זרועותיי ושקעתי לתוך המים. נתתי לגלים לשטוף אותי אל החוף. נעמדתי מטר מדארה, רגליי במים. "מה יש לך?" שאלתי. הקול שלי נשמע הרבה יותר מידי רך.
היא פערה את עיניה ובבת אחת יצאה מהקיפאון.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מאושרת? על זה שהגבתי כבר? עפתי =\)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אה, וכמובן שכחתי לומר- החיות התאומות נעלמות בפרק הזה, והן לא ממשיכות איתכם!)

מייטי נעלמה.
מעולה, סוף סוף קצת אקשן.
הבטתי סביבי, חיפשתי את ויינד במבטי.
כשמצאתי אותו, נעצתי בו מבט מעוות ומשועשע.
הוא לעומת זאת נעץ בי מבט חושש ומבולבל, הוא פתח את פיו כדי לומר דבר מה, אבל לא הייתי שם כדי לשמוע את זה.
נעלמתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כן, מאושרת! תודה על מסע מענין אריה,)

עמדנו, מטר זו מזו, ורק הסתכלנו אחת בשניה.
"מה יש לך?" שאלה טלרין בקול רך. המבט בעינים שלה היה מתנצל, לא מבט שמופיע בעיניה לעתים קרובות, והייתי בטוחה שלא אראה אותו שנית. "אני...אני הייתי בטוחה שתהרגי אותי." לחשתי. היא הנידה בראשה. "אני לא מטומטמת, דארה. זה התפקיד שלך." צחקתי. "וגם," הוסיפה "אני לא בטוחה שאת מטומטמת. אבל מה שבטוח, אנחנו מאותו צד עכשיו."
"תודה, טלרין"
לרגע המשכנו לעמוד, ואז גל עצמה שטף את הים. הגלים נרעדו ונסוגו, והרגשתי שמחשבותי כבר רחוקות מאוד...
המשכתי להתבונן בטלרין, ואז כבר לא הייתי שם.
=0=0=0=0=0=0=0=0==0=0=0=0=0=0==0=0=0=0=0=0=0 (פצ'ו פצ'ו וכל זה, קולות חייזריים.
צבעוני, אני מחכה שתיעלמי גם את כדי לא לקטוע לך את הסיפור או משהו.)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לכל מי שרוצה לדעת, זוג תלמידות בית ספר זאת העלבה)

הייתי עסוקה בלדבר עם שקד, חשבתי להמשיך איתה את המסע לא משנה באיזה צד היא. התחלנו לדבר כמו זוג תלמידות בית ספר. רעם היה לחוץ הוא אמר לי "היזהרי" ואני הקשבתי לו. "שקד" אמרתי "בואי תני לי יד." היא לא הבינה למה, אבל היא למדה לסמוך עלי ונתנה לי יד. כמה שניות אחרי שהיא נתנה לי את ידה הרגשתי משב רוח והיא נעלמה. רעם אמר "שלום." הוא לא אמר להתראות, הוא אמר 'שלום' ואני הרגשתי כאילו כל הסביבה הופכת למשב אויר ואני בתוכה.
כשהסביבה הפסיקה לזוז הספקתי לראות שאני במקום חשוך וצר לפני שהופלתי.

(המצאתי מילה חזשה - הופלתי. תשרדו עם זה. אן מארי, אני מקווה שאת שמחה.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דיימן צעד לעברי ואני התרחקתי, באופן אינסטקטובי. פשוט לא ידעתי מה קורה לו. מה קורה לי.
רציתי לומר משהו, אבל כשפתחתי את הפה- נעלמתי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(צבעוני, סליחה שלא באתי. פשוט הייתי עם אייר וזה...)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(תודה צבעוני קטן נחמד!)

ידים אחרות תפסו בידיים שלי.
"מי זה?!" שאל קול מוכר בחרדה.
"ליליאן?" אוי, לא.
היא שתקה לרגע. "דארה, נכון?"
"כן," עניתי, ולאט לאט התמלא לבי כעס.
"למה את מחזיקה לי את הידיים?" אמרתי ברוגז וניסיתי לשחרר את אחיזתה. הרגשתי שכבלים בלתי נראים מחברים את ידינו יחד.
"אוקי, אל תזוזי, אני רוצה לראות אותך." מתחתי את זרועותי- אוו'ץ. נשמע קליק קטן ואני חושבת שפרקתי את הכתף, אבל לפחות העברתי את החבלים קדימה. ראיתי את פניה של ליליאן, חיוורות באור המועט.
היא כיווצה את גבותיה והביטה סביב בבלבול. "איפה אנחנו?"
ניסיתי להגיע לפיגיון שלי, אבל הידיים היו קשורות חזק מידי. הרמתי אותו באצבעותי וניסיתי לנסר תא הכבלים שנראו יותר כמו...חוטים סגולים וזוהרים.
אני וליליאן ניסינו כל דרך אפשריץ, וככל שניסינו יותר רציתי פחות ופחות להתנתק ממנה. רציתי לכרות לה את הראש היפה שלה, עם כל הדברים הטיפשיים שהיא עשתה. "לא משנה," נאנחתי בדיוק כשהחבלים הזדהרו באור גדול- ונמסו לנוזל סגול.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סליחה אנג'ל, תיקון:)
מצמצתי
איפה דארה?
הים וכל המקום פשוט התפוגג אל מול העיניים שלי.
"גווינגבר?" שאלתי אחרי כמה שניות של הלם.
כלום, היא לא ענתה.
פנים מוכרות הופיעו מולי.
"תגידי, בכל מקום אני אפגוש אותך?" שאלתי את מייטי בזעם וניסיתי להתרחק ממנה.
הדבר היחיד שעלה לי בראש כשבחנתי את האזיקים שחיברו אותנו היה - "למה את יד ימין?"
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ברגע הראשון שפתחתי את העיניים, נבהלתי. כי ראיתי רק דבר אחד ויחיד- חושך.
אבל אז, זה התחיל להתבהר, והצלחתי להבחין בקיר מחוספס במבע חום בהיר מולי, ויד חמימה אוחזת את ידי.
באיטיות העברתי את מבטי אל היד-ששמתי לב שמחוברת אל היד שלי במשהו מתכתי, אבל הייתי מעורפלת מידי כדי לנסות להבין מה זה- ומשם אל הזרוע המתמשכת ממנה, ומשם אל הפנים של מי שהחזיק לי את היד.
"אה!" צרחתי, כשראיתי את פניה הישנות (מלשון שאת ישנה עכשיו.) של אייר.
בצרחה שלי הערתי אותה. יופי... מה שהיא אמרה בפעם האחרונה שנפגשנו עדיין הדהד בראשי.
'בפעם הבאה שניפגש, אני אראה אותך כאויבת.'
זה אומר שהיא יכולה להרוג אותי, שמבחינתה אנחנו כבר לא אחיות.
עיניה של אייר ריפרפו, ולבסוף נפתחו באיטיות, והסתכלו לתוך שלי.
רק אחרי כמה שניות היא הבינה לעיניים של מי היא מסתכלת.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא. לא. לא. לא.
רק לא היא.
לעזאזל עם העולם הדפוק הזה.
שרלוט.
אחותי.
הזדקפתי במהירות ומשכתי אותה איכשהו אחרי, אזיקים חיברו בינינו.
הבטתי בה, יכול להיות שהכוח הכבול שלה השתחרר בינתיים?
כי אם כן, באמת כדאי לי לתפוס מרחק.
נשמתי עמוק ועצמתי עיניים ברוגע.
ויינד חשבתי לעצמי, וניסיתי לשגר לעברו, לעבר התודעה שלו. איפה אתה?
הוא לא נמצא בשום מקום בטווח הקליטה שלי.
לא.
עכשיו אני תקועה איתה.
לבד.
אני אצטרך להרוג אותה.
הרמתי את יד ימין.
למה יד ימין?
מה עשיתי רע למישהו שלקחו לי דווקא את היד החזקה שלי?
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בדיוק גמרתי לקשור בחוט דק את החיות שצדתי כדי שאני וטמראד נוכל להתאמן כשהרגשתי במוח של טומראד בהלה.
בדרך כלל טומראד לא נבהל אז לא הבנתי מה העיניין, הסתכלתי על עצמי לחפש מה לא בסדר,
ו..
שיט! התחלתי להעלם!
"טומראד!" צרחתי "תה קורה ל-"
ונעלמתי
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אייר, איפה אנחנו?" שאלתי אותה. "אייר?"
"אל תדברי איתי!" צעקה עליי, ומשהו בעיניים שלה הזכיר לי את אייר כשהייתה יותר קטנה. את בובת הבוץ המרוחה. את המספריים הורודות. את הינשוף שנעלם באיזור האגם.
בדיוק כמו צ'ראבל, שמאז שביקשתי ממנו למצוא אוכל לפני זמן שנראה לי כה ארוך, הוא לא חזר.
"אבל את חייבת לדבר איתי." אמרתי ברוגע מסוים, למרות שמבחינתה יכול להיות שזה נשמע כמו לעג "אנחנו הרי קשורות זו לזו, מתישהו לא תוכלי להעמיד פנים שזה לא נכון."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התחלתי להתנשף, הרגשתי שהאוויר התחיל לאזול לי מהריאות.
זה לא יכול להיות, הזכרתי לעצמי. היסוד שלי הוא אוויר, אני לא יכולה להיחנק מחוסר באוויר, אלא אם כן משהו חוסם לי אותו, ושום דבר לא חוסם אותו מלהיכנס לי לריאות.
העברתי יד בשיערי וניסיתי להירגע, לפי המבט של שרלוט יכולתי להבין שהיא מעולם לא ראתה אותי כל כך מבולבלת וחסרת אונים.
התחוורתי לדעת שיש באמת משהו שעוצר מהאוויר להיכנס לריאות שלי.
זאת הייתה אני.
הגוף שלי ניסה אוטומטית להתאבד.
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סתם כי בא לי להזכיר לכם את זה.
פיטה\ג'וש האצ'רסון הוא חתיך!)


"אייר!?" לא הבנתי מה קורה לה, היא התנשפה, ונהייתה חיוורת, ו... טוב, לא נראתה כמו עצמה.
"אייר?!" צרחתי עליה, שמתי יד על פיה ואפה. לא הרגשתי שום דבר.

מה אני כבר יכולה לעשות ברגע כזה? ניסיתי לדבר איתה, לעוות את פניה, לא שחשבתי שזה יעזור, ולאיים עליה.
בסופו של דבר, לא נראה שהזזתי לה.
לקחתי את ידה, ושמתי אותה על פניי, כך שתכסה את האף והפה שלי, ועצרתי את נשמתי.
לא ממש חשבתי על התוצאות, אבל הייתי חייבת לנסות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הגוף שלי נרפה באיטיות, לרגע הוא פירכס, ואז-נדם.
זה הסוף?
זהו, לא?
זה חייב להיות הסוף.
היד שלי התחילה לנדוד, מישהו, משהו, משך אותה, בסוף מצאתי את עצמי מכסה בידי את פתח נשימה של שרלוט, הפנים שלה קיבלו גוון כחלחל.
לא.
היא לא עומדת למות בגללי.
הרגשתי איך האוויר מחלח בעורקי וחודר לפתחי הנשימה שלי, מגיע לראותי.
מיהרתי להזדקף ולקחתי נשימה עמוקה, אני ושרלוט התנשפנו במהירות.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הוא המשיך לרדוף אחרינו. הוא הוציא עוד חרב ארוכה ושלח אלי ואל שרלוט את החרבות.
אני לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום מצאתי את עצמי שרוע על האדמה ולידי שרועה אשמי.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לא הבנתי: האזיקים פיזיים או לא?)

רגע אחד אני רואה את ליליאן מתמוססת מול העיניים שלי, ומרגיש את הגוף שלי מתחיל להתפוגג גם הוא באוויר הצח והרענן של היער. היא צועקת משהו, משהו שאני לא מבין, ואז החושך סוגר גם עליי, ואני מרגיש איך אני מאבד את כל מי שאי פעם הייתי. את הצורה, את הזהות, את הגוף. אני לא מצליח לחשוב בהירות, כאילו גוררים אותי מהמימד הטבעי שלי, למקום אחר ; שאני לא אמור להיות בו.
הטשטוש מפסיק והצלילות חודרת אל מוחי לחלוטין, כשברגע שלאחר מכן, אני רואה את עצמי תקוע עם לא אחר מאשר - לכל השדים והרוחות, מה קורה כאן ?! - קריסטיין.
"אתה ..."
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
*בבהירות
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אשמי?" אמרתי בקול חלוש וניסיתי להתרומם. הזזתי את ידי והרגשתי שמשהו תלוי עליה.
הסבתי את מבטי וראיתי שאני קשור אל אשמי באזיקים!
"אדוארד!" קול עבה, עתיק ותקיף אמר מאחורי והעביר בי צמרמורת עזה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מצטערת, אבל אני וצבעוני הצלחנו להשתחרר. אנחנו לא נעזוב אחת את השניה, אז זה לא ממש משנה, אבל עם תקראו את השורות האחרונות תראו איך הצלחנו.)

הנוזל הסגול טיפטף מידינו, והרגשתי שאנחנו יכולות לזוז.
בהיתי בעיניה הצללולות של ליליאן. היא סרקה אותי מלמעלה למטה, נזכרת במראה שלי.
התמונה של דיימן הפצוע שרוצה להתאבד עלתה בזכרוני, ולא האמנתי שאחנחנו תקועות יחד.
למה דווקה ליליאן?!
איכס.
היא התכווצה כשהסתכלתי עליה, אז הכרחתי את עצמי להירגע. כמה שאני שונאת אותה ברגע זה, לה אין שום סיבה לחשוב על זה. נשמתי עמוק.
"אני לא יודעת איפה אנחנו, ולא למה אנחנו ביחד, אבל אני יודעת שזה מצב מסוכן מאוד, וכדאי שתיהי מוכנה לכל דבר." שלפתי את הפיגיון שלי מהנדן שתחיל להתיישן. היא בהתה בו לרגע, ואז הוציאה מחגורת העור שלה גרזן די גדול ומבריק.
פתאום הבנתי שאני הייתי עם טלרין בים, והיא היתה ביער עם דיימן.
אז איך לעזעזל הגענו לכאן?!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטתי בטרלין. הבטתי בה ברצינות מאז שהיא הייתה בת שש. היא יותר גבוהה ממני, שמתי לב.
"יש ימין?" שאלתי בלעג, "שתי הידיים שלך קשורות, שכל!" היא לא ענתה. היא הביטה סביבה בעיניים חודרות ומלחיצות, ואם היה שם מישהו, אני בטוחה שכבר ברח.
היא קמה, ואני נגררתי אחריה לעמידה. "איפה אנחנו?" היא לחישה והביטה בקירות הירוקים סביבנו. קירות? לא, אלה שיחים גדולים, ולא רק קירות- גם תיקרה. המקום היה אפלולי כמעט כמו המערה, אבל האוויר היה דחוס ולח יותר. הרגשתי את חולצתי נדבקת לגופי, ותהיתי כמה זמן אנחנו כבר כאן. לא הגיוני שברגע זה קרה.
"למה אנחנו כאן?" שאלתי, וטרלין בקושי התייחסה.
"צריך למצוא דרך לצאת מכאן."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן,בטח, שכל.
מרוב הפתעה אין זמן לבחון את המקום, מה לעשות?
"לא, לא שתי הידיים שלי קשורות, ויד שמאל שלי מתה להכניס לך אגרוף" עניתי לה בזעם, היא צחקה בלעג.
טוב, היא צוטדקת, כשיש לי יד אחת קשורה אני בחיים לא אוכל להביס ככה מישהו.
"אני רוצה לחזור לים!" יללתי "עד שהגענו לשם! איזה כישוף או מה שזה לא יהיה עשית?!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אוי, טלרין שלי! מייטי לקחה א תהרוצחת הפרטית שלי ממני! לאאאאאאאאא!!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אוי דארה! אם תקראי לי עוד פעם "שלי" אני אמלוק לך את הראש!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני תורמת לך א הגרזן שלי למען מליקה קלה יותר9
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
( אני דווקה אוהבת מליקת ראש. אבל עם כפית חד פעמים, אוקי, טלרין ש ל י ? )
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
היא נראתה לי מוזרה הדארה הזאת. לא ממש הכרתי אותה. ובכל זאת הרגשתי שזה עדיף שאני אחזיק גרזן ביד, זה תמיד נתן לי הרגשה טובה. אין על גרזנים.
*פצ'ו פצ'ו וקולות חיזריים"
הסתובבתי במרהירות וראיתי...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אה! נמאס לי!
אנג'ל, תמחקי לטלרין את הזיכרון, ואני כל כך הולכת לרצוח את דארה...
וואו, טלרין כולה נופת צופים היום, מה?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דארה המסכנה לא עשתה כלום!
אנג'ל צריכה למלוק לליאן את הראש, ולא לדארה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וטלרין לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא מאבדת את הזיכרון ואני אמנע את זה גם עם זה הדבר האחרון שאני אעשה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אנג'ל, בבקשה תמחקי לטלרין את הזכרון, ורק כדי שזה יהיה ברור, אני ממש לא אהפוך לטובה, רק קצת יותר מעצבנת ;))
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נקישות רכות על רצפת המערה. טק...טק...טק...
מהחושך יצאו שתי צורות מעורפלות. סילון אש נורה לפתע לאוויר ומלפידים נדלקו על הקירות.
ליליאן פלטה קול לא ברור וכשלה אחורה. אני החזקתי את הפיגיון שלי חזק, ניערתי את השיער, מצמצתי-והם עדין היו שם.
דרקונים. דרקונים אמיתיים.
אחד כסוף-אפרפר ואחד אדום ומבריק. הדרקונים בהו בנו בעיניים חודרות וחסרות אישונים. "הן חכמות מידי...או חזקות מידי...הן הצליחו לפרוץ את הכבלים." קולו של הדרקון הכסוף נשמע כמו הד חלוש.משהו קר התהדק סביב רגלי, ולפני שהספקתי לזוז הייתי כבולה לליליאן באזיקים.
עם הדרקונים הם האוייבים, הלך עלינו.
"מ-מה קורה כאן? איך הגענו לכאן?" שאלתי בקול חלוש. הדרקון האדום דיבר. "אתן תישארו כאן עד שתלמדו לשתף פעולה. המין האנושי הטיפשי. מתפלגים ל'רעים' ו'טובים' ומפוצצים את העולם. עם לא תשתפו פעולה כולם ימותו."
חשבתי לרגע. " מה זאת אומרת 'כולם'? כל גנבי הנשמות ושומרי הנשמות נלכדו כאן-?" "זה לא משנה. אתן לא יוצאות מכאן עד שלא תשתפו פעולה."
אין טעם להילחם בדרקונים...


אבל לא יזיק לנסות.
הנפתי את הפיגיון שלי באיום. "דרקונים קשורים לכל זה? חשבתי שדרקונים רוצים בטובת בני האדם." הדרקון הכסוף צחק. "אנחנו לא נילחם. זה לא לכבודינו. באנו להזהיר אתכן, שהסכנות במבוך הזה מתוכננות כך שאחד לא יצליח לשרוד אותן." הדרקונים שאגו, והמערה קרסה.
מצאנו את עצמנו במרכז קבוצת שדים- שכולם שחורים לגמרי עם שני ניבים מבריקים.
שואבי נשמות, נתקלתי בהם בעבר.
הייתי בהלם מהשיחה םע הדרקונים שהםילו אותנו לתוך....מבוך, הם אמרו?
ואחד לבד לא יצליח לשרוד אותו.
בחיים אני לא אשתף פעוהל עם הטיפשה הזאת.
קולו של הדרקון הלם בראשי. 'אז תצטרכי לשתף פעולה איתה במוות'
מה שנכון נכון.
"ליליאן, אני מציעה שנחשוב על זה אחר כך, וקודם נחסל את השדים האלה." דיברתי אליה כמו שדיברתי כשרק פגשתי אותה- כאילו היא טיפשה.

(תגובה מספיק ארוכה, צבעוני?)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אסור להרוג דרקונים." השבתי לה באוטו קול טיפשי שהיא דיברה בו אלי "הם מקודשים"
נזכרתי כמה נתלתי באמונות האלו כילדה. הן חלק בלתי נפרד ממני, ודארה? היא לא נראית לי מאמינה. אבל אני מאמינה באלים.
מסופר שהאלים עצמם רכבו על הדרקונים לעמק השלווה. אני לא מאמינה שבאמת ראיתי אחד.
דארה גילגלה את עיניה ולרגע נראתה דומה באופן מפחיד לטלרין.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אין סיכוי שהייתי מצליחה להרוג אותם. הם לא היו תוקפים אותנו.
אני בטוחה שמשהו לא בסדר בראש שלה. אבל אין לה סיבה לשנוא אותי, בסך הכל הצלתי את החיים שלה פעמיים.
אבל ליליאן דיברה בזמן ששדי הנשמות מתקרבים אלינו כאילו היא לא שם. גילגלתי עיניים וזינקתי על ראשו של אחד השדים. הוא מת מהר מידי והשאיר ריח של זפת. שלושה נוספים נפלו משותקים לפני שליליאן הספיקה לעשות כלום. בעטתי והלמתי והסתחררתי ביניהם בזמן שהיא ניסו לנשוך אותי או לקרוע אותי לגזרים. צרחתי כשאחד מהם נשך אותי בזרוע. הרגשתי לרגע כאילו אנ יכבר מתה. הרגשתי חלשה והספקתי לירות חץ בשד נוסף לפני שקרסתי.
נשארו חמישה שדים, והם עמדו לחסל אותי.
גייסתי את כל כוח הרצון שלי כדי לקום, והתנפלתי עם הפיגיון שלי על השד שנשך אותי. הוא התחמק ותפס בגרוני והפיל אתי ארצה. נעצתי בו את הפיגיון שלי לפני שנגמר לי האוויר וכמעט התעלפתי.
סוף סוף ליליאן התחילה לפעול.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אופס. בכלל לא ראיתי את השדים הארורים.
הידקתי את אחיזתי בגרזן וערפתי את ראשו של הראשון. האחרים שמו לב אלי והתפצלו לשניים. 3 על דאה ו2 עלי. בעטתי בשד הקרוב יותר והפלתי אותו לרצפה. תקעתי בלבו את הסכין שלי כמה פעמים ואז הרגשתי קור מסביב. בסיבוב מהיר חתכתי את חזה היצור שעמד מאחורי. הוא כשל לאחור וניסה להתקרב אלי בשנית. הכנסתי לו מרפק בפסנתר ואז הזתי את היד במהירת ושיספתי את גרונו.
הוא פרפר על הרצפה ואני הסתובתתי והתחלתי לעזור דארה. לא שהיחא הייתה צריכה עזרה.
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי שחזרתי לנשום- וכך גם אייר- היה לחבק אותה. אבל במקום זאת צעקתי עליה כמו שלא העזתי לעשות מעולם.
"השתגעת או מה!? יכולת להרוג את עצמך! אני שמחה שהיה לך את השכל להשיב לעצמך את הנשימה שלך, או שהיית הורגת גם אותי!" צרחתי יותר מפאניקה מאשר כעס. לא חשבתי על מה שאני אומרת לה. והיא נראתה נדהמת שאני זאת שנזפתי בה.
אבל כמו תמיד, היא התעשתה על עצמה במהירות.
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(נתת לו מרפק בפסנתר, צבעוני?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מיצמצתי פעם אחת, פעמיים, והבטתי בה בעיניים משתאות.
מי לעזאזל היא חושבת שהיא כדי לתקוף אותי ככה?!
זאת לא הייתה אני! זה היה הגוף שלי!
"מי לעזאזל את חושבת שאת כדי לנזוף בי, מטומטמת?!" סטרתי לה ביד החופשית שלי. "אני מצטערת שיד ימין שלי קשורה כי אז הייתי הורגת אותך במקום!"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הרגשתי שכשף אדמה דיבר אלי. הסתובבתי לראות מי מדבר אלי וגיליתי שזה בכלל דרקון!
"מה אתה רוצה?" שאלתי בקול שניסה להסתיר את הפחד שהרגשתי לדבר אל דרקון רב עוצמה שגם הוא מסתבר כשף אדמה.
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"תשתקי." אמרתי לה בשקט, מנסה להתעלם מהלחי הכואבת.
"אני לא רוצה להיות מוכרחת לבלות איתך את הנצח, כשאנחנו כבולות זו לזו," אמרה אייר בכעס "אז בואי נמצא דרך לצאת מפה, ולהשמיד את האזיקים. ואני לא רוצה לשמוע שום תלונה ממך!"
"אם את לא תתלונני, אני לא אתלונן." אמרתי בנימה רגועה יחסית למה שהיא הייתה. "אז, מאיפה נתחיל?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(את קצת מאחרת מתוקה, אני כבר חיסלתי 5 לפני שזזת.
זה נשמע מצחיק "אופס, לא ראיתי אותם" D:)
הראיה שלי התערפלה. אני באמת מתעלפת מהר מידי בזמן האחרון.
לא, זה לא מתאים לי. אני לא אוכל לשרוד ככה.
הראש שלי הפסיק לכאוב בבת אחת.
ליליאן בדיוק כרתה את הראש של השד האחרון.
אוקי, אני מבינה למה הדרקונים מתכוונים כשהם אומרים שבני האדם לא יודעים לשתף פעולה.
כשאני הייתי על טלרין, בקרב התנועו תשלנו היו מדוייקות, סימטריות אחת עם השניה.
לפי מה שהספקתי לראות, ליליאן טובה רק בלכרות ראשים.
התנערתי בכעס. זה לא הסגנון שלי, למה אני לועגת לה כל הזמן?
אבל היא נראתה מודאגת, היא לא ראתה אותי נלחמת בשיא כוחותי.
החתך מהניבים של השד עדיין כאב. מענין כמה נשמה הוא הספיק לשאוב ממני. קפצתי על רגליי.
"את בסדר?" שאלה ליליאן בחשש.
ניסיתי להישמע ידידותית ולהעריך את הדאגה שלה.
"כן, ואת?"
אבל בעצם לא יכולתי להאמין שהיא באמת דואגת למישהו, עם כל הבריחות שלה.
שתקנו.
לא נוכל להמשיך ככה, לא נצא מפה בחיים עם לא ...נשתף פעולה.
"את כועסת אלי. ואני לא יודעת למה." אמרה ליליאן.
"ליליאן. אנחנו צריכות לדבר...על הרבה דברים."
נשפתי לאט והתחלתי. "דבר ראשון, תספרי לי איך הכרת את דיימן. ואת מייטי," הוספתי.
אלו שני האנשים שראיתי שהי והכי קרובים אליה, שנ יהאנשים שהיא בגדה בהם.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מתי לוקאס [אנבת'] מתחבר [ת]?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נעמדתי על רגלי וניגבתי מעלי את האבק בידי הפנויה.
הבטתי בהר הגול שניצב לפננו, זאת אולי הדרך היחידה.
אבל אני בחיים לא אצליח להניף שני אנשים בכזאת קלות שאני במצב הזה, דברים מסוכנים יכולים לקרות, ואני עלולה להרוג את עצמי.
"נטפס על ההר, אני לא בטוחה שאפשר לסמוך על הכוחות שלנו כאן."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סופי, אנב'ת היקרה סתם קרציה והיא כנראה לא תתחבר בזמן הקרוב.)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אחרי שנפלתי נפלה עלי דמות, לקח לי כמה זמן, אבל לבסוף זיהיתי אותה "אן מארי." אמרתי בקול מלא תקווה ופחד "מגי" היא אמרה את שמי כאילו הוא קללה. היא הרימה את יד ימין שלה האוחזת בפגיון וידי עלתה אחריה בלי רצוני. היא עמדה לתקוע בי את פגיונה כשמשב רוח שזימנתי העיף אותו מידה. שמעתי קול רעם חזק מהדהד בקצב ואמרתי כמתוך טרנס "דרקונים יצילו את האנושית, או ימיתו חורבן על כולה. רק האלים יודעים מה יקרא לה." אן מארי הסתכלה עלי מבולבלת, לאט לאט הצלחתי לראות יותר את הבעת פניה "מה?" היא שאלה. הסתכלתי עליה לא מבינה מה היא רוצה ממני "מה אמרת?" "לא אמרתי כלום." אני עונה לה. "את כן," היא מתעקשת "את אמרת משהו על דרקונים ועל להציל או להרוס את האנושות." התליון, חשבתי ועשר שניות אחר כך - הרעמים מתקרבים. "אני אספר לך כשיהיה לנו זמן." אמרתי בעודי מנסה להוריד את הקשת מגבי. לא הצלחתי, היד של אן מארי הפריע לי. "את יכולה להזיז את היד שלך?" שאלתי בכעס. "לא!" היא ענתה ביאוש ורק אז ראיתי, אנחנו קשורות. יופי. יש ימין שלי קשורה ליד ימין שלה, אם אנחנו עומדות אחת מאיתנו תעמוד אם הגב. מסקנה - אם נילחם נגד משהו כל אחת תגן על הגב של השניה ותילחם ביד אחת. מילא הראשון, היא זאת שרוצה להרוג אותי, אבל השני...
"תני לי להתרכז." אמרתי לה. "את חושבת שתמצאי את התשובה במוחך?" היא שאלה בלעג. לא עניתי לה, התרכזתי רק הנהנתי הנהון לא מורגש. היא שתקה. הרגשתי כל אחר, של בן מבוגר, אומר "הדרקונים יבואו, כמו תמיד וינסו להציל את האנושות. האנושות תיבחר עם לקבל או לא. זוגות זוגות הנבחרים יקשרו ואם אחד ימות, השני לא יצא." חזרתי על הדברים באוזניה של אן מארי, היא לא נראתה מרוצה והרעמים, שפירשתי כצעדים, התקרבו.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(נהדר, אז אני לבד! מותר להיות לבד או שאני אמורה להצטרף למישהו?)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הייתי כבולה לאדוארד באזיקים. בכל סיטואציה אחרת, לא היה לי כל כך אכפת, אבל לא ככה. לא באמצע מבוך, ומול דרקון אבן חי עצום. הוא דיבר לאדוארד בשפה לא מוכרת עתיקה, ואדוארד ענה לו. נראה היה כי אדוארד לא שם לב שהוא מדבר בשפה זרה. זה הפחיד אותי. מאד. קמתי על רגלי, מתעלמת מאדוארד המדבר עם הדרקון, מהופנט, והתחלתי ללכת. הדרקון ואדוארד המשיכו לדבר, בזמן שהוא נגרר מאחורי, כבול באזיקים. רק לאחר שפנינו, והדרקון נעלם משדה הראיה, אדוארד הבין שהזזתי אותו, וקול הדרקון נדם. לא ידעתי מה הוא אמר לאדוארד.
המעבר מאחורינו נסגר. הבנתי, שהמבוך משתנה כל הזמן.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אריה מתחכמת קטנה! לא יכולת להשאיר 2 ידיים?)

"לא עשיתי כלום." אמרתי לה בארסיות, ודי הופתעתי. זמן רב שלא דיברנו, ומאז כבר לא דיברתי כך לאף אחד. "מה זה משנה בכלל?! צריך ללכת." משכתי את ידי הכבולה וטרלין כמעט ונפלה. צחקקתי אבל מבט זועף עלה על פניה והיא הסתכלה עליי במבט מפחיד. היא ממילא לא יכולה לפגוע בי...
"טוב." ענתה טרלין, "אבל אני מובילה."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
היא קפאה לגמרי למשמע השאלה.
היא לא תענה לי, אז אני לא אדבר איתה.
זזתי בחוסר מנוחה. שמתי לב שאחרי הקרב האזיקים חזרו להתהדק סביב ידינו, והבנתי מה שהיא לפחות לא הבינה.
"האזיקים נשארים שלמים כל עוד אנחנו לא משתפות פעולה..." מלמלתי.
"מה?" היא אמרה.
"שום דבר..." במילא לא רציתי לשתף פעולה איתה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"נראה לך!" מייטי משכה אותי בכוח
"אני מובילה!"
"על גופתי המתה"
"תאמיני לי, שהגעת לבנאדם הנכון בשביל זה, כי אני אעשה את זה בשמחה!"
"טלרין, את הולכת ל..." היא השתתקה לרגע
"למה? את מפחדת להמשיך?"
"תסתמי כבר"
"שלא תעזי לומר לי תסתמי!"
"אני רצינית, תיהי לרגע בשקט"
לשם שינוי, ההחלטה להשתתק ולהקשיב לה הייתלה רעיון טוב, רק ככה הצלחתי לשמוע בקושי את הצעדים הכבדים והנגררים
"כדאי לך מאוד" לחשתי ונצמדתי אל קיר המערה "שאת יודעת להילחם בכלל, עם הידיים העדינות שלך, כי אחרת אני נשבעת לך שאני אהרוג אותך ואוריד ממני את האזיקים האלה"
שלפתי את החרב השמאלית, תודה דיימן, שהכרחת אותי ללמוד להילחם באותה מיומנות בשתי הידיים.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שלפתי את חרבי הגדולה ביד שמאל, ידי המשוררת, רק ליתר ביטחון. אני יודעת להשתמש בכלי הנשק שלי בשתי הידיים, ואפילו בעזרת שפתיי, בגלל תקופות חשוכות בעברי. מצמצתי. אל תחשבי על זה עכשיו. הבטתי על אדוארד, שהיה כבול אלי.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הדרקון הגיע ואמר, את מה שכבר ידענו "שתפו פעולה ותצאו בחיים. אם אחת מתה השניה לא תצא לעולם." הדרקון נעלם. למה הוא היה צריך לצעוד אלינו אם הוא יכול להעלם ככה? שמעתי רעש כרסום, לא יכולתי להשתמש בקשת שלי, בשבילה אני צריכה שתי ידיים. הוצאתי את אחת מסכיני הציידים שלי והבאתי לאן מארי את השניה. רעש הכרסום גבר והיינו מוכנות לכל דבר... חוץ מלמה שקרה. חיה קטנה קפצה עלינו ואני שיספתי אותה. כנראה שזאת הייתה טעות, כי אחרי שהיא מתה יצא מתוכו גל של חרקים קטנים. איכס. הם התחילו לטפס עלינו, שמעתי את אן מארי ממלמלת "מתומטמת." והקצב הואט. רציתי לנסות משהו "נחמדה." אמרתי, זה לא עזר, הם יודעים מתי אנחנו מתכוונות לזה. אני לא יודעת אם אן מארי תכננה את זה או שפשוט מרוב לחץ היא זימנה גל של מי מלח ששטף את החרקים. לא העזתי להגיד לה את מה שאני חושבת - יופי, עכשיו אני גם רטובה. "בואי נתחיל ללכת." אמרתי "צריך למצוא דרך החוצה."
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דרקונים, אני קשורה למישהיא שאני רוצה להרוג, ולמגי יש קול מוזר לפעמים, ואני והיא תקועות בתוך מבוך.
כל הדברים האלה גרמו לי להיות ממש מעוצבנת, אז כשהחרקים יצאו תוך החיה שמגי הרגה זימנתי גל ענק של מים שהעף אותם לכל הרוחות. הבטתי בידיים שלי היינו קשורוןת במין גומי כזה בצבע ירוק זוהר ניסית למתוך אותו הו נמתח עשרה סנטימטרים ועצר שכתי עוד, שום דבר.
חרא!
"אז.." התחלתתי "למה לעזאזל מכל האנשים בעולם אני קשורה אליך?"
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"דיימן.. נכון?" אמרתי בעודי מגשש אחר אחת הסכינים שלי. ההבעה הרצחנית על פניו בהחלט לא בישרה טובות.
(אני יודע שאני כותב ממש מעט, ואני ממש מצטער אבל אינ חייב ללכת לאכול)
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אנבת' לא מתחברת כבר הרבה זמן.
אני יכולה להיות בשלישיה עם מישהו?
בבקשה תענו!)
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני רוכן אל מול האש בכדי לכבות אותה אבל לפתע הבחנתי שידי כלל לא שמה, כול גופי החל להתפוגג, ולפני שהספקתי להגיב לתגלית המוזרה כבר לא הייתי שם. (דרך אגב: פצ'ו פצ'ו וקולות חייזרים)


לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חושך מוחלט שרר מסביבי. ולאט לאט אור עמום, כאילו הוקרן מהאדמה.
ידי הייתה אזוקה לילדה כבת תשע. או לפחות כך חשבתי. קיוותי בכל לבי שהא לא יצורת אדמה. אני שונא את מפלצות האדמה המצורעות. אך יותר מזה קיוויתי שהיא אינה גנבת נשמות. ידי הימנית היא זו שהייתה אזוקה, למזלי אני בכלל שמאלי. נעץ מבט חשדני בילדה בעלת פני השדון, והמחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא שזו אשמתה שאני כאן. אך פניה המבולבלות שינו את דעתי במהרה.
"למה את אזוקה לי ליד?" שאלתי בחשדנות.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(עיני זאב, תפסיקי לקלל.)

"את קשורה אלי, כי את לא אוהבת אותי" עניתי לה, כאילו אני מסבירה לילדה קטנה. היא לא אהבה את זה. "אנחנו צריכות למצוא דרך לצאת מכאן." היא אמרה "בואי, נלך משם" יופי, היא נותנת את ההוראות. המשכנו ללכת לכיוון שהיא הצביעה אליו.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטתי בו בסקרנות.
על פי מבטו הוא חושב כמוני שאני אשמה בזה שהוא כאן.
כנראה זה לא קשור אלינו.
אני מצמצמת עיניים בחשדנות.
מכיוון שהוא לא אמר כלום, כנראה שהוא גם לא יאמר כך שזה התפקיד שלי עכשיו, נהדר.
"שלום", פתחתי. "קוראים לי שקד, מי אתה? אתה ידוע מה אנחנו עושים פה בדיוק?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
היא הסתכלה עלי, ועמדה לענות.
"בעצם," קטעתי אותה בגסות "אני רוצה לדעת איך נ ט ש ת אותם ככה, לפני חודשיים."
היא לא התיקה את מבטה ממני.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אשמי הביטתה בי שביד אחת חרבה.
אין לנו סיכוי מולו ניסיתי להגיד במבט שלי שהיה מופנה אל אשמי.
"אם תפרדו אתם תיכשלו." אמר הדרקון ונעלם והשאיר בי תחושת צמרמורת עזה.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני ואן מארי התקדמנו בלי להשמיעה קול. אחרי מה שנראה כמו אלף שנה, ושאני מנחשת שהיה כמה שעות, הבטן שלי השמיעה קול מחאה ואז שמענו קול יותר חזק של הידרדרות אבנים. שלפתי את סכיני הציידים שלי בקושי רב והחזקתי אחד ביד שמאל, את השני הבאתי לאן מארי. ראיתי שהיא מתלבטת אם לדקור אותי בו או לחכות לעד שנצא מהמבוך, היא החליטה לחכות. "ככה לא נצא מפה." אמרתי לה. "מי זה?" שמעתי קול חזק וברור. שתי עיניים זהובות הביטו בנו מתוך החשכה שאליה הצלחנו קצת להתרגל. הרמתי את סכין הציידים שלי ועמדתי בעמדת קרב כששמעתי שיעול וראיתי שתי דמויות קשורות. "גם אתן נבחרתן?" שאלתי ביאוש, מפה לא תבוא עזרה. הן הסתכלו עלי במבט מבולבל, שתי בנות אדם מפחידות, בגילי. היינו צריכות להסביר להם את הסיפור. ראיתי במבט שאן מארי הרעיפה על ליליאן יותר ממה שנאמר, תיארתי לעצמי שזאת ליליאן והשניה היא דארה שעזבה עם טלרין. מענין מה טלרין עשתה לה. ליליאן ואן מארי לא פצו את פיהם כל הפגישה. "למה אתן לא אוהבות אחת את השניה?" שאלתי את דארה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(ואו, אן, זה היה לא צפוי!)
"מי זה?" אמרתי כשקולות צעדים קטעו את ניסיון הדיבור של ליליאן.
מגי ועוד נערה מבוגרת יותר התקרבו אלינו. "ולמה אתן לא אוהבת אחת את השניה?" שאלה מגי בהלם.
"הי, מה עם שלום?" שאלתי במבוכה. שמחתי לראות אותה, לדעת שאני וליליאן לא היחידות בעולם. מגי חייכה במאמץ. "הי דארה, ליליאן." היא דיברה בחשש, כאילו לא מכירה אותי. "גם אתן נבחרתן?" שאלה בהפתעה. "לדעתי כולם 'נבחרו', כמו שאת קוראת לזה. דרקונים מנסים-" "כן, אנחנו יודעות." אמרה הנערה השניה. עורה היה בצבע מוקה יפה, גבוהה ואלטית. היא הביטה בליליאן, כאילו מנסה לגמוע את המראה שלה. "אתן מכירות?" ניחשתי. ליליאן הנהנה באיטיות. מגי התקרבה אלי. "איך היה עם טלרין?" אמרה בחשש. הבנתי מיד לאן היא חותרת, ומיהרתי לענות "היה טוב מאוד. שתינו למדנו המון, והלכנו לים." גרמתי לזה להישמע כאילו זה היה טיול ידידותי, שתי בעלות ברית שהולכות לים. היא לא האמינה לי. ואז ליליאן התקרבה לנערה השניה, והן נעצרו מרחק קצת מאוד זו מזו.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(צבעוני. להגיב. עכשיו!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"לכי מכאן" אמרתי בקול הכי יציב שהצלחתי לגייס. דארה הסתכלה עלי בבלבול. המשכתי לדבר אל ה... אני אפילו לא יכולה לתאר אותה מרוב שנאה.
"ליליאן, אני לא.." היאהתחילה לומר וקטעתי אותה באמצע "אל תגידי את השם שלי. אין לך שום זכות. לכי!" אמרתיי לה כמעט צורחת את המילים האחרונות. "תקשיבי לי! זה לא מה שאת חושבת-" נמאס לי. מי היא חושבת שהיא?! זה הכול באשמתה! לוקאס מת באשמתה. אמא מתה באשמתה!אני לא רוצה או צריכה את ההסברים שלה. מלאה בזעם טהור הסתערתי עליה עלם הפגיון שלי ביד. קפצתי עליה בכזו מהירות שמשכתי את דארה אחרי, ודארה פשוט השטתחה על הקרקע. אבל זה לא עצר אותי. אני הולכת להרוג את הכלבה הזאת.
בעצם- כלבה זה נחמד מדי בשבילה.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מרוב כעס היד של ליליאן רעדה ועצרתי אותה בקלות, קיוויתי שזה יעזור לנו לצאת. גם דארה ששכבה על הרצפה כמו משקולת לא עזרה לה. היו לי אלף שאלות בראש ולא שאלתי אף אחת מהן. שמעתי את דארה ממלמלת "היה צריך לקשור אותן אחת אל השניה."
"אני לא חושבת שזה היה עוזר, בסופו של דבר אחת תמות והשניה תתקע במבוך לנצח." אמרתי. דארה חייכה והרימה את עצמה לרגליים "אם הן יהרגו אחת את השניה אנחנו לא נצא." היא אמרה. הבנו אחת את השניה, אסור שזה יקרה. "נעים לראות שיש עוד אנשים במקום המגעיל." אמרתי להם וגררתי את אן מארי בשלוה עד שעברנו את העיקול ופרצתי בריצה לפני שהיא תבין מה קרה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(שקד יא מעצבנת! רשמתי שכבר קפצתי עליה! תפסיקי להיות שוחרת שלוםותני לי להוציא את האגרסיות עליה. או שאני יוציא אותם עלייך. במציאות.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטתי בטרלין במבט זועף והוצאתי מהמגף שלי סכין. התכופפתי מעט וניסיתי לראות איפה מסתיימם קיר השיחים, אך לא הצלחתי לראות. יופי, זה אומר שלתוקף ייקח זמן להגיע אלינו. אלא אם כן הוא כבר כאן...
נדרכתי.
תיפופי הרגליים ניהיו חזקים וברורים יותר. הם התקרבו אלינו.
ידעתי שכשאני קשורה לטרלין לעולם לא אצליח להילחם כמו תמיד. היא תנסה לרוץ ולהצליף בחרבה, בעוד אני מעדיפה להסוות את עצמי ולהפתיע את התוקף.
ידעתי שזה לעולם לא יסתדר... אבל תיופי הרגליים היו מאחורינו. מאחורינו?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(נו באמת. איך אני אהפוך את ליליאן למגניבה כשהיא זועמת על אן מארי צבעוני?!
את מקבלת עונש!)
הן התחילו לרוץ, אבל ליליאן תפסה בידה של הנערה השניה וכולנו נפלנו על הרצפה הלחה.
"טיפשה מזוהמת שכמוך!" צווחה ליליאן, והן התקוטטו על הקרקע. "מטורפת אחת!" צווחה הנערה והעיפה את ליליאן ממנה באגרוף. ליליאן בעטה בה בתמורה וקירות המערה רעדו. רעם קולם של הדרקונים הדהד באוויר. בשלב הזה החלטתי שלהשאיר את שתיהן במצב ערות זה מסוכן מידי. תפסתי בכתפה של ליליאן והלמתי ברקתה עם האזיקים.
במקום לקרוס היא קיללה בשקט ודמעות עלו בעיניה. היא לחצה על ראשה בזעם וסירבה לאבד את ההכרה.
קצת דאגתי לה, אבל ישבתי על בטנה ולא נתתי לה דרך להמשיך להרביץ לנערה המסכנה. "תעצרי ליליאן, או שאצטרך לדפוק לך את הגרזן שלך בראש." היא קיללה בצורה מצויינת, משהו בליליאן פרוקת הנשקים וחסר תהאונים גרם לי לפחד, לפחד ממש. מבט זועם לגמרי שאש בצבע תורכיז מרצדת בו.
דמעות זלגו על לחייה בעוד היא מקללת בלי סוף.
העפת ימבט במגי, שהחזיקה חזק בידה של הנערה השניה.
"מה עושים?!"
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לטפס.
אבל לא העזתי להתנגד. הלחי שלי עדיין צרבה.
אני לא האמנתי לאיום שלה שהיא תהרוג אותי. היא לא תעז להרוג אותי. הרי היא לא נתנה לי למות כעצרתי את הנשימה. היא פחדה.
והיא תפחד גם אם תצטרך להרוג אותי.
לא משנה מה תעשה, היא עדיין תראה האחות הקטנה שלה. ושמחתי שיש לי את היתרון הזה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
עיני זאב אומרת:

לילאן.
לילאן!
כמה זמן עבר מאז חשבתי עליה.
תיארתי לעצמי שזו תהיה התגובה שלה אלימות חסרת גבולות מלווה בזעם.
אבל מעולם לא תיארתי את כמות הכעס שהצטברה כלפי.
הרי בסך הכל היינו החברות הכי טובות, ואני בכלל לא אשמה גם אז ניסיתי להסביר לה את זה וגם אז היא סירבה להקשיב. אני לא אומרת שלא הייתה לה סיבה היא לא הייתה שם היא לא ראתה הכל אבל היא אפילו לא נתנה לי שנייה האחת להסביר את עצמי.
כשהיא התנפלה עלי זה היה כמו בהילוך איטי היא הייתה מסוכנת כמו תמיד אבל אני הכרתי את רוב המהלכים שלה מרז היינו ילדות שנאבקו אחת בשני ה בצחוק מאז זה הפך להיות רציני.
נסיתי רק להדוף אותה ולא גרום לה נזק וכשהילדה השנייה תפסה אותה ומגי תפסה אותי לא הרגשתי כלום לא כעס לא כאב מהמכות שקיבלתי, רק כאב.
כאב עמום שהלך ותפח עד שהתיישב מעל הלב
שלי והייתה לי הרגשה שהוא לא יזוז משם עוד הרבה זמן.
כאב.
כאב.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
*ליליאן
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"למה שלשומרת נשמות יהיה נשק?" שאלתי בלעג, מייטי מלמלה משהו לא ברור, כנראה שוב 'סתמי'.
האזנתי בדממה לצעדים המתקרבים.
למה אני לא יכולה להיות עם דיימן? זה רק יעזור, אנחנו יודעים להילחם ביחד מעולה, לעומת מייטי ואני.
לא יצא מזה שום דבר טוב. אני בטוחה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לוחמת! אני כועסת עליה ומסיבה מאוד טובה! עכשיו תתני לי לרצוח את הכלבה המטונפת!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דארה יבה לי על הבטן בתנוחה ממש לא נוחה. יכלתי להעיף אותה משם בקלות אבל האזיקים פשוט סיבכו את הכול.
"זוזי ממני!" צעקתי עליה בזעם. אני חייבת להגיע אל גוש הטינופת. אני חייבת להרוג אותה. היא תמות. זעם רותח שקינן בי מאז הפעם האחרונה שפגשתי אותה התפצץ כמו הר געש. "ואם אני לא?" שאלה דארה בתחכמות.
התשובה ברורה. "אז אני אהרוג גם אותך!" ואני באמת אעשה את זה. אני אהרןוג כל אחד שימנע ממני להגיע אלייה שימנע ממני לעשות צדק. גם אם זה לא יחזיר אותם לחיים.
דארה נחרה "תהרגי אותי ותתקעי כאן לנצח"
"כל עוד אני זוכה להרוג אותה, זה מחיר שאני מוכנה לשלם."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נשמתי בחדות.
כן, האמנתי לה. האמנתי שהיא תהרוג אותי בשביל להשיג את המטרות שלה.
אבל היא לא תצליח.
אף אחד לא יביס אותי כל עוד אני יודעת שהסיבה לא מוצדקת.
"חבל לבזבז כוחות. את יכולה להנסות, אבל את לא תצליחי כל עוד לא פגעתי בך." למדתי שרוב החיים החוק הזה עובד.
לפחות כלפי.
היא המשיכה להאבק, זה היה מאוד מעצבן. "מגי, את יכולה לקחת אותה מכאן? יש לי הרגשה שהדרקונים מסכימים לזה.<\B> הם ישנאו אותנו על זה שאנחנו מפרות את בקשתם.<\B>"
ליליאן הפסיקה להיאבק לשניה ופערה את עיניה בהלם. גיחכתי.
מגי גררה-משכה את הנערה השניה אחורה, הייתי בטוחה שהמערה תקרוס ותחסום את הפתח כדי שהן לא יוכלו לחזור.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לוחמת!!!!!!! הבטחת לי!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטחתי מה!?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שלא תפילי עלי הכל בבת אחת!
ושתהפכי אותי לאת יודעת מה!
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
למה הם רוצות להרוג אחת את השניה? זאת השאלה שעלתה לי בראש בזמן שנפלתי אחרי אן מארי. דאר התיישבה על ליליאן ואני רציתי לשבת על אן מארי, אבל יש מקומות שאני לא רוצה להפנות אליה כשהיא עם כלי נשק ביד והנשק שהיה לה ביד היה חרב הציידים שלי. "אן מארי, תרגעי עכשיו!" צעקתי. "אני? מה אני עושה?" היא שאלה בכעס. לא ידעתי מה להגיד, פשוט יותר קל לצעוק עליה מאשר על ליליאן שישבה שם עם דמעות בעיניים וקיללה בנמרצות. עם לא הייתי כאן הייתי מתפוצצת מצחוק, אבל אני כאן. דארה צעקה לי "לכו! אני לא אוכל להחזיק אותה עוד הרבה זמן." ועוד פעם משכתי את אן מארי אחרי וניסיתי להעלם בתוך הקיר, לא הצלחתי, אבל כן הצלחתי לזמן משב רוח שהפיל את שתינו. אן מארי התחילה להגיד 'מתומטמת', אבל עצרה את עצמה בזמן. כל הכבוד, היא משתפרת.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קרציה.
טוב, אז מה לעשות?!
אני צריכה לצעוק עליך.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קרציה.
טוב, אז מה לעשות?!
אני צריכה לצעוק עליך.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המערה נסגרה אחרינו בשקט.
ירדתי מליליאן בכעס. "מה זה היה לעזעזל?!"
היא שתקה ונעצה בי מבט זועם ומלחיץ.
"תפסיקי, זה נורא משעמם כשאת לא עונה לשאלות שלי." התקרבתי אליה. "את חייבת לי תשובות. הרבה תשובות."
היא פתחה את פיה בזעם
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מי זה התוקף?)

ואז... שקט מפחיד. לא יכולתי להרגיש את הסכין שלי. לאן היא נעלמה? חשבתי שאולי הוא נפל לי, אך באפלוליות בקושי יכולתי לראות... ניסיתי לדרוך עליו, והוא לא היה שם. הוא לא שם.
לאן הוא נעלם?!
"טלרין...?" מלמלתי לעברה בעוד הצעדים חוזרים ללכת.
"מה?" היא סיננה לעברי בכעס. היא משכה אותי לקיר הנגדי וניסתה למצוא את הנשק שלה. כנראה שגם שלה נעלם.
"אני לא מוצאת את הסכינים שלי. והקשת שלי במערה."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(דרקון שמתחכם כדי שלא נוכל לתקוף?)
גיששתי בידי אחרי אחת החרבות, לא מצאתי כלום.
"למה לקחת לי אותם?!" נהמתי בכעס
"לא לקחתי! תסתתרי כבר! גם כלי הנשק שלי נעלמו!" היא משכה אותי אל הקיר.
"כן, ואני שומרת נשמות" מלמלתי והנחתי לה למשוך אותי.
"טוב, נסתתר עד שהוא ילך"
"נראה לך! צריך לקבל אאת מכת הפתיחה! וזה אומר שתוקפים!"
"לא!"
"כן!"
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ראיתי שמגי ממש רוצה לשבת עלי אבל כיוונתי אליה את החרב *שלה* והיא לא ישבה עלי.
תודה לאל.
בינתיים הילדה השניה עם העיניים נצהובות המטרידות ישבה על ליליאן וצעקה לנו לברוח כי היא לא תצליח להחזיק אותה עוד הרבה זמן, אז קמתי טוב ניסיתעי לקום אבל מגי הסתומה הביאה משב אוויר שהעיף אותי בחזרה כמעט אמרתי מטומטמת אבל ברצינות, בא לי לצאת מכאן בחיים.
אז לא אמרתי. כשמשב הרוח פסק קמתי ונתתי למגי את החרב שלה היא הביטה בי במבט המום "זה לא שאני אוהבת אותך או משהו אני פשוט צריכה ידיים חופשיות" אמרתי לה.
באמת הייתי צריכה להתרכז ואף אחת לא ממש עזרה לי עם זה אז העלתי במוחי תמונה של טומראד והתרכזתי רק בו. ואז זימנתי גל ענק של קרח והצבתי אותו ביני ובין ליליאן והילדה עם השיער האדום הקיר היה ענק ועבה בעובי מטר וחצי משהוא כזה.
לפטע נשמעה זעקה נוקבת שלא זיהיתי כנראה של הילדה ואז חבטה בקיר כנראה של ליליאן ואז שתף קללות ועוד חבטה. הקיר עדיין עמד.יופי נאנחתי.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"בואי, אנחנו חייבים לצאת מיכאן הכי מהר שאפשר." אמרתי בקול. אשמי הינהנה והבעה מוזרה הייתה על פניה.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(עיני זאב, את חוזרת על רוב מה שאנחנו כבר כתבנו ומתעלמת מהשאר - אנחנו כבר עזבנו אותם שלוש פעמים ואת כתבת כאילו אנחנו עדיין שם, אז זרמתי, אבל זה מעצבן. חוץ מזה אני אתגעגע)

אני ואן מארי משכתי אחת את השניה משם עד שהבנו ששתינו רוצות לעזוב ופתחנו בריצה - מהלך לא חכם. אני רגילה לרוץ בחופשיות ואני חושבת שגם היא ואנחנו מנדנדות את הידים לכיוונים שונים, שתינו נפלנו והתגלגלנו על הרצפה. שמענו רעש והתחבאנו. "את חושבת שזה עוד פעם הן?" שאלתי בלחש. "אני כמעט בטוחה." היא ענתה. המשכנו להתחבאות ומענו קול גברי וצעיר מדבר. "זה לא הן." אמרתי לה בקול החלטי ושקט. היא הסתכלה עלי במבט של אני-לא-עד-כדי-כך-מתומטמת-הבנתי-לבד ואני החזרתי לה חיוך. אנחנו פשוט אוהבות אחת את השניה.

(אנבת' וסופי - אלה אתם)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"את רוצה לדעת מה היא עשתה לי?! הכלבה הבוגדנית הזאת היא הסיבה שהמשפחה שלי מתה!" צעקתי על דארה.
(אני אמשיך עוד מעט)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מצטערת מגי וכולם שאני לא עוקבת כמעט רצחו אות יהיום בבתספר שלא הגבתי אז לא הספקתי לקרוא שיצאנו XD

רצנו, טוב, לא ממש רצנו יותר דדינו כשאנחנו נתקעות אחת בשניה כל הזמן.
כששכבנו אחת על השניה שם והיא חייכה אלי לא יכולתי שלא להחזיר לה חיוך, פשוט מין רפלקס כזה, כיוותי שהרפלקס הזה יוציא אותנו מכאן כמה שיותר מהר כי לא נראה לי אני ישרוד במקום שיש בו את ליליאן והיא יודעת שגם אני בו. ואז שמענו את הקול הגברי מדבר. הוא נשמעעייף כחיאלו הוא לא ישן כמה לילות טובים "נראה לי ששמעתי מכאן קול" הוא אמר. הרגשתי איך הדם אוזל לי מהפנים "כן גם אני חושבת ששמעתי משהו" ענה לו קול נשי. לא לא לא! זה לא יכול להיות שזה *הוא*. הוא מת! בגלל זה ליליאן רוצה להרוג אותי! "את רוצה לחפש בסביבה?" הוא שאל את האישה שהייתה ככול הנראה קשורה אליו, "לא, לא ממש" היא ענתה לו בשעשוע הוא צחק "לא, גם אני די עייף." כל חושי התמרדו כנגד מה ששמעתי, זה לא הגיוני!-הם צווחו אלי.
"בואי נמצא מקום לנוח הלילה" הוא אמר ושמעתי אותם מסכמים בינהם איפה ומי יש ישמור ראשון והם הסתלקו משם.
לאט לאט חזר הצבע לפנים שלי וראיתי את מגי מביטה בי העניים עגולות וגדולות מבהלה "מה קרה? מי זה היה?" היא שאלה אותי.
לא יכולתי ממש לענות לה שהיא הזה אמור להיות מת, וגם לא יכולתי להוציא כמעט שום תגובה אחרת מהפה שלי רק מילה בודדת-
"לוקאס"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא נתתי לעובדה הכואבת להוציע אות ימההתקף טירוף המצויין הזה. "איך היא קשורה לזה?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
באמת חשבתי שאנחנו כבר מסתדרות טוב יותר. באמת שהרגשתי שקצת אכפת לה מהדעות שלי.
אני יודעת שאסור לנו לתקוף.
יחד, בטוח נמות.
היא לא הקשיבה.
הרעש הסגיר אותנו. הוויכוח היה כה חזק במקום השקט והאפל הזה שהוא הגיע לאוזני התוקף.
"היא צודקת." קולו הנחשי הדהד באוזניינו והבטתי בבהלה בטלרין. "אתן לא תוכלו להביס אותי יחד. וגם לחוד לא."
שקט. אני שומעת רק את דפיקות הלב שלי. ואז...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"היא הרגה את אמא שלי!" צרחתי, כמעט מקווה שהבוגדת הזאת תחזור, אני כל כרך רוצה להרוג אותה! כל תא בגוף שלי השתוקק לזה. "ואני חשבתי שהיא הייתה חברה שלי!!!!" צעקתי לקיר המערה שהיא נעלמה מאחוריו.
"וזה לא הספיק לה, נכון?!" אמרתי ופתאום שמתי לב שאני כבר לא צורח. "נכון?! היא הייתה חייבת שגם הוא ימות. למה הוא היה חייב למות?" אמרתי ומצאתי את עצמי יושבת על הרצפה ממלמת.
"ליליאן. תסבירי לי מה קרה בדיוק" דארה אמרה בקול נוקשה. ואניפשוט סיפרתי.
סיפרתי לה על היום ההוא, על הרגע הנורא.
"זה היה יום רגיל" אמרתי בקול שבור"אני נלחמתי עם אח שלי בשדות,, הוא ניצח ואני הייתי צריכה לאסוף את הכלים כי אני הפסדתי, הוא חזר הביתה בערך 5 דקות לפני. אינ נכנסתי לבית והכל נראה לי לא בסדר. דבר ראשון, אמא שלי לא הייתה בחוץ. כשהיו לה ימים טובים היא תמיד הייתה יושבת בחוץ, על הנדנדה. ודבר שני... היה שקט. זה היה מהיר. הרגע הזה, לוקאס היה קפוא. הוא עמד באמצע החדר, ניסיתי להסתכל על מה הוא הביט בכזה הלם. ואז... ראיתי אותה. היא עמדה מעל אמא שלי. לא.. זו לא הייתה אמא שלי, זה היה רק הגוף שךלה. הבוגדת הזאת שאבה לה את הנשמה. אבל לפני שיכלתי לעשות לה משהו, אח שלי תפס אותי ומשך אותי משם. אני התחלתי לצעוק עליו שאנחנו חייבים לקחת את הגופה של ממה. והא לא הסכים! הוא אמר שנחזור אחר כך...ואז, אחר כך, הוא יצא יום אחד למלחמה כדי לנקום את הרג ממה. זהו. זה כל מה שהוא אמר, ואז...הוא מת, מת במלחמה..." עצרתי וניגבתי את הדמעות שירדו לי במורד הלחיים "והכל בגלל הכלבה המצורעת הזאתי".
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לרגע קטן רק קול הדמעות של ליליאן הניתצות על הרצפה הפרו את השקט, ואז שמתי יד על כתפה, ו-
תקרת המערה קרסה, אבל ליליאן היתה עסוקה בלבכות והיתה עם גבה לדמויות.
שלוש הדמויות נחתו על הקרקע בשקט, כאילו בריחוף.
אן מארי,מגי ו...
נער שחור שיער הרים את מבטו שהצטלב בשלי. עיניים ירוקות עזות, פנים טובים...יפיפה.
ואיזה ניצוץ בעינים שאמר לי מיד וללא כל היסוס-
"ליליאן," אמרתי. היא הרימה את מבטה.
"לוקאס לא מת."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתובבתי במהרה, ונכנסתי להלם. כל המערה החשיכה חוץ מעיגול אור- ומרכזו- לוקאס. אני יודעת שדמיינתי, זה לא יכול להיות אמיתי! הוא לא יכול באמת להיות כאן.
"דארה, את גם רואה אותו?" שאלתי בחשש, פוחדת שאולי ההזיות שלי חזרו.
דארה הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהחלל.
"לילי?" שאל לוקאס בקול שמח והמום.
"לוקי!" אמרתי ורצתי ישר לזרועותיו גוררת את דארה האזוקה איתי. קפצתי עליו, כורכת את רגלי סביב מותניו וידי סביב גרונו. שמחה יותר משאני אוכל לדמיין. שמחה יותר משאי פעם הייתי.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(נעמה! אני- לא- כלבה - מצורעת-!!!!!! למה לעזאזל כתבת את זה? לא סיכמנו משהוא?!.
ולוחמת, איך אני ומגי ולוקאס היינו במערה שלכם?)

לא! לא! לא!
זה לא הגיוני! לוקאס מת!
הרגשתי משהוא קר על הפנים שלי- מים.
מגי שפכה מים על הפרצוף שלי, לה היא עשתה את זה? הסתכלתי למעלה היא עמדה מעלי עדיין עם אותו פרצוף מודאג, "למה שפכת עלי מים?" שאלתי כמו מטומטמת "כי לא הגבת," גם היא נשמע מטומטמת אבל לא אמרתי לה את זה.
בהינף יד סילקתי מעל פני את המים. כנראה עדיין לא נראתי משהו כי מגי הביטה בי בזהירות ועדיין נראתה מבוהלת. נו אין לי כוח לפרצופים מודאגים עכשיו, אז כדי להפיג את המתח שאלתי אותה אם יש לה אוכל היא ענתה שכן ונתנה לי לחם כמעט יבש, עיקמתי את פרצופי והיא ענתה "זה הכי טוב שיש לי".
אכלתי ביס שאלתי "אז איך אנחנו אמורות לשרוד?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(עיני זאב, התכוונתי לכתוב שהמערה קרסה.)
אח של לייאן היה חתיך וגבוה.
הרבה יותר מידי חתיך בשביל להיות האח שלה.
היא חיבקה אותו ולא עזבה אותו במשך כמה דקות.
שניהם בכו וצחקו וחייכו, זה באמת היה חמוד.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(את קראת לליליאן מכוערת כרגע?!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"מי זה?" שאלתי והסתובבתי, תוך כדי שאני מושכת את מייטי אחרי
אין סיכוי, אני מדמיינת.
מצמצתי, אותו מראה.
"זה דרקון" אמרתי בהלם
הוא היה בצבע אדמדם, עם עיניים קרות יותר מקרח, ואני יודעת הרבה יותר מדי טוב מה זה קור של קרח
דרקון נוסף הופיע מאחוריו, יש משהו בצבעים שלהם!
השני היה בצבע כחול, והעיניים שלו בערו באדום.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אש ומים." מלמלתי, והבטתי בטלרין שפיה נפער.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לא חשבתי על זה צבעוני, אבל למה לא. )
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כיפ, מה את רוצה לעשות עכשיו? אין לי מושג מה לכתוב)

טיפסנו במשך שעה קלה.
הטיפוס היה קשה, לא הסתמכתי כל כך על הקסמים שלי, אבל השתמשתי בהם שהייתי צריכה.
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הממ.. מה אם אחת מאיתנו תיפול במהלך הטיפוס למטה? זה יהיה מעניין! באלך?)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אנשים! מחקתי את הקטע שלי ! לא היה מעולם!
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הרצפה קרסה ונפלנו, אני ואן מארי. כנחנתנו, יחסית שלום, ראיתי שעוד שתי דמויות נפלו איתנו. שקד ועוד בן גבוה שלפי הרגשתי הוא בן אדם. לא הבנתי מה קרה בדיוק. ליליאן קפצה על בן האדם ולרגע חשבתי שהיא עומדת לשלוף סכין, אבל היא פשוט חיבקה אותו ולא עזבה. הסתכלתי על אן מארי וראיתי חיוך הקלה על פניה. פתאום הבנתי, הרגשתי מתומטמת, זה היה אח של ליליאן שאן מארי הואשמה בלהרוג אותו. מסביר הרבה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(למה לא?)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ידעתי שהוא טועה. ידעתי שאני חייבת להשאר במבוך. במקום הזה, לשם שינוי, אחרי שהתקופה האחרונה הייתה מבלבלת להחריד, סוףסוף הרגשתי מוגנת. ידעתי, שברגע שאצא מהמבוך, משהו נורא יקרה. ידעתי, שאאבד את עצמי.

התחלתי לרוץ, מתעלמת ממחאותיו של אדוארד, ומסבכת אותנו במבוך יותר. יודעת, שאי שם, עמוק בפנים, מכחים לי מים.
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נאנחתי,סגרתי את עיני בניסיון למקד את מחשבותי. אם היא לא הביאה אותי לכאן אז מי כן? "אני לוקאס" מילמלתי ומיד לאחר שמילים אלה יצאו מפי רציתי לבעוט בעצמי. לשמות יש כוח.ליליאן צינה זאת באוזני פעמים רבות ולפני שיכולתי לעשות זאת רצפת המערה התפוררה תחת רגלי ונבלעתי בחשכה.
אאאחחח...לא מהנה ליפול כמה מטרים ולנחות על הגב בעוד אתה קשור לילדה שאתה לא מכיר. סקרתי את סביבתי עוד מערה כמה מרעננן,נערה בעלת שיער שחורועניים ירוקות,רגע נערה?שיער שחור? עינים ירוקות?למה היא מזכירה לי את אחותי?"לילי?"שאלתי בקול מלא תקווה.היא פנתה אלי במבט מבולבל ומלא אימה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הם נשארו מחובקים כמה דקות, דמעות נזלו להם על הפרצוף.
"לילי!"
"לוקי!"
"ליליאן, את חיה!"
"לוקאס...אתה..." היא פרצה בבכי מאושר, והיה קצת מביך להיות צמודה אליה. הם התנתקו והביטו אחד השני בצימאון.
"הי." אמרתי בסתמיות ללוקאס.
ברור שהוא התעלם ממני.
התרחקתי לרגע מליליאן. היא באמת חמודה, היא לא טיפשה, לפי כל מה שהיא שרדה- לפי הסיפור שלה.
שמעתי נקישה רכה.
טבעת אחת השתחררה באזיקים.
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא יכולתי להאמין למראה עיני. "חשבתי שאתה מת!"לילי אמרה. לא יכולתי לעצור את עצמי,צחקתי,צחוק מאושר ומלא הקלה.לא יכולתי לעצור במשך כל כך הרבה זמן לא צחקתי,כל כך הרבה זמן ששככתי איך.אחותי הקטנה רצה אלי וחיבקה אותי קצת חזק מידי."אני באמת ימות אם לא תשחררי אותי כי את חונקת".אמרתי בקול חנוק מחוסר אוויר בריאותי. "שתוק לוקי ותן לי לחבק אותך!" זאת ליליאן שלי...
"האמ, האמ" אמרה ההבחורה זהובת העיניים, עיינים מלחיצות. שהייתה אזוקה לאחותי.
ואני הייתי אזוק לילדה המוזרה.
אלים אדירים מה קורה פה?!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לעזעזל, שיקרה כבר משהו!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אשמי התחילה לרוץ ולסבך אותנו עוד יותר במבוך.
"מה את עושה?!" שאלתי אותה בתקיפות. היא לא ענתה אבל היא סובבה את ראשה לראות את פני.
ממש לא היה לי מצברוח להתווכח איתה אחרי מה שראיתי על גיימס, אבל בכל זאת שאלתי:
"למה את רוצה שנכנס למבוך?"
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ליליאן ולוקאס היו מוברים המשך כמה דקות לפני שלוקאס נהיה קצת אדום, כנאה מחוסר חמצן, כי ליליאן ממש חנקה אותו. חייכתי. מכמה סיבות. הראשונה היא שלוקאס חי וזו סיבה טובה לחייך. השניה היא שלליליאן תרד ממני בעניין הזה של בגללך אח שלי יצא למלחמה ומת. האחרונה היא שלפחות למוות הזה אני לא אחראית. ושלושת אלה גרמו לי לחייך טוב עד לשנייה שליליאן הפנתה את צומת ליבה לשאר הנוכחים במערה. באותה השניה הבודדת הזו התחלפה הבעת פניה מאושר מוחלט לשנאה מבולבלת והיא צווחה צווחה לא אנושית וזינקה לעבר הגרזן שלה. לוקאס הגיב מהר כמו נחש מכיש ותפס את החולצה שלה היא נעצרה נשפתי בהקלה. זה לא שלא ידעתי להלחם, הרי אני מכירה את ליליאן וכמעט אתכל המהלכים שלה ויודעת את סגנון תקיפה שלה אבל זה לא אומר שהיא לא יריבה מעוררת אימה, במיוחד כשהיא כעוסה. אני זוכרת התקפי זעם שלה היא הייתה מתפרצת בכוח לא נשלט ומתקיפה אותי.
לוקאס ניסה להגיד משהוא אבל ליליאן נעצה בו מבט כזה ארסי שלא חשבתי שהיא מסוגלת לנעוץ בו, ואז היא אמרה"
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתובבתי להביט בפניו. הוא דיבר שוב באותה השפה הלא מוכרת, ולא הבנתי מילה מדבריו. אותו דחף קדמוני להסתתר בער בי, ולא יכולתי יותר. הנפתי את חרבי הגדולה, ובאבחה אחת שברתי את האזיקים. המשכתי ללכת בלעדיו. תוך שניות אחדות שמעתי קול מוזר. הסתובבתי, וראיתי את אדוארד מקיא, כאילו שרעל נמצא בו, כאילו שהוא נמצא בסכנת חיים. מודאגת, אך בטוחה שאוכל לעזור, רצתי בחזרה אל אדוארד. שריקה רמה, חזקה וגבוהה, נשמעה לפתע.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטתי בהם.
מוזר.
ליליאן ולוקאס היו המומים.
או-מארי או משהו כזה הביטה בהם וכיחכחה בגרונה,
המשכתי להסתכל.
הבחור הזה לוקאס, כרגע אני כבולה אליו.
כשהוא פלט בטעות את שמו היה ברור שהוא מתחרט על כך.
אבל זה היה מאוחר מדי.
והרי כל אחד יודע-
לשמות יש כוח.
ועכשיו ידעתי את השם שלו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"היא הרגה את ממה. ואני אהרוג אותה." אמרתי בקול פגוע וצורב מארס ללוקאס.
אינ לא מבינה אותו- הרי הוא זה שהיה הקרוב לאמא מבין שנינו.
לוקאס תפס את היד שלי (זו שא הייתה אזוקה לדארה) והסתכל עלי במבט.. מה זה המבט הזה? אני הכרתי כל אחד ואחת מהבעותיו אבל המבט הזה.. לא. לא הייה לי מושג מה הוא אמור להביע.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
משכתי את אן מארי ואמרתי לה "בואי נלך, היא רוצה להרוג אותך ואנחנו מפריעים." גם דארה נראתה כאילו היא רוצה להעילם ושקד עשתה תנואות הקאה מאחורי הגב שלהם. משכתי את אן מארי אחרי למרות שידעתי בלבי שאיכשהו נחזור, במבוך הזה אנחנו תמיד נפגשות. בדרך החוצה הצבעתי לדארה על שקד והיה נחמד לראות אותה מחייכת. באמת, כמו שחשבתי, פנינו למחוץ לחזר וכשלרגע עצרנו ונשענו על הקיר הוא נפל ושוב חזרנו לחדר. "את חושבת שיכול להיות שמפה היציאה?" אן מארי שאלה. הופתעתי משני דברים, הראשון זה שיכול להיות שהיא צודקת, כי החדר מואר יותר וכי יש יותר רוח והדבר השני זה שהיא שאלה את דעתי. "אני חושבת שאת צודקת, אבל אנחנו לא יכולות לצאת ואת יודעת את זה." היא הנהנה. באותו הרגע שמענו פסיעות כבדות.

(חבר'ה, זה לא דרקון, זו איזהשהיא מפלצת)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
טוב שיהיה.
השארנו את ליליאן ולוקאס והילדה שכנראה קוראים לה דארה והילדה שאין לי מושג איך קוראים לה השניה, והמשכנו ללכת ופתאום היה משב רוח והרגשתי שאנחנו קרובים ליציאה ואז שמענו הלומות רגליים בהתחלה חשבתי שזה הדרקונים הבטתי במגי לקבלת אישור אבל היא הנידה את ראשה- אם זה לא הדרקונים אז מי זה?
שלפתי את הקשת שלי והצבתי בה חץ על כל מיקרה שלא יהיה, הצעדים התרבו ומגי שלפה את החרב שלה וארבנו בדממה למישהו של היה לנו מושג אם הוא טוב או רע אם הו אדם או מפלצת...
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי באחותי במבט מלא כאב ותחנונים.לא יכולתי לתת לה להרוג את אן-מרי.
"לא...בבקשה..."היתחננתי ולא נשמעתי כמו עצמי,נשמעתי כמו אדם זקן שכבר ראה יותר מידי סבל והרגיש יותר מידי ייסורים.
אני ידעתי מה לילי מרגישה, את השנאה המבעבת שרוצה להשמיד כל מה שבדרכה.אך לא יכולתי לתת לה לרצוח את אן-מרי.
אן-מרי נחרדה הפחד עיכל את מחשבותיה והיא יכלה רק לברוח,רחוק, למקום בטוח,לא יכולתי להאשים אותה על כך.
.
אבל יכולתי להאשים את גנבי הנשמות.גנבי הנשמות צמאים לדם, לא איכפת להם מי יפגע ממעשיהם,כמה צרחות יסורים ואבל יישמעו , רק כוח הם מחפשים.לכן הם חייבים לסבול ולהעלם.שלא עוד חפים מפשע יפגעו וידממו אל הקרקע חסרי חיים.הם חייבים למות כל אחד ואחד מהם, בדרך נוראה יותר מהגנב שלפניו, שלא עוד יסבלו כמוני וכמו אחותי מכיוון שגנבי הנשמות אינם.
לכל הסבל הזה אין קשר לאן-מרי,היא קורבן נוסף,כמוני וכמו אחותי. אני יודע שללילי כואב על אובד אימנו,גם לי,אך גם אן-מרי איבדה את הוריה גם לה כואב ,אנחנו לא היחידים בלי משפחה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(צבעוני, תגיבי ועכשיו! אני חייבת לפרסם את התגובה שלי!!!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני בטוח חולמת.
כי אחרת, איך יכול להיות שיש כאן דרקונים? ושאני קשורה דווקא למייטי? והיצורים האלה בכלל לא קיימים?
"מה אתם רוצים?" שאלתי.
הדרקון האדום פתח את הפה, לשון אש התשלחה ממנו, נרתעתי, תמיד שנאתי אש.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הצעדים התקרבו. שמעתי לחישה "זה עוד דרקון?" לא חשבתי ככה. אן מארי הוציעה את הקשת שלה ואני את סכיני הציידים שלי, זה לא היה הכי נוח, אבל אין מה לעשות. הרגשתי את האויר רוטט וידעתי ששקד בודקת מה זה. הסתכלתי עליה, זה לא נראה טוב. כולם חוץ מלוקאס וליליאן נעמדו בעמדת קרב, לא שקד ולא דארה נראו מרוצת מהקרב שעומד להיות כשהם קשורות למישהו שלא זז מהמקום. "שקד, מה זה?" שאלתי בלחש. "חיה גדולה, מפלצת כלשהי שלא נוכל לנצח לבד." לא, לבד לא נוכל. הנהנתי אל שקד בהסכמה והיא גרמה למשב אויר עם ריח של רעל להופיע. ידעתי שעומדי החדר לא ירגישו בו, אבל אני, כי אני שולטת באויר הרגשתי וכמעט התעלפתי. הייתי צריכה לחשוב 'זה תרופה, זה תרופה.' הוא עבר אותי והגיע אל המפלצת, היא יללה בכאב וכנראה צנחה על הרצפה, כי נשמע קול התנגשות עמום. דארה נראתה כאילו היא עומדת להשתגע וקיוויתי שזה לא יקרה, אייר הספיקה לי. לוקאב וליליאן רק התחילו להבין מה קורה ושקד היית מותשת. אן מארי ירתה סילון מים על המפלצת כשהיא סוף סוף הגיחה והייתם חושבים שמפלצת כל כך חזקה תתאושש יותר מהר ממשב אויר. דארה קפצה על המפלצת עם ליליאן ששלפה גרזן ולוקאס עזר לשקד לקום. אן מארי ואני קפצנו על המפלצת מהצד השני שלה ונחתנו לה על הגב. ברגע שנגעתי בה הרגשתי שוק חשמלי עובר בגופי, עזבתי מהר. אן מארי עזרה לי לחזור לגב המפלצת, אני נגעתי בנקודה בולטת על גבה של המפלצת, כל הגב שלה היה מלא בכאלה "אל תגעו בנקודות הבולטות" אמרתי ברגע ששמעתי צרחה שבאה מעוד שוק חשמלי שמישהו קיבל. תקעתי את סכין הציידים שלי באחת הנקודות והתחלו להתפוצץ דברים בתוך הגוף של המפלצת. "מפלצת שתאריך ימים, מקום תבוסתה גרם להרבה דמים." אמרתי וצנחתי לרצפה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אוף, צבעוני לא הגיבה ואן כבר נתנה תגובה ששינתה את הכל. לא נורא, אני מגיבה מהדקה שלפני שהמפלצת מגיעה.)
(צבעוני יקרה, תזכירי לי מה אמרת לי על החתיכה הורסת?)
הבטתי בחיןך משועשע על שני האחרים הרבים. "אף אחד לא הורג אף אחד, ליליאן." אמרתי ומשכתי אותה באזיקים. לוקאס הביט בי בשאלה. "לוקאס. שם יפה," אמרתי בחיוך. "אז אתה האח שחזר מהמתים."
הוא חייך חיוך קטן אבל כובש. אוי, הוא חמוד.
"לפחות מישהו אחד מהמשפחה הזאת מבין בדיחות..." מלמלתי. "ליליאן, אני נורא שמחה בשבילכם, אבל אני מציעה שננסה לצאת מפה, כי מבוך שנבנה על ידי הדרקונים הוא לא מבוך של ילדים."
שאגה הרעידה את האדמה, כולנו שלפנו נשקים באחת.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הכל קרה נורא מהר.
שלפנו נשקים ומגי התעלפה אחרי שהיא אמרה משהוא על מפלצות ואני נשארתי תקועה איתה על היד שלי, וביד השניה שלי קשת שלא תעזור לי. לקחתי את סכין הציידים של מגי, היא לא תצטרך אותו בזמן הקרוב, אבל אני כן. קפצתי ממקומי שניה לפני שהמפלצת פגעה בי אבל שככתי ממגי המעולפת וזו האיטה אותי ונפגעתי ביד, למפלצת היו טפרים ששיסעו לי את היד לשלושה חלקים צורבים כיאלו יש לו ארס שם "תיזערו מהטפרים שלו הם ארסיים!" צעקתי לאחרים.למזלי היד הפגועה שלי הייתה זו שקשורה למגי כך שיכולתי להשתמש ביד השניה שלי.
חיפשתי נקודות חולשה בגופו, אבל זה נראה כיאלו כלו מלא בקוצים החשמליים האלה ושאי אפשר לגעת בו, והיד שלי צווחה בכאב.
הוא הרים את זרועו כדי לחבוט במישהו מ שהיה מחוץ לתווך הראיה שלי ונחשף בית שחי מצחין ובלי קוצים כללי זרקתי את הסכין של מגי ופגעתי בו חבטה עמומה לרגע הוא התקפל וחשבתי שהצלחתי להרוג אותו אבל אז הוא הרים את הראש שלו והפנה אותו לכיווני, הטוב- הסחתי את דעתו מהאחרים. הרע- הוא התמקד בי ואני הייתי בלי כלי נשק והיד שלי רתחה. צרחתי כי לא ידעתי מה לעשות חוץ מזה.
המפלץ המשיך להתקדם וריחו המצחין עטף אותי,הוא היה ממש קרוב יכולתי לגעת בו, עמדתי למות וכל מה שחשבתי עליו זה אם אני אראה את ההורים שלי כשאני ימות או שאני אלך לגיהנום, קיוותי לפגוש אותם ולהגיד להם שאני מצטערת..
המפלץ צנח עלי כשניצב של חרב תקוע בעורף שלו איפה שלא היו קוצים. הוא מת. לוקאס הרג אותו. ואני הרגשתי כיאלו גן=ם אני עומדת להתעלף כמו מגי,
"בתיק שלי.. התרופות.." חירחרתי..
ושקעתי בקהות חושים
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(סופי, אני מערבת את שקד הרבה, מקווה שזה בסדר)
הם לא הקשיבו לי ובכל זאת הצליחו להרוג את המפלצת, מגיע להם צל"ש. כשהתעוררתי הרגשתי רוח על עהפרצוף שלי, הנהנתי לשקד בתודה והסתובבתי אל השקולת שהייתה קשורה לי ליד. "אן מארי, אן מארי." אמרתי "מה קרה לה?" דארהר משכה כתפיים ואמרה "הטפרים ארסיים". זימנתי רוח עם ריחות של צמחי מרפא וחיטטתי לאן מארי בתיק, מצאתי שם תרופות. הסתכךתי עליהן ולפני שאמרתי מילה שקד אמרה לי "את זאת." והצביעה על בקבוק עם ציור של עלה שנראה לי מוכר, אבל לא הייתי בטוחה מה הוא. ננתי לאן מארי מהתרופה ובחנתי את התמונה יותר מקרוב, לא העזתי להגיד בקול את מה שראיתי, היא הייתה עשויה מהעלים של הצמח שעזר לי להבין את השדים, אבל העלים ארסיים. כנראה שהתדהמה נראתה על פני, כי שמעתי מלמולים ושקד אמרה לי "כמו מה היא חושבת שזה - רעל, או תרופה." אם אן מארי חושבת שזה תרופה היא ניצלה ואם היא חושבת שזה רעל היא תמות. "ואיך את ידעת מה היא חושבת שזה." שאלתי את שקד בשקט ובכעס. כמו שהיא לא הייתה בטוחה שאני אשרוד את הרעל/תרופה שהיא נתנה לי, היא לא יכולה להיות בטוחה שאן מארי תשרוד את הרעל המאד מסוכן/תקופה הזאתי. אני לא רציתי שאן מארי תמות ולא רק בגלל שאני רוצה לצאת מהמבוך מתישהו. אני עצמתי עיניים וקיוויתי שאן מארי תחיה. התרכזתי בתליון.
-----
כשף אויר זקן עומד מול אישה, כשפית מים. "אז את מסכימה לבדיקה הזאת? את יודעת שאם אנחנו טועים אז תמותי." הוא אומר והיא מהנהנת. הוא שופך נוזל שקוף מבקבוק לגביע ומגקיש לאשה. בלי בתלהט היא שותה את כולו. היא עצמה עיניים, מנסה להתרכז ואחרי כמה רגעים היא פתחה אותם. חיוך גדול התפשט על פני האיש הזקן והוא אמר "אז צדקנו." והאישה מלמלה לעצמה "אני באה מהמשפחה היחידה ששרדה, הנצר האחרון."
-----
ההתקף הזה הגיע עם עודף של מידע למוח שלי. יש משפחה אחת, של כשפי מים, שאף רעל בצורת נוזל לא ישפיע עליהם, רק יעזור. יש פה בעיה, כי אן מארי צריכה רק להאמין שהיא באה ממשפחה כזאת כדי לשרוד את הרעל, אבל לא נורא. כשפקחתי עיניים אן מארי כבר התעוררה.
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
המ.. נו.. מה-שמו שלף את סכינו עלי, והסתכל עלי במבט שלא יכלתי לתאר כזועם. הוא היה הרבה יותר... מסוכן? אולי. בחנתי במהירות את המקום בו אנחנו נמצאים. מבוך, יכלתי להרגיש את מערותיו ופיתוליו. אבל.. הדרכים כל הזמן השתנו, כאילו זזות מעצמן.. אבסלך מספיק עם זה, הוצאתי סלע קהה מן האדמה וחבטתי בראשו.
לא חבטתי מספיק חזק כדי שהוןא יתעלף, אבל כנראה שהוא קיבל מכה קודמת באותו המקום והוא צנח מעולף על האדמה.
התחלתי ללכת, גורר אותו על הרצפה, ואז כל הדרכים נחסמו, ולא באדמה. אדמה הייתי יכול להזיז. הם נחסמו באש.
יופי. ממש נהדר (ציניות!!!!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני כותבת מהרגע שהמפלצת נכנסה.)
מפלצת ענקית הגיחה מהקיר. ראשה היה כשל תנין וכל גופה חום שחור ומכוסה קוצים אפורים. ניסיתי לזוז, אבל ליליאן היתה משותקת. לוקאס לעומתה נראה ערני לגמרי, הוא שלף שתי חרבות ארוכות, לפי הזוויות- חרבות פיפיות. "דארה!" ליליאן משכה אותי למטה כשזנב קוצני הצליף באוויר. תסמכו על מומחית בנשקים שתסבך את הכל.
מגי התעלפה ואן מארי התנפלה על המפלצת אבל נדקרה מהקוצים. היא נלחמה כמו סופה, וכולנו ניסינו למנוע מהמפלצת לאכול את מגי, אז היינו קצת עסוקים מכדי לנסות לעזור לה. יריתי כמה חיצים שניתזו מקשקשיה בלי להשאיר סימן. הם חזרו כמו תמיד לאשפה שלי.
לוקאס זינק על המפלצת ונעץ את חרבותיו הארוכות בצווארה. היא לא השמיעה שום קול, אבל קרסה מיד. אן מארי התעלפה, כנראה מהפצע.
כולנו ניסינו לטפל בכולם, אבל היו יותר מידי פצועים.
מגי התעוררה במהירות אחרי ששקד שלפה עליה מתזי אוויר בניחוח מוזר, ולאחר כמה דקות היא נתנה לאן מארי שיקוי מוזר שהעיר אותה מיד.

הכל פה מסובך מידי, מסוכן מידי, התוכנית של הדרקונים חסרת כל סיכוי להצליח.
הבטתי בפניה של ליליאן והיא יישרה אלי מבט. ראיתי שהמחשבות שלה דומות, המבט שלה היה מודאג ועצוב. הפנים שלה היו הרוסות, המומות. היה לי כואב להסתכל עליה.
חייכתי אליה בעידוד ולחשתי "יהיה בסדר, נצא מפה."
היא לחצה קלות את ידי ועברה לדבר עם לוקאס כשחוליה נוספת באזיקים משתחררת בקול פקיעה.
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(איך אתה מעיז להרביץ לי?! אני אהרוג אותך כשאני אתעורר!!!!!!! *נהמה*)
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי והרגשתי שהראש שלי עומד להתפוצץ. לקחה לי שנייה בערך לקלוט שהחוצפן ההוא גורר אותי, ושהראש-המספיק-חבול-שלי-גם-ככה נדפק ברצפה בכל צעד שלו, ושהנוזל החמים והלח שגולש על פניי, הוא לא אחר מאשר דם.
קשה לתאר במילים באיזו מהירות אדם יכול להתמלא בכעס, עוד יותר אדם חמום מוח כמוני.
בהתקפת זעם קפצתי עם סכין שלופה, ובבעיטה מדוייקת הפלתי את הנער המופתע לרצפה. אבל המכה הייתה חזקה מדי. רציתי רק לפרוק אותו מכלי הנשק שלו ולבצע חקירה יסודית. אבל הגזמתי. כי כשהסתכלתי למטה ראיתי שהפעם מי שמעולף על הרצפה והדם גולש על פניו זה הוא.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
טלרין התרחקה בעוד אני ניסיתי להתקרב ולסרוק את פניו האפלוליות של דרקון האש.
עיניו הכחולות והדלילות שיתקו אותי.
אש ומים. ביחד.
אין בזה שום הגיון.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מייטי, טלרין" הדרקון האדום התחיל לדבר, קטעתי אותו
"איך אתה יודע איך קוראים לנו?"
הדרקון המהם, זה נשמע כאילו הוא עומד לטרוף אותנו, אבל הייתה לי תחושה שהוא צוחק "אני מניח שזה לא עניינך, עכשיו, נקצר, אתן חייבות לשתף פעולה, אחרת בחיים לא תצאו מכאן"
"אנחנו נצא, אולי אחרי הרבה זמן, אבל אנחנו נצא!"
"אתן אולי תצאו, אבל לא בחיים"
"אז לזה הוא התכוון..." לחשתי למייטי, היא כמעט הכניסה לי ססטירה.
"רק אחרי שתשתפו פעולה אתן תוכלו להוריד את האזיקים ולצאת מכאן"
"על גופתי המתה! אני לא אשתף פעולה איתה!"
"זה באמת יהיה על גופתך המתה אם תמשיכי להתווכח!" מייטי אמרה
"תסתמי כבר!"
"לא רוצה! מי את שתגידי לי לסתום?!"
"פשוט תשתקי!"
"לא!"
הרקון הכחול נהם, נטיף קרח כמעט פגע בנו
שתינו הבטנו בו בהלם
"תשתפו פעולה, תצאו מכאן, זה הכל"
ואז בהבזק של אור הם נעלמו
הבטתי למקום שבו הם היו מקודם ושאלתי את חלל האוויר "אני חייבת?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לקח לי הרבה זמן לצאת מההלם. אבל טלרין כבר התחילה ללכת במעגלים, ואני נגררתי אחריה.
"תפסיקי! יש לי כבר סחרחורת."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"תשרדי!" נהמתי "מה את? נסיכה שלא יכולה להזיז אצבע בלי שיכאב לה?"
"ומה את? חתיכת מטומטמת בלי אמונה?"
"תיזהרי ממני!" שאגתי
"למה מה את יכולה לעשות לי? את לא תצאי מכאן בלעדי"
"איזה עולם מטומטם" נעצרתי ומייטי התנגשה בי, שתינו נפלנו על הרצפה.
"כן טלרין, ואת הדוגמא הבולטת לטמטום"
"ואת הדוגמא הבולטת לטיפשות"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(יאללה מכוווווות! טלרין, תני לה בבטן! מייטי, תבעטי לה בתחת!!!!!!!)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי עם כאב ראש נורא.לא הייתי ממקודת אבל ראיתי במעורפל שהמון אנשים נועצים בי מבטים ושמגי לידי וגם היא מתעוררת, והאמת היא שדי שמחתי, זה הפתיע אותי ששמחתי אבל שמחתי וזו הייתה עובדה. עדיין הייתי חלשה והגרון שלי היה יבש.
הפנתי את מבטי המעורפל לילדה לעמדה ליד מגי "את יכולה בבקשה להביא לי מים?" שאלתי אותה, הנערה החוירה עוד יותר ממה שכבר הייתה אבל הנהנה ואמרה "אין בעיה, מה שתרצי" הכל שלה היה לי מוכר אבל לא ידעתי מאיפה..
לא היה לי כוח, הייתי כל כך עייפה, וכך כך חלשה..
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נשכתי את שפתי והזעפתי את פניי. ניסיתי לא לשלוח לעברה אגרוף. זה מעולם לא נגמר טוב.
נצא מכאן, והכל ייגמר.
"פשוט... תעמידי פנים שאנחנו מסתדרות. אני כבר מתה לצאת מפה."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"הלוואי שלא רק תמותי לצאת מפה, אלא שבאמת תמותי"
"תודה טלרין, תמיד הבנתי שאין אחות נחמדה כמוך"
"תסתמי!"
"פשוט תעמידי פנים כבר!"
"איך בדיוק?" שאלתי בשעמום.
"תסתכלי רגע מאחורייך" הבעת פחד הופיעה על פניה של מייטי
"אאני נראית לך מטומטמת? ברור, וברגע שזה יקרה אני אמצא את עצמי מעולפת על הרצפה ממכה מסתורית ביותר"
"אני רצינית!"
הסתובבתי כדי להביט ביצור המכוער ביותר שקיים
"אלוהים אדירים" מלמלתי
שלחתי את ידי לסימיטרים, נכון, איפה הם?
"כלחי הנשק שלנו מאחוריו או שאני מדמיינת?" מייטי הצביעה מאחורי זנבו המתפתל של היצור.
"כן" קיללתי
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(כן, אריה, משאירה לי את החלק הקשה.)

חשבתי מה כדאי לעשות. להילחם? לעזוב? ומה אם הנשק לעולם לא יחזור אלינו?
לפחות יש לי את הקשת, שתישאר אצלי. למרות שלא הרביתי להשתמש בה. הרגשתי ננוח יותר עם סכינים.
ואז חשבתי על הנשקים של טלרין. יש לה משהו חוץ מסימיטרים? אם לא, אז לא יהיו לה כלי נשק. אולי זה באמת עדיף...
אבל טלרין קטעה את מחשבותיי כשהיא קפצה פתאום על המפלץ מרוב כעס. המשקל הנוסף שלא הייתה רגיה אליו עצר אותה ברגע האחרון.
"מי אתה?" סיננה טלרין.
"למה הנשקים שלנו אצלך? איך נוכל לצאת ככה?" שאלתי, וניסיתי לשמור על קול שליו.
אולי, אם נשחק את הרעה והטובה, יצא מזה משהו.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אוף, עוד פעם התעלפתי. כשהתעוררתי ראיתי שאן מארי גם הייתה ערה. "את שרדת." אמרתי חצי לעצמי ושמחתי. היא הנהנה, לא מרוכזת ואז הסתובבה והסתכלה עלי "מה?! מה שאת אומרת שרדתי?" הסברתי לה על התרופות והרעלים והיא ישבה והקשיבה, מדי פעם לקחה לגימה מהמים. הרגשתי איך היד שלי נהיית יותר חופשיה, החור של האזיקים גדל. אנחנו התחלנו לעבור נושאים ולדבר על כל דבר, אבל דבר אחד הפריע לי - האם אן מארי ידעה שהיא מהמשפחה המסוימת שרעלים לא משפיעים עליה, או לא.

(ואת זה, אני משאירה לך, עיני זאב)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
צבעוני, תכתבי מייד מה שאמרנו!!!!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
צבעוני, תכתבי מייד מה שאמרנו!!!!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"זאת דארה, היא נחמדה....... בערך" הצגתי את דארה ללוקאס לבסוף.
"את סומכת עליה?" הוא שאל אותי בנימה המגוננת שכל כך התגעגעתי אלייה. למרות שאני כבר לא זקוקה להגנה.
הנימה הביאה לי כל כך הרבה זכרונות של ימים קיציים בשדות.
"כן" עניתי כמעט בלי לחשוב על זה.
כנראה שאני באמת סומכת עלייה.
קול פקיעה חזק מאוד נשמע. נדרכתי.
אבל כל מה שקרה היה שהאזיקים השתחררו.
ואנחנו כבר לא היינו במבוך.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הרגשתי טוב יותר עם כל טיפת מים ששתיתי, מגי סיפרה לי על הרעל, את האמת לא ידעתי שזה רעל כשלקחתי את זה. ביום שבו הורי מתו ולילאן האשימה אותי במוות של אמא שלה לקחתי תיק וארזתי כל מה שיכולתי לדחוס אליו ואז הגעתי לחדר של אמא ואבא הדלת הייתה פתוחה והמצעים מסודרים כדרכה של אמא בכל בוקר והכל נראה כל כך.. נורמלי.. אבל הם היו מתים. והגופות שלהם היו במטבח המכוסה דם ורק כאן היה כאילו עולם אחר. עולם שלפני המוות.
נגשתי לארונות והוצאתי מהם דפים וכל מני צבעים שישמשו את אמא ומאחורי הכל מצאתי את הבקבוק היה עלי שתי תוויות בראשונה היה כתוב "תרופה לכל" ובשניה "רעיל לא לשתות!" החלטתי לקחת את זה..
וזה מה שהציל אותי היום. הדבר היחידי שהטריד אותי זה שידעתי שההורים שלי היו כשפי מים אבל לא ידעתי שכך גם כל שאר המשפחה שלי. תהיתי למה הסתירו זאת מעיניי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הרגשתי שאני מתפזרת כמו חול, שום דבר לא היה מוחשי- רק ידה של ליליאן שאחזה בשלי. ניסיתי לתפוס את ידו של לוקאס, יד של מישהו שאוכל להאחז בו. הרגשתי שאני מתרוממת באוויר במהירות אדירה, ידו של לוקאס החליקה מידי....

שכבנו על משטח עשוי ערפל, הכל היה מעורפל ולבן. "אתן הראשונות שהשלימו את המשימה...למדתן לבטוח אחת בשניה, חזרתן להתחלה, למקום בו נפגשתן..." רעם קול הדרקון. הסמקתי, פגשתי את ליליאן חצי ערומה ועולה באש. "כעת תוכלו לבחור את המשך המסע..." ליליאן נראתה בהלם, היא מלמלה "אבל לוקאס...אני רוצה את לוקאס...." כן, גם אני הייתי שמחה לראות אותו. האוויר התערבל סביבנו, ומצאנו את עצמינו ביער לא מוכר, ליד מדורה יבשה.
"לוקאס..." מלמלה ליליאן. "אני חושבת שהגענו למקום שלוקאס היה בו לפני שהוא נכנס למבוך." אמרתי. "לוקאס...אני רוצה את לוקאס...לוקאס, למה הם לקחו את לוקאס? איפה הוא?" היא קפצה על הרגליים ובעטה באבן. "איפה לוקאס?! למה הוא לא איתי?! לוקאס! אני רוצה את לוקאס!" היא צווחה. "אמ, ליליאן," ניסיתי להגיד. "לא! איפה הוא?! הם לקחו אותו, אני רוצה את לוקאס!"
"ליליאן,הוא יחזור-" "הוא צריך להיות איתי!"
"די כבר, תקשיבי לי-"
"לא! רק נפגשנו, הוא חייב להיות פה!!!"
"תשתקי!" צעקתי. היא נעצה בי מבט זועם.
"לוקאס יחזור לכאן, זה המקום שהוא נעלם בו."
היא המשיכה להסתכל עלי רגע כאילו היא מבינה, ואז
"לוקאס!!!!!!! אני- רוצה – את ל ו ק א ס !"
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(ליליאן יצאה ילדה קטנה, נעמה תתקני את זה עכשיו!)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ליליאן נעלמה ואיתה גם דארה. ולוקאס נראה מאוד מעוצבן. ואני עדיין הייתי קשורה למגי וכמעט שום דבר לא השתנה.
קמתי ומגי קמה איתי "את בטוחה שאת בסדר?" היא שאלה, גילגלתי עיניים היא תמיד חייבת להיות כלכך דאגנית? "כן אני בטוחה שאני בסדר" עניתי "הכל בסדר חוץ מהעובדה שאני לא יכולה ללכת לאן שבא לי כי מישהי.. אהמ אהמ.. קשורה אלי" היא הסתכלה עלי משועשעת "אני מאוד מצטערת שאני לא יכולה להיפרד ממך עכשיו למרות שזה היה תורם לי מאוד גם."
ממש רציתי למתוח את הגוף שלי כי הוא היה לגמרי תפוס..
(אני מצטערת אני אמשיך לכתוב אחר כך אין לי זמן עכשיו יייבת לעוף (:)
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אבוד לך, אני ממשיכה)

ליליאן ודארה נעלמו, מפתיע, מעניין ומראה שאנחנו קרובות לסוף. לא רציתי להציעה את זה בקול, אבל חשבתי שאם נעבוד ביחד נסתדר יותר טוב. "אני מציעה בכל זאת לחפש דרך יציאה." אמרתי לאן מארי. היא הסכימה, אני חושבת שאותה מחשבה עברה גם בראש שלה. "את חושבת שמים יוכלו לגרום לקריסה של התקרה?" היא שאלה. "אני חושבת שכן, אבל אני חושבת שזה לא יעזור לנו, אנחנו קרסנו איתה." למרות שלא עבר הרבה זמן עברו הרבה דברים וקריסת התקרה נראתה מרוחקת כמאה שנה מאיתנו. היא חייכה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הדבר היחיד שטוב בזה שאנחנו אחיות, הוא שאנחנו קולטות מייד רעיונות אחת של השניה.
ואולי זה הדבר הרע?
נהמתי על מייטי "אל תיהי נסיכה! קדימה! תביאי לי את הקשת שלך וכמה חיצים, אני אטפל במכוער"
"תסתמי כבר! אולי תנסי פעם אחת בחיים לצאת בלי מלחמה?"
"לא נראה לי" חטפתי מעל כתפה את אשפת החיצים והקשת.
יריתי רק חץ אחד לפני שהיא חטפה את הקשת בחזרה
"זה היה אחד החיצים הטובים שלי!" היא התלוננה
נהמה הורידה את שתינו מהוויכוח ברגע.
החץ פגע במפלצת, והיא כעסה, מאוד.
"רק חץ אחד?" שאלתי, תוך כדי שאני פונה הצידה, מתחילה להתרחק ממנה לאט, והאזיקים מונעים ממני לזוז יותר מכמה סנטימטרים.
היא השליכה אותו לעברי, היצור זינק לעברנו, מייטי ירתה, אני זרקתי.
חץ אחד בכל עין, חייכתי לעצמי.
הבטנו לכמה דקות בדמות של היצור שהתפוגגה לאיטה ואז נשמע קול פקיעה רם.
זינקנו על הרגליים, מה שגרם לנו להתנגש אחת בשניה וליפול שוב לאדמה.
"אח!" פלטתי כמה קללות בכמה שפות שונות "מה זה היה?!"
היא הרימה את הזרועות המחוברות שלנו "זה"
בהיתי באזיקים, חוליה אחת נשברה.
"אני רוצה להוריד את זה!" יללתי וגררתי אותה אחרי כשלקחתי את הסימיטרים שלי.
"תשתקי כבר!"
"מי את שתגידי לי מה לעשות?!"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני מישהי, שבדיוק מצאה את הקשת שלה. אז כדאי לך לסתום- ועכשיו."
"קדימה, מישהי שמצאה את הקשת שלה, למה את מחכה?" טלרין לגלגה לעברי.
שתקתי, והיא חייכה.
אוף! למה אני חייבת להיות הנחמדה משתינו?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אין לי מה לעשות! צבעוני לא מגיבה!!!)
היא המשיכה לבעוט באבנים ובעצמים אחרים כגון הרגליים שלי.
"טוב, נמאס לי ממך, גברת 'אני רוצה את לוקאס'," אמרתי בזעף.
שמתי לב שלילה עכשיו, היה נדמה שעברו רק כמה שעות במבוך.
"אני הולכת למצוא עצים למדורה, את תצודי משהו עם תחזור אליך שפיות דעתך."
כנראה לא בזמן הקרוב, חשבתי לעצמי.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בזמן שאנחנו חושבות מאיפה להתחיל את החפירה החוצה, עלתי בראשי מחשבה "מה את חושבת שקרה לליליאן ודארה, איך ליליאן מרגישה כשפתאום לוקאס נעלם?" אן מארי הסתכלה עלי וצחקה "אני מרחמת על דארה." שמענו קליק חזק והסתובבנו במהירות, כל אחת לכיוון אחר ואז נמשכנו בחזרה והתנגשנו אחת בשניה. לוקאס חייך "זה היה חכם." שמענו עוד קליק והבנתי, האזיקים נשברים לאט-לאט. "יש לנו סיכוי לצאת מכאן." אמרתי לה "מבטיחה לא להרוג אותי כשזה יקרה?" היא לא אמרה כלום, אבל היא חייכה, אולי נעבור את זה.
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(טוב, אני מקצר תהליכים כי אני וטליה ממש תקועים. הדרקונים באו, הסבירו, ואז במקום שנהיה קשורים אחד לשני- כי די ברור שזה לא עובד- אנחנו קשורים בקצוות שונות של המערה אחד מול השני)


מה זה השטויות האלה? אני בכלל לא הכרתי את האידיוט הזה לפני הבוקר! ובכל זאת נראה שיש לו רצון עמוק להרוג אותי.
הייתי ישוב כנגד האדמה. וזה יכל להיות דבר טוב- אם הדמה הייתה מציית לי. אבל האדמה הזאת מכושפת. דרקונים מפגרים.
דימן פתח את הפה שלו ואמר:
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני לא יודעת מה להגיד! 'מה שלומך' לא בא בחשבון! הדבר היחיד שעולה לי בראש זה 'כדאי לך להתרחק מהחברה שלי' בטון עצבני. XD)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אוך, כאפה לשניכם, דיימן וקרסטיין. אולי תתקדמו קצת?! תנו לנו כבר את ההצגה!
אוף,אוף,אוף!!!!! הנה, ילדים חמודים וקטנים, קדימה, !!!

"אתה אשם בזה שאנחנו טקועים כאן, נבלה." נהם דיימן
"איך בשם האלים אני אשם?! אתה זה ששונא אותי, כי אתה חושב שאני ניסיתי להתחיל עם החברה שלך. אני מרחם עליה שהיא תקועה איך כל כך הרבה זמן." אמר קרסטיין בעוקצנות.

תמשיכו מכאן!!!!!


שלא לדבר על ליליאן שמגיבה מצד אחד אבל לא עוזרת ל י ! )
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(חה חה! אתם גאון! איך הצלחתם בדיוק?!
טוב, שנוציא אתכם מה... מצב התקוע שבו אתם נמצאים?)
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(קרדיט ללוחמת הפיגיון שכתבה את הקטע!)
הדבר היחיד שהיה ראוי לעשות באותו הרגע, הוא לא לכבד את הנבלה בתשובה. נשפתי בכעס. "קודם נצא מפה, ואז אני אחסל אותך." רטנתי בזעם.
"נשמע כמו הפסקת אש." גיחך קרסטיין.
"תקרא לזה איך שאתה רוצה." נהמתי." אבל הפסקת אש זה לא. אנחנו חייבים לצאת מכאן, קודם כול."
מר-שכל-לקוי פתח את פיו הלגלגני ואמר...

(סליחה, חסר שם!!! אין לי שום דבר אישי נגדך! אבל קריסטיין עוד ימצא את עצמו תקוע בתוך האדמה בסוף הפרק!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אריה! את הולך להמשיך?!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מזעזע!!!טליה משנה מילה פה ומילה שם, ובי בי! חרפה ובושה! ואין לי מה לעשותבלי שצבעוני או אנב'ת תגבי....המוות שלכן מתקרב, בנות!)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אנשים אני לא עוקבת!
איפה אני ואיפה כל השאר?
מתי אנחנו יוצאים?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
תפסי את עצמך ביידים! אמרתי לעצמי.
פניטתי לדארה :הוא אמור לחזור לכאן אחרי שהוא יצא, לא?" דארה הנהנה. המקום בהחלט נראה כאילו ישנו בו לאחרונה.
"יופי" אמרתי. הוא יחזור עוד מעט.
"שנדליק מדורה?" דארה לא נראתה כל כך מרוצה מהרעיון שהיא תישאר איתי....
ואז היא אמרה
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(למה לי להגיד משהו? נהנהבננה.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני חושבת שזה לא הגיוני פשוט לחכות עד שהוא יחזור. נישאר כאן שבוע ונחפש כניסה למבוך. עם לא נמצא..." רציתי מאוד למצוא. "אז נחפש אחרים. שיעזרו לנו. בינתיים...אני חושבת שאנחנו היחידות שיצאו."
היה שקט.
ואז "דארה, למה את חושבת ששמו אותנו ביחד במבוך?"
הסטתי את מבטי. "כי את די כמעט-הרגת-אותי-בלי-להגיד-תודה כמה פעמים..." חייכתי בצינה.
"אני באמת לא הבנתי מה קרה מאז שפגשתי אותך....אמ, לאן הלכת אחרי שנפגשו במערה?" שאלה.
פלטתי ציחקוק. "הלכתי להשתזף בכיף ובנחת בים עם טלרין."
היא הביטה בי כאילו אני טלרין בשמלה ורודה.
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"תסביר לי משהו." אמרתי בקול רגוע לדיימן. "אה.... גנב. אני צודק"
"כן" אמר דיימן לא בטוח לאן אני חותר.
"וליליאן שומרת. השאלה שנשאלת פה היא כמובןן, מה לעזאזל היא עושה איתך?"
"יא חתיכת" דיימן התחיל לומר, ואד התקרה קרסה ומתוכה נפלו.....,
(הקודם זוכה! מי מעוניין ליפול עלינו?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אניאניאניאניאני! כיפה כחולה לא מגיבה ואני משתגעת! הצילנייייייייייייי!)

קרסנו.
נפלנו למטה והכוחות שלי לא פעלו.
אני עדיין לא מבינה למה.
איכשהו הצלחתי לרכך את הנפילה אבל היא לא הייתה ממש תענוג.
מבין כל האבק והבלגאן הצלחתי לזהות את...
"דיימן? מה לעזאזל קורה פה?"
ליילק לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אייר?" הסתובבתי לאחור בתדהמה. עזבתי את הנבלה-הלא-ראוייה-למענה, ולטשתי עיניים ב...כן, אייר. אייר ושרלוט.
"מה לכל הרוחות את עושה כאן???"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רעש עמום נשמע מרחוק, וקטע את המילים שעמדו לי על קצה הלשון.
"מה זה היה?" זינקתי בבהלה.
"ואני אמורה לדעת?"
"פשוט תתחילי להזיז את עצמך!"
"אבל זה יכול להיות משהו מסוכן! צריך לחשוב על דרך להילחם עם האזיקים האלה!"
"תעזבי את האזיקים! נסתער וזהו!"
"אני פשוט אמשיך להתווכח איתך בדרך" מייטי מלמלה וגררה אותי בעקבותיה
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אם יש שם מישהו- נקשור אותו עם האזיקים. במקרה שהוא בגודל נורמלי..." אמרתי
"ואם הוא לא?" שאלה טלרין בזלזול דק, שהתגנב לקולה שהפך קטלני יותר מרגע לרגע.
"אממ... נמצא דרך."
"תוכנית גאונית." לגלגה טלרין,
"כאילו לך יש טובה יותר. אני בעד לברוח."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לא בורחים!" עניתצי לה בכעס, תוך כדי הוויכוח המשכנו להתקדם "אנחנו צריכים לבדוק מה זה!"
"אבל זה יכול להיות יותר מדי גדול, כמו שאמרת!"
"מה הקשר? אני מתה להילחם כבר!"
"תפסיקי להיות כזו יצורה!"
"תסתמי את הפה שלך לפני שהיצורה הזו תחתוך לך את הגרון!"
"את לא תצאי מכאן בלעדי!"
"אז אני אחתוך לך את הלשון!"
"אני אספיק קודם"
"נראה לך?"
"כן, אני בטוח אספיק קודם"
"אין לך סיכוי"
"שנתערב?"
"מי שמגיעה לשם ראשונה?"
"סגרנו"
התחלנו לרוץ, נזהרות שלא ליפול.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הצילני גם!!!!!!!!!!!!!!! אני כבר לא זוכרת את הימים השמחים כשהצטרפתי שכל שלוש דקות מישהו הגיב :(
צבעוני, ההסכם מבוטל!)
היא היתה המומה ולא הגיבה. "טוב, ליליאן, אני הולכת לחפש לנו עוד אוכל. אני אחזור בקרוב."
הלכתי לכיוון הכללי שממנו יצאנו מהמבוך, היתה שם שלולית קטנה שנשארה מהחורף. לפי מזג האוויר, הקיץ מתקרב. נראה כאילו היינו בתוך המבוך שבועות ולא ימים.
בשלולית היתה השתקפות משונה, ראיתי את טלרין ואת מייטי חוצות את השלולית ונעלמות. "מה..?" נגעתי בשלולית,והרגשתי שהראש שלי נמשך לתוכה, אבל במקום להרגיש רטיבות, הרגשתי חום.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"פשוט נפלנו..." נעמדתי ומשכתי את שרלוט אחרי, העברתי יד בשיערי והפלתי חתיכות אפר על הרצפה, איכס.
דיימן נעץ בי מבט מבולבל, אני לא מאשימה אותו.
אקו לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(שמחה, אנג'ל? הנה, הגבתי!)

בסדר, עכשיו אני ממש מבולבלת.
אני ואייר קשורות זו לזו באזיקים. אנחנו נמצאות במבוך. ועכשיו אנחנו מגלים פה את הדיימן המעצבן הזה שחושב את עצמו, ומישהו שהוא קשור אליו באזיקים.
"מה לעזאזל קורה פה?" שאלתי אותם את השאלה שכבר בוער לי לשאול אותה מאז שאייר נמצאה מולי קשורה באזיקים אליי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זינקתי מרוב בהלה, מה שגרם למייטי למעוד, ואז אני נפלתי עליה.
"דארה, אני נשבעת לך שאם תצחקי, אני אהרוג אותך על המקום" רטנתי תוך כדי שקמתי
"גם אני מאוד התגעגעתי אלייך" דארה חייכה
"טוב, אנחנו הולכות לראות מה הולך שם, רוצה להצטרף?" הצעתי בתקווה שתסכים.
"אני די נטשתי את ליליאן שם למעלה..." דארה היססה
"מסכנה, נתקעת עם ליליאן?, עזבי אותה, אני הולכת לראות מה יש שם, ויש מצב שאת סתם מפחדת ולא רוצה לבוא..."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
טוב נו.
הושטתי את ידי לטלרין בפרצוף משועשע. באמת שמחתי לראות את הרוצחת הקטנה.
"אז," אמרתי. "מתי יוצאים שוב להשתזף בים?" היא תקעה לי מרפק בצלעות. התלחתי להירתע מעט, אבל זה עדין כאב. נחמד להיזכר ברגעים היפים שלנו יחד.
"מייטי!" אמרתי בהפתעה. רק עכשיו ראיתי אותה, מסתכלת עלינו מהצד בבלבול.
בעצם לא היה לי מה להתפלא יותר מידי, אבל בכל זאת זה היה מוזר.
"לאן אנחנו הולכות?" שאלתי כשהתחלנו להתקדם במבוך.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לראות את מי שגרם לרעש ההוא"
"אני לא הייתי כאן, גאון"
"זה ל היה רעיון שלי!" מייטי העירה.
"כן, ידוע שטלרין היא חמומת מוח שרצה לכל רעש"
"הי!" מחיתי
"לא הרגת אותה על המקום..." מייטי השתאתה "אתן ממש חברות טובות!"
"בכל אופן, מן הסתם המערה חסומה, לא?"
"אה, כן, נכון" נעמדתי מול סלע, מהעבר השני שלו נשמעו קולות.
"ככה עושים את זה" גיחכתי והצלפתי באוויר.
המים ביקעו את הסלע, הצלפה נוספת.
"זוזי" מייטי אמרה בחוסר סבלנות והצליפה עם האש שלה.
אחרי שלוש הצלפות משותפות נשמע רעש נוסף, אבנים ועפר נפלו מעלינו, וגילו ארבעה דמויות, הושטתי ידיים לסימיטרים, חוליה נוספת באזיקים נפתחה.
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(נמאס לי, אנחנו יוצאות!)

אני ואן מארי התחלנו לחפור ופתאום שמענו רחש צעדים חלוש. הסתובבנו במהירות, נתקענו אחת בשניה, התחלנו להתפקע מצחוק ואז השתקנו אחת את השניה. נשמע בום גדול וראיתי את האזיקים שלנו נשברים כמעט לגמרי. הצעדים החלושים התקרבו וראיתי יצור קטן, נראה כמו שועל, אבל גבוה יותר ועם פרווה חומה מתגנב מאחורינו. הוא קפץ עלינו ברגע שקפצנו עליו. היה קרב יותר קשה משציפיתי, אבל אחרי כמה מהלומות שעברו בין שני הצדדים הוא שכב מת על הרצפה, אן מארי ישבה מנגבת את הסכין ואני השענתי אחורה מנסה להראות רגועה. השועל, בפרפורי גסיסה נגס לנו באזיק.
הכל נהיה מטושטש ורגע אחר כך מצאתי את עצמי שוכבת על הדשא עם העיניים מופנות לשמיים ומנסה לחשוב שהכל היה חלום. רק הלחי שלי שעוד פעמה מהשריטה והכי צחוק חצי אנחה של אן מארי גרמו לי להבין שהכל היה אמיתי.
פתאום נזכרתי "רעם!" צעקתי "רעם!" הוא לא ענה. עמוק בתוך לבי ידעתי שהוא כבר לא כאן, אבל לא רציתי להודות בזה.
"אז מה עושים עכשיו?" אן מארי שאלה. משכתי בכתפי ואמרתי "מנסים לשכוח הכל ונסות לשרוד את השנים הבאות ביער."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"למה זה קורה?" הבטתי באזיקים שעוד חוליה נשברה בהם.
אולי זה בכלל משהו רע...?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"זה טוב!" לחשתי "זה מקרב אותנו יותר להיפטר אחת מהשניה!"
"תתעודדי, בקרוב אני אוכל לחסל אותך!"
"בדיחה טובה"
האבק התחיל להתפזר, ארבעה דמויות.
אייר, שרלוט, מישהו חדש ו... דיימן.
"היי" אמרתי ביובש.
בכל מצב אחר הייתי מזנקת עם חרבות שלופות, אבל עכשיו עצם העובדה שאני קשורה סתם תעשה את זה גרוע יותר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(כדי לשחרר את הפרק המסכן והתקוע, תזרמו עם התגובה שלי ותצאו כבר.)
"כמה נחמד לראות את כולכם!" אמרה בשמחה מעושה.
צחקתי, אבל טלרין נראתה כאילו היא חטפה שבץ.
דיימן חייך את החיוך הכי מאולץ שראיתי מישהו מחייך אי פעם, לידו עמד בחור די חמוד, עם הבעה ידודית, מה שגרם לי לרצות לדעת למה דיימן שונא אותו.
לאייר היתה קשורה מישהי שנראתה כמו ילדה, עם עיניים חכמות ויפות. וקארה לבן שנפל על עינה השמאלית. "הי, למה את לא קשורה?" שאל דיימן בקול נעלב.
צחקתי. "אני וליליאן הצלחנו לצאת. אבל חזרתי כדי לארח לכם חברה, אנשים אומללים."
עיניו של דיימן האירו. "ליליאן בסדר?"
"פחות או יותר. היא מחכה ללוקאס..." חשבתי שכדאי שאם אני כבר נוטשת אותה, כדאי לי לחפש את לוקאס.
"אז...מה התוכנית?" שאלתי.
"לצאת מפה, כמו שאת יודעת גברת עיני זהב." מלמלה אייר.
"טוב, אתם יודעים איך זה, אני בטוחה שראיתם שכשאתם מוכיחים נאמנות אחד לשני ומשתפים פעולה האזיקים משתחררים."
לאקי לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לוחמת, בדרך תוציאי את לוקאס ושקד ונסגור את הפרק המעצבן)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מצטערת שאני לא יכולה לזנק בחרבות שלופות" התנצלתי בכנות בפני אייר, שרלוט, והחדש "אני פשוט תקועה..."
"בטח טלרין" מייטי מלמלה "קחי את הזמן, אף אחד לא הולך למות"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אוקי, אישור מכולם שאתם לא מתכוונים לתרום למאמץ הקבוצתי ושמותר לי לכתוב שאתם עפים מכאן!?
אנג'ל?)
אוך, האופי שלהם היה כל כל מוכר, וכל כך מ ע צ ב ן!
"טלרין, אין סיבה לזנק בחרבות שלופות כל עוד את אזוקה למייטי.וכולם, אתם לא מתייחסים למה שאני אומרת. קיר מערה נוסף נפל, ולוקאס נגלה, שקד גרורה מאחוריו.
"דארה?" לוקאס של בקול מלא תקווה. "איפה ליליאן?"
"תראה אותה עם תצא!" צעקתי בכעס. אף אחד לא מקשיב.
"בסדר כולם, פשוט צריך לחקות שמפלצת תתקוף אותנו ותשתפו פעולה בקרב." כמו לפי פקודה, פרץ מים מעורבבים בבוץ יצאו מהקירות, והתגשמו לנגד עינינו לשדי יסודות. אחד לכל יסוד.
כול םעברו אוטומטית לעמדות קרב, הכל נשכח, ומה שהיה חשוב זה שכולם יודעים להילחם ביחד כמו מכונה משומנת היטב.

(תצאו!!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"שד מים!" צהלתי באושר "עכשיו אני יכולה לנקום בו על הפעם הקודמת!"
סימיטר אחד נשלף, ביד השניה יצרתי כדור מים, יופי, עכשיו אני אוכל להילחם בשד האש ומייטי במים.
(בטח לוחמת! חופשי!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הקרב היה פשוט מהנה.

כולנו נפגענו קצת, בעיקר מסילוני אש ואבנים, אבל הלחימה החזירה לכולנו את מצב הרוח הטוב שהתפוגג בשהותנו במבוך. לכמה דקות הרגשתי שכולנו ביחד.
דיימן והבחור השני חסמו את מעבר השדים, בחרבות או בחומות אבן שהבחור שכבול לדיימן יצר מהאדמה, מייטי וטלרין נלחמו גב אל גב בשד אש ושד מים, לוקאס ושקד יצאו מההלם והצטרפו להמולה בשיסופי חרבות ואייר והנערה הקשורה אליה הסבו להם נזק רב.
במהרה עמדנו שוב על אדמת אבן והבעות עליונות מעצבנות על פנינו.
בקושי שמתי לב למגי ולאן מארי שהגיעו לכאן איכשהו, באמת לא הבנתי איך השדים הוסתו בחצים ממטרותיהם.
נשמעה שרשרת פקיעות, וכולם נעלמו.
(תודו לי אחר כך...*קריצה מעצבנת*)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הדבר הראשון שחשבתי עליו, זה לאן ללכת.
רציתי לברוח מכולם עכשיו, ואחרי שהשתחררתי מטלרין, ויכולתי ללכת- לקחתי את ההזדמנות.
מעולם לא ממש אהבתי מהומות גדולות כל כך, ומה שקרה כאן, היה בהחלט מהומה גדולה.
התחלתי לרוץ.
מאחורי נוצר אפר, ושביל דקיק של אש. אבל הייתי חייבת להמשיך לרוץ.
נזכרתי פתאום בטלרין, ובכל מה שעברנו במבוך, לפניו, וכשהיינו ילדות קטנות. משום מה, התחלתי לתהות אם היא באמת אהבה אותי פעם.
אבל גם אם כן, זה היה רחוק מעכשיו. מאוד רחוק.
איכשהו, מצאנו דרך חזרה לשביל הנכון- והצלחנו להסתדר.
וזה היה כל כך מוזר, וכל כך מפחיד- שעיני הדרקונים עוד חרוטים בזיכרוני.
אדום וכחול.
נפלתי פתאום, כי לא הסתכלתי על הדרך מרוב מחשבות ותהיות.
קמתי באיטיות, ובדקתי שאני לא פצועה. על הרגל שלי היה סימן דם חדש, מהמבוך כנראה- לא שמתי לב. ועוד שריטה קטנה מהנפילה.
ניערתי את בגדיי והתחלתי ללכת באיטיות, ומשום מה- הפצע לא הפריע לי.
הבטתי מסביבי- וראיתי רק שרידי מדורה.
לאן הגעתי? איפה אני?
לחזור...? לא. אין סיכוי שאני חוזרת לשם. כשיש יותר מדי אנשים,אף אחד לא שם לב אליי, גם אם לפני רגע הייתי אזוקה אליו.
הבטתי מסביבי שוב, והנחתי את הסכינים שלי באיטיות על האדמה. את הקשת השארתי תלויה על גבי, לאחר שמצאתי אותה במבוך. אני לא אעזוב את הקשת שוב.
ניקיתי באיטיות את הסכינים עם בד חולצתי, והשתדלתי לא לרעוד יותר מדי כדי לחתוך את עצמי.
פתאום ראיתי דמות, מאחורי העצים, עם הגב אליי.
גבה היה מלא צלקות ושריטות מדממות, אפילו יותר ממה שהיה לי כל חיי.
הדמות התלבשה, אז נתתי לעצמי לקום וללכת לעברה, עם שני הסכינים שלופים והקשת עוד תלויה על גבי.
זאת הייתה...
"ליליאן?" ברגע שראיתי את עיניה הירוקות כשלי, ואת שערה החלק שמעולם לא ראיתי פרוע, הנחתי את הקשת והסכינים בצד וקפצתי עליה בחיבוק, כשאני עוצרת את הדמעות.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מייטי!" אמרתי והידקתי את החיבוק.
לא יכלתי לעצור וגם אני בכיתי.
מה יש לי לאחרונה? אני כל הזמן בוכה.
"מייטי! את מדממת!" אמרתי ובחנתי את הפצע שלה
"אני?! תסתכלי עלייך! מה קרה לך?!" מייטי כמעט צעקה.
לא עניתי.
דיימן..הוא.. למה.. אני.. לא..
הכל מבולבל. אני עדין לא קלטתי מה קרה שם בדיוק, לפני שנכנסנו למבוך. ה
"ליליאן, מה קרה? ספרי לי" אמרה מייטי בדאגה.
אז סיפרתי
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא יכולתי להאמין.
לא יכולתי להאמין שזה קרה.
לא יכולתי להאמין שזה קרה, בגלל דיימן.
לא יכולתי להאמין שזה קרה, בגלל דיימן. חשבתי שהוא אוהב אותה.
"ליליאן... הוא..." לא ידעתי מה לומר, ולא היו לי מילים. הבטתי מעלה אל עיניה שהיו מבולבלות וכאובות. התחלתי לתהות עוד כמה השריטות יירפאו, ואולי אני יכולה לעזור.
"תורידי את החולצה שלך." אמרתי, והבערתי בידי להבה קטנה של אש. לא גדולה מדי, כדי שליליאן לא תישרף, ולא קטנה מדי- כדי שכוחות הריפוי יעבדו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לא הכל ירפא..." אמרה מייטי.
"זה בסדר" אמרתי.
ואז פשוט שתקנו.
מייטי החלה להגיד משהו ואז נשמע קול מבין העיצים.
"ליליאן?" הקול קרא, ומתוך השיחים יצא לוקאס.

הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
יווווופיייי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(זה אנב'ת ג'קסון...)
דארה אמרה לי שליליאן מחכה ליד המדורה הישנה שלי.
מה?!?!?!
בהיתי בעיצים לכמה דקות.
אני נעלמתי, ואז הופעתי שוב באותו מקום. אה. ברור.
"וניאר?" הוא ישב על העץ, זנבו מטלטל מצד לצד ומבטו מנומנם. "לקח לך זמן,כבר התחלתי לחשוד שלא תצא לעולם."
הבטתי בו, ואז הפניתי את מבטי. רצתי לכיוון המדורה, ליליאן אמורה להיות שם....
פרצתי מבין הצללים כשוניאר מזדנב אחרי ולפני נגלה מחזה מעורר אימה. ליליאן עמדה בפנים מבועתות בעוד מישהי מצמידה לה חופן לוהט של להבות, לגב!!!!
"עזבי אותה מכשפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ברגע שלוקאס יצא מהמבוך הוא שאל "איפה ליליאן?!" אז אמרתי לו.
הוא רץ ליער.
נאנחתי. היתה לי הרגשה שבעולם הזה תמיד כדאי לצפות לעוד משהו רע שיקרה מתישהו.
"אז..מה עושים עכשיו?" שאלתי את טלרין בשקט. היא העיפה בי מבט והחזירה אותו לקבוצה המבולבלת. חלק מהם כרתו שוב בריתות והמשיכו במסע, חלק פשוט עמדו חסרי מעש.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לקחו לי 2 שניות של חרדה טהורה להתעשתת.
"לוקאס!!!!!!!!!!! קישטה! עזוב אותה! לך לעצים! עכשיו!" צרחתי וניסיתי לכסות עם החולצה את מה שהיה צריך כיסוי (אהמ, את מרוצה עכשיו מייטי?, אהמ)
"היא שורפת ל-" "עצים! עכשיו!" "אבל-" "עצים!!!!!!!!!!!!"
הוא הביט עלי בכעס. ואז קלט.
"אה. או . טוב" אמר והסמיק. ורץ לעצים.

פלטתי נשיפת רווחה.

לבשתיע את החולצה במהירות.
"מי זה היה?!" שאלה מייטי בעצבנות.
"לוקאס"
"רגע, מה? את רצינית? הוא לא.. את יודעת?"
"כנראה שלא."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא ידעתי אם להיות מבועתת או לצחוק, או לירות כדור אש על האח- הכנראה- שלא- מת של ליליאן.
הייתי המומה. לא יכולתי לדבר.
כשהוא הגיע, באמת כמעט שרפתי את הכתף של ליליאן, מזל שקלטתי את זה וכיוונתי את האש למקום אחר.
"מתי פגשת אותו?" שאלתי, מביטה על לוקאס שנעלם בין העצים במבט המום.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא ידעתי אם להיות מבועתת או לצחוק, או לירות כדור אש על האח- הכנראה- שלא- מת של ליליאן.
הייתי המומה. לא יכולתי לדבר.
כשהוא הגיע, באמת כמעט שרפתי את הכתף של ליליאן, מזל שקלטתי את זה וכיוונתי את האש למקום אחר.
"מתי פגשת אותו?" שאלתי, מביטה על לוקאס שנעלם בין העצים במבט המום.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"במבוך" אמרתי "כנראה הדרקונים החליטו שהגיע הזמן"
מייטי גלגלה את העיינים, כמו כל פעם שדיברתי על דרקונים, או אלים, או בכללי אמונה.
"ואיך זה שהוא לא מת?" המשיכה לשאול מייטי.
"אני לא יודעת" קלטתי פתאום "אני לא שאלתי... לא הספקתי..." מייטי בחנה אותי בעיינים.
"אז איך זה שהוא לא חזר קודם?
"אולי הוא לא יכל..."
"את חיכית לו שם שנה! שנה שהיית כמו רוח רפאים מטורפת!" התכווצתי "את יודעת כמה זמן לקח לחי לשכנע אותך להפסיק לחכות לו?!~ היה לו מספיק זמן לחזור אם הוא רצה!"
"תפסיקי! אם הוא לא חזר זה כי הוא לא יכל! וזהו! ועכשיו הוא כאן! וממש לא אכפת לי איך כמה ולמה!"
מייטי נראתה כועסת. "לי אכפת!"
"אז תשאלי אותו את!"
"בסדר!" אמרה מייטי והלכה לכיוון לוקאס, הלכתי אחריה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(טלרין אהובתי?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אלה אתם. להרים ידיים...
רצח הקבוצה מתבצע בייסורים ועינויים איטיים.
אתם עצורים בזאת על רצח מתמשך!
כולם לכפר על הפשע, ולהגיב! במיוחד טלרין!!!)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
http://simania.co.il/group.php?groupId=376

מוזמנים\ות להצטרף, יהיה אדיר! D:
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מעכשיו, כל מי שיקפא, הדמות שלו תוסר מיידית מהמשחק!

מובן?!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!



אבל לא את אריה, מה נעשה בלי הדמות המעצבנת והשוויצרית?!



אריה, בבקשה תפשירי!!!!!!!! החמין כמעט מוכן!!!!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני חברה של אריה, היא נתנה לי את החשבון, רק רציתי להודיע לכם.
וחוצמזה, אתם יודעים מה קרה לה? היא לא יוצאת לשום מקום, כמעט.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אז, חברה של אריה, אני לא חושבת שאפשר לשחק עם מישהו קפוא.

ומה זה קשור אלינו שהיא לא יואת לשום מקום?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
למה יש אצלה חברה עם היא בדיכאון או משהו?!

אתמול היא היתה בסדר גמור!

ואנג'ל. תפרסמי את הפרק
ע כ ש י ו
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חברה של אריה, תגידי לה שאנחנו הולכות לגרור אותה אותה לפה עם כלוב ושרשראות אם היא לא חוזרת מיד!!!!!!!!!!!!!!!!
(ושאנחנו אוהבת אותה ♥)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן, טליה, גם אני ממש אוהבת אותך...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אנג'ל, ערכתי לך את הפרק, שיכתבתי אותו, ואת עדין לא מפרסמת!
את הבטחת לנו פרק!
עינוי חוסר פרק מתמשך!!!!!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הצצה לחדר המנהלים, הפרק הבא מחר, ואף אחד לא ישנה את זה-
(לכל החדשים למיניהם, זה רק תקציר/הצצה)
-------------------------------------

"אנג'ל, אני לא חושבת שהיה נחוץ לנעול את הצבעוני במקפיא." אמרה מייטי.
"הצבעוני נעלה אותה בתנור!" הגנה עלייה כיפה כחולה.
"היא כמעט אכלה אותי לארוחת ערב בטענה שאני עוף!" הוסיפה אנג'ל.
"או, אז, זה בהחלט נחוץ." מלמלה מייטי.
הבנות הביטו לעבר הקיר השקוף של המקפיא הענקי.
הצבעוני ישבה על ארגז אוכל קפוא והביט לעבר אנג'ל. "מ....י....א....ו." מלמלה הצבעוני.
"אז מה קורה בפרק הבא?" שאל כיפה כחולה.
"הפעם נשתמש ברעיון של צבעוני, השלמות וכל מיני סגירות של קצוות פתוחים, בלילה שבו הירח כמעט נעלם, כל זוג אנשים שעבר בעיות במהלך המשחק צריך לפתור אותם, למשל, טלירין ומייטי,-"
"-ושרלוט ואייר." הוסיפה מייטי, בכוונה.
"אבל אני לא רוצה לרצוח את הילדה!" אנג'ל שילבה ידיים בזעף.
"אני לא רוצה למות!" קראה כיפה כחולה.
"תאמיני לי, גם מייטי וטלירין לא רוצות." אמרה מייטי.
"דיברת על עצמך הרגע בגוף שלישי." אמרה אנג'ל.
"אני יודעת! זה כיף, אה?"
"וקוראים לי משוגעת... אני פשוט לא שפויה!" אנג'ל הוסיפה לזעוף.
"נו! תמשיכי לספר!" קראה כיפה כחולה בציפיה.
"אוקי, אז מסתבר שאגדה רבת שנים הושגה, דרקונים בעצמם מנסים להלשלים בין הצדדים, מסתבר שכל אחד יש דרקון ששומר עליו, כמו שומר ראש, יש חמישה דרקונים ענקיים, כל אחד מהם מייצג יסוד, ואחד מהם מייצג את בני האנוש, הדרקונים הענקיים מתפצלים לאלפי דרקונים קטנים, אבל אני אפסיק בתיאורים כאן, בקיצור, הדרקונים כולים זוגות של אנשים מסוכסכים בתוך מבוך, כולם נמצאים באותו מבוך, אבל הזוגות עצמם קשורים אחד אל השני."
"אף אחד לא יכול להילחם שהוא קשור." אמרה מייטי.
"בדיוק, הזוגות גם יהיו חייבים לשתף פעולה, אחרת אם מחוסלים." אנג'ל חתמה את השיחה.

-------------------------------------------

אני צריכה לשאול:
אתם רוצים שאני אחלק אתכם לזוגות, או שאתם תתחלקו לבד?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חלקי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ללאאאאאאאאאאאאאא!!!
מייטי ואאני לא יכולות להיות ביחד! אנחנו שונאות אחת את השניה! את לא תהרסי את זה! מרשעת!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ושימי את קרסטיין ודיימן ביחד. רק בשביל הקטע:)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אוי, זה יהיה אחד הדברים היותר טובים!
וקי אנג'ל, רק שאני לא אהיה עם מישהו טוב או טובה, רק רוע!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
וחוץ מזה, אני בעד שנתחלק, בעיקר כי אז נוכל לבחור (לי זו לא בעיה, שונאת את כולם)^^
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שאנג'ל תחלק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בה, נראה, הרוב יקבע.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הצבעוני אמרה קודם, והצבעוני באמת צדקה בקשר לקריסטין ודיימן, באמת רציתי ששניהם יהיו ביחד.
אז ככה:
טלירין ומייטי
קריסטין ודיימן
אן-מארי ומגי
דארה וטלירין
אייר ושרלוט
לוקאס ושקד.



כל מי שדילגתי על השם שלו, שיאמר לי, כי אני ניסיתי להכליל רק את אלו שהם משתתפים קבועים, אז מצטערת אם החסרתי מישהו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מה איתי???
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התכוונתי לכתוב-
דארה ו*ליליאן*
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
סבבה:)
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
רגע, אני לא יכולה להיות עם מגי?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
להפך!
ליליאן עםמייטי וטלרין עם דארה!
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מה?!אני צריך להיות... איתו?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני לא מבינה!
אתן נועלות אותי במקפיא ואחר כך מתפלאות שאני קופאת!!!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא ממש הבנתי.
כלומר,ף נשמע פרק ממש מגניב, אבל....

אני כאילו עם מישהו שאני רבתי איתו?

דארה די שונאת את ליליאן, והרגע יוצאת לאור תגובת שרשרת גדולה על הים ואיך שטלרין ודארה ניהיות הרבה יותר חברותיות אחת לשניה.

אז..
עם מי דארה?!
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אבל מה אם אדוארד?! הוא לא רב עם אף אחת מהילדות!
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כשהתחילו לדבר על דרקונים הלכתי לאיבוד. הסבר, מישהו?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אריה, טלירין עם מייטי, סוף פסוק.

ודארה עם ליליאן, ס-י-מ-ן ק-ר-י-א-ה!

ואיך שכחתי?
הזוג המפואר, אשמי ואדוארד.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא רוצה!
לא רוצה ולא רוצה ולא רוצה ולא רוצה!
כי עד שהתחלתי להיות נחמדה לדארה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אריה.


















בעיה שלך!



תאמיני לי שטלירין תשרוד, זה יהיה ממששששששששששששששששששששששששששש כיף!^^
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני לא רוצה להיות עם מגי! לא בא לי! אני רוצה להיות עם לוקאס! יש לי תוכניות!!! אל תהרסו אותם
!@#$#%&@^%)*(@#$!#%$&)
ובכלל, אני יהרוג את מגי ברגע שאני אפגוש אותה!
ומה עם החיות התאומות שלנו?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אריה יקירה, גם אני נהנתי ללכת מכות עם טלרין בצורה ידידותית.

לפחות הרווחנו ברית! בפעם הבאה שהן יפגשו הן לא יהרגו אחת את השניה!

וצבעוני, תשמרי על ליליאן שלך כי היא הולכת להיות עם מישהי שממש שונא תאוהת, הרבההה מואד זמן.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אבל אני ואשמי נפרדנו!!!!!!! למה?!
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא התנדבתי שימחקו לי תזיכרון או משו?
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא התנדבתי שימחקו לי תזיכרון או משו?
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
רחמים על כולכם. למה אתם מתלוננים??????
וכן, אני יודעת שזה כיף, אבל תשובה אחרת.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אחת הסיבות שבגללן אני מאחרת את הפרק ביומיים-
אני צריכה ארבעה מתנדבים שהזיכרון שלהם ימחק החל מהפרק הבא, ואני החמישית שהזיכרון שלה ימחק.
אז סה"כ, אני צריכה ארבעה אנשים שהזיכרון שלהם ימחק.
יש מתנדבים?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לליליאן כבר נמחק הזכרון פעם אחת. אבל אם ממש אף אחד לא יתנדב...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אממממ...
אולי טלרין?
בעצם, רק אם ממש אין מתנדבים.
בקיצור, כמו ליליאן
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני בעד טלרין! זה יהיה קורע!
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני :)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני דווקא הייתי חושבת שאם הזיכרון של דיימן היה נמחקזה היה ממש מועיל לעלילה.
מעניין מה טליה חושבת...
פשוט שהפרק הבא יהיה פרק של השלמות, אז אני רוצה שבסוף הפרק הבא הזיכרון ימחק לכמה אנשים ויעשה תפנית קלה בעלילה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טלרין צריכה לשמור על הדימוי!
וזה שימחק לה הזיכרון לא יגרום לה להפסיק להיות מעצבנת!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא!!!
לא טלרין ולא דארה.
אנג'ל, נשמע רעיון מגניב, אבל הוא היה מגניב עם לא היית סוגרת לנו את הפרק באמצע, או עם אני טלרין היינו בברית!


זה כל כך עומד להישבר בקרוב, אז בבקשה.....
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני רוצה!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הי!
אם נכון לעכשיו לטלרין אין בעיה עם דארה!
אז תסבלי בשקט!
חוץמזה, החלטתי שאני לא רוצה שהזיכרון ל טלרין יימחק, זה מאוד יפריע לה ולי XD
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
תודה!
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
את רוצה למחוק לי את הזכרון? >.<
*השתנקות+ייבבה*
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אוקי.

אנשים מתים לחזור לפה כדי להתחיל להבין חצי דבר ממה שעעושים פה.
אז, פרק סגור.
כבר שלושה שבועות אני מתאפקת לא לסגור אותו!

אז, פרק הבא עוד...
(אחת, שתיים, שלוש)
יומיים!

אם מישהו רוצה יותר מוקדם שיגיד "אני!".
אבל זה לא יעזור לו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני...
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני! ובטח שזה יעזור!!!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני עם לוחמת בעניין הזה.


חצופה! העברת לי את הפיקוד! מה את סוגרת בל לשאול?!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אנג'ל היקרה, אני רוצה להציג בפנייך תרשים פשוט כדי שתוכלי לראות בבירור מה יקרה עם לא תפרסמי את הפרק מחר.
שלב ראשון: הצפת הקבוצה ב : עכנבראןלחוטיראעכוככייגדקעיגאטנמך אט567טאנימצ56אטנימחימנחטטטטטט א ועוד פנינים אחרות.

שלב שני> אני אומרת שאת חחצופה! חצופה! חצופה! שאת סוגרת את הפרק.



אז תפנימי חביבתי, ותפרסמי את הפרק החדש כפיצוי או היום או מחר!
שלא תחשבי שאנחנו צריכים להתחנן לפרק.

זאת את!
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני חייב להגיד שאני מסכים עם לוחמת פגיון!
בעיקר בשלב הראשון..
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני!
בתקווה שאצליח להתחבר יותר...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
זה האייפון המטופש.
התכוונתי לומר "יום" אבל הוא כתב לי את זה בעוד יום.
הייתי בחוץ שכתבתי את זה אז השאלתי מהחבר של אמא את האייפון לרגע^^

ליאן יקירה, אני זאת שהמציאה את משחק התפקידים.
וצבעוני, אני חושבת שמותר לי כמו שמותר לכל מנהלת אחרת לסגור את הפרק (לא ידעת את זה? לכל המנהלות יש רשות לסגור את הפרק שבועיים מהמועד שהוא נפתח, חוץ מהמנהלת שפתחה את הפרק, שלה יש זכות מתי שבא לה).
אני אמרתי מתיישהו שאסור לכן להמציא פרקים? 0.0
אם אתן רוצות פשוט תתאמו איתי.

ואני פשוט חושבת שיש לי קצת יותר זכויות בגלל שזאת אני שהקמתי את כל זה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מצטערת, כנראה לא הבהרתי את עצמי.


אני מסכימה לגמרי שיש לך כל זכות לעשות כל דבר כי הקבוצה היא שלך וזה נכון לגמרי, מבחינה טכנית.


אבל מבחינה נפשית, זאת פגיעה חמורה בנפש המסכנה שלי שתתיתקע יומייים בלי פרק.
אז בלי תירוצים, חמדתי, לפרסם!



(אני קוראת לך בכוונה איך שאמרת לי לא לקרוא לך. כיף!!!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מסכימה עם ליאן!
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פרק חדש ביום שני בערב, פרק חדש ביום שנ יבערב, פרק חדש ביום שני בערב. פרק חדשה ביום שני בערב! אנג'ל חצופה שהיא סגרה את הפרק. חצופה!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
עליק יעבוד.
אני רוצה פרק!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
יפי! להציף ב"פרק חדש ביום שלישי בערב!!!!!!!!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ואנג'ל, לא נראה לך שצבעוני סתם תשאיר פרק פתוח, נכון?
אני ביקשתי ממנה להשאיר את הפרק עד מחר בערב, והייתי אמורהלפרסם יחד עם טלרין את הקטע שאנחנו בים.
הוא מסתיים בצרוה מגניבה שכדאי שפרקים יסתיימו ככה!!




קוטעת סיפורים שכמוך
סנורקה (זה עדיין דניאל, אל תתגעגעו יותר מדי:)) לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אפשר להעביר את הפרק למעלה? כאילו לעשות את הפרק מחדש? לוקח לי שעות למצוא את מה שאני מחפש!
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא רק אתה... אבל זה תמיד ככה.
רק צריך שאנשים מסוימים שדוחפים את הפרק למטה ככה שלא יראו אותו יפסיקו לעשות את זה.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פשוט תתרגל מתישהו ואם לא יפתחו יותר מדי דיונים לא תצטרך ללחוץ על "הצג הכל".
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
זאת אומרת לא לפתוח דיונים!!!!
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דניאל, אתה יכול למחוק את אחד הדיונים שלך, כי יש לי פאנפיק אדיר שאני רוצה לפרסם. על כל המשתמשים שהם מכשפים. קרא לפני הארי פוטר, אבל על אותו היגיון.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מה שכולם מנסים להגיד, שתמחק את הדיון הזה, ואת הדיון השני שלך, ואז הפרק יעלה. אוקי?
סנורקה (זה עדיין דניאל, אל תתגעגעו יותר מדי:)) לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שלום כולם!
לפני זמן מה נרשמתי לקבוצה ועדיין לא הבנתי מה בדיוק קורה פה ומה אני אמור לעשות. כיוון, מישהו?
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
יש הסבר של מה בכללי קורה במשחק למעלה, ועכשיו... מעלים זכרונות ילדות של הדמויות
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אתה צריך סיפור רקע, איך הדמות שלך הגיעה למצב שהיא או גנבת נשמות או שומרת נשמות וכדי לך להיפגש עם מישהו ואז זה יותר נוח להמשיך לספר את הסיפור.
סנורקה (זה עדיין דניאל, אל תתגעגעו יותר מדי:)) לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אז אני פשוט מעלה סיפור על הדמות שלי?
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אתה הולך אד למקום שבו צבעוני מכריזה שהיא הכי מגניבה (?) ושזה הפרק החדש ושם תלחץ 'הגב'
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כדאי לך להפגש עם מישהו. זה נהיה הרבה יותר מעניין וכיף ככה :)
Tess לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני יודעת שרק הצטרפתי, אבל אני לא מבינה כלום!
אין לי מושג מה לכתוב ומה הולך פה אז אני פורשת.
בהצלחה!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
זא למה את לא מבקשת עזרה?
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אריה התנדבה לעזור לך הרגע.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אהא, נכון
Tess לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אין לי מושג מה לעשות םה, יש פה עוד 30 אנשים אחרים
Tess לפני 13 שנים ו-4 חודשים
וזה מבלבל מידי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חבל שתפרשי...
את יכוהל לבקש עזרה בכל נושא, ובאמת שזה פשוט להשתלב.
אני נותנת לך תקציר של מה שקורה פה:
הדמות שלך יוצאת למסע, מכל סיבה שהיא, ונמצא תבמקומות שונים בעולם.
את יכוהל להתחיל ביער, בהרים, בעיר, בחוף הים ובכל מקום שתעלי על דעתך.
את מתחילה כאילו את כבר זמן מסויים במסע ואז את מתחברת לקבוצות של ילדים או בתור התחלה- לבד.
את מתארת את הקרבות והדברים שהדמות של ךעושה, וכותבת על המחשבות והזיכרונות של הדמות.
הרעיון במשחק הזה, שאת יכולה שתהיה לך הדמות החזקה ביותר בעולם, שלא תפסיד באף קרב ותצא משם בלי פגע, אבל זה פשוט לא כיף.
ואת גם יכולה שיהיה לך כל נשק שהוא, כל תכונה מיוחדת שאת מעלה על דעתך, או שלדמות שלך יהיו כוחותל מיוחדים, כל עוש יש לך סיפור ממש טוב לזה.

אני מקווה שתצליחי להשתלב למרות הכל...
מילים לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני גם לא מבינה כלום. ולא הצלחתי להצטרף. מישהו יכול לפתוח פרק חדש ואני אנסה?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
זה לא מישהו, והפרק הזה עוד לא נגמר, אז בינתיים אאי אפשר
Tess לפני 13 שנים ו-4 חודשים
גם בגלל ההשתלבות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פשוט תשאלו.
כל מי שיש לו שאלה או בעיה שיפנה אלי, או אל מישהי אחרת מהמנהלות.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
גם למישהו שהוא לא מנהל, אנג'ל. יש כאן ילדים שמחוברים הרבה יותר מכמה מנהלות....
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טס, תמצאי מישהו שירצה להיות איתך בסע, או משהו כזה ותתחילי כשאתם לא קשורים לכלום, ככה אני ועיני זאב התחלנו ואז יש לך הזדמנות לפגוש עוד דמויות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אבל לי הייתה בעיה בזמן האחרון!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מי רוצה לדעת מה יקרה אם הצבעוני תחתום על חוזה עם ערוץ דיסני?
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני =)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני באמצע כתיבת סיפור מטורף על זה, מי רוצה לקרוא?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טלירין היא כיפה אדומה.
דימן הזאב.
מייטי הציידת.

אייר שלגייה.
שרלוט היא גמד.
ליליאן היא האמא החורגת.

דאגה היא רפונזל.
ליאו הוא הנסיך.
דד גירל היא המכשפה.

ולגבי השאר לא החלטתי:)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חחחחחחחחחחחחחחחחחח יאוו!
אנג'ל את רוצה מכות?
אני לא זאב!
אני פרח נחמד וחמוד בצד הדרך!
*מבט תמים*
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
וממתי אח שלי נסיך?!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אתה זאב פחדן שהצבעוני רודפת אחריו עם מסור חשמלי :)

ואח שלך נסיך ממתי שטלירין היא כיפה אדומה.

הסיפור הזה מצחיק בכוונה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
״כבמאית מקצוענית של משחקי התפקידים, החתמתי אותנו על חוזה עם ערוץ דיסני, אז אנחנו הולכים לעשות גרסאות חדשות לשלגיה, כיפה אדומה, ועוד כמה סרטים של דיסני.״
הצבעוני הושיטה לאנג׳ל את החוזה.
״אבל את כתבת רק פרק אחד! זה לא הופך אותך למקצוענית!״ התפרצה אנג׳ל.
״באמת? אני לא ראיתי אותך סוגרת חוזה!״
״אני לא עושה את זה!״ אנג׳ל שילבה ידיים.
״אז את רוצה שיתבעו אותך?״
״נעמה! ברגע שנגמור עם זה אני כל כך הולכת להתנקש בחייך!״
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ני האחרונה שיכולה להיות מטומטמת כמו כיפל'ה!!!
חצפה!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני מטומטמת?!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ודרך אגב, כיפה אדומה ושלגיה הן סיפורים עממים שדיסני הפיקו מהן סרטים ולדיסני אין שום זכויות על הסיפור המקורי!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני יודעת את זה.

זה אמור להיות סתם סיפור הזוי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מי דדיבר עליך?!
אני מדדברת על כיפה אדומה!
את בכלל ברבי!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ומי אמר שאני דיברתי אלייך? דיברתי אל הצבעוני שאמרה שאלה לא הסרטים של דיסני. **תחכום**

מסתבר שהיי סקול מיוזיקל עדיף מסוריקטה חולת כלבת:)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
משעמם.



״אז בשביל מה אנחנו פה?״ שאלה אריה והביטה בחדר המנהלת שמסביבה, לצידה ישבו כל המשתתפים הקבועים של משחק התפקידים.
״מסתבר שהצבעוני סגרה חוזה עם ערוץ דיסני, והדמויות של משחק התפקידים צריכות לעשות גרסת כיסוי לכמה סרטים.״ אנג׳ל מלמלה את המשפט האחרון בכעס.
״רק לא הי סקול מיוזיקל, רק לא זה.״ מלמלה אריה.
״לא, רק הקלאסיקות בסגנון שלגיה וכיפה אדומה.״
״מה?! אבל לשיר זה כיף!״ התפרצה טליה.
״דיימן מזמר? הדמות שלך לא פתטית בכל מקרה?״ שאלה כיפה כחולה.
״הי!״ טליה שילבה ידיים בכעס.



אם מישהו רוצה המשך, שיגיד.
ואם לא, אז לא.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המשך!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
רק בשביל נעמה.

״ברצינות? כאילו, ברצינות? אני? שלגייה? מה הבעיה עם המוח שלך?״ אייר הביטה בשמלה המגוחכת שאולצה ללבוש.
״כן! ואני האמא החורגת והמרשעת?! זה לא כאילו אני מכשפה זקנה ומרשעת!״ קראה ליליאן שהייתה לבושה בתלבושת האמא החורגת.
״ליליאן?״ שאלה אייר.
״כן?״
״בעיני רוב הדמויות במשחק התפקידים, את כן מכשפה זקנה ומרשעת!״
״הי! הי!״ צרחה הצבעוני, שישבה לצד המצלמה. ״תשתקו אם אתן לא רוצות שיתבעו אתכן!״
אייר וליליאן השתתקו כמעט מייד.
שרלוט הופיעה שמבט זעוף על פנייה, היא גררה את בירכייה (שהיו טמונות בתוך זוג נעליים מגוחכות) על הרצפה.
״שרלוט? מה הבעיה איתך?״ שאלה אייר.
״אני רציתי להיות בכלל דרדסבא! זקן מזויף זה מגניב!״
״אבל פה זה גמדים! אז אם את לא רוצה תביעה, למקומות, ומייד!״ נבחה הצבעוני.



לא יצא מצחיק, אבל נחמד.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
עוד!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
״תודה לאל שגמרנו עם זה.״ אייר צנחה בכיסא שלה. ״איזו גרסת כיסוי עושים עכשיו?״
״של כיפה אדומה.״ ענתה ליליאן.
״הברכיים שלי צורבות.״ שרלוט התקרבה לעברן בצעדים כושלים והתמוטטה על הכיסא הראשון שנקרא בדרכה.
״אני כל כך אגרום לצבעוני להתחרט על זה.״ סיננה אייר.
״אל תדאגי,״ הופיעה אנג׳ל והושיטה לעבר אייר בקבוק מים. ״אני מתכוונת לשסות בה את הצ׳יוואווי שלי ברגע שכל זה יגמר.״
״הרי כלבים קטנים הם שליחיו של השטן.״ אייר חייכה ולקחה את הבקבוק.
״איפה כיפה כחולה?״ שאלה שרלוט.
״הנה אני!״ כיפה כחולה הגיעה בריצה לעבר שרלוט והושיטה אליה בקבוק מים. ״רק השמדתי את הגרזן שלי לרגע שנתנקש בחייה של הצבעוני.״
״מעשה חכם.״ העירה אנג׳ל.
שרלוט כמעט חטפה את בקבוק המים מידה של כיפה כחולה, היא שתתה חצי בקבוק בלי למצמץ.
״אהההההה!״ שלוותה של שרלוט נקטעה בצרחות של דיימן, שהוא לבוש בתלבושת הזאב, הוא רץ והסתתר מאחורי הכיסא של אייר.
״מה קרה לך?״ שאלה אנג׳ל.
״הצבעוני משוגעת! היא רדפה אחרי במשך חמישה אולפנים עם מסור חשמלי ביד! היא אמרה שהיא רוצה לפתוח את הבטן שלי מראש!״
״היה נעים להכיר אותך.״ אייר טפחה על גבו.
״הבטן שלך אבודה.״ הוסיפה שרלוט.
״אייר, בבקשה, תחתכי אותי.״ התחנן דיימן.
״למה לא ביקשת את זה מטלירין?״ שאלה אייר.
״כי כל היום היא הסתובבה עם חיוך מטריד על הפנים.״
״ואני משוגעת.״
״כרגע את בגבול השפיות.״
״אבל אני עצלנית ואין לי כוח, סוף פסוק.״
טלירין התקדמה אליהם. ״אוף!״ סיננה ושילבה את ידייה בכעס. ״לסתכלו עלי! אני לבושה בתלבושת הכי גרועה פה! איך לעזאזל הגיעו להחלטה שאני כיפה אדומה?!״ היא הצביעה על התלבושת שלה.
״טלירין, אני נמצא בתחפושת של הזאב, ואני מזיע פה כמו חזיר, והתחפושת הזאת מריחה כאילו בואש עסק פה בענייניו! אז על תתלונני על התחפושת שלך!״
״ואני הצייד!״ התפרצה מייטי לחדר.
״הייתי מת להיות הצייד!״ קרא דיימן.
״תתיצבו מייד!״ קראה הצבעוני. ״אהמ, תביעה, אהמ!״
בלית ברירה, נאלצו מייטי, טלירין ודיימן להתייצב לגרסת הכיסוי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחזק!
יש עוד? התמכרתי!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
יש עוד, אבל אין לי כוח להקליד רק בשבילך, האצבעות שלי כואבות, האייפון מעצבן.
אם עוד מישהו ידרוש המשך, אז כן.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מה איתי?!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מה זאת אומרת מה איתך?
את אמורה להיות בגרסת הכיסוי הבאה אם אני לא טועה.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךך!

וכאילו, ה-ל-ו, איפה הקטע שדיימן מכסח לאייר ולכיפה כחולה את הצורה?!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הוא פחדן מידי.


״זה. היה. מזוויע!״ מלמלה אנג׳ל עם תום גרסת הכיסוי.
״זה לא יכול להדרדר יותר.״ סיכמה אייר.
דיימן צלע לעברם והתמוטט על הרצפה, טליה הופיעה לצידו עם בקבוק מים. ״הי סקול מיוזיקל היה היה הרבה יותר כיף.״ היא שפכה חצי מתכולת הבקבוק על דיימן.
טלירין המכוסה ברוק התהלכה באיטיות לעברם. ״אני לא מאמינה שבלעת אותי.״
״ואני לא מאמין שהצלחתי.״
אריה הופיעה ובידה בקבוק מים ומגבת, טלירין התנגבה במהירות.
שתי המינוי הגיעו, מייטי אחת הגישה למייטי השנייה בקבוק מים, אף אחד לא ידע איזו מייטי היא השחקנית, ואיזו היא הדמות, השתיים היו זהות.
״אז מתי ההתנקשות?״ שאלה אריה.
״מתי שנסיים עם השטויות האלו, אף אחד לא רוצה לחטוף תביעה.״ ענתה אייר.
״איזו גרסת כיסוי יש עכשיו?״ שאלה טליה.
״רפונזל.״ ענתה כיפה כחולה.
״השיער שלי שוקל טונה!״ גנחה דארה והפילה את ערמת השיער על הרצפה. ״הצבעוני סיימה אותי ועשתה לי הארכת שיער ממש מוגזמת! מכשפה שכמותה!״
״אפרופו מכשפות..״ מלמלה ליליאן והביטה ברשמי מאחוריה,,שהייתה לבושה בבגדי מכשפה.
״היא. עומדת. להתנשק. עם. אדוארד!״ סיננה בכעס. ״אני אהיה זו שתתעקש בצבעוני!״
״מה תעשי לה?״ שאלה אנג׳ל.
״אותו דבר שהדמות שלי תעשה לך אם לא תקראי את הארי פוטר!״
״לא קראת את הארי פוטר?״ נחרדה ליליאן.
״איך את מעזה לקרוא לעצמך חובבת פנטזיה?!״ כיפה כחולה הצטמררה.
״לספרייה ומייד!״ קראו שתיהן.
אנג׳ל נאנחה.
אדוארד נכנס בצעדים כושלים לחדר, החליפה של הנסיך הכבידה עליו. ״אפשר להשתתף בהתנקשות?״
״בטח.״ ענו כולם פה אחד.
״קדימה, אדוארד, אשמי, דארה, יש לכם מגדל לטפס עליו!״
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
סוף-סוף משלבים אותי!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא שילבתי אותך עדיין.



שילבתי את אדוארד:)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ענק!
יאו, אני נקרעת!
דיימן, טלרין כל כך תהרוג אותך... XD
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מגניב!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טליה, קפאה?!!!?!?!?!?

מי בא לכרות לדיימן את הראש כשהיא לא רואה?
(צבעוני, אם תנסי לעצור אותי, אני אכרות גם לך את הראש!)
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אנג'ל תעשי המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אז מה! אדוארד הוא אישיות שנייה שלי!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לך אין בעיה לומר את זה!
לטליה יש וחצי!
וגם לי!
וגם לאנג'ל!
וגם לכל אלה שרעים במשחק!
כי זה לא פיצול האשיות שלנו!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
יש שתי מייטיות! כאילו יש לי שתי אחיות תאומות... ^^
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קפיאה רגעית, אל תדאגי :)
בסוף חזרתי לבינתיים.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ואם כבר ... אז הפאנפיק אדיר!
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(איזה מגניב זה להגיד פאנפיק על סיפור שהוא שלנו ^^)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טכנית, הוא סיפור **שלי**!!
ג נ ב י ם.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ממש! אייר נעלמה, להזכירך!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מה זאת אומרת?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המשך!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
״השער שלי הורג אותי!״ קראה דארה אל ליאן שעזרה לה לגרור את השיער שלה.
אשמי נותרה צמודה אל אדוארד, אחריהם the confishon וליאו.
״עוד כמה אנשים נשאר לה לענות?״ אדוארד צנח על כסאו.
״עוד שתיים, שקד ומגי.״ ענתה אייר.
״רגע, חוץ מאדוארד ודארה, מי עוד התנשק?״ שאלה טליה.
״אני הייתי אמורה להתנשק.״ ענתה אייר.
״מה זאת אומרת?״
״היא בעטה לו בעיטה מסורתית בין הרגליים.״ ענתה שרלוט.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חחחחחחחחחחחח
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
יש לי כמה דברים להגיד:
1. מדהים
2. עוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
3. ממש מוזר לי שרשמת שקד ומגי כי קוראים לי שקד, אז תשתמשי באן.
4. אני לא מתשקת! אף אחד לא יכול לגרום לי להתנשק!
5. אם תגרמי לי להתנשק *אני* ממשיכה את הסיפור ו*לך* יהיה סוף מר!

הערות מופנות בעיקר לאנג'ל
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לוחמת, תמחקי את ההודעה! אסור להגיד שהקבוצה גוססת.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שקד זה השם של דמות של סופי.
ואני יודעת איך קוראים לך, הצבעוני פלטה את זה לידי.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני יודעת שהיא פלטה את זה לידך.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך דארלינגגגגגגגגגג
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מחברת הפאנפיקים שלי לא פה.
ההמשך נמצא בה.
אופסי נופסי^^
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא! עולם אכזר!!!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים

פרק שש:
אני צבעוני המגניבה ביותר מביאה לכם את הפרק הבא:

לאחר שנלחמתם בכל השדים אני נותנת לכם פרק. אין מפלצות, אבל יש זיכרונות. התחילו לשפוך את סיפורי הילדות הטרגים/שמחים/משעממים/עצובים/נורמאלים שלכם.
אתם מוזמנים לחזור להילחם אחד בשני, רק אל תהרגו אף אחד. לפחות לא עכשיו.
דרך אגב הבא שמנסה להתאבד, אני משלחת עליו סוריקטה חולת כלבת שמחזיקה נבוט ונוסת על מכסחת דשא!

מסקנות -
זיכרונות ילדות, בין שקשורים למלחמה ובין שלא. תהיו יצירתיים.
- כל שחקן מחויב לכתוב לפחות עשר תגובות בפרק.
אסור לתת לליליאן כאפה, אני יודעת כמה זה מפתה. אסור! אוקיי, אסור!

בהצלחה בהמשך הפרק!
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני חלשה... כל כך חלשה... אני זוכרת את הפעם האחרונה שבה רוקנתי את כל כוח נשמתי... זה היה לפני שנים רבות... ובפעם ההיא?



ניסיתי להציל את חיה....
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תודה לאל. איה, היא הרביצה לי...)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לי יש זכות מיוחדת! *כאפה*)

אני מערסל את ליליאן בזרועותיי, מלטף את השיער הרך שכל כך התגעגעתי למגעו. אוי, אהובתי.
"שיהיה לך ברור, שאת לא עוזבת אותי יותר, אף פעם, אף פעם, אף פעם, בחיים שלך." אני אומר בתקיפות, לא נותן לטיפת רגש או כאב לחדור לקול שלי, שמאיים להתמוטט, בגלל הכל. היא גועה בבכי, חלוש וקטן, תופסת בקצות האצבעות את החולצה הקרועה וספוגת-הדם שלי, במעין אחיזה-הסטרית, כאילו אם תשחרר, תאבד אותי. האם זה נכון?
אני מתעלם מכל השאר... אני לא מסוגל. לא מסוגל להתרכז בהן עכשיו. כבר אמרתי תודה. אבל נראה לי שזה לא מספיק.
אבל עכשיו אני לא יכול לעשות יותר.
ליליאן רועדת מבכי כבוש. רעידות קטנות, חנוקות. כל הגוף כואב לי. אבל אני מרגיש טוב באופן בלתי מוסבר. זה ברור. היא כאן.
אבל היא מסרבת להרגע. למה היא מסרבת להרגע?
משום מה זה מזכיר לי את...
את הרגע ההוא..
עם אמא.
ככה זה היה איתה, ככה בדיוק.
הרגשתי את הבור הענק נפער בתוך הגוף שלי, כואב ומזוויע יותר מכל הפצעים ביחד.
אני לא יכול לחשוב עלייה עכשיו.
רק זה חסר לי... רק לא זה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(סליחה ליליאן, דיימן, על הפתיחה ה...מיוחדת. באמת לא התנשקתם מספיק בזמן האחרון.)

כמה מוזר להיכנס לראש של מישהו אחר...
לא ידעתי איך מייטי עשתה את זה, אבל נראה שזה השפיע על דיימן.
הוא וליליאן ישבו אחד מול השני והיו עסוקים הרבה יותר מידי בעצמם, עד כדי כך שהיה קצת קשה להסתכל על זה.
הנערה הבוערת התנתקה מהנער האבוד וחייכה אליו חיוך עצוב מלא כאב ואושר. דיימן ניסה גם הוא לחייך, אבל הוא נראה כמו מי שסובל מכאב שיניים. (סליחה על הגניבה, ג'ואן קת'לין רולינג!)
נראה שליליאן רק עכשיו קלטה את המצב שבו היא נמצאת ושכולם מסתכלים עלהי בתדהמה- או בכעס, או בשנאה, או באהבה- היא הביטה בבלבול אופייני בכולם ופערה את עיניה כשראתה את המצב של דיימן. "דיימן! מה- אתה-" דיימן סתם לה את הפה בחוזקה. "אחר כך." לחש בתקיפות.
אני הייתי שמחה מאוד לעשות את זה.
הרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד יותר היום, וחשבתי שעם אפתח את הפה אני אומר דברים מ מ ש רעים.
"לא יכולה לדבר. אחזור בבוקר." זרקתי למייטי והתחלתי לרוץ לכיוון היער. נתתי לחוש הכיוון הטבעי שלי להוביל אותי לעץ בטוח ליליה. טיפסתי אליו ועצמתי את עיני הדומעות.
אני לא בוכה בגלל שזה עצוב, אלה בגלל שזה טיפשי.
זה מטומטם!
"זה מטומטם!" אני לוחשת בעצבים בלתי נשלטים ונרדמת.

חלמתי על היום שאימי מתה בו.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הסתכלתי על ליליאן, שעמדה מאחורינו והביטה בדיימן בעיניים דומעות.
כעסתי עליה. בגלל יותר מסיבה אחת. אבל אני יודעת שאני צריכה לסלוח לה.
"זה בסדר ליליאן," אמרתי ונגעתי בכתפה. לכי לדיימן."
התחלתי ללכת משם.


~~~"טלרין!" צרחה הילדה בת השש על אחותה. "אימא אמרה שאסור לך להסתובב כאן!"
"אבל כיף לי כאן." טלרין נכנסה למים. "זה רק שמועות. אין כאן באמת נשמות פצועות." היא חייכה בלעג לעבר מייטי, אחותה התאומה. מייטי הסמיקה כהוגן.
"אבל מה אם יש? אי אפשר לדעת."
"את באמת מאמינה לזה? זה לא כאילו אגנוב מכאן את הנשמות שלהם בכל מקרה." מייטי יכלה בקושי לשמוע את המשפט שלחשה לאחר מכן: "אולי כן..."
"צאי מהמים ומיד!" מייטי משכה בידה של טלרין, אבל זו דחפה אותה אחורה.
מייטי נפלה על ערמת אבנים ונפצעה בידה. "זה כאב!" ייללה מייטי לעבר אחותה, שגלגלה את עיניה והושיטה את ידה לידה המשופשפת של מייטי.
היא עזרה לה לקום והן הלכו משם. חזרה לבית.
מייטי גילתה רק לאחר חודשים שטלרין ריפאה את השפשוף שלה בעזרת נשמות. בלי שמייטי בכלל שמה לב.
אבל טלרין ניסתה לעזור.~~~
Tess לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוף, אין לי רעיונות!

ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח לוחמת!)

ליליאן התרוממה והסתכלה עליי בעיניים גדולות-גדולות, ורטובות לחלוטין. היא נראתה מזועזעת. ועדיין לא עזבה את החולצה המרופטת שלי.
לפני שהספקתי לשאול אותה מה קרה, זה שב והציף אותי, מביא איתו כאב חותך והרסני, שמאיים להשמיד את כולי. כמו פעם.

~ ~ ~
אמא. אמא בוכה. למה אמא בוכה? תפסיקי, אמא. די כבר. בבקשה. אני מתחנן.
"אמא, למה את בוכה?" אני קורא בהתקף של זעם ילדותי, זעם שמסתיר בתוכו פחד, המון המון פחד, כי אמא, אמא שלי, האדם הכי חזק בעולם, נשבר לאלפי רסיסים מולי."אמא, די! תפסיקי!"
היא מייבבת, תופסת את הכתפיים שלי, כמבקשת אחיזה, מבקשת אחיזה כדי לא ליפול אל בור ללא תחתית, אל השום דבר שעומד לבלוע אותה. הראש שלה נטמן בכתף הדקיקה שלי, האצבעות שלה תופסות אותי בהסטריה.
והיא ממשיכה למרר בבכי.
~~~


אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
~הייתי בת חמש. קטנה ומתוקה יותר מתמיד- כך אייר נהגה לומר. באותו היום, מצאתי אגם קטן במרחק מה מהבית. ציפור כלשהי- ינשוף לבן אני חושבת- היה שם. היא עפה במעלים ועשתה סיבובים ושטויות באוויר וגרמה לי לצחוק. ואז עפה משם.
שכשכתי רגליים במים, וחפרתי בורות באדמה הבוצית. זה היה כיף. להיות לבד. בשקט הזה. כאילו אני בעולם אחר לגמרי. עולם משלי.
לשתי את הבוץ שהיה בידי לצורה כלשהי, וטמני בתוכה כמה עלים. רציתי להכין לאימא ולאבא בובה. אם אצליח ליצור אש, אולי אצליח לייבש את הבוץ ולגרום לו להיות מוצק.
ואז קמתי, והתחלתי לרוץ בחזרה הביתה. אימא ואבא יאהבו את מה שהכנתי.
...
בובת הבוץ הייתה מרוחה על הרצפה בגוש מגעיל. הבטתי קפואה לעבר סלון ביתנו. לא מאמינה.
ניסיתי לגרום לרגליים שלי לרוץ. לרוץ לעבר אימא. או לברוח. אבל הן סירבו לשתף פעולה.
זה לא הגיוני. אימא ואבא סתם ישנים. לא קרה להם כלום...
אבל אפילו אני לא יכולתי להתעלם מהדם והפצעים. אפילו אני לא יכולתי להפוך את זה לדבר חיובי.
אל תבכי, שרלוט. אמרתי לעצמי. הם לא מתים. הם סתם ישנים. סתם...ישנים...
אייר עמדה מעליהם מתנשפת וצורחת. צורחת וצוחקת בו זמנית. מחזיקה את המספריים הורודות שתמיד אסרו עליי לגעת בהם, כי הם חדים מידי.
היא שומעת אותי בוכה, ובמהירות -כל כך מהירה שזה נראה כאילו היא הופיעה משום מקום- היא נעמדה מולי, עם המספריים החדים והצחוק המוזר.
תפסיקי.תפסיקי.תפסיקי.תפסיקי.
היא הניפה את המספריים וחייכה
תפסיקי.תפסיקי.תפסיקי.תפסיקי.
המספריים עמדו לשסף לי את הגרון. ואז הם נפלו לרצפה.
רגע לאחר מכן אייר חיבקה אותי בעודי מתייפחת, כאילו היא לא עשתה את זה כרגע. לא רצחה את ההורים שלי. את ההורים *שלה*~

אני מתעוררת בצרחה, כמעט יכולה להרגיש את ריח הדם ואת הבוץ שמתחת לרגליי שנמרח מהבובה.
אבל אני לא באמת שם.
רק אחרי זמן מה התעשתתי על עצמי. ורק אז הצלחתי לראות שבמרחק מטרים ספורים ממני, עומדת נערה.
-----------
(הממ-תולעתספרים-הממ)
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(טס, דבר ראשון, לא יכולת לדעת שעמדו לשסף לי את הגרון.
דבר שני, בבקשה. שם מגניב, נכון?
דבר שלישי, אייר לא באמת כל כך מטורפת, ואני לא בטוחה שהיא בכלל רוצה להיות ליד הדמות שלי.. כי הדמויות שלנו רבו.
דבר רביעי- סוףסוף מישהו קורה לי צ'ארלי במקום שרלוט! תודה באמת!!)
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אה, כן, שכחתי. כן, זה קרה, אבל כשהדמות שלי הייתה בת שמונה, והיא חלמה על המקרה.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טבלתי את קצה האצבע במים, כשהוצאתי אותה המים היו מפותלים בצורות שונות.
ניערתי ת הטיפה, הי יצרה אדוות במים.
בזמן האחרון שקט, כבר כמה ימים שאין כלום, וזה כולל גם אוכל.
נאלצתי להתרחק קילומטרים ולחפש במשך שעות ארנבת או ציפור, שהספיקו בקושי לארוחה למישהו מאיתנו.
ולא, המים לא עזרו לי הפעם, הם השאירו אותי חסרת אונים, כמו פעם אחת, בעבר, כשמייטי ואני עדיין היינו קרובות.
הלוואי שהרשרוש הזה אומר שיש כאן ציפור.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תולעת ספרים, את לא היית שם! וגם מדברים על זכרונות ילדות שקשורות אליך!)

~~~
הראש שלי כאב.
ממש ממש כאב
דם, דם, דם.
זה כל מה שאני ראיתי.
ואז צחוק וצרחות יצאו לי מהפה, וההרגשה הזרה נעלמה, זה עוד התקף טירוף, אני לא מתה.
היה לי משהו ביד, ברזל חד, אולי סכין?
לא, מספריים.
אני חדרתי לעור החם של הקורבן הראשון שלי ושאפתי את ריח הדם.
הצרחות שלו גרמו לי לרצוח אותו ולא להיהנות מצפייה בו סובל.
אוף.
אני מביטה לעבר בת זוגתו, הצרחות המזוויעות שלה גרמו לי לגרום לה לרצוח אותה אף יותר מהר.
שני הקורבנות נפלו חסרי רוח חיים על הרצפה.
או, עוד מישהו מגיע, הילדה.
מושלם.
במהירות בזק אני התקרבתי אליה והנפתי את החפץ בידי, אני עמדתי לשסף את הגרון שלה.
והצחוק הופך חזק יותר בזמן שהצרחות מתחילות להיעלם.
ואז אני ראיתי במטושטש את הקורבן שלי.
שרלוט.
צרחה נוספת קטעה את רצף הצחוק והצרחות.
המספריים נשמטו לי מהיד ואני נפלתי ליד הילדה המתייפחת.
שרלוט, האחות הקטנה שלי, לעזאזל.
אני חיבקתי את הילדה המסכנה בחוזקה.
~~~

עיני נפקחו ואני התיישבתי במהירות, והחלטתי לקלוט את רצף ההתקדמות.
מגי מעולפת, לצידי.
ועכשיו כולם בוהים בדיימן ולא מסתכלים עלי.
זאת הזדמנות מושלמת לברוח.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(טס, אני חלמתי שעומדים לשסף לי את הגרון... ויכול להיות שאייר הלכה עד לשם.. אבל צריך את ההסכמה שלה שהיא תהיה איתנו.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוי, אייר! לא, על תעזבי בבקשה!...
יש לזה סיבה? תדברי איתי בהודעה אישית.)

~~~~
חזרתי לגיל 12.
אני חזרתי ממחסן הנשק עם שק מלא פיגיונות ואחותי אנר הקטנה ממני בארבע שנים עקבה אחרי וקישקשה לי במוח.
"דארה, מה ההבדל בין פיגיון קצר לבין פיגיון ארוך?"
גילגלתי את עיני. "פיגיון קצר הוא קצר ופגיון ארוך הוא ארוך," אמרתי בחיוך. "אבל יש הבדלים גם בחומר, ובחדות הלהב. למשל," התחלתי לספר לה על כל המאפיינים של פיגיונות- הנשק האהוב עלי- והיא הקשיבה מרותקת ומבט מעריץ בעיניה.
"דארה, למה אבא לא מביא את הפיגיונות בעצמו?"
עצרתי ליד החנות והתחלתי לסדר את הפיגיונות בשורות מסודרות על הווים של הקיר. "כי אבא לא רוצה להתאמץ יותר מידי," דיקלמתי אתת התשובה שאמא אמרה לי.
זה כבר גרר אותי לנושא שממש לא רציתי לדבר עליו, וזה השיגעון של אבא. ידעתי שהיא תשאל על זה.
"דארה, למה אבא משוגע?"
נשפתי והסתובבתי אליה. "למה את חושבת שהוא משוגע?"
"בגלל הדברים האלה שהוא ממלמל בלילה על כוחות קסומים, בגלל שהוא מצפה ממך וממני להפגין כישופים של מים ושל אש, כמו שאמא יודעת לעשות, ובגלל שהוא נעל את אמא במערה היום."
"מה?!" צעקתי. "מערה? ה-מערה?"
אחותי הנהנה פתאום בפחד. "אבל כשהלכתי לשם היא אמרה שזה בסדר, ושהיא תצא משם לבד."
השלכתי את הפיגיונות על הרצפה ולקחתי חרב משולשת מהקיר. "דארה! מתי תלמדי אותי להשתמש בחרב?"
התחלתי לרוץ לעבר האורווה. לא, עם אבא יראה שהסוס לא כאן...
רצתי במהירות אל היער.
לאחר רבע שעה של ריצה בלי הפסקה, הגעתי למערה.
מערת אבן אפורה שלפעמים הייתי מתחבאת בה מאבא, והיתה מקושטת ציורי פחם. "אמא...?" שאלתי בקול רועד. "דארה! מה את עושה כאן?" שמעתי את הקול הנעים של אימי. "ומה א ת עושה כאן?!"
"הכל בסדר, חמודה. באתי להבעיר פה מדורה כדי שהסנאים לא יתקררו בחורף. הבאתי להם גם צעיפים.
ואז אבא שלך בא וסגר את הדלת. הוא אמר שזה כדי שלא תיכנס רוח, אי, אבא שלך ממש חכם!"
ואז עיני התמלאו דמעות, כי האמא המשוגעת והחמודה שלי לא חושבת בהיגיון. א י ן לה היגיון.
"אמא," ניסיתי לדבר בקול שקול. "תחבי את המדורה עם מים, או שתיחנקי."
"אבל הסנאים-" "תעשי את זה!" צעקתי. ששמעתי שפריץ קטן וידעתי שאימי משתמשת בכישוף- שבתקופת ציד המכשפות היה אסור מאוד. זאת היתה אחת הסיבות שאבא שלי שנא את אמא שלי- היא היתה מכשפה אמיתית וחיפשו כאלה כמוהה בכל העיר. לאבא זה היה לא טוב לעסקים אז מידי פעם הוא היה מנסה להרוג את אמא שלי.
"עכשיו תצאי. אני אנסה לעזור לך לפתוח את הדלת-" "לא את לא."
שוב, אבי הופיע בדרך נס ממש מאחורי, ותמיד ברגע הלא נכון.
"אני כן." אמרתי והסתכלתי ישר לעיניו ששיקפו את האור כמו קוורץ צהוב.
"את לא, כי אמך כבר לא בחיים יותר." אמר והרים פטיש עצום מאחורי גבו. התחמקתי ברגע האחרון לפני שהבנתי שהוא לא התכוון לפגוע בי...
נשארתי שם ובכיתי לפחות שעה, באבן המערה המנופצת שמתחתיה נקברה אימי.
~~~
שלושה ימים לאחר מכן, קרתה לי האבדה הנוספת של אחותי, והעלתי אותה בזכרוני כבר בתקופה האחרונ ה ולא רציתי לחשוב אליה.
היה סיכוי שאחותי הצליחה לברוח והיא עוד בחיים, אבל במקום מרוחק מאוד כנראה...
כי אחר כך, לא יותר משבוע אחר כך, כשהתחלתי לברוח, בדיוק כשמצאתי מערה ליליה- העולם התנפץ מתחת לרגלי.
הרגשתי עוצמת קסם בעבר, אבל אני זוכרת שזאת היתה עוצמה אדירה.
הקרקע רעדה ובעבעה והתפוצצה, ואני נפלתי ונפלתי ונפלתי לחלל...
ואז עמדתי שוב באותו מקום שעמדתי בו לפני שהעולם התנפץ.
לא ידעתי שבשבריר השניה ששהיתי בחלל- עברו עשרות שנים שבהם התפתחו היצורים הקסומים, והמלחמות, ונשארתי לא שייכת ומחוץ למעגל עד היום שבו ליליאן בערה....
Tess לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא, אנג'ל.
אני וכיפה בבברית עכשיו בגלל זה היא עשתה אהמ אהמ תולעת ספרים.
עזבו, לא הבנתי כלום.
אני פשוט אמחק את שלי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים



רק כשמייטי גילתה שריפאתי אותה היא באמת כעסה, רק אז.
ופעם אחת אחרי זה, אותה אני זוכרת הכי טוב, כי אז המים נטשו אותי.
מייטי נפצעה, הפצע היה חמור, וחשבתי שלא יספיקו להביא את הרופא, זו הייתה הפעם הראשונה שגנבתי נשמה. של תינוק.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הייתי אז בת שמונה, אם אני לא טועה.
שנפצעתי בצורה כל כך קשה. אני לא בדיוק זוכרת איך נפצעתי. הכל היה אז מעורפל. אבל אני חושבת שנפלתי מעץ או משהו.
היינו בחוץ. דיממתי מכמה מקומות, ובהתחלה חשבתי שזה כלום. עד שניסיתי לקום.
סחרחורת תקפה אותי ונפלתי בחזרה על האדמה. ואז טלרין הגיעה.
אני זוכרת שהיא עזרה לי להגיע הביתה, ולא היה שם אף אחד. ניסיתי לא לבכות, כי טלרין שונאת כשאני בוכה, ומתחילה להקניט אותי כשזה קורה.
אבל אז היא בכלל לא הסתכלה עליי. היא התרוצצה בכל הבית. אני לא יודעת מה היא עשתה. והכאב היה עצום.
אז לא יכולתי שלא לבכות. והיא לא הסתכלה עליי בלעג. היא הייתה מודאגת, ראיתי.
ואז... מה קרה אז? אני בקושי זוכרת.
היא נגעה בי, והרגשתי קור. קור מקפיא. אך גם הרגשתי טוב יותר. והמשכתי לבכות. ניסיתי להיחלץ מאחיזתה של טלרין... אבל היא לא הרפתה. וזה כאב, האחיזה שלה הייתה כה הדוקה... אבל זה כאב פחות. וכבר לא בכיתי.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני מביטה בדיימן, בטלרין, בליליאן, חוזרת לתקופה אחרת, לפצע אחר.
רואה את עצמי כילדה בת 6 תועה לבד ביער.
פצע חמור היה בכתף שלי, לי לא היה אף אחד שירפא אותי, מלבד היער.
היער דאג לי מאז שהייתי קטנה, הוא ריפא אותי וטיפל בי. רקחתי מעלים תרופה לכתף שלי,
תחושת קרירות נעימה אחזה בה כאשר היא התרפאה במהירות, משב רוח צונן עבר ביער החמים וצינן את גופי.
ההבזק לאחור הסתיים ושוב מצאתי את עצמי בוהה בדיימן ובליליאן.
היה ברור שכל האנשים כאן, שנלחמים בשדים וברוחות, גנבי נשמות ושומרי נשמות, מכירים אחד את השני, רובם כבר הכירו את שמי, שקד, אבל לא נראו כאילו שבאמת ידעו מי אני.
ידעתי שאם דיימן רוצה אני יכולה לעזור לו ולרפא אותו, אחרי שהוא מצא את ליליאן שלו.
"דיימן", שאלתי חרש. "לרפא אותך?"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אשמי ואני נכנסנו למערה חשוכה בהרים ופתאום נזכרתי איך הוא הרס והרג הכל! איך *הוא* לא השאיר דבר אחד חי חוץ ממני!
איך הוא יכל לעשות דבר כזה?! אני הייתי רק בן שש! ורק עכשיו נזכרתי איך אמא שלי וגיימס החביאו אותי ואמרו לי לא לדאוג! ושהם יחזרו! אבל הם לא חזרו!
אני אנקום בו! אני אחזיר לו! עין תחת עין!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אם אפשר, אז כן בבקשה." אני מחייך אל שקד, מקווה שהחיוך לא נראה כמו קו עקום ועצוב בפנים כואבות.
ליליאן נצמדת אליי באחיזה-מטורפת, רועדת בשקט, כאילו מתחילה להרגע, אבל לא לגמרי.
ואז זה שוב תוקף.

~~~

אמא ממשיכה להתייפח, אבל אני לא מרפה."אמא, די! למה את בוכה?"
"אסור לי להגיד לך, אוצר יפה שלי." היא גועה בבכי.
"למה אמא, למה אסור לך? מי אסר עלייך? תפסיקי!"
"הו, יקירי," היא מליטה את פנייה בכפות ידיה."הלוואי שיכולתי! אני אסרתי על עצמי."
"ולמה אסרת, אמא, למה?" הבכי אינו פוסק, ואני מסרב לשחרר."תגידי לי אמא, רק לי. ולא אגלה לאף אחד."
היא מלטפת את שיערי ברכות, עינייה דומעות. אני נרעד כשהגוף הכחוש שלה נצמד לשלי בעוצמה כמעט כואבת, האצבעות שלה תופסות את הכתפיים הגרומות שלי בשגעון.
"אמא, די!"
היא משחררת בבת אחת ומתרסקת על הרצפה בקול חבטה עמומה.
"תקומי, אמא! תקומי!" אני צורח. זה יותר מדי. יותר מדי בשבילי.
ובלי לשים לב, גם אני מתחיל לרעוד.
היא מתרוממת, עינייה זגוגיות."אל תבכה,אוצר שלי," היא לוחשת."מה אעשה אם תבכה גם אתה?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אוף, הסיפור הזה פטתי." אני אומרת לעצמי ותוהה מתי התחרפנתי סופית, שאני מדברת לעצמי.
אני כל כך השתנתי מאז...למה?
המלחמה. כן, אני בטוחה שזה בגלל המלחמה. הפיצוץ הזה של העולם הרג לי את המוח.
ירדתי מהעץ וגיליתי שהשמש עדיין לא זרחה. הלכתי בשקט לכיוון הכללי של הקבוצה. רציתי לדבר עם אייר, רק בעיניה ראיתי את אותו ניצוץ מטורף של תקווה, שהעולם לא דפוק לגמרי. תמיד היתה בה החלטיות תקיפה כלפי של החלטה שלה.
ליליאן ודיין שכבו חבוקים ונשענו על העץ. ליליאן נימנמה ושקד ריפאה את דיימן. מייטי ישנה במחסה העצים וטלרין לא היתה שם.
מגי היתה עוד חצי מעולפת ונשענה על גזע עץ נוסף בעיניים עצומות.
חיפשתי את אייר. הנה היא, יושבת במרחק מה מכל האחרים ומחזיקה בראשה כשוקלת החלטה לא פשוטה. נראה שהיא שקועה בזיכרונות נוראיים. התיישבתי לידה, היא לא שמה לב.
"אייר." אמרתי בשקט.
"מה?" היא שאלה בבהלה.
"הכל בסדר," אמרתי וחייכתי חיוך קטן. "את נראת כאילו תפסתי אותך באמצע רצח."
"כן...נמאס לי מהטיפשות שלהם. אני צריכה ללכת..." היא נראתה ממש מבואסת, כאילו קילקלתי לה את התוכנית. "אני מרגישה בדיוק ככה," גיחכתי.
אייר הנהנה בשקט ועשתה תנועה לא מחייבת בראשה.
היא רוצה לברוח, ואני חייבת לדבר איתה.
ללכת עם אייר? לא רעיון טוב.
או אולי כן?
זו החלטה שלה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התחלתי לרוץ בעקבות השועל.
לא אכפת לי מה ליליאן אאו דיימן יגידו, כולנו רעבים.
זרקתי את הסכין. בעין.


מייטי צעקה עלי, כי הצלתי את החיים שלה
"איך יכולת לרצוח?!" היא צרחה עלי
"הצלתי את החיים שלך!"
"פשוט תסתלקי"
זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי, ושמייטי ראתה
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קמתי או התעוררתי, אני ל איודעת איך לקרוא לזה, אבל הפסקתי להיות מעולפת. ראיתי את אייר מסתכלת עלי ומתכוננת לברוח אמרתי לה עם הפה "תודה." והסתובבתי ככאילו לא ראיתי כלום. הייתה שם נערה חדשה, בגילי והיא לא נראתה מרוצה מהעובדה שדיימן היה עסוק בלנשק אותה. ממה ששמעתי הבנתי שטלרין הלכה לצוד. אני הרגשתי לבד עם כל האנשים האלה מסביבי יותר משהרגשתי אי פעם. גם כשברחתי מהבית ורצתי לבד והייתי חולמת על שיחה עם מישהו לא הרגשתי כל כך לבד.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נמנמתי לי בזמן שדיימן לא הפסיק להתעסק לי בשער. ואני לא הפסקתי להתעסק לו בחולצה. אני לא יודעת למה אני בכזה טירוף. אולי אני הופכת ל... לא. אני לא. לעולם לא.
~~~~~~~~~~~~(קווים שמסמנים חלום!!! שהוא בעצם זכרון שצופים עליו מהצד!)~~~~~~~~~~~~
הילדה הכחושה נכנסה למטבחון בעקבות הקולות המשונים שהיו מוכרים לה. וסימנו רע.
"הנרי! הנרי, אני מכינה לך תפוחי אדמה! כמו שאתה אוהב!" אמרה האישה שחורת השער שהחשיבה את צעדי הילדה לצעדיו של איש אחר.
הילדה נכנסה למטבח ומצאה את האישה חותכת את האוויר. נו ברור, לא היה הרבה אוכל בבית. ומה שהיה נאכל מיד או הוחבא.
האישה הסתובבה אל הילדה בפחד ובלבול "מי את? מה את עושה כאן?!" החלה לצעוק אל הילדה הקטנה.
"אני הבת שלך, ממה" אמרה הילדה בסבלנות. לאמא יש עוד יום רע.
"לא, זה לא הגיוני, ליליאן שלי היא רק בת שנתיים!" אמרה האישה, לא מאמינה.
" אני בת שמונה ממה" השיבה לה הילדה ברוגע ולקחה את הסכין החדה מיד אמה.
"לא, זה לא יכול להיות! את משקרת! איפה הנרי? הנרי! תעזור לי! הנרי!!! מה עשית איתו?!" האישה המשיכה לצרוח בהיסטריה.
"ממה, אבא עזב" אמרה הילדה בשקט והתקרבה לאמה.
הבנה החלה להתפשט על פניה של האם "לא. הוא לא! הוא לא היה עוזב אותי!" מלמלה אל עצמה.
"הוא עזב לפני ארבע שנים, ממה" אמרה הילדה לאמא. כמעט בחוסר רגש. היא לא הכירה את אביה ולא חשה אליו דבר. דבר אולי מכעס על שבעזיבתו גזל מאימה את שפיותה.
האישה צנחה אל הרצפה והילדה הכחושה חיבקה אותה וניסתה להריגע אותה ללא הצלחה. אז היא פשוט ישבה לידה, אומרת שהכול יהיה בסדר. ויודעת שזה לא נכון.
"עוד פעם?" קול נשמע מאחוריה. היא חיבקה את אמה כבר שעה לפחות.
"כן" ענתה לאחיה והעבירה את הטיפול באם עליו. הוא יותר טוב בזה. בלהתמודד איתה.
"כמה גרוע?" אמר בחשש. והניח את המעט שהצליח לצוד, זה חורף אחרי הכל, על השולחן העלוב שעמד בצד.
"היו גרועים יותר" אמרה הילדה בעצב ויצאה החוצה. להתאמן.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"על מה חלמת?" אני לוחש בתגובה לרעידות החוזרות ונשנות שלה.
"על מה את חושבת?" אני לוחש וחופן את פנייה הרכות והכואבות אל מול פניי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"תני לי שניה," אמרה אייר בעיניים בוהות.
הנהנתי והסתובבתי.
ידעתי שהיא אולי תברח ותעזוב, ועם כן, אני ארדוף אחריה. אני אמצא אותה והיא תכעס עלי ואני אוותר ואחזור לכאן.
אז עדיף שאני לא אעקוב אחריה.
אבל אולי היא בדיוק כמוני, רוצה בחברה ולא מסוגלת להודות בזה...
ראיתי שהנערה שלא הכרתי מסתכלת גם היא על אייר.
התקרבתי אליה.
היא היתה יפה. ונראתה בת גילה של מייטי, עם פנים חיוורות, נמשים ושיער בהיר.
"מגי, נכון?"
היא הנהנה ובחנה אותי.
"מי את?" היא שאלה בקול מעט שבור ומתגונן, כאילו היא תמיד נגררת אחרי מישהו ואף פעם לא קיבלה בדיוק את מה שהיא רצתה.
"אני דארה," ואז- "אני מצטערת, אבל חייבת לשאול. את...היית בקבוצה של טלרין ודיימן?"
היא חייכה חיוך מבוייש. "לא, עם את מתכוונת לגנבי הנשמות?"
"כן."
היא הנהנה. "ואת?"
שקלתי את התשובה. "אני לא שייכת לאף צד. או יותר נכון, שייכת לשני הצדדים- כי מי שלא לוקח צד מת." חזרתי על מה שטלרין אמרה לי לפני זמן שנדמה רב מאוד.
היא כיווצה את עיניה ונראה שהיא מודדת אותי בעיניה הילדותיות, אבל המאוד לא תמימות.
היא הניחה לזה. "איך...הגעת לכאן?" שאלה אותי, וכבר נמאס לי לנסות למצוא תשובה. בפעם הקודמת ששאלו אותי את זה, התפקעתי מצחוק מאי הוודאות שבדבר. אבל עכשיו לצחוק היה הדבר האחרון שאעשה. "אני פגשתי את טלרין לפני חודש בערך, ואז את מייטי וליליאן, ודיימן ואייר. ואת שקד, בקיצור, אני מכירה את כולם ודי נגררתי אחריהם, כל פעם אחרי מישהו אחר- וניסיתי להציל לו את החיים. ואחר כך הובלתי חיסול שדים וניצחנו. ו...הגעתי לסיטואציה התקועה הזאת." הסברתי- הסבר עלוב.
היא חייכה שוב. "גם אני מחפשת את המקום שלי," אמרה בכנות.
העפתי מבט אחורה וראיתי שאייר עדין יושבת בתנוחה קפואה.
הילדה הזאת עינינה אותי, ורציתי ללמוד עליה קצת.
"את יודעת, את יכולה להצטרף אלי. כדאי להסתובב כאן בקבוצות, אחרת מתים." אמרתי לה בידענות.
"אני יודעת," היא אמרה ונאנחה. "אני כל כך עייפה."
היא התרחה ממני והתקרבה למערה.
הסתובבתי שוב, אירי עדין אל נראתה כאילו היא מתכוננת לברוח.
הייתי רעבה, לא אכלתי כלום כמעט יומיים רצופים.
הקשת שלי עדיין היתה תלוי על גבי, בדיוק באותו מקום.
שלפתי אותה ונכנסתי ליער.
עייניים זוהרות התבוננו בי ממקומות שונים, ונכרתי ביום שבו פגשתי את ריי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"יש אוכל" הכרזתי כשנכנסתי לשטח של המערה.
היה כל כך מוזר לראות את כולם ביחד, לשם שינוי.
העניין שהכי הכעיס אותי היה שדארה המטומטמת הזו לא יודעת לשמור הבטחות.
יופי, אני מבטיחה שאני לא אעקוב אחריך, אני אצטרך להיפטר ממנה מתישהו, ואם כבר דארה, אז איפה היא?
"שמישהו ידליק אש, אני לא מתקרבת לזה" אמרתי שוב, אחרי השתיקה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני מניחה שזה פרק קצת פתוח יותר, ולכן אין לי בעיה לכתוב תגובות ארוכות ובלי יותר מידי התערבות של אחרים. תתקנו אותי עם אני טועה...)

זה היה בגיל 11.
אני חושבת שזה הזמן הארוך ביותר מכולם להיות עם חיה תאומה...
כמו תמיד, התאמנתי ביער הקרוב לבית. שוב ברחתי מהבית אחרי התקף עצבים של אבי ומיהרתי לתפוס מחסה לפחות ליומיים שלושה. לא לקחתי אוכל, אבל תמיד סמכתי על היער שייתן לי את כל מה שאני צריכה.
הלכתי בנינוחות ביער תוך כדי חיפוש מתמיד אחר ציד.
לקחתי איתי סכין, והייתי טובה מאוד בהטלתו. הגעתי לשלולית קטנה ולידה עץ שחור עבה וחלק עם עלים אפורים-כסופים. התבוננתי בתימהון בעץ המוזר ונזכרתי שאני צריכה להכין קשת, כי שברתי את הקשת שלי באחד האימונים. שברתי ענף גמיש, לא עבה מידי ולא דק מידי עבור הקשת ולקחתי כמה ענפים בשביל החצים. קטמתי כמה עלים כסופים כדי לחקור אותם לעומק ורצתי למערה שלי. (המערה שאחר כך אמא שלה מתה בה!)
גילפתי ומתחתי את הקשת במשך שעתיים עד שנראתה טוב ומיתר חזק מתוח בה. גילפתי את החצים ורציתי לקשור לזנבם עלים בשביל שיווי המשקל. כשליפפתי את העלה סביב המוט הוא זהר והתקשח למשהו חד, מבריק וקשה. ישבתי נדהמת ומאושרת והכנתי את החצים האלה, החצים ששימשו אותי עד היום. עבר כמה דקות עד ששמתי לב שמשהו מסתכל עלי.
פנתר שחור צעיר ישב בפתח המערה.
קיללתי בשקט והחזקתי את הסכין שלי בחוזקה ביד רועדת. פנתר כזה יכול להרוג אותי בשלוש דקות.
הפנתר התקרב אלי לאט לאט ואני הנפתי את הסכין באיום. הפנתר התקרב אלי למרחק קרוב מספיק כדי שאראה את העינים שלו...עיניים זהובות מבקיות, ממש כמו שלי.
פתאום שמעתי קול חלוש בראשי שהדהד ונחלש במהירות. 'שי ממני, יהלום זהוב שלי...ריי היה שלי במשך שנים ועזר לי בימי הכישוף שלי...עכשיו הוא יעזור לך לשרוד...' זה היה הקול של אמא שלי.
פערתי את עיני כשהפנתר התחכך בי בעונג וגרגר. נפלתי על הברכיים, בוהה באוויר, וליטפתי את ראשו של ריי...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הראש שלי כאב ממש, הייתי תשושה.
נשענתי על קיר המערה באיטיות.
הזכרונות לא הרפו ממני, והם הכו בי שוב ושוב.

~~~

עוד התקף טירוף.
יצאתי מהבית והשמדתי כל מה שעמד בדרכי.
הדם זרם מכל מקום, אני זוכרת עד כמה התחושה והריח של הדם עושה לי טוב.
הייתי מוצפת אנרגיה מיותרת, ואני הרגשתי אנרגטית במיוחד.
ההורים שלי עמדו בדרכי לרצוח ילדה קטנה, ודקרתי את אבא בבטן.
ובאותו הרגע נעלם התקף הטירוף.

~~~

איפה ויינד לעזאזל?
ניסיתי לתקשר איתו במחשבות, אבל משהו מוזר קורה.
לפתע הוא נכנס למערה בצורת בן האדם, ומתיישב לידי.
אם התוכנית שלי עד אז הייתה לא למשוך תשומת לב, היא לא כל כך הצליחה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(טלרין לא יכולה לכתוב אז אני כותבת את הקרב הזה בהסכמתה!)
המשכתי ללכת. רוב הזמן הלכתי בחושך בהיר יחסית, בגלל השמש העולה, ומידי פעם הראייה התבארה יותר באיזורים לא מוצלים. ראיתי זוהר מוכר- מים. וליד מים תמיד יש חיות.
ראיתי ענפים זזים בשיחים שליד המים ושמעתי רשרוש. כיוונתי חץ ויריתי.
וווש! החץ שלי השמיע איוושה חזקה מידי כשפגע ביעדו. רכנתי לשיח החשוך ומשכתי את החץ שהיה נעוץ בארנבת שחורה ומכוערת. גם סכין קצרצרה היתה נעוצה בה.
הרמתי את מבטי וגיליתי את עיניה של טלרין מביטות בי.
"שלי," נהמה.
גיחכתי. "בסדר, כחי את זה. אני, לעומתך, לא מתקשה לצוד, מה שבטח קשה לך מאוד עם האנבת חשובה לך."
טלרין נהמה שוב בכעס.
כבר לא הרגשתי אליה אחווה חזקה כמו בעבר, אחרי שהיא רצחה את אבא שלי.
זה לא פר, זה היה צריך להיגמר אחרת.
אני רוצה לראוך איך היא עושה את זה. איך היא רוצחת בלי שום רגש.
"אני רוצה לראות אותך מונעת ממני לקחת את הארנבת," אמרתי פתאום, בלי קשר להיגיון.
טלרין פערה את עיניה בהפתעה.
"בשמחה." היא זינקה אחורה ושלפה את הסימטרים שלה.
זה לא יהיה הוגן עם אני אלחם בה עם חרב. השלכתי את החרב שלי אחורה ושמעתי אותה נוחטת על האדמה ומפצחת עלי סתיו.
טלרין הסתערה. מיד התחרטתי על כך שהשלכתי את החרב.
המכות שלה היו מדוייקות, מהירות וכואבות, ואני בהתחלה רק ניסיתי להתחמק וללמוד אותה לפני שאני תוקפת.
ואז, כשהיא בעטה אותי על העץ עם חיוך מאוכזב מעט, הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להתגונן.
הפתעתי אותה באגרוף מכוון שפגע לה בראש. היא התנדנדה ונעצה בי מבט זועם בשתיקה רועמת.
היא לא הספיקה לתקוף שוב ואני דקרתי את רגליה באכזריות עם הפיגיון שלי. רציתי לפגוע במקום רגיש יותר, אבל היא התגלגלה ואני פספסתי. הסימטרים שלה שיספו לי את הכתף בשניה אחת של חוסר תשומת לב. חתך עמוק נפאר שם ואני מתתי לצעוק.
"חרא!" נאנקתי. היא צחקה. ואז הסתערתי שוב והטעיתי במכה מזוייפת לכיוון הכתף שלה ודקרתי את צד הבטן שלה. הפיגיון שלי הוכתם בדם, ושמחתי.
"סוף סוף-" ניסיתי להגיד לפני שהיא זינקה עלי מהצד והפילה אותי על האדמה. הפיגיון שלי נזרק מכף ידי, והיא הלמה בראשי ובחזי עד שלא הרגשתי יותר כלום.
וואו, יכול להיות שהיא תהרוג אותי.
אבל ברגע שההכרה שלי התחילה לדאוב, הצלחתי למצוא פרצה במהלומותיה והתגלגלתי בקפיצה. הלמתי בכל הכוח שנותר לי בנקודה הקרובה אלי ביותר- פרק הידר שלה, שהחזיק בסימטר קרוב לגרוני. הסימטר עף לה מהיד ובהשראה פתאומית תפסתי בצאוורה חזק. מרוב הפתעה היא לא התגוננה. היא ניסתה לתלוש את ידי מצווארה באדישות מסויימת למצבה הגרוע, אבל לא התייחסה יותר מידי לסימטר הנוסף שבידיה. שלפתי אותו מידה, בעטתי בחזה, והצמדתי אותה לקרקע כשהסימטר שלה עצמה מילימטר מגרונה.
היא שאגה בזעם והרימה במהירות אדירה אבן מהקרקע והטיחה אותה בראשי.
אאאאחחחח!!!!
איבדתי את ההכרה במהירות מפחידה.
טוב, עכשיו אני יודעת איך זה להילחם בטלרין.
מגניב.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
רצתי אחרי דארה, היא הייתה נחמדה, אבל בעצם כל מי שלא ניסה להרוג אותי היה נחמד. הסתתרתי מאחורי עץ ולא התערבתי כל הקרב, אם אחת מהן הייתה מאבדת את ההכרה הייתי מגנה עליה וזה מה שעשיתי, אבל טלרין כבל לא היית שם. הרמתי עם משב רוח קצת מים ושפכתי על פניה של דארה, היא הייתה יפה, אבל עיניה הפחידו אותי. נזכרתי בפעם אחת, אני הייתי מחוסרת הכרה ומאיה טיפלה בי, היא תמיד הייתה שם.
~~~~~~ ילדה כבת שתים עשרה הלכה ביער והשאירה מאחוריה מחנה עם ילדה נוספת, יותר מבוגרת. הילדה הרזה והקטנה עם השיאר הארוך המתולתל הגיעה לעיקול, מיד כשהיא עברה את העיקול הילדה היותר גדולה התחילה לעקוב אחריה. הילדה הקטנה הגיעה לקרחת יער והתחבאה מאחורי עץ. היא ניסתה לראות מה קורה שם, כי היא שמעה קולות ומישהו התנפל עליה בהפתעה. בלי שאלות היא תקפה אותו בחזרה ויחסית לילדה בת 12 היא הייתה טובה.התוקף לא ציפה לכח נגד חזק ולכן פגע בה חזק מדי, הוא לא רצה לפגוע בה הוא רצה למכור אותה. הילדה הקטנה איבדה את ההכרה ונפלה. הילדה הגדולה הספיקה להגיעה בזמן לראות את הילדה נופלת והיא הספיקה להפיל את התוקף ולשסף לו את הגרון. היא רצה אל הילדה הקטנה והרימה אותה על מצע אויר, היא התחילה בטיפול מהיר של עזרה ראשונה הטומן ברובו ניחוחות המגיעים על ידי משבי רוח. אחרי כמה דקות הילדה התאוששה.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(צבעוני יקרה שלי, אם את לא הולכת להגיב בזמן הקרוב, אני הולך להזכיר בקול רם שאת לובשת בסך הכל מעיל מרופט וקרוע!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(רק עכשיו חזרתי מהחוג!!! אני אכתוב עוד מעט! ואת לא תעיזי!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שפשפתי את צווארי וירקתי דם.
לא שהתכוונתי להודות, אבל דארה יודעת להחזיק חזק, ואני שילמתי על זה, וביוקר.
והצלקת הזו לא הולכת להעלם, לא משנה כמה פעמים ני הולכת לנסות לרפא אותה.
נכנסתי לשטח המערה, אני חייבת לנסות להעלים את זה, מה שלא יהיה, אף אחד לא ידע שמישהו היה קרוב ללהביס אותי בקרב.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(תכתבי או שאני הולכת לדבר לך על האין-בגדים! *נהמה*)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טלרין יקירתי, אני תולה את המשפט הזה על הקיר בתור תמונה יפיפיה! :

שמישהו היה קרוב ללהביס אותי בקרב

הוי, אושר!

מוחעחעחעחעחעחעחעחע!

תגובה מגניבה בדרך...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פתחתי את העיניים באי רצון כשמשהו קריר הרטיב את פני.
הקרב הזה היה ממש מגניב, אני שמחה שטלרין שיתפה פעולה.
הראש כואב...החתכים על הידים כבר לא מורגשים.
מגי רכנה מעלי בפרצוף מודאג.
"מביך, אה?" ממלמלתי.
"מה קרה?"
ניסיתי לקום. אוו'ץ!..באסה. טלרין יותר טובה ממה שדימיינתי.
"זה היה מרגש..." כן, מרגש מאוד. הדקות האלה של לחימה לשם לחימה- זה לא דומה לשום דבר אחר.
"הלכתי מכות עם טלרין," אמרתי בקלילות מעושה.
מגי כיווצה את גבותיה בבלבול, ואז בכעס מסויים- "למה?" שאלה בקול מוזר.
"אני...לא יודעת בדיוק למה. אני מניחה שאני כועסת עליה על זה שהיא רצחה כל אדם בכפר שלי, כולל את אבא שלי וגרמה לי למות כמעט. או אולי לזה שהיא די מגעילה באופן כללי. בכל מקרה, זה נראה לי כמו רעיון טוב."

מגי פערה מעט את עיניה. היא חושבת שאני משוגעת.
אולי זה נכון.
"תודה על העזרה...מה קורה שם בינתים?"
היא שתקה לרגע.
"כולם ישנים, בערך. אייר יושבת קפואה כאילו הקפיאו אותה באמצע תנועה, דיימן וליליאן ישנים בצורה מאוד מוזרה ואני סתם רציתי לנשום קצת...וגם, ראיתי שאת באת לפה, אז..." היא הסמיקה מעט.
"תודה רבה." אמרתי וחייכתי. "אני בטח נראת נורא." "זה המחיר של ללכת מכות עם טלרין, דארה."
"נכון."
ניקיתי קצת עלים ודם במים ולקחתי את הארנבת- טלרין השיארה אותה, ברור.
"אני צריכה לטפל בפצעים האלה...ולישון. וגם את," הוספתי כשהיא פיהקה בשקט.
הלכנו בשקט חזרה למערה.
נשכבתי ליד מייטי בהנהון תודה קטן לעבר מגי, וניסיתי להירדם.
אני כנראה לא אוכל היום, אבל לפחות אני בחיים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני יודעת שהדמות שלי נדיבה! XD)
דארה ואני קבענו ככל הנראה להתעלם אחת מהשניה, כי היא לא הסתכלה עלי כשהיא נכנסה למערה, חבל מאוד, אני אצטרך להרוג אותה בשלב מסויים, שלא תפריע.
העפתי מבט במערה.
רק עצם העובדה שכולנו היינו ביחד הייתה הישג, כי באופן כללי אני מעדיפה להיות בקבוצה כמה שיותר קטנה, אבל לא לבד.
קבוצה גדולה זה מתכון לצרות.
אבל כשיש שנים או שלושה אנשים זה הדרך הטובה ביותר.
ואם אני לא רוצה להתעורר יום אחד ולגלות שנעצו בי סכין כדאי לי לעזוב כמה שיותר מהר, וכנראה שהפעם דיימן לא יבוא, כי אם שמים אותי בצד אחד ואת ליליאן בצד השני, הוא ילך אליה בלי לחשוב פעמיים, ככה לפחות אני חושבת.
וזה לא משנה שכשנפגשנו הצלנו אחד לשני את החיים.
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(נשקים- 2 סכינים באורכים שונים וחרב. חיה תאומה- יען קרב, כן, קראתם נכון. יען קרב.)
הסתובבתי ביער כמה שעות טובות, והייתי מוכן להסתובב אף יותר אך גלינה עצרה אותי "נמאס לי ללכת!", היא הכריזה וסירבה לזוז ממקומה. ומכיוון שאי אפשר לסחוב יען על הכתפיים ממקום למקום כמו ילדה קטנה, נאלצתי להכנע לרצונה.
יצרתי לנו מעיין סככה מאדמה והוצאתי סלע לשבת עליו.
גלינה צנחה על האדמה בקול אוושה והחלה לנבור באדמה אחר אוכל.
"טוב. בגללך עצרנו. אז את שומרת" אמרי לגלינה בסמכות. היא שלחה אלי מבט אתה-יודע-שאני-אנשוך-אותך-וחבל-כי-זה-יכאב ואני התעלמתי "לא יעזור לך. יכלת להיות בשקט עד שנגמור, אבל בחרת שלא. ולכן.... שמרי." אמרתי והקטנתי את הסלע לסלעון כריתי.
גלינה נעצה בי את עיני היען הקטנות שלה והלכה לישון. יופי. פשוט נהדר!
אני ממש לא מתכוון לשמור. העברתי חומות סלע קשות בין ארבעת עמודי הסככה והלכתי לישון עם סכין ביד. ליתר ביטחון.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבוקר עלה בערך כשהלכתי לישון, אז ישנתי על הצהריים.
הבטן שלי כבר כאבה בצורה רצינית, בנוסף לחתכים ולחבורות שטלרין השאירה עם גופי.
והנה היא, יושבת בפתח המערה בפרצוף מבואס. שתי צלקות לחץ גדולות על גרונה, חתכים כמו שלי על זרויעותיה והיא כופפה את החזה בכאב בכל פעם שזזה.
מגיע לה.
אין לי רגשות אשמה, אפילו שאני התחלתי. אפילו שאני יזמתי את הקרב הזה כדי להרביץ לטלרין, שכל כך שנאתי אותה על כל הדברים המפגרים שהיא עשתה...
נרדמתי ליד מייטי ומגי, לא שמתי לב שאף אחד לא שינה תנוחה.
ליליאן ודיימן שעונים עדיין על העץ.דיימן ישב בעיניים פקוחות, אבל נראה רענן לגמרי כפי שלא נראה זמן רב. הוא הסתכל על טלרין.
"טלרין, מה קרה לך לעזזל?!" שאל בלחישה קולנית.
גיחכתי והסבתי את מבטי.
"סתום, דיימן," נהמה טלרין והרגשתי את המבט שלה צורב בגבי.
דיימן פלט נשיפת הפתעה. "את מיתדרדרת, טלרין! לשם שינוי, את לא נראת בדיוק המנצחת בקרב הזה...יכול להיות שיש לך מתחרה?"
טלרין פלטה קללה מאוד לא נעימה.
"אני לא שווה לטלרין," אמרתי והסתכלתי על דיימן. טלרין לא היתה מסמיקה לעולם, ובטח שלא בנוחכות כולם, אבל אוזניה האדימו מעט.
"היא ניצחה בסוף. אני מתפלאת שלא לקחת את זה כמובן מאיליו, דיימן...איך הצלחת לחיות איתה כל כך הרבה זמן בלי לרצות לתת לה כאפה?"
דיימן ציחקק וטלרין זינקה על רגליה באיום.
היא עמדה להיכנס ליער שוב, כנראה כדי לצוד.
מסכנה, אני גונבת לה את האוכל. האנבת שלה בכלל.
זרקתי עליה את הארנבת.
בלי להסתובב, היא תפסה אותה שניה לפני שפגעה לה בראש.
היא הסתובבה בחיוך רחב. "תודה רבה לך," אמרה בתיאטרליות והתחילה לפשוט את עורה של הארנבת.
נו באמת, זה לא פר.
נכנסתי ליער שוב וכעבור חמש דקות חזרה עם שלושה שלווים.
טרפתי שניים ושמתי את האחרון במקום שכולם יוכלו להשתמש בו.
הגיע הזמן לעזוב את הקבוצה הזאת. היא גדולה מידי.


(מי שרוצה לעשות איתי את המסע, מוזמן להגיד :)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דיימן לא עמד לזוז, ונראה שהוא לגמרי בסדר עם התנוחה שכבר תפסה לו את כל השרירים.
משכתי בכתפי, בעיה שלו.
מעניין כמה שנים היו לדארה לשכלל את הכישרון שלה, כי מעטים היו האנשים שיכלו לנצח אותי בקרב, בטח שלא פנים מול פנים.
טוב, לי נמאס מכל העניין שלהם שבו הם צריכים להיות ביחד, ותמידד עדיף שני בנות ברית חזקות במקום אחת.
הבטתי בדארה "את עוזבת" אמרתי, לפי המראה שלה, מבט שמוכן להכל.
"אפשר להצטרף?"
בחיים לא ראיתי בן אדם המום יותר ממנה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בהיתי בה כמה דקות.
היא לא איבדה סבלנות, היא רק עמדה וחיכתה, ואז התיישבה מולי. ראיתי שדיימן המום בדיוק כמוני, אבל ניסה לא להראות את זה.
כל כך רציתי להגיד 'מי רוצה להיות איתך, רוצחת!' באמת שרציתי.
אבל משהו אצלה תמיד משך אותי. מאז שנפגשנו, היתה לי הרגשה שסתרה את המציאות- שאנחנו בלתי מנטוצחות ביחד.
ולקבל הצעה כזאת מטלרין...זה כבוד.
מוזר איך שהמוח שלי עובד.
בסוף הבנתי שהפה שלי פעור וסגרתי אותו, כיחכחתי בגרוני ואמרתי בקול חלש "אני לא הטיפשה שתוותר על הצעה כזאת." היא חייכה חיוך קטן. ניסיתי לגרום לראש שלי להתחיל עלבוד שוב. "אבל זה בשביל הישרדות, טלרין. את יודעת את זה." לא רצית ישהיא תחשוב את עצמה יותר מידי. "עם לא היו סכנות כאלה גדולות, זאת לא הבחירה הראשונה שלי."
למרות שזו כן.
"ברור," היא אמרה ונראה שהיא לא מאמינה לי.
נו, טוב.
אני רק צריכה לראות עם אני אחיה מספיק זמן אחרי שאספר את זה למייטי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
העפתי בדיימן מבט אחרון לעכשיו "תהנה עם ליליאן" גיכחתי "טוב, הולכים?"
היא הנהנה, נפלא, עכשיו אני אוכל פשוט להרוג אותה בזמני הפנוי, מתישהו.
"אז האיש שרצחתי אז, הוא באמת היה אבא שלך?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
העפתי מבט במייטי. היא ישנה.
הרגשתי נורא על זה שאני עוזבת ככה...
היא תבין. היא חייבת להבין.
אוי, אני כל כך מצטערת!
"תהנה עם ליליאן," אמרה טלרין בגיחוך. דיימן הרים גבה.
"אז הולכים?"
הנהנתי באיטיות.
דחפתי את כל הדברים שלי (מימייה, מעיל מרופט, שליו מרוט ואשפה מלאה) לתרמיל הקטן והתקרבתי לטלרין.
העפתי מבט לאחור ואמרתי לדיימן שלום בעיני, ואז הלכתי אחרי טלרין. לא לתוך היער- לכייון של העיר ושל ההרים.
"אז, האיש שרצחתי קודם, הוא באמ תהיה אבא שלך?" היא שאלה.
לא הסתכלתי עליה, אבל הרגשתי שאני מתחממת.
זה נראה לה זמן מתאים להזכיר את זה, כשאני גם ככה לא בוטחת בה?!
"כן," אמרתי בקול אטום.
"הוא לא היה דומה לך," המשיכה בלי רגשות "אבל העיניים שלו היו כמו שלך. רק קצת יותר...זוהרות."
היא הסתכלה עלי בזהירות. "את כועסת בגלל זה?" שאלה.
האם בן אדם נורמלי יכעס על מי שרצח את אביו? כנראה שכן. ולכן השאלה הזאת היתה די טיפשית.
אבל נראה שהיא הבינה שהתשובה שלי שונה. אחרת לא היתה שואלת את זה.
"לא, לא ממש..." אמרתי. "אני כועסת על זה שרצחת, אבל לא על זה שרצחת את אבא שלי."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"יופי" חייכתי "כי אני לא מתחרטת על זה"
למרות שמעולם לא הצטרפתי אל מישהו שהרגתי את המשפחה שלו, אני מקפידה לסיים את העבודה שלי.
רק פעם אחת דיימן צעק עלי כי רצחתי, וזה היה לפני המון זמן.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
~
היא גססה. בגללי. זה הכל תמיד בגללי. למה אני כזאת פריקית משונה. למה אני כל פעם מאסדת שליטה. למה רצחתי את כולם?!
היא גססה. אני חייבת לתת לה את כוחי. שלא אני אחיה- אלא היא.
~
בפעם ההיא, זה לא פעל.
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הצלחתי כבר להתאושש מהחלום. וכעת נעצתי בנערה מבט בעודה היא נועצת בי מבט.
"למה את לבד ביער?" היא שאלה אחרי כמה דקות. לא התכוונתי לענות.
"למה *את* לבד ביער?" שאלתי אותה
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מה לעזאזל קורה כאן? איבדתי אותכם לחלוטין! אני כרגע יושבת עם דיימן מתחת לעץ? והוא נשאר איתי? הוא הולך עם טלרין? מה בדיוק קרה?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(את עדיין עם דיימן בתוך המערה, לא, הוא לא הלך איתי, אז תגיבי כבר!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(ואת כבר הלכת?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(בערך. דארה ואני עדיין די קרובות)
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(היי, אני חדש, ואני לא מתכוון לפגוע או משהו, אבל הקשר של ליליאן ודיימן פתטי.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(קנאי!)
דיימן נראה המום. בשוק טוטאלי.
"דיימן, הן עוד קרובות. אתה רוצה ללכת איתן?" דיימן הביט אלי במבט מרחף פתח את פיו, אך שום צליל לא יצא.
" אני אבין אם תלך" אמרתי לו ברכות, ובכנות. אני אבין. אני ממש לא אוהב את זה, אבל אני אבין.
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התעוררתי מהקולות, מישהו קרוב. גלינה כבר נעמדה, וזקרה את ראשה גבוה. קפצתי על אוכפה (כן, ליעני קרב יש אוכף. יש להן גם קסדה ומגינים) והשקעתי את המחסה חזרה לאדמה.
היא החלה לרוץ. (הידעתם? יען יכולה להגיע למהירות של 65 קמ"ש!)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(קנאי!!!!!!!!!)

"אחרי שאיבדתי אותך לכל כך הרבה זמן, אני לא עומד לעזוב אותך." אני עונה בקלילות, ומזדקף קצת כדי לבחון אותה. 'אבל אני גם לא עומד לעזוב את טלרין', אני רוצה להגיד, אבל לא אומר דבר.'לעולם לא.'
היא מתפתלת קצת תחת מבטי. קצת שריטות, מכות יבשות, אבל בסך הכל היא נראית בסדר. עדיין, הבחורה היפה ביותר שקיימת עלי אדמות.
"אבל," אני מוסיף לאחר רגע."אנחנו חייבים למצוא לך משהו אחר ללבוש."
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מצטערת, יקירתי, הייתי חייבת! :) )
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הבטחת!!!!!!!!!!!!!!!!!!)


(רק בגלל שאמרת שאני הבחורה הכי יפה עלי אדמות, אני סולחת)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני מסכימה עם כינוי מגניב. ליאן אני נ ע ל ב ת י ככה את נוטשת אותי? אמרת שאנחנו ממשיכות ביחד.)

אני התעוררתי, כי שמעתי מישהו יוצא מהמערה. לפני שהייתי חצי ערה עקבתי אחריו. אני יודעת לעקוב אחרי אנשים בלי שהם ירגישו, זה מה שתמיד עשיתי. גיליתי בהפתעה שהקולות שייכים לטלרין ודארה. עוד פעם הם. משהו לא היה נראה לי בסדר - טלרין ודארה מנסות להרוג אחת את השניה אחרי שטלרין מסלקת את דארה ודארה חוזרת. אני לא מאמינה שטלרין מזמינה את דארה לבוא איתה להמשך המסע בתמימות. משכתי את דארה, היא קפצה בהפתעה, אבל נרגעה מהר. "מה את חושבת שהיא עושה? תגידי לי בכנות." ניסיתי לגרום לה להבין. טלרין לא רוצה שהיא תבוא איתה סתם. "את לא גנבת נשמות. אין לך מה לעשות איתה. אני יודעת שאמרת לי שאת שניהם, אבל זה רק כי את לא רוצה להיות אף אחד מהם." המשכתי. דארה ענתה "...
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לוחמת, בבקשה תתיחסי לשלוש נקודות והמשך דבריך.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שילבתי ידיים ונשענתי על העץ.
טוב, הן יכלו להנמיך קצת את הקול, גם ככה שומעים כל מילה.
והנערה שעקבה אחרינו, עד כמה שזכור לי קוראים לה מגי, לפחות שתנסה להיות קצת חשאית.
נו, שתמהר כבר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מצטערת, רציתי להיפרד מכמה מכם ואולי לצרף אותך, אבל טלרין חטפה אותי! טאם טאם טאאאאם!)
כיווצתי את העיניים.
טלרין הביטה במגי במבט חשדני.
אני הנדתי בראשי. "מגי, זה בסדר. באמת, אני יכולה לשמור על עצמי..." מגי נראתה ממש לא רגועה.
"תקשיבי...תסתכלי על הסימנים על טלרין, ראית פעם מישהי שיכולה לעשות דבר כזה?"
"אבל היא ניצחה!"
"אבל לא מתתי, נכון?" אמרתי בגיחוך. נו באמת, טלרין היא אוויר? מגי מתעלמת ממנה לגמרי.
"דארה, בבקשה..."
עכשיו קצת כעסתי. "באמת," אמרתי בייאוש, ואז הוספתי בקול חלש יותר "נראה לך שאני לא חושדת? עם טלרין תנסה להרוג אותי אני אצליח לברוח, אני יודעת."
ופתאום היתה לי הרגשה שלא הדאגה לי היא זאת שגורמת למגי להתעקש.
"את רוצה להצטרף, מגי."
שאלתי, והיא נראתה מבויישת כשאמרה
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מתי הבטחתי? תזכרי שלא חשבתי\אמרתי שום דבר על זה שאת בקושי לבושה!





ואם כבר מדברים על זה... אז מזמן לא אמרת שאני חתיך.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קיללתי הרבה, ובמהירות. והאדמתי כמו עגבנייה מרוב בושה.
איך לעזאזל שכחתי שאני לובשת רק מעיל?! ואני יושבת על דיימן. במערה. מלאה אנשים שאני לא מכירה. רק עם מעיל.
אלים, תהרגו אותי עכשיו.
הביט בי בשעשוע והחניק צחקוק. "בבקשה תגיד לי שיש לך פה עוד בגדים"
"המ.. אני חושב. אולי בתיק" אמר.
ניגשתי לתיק ופתחתי אותו. מעולה, יש כאן בגדים. הם יהיו ענקיים עלי אבל זה לא משנה.
"עצום עיניים."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני אגיד עוד מעט!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אוי, דיימן חייב לעצום עיניים?


הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כן, הוא חייב! אני לא מתכוונת לעשות פה מופע חשפנות אז שיעצום את עיניו היפות ויהיה בשקט!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(תצעקי גם לכל אנשי המערה לעצום עיניים ^^)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כתוב שהם ישנים!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(את זה פספסתי, אופס)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"היי, את בטוחה שאסור להציץ?"
ליליאן הגיבה בסטירה מדוייקת.
"אאוץ', זה כאב! בסך הכל שאלתי שאלה!"
"תלמד לא לשאול כשצריך." היא נהמה.
"אבל את עדיין אוהבת אותי."
יכולתי להשבע שהיא מחייכת, למרות שהעיניים שלי היו עצומות.
"אתה יכול לפקוח עיניים." היא אמרה ברכות.
פקחתי עין אחת, ובאיטיות גם את השנייה, והתפוצצתי מצחוק.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התעוררתי. ראיתי את אשמי שכובה על רצפת המערה הקרה.
שמעתי בתוכי שני קולות אחד אמר: "קפוא פה!" השני:"בטח, גאון! אתה בתוך מערה באיזה הר!"
הקול הראשון אמר:"אולי תלך לאסוף מקלות למדורה?" השני:"הוא יקפא למוות!"
אתה כל כך מבולבל עד שאתה שומע קולות בתוך הראש שלך! אמרתי לעצמי.
פתאום נפלתי על רצפת המערה. הרגשתי שהרצפה הפכה להיות אדמה. הרמתי את ראשי וראיתי שמים בהירים והרבה הרבה עשן עולה מאיזה כפר. הגעתי לכפר וראיתי שכל הבתים נשרפים ופתאום הבנתי שזה הכפר ההוא.
"אני חייב למצוא אותו." שמעתי את עצמי אומר בייאוש.

(זה סוג של הזיה)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שלחתי אל דיימן מבט כועס שהתרכך תוך 2 שניות. אני באמת נראית מגוחכת. החולצה מגיעה לי כמעט עד הברכיים וקשרתי המכנסיים ממש חזק ובכך גרמתי לזה שהם יראו כמו אוהל. אבל בגדי גברים עדיפים משום בגדים.
"תפסיק לצחוק, אתה תעיר את כולם!" לחשתי אליו בשמחה. הצחוק היה טוב לו, מעין הילת אושר עטפה את פניו היפות.
הוא פתח את פיו ואמר"
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(המילה *חתיך*, אני מבקשת!!)

"נו,אז, מתחשק לך לצוד?" שאלתי בחיוך והתמתחתי."כמה זמן לא החלפתי תנוחה...איי, השרירים."
היא צחקקה בשמחה, וקמה בניתור חינני. אחרי מבט מפציר אחד, היא הושיטה לי יד ועזרה לי לקום, לקול אנחות העונג שלי.
הייתי מאושר כשהבנתי שהיא לא שמה לב לכוונה האמיתית שלי - לנסות לעלות על עקבותייה של טלרין, או הלוואי ; למצוא אותה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
היא אמרה "אני רק זהירה,"
ופתאום הכתה בי המחשבה על המשפט שטלרין אמרה לי כשנפגשנו.
~את לא נראת כמו גנבת נשמות, אז את שומרת כנראה, ומבחינתי את אוייבת~
לחשתי למגי בשקט רב "אני דואגת ל ך . טלרין קיצונית מאוד בעינין שומרי נשמות. את לא יכולה לבוא בהסכמתי."
מגי הרכינה את ראשה בכעס.
(את יכולה לבוא ל א בהסכמתי)
טלרין התחילה ללכת. "מצטערת..." חיבקתי אותה במהירות, אפילו שבקושי הכרנו, והתחלתי ללכת אחרי טלרין.
"תגידי, למה בדיוק התלחת להרביץ לי ללא רחמים קודם?"
מדהים. זאת היתה טלרין ששאלה את זה, וטלרין שלעולם לא היתה שואלת דבר כזה אף אחד.
"אני מניחה שזה הגיע לי. תקשיבי, אנחנו אוייבות רק בגלל שאת גנבת נשמות ולדעתך אני שומרת נשמות. זה לא היה חייב להיות ככה. אבל את כל כך עקשנית ולעולם לא תסכימי איתי, אז אני אומרת לך שאין לי בעיה ללכת איתך מכות מידי פעם, בשביל איזון, את יודעת."
טלרין חייכה. "רק בשביל איזון?"
"כן, בלי קשר בכלל לדחף מטורף שיש לך להרוג אותי."
היא גיחכה בצחוק, והיה נדמה שהיא די נהנינת.
אולי אני אספיק ללמוד עליה משהו לפני שהיא תהרוג אותי.
או אולי אני אותה?
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(תולעת ספרים, את החלטת להפסיק להשתתף?)
Tess לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא הייתה לי גישה למחשב..
ולא הבנתי שום דבר, *שום* דבר ממה שהולך פה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"בכל אופן" אמרתי לבסוף "היום בלילה צריך למצוא פיתרון, כי יש לנו סיבות טובות לא לסמוך אחת על השניה"
וגם כי אני לא הטיפשה שתנסה להרוג אותך מייד.
"ואין שום טעם שהחיות ישערו ערות, כי אז אנחנו נהיה עייפות גם"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התחלתי לרוץ ללא מקום מיועד.
המשכתי עד שראיתי את גיימס ואמא שלי רצים לכיוון השדות ניסיתי לצעוק אליהם אבל הקול שלי לא נשמע.
רצתי אחריהם ונעצרתי כשראיתי *אותו*.
הוא היה לבוש בשיריון שחור עם גלימה שחורה וקסדה שחורה שאפשר לראות רק את העיניים ואת הפה.
ביד אחת הוא החזיק חרב שאני מניח שאורכה הוא 80 סנטימטרים ומגן שחור בצורת יהלום.
"הבאת את האבן?" הוא שאל את אמא שלי בטון שקט ומלא עוצמה; כזה שמחייב אותך לענות נכון לכל שאלה ואם אתה שוגה אתה מוצא את עצמך שרוע מדמם על האדמה. "לא הבאתי את האבן." אמא שלי ענתה בעיניים מושפלות. "מה?!" הוא צעק "לא הספקתי למצוא אותה." אמא שלי השיבה בקול מפוחד. "אתה הבאת את הנוזל?" הוא צעק על ג'יימס באיום. "לא! אני לא מוכן לעבוד אצלך יותר!" אתה לא מוכן?" הוא אמר בטון שקט ורגוע.
"גם אני לא מוכנה לסבול את זה!"
*הוא* לקח את החרב שלו וחתך את ג'יימס כמו שחותכים עלה. אמא צרחה.
ואז הוא חתך גם אותה, והשאיר אותי המום ומבועת למשך כל שארית חיי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אחרי שאני ודיימן יצאנו מהמערה, קלטתי שבכלל אין לי כלי נשק לצוד איתם! אבל נראה שדיימן ממש רצה לעשות את זה, אז הצעתי שנתפצל. הוא יצוד ואני אלקט. הייתי די בטוחה שראיתי תותים צפונה מכאן.
"המ.... בסדר" דיימן ענה לי ורץ בהתלהבות ליער. "תיזהר!" צעקתי אחריו אבל אני בספק שהוא שמע.

התחלתי ללכת בכיוון ההפוך ולקטתי קצת אוכמניות וכשהעמקתי עוד ביער מצאתי אפלו את שיח התותים ההוא.
אספתי אותם בקצה החולצה וכשהסתכלתי איך התותים והאוכמניות השאירו כתמים אדמדמים סגולים, נזכרתי בעצמי כילדה קטנה, מרכזת את כל מה שמצאתי וניתן לאכול בחולצתי. ותמיד היה לי מקום. כי הבן תמיד ייתה דבוקה לי לגב.
כי אחרי הכל, מי יעסי זוג ילדים קטנים? אז הם צדו, וליקטו, הם גירדו כל טיפת כסף שהיתה להם בכדי לקנות טיפת אוכל.
לוקאס תמיד היה אחראי. הוא דאג קודם כל שאני אוכל, וגם אמא. כי אמא לא הייתה בריאה בנפש, ואם הנפש חלשה אז גם הגוף.
נזכרתי איך לפעמים לוקאס היה נוהג לשים אוכל בצלחת שלי כשאני לא מסתכלת כדי שאני אוכל יותר ואיך אני שוט הייתי מחזירה את האוכל, בתוספת קצת משלי, אל צלחתו כהוא היה מפנה א ראשו.
נזכרתי בבית הריק שלנו, יותר כמו בקתונת. מכרנו בו הכל חוץ מכמה מזרנים, כלי נשק שהיו לנו והכיסא נדנדה של אמא. הכיסא שלה.....
קול העיר אותי ממחשבותי. הסתובבתי וראיתי נער על... זו יען? אני חושבת שכן. זו הייתה מין ציפור גדולה שהורכבו עלייה אוכף ועל ראשה קסדה.
"גנבת?" חזר הזר על שאלתו בול תקיף ותוקפני, כאילו הוא יורק את המילים מפיו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"את צודקת." אמרתי בלי התחמקויות.
חשבנו לרגע.
"בסדר, בואי נחליט שאף אחת לא עושה שום דבר רע לשניה בלי להזהיר אותה קודם?"
הייתי די בטוחה שטלרין ממש לא תסכים לעשות את זה, אבל אחרי כמה שניות היא נאנחה ואמרה "אין ברירה, נכון? בסדר,"
נשמתי לרווחה. לא נוכל לעשות כלום עם כל הזמן ננסה להרוג אחת את השניה. אבל רציתי להבהיר את זה ממש טוב, ודיברתי לאט ובזהירות, מחכה לכל תגובה לא רצויה שלה.
" ועם אנחנו באמת..." אמרתי "בנות ברית, אז אנחנו מגנות אחת על השניה. לא נוטשות באמצא קרב, או בסכנה."
נראה שקצת היה לה קשה לנסח תשובה. היא לא רגיהל לחיים כאלה עם מישהי שהיא לא בוטחת בה.
אבל אני חושבת שהיא הבינה שעם היא לא תתחייב, גם אני לא, והיא יכולה למות במהירות עם אני אנטוש אותה במצב מסוכן בדיוק כמו שאני יהיה בסכנה.
ואז היא אמרה...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שקלתי את התשובה
"קודם כל, אני נעלבת מזה שאת חושבת שאני אנטוש אותך, ועוד בקרב!"
היא הנידה את ראשה בחיוך
"חוץ מזה, למה שאני ארצה לנטוש בסכנה? זה כל הכיף!"
היא עדיין המתינה
"וכן כן, אני מתחייבת" נשפתי בכעס, יכול להיות שהייתי מצליחה להתחמק.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התעוררתי בבוקר. הייתי לבדי. לא היה מסביבי אף אחד.
בהתחלה חשבתי שקמתי מאוחר, אבל השמש עוד לא הייתה קרובה למרכז השמיים.
התיישבתי ואז גררתי את עצמי לעמידה.
הסתכלתי על המגפיים שלי, שכבר היו מלוכלכות וקרועות. ואז הבטתי על המכנסיים שלי, שמצבם לא היה טוב יותר. פה ושם עוד יכולתי לראות דם יבש. הסתכלתי על המעיל שלי, שדווקא לא היה כל כך מלוכלך, אבל מאוד קרוע.
התחלתי ללכת. אני לא יודעת לאן, רק ללכת.

~~~~~~~~~
"ליליאן, את יודעת שאנחנו חייבות." לחשתי לעברה.
"לא." היא אמרה בתקיפות, "אנחנו לא." עמדנו מחוץ לבית שלה, שתמיד נראה לי יפה יותר משלי, אבל עכשיו הוא היה מטונף ורטוב. גשם התחיל לרדת. "תיכנסי לבית."
"לא." אמרתי, "את לא רוצה לנסות לעשות את זה?"
"ברור אבל..." היא נשכה את שפתה והביטה באופק, כאילו נזכרת במשהו. אולי בלוקאס. אף פעם לא פגשתי אותו, אבל ליליאן סיפרה לי עליו הרבה.
"אני יודעת שאת מפחדת, וגם אני מפחדת אבל..." נשמתי, "זאת מלחמה. את באמת רוצה רק לשבת בצד ולחכות. לחכות למישהו שישוב?"
היא שתקה. "ואני," המשכתי, "אני לא רוצה ללכת לשם לבד..."
היא חיבקה אותי.
~~~~~~~~~

עמדתי מעל נהר. עברו כמה ימים מאז שהתנקיתי.
אני שונאת מים. תמיד יש לי הרגשה, שברגע שאכנס למים- הם יבלעו אותי. וזה שטלרין כשפית מים לא בדיוק מעודד אותי.
טוב, אני חייבת לעשות את זה... קפצתי למים.
נזכרתי ביום שבו טלרין ברחה...
זה קרה כששחינו בנהר.
לא ידעתי מה לעשות אז, ופחדתי. אני לא יודעת ממה. מזה שהיא תחזור? מזה שהיא נעלמה? מזה שיענישו אותי שלא שמרתי עליה?
רצתי משם. אני לא ידעתי לאן. איכשהו הגעתי לבית שלי.
ולא היה שם אף אחד. ומאז אותו יום, גם לא יהיה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
באופן מוזר סמכתי עליה.
בערך.
אבל מספיק כדי להאמין שהיא לא תנטוש אותי סתם באמצע קרב, כשהכל מהיר כל כך.
"בסדר, בואי נלך לצוד משהו, אני מתה מרעב." אמרתי.
"מענין למה...כי את לעומתי, אכלת שני שלווים ועדין מתלוננת, ואני לא אכלתי כלום חוץ מכמה גרגירים."
חייכתי. "אני מצטערת. בואי נפצה אותך על זה."
באמת הערכתי את כוח הסיבולת שלה.
העינים שלי היו חדות והצלחתי למצוא אווז ליד בריכה פיצפונת במרחק עשרים מטרים.
"תסתכלי," לחשתי לה.
"אני רואה."
יכולתי לירות בו חץ, אבל היה סיכוי סביר שאפספס ממרחק גדול, ולא רצינו להבריך אותו עם נתקרב.
הבטתי בטלרין בשאלה.
"אני יכולה להתקרב ממש בשקט כשאני רוצה." אמרה במשיכת כתפיים.
"בואי נראה אותך."
טלרין התחילה ללכת בצעדים מהירים ושקטים, כמו פנתר.
הלכתי אחריה, לאט יותר.
טלרין הגיעה למרחק חמישה מטרים מהאווז. היא חייכיה אלי ושלפה את הסימטרים שלה.
בתוך שניה היא זינקה לשלולית, וכרחה את הסימטרים על צאוורו של האווז.
לא ראיתי בחיים מישהיא שמולקת צוואר של אווז מהר יותר מטלרין.
.....................................................
מצלינו את האווז ואלכנו אותו, ואז הסתלקנו משם במהירות.
לטלרין היהת הרגשה שעוקבים אחרינו. לא צריך להיות בעל חוש מיוחד כדי להבין את זה.
המשכנו ללכת והגענו כמעט לסוף היער. העיר שעל ההר התגלתה לפנינו. העיר שלי.
~~~
ביום שאבי גילה שאישתו מכשפה, הוא השתגע סופית.
אני ידעתי את זה, כי אמא תמיטד עשתה לי כישופים קטנים כדי לשעשע אותי כשהייתי תינוקת. בערך בגיל 3 היא לקחה אותי לטיול בעיר. התחלנו לראות עשן עולה מאחד הבתים, אז רצנו לשם. בית קטן עלה באש וצרחות תינוק עלו ממנו.
אמא שלי הצביעה על הבאר, וסילון מים עלה משם וכיבה את השרפה.
כמובן שאבא שלי היה שם. הוא תמיד היה שם וריגל אחרינו, בכל טיול ובכל סיור, והשתמש בכישרון המקולל הזה למטרה רעה מאוד. הוא הכה את אמא שלי, ואיים שיסגיר אותב למשטרה (הכל בתקופת ציד המכשפות).
מאז הוא היה ממלמל בלילה ומתכנן איך הוא יקח את הכוח מאמא שלי ומכל מי שהקסם נגע בו...
~~~
"את כל הזמן מהורהרת," אמרה טלרין. "על מה את חושבת כל כך הרבה?"
היינו בתחילת השביל שמוביל לעיר. "לא משנה," מלמלתי.
"את רוצה שנחצה דרך העיר? זה יהיה מהיר יותר."
לא רציתי לחצות את העיר הטבוחה, שבטח יש שם משמר סגור יותר אחרי שחצי ממנה נרצחה.
אבל פתאום מלאה אותי שנאה גדולה כלפני העיר הזאת, שכולם שנאו אותי בה, ושחכתי שאני אמורה לא להיות כמו טלרין.
"את יודעת שיש שם שומרים טובים יותר כנראה, נכון?
טלרין חייכה. "כן!"
"יופי." אמרתי בתחושת בחילה קלה והתחלנו לרוץ לעבר העיר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אוי, סליחה על המגילות האלה...בחיי, אני צריכה ללמוד קצ תעל הסיפור ה ק צ ר !
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
צהלתי משמחה, עכשיו אני יכולה לסיים את העבודה שלי, ולבדוק אם יש עוד חפצים מעניינים כמו הקודם שלקחתי.
שוב פעם הרגשתי מבטים ננעצים בי מאחורה, ובקרוב ימאס לי מזה, והלך על מי שעוקב אחרינו
"למה אין לך בעיה שנרצח עו מהעיר שנולדת בה?" השאלה עצרה אאת דארה במקום

(ואני כותבת קצר מדי! אנחנו צריכות ללמד אחת את השניה כמה דברים...)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(חחח...)
אני צריכה ללמד אותה מה זה טאקט.
המילים שלה קרעו אותי.
באמת, למה אין לי בעיה עם זה?!
אני מקולקלת לגמרי.
"הייתי מנודה כאן כל הילדות שלי," אמרתי בקול אטום "אבא שלי דאג לכך. אני שונאת את המקום הזה. עינו אותי כאן."
המשכתי ללכת.
טלרין לא אמרה כלום.
"וגם...חוץ מנקמה, זאת הזדמנות בשבילי ללמוד קצת על עצמי. מה אני יכולה לעשות כשאני לא...'טובה' "
טלרין הנהנה בשקט.
בטח ממש קשה לה עם זה שאני לא טובה כמו שהיא חושבת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אז זה מה שהחלטת" אמרתי
היא הרימה גבה "מה?"
"למה את חושבת שבאת איתי? כל מה שאני רוצה זה לברר איזה צד בחרת, ומסתבר... טוב, שהצד שלי, גנבת נשמות, הוא הצד בשבילך"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
גנבת נשמות, כמו שמייטי קראה לי פעם
אחרי ששחינו קצת בנהר, צללתי, כי נמאס לי ממנה, כי היא עדיין צעקה וכעסה עלי בגלל שריפאתי אותה עם נשמה.
צללתי, ושחיתי ממש מתחתיה, אחרי שיצאתי בצד השני רצתי לבית שלנו, והרגתי את אבא שלנו.
אמא שלנו לא נמצאה, אבל מצאתי את העקבות שלה.
לא הספקתי לרוץ אחריה, ברחתי ליער, כי מייטי התקרבה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ראיתי איך *הוא* עזב את המקום והלך ליער.
ראיתי גם שמאחד הבתים יוצא מישהוא ונעמד מולי.
איך הוא עשה את זה? איך?! הוא חתך את גיימס כמו עלה, ואז.. ואז גם את אמא שלי!
לפני שהספקתי ללכת אחריו הרגשתי שהאדמה הופכת להיות שוב רצפת המערה.
ניסיתי להאבק נגדה עם כשפות האדמה אבל אי אפשר היה לעצור את זה. הרמתי את ראשי וראיתי את הבחור נוגע באדמה בשתי ידיו. זה הרגיש כאילו שכשף האדמה החזק ביותר עלי אדמות מנסה להחזיר אותי למציאות. השפלתי את ראשי וראיתי שאני בתוך המערה. התישבתי כשגבי מופנה אל הקיר שלה.
חשבתי על מה שראיתי. על איזו אבן ועל איזה נוזל *הוא* דיבר? ואיך יכלו ג'יימס ואמא שלי לעבוד אצלו?
כל פעם שניסיתי לחשוב על זה כאב לי הראש בצורה טורפת. ניסיתי לחשוב על הבחור שהחזיר אותי.
לרגע עלתה המחשבה שהוא רוצה שאני אפגוש אותו. יש לו את התשובות שאני מחפש.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא היה קשה למצוא את העקבות של טלרין. נראה שהיא לא ניסתה להסתיר את עצמה או ללכת בזהירות. היא פשוט רמסה את היער, בעזרת עוד זוג רגליים,מה שאומר שיש לה מצברוח מסוכן מאוד והיא הולכת לכסח מישהו בקרוב.
מתישהו שמתי לב לשלושה זוגות רגליים. בת הזוג של טלרין דיברה עם עוד מישהו קרוב אליה. ולא היה להם מושג שהיא שומעת.
הן נעו ביעילות ובמהירות. קיוויתי שליליאן לא תדאג לי, כי ייקח לי קצת זמן לחזור. קצת הרבה. אולי.
הן הבריחו את כל הצייד מהאזור עם הדרך המעצבנת שלהן. לעזאזל.
הרגשתי שאני ממש קרוב. ראיתי את זה. מתישהו התחלתי לרוץ. אבל בכל פעם שהגעתי למקום עם ריח טרי ושאריות של נזק מקצועי חדש ורענן, הן כבר לא היו שם.
עיר. יש כאן עיר.
קולות.
הפעם אני ממש קרוב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"חכי כאן שניה אחת" ביקשתי מדארה לפני שהיא הספיקה לענות.
רצתי מסביב לדרך שבא באנו, כמה מטרים טובים. צדקתי.
מעניין מאוד מה דיימן חשב לעצמו שהוא עקב אחרינו.
רצתי אחרי העקבות שלו, בדיוק אחרינו.
הוא הופיע בין העצים, התנגשתי בו חזק, ושנינו נפלנו אחורה
"אח" שפשפתי את המרפקים שלי "מה נראה לך שאתה עושה פה?"
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אני רואה שמאוד התגעגעת אליי." אני אומר בחיוך, נוכח פנייה הזעופות לעומתי.
"מאוד." היא רוטנת," מה אתה עושה פה, לעזאזל?"
"תנחשי." אני קם ממקומי ומושיט לה יד כדי לעזור לה לקום. היא מתעלמת ממנה וקמה לבד.
כמו תמיד.
היא נוהמת.
ואז הפנים שלה מתרחקות בשניות, כאילו היא עוברת לממד אחר. והיא מאבדת את ההכרה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
~~~~~~~~~~~~~~~
היום שבו פגשתי את דיימן
כבר כמה ימים שוטטתי ביער, אחרי שרצחתי את אבא שלי.
רדפתי אחרי ארנבת לאורך כמה קילומטרים, לא היה שום אוכל באזור, ונמאס לי ללקט גרגרים.
ואני אסתדר איכשהו עם זה שאני לא יודעת להכין בשר
הפעם הייתי בטוחה שאני אתפוס אותה, אני בטוח אצליח.
זינקתי, והארנבת נמלטה.
התחלתי לרוץ אחריה, כשדמות נוספת הופיעה בין העצים והתנגשנו אחד בשני בכל הכוח
"הארנבת שלי!" נהמתי בכעס, תוך כדי שאני מנסה לקום
"בבקשה, אבל עד כמה שאני רואה את הברחת אותה"
"אני?! אם לא היית מפריע..."
"אה, נכון, עכשיו אני אשם, והרי זו לא את שמבריחה אותה כבר קילומטר."
"איך אתה יודע?"
"לפי השביל הברור מאוד שטרחת להשאיר"
"חתיכת..." הקללות שנפלטו מפי לא הפריעו לי לזנק עליו בזעם ועם סכין שלופה.
"תירגעי, נראה לך שתצליחי לנצח אותי?"
~~~~~~~~~~~~~~~~
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים

'הצד שלי, גנבת נשמות, הוא גם הצד שלך'...
גנבת נשמות.
אני גנבת נשמות?
לא, רק ליצורים קסומים יש כוח לגנוב נשמות...אני סתם בת אדם.
אבל אני עומדת לרצוח, ואל איכפת לי מזה. אז אני רעה?
לעזעזל.

טלרין רצה אחורה ופנתה מאחורי ההר. כעבור כמה דקות שמעתי צעקות אז רצתי לשם.
ראיתי את דיימן ואת טלרין צועקיםן. ואז דמות שחורה מנחיתה אלה על ראשה. טלרין קרסה ודיימן נעץ מבט המום בדמות.


(מי זאת?!!?!?!?!?!?!?!?!?!??!?!?!?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כן! מי החצוף?! אני אוריד לו את הראש כשאני אתעורר!)
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"שומרת" ענתה הנערה המגוחכת ושלחה את ידה לקפל בקצה חולצתה. לפני שהספקתי לענות שגם אני שומר היא פגעה בי עם תות בשל ישר לעין וקללתי בקול רם.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ארררר!!! זאת התעללות! אתם קולטים מה זה כשאני לא יכולה לדפוק תות בראש למי שעשה את זה!?
זה בכלל לא הגיוני שאני לא רואה מי זה!!!
טלרין? ללכת על הדבר הכי הגיוני- דמות עם ברדס?

וכינוי מגניב כלשהו, סחטיין על התות!
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מי רוצה להיות הדמות עם הברדס?)

זאת חייבת להיות אישה. לפי שתי-השניות שהיא השתהתה אחרי שמקדה את כל הכוח שלה במהלומה אל טלרין, היה ברור שזאת אישה. בלי לחשוב פעמיים זינקתי עליה והעפתי את האלה מידה. עוד הוכחה שזאת בחורה, הידיים לא היו מחוספסות בכלל. אלא עדינות, כצפוי.
לשבחה יאמר, שהיא נלחמה בחירוף נפש. נראה שהיא לא רצתה לפגוע בי, אלא רק בטלרין, כי בכל מרווח נשימה שהיה לה היא ניסתה לשאת רגליים ולברוח. אבל אני הייתי חייבת לגלות מי זאת. והיא שמרה על הברדס בקפדנות.
הצמדתי אותה על הקרקע במפרקי ידייה ונהמתי. הברדס נחשף. הייתי המום כשראיתי את...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
יוווו יש לי רעיון אידידידידידירררר!!!


הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מותר להמציא, נכון!?
כן, מותר!!!!!!! פליז שמותר להמצאי דמויות....
_
ראיתי את דיימן מזנק אליה, והברדס נפל.
הרגשתי שהאדמה מחליקה מתחת לרגליי, ושאני עומדת לאבד את ההכרה בדיקו כמו טלרין.

לא, אני הוזה...זאת לא יכולה להיות היא...
לא!
ואז כשלתי קדימה, וראיתי ש...כן.

פניה היפים של אנר ביצבצו מוך הברדס השחור.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סליחה, אבל זאת הזדמנות נהדרת!
כולם יודעים מי זאת אנר, כן?
ואגב, לטליה, יש לאנר עיניים כמ ושלי אז דיימן מזהה אותה.)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מי זאת לכל הרוחות?! *מבועת*)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הנה כל הזיכרונות שכתבתי עליה:

הייתי רק בת 13. גיל הרבה יותר מידי צעיר מכדי לקבל בשורה גדולה כל כך.
שוב ברחתי מדוחק חנות הנשק של אבי והתאמנתי בחץ וקשת ביער. יריתי בכל המטרות הישנות ואז שיספתי אותם עם החרב הארוכה שלי. כיוונתי למקומות שונים בעצים ויריתי גם בהם.
עבר זמן קצר עד שהבנתי שאבי מסתכל עלי.
הפסקתי באמצע בעיטה ונעצתי את הפיגיון שלי בעץ. נשענתי עליו וניסיתי להציג אדישות.
"שלום, אבא."
אבי גיחך ונעץ את עיני הזהב המטרידות שלי ישר בעיני.
"נו באמת ילדה. לא חשבת שתתחמקי מהתפקיד שלך מהר כל כך, נכון?" שתקתי, כי לא הבנתי למה הוא מתכוון.
"לא." הוא התקרב למרחק מטר ממני, מה שדי מלחיץ כשהרוצח הזה הוא אבא שלך.
הוא שלף את הגרזן המשולש שלו.
"אני...לא..." נשמתי עמוק. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אני לא רוצה שום מתת או מה שזה לא יהיה..."
אבי גיחך שוב. "לא? אני באמת מצטער, אבל אין שום דרך לדעת עם הכישרון עבר לאחותך או לך. כנראה שאצטרך לחסל את שתיכן. מצטער," הוא הניף את הגרזן שלו ואני התחמקתי. התחלתי לרוץ לעבר העצים, לחנות הנשק. "אנר!!! רוצי!!!" צעקתי כשנכנסתי לחנות. "זה אבא, הוא שוב מדבר עם הדבר הזה...כחי נשק ועופי מפה!" "אבל מה יהיה איתך?" אמרה בקול חלוש. "לא משנה, אני מספיק מהירה, יש לי את ריי. רוצי, אנר!" אנר לקחה את הסכין שלה ועלתה על הסוס שמאחורי החנות. היא התחילה לדהור בדיוק כשאבי הגיח מבין העצים.
_____
אנד:
חזרתי לגיל 12.
אני חזרתי ממחסן הנשק עם שק מלא פיגיונות ואחותי אנר הקטנה ממני בארבע שנים עקבה אחרי וקישקשה לי במוח.
"דארה, מה ההבדל בין פיגיון קצר לבין פיגיון ארוך?"
גילגלתי את עיני. "פיגיון קצר הוא קצר ופגיון ארוך הוא ארוך," אמרתי בחיוך. "אבל יש הבדלים גם בחומר, ובחדות הלהב. למשל," התחלתי לספר לה על כל המאפיינים של פיגיונות- הנשק האהוב עלי- והיא הקשיבה מרותקת ומבט מעריץ בעיניה.
"דארה, למה אבא לא מביא את הפיגיונות בעצמו?"
עצרתי ליד החנות והתחלתי לסדר את הפיגיונות בשורות מסודרות על הווים של הקיר. "כי אבא לא רוצה להתאמץ יותר מידי," דיקלמתי אתת התשובה שאמא אמרה לי.
זה כבר גרר אותי לנושא שממש לא רציתי לדבר עליו, וזה השיגעון של אבא. ידעתי שהיא תשאל על זה.
"דארה, למה אבא משוגע?"
נשפתי והסתובבתי אליה. "למה את חושבת שהוא משוגע?"
"בגלל הדברים האלה שהוא ממלמל בלילה על כוחות קסומים, בגלל שהוא מצפה ממך וממני להפגין כישופים של מים ושל אש, כמו שאמא יודעת לעשות, ובגלל שהוא נעל את אמא במערה היום."
"מה?!" צעקתי. "מערה? ה-מערה?"
אחותי הנהנה פתאום בפחד. "אבל כשהלכתי לשם היא אמרה שזה בסדר, ושהיא תצא משם לבד."
השלכתי את הפיגיונות על הרצפה ולקחתי חרב משולשת מהקיר. "דארה! מתי תלמדי אותי להשתמש בחרב?"
התחלתי לרוץ לעבר האורווה. לא, עם אבא יראה שהסוס לא כאן...
רצתי במהירות אל היער.
לאחר רבע שעה של ריצה בלי הפסקה, הגעתי למערה.
מערת אבן אפורה שלפעמים הייתי מתחבאת בה מאבא, והיתה מקושטת ציורי פחם. "אמא...?" שאלתי בקול רועד. "דארה! מה את עושה כאן?" שמעתי את הקול הנעים של אימי. "ומה א ת עושה כאן?!"
"הכל בסדר, חמודה. באתי להבעיר פה מדורה כדי שהסנאים לא יתקררו בחורף. הבאתי להם גם צעיפים.
ואז אבא שלך בא וסגר את הדלת. הוא אמר שזה כדי שלא תיכנס רוח, אי, אבא שלך ממש חכם!"
ואז עיני התמלאו דמעות, כי האמא המשוגעת והחמודה שלי לא חושבת בהיגיון. א י ן לה היגיון.
"אמא," ניסיתי לדבר בקול שקול. "תחבי את המדורה עם מים, או שתיחנקי."
"אבל הסנאים-" "תעשי את זה!" צעקתי. ששמעתי שפריץ קטן וידעתי שאימי משתמשת בכישוף- שבתקופת ציד המכשפות היה אסור מאוד. זאת היתה אחת הסיבות שאבא שלי שנא את אמא שלי- היא היתה מכשפה אמיתית וחיפשו כאלה כמוהה בכל העיר. לאבא זה היה לא טוב לעסקים אז מידי פעם הוא היה מנסה להרוג את אמא שלי.
"עכשיו תצאי. אני אנסה לעזור לך לפתוח את הדלת-" "לא את לא."
שוב, אבי הופיע בדרך נס ממש מאחורי, ותמיד ברגע הלא נכון.
"אני כן." אמרתי והסתכלתי ישר לעיניו ששיקפו את האור כמו קוורץ צהוב.
"את לא, כי אמך כבר לא בחיים יותר." אמר והרים פטיש עצום מאחורי גבו. התחמקתי ברגע האחרון לפני שהבנתי שהוא לא התכוון לפגוע בי...
נשארתי שם ובכיתי לפחות שעה, באבן המערה המנופצת שמתחתיה נקברה אימי.
~~~
שלושה ימים לאחר מכן, קרתה לי האבדה הנוספת של אחותי, והעלתי אותה בזכרוני כבר בתקופה האחרונ ה ולא רציתי לחשוב אליה.
היה סיכוי שאחותי הצליחה לברוח והיא עוד בחיים, אבל במקום מרוחק מאוד כנראה...
כי אחר כך, לא יותר משבוע אחר כך, כשהתחלתי לברוח, בדיוק כשמצאתי מערה ליליה- העולם התנפץ מתחת לרגלי.
הרגשתי עוצמת קסם בעבר, אבל אני זוכרת שזאת היתה עוצמה אדירה.
הקרקע רעדה ובעבעה והתפוצצה, ואני נפלתי ונפלתי ונפלתי לחלל...
ואז עמדתי שוב באותו מקום שעמדתי בו לפני שהעולם התנפץ.
לא ידעתי שבשבריר השניה ששהיתי בחלל- עברו עשרות שנים שבהם התפתחו היצורים הקסומים, והמלחמות, ונשארתי לא שייכת ומחוץ למעגל עד היום שבו ליליאן בערה....



אוקי?
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"ד..דארה?" בחנתי את הפנים המבועתות שהפכו מבועתות יותר ויותר כשנעצו את עיניי הזהב שלהן במשהו שהלך והתקדם מאחוריי גבי.
"א-נ-ר-?" הקול של דארה האמיתית קרא בחרדה מאחוריי, אבל כבר הרבה יותר קרוב. הקול שלה היה גבוה לפחות בשתי אוקטבות מבדרך כלל.
"תן לי ללכת!" הגרסה-הקטנה-יותר-של-דארה-התחילה להתפתל באלימות תחת כפות ידיי."תשחרר אותי!" היא סננה מתוך פה קטן וחמוד.
"דארה?" הסתובבתי לאחור כשאני נועץ בה מבט לא-ברור."מה קורה כאן?" היא כשלה כמה מטרים מאחוריינו ולא המשיכה להתקדם.
עיניי הענבר של הגרסה-הקטנה-יותר-של-דארה התרוצצו בעצבנות מסביב, והיא המשיכה להאבק כי כשהיא מזעיפה פנים ללא הועיל.
העיניים. זה מה שדומה. שתי עיניי הענבר העמוקות שלהן; כאילו אתה שוקע בתוך בריכת זהב צלולה.
והנה ההבדל. לדארה יש שיער אדום, בוהק וארוך. השיער-של-הגרסה-הקטנה-יותר-של-דארה נראה כאילו נקצץ בעזרת כלים פרימטיביים בכפייה או משהו כזה. הוא חום, חתוך באופן בלתי שווה, שמשווה לילדה הקטנה מראה פראי.
מי היא לעזאזל?
דארה התחילה למלמל משהו בקול קטן. היא אמרה...

אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני יכולה להתעורר כבר? ושאחותך תיזהר ממני!)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
( בכיף, את מוזמנת ^^ אני רק לא מבינה איך אחות של דארה קשורה אלייך. מה עשית לה?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אין לי מושג, אבל דארה הירה תצטרך להמציא סיפור טוב, כי אני כל כך הולכת להרוג את אחותה...)

אח, אח, אח!
אוף, אני ל זוכרת מה קרה.
אוקי, להתאפס, דיימן הופיע, אמר משהו שאני כבר לא זוכרת מה, והכל נעלם.
עכשיו אני על האדמה, דיימן ועוד מישהו מאחורי לפי הקולות, ויש לי כאב ראש שלא ייאמן.
"דיימן?" שאלתי בקול חלוש, לא, לכל הרוחות, אני לא חלשה!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הנער הזר התנודד ונפל מגבה של היען המוזרה. היען נעמדה מולו כמו שומרת.
התקרבתי אליי, ליטפתי את ראשה (שהיה מורכן כמובן כי אחרת איך הייתי מגיעה אליו?) ואמרתי בקול רך "תני לי לעבור, בסדר?" והיא פשוט זזה. מוזר. אני סתם עשיתי את זה מתוך נימוס.
"מה הקטע?!" הנער אמר, המיץ של התות היה מרוח לו על הפנים כמו דם. עצרתי כדי לבחון לו את הפנים, הוא היה אמ... יפה? אולי. היו לו פנים נעימים. אבל הוא לא היה חתיך כמו דיימן. אף אחד לא חתיך אמו דיימן. (שמחה טליה?!)
"למה עשית את זה?!" הוא אמר ונידב את כל המיץ מהפנים שלו, ולא בהצלחה רבה.
"לא הייתי בטוחה אם אתה גנב או לא. לפעמים עדיף לפעול ואז לברר." אמרתי ועזרתי לו לנגב את המיץ שהתחיל לנזול לו על הצוואר.
"ועכשיו את בטוחה?" שאל אותי בחשדנות. "כן. אם היית גנב היית מנסה לפגוע בי ברגע שאמרתי שאני שומרת." הוא קם על רגליו.
היית שתיקה קצרה.
"אז איך קוראים לך?" הוא שאל אותי.
"ליליאן. ולך?"
"קרסטיין"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מעולה, טליה.
וטלרין, היא יודעת שאת גנבת נשמות והיא עקבה אחרינו.)

הראש שלי מסתחרר כל כך...
הדמות הזאת נחרטה חזק כל כך בזיכרוני, תמיד ילדה קטנה, תמיד מטופחת ותמימה...
"אנר...זאת את?" לחשתי.
אנר הצליחה לנער מעליה את דיימן והזדקפה לישיבה. עיניה התמלאו דמעות.
"דארה..." היא תפסה בידי.
"למה את מסתוב-בת עם הרוצחת הזא-הזאת?"
אלוהים, היא רק בת 12 ונראת כל כך פראית וחזקה...
לא הקשבתי מה היא אומרת, רק חיבקתי אותה חזק.
"אני חשבתי שאת מתה..." היא בכתה לתוך חולצתי, ואני הסטתי את שערה הפרוע מפניה והצמדתי אותה אלי.
הרגשתי במשהו חד. משכתי בבליטה בחולצתה ושלפתי חמישה סכיני הטלה קצרים.
בקושי שמתי לב שטלרין מתעוררת בקפיצה ובוהה באלה ואז בי ובאנר בעיניים פעורות.
"גם אני." אמרתי והתאמצתי לא לבכות.
"ראיתי אותך הולכת איתה...היא נלחמה בי פעם, היא ניסתה למנוע ממני להציל ילד משריפה. היא עברה שם ולקחה להם את הנשמות ו..." המבט שלה הפך כועס. "למה את מסתובבת איתה?! היא רוצחת!"
הנדתי בראשי במבט אטום לעבר טלרין.
"אני אדבר איתך אחר כך, אנר. ותספרי לי איך נשארת בחיים, ואיך ברחת, אבל-"
אנר התנטקה ממני, וחטפה את האלה שלה מטלרין.
"את מגנה עליה!" צרחה "אני ראיתי אותה רוצחת ילד, דארה!" היא המשיכה לבכות והרגשתי שהלב שלי נקרע.
היא ניסתה להרגע ונשמה עמוק. "בואי עוד שעה...מגדל שמירה..." היא הלכה כמה צעדים אחורה וזינקה מההר.
"אנר!!" צרחתי. נפילה מגובה כזה...
אבל באמצע הדרך היא תפסה בענץ בולט, ומשם לענף הבא, ונעלמה מאחורי ההר.
דיימן ולטרין הביטו בי בתדהמה.
אוי, אני מתעלפת...
שחור.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קפצתי אוטומטית אל טלרין ותפסתי אותה.
"ששששש! את לא הולכת לרצוח את דארה עכשיו!" אמרתי בסמכותיות. היא נאבקה בי במשך כמה שניות כשהיא ממלמלת בזעף, אבל אז כשלה על האדמה ולפתה את ראשה בכאב.
"האלה הזאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת." טלרין משכה את הת' כמו שרף של עץ, מה שאומר שכאב הראש הזה יוצא דופן.
"היא לקחה אותה." עניתי בדאגה."לא היה שם רעל או משהו, נכון?"
"אני חושבת שלא." העיניים החדות של טלרין שוטטו אל הגוף הרפוי של דארה, ששכב רפוי על האדמה.
"אוי, דארה." היא סננה ברשעות."את כל כך מתה."
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אה, כן. צבעוני! אני מסופקת :) אבל מה פתאום את עוזרת לו לנגב את התותים מהסנטר?!?!?!?!?! *מזועזע*
פגיונית, אני שמחה ^^)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ולא רק כי תכננתי להרוג אותך מההתחלה
"איפה ליליאן?" שאלתי כשהצצתי מאחורי כתפו של דיימן "איך זה שהיא לא נמצאת חצי סנטימטר מאחוריך?"
"אני מזהה תקווה?" הוא שאל בלגלגנות
"התקווה שלי תקום לתחיה בשניה שדארה וליליאן ימותו" עניתי בלי למצמץ "ואתה יודע את זה לגבי, נכון?"
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"למה זרקת עלי דווקא תות? סכין היה פועל יוותר טוב" אמרתי לה בביקורתיות.
"אין לי סכין ועובדה שזה פעל" היא ענתה לי בארסיות.
"אז את אישה, שומרת נשמות, באמצע היער, לבושה בבגדי גברים מצחיקים, חמושה בתותים?" שאלתי "אני מקווה שאת לפחות כשפית טובה"
היא בחנה אותי בעיני השועל הירוקות בוהקות שלה "אני לא כשפית" אמרה בקול שהיה בטוח מדי לדעתי לנוכח כל העובדות שכבר ציינתי.
"אז את משוגעת" עניתי לה ובהנפת רגל מהירה היא הפילה אותי לרצפה, הייתי תוקף חזרה, אבל היא השומרת הראשונה שראיתי זה חודשים, ולא הייתי רוצה לסכן את זה. "אני בסדר גמור"
"

הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הי, אני לא עשיתי כלום... :( )
הבזקים של שחור וצבעים...לרגע ראיתי את טלרין נועצת בי עיניים ושניה אחר כך התמונה שוב חמקה מראשי ונשארתי בחושך. נאבקתי להישאר בערות.
"לא סיכמנו שאת לא הורגת אותי לפני שאת מזהירה אותי?" ניסיתי להגיד.
טלרין קפצה מיד והתנדנדה במקומה.
הצלחתי לקום. לא התעלפתי, אני פשוט בהלם.
הלם גדול מאוד.
המציאות זזה לי מול העיניים....
אני פגשתי את אנר והיא כעסה עלי.
אני פגשתי את אנר והיא כעסה עלי.
אני פגשתי את אנר והיא כעסה עלי.
אני פגשתי את אנר והיא כעסה עלי.
אני פגשתי את אנר והיא כעסה עלי.
היא כעסה עלי ברגע שראתה אותי.

תדחיקי את זה, דארה. את צריכה להיות בפוקוס כדי שטלרין לא תהרוג אותך.
תסבירי.
"היא ראתה אותך באיזה מקום...היא כועסת עליך כי את גנבת נשמות...
זאת לא אשמתי, טלרין!"
כן, היא אמרה משהו על זה.
נכון?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ועם אתן באמת כועסות עלי, אז תדעו שאנר לא תישאר להרבה זמן, בסדר?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(טלרין, אני חיה ונושמת. ומתכננת לשמור את זה ככה!)
"אני בסדר גמור עניתי לקרסטיין והכנסתי תות אחד לפי. ירקתי אותו מיד, הוא היה מקולקל. ניסיתי אחד אחר, גם הוא. יופי! התותים בכלל לא טובים. זרקתי את כולם על הרצפה ופלטתי קול מעוצבן.
קרסטיין, שהספיק כבר לקום, התחיל לבקר אותי על כך שזו הסיבה שללקט זה מעצבן ועדיף בהרבה לצוד.
"טוב, אז אלא אם כן, יש לך כלי נשק לתת לי, אני מניחה שאני אצטרך להמשיך ללקט, לא?" שאלתי אותו בחוסר סבלנות. רק עכשיו פגשתי אותו והוא כבר התחיל לעלות לי על העצבים.
"למען האמת..." זקפתי את ראשי, יש לו כלי נשק לתת?
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אמא שלי היא נפחית. טוב, סוג של. היא כשפית אש עם חיבה לנשקים. לכולם. אז בין היתר היא גם נפחית. היא יותר סוג של מפעילת נשקייה" אמרתי כלאחר יד. אני רגיל לזה כבר, בדרך כלל שלחתי את כל שומרי הנשמות לאמא, זה שימח אותה, ואם אני אשלח שומרת נשמות זה אפילו יותר, היא כל הזמן מרצה על זה שזה ממש עצוב שאין מספיק "נשים אמיצות" במלחמה. היא אומרת את זה כמעט כל ערב. והיא שהתברכה רק בבן, נשארת בצד, מארגנת נשקייה ,נותנת נשקים בחינם לשומרים והורגת את הגנבים. מהרגילים היא כמובן לוקחת מחיר הוגן. ככה היא תורמת למלחמה.
"באמת?" ליליאן שאלה בקול מלאה ספק ותקווה.
"כן, היא אפילו תתן לך אותם בחינם. ההטבה שלה לשומרים. לא שיש הרבה שומרים באזור. אם את רוצה אני אקח אותך לשם."
היא בחנה אותי במבט חשדני
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הצילו!!! הצילו!! הוא גונב את אישתי לעתיד!! הצילוווווווווווווו!!!!!!!!!! *מזועזע*)

הייתי רגיל לנאומי ההרג של טלרין על כל מי שמעצבן אותה, עוד מהתקופה שפגשתי אותה לראשונה.

התקופה שפגשתי אותה לראשונה.

~~~

היא הייתה ילדה קטנה. ילדה קטנה ועצבנית בת עשר. היא חדרה לשטח הפרטי שלי אחרי שעות שעשתה רעש של עדר פילים שלם לפחות, והסתבר שהכל בגלל ארנבת. ארנבת מסכנה.
הילדה נראתה עוד יותר מסכנה ממנה. כבר אז היה לה שיער חום, חלק וארוך. אבל הוא היה פרוע. נראה שעברו עליה כמה ימים לא קלים ביער. הסחבות שהיא לבשה, שהיו כנראה בגדי גבר במקור, לא התאימו לגודל שלה.
"הארנבת שלי!" היא תבעה מיד בזעם.
"בבקשה,אבל עד כמה שאני רואה כבר הברחת אותה."
העיניים החכמות-החדות שלה סקרו אותי בחשדנות. לא הייתה בהן טיפת ילדותיות או תמימות. היה ברור שעבר עליה הרבה מאוד לפני שהגיעה לכאן. חשבתי על עצמי בהתמרמרות. גם אני נראיתי ככה לפני שלוש שנים בדיוק, כשרק החלטתי לחיות ביער. כשאמא מתה. למה זה נראה כל כך רחוק פתאום?
הגודל שלי והעובדה שהייתי מבוגר ממנה בשלוש שנים לא מנעו ממנה לקפוץ עליי בסכין שלופה, לשרוט ולבעוט ולנהום כמו חיית פרא קטנה."אתה חייב לי ארנבת!!"
"רדי ממני." ניערתי אותה מעליי בכעס."מי לימד אותך להלחם ככה? לא תשרדי יום ביער עם ההתקפות זעם האלה שלך. את צריכה ללמוד לשלוט בעצמך."
"אז אתה הולך ללמד אותי." היא ענתה בסמכותיות, שלא הייתה לאף ילד בן 10 אחר עלי אדמות.

חייכתי בשובבות."עכשיו נראה מה את יכולה לעשות. מוכנה?"
עברו שלושה חודשים.
תוך שלושה חודשים טלרין הפילה אותי על הרצפה המום ומבועת.
היא הסתכלה עליי בחיוך מרוצה, ובעינייה יקד הניצחון.
"קום כבר." היא בעטה בי בעדינות, כשפנייה קורנים מסיפוק ושמחה.
ומאז לא היינו מורה ותלמידה. הפכנו לצוות.
~~~

ניערתי את ראשי במבוכה. היא לא שמה לב שהתנתקתי מהעולם לרגע. מה היא אמרה? אה...
"גם ליליאן?" שאלתי בפקפקנות."מה ליליאן עשתה לך?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אתה מקנא? זה יהיה מעניין... אני שוקלת ללכת איתו רק כדי לראות איך תגיב)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אם את תלכי איתו, אני אשאר עם טלרין! *מאיים*)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני הולכת רק לקצת! אני רק אקח לי נשק וזהו! מה הביג דיל?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"היא שומרת נשמות" עניתי "זו סיבה מספקת לחלוטין"
בחנתי את האזור מסביבי, עוד זוג עקבות
"ומי עוד היה כאן חוץ ממך ומהמכשפה?"
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(יש לי תחושה שהולך להיות פה ריב >.<)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לבטוח בקרסטיין? אני כרגע הכרתי אותו... אבל מצד שני כבר כל כך הרבהנ זמן שלא החזקתי נשק אמיתי ביד....
בסדר. זה לא יהיה נורא אם אני אלך רק לקצת. אם זה קרוב, אני אלך אם לא... אז לא.
"זה קרוב לכאן?" שאלתי וקרסטיין ענה לי בחיוך, "חמש דקות על יען" אני צריכה להיות על יען?
"יען? בטוח?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן....באסה. )
הסתכלתי על טלרין בבלבול. מה זאת אומרת מי עוד היה פה? היא לא ראתה את אנר...?
"אנר היתה פה," אמרתי בבלבול.
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אני יכול להסיע אותך באדמה, אבל זה פחות יעיל. פשוט תעלי על היען, זה לא כל כך נורא."
עליתי על גלינה בעצמי ואז משכתי את ליליאן למעלה. היא נראתה כאילו היא עומדת להקיא. קיוותי רק שהיא לא תעשה את זה עלי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התנודות של היען עשו לי בחילה וסחרחורת נוראית, אבל לפחות היא הייתה מהירה. את המרחק שעשתה ב5 דקות,היה לוקח לנו יום ,אם לא יותר, ללכת.
ירדתי, בהתנודדות וקושי רב, מגב היען, ובחנתי את הסביבה.
היינו במין קרחת יער גדולה עם שבילים סלולים שמובילים חזרה ליער. היו שם שני מבנים, שניהם מאבן. האחד מעין פונדק גדול והשני מחסן.
"איך זה שאף פעם לא תקפו אתכם? המקום חסר הגנות" אמרתי לקרסטיין
"אמא שלי היא אחת מכשפיות האש בחזקות בארץ, וגם אבא שלי הוא כשף אדמה לא רע. הכוח מתחזק אם השנים."
הוא ענה לי. ואז אישה גדולה עם שער (שלרגע הייתי בטוחה שעלה באש) חנקה אותו בחיבוק.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(איזה חוסר אחריות, צבעוני!!!
להילחם ב ה ם ?!
לא י פ ה ! )

הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני לא אמרתי כלום על להלחם בהם!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
גלגלתי עיניים, יופי, אנר, זה אומר לי הרבה
"ומי זו אנר?" שאלתי בארסיות "ותודיעי לה שלגמרי הלך עליה"
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"תירגעי." אמרתי בשקט והסתכלתי על טלרין. היא נאנחה בעייפות והביטה בי, ולרגע נראתה שוב כמו בת עשר.
אבל הרגע הזה עבר מהר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן, לא חשבתי אחרת לרגע, טלרין.
"היא אמרה שפגשת אותה פעם. זו אחותי."
טלרין נראתה נדהמת.
"עיניים זהובות...זה בכל מקום!" היא נראתה כאחוזת טירוף.
"באמת פגשתי אותה! ה@#$%$..! היא לגמרי מתה."
דיימן שוב הרגיע אותה. הוא נראה רגוע לגמרי, למרות עיניו הנסערות.
"והיא אחותך, מה? בסדר, אני מניחה שלא יהיה הבדל גדול עם אני אהרוג אותך במקום! למה נתת לה לעקוב אחרינו?!"
איך היא יכולה להאשים אותי!
"לך היה נורא חשוב לראות מי עוקב אחרינו!"
אוף, היא מעצבנת.
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אמא באה וחנקה אותי עם החיבוק שלה ואז התחילה לצעוק על כך שזה לא יפה שלא ביקרתי אותה כל כך הרבה זמן ובין לבין קראה לי אפרוחון קטן. אני שונא שהיא קוראת לי ככה.
והאמת, שנמאס לי משצף הנזיפות שלה.
"אמא!" אמא עצרה ונתנה לי להמשיך "זאת ליליאן. היא שומרת. והיא צריכה כלי נשק" הפנים של אמא אורו
"שומרת? באמת? כמה נחמד!" והיא המשיכה לדבר בעודה גוררת את ליליאן המבועתת לנשקייה.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"הכל דפוק!" צרחתי בהיסטריה "למה כלום לא מצליח לי?!" למה כולם כל כך מטומטמים?! למה אני יותר מכולם?" אחרי צרחות בלתי פוסקות של גררו שום תגובה הם נחלשו מעצמם עד שהפכו למילמול שקט ונואש "למה? למה?" מילמלתי וגם הרבה "זה לא פייר" ו"למה מגיע לי לסבול?" עד שהשתתקתי, טומראד קם והתיישב לידי, צנחתי אחורה בעייפות פתאומית והבטתי בשמיים זה היה לילה יפיפיה מהסוג שבהם אמא ואבא היו מעירים אותי ואמרים לי לבוא כי הם ראו משהוא יפה בחוץ המשפט הזה תמיד היה מעיר אותי והייתי קופצת מהידיים של אמא ושואלת אותה בלהט "איפה? איפה הוא? איפה הדבר היפה שמצאתם?" אם הזמן התרגלתי לתשובות כמו "הנה, הנה הוא את לא רואה?" הייתה אמא שואלת בחיוך ואני הייתי שואלת "את מה אמא? את מה?" ואבא היה עונה לי "הלילה הכוכבים העננים הירח הכל כל כך יפה רק צריך להסתכל.." ואז ההינו יושבים בשקט אמא פורשת מפה ואבאמוציא מים ופירות והיינו יושבים בלילה מביטים בשמיים וחושבים ואמא מזמזמת ואבא עוזר לה ואני הייתי פשוט מאושרת. מאושרת שיש לי הורים כאלה ולילות כאלה ומואשרת להיות מאושרת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
האישה הג'ינג'ית הייתה מאוד מהירה ונרגשת ותוך 15 דקות היא הביאה לי גרזן, פגיון וחץ וקשת. כולם באיכות פשוט מדהימה. היא אפילו מצאה לי בגדים נורמליים שאיזה אישה שכחה בפונדק שלהם. הם התאימו לי בדיוק.
והאישה לא הפסיקה לשאול אותי שאלות! על לחימה, על החיים ביער, על כמה לוחמות יש, על המצב בשטח.
ושמחתי לענות, כבר הרבה זמן שלא חשבתי על המלחמה. כולנו פשוט התאגדנו יחד נגד המפלצות והצדדים נשכחו.
תהיתי אם עכשיו כשהמפלצות נעלמו הלחימה אחד בשני תחזור כפינ שהייתה פעם. אולי חזקה יותר.

האישה הובילה אותי חזרה לפונדק, אני ביקשתי להחזיר לה משהו בעד כל מה שנתנה לי אבל היא התעקשה, וויתרתי.
הודיתי לה בחיוך והלכתי עם קרסטיין אל מחוץ לפונדק, אסור לי להעדר להרבה זמן.

אוי. אני צריכה לחזור על היען. רק המחשבה נתנה לי בחילה.

ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הזמן נע במהירות, ואני נשארתי תקוע באותו מקום. הגיע הזמן ללכת, ולהגיע אל ליליאן, שלא תדאג.
התרוממתי ממקומי.
"תשתי הרבה מים." פקדתי על טלרין. היא גלגלה עיניים.
"אני חייב ללכת," אמרתי בהתנצלות. היא הביטה בי ועינייה סערו. הן תמיד היו סוערות, אבל היא שידרה לי משהו שלא הצלחתי לפענח. אכזבה? כעס?
השתדלתי להתעלם.
רגע לפני שנעלמתי במעבה היער, הסתובבתי לאחור.
"תבטיחי לי ש - " ואז נעצרתי. שתבטיח מה? שלא תהרוג? שלא תרצח? שלא תשמיד את דארה? אני לא יכול לבקש כזה דבר.
היא הביטה בי במעין שעשוע אכזרי.
"תבטיחי לי שתהיי חכמה. ותשמרי על עצמך."
דארה צפתה בכל זה מהצד בקדרות.
"להתראות, דארה." חייכתי אליה בסוג של התנצלות. אני סוג של מפקיר אותה, לא? לא משנה. היא לא טיפשה, ומספיק חזקה כדי לשמור על עצמה.
אף אחת מהן לא נראתה כאילו היא הולכת להגיד משהו.
אז הלכתי.
אני אוהב את היער. הוא כמו בית נוסף בשבילי. אני שונא מערות ומקומות סגורים, חונקים, ללא צמחים. גם כפרים ובתים. היער חי איתי... הקולות, הרחשים, בעלי החיים, הצמחים. כולם מתמזגים זה עם זה וחיים זה לצד זה בהרמוניה מושלמת.
וגם לי יש חלק בה.
הבחנתי בארנבת בין השיחים. תוך רגע היא נפרדה מן העולם. עוד ארנבת. בום. יאממי.
עכשיו אפשר ללכת אל ליליאן.
נשמתי לרווחה כשחזרתי למערה, וראיתי שלא עבר יותר מדי זמן. אבל גם היא לא הייתה שם. התחלתי לעקוב אחריי הסימנים שהשאירה על הקרקע בחשדנות.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני שונאת סיוטים ובזמן האחרון יש לי יותר מידי כאלה. אני מתעוררת בבעתה וזה לא מוצא חן בעיני כל פעם טומראד עוזר לי כמה שהוא יכול אבל זה לא מספיק אני בורחת למוח שלו אבל תמיד צריכה לחזור, הימים שלי טרופים מפחד מפני הלילות. אני נעשת מטורפת וזה... מעצבן!!
קמתי אחרי נימנום לא מספק זאת הפעם הראשונה בחיי שהצמחים לא עוזרים לי עשיתי כל מה שידעתי כלום לא עזר אני מיואשת הלכתי לברכה הקטנה שלי ושתפתי את פניי המים תמיד מרעננים ואותי יותר מכולם הוצאתי את הראש מהמים אני צריכה מטרה משהוא להילחם עלליו אבל מה? מה?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"טוב" נשפתי "בואי נסכם אם זה: אני שוכחת לך, אבל כדאי לך לשמור על הגב שלך"
"זו הפגנת חיבה אצלך?"
"אצלי, הפגנת חיבה, זה אגרוף חזק בגב, זו חיבה אצלי"
גלגלתי עיניים "ובכל זאת, שהנשק שלך יהיה צמוד אלייך, וזו עצה ידידודית
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פפפפפליייייייייז שמישהו ימצא אותי! אני צריכה בעל ברית או מישהו להיות איתו כי לבדי אני לגמרי אבודה ואין אפילו מוגש מה לכתוב!! אז מי יכול?)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(את יכולה לבוא אליי, אם בא לך.)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני צריך לצאת לדרך, חשבתי.
אני צריך להגיד לאשמי שאני הולך. כתבתי על רצפת המערה:"אשמי, אני הולך למצוא מישהוא שיעזור לי."
כתבתי בעזרת הגרזן שלי.
יצאתי מהמערה והתחלתי לרדת מההר. אחרי בערך 3 שעות ירדתי מההר לתוך יער. היה אז לפנות ערב.
הבטן שלי קירקרה. "אני חייב לאכול משהו." הוצאתי את הגרזן שלי וחיפשתי חיה כל שהיא.
התקדמתי עד ששמעתי קול מאחורי שיח. התחלתי לזחול על האדמה. התקרבתי לשיח עד שיכולתי לשבת ישיבה שפופה ליד השיח בלי שיראו אותי. הרמתי את ראשי וראיתי עופר צעיר. אחזתי בגרזן בחוזקה והתנפלתי על העופר אבל העופר היה זריז וזז מי שם. רדפתי אחריו 13 מטר בערך ובזמן הריצה זרקתי עליו את הגרזן בבטן אבל היא פגע ברגל שלו.
הוצאתי את הגרזן וחתכתי את הצוואר שלו והנחתי את הגוף של העופר במקום מוסתר.
אספתי עצים למדורה והדלקתי אש ואז הכנתי לי אוכל. אחרי שאכלתי עשיתי לי מן אוהל מהאדמה ונכנסתי אליו לישון.
שמעתי כמה קולות ליד האוהל שלי.
אלה היו....
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(או אלי..)
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(שמתי לב שהחיות התאומות שלנו נעלמו...)

אחרי משהו כמו שעה, ואחרי הרבה רעשים חזקים מאוד שרק אחרי כמה זמן גיליתי שבאים מהבטן שלי, החלטתי שאני צריכה להתחיל להתקדם. לא שזה יעזור לי, אבל אולי על הדרך אני אמצא משהו אכיל.
אני לא יודעת כמה זמן הלכתי, אבל בשלב מסוים צרבו לי הרגליים כל כך, שבקושי יכולתי לעמוד.
התמוטטתי, עייפה לגמרי ורעבה, ליד גוש של אדמה. וחשבתי שאני הוזה כששמתי לב שזה בכלל אוהל. כאילו, אוהל עשוי אדמה?
שמעתי קולות מבפנים, ופתאום קיוויתי שזאת אולי אייר. למרות שאין סיכוי שזאת אייר. וצדקתי באשר לזה, זאת לא הייתה אייר.
הופתעתי לראות את הפנים שאני מכירה די בקושי. אדוארד.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני לבד במערה, אה?
טלירין-גנבת רעיונות!! אני זאת שרצחה את ההורים שלה!)

העיניים שלי נפקחו ברפרוף קל.
או, הנה אני, במערה, לבד.
זה די קל להתארגן ככה.
ויינד הביט אלי מתקרת המערה, הוא היה ממש תלוי שם.
הוא זרק אלי תרמיל. ׳גנבתי אותו בדרך.׳
פתחתי את התרמיל ושפכתי את תכולתו על הרצפה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
סוף סוף! היען נעצרה באותה נקוה בה היינו קודם ואני רצתי לשיחים להקיא.
אני לעולם לא עולה יותר על יען!
"את בסדר?" קרסטיין שאל אותי בטון משועשע תוך כדי שהוא ירד מהיען.
"אני בחיים לא עולה יותר על מכונת המוות הזו!" עניתי לו בקול חנוק,הייתי ממש צמאה. היען הניפה את ראשה הצידה, כאילו נעלבת.
"העלבת את גלינה!" הוא אמר לי והושיט לי מימייה "כל הכבוד!" הען נעצה בקרסטיין מבט כועס.
אני כבר צריכה לחזור, חשבתי למרות שהייתי בטוחה שלא נעדרתי ליותר מחצי שעה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(וזו הסיבה שאני רצחתי רק את אבא שלי!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(את רצחת אותו בשביל לגנוב לי את הרעיון?!):
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
זה בדיוק מה שרציתי להגיד.
טלרין, בואי נשכח מזה.
אבל היה עוד דבר אחד שלא טופל, והוא יכול להביא להשמדתי.
"אנר בביקשה שאבוא לפגוש אותה." אמרתי באותו קול מכני.
טלרין הנידה בראשה בכעס. "הייתי יכולה להבין, עם היא לא היתה דופקת לי אלה בראש!"
"את יכולה להבין גם עכשיו...בבקשה, טלרין. אני יודעת כמה את שונאת את זה שאת ומייטי לא בקשר, ושונאות אחת את השניה. תני לי הזדמנות שזה לא יהיה ככה."
זה היה ניגוד מוחלט לכל מה שעובר לטלרין בראש, אני בטוחה. אבל היא נעצה בי מבט של 'כשתחזרי, את תמותי' הנהנה הנהון אחד והפנתה את גבה.
"עשר דקות!" אמרה בנהמה.
רצתי מיד והקפתי את ההר מאותו המקום שאנר הלכה בו.
"דארה."
אנר תפסה בידי והופיע משום מקום.
"אנר...את כל כך גדלת..." דמעות איימו לצאת החוצה שוב.
אנר נעצה בי מבט צלול ומחושב.
"אני נדהמת, דארה...את מסתובבת עם גנבת נשמות, ועוד מגנה עליה. מה קרה לך?" שמתי לב שהאדמה רועדת מתחת לרגליה.
"אנר! את כשפית אדמה?!" לא, זה לא יכול להיות.
"מפתיע אותי שאת לא הפכת ליצור קסום. איפה היית בפיצוץ?"
סכרתי את הפיצוץ שהרעיד את האדמה, ויצר את היצורים הקסומים, שומרי וגנבי הנשמות.
"ליד העץ...העץ של אמא." אמרתי בלחש. כי עכשיו ידעתי שהרוח של אימי שוב הגנה עלי, כשהעולם חזר לעבר.
אנר הסתכלה על האופק. "אני חייבת ללכת. רק ראיתי אותך וחשבתי שכדאי שאני אעזור לך להמלט מהרוצחת. בואי איתי, דארה."
והדמעות פרצו, כי לעולם לא חשבתי שאני אסרב להיות עם אחותי לעד. "אני לא יכולה! הבטחתי...אוי אנר, את כל כך שונה..." בכיתי בשקט, בלי השמיע קול.
אנר נראתה המומה.
"אני לא מאמינה." היא רקעה ברגלה והאדמה נסדקה. "בהצלחה במשך הדרך שלך בתור רוצחת." היא נעלמה לתוך הסדק.
האם אנחנו כמו טלרין ומייטי?
באופן מוזר התעוששתי מהר. עם יש משהו שלמדתי מטלרין, זה שלהיות בהלם אף פעם לא עוזר.
טיפסתי בשקט על ההר. טלרין כיווצה את גבותיה בבלבול כשראתה אותי עצובה כל כך, אבל לא אמרה מילה.
והתקדמנו חזרה אל השער, וידעתי שניכנס גם עם השומרים לא יתנו לנו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לא, סתם כי היה לי משעמם)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שמעתי קולות כאילו שמישהוא מקיף את אוהל האדמה שלי.
לקחתי את הגרזן שלי ופתחתי את פתח-האדמה של האוהל שלי. הסתכלתי סביב המחנה
הקטן שלי וראיתי נערה מסתכלת עלי. "שרלוט? מה את עושה פה? את רעבה?" שאלתי.
"את האמת כן, אני רעבה." היא השיבה ובעינייה מבט מוזר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מבינה את השתיקה של אריה כהסכמה.)
התגענו לשער. אני לא הייתי רוצחת סתם כי בא לי, אין לאף יצור אנושי זכות לקחת חיים של מישהו אחר. אלא עם כן זאת העבודה שלו, כמו טלרין.
חשבתי שלא תהיה בעיה להיכנס, הרי זה שטח ציבורי.
השומרים הסתובבו אלינו. הכרתי אותם באופן אישי.
אחד היה חבר טוב של אבי, והשני נעל אותי פעם במחסן, כי בטעות שברתי קנקן מים במסיבה בביתו. שניהם היו לוחמים מאומנים שאומנו על ידיד אבי כמובן, הגנרל של העיר.
"עצרו לבדיקה!" אמר אחד מהם בקול רועם. טלרין גיחכה והושיטה יד לסימטרים שלה. תפסתי את ידה. "עוד לא..." לחשתי. היא נעצה בי מבט נרגז והפנתה את תשומת ליבה לשומרים.
"סגרו את השערים! זו הרוצחת!!!" נשמעה צעקה ברגע שטלרין פסעה לכיוון הכניסה.
הם זיהו אותנו. שישה גברים מגודלים התקדמו לעברינו בחניתות שלופות.
"עם תזוזו עוד צעד אחד, זה יהיה הצעד האחרון שלכן!" צעק אחד השומרים.
טלרין צחקה בלעג, וזה היה מפחיד יותר מכל איום של השומרים. התפלאתי איך הם לא ברחו ברגע שהיא השמיעה קול.
שלפתי את החרב שלי והכנתי את עצמי לחווית הטבח הראשונה שלי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(טליה, אנחנו מחכים רק לך)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(היי, זאת אני. אני פה בגלל ניסיון התעללות של מייטי והצורך הדחוף להגיב.)

רשרושים בין העצים, סמוך אליי. קולות. ליליאן. ועוד מישהו.
גבר. בחור.נער. בן.
פילסתי דרך בין השיחים בזריזות. הדבר הראשון שראיתי, היה היען. יצור מבחיל עם עיניים חומות-חכמות מנוקדות בזהרורי זית. היא הייתה לבושה בשיריון וקסדה, והיו לה גם טפרי פלדה על הציפורניים שלה- דבר מחריד כשלעצמו. הדבר השני שראיתי, היה הפרצוף של ליליאן. היא קדה קידה מוגזמת ואמרה בקול מתנגן."אוי, התנצלותי המלאה נתונה לך. סליחה, גלינה!"
הדבר השלישי ששמתי לב אליו היה הנער. היה לו שיער חום מתולתל, עיניים כחולות עמוקות וקווי לסת ברורים. לפי הדרך היציבה שבה הרגליים שלו היו נטועות באדמה, והאוזניים שלא היו עגולות לגמרי; אלא מעט מחודדות, הוא היה כשף אדמה.
ואז הם הבחינו בי, וראשונה - ליליאן. הפנים שלה היו תערובת של בהלה, תדהמה, מבוכה ושמחה. הנער נראה מבולבל, אבל בחן אותי בבטחון.
"מי זה?" סיננתי באיום.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(שכחתי להוסיף:)

סיננתי באיום והסכין שלי כבר ריקדה בין אצבעותיי.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נוווווווווווו *אצבעותיי


( שובבבבבבבבבבבבב - טליה - )
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"זוזו" ציוויתי "ואולי אני אהרוג אתכם מהר"
הם לא זזו מהמקום, לפי השרירים המתוחים שלהם הם התכוונו לזנק עלי כל שניה.
קדימה, שיקחו את יתרון הפתיחה, נראה אותם, אין להם סיכוי נגדי ונגד דארה, רק שהיא לא תשתפן.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(תתקנו אותי אם אני עושה טעויות כי קצת דילגתי, היה לי מלא לקרוא ודארה איבדה כל חלק בלב שלי. דרך אגב, מה קורה עם לוקאס?)

אני ויתרתי מהר מאד על הרעיון לעקוב אחריהן. הבנתי שדארה מאבדת את מה שהיא הייתה, היא הופכת לכלי משחק מסוכן מאד בידיה של טלרין שגם היא מסוכנת מאד. אבל שלא יהיו להם אשליות, הן לא היחידות שמסוכנות פה. אולי אני לא נראית מסוכנת, אבל אני כן יודעת להרוג, אני פשוט לא אוהבת להרוג.
~~~~~~ ילדה בת שמונה, מדברת עם ההורים שלה. היא צועקת עליהם "אתם אף פעם לא מתחשבים, אני לא שולטת בזה." ואמה צוקעת בחזרה "לא אכפת לי במה את שולטת ובמה לא, את לא יכולה להראות את הכוח, יהרגו אותך." הילדה נשמה נשימה עמוקה והסתכלה על אמה במב מתריס "את יודעת שקשה להרוג אותי." האבא ניסה להרגיע את הרוחות "זה בסדר מגי, תישארי בבית." מגי התעצבנה "עכשיו אתם רוצים לכלוא אותי!" היא רצה החוצה, אל היער ונשכבה במערה שלה. אחרי שעתיים היא שמעה קולות "היא פה, אני בטוח." אמר אחד. קול אחר ציווה "תתחילה לחפש." פניה הראו שהיא הבינה מה קורה, למרות גילה הצעיר היא הוציאה חץ וקשת וטענה חץ. לקח לבני האדם הרבה זמן, אבל לבסוף הם מצאו אותה, שלפו סכינים ומתו מחץ מדויק בפה, בבטן או בגרון. איש לא נשאר חי. הילדה הלכה לשטוף את עצמה וחזרה רגועה הביתה, היא ידעה - איש לא יעצור אותה.~~~~

התעוררתי, חצי שנה אחרי זה ברחתי מהבית ואחר כך מצאתי את מאיה. למרות הסבל רציתי לחזור ולהיות שם עוד פעם. פתאום הבנתי - אני לא חייבת כלום לאף אחד, חוץ מלאן-מארי ואם אני אגמור עם להציל לה את החיים אני יכולה פשוט להיעלם. אני לא אחסר לאף אחד ואני לא אהיה צריכה להיות שם, אני פשוט לא אהיה. הרגשתי רק אושר. "רעם!" קראתי בקול "בוא" המשכנו ללכת, אבל הפעם לכיוון שבו היה המחנה שלי ושל אן-מאארי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דיימן שאל בקול שממש לא מצא חן בעיני בהתחשב בכל מה שקרסטיין עשה בשבילי "מי זה?" הוא החזיק את הסכין ביד שלו ושגם קרסטיין החל לגשש אחר סכינו.
"דיימן, זה קרסטיין. הוא ידיד שלי. וקרסטיין זה דיימן, הוא החבר שלי"
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"ידיד שלך. מה את אומרת." בחנתי את הבחור שהושיט אוטומטית יד אל הנשק שלו. הרגשתי איך אני מוצף באנרגיות שליליות. אלו שלא ביקרו אצלי מאז שפגשתי את ליליאן; עכשיו הציפו אותי בלי להותיר טיפת מקום למשהו אחר.
"תסתלק מכאן." אמרתי בחדות, כשאני מדגיש כל אות בכל מילה. הוא נסוג צעד אחד אחורנית, אבל לא נראה כאילו הוא עומד ללכת.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(ליליאן, תרגיעי את החבר שלך. עם הוא יתחיל להילחם במאהב שלך זה יהיה מענין, אבל פטתי כל כך!!!!)

אוי ווי, אני לא אנושית.
שום תקיפות מצפון.
"קדימה, גנבת נשמות...תרימו ידיים את והשותפה שלך, ותלכו לכלא בשקט, או שנאלץ לפגוע בכן."
אפילו אני לא התאפקתי וחייכתי. אולי הם היו עשרה, אבל אנחנו היינו טלרין ודארה.
הבטתי בטלרין. היא לא תקפה, רק חייכה. מחכה שיעשו את הצעד הראשון.
הודתי לה על זה. יהיה קל יותר להרוג עם הם יתחילו.
"זאת לא בדיוק התוכנית שלנו," אמרה והלכנו צעד נוסף קדימה בתיאום.
"הזדמנות אחרונה!" צרח הגנרל.
טלרין הנמיכה את הסימטרים שלה במחוות קרב ברורה.
"נראה אתכם." היא אמרה את שתי המילים שפתחו את הקרב.
חמישה מהגברים עם החניתות הסתערו עלינו.
עמדנו גב אל גב, ונמלאתי בבטיחון עצמי.
בעטתי ברקתו של הגבר הראשון, וחטפתי את חניתו של השני בשני שניות. נעצתי את החנית בבטנו והוא נפל בצרחה.
לא הרגשתי שום תקיפות מצפון. רק צמרמורת של התרגשות.
טלרין הפכה בינתיים לסופת פלדה וחתכה שניים מהשומרים כמו נייר בעזרת הלהב הרחב של הסימטרין שלה.
כל שאר השומרים בצטרפו לקרב, אבל הם לא יכלו נגדנו.
יצאנו תוך חמש דקות מהמצב המרגש הזה בלי סימני קרב קשים. חתך גדול על הזרוע שלי, וכמה שריטות קטנות על הרגלים. לטלרין היה חתך עמוק על הכתף. בסך הכל, הם רק בני אדם.
"עבודה טוב." אמרתי, ונחרדתי מכמה שהכל שלי נשמע נלהב.
טלרין חייכה אלי חיוך מריר. פתאום היא נהיתה הרבה יותר ידידותית.
"אנחנו צריכות ציוד." אמרה פתאום. "במיוחד עם אנחנו מתכוונות לחצות את ההרים."
הנהנתי. "אני יודעת איפה נוכל למצוא ציוד."
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שנינו ישבנו בתוך אוהל האדמה, ואכלנו בשקט. לא ממש ידעתי מה אני אוכלת, אבל לא היה לי אכפת.
"אז, איפה אשמי?" שאלתי אותו. לא האמנתי שהם התפצלו. זוג כזה לעולם לא יתפצל. הם זוג יותר מידי קיטשי מכדי לעשות זאת. אפילו יותר קיטשי מליליאן ודיימן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הוא לא המאהב שלי. אהבתי נתונה אך ורק לדיימן. ואני ארגיע אותו בקרוב)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(נו אז מה. פתטי זה כיף ^^)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אשמי ואני התפצלנו." עניתי."ולמה את לבד?"
ראיתי שפניה עצובים.
"מה קרה?"
"שום דבר." היא השיבה וידעתי שהיא מרגישה לא בנוח אז שיניתי נושא מהר.
"את בטח עייפה... להכין לך אוהל מהאדמה?"
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא רציתי שהוא ידבר על אייר. לא עליה, ולא על שום דבר שקשור בה. אז די שמחתי שהוא שינה נושא די מהר ולא העמיק בזה.
"אתה יכול?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
הוא קם ויצא מהאוהל, והתחיל לעשות איזה משהו, ואני חייבת להודות, זה היה די מדהים לראות את האוהל צומח מהאדמה.
"מגניב.." מלמלתי
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"דארה, זה נכון שמעבר להרים נמצא הים?" שאלתי אותה אחרי שהיא הכריחה אותי להסתתר כשאני הולכת, בטענה של "חכי, יש עוד זמן עד שתוכלי לרצוח, סבלנות"
היא הרהרה בזה לרגע "כן, רק שזה לא בכיוון שלנו, אז..." קטעתי אותה
"יופי! אנחנו הולכות לראות"
היא הרימה גבה "בחיים לא ראית ים?"
"אני יודעת שזה מוזר שאני כשפית מים ולא ראיתי, אבל..."
"אל תספרי לי" הפעם היא קטעה אותי "לא ממש אכפת לי"
"אז הולכים?"
היא חשבה על זה וענתה
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
משהו פה לא בסדר, לא הצלחתי לגלות בדיוק מה אבל משהו לא הסתדר לי בראש.
ליליאן סימנה לי עם היד לא לזוז והחלה לצעוק על ... איך קראו לו? לא חשוב.
"סליחה?! למה אתה מתכוון מה שאני אומרת?! ואתה לא תסלק אותו מכאן! הוא חבר שלי ואני חייבת לו הרבה!"
הייתי פורץ בצחוק אם הסיטואציה לא הייתה כל כך מסוכנת.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"חבר שלך?" סיננתי מבין שיניים חשוקות."כמה זמן את מכירה אותו בדיוק?"
הידיים שלי רעדו. ידעתי שלא אוכל לרסן את עצמי עוד הרבה זמן. אני פשוט הולך להרוג אותו.
הרגשתי את התאווה לדם מתעוררת. התאווה לדם שלו. אני רוצה אותו מת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"מספיק זמן!" אני עונה לו בכעס. אני לא מתחקרת אותו על החברים גנבים שלו! אין לו זכות לתחקר אותי על החברים שלי, אני אדם עצמאי!
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כל הכבוד ליליאן! חבר'ה הסיפור יוצא מכלל שליטה ובקרוב גנבי הנשמות ינצחו רק כי כולם יהיו גנבי נשמות.)

אני לא אוהבת מלחמה, היא עושה רע לשני הצדדים. הפעם הראשונה שהבנתי שיש מלחמה הייתה כשהייתי בת שש וגם אז ידעתי שזה לא טוב. ההורים שלי היו שומרי נשמות לא פעילים, אבל זה לא שינה כלום. הם כל הזמן נזהרו, יותר מדי. מאז שהייתי בת ארבע אבא שלי אימן אותי להלחם בכל כלי. בגיל שבע יכולתי לנצח אותו בקרב, בתנאי שהוא לא היה מרים אותי והורס לי הכל. הילדים בגן התחילו להילחם אחד בשני וכשחזרתי הביתה וסיפרתי להורים שלי הם הכריחו אותי להבטיח שאני לא אלחם בילדים בגן ואמא שלי הכריחה את אבא שלי לספר לי על המלחמה.

רעם התקדם לפני והודיע לי שאן מארי עזבה מזמן את המחנה והיא יודעת לחסות עקבות. "אנחנו נסתדר." הבטחתי לו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"בסדר, במילא אין לנו משהו טוב יותר לעשות," השתקתי אותה מהר כי חוליית שומרים עברה מול החומה שמאחוריה הסתתרנו רכובה על סוסים שחורים מקסימים.
טלרין צהלה בשמחה. "יופי! נו, איפה אפשר להשיג ציוד?"
הסתכלתי על השומרים בהרהור. "יכול ליהיות שתוכלי לגנוב לנו שני סוסים?" טלרין הנהנה. היא הסתירה את התלהבותה.
"בסדר. אני אקח לנו ציוד ממקום שאין צורך לרצוח כדי להגיע אליו, ותפגשי אותי בכניסה לחנות הישנה של אבא שלי."
היא חשבה לרגע והנהנה שוב.
"בסדר. נתראה בקרוב," יצאתי מאחורי החומה בצעדים זהירים.
רצתי לחנות הנשק הישנה בלי להתגלות.
מישהו פינה את גופתו של אבי למרבה ההקלה.
תוך דקה ירדתי למחסן הנשק הסודי ופתחתי את המנעול בעזרת המפתח החלוד שהיה מוסתר מתחת לכובע שחור על המדף.
כלום לא השתנה מאז שהייתי פה בפעם האחרונה.
דחפתי לתרמיל שלי שתי גלימות שחורות עם ברדסים, חגורת עור מצויידת בחמישה סכינים קצרים, חבל, ערכת תפירה, כמה תרופות ומשחות מרפא וגרזן הטלה קטן. סגרתי את התרמיל בדיוק כששמעית צעקות בחוץ.
עליתי למעלה וראיתי את טלרין רכובה על סוס שחור, מעיפה בבעיטה שומר מסוסו. קפצתי מהר על הסוס הפנוי. "את מהירה!" צעקתי לטלרין בעוד אנחנו נמלטות מהעיר לכיוון השמש.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"למה ציפית?" אמרה בלעג.
צחקתי.
כמה זמן לא רכבתי על סוס...
מאז גיל 3.
אוי לא, אני לא אחשוב על זה עכשיו.
להדחיק עוד קצת, דארה.
רכבנו שעה שלמה בלי להביט אחורה, והשמש הגיעה למרכז השמיים.
"מה דעתך שנעצור להפסקה?" שאלתי.
טלרין נחרה בבוז אבל הנהנה.
עצרנו במרחק של כמה קילומטרים טובים מהעיר, לא יוכלו לעקוב אחרינו.
טלרין עברה על הציוד.
"ברדסים...?" אמרה בלעג.
"נו באמת, עם יזהו אותנו בערים הקרובות זה יהיה מבאס, ובסוף יימאס לך לרצוח את כל מי שרואה אותך." אמרתי.
טלרין גלגלה עינים.
"ותודי שזה נראה מגניב," הוספתי.
טלרין לא התאפקה וחייכה.
"אז למה לא ראית את הים עד עכשיו? היית בעיר לפחות כמה שנים, הים נמצא במרחק של שלושה ימי רכיבה, לא רחוק."
טלרין השתהתה לרגע לפני שענתה.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התחלתי לרוץ, סתם לרוץ. אני תמיד רצתי מהר. במהלך הריצה התחלתי להתעופף, הרגשתי את הרוח מחזקת אותי. הייתי שמחה ומעופפת. הבטתי מלמעלה על הארץ וחיזקתי את חושי. במילים אחרות, שלחתי את רעם למטה כדי שאני אדע מה קורה. רעם שמע דמות ואני איתרתי אותה.

(מי שרוצה להיות הדמות ויכול למצוא דרך להתקשר לסיפור אז בשמחה. עיני זאב - אם זה בסדר אז זה יהיה נחמד אם זה יהיה את, אם לא אז כל אחד יועיל)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(תגיבו!)
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני לא ממש מצליחה להשתלב, מישהו יכול לעזור? תודה =)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
גם אני צריכה לנוח, לכן הסוותי מחנה ונרדמתי מיד אחרי ארוחה טובה.

~~~~~ ידה בת ארבע עשרה בוכה מעל נערה בת שבע-עשרה שמתה בגלל אפיסת כוחות. הילדה מחליטה לנקום, אבל במה? מי אחראי לשיטפון? איך היא תנקום בחיים, בטבע? הילדה מחזיקה תליון בצורת ציפור, תליון שבעת הצורך יעזור ולא יודעת אם לזרוק אותו מתסכול או לשמור אותו למזכרת. הילדה לא מאמינה שהוא יעזור. הנערה המתה הייתה יפה וכל חייה היו לפניה, למרות זאת היא מתה בידיעה שהיא תמות עם חיוך על הפנים.~~~~

התעוררתי בבעתה. הזיכרון היה נוראי. נשמתי נשימות ארוכות וניסיתי להיזכר במשהו טוב שלא קשור למאיה.

-----(הקווים האלה מסמלים זיכרון שלא הייתה דרך יותר טובה להכניס אותו, אבל הוא בגוף ראשון)--- יצאתי לטיול עם ההורים שלי, הייתי בת ארבע. האימונים שלי עוד לא התחילו וכל מה שידעתי זה טוּב. אספתי זר פרחים והבאתי לאמא, רצתי בין הגבעות, עזרתי לאבא להכין מדורה ואכלנו ביחד ארנב. בתקופה הזאת בני האדם היו באים כדי שנעזור להם בכל מיני דברים, אפילו לבילוי. 'החלום של הבנים שלי זה לעוף.' ואז אחד הכשפים היה מעיף את הילד השמן כמה סיבובים באויר ומקבל הרבה כסף, יותר מאוחר זה נהרס. אז הכסף שפע.-----

הזיכרון השפיע עלי לטובה והחלטתי ללכת לצוד. רעם הלך לצוד עכברים או נחשים ואני ניסיתי לצוד חיה גדולה, כמו צבי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קמתי. מערה. כיתוב על הרצפה. אני מרגישה כל כך חולה. כאילו משו קורה. משהו משתנה. כמו בפעם שכולם נפלו. אני מתחילה לזרוח, ומתחילה להרגיש את הרוח העצום גונב את השליטה מגופי. אני מעלפת את עצמי לפני שאני מספיקה לפגוע במישהו, או במשהו.
~~~~~~ מצטערת שאתם לא שומעים את הזכרונות של אשמי, אני ממש לא במצב רוח לכתוב זכרונות. הפרק הזה לא בא לי בטיימינג טוב.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
סופי, עם אני לא טועה לקראת סוף פרק חמש את הלכת עם טלרין ועם דיימן.
מגי הצטרפה בהתחלה,אני אייר ומייטי עקבנו אחריכם, ואז ליליאן הצטרפה.
עכשיו שוב התפצלו כולם, ובמערה נשארו רק אייר ומייטי (שלא מגיבות מלא זמן!!!).
את גם נשארת במערה, כי לא הגבת שאת נוטשת אותה.
אולי תצטרפי למגי? היא מחפשת מישהו שיהיה איתה.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אן, זאת לא יכולה להיות אני למרות שממש בא לי להרוג אותך את יכולה אולי להגי למחנה שלי אבל לא למצוא ואתי זה די יהרוס לי תוכנית מסויומת שאת יודעת עליה אהמ אהמ..)

טומראד בא לשבת לידי, "רצית מטרה? אני אתן לך מטרה.."
קפצתי בבהלה הוא לא יכול להשמיע אפילו רעש הכי קטן? "נו," אמרתי מנסה להסוות את הבהלה המטופשת שלי, "תהפכי ללוחמת הכי טובה שאת יכולה" אמר. "אבל.." התחלתי אך הוא קטע אותי "עד עכשיו היית לוחמת טובה, אפילו מאוד, אני רוצה לגרום לך להיות מצוינת, את מבינה אותי?" חשבתי מהר מה אני יכולה לעשות: אני יכולה לברוח וזה לא יעזור לי בכלום, אני יכולה להמשיך את מה שאני עושה וזאת אומרת, גם כן כלום ושהסיוטים ירדפו אותי. ואני יכולה לקבל את הצעה של טומראד וללמוד להיות לוחמת 'מצוינת'... נו, טוב אין פה כל כך הרבה בחירה.
פניתי לטומראד "מה אני צריכה לעשות?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אריה בבקשה תתחברי! משעמם לי לכתוב לעצמי....
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סופי, אני מקווה שמה שאני כתבתי בסדר, אם לא אני אמחק. כל השאר, יש סוגריים. תשתמשו בהם! זה מפריע לי נורא לקרוא ככה, מצטערת.)

צבי לא הצלחתי לצוד. נראה כאילו כל חיות היער נעלמו ואינן. ניסיתי להיזכר בכל האנשים שהכרתי בזמן האחרון. אייר, כשפית אויר משוגעת. טלרין ודארה, שתיהן עכשיו רעות וחזקות במיוחד. מייטי, ילדה חמודה וקטנה שבקושי דיברתי איתה. אדוארד ואשמי, זוג שנתקע באמצע המלחמה בלי היכולת לשלוט במה שקורה. דיימן והחברה שלו, קטע טרגי. אן מארי, הצילה לי את החיים וברחתי, היא כנראה תהרוג אותי כשתהיה לה הזדמנות. והייתה עוד ילדה, כשפית אויר, שקד נראה לי, אותה לא הכרתי טוב, אבל היא מעניינת והיא יכולה ללמד אותי אויר בצורה מסודרת. אני צריכה לחפש אותה או להמשיך בתוכנית המקורית?

(מצטערת אם שכחתי מישהו שמגי הכירה.)
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אן, תודה רבה. לכל השאר, אני מצטערת על הדיליי, הייתי בקמפינג)

ריפאתי את דיימן עם הצמחים שלי. אחר-כך יצאתי מן המערה בצעדים שקטים, התבוננתי בילדה הזו, מגי.
נדמה לי שגם היא כשפית-אוויר. אולי נעזור אחת לשנייה? נלמד אחת את השנייה?
עדיין לא הכרתי אותה טוב. הבטתי בה בעיניים נוקבות, מנסה ללמוד עליה. לפעמים כשאני מביטה באדם אני רואה את הפחדים שלו, המחשבות שלו והשאיפות שלו, החלומות שלו.
התקרבתי אליה, כפניי מופנות כלפיה.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
*כשפניי
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סופי, בעיקרון הזמן לא עובר במשחק, ככה שאת יכולה להגיב בבוקר שלמחרת כאילו עדין ערב.
אבל עם את אל מגיבה הרבה זמן, את צריכה לקרוא מהנקודה שהפסקת להגיב בה ואז את רואה מה השתנה, כמו המיקום של הדמויות או שינויים אחרים שמשפיעים על המשחק.
היית רואה שרק אייר ומייטי במערה, והיית יודעת למה לצפות.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מצטערת, היה חג ושבת

סוסים? באמת? גווינגבר דיברה בתוך הראש שלי בכעס
את לא בהמת רכיבה! ואני בטח שלא אתייחס אלייך ככה!
אני מספיק חזקה, לידיעתך
דארה קטעה את השיחה שלי עם גווינגבר בשאלה, לקח לי כמה שניות להבין אותה.
" בים? אין לי מושג, מייטי בדרך כלל ביקשה לאן ללכת, וים לא היה אף פעם אחת מהבקשות שלה, חוץ מזה, בחיים לא גרתי בעיר, הייתי בכפר ליד היער, מהצדד השני היה ואאדדי גדול"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הכנתי לשרלוט אוהל מאדמה. "תודה." היא אמרה. "אין בעד מה,"השבתי לה.
הסבתי את מבטי אליה לרגע. היא התנהגה כאילו היא מסתירה סוד נורא. הרגשתי באדמה מישהוא מתקרב!
"זהירות!" צעקתי.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סופי, תסבירי איך יצאת מהמערה והתחלת ללכת לבד, אני פשוט כבר מזמן לא שם. וקצת על המסע שלך, אני אמצה אותך.)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המשכתי ללכת אחרי הדמות. כשהתקרבתי ראיתי שהיא ילדה קטנה, בת 12-13 והיא נראתה לי מוכרת. אם דמות נראית לי מוכרת אני רוב הפעמים מבטלת את זה, כי לא ראיתי אף אחד, עד עכשיו. אבל עכשיו אני יודעת שיכול להיות שהיא באמת מישהי שראיתי כבר, זאת מישהי...
התגנבתי אחריה וראיתי אותה מקימה מחנה ומדליקה מדורה, היא נשכבה לנוח. אני יצאתי ממהאחורי העץ והיא קפצה עם סכין ביד. "תירגעי" אמרתי "אני לא אפגע בך." היא לא נראתה כאילו היא סמכה עלי, אבל היא פשוט הצביעה על מקום ליד האש והתיישבה לידו.
"את מגי, נכון?" היא שאלה. אישרתי ושאלתי "ואת שקד? את כשפית אויר, לא?" "כן" היא ענתה. אחר כך שתקנו. הוצאתי את שאריות הארנב ואת הסנאי שצדתי בדרך, חילקתי גם לה, היא אכלה בתאווה.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני לא יודעת לסמן את זה, אבל זה מין משהו לא קשור שבו אני מספרת על עצמי)

לא היו לי לא אחים ולא אחיות, תמיד הייתי לבד עם ההורים שלי שאהבו אותי. הייתי מיוחדת, היה לי כוח פיזי חזק והייתי קופצת לגובה. ביום שבו ההורים שלי אסרו עלי ללכת לבית הספר יותר שברתי שיא בקפיצה לגובה, מול עייניהם. אני קפצתי לגובה של מעל מטר ושמונים ונחתתי באיטיות ובעדינות על המזרון. ההורים שלי נלחצו ממשהו ואמרו לי שהם ישלמו למישהו שילמד אותי בבית. בכיתי, כי אהבתי את בית הספר וכי ידעתי שאין לנו כסף למורה פרטי. למדתצי את כל השיעורים חוץ מספורט והמהשכתי ללמוד מאבא שלי איך להילחם.
כשחזרתי עם מאיה, כשהייתי בת שתים עשרה, לכפר הוא היה שרוף. ההורים שלי לא שרדו, חשבתי שטוב שעזבתי, חרת היו מענים אותם לפני שהורגים אותם כדי שיתנו אותי לשריפה.
את רעם מצאתי קצת לפני שפגשתי את מאיה ואת 'האריה', הוא היה גוזל שנפל מעץ. התכופפתי לידו והוא סובב את הפנים שלו אלי ואמר לי "שלום" צרחתי ועזבתי אותו, אבל אחר כך, מתוך סקרנות חזרתי אליו. יכולתי לשמוע אותו צוחק במחשבותיי. לקחתי אותו איתי, הוא סיפר לי על עצמו.

(זיכרון של רעם בגיף ראשון)
תמיד הייתי מיוחד, כשאמא שלי ראתה את זה היא שלחה אותי אל הינשוף, זה כבר הפתיע כי הנשרים, שלא כמו החיות האחרות, לא נהגו לתקשר עם הינשופים. אמא שלי ליוותה אותי לבית של ינשוף מסוים. הינשוף הסביר לה על חיות ואנשים. כי אני נשר כנראה שאני החיה התאומה של כשפית אויר, אבל לא בטוח. הוא הסביר שחיות תאומות שומרות על התאום שלהם והוא שומר עליהם, יש יחס הדדי. וזה יכול לעזור לשאר הנשרים, כי אותו תאום לא יצוד אותם. הלכתי כל יום אל הינשוף כדי שיסביר לי איך אני מזהה את התאום. הוא אמר "כשתראה את התאם שלך בפעם הראשונה, אתה תרגיש קו שמחבר ביניכם. סוג של חוט שאני אאמן אותך לראות ובשנה הראשונה תהיו מחוברים, לא תוכלו להתרחק אח מהשני עד שתלמדו לסמוך אחד על השני. כשנפלתי מהעץ כבר הייתי בן 4 חודשים וכשראיתי את כשפית האויר, ידעתי שהיא כשפית אויר כשהרגשתי את ההילה שלה, הרגשתי קן מחבר בינינו וכהיא התרחקה אחרי שהפחדתי אותה הרגשתי אותו נמשך. התת מודע שלה גרם לה לחזור ולקחת אותי, היא פירשה את זה כסקרנות. כך יצא שהכרתי את מגי, כשפית אויר עם הרבה פוטנציאל. אני לא יכולתי ללמד אותה הרבה כשפות אויר ולכן ניסיתי לכוון אותה לכיוון של כשפי אויר אחרים, כמו אייר, או שקד.

(לא לכל החיות חייב להיות סיפור כזה.)
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לכולם! אני מאוד מצטערת שלא הגבתי אבל אני אגיב עכשיו טוב?, אנג'ל לא להרוג אותי עם נבוט, צבעוני ועיני זאב כבר גבו ממני את המחיר)
הרוח הקלה נשבה בין העצים חושפת לסירוגין את קרני השמש.
אך מצב רוחי היה עכור, שקעתי במרה שחורה ובזכרונות. זכרתי אותה,האדם האחרון שבטחתי בו, האדם האחרון שהיה שחשוב לי.
"סוף מסענו קרב" הכריז וניאר, קוטע את שטף זכרונותי. לא עניתי לו,הייתי במקום אחר.
השונר הביט בי במבט טובעני,גורם לי לזוע בחוסר נוחות נדמה שליבי היה עשוי עופרת מרוב מחשבות
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אנב'ת היקרה, אני כל כך שמחה שהחלטת לכבד אותנו בנוחכותך, אנא על תשכחי שאני קרובה מידי להרוג אותך, אז שקלי היטב את צעדיך הבאים.
כן, זה אומר שאת עדין בסכנת מוות.)

התשובה של טלרין הפתיעה אותי. תמיד חשבתי שהיא גרה בעיר גדולה.
טוב, בעצם אי אפשר לדעת כלום על טלרין.
הנהנתי בהרהור. "אני הייתי בים פעם אחת." אמרתי ספק לעצמי.
~~~
זה היה לא הרבה זמן אחרי שברחתי, אבל בעצם איבדתי תחושה של זמן אחרי שהעולם חזר אחורה.
הייתי נואשת למציאת אוכל. בדרך כלל לא היתה לי בעיה בציד, תמיד החיות היו קופצות לידים שלי. אבל חציתי את היער ממערב, והגעתי לדיונות חול שבהן לא היה דבר חוץ מנחשים ועקרבים. אלו היו הימים שבהם ריי לא היה איתי. ריי עזב אותי הרבה.
אני חשבתי שהגעתי למדבר, כי לא הכרתי נוף כזה. התחלתי להתייאש. היה חם כל כך ולא היו לי בגדים קצרים. המים נגמרו במהירות והייתי בטוחה שאני עומדת למות.
פתאום שמעתי רעש גלים.
זה היה לי מוזר, כי לא ידעתי שאגמים משמיעים רעש כזה. התחלתי לרוץ לכיוון הרעש. הים נפרס תחתי בשניה.
רועש, משתלט, נע ללא הרף ועצום.
שמעתי על הים רק בסיפורים, ובכל זאת...
אני עמדתי באותו מקום יחפה זמן רב. שערי שחימם אותי כל היום נעשה קליל והתפזר ברוח הים.
אחר כך נכנסתי לים ודגתי דגים בעזרת חקה מאולתרת. גיליתי לתדהמתי שהמים מלוחים, אז לקחתי קצת במימיה וחשבתי לטהר אותם בעיר הקרובה ביותר...
~~~
הזיכרון הזה שימח אותי, כי תחושת העליונות שהרגשתי אז היתה נהדרת.
"כדאי שנמשיך, עם את רוצה להגיע להרים עד הלילה." אמרתי בשמחה.
טלרין הנהנה והמשכנו בדרך.

(טלרין, תכתבי גם קצת על המסע.)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(יש לי בעיה לפרסם, כי אני רוצה שסופי תפרסם קודם.)
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אן, אני לא אוכלת סנאים, החיה שלי היא סנאי!)

אחרי שעזבתי את המערה המשכתי לבד. התיישבתי ליד נהר, מילאתי את המימיה שלי והשלמתי את צמחי המפא שלי, החזרתי לאוסף את צמחי המרפא שהשתמשתי בהם לטיפול בדיימן. המשכתי לאורך הנהר ואחרי כמה שעות הליכה פניתי, לתוך היער.
כמה ימים המשכתי ללכת כל הזמן לתוך היער,אני רגילה לחיות ביער, כל החיים שלי אני חיה ביערות, לכן הלכתי לשם. נשר גדול עבר מעלי וניסתי לצוד אותו, אני תמיד מצליחה לצוד עופות, כי אני שולטת באויר, אבל לא היה מין כוח כזה ולא הצלחתי להפיל אותו.
החלטתי לחנות ללילה, ניסתי לצוד, אבל הפריעה לי המחשבה על הנשר. היום אני אלך לישון על בטן ריקה. הדלקתי אש והכנתי לי מחסה. כשהתיישבתי, דמות יצאה מבין העצים, היא נראתה לי מוכרת. קוראים לה מגי, היא גם כשפית אויר.
"הנשר שעבר מעלי הוא שלך?" שאלתי כשראיתי אותו על ענף מעליה, שומר.
"כן." היא ענתה "מצאתי אותו כשהוא היה גוזל.
הסנאית שלי, מיין, החלה לרחרח בסקרנות, היא הביטה בנשר בעניין, ואז פתחה את התיק שקלעתי מעלים והוציאה מתוכו אגוז קטן, היא תפסה אותו ואכלה במהירות. המשכתי להביט במגי, מחכה שתאמר משהו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני ותיאורים... יש ביננו שנאת נצח, לא נראלי שיקרה...)
מעניין איך זה יהיה, ים זה הכל מים, אולי אני אצליח לשלוט בזה?
נעצתי את העקבים בצלעות של הסוס, הוא צהל והגביר את המהירות.
רכבתי רק פעם אחת על סוס, ואני מעדיפה את זה בלי אוכף ומושכות, פשוט להיצמד לסוס ולתת לו לדהור.
אבל לצערי, אנחנו נצטרך את הסוסים, אז אי אפשר שלא לקחת, כי אחרת הם יברחו.
העשב מסביב השתרע למרחק של קילומטרים על קילומטרים, מעניין אם הגלים שבדשא דומים לגלים שבים
ההרים התנשאו לגובה ממרחק, המראה מטעה, למרות שהם נראו כל כך קרובים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(גברת קטסה, אין לי בעיה שכשנגיע לים תעשי קטע מגניב ותשלטי בגלים, זה יהיה אדיר, אבל בבקשה על תגזימי כשניהיה שם, כי לדארה מתחיל להיות פחד ים!)

רכבנו בשתיקה. זה היה מוזר, כי בדרך כלל טלרין מדברת כל הזמן ומשמיצה.
"בכל בסדר? את לא לועגת לי. זה ממש מדאיג," אמרתי בקול ידידותי.
"טלרין המשיכה להסתכל רק על המסלול, ומבטה השתנה מ'אני כל כל מהורהרת' ל'עוד מעט אני ישבור לה את האף ואז היא תראה מה זה ללעוג'.
בסוף היא אמרה "את באמת מעדיפה שאני לא אגיד עכשיו את מה שאני חושבת."
"מאמינה לך."
"נהדר."
חייכתי חיוך קטן. "את לא תהרגי אותי עם אני אשאל משהו קצת חטטני?"
היא העמידה פנים שהיא חושבת על זה. "כנראה שאני כן, בסוף. אבל לא לפני שאני אזהיר אותך." ואז הוסיפה בשקט "נראה לי,"
לא ידעתי להמ זה מטריד אותי, אבל הייתי חייבת לשאול. העברתי משקל על הסוס כדי שאני אוכל לקפוץ ממנו מהר עם היא תחליט להרוג אותי, ושאלתי.
"מה גורם לאדם לקום בבוקר ולהחליט שהוא ניהיה גנב נשמות?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
וואו, שאלה חצופה.
אני חושבת שבחיים לא הרגשתי כזה הלם.
"אמממ..., מה?"
דארה חזרה שוב על השאלה
"אני חושבת שזה לקח הרבה זמן עד שהחלטתי להפוך לגנבת נשמות" אמרתי בשקט, וגל זכרונות נוסף תקף אותי

~~~~~~~~~~~~
"תמיד כדאי להיות שומר נשמות" מייטי אמרה לי, ילדה בת חמש.
"למה?"
"כי לנו יש תמיד כוח כדי לגרום לגנבי הנשמות לא לגנוב נשמות"
"אבל זה מגניב לגנוב נשמות, וחוץ מזה, אני רוצה משרת" רטנתי
"אל תדברי ככה!"
"בסדר, סליחה" השפלתי את מבטי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי להחליף צד
~~~~~~~~~~~~

"המשפחה שלנו הייתה בצד של שומרי הנשמות, עד כמה שאני זוכרת" פתחתי "אף פעם לא התלוננו על זה, אבל פעם אחת מייטי ואני ניהלנו דיון על גנבי ושומרי נשמות, ואז היא סיכמה שעדיף להיות שומר, ואני החלטתי לחשוב שמשתלם יותר להיות גנב"
דארה הרימה גבה, המשכתי "סך הכל, לשומרי הנשמות, אם גנבים יותר חזקים מהם, אז אין להם שום דרך לשמור על נשמות, לפחות לא משהו שידוע לי
"בכל מקרה, המשכתי לחשוב על זה שנים אחר כך, ותכננתי איך לעבור. אחרי כמה שנים אמת הגיעה ההזדמנות.
הייתי די טובה בכשפות מים, ומייטי ואני יצאנו לשחות בנהר שהיה לא רחוק מהבית שלנו. בכל אופן, הקפדתי להעלם משם כמה שיותר מהר, ואז חזרתי הביתה, רצחתי את אבא שלי, ויצאתי"
"אז מה גרם לך להפוך לגנבת?" דארה שאלה שוב
"הכוח, הייתרון, ו... ההנאה שבהרג, אני חושבת"
הבטתי בה בסקרנות "מה גורם למישהו לחשוב שהוא יכול שלא לבחור צד? פעם פגשתי מישהו כזה, אבל אחרי קצת זמן הוא היה חייב לבחור, בעיקר בגלל פחד"
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"קחי קשת" אמר טומראד.
לפעמים טומראד יכול להיות ממש קשוח אז החלטתי לא להתלונן בכלל גם אם יהיה קשה.
לקחתי קשת "וקחי גם חתיכת בד לכסות את העיניים. " מהההה???
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"טלרין, אני תקועה!" צעקתי.
"אני לא יכולה לבחור צד...אני עושה הכל מתוך יצר הישרדותי. עם אני צריכה להרוג, אני אהרוג, אבל אני לא מספיק רעה כדי להנות מזה, ואני ממש נדפקת מהקטע הזה," טלרין המתינה בעינים חודרות. היא לא מכירה את הסיפור שלי, היא לא שמעה את הזכרונות שלי. "טלרין, אני נולדתי לפני המלחמה." לחשתי.

סיפרתי לה הכל מאז שנולדתי, על אנר ועל אבא שלי, על המכשפה המקסימה שהייתה אמא שלי, על ריי, על הילדות הקשה ועל מה שהציל אותי אחרי שהעולם התנפץ.
כשהתחלתי לספר עצרנו את הסוסים, וטלרין הביטה בי בעיניים מבריקות ושקטות. כשהגעתי לחלק שפגשתי אותה היא הנידה בראשה בשקט, מסלקת את היום הזה מהשיחה. היא הפגינה איפוק אדיר אחרי ששאלתי אותה איך היא ניהיתה גנבת נשמות. הערכתי אותה הרבה יותר כשראיתי את זה. טלרין חזקה.
אחרי שתיקה ממושכת היא אמרה
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מצטערת, סופי)

החיה של שקד היא סנאי, ממש לא היה לי נעים כשראיתי את זה, איך לא חשבתי על האפשרות. לא נורא, אני בטוחה שהיא תסתדר עם שאריות הארנב. אנחנו נרדמנו, איזה חוסר אחריות. למזלנו לא קרה כלום בלילה. בבוקר ארגנו את החפצים שלנו והתארגנו ללכת, היה לנו סוג של הסכם שלא דיברנו עליו - אנחונ ממשיכות ביחד.
"לאן את ממשיכה?" שאלתי. היא חשבה וענתה בכנות "...

(סופי - ב כ נ ו ת!)
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
צמצמתי עיניים בחשדנות, בינתיים הילדה הזו מגי הייתה בסדר,
אבל התרגלתי לחשוד בכולם.
אני ממשיכה ליער, אמרתי. אני כל החיים שלי חיה ביער, ומעוניינת להשאיר את זה ככה בינתיים.
את באה איתי לשם?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אממממ...סוג של מפה קטנה של האיזור שרובנו נמצאים בו, כדי שכולם יבינו.
בעיקרון אין מפה מדוייקת של האיזור, כי אנחנו בוני םאותה תוך כדי. אבל בינתים זה ככה:

יער גדול, דרומה יותר יש עיר גדולה במרחק לא גדול מהיער. כמה קילומטרים דרומה מהעיר יש הרים גבוהים וקרים, ודרום מזרח מהם- ים.
לפי עדויות של עיני זאב יש מדבר מזרח ליער. מי שרוצה יכול לקבוע מרחק.

אני לא זאת שמחליטה, כל אחד בונה עוד חלק מהעולם בכל פעם...)

לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לתוך היער נשמע טוב. אני אוהבת את היער, גרתי לידו וזה לא מפתיע כי כל הארץ עשויה מיערות ומדברות ותגידו לי את האמת - מי גר במדבר. אני נקרעתי בין כמה רצונות שלא הייתי מוכנה להודות בקיומם, הרצון לחברה שלא הייתה לי הרבה זמן, הרצון לברוח והרצון להלחם.
אני לא אוהבת להרוג. אני רוצה להלחם. הגעתי למסכנה שאני צריכה להתחיל להתאמן. יופי, פתרתי בעיה אחת, אבל מה עם השתיים האחרות. אני צריכה לברוח כמו שרציתי בהתחלה, או להמשיך עם שקד. החלטתי להמשיך עם שקד ואז אני אוכל להתאמן איתה.
"אני רוצה להתאמן." אמרתי לה "רוצה להתאמן איתי?" קיוויתי שהיא לא יודעת להילחם טוב, שאני אלמד אותה, אבל היא נראתה חזקה יחסית לבת שלוש עשרה. אני אצטרך להסתפק בלהתאמן איתה, לא ללמד. אולי היא תוכל ללמד אותי ואני אותה אויר, אם אני כל כך רוצה ללמד משהו. שמעתי את רעם צוחק עלי, אני לא סובלת שהוא שומע אותי מדברת אל עצמי בראש. כשהסתכלתי עליו הוא הנהן מתוך צחקוק. הוא עוד יהיה משוגע כמו אייר. הוא נרגע לפני שגמרתי את המחשבה, להשוות אותו לאייר היה חכם.
שקד עדיין התלבטה מה לענות לי כששאלתי "את רוצה שאני אלמד אותך לזרוק סכין ובתמורה את תלמדי אותי משהו שאת יודעת?"
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"מה פירוש מספיק זמן?!" השתדלתי לייצב את הקול שלי. הוא רעד מכעס. אני הולך לרצוח מישהו.
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בהיתי באש המתלכחת בעוד אני מחזיק בתיבה,תקוותי היחידה...
~~~~~~~~~~~~~~~~
בוץ ודם,הייתי מלא בבוץ ודם.
רצתי בעוד הטינופת נוזלת ממני על האדמה. אם לא הייתי מבועט לא הייתי משאיר שביל של טינופת שסימן בדיוק לאן מיועדות פני.אך לא הייתי יכול לחשוב ראשי היה מלא בדאגה.כשראיתי את האפר עצרתי,עצרתי ולא זזתי רק בהייתי. בהייתי ממה שנותר מחיי,ערמה של קרשים שרופים.
חיפשתי כאחוז דיבוק לסימן,למשהו קטן,סימן שלא יאשר את פחדי.
אך לא מצאתי דבר,רק קרשים שרופים. צרחתי,צרחתי צרחת יסורים מלאת כאב, זו לא הייתה צרחה אנושית.
הרגשתי חור שחור גדול וריק נפער בחזי,רק יכולתי לצרוח.קמתי באיטיות על רגלי ופסעתי צעד אחר צעד כשקוע בטרנס.חציתי את השדות לעבר הגבעה הקטנה בעוד הרוח מלטפת את פני.עמדתי ליד הבאר הרעועה,צופה ברקיע ובעננים המסתחררים בו.הכל נראה כל כך רגוע,כה שלוו,ההפך מהרגשתי. היתיישבתי תחת עץ אלון עתיק, בימים טובים יותר משפחתינו ישבה שם אך כעת אני בן המשפחה היחיד בחיים.נשענתי עליו בכבדות ו....
מה? העץ השמיע רחש חלול. עני נפערו בפתאומיות,זינקתי ממקומי והסתובבתי כשפני פונות לעץ.
נקשתי עליו הוא השמיע את אותו הרחש כמקודם,העץ חלול.התהלחתי סביב העץ כשידי מנסות למצוא חור בעץ,ראיתי אותו.היתקופפתי ושלחתי את ידי פנימה,ידי פגעה בחפץ מרובע.שלחתי את ידי השניה פנימה ושלפתי את החפץ,זו היתה תיבה.פתחתי את מכסה הקופסא כדי למצוא...
חייכתי בעוד דמעות זולגות מעייני.
אחותי בחיים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
דמעה יחידה זלגה והשמיעה רחש עמום כשפגעה בתיבה,הדמעה היחידה שהופיעה מזה 3 שנים.
וניאר צפה בי מהצד השני של המדורה במבט אפל.
לפתע פיצוח חד נשמע מכיוון השיחים....
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(ליאן, אנשים, חברה שלי מתה לכתוב משהו, ואני נשבעת שזו לא אני, (היא לא חובבת ספרים כמונו! ובטח שלא משחקי תפקידים!):

משועממים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

עדידס, אני ארצח אותך יום אחד, וזה לא יהיה טוב

את צימחונית לא את לא הורגת אנשים9 או חיות במיקרה הזה זה אנשים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

הכרת כבר את פיצול האשיות שלי? היא רוצחת, בעיקר אנשים ^^

עופי מהבית שלי את והפיצול אשיות שלך יצימחוניה!!!!!!

טוב! אני אחזור לכפר התקוע שלי! ואת תפסיקי כבר לצחוק עלי ועל המשחק הזה!

לא בא לי מה תעשי לי פוקהונטס!!!!!!1

אשכרה כיף לך לעשות אחד? וואו, הלך עליך.
יודעת מה? הנה לך: שונאת את ריק רירדן!

לכי תאכלי סטייק לבבות ונקניקיות לא מטופו!!!!!!!!!!!!!1
ודרך אגב פרסי ג'קסון שלי שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

פולחן מפורסמים, אה?
לאכפת לי!
לי יש את...
הממממ...
דריז'ט שאין מצב שאת מכירה, השחקן של פאריד, עזבי את הלפטופ! ואת הצמות שלי! ותחזירי לי את הגומיה שלי!
הצילו! אני חסרת גומיה!
עדי, אני הולכת להרוג אותך דכיענשגכעשחדראכ'קא
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
משועממים, הא?


ומה החברה שלך עושה בזמנה הפנוי עם מותר לי לשאול?


כי לפי התגובות האלה היא משועממת *מאוד*

ואריה, תגיבי!
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סופי, אני מנסה לנהל איתך שיחה.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
("החורף מגיע"?! מה, היא בת סטארק? כי אני חושבת שלא! ואני דורשת שינוי של השורה הזאת במיידי!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טוב! שינוי שורה לבקשתה של צבעוני.

(אוקי, אני על סף גסיסה משיעמום כי אריה החמודה לא מגיבה (והפעם אין לך תירוץ!). בבקשה למחוק את ה"הייתה שתיקה ממושכת לפני שיהא אמרה" ולהחליף ב"היא הנהנה במבט מבין ונעצה את עקביה בסוסה.")

המשכנו לדהור. השמיים הפכו אפורים שחורים- שמיים אופייניים לחורף המקפיא.
"בהרים יהיה קר. קר בצורה מסוכנת, לפי מזג האוויר למטה," אמרתי לפתע. "כן. אני מקווה שהבאת לנו משהו חם יותר מגלימות?" שאלה טלרין. "מצאתי רק מעיל עור אחד. אני כנראה אסתפק במעיל שלי-" התחלתי להגיד.
"על תדברי שטויות," קטעה אותי טלרין. "תקחי את המעיל. יש לי יותר כוח סיבולת."
זה היה אפילו הגיוני, אלמלא ידעתי שטלרין תגיד את זה.
"טלרין, לי כבר יש מעיל!"
"קרוע!"
"אז מה?"
טלרין נשפה בכעס.
אני רוצה לצרוח! "בסדר! מה שאת רוצה, אבל אף אחת לא תשרוד בחורף בהרים עם מעיל קרוע!"
טלרין אמרה "אז נצוד חיה גדולה ונכין ממנה מעיל."
ובזה נחתם ההסכם המגוחך.
אחרי כמה דקות אמרתי "יש עיר מסחר קטנה שחוסמת את ההרים. לא נצליך לעבור עם יזהו אותנו."
טלרין חייכה באכזריות.
"לא!" אמרתי בקול רם. "לא צריך להרוג. יש לנו ברדסים, נכון? נוכל לנועה במהירות על הסוסים."
"ומה נעשה כשהשומר יבקש ממנו להזדהות לפני שהוא יפתח את השער?" שאלה טלרין.
שתקתי.
היא חייכה שוב.
"בסדר," אמרתי בלחש. נהרוג אותו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(חברתי היקרה עדי? היא בפיסבוק, ובריק ריירדן ;))

פעם ראשונה ואחרונה, שאני אכנע לרצון של הדארה הזו!
זה היה חד פעמי! ורק כי אני באמת רועדת מקור.
"אז הכפר הבא, את הולכת לדרוש ממני הישבע לך שאני לא אהרוג אף אחד?" שאלתי בשעמום, גם אם היא תאיים עלי במוות, אני בחיים, בחיים, לא אשבע שאני מפסיקה לרצוח.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(תודה שהגבת, לא תזוזי! תישארי כאן! בבקשה!!!)

מנימת הקול שלה הבנתי שאין סיכוי שהיא תיכנע.
לעזעזל, חיים עם טלרין זה לא פשוט בכלל.
"אני אל עד כדי כך מטומטמת," נאנחתי בתשובה לשאלתה.
"אבל אני כן אומרת שזה נראה לי בזבוז לרצוח בשביל הכיף. עם תתחילי להרגו כל אחד שאת רואה, ותרדפי אחרי כל ילד כדי לרצוח אותו, זה יעורר תשומת לב, ואני מבטיחה לך שעיר מסחרית הרבה יותר מבוטחת מעיר רגילה. יכול להיות אפילו שתלמידים של אבא שלי נמצאים פה, ואת זוכרת את הקשתים."
טלרין הצטמררה לחצי שניה, ואז נראה רגועה לגמרי שוב. "היה לי קל מאוד להרוג את אבא שלך." אמרה בחוכמה רבה.
"טלרין, הוא היה בן שבעים!"
"טוב, בסדר. אבל אני עדין מתכוונת לרצוח מתי שבא לי." היא היססה לרגע, ואז אמרה "אבל אני יותר רוצה לראות את הים מאשר לרדוף אחרי ילדים טיפשים."
זו לא נראתה לי התשובה הכי מבטיחה, אבל לפחות אני יודעת שהרצח לא יחרוג מגבולות הזמן.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סופי, כי את לא עונה אני ממשיכה)

"כן, אני רוצה. אני אלמד אותך קצת על רעלים בתמורה להטלת סכין." שמחתי ששקד הסכימה וסמכתי שאני יכולה ללמד אותה משהו.
"טוב, בואי נתחיל." אמרתי לה כשעצרנו להפסקת צהריים. הראיתי לה את התנועה של היד וידעתי שהיא תקלוט מהר. "תכווני על העץ בדיוק פה." אמרתי ובעזרת אויר ציירתי חץ שמצביע למקום מדויק בדיוק מתחת לענף הנמוך ביותר. היא זרקה והיא לא זרקה טוב, זה הייתה פעם ראשונה שלה, אז זה גם לא מפתיע. התאמנו חצי שעה ובסוף היא הצליחה, הזזתי את החץ למקום אחר וגם שם היא פגעה. "כל הכבוד." אמרתי בעודי יורה בארנב, "עכשיו את יכולה ללכת לצוד משהו". היא צדה ציפור שלא זיהיתי לפני שהספקתי להדליק אש ואני מדליקה אש מהר. עם אני אשאר איתה, לא נצטרך לדאוג לארוחות.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני כ"כ מצטערת אן, המחשב שלי לא עבד אתמול, ממש סליחה)
כלי הנשק המועדף עליי הוא חץ וקשת, בזכותו אני בכלל חיה,
אז שמחתי על ההזדמנות ללמוד גם להטיל סכין,
לאחר כמה זמן הצלחתי באופן סביר.
הכנו אוכל.
טוב, אז את רוצה שאני אלמד אותך על רעלים? שאלתי אותה.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אומרד אם אני אשים כיסוי עיניים אני לא אראה כלום!" אמרתי למרות שרק לפני שינה הבטחתי לעצמי שאני אעשה כל מה שהוא יגיד לי בלי להתלונן אבל באמת איך אני אראה לאן לכוון?
טומראד הביט בי בשעשוע ציני "באמת?" אמר בכל שתאם את מבטיו.
"טומראד איך אני ידע לאן לכוון אם אני לא רואה הא?" שאלתי, מצפה לתשובה צינית אבל הוא כמו תמיד הפתיע אותי וענה ברצינות גמורה כיאלו משקל העולם תלויי בתשובתו "את תלמדי לשמוע מה שאחרים לא שומעים וחוש השמיעה יחליף את הראיה שלך שגם כך לא טובה מספיק" הפטיר
"אין שום בעיה עם הראיה שלי היא מצוינת!!" מחיתי "לא בניגו לשל שאר החיות" אמר לי "אבל אני לא חיה" התחלתי לאבד בטחון עצמי..
אבל לקחתי את כיסוי העיניים והקשת רק אלוהים יודעת מה מצפה לי עכשיו..



אגב אלוהים במי אנחנו מאמינים?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הצילו! אריה המרשעת השאירה אותי לבדי לחסדי העולם! לאאאאאא!!!
מה לעשות?!?!?!
אני יודעת. אני אכתוב במקומה עד שהיא כל כך תתעצבן שהיא תכתוב לי בחזרה!

משעמם לייייייייייי
עוד מעט אני אפתח קבוצה שקוראים לה
נ ק מ ת ה פ ל ס ט י ק !!!!
ההאאההרהאהאהאה!!!
עיני זאב, הצילו! נקמת הפלסטיק השטלתה לי על המוח?!

נקמת הפלסטי לשלטווווווווון!

[רק לא לקחת את זה אישי חברה, בדיחה פרטית ומאווווד ל א מצחיקה שלי ושל עיני זאב.]
או-או. מונולוג עם עצמי.זה רע.)
ועכשיו לתגובה המאולצת שלי כי טלרין החמודה קפצה מהסוס והשאירו אותי לבדי, כאמור.
________________________________________________________________________
הגענו לעיירת המסחר.
לא היה שער, מפני שהעיירה ניצבה על רמה קטנה למרגלות ההר, ומי שהגיע לשם היו רק סוחרים מעטים.
טלרין ואני לבשנו את הברדסים והאטנו את קצב הסוסים להליכה. כשהסתכלתי על טלרין לבושה בברדס היא נראתה ממש מפחיד. היא הקרינה תאוות דם חזקה כל כך שפחדתי להסתכל עליה. הסתכלתי עליה, על ישיבתה הזקופה ועל הביטחון שהקרינה, ופתאום הכתה בי האמת.
אני לוקחת את מכשפת המים הקיצונית ביותר בעול, לים.
ים.
בים יש מים.
הרבה יותר מידי מים.
נתקפתי צמרמורת חזקה כשדימיינתי את טלרין מרימה את ידה, גלים באורך קילומטר מגיעים לחוף ופתאום- אין דארה.
מה המחשבה המטורפת שעברה לי בראש כשהסכמתי לקחת אותה לים?!
עצרתי את נשימתי. טלרין הסתכלה עלי.
"מפחדת מקצת רצח?" לעגה לי, אבל נראתה מתוחה מעט. נראה שהיא הבינה לפי המבט שלי שהיא זאת שמפחידה אותי.
כנראה היא תהנה מזה.
ועכשיו, דארה, את צריכה לחשוב טוב איך ומתי את בורחת לפני שתמותי.
"את עוד איתי?" שאלה טלרין וכיווצה את גבותיה.
"כן," אמרתי בקול חנוק.
"יופי." היא ציקצקה לסוסה ונכנסה לתחום העיר, ואני אחריה.
למה אני לא מצילה את עצמי? למה אני מסתובבת איתה?
אולי משהו במוח המעוות שלי אומר לי שאני ארוויח מזה.




(ושוב מצטערת טלרין, שאני מגיבה בלעדייך כל כך הרבה.)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"כן" עניתי לה וציפיתי להרצאה ארוכה על איך להכין רעלים ואיך הם משפיעים, אבל במקום זה היא הוציאה מהתיק שלה את אחד הבקבוקונים ואמרה לי "שתי." הסתכלתי עליה במבט של את-רצינית? ואז רעם אמר לי "שתי." אז שתיתי. הרגשתי משיכה חזקה בגרון ובלעתי את כל תכולת הבקבוקון. לא ראיתי כלום, אבל לא הייתי עיוורת. לא שמעתי כלום, אבל לא הייתי חרשת. לא הרגשתי כלום, אבל לא איבדתי את חוש המישוש. לא יכולתי לדבר וידעתי שאני אילמת, לפחות לבינתיים. פתאום שמעתי קול, של שקד, אומר לי "תילחמי בזה." ניסיתי לתפוס אחיזה ולא הצלחתי. 'רעם' רציתי לצעוק, אבל ידעתי שהוא לא יכול לעזור. אחרי נצח, שאחר כך אמרו לי שהיה חצי דקה, חזרתי, פשוט ישבתי מול רעם, שקד והסנאית של שקד והם התנהגו כאילו הכל כרגיל.
כשהמשכנו ללכת שקד הסבירה לי שהרעל שהיא הביאה לי הוא בעצם נוגדן. היא חשבה שאני אתגבר עליו בקלות אז היא החליטה להביא לי אותו. כעסתי מאד, גם עליה וגם על רעם - לא מתנהגים ככה אל בן אדם, צריך להכין אותו מראש או לפחות להגיד לו מה הדבר הזה יעשה. רעם ניסה להרגיע אותי ואמר לי "אני ידעתי שאת תצליחי." אחרי שעניתי לו בשתיקה זועפת הוא הוסיף "אם היינו אומרים לך לא היית מסכימה וזה חשוב." לא עניתי לו, ידעתי שהוא צודק ושעכשיו שום רעל לא ישפיע עלי, אבל זה לא היה מעשה נחמד.

(סופי, אני ממש מצטערת שאני כותבת ומספרת על החלטות שלך פשוט אין לי הרבה זמן מחשב.)
אקו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"זהירות!" צעק אדוארד. לא הבנתי על מה הוא מדבר. המקום היה שקט, שליו לגמרי.
עמדתי במקומי עוד שניה אחת, לנסות לשמוע משהו, לראות אם משהו קורה, להרגיש משהו, אבל כלום.
"על מה אתה מדבר? אין פה כלו-" התחלתי לומר, אבל בדיוק אז שמעתי קול פסיעות של משהו שמתקרב אלינו. לא ידעתי אם זה חיה או אדם, אף פעם לא יכולתי להבדיל בין זה לבין זה.
השתתקתי למשמע הפסיעות, פסיעות מהירות- ריצה.
עמדתי לשאול את אדוארד אם הוא מרגיש מי זה- סוג חיה, אדם שאנחנו מכירים... יכול להיות שכשפות אדמה מעניקה יכולת כזאת. אבל לפני שהשמעתי קול, אדוארד סימן לי לשתוק, ואר בלי קול 'תהיי בשקט.'
הוא בכלל יכול להרגיש אם זה חיה או אדם? אם זה מסוכן או לא? אם זה מישהו שאנו מכירים או לא?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(ממש אין לי זמן, סורי)
הבטתי בשומרים
הם היו דרוכים, הרבה יותר משציפיתי.
העפתי מבט בדארה, היא הייתה חיוורת.
"מה יש? את משתפנת? אני צריכה לפנות לך את הדרך?" שתגיד כן, אני כל כך רוצה לטפל בזה.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(זה בסדר, אבל איזה נחמדה עשית אותי XD)

חשבתי שהיא תתגבר בקלות, מה לעשות, אני לא טיפוס שמרצה וגם לא מסתובבת עם אנשים בד"כ
אז שתתמודד.
בכל זאת התחלתי להסביר לה קצת על רעלים.
"דבר ראשון", התחלתי, "תדעי תמיד שרעל יכול לשמש כתרופה, תלוי איך חושבים עליו,
מתי נותנים אותו, וברצון של השותה אותו.
רעל יכול להרוג אדם אשר סובל בייסורים, וגם יכול לרפא אותו מכאביו,
תרופה ורעל, משולבים אחד בשני.
ברגע זה ממש אני יכולה לומר לך שזאת תרופה, ואת תכירי את זה כתרופה באמת, אבל לא תכירי את הצד השני של זה, הרעל."
רעלים הוא נושא שאפשר ללמוד ולחקור, אבל מי שלא חי הרבה ביער לא יבין את זה, את הכמות המדויקת של העלים והטחב, את העדינות של המים, את הערבוב של החומרים.
אמרתי לה בקול: "אני יכולה ללמד אותך ולהסביר לך, אבל אם את לא הכרת רעלים, את לעולם לא תכירי.
לא תכירי את המורכבות של החומרים, את קרירות העלים הירוקים המתמזגים באיזוב.
אני יכולה רק להכין אותך מול מה את צפויה להתמודד."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אח! כמה אייומים צריך להפעיל עליך כדי שתתני לי 4 שורות אריה! את תפספסי את הים!!!
למרות שיש לי רעיון ממש מגניב איך לעשות את זה, אז עם באלך שאני אציע משהו...)

"מה פתאום!" עניתי לטלרין בקול מלא ביטחון שקרי. היא נראה דווקה מאוכזבת.
"את אחד ואני אחד?" ניסיתי להישמע מפחידה. היא הנהנה הנהון אחד וקפצה מסוסה. קפצתי גם אני והתקרבנו לשומרים. "איזה סחורה אתן מביאות?" שאל אחד השומרים בחשדנות. "מכשיר מדהים שיכול לפצח לך את העצמות בזמן קצר ובכאבים רבים! ויש לנו גם דגימות!" אמרה טלרין בעליזות. היא תפסה בצאוורו של אחד השומרים והטיחה אותו באדמה. הוא ניסה לדקור אותה בחניתו והם התחילו להאבק בדממה.
לא רציתי לעשות את זה מלוכלך כמוה.
פרקתי את חניתו של השומר מידו והעפתי אותה רחוק. שברתי לו את המפרקת באגרוף מדוייק והוא צווח ונפל דומם. טלרין סיימה בינתים עם השומר שלה ודם הכתים את השביל. היא היתה יכולה להרוג אותו הרבה יותר מהר, אבל היא כנאה רצתה פשוט להנות יותר. היא הביטה בי ב-התפעלות, אולי? עלינו שוב על הסוסים וחצינו את רוב האיזור שלי הרבה רצח.
רק כמה גברים צעירים שחסמו לנו את הדרך.
ראיתי את טלרין מבזיקה מבט לעבר לוחמים ביריונים שעמדו ליד השער השני- בטח היא סתם רוצה אתגר מענין. "טלרין, הם נראים בדיקו כמו תלמידים של אבא שלי" אמרתי בתחינה.
היא צחקה ונראה שהיא כנראה תעשה את זה רק בשביל לעצבן אותי. אבל אז התחלנו לראות את ההרים וטלרין הזדקפה בשמחה והגבירה את המהירות לכיוון הים.
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פניתי לכיוון של הרעש. שם ראיתי ....
עלטה. עלטה כבדה ושתי עיניים צהובות גדולות הבוהות בי מהחשכה. הפנתי מבטי לוניאר הוא הנהן חזרתי לנעוץ מבטים בשיחיים שם העיניים החזירו לי מבט ולפתע הן התרחבו הגוף שהיה מחובר לעיניים פסע קדימה אור המדורה האיר אותו, הוא שועל. שועל חבוט. אינני בטוח מדוע אך הוא היה מוכר לי , כמו חבר ישן שנעלם ונשכך ואניאר מלמל דבר מה "לא שמעתי אותך" אמרתי לו הוא נאנח והפנה מבטו לשחקים ובעודו בוהה אמר"אנחנו קרובי יותר ממה שחשבתי"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(גארדיאן!!!!! אוי אהובי הנצחי! [כן, גארדיאן אהובי ולא דיימן כי כרגע הרכשוניות של דיימן עולה לי על העצבים!!!])
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אנבת', את רומזת יותר מדי. סופי, אני מצטערת שאני מחפשת ריב פשוט הפרק קצת משעמם.)

אני אוהבת את היער, תמיד הייתי בו. שקד דיברה בנימת זלזול כשאמרה שהכי הרבה שאני אצליח יהיה לזהות רעלים. למה? כי אני אל חיה ביער? אני כן חיה ביער, אני חיה ביער יותר שנים ממנה, אבל יש כאלה שהתמקדו בנושאים אחרים. רעם אמר לי "אין לה מה ללמד אותך באוויר, היא יודעת את מה שאת יודעת." עדיין כעסתי עליו, אבל מה שהוא אמר ניחם אותי. לימדתי ילדה בת 13 לזרוק סכין בתמורה לחסינות מפני רעלים, אבל רעל זה בעצם גם תרופה אז יש לי חסינות מתרופות? זה לא בסדר. שאלתי את שקד "אם רע לא משפפיע עלי אז גם תרופות לא?" שקד נראתה מבוהלת מהמחשבה וענתה לי "רעל לא ישפיע עליך אם תתפסי אותו בתור רעל, אם תתפסי אותו בתור תרופה הוא ישפיע." לא הבנתי, רציתי להגיד, אבל שתקתי. "אז בעצם..." רעם ניסה לעזור לי. "פשוט תשתוק לרגע" אמרתי לא "אני מנסה לחשוב." יכולתי לשמוע אותו רוטן 'כל הכבוד, את חושבת.' אבל הוא שתק. "אם אני מחוסנת רק מפני מה שאני תופסת כרעל, אז אני צריכה לזהות את כל הרעלים ורעל הוא אחד הדברים הקלים להכנה, יש הרבה מאד צמחים רעילים. לדוגמה הצמח שהשתמשתי בו לשדים יכול להרוג בשניות, אם אוכלים לא את הגבעול, או בשנה של יסורים, אם אוכלים את עלי הכותרת. אז אני צריכה לדעת איך אני מזהה רעלים" סיכמתי. "בשביל זה את צריכה את שקד."
שקד הלכה מאחורי ואני הסתובבתי אליה. היא זהרה בקרני השמש האחרונות ואז ראיתי את מה שהיא באמת הייתה - ילדה קטנה שנתקעה לבד במלחמה גדולה ואכזרית. אני לא יכולה לכעוס עליה, מסביבה הכל פורח ויפה והיא הולכת. אז למה היא גנבת נשמות? מה גורם לילדה בת 13 להיות גנבת נשמות. "שקד, איך אני מזהה רעל?" שאלתי. "אז הבנת." היא ענתה בחיוך. "כן, אבל לא ענית לי. איך אני מזהה רעל?"
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני פוע לפי מה שצבעוני אטומרת ואני לא אחראי לאין שזה יוצא לי!)

"לא יותר משעה" אמרתי למה שמו שהיה לו מבט מעוצבן בעיניים. כמובן שהמבט היה כלום בהשוואה למבט שליליאן נתנה לי שנייה אחרי שעניתי לו.
את המבט שלה למדתי להכיר היטב במשך 17 שנות חיי, וכשבחורה מביטה בך ככה.....
תברח. תברח רחוק, תברח מהר.
"אולי עדיך שתלך עכשיו" ליליאן אמרה בקול מעוצבן קלות אך נחמד בבסיסו.
שלחתי עוד מבט אל מה-שמו וליליאן והחלטתי שהיא צודקת. עליתי על גלינה ואמרתי ליליאן, מתעלם ממה שמו לחלוטין, "את יודעת איך למצוא אותי" ורכבתי משם.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(ב-ג-י-ד-ה-!)

הכרחתי את הגוף שלי לא לקפוץ אחריו כשהוא נעלם. לא לזרוק את הסכין, לא לפגוע בו, לא להוריד לו את הראש כשחלף על פנינו בפרצוף מלא בטחון.
הרגליים שלי כמו הצמיחו שורשים, פשוט עצמתי עיניים וציוויתי על עצמי לא לזוז. המחשבות והמילים התערבבו והסתחררו במוחי ללא סדר.
אבל כשהפסקנו לשמוע את צעדיו, הסתערתי מיד, אל נגד עינייה הפעורות לרווחה של ליליאן, שנסוגה צעד אחד לאחור.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מצטערת! אני לא אשמה!)

וואו, דארה יותר טובה ממה שהיא נראית. טוב, למרות שהיא תמיד נראית כאילו שהיא בעולם אחר.
כשדארה התחילה להתחנן,הייתי חייבת להרוג אותם, היא עוד לא למדדה שכדי למנוע ממני לרצוח צריך לשכנע אותי שיש טרף אחר,עם יותר אתגר.
הבחנתי בהרים מאחורי חבורת הנערים, הייתי יכולה לחסל אותם בדרך, אבל הים יהיה יותר מעניין.
או שגם לראות אותם בוחנים אותי בתור ילדה קטנה יהיה מצחיק.
חייכתי והנהנתי לדארה.
היא נשפה בהקלה, וברגע שהיא עקפה אותי, זרקתי את הסכין שלי, מקפידה שלא לפגוע בהם.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(פה פעור :O
יכול להיות שאני מפספסת את זה שטלרין זרקה עלי סכין עכשיו?!|)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(טיפשה, זה על הבריונים או משהו כזה שהזכרת מקודם)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אה, יופי?)
אפילו לא שמעתי את אוושת הסכין המתעופף כדי לדעת שהיא זרקה אותו.
שוויצרית. טיפשה, שוויצרית. טיפשה טיפשה!
"מטומטמת שכמוך!" צרחתי, כי שניה אחרי שהביריון הראשון נפל, עשרה קפצו משום מקום והקיפו אותנו. הסוס של טלרין שופד על ידי חמישה פיגיונות שהחמיצו את טלרין רק במעט.
לשניה חשבתי להשליך את טלרין על הסוס שלי ולברוח, אבל ידעת ישלא אצליח. זינקתי מהסוס והוא ברח מיד למקום בטוח. אולי נמצא אותו אחר כך. עם נחיה.
הביריונים היו כולם זהים, מגודלים ומלאי שרירים מפלצתיים. הם יכולים להרוג אותנו בידים חשופות.
הקשת שלי היתה בידי במהירות, וטלרין הספיקה כבר להשליך חמישה סכינים על אחד השומרים. אחד ננץ לו בכתף, אחד בגרון, והאחרין החטיאו.

היא חושבת שנצליך לצאת בחיים עם נלחם.
אוי, טלרין.
אנחנו נמות מהר מידי עם נילחם, צריך תוכנית.
אבל טלרי ןהיתה עסוקה מכדי לחשוב על תכנית, ואני בהיתי בה במשך כמה שניות בהתפעלות.

(אריה מותק, תיאור מגניב של המהלכים של טלרין לפני שאנחנו עפות מפה.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כבר הזכרתי שאני שונאת תיאורים?)
חבורת המטומטמים האלה הרגו לי את הסוס!
דארה צרחה עלי משהו, התעלמתי ממנה כשזינקתי מעל הגב של הסוס תוך כדי שהרגתי אחד מבני האדם האלה.
זוג הסימיטרים שלי הופיעו בין ידי בפחות מרגע.
להתכופף, לדקור, לשסף, לקפוץ, להתחמק, לחסום.
שישה מהלכים בסיסיים בכל קרב.
אבל להתחמק זה טיפשי ומעייף, עדיף לחסום.
וכמו שצריך, אחרת מתים.
בחיי, קרבות הם הפורט הטוב ביותר.
שיספתי את הבטן של אחד מהם, שמעתי את הקול של הפגיון חותך את האוויר, וחשקתי שיניים כדי לא לצרוח כשהוא ננעץ עמוק בזרוע שלי.
שלחתי את הסימיטרים קדימה, האחד שעמד מולי צנח לפני שהם נגעו בו, ושיפדתי את האחד שעמד מאחוריו, מוכן לתקוף.
למה. היא מתערבת?!

(לא רוצה תיאורים!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לא רוצה לתאר, או לא רוצה שאני אתאר? כי זה אבוד לך, אני מתארת כל הזמן.)

כן, תלמידים של אבי ללא ספק. סגנון הלחימה היה מוכר עד כאב.
אחד מהם נעץ את פיגיון הברזל שלו בזרוע של טלרין כשהיא הייתה עסוקה בלדקור ביריון אחר.
היא לא הראתה שום סימן לחולשה וסובבה את הפיגיון שלה בחזה של הביריון האומלל.
בהה.
ביריונים נוספים סגרו עליה מאחורה וכמה שהייתי משותקת מכעס ומהמבט שלה שהבהיר לי לא להתערב, הם עמדו לחסל אותה.
אלוהים, האצבעות שלי זריזות.
שני ביריונים נפלו משותקים כשהחצים שלי פגעו בהם, והאחד שהתענין בי ולא בטלרין נשחט על ידי החרב שלי.
לא הסתכלתי כשהראש שלו עף למרחק כמה מטרים.
הסחרחורת שמילאה אותי לא בלבלה אותי, הקרב החזיר אותי למקום טבעי לחלוטין.
וכשהביריונים הבינו שהם פתאום שלושה מול שתיים-בעצם, שניים מול שתיים- הבנתי שהאינסטינקטים שלי לא מוכפלים בקרב, הם מושלשים.
ובן רגע מצאתי את עצמי עם הפנים לטלרין, וחוד הסימטר שלה צמוד בסימטריות מושלמת לפיגיון שלי. לרגע עמדנו נדהמות.
או שהביריונים האלה היו בהקבצה ג' בבית הספר של אבי, או שאנחנו
בלתי מנוצחות בקרב.


(תגיבי!מה את אומרת?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(המממ... התיאורים עלייך...)
"את טובה" הערתי והבטתי לרגע בזרועי.
אוי, זה באמת נראה רע.
"יש לך מים? אני חייבת לרפא את עצמי"
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטתי בה.
אני מניחה שזה גורם לרוב האנשים לנוע בעצבנות כשאני מתסכלת בהם כך, אבל היא לא נרתעה.
"הרעל הוא חזק מאוד" התחלתי. "הרעל, הוא חלק מן הנשמה,
הוא הרוע בנשמה של האדם, הוא ניצול, הוא כוח.
כשרואים רעלם מרגישים בפנים את היצר הרע, את הכוח שנובע מחוזק הרוע.
תרופות מביאות את ההפך, את היצר הטוב.
הרעל, הוא חלק מנשמתי".
מיין קפץ על כתפי, אחר קפץ לעץ ותוך רגע חזה עם חופן אגוזים.
הוא פיצח אותם במהירות.
מגי עוד הרהרה בדברים שאמרתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"את טובה," אמרה טלרין בנימה סתמית, למרות שקולה רעד מעט.
ואו, מרגש.
"יש לך מים? אני חייבת לרפא את עצמי."
לרגע המשכתי לבהות בה, ואז ניגבתי את החרב שלי במהירות בחולצה של אחד הביריונים ושלפתי מימיה מהתרמיל.
"ואת אידיוטית." אמרתי לה בזמן ששפכתי קצת מים על הפצע שלה. היא העבירה את ידה מעל הפצע והמים נכנסו לתוכו וגרמו לו לזהור באור לבן. הפצע הפסיק לדמם.
היא לקחה עוד קצת מים ותוך כדי נשימות עמוקות ומלמולים המים התערבלו על ידה והפצע נראה כעת בן יום או יומיים. הוצאתי תחבושת מהתרמיל ואחרי שיכנועים וכמה קללות היא הסכימה לכבוש את הפצע.
היא ניגבה את הדם מהסימטרים שלה ואמרה בעיניניות "זה היה כיף, אבל לא מספיק מרגש. בכל מקרה, בואי נמצא את הסוס.את צודקת בזה שהים יהיה מענין יותר, אבל הייתי חייבת לנסות..."
רציתי לצרוח!
אבל המצב היה קשה מידי.
__
אחרי שמצאנו את הסוס לא לקח לנו יותר מידי זמן לעלות עליו שתינו. זה לא היה הכי נוח, אבל לפחות היד של טלרין היתה מספיק פגועה כדי שהיא לא תתווכח איתי יותר מידי מי יושבת מקדימה.
העיר נעלמה מתחתינו במהירות, והגענו אל מרגלות ההר המושלג- הכי נמוך ונוח למעבר- עוד לפני רדת החשיכה.

(עם באלך את יכולה לכתוב מה קורה עכשיו...כדאי לך, כי ככשנגיע לים אני כל כך אתלהב שאני אכתוב הכל בעצמי.)



:P:P:P:P:P:P:P:P:P:
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הרמתי את מבטי אל ההר.
שמעתי שלג הוא מצב צבירה של מים, השאלה הי האם אני אצליח או שאני אקבור את שתינו בחיים
טוב, נוותר על זה, היום
"אני הולכת לצוד!" הכרזתי, היא בקושי הנהנה.
גווינגבר? תעני לי!
איפה הסוס שלך? אה?
נאנחתי ויצאתי כשהקשת שלי מונחת על כתפי
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
העולם הjשיך תחת עיסוי העיניים שלי, רק שחור ושחור, וכשחשבתי על זה זה נראה לי דימוי זי טוב למצב שלי לבד רק עם כעסים ופחדים.
"מה עכשיו" שאלתי את טומראד "עכשיו תקשיבי, בצומת לב ואחרי זה תגידי מה שמעת" הקשבתי.
כלום. לא שמעתי כלום. וכבר עמדתי להגיד את זה לטומראד כשהוא משך אותי לתוך הראש שלו "תקשבי. אל תשמעי. תקשבי, תקשבי באמת"
ושם בתוך הראש שלו הבנתי שמעתי את מה שהוא רצה שמעתי הכל. שמעתי רוח קלה שלא הרגשתי שמעתי מים דוממים שמעתי ציפור נחה על העץ.
שמעתי הכל ונהייתי הכל. ואז הכל נגמר טומראד שלך אותי חזרה למוח שלי ופתעום העולם היה שקט מידי בלי לשמוע הכל.
חיפשתי בראשי את הקולום ממש תרתי אחריהם חיפשתי אותם בחושך הגדול שלי בכלום שמסביבי. אבל הם לא הופיעו, הכפלתי את מאמצי שלשתי אותם, כלום.
כלום מהדהד ושקט.
התחלתי להתייאש, למה טומראד מצליח ואני לא? כבר עמדתי לוותר כשזה הופיע, לחש דקיק של מים טיפה נוצצת בשחור שלי, והיא גדלה ולאט לאט הופיו בפני המים ואחריהם הרוח ואז החיות התנשפתי,
הייתי מוקפת, מסביבי פיעמו אלפי יצורים חיים הם היו בכל מקום ואני איתם
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
דיימן הסתער עליי ודחף אותי אל העץ הקרוב. לפחות הסכין שלו לא הייתה שלופה - הוא התנהג בצורה כל כך מוזרה, זה היה נראה כאילו הוא יכול לעשות כל דבר! קליפת העץ הקשה התחככה בעור שלי בעוצמה וידעתי שיהיו שם שריטות מכאיבות אחר כך. אבל הוא בכלל לא שם לב.
"את.. את.. מה חשבת לעצמך?!" הוא שאג. הייתי המומה והתכווצתי טיפה. מה הוא רוצה ממני? מי זה הבנאדם הזה?! זה לא דיימן שלי. אני לא אוהבת אותו ככה. בעיניים שלו אחז טירוף שמעולם לא ראיתי שם קודם. ניסיתי להיאבק ולהשתחרר, לבעוט, אבל הוא השתמש בכל כך הרבה כוח, הרבה יותר מכל הפעמים האחרות שראיתי אותו נלחם או משתמש בו. לא יכולתי לזוז. צרחתי בכעס היסטרי,"מה אתה עושה?! תעזוב אותי!!!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
טלרין יצאה לצוד עם הקשת הקצרה והלא ממש עמידה החדשה שלה, ואני חיפשתי מקום בצל עץ והבערתי מדורה.
ישבתי מול האש ובהיתי בלהבות במבט מזוגג...
כבר הרבה זמן אני לא יודעת מי אני.
אני רוצחת אנשים בלי למצמץ, וכבר לא מתוך יצר הישרדותי בלבד. אני ניהית יותר ויותר דומה לטלרין...
יותר דומה לאבא שלי.
לא! אני לא יכולה לתת לזה לקרות. זאת לא אני, זאת מישהי אחרת.
זה לא הגיוני שלבן אדם תיהיה זכות לקחת חיים של מישהו אחר.
אני לא רוצחת.
לא, אני לא...
אבל אני הורגת אנשים. ולמרות זאת, לא.
או אולי כן?
~~~
כשבחרתי צד בפעם הראשונה, הייתי בת 5. אנר הייתה בת שנתיים, ואמא שלי טיפלה בה כל היום.
אבא שלי בנה גרזן, ואני ישבתי ושייפתי סכינים. כן, בגיל 5.
"מהר יותר, ילדה." רעם קולו. הרמתי את מבטי בשאלה. "איך אדע את מי אצטרך לנטרל קודם עם לא תגלי כישרון לחימה בגיל מוקדם? השחיזי את הסכין הזאת ילדה, וצאי להרוג משהו."
ידעתי שלהרוג משהו, פירושו בשפת אבי היא להרוג בן אדם, הוא היה הורג אנשים שבאו לפקח על אורך החיים בחנות הנשק ובבית הספר ללחימה של אבי.
אבל אני לא הבנתי למה צריך להרוג בן אדם, אז חשבתי שהוא התכוון לצוד משהו.
לחיות אין רגשות, ככל שידעתי, אז אין בעיה לצוד אותן כדי לאכול אותן.
לקחתי את הסכין והבטתי אחורה אל אבי.
הוא לא היה שם.
נכנסתי ליער וראיתי ארנב אפור וגדול. אבל הוא היה רחוק, איך אכוון את הסכין כדי לפגוע בו...?
רצתי אחריו, ונתקלתי בעקבות רגליים גדולים יותר, של חיית טרף. רציתי לחזור אחורה, אבל משהו דחף אותי קדימה. הרגשתי את ידו היבשה של אבי על גבי, אבל כשהסתכלתי לאראיתי אותו. הלכתי אחרי העקבות וראיתי צבוע מנומר נוהם לעברי. "תהרגי אותו, לוחמת!" פקד עלי קולו של אבי.
אבל היה לי רק סכין, והיא נשמטה מידי מרוב פחד.
הצבוע התנפל עלי. הרגשתי המון כאב, משהו חם נזל לי על הזרועות, והדבר היחיד שהצלחתי לעשות זה לבעוט בחוטמו של הצבוע. הוא עמד לרגע מבולבל ונדרך להסתער שנית.
ואז בדחף רגעי ולא קשור למציאות, ההבזק מחשבה מגוחך וכל כך נכון-חוש הישרדותי מטורף פקד עלי להסב את גבי לצבוע ולזנק. קולו של אבי "מה את-?" התחיל לנהום ואז נעלם כליל. הרגשתי רוח חזקה על פני, ואז כבר לא הרגשתי כלום.
התמזגתי עם הרוח, נחתתי בכניסה לביתי כשצבוע מת מונח לפני. והטבע עזר לי שרוד, בגלל אותה מיומנות מופלאה שאבי דיבר עליה.
~~~
כשראיתי כמה כוח יכול להיות לי עם אלמד להשתמש בכישרון הזה, עשיתי את ההפך מאבי.
במקום להשתמש בו כדי לצבור כוח ולהפיל אנשים, לא פיתחתי אותו, הסתרתי אותו וגמרתי בליבי לא לרצוח לעולם כמוהו.

"מה את אומרת על זה?"
טלרין יצאה מימיני מלאה עלים עם אייל קטן ומת לגמרי.
"כל הכבוד," עניתי בהתפעלות.
"קדימה, בואי נאכל ואולי נספיק לישון קצת בלילה."

ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
סימנתי לשרלוט להיות בשקט. הרגשתי ש*הוא* בא, הייתה לי הרגשה כזאת שהוא יבוא. לא ידעתי מתי אבל הרגשתי שזה הוא.
הרעש והשנאה עשו את שלהם. הם הציפו אותי בעוצמה ובחוזק. שלחתי גל אדמה ענק לכיוונו.
"זהו," חשבתי, אבל הרגשתי שזה לא נגמר עכשיו. פתאום הוא פתח בריצה לעברי כשהוא מכוסה במגן בצורת יהלום ובחרב הענקית השחורה שלו. נכנסתי לתוך האדמה כמה שניות לפני שהיה משסף אותי כמו עלה. יצאתי מהאדמה ליד שרלוט, שהייתה בהלם.
"צריך לזוז עכשיו!" צעקתי אליה, ראיתי שהיא לא תענה לי בזמן הקרוב, אבל הוא הסתכל לעברנו במבט רושף. אם מבט היה יכול לשרוף,אני בטוח שהייתי עולה בלהבות. הוא התחיל לרוץ במהירות לעברנו.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התנשפתי,
כל כך הרבה חיים, הרגשתי את כל הדברים גם את אלה הדוממים כמו הקשת שלי היה לה רול זמזום קזה כמו חץ שנורה ולתיק שלי היה קול של צעדים ארוכים ושל מדבר ושל ים. שאלתי את עצמי איך אני יודעת מה זה מה, לא הצלחתי לענות לעצמי. פניתי למקום שבו שמעתי את טומראד נושם "אתה תמיד שומע הכל?" שאלתי "רק כשאני מקשיב כמוך עכשיו" ענה "זה מדהים" אמרתי עדיין נפעמת "כן זה מדהים, אני רוצה שעכשיו תשתמשי בזה" להשתמש בזה? מה זאת אומרת? "איך להשתש בזה?"
"יש ציפור על העץ היא עייפה היא עפה המון זמן את שומעת אותה מתנשפת נכון?"
חיפשתי אותה "כן, מצאתי, היא קטנה כזו."
"קחי את הקשת ותצודי אותה"
לא! אני לא רוצה לצוד אותה! לא עכשיו, הציפור הקטנה שישבה שם לא ראיתי אותה אבל שמעתי, היא התנשפה בדיוק כמו שטומראד אמר שמעתי אותה ממש כיאלו אני הייתי שם איתה, לקחתי את הקשת, מוחי התמרד כנגדי וכנגד מה שעמדתי לעשות, צעקתי בדממה לציפור שתעוף שלא אצטרך לעשות זאת, שאפספס, ירתי חץ הוא פגע, שמעתי את הזמזום הקטלני ואת ההתנשפות המהירה של הציפור הרגשתי את הבהלה שלה ואת הלומות ליבה המחישות ואז..
זהו.
כלום.
הציפור נדמה.
שמעתי טפטוף. טפטוף דם זה מה שנשאר.
הורדתי את הכיסוי עיניים ובהיתי בציפור המתה, כמה פעמים כבר עשיתי את זה הרגתי חיות מתוך רעב, לא יכולתי לזוז.
התקרבתי זו הייתה ציפור קטנה והחץ שלי הזדקר מהחזה הקטן שלה.
הסתי מבטיוהלכתי לברכה הקטנה שלי לנקות את עצמי מהמוות.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(חברים, שימו לב לזמן. עם אתם לא ממש רחוקים, כלומר אותו איזור זמן, אז עד התגובה שאני כותבת עכשיו היה לילה, וממש עכשיו עולה השמש.
כולם יכולים לכתוב משהו שהיה לפני זמ ןמסויים, אבל צריך לכתוב את זה.)

נצנוץ הקרח על פסגות ההרים העיר אותי.
טלרין עדין ישנה, ואני בטוחה שלהתעורר לפניה זה נדיר.
היא התכרבלה עם גוויניבר הזאבה שלה ליד עץ אורן עתיק, ופתאום היא נראתה לי כמו ילדה- מה שהיא באמת.
"ילדה בת ארבע עשרה, לא רוצחת סדרתית!" רטנתי בשקט. קברתי את שרידי המדורה באדמה הקרה. החורף התחיל להגיע, זמן ר ע לטיפוס הרים.
וגם זמן רע לים, הוא סוער מאוד ברוח החורפית, אמרתי לעצמי וקיבלתי צמרמורת.
טלרין פתחה את העינים והסתכלה עלי.
"בוקר," הפטירה ופיהקה בשקט.
נחמד מצידה.
ניערנו קצת עלים והגוף והתחלנו לטפס.


(זהו, כתבתי את התיאורים בשבילך. אבל את באמת צריכה להגיב כבר!


באלך לפגוש איזה דוב ענקי?)
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הרגשות הציפו אותי והתפוצצתי. לא היה קיים עוד שום דבר בלתי הכעס שהציף אותי, הקנאה המתועבת שמילאה כל כלי דם וכל חלק בגוף שלי. לא קלטתי מה אני עושה. ראיתי את עצמי בחוסר בהירות, מהצד, זורק אותה על עץ וצועק דברים שלא הצלחתי לפענח. כשהגב שלה נתקע בעץ נשמע קול פיצוח מצמרר. היא צרחה בהיסטריה משהו שלא הבנתי. הידיים שלי ננעלו על המפרקים שלה, רוצות להכאיב. ההשתקפות הפראית של העיניים הרושפות שלי ניבטה אליי דרך עינייה המבהולות. חיית טרף. יצור פראי.
וכל אותו זמן, החלק הקטנטן, הפצפון, השפוי שעוד נותר בי, התפלל, התחנן, שלא אהרוג אותה, שהיא תשרוד את ההתקף הזה. כעס, ייאוש, אכזבה. על כל העולם, על...

***

היער. היער במלוא עוצמתו, הפראית, היפיפייה, המכשפת. סימנים; עקבות של בעלי חיים, על העפר, על העצים. ציוץ ציפורים גווע.
אני וטלרין.
במסע ציד.
הכל משתתק. אבל עדיין חי. הקול לא נעלם.
זהו קול דממה דקה. עדינה, חרישית.
היא מופרת על ידי קול צלול, קפוא, חד. של שיסוף.
שיוף סכינים.
אנחנו שקועים בזה לחלוטין. עיצוב כלי הנשק שלנו. הדבר היחיד שיהיה נאמן לנו עד מוות, שאפשר לבטוח בו. הוא יציל אותנו.
ואז, בלי כל אזהרה מוקדמת, היא תוקעת בי את שתי העיניים השחורות והקרות שלה, וקולה חסר-הרגש מנסר את הדממה."איך הגעת לכאן?"
"המשפחה. מתו, כולם."

***

אני מאבד את ההכרה. במעורפל שמעתי את ליליאן צורחת. ואז חושך. שום דבר.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(קרדיט לטליה על הקטע הקודם שלי)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני חבטתי בדיימן עם כת הגרזן שלי והוא נפל על האדמה.
אני.... אני.... אני אפילו לא יודעת מה לחשוב. מה לעשות.
מה קרה לו?!
הוא השתגע.
לא יכלתי להביא את עצמי לחזור או להתרחק משם כפי שהאינסטינקטים שלי, שזיהו את דיימן כסכנה, אמרו לי.
וגם לא יכלתי להתקרב ולראות אם הוא בסדר, לטפל בו כפי שהלב שידע שאחרי הכל זה עדיין דיימן אמר לי.
אז פשוט התיישבתי שעונה על העץ, נשאתי תפילה קטנה לאלים. וחיכיתי שהוא יתעורר.

~~~~~~~~~~~~~אני דוחפת פה זיכרון כי משעמם לי, עוד פעם- נצפה מבחוץ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"למה אנחנו פה ולא בבית?" שאלה הילדה הקטנה, רק בת 5,את אחיה.
"כי הם מחפשים אותנו ליל, כבר אמרתי לך את זה" ענה לה והתיישב ליד אמם. הם היו במקום סודי שהיא ואחיה מצאו לפני הרבה זמן. כשאבא היה בבית.
זה היה עץ ענק, עם ענפים שהשתרעו לכל עבר והיה כיף לטפס עליהם כשלוק לא הסתכל. הוא לא אהב שהיא עושה את זה, הוא טען שהיא תיפול ושזה לא בטוח.
הבאר הייתה רק כמה מטרים משם, ממש לא רחוקה. זה היה מקום מושלם, טירה ענקית, יער קסום, מחבוא לוחמים- לפחות לעיניה של ליליאן בת הארבע. מה שזה באמת היה זה מקום מסתור טוב.
"לוקי, למה הם מחפשים אותנו?" שאלה ליליאן מתיישבת ליד אמה גם היא.
"כי הם רוצים לקחת אותנו ליל." אמר לה לוקאס בקול עייף, הוא הסביר לה את זה פעמים רבות מספור.
"למה?" המשיכה הילדה הקטנה בקול מסוקרן
"כי הם לא רוצים שנחיה ככה, הם רוצים לתת לנו הורים חדשים, הם חושבים שאנחנו קטנים מדי בכדי לחיות בעצמנו" ואז הוסיף לוקאס להסבר הכללי ולא מפורט שלו "כי ממה.... אמ... חולה"
ליליאן פקחה עיניים גדולות וענתה לו בקול חכם ותמים "אמא לא חולה, היא פשוט קצת משוגעת" לוקאס נאנח, שום דבר לא עובר מעיניה של אחותו.
"רק קצת, ליל, רק קצת" ענה לה והסתכל אל אמו השותקת. נראה שהיא בכלל לא הייתה שם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קפצתי למים אפילו בלי להוריד בגדים ככה עם הכל. הייתי המומה מכל מה ששמעתיאבל הבנתי שזה חיוני חיוני לדעת מי ומה יש סיבי אפילו בחושך מוחלט.
צפתי לי חשבתי על זה אחרי זה יצאתי מהמים והחלפתי בגדים.עמדתי לרגע וחלטתי לצאת לאסוף ענפים למדורה חזרתי עמוסה ענפים.והתחלתי להכין מדורה כשטומראד התיישב לידי "את מבינה למהעשיתי את זה ?" "כן אני מבינה" עניתי. שתיקה.
"זה שנגעלת מהמוות מראה שאת עדיין אנושית הייתי רוצה שתמשיכי לעסוק בשמיעה אבל את לא חייבת לצוד איתה," מה קורה פה? בדרך כלל טומראד עומר ליבדיוק מה לעשות בלי שאלות ולא בקול כזה רך, כנראה התגובה שלי הייתה גרועה משציפיתי..
"הייתי רוצה להמשיך בציד אבל לא ככה."
"אז איך?" שאל,
חשבתי לרגע ונזכרתי ברעיון שהדהד במוחי כשצפתי "אני יצוד כמה חיות ואקשור אותם לחבל ואתה תעלה על עץ כזה או אחר ותנדנד אותם ואז אני יטרך להורג אותם בשנית."
"מוסכם" ענה
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כל הכבוד לליליאן ודיימן שהכניסו עיניין לקשר הפטתי שלהם. ברכותי ללוחמת שמנסה לחזור לצד הטוב. עיני זאב כל הכבוד, את היחידה שלא אוהבת להרוג וזה אומר הרבה. סופי, תודה שכתבת)

חנינו לשולי קרחת יער, פתאום זיהיתי אותה. זאת הייתה קרחת היער שלידה כמעט מתתי, שאן-מארי הצילה אותי וגנבה בשבילי נשמה. היה מגיע לי למות. לא אמרתי כלום לשקד, אבל הרגשתי שהיא מבינה יותר ממה שהיא מראה. נרדמנו מיד, רעם והסנאי/ת שמרו. בבוקר כשהתעוררתי אמרתי לרעם ללכת לישון והסתכלתי מסביבי. בשעות כאלה של היום אפשר לראות את היופי שיש בעולם, החיות הקטנות מסתובבות חופשי, השמש מניחה את קרניה הזהובות בעדינות על שיערותיה של נערה צעירה שישנה. אף חיה עוד לא התחילה לצוד ואפשר לשמוע את קולות החיות ואת נשימותיה הקצובות של שקד. שקד הסבירה לי אתמול על רעלים וחשבתי על זה בזמן שאכלנו. אני צריכה לדעת לזהות סוג של רגש, או איכות של הרעל-תרופה. אם אני אזהה בו רגש טוב, הוא תרופה ואם רגש רע אז רעל. יכול להיות שאני ארגיש רגש טוב ובשבילי זה יהיה תרופה ומישהו אחר ירגיש רגש רע ושה ישפיע עליו כמו רעל. הבנתי גם ששקד יודעת איך לגרום לאנשים לזהות את הרגש הרע והמשקה שהיא הביאה לי בעצם מחסן אותי בפני הכל, כי מה שאני אזהה בו רגש טוב יהיה תרופה וישפיע עלי רק לטובה ומה שאני אזהה בו רגש רע לא ישפיע עלי. הלכתי לאסוף פירות, ההורים שלי תמיד אמרו לי לא לאכול בשר בארוחת בוקר אלה אם אני חייבת ואני לא חייבת, יש פה כל כך הרבה פירות. הכנתי לנו ארוחה שלמה של פירות ועשבים אכילים וחיכיתי עד ששקד תתעורר. הייתי לי שאלה שרציתי לשאול אותה.

(סופי, השאלה היא למה את גנבת, אבל את לא חייבת לרשום)
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הרגשתי הלם מן השאלה.
"אני לא חושבת שזה קרה ביום אחד, פשוט יותר משתלם להיות גנב.
הכוח, היתרון, החוזקה.
תמיד הקיפו אותי אנשים שומרי נשמות, והם היו כאלו נחמדים, אבל זה לא היה מספיק.
לא מספיק כדי שאני אחשוב שזה משתלם, גם המשפחה שלי הייתה שומרת.
לא משתלם, הפכתי לגנבת.
זה מלא עוצמה, כוח הוא דבר חשוב.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הלכתי לישון כטומראד שומר ההסכם הרגיע אותי לא לשמוע את פעימות הלב של החיות ואת הבהלה שלהם יעשה את זה הרבה יותר קל.
~~~~~~~~~~~~~~~
מגי שכבה על הקרקע גופה רפוי היא הייתה יכולה להיראות ישנה אלמלא הייתה לה הבעה טרופה וחור באמצע הבטן זו הייתה השעה שבה השמש עלתה והכל הואר באור חיוורונראה כמו צל חיוור של עצמו, לא ישנתי כל הלילה כל הלילה בגלל שהבנתי שהדרך היחידה להציל את מגי היא לשאוב נשמה. לא ידעתי מאיפה אני ישיג נשמה אז שאלתי את טומראד והוא אמר לי שיש עיר די רחוק מכאן וזה אומר שאצטרך ללכת לשם בלעדיו כי הוא ישמור על מגי.
הסכלתי על מגי ואז כל טומראד הוא החווה לי מן הנהון כזה ואני יצאתי לדרך עם תיק ובתוכו חפץ שבחיים לא חשבתי שאשתמש בו.
...
העיר הייתה מלאה באנשים ואני ידעתי לאן פני מועדות לבניין החולים, המקום בו שכבו כל החולים של העיר ובו היו המרפאים, שלא באמת ידעו משהו על הרפואה שרק מלמלו לחשים והכיזו דם מה שהחליש את החולים, אני שלמדתי את חוכמת הנשים שבמדבר ובהרים ידעתי דברים שיכלו להציל חצי מהחולים שעמדו למות אבל לא בשביל זה באתי בכל מקרה הם היו מסלקים אותי באשמת כישוף, ניגשתי לופא אחד הוא היה מזוקן ובעל עיניים כחולות ומדים של רופא "את זקוקה לעזרה?" שאל סוקר אותי מחפש פגמים שלא היו, "אני צריכה את החולים שעומדים למות" בלילה האחרון חשבתי על זה הרבה והחטתי לפנות לחולים גוססים ממש כך שהנפש לא תהיה מספקת ואני אזדקק ליותר מאחת אבל אני לא ירגיש גנבת ממש מאלה שיש להם תקווה.
"מותר לשאול למה?" שאל הרופא
"אני לא ממש יכולה לספר," "אם כך-" "אני יעניק להם מנוחה מהירה והם יעזרו לי להציל חיים אחרים" קטעתי אותו.
הרופא בחן אותי במשך דקה שלמה ואז הסתובב והחל ללכת לכיוון אחתת הדלתות הלכתי אחריו.
"הנה" פנה לעברי, "אני אשמח אם תשאיר אותי לבד עכשיו" הוא נתן בי מבט צולב אחרון ופנה ללכת כשאמרתי "וגם אם לא תכריז ברסים על בואי".
פניתי לחולים שנאנקו לפני כלל כך הרבה סבל..
"כמה מכם היו מוותרים על חייכם עכשיו ונחים על משכבם בשלום ללא כאבים?" דממה השתררה בלי יוצא מהכלל החולים פנו להביט בי לרגע חשבתי שאף אחר לא עומד להציע את עצמו, כשיד התרוממה פניתי אליה היה זה ישיש כבן 90 "אני סבלתי מספיק, החיים מסרבים להרפות ממני, " הלכתי אליו "אתה בן אדם אמיץ אך עלי להזהיר אותך אני אומנם לא אכאיב לך כלל אך חשוב על משמעות הדבר, לא לקום יותר שום דבר לא ישאר"הזהרתי לא יכולתי שלא "אני אלך בשמחה אמרי זאת לכל הרופאים, אמרי להם שאין לי רצון בחיים יותר אני רוצה למסע האין סופי ולבלות עם אבותי הקדמונים" הוא הביט בי במבט אמיץ "אמסור" ידד נוספת התרוממה ואחריה עוד אחת ארבע ידיים לכל אחת מבעליהן פניתי והזהרתי סיפרתי מה הם מחסירים אף לא אחד התחרטו, "בזכות מותכן תצילו חיים אחרים," נשמתי "אני רוצה להודות לכולכם אני מכבדת אותכם ואנילעולם לא אשכח את מעשה הגבורה שהתבצע כאן היום ואני מקווה שבבו היום אוכל לעשות זאת גם".
פניתי לראשון המתנדבים ושלפתי את הקופסא מתרמילי הייתה זאת קופזה שהכינו בני שבט המים הם לא סיפרו לי איך או מה הם שמו בתוכה הם רק אמרו שהם מבינים את הכוחות בהם התברכתי וכי הם מכבים שאן אוכל לאסוף את נשמות המתים הבנתי שהם יעדו קופסא זאת לנשמות.
פניתי אל האיש "והתחלתי לזמר את שירי התפילה שלהם חוררתי חור בראש הקופסא והנחתי אותה על לב האיש הוא הביט בי בעניים בוטחות עם את עיניו וומת . עברתי בינהם וחחזרתי על הטקס וכשאבע נשמות בידי ודמעות זורמות בלי די חזרתי לטומראד בריצה ותחושת אשמה איומה ושם ריאפתי את מגי
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אפשר שאלה לסופי? 'אז הפכת לגנבת נשמות רק בגלל הכוח לא היה איכפת לך מזה שאת רוצחת אנשים?' )
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לדארה: לא רק. אני חושבת שהתשובה של טלרין על השאלה הזו היא מה שאני מרגישה)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטתי על אייר, ששכבה קרוב אליי במערה. היא הביטה באופק, או שישנה. בקושי יכולתי לראות.
"אייר?" לחשתי לעברה, בתקווה שאינה ישנה ונוכל לדבר. הייתה לי הרגשה שהשיחה לא בדיוק תזרום, אך השקט דפק באוזניי וגרם לי לתלוש את שערותיי אחת אחר אחת. עיניה שנצצו בחושך ננעצו בי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"כן, מייטי? מה את רוצה?" נשענתי קדימה ומתחתי את שרירי הכואבים, נזכרתי איך קרה שנשארתי פה במערה, מסתבר שערבו לי וניסו להילחם איתה, כמה גנבי נשמות מטומטמים, הרגתי אותם אבל נחבלתי קשה מאוד, וכך גם ויינד.
בלי ברירה שנינו היינו חייבים לחזור למערה.
ליילק לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני לא יודע כמה זמן הייתי מחוסר הכרה. אבל רק כשהתעוררתי, תפסתי לחלוטין מה עשיתי.
לא פקחתי את העיניים. שכבתי על הגב כמה דקות וחשבתי. איזה טיפש. כל כך טיפש!
איך אני יכול לתקן את המצב עכשיו? איפה ליליאן? היא כאן בכלל?
נשמתי נשימה עמוקה, וכששמעתי רשרוש עדין של עלים רכים לא רחוק ממני, הבנתי שהיא כאן, ושהיא הבחינה בי.
"דיימן?" היא שאלה בקול חלוש, בעל גוון שלא יכולתי לזהות.
חשבתי לא לענות. חשבתי מה להגיד.
ולא ידעתי.
"ליליאן?"
הלב שלי האיץ את פעימותיו. פקחתי את העיניים והתרוממתי. היא לא התקרבה אליי.
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ידעתי שיש אנשים שייתנו הכל בשביל כוח, אבל בחיים לא חשבתי שאני אראה מישהו כזה שנפרד מהמשפחה שלו ומכל מה שהוא מכיר בשביל כוח. יש הרבה סוגי כוח, אני חושבת שלי יש כוח, אני יכולה להגן על עצמי. לאן מארי היה כוח, היא יכולה לרפא אנשים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הנערה הפצועה שכבה דוממת וכשהיא התעוררה היא הבינה מיד, הרגו מישהו אחר כדי להציל אותה. היא נלחצה, אבל הנערה השניה דחפה אותה בחזרה לתנוחת שכיבה ואמרה לה "את צריכה לנוח" היא לא רצתה לנוח, היא רצתה לראות כמה נזק היא עשתה. היא התיישבה, היא לא יכלה לעמוד יותר. כמה אנשים היא ראתה שמתו, שהיא הרגה והיא מרגישה נורא על זה שמישהו אחר הרג מישהו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
(לא יצא לי משהו)
אני חזרתי לעצמי כששקד הניחה את ידה על רעם בטעות והוא קפץ בצרחה. משהו במגע שלה לא בסדר. "מה קרא עם המשפחה שלך, השומרת?" שאלתי אותה. הרגשתי שאני לא אצליח להוציא ממנה עוד הרבה מידע על עצמה, אבל שווה לנסות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ניסיתי למצוא תשובה אבל הבנתי שבאמת לא הייתה לי סיבה לדבר איתה. הרי מאז שקבענו ברית לא באמת שוחחנו. אולי כמה מילים פה ושם, אבל... לא באמת.
"כלום," אמרתי חרישית, "פשוט... השקט מביא את מחשבותיי למקומות לא נעימים."
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חזרתי שוב לילדה החשדנית שהייתי תמיד.
"מה זאת אומרת מה קרה להם? את לא באמת חושבת שרצחתי אותם?"
חברתה של מגי הייתה מסקרנת, אך גם תבעה ממני הרבה דברים שהייתי צריכה להיזכר בהם.
דברים שאני הייתי מעדיפה לשכוח.
"את יודעת, זה לא שהייתי נסיכה או משהו ואז החלטתי 'אוי, כמה שאני רוצה עוד כוח!'
היה לי קשה, היער הוא החבר היחיד שלי.
תמיד עזר לי. היו לי חיים לא קלים.

~~~

לילה. אפשר לקום. אני הרבה פעילה בלילה, ביום פחות.
הפצע בכתף החמיר והזדהם, רוח קלה מנשבת סביבי ומקררת את הפצע.
אני פותח בקבוקון תרופה, מכניסה לפי שלוש טיפות.
ההרגשה משתפרת, אני רואה ארנב ובתוך שניות יורה ופוגעת בחץ אחד.
אוכלת.
הפצע מכאיב שוב, אבל תמיד היער קיים כדי לעזור לי.

~~~
אנג'ל לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני רוצה לסיים את הפרק הזה כבר! נו?! זה רק מתדרדר!)

הבטתי במייטי במהירות.
ואז המילים יצאו מפי. "ליליאן? הכלבה הזאת?"

(כיף לומר שליליאן כלבה^^)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(דוב? סגרנו!)
בסדר, רעיון לחיים מהטיפוס הזה?
תמיד לקחת משהו חם כשמטפסים לגובה.
הקפדתי להסתיר את העובדה שקפאתי מקור, דארה עלתה על זה, מה חדש?
"מה אמרת על לצוד חיה?" היא הבזיקה חיוך
"לא קר לי" רטנתי
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"לא חשבתי שרצחת אותם," ניסיתי להרגיעה את שקד. "אני לא יודעת מה קרה לשלי, הכפר נשרף. חשבתי שאולי את יודעת מה קרה לשלך."
-------
אני רואה את הבית שרוף עד העצם ומתיישבת ובוכה. מאיה מלטפת אותי. אני מחליטה שאני לא אמשיך לחפש אותם, אני הבאתי עליהם את הצרה הזאת. מאיה ואני חוזרות למחנה, מסדרות אותו ונכנסות עמוק לתוך היער.
-------
אני ומאיה הלכנו כמעט חודשיים וראינו כפר קטן, באמצע היער, מוסתר בין העצים. לא התקרבנו, התחבאנו והסתכלנו. ילדה קטנה, כבת שמונה ראתה אותנו וקראה לאמה שסימנה לנו לברוח, לא חשבנו פעמיים וברחנו. תמיד חשבתי על המקום הזה כעל מקום אגדתי.
------
החזקתי את חרבות הציידים שלי בידיים, הקשת שלי הייתה על כתפי ואשפת החיצים שלי ריקה. נצמדתי עם גבי לגבה של מאיה ונלחמתי. אני לא אוהבת לדקור אני אוהבת לחתוך, ככה אני נלחמת. הפעם אלו לא היו בני אדם. זה היה הסימן הראשון שלנו של מלחמה שהוא לא כשאנחנו מוגנות מאחורי החצאית של אמא. אני הרגתי חמישה אנשים נוספים והחלקתי, היו מסביבי מים, הרבה מים. מהשיטפון הזה יצאנו בחיים, אבל איבדנו את כל רכושנו. רעם כעס על עצמו, כי הוא לא היה שם לעזור לנו.
------
אחרי שמאיה מתה המשכתי ללכת, הייתי לבד. רעם הבין איך הרגשתי ולא אמ כלום וזה מה שעזר לי הכי הרבה, להיות עם עצמי, לבד, ולחשוב. אחרי שושה ימים של הליכה ללא הפסקה עצרתי לנוח. הורדתי את התליון של הנשר שהיה תלוי על צווארי ורעם התחיל להסביר "זה תליון ישן שלא יכול לקרות לו כלום. את תלבשי אותו ותהיה מוגנת." ידעתי שזה לא אומר את מה שזה נראה שזה אומר, זאת אומרת שגם אם הוא יהיה עלי אני אוכל למות. רעם אמר שהוא לא יודע יותר, אבל הוא יכול לעזור לי לנחש, זה לא עזר."
------
הייתי בכפר כלשהו על אחד ההרים והגעתי לחנות עתיקות. הורדתי את התליון מצוארי ושאלתי את המוכת הזקנה מה הוא אומר. היא הסתכלה עלי ואמרה בלחש "כנסי לתוך הבית מיד, נדבר אחרי סגירת החנות." חיכיתי בתוך הבית עד שהיא סגרה את החנות. הבית היה קטן ומרוהט בצפיפות. ישבתי ליד שולחן ישן ועל כיסא ישן יותר. היא פתחה בדברים "את התליון יצר כשף האויר הראשון, הוא נועד לחזק את כוח המשתמש בו וללמד אותו את כל מה שהעונדים לפניו ידעו. הוא מלמד הכל וחשוב שהוא ישאר אצל שומרי הנשמות."
הזקנה לא הסבירה לי איך משתמשים בו, היא רק אמרה "את תדעי בבוא העת." היא הביאה לי צידה לדרך וסילקה ותי מהכפר. לא יכולתי להאשים אותה, היא פחדה.

התעוררתי בבעתה. שקד אמרה שהתעלפתי, אני לא אוהבת להתעלף. הזיכרונות שבאו אחד אחרי השני גרמו לי להבין איך הצלחתי לעוף, אני ידעתי איך לעוף, זה היה בידע שלי ובעת הצורךהבנתי איך עושים את זה. אני צריכה להצטרך מידע כדי לקבל אותו. בימים הבאים לימדתי את עצמי איך לגרום לצורך לקרות. איך לקבל את הידע החבוי ואחרי כמה ימים ידעתי כמעט את כל מה שהעונדים לפני ידעו וזה היה הרבה. הרגשתי צורך לישון יותר ולאכול יותר, כאילו אני ישנה ואוכלת גם בשבילם. הדבר היחיד שוד לא ידעתי היה הזיכרונות. אחרי שהכל הסתדר לי בראש חזרתי אל השאלה ששקד התחמקה מלענות עליה "מה קרה להורים שלך?" היא נשמה נשימה עמוקה והתחילה לספר.

(קפצתי בכמה ימים תספרו מה עבר עליכם, אני מצטערת, אני יודעת שזה מפריע, אבל לרובכם זה לא משנה את מהלך הסיפור.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"לא קר לי"
כן, בטח.
אחרי הכל, טלרין קטנה ממני בשנתיים והרבה יותר קשה לה להסתדר עם איתני הטבע.
אני לא מזלזלת בה כמובן, היא הרי יכולה לעשות כל דבר הרבה יותר טוב מ...מכל אחד.
אבל אפילו היא לא חסינה לקור, ובגלל שלי קצת יותר קל עם זה, הצעתי בעדינות ציד של חיה גדולה.
טלרין הנהנה בהתלהבות.
לא עבר הרבה זמן עד שראינו דב שחור וגדול מתכרבל על סלע קפוא.
לא נראה לי רעיון נהדר להעיר דב משנתו, אבל הוא התעורר ברגע שמע אותנו מתקרבות.
הוא היה עצום, אבל גודל לא עוזר נגד חיצים משתקים.
כשהוא ניהיה מעורפל והפסיק לנסות לקרוע לנו את הידיים מהגוף, טלרין התקרבה אליו בצעד בוטח וכרתה לו את הראש.
___
לקח לנו שבוע בלבד לחצות את ההר הגבוה ביותר, התקדמנו בזריזות וביעילות. האוויר התחיל להתחמם ככל שירדנו למטה ובעזרת המעילים מעור הדב לא קפאנו לגמרי.
ידעתי שבעוד יומיים לכל היותר נהיגע לים, ונחרדתי ממה שטלרין תעשה שם.
אני חייבת לדבר איתה.
"טלרין" אמרתי בעודנו יורדות מההר. "רציתי לדבר איתך על הים...ועל מה שנעשה כשנגיע לשם."
לקח לה קצת זמן לקלוט מה אני אומרת, ואז היא הביטה בי.
"כלומר...לא יזיק עם אני אמשיך לחיות גם אחרי שנגיע לשם, נכון?"
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מתי סוגרים ופותחים פרק חדש?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לפי מה שאני יודעת הפרק ייסגר בסביבות סוף השבוע, אז כל אחד לכתוב לפחות עוד זיכרון אחד, כי הרבה ילדים לא כתבו זיכרונות בכלל, וזה הקטע של הפרק.
[מייטי- תתחילי להפגיז בזיכרונות, יש לך טובים! , טל- את הגבת פעם אחת בפרק הזה...נראה לי שיש לדמות שלך זיכרונות מגניבים, טס- את לא השתתפת בפרק, וחבל :( ,כינוי- רק הצטרפת אבל כדאי שתכתוב לפחות כמה זיכרונות..כדי שיהיה קצת רקע על הדמות שלך.]
בכל מקרה, צריך לחשוב על זה שעם נותנים פרק שלם של זיכרונות ולא לכתוב רק בין לבין המסע- כנראה שבפרק הבא לא יהיה לנו הרבה זמן לכתבו זכרונות...)
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אעהעהעהעהעהע! אני שונא את המחשב הזה! כתבתי קטע ממש ממש ארוך וטוב, והוא מוחק לי אותו!!!!!!!!!!!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מגניב! לי זה קורה כל הזמן!)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לפני שאתה שולח תעשה copy ואז אם הוא יחמק לך תעשה paste ותנסה עוד פעם.)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"מהר! בואי,שרלוט!" משכתי את ידה והתחלנו לרוץ לכיוון מזרח.
הוא המשיך לרדוף אחרינו. תהיתי בליבי:למה הוא רודף אחרינו? ואיך הוא לא מתעייף? אולי הוא עייף אך מסתיר זאת?
הסתכלתי לשמאלי ולא ראיתי את שרלוט! מהר הסתכלתי לימיני וגם לא ראיתי אותה. הסתכלתי לאחור וראיתי אותה מתנשפת בכבדות. "שרלוט, אנחנו חייבים לרוץ! הוא עוד מעט יגיע!"
"זה בסדר,בוא נמשיך." היא הרימה את ראשה וראיתי את פניה המיואשים. כישפתי קצת אדמה לכיסא. "תשבי כאן, אני אוכל להניע את הכיסא שאת עליו,אבל לא להרבה זמן."
"בסדר." היא השיבה לי כשחיוך קטן עלה על פניה.
סהר לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התחלתי לספר לה, הדברים התערבבו עם זכרונות.
"כשהייתי בת ארבע.." התחלתי. ראשי הסתחרר, הפסקתי לרגע, עצמתי עיניי,
התרכזתי והמשכתי, אבל הדברים נשטפו מתוך הזיכרנות.

~~~

"שיטפון, אני בורחת, הבית שלנו מוצף. אחותי הקטנה בורחת,
המים מאיימים עליה, אבל היא שחיינית טובה והיא ממשיכה לרוץ לאחר כמה דקות.
אני ממשיכה לרוץ, כמו שאני יודעת לעשות שעות מבלי להתעייף.
מיין, הסנאית שלי מדלגת על ענפים לידי. אחותי נעלמת מעיניי.
אני נשבעת לנקום במי שעשה את זה.
זה קורה לאט-לאט, שאני מבינה שאי אפשר לסמוך על אנשים, ואז אני מתחילה להיות גונבת נשמות,
כדי להעניש אנשים, את האנשים שעשו לה את זה.
כי הכל רע, לא ישנה כלום אם נמות, אז עדיף לעשות את הכי טוב שלך, עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
לכן אני נוקמת, כי אנשים תמיד יאכזבו אותך בסופו של דבר."

~~~

אני סוגרת את הפה, בלי להבחין שדיברתי בכלל, כל-כך נסחפתי עם הזכרונות.
אני פותחת את עיניי, של הבחנתי שעצמתי אותן.
ואז אני שואלת: "עכשיו, כשאת יודעת מי אני, את רוצה להיות איתי?"

(אן- בכנות)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני דורשת פתיחה של הפרק! עכשיו!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
את נמצאת בבית שלי! את חופרת לי עם זה! ואת עוד מרגישה צורך לכתוב את זה כאן?!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן! אני דורשת פרק! עכשיו!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סתמי לפני שאני מעיפה לך כאפה! את רק מטר ממני, תזהרי!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני נזהרת, תאמיני לי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא מספיק.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עוד כאפה בשמי!!! כאפות לצבעוני האדום! וואווהיייייייייייי D: מסיבההההההההההההההההה!!!!!!!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פרק חדש! עכשיו! כן! כן!
הדמקורטיה שולטת!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא מעזה לתת לה, יש לה שלושה אחים והיאיודעת את אומנותם.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לי יש 4, זה מסוכן יותר. אני אגן עלייך :D
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני ארביץ לכולכן! תנו לי לכתוב את הפרק!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כתבי כתבי D:
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ואני מפרקת את כולכן (כולל האחים הלפלפים) בחרב קלה חד צדדית וללא מגן גוף!
אז שוש, ותתחילו לחפור עם הפרק השישי!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
את? את אפילו לא התחמלת איתנו על הערסים!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני מתחמלת איתכן על הערסים מתישתרצו!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גם לי יש ארבעה, ואני מחסלת את כולכן! מוהחהחהחהחהחהחה!!! (רק תבירו לי על מה הוויכוח?)
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אריה - הויכוח התחיל כשדרשתי פרק חדש וגמר בזה שכל אחת אמרה כמה אחים יש לה כדי להראות כמה היא חזקה, כי נעמה איימה להביא לי כאפה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אבל אני גרה הכי קרוב אלייך. ולכן אני הכי מאיימת!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בשביל מטרה נעלה זו אני מוכנה לעבור דירה! XD
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן! בואי! את מוזמנת לגור בחדר הורוד להחריד שלי!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
?!
סליחה?!
עד שהוא לא עובר מהפך גמור לירוק אני לא עוברת אליך!
כינוי מגניב כלשהו לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ירוק זה בעייתי. אבל אם אתה זה חשוב לך, אני יכולה לשכן אותך במנאג' של הסוסים. שם יש הרבה ירוק!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
סוסים זה נפלא, אבל כשאני חושבת על האורוות שהייתי צריכה לנקות... אולי אני אוותר?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
למה לנקות? זה לא ארווה סגורה, זה בטבע. אז אם את במנאג' (השטח שהם רוכבי ואוכלים בו) לא תהיה לך בעיה:)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המממ...
תלוי אם תשחררו את הסוסים כשאני שם...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ברור שנשחרר!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אז אני עוברת!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אם את רוצה קו 55 עובר כאן בבוקר!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מה זה הקו הזה?...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קו אוטובוס!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מאיפה הוא מגיע?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אוף, צבעוני, לא הלך לנו התוכנית. היא שואלת יותר מידי שאלות.
את מבינה, אריה, תכננו להתנקש בך על ידי רמיסה של חמישים סוסים וקו 55 זה בעצם מילת צופן אז....
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני לא מאמינה שאתן...
וכבר קיוויתי לגבי הסוסים!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-4 חודשים
היא משקרת! אני באמת התכוונתי שתבואי!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חיחיחיחיחי....
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני כבר לא מאמינה לך!
לא אחרי שבגדת בי ככה...
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אתן גאונות.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מחדר המנהלות

_____________________________

"נעמה, איך יצאת מהחדר?" שאלה מייטי בהפתעה.
נעמה הפילה את הגרזן שהיא החזיקה מאחורי גבה ובעטה אותו מתחת לשולחן. "אני? זה היה קל." נעמה אמרה בתמימות.
כיפה כחולה ומייטי החליפו מבטים רבי משמעות והחליטו לשנות נושא. "טוווווב, אז איפה אנג'ל? על מה הפרק הבא?" שאלה כיפה כחולה בקלילות מתוחה.
המבט המטורף חזר לעיניה של נעמה "אנג'ל כבר לא פה, אני אחראית עכשיו." אמרה במהירות מחשידה.
מייטי וכיפה כחולה החליפו מבטים רבי משמעות שנעמה לא אהבה וכיפה כחולה לחשה למייטי "מטורפת" בפחד.
מייטי המודאגת שאלה את נעמה "אז על מה הפרק הבא?". על פני נעמה עלה חיוך, גם הוא מטורף "זיכרונות ילדות. אין מפלצות."
כיפה כחולה ומייטי החליפו מבטים בפעם השלישית "די! תפסיקו עם זה" נעמה צעקה עליהן ובגלל זה הן החליפו עוד מבטים רבי משמעות שנעמה לא אהבה.
____________________
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אן אבונלי עזרה לי!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מזל טוווווב
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מזל טוווווב
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ו... מה את חושבת על זה?
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שיט. לא זיכרונות ילדות. של אשמי לא טובים. בכלל לא. כל מי שקרא דברים שכתבתי יכול להבין את זה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לכולם יש סיפורים עצובים.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי, זה כזה מגניבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב
כל הכבוד על הרעיון, זה אדיר!!!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוא של אנג'ל, אני חושבת
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוא בכלל של אנג'ל:( לי היה רעיון יותר מגניב שצנזרו.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה הוא היה?
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ספרי ספרי D:

איפה אנג'ל בכלל ?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המחשב שלי בשביתה.

והרעיון יועד לפרק אחר, והוא לא יסופר בשום אופן ואופן!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לוחמת, לא יכולת לשים לב לזה שאני ואייר העברנו לדיימן את ההילה, לא רואים דברים כאלה וההילה כשהיא מתרפאת היא מרפא את הגוף.
חוץ מזה אני חשבתי על תופעות טבע והצבעוני היא זאת שחשבה על הקטע שלא צריך כוחות. הקטע עם הלהבה והלפיד מול שד המים.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אגב, מישרוצהה לדעת מה קורה עם הדמות שלי (אהמאהמ ליאו אהמאהמ), היא כרגע מותשת ועל סף מוות, בגלל שהיא העבירה את כל הכוחות שלה (יסוד הנשמה) לאדוארד, ואז לא נחה, אל הלכה והמיסה שלגים של הרים שלמים (שכנראה יו גדולים יותר מהאלפים- תחשבו על ההרים של אראגון).
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אן, תסתכלי בתגובה הזאת:

"אוקי, בואו נזוז." וויספר צהל. מייטי נראתה מבוהלת. "וויספר אומר שהוא יודע איפה שד האוויר. ממש בקצה השני של היער." אמרה.
"אבל איך ננצח אותו?!" שאלה אייר, מבועתת מכך שהכוחות שלה לא יועילו.
"יש לי רעיון. אייר, את לא צריכה לדאוג. כבר נלחמתי בשדים בלי היסוד המנוגד שלהם. צריך אדמה, נכון, אבל לא חייבים להשתמש בכישוף אדמה." אייר נראתה שהיא מבינה. "אז לכלוא אותו במערה? להטביע בבוץ? לזרוק אבנים?" שאלה מייטי. חייכתי. "כבר נמצא פתרון. קדימה, מייטי. תני לוויספר להוביל.
הוא התחיל לדהור.
______________________
אני אמרתי שאפשר לנצח אותם גם בלי הלשתמש ביסוד, ואז אחרי זה את העלת את הרעיון. אני לא ידעתי כלום על ההילה ולא ידעתי מה זה, אז סורי.
וטל, אנחנו לא יכולים לעזור לך בינתים..סורי :(
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לפני זה, לפני שליליאן עזבה היא אמרה לטלרין להלחם בשד המים עם אש.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוקי, את צודקת. זה לא משנה, נכון?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זאת אן:

זה בסדר, רק רציתי קרדיט רעיון המדהים :)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תשמעו, אני מתה להפוך את כל הפרקים האלה לסיפור!! זה יהיה אדיר! אנחנו חייבות לעשות את זה!!
אנחנו הולכות להוציא ספר!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן, זה הרעיון שלי.
ובהחלט תכננתי להפוך את זה לסיפור.
**גנבת**
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
על הרגע הראשון שהצטרפתי חשבתי להפוך את זה לספר והצבעוני אמרה לי שזה בעיה, כי יש פה הרבה קטעים "גנובים" מספרים.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא ממש. זה לא בולט.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גם אני חשבתי על זה מההתחלה, אבל עכשיו זה כבר ממש בוער לי.
אין הרבה קטעים גנובים מספרים - זה בכלל לא בולט. גם אם יש, אני אפילו לא שמתי לב...
אני לא גנבת, חוצפנית!
*נהמה*
:)

אז מה עושים? צריך להחליט על גיבור...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
למה גיבור? כמה!
כמה קטעים, מנקודת מבט של כל דמות!
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אולי מישהו יגיד לי כבר מה קורה לעזאזל עם הדמות שלי? היא, כאילו, נעלמה כזה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אממ...
תלכי לדף הכי רחוק שאת זוכרת שהגבת בו. את פשוט לא מגיבה כמעט ואז את נשכחת בעלילה.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אבל ניסיתי להשתלב שוב, כתבתי משהו, ואז הדמות שלי הגיעה למערה והייתה אמורה לדבר עם אייר, אבל אנג'ל לא כתבה שום דבר לגבי זה שכתבו שהדמות שלה הלכה לדבר עם הדמות שלי...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא שמתי לב לזה.
מצטערת.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טוב, לא משנה. אפשר לכתוב משהו על זה שבפרק הבא, לא?
אבל איפה הדמות שלי נמצאת עכשיו!?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איפה שבא לך.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מישהו יכול להיות בעל ברית שלי בפרק הבא? פליייייייייז
Tess לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה זאת אומרת ברית? על לא לגנוב אחת לשנייה את הנשמות?
אני רוצה.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ברית זאת אומרת נגיד- הברית של דיימן וטלרין
של מייטי וליליאן
שלי ושל אייר שהיה פעם (וזה גם למה אני צריכה מישהי חדשה..)

אז את רוצה??
Tess לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן.
אני יודעת מה זה ברית אבל אני חדשה אז...
ברית על מה?
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סוג הברית שהיה ביני לבין אייר. אפשר להגיד שאת תהיי תחליף שלה. כי אני לא רוצה להיות לבד.
מילים לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני גם אפרוש מהמשחק, אפילו שכמעט לא השתתפתי בו...
אנג'ל לא ממש כיבדה את הרעיונות שלי, לא הצלחתי להשתלב.
להתראות.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מילים, נטע, S, כולם פורשים?

תראו, אני לא יכולה להחליט על אף אחד, אף אחד לא יכול. אבל אני לא מבינה את הסיבה...
נמאס לכם? אז תפרשו.
אבל...
אני הצטרפתי לפני פחות משלושה שבועות, ופשוט התאמתי את עצמי למשחק. מילים, פשוט תנסי להיכנס לקבוצות קטנות יותר. יש כמה קבוצות גדולות שקשה להיכנס אליהן, אבל חלק מהסיפור הוא שאת מחליטה מה קורה. את יכולה להחליט שאת נכנסת לקבוצת לוחמים ואז את פשוט נכנסת.
:S חבל שתפרשי.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אולי תתני לקבוצה הזדמנות לעוד פרק אחד?
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה פשוט כי אין לי רעיונות למה לכתוב.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאלאללא.
אני פשוט די... מבולבלת נפשית.

תני לקבוצה עוד הזדמנות אחת, פשוט לא היה לי מושג על הרעיונות שלך מראש ודי לא ידעתי מב להגיב.
מצטערת.
מילים לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני כתבתי לך ביוגרפיה שלי. להודעה האחת והיחידה שלי התייחסת בזלזול ובי זה די פגע. אני מצטערת, פשוט לא הצלחתי להשתלב. אולי מישהו יוכל פשוט לכלול אותי בהודעה שלו ואז אני אצטרף?
Tess לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אפשר להצטרף?
או שכבר מאוחר מידי?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
את יכולה להצטרף. אבל הייתי ממליצה לך להצטרף לקבוצות קטנות, נגיד אדוארד ואשמי וכאלה.
תשלחי לי את הפרטים:)
Tess לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שלחתי
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הפרק ייסגר בכניסת השבת! וחדש יפתח בצאת השבת.
הודעה מראש. אז יאלה! תסגרו קצוות פרומים.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני יכולה לא להיות במשחק?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ברור, נטע, את יכולה להפסיק לשחק...
עם זה לא מעניין אותך.
אבל את צריכה להודיע קודם...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נטע (וכל מי שנמאס לו) תשלחו למנהלות הודעה (רק לאנג'ל לא כי אין לה מחשב) וזהו.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מתי כניסת השבת? O_o
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לדעתכם צריך למחוק מרשימת השחקנים למעלה את אלו שלא השתתפו עד עכשיו?
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא נראה לי...
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא, אולי הם יצטרפו ו... זכותם להיות רשומים. חוץ מזה תמחקו דיונים, זה מעצבן.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דייי עם הדיונים האלהההההההההה בוהובוהובווווווווווו
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה אכפת לך? את גם ככה לא מגיבה....
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה לא משנה, עם הדיון הזה או בלי בכל מקרה צריך לעשות הצג הכל.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני מושבתת לכמה ימים, אז צבעוני, פליז תפסי את מקומי.
כי לא כל יום זה יום החופש של החבר של אמא.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חופשי:)
חסלו כבר את השדים כדי שנוכל להמשיך לפרק הבא!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני אכתוב לך בהודעה פרטית מה העלילה של הפרק הבא.
מייטי וליאן, בבקשה תחוסו על הדמות שלי ותאמרו מה היא עשתה, אל תשאירו אותה לבד.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה?! אני לא יכולה להחליט בעצמי?! באסה! דווקא היה לי רעיון טוב לפרק....
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ברור, אנג'ל!

תהני מה שלא תעשי...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קודם כל תאמרי לי מה את רוצה לעשות, אז נראה מה הלאה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יש לי שאלה.

מה קורה עם הדמות של כיפה כחולה? כאילו, שרלוט. היא די נעלמה במשך כל הפרק. ואז הייתה עם אייר לכמה זמן. ואז שוב נעלמה...
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הממ! שמישהו יענה לי!
SEIRO לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פורשת מהמשחק, היה נחמד להכיר אתכם.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חבל, תשאאאאאאאאאאארייייייייי, בבקשההההההההההההההה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן! אל תלכי!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני רושמת פה כי אני מפחדת מאנג'ל:
אני עוזבת לשלושה ימים, לטיול. לא לפתוח פרק חדש!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני רושמת פה כי אני מפחדת מאנג'ל:
אני עוזבת לשלושה ימים, לטיול. לא לפתוח פרק חדש!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
למה?!
לאלאלאלא! תישארי!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תישארי!
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תישארי, בבקשה
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אירוני.


אני המקימה של הקבוצה ואפילו לא אכפת לי.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא עצוב לך שהיא עוזבת אנג'ל? למה לא אכפת לך?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אולי בגלל שאני שקועה בבעיה שלי.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה קרה אנג'ל?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אין לי מחשב.
בינתיים.
אריאל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=183289
עזרו לי ולאנג'ל ליישב ויכוח
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מכסחות דשא שולטות D:
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נבוטים!
אריאל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טליה- את צודקת בהחלט!
אריה- את טועה!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סוריקטות עם כלבת!
אריאל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
צבעוני זה או זה או זה! למרת שאני אוהבת סוקיקוטות עם כלבת!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא סוקיקוטות, סוריקטות!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טוב נו..מכסחות דשא.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איזה שחיתויות יש פה, שחבל על הזמן XD
אריאל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ניצחנוווווווווווווווו
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא נכון!
עדיין לא עברה יממה!
לאקי לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מזמן עברה יממה וכל זה, אבל שיניתי את דעתי. נבוטים לגמרי מכסחים מכסחות דשא.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אחלה תמונה (: מי בחר?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הי!
לא לפתוח דיונים חדשים!
אני צריכה למחוק דיונים ישנים, ואין לי כוח לעשות את זה, באמת.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חחח אנג'ל אז אכלת אותה!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איך תסבלו בלעדינו, אני, צבעוני, עיני זאב ואנת' יוצאות לטיול שנתי (וישנות בחדר ביחד)? איך תשרדו?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
או יותר נכון, איך צבעוני תשרוד בלעדי?
והיא באמת אמרה את זה.
ואני רצינית.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אמרתי בלעדיכם. וזה כולל אותך.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בעיקר בלעדי XDDDDDDD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ואלי יותר ממך! >.<
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לכולכן התגעגעתי!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אלי הכי הרבה!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא שרדה יפה מאד.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא היתה בזמן האחרון בסימניה מה קרה בפרק האחרון?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
את צריכה לקרוא ולראות.



בבקשה לא לפתוח עוד דיונים!!!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כדי לא לפתוח דיון אני שואלת פה:
איך עושים בולד (הדגשה)? לא *ככה*.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כדי לא לפתוח דיון:

Dead Girl הפכה ל it's complicated :)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן, זה מובן בגלל הדיון...
עכשיו אני צריכה לשנות את השם!
אוף! >.<
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי, טלרין. רציתי לפרוץ בצחוק בגלל התגובה שלה, אבל לא הסרתי את מבטי מהיפיפיה שעמדה שם. מבט קטן ומיד ראיתי שהיא לא אנושית, מה שאומר שצריך להזהר ממנה פי כמה. היא סקרה את טלרין מלמעלה עד למטה בעיניים חדות וחכמות, ואז עברה אליי. כמו עם כל היצורים הקסומים, הרגשתי צורך להתפתל תחת מבטה, אבל הפעם זה היה חזק יותר. למזלי, למדתי להתגבר על החולשה הזאת, אבל העקצוצים בקצות האצבעות לא הפסיקו.
היא החליקה את היד שלה לאורך הבגדים הדקיקים שלבשה, ומיד ידעתי שהיא הולכת לשלוף כלי נשק.
כדור מים התחיל להתבשל בקצה הזרוע של טלרין.
"שאלתי," טלרין נבחה, ונראתה יותר מאיימת מכל המפלצות שראיתי ביחד."אם את גנבת או שומרת נשמות."
הילדה התחילה להניע את שפתיה בעדינות. חיכיתי שיצא הקול.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יפיפה?! תזהרי ממני! גם אני יודעת להיות קנאית!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כדאייייייייי לך! D:

(אופס, פרסמתי את זה במקום הלא נכון. תכף תראי את סיוטייך הופכים למציאות! מוהחהחהחהחהחה! XD קדימה! בואי כבר! XD)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני כל כך הולכת לרצוח אותך!
לא. עזבי. אני הולכת לשחק אותה שבורת לב ואתן לאנבת' הפסיכופתית הקטנה שלי לעשות את זה. היא כבר מנסה למצוא דרך להוציא למישהו את הקרביים ושהוא ישאר בחיים כדי לראות איך העורבים אוכלים אותם.
אנבת' הפסיכופתית.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פרק חמש:
אנג'ל, אני, המנהלת הראשית שלכם, מקולקלת לגמרי וחולה, (ואני רצינית) אז אל תאשימו אותי אם הפרק יצא דפוק.


בזמן שכולכם תשושים מאירועי הלילה הקודם, וחלקחם עוצמים את העיניים כדי לקחת תנומה, והשאר מנסים להיאבק בשינה, זה הזמן של השדים לצאת לפעולה.
שדים נמצאים בכל מקום, יש שדי מים, שדי רוח, שדי אוויר ושדי אש.
השדים שונים משומרי הנשמות ומגנבי הנשמות מבחינה כלשהי, המראה שלהם אחר, העיניים לא אנושיות, האישונים הם קו דק והצבע שלהן הוא בצבעים שוטנים ומגוונים, מעבר למבחר שיש לצבע העיניים של בני האדם וגנבי ושומרי הנשמות.
השדים הם הרסניים ונוטים לשיגעון ולהנאה מקרבות.
חשוב לדעת-
- יש שדים בעלי מראות שונים, אתם הקובעים שלהם, בבקשה, תהיו יצירתיים, אתם יכולים לשחק עם הגובה, צבע שיער, עור, עיניים, ומראה בכללי.
- כל שחקן מחויב לכתוב לפחות חמש עשרה תגובות בפרק, מצטערת, זה פשוט טיפשי שאתם כותבים תגובה אחת, ואז נעלמים לשאר הפרק.
- חסינות לליליאן (הציבעוני האדום) אסור לאף אחד בתכלית האיסור לגנוב את הנשמה שלה, או להחליף את הנשמה שלה, או לעשות לה נזק כלשהו שקשור לנשמה ומוות. מותר רק לפצוע אותה קלות.

בהצלחה בהמשך הפרק!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הייתי חייבת למשוך את מגי שתמשיך איתי, היא הייתה תשושה לחלוטין, אני לא מאמינה שהנחתי לה לבוא יחד איתי לכאן.
אני לא מאמינה שאנחנו ממשיכות ביחד.
אוף! ויינד נתן לי מבט שהבהיר שהוא לא יכול להשתנות לצורת הנשר שלו כך שכמה שפחות שידעו עליו-ככה יותר טוב.
אבל הייתי בטוחה ששרלוט תספר עליו בכל מקרה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן עדיין חיבקה אותי, לא רציתי שהיא תפסיק, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני חייבת למצוא את וויספר...
"לילי, אני צריכה את העזרה שלך."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"כל מה שתרצי" אני אומרת ומשחרתת את מייטי מחיבוקי המוחץ.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אדוארד החזיק אותי אותי חזק. השמש התחילה לעלות. אני חייבת לטהר את המחשבות שלי, אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על איך שכולם נפלו...
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני חייבת למצוא אותו. אני חייבת למצוא אותו לפני שמשהו יקרה... אני חושבת שהוא פצוע." אמרתי, הרגשתי את הדמעות מצטברות בעיניי אבל לא נתתי להן לצאת. לא אחרי כל זה.
"מי?" שאלה אותי ליליאן. לא יכולתי לנחש מה היא מרגישה, היא נראתה אטומה, ולא הראתה יותר מדי רגשות על פניה.
"וויספר." לחשתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(דד גירל, השמש עלתה כבר!!!)

מגי גנחה והתהלכה אחרי כמו מת מהלך.
הגעתי למצב שאני סוחבת אותה בעזרת הרוח ש ל י.
מה זה הטמטום הזה?
זחלתי על גבו של ויינד כי ידעתי שאני לא מסוגלת להחזיק את עצמי באוויר.
הוא העיף את כולנו באוויר בכזאת קלילות, חוץ מאת החיה של מגי, אני לא מבינה איך, הרי הוא אמור להיות באותו מצב כמו שלי, משהו שומר עליו חזק.
"אני יותר משאת חושבת, אני מסוגל ליות, אני יותר חזק, ל תשלי את עצמך ותחשבי שני חלש." לחש לאוזני.
התאפקתי ונאבקתי כדי להישאר ערה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(OK)
גלושס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איך אני אמורה לעשות זאת ??
לא הייתי בפרק הקודם :/
הצציייללווווו !!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(גלי, אני אדבר איתך בהודעות אישיות ואסביר לך מה קורה)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אסרתי על עצמי להרדם.
גווינגבר הייתה עייפה לא פחות ממני, וידעתי שאם אני אתיישב לרגע, אני ארדם.
ולא, אני לא ארדם עד הלילה.
ומה הדרך הטובה ביותר להתמודד כנגד עייפות?
להרוג, או לצוד.
באופן אישי, האפשרות הראשונה מועדפת עלי, אבל אין לי כוח, בכלל.
אז התוצאה היא שאני צדה.
ונכון לעכשיו, אני חושבת שדימן לא יאהב את מה שצדתי, אייל.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני לא יכולה להירדם אני חייבת להישאר ערה" אמרתי לעצמי, קפצתי אל תוך המים ומיד התעוררתי בעיקר מרמת הקור של המים האלה, מה חשבתי לעצמי שאני קפצתי ישר בזריחה למים?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נו ברצינות, כמה זמן אני אוכל להחזיק ערה?
אנחנו מתקדמים שאני נמצאת על הגב של ויינד, רוח קרירה נושבת, מגי ישנה בשלווה באוויר, הבד של חולצתו של ויינד כל כך רך שאני מחככת בו את ראשי, אני תופסת קצוות בד ומחזיקה את עצמי קרוב אליו, כדי שאני לא אפול.
אוי... גיהנום...
"תעצור." אני אומרת לו לבסוף, גם הוא צריך לשמור על אנרגיה, והוא מחליש אותי.
הוא הוריד את מגי על האדמה בתנועה חדה, החיה שלה צנחה על האדמה.
ויינד תפס אותי ואיכשהו הביא אותי לתנועה שהוא עירסל אותי בזרועותיו.
הוא הניח אותי בעדינות על האדמה, שעונה לגזע עץ.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קטרין רצתה שאני אבוא איתה אתמול, בליל הירח והשישי השלוש עשר, אבל בהזדמנות הראשונה שהייתה לי, ברחתי. למרות שצ'ראבל עשה לי נאום שלם של 'היית-צריכה-בת-ברית-בזמן-כזה-ומה-עשית-במקום?' שלו. נאום שדי הזכיר את הנאומים שאייר הייתה עושה לי.
לא הייתי מתנגדת להישאר עם קטרין, אבל המחשבה שאולי אצטרך להיות עם טרלין ודיימן אפילו לכמה דקות גרמה לי לרוץ ברגע שקטרין לא ראתה. את שאר הלילה ביליתי מכורבלת בתוך עצמי מאחוריי צמחייה בתקווה ששום מפלצת או משהו כזה לא תמצא אותי, כשצ'ראבל מנקר לי את השיער בתסכול.
התעוררתי קפואה ומכווצת בתנוחת עובר.
(מישהו יכול למצוא אותי ולהיות איתי או משהו?)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני מתנדב! :P אני הולך לריב עם ליליאן ברצינות אחרי שהיא ככה שוכחת אותי! אהמ צבעוני מהמ!)

"טלרין, מה עובר עלייך?" פערתי את העיניים שלי בתדהמה."את לא אמור לצוד את החברים של דרטניאן."
הוא נהם לידי בקול עמום. איילים יכולים לנהום בכלל?
היא פיהקה והנידה את ראשה בחוסר התעניינות מובהק."אין בעלי חיים. בכלל. חוץ מאיילים." הסבירה בפשטות והתחילה לפשוט את העור שלו.
"רק איילים?" נעשיתי חשדן. הרגשתי את הנשימה החמה של דרטניאן על העורף שלי.
"רק." היא התחילה לבשל אותו.
הפרסות של דרטניאן נעו באי נוחות בקצב מהיר לידי.
"תירגע." אמרתי לו בשקט."זה שום דבר."
הוא מלמל משהו בחוסר שביעות רצון והלך.
"כל הכבוד." סיננתי אל טלרין בכעס."שוב עשית את זה."
היא חייכה אליי בזחיחות."זה מה שאני הכי טובה בו, לא?"
נהמתי.
"איפה החברה שלך?"
"פשוט תהיי בשקט."
באותו יום, לא היה לי כוח אל אף אחד.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השרירים שלי היו מכווצים כך כבר הרבה זמן, וממש הרגשתי את הכאב בניסיון לשחרר אותם באיטיות.
היה לי כל כך קר, שאפילו האש שניסיתי ליצור לא הייתה מספקת.
אחרי משהו כמו שעה, ישבתי על הדשא, נשענת על גזע עץ עבה בשתי שכבות של מעילים. אחד מהם גדול עליי קצת, כי הוא היה של אייר.
התחננתי בפני צ'ראבל שילך להרוג ארנבת או משהו, כי אני לא רציתי, ואחרי כמה שניות מצאתי את עצמי יושבת לבד בקור המקפיא הזה, מנסה לעשות אש, הצלחתי בקושי. מזג אוויר קר תמיד משפיע לרעה על כשפי האש. במיוחד עליי...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(חיחיחי, מייטי ואני הולכות לריב אם דיימן יאלץ להיות איתה =))
"זה משהו שאני לא טובה בו" ציינתי בחיוך "אולי תדליק את האש? אני בחיים לא אצליח"
הבחנתי במבטים המודאגים שהוא החליף עם האייל שלו, ומספיק, אפילו לי יש גבול.
"לא היו שום חיות. חוץ מארנבים, סנאים, וכמה זאבים ושועלים. אתה יכול להיות בטוח שאני לא אצוד זאב, אחרי שועל לא היה לי כוח לרדוף. ואת העקבות של הסנאים והארנבים ראיתי, אבל לא היה לי כוח לרדוף אחריהם. התוצאה היא אייל."
דיימן נראה זועם, גלגלתי עיניים "בסדר, לך לצוד משהו אחר אם אתה כל כך קיצוני"
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(למה תריבו?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כי אנחנו אחיות שסוג של שונאות אחת את השניה =), אבל יופי, אנחנו איתך)
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(את זה הבנתי, אבל איך דיימן קשור לזה?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(שימי לב, את אמרת שמישהו צריך להיות איתך. טליה, דיימן, התנדב ומכיוון שאני איתו חשבתי מה יקרה אם דיימן יאלץ להיות עם מייטי)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"פעם אחרונה, טלרין." סיננתי בכעס. איילים זה טעים, אבל משום מה... אחרי שהכרתי את דרטניאן, אני לא מתלהב כל כך לאכול אותם. זה עושה לי בחילה.
"בסדר." היא נאנחה בחוסר שביעות רצון.
שמתי לב לרשרוש בין השיחים.
"אני כבר חוזר." אמרתי לה בשקט. היא הנהנה.
עקבתי אחרי ארנבת שמנה במשך עשר דקות בערך. היא כל הזמן חמקה ממני, עד שלבסוף עצרה לרגע כדי להקשיב, וזרקתי עליה את הסכין. לא פגעתי בעין או בראש, אלא יצרתי חתך מכוער ומעצבן בבטן שלה, קרוב לכל הבשר הטעים. נאנחתי בעצבנות. זה הולך להיות יום ממש רע. בכל אופן, זה עדיף על אייל.
חזרתי אל המחנה הקטן וזרקתי על טלרין את הארנבת. היא קפצה ממקומה כנשוכת נחש וחייכה בקלילות כשזרקה עליי חתיכה מהאייל. קפצתי ממקומי. הצלחתי להתחמק. גיחכתי בחביבות. תהיתי בליבי מה עם ליליאן. בטח עם המייטי ההיא. אני לא הולך לרדוף אחריה. ממש לא.
"אז מה שלומך?" שאלתי את טלרין בחיוך."המון זמן לא דיברנו, את יודעת, כמו שצריך... מה עבר עלייך במשך כל הזמן הזה?"
היא התמהמה לרגע, וניצלתי אותו כדי לעקוץ אותה."מצאת את ה-אחד, שאת כל כך מרחפת?"
היא נהמה ושלפה את הסכין שלה. צחקתי כשהנשק החד והיפיפה רקד בין אצבעותיה הגמישות בזריזות שהייתה מלחיצה כל אחד אחר, אבל לא אותי.
היא צלתה את הבשר והסירה את מסכת האדישות לשנייה. כמעט נפלתי ממקומי מרוב בהלה. עינייה היו עצובות, כל הפנים שלה, כאילו.. כאילו... אני לא יודע. אני באמת לא יודע. אבל זה היה מספיק כדי להבהיל אותי עד עמקי נשמתי.
ואז היא התחילה לספר.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בואי.." אדוארד אמר. כשלא הגבתי, הוא פשוט נשא אותי על ידיו. הוא לקח אותי דרך מנהרה תת קרקעית. תוך דקות ספורות יצאנו אל פני השטח, ליד הים. הבטתיי על פניו. הוא עדיין נשא אותי. "אני צריכה לספר לך.." לחשתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בוא נגיד ש..." מלמלתי "לא, לא מצאתי, לא את ה-אחד ולא אף אחד"
"מה?"
"היצור ההוא, שהראה לך ולבת... ולליליאן, לפי מה שהבנתי, הראה לך ולליליאן את מי שאיבדתם"
"נו, אז?"
"לי הוא לא הראה כלום, הוא הראה לי רק חור שחור, מה שאומר שלא היה מעולם אף אחד שהיה חשוב לי" נשמתי נשימה עמוקה "דיברתי עם... עם מייטי על זה. היא אמרה שזה לא נכון, שאתה היית חשוב לי, שההורים שלי היו חשובים לי, ו...שהיא היתה חשובה לי. התחלתי להתנהג כמו טיפשה, לבכות, מולה!"
דיימן גלגל את עיניו, המשכתי "מה שהכי משנה לי הוא, שאני מרגישה שזה נכון. מעולם לא היה אף אחד שהיה אכפת לי ממנו, וזה מאז ומעולם הקל עלי לפגוע באנשים. אני באמת כזו מפלצת?"
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(משעמם לי. וכן טרלין, את כן.)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי, מסכנה שלי. אסור להראות לה שאני מרחם עליה.
"את לא מפלצת." אמרתי בתקיפות, והוספתי כשאני מהורהר."מייטי זו אחותך, נכון? זו המעצבנת שחתכה לי את הפרצוף והסתלקה עם ליליאן. ובקשר למפלצת ... אני לא חושב שזה נכון. היא פגעה בכל אחד במקום שהוא הכי היה רגיש אליו. אני חושב שהיא ידעה שמה שישבור אותך זה שתראי שהיא לא מראה לך אף אחד כמו לנו."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הו, שרלוט, עכשיו אני הולכת להתאכזר אליך ברגע שתגיעי אלינו!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כן! טלירין, כל הכבוד! וווווווהוהוהוהוההוווווווווו! *מחיאות כפיים*)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני לא חושבת" מלמלתי "היא פגעה בכל אחד במקום הכי רגיש, מבחינת הזכרונות, ולמה יש לך כזה מבט מוזר על הפנים?"
הוא עיווה את פניו, בחנתי את הארנבת בביקורתיות "והיית חייב לתקוע לה את הסכין בבטן? לא יכולת לזרוק על הצוואר, אם אם כבר, לחתוך אותה לשנים?"
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אין לי מבט מוזר על הפנים." אמרתי בתמימות."ולא מסכים איתך. היא רצתה לשבור אותנו. זה מה שמפלצות רוצות. וגם מה שהן עושות... ואף פעם לא משנה להן באיזו דרך. חוץ מזה, שגם 'הזכרונות' שהיא הראתה לנו, לא היו באמת שלנו, אלא הזיות. זה שהזיות לא יכולות לשבור אותך רק אומר עלייך דברים טובים. וזה שזה מה ששבר אותך רק אומר עלייך דברים טובים."
העפתי בה מבט קצר ונוקב."ולמה את צדת דווקא אייל?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
החלטתי להתעלם מעניין המפלצת, כמה שיותר מהר אני אשנה נושא, יותר טוב בשבילי.
שפשפתי את עיני "בסדר, פשוט לא היה לי כוח לרדוף אחרי חיות, אז ישבתי על עץ, והורדתי את האייל עם הקשת שלי, הוא היה הראשון שעבר!" התגוננתי למבטו היוקד "ולמה אתה צדת ארנבת בצורה כל כך גסה?"
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבנתי שהזדמנות לנהל שיחה נורמלית עם טלרין עברה. נאנחתי קלות, אבל היא שמה לב והביטה בי בחשדנות. כמה התגעגעת אליה!
"נהיית עצלנית." הערתי בביקורתיות-אגבית והרמתי גבה." זה מה שקורה אחרי יומיים בלעדיי? לא טוב."
הסתכלתי על הארנבת וצל של חיוך חלף בפניי. חייכתי בשובבות."סתם היה בוקר מעצבן. למי יש כוח לצוד ארנבת כמו שצריך בבוקר מעצבן?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עצלנית?!
אני?!
חצוף!
"אני לא עצלנית" אמרתי לו בזעם "ואתה היית עייף בדיוק כמוני אם היית צריך להילחם בחבורה של מפלצות!"
"בסדר, תירגעי"
"ודרך אגב, יש מישהו באזור, בערך חצי קילומטר מפה לכיוון צפון מזרח, נקבה"
הוא הרים גבה בהפתעה "ואת כל זה את יודעת מהמים?"
"ברור שלא, ראיתי אותה מקודם, כשיצאתי לצוד, אבל אפילו לי יש את הזמנים שבהם אני לא מוכנה להילחם, ולא זיהיתי אותה"
"בואי כבר" הוא הרים את הפגיון שלו "נבדוק מי זו"
הרמתי את הימיטרים שלי בעייפות "חייבת?"
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ברור שחייבים." קפצתי ממקומי וגררתי אותה אחריי בתקיפות."מה אם זו אוייבת? צריך לדעת, רק שנהיה בטוחים. ולא רק <\B> את נלחמת בחבורה של מפלצות."
היא נאנחה בתבוסה ונגררה אחריי. לפי המבט החשדן שנעצה בי, ראיתי שהיא יודעת שאני לא גורר אותה לשם כדי לבדוק אם זו אוייבת, כי זה טיפשי. אבל הייתי בטוח שהיא לא יודעת שהתעוררה בי התקווה העצומה שאולי זו ליליאן.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אופס, שכחתי איך סוגרים את הבולט!
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ישבתי על הדשא ליד שרלוט לא הייה לי דבר לעשות אבל לפתע פתאום שדון התקרב, הייה לו שער סגול, הוא הייה גבוה וכחוש עם ענים בצבע זהב וגוף כחול.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הלכתי אחרי מייטי, בחיפוש אחרי וויספר. מעניין מי זה. מייטי לא ממש פירטה אבל היא נראה מאוד מודאגת אז לא פקפקתי בה. אני אף פעם לא פקפקתי בה.
לפתע מייטי עצרה ולחשה...
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נטע, שרלוט ברחה והיא לבד!!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"את באמת אוהבת את דיימן?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בלעתי רוק. אני לא יכולה לשקר למייטי. אבל מה האמת.
חשבתי שנייה, מורידה מבלילי הרגשות את החישובים של מלחמה , צדדים ומפלצות משאירה שם רק את דיימן.
ולחשתי לה ממש בשקט "כן"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אהבה.
איזה רגש מוזר וחסר טעם.
בכלל לא חשוב בחיים.
כשליליאן אמרה שהיא אוהבת את דיימן, הרגשתי כאילו היא ירקה לי בפרצוף.
מה?!
אני לא מוכנה להאמין לזה, למרות שידעתי את זה כל הזמן, זה פשוט... אני לא יכולה להאמין ש... היא אוהבת אותו.
בלעתי את רוקי, והסטתי את מבטי, הסתכלתי על העצים וניסיתי שלא להביט בליליאן.
ואז ראיתי את זה, משהו אדום... אולי גם כתום, הופיע לרגע מאחורי העצים ואז נעלם. אש צצה מבין השיחים, אש קטנה שלא יכולה לעשות כלום, אבל אש משמעותית.
"אני חושבת שוויספר נמצא קרוב לכאן."
לא חיכיתי לליליאן, התחלתי לרוץ אחרי הדבר ההוא- אולי וויספר.
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא היינו אמורים ליצור שדים?)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא עושים את זה על ההתחלה!!)
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אז מתי? אני רק הצטרפתי, אין לי עלילה או משהו)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא עושים את זה על ההתחלה, ומה זאת אומרת ליצור שדים?! אתה פשוט ממציא אותם.
בהמשך הפרק יהיו שדים, עכשיו תתוב שאתה הולך ביער או משהו.)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התעוררתי. היה לי קר. אני לא אוהבת שאנשים עודרים לי ואני לא מחזירה להם טובה. לא הייתי בטוחה מה קרה בבוקר. המפלצות מתו, הגענו למחנה ואן-מארי צעקה עלי "איך יכולת לעזוב אותי?" אני נלחצתי ואמרתי שלא ידעתי מה קרה, שמיהרנו. אייר ארה לי "בואי נלך" והלכתי אחריה. למה אני נותנת לאנשים לשלוט בי? מה קורה לי? אף פעם לא הייתי כזאת.
הדלקתי מדורה והסתובבתי אל רעם, אמרתי לו שילך לצוד לנו שתי ארנבות, או בעצם שלוש בשביל אייר. כשהמדורה דלקה איר התעוררה והתקרבה לאש. רציתי לצעוק עליה ולחבק אותי בגלל שהיא עזרה לי באותו זמן ולא עשיתי את שניהם. ידעתי שעוד צרות יגיעו ושאנחנו צריכות להתקדם, אבל לא יכולתי, הרגשתי עייפות ופתאום אייר צעקה "תתכופפי" וירתה למקום שבו היה הראש שלי. אני התכופפתי והיא צחקה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תגיד לי שאתה לא מקווה שזו החברה שלך" מלמלתי בשקט.
או שהוא לא שמע, או שהוא החליט להתעלם. כך או כך, אנחנו הולכים לכיוון מי שזה לא יהיה.
"יש כאן עוד מישהו" אמרתי בהפתעה "הוא נוצר כאילו משומקום, זה ממש מוזר, אבל הוא מתרחק מאיתנו, לכיוון זו שאתה רוצה לבדוק אם היא אויבת, או ידידה."
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הלכתי ביער, על ערימות עלים יבשים שהתנפצו תחת רגלי,
כל שרציתי היה לצוד משהו לאכול, איזה ארנב קטן,
מקסימום בז. אך היה משהו מוזר באדמה, היה גלים בין העלים היבשים, בכאילו שדרכתי על עור של שד כלשהו שהיה עשוי עלים וקבור באדמה. ידעתי שהיה נתון עלי אופציה אחת כדי לשרוד- לברוח. אך משהו באדמה הזאת כאילו קרא לי...
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חיבקתי את אשמי ואמרתי "ששש לא עכשיו, עכשיו את צרכה להיכנס למים."
הבריזה הייתה נעימה הפעם. הנחתי את אשמי על החול הרח, היא מילמלה משהו וניסתה לקום, אבל היא לא ממש הצליחה. החזקתי בידיה הקרות ועזרתי לה לקום עד שנכנסה למים. ממש לא רציתי לעזוב אותה רציתי לחבק אותה ולא לעזוב, אבל ידעתי שאי אפשר ידעתי שהיא חייבת להיכנס למים.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוקי, הודות למארטג, גם בזכותו, איכשהו, צריך להתחיל עם השדים! יקסדדלי!)

נאנחתי, נאבקתי בל כוחותי בשינה שניסתה לאפוף אותי.
רוח נשבה ושיחקה בשיערי, נתתי לה לעשות זאת, והתחלתי להירדם.
לפחות עד שהרוח הצליפה בפני כל כך חזק שקו דם הופיע על לחיי הפצועה.
הייתי המומה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לא.. לא מים.." מילמלתי. "אתה תיפול! אתם כולכם תיפלו!" לא הצלחתי לדבר, והבנתי שאני לוחשת. נסיתי להתנגד, אבל אדוארד הכניס אותי למים. הוא נכנב עמוק, שוחה, וצלל למטה אל הקרקעית. הרגשתי את זה מגיע. לא! צרחתי במוחי. לא הצלחתי למנוע את זה. לא, תברח! מוחי זעק. אני לא רוצה שתפגע! לאאאא!
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בתור התחלה, עף עלה אחד, והסתובב באוויר, לאחר כמה שניות הצטרף אליו עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, ולאחר שניות ספורות, התעופפה מערבולת עלים ענקית באמצע היער השומם. לאט לאט מאחורי מסך העלים הרחב, החל להופיע גוש עלים קטן, הנדמה בצורתו לעובר, לאט לאט נהיה דומה יותר ויתר לבן אדם, וכאשר הגיע למראה זה גם אז החל לגדול, וכאשר גדל היצור, קטנה המערבולת מסביבו. כאשר היה מוכן, לא היה אפילו עלה יבש אחד על הרצפה, רק אדמה פוריה. היצור היה גוש עלים יבשים, ודמה בצורתו לענק, הגיע לגובה 3 מטרים, וכאשר היה קופץ, איני הייתי רוצה לדעת לאיזה גבהים היה מגיע. עיניו בערו בלהבה ירוקה, לא היה לו אף, וחלקו התחתון של פיו היה כמעט גדול פי שתיים מחלקו העליון, מצחו היה בולט ובמרכזו היה עלה בולט והיה חזק מהאחרים למראה. היו חסרות לו גם אוזניו, בידו היו רק שלוש אצבעות, אגודל, אצבע מורה, ושלוש אצבעות מחוברות אשר דמו לאחת. כך גם היה ברגליו.בטנו הייתה נפוחה וחזהו שרירי למראה. ידיו היו שמנות למטה ורזות למעלה, כמו חציל, וכך היו גם רגליו, אך באמצע ה"חציל" בלטה הברך הריבועית, את כפות ידיו אפף ערפל ירוק אשר רמז שהיצור יכול לזמן כשפים.
אמרתי לעצמי: "זמן לאתגר"
וזינקתי עליו עם חרב חסרת צורה עשויה אבן אודם.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אייר הייתה עייפה, ראו את זה עליה למרות שהיא ניסתה להסתיר את זה. לא הבנתי מה קרה, פתאום הופיע לאייר חתך אל הלחי. ניגשתי אליה והיא מלמלה "תברחי". לא ברחתי, היא הצילה לי את החיים קודם. בלעדיה הייתי שוכבת מתה באמצע היער. היא ראתה שאני לא הולכת ובזמן שהיא נעמדה היא אמרה "שדים! תברחי!" אני לא יודעת הרבה על שדים, רק מסיפורים. שדים הם יצורים על-אנושיים עם עיניים מוזרות וכוחות קסם, רוב הפעמים שד תוקף יצור קסום עם אותו כוח כמו שלו. הבנתי שגם אני בסכנה, כי גם אני, כמו אייר, כשפית אויר. זו עומדת להיות מלחמת כוח, מנטלי. אני ואייר שלא הייתה במיטבה בגלל בזבוז כוח עלי והאיש השני שהיה עם אייר ומדבר רק איתה, גם רעם יעזור, אבל כמו שאני אל חזקה, גם הוא לא חזק. כולנו מול שד ביסוד שלנו. אין שום סיכוי שננצח אותו. ובזמן שהמחשבה המעודדת הזאת נמצאת במוחי התחלנו להילחם.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אן, ויינד הוא נער בגיל שלי!!!)

נאנחתי, היא לא מתכוונת לזוז מכאן, ואני כל כך עייפה במצבי, והרעל עדיין נמצא בעורקי.
אנחנו אבודים.
וואו, זאת מחשבה ממש מעודדת.
אני חלשה, עייפה, מורעלת, מתחילה להשתגע.
איזה מצב מזהיר.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(בסדר אנג'ל, קבלו תיקון - לא איש, נער)

עצמתי עיניים לרגע, כדי להתרכז, אבל אז החלטתי שעדיף שהם יהיו פתוחות. רעם חיבר איתי כוחות, זה היה קל היינו מורגלים לזה. אני ורעם התאמצנו כדי להגיע לאייר ולשלב כוחות. הצלחנו להגיע אליה, אבל בקושי. היא היית מחוברת לנער השני. פתאום, מידע הגיע אלי מכל גוף. מידע על רעם, שאליו הייתי מורגלת ומידע על אייר, הרבה יותר מדי מידע על אייר. הבנתי שווינד, ככה קראו לנער, הוא תאום של אייר והוא היה חיה תאומה. רעם הבטיח להסביר לי אחר כך מה קרה שם. הבנתי את כל מה שהם הבינו וזה היה הרבה.
העברתי קצת כוח אל אייר והתחלנו, ארבעתנו, ליצור כדור מגן מסביבנו, כדור מגן מסוכן מאד.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוקי, אני בהחלט משוגעת.
משתפת פעולה עם הילדה החלשה הזאת!
שבעצם היא יותר גדולה ממני בערך בשלוש שנים...
טוב, נערה.
כדור אוויר נוצר מסביבינו, בעצם אני וויינד יצרנו אותו יותר, היא הייתה עסוקה בשאיבת מידע מטופש עלינו.
לעזאזל.
אז עכשיו היא יודעת על ויינד.
נפלא.
התאפקתי לא להעיף אותה אחורה.
יש לה מזל ששתינו באותו צד.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי קיפצה אל תוך העצים במהירות. מה היא ראתה? פילסתי לאט את דרכי ומצאתי אותה יושבת על הקרקע.
"הוא לא כאן!" אמרה בכעס ואז הוסיפה בקול שבור "חשבתי שהוא יהיה כאן..."
אני מנסה לנחם אותה ולהגיד לה שנצמא אותו אבל היא מתרחקת כמה צעדים אחורה. אפילו לא מסתכלת עלי
"מייטי? את בסדר? מה קורה לך?" אני אומרת ומנסה להתקרב ולבחון את פניה, אולי נפצעה.
אבל היא עוצרת את ידי לפני שזו מגיעה אל פניה ואומרת
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לא עכשיו." אמרתי בתקיפות, לא יודעת למה אני מתנהגת ככה פתאום. המסע הזה שינה אותנו כל כך... אותי ואת ליליאן. "ראיתי משהו... ואם זה לא וויספר. מה זה?" שאלתי,
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני לא יודעת" אמרתי והתרחקתי ממנה. מייטי ואני. אני לא חושבת שאפשר להגיד את זה יותר. פעם היינו בלתי נפרדות, ועכשיו....
שלפתי את הסכין שלי "עדיף להיות מוכנות".
הקול שלי נשמע כל כך קר.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוצאתי את הקשת שלי ומתחתי בה חץ.
"אם את רואה משהו, כל דבר חשוד, תקראי לי מייד." בלעתי את רוקי לפני המשפט הבא, "אני לא יכולה לאבד אותך שוב." לחשתי. ורצתי משם, רודפת אחרי הלא- נודע, וליליאן הלכה אחריי באיטיות.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הפעם המים לא עושים לאשמי טוב. תפסתי את היד של אשמי ומשכתי אותה איתי למעלה בחזקה. נשמתי נשימה עמוקה ובהולה, כי כבר היה חסר לי הרבה אויר. לא נראה לי שאשמי נשמה בכלל.
כשכבר הראשים שלנו היו באוויר החזקתי את הכתפיים שלה וייצבתי אותה, כי נראה שתכף תיפול. הסתכלתי לתוך עיניה ולא הרפיתי.
"מה קורה איתך?" שאלתי בקול תקיף."את מספרת לי עכשיו."
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני פוקחת את עיניי. אני לא שולטת על עצמי- אלא רואה הכל מרחוק. אני רואה את עצמי מכשפת מים. הם עוטפים את אדוארד ואותי, ומתחילים למשוך אותנו למעלה. גבוה יותר, וגבוה יותר, וגבוה יותר. אני לא מפסיקה. אני רואה הכל- חסרת אונים. עיניי הירוקות זוהרות בכחול בהיר, ואני לא יכולה לעשות דבר. אנחנו עולים גבוה יותר, ויותר. בקרוב אדוארד יאבד את ההכרה.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שלחתי לאייר, בראשי, מסר 'אני אדחוף את תייצבי'. קיוויתי שהיא תבין, כבר התאמצתי עד קצה גבול היכולת שלי. היא הבינה וייצבה את כדור האויר בעזרתו של ווינד. אני ורעם עמדנו גב אל גב ובכל פעם שראינו הפרעה דחפנו את האויר עד פגיעה בשד. בערך שלוש פגיעות חזקות באותו שד והוא קורס. שלושה שדים כבר שכבו קורבנות לידנו. אני ואייר התחלפנו ועוד שניים נפלו. לא ידענו כמה שדים יש, אבל כם ידענו שלא נחזיק מעמד עוד הרבה זמן, הרגשתי את העייפות של אייר ואת העייפות שלי, את ווינד שמנסה להעביר אל אייר קצת כוח ואת רעם לידי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ויינד ניסה להעביר אלי את הכוח שאין לו.
זה פשוט נפלא.
בחיי השדים האלו הם יותר מעצבנים ומטומטמים משחשבתי, אם הייתי במייטבי הייתי רוצחת אותם אחד אחד בלי העזרה של המטומטמת הזאת.
היא פשוט לא מבינה, היא שואבת ממני את הכוחות שלי.
אין לי כוח להתנגד, פשוט אין לי, אם הייתי במייטבי הייתי רוצחת אותה על המקום.
כשאני אתעשת, אני ארצח אותה.
בינתיים אני מסרבת לשתף פעולה.
הגיעה תורה להתחיל להגן על עצמה.
היא תגן עלייה, אני אגן עלי, דרכינו יפרדו, ויהיה לי כמה שיותר טוב לבד.
נשמתי עמוק וקטעתי את הקשר בינינו, נמאס לי.
אני לא האמנתי שנשארו לי עוד כוחות לעשות את זה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פקחתי את העיניים שלי בחיפוש אחרי משהו מוזר. למה מייטי התכוונה? מה זאת אומרת משהו מוזר?
אויש, כנראה שמייטי ממש מעוצבנת כי אש בצבה מהאזור היא הלכה בו. היא תמיד עושה את זה כשהיא עצבנית.
"מייטי! תכבי את האש, אנחנו לא צריכות למשוך לכאן עוד אנשים!" אמרתי לה.
"איזה אש? אני לא עושה כלום!" היא ענתה לי בהיסח דעת.
"את לא?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לא... כלום." אמרתי, הסתכלתי על שביל האש הדק, "לא אני עשיתי אותו."
הייתי בטוחה בזה.
"את בטוחה?" היא שאלה, הנהנתי. "משהו קורה כאן..." מלמלה ליליאן,
"רק לפקוח עיניים, רק להיות מוכנות..." מלמלתי, ספק לליליאן וספק לעצמי.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני יכולה להיות עם דיימן ועם טלרין? כאילו, אם אני חדשה אני יכולה פשוט
להיות איפה שבא לי בתור התחלה? תודה :)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ברור!
אני אצא כדי להתאמן בכלי נשק או משהו ואז אני אפגוש אותך!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
( אנייייייי הורס לטלרין את התוכניות! D: )

לפי ההליכה המרחפת של טלרין, הבנתי שהיא הפסיקה לעקוב אחרי הדבר ההוא.היא תקעה אותנו באמצע שום מקום. העצים והצמחים והשיחים הירוקים (וגם הלא ירוקים) סגרו עלינו במין מעטפת של טבע וצל, רק שלא הייתה תחושת הגנה בכלל. מין שקט, שאורב לך, מסוכן. ענפי העצים רשרשו קלות, צל חמק פה ושם. רק רגע... צל?
משכתי בשרוול של טלרין חזק. היא החליקה לכיוון הצל ההוא כמו חיית טרף שרק מתכוננת לזנק. זחלתי לצידה, מתעלם מפעימות ליבי המואצות.
"הזדהה מיד או שתישא בתוצאות - " התחלתי לומר בקול מאיים, כשטלרין חשפה את הסבך בסכין שלופה.
עמדה שם ילדה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בלי לחשוב פעמיים הצמדתי את הסכין לגרונה "מה את?" שאלתי אותה באזהרה, לא היה לי כוח לגינונים המיותרים של דיימן "גנבת או שמרת נשמות?"
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנחנו הצלחנו להדוף את השדים עוד עשר דקות, עד שאייר שלחה לי מסר 'נילחמים ביד.' הפסקנו, רעם צנח, אבל קם מהר מאד אחר כך. הורדתי את הקשת שלי מהגב ולקחתי חץ, טענתי את הקשת ולבסוף זרקתי את הסכין שלי על הצל הקרוב. הצל צנח והפך ליצור דמוי אדם עם עיניים מוזרות. המשכתי לירות על צללים קרובים ורחוקים כאחד ובקושי הייתי מודעת לרעם שהגן עלי מאחורה, לאייר שהעיפה גל אחרי גל של אויר בזמן מלחמה סוערת ולווינד שנילחם בכיוון ההפוך. למה הוא הפך לבן אדם ורעם לא?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עכשיו באמת נראה כמה כוח יש לה.
אם אני לא אגן עלייה, יהיה מעניין לראות אם היא תחיה או תמות.
למרות שמיצידי, שהשדים ירצחו אותה ואפילו יאכלו את הבשר שלה.
אבל אם לא, היא תהיה בת ברית לא רעה.
בת ברית שאני צריכה ללמד.
לומדת ממי שקטנה ממנה בשלוש שנים...
כשהמחשבות חלפו בראשי הדפתי שני שדים מטומטמים והפלתי את שניהם אחד על השני, אני לא הבנתי את השפה שלהם, אבל היה אפשר לראות שהם מתווכחים.
שד שלישי התקרב לעברי, מכה קלה במפרקת שלו והוא נפל מת לרגלי.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נראה לי שאני אחזור לאן-מארי, כמו כלב. למה שום דבר לר מסתדר לי? למה אייר כועסת עלי? ולמה השדים האלה נטפלו אלינו? הפלתי בסך הכל בערך חמישה עזר ועוד מגיעים, אבל הם לא נראים מרוכזים, הפסקתי מזמן להשתמש בחיצים שלי כדי לשמור אותם לזמן שבו אני באמת יצטרך אותם, אבל אפילו את סכיני הציידים שלי אני לא צריכה להוציא. הם מתווכחים, נראה לי. שדים יכולים לתקשר? יש להם מספיק שכל?
הפלתי את השדים שהיו לידי והתחלתי להתקדם למקום שממנו הם מגיעים, שלפתי את הסכינים שלי והזזתי את סבך השיחים. רעם התקרב אלי ולחש לי "יש דרך אחת, מסוכנת, שבא אני חושב תוכלי להבין את שפתם ואני חושב שזה הכרחי." אני סמכתי על רעם, התאמנתי איתו הרבה מאד זמן והוא הסביר לי שאני צריכה למצוא צמח מיוחד ולאכול אותו. "אז מה הבעיה? מה מסוכן?" שאלתי. "הצמח רעיל, את צריכה לאכול רק את העלה, החלק היחיד שלא רעיל ובדרך הרבה מאד שדים ינסו להרוג אותך, כי הם מכירים את הצמח מקרוב." רעם הסביר והוא הוסיף שהצמח צומח ליד נהר ושאם אני אלמד כבר לעוף זה יעזור. התעלמתי מהערה האחרונה, אני פשוט לא מצליחה לעוף ורצתי לכיוון שממנו הגיע רעש מים.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא מטומטמת או משהו כזה?
מה היא רוצה לעשות? להרוג את עצמה? אני צריכה להתחרט על זה שהצלתי אותה בלילה?
צהריים, השמש במרכז השמיים, וחם פה כל כך, אני חשבתי שניצלתי, אגלי זיעה ביצבצו על מצחי ובהקו במקצת.
ויינד גם היה תשוש, שנינו ידענו שהיינו חייבים למנוחה, ומהר, הייתי כל כך עייפה, הייתץי חייבת להניח לעצמי לנוח ולישון שהייתה לי הזדמנות, אני לא מאמינה שלא עשיתי את זה.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי, טלרין. רציתי לפרוץ בצחוק בגלל התגובה שלה, אבל לא הסרתי את מבטי מהיפיפיה שעמדה שם. מבט קטן ומיד ראיתי שהיא לא אנושית, מה שאומר שצריך להזהר ממנה פי כמה. היא סקרה את טלרין מלמעלה עד למטה בעיניים חדות וחכמות, ואז עברה אליי. כמו עם כל היצורים הקסומים, הרגשתי צורך להתפתל תחת מבטה, אבל הפעם זה היה חזק יותר. למזלי, למדתי להתגבר על החולשה הזאת, אבל העקצוצים בקצות האצבעות לא הפסיקו.
היא החליקה את היד שלה לאורך הבגדים הדקיקים שלבשה, ומיד ידעתי שהיא הולכת לשלוף כלי נשק.
כדור מים התחיל להתבשל בקצה הזרוע של טלרין.
"שאלתי," טלרין נבחה, ונראתה יותר מאיימת מכל המפלצות שראיתי ביחד."אם את גנבת או שומרת נשמות."
הילדה התחילה להניע את שפתיה בעדינות. חיכיתי שיצא הקול.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פתאום אני רואה את אשמי ואותי מרחפים גבוה יותר ויותר בתוך כדור מים שאשמי מכשפת.
"מה קורה לך?" אני שואג, ומשתמש בכשפות האדמה שלי כדי למשוך אותנו למטה. האדמה נכרכת סביב כפות הרגליים שלנו ואשמי מתייצבת, נראית קצת יותר רגועה, אבל חיוורת כמו סלע.
"מה קורה איתך?!" אני רוצה לצעוק, אבל אני שומע את הקול שלי בעוצמה הרגילה, רק יותר תקיף."את לא מבינה שאת צרכה לספר לי? אני לא מבין מה קורה איתך בכלל. זה לא אמור להיות ככה!"
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(צבעוני, בוגדים בך :))
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רעש המים התחזק והגעתי לנהר. רעם התעופף מעל אחד הצמחים היפים ביותר שראיתי אי פעם ואמר לי לא להתקרב, קודם להקשיב "לא לגעת בכל דבר יפה, רק בעלים שמתחת לעלי הכותרת מותר לגעת וגם אז בזהירות. אחרי שהעלה נקטף יש לך בדיוק חמש שניות ללעוס ולבלוע אותו לפני שהוא יהפוך להיות ארסי" רעם הסביר והסביר ואני הקשבתי. כשסוף סוף הוא גמר התקרבתי אל הצמח ובעזרת משב אויר הרמתי את עלי הכותרת וקטפתי שלושה עלים מכוערים במיוחד, לפני שהם יהפכו לארסיים דחפתי אותם לפה. וואו, פתאום אני שומעת דברים שלא הייתי שומעת או שמה לב אליהם בלי העלים. אני מבינה את הציפורים ואת הנמלים שמתחתי, אבל רעם הסביר לי שכעבור יממה, ההשפעה חולפת ואני לא אוכל להשתמש בעלים מצמח כזה שנה שלמה אחר כך. אם אני אנסה אני אמות מוות מלא יסורים. התחלתי לרוץ ורעם מעלי לכיוון השדים, התחבאתי מאחורי שיח גדול והקשבתי.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מי זאת הילדה שטרלין ודיימן מוצאים?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאן המטומטמת נעלמה?
אולי כבר רצחו אותה.
וזה מעולה.
כי עכשיו רק אני וויינד לבד.
כמו שצריך להיות.
אני לא צריכה בני ברית, או אף אחד אחר.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני חוזרת לעצמי בפתאומיות. אני כמעט נופלת ואדוארד תופס אותי. אנחנו מתיישבים על סלע בקרבת מקום. אני לא מסוגלת. בעיניים מושפלות, אני מתחילה לדבר.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא נטשה אותי, הילדה הדוחה הזאת נטשה אותי כמו שאני לעולם לא הייתי עושה לה. אני למדתי על בשרי מה זה נאמנות וחברות והעלוקה הקטנה חייה על גבי. ועוד בשביל מה? בשביל ילדה שהיא מכירה בקושי 24 שעות! חודש וחצי! חודש וחצי אני טיפלתי בה ריפאתי אותה הצלתי את חייה! וניא ברחה!!!
אני יהרוג אותה כשהיא תחזור הנה אני יהרוג אותה במו ידי. האכלתי אותה נתתי לה מקום בטוח לישון בו בטחתי בה, אני יהרוג אותה.
"אן" טומראד קרא לי ככה "אולי תרגיעי את עצמך, את מעיפה מים לכל עבר" נעצרתי, מים? הבטתי סביבי, וגיליתי שאני עומדת בתוך מזרקת מיםשמשפריצה לכל עבר "אה. סליחה." עצרתי את המזרקה אבל המשכתי ללכת בעצבנות מצד לצד ולחרפן את טומראד הוא גילגל עיניים זה מוזר כשהוא עושה את זה. "אולי תקשיבי לי שניה אחת" הוא הפטיר לעברי, "בסדר אבל רק שניה אחת" הוא התעלם ממני "אנחנו חייבים ללכת מכאןכבר לא בטוח פה" זרק לעברי "תאספי את החפצים שלך " ןבעצמו הסתובב לעבר המקום שפעם הייתה בו המדורה שלנו והתחיל לערום עליה עפר נשארתי עומדת במקומי "למה?" שאלתי בכל עמום המקום הזה היה כמו בית מקום שאליו אני יכולה לחזור מקום בו אני מרגישה שייכת מקום *שלי*...
"כי" הוא ענה לי "עוקבים אחרינו"
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"זה קרה כשהייתי קטנה. רק בת שש. חייתי ביחד בכפר קטן, עם כל המשפחה שלי. הם היו משפחה גדולה. אז זה קרה בפעם הראשונה. הם כולם נפלו, כמו שאתה היית נופל אם לא היית כשף אדמה- ומאז הפכתי ליצורה. ומאז השתנתי. איש.." אמרתי, מרגישה רטיבות על לחיי. " איש מהם לא שרד. אני לא יודעת מה גורם לזה. זה כאילו שכוח ענק, עצום, גדול הרבה יותר ממני, מנסה לעבור דרכי לעולם הזה, וכשהוא לא מצליח- אז גופי כבר לא בשליטתי. אני רואה הכל מרחוק. אני כמעט תמיד פוגעת באנשים. וזו הסיבה שאני משתדלת להיות כל כך טובה! זו הסיבה שאני מנסה בכל כוחי. כי אני יודעת, שכמה שאני לא אנסה, אני לא אצליח לכפר על מה שעשיתי. גם אם עשיתי את זה בטעות." התחלתי להתנשף. "מאז תמיד קורים מסביבי דברים משונים. מאז, אני נלחמת כל הזמן לשכוח, כי כש אני נזכרת..." קולי גווע. לא הצלחתי לדבר. הייתי אבודה בזיכרונותיי.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ישבתי בשקט מאחורי השיחים ושמעתי את השד הגדול, כנראה הראשי צועק "למה תקפתם אותם? אסרתי עליכם. הם יהרגו אחד את השני היצורים האלה. אנחנו צריכים לחכות ולא להראות את עצמנו." "אבל כל השדים האחרים, בדרום, מקבלים ארוחות הגונות ורק אנחנו מסתפקים במעט, זה לא צודק." ניסה שד אחר להגיד. מיד נשמע כל חבטה והשד הוטח בקרקע. "אני חוזר ואומר לכם" המשיך השד הראשי "הם עסוקים במלחמות הקטנוניות שלהם ואפילו לא שמים לב שאנחנו מתחזקים. טוב, אז כנראה שזה כבר לא נכון. השאלה הבאה היא מה לעשות? יש את שומרי הנשמות ויש גונבי נשמות ולכל אחד יש את הסיבות הצודקות או לא צודקות שלו לשנוא את השני. התכוננתי ללכת ואז שמעתי משהו חשוב וחזרתי למקומי. השד, בניסיון לעודד את נתיניו, אמר "אנחנו נקבל ארוחה טובה היום, אבל אל תתקפו עוד פעם. הילדה עומדת למות והתאום שלה ימות איתה. הם פשוט לא מבינים שרוח מול רוח לא יעזור, צריך יסודות מנוגדים."
ירתי בשד הראשי וברחתי. הבנתי! אני צריכה לחפש כשף אדמה, אבל הבנתי גם עוד משהו אייר תמות בקרוב. שלחתי את רעם לפני להזהיר כל חיה תאומה, אבל בעיקר לחפש את ווינד ואת טומראד, כי הרגשתי שאני חייבת להם משהו. אני לא אוהבת להיות חייבת לאנשים דברים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(זו סופי. שלוט, תתחילי להתקדם לעברינו)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הסתגרתי בתוך עצמי, לא ראיתי ולא שמעתי את ליליאן. לא שהיא אמרה משהו.
היא הקשיבה לי ופקחה את עיניה וסרקה כל דבר ביסודיות.
היה רק שקט למשך יותר משעה של כלום. שלום שקט.
כלום חשוד.
זה לא היה וויספר. זה היה חייב להיות וויספר.
זה היה מהיר, זה היה אדום, זה בער.
רציתי לבכות. רק רציתי להיות עם וויספר וליליאן עכשיו. מצידי הייתי מוותרת על שלום בין גונבי הנשמות לשומרי הנשמות, רק בשביל להיות עכשיו מאושרת- עם מי שאני אוהבת.
"תתכופפי!" בקושי שמעתי את ליליאן, עד שהיא צעקה שוב ודחפה אותי, "תתכופפי!"
שתינו התכופפנו ומעלינו עף כדור אש, ועוד אחד...
"מה זה?" שאלתי,
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חיבקתי את אשמי והיא בכתה על כתפיי. הרגשתי נורא. איך יכולתי להיות חסר רגישות כזה? איך לחצתי עליה?
העור של אשמי היה חמים, וידעתי שעבור כשפי מים, עור חמים זה ממש לא טוב.
"טוב שסיפרת לי." אמרתי וליטפתי את שיערה.
הרגשתי נוכחות נוספת באזור. קרוב מאוד לכאן.
פתאום קלטתי שאני מחבק סלע! "אשמי!" צעקתי. הבטתי סביבי, ואז ראיתי אותה מכוסה אדמה, עד לפה שלה. התחלתי להוציא אותה מהאדמה, כששמעתי קול.
"היי-היי-היי." קול מרושע אמר."מישהו מנסה לעשות כאן משהו לא חוקי."
הסתובבתי בחדות, וקיוויתי שאשמי תצא משם מהר.
עמד שם ילד קטן ומרושע.
"מי אתה?" שאלתי.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נעמדתי בקושי מסוים, ולמשך כמה דקות עמדתי קפואה במקומי. צ'ראבל עוד לא חזר.
בדרך כלל, אנחנו מתקשרים בקולות. הוא מצא אוכל, הוא משמיע קל שקצת דומה לשריקה. הוא אומר לי לברוח, הוא משמיע מן קול מוזר שנשמע כמו התנשפות. כשהוא בסכנה, הוא משמיע צליל גבוה.
יכול להיות שהוא לא יכול לעשות את הצליל. יכול להיות שהוא לא יכול לתקשר איתי במחשבה כי הוא מעולף.
מיד זינקתי לחפש אותו. אני חייבת למצוא אותו. אני חייבת למצוא את אייר! זאת אומרת.. צ'ראבל. למה חשבתי על אייר?
רצתי הכי מהר שיכולתי, ונעצרתי, מנסה לא להשמיע קול או להראות נוכחות כשאני רואה את דיימן וטלרין עומדים מול השיח שאני נמצאת מאחוריו. עם עוד מישהו.
ולפני שהבנתי מה אני עושה, השמעתי את הקול בעל הצליל הגבוה. שוכחת שיכול להיות שצ'ראבל לא שומע.
אולי הם לא שמעו אותי?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איך מישהו יכול להיות טיפש כל כך?!
הילדה שהחזקתי היא גנבת נשמות, רואים את זה בעיניים שלה, וזו שמאחורינו היא שרלוט, הייתי מזהה את הקול שלה בכל מצב.
"יש לך מזל שאני עייפה מכדי להילחם" נהמתי לעברה, בלי להסתובב, גווינגבר, לעומתי, חשפה שיניים. "היי שרלוט"
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ידעתי ששמעו אותי. טלרין שומעת כל דבר. אני שונאת את התכונה הזאתי בה.
קמתי בהיסוס, והסתכלתי על הסצנה שאני רואה מולי.
טלרין מסתכלת- אני חושבת בכעס, או שזהו הבעת הפנים הרגילה שלה- על הילדה שמלפניה. דיימן עומד לידה כמו שומר ראש, כרגיל. והילדה... אני לא בטוחה אם היא פוחדת או לא.
"הי..?" אמרתי בשקט
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תירגעי" רטנתי "אני לא הולכת להרוג אותך, הפעם"
הבטתי בילדה מולי, נמאס לי להחזיק את הסכין, במקרה הצורך אני אהרוג אותה ברגע.
"שרלוט" מלמלתי כשהבחנתי במשהו באוויר "יש משהו מאחורייך, זה כמו משומקום, מה זה?"
סמיילי בון לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הלכתי ביער ופתום שמתי קול מהחורי "אסור לך ליות פו" "למה כיף פו" "כי אני אמרתי" הקול אמר
והז פומה קפצה על הקול אני יסתובבתי וראתי את הפומה אוכלת את האיש אני חייחתי "ילד טוב ין" אמרתי והמשכתי ללכת
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נחנקתי, לא הצלחתי לנשום, אדמה מכסה את כל גופי. זה ממש לא היום שלי, חשבתי.
סמיילי בון לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הח איתי טיפש כל כח חשבתי להרג חף מיפשה "אתה הרגתה את פול" שמתי קול מהחורי הסתבבתי וראתי חמישה שומרים שני שומרים החזיקו את ין וכשרו לו את הפה "תהזבו אתו" אמרתי בקול החי רגוע שלי אבל לא איתי רגוע. הם חמישה ואני אחד והם מחזיקים בין חשבתי "רק עם תיתן לי לקשור לכה את הידים" אמר אחד השמרים "בסדר" אמרתי השומר התקרב עלי בזהירות אבל אני רצתי כדימה וגנבתי לו את הנשמה השומרים האחרים שלפו חרבות אני לכחתי את החרב של השומר שגנבתי לו את הנשמה והסתהרתי לקרב אבל הם היו חזקים ומיומנים הרגתי אחד עם חרב וגנבתי את הנשמה של אחר אבל שחשבתי שאני ינצח שומר פגה לי ברוש עם החלק החלק של החרב בראוש התלפתי
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ניסיתי בכל כוחי להוציא את אשמי מהאדמה. הסבתי את מבטי אל הילד. הילד התחיל להשתנות. שרירים צמחו בידים שלו, הוא גבה לגובה שלושה מטרים בערך, צבע העור שלו הפך לגון חום, האישונים שלו הפכו לצהובים והוא הוציא חרב ענקית מ*תוך* הגב שלו. פתאום נפל לי האסימון שככה לימדו אותי שנראים שדי אדמה צעירים!
אשמי הצליחה להוציא את הידיים שלה מן האדמה וכעבור כמה שניות היא הצליחה לצאת לגמרי. ידעתי שבקרב מול השד הצעיר אין לי סיכוי כי הוא כשף אדמה גם כן. "אשמי, אני זקוק לעזרתך."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כאב לי.
מאוד.
הרוחות הצליפו בי והכאיבו לי, זה פעם ראשונה שהרוח הזיקה לי, והרגשתי איך דמעות של כאב, מצטברות בעיני.
באמת נמאס לי.
הדים המטומטמים האלו חושבים שאני חלשה.
ואני לא.
אני אוכיח להם.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה זה לעזאזל! חשבתי, כשראיתי יצור מכוער עם חרב מתקרב אלינו. אדוארד ניסה להלחם בו בעזרת אדמה, אך היצור התנגד בקלות. הוצאתי את חחרבי הגדולה, ועטפתי אותה במים ששאבתי מקרבת מקום. התחלתי לשסף ולדקור, וקיוותי שהיסוד המנוגד שלי יעזור.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מצאתי את אייר איפה שהשארתי אות, אבל לא במצב טוב. ווינד ואייר היו שכובים גב אל גב. עזרתי להם לקום. ידעתי שהשדים לא נמצאים מאחורנו, ההשפעה של הצמח עוד לא עברה ולכן יכולתי לשמוע אותם ממרחק אם הם היו מעזים להגיע, אבל הם לא. הם יודעים שעכשיו לא כדי להתקרב אלי. לאייר היה קשה לקום, אבל זה יעבור לה. "בואו" אמרתי להם. שלתי את רעם לחפש את טומראד והוא עדיין לא חזר, לא הייתי מודאגת, אבבל אני לא אוהבת שהוא לא לידי. יסודות מנוגדים. מה היסוד המנוגד לרוח? אדמה! אני חייבים למהר למצוא שומר נשמות עם כוח אדמה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(דד גירל! יסודות מנוגדים אמורים להיות אש/מים ואדמה/אוויר)

נפלתי, אני וויינד היינו שכובים גב אל גב, הכבוד העצמי שלי נפגע קשות.
אבל של ויינד יותר.
הוא אגואיסט, מה לעשות?
לא אכפת לו ממני, לא משנה מה הוא אומר, אני יודעת שזה שהוא החיה התאומה שלי זאת הסיבה היחידה שלו.
אני שונאת אותו.
אני שונאת את כולם.
גם את מגי שהרימה אותי, כשאני מותשת ורוצה לנוח.
סמיילי בון לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אתוררתי איתי בכאלה קטן עם שני שומרים חמושים "איי בבקשה עזרה. זות שוב המחלה" צעקתי "בו אני יעזור לך" השומר היתקרב עלי שלחתי את היד ותבסתי לו את השיריון ומשכתי אתו על הסורגים האו עיתלף לקחתי לו את המפתחות לתה ואת החנית השומר השני זרק את החנית שלו על האדמה וברך וטוב שכך אתחלתי לחפש את ין שמצתי אותו הוא היה קשור בכול גופו היו שם שני שומרים חמושים תקפתי והרגתי את שניהם שחררתי את ין וברחתי לעיר החי קרובה
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"זה נראה כמו משהו רע." התעלמתי משתי הזרות, ושלפתי את כלי הנשק. טלרין עשתה כמוני, ושמתי לב שכך גם שתי האחרות.
נעצתי בסבך שהתנוענע קלות מבט בחשדנות הולכת וגוברת.
כולנו ידענו שאם זה משהו חזק, אין אוייבים עד שהוא לא מת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היצור שהיה מבין השיחים היה הדבר המוזר ביותר שראיתי.
השער שלו היה להבה אדומה, והעור שלו היה רגיל, בהיר.
הוא היה בדמות נער, שנראה כמעט רגיל, חוץ מהעיניים שלו והשער.
העיניים שלו החליפו צבעים, רגע אחד כחול, ירוק, אדום, צהוב.
"יש!" צהלתי "אפשר להילחם!"
סמיילי בון לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רצתי ופתום ראיתי איש מוזר לא היה לו שער והיו לה הזני כלב צייד הפנים שלו היו מלאי צלקות מכוערות צבע העור שלו היה שילוב של ירוק אדום ולבן הוא לבש רק מיכנסים וגופה גם היה מלא צלקות אבל העינים שלו היו אחי מזרות הם היו כעיני חתול בצבה שחור מישחור כילו הגלקסיה כולה שוכנת שם האו אוצי מהחגורה שני פיגיונת אדומים אני החזקתי בכוח בחנית ין נעם להבר האיש הלא אנושי הוא נעם בתגובה. השינים שלו היו חדות כתהר "קגב יסססססססס" הוא אמר בקול נחשי אני תרגמתי את זה בתור "קרב ישששששש". הוא תקף במירות בלתי אפשרית בקושי הצלחתי לחסום את המכות שלו הוא היה חזק יותר מדוב "אתה טוב" הוא אמר אני נישתי לגנוב לו את נשמה אבל זה רק איכב לי "מנסססה ליגנוב לי את הנסססמע תתביססס לך" הוא אמר ושבר לי את החנית "זה הסססוף סססלך" הוא איתחיל לקרב את הפיגיון לצבר שלי. שהפיגיון היה שני סנתימתר מעצבר שלי. ין קפץ על האיש הלא אנושי והשית את הפיגיון אבל הפיגיון פגה לי בזרוה "אייי" יללתי מכאבים זה לא היה סתם חתך הוא צרב. ין ואיש הלא אנושי נילחמו האיש הלא אנושי חתך ואיכה את ין אבל הפומה נילחם כמו סערה הוא שיסף ונשך את האיש הלא אנושי ולבסוף האיש הלא אנושי אמר "נצחתה בקגב אבל לא במילחמה אנכנו השדים ננצהח" והוא נעלם
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני יודעת! אבל אשמי לא- זה למה היא לא תצליח לעזור הרבה (; )
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בזמן שהרמתי אותה שאלתי "אייר, את מכירה כשף או כשפית אדמה? אני אסביר לך בדרך."
היא לא ענתה. היה לה מבט מוזר ואז היא אמרה...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני מכירה... בערך." הרגשתי איך השיגעון חודר לקרקפת שלי ומכה בי בחוזקה.
רק לא עכשיו...
"מה זאת אומרת בערך?" שאלה אותי.
סיפרתי לה בקצרה על אדוארד ועל אשמי, הנערים שהיו שכובים זה על זו.
היא הנהנה בהבנה והסתכלה לעברי בדאגה, נראיתי חלשה, והייתי חלשה, ידעתי את זה.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"השדים אמרו שיסודות מנוגדים הם הדבר שצריך כדי להילחם נגדם. אולי הם גם עוזרים אחד לשני." אמרתי, לי הרבה תקווה. אייר נראתה כאילו היא עומדת להתעלף בכל רגע. ידעתי מה אני צריכה לעשות. מאיה לימדה אותי לפני שמתה. אייר, אני צריכה לחבק אותך. לרגע חשבתי שהיא תרביץ לי, אבל היא פשוט נאנחה ונתנה לי לחבק אותה. התרכזתי והעברתי לאייר חלק מהילת החים שלי. לכל אחד יש הילת חיים וכשפוגעים במישהו חוץ מפגיעה גופנית יש גם פגיעה בהילה. הרגשתי איך היא נרפאת בין ידי, אבל אני נהייתי חלשה יותר. דאגתי להשאיר לי מספיק כוח כדי להתקדם והתחלנו ללכת למקום שבו ראינו אותם פעם אחרונה, כשהם כמעט נפלו מצוק.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וואו.
איך לעזאזל המתלמדת הזאת הצליחה לעשות את זה?!
זה עניין של תרגול של שנים, אני התאמנתי במשך שנים לעשות את זה, והנה היא, החלשה עושה זאת תוך שניות.
מאפיסת כוחות, הכוחות שמחודשים שלי במקצת היו חלשים, אבל הרגשתי טוב יותר.
למרות שרציתי להירדם ברגע הראשון שאני אמצא אדמה מספיק נוחה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ניסיתי לעזור. אפילו שהצלחתי, ההשפעה הייתה מועטה. אנחנו צריכים עזרה אווירית, ועכשיו. הרגשתי את עצמי מתחילה להחלש. דחפתי את השד לכיוון מים. ידעתי שזה לא יזיק לאף אחד, ושזה רק יחזק אותי. אני צריכה עזרה, וכשפות האדמה של אדוארד בקושי מצליחה לעשות משהו נגד שד האדמה.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני כל כך שמחה שהכרתי את מאיה ואני מאשימה את עצמי במותה. אייר התחזקה וכך גם ווינד. מצאנו את אדווארד ואשמי, ככה אייר אמרה שקוראים להם, מנסים להילחם מול שד אדמה כנראה. למרות שהכוחות לא היו מנוגדים הם כמעט הצליחו. אני לא אחזור על הקללות שיצאו לו מהפה, אבל זה לא היה נעים לשמוע. אייר החצי מעולפת יכלה לנצח את השד בעיניים עצומות, הוא היה מאד חלש. אייר ואני בתיאום מושלם גרמנו למשב אויר להופיע, אני מנחשת ששלה היה יותר חזק משלי אם היא הייתה במיטבה, אבל היא לא. משב האויר לקח את השד והעיף אותו למים. אשמי יכלה פשוט להטביע אותו ושה גם מה שהיא עשתה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
למרות שלרוב אני עדינה באופיי, לשם שינויי ממש נהנתי לשמוע את קול הביעבוע שהשמיע השד כשהטבעתי אותו. הוא התמוסס במים, והנהר שטף את השאריות משם. כן, חשבתי. אף אאחד לא מנסה לקבור אותי ויוצא מזה חי.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"מה קרה?" שאלתי, למרות שיכולתי לנחש את התשובה. "שדים." אשמי ענתה. אייר לא נראתה מרוצה מהעובדה שבאנו אליהם, אבל מה יכולנו לעשות? ככה אנחנו בטוחות יותר. הסברתי לאדוארד ואשמי בקצרה מה גיליתי והם הסכימו שנישאר ביחד, לפחות עד שהשדים יפסיקו להציק ויחזרו לחור שממנו הם באו.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טוב, אז כרגע נשתף איתן פעולה, חשבתי באנחה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נאצתי בזוג המאוהב מבט חודר, ואז העברתי לעבר מגי מבט שאומר שאם היא תעז לעמוד בדרך שלי, היא מחוסלת, למרות ששתינו ידעתו שהכוחות שווים, ושזה ידרדר למצב לא טוב במיוחד.
"אשמי," אמרתי. "את לא חושבת שיבואו שדי מים לכאן? מה עם יסוד האש המנוגד למים?"
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"יצורת האש היחידה שאני מכירה היא שרלוט.." אמרתי והטתי סביבי. שאבתי מים, והתחלתי לשטוף את עצמי מהאדמה, לא טורחת להוריד את בגדי. גם הם צריכים ניקוי יסודי. אייר הסתכלה עלי עקום, אבל לא היה לי אכפת. עבר עלי הרבה, ובנתיים אין שום סכנה.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מה עם מייטי)
"אייר את מכירה אותה?" שאלתי. ידעתי שכן, יש לי אוזניים טובות ושמעתי אותה מדברת עם ווינד. "מה איתו?" שאלתי והראיתי בסנטרי על המקום בו אדוארד ישב שותק.
סמיילי בון לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוף השד השוטה הזה והפיגיונת התיפשיות תקוללו! צעקתי במחשבותי והז ראיתי חומה של עיר סוף סוף עיר אתחלתי לרוץ ין אחרי אבל הז ראיתי שני שומרים בשער ידעתי שהשומרים יודעים שברחתי מהכלא ובתח יש להם דיוקן שלי!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(היי! גם אני יצורת אש!!!!!!!)
ליליאן הביטה למעלה, למקום שבו עבר כדור האש. היא הביטה בי, "זה לא משנה עכשיו."
"צריך לדעת מה זה בשביל-"
"לא. אנחנו רק צריכות לחסל את זה."
גל של אש עבר מעלינו, הוא כמעט פגע בי. לא ידעתי אם האש של הדבר הזה יכולה יכולה לפגוע בי... אבל אני לא רוצה לבדוק.
קמתי, ומשכתי את ליליאן, מקימה אותה כמה שיותר מהר. והתחלנו לרוץ.
רצתי מקדימה, והחזקתי בידה של ליליאן, מפחדת לעזוב. מפחדת שמשהו יקרה... ואם אני אמות עכשיו. אני לא רוצה למות לבד... אבל אני לא רוצה שליליאן תמות.
לא יכולתי לחשוב יותר. לא יכולתי לחשוב על תוכנית חוץ מלברוח ולנוס על נפשינו. הבטתי בליליאן. היא לא נראתלה מבוהלת. היא נראתה נחושה, חזקה.
כדור אש עבר לידינו ושרף עץ, שכמעט נתקלנו בו. החזקתי חזק יותר בידה של ליליאן. והיא הביטה בי במבט קצת מוזר, אולי היא הבינה שאני מפחדת.
עכשיו הכל נמצא בידיה. אני לא יכולה לחשוב על כלום.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נעצתי במגי מבט מזועזע וידי כמו קפיץ פעלה מעצמה וסטרה ללחיה כל כך חזק עד שהלחי שצליל הסטירה נשמע בחוזקה, ואני חושבת שאיתו נשמע צליל של שבירת עצם.
נו טוב, זאת אשמתה בלבד על שהזכירה את שרלוט.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הווו נכון! אשמי מכירה גם אותך!!)
"יצורות האש היחידות שאני מכירה הן מייטי ושרלוט..."*
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבטתי בהלם באלימות הפתאומית של אייר. כן- אני ממש לא שמחה לשתף איתה פעולה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי פוחדת. אין עם מי לדבר.
רצנו אל מאחורי שיח והתחבאנו. כדור אש אחד פגע בי ושרף חלק ניכר מבגדי אבל אני לא נפגעתי.
לימודיו של גארדיאן לימדו אותי להתעלם מצרבת האש. אומנם עורי נכווה אך לא הרגשתי כלום.
מייטי נבהלה וניסתה למשוך אותי למטה אבל אני רק אמרתי לה "תירגעי, זה בסדר. תישארי למטה"
מייטי התעלמה ממני והתרוממה. בטוחה שהאש לא תפגע *בה*. כדור אש עף לרגלה של מייטי והיא פלטה קללה חרישית.
"זה כאב!" היא אמרה. "אש לא אמורה לכאוב..."
"תישארי למטה ותשדלי שזה לא יפגע בך, בסדר?" אמרתי לה אבל ראיתי שאם היא תקשיב לי, זה לא יהיה לאורך זמן.
הכדורים המשיכו לפגוע בי אבל הדברים היחידים שנפגעו היו בגדי, שגם ככה היו די קרועים. יכלתי ללבוש עלי דפנה וזה היה מכסה יותר.
הלכתי בכיוון שממנו באו הכדורים ואז ראיתי...
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פחדתי. מאוד פחדתי.
ליליאן עזבה אותי בשביל להילחם עם מה- שזה- לא- יהיה, ואני לא יכולה לחשוב בצלילות.
ואני מרגישה נטושה. ואני מרגישה כאילו היא הולכת למות... ואני רוצה לבכות.
ואני רוצה שוויספר יהיה פה. ואני מפחדת. מאוד מפחדת.
ליליאן עמדה מול מה שנראה כמו כתם גדול של אש, אבל מבין כל האור היה אפשר לראות זוג ידיים, וזוג עיניים אדומות- אדומות. ומלאות שנאה.
והעיניים הביטו בליליאן. ואז עברו להסתכל עליי, והרגשתי כמה שאני כועסת. והבנתי כמה שאני חסרת אונים.
אי אפשר להילחם עם אש באש!
רגע... בדיוק! אני צריכה למצוא מים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מגי התבוננה בי בהפתעה, ולעומתה אדוארד ואשמי התבוננו בי בעיניים מבוהלות במקצת, ממצויין, זה רק יועיל לי.
אני שוב מצטערת על זה שנתתי למטומטמת הזאת להימשך אחרי.
וואו, כמה נזק ילדה טיפשה אחת מסוגלת לגרום?
נמאס לי.
שוב.
עוד כמה זמן ימשך עד שאני אתפוצץ?
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ראיתי את אייר ועוד נערה בגיל שלי בערך. אייר והנערה שלחו לעבר השד משב רוח והעיפו אותו לנהר.
אשמי הטביעה אותו. הייתי מופתע. ניצלנו בזכות אייר שקטנה ממני, מאשמי ומהנערה ההיא בשלוש שנים? אוי ואבוי! לכך המצב הידרדר? אם מצא אותנו שד אדמה, בטח עוד כמה דקות יבוא שד מים. שדי מים ידועים בלמצוא כשפי מים במהירות. שמעתי את אייר אומרת:"שד מים צריך לבוא עכשיו,לא?"
"אנחנו צריכים לזוז מפה מהר." אמרתי בקול.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(ליאו.
מה עם הסטירה? הכעס? הזעם? הפחד?
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני צריך להגיד משהו על הסטירה?)
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נשארתי לבד, אני תמיד נישארת לבד כי:
1. אני לא מאימת
2. אין לי הרבה יצורים שאני מכירה
3. אני לא יפה
4. כולם חושבים שאני נגררת
אני והזברה ישבנו וראיתי פתאום שד סגול נלחמתי בו עם החרב.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אייר ומגי יצרו כדור אוויר ועפנו משם. חיפשנו הר געש, משום שאין בנינו כשפי אש, וכך נהיה הכי פחות פגיעים.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(ליאו- ברור שכן!! )

יצרנו כדור אוויר והעפנו את כולם, זה היה מעצבן.
אני באמת צריכה להתחיל להסתדר לבד.
אוף.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבטתי על הימים שתחתי. הם נראו משונה דרך הרוחות המסררות. התגעגעתי אליהם, וכמיהה עזה הכתה בי, אך ידעתי ששם לא אהיה בטוחה כעת- כעת כשיש שדי יסודות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סרקתי את האזור סביבי מלמטה, כי פחדתי לעלות.
לא מצאתי כלום.
אין ברירה... "ליליאן!" לחשתי. "תחפי עליי ואז בואי אחריי."
היא העמידה פנים שהיא לא שמעה, אולי כדי שהדבר הזה לא יראה אותי. אבל מדי פעם הוא עדיין נעץ בי מבטים. ליליאן סימנה לי עם ידה ש"בסדר". וידעתי שזה אומר, "אני מקווה שהתכנית שלך תצליח."
ליליאן עשתה משהו, בקושי הבנתי מה, כי זה קרה במהירות. עשן התפזר בכל מקום, והרגשתי צריבה על ידי.
היצור שרף את המקום.
קמתי במהירות, קראי לליאן וניסיתי לראות מבעד לעשן.
מים... מים...?
אני חושבת שראיתי משהו.
"ליליאן! בואי!" צרחתי,
"תלכי! אני אבוא עוד רגע!" היא אמרה, יכולתי לשמוע שהיא קרובה.
לא, לא, לא, לא... אני לא אתן לה להישאר!!
"לא! ליליאן! בואי!"
הרגשתי את הדמעות חונקות אותי. והעשן לא בדיוק עזר.
שמעתי צרחה, של ליליאן? לא הייתי בטוחה. אבל משהו קרה, ואני לא יכולה לעזוב עכשיו.
בכיתי... אינספור דמעות הרטיבו את לחיי.
מים. הדמעות הם מים.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אייר והנערה האחת כישפו כדור אוויר, ועפנו איתן בתוכו.
עברנו מעל נהר, הסתכלתי על אשמי וראיתי שהיא מסתכלת על המים במין געגוע.
"מה אנחנו מחפשים?" שאלתי.
"הר געש." אייר ענתה בלגלוג.
אחרי חצי שעה בערך נחתנו על האדמה. הרגשתי שהבטחון שלי חוזר אליי.
הרוח התחילה להצליף בנוף וזה כאב. אם אשמי ואני לא היינו מסתתרים מפני הרוח, היו לנו סימנים כאילו מישהו היכה אותנו בשוטים.בטח כשפי אוויר, ואיתם אייר, נהנים במזג אוויר כזה. אבל אייר והנערה לא נראו מרוצות בכלל.
"קרה משהו?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איך הגיע עשן לכאן?!
ולמה העיניים שלי צורבות כל כך?!
ואיך אני אמורה להילחם ככה?!
יצרתי כדור מים מסביב לארבעתנו,יכולתי לראות בקושי בצד עוד יצור.
הטחתי אותו על העץ, שנאלצתי לכבות רגע אחר כך.
"דיימן" הייתי בהלם "זו לא החברה שלך? "
סמיילי בון לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ראתי כפרי עם הגלה עמדי מולו ואמרתי "תילך או שאני יהרוג אתך" אמרתי וכמו שציפתי הוא ברך אבל אני אוהב לשקר הז אני זרקתי עלב חנית אחרי שעייזנתי לצרחות אכאב שלו לבסוף הוא מת לקחתי לו את הבגדים ולבשתי אתם אמרתי לין להיכנס לתוח החציר שבעגלה ויצתי לכיבון השער!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(דה כונפ...משהו, יואו, יש לך איזה שם חיבה שאני יכולה לקרוא לך בו?- יהרוג אותך לכתוב קצת יותר?)

שדים, שדים, ושדים, היינו מוקפים מכל עבר בשדים, אלוהים אדירים, בשלב כזה אמורים לברוח ולהסתתר.
אבל ארבעה אנשים לא יכולים להסתתר.
מקסימום שניים.
ואם הייתי מסתתרת עם מגי כבר קודם, אז היינו בטוחות.
לעזאזל.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נכנסנו ללוע הר הגעש הרדום למחצה. הם? הם הסתדרו מצוין! אבל אני? אני התחלתי להרגיש בחילה. היה לי יותר מידי חם. הרגשתי סחרחורת.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אף פעם לא כישפתי.
רק עשיתי כשפות אש. וזה לא קשה במיוחד.
אבל אני צריכה עכשיו לעשות כישוף, ו... מה בדיוק? להגדיל את הדמעות שלי?
התרכזתי. חשבתי על כל הדברים שיכולים לגרום לי לבכות. וחשבתי על הכישוף, מנסה להשתמש בו.
בקושי הצלחתי.
הדמעות שטפטפו על ידי הפכו לגל קטן של מים, והוא נשפך על שיח בוער.
ניסיתי לעשות זה שוב. אבל זה יותר מדי כאב לי. הייתי צריכה לחשוב על ליליאן, על החודש שהייתי בלעדיה.
פקחתי את עיניי, ו... ראיתי שם משהו... ראיתי את... טרלין?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שנכנסנו ללוע הר הגעש היינו בטוחים, בערך.
כל עוד הוא לא יתפרץ.
וואו, אנשים ממש חכמים בימינו.
במיוחד אני.
החוכמה פשוט נוזלת לי מהאוזן.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאן נלך? חשבתי לעצמי, אבל טומראד בטח יודע אז למה לעזאזל הוא הוא לא מספר לי? טומראד קלט את המחשבה הזאת וענה לי "ביינתיים נתרחק מכאן ואחרי זה... נמצא מקום עם מים" "ואיפה זה?" שאלתי, "צפונה, רחוק צפונה" יופי, חשבתי בסרקסטיות, "ומיקום מדויק יותר אדון מצפן?"שאלתי בלעג
"צפונה וזהו" ענה לי, נאנחתי . טוב שהיה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ריי..." רטנתי בקול צרוד בפעם במאה באותו לילה.
"אתה... יכול להפסיק...לרוץ רק לשניה..." התנשפתי והמשכתי לרוץ אחרי קצה הזנב של הפנתר הקרצייה הזה. שניה אחר כך מעדתי על שיח ונפלתי על הפרצוף לתוך משהו רטוב וקריר. הרמתי את הראש לאט ופקחתי את העינים.
זאת הייתה שלולית מים. לא, לא שלולית, הדבר הזה היה הרבה יותר מידי גדול בכדי להיות שלולית. זה היה אגם. נשמתי עמוק כדי לא להתעלף מהקלה. שתיתי בלגימות קטנות תוך כדי צחוק מאושר. "ריי...אתה מצאתה לנו מים..." קמתי, רטובה לגמרי, וניסיתי לתפוס בחיבוק את הפנתר שליקק בשמחה מהשלולית. ריי התחמק ממני התגלגל לתוך המים בנהמת צחוק. חייכתי חיוך אחרון לפני שהרשתי לעצמי לחזור למציאות. יצאתי מהאגם הקטן והתיישבתי על האדמה המכוסה עלים הכרחתי את מוחי לשחזר את אירועי הלילה...לא היה לי מושג איך הצלחנו להתחמק משד האש הטיפשי, אבל הבריחה באמת לא היתה קלה. אולי זה קשור לעובדה שהשד ייבש את כל המים במרחק עשרה קילומטרים מאזור הקרב שלנו וזה כולל לגמרי את הגרון ש ל י. ברגע שהוא שחרר את כדור האש המשונה שפיזר גלים אדומים לכל עבר, הרגשתי שאני עשויה מחול יבש ומחום. אני זוכרת שריי תפס אותי כשנפלתי והרכיב אותי עליו במרוץ מטורף עם השד, שכעבור זמן מסויים הפסיק להתעניין בנו ולא המשיך במרדפו. הסחרחורת שלי גברה כשריי התחיל לרוץ לתוך השיחים ואני אחריו. עכשיו, כשהמים מילאו אותי בכוח מחודש, הצלחתי לשלוף את פיגיון הכסף שלי ולקום על הרגליים.
"בוא, קטנצ'יק. נלך למצוא מקום לישון בו."


הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא לקח לי הרבה זמן למצוא מערה. ברור, יש לי מזל כזה. תמיד.
זה בעצם היה די מצחיק.
באמצע היער השומם, מערה תת קרקעית גדולה ומושלמת למחנה. "יש לנו מזל, ריי. כמו תמיד." נאנחתי וליטפתי את ראשו. הוא גרגר בשקט והתרחק לאט לתוך השיחים. הוא יחזור, הוא תמיד חוזר. ואז...הרגשתי חום עז.
נתקפתי בהלה וקפצתי לתוך המערה במהירות. פרקתי את תרמיל הענפים המאולתר שלי. היה בו רק תפוח, אשפת החצים שלי, מימיית המים שמילאתי באגם ומצפן.
התכוונתי למצוא עשב ולהסתיר את המערה שלי, ואז שמעתי צווחות קורעות לב. מישהו שם בהחלט בצרה. אבל עם זה שד אש...אני לא יודעת עם אוכל לעזור. וחוץ מזה, אני בעצמי לא במצב טוב כל כך, עם בגדים חרוכים ובטן רעבה. הצווחת הפכו לייפחות והלב שלי התגבר על השכל.
את טיפשה! אמרתי לעצמי כשחמקתי מהמערה בקשת דרוכה לכיוון הקול האומלל.
ואז ראיתי את הדבר המוזר ביותר בחיי.
נערה צעירה- אפילו ילדה- ישבה על הברכיים במרכז קרחת יער ובכתה בעוד היא מבצעת תנועה סיבובית בידיה, ודמעותיה מסתחררות סביב אצבעותיה החיוורות. השיער השחור שלה הסתיר את פניה, דבר שלא שינה הרבה מפני שהיא במילא היתה עם גבה אלי. לפניה עמדה בחורה גבוהה בעלת שיער שחור בהיר מעט יותר וארוך יותר. היא בערה.
הבחורה עלתה כולה באש, ובגדיה הלכו והתכלו. במרחק מסויים, לא מרחק שעיני החדות לא יכולות לעבור אותו, עמד יצור דמוי אדם בעל עיניים כתומות בוהקות וחריץ צר בתור אישון שחור ומבריק: שד אש.
אוף.
אני חייבת לעזור לנערה הזאת להפסיק לבעור, מה שכנראה גם הילדה הצעירה יותר מנסה לעשות.
"מים..." מלמלתי לעצמי. שלפתי את המימיה ולפתע עלה בראשי אחד הרעיונות המטורפים שלי.
נעמדתי מול פניה של הילדה הצעירה ורכנתי אליה. "את מכשפת מים? כחי את המימיה-" פתחתי את המימיה והושטתי לה אותה. הילדה נראתה לא מרוכזת ולא שמה לב אלי. קיללתי בשקט. נו טוב, כנראה אצטרך לעשות את זה בעצמי. בתנועה מהירה השפרצתי על אחד החצים שלי ויריתי אותו. החץ פגע בדיוק רב בחזהו של שד האש והוא הפסיק לירות כדורי אש והתקפל בבלבול.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנג'ל אני כועסת ונעלבת - אני לא יודעת *מי* זאת שרלוט, לא אני הזכרתי אותה, אשמי הזכירה. לפי דעתי התיקון יכול להיות פשוט שסתרת על הלחי של אשמי, זה מסתדר, בדקתי.)

שדי אויר זה דבר מפחיד. רעם היה לידי, ניסה להרגיע אותי, אבל הקולות שלהם נכנסו לי לראש ולא יצאו. רוב הדברים שהם אמרו היו לא חשובים, הרבה קללות. פתאום הרגשתי את ציפורניו של רעם ננעצות בכתפי. פעם כשהוא היה עושה את זה הייתי קופצת בבהלה ומעיפה אותו, עכשיו אני רק נהיית יותר מטוחה כי אני יודעת שהוא מרדיש משהו. "המפקד מוסר שאין תגבורת, כי אנחנו רעבים." אמר אחד השדים. "אבל אולי לא נצליח לנצח אותם, שמעת מה קרה למפקד ביער." התנגד אחר. כל שד שנמצא דרגה מעליהם הוא מפקד ולפי איך שזה נשמע הם באותה דרגה. חדשות מצוינות. אנחנו צריכים רק לחסום לשדים את הדרך מעבר ולתקוף אותם, להרוג את כולם ולמצוא מישהו עם כוחות אש. מייטי או שרלוט, או משהו כזה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נו, מייטי,צבעוני, שמישהו יתחבר כבר!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(רבע לשמונה בבוקר! דקה, נמצא אחת את השניה ונוכל להמשיך, גם אם בשעמום מוחלט XD)
המים שהשפריצו לא רחוק ממני קטעו את רצף המחשבות שלי.
לא כשף מים, הוא צריך להיות תינוק כדי לפספס כזו פגיעה ישירה, ולפי הפיזור הם נזרקו ממרחק כמה מטרים טובים.
"שלא תעז להתקרב אל ליליאן" הזהרתי את דיימן "ואני יודעת על מה אני מדברת, היא מעדיפה את זה בדיוק כמוני"
חמקתי בין השיחים, למצוא את מי שזרק את המים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(ווווופס...)
השפרצתי את שארית המים בהתזה גדולה על הנערה הבוערת. היא המשיכה להעלות עשן ונראתה ממש מוזר.
בעצם, הדבר הכי מוזר בה, היה שעיניה הירוקות היו לגמרי ממוקדות ופניה דרוכות כאילו היא לא עלתה באש שניה לפני זה. קרעי הבגדים שלה נכרחו כליל והיא היתה...די ערומה.
אף על פי שנראה שהאש לא פגעה בה, היא קרסה על ברכיה ואני תפסתי אותה.
"את בסדר? לא, את לא. את צריכה עזרה-"
ואז, משום מקום, הגיעה צורה נוספת...
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוף, כתבתי תגובה גדולה והיא נמחקה לי ":(
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גנחתי כשראיתי את המצב של ליליאן, למה אני לא יכולה להרוג אותה עכשיו וזהו?!
דרכתי את הקשת שלי למראה הדמות שהחזיקה אותה.
נראה אותה מנסה לפגוע
"מה את?" שאלתי אותה, וידי התחילו להכין כדור מים, או קרח
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כבר כתבת את זה, אבל בצורה מפורטת יותר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נכון, לא ראיתי שזה נשלח. תתעלמו מהתגובה האחרונה שלי.)

"מה את?" שאלה הדמות המוסתרת חלקית בצד העצים.
"אני..." הנחתי את הנערה החצי מעולפת מאחורי. בחנתי את הדמות.
היא היתה יפה, אבל היה משהו מפחיד בעיניה המלוכסנות והכהות, משהו שאמר לי שהיא יכולה לנצח של אחד בקרב.
כנראה שכדאי לי ל א לתקוף אותה.
"אני דארה. עברתי פה ושמעתי צעקות, אז באתי. היה פה שד אש..."
היא עדין נעצה עיניים זועמות בנערה שבערה קודם, והיתה לי הרגשה שהיא לא בדיוק אוהבת אותה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לא אכפת לי איך קוראים לך!" נהמתי "אני רק רוצה לדעת מה את! גנבת או שומרת נשמות?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוי, את כ ל כ ך חמודה!)
"אני לא גנבת נשמות. אני גם לא שומרת נשמות. אני רק..." עיקמתי את האף "בת אנוש,"
חיכיתי לרגע, כשהיא המשיכה לשתוק.
"ומה את?" אמרתי באותה נימה כעוסה שהיא השתמשה בה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני יועת ^^ נכנסים לדמות...)
"לכל בן אדם יש צד, אחרת מתים" פסקתי "אני גנבת נשמות, וכדאי לך לענות לי מהר, כי בקרוב כבר לא תעני לאף אחד, לעולם"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוף, היא היתה כל כך מגניבה. למה היתה לי הרגשה כל כך חזקה שאני ממש שונאת אותה?
"אני מאמינה לך," אמרתי ושלפתי את הפיגיון שלי. הלהב הדו צדדי שלו בהק בשמש העולה.
"אני חושבת שאני לא גנבת נשמות. אני כנראה שומרת," התקרבתי אליה שני צעדים.
אבל בינתים אף אחד לא קרא לי ככה. אפילו שכשהיתה התקרית המוזרה ההיא כשהייתי בת חמש...
"אף פעם לא הגדירו אותי כשומרת. אני חושבת שאני ניטרלית. אני עובדת בשביל עצמי, ואני לא רוצה שנצטרך להילחם."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
משכתי בכתפי "אם את לא גנבת, אז את שומרת, ומבחינתי את אויבת. רק שהפעם יש שדים, ואין איתי שום כשף אש, אז נכון לעכשיו את מוזמנת להצטרף אלי, רק תעזרי לי למצוא לה בגדים, החבר שלה לא ישמח לראות אותה במצב הזה"
היא הנהנה
"גווינגבר!" צעקתי "בואי"
כשהזאבה הופיעה, התנצלתי שהיא חייבת לסחוב את בת האדם "שהשועל שלה יעשה את זה!" היא צעקה עלי
"היצור לא פה!" עניתי לה בכעס
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרגשתי שמאוד כדאי לי להענות לבקשתה.
חבל שלא לקחתי איתי את התרמיל...היו בו בגדים.
זאב יפיפה הגיח מהעצים כשגנבת הנשמות קראה "גוויניבר!".
הורדתי מעלי את המעיל שלי והושטתי אותו לנערה. היא נראתה קצת בהלם, אבל לקחה אותו ומלמלה "אוי, טלרין...באסה" העפתי מבט בילדה שישבה, עיניה הירוקות הבהירות קרועות לרווחה בפחד. הנערה שבערה קודם עזבה את המעיל והתחילה לזחול, מטושטשת לעבר הילדה. "מייטי..."
קמתי ונעצתי את עיני בחוסר אמון בגנבת הנשמות. היא הסתכלה בגועל על הנערה שבערה.
"לאן הזאב שלך לוקח אותה? את מכירה אותה? והילדה, מה הקשר שלך אליהן?"
הזאב נדחק מתחת לנערה שבערה והרכיב אותה על גבו. נשפתי לאט ובעצבנות
שנאתי לא לדעת כלום.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ידיד שלי התאהב בה" עניתי ובחנתי את אחת הכוויות שלה "בואי רק נגיד שאנחנו בצדדים מנוגדים, והיא חברה של אחו..., לא חשוב, יש לי הרבה סיבות לשנוא אותה"
הבטתי בנערה בסקרנות, השער שלה היה ארוך, בצבע אדום בוהק.
הפנים שלה היו רגועות, הייתי צריכה לדעת שהיא שומרת נשמות, ברור.
"מה החיה התאומה שלך?" שאלתי בעניין בעודי מתחילה לרפא את ליליאן
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ריי," עניתי בהפתעה. "הוא פנתר שחור."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התעששתי מהר וקפצתי מגבה של הנמרה.
"תפסיקי" אמרתי לטלרין והתכופפתי לבדוק את מצבה של טלרין.
הכווית יחלימו מעצמן. או שלא. אני לא צריכה לקחת נשמה של מישהו אחר בכדי לזרז את התהליך.
"מייטי", את בסדר?" שאלתי והתעלמתי לחלוטין מטלרין והנערה שנתנה לי את המעיל.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(התכוונת "בדקתי את הכויות של מייטי" נכון?)

נבהלתי כשהנערה הבוערת קפצה פתאום מגב הזאב והסתערה על הילדה.
הסתכלתי על גנבת הנשמות. "מה זה אמור להיות?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אופס! במקום מייטי כתבתי טלרין! התכוונתי שהתכופפתי לבדוק את מצבה של מייטי!)
(וכשכתבתי על הכווית התכוונתי לכווית שלי, כי טלרין התחילה לרפא אותי (עם נשמה , אני חושבת) והתעצבנתי. אני כפוית טובה אני יודעת)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מגי נראתה כאילו דעתה מוסחת, ואז הבנתי הכל.
"את יכולה לשמוע אותם, נכון?" לחשתי לעברה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי! אריה! תתעוררו!), (נעמה, אפשר התייחסות?)
גנבת הנשמות לא ענתה, אלא רק הנידה בראשה כלא מאמינה.
"הי, את חייבת לתת לה לרפא אותך. הילדה תהיה בסדר, אבל את כמעט עשוייה מפחם." ניסיתי לאחוז בידה והיא ניערה אותי ממנה.
לאחר כמה רגעים היא הרימה את עיניה אלי ואמרה

הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אז? זה לא כואב לי. כרגע. ואני לא צריכה לקחת נשמה של מישהו כדי שזה יראה טוב יותר. זה יחלים מעצמו."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פי נפער מעט.
"את מכשפת אש?" שאלתי אותה.
"לא יכול להיות שלא. זה לא כואב בכלל? אני הייתי כבר..." אבל ידעתי שזה לא נכון. תמיד החלמתי מהר, נפגעתי מעט ופצעים כאבו לזמן קצר. והכל בגלל האבא הדביל הזה שלי.
"בסדר." אמרתי ועברתי להסתכל על הילדה הצעירה. היא נראתה לא יותר מבת 13 ועדין שתקה. הנערה הבוערת ניסתה להרגיע אותה ואני הרגשתי ממש לא שייכת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני בסדר, באמת" אמרתי למייטי ואז קמתי לנערה שהצילה אותי קודם "לא, בת אנוש" אמרתי בגאווה ואז הודיתי לה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מאוד רציתי לא להאמין, אבל החיים המטורפים שלי לימדו אותי שתמיד יש יוצאים מן הכלל.
"תודה. את הצלת את מייטי. ואותי," הוסיפה כדרך אגב.
"אין בעיה. איך קוראים לך? ואיך הגעת למצב הזה?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(צבעוני!!!!!! את באמת רוצה שאני אהרוג אותך?!?!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ליליאן" עניתי לה ואז הוספתי "נלחמתי בשד אש"
"כן, הבנתי את זה אבל איך זה שלא כואב לך?" היא שאלה אותי בסקרנות
"יש לי שועל חכם מאוד" עניתי בחיוך
היא רק נראתה יותר מבולבלת
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רציתי להגיד שאני לא כשפית מים כמו שהילדה הזאת חשבה, אבל בקושי הצלחתי לדבר.
הבטתי בכוויות של ליליאן.
לא יגעתי אם זה חמור או לא. הרי אף פעם לא נפגעתי מאש, אש לא יכולה להזיק לי. אני זאת ששולטת בה...
ובכל זאת נכוויתי היום.
כל העולם שלי מתמוטט, ואני לא יודעת מה לחשוב.
אני רוצה שהכל יהיה כמו קודם. אני רוצה שהכל יחזור להיות ברור.
התחלתי לבכות בלי קול. לא שמישהו שם לב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ליליאן" אמרתי בשעמום "דיימן נמצא מאחורי העצים, אז אם תואילי בטובך ללבוש משהו..."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
החלטתי לעזוב את זה.
"ליליאן. שם יפה. אני דארה, גם אני בת אנוש. ואת לא צריכה להודות לי, באתי רק כי שמעתי את החברה שלך צועקת..." קמתי וניערתי את האפר מהמכנסיים שלי. "טלרין. אני רוצה להזהיר אותך, יש שד אש מיוחד במרחק פחות משלושה קילומטרים מכאן. אני מבינה שאת גרה קרוב ולשד יש כוחות חזקים יותר מלשדים אחרים שראיתי. הוא ייבש את כל מקורות המים במרחק חמישה קילומטרים מהמקום שהוא עמד בו. אני רק מזהירה, ואני חייבת לחפש את ריי" התכוונתי להסתלק מהמקום המוזר הזה אבל לפני זה העפתי מבט בילדה שעדין ישבה וחיבקה את ליליאן. היא כל כך הזכירה לי את אחותי...
~~~
הייתי רק בת 13. גיל הרבה יותר מידי צעיר מכדי לקבל בשורה גדולה כל כך.
שוב ברחתי מדוחק חנות הנשק של אבי והתאמנתי בחץ וקשת ביער. יריתי בכל המטרות הישנות ואז שיספתי אותם עם החרב הארוכה שלי. כיוונתי למקומות שונים בעצים ויריתי גם בהם.
עבר זמן קצר עד שהבנתי שאבי מסתכל עלי.
הפסקתי באמצע בעיטה ונעצתי את הפיגיון שלי בעץ. נשענתי עליו וניסיתי להציג אדישות.
"שלום, אבא."
אבי גיחך ונעץ את עיני הזהב המטרידות שלי ישר בעיני.
"נו באמת ילדה. לא חשבת שתתחמקי מהתפקיד שלך מהר כל כך, נכון?" שתקתי, כי לא הבנתי למה הוא מתכוון.
"לא." הוא התקרב למרחק מטר ממני, מה שדי מלחיץ כשהרוצח הזה הוא אבא שלך.
הוא שלף את הגרזן המשולש שלו.
"אני...לא..." נשמתי עמוק. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אני לא רוצה שום מתת או מה שזה לא יהיה..."
אבי גיחך שוב. "לא? אני באמת מצטער, אבל אין שום דרך לדעת עם הכישרון עבר לאחותך או לך. כנראה שאצטרך לחסל את שתיכן. מצטער," הוא הניף את הגרזן שלו ואני התחמקתי. התחלתי לרוץ לעבר העצים, לחנות הנשק. "אנר!!! רוצי!!!" צעקתי כשנכנסתי לחנות. "זה אבא, הוא שוב מדבר עם הדבר הזה...כחי נשק ועופי מפה!" "אבל מה יהיה איתך?" אמרה בקול חלוש. "לא משנה, אני מספיק מהירה, יש לי את ריי. רוצי, אנר!" אנר לקחה את הסכין שלה ועלתה על הסוס שמאחורי החנות. היא התחילה לדהור בדיוק כשאבי הגיח מבין העצים.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(וואו. מדהים)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הסתכלתי על הילדה שהתחילה ללכת. היא הסתכלה עליי. ואז נעלמה בין העצים.
"ליליאן..." השתחררתי מאחיזתה והבטתי בעיניה הירוקות- כמו שלי.
היא ידעה מה אני הולכת לעשות. ורק הביטה בי במבט קצת משונה... לא הצלחתי לנחש מה הוא אומר.
קמתי ורצתי אל בין העצים, אחרי הילדה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תודה צבעוני שלי :) חייבת ללכת, אחזור בקרוב
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(בא לי לבכות.)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(חתיכת טרגדיה, איזה סיפור עצוב)
"אם זה אש" צעקתי אחריה "את בחיים לא תצליחי להתמודד איתו לבד!"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(עכשיו בא לי לבכות שוב.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"היא לא הולכת לשד", עניתי לטלרין. ולבשתי את המעיל שהנערה הקודמת זרקה לי, זהנ גם משהו.
טלרין הסתכלה עלי בשעשוע
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אז לקרוא לדיימן?" שאלתי אותה בעוקצנות "כבר הרבה זמן שלא היה לי בידור איכותי"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"שלא תעיזי" אמרתי לטלרין. היא לא תעשה את זה. נכון?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אז אני יכולה להרוג אותך!" צהלתי "כי זה אומר שבחיים לא היית פה!"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תהני" אמרתי לה בעוקצנות.
היו לה לפחות 10 הזדמנויות להרוג אותי מאז שהיא הגיעה לכאן.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שלפתי את הסימיטרים שלי, ובשניה שהתכוונתי לתקוף משהו... נוצר, מאחורי.
"זה שד מים, נכון?" שאלתי את ליליאן בלי להסתובב אליו, הרגשתי את עצמי מחווירה, בפעם האחרונה שנאלצתי להילחם באחד כזה... זה לא נגמר בטוב.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הטתי ביצור המוזר, העור שלו היה כחול בהיר והעיינים שלו בצבע טחב. הוא נראה כאילו הוא כרגע זחל מתוך ביצה והתגלל ברפש פרות. הוא גם הריח ככה.
הנהנתי לטלרין ולקחתי את הסכין המפויוחת שלי מהרצפה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התחלתי לקלל בחריפות.
"לעזאזל" מלמלתי כשסיימתי, השד עדיין עמד, וחיכה.
"מה הוא צריך?" ליליאן שלה אותי
"מהלך פותח" עניתי "ואסור לנו לתת אותו"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בסדר" אמרתי. חשבתי טיפה, שדים לא נהרגים על ידי שימוש באותם יסודות כשלהם...
"מהר, איך הרגתם את השד הקודם?" שאלתי והתחלתי לרקום תוכנית
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גלגלתי עיניים " עם אש גאון" אמרתי בלעג " מייטי ואני יצאנו לצוד והיה שם שד מים, אז היא הרגה אותו עם אש"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הסתכלתי עליה, היא לא קולטת?
לקחתי שתי אבני צור מהאדמה והתחלתי לשפשף אותן זו בזו.
טלרין הביאה כמה מקלות והדלקנו מדורה, המדורה גדלה אך עדייןם לא הגיעה אל השד.
"נצטרך למשוך אותו לכאן" אמרתי לטלרין
היא חייכה בזדוניות "מעולה"
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התעוררתי בתחושת בלבול, לפני עמדה ילדה שנראתה בערך בגילי,
היא בחנה אותי בחשדנות. ניערתי קצת את הראש, מנסה להעלים את הכאב הטורדני.
הנערה, שנודע לי יותר מאחור שממה טלרין המשיכה לבחון אותי מכף רגל ועד ראש.
מבטה לא עורר בי אי נוחות למרות ששיערתי שבאחרים הוא כן בגלל שפניה הביעו פליאה והפתעה כאשר לא
הסבתי את מבטי.
פניה היו חשדניות ונוקבות, חשבתי שאם היו לי יותר אפשרויות לא הייתי פונה אליה בבקשת עזרה,
אבל כרגע לא היו הרבה אופציות, פתחתי את פי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אם תגידי לי שאת כשפית אדמה, אני אשמח מאוד שתצטרפי אלי" אמרתי מיד, ברגע שראיתי את הילדה ממקודם
"אוויר" היא אמרה בשקט
נהמתי ופניתי אל ליליאן, השד רק צריך לחשוב שאני טרף קל.
"אפשר את הסכין שלך?" שאלתי אותה. היא נראה מופתעת, אבל הנהנה ומסרה לי אותו.
הצמדתי אותו לשוק הרגל וחתכתי, חתך עמוק.
נשמתי כדי לא לצעוק מכאב ונעמדתי על רגלי "אם אנילא מצליחה לרוץ, את רק צריכה לשכנע אותו שאת טרף קל יותר" הנהנתי לעברה ופתחתי בריצה.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טלרין חתכה את עצמה בפגיון שלי ורצה.
למרות שהיא נעלמה מעיני יכולתי להרגיש את צעדיה המהירים ויכולתי אף לשמוע אותה רצה.
כל החושים שלי מחודדים, מגיל צעיר מאוד אני לבד, והתרגלתי לשרת את עצמי, עושה רושם שעכשיו נכרתה בינינו כמו מין ברית כזו, למרות שאנחנו לא מכירות. עוד סיבה שהחושים שלי מחודדים היא שאני ציידת, כך יכולתי לשרוד ביער לבד. אבל עכשיו אני עם טלרין.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בפעם הראשונה מאז פגשתי את ליליאן קיללתי. ולא סתם קיללתי, קיללתי את כל העולם הדפוק הזה. בכל הקללות האפשריות קיללתי אותו.
רק אותה לא.
שמעתי את כל השיחה שלהן מבעד לעצים.
בפעם הראשונה מאז, הרגשתי עד כמה אני רוצה לחזור ולשוטט עם טלרין, לתת לפרא שבי לצאת החוצה ולרמוס כל דבר אפשרי. לחזור להיות איתה, גנבת נשמות. לחזור למה שהייתי פעם.
העשן עדיין צרב לי את הריאות, והשתעלתי. בום. עוד קללה. שיעול.
העיניים שלי דמעו, עוד משהו מעצבן בתקופה האחרונה והאיומה הזאת.
שמעתי את הקולות של ליליאן וטלרין, וכל הבנות המוזרות שהגיעו לשם, והבנתי שהגיע הזמן שאבוא אליהן.
ואז התחוור לי עד כמה אני לא רוצה לראות אותה. את ליליאן.
כי היא פגעה בי.
הסטתי את סבך השיחים והצטרפתי אליהן.העפתי בליליאן מבט קצר וקריר.
הן לא היו לבד.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"דיימן" מלמלתי בהפתעה והשלכתי את המעיל שלי על ליליאן, בערך ברגע שבו נפלתי מהפצע
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"טלרין!!" נבהלתי ורצתי אליה. היא התרסקה על האדמה. הרמתי אותה, כשאני משעין אותה על כתפי ועוזר לה לעמוד.
"מה קרה לך?!" שאלתי המום."מי עשה לך את זה?" הזזתי את היד העדינה שלה, שכיסתה על החתך המחריד, ובחנתי אותו בדאגה הולכת וגוברת." זה.. זו.. את חותכת ככה... אבל.. אבל למה?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תלך מפה!" אמרתי לו בכעס ואז הבחנתי בשד, עד כמה התוכנית הזו יכלה להשתבש?
"בסדר דיימן, מה תגיד אם אני אומר לך שיש מעליך שד מים?"
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"שאת עובדת עליי." חייכתי חיוך גדול וקרצתי אליה, כשאני מניח אותה בעדינות על האדמה.
"אל תזוזי." לחשתי, ואז הסתובבתי בחדות תוך כדי כך שאני שולף את הסכין, ותוקע אותו מאחורי, איפה ששמעתי את התנודות הקלות ההן באוויר.
אבל היצור הזה התמוסס תוך רגע, ורק כשהרגשתי את המהלומה האדירה ההיא שהגיעה מאמצע שום מקום מפרקת את הגב שלי, הבנתי, שבקרב הזה- אין לי סיכוי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"רק אש הורגת אותו" אמרתי לו בעודי מעיפה מים לעבר השד, ומתעלמת בכוח מהכאב שהלך והתגבר ברגל שלי.
"אתה בסדר? כלומר, הגב שלך?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השד התחיל לתקוף את דיימן, טלרין שכבה על הרצפה והילדה... טוב, היא פשוט עמדה שם עם הבעה מפגרת על הפנים שלה.
ם השד א יבוא אל אש. האש תבוא אליו.
לקחתי מקל מ האדמה ואת המעיל שטלרין נתנה לי. כרכתי את המעיל סביב המקל, והדלקתי אותו עם האש.
הסתערתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בצעדים מהירים, הגעתי כמעט עד המערה שלי כששמעתי את קולה של מייטי.
נעצרתי במקום כמו חיילת ששומעת לפקודה.
כמה טיפשי.
"מייטי?" היא יצאה מבין העצים ומבט סוער בעיניה.
לפתע נראה שהיא לא יודעת מה לומר.
צעקות נשמעו שוב מהמקום שממנו עזבתי לפני רגע. אטמתי את ראשי להן וחיכיתי שמייטי תדבר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תרחיקי את הדבר הזה ממני!" צעקתי עליה "זו אש לכל הרוחות!"
"תשתקי ותעסיקי אותו!" היא ענתה לי, והשאירה אותי עומדת בהלם.
התעשתתי רק כשהשד חתך את זרועי, לאורך, עוד חתך עמוק.
"אתה הולך למות!" אמרתי לו בזעם והתחלתי שוב להעסיק אותו עם המים.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ראיתי בבהלה את השד תוקף את דיימן ואת טלרין וידעתי שאני חייבת לעשות משהו.
באופן בלתי מוסבר הרגשתי כלפיהם רוך. בדרך כלל אני זאת שכולם מפחדים ממנה, והנה יש עוד כמוני.
ידעתי שאני חייבת לעזור, עד שסופסוף יש מישהו, אני לא לבד בעולם כמו שתמיד הייתי, פתאום נהיה לי חושך בעיניים. התרכזתי. "רק אש הורגת אותו" שמעתי את טלרין. ופתאום הבנתי, אני לא יכולה לעשות כלום, אימה שטפה אותי.ניסיתי בכוחות האוויר שלי לתקוף את השד, אבל זה לא הועיל. כשאני חושבת שאין יותר מה לעשות, ניצבתי בין טלרין ודיימן לשד, במחשבה שכך אולי לא יתקוף אותם אלא אותי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא מטומטמת? מה היא עומדת שם?
"זוזי!" צעקתי אליה. היא קרובה מדי ואם אני אנסה לשרוף את השד גם היא תשרף.
היא לא זזה אבל השד כן. הוא הסתובב אלי, כמעט לא מודע לנשק הקטלני שבידי. אש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה זה הרגשות האצליים שיש לכולם היום?!
"היא מנסה לתקוע בו לפיד!" אמרתי לה בכעס "זוזי משם!"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כשהלפיד פגע במים שהיו הגוף של השד הם כאילו נמסו ונשרפו בוזמנית. והשד צרח, צריחה מחרישת אוזניים ורק התצבן יותר. הוא ניסה לתקוף אותי עם היד שנותרה לו, מאחר ששרפתי את השנייה , ועם הרגל שלו בו זמנית. והוא גם שלח אלי גלי מים.
"תעשי משהו מועיל ותכיני עוד לפיד!" צעקתי לילדה ההמומה
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התכוונתי להגיד לה שתישאר איתנו, שלא תלך. שנהיה בעלות ברית.
אבל שמעתי צעקות וצרחות, ואני לא יכולתי להתעלם מהן... משהו קרה שם. משהו שיכול להרוג את כולם שם.
יצור? שד? מה זה?
לא דיברתי. לא אמרתי כלום. רק תפסתי בידה של הילדה והתחלתי לרוץ, כשהיא נגררת אחריי.

תוך כמה זמן הגענו לשם. בדיוק כמו שחשבתי, שד.
שד מים.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הצעקות התקרבו ועדין מייטי לא אמרה מילה.
לפי היחס של ליליאן למייטי חשבתי שהן די מתמסרות אחת לשניה. "את שומעת?" אמרתי למייטי בתקווה שהיא תענה לי. היא הנהנה לפתע בפראות. שלפתי את החרב שלי, אותה חרב ארוכה שחטפתי מאבי אחרי שחיסלתי- אבל אסור לי לשקוע בזיכרונות. טלרין כשלה על השיחים ונפלה על הגב. היא קמה במהירות ואש רצחנית בעיניה. היא הרימה את ידיה ומערבולת מים נשאבה מהאגם הקרוב והוטחה בשד המים. השד הזדהר לרגע בכחול והמשיך להתקרב כשהוא מניף קטאר ודוקר את טלרין ברגל. היא נאנקה ובעטה בו בייאוש. השד נהדף על העץ. התקדמתי צעד קדימה והתכוננתי לתקוף.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זזתי תוך כדי שאני ממשיכה להסתכל על השד.
הבנתי שאני מפריעה לכולם. סחרחורת תקפה אותי, רצתי במהירות ולא הבטתי לאחור.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אופס, התחלתי לכתוב את התגובה האחרונה לפנ יהחמש הודעות האחרונות. התוצאות השתנו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חרב הבזיקה משומקום מול פני, למה אף אחד מהם לא לומד?!
"רק אש עוזרת פה!" צרחתי בזעם "לא כלי נשק! ולא כלום!"
יופי, עכשיו יש לי רק יד אחת פנויה, היד האחרת פצועה, לפי הקול רגל אחת נקועה, ובשניה החתך רק מעמיק.
גררתי את עצמי לאחור, וניסיתי שלא להתעלף מכאב.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרגשתי שהגב שלי עומד להתפרק. בקושי יכולתי לזוז, ובטח שלא להתחמק.התרוממתי בכבדות מהמקום שבו השד הטיל אותי, רועד ודואב.
טלרין בקושי שרדה. הוא תכף יהרוג אותה. עם חתך שהיא עצמה עשתה, במטרה לפגוע, ועוד משהו שהיצור הזה עשה לה, אין סיכוי שתחזיק מעמד.
ליליאן הסתערה עליו חצי עירומה, כשהיא תוקעת בו לפיד-אש בוער. הוא צווח, צרחה מקפיאת דם, והתחיל לתקוף בכוחות מחודשים, אבל חזק פחות. הילדה האחרת, שלא הכרתי, נעמדה בינו לבין טלרין והפריעה בקרב. מה היא עושה לכל הרוחות?
צריך אש. אש.
הבחנתי באבן צור בין השיחים.אבל לא הייתה אחת אחרת לשפשף אותה בה. והזמן אוזל. השענתי את כל הכוח שלי על ענף אחד, עבה, בתחתית עץ קרוב. הוא נשבר בקול פיצוח. האבן. צריך לשבור אותה.
הילדה התחילה לשחק עם השד במשבי רוח, קרירים וצוננים. אבל נראה שזה רק עזר לו יותר. הוא נהם ושאג, וזה היה נשמע כמו קול מרוצה וידידותי, ובו זמנית אכזרי.
כיף חיים.
ואז הילדה ניסתה רוח אחרת. חמה, מזרחית. רוח כדים. גועל נפש. הוא נאנק מכאב, וניסה לחבוט בה. לא הצליח.
מעולה.
"טלרין! תשברי את זה!" צעקתי, וזרקתי לעברה את האבן. היא ייללה כשהאבן נחבטה בכתף שלה, אבל לא פגעה בה יותר מדי.
נטפל בזה אחר כך.
היא נפצה אותה לשני אבנים קטנות יותר. וכך, לפתע החזקתי בידי ענף ענק ובוער באש.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"שמעתי את זה, טלרין!" צעקתי לה.
אני ידעתי שהיא אוייבת שלי, ולמרות זאת עכשיו זה לא משנה. זה כולנו נגד שד המים.
גררתי אותה אל מאחורי שיח. היא נאבקה בי, כמובן. "די, טלרין!" היא לא הצליחה לקום, וטוב שכך. הסתערתי על ליליאן. "אני צריכה אש. מהר. החרב שלי סופגת לתוכה את הדבר האחרון שהיא נוגעת בו." גיצים עלו מימיני, מילדה שישבה שם ושלא הכרתי.נעצתי את החרב בלפיד הבוער ו
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
החרב של הנערה בערה באש כחולה ומגניבה ביותר. עכשיו היינו שלושה אנשים עם אש מול שד מים.
מי אמר שבני אנוש לא יכולים לנצח?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תודה, נעמה!)
הרגשתי במקום לא טבעי. פתאום אני זו בעלת הכוח, וכולם לט=וטשים מבט בחרב הבוערת. ובמשך כל החיים שלי המצב תמיד היה הפוך. [עדיין מעריצה את הכישרונות המגניבים של טלרין!]
הנפתי את החרב ונעצתי אותה בחזה השד.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה לא הוגן!
דווקא את כל הכיף אני מפספסת! בגלל שאני כשפית מים!
ומי נראה לה שהיא? דארה מעצבנת אותי, כל כך.
לא שהייתה לי כוונה לומר את זה לדיימן, אבל האבן שלו שברה לי את היד, ועכשיו אני צריכה באמת לסבול בשקט, בלי לומר כלום, ולהתפלל שאני לא אמות מחוסר דם.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המשכתי עם הרוח הזאת, היא אומנם הייתה מגעילה ושורפת אבל בניגוד
לרוח הקרירה והמרעננת שיש בה משהו כמו מים הרוח המזרחית הייתה חמה כמעט כמו לפיד אש.
עצמתי עיניים וחיזקתי את הרוח, השד רעד ואני המשכתי, מנסה שלא להפסיק. תעזרו לי! צעקתי לאחרים,
אני לא אוכל להמשיך לנצח! הבחור שעזר לטלרין נדמה לי ששמעתי מישהו קורא לו דיימן בא והמשיך לתקוף את השד.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בדיוק באותה שניה ששתי להבות אדומות נוספות ננעצו ברגליו ובבטנו.
השד שאג מכאבים והתחיל להימס לשלולית מים עכורים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרגשתי מים בקרבת מקום.
שקלתי את האפשרויות.
אם אני אזיז את אחת הידיים כדי לכשף, אני אתעלף מרוב כאב, או שאני אספיק לרפא את עצמי.
"רק שזה יעבוד" סיננתי מבין שיניים חשוקות והרמתי את ידי.
האפשרות הראשונה הייתה הנכונה ביותר.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוף! אני רוצה גם! אני מפספסת את כל הכיף! >.<)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"כן אני מבינה אותם." עניתי.

(מצטערת מעיפים אותי מהמחשב ביי)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השתמשתי באש שלי, ועזרתי לנערה להשמיד את השד.
ממרחק. אף אחד לא ראה שעזרתי. לא שהיה להם אכפת ממילא. אני יודעת.
ממתי הפכתי לטיפוס דכאוני?
הגברתי את האש, והנערה תקעה שוב את חרבה בשד. והוא... הושמד.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מה רוצה?! דיימן ואני פצועים כמעט למוות! זה לא היה הכי כיף בעולם! (חוץ מהקטע של המשחק... אבל עזבו ^^ (לחסרי השכל - היה שיא הכיף!)))
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(חיחיחיח, מגיע לך אנג'ל!

סתאאאם :P
אגב, אני מחכה שמישהו יאשר לי את מות השד...?)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אה, סבבה. תודה, מייטי.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התכופפתי לשלולית השד ונגעתי בה.
כן. זה בהחלט מת.
"עבודה יפה" אמרתי וקמתי
"איך קוראים לך עוד פעם?" שאלתי את הנערה
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(בבקשה.
אני שונאת את המעמד שעשיתם עכשיו לדמות שלי.
כולם גיבורים ואני לא. תודה רבה באמת!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
האש של החרב דעכה, כמו שקורה תמיד אחרי שהיא מסיימת את תפקידה. השלכתי אותה ארצה והנהנתי לעבר מייטי לאות תודה על העזרה.
בחנתי את שדה הקרב; ליליאן עומדת, רועדת מעט עם לפיד כבוי חסר תועלת, בחור שרירי עם שערות פרועות שחתכים מדממים על כל גופו, שלולית מים עכורים שהתחילה להתייבש, ילדה בערך בגיל של מייטי עומדת במרכז בלי לעשות כלום ומאחורי, טלרין רוטנת על כמה אני קרציה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(טלרין התעלפה (ואני שוקלת אם לעשות - >.< אאו - ^^))
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא שמתי לב שליליאן שאלה אותי משהו.
התנערתי. "דארה. קוראים לי דארה."
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
העפעפיים של טלרין רטטו מכאב, וידעתי שהיא נאחזת במציאות בכל הכוח שלה, כדי לא להתעלף.
"תעזרו לה." לחשתי, לפני שהתעלפתי גם אני."מים. קחו אותה למים."
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קוראים לי שקד עניתי בשקט ובביישנות את הנערה ששאלה אותי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שמעתי חבטה קלה מאחורי השיח. טלרין לא רטנה יותר, היא התעלפה.
לא ידעתי מה אני מרגישה לגביה, אבל הערצתי את ההתנהגות האמיצה שלה בקרב, והרגשתי שחייבים לעזור לה.
"טלרין התעלפה," הודעתי לכולם, מנסה לא להשמע לחוצה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבחור השרירי נפל גם הוא שניה לפני שאמר "מיים..." ברור, היא חייבת מים. פתח המערה עמד מטר ממני, והמימיה שלי היתה בו.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התקדמתי בין כולם.
זה היה מוזר. כולם היו לחוצים או מבולבלים ואני הייתי שקטה ולא קשורה.
כמובן.
שמעתי את הבקשה של דיימן. לקחת את טרלין למים.
למרות שאני שונאת את שניהם... נאנחתי.
סימנתי לנערה לעזור לי.
היא נעמדה לידי ואחזה בזרועה של טרלין.
עיניה הגדולות והיפות היו עצובות. אני לא יודעת על מה היא חשבה. אבל יכולתי לדמיין כמה דברים נוראיים יכולים לעבור בראשה.
התחלנו לגרור את טרלין.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הכול כאן הוא בלגאן מוחלט. התחלתי לסדר בראש שלי.
שאלתי את דארה לאן היא הולכת "להביא מים" היא ענתה לי קצרות. טוב, זה יעזור לטלרין, אומנם לזמן קצר.
הילדה. שאלתי אותה "מה היסוד שלך?"
"אוויר" היא ענתה לי בבלבול.
אש ומים, אוויר ו.....אדמה.
"את צריכה למצוא כשף אדמה, בסדר?בקרוב שדי האוויר ימשכו אלייך"
היא הלכה בשקט.
רק אני ודיימן נשארנו שם.
או,דיימן. כרעתי לצידו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי מצאה את שארית המים ושפכה על טלרין כשאני החזקתי אותה. ראיתי את ליליאן רוכנת ליד הבחור המעולף. אז זה החבר שלה...
טלרין רפרפה בעיניה וכשקלטה שאני זאת שמחזיקה אותה, כנראה החליטה לסגור אות ןשוב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מים ניתזו על פני, נאנקתי בכאב כשהרגשתי אותם נוגעים בפצעים.
"השד?" שאלתי
"מת"
הכרחתי את עצמי להתיישב, יותר מדי מאמץ ואני אתעלף שוב.
הבחנתי בדיימן בין השיחים, בחנתי אותו לשניה, השד פגע לו בגב לא?
החוורתי כשראיתי מה השד עשה
הגב של דדיימן היה מלא דם, מעשרות חתכים שונים.
"אוי לא" מלמלתי
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לפעמים, אפשר להרגיש מגע של מישהו שאוהבים אפילו דרך ערפול חושים.
וזה בדיוק מה שהרגשתי כשהאצבעות הקרירות והעדינות של ליליאן רחפו מעל גופי ברכות. אבל אפילו דרך ערפל העלפון הרגשתי שתשומת הלב הזו שלה פתאום לא עוזרת. היא רק פוגעת יותר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טלרין שוב פתחה את העינים והזדקפה.
היא ומייטי דיברו לשניה ואז היא הסתכלה על הבחור המעולף. "אוי לא..." היא ניסתה ללכת אליו אבל רגליה לא נשמעו לה.
"טלרין," נאנחתי. "אני יודעת שאת בלתי מנוצחת וכל זה, אבל את צריכה לנוח." מייטי התרחקה ממנו ועמדה מאחורי ליליאן. היא נראתה כל כך עצובה...
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבטתי לרגע בטרלין, לא יודעת מה לומר.
הבטתי בנערה, שהמשיכה להסתכל על טרלין. טרלין הייתה ממש פצועה, נראה שהיא שוב הולכת להתעלף.
פתאום נזכרתי ביום שבו טרלין השתמשה בנשמה בשביל לרפא אותי כשהיינו קטנות. ואני כל כך כעסתי עליה... וטרלין ברחה. ואני נשארתי לבד... גם אחרי שאימא ואבא מתו.
כשליליאן באה הכל השתנה. הרגשתי כאילו שוב יש לי משפחה.
גם זה נעלם בשבילי. כן, אני אוהבת את ליליאן... אבל זה לא אותו הדבר.
קמתי, ויצאתי מהמערה.
התרחקתי כמה שאני יכולה, רק כמה שיותר רחוק.
ואז התיישבתי מתחת לעץ והתחלתי לבכות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תני לי לרפא אותו" אמרתי בכעס, תוך כדי שאני נאנקת מכאב
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי יצאה מהמערה ברגליים רועבות שמעתי מבחוץ קולות בכי...הרגשתי נורא. בקשר להכל. ההתערבות שלי בקרב הוציאה הרבה דברים מכלל שליטה. כנראה שלא הכרתי טוב את ליליאן, כי חשבתי שברגע שקצת עצבות תופיע על פניה של מייטי היא ישר תרוץ לחבק אותה. נאנחתי בקול והתייבשתי אל אבן במערה, מסתכלת על איך שטלרין מטפלת בבחור הפצוע, ופתאום הבזיקה במוחי הבנה.

טלרין הייתה הרבה יותר מידידיה של החבר של ליליאן.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הי, מישהו!
להגיב!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי מנותקת, הצבעוני ישנה, לטלרין אין מה להגיד. נו, טוב.)
טלרין יצאה מהמערה ומלמלה משהו לגבי מים. הסתכלתי על הבחור ששכב מחוסר הכרה בפינת החדר. הוא פתח את עיניו והזדקף. ליליאן הרימה את מבטה אליו. התקרבתי אליו. "הי," אמרתי וניסיתי לחייך.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"היי." הבטתי בחשדנות בנערה שהתקרבה אליינו. היא יכלה לחסל אותנו תוך שנייה לפני המצב שלה. אבל לא נראה שהיא הולכת לעשות את זה."את זו שכסחה את השד, נכון?"
היא הניעה את ראשה באופן מוזר, כמו מתביישת להודות שכן, או מנסה להגיד שלא לבד.
חייכתי חיוך שהפך צולע, כי התעוותתי מכאב."כל הכבוד."
היא בחנה אותי באופן משונה.
הפצעים שלי היו חבושים, בכל מיני דברים נוזליים ומגעילים, באופן מסורבל ויסודי. ידעתי שזו טלרין. רק היא תשתמש בתמציות שורפות שקשורות במים כדי לרפא מישהו. רק הכאב שמרגיש אדם כשהמשחות שלה מטפלות בפצעים שלו מספיקות כדי שהוא ינסה להתאבד. רגע. אז למה הרגשתי קודם שליליאן עשתה את זה? כנראה שלא. אני משתגע. היא בטח לא כאן בכלל.
עצמתי עיניים ופלטתי גניחת כאב, בניגוד לרצוני. כל הגוף שלי בער. אני לא אוכל להלחם הרבה זמן.
נשמתי נשימות קצרות ומהירות. בקושי הצלחתי לנשום. הצלעות לחצו עליי. גם הן שבורות? או שזה הלב הכואב שבפנים?
איפה ליליאן שלי?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני במערה! באותה אחת כמוך!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נמאס לי
נמאס לי מהם, מכולם, מהדברים שגורמים לי לצאת חלשה.
רצתי כמו עיוורת בין העצים, עד שבסוף קרסתי מרוב עייפות ליד אגם קטן, מים.
טבלתי את קצוות אצבעותי במים, ותהיתי.
על החולשה שהפגנתי, היה מספיק לגמרי שריפאתי את דיימן, זה הגיע לו, אבל זהו זה, אני לא חייבת כלום לאף אחד מהם, ובטח שלא לבת האדם.
ואני לא חוזרת אליהם.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
באופן מוזר סמכתי על דיימן.
היה בו משהו שהקרין רוגע וחוזק. קוראים לי שקד,
אמרתי לו, יש לי כוחות אוויר. זאת לא אני שהרגתי את השד, רק עזרתי
לכם כי זה היה נראה לי חשוב.
גם אמרתי לו שרואים שהוא מאוד קשור לטלרין, ושאם הוא רוצה, אני יכולה לעזור לו
לעשות שפחות יכאב לה, כי יש לי עלים וצמחים מתאימים שעוזרים.
הוא הנהן בהקלה. אלא שטלרין כבר לא הייתה שם.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וואו, איזו תשובה מפורטת. (אהמ, אהמ, אן יקירה, מסר אישי חבוי, אהמ!)
החלפתי מבטים עם ויינד, ושקעתי לעצמי במחשבות.
מי יודע עליו?
מגי, החיה התאומה שלה, והינשוף המוזר הזה, ביחד עם התאומה שלו, שרלוט.
מעניין אם היא תספר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"כל הכבוד" אמר הבחור הבלונדיני.
לא ידעתי מה לומר. רציתי להגיד לו שאני לא היחידה שעשתה את זה, ושהתכנון היה בכלל של ליליאן וטלרין
, אבל ראיתי שכל תשובה שהוא ינסה לענות לי תסב לו כאב, אז שתקתי. הוא פלט גניחה חלושה ואני ריחמתי עליו. ממש ריחמתי עליו שהוא נכנס לקרב הזה ללא רצונו.
גם אני הייתי די בהלם מאיך שזה התפתח. הרי מגיל 13 אני בורחת ונלחמת ומפתחת את כישורי ההישרדות שלי ומנותקת לגמרי מהחברה. רק עכשיו אני מדברת עם אנשים שוב, ונדמה ששכחתי איך זה.
"איך קוראים לך?" "דיימון" הוא הביט סביב וחיפש מישהו. הסתכלתי גם אני. היחידה שהיתה במערה היא ליליאן, ששכבה בצד בעיניים עצומות. אולי ישנה, או מותשת מכדי להסתכל על משהו.
"אתה מחפש את ליליאן?" שאלתי. הוא הנהן קלות בפרצוף נבוך. "היא כאן," הרמתי את ידי והצבעתי על נקודה מאחורי הגב שלו. היד שלי צנחה והוא הביט מעבר לכתפו. עיניו התרכחו והוא נראה רגוע יותר.
"אתה גם..." רציתי להגיד 'גנב נשמות רע' אבל לא יכולתי. אני לא יכולה להגיד את זה אחרי קרב שבו נלחמנו ביחד וכשהוא יושב מחוסר כוחות במערה שלי. "אתה גם...בצד של טלרין." הוא חייך חיוך עצוב "כן." הוא העיף עוד מבט בחדר. "איפה היא?"
באמת לא ראיתי אותה. היא יצאה ישר אחרי שריפאה אותו.
לרגע ראשי הסתחרר וראיתי את טלרין יושבת ליד אגם לשבריר שניה מתוך עיניו של ריי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התיישבתי בזהירות על סלע. הוא היה חם. היה יותר מידי חם. אייר, מגי ואדוארד נראו בסדר. הייתי על סף עלפון. הר געש. איזה רעיון טפשי. גם אם יבואו שדי מים, מה שאני לא מאמינה שיקרה, לא נוכל לכשף אש. אש. איזה רעיון טפשי. יש לי בחילה. אני עוצמת את העיניים, נכנעת לחום המעיק.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני נאנחת, לא רוצה להביט בפניו של דיימן.
"אני צריכה ללכת. אתה יכול להישאר במערה הזאת כמה שתרצה, אבל אני חייבת להתרחק מהמקום הזה. יש בי דחף פתאומי לרצוח את טלרין ואני לא רוצה להיות קרוב לאנשים." קמתי ונעצתי בדיימן את עיני הזהובות. הוא נראה עייף כל כך. הנהנתי לעברו וטיפסתי החוצה. מייטי נשענה על עץ במרחק של עשרה מטרים מהמערה ועיניה רטובות. "מייטי..." רציתי לנחם אותה, אבל לא ידעתי מה קרה לה. או מה קרה לי, שנהייתי חברותית כל כך. התיישבתי לידה וחיכיתי שהיא תגיד משהו. היא המשיכה לנעוץ מבט באדמה. "אני הולכת." אמרתי לה. "אני לא בנויה לקשר עם אנשים. יש פה יותר מידי עצב, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה." מייטי הרימה את מבטה אל פניי.
שוב את בורחת, אמרתי לעצמי. את מתחמקת כדי לא להרגיש רע. את צריכה להישאר ולעזור, דארה!
נשמתי עמוק.
"מייטי, צריך למצוא את טלרין. ומהר."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אם אני לא אמצא דרך להעסיק את עצמי, המחשבות האלה יהרגו אותי, ואני מעדיפה להרוג מאשר לההרג.
"גווינגבר, איפה יש כאן כפר באזור?" שאלתי אותה.
"בערך חצי שעה של ריצה לכיוון צפון מערב"
הנהנתי ופתחתי בריצה, אני חייבת לעשות משהו, והפעם ציד לא יעזור
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(גוט נייט כולם! אחרי ההודעה הזאת אני הולכת מהמחשב להיום!)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הילדה ההיא הלכה.
"את באמת כאן?" שאלתי בשקט. ואז נבהלתי, ממש נבהלתי, כי לרגע אחד, היא לא ענתה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(את מי שאלת? אותי?)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אחרי שנכנסנו ללוע הר הגעש ראיתי שאשמי מבולבלת.
היא נשענה על סלע חשוף ועצמה את עיניה. "אשמי!" קראתי בבהלה. היא פקחה את עיניה למחצית.
הושטתי יד לאחוז בידה. שמעתי את אייר שואלת את הנערה האחרת אם היא גם שומעת משהו.
הרגשתי נוכחות חזקה של שדים. עכשיו הבנתי שאייר והנערה ההיא שומעות אותם.
"אייר,מה הם אומרים?" שאלתי, עדיין לא עוזב את אשמי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וואו.
השניים האלה פתטיים לגמרי.
פלטתי נשיפת בוז.
"אוקי, התחלתם להימאס עלי, לגמרי." אמרתיי בקול עצבני, וסימנתי לויינד, שריחף מעלה בגוף בן האנוש שלו, לרדת למטה.
'אייר, תנשמי עמוק, תירגעי, קצת שליטה ואיפוק עצמי לא יזיקו לך.' אמרו מחשבותיו.
"אבל אני לא רוצה שליטה ואיפוק עצמי! מתחיל להימאס עלי מלהסתובב עם הרכרוכיים האלו!" שטף של קללות בקע מפי, קיללתי את ויינד.
התאום שלי.
אני האדם הכי עצבני בעולם לפעמים.
ובשאר הזמן, אני שקטה כמו קבר.
נשמתי עמוקות והכרחתי את עצמי להתעשת.
"מגי?" פניתי אל המטומטמת. "אמרי לו מה את שומעת."

(אן, בלי להיפגע, רק ניסיתי להיכנס לדמות העצבנית והמשוגעת שלי, זה כיף דווקא XD)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בקושי הצלחתי לא להחליק אל חוסר ההכרה. ידו של אדוארד הייתה קרירה. זה היה טוב. אני זקוקה לקור. חיבקתי אותו, וקיוותי שנצא מכאן בקרוב.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קולו של דיימן העיר אותי מיידית, התקרבתי אליו
"דימן אתה בסדר?" הוא לא אמר כלום. רק בהה בי במבט מוזר
רק אז שמתי לב כמה החתך של מייטי היה גדול. הדבר היחיד שטלרין לא חבשה.
"אני כל כך מצטערת" אמרתי לו בקול שבור
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כשרשמתי 'החתך של מייטי1 התכוונתי לחתך שמייטי עשתה לו)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה לא עוזר לי שאת מצטערת. זה כבר קרה. רציתי לענות, כשהרגשתי את הגוף שלי מתקשח ונאנק.
"בסדר." גנחתי.
ושנינו ידענו ששום דבר לא בסדר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי לא ענתה לי. היא רק התבוננה בי בתימהון.
"את מבינה," ניסיתי להסיבר את הבלתי הגיוני. "יש לי כישרון. וזה הדבר היחיד שבזכותו אני חיה, כי כל דבר אחר שני מנסה לעשות נכשל, במיוחד במנהיגות. לי ולריי יש קשר טלפטי מסויים, כמ ושקורה לפעמים עם חיות תאומות. ראיתי שטלרין מדברת עם גוויניבר למשל, ואנחנו לא שומעים את זה. אז לי יש כישרון הישרדות מוזר שמראה לי דברים שחיות רואות. ראיתי לפני בערך חצי שעה דרך העיניים של ריי שטלרין רצה לכיוון צפון- מערב. שם...נמצא הכפר שנולדתי בו" מייטי פערה את עיניה עד שהיו גדולות עוד יותר.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(שמחה שלא המשכתם הרבה הנה אני באה...)


הסברתי לשלושתם על חוסר הרצון בתגבורת של השדים והתחלנו לעבוד על תוכנית. אחרי ויכוחים רבים הגענו למסקנה שהדרך הכי טובה היא שאדוארד יתקוף, כי הוא כשף האדמה היחיד. אני ואייר נקשה את האויר ונעצור את השדים מלברוח או לקרוא לתגבורת שהם יחליטו שהם רוצים. אשמי תתקוף, אבל ההשפעה שלה תהיה פחות חזקה. אדוארד יעלה אותה על גוש אדמה ומשם היא תנסה להוריד כמה שיותר שדים. אני ואייר תכננו להילחם, ראית לה את זה בעיניים ואני איתה. התוכנית הייתה מעולה, הבעיה היחידה הייתה שהשדים היו יותר מאיתנו, כמה מאות יותר מאיתנו.
התחלנו להילחם. הרעיון היה שהשדים לא ישימו לב שחסמנו להם את הדרך לברוח עד שמאוחר מדי. אני יכולה להבטיח שאף שד חי לא ראה את האויר מתקשח, השד שראה מת לפני שהמוח שלו הספיק להבין מה קרה. אדוארד ואשמי התחילו לתקוף ואני צעקתי לאייר "עכשיו!" היה לה מבט מופתע על הפרצוף, אבל היא חזרה אל עצמה מהר ושתינו עלינו למעלה. היא חשבה שאני ילדה טובה כזאת, אבל המומחיות שלי היא לא להישמע להוראות. כל שד שהתקרב אלינו לרדיוס של מאה מטר נהרג ובערך כל שאר השדים נהרגו על ידי גל אדמה עצום של אדוארד. כשירדנו חשבתי 'רגע אני לא יודעת לעוף' ורעם התעופף אל כתפי ואמר לי במחשבה 'לא נורא, הצלחת. זה היה הדבר הנכון לעשות אז זה מה שעשית.'
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הי!! מתי חתכתי את דיימן בדיוק??!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"הכפר שגרת בו?" שאלתי בלחישה, "מה טרלין עושה שם?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כל הזמן הייתה לי תחושה שמישהו, או משהו, עוקב אחרי, אבל לא ראיתי כלום חוץ מכמה ציפורים.
אחזתי בסימיטרים שלי, שני השומרים של הכפר מתו תוך כמה רגעים.
אני לא צריכה גניבת נשמות, אני לא אפצע, אני רק צריכה להרוג. וכמה שיותר.
המחשבות האלה לא מפסיקות להציק לי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(בליל ה13 וירח מלא! קפצת עליו עם סכין, חתכת אותו וצרחת "אף אחת כאן היא לא אהובתך. שזה, דרך אגב, שקר)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(חבורת משוגעים, גן חיות)

רעם התיישב לידי, שמחתי שהוא שם, הוא היחיד שבאמת סמכתי עליו. פעם היינו ארבעה אני, הוא, אז קראתי לו 'הנשר', מאיה ו'האריה' שלה. כשנפגשנו מאיה הייתה בת 19. אני ברחתי מהבית כשהייתי בת 12, כי הכוח שלי התפתח מאוחר ובהתחלה לא יכולתי לשלוט עליו כמו שצריך. הכפר היה מקום מסוכן לכשפים צעירים, לפעמים הם מראים את הכוח שלהם בלי להתכוון ואז בני האדם היו רוצחים אותם. מפחד. החלטתי לברוח וכשחזרתי, עם מאיה, הכפר לא היה. היו כל מיני שמועות על מה שקרה שם, אבל אני לא רציתי לשמוע, פחדתי. רעם מצא את מאיה כשהייתי כמעט בת שלוש עשרה. היא הייתה ילדה מסוכנת על סגנון 'הציידת' שחיה מהטכע ונתנה לטבע הכל. עד שהטבע לקח אותה. מאיה אימצה אותי ולימדה אותי את כל מה שהיא ידעה. היא הייתה שם כדי לנחם אותי וכדי לשמוח איתי. רעם והיא שמרו עלי, הם היו הסיבה היחידה ששרדתי.
אני תמיד אומרת שאת מאיה הטבע לקח. היה שיטפון ואנחנו ברחנו, אני מעדתי והיא עצרה כדי לעשור לי לקום וגל גדול שטף את שתינו. מאיה, שגם הייתה כשפית אויר יצרה בועה גדולה שתגן עלינו במהלך השיטפון ואז היא העיפה אותנו לחוף. היא הצילה אותי, אבל היא השתמש בכל הכוח שלה. היא אמרה לי לקחת הכל, היא תהיה גופה ולא להסתכל אחורה. הכי חשוב לקחת את התליון שלה, תליון של נשר, הוא יגן עלי. אני, 'האריה' ורעם המשכנו לבד, עד ש'האריה' מת מצער ומכאב של גוף מת בצד השני.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המשכתי להסתכל עליה בעצב.
"את מכריה את האחות שלך, נכון מייטי?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נחרדתי.
טרלין... היא בטוח תעשה משהו נוראי.
"אני באה איתך." אמרתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הקלה גדולה שתפה אותי.
אני לבדי במסעות כל חיי, ולא ציפיתי שיהא תענה לבקשתי.
"תודה, מייטי," לחשתי וקמתי במהירות.
"את לא צריכה להודיע לליליאן, או למישהו?"
היא עצרה במקום, מאובנת ולגמרי מבולבלת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"דיימן" לחשתי.
"כן?" הוא ענה לי. הקול שלו כל כך רך ונעים. ו
זה קשה ליליאן. את יודעת את זה. אבל אסור לך להיות אנוכית. תראי מה עשית. תסתכלי עליו.
זאת אשמתך. אמרתי לעצמי. זו באמת אשמתי.
אני צריכה להתגבר ופשוט לעשות את זה.
כל מה שאני עושה רק הורס יותר
"מחר" אמרתי לו בשקט" מחר בבוקר אני עוזבת" הסתכלתי על פניו מנסה לתפוס אותם פעם אחרונה. הדבר היחיד שאני תופסת הוא הכאב. כל כך הרבה ממנו. בכזה בירור. מתפשט לו על הפנים.
זו אשמתי.
אל תכנעי אמרתי לעצמי. עדיף לגמור את זה עכשיו לפני שני רק אגרום לו עוד נזק. לפני שאני אפגע בו עוד פעם.
אבל מה עם לפגוע בעצמי?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבנתי אותה.
גם אני לא הבנתי בדיוק את המקום שלי בקבוצה הזאת, למרות שמייטי היתה איתם הרבה יותר זמן...
"זה בסדר. רק תגידי עם את בטוחה. עם כן...נוכל פשוט להסתלק מכאן."

וליליאן תשנא אותי על זה שברחתי עם ה...חברה שלה? אחות שלה? בת ברית שלה?
נו טוב, לפעמים זה המחיר שצריך לשלם כדי לעזור.

חיכיתי שמייטי תגיב.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוי צבעוני! טוב, אנב'ת תשמח. היא תהיה מאושרת. את מצטרפת אלי ואל מייטי?)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(עכשיו אנבת' חייבת להיפרד מאבישג)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"נלך," אמרתי לה.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אחרי שהנערה, שהסתבר ששמה אן, הסבירה את התוכנית לגבי נצחון השדים, ביצענו אותה. שלחתי גל עצום של אדמה לעברם, והשדים שנפגעו ממנו מתו מיד - אבל היו כל כך הרבה, שזה בקושי עזר. שלחתי גלים של אדמה לכל עבר, מקווה שלא יפגעו באחד מאיתנו. אייר ואן נלחמו בשדים, אבל זה לא עזר במיוחד, והן יותר העסיקו אותם עד שאפגע גם בהם. אשמי הכתה בהם עם מים.
הרגשתי איך לאט לאט אני מתעייף, אבל השדים לא הפסיקו להגיע.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הנהנתי, וניסיתי לא להסתכל אחורה. כאב לי הלב על זה, אבל לא הייתה ברירה. התלחתי ללכת בצעדים מהירים לתוך היער, ומייטי מאחורי.
לא הקפדתי במיוחד על הסתרת העקבות שלי. אולי כי ר צ י ת י שימצאו אותנו.
הפיגיון שלי נתלה בריפיון מידי בזמן שפילסתי את דרכי ביער. השמש שוב התחילה לשקוע. בחיי, לא עשיתי כלום היום. כעבור כמה דקות הגענו לאגם שבו ראיתי את טלרין דרך העינים של ריי. "רק רגע," אמרתי למייטי. "תחפשי עקבות...היא היתה כאן לא לפני משעתיים." ועם האי כבר הגיעה לכפר, כמו שהחושים שלי אמרו לי, היא רצה כמו צ'יטה.
כעבור זמן קצר מייטי שאפה בפתאומיות. קפצתי והסתכלתי עליה. היא רכנה ליד עקבות מגפיים משולשים. ליד העקבות היו סימני בעיטות באדמה. כשהמשכנו לעקוב, העקבות נכנסו אל בין העצים בפער גדול יותר ויותר, שרומז על ריצה מהירה. "היא רצה." אמרתי את המובן מאיליו. "פשוט נעקוב אחרי העקבות?" שאלה מייטי "ועם היא נכנסה לנהר או משהו?" הרהרתי בזה לשניה. "נוכל לעקוב אחרי נטיפי מים עד שהריח יעשה ברור יותר, או להשתמש באף קצת יותר רגיש. לפנתרים יש חוש ריח מעולה." אמרתי תוך כדי הליכה. הגענו לנהר, אבל העקבות של טלרין לכלכו בבוץ את האבנים שחוצות אותו. "ציפיתי שהיא תיזהר יותר בהסתרת העקבות שלה," אמרה מייטי בהשתוממות.

אבל אני כבר לא ציפיתי לכלום מטלרין.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שדי אוויר. איך לעזאזל אני אמורה לנצח שדי אוויר. ועוד עם כל החום הזה. אני מרגישה מזעזע. אני מכה, ומכה, ומכה- אבל ליאו הוא זה שצריך להלחם. אני צריכה לחזק אותו איך שהוא. ניגשתי מבלי שאיש שם לב. מאחוריו, בשניה אחת שבה הייתה לו מנוחה, נצמדתי אליו ועטפתי אותי בזרועותיי. יד אחת הנחתי על מצחו, ויד אחת על ליבו. נשמתי עמוק, ופתחתי את הצ'קרות שלי- כמו שלמדתי לעשות לפני שנים רבות. רוקנתי את כל כוחי אליו, מרגישה את עצמי נחלשת להחריד, ואת נשמתו מתחזקת. הזרמתי אליו עוד ועוד אנרגיה, עד שהתעלפתי בתשישות. מחשבתי האחרונה, הייתה התקווה שלא אמות מחוסר אנרגיה. מחוסר ביסוד הנשמה.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"עוזבת?" הזדקפתי במקומי מיד, לוחץ בידי על הפצע שנפתח - כאילו ידע שמשהו ממש גרוע עומד לקרות - בגבי והחל לזרום על החולצה הנקייה שלי בקילוחים דקים."מה פירוש עוזבת?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נבהלתי, הפצע שלו נפתח. כמה נזק אני יכולה לגרום?! אני רק מנסה לתקן הכל...
"דיימן שב, אתה מכאיב לעצמך!" אמרתי לו וניסיתי להושיבו
"מה זאת אומרת עוזבת?" הוא המשיך לצעוק
"דיימן הפצע שלך-""מה זאת אומרת עוזבת?!"
"זאת אומרת שמחר אני בבוקר אני אשיג לי בגדים,נשק, אוכל אם אני אמצא ואעלם" עניתי לו בקול שקט.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כבר לא ספרתי את כמות האנשים שהספקתי להרוג, בשעה.
ולמי אכפת?
הדבר החשוב הוא, שזה באמת מהנה לשמוע אמא צורחת כשאני הורגת את הילד שלה, ורק אז אותה
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני חושב שאני שומע את הלב שלי נקרע.
"אני לא מאמין שאהבתי אותך," אני לוחש.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בררר...
צמרמורת משתי התגובות האחרונות.

הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רציתי לצרוח שאני אוהבת אותו. רציתי לצרוח שאני לא עוזבת. שאני לא מסוגלת.
רציתי להראות לו איך אני באמת מרגישה.
אבל אני לא יכולה.
אסור לי.
אני רק אפגע בו יותר. לעזוב אותו.. אני בספק אם אני לא אמות מזה. אבל הוא יחיה.
יהיה לו עדיף בלעדי. ניסיתי לשכנע את עצמי.
יהיה לו עדיף בלעדי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הבטן שלי ממש מתהפכת, איזו צמרמורת!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני חושבת שהיינו מצליחים הרבה יותר מהר אם היה איתנו כשף אש.
שרלוט.
לעזאזל, הרגשתי את רקותי פועמות בכאב ונפלתי על הרצפה.
אחזתי בראשי בכאב בעזרת שתי ידי שהיו מושחלות בשיערי הפזור.
הרגשתי את הטירוף מגיע לכל נים ועורק, הרגשתי אותו מנסה לחדור לראשי, מטפס על רקותי ומנסה לנפץ את דרו בדרך למוח שלי.
בקושי שליטה עצמית הייתה לי כדי להירגע.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אדוארד ואשמי, שניכם בטעות רשמתם את שם המשתמש ולא את שם הדמות. חוץ מזה, כבר ניצחנו את הקרב...)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המשכנו להתקדם, כמעט בריצה אחרי העקבות היותר מידי ברורים של טלרין בעוד השמש כמעט נעלמת מעבר לים.

"ואו." אמרתי בהתנשפות של כאב לאחר שעה של ריצה מתמשכת. מייטי עמדה יפה מאוד באתגר והתנשפה כמוני, אבל לא התעלפה כמו שאני מאוד רציתי לעשות. הילדה הזאת הרבה יותר חזקה ממה שהיא נראת.
היער הסתיים, העצים הידלדלו והרים נמוכים יחסית נגלו לעינינו. וידעתי, שאחרי ההר הבא נמצאת הכניסה לכפר. ומה שהפחיד אותי מאוד, זה שלמרות שהעקבות נעלמו כליל בגלל הדשא, ריח מוכר מידי של זאב, או זאבה, עמד באוויר כאילו הזאבה ממש זחלה כאן. "אוי, לא!" התנשמה מייטי. "אנחנו חייבות להמשיך!" אמרתי. נזכרתי במה שקרה אחרי שאחותי ברחה ודמעות צרבו את עיני. "דארה, את לא באמת רוצה להמשיך בלילה, כשהדבר היחיד שיכול להועיל נגד שדים הוא כשפות נגדית? אני רק כשפית אש! ההרים האלה לא מיושבים." אמרה מייטי בחשש. "את צודקת," נאנחתי. "בואי נמצא איזה מקום ללילה."
מייטי מצאה מדף סלע רחב למרגלות ההרים והתמקמנו עליו. רק כשהתיישבתי והסדרתי את נשמתי הבנתי עד כמה אני רעבה. הוצאתי מהתרמיל שלי את המזון שלי: שני תפוחים, ארבעה דגים ששימרתי במלח והיו מוכנים לצליה, ומימיית המים שעצרנו למלא בנהר. "בואי נבעיר מדורה." אמרתי למייטי. היא הנהנה בהיסח הדעת והביטה בעשב המתנופף. נאנחתי והתחלתי לאסוף זרדים וענפים לערימה קטנה. "אני יודעת להדליק אש, כמובן, אבל..." מייטי חייכה ונשפה סילון אש דקיק על ערימת הזרדים. צלינו את הדגים ואכלנו אותם במהירות.
***
בלילה, חלמתי על יום הבריחה של אחותי.
היא ברחה עם הסוס בדיוק כשאבי הגיח מבין העצים. הגרזן שלו נזרק עלי ופספס אותי במילימטרים. הוא חורר את החנות הריקה. הוא רץ ונכנס לחנות ותקע בי מבט זועם כשראה שאחותי לא נמצאת.
ידעתי שאבי מטורף, אבל אז ראיתי את הניצוץ הרצחני בעיניו וראיתי טירוף טהור עומד מול עיני. "אין ברירה. מחר את בת 13 והכישרון יתפוס בך או באחותך. ומפני שדאגת להבריך אותה מכאן...נתחיל בך." הוא בעט בי אל הקיר ורץ למרתף החנות. עד שחזרתי לעשתונות, הוא חזר עם חרב ארוכה ביד וטבל אותה באבקת יהלום שהתפזרה על השולחן. החרב הזדהרה באור מהפנט שניה לפני שהיא חתכה לי את הרגל. קמתי בקושי וחסמתי את ההתקפה הבאה עם הפיגיון שלי.
הקרב האיום נגד אבי נמשך לפחות חצי שעה.
אני כבר כמעט גססתי מהחתכים הרבים שהיו לי כשהצלחתי לפרוק אותו מנשקו. השתמשתי בחרב כדי לחבוט ברקתו עם הניצב ולהוריד לו חתיכה רצינית מהרגל. לקחתי מהמרתף את התרופות הטובות ביותר שהיו לנו ויצאתי למסע שמעולם לא חזרתי ממנו...
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא נורא.. עוד לא הגיעו עוד שדים.)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תיקון: עוד לא נצחנו במלחמה באו עוד שדים)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אייר נראתה כאילו תקף אותה שיגעון, וזה כנראה מה שבאמת קרה. הרמתי אותה והעברתי לה חלק מההילה שלי, בסוף היא עלולה להפוך אלי. היינו תשושים מהקרב ואדוארד ואשמי ישבו חבוקים ורעדו. פחדנים. אנחנו צריכות למצוא מערבולת אויר ולעלות אליה ואני מרגישה שיש אחת קרובה. ווינד לא עושה כלום וזה די מפריעה. עלינו לאויר, הפעם היה לי מאד קשה לעלות, אבל הצלחתי לעלות את שתינו עם קצת עזרה של רעם. צעקתי לאדוארד ולאשמי "אל תמותו ותלכו לכיוון המים." אנחנו נמצא אותם מהר, הם לא יספיקו להתקדם הרבה. עליתי למעלה ולאט לאט הגוף של אייר נרגע והיא יכלה לחשוב בצלילות למראית עין. נתתי לה עוד קצת זמן מנוחה ושאלתי אותה "את בסדר?"
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מצטערת לא ראית את מה שרשמת. מה שתיארתם היה הקרב שאותו ניצחת באצילות, או משהו כזה. נוותר על הפירוט למרות שזה מבאס אותי, מצטערת)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הטיפשה הזאת תהרוג את עצמה.
ברגע שחזרה אלי השפיות, החזרתי אלייה את כל ההילה שלה שדבקה בי, היא הפכה אותי לפתטית, אני לא זקוקה לה, ולא לאף אחד אחר.
"ברגע שאנחנו נצא מכאן," אמרתי לה. "אני אוכיח לך אחת ולתמיד שאני לא צריכה עזרה, אני אוהבת את השיגעון שלי."

(אוף! רציתי רגע משוגע של אייר! למה הרסת את זה?!)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(זה מפחיד אותי)

יש לה דברים שהיא רוצה לברוח מהם החלטתי, אבל נתתי לה להוביל אותנו בחזרה אל אדוארד ואשמי. עכשיו היא לא תעזוב אותי בקלות, ידעתי. הייתי מרוצה, אבל השיגעון הפחיד אותי וידעתי שאם אני רוצה להיות בת ברית של אייר אני צריכה לסבול את זה ואפילו לתת לה להשתגע לפעמים, זה עוזר. זה מה שמאיה אמרה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השיגעון שלי זה דבר טוב.
טוב בהחלט.
כל מקום שאני מסתכלת עליו אני רואה דם בעיניים.
עיניים נוטפות דם, פנים קרועות מחתכים, פצעים מדממים שעוברים את החזה.
אשמי על סף גסיסה כשגופה נוטף דם, אהבתי את ההזיה הזאת, ולידה רוכן אדוארץ שנוטף עלייה טיפות דם.
מגי שותת דם לצידי אבל הולכת בקלות, וויינד כמעט גוסס לגמרי שהוא משגיח עלי באוויר, אני שונאת אותו, חייכתי במרירות, והוא נשנק כשהבין על מה חשבתי.
לבסוף, ראיתי גם את עצמי שותת דם.
וזה מצא חן בעיני.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוי, אייר, את מטורפת!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(רצחתי את ההורים שלי עם מספריים.
למה את מצפה? O.O
אני הדמות כי אכזרית כאן!)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(על זה תריבי עם טרלין, היא אוהבת לשמוע אמהות צורחות בזמן שרוצחים להם את הילדים)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(השיגעון תמיד יותר אכזרי, אני רואה אנשים נוטפים דם וזה מוצא חן בעיני, מה את מצפה?!
ורצחתי את ההורים שלי עם מספריים, ונתתי לבת הקטנה שלהם לראות את זה)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני לא מתווכחת בשביל טלרין, אבל היא יותר מפחידה לפי דעתי. חוץ מזה תוכיחי!)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני נאבק ברעד שמאיים להשתלט על הגוף שלי.
"לא. לכי עכשיו. פשוט תסתלקי מכאן. ואל תחזרי אף פעם. אף פעם." אני אומר בקול חסר גוון."ואל תגידי לי עכשיו שאת אוהבת אותי, כי אני סוף סוף יודע את האמת. לכי כבר!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נו באמת, אתן רבות מי יותר אכזרית!
טוב, רצח מזוויע לשתיכן. מרוצות?)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(טליה, צבעוני - אתם פטתים בלי להתאמץ)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(טוב, אן צודקת בנוגע לפתטיות.
אני דווקא חושבת שטלירין היא גם פחות אכזרית בגלל שאכפת לה שאף אחד לא חשוב לה, אבל לא משנה, בואו נמנע ריב)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כל תנועה קורעת אותי מפנים.
חשבתי שזו הדרך הנכונה. זו חייבת להיות!
אז למה זה כל כך כואב?
רצתי ויצאתי מן המאורה. לא היה לי אכפת שלבשתי רק מעיל, לא היה לי אכפת שהסכין שלי נעלם ולא היה לי אכפת שהייתי בלי אוכל.
רציתי לברוח למקום שקט ולנסות לתפור את הלב שלי מחדש. לנסות לחבוש את הגוף שלי שהתפרק כתוצאה ממעשי.
הנפש שלי תשאר הרוסה לנצח.
חיפשתי את מייטי ולקח לי רק שנייה אחת להבין שהיא הסתלקה.
ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר. זאת הבחירה שלה.זה היה הגיוני. אבל זה כאב. קרע את הגוף שלי לעוד קרעים קטנים.
ורצתי. רצתי רחוק ורצתי מהר.

יודעת ששום תפרים או תחבושות לא יעזרו לי
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תגיבו ברצינות, עד שאני מתחברת...)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנחנו חייבים למצוא כשפ/ית אש. יש לי הרגשה שאייר לא אוהבת את שרלוט, אז מה עם השניה, מייטי? אנחנו צריכים להתקדם למקום בו אנחנו חזקים, לפני ששדי המים יימשכו אל אשמי, חבל שאי אפשר סתם לעזוה אותה. היא ואדוארד דבוקים אחד ולשני ולא עוזבים. פתטים. התחלנו ללכת לא לכיוון מסוים, רק כדי ללכת.

(בת דודה מדרגה שניה שלי אומרת, ואני אומרת לגבי אנג'ל: גיחי גיחי, צחוק של פסיכי.
הלכתי, שיעממתם אותי. ביי)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(עשיתם אותי סמרטוט!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא עשינו אותך סמרטוט! אתה כבר סמרטוט! XD)

וואו, השניים האלה דביקיפ, כיף לדמיין אותם גוססים יחד, תודה לך שיגעון.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בעיטה ראשונה. האישה מתה, הגבר צועק ותוקף אותי.
הייתי בחנות עתיקות, על הרגל של הגבר הייתה צלקת לבנה וארוכה, הוא הזכיר לי מישהי.
"אתה אבא של דארה?" שאלתי אותו, הוא הנהן
"היא חיה, אבל אתה לא" שיספתי את צווארו במהירות, אם מישהו מהאנשים כאן נשאר חי, הוא התחבא טוב מאוד.
רצתי החוצה מהכפר, ההרג הרגיע אותי, ועכשיו יכולתי לשים לב לעצמי.
"אני מקווה, גווינגבר, שאת יודעת ללכת בלי להשאיר עקבות"
"ואת יועת?"
"שנברר מי הטוב ביותר?"
"בשמחה"
התחלתי לרוץ, כשאני מקפידה שלא להשאיר עקבות.
"אח" נאנקתי כשהתנגשתי בדמות שרצה בעיוורון "ליליאן?!" שאלתי בהלם "מה את עושה כאן? את לא עם דיימן?"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(וייייייייייייייייייייייי, אני נמצאת עם האנשים הכי משעממים בהיסטוריה של הקבוצה הזאת! והם לא מגיבים!
אהמ, ליאו, אהמ!
אני מבקשת לחזור לשרלוט-לפחות היא הגיבה! (קצת, אבל הגיבה XD)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טלרין נתקלה בי ונעצרתי.
היא שאלה אותי כל מיני שאלות אבל לא התייחסתי. ריח המוות נדף ממנה. היא הרגה אנשים אנשים תמימים שלא עשו לה כלום. אני מתפוצצת. כל הכעס על עצמי. האשמה.. זו לא רק אשמתי. זו גם אשמתה.
התחלתי לצרוח עליה. צרחתי עליה. אפילו לא מילים מוגדרות.
וזו הייתה הרגשה כל כך טובה. לשנייה לא הרגשתי את הקרעים שבגופי. א6בל השנייה חלפה.
הפסקתי לצרוח. לא הייתי חכמה ובזבזתי על הצרחות את חוכי. אצטרך להמשיך בהליכה...
אם טלרין תתן לי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מבין כל הקללות שהיא צרחה עלי הצלחתי להבין דבר אחד ברור.
היא עזבה את דיימן.
חסמתי לה את הדרך, בעודי מנמיכה את הסימיטרים שלי באיום "למה עזבת אותו? מה קרה לכם בדיוק? פתאום אתם לא זוג יונים?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פשוט חזרתי בקול על המנטרה שלי. הדבר שמחזיק אותי מלרוץ לשם בחזרה ולהתחנן שיסלח לי.
"עדיף לו בלעדי" אמרתי בקול מכני שלא הכרתי.
ניסיתי לעקוף את טלרין אבל היא חסמה את דרכי
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"עדיף לו בלעדיך?!" שאגתי "תראי, זה שאני שונאת אותך זה דבר אחד, וזה שאני דואגת לדיימן זה דבר אחר. אז הפעם הדחף לדאוג לדיימן גובר על השנאה שלי אלייך, וזה אומר שאת באה לדיימן מייד"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לחזור אל דיימן... אני כל כך רוצה לעשות את זה.... לא! זה מעשה אנוכי ומגעיל. אני לא יכולה לחזור. רק להמשיך. להתרחק ממנו כמה שיותר.
רחוק מהעין, רחוק מהלב. רחוק מהלב של דיימן. רחוק מהלב שלי.
"לא. אסור לי. אני לא יכולה אמרתי." אמרתי בהחלטיות כואבת וניסיתי לעבור אותה שנית
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא מאמינה שזו אני שצריכה להחזיר את השניים האלה, איכסה!
"דיימן אוהב אותך" אמרתי לה בשקט "ואני יודעת את האמת, גם אאאם הוא מתאמץ להכחיש אותה"
החזרתי את הסימיטרים שלי לנדנים "לכי, תשברי לו את הלב"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוף, טלרין!!! הייתי אמורה לפגוש אותך שם! ולצפות בך הורגת אותו...)
אני ומייטי התקדמנו בריצה מטורפת כשראינו את שני השומרים המתים. כל שני הרחובות הראשונים היו מלאי גופות. נעצרתי ובהיתי בחנות נשק קטנה בקצה הרחוב. מייטי פלטה קול חנוק כשהבינה על מה אני חושבת והתחילה לרוץ לשם. רצתי אחריה ונעצרתי לפני הדלת בעינים עצמומות. ידעתי שהוא לא עזב את החנות מאז שברחתי. "הוא מת?" שאלתי את מייטי. קול לא ברור יצא מפיה והיא יצעה במבט של גועל מהחנות. נכנסתי במקומה.
כל הנשקים התחלפו, אבל דלפק העץ הכבד נשאר כשה היה, עם צלקות מהקרב האחרון. הגוף של אבא שלי שכב בידיים פסוקות על הרצפה, וראשו במרחק כמה מטרים ממנו מדמם באופן דוחה. רכנתי מעל הראש הכרות.
"אתה היית אדם מטורף" לחשתי ונעצתי את מבטי עמוק בעיניו הזהובות הריקות. הן תמיד היו שונות. לא זהב נוזלי וחם אלא זהב כמו של להב זהר קר שיהרוג אותך ברגע שתיתקרב אליו.
"העולם הזה לא היה מקום בשביל מישהו כמוך. חבל שמישהי כמו טלרין הרגה אותך, אבל אתה צריך להודות לה." לא היו לי שום דמעות בעיני.
יצאתי מהחנות וגיליתי לתדהמתי שהעקבות נעלמו.
"היא הבינה שעוקבים אחריה." אמרה מייטי בלחש.
הנהנתי קצרות.
'ריי!' צרחתי את שמו בראשי. ראיתי את טלרין, עם ברדס שחור בידה שוברת את המפרקת למפקד משמר הגבול של העיר בחלק הצפוני ביותר שלה. שלושים לוחמים כיוונו רובי קשת עליה מראשי הצריחים. היא הורידה את הסימטרים שלה בהפתעה. מאחורי גבה ראיתי לא אחרת מאשר את ליליאן עם מבט מעורער לגמרי על פניה. בעיניה של טלרין יקדה שוב אותה האש שמתאווה לדם ולא נראה שהיא הולכת לוותר.
אבל היא לא ידעה כמה הקשתים של העיר טובים.
פתחתי את עיני בעוד ראשי מתפקע מכאב הקשר והתחלתי לרוץ לכיוון שבו ראיתי את טלרין. הגענו לשם תוך לא יותר מחמש דקות וכל הדמויות היו עדיין באותו מצב. טלרין הבחינה בי ובמייטי מאחורי גבי הקשתים ועיניה נפערו לרווחה.
"באיזה צד אנחנו?" שאלה מייטי בלחש.
היה לי קשה מידי להגיד שאנחנו עוזרות לרוצחת הזאת.
"בצד של ליליאן."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נו באמת!
עד שאני מצליחה להרגע, הן חייבות להרוס לי את התוכניות?!
בחייפם לא חשבתי שאני אפגוש כאלה צלפים, בנס הצלחתי להתחמק מהחיצים שלהם, והם הולכים לשלם על זה בגדול.
בחומה היו מספיק נקודות אחיזה.
"נתראה ליליאן" קראתי לעברה "אולי"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי פתאום חסרת אונים. חלשה. הרגשתי שאני לא יכולה לעשות כלום.
אולי בגלל המבט של טרלין. אולי בגלל ליליאן.
פשוט הרגשתי שלא משנה מה אני אעשה זה ייהרס. רציתי לצרוח.
אבל לפי המבט הנחוש של דארה, אני יודעת שאני לא יכולה לתת לה להתמודד עם זה לבד.
אני עדיין רוצה לצרוח. אני עדיין רוצה להתאבד. אבל בינתיים אני לא יכולה.
נשמתי עמוק.
"דארה, צריך להרחיק את השומרים. לא לרצוח אותם. יותר מדי אנשים מתו..." אמרתי, מנסה לייצב את קולי.
מתחתי חץ בקשת שלי. כיוונתי לעבר הקיר מול השומרים... לא, טוב יותר- לעבר כד.
הוא התנפץ ברעש. "נו," אמרתי לדארה, "תעשי גם את משהו."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(וואו, אתם משעממים אותי, טליה, נו?!)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא הלכה. היא באמת הלכה. היא באמת באמת הלכה. אני גרמתי לה ללכת. אני עשיתי את זה. אני אשם.
אני די בטוח שכל הפצעים שלי נפתחו, אבל חוץ מהגוף שבוער, אני לא מרגיש שום כאב פיזי. רק חור, חור עצום וענק וכואב, שנפער בתוך הלב שלי, ולא מרפה.

הכל סביבי מחשיך, אני לא מסוגל לפקוח את העיניים. אני מצליח למצמץ. מצמוץ קטן. היא לא חזרה. הכל מעורפל וכפול. אני לא רואה כלום.
אני משתנק. הלחץ. בצלעות גדול, ואני מאבד הרבה דם.
אם אף אחד לא יבוא לעזור לי עכשיו, אני צריך להתכונן לפגישה עם הגיהנום.
אני עוצם את העיניים חזק-חזק, ורואה את המוות מחייך לי מול הפרצוף. צחוק הגורל.
אני מוכן למות.
אני רוצה למות.
מה שווה לחיות בלעדיה?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני נשבעת, כל פעם שאני מנסה לעשות משהו, מייטי מגיעה.
חתכתי את המיתר של הקשת שהשומר החזיק. זינוק מעל הראש שלו, והסימיטרים שלי סימנו זוג קווים נקיים על צוורו,אחד הלך, שלושה נשארו
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(ברררררררררר, טליה, חתיכת צמרמורת)
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הייתי המומה מכל ההתרחשויות.
עבר כל כך קצת זמן. וכבר אני רואה את המוני
היצורים האלה. חלקם גנבי נשמות, ממש כמוני, וחלקם שומרי נשמות, בני אדם.
הצירוף בני-אדם מעביר צמרמורת בגופי, ראיתי את ליליאן ואת דיימן ואיך הם התנהגו אחד אל השני.
ראיתי את ההתנהגות האמיצה של טלרין בקרב, ראיתי את כולם.
ידעתי שהחיים שלי ישתנו, לא עוד הרוצחת הביישנית שמסתובבת לבד, עכשיו זה על אמת, בחברה אחת גדולה.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אשמי הייתה מכוסה בדם ; בעצם כולם היו.
אן אמרה שצריך למצוא כשף אש בדחיפות.
"תלכו אתם," אמרתי לאן ולאייר."אני אקח את אשמי למים. היא חייבת אותם בדחיפות."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(היא לא הייתה מכוסה בדם! זה הדמיון המוטרף של אייר!) וקוראים לאן מגי!)

"איפה נתחיל?" שאלתי את מגי.
"המ..." היא מלמלה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הגופה האחרונה צנחה מהחומה. זינקתי למטה והתחלתי לרוץ, אני לא רוצה לחשוב על מה דיימן עלול לעשות.
היו לי בדיוק שתי שניות כדי לקלוט מה אני רואה.
"לא היית צריך לפתוח ת הפצעים האלה" נאנחתי והנחתי בעדינות מים על גבו, כדי להתחיל לרפא אותו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מהר יותר מטלרין שבורחת מאיפור? ענק! אבל אין מי שיכול לעשות את זה XD)
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ראיתי את טלרין מרפאה את הגב של דיימן. רציתי בכל צורה לעזור, להראות שאני חלק.
"אפשר לעזור?" שאלתי בבישנות את טלרין. "יש לי כמה עשבים ולחשים שיכולים לעזור לו".
היא הביטה בי רגע ארוך כשוקלת את הדברים ונקבה אותי במבטה, החזרתי לה מבט שלו.
לבסוף היא הנהנה בפנים מלאות כאב. היה ברור שקשה לה לראות את דיימן סובל.
ניגשתי ובכוחות האוויר שלי פיזרתי רוח רעננה ונקייה על גבו.
לקחתי את התמצית לריפוי ששמרתי וטפטפתי שלוש טיפות על גבו שלהט מהכאב. עפעפיו רעדו ונפקחו,
הוא הביט בי בשאלה, שמי שקד, אמרתי לו, ואני מנסה לעזור לך. נראה שהתשובה הניחה את דעתו, הוא עצם שוב את עיניו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כשהרחתי את התמצית זיהיתי אותה, בנוסף לעוד שני חומרים הי יכולה להיות אחד מהרעלים הקטלניים בעולם, וזה אומר שני חייבת להשיג אותה.
"מעניין" מלמלתי "את מכירה את הרעל הזה?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פחדתי. פחדתי כל כך. אבל לא הראיתי את זה. נשארתי חזקה.
שני חיצים כמעט פגעו, אבל הם רק עפו לידי. רק האש פגעה בי. היא לא שרפה. היא לעולם לא תשרוף.
הצלחתי לעזור.הצלחתי לעזור!
הבטתי בחיוך בליליאן, אבל עינייה היו עצובות. ריקות. כמעט יכולתי לקרוא את מחשבותיה... דיימן.
שוב הרגשתי לא קשורה. שוב רציתי לבכות.
הגענו לסוף החומה. ליליאן קפצה ממנה, ונחתה כמעט בצורה מושלמת על האדמה. כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות.
הרגשתי שאף אחד לא צריך אותי, שאני לעולם לא אוכל לעזור.
הרגשתי כאילו אני כבר לא חשובה לליליאן, או לכל אחד אחר. רציתי... רציתי... אני כבר לא יודעת מה אני רוצה.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן אני מכירה, עניתי בשקט, הוא יכול להרוג או לרפא.
הוא לנקות פצע ולגרום לו להחלים בתוך דקות ספורות, והוא גם יכול לפצוע ולהכאיב, זה תלוי
איך משתמשים בו. כרגע אני מנסה לרפא אותו, לא להכאיב לו. טלרין הביטה בי שוב בעיניים נוקבות, אך נראה שההסבר הניח את דעתה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לא רק להכאיב" עניתי בשקט "הוא יכול לשרוף אותך מבפנים, לגרום לגוף שלך להרוג את עצמו, הוא מצויין לעינויים בכל מקרה"
היא הביטה בי, בפנים שלא הצלחתי לפענח
"ובכל מקרה" המשכתי "אם הייתי אפילו חושדת שאת מנסה לפגוע בו, כבר לא היית מספיקה להסביר את עצמך"
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תודה, אמרתי לה. אני שמחה שאת סומכת על זה שאני לא אפגע בו כרגע.
את הילדה היחידה חוץ ממני שכנראה באמת מכירה את החומר הזה.
אף פעם לא פגשתי מישהו שמתמצא ברעלים, מלבדי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן הסתכלה עליי, מצפה שאני כבר אקפוץ ואצטרף אלייה. אבל אני לא יכולה... אני לא יכולה...
אני נזכרת ביום שבו נפגשנו.
היא בכתה. עיניה הירוקות היו שטופות בדמעות, שזלגו על פניה באיטיות. שערה היה פרוע, והיא רעדה, כאילו ישבה בקור הזה לילה שלם.
זה היה הבוקר אחרי שאבא שלי מת... ואני לא ידעתי מה לחשוב אז.
הסתובבתי בלי מטרה מהבוקר בשכונה, כמו סהרורית. עם מבט ריק בעיניים.
חשבתי אז שאני חסרת רגשות, כי לא בכיתי.
ראיתי את ליליאן יושבת שם, ובוכה.
לא שאלתי מה קרה לה. למה לי לשאול? זה רק יכביד עליה. ואני יודעת מה ההרגשה.
רק ישבנו יחד, בלי לדבר, בלי להסתכל אחד על השני.
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה לבסוף, והיא הסתכלה עליי, הדמעות שלה כבר יבשו.
היא ענתה לי בקול חלוש: "ליליאן."

עכשיו היא נראית כמו באותו יום. עיניים יבשות אבל עצובות, מבט מלא חרטה... דאגה. אולי גם מעט הכרת תודה. אני לא יודעת מה ראיתי שם... אבל הרגשתי כאילו רק עכשיו נפגשנו שוב.
ולא ידעתי מה להרגיש. אבל בכיתי. על מה? אני לא יודעת. אבל לא הרגשתי חסרת רגשות... זה למה אני לא יכולה יותר. אני לא יכולה יותר להסתכל לאנשים בעיניים...
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לקפוץ מהחומה או לא? אני לא יודעת מה להחליט. אני רק יודעת שאני כבר לא יכולה לחיות ככה.
אז לשנות את זה? לאזור אומץ ולעשות משהו? או לוותר על הכל? לא להסתכל יותר לאנשים בעיניים? כי זה קשה מדי...
הבטתי בליליאן, לא ידעתי מה היא חושבת... אבל כל כך רציתי לדעת...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"רעלים זה נושא מעניין" פסקתי "חוץ מזה, יש עשרות דרכים להכין רעלים חדשים, ותרופות שונות"
"נכון" היא הנהנה
"יש לך רעל מעניין?" שאלתי אותה סקרנות.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן, אמרתי בפשטות. הוצאתי את הבקבוקון שיצרתי מעלים של עץ.
היא בחנה אותו בעניין.
זה רעל שיכול להרוג אדם תוך שניות, אפילו אסור לגעת בו.
לכן שמתי אותו כאן. היא מהנהנת בהבנה, ואפשר לראות שגם היא לא פגשה הרבה זמן אדם
בעל ידע גדול ברעלים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בחנתי את הבקבוקון הירקרק.
"אפשר לראות לרגע?" שאלתי אותה.
היא נראתה מודאגת לרגע, ובסוף מסרה לי אותו עם אזהרה "זה יכול להרוג אותך אם זה רק יגע בך"
הרחתי את העלים, זיהיתי שמונה סוגים שונים של עלי עץ, כן זה היה רעל קטלני.
"למה את לא הופכת אותו ליותר קטלני?" שאלתי אותה
"מה?" היא קימטה את מצחה
"אם תוסיפי גם פטריות רעילות ותתני למישהו לשתות את זה, במשך כמה שעות הואאא יסבול ורק אז ימות"
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"יש לי כבר כזה", עניתי לה.
הראיתי לך את זה כדי לבחון אם את באמת בעלת ידע ברעלים.
יש לי גם את זה אשר ממית מיד, ללא כאבים. וגם כזה כמו שהצעת לי להפוך את זה.
רציתי לבדוק אם את באמת יודעת הרבה על רעלים.
הוצאתי בקבוקון נוסף והראיתי לה אותו, היא הנהנה לאישור.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנשים! לא הייתי בבית כבר יומיים- הייתי עסוקה במשמרות נונסטופ במד"א!)
אני מביטה בככולם מתוך הכרתי המעורפלת. אדוארד עמד לצידי, חזק כאל לאחר שנתתי לו את כל כוחי, אך אוהב מידי כדי להבין שהוא צריך להשתמש בו. אייר ומגי עמדו בצד, מבטיהן מרושעים. רציתי לברוח מהכל. רציתי שהכל יחזור לתקופה האדישה יותר, בה הייתי לבדי.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חשבתי שהשריפה שהרגשתי בתוך הגוף מסמלת את הקִרבה לקץ שלי. אבל לאחר זמן ארוך, שלא הייתי יכול כלל להעריך מה אורכו, הבנתי שמישהו ריפא אותי. מישהי מאוד מסויימת. נשמתי נשימות מהירות וחלושות, עדיין הרגשתי שחסר לי אוויר. יותר מדי חסר אוויר.
נשמעתי כמו חיה פצועה. אני בטוח בזה.
הכאב שאיים להשמיד אותי החזיר אותי לחיים.
בבקשה, לא.
אני מצליח לפתוח את העיניים לכדי חריצים דקים. יש שם עוד ילדה אחת. שקד משהו. היא עזרה לטלרין.
"למה ריפאתן אותי?" הגרגור החלוש שיוצא מהפה שלי לא מזכיר בכלל את הקול הרגיל שלי. אני מרגיש שהעפעפיים שלי כל כך כבדות, עוד רגע אחד ויפלו עליי, מפילות עליי את המוות המיוחל שלי.
"תסתום את הפה, דיימן." הקול של טלרין נשמע רך ושקט. היא דואגת. דואגת מאוד.
זה לא רק הפצע. זה לא כאב פיזי בלבד.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן הביטה בי בעצב, עצב גדול, ובחרטה, ובכאב... כל כך הרבה רגשות... וכולם הכאיבו לה, וגם לי.
היא בכתה, ראיתי. דמעות שטפו את פניה וניקו ממנה את כל האבק. היא אמרה משהו בלי קול, משהו שבקושי הצלחתי להבין... "אני מצטערת", הצלחתי לקרוא את שפתיה.
והיא הלכה. השאירה אותי לבדי והלכה.
עכשיו אין לי אף אחד. אף אחד... אין יותר טעם בחיים.
היא הלכה, היא הלכה...
בכיתי בקול, מייבבת וצועקת... ואז הבטתי למטה, בקושי הצלחתי לראות את האדמה מבעד לטשטוש הדמעות... החלטתי מה אני עושה.
עצמתי את עיניי וקפצתי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הפרק הזה הוא בתיאום עם מייטי, אני לא סתם הורגת אותה!)
קיללתי את טלרין בעוד בקשתים סוגרים על "השותפה לפשע" של טלרין, ליליאן.
ידעתי שליליאן חזקה, אבל היא נראתה המומה לגמרי ולא נראה שהיא שמה לב איפה היא.
הכד נופץ אבל השומרים היו שקועים לגמרי בלירות על טלרין הנעלמת מעבר לחומה ובליליאן. "נו, תעשי משהו!" אמרה מייטיה. "מייטי, כמה מהר את יכולה לרוץ כשעשרה קשתים רודפים אחרייך?" מייטי בלעה רוק. "מהר יותר מטלרין כשהיא בורחת מאיפור." הנהנתי. "אני רוצה שתרוצי הכי מהר שאת יכולה לכיווןן שטלרין עברה בו ובינתים תשרפי את החומה. תעצרי רק כשתהיה לפחות שלוש-מאות מטר מכאן." הקשתים התקרבו יותר ויותר לליליאן וצעקו בליל בלתי מובן. "אני לא יכולה להשאיר את ליליאן ככה!" נו,באמת. כמובן. "מייטי, זה הסיכוי היחיד שלה. תעשי את זה, עכשיו!" צרחתי בקול חזק מספיק. כל הקשתים הופנו אלי והספקתי לראות את מייטי תופסת בידה של ליליאן וגוררת אותה על החומה. שבעה שומרים טיפסו אחריה בזעם אבל היא הספיקה לעבור את מחצית הדרך. מהירות בהחלט עוברת במשפחה הזאת. מייטי התחילה לטפס על החומה כשליליאן עולה אחריה באיטיות. כיוונתי את הקשת שלי אל השומרים וחמישה מהם נפלו משותקים עוד לפני שהספיקו להבין את התפנית בעלילה. התחמקתי מהחצים והפלתי את הקשתים, אחד אחד, בעודי מתקרבת לחומה. "מייטי!" צעקתי. מייטי ירתה סילון להבות על חומת העץ והיא החלה לבעור מאחורי גבי. הדפתי את חמשת השומרים שנותרו ורצתי במהירות לכיוון השני. החצים לא יהרגו אותם, אבל מי שיתפוס אותי ישלם במוות. אף פעם לא אהבתי את השומרים האלה. רצתי בשיא המהירות לכיוון חנות הנשק אבל שלושה מהם היו מהירים מידי. הרשתי משהו חץ נוזל במורד רגלי ונפלתי בכאב. פס שחור עבר בטיסה מתחתיי והרגשתי שאני מתקדמת במהירות רבה לכיוון השער. ריי הציל אותי, כמו תמיד. אחרי שעברנו את השער דחפתי את המוט המחזיק אותו פתוח והשומרים ננעלו בתוך העיר. ריי הקיף את העיר בריצה. העפתי מבט ברגל שלי וראיתי שהחץ עדיין נעוץ בה. הקשתים אלה כל כך טובים, החץ כמעט יצא מהצד השני.
המשכנו לרוץ כדי לנסות להצטרף בחיים אל מייטי וליליאן.
במרחק גדול עוד יותר, ראיתי נקודה קטנה ושחורה טסה בסערה חזרה אל היער. טלרין.

הגעתי אל החומה, אבל מייטי עדיין לא קפצה. ליליאן צעקה לה משהו וראיתי את ההחלטה הכואבת בעיניה של מייטי בתוך שניה. "שלום, ליליאן." היא אמרה והפנתה את גבה לחומה. היא ירתה כדורי אש נוספים אל החומה והחומה התחילה לקרוס לתוך נשקי השומרים שבערו ומייטי יחד איתה. ליליאן לא הסתכלה, היא התחילה לרוץ לכיוון ההרים וחשבה שמייטי איתה. שלפתי את החץ מהרגל שלי והיא חזרה לדמם. זינקתי על הריסות החומה שמתנשאות לגובה שלושה מטרים וטיפסתי בקפיצות. עברתי את סף החומה וראיתי את מייטי שוכבת בתוך האש ודמעות זולגות על פניה. "לא!" זינקתי לתוך האש במחשבה שעם אמות, לפחות אוכל להציל את הטיפשה הזאת, שהחליטה להתאבד...
האש היתה חמה. הרבה יותר מידי חמה. גיששתי בעיוורות ומצאתי את ידיה של מייטי. לא הסתכלתי עליה, היא היתה שחורה לגמרי ועורה היה פצוע מהכוויות. הרמתי אותה על כתפיי. רצתי כשהלהבות מפלחות את גופי כסכינים וקפצתי על שבבי העץ המרוסקים. ריי עמד בצד השני ונהם בבכי. הוא רץ אלי בעיניים זהובות והמומות. הוא נוסה להדחף מתחתי אבל הצלחתי להגיד "לא, היא צריכה טיפול מהר. היא גוססת, ריי!" הרכבתי את מייטי על גבו של ריי ופקדתי עליו לרוץ איתה ליער. "יש לי כישרון, ריי." לחשתי. "בבקשה..." הוא התחיל לרוץ לכיוון היער. אני נפלתי על האדמה, וכמעט התעלפתי. קמתי וניסיתי שוב. הכישרון הזה, שאבא דיבר אליו...איפה, הוא כשצריכים אותו?!
ואז שמעתי את הרוח מתגברת על יבבת האש, ושניה אחר כך כבר לא הרגשתי כלום. התמזגתי עם הרוח ונחתתי, בדיוק בשניה שריי זינק לתוך המערה, לרגלי מכשפת האוויר שקד.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
צריכה ללכת!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני הלכתי. עזבתי את מייטי בלי להסתכל לאחור.
זה לטובתה! היא לא מבינה? היא בחרה כבר. אני לא רוצה לדרדר אותה לתהו שאני הולכת אליה.
ובאמת וברצינות, הרגשתי כלום. כלום חוץ מהקרעים המדממים בגוף שלי. בלב שלי. בנשמה שלי.
ופתאום הצטערתי שטלרין החזירה לי את הנשמה. אז. לפני כל כך הרבה זמן. או מעט בעצם?
המחשבות שלי התחילו להתערפל... כאב. כל כך הרבה.
אני רק מנסה לתקן. לא להיות אנוכי. לא לגזול מהם את החיים שמגיעים להם. לחסוך מהם את הצרות שלי.

עדיף לו בלעדי.
עדיף לו בלעדי.
עדיף לו בלעדי.
עדיף לו בלעדי.
עדיף לו בלעדי.
עדיף לו בלעדי.
עדיף לו בלעדי.
עדיף לו בלעדי.



עדיף לכולם בלעדי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יופי, ממש נהדר.
דיימן מת להתאבד, דארה כאן, ובטח ליליאן לא רחוק מפה.
נתחפף מפה, זה הדבר הכי טוב לעשות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(שמישהו יכתוב כבר משהו!! (בא לי לדבר עם דיימן) יבש כאן!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי! אפשר להיפגש איתך?!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מה?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(Tפשר שהדמויות שלנו יפגשו? מייטי ואייר?)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוקיי. אבל לא עכשיו)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'ל, עם תיפגשי עם הקבוצה שבמערה שלי...הם לא אוהבים אותך במיוחד, נכון?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נכון, זה מה שיעשה את הכל ליותר מעניין!)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(זה בסדר אם אני, אייר, אדוארד ואשמי ניפגש עם הקבוצה במערה?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנחנו התפצלנו בינתיים מאשמי ואדוארד!)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אייר, בואי איתי רגע." אמרתי. עלינו לאויר ושמה יכולנו לדבר בחופשיות "אני לא חושבת שטוב לנו להיות איתם, למרות שאדוארד כשף אדמה, אבל הם לא ישרדו בלעדינו. מה לעשות?" מיד אחרי ששאלתי ידעתי מה תהיה התשובה "נעזוב אותם, אני לא חושבת שהם רוצים אותנו." אני רציתי לעזוב אותם, אבל פחדתי "אם יש עוד כשף אדמה..." אייר ענתה שאין. מה נעשה? הייתה אפשרות אחת "לפי מה שהבנתי אפשר לנצח שדים לא מאותו יסוד, אבל אם היסוד וא לא הופכי זה פשוט יותר קשה. אולי נסתדר אם עוד מישהו, אל משנה מי, אנחנו חזקות." אייר התלבטה ואז אמרה
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני לא יודעת מי ירצה לעזור לי, אולי כדאי שפשוט תמשיכי לבד ונתפצל." עניתי.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא רציתי להתפצל, היה לי קשה להודות בזה. כן רציתי שנשאר בברית, חשבתי, התחלתי לעשות את זה יותר ויותר, זה בריא ועניתי "אני מסכימה להתפצל." אייר התחילה לרדת "אבל אייר, אם תצטרכי עזרה..." ידעתי שהיא תכעס עלי שהצעתי לה עזרה, אבל אם אי פעם היא תהיה חייבת... אולי היא תרצה. "ואם אני אצטרך עזרה..." הוספתי. עכשיו ידעתי שהיא תבין ושפעם הבאה שאני אראה אותה היא לא תהרוג אותי, למרות שאנחנו לא מאותו צד." "להתראות" היא אמרה ואני עניתי. צעקנו לאדוארד ולאשמי שאנחנו הולכות וניפרדנו. שלחתתי את רעם קדימה שימצא מערה טובה ועפתי אחריו. למרות שאייר לא הספיקה ללמד אותי כלום, אני הספקתי ללמוד הרבה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אתם מוזמנים להגיע, אבל אנחנו עפנו)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שפתחתי את העינים וראיתי רק שחור ושחור ושחור. ואז כתם כהה יותר של חום-שחור מעלי. טלרין נעצה את עיני הברזל שלה בזהב שלי. " ריפיתי אותך ואת מייטי. יותר מזה אני לא חייבת לכם כלום."היא התרוממה ושוב נשארתי בחושך. "את הולכת, עם דיימן." לחשתי.
"כן. אולי."
נאנחתי ושילמתי על זה בכאב.
"שלום, טלרין. אני לא אעקוב אחריך."
"איזה שינוי מרענן." היא גיחכה ושמעתי אותה מטפסת החוצה.
"שקד?"
שאלתי.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רציתי לראות מה עוד טלרין יודעת על רעלים.
"אני אלך עם טלרין ודיימן, אם זה בסדר מצידם." אמרתי בביישנות.
טלרין בחנה אותי, כמנסה לראות אם אני ראויה לאמון, אבל לבסוף הנהנה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"שקד?"
שאלתי שוב.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"מה"? שאלתי את הנערה שנראתה כמבוגרת ממני בשלוש שנים בערך,
נדמה לי שמישהו קרא לה דארה.
"אני אלך עם טלרין ועם דיימן" חזרתי על דבריי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שרקתי לויינד כשהכנסתי את אצבעותי לפי.
אני אוהבת לשרוק.
הקול הדקיק והעליז של השריקה הזניקה אותו אלי במהירות, בצורת בני האנוש, הוא לא אוהב להיות בצורת הנץ שלו.
התחלנו לעוף באוויר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בסדר, בכלל לא שאלתי את זה!"
אמרתי בזעף.
לא היה לי כוח לדבר, אבל בכל זאת הייתי חייבת להגיד לה משהו.
"לא הכרנו ממש, אבל כן, התכוונתי לשאול את זה."
טלרין יצאה מהמערה ויצאה מטווח שמיעה.
"רציתי להגיד לך ש...בהצלחה עם טלרין. היא תזדקק למישהי יציבה יותר, כמוך. ו...את הצלת בערך כל אחד פה, בשקט,ברקע. אז תודה. להתראות,"
שקד חייכה בבישנות. "להתראות. דארה, נכון?"
"כן," אמרתי וקולי נחלש.
"טוב, תודה. את אמיצה מאוד, את יודעת?"
שקד יצאה מהמערה בשקט.
נשארתי לבד, מאזינה לקול הדממה- עד שהיא הופרה פתאום.


(חברים, אני כנראה הולכת להיום. לא אוכל להתחבר יותר לסימניה היום, אז מי שרוצה לעשות משהו- אנג'ל,העמ. שיעשה את זה עכשיו.)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נפילה, אאוץ'.
נפלתי לתוך בור, מזל שויינד היה שם כדי לתפוס אותי לפמני שאני אפול.
הסטתי את ראשי סביבי, וראיתי את מייטי מביטה בי.
עם עוד נערה שלא זיהיתי.
לא ליליאן.
אז למה לעזאזל אני עזרתי לה בכלל?!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ראיתי את מייטי המפוחמת מתרוממת לישיבה במהירות. קמתי גם אני וגיליתי שטלרין עשתה עבודה טוב.
הרגל שלי היתה חבושה והחתכים נרפאו כמעט. הייתי נקייה.
נערה נפלה מלמעלה.
היה לה שיער שטני כהה ועיניים חומות בהירות.
"אייר!" קראה מייטי.

אייר.
אייר?


(וזו התגובה האחרונה שלי להיום. בי בי!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא שמחתי לחזור, בכלל לא.
אני חושבת שטרלין ריפאה אותי רק מהסיבה הזאת, כי לא רציתי.
רציתי לדבר עם דיימן. רציתי לשאול אותו איך הוא מרגיש. רציתי להגיד לו שלא אכפת לי מה יש בינו לבין ליליאן... רציתי להגיד לו שימצא אותה.
הבטתי באייר שעמדה מולי במבט שאפילו אני לא יכולתי להצליח לפענח.
היא הסתכלה על דארה. היא כנראה תוהה איפה ליליאן.
ליליאן...
שוב רציתי לבכות. הסתכלתי על ידיי מלאות הפחם, תיארתי לעצמי שכך בדיוק נראות פניי.
הסתכלתי על אייר.
היא נראתה יפה. למרות שהייתה מלוכלכת ועינייה עייפות.
היא תמיד נראתה יפה בעיניי. אבל היה לה מבט מטורף בעיניים... במיוחד עכשיו.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סוף סוף היה לי שקט, אני רגילה להיות לבד ולמרות שנהניתי להיות עם אייר, עד כמה שזה נשמע מוזר אני אוהבת את השקט. השקט והזרימה השקטה של האויר. רעם חזר ואמר לי שהוא שמע קולות ממערה רחוקה. עפתי אחריו לשם.

(אני עומדת להגיעה למסיבה. אייר, תדעי: לא נפתרים ממני בקלות. אריה הסכימה. P:)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אחזתי בראשי בחוזקה והכרחתי את עצמי לתת לשיגעון לעבור ולחלוף ולהחליף את המבט המשוגע בעיניים שלי.
אולי הוא היה משוגע כי כמעט איבדתי את העשתונות שאני קולטת שאני פשוט עזרתי למישהו שלא היה צריך עזרה.
אבל לפי המבט בעיניים של מיטי, הבנתי שלא צריך לשאול אותה שום דבר בנוגע לליליאן.
זחלתי לצד מייטי ונשענתי על סלע שהיה קרוב עלי.
נרדמתי תוך שניות, ולצידי, ויינד היה שקוע כבר בשינה עמוקה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא פשוט... באה ונרדמה.
נשכבתי לידה, מכווצת ועצמתי את עיניי. מקווה לקצת שקט.
ליליאן... למה הלכת?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"זה לא הוגן" קבעתי, וניסיתי למנוע מעצמי להרדם "אתה יכול לישון, ואני צריכה להישאר ערה כדי ששדים לא יבואו לפה"
דיימן אפילו לא חייך, הייתה לי תחושה שהוא תוך כמה דקות ירדם. הוא שתק כמעט מהרגע שבו חזרתי.
"לכי לישון טלרין" גווינגבר אמרה לי בשלווה
"ומי ישמור עלינו? דיימן?"
"עופי לישון, אני שומרת"
הייתי מתווכחת, אבל רק לחשוב על זה שאני לא ישנתי כבר יומיים מעייף אותי, לילה טוב, תעירי אותי כשתרצי לישון"
נשכבתי על האדמה, ולשם שינוי התפללתי להיות בת אדם רגילה, בלי כל עניין הקסמים
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דרטניאן קרא לי בחלומות שלי. טלרין לא הפסיקה לדבר איתי, מחווה מדהימה מבחינתה. וגם שקד, ובנות אחרות ששמעתי ברקע מדי פעם, למרות שהן הסתלקו כבר. אבל לא רציתי לשמוע אותם. לא רציתי לשמוע אף אחד מהם. לא רציתי לשמוע אף אחד.
קיוויתי שהפצעים שלי לא יחלימו. התפללתי שלא. בבקשה, אני רק רוצה למות. או לראות אותה פעם אחת לפני כן.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"זה נראה יותר טוב" הכרזתי כשהתעוררתי בפעם השלישית "תתעודד! אתה כבר לא על סף מוות!"
הוא רק נראה מאוכזב יותר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אווווקייייי, זה היה קצת מוזר.
הראש שלי עדיין הסתחרר, אבל הראיה התבארה. גירשתי ממוחי את אירועי היום והתרכזתי רק בנערה המוזרה שנכנסה ונרדמה כאילו היא קבעה איתנו מראש.
עם היא היתה אוייבת, האינסטינקטים שלי היו אומרים לי לרצוח אותה. אבל מייטי הכירה אותה, אז זה נראה בסדר פחות או יותר.
רציתי לברר פרטים, אבל היא נראתה מותשת.
וגם מייטי.
מייטי. הילדה- האחות של ליליאן, שנראתה לי בהתחלה מלאת התלהבות, מנסה להתאבד.
אולי זה לא היה מטריד אותי כל כך עם הייתי יודעת ל מ ה.
אני בטוחה שעם ליליאן היתה יודעת היא היתה חוזרת בריצה.
ליליאן. אוף, כמה מעט אני יודעת עליה! היא נותנת רושם מוטעה כל הזמן, ואז נוטשת את החברים שלה וחושבת שזה "לטובתם"
נחרתי בקול. [נחירת צחוק, כן? לא נחירת שינה!]
מייטי המשיכה לישון אבל אייר פתחה את העיניים והסתכלה ישירות עלי.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(עם זה לא רמז מספיק חזק, אנג'ל,)
:)

העיניים שלה היו מדהימות.
ענבר דהוי יותר משלי, אבל מלא גוונים עמוקים. העיניים שלה היו חדות ונבונות.
"מי את?"
הישירות והביטחון שלה הזכירה לי קצת את הפגישה הראשונה עם טלרין, וקולה העביר בי צמרמורת. יישרתי אליה את עיני ואמרתי "אני דארה. מי א ת?"
היא התעלמה מהשאלה שלי. "איך הגעת לפה? כלומר, בפעם האחרונה..." נראה שהיא לא רוצה לחשוב על 'הפעם האחרונה' שלה.
"אני..." כמו תמיד, אף פעם אין לי מושג מה אני עושה פה. "אני חברה של מייטי. איך את מכירה אותה?"
היא בחנה אותי בעיניה החדות. "עם היית פה זמן מסויים...את מכירה את טלרין? את דיימן?" הנהנתי. "אני הייתי בקבוצה שלהם, אפשר להגיד. ואז...טוב, אני כבר לא. אני חושבת," היא הסיטה את מבטה ממני. כמעט צחקתי. אני יושבת במערה החשוכה שלי-שלנו- ומדברת עם נערה שרק הרגע הכרתי בשיחה עמוקה ושקטה אחרי שכמעט עליתי באש בצהריים. ממתי אני כל כך חברותית?!
"מה לעזזל קרה לך? ולמייטי?!"
לא התאפקתי ופלטתי צחוק, אף על פי ששום דבר לא היה מצחיק.
"אין לי מושג!"
הציחקוק שלי הפך לצחוק מוזר וחסר שמחה.
אני מטורפת לגמרי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יש!
סוף סוף יש פה עוד אנשים משוגעים חוץ ממני!
"את מוטרפת לגמרי, אה?" שאלתי אותה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הפסקתי לרוץ. חשבתי באופן מכני.
ללכת ליער.
לבנות מחסה.
ללכת לישון.
להתעורר מרעש.
לפקוח עיניים.

"גארדיאן!" אמרתי. ולפני שהספקתי לומר דבר נוסף, להסביר לו, לבקש עצה, הוא בטוח יבין, הוא קטע אותי.
"על מה לעזאזל חשבת?!"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"כנראה!"
אמרתי והתפלאתי כמה קל היה לי להגיד את זה.
מייטי התעוררה מהקולות המוזרים. "את מכירה את אייר?!" שאלה בתדהמה לנוכך קולות הצחוק.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לא," אמרתי כשנרגעתי מהתקף הטירוף הזה.
"אבל...אייר, מה את עושה כאן?" שאלה הילדה שניסתה להתאבד.
"אני נפלתי," אמרה אייר.
חייכתי. למקוטם הזה מגיעים כל מיני אנשים לא שפויים בכלל.
הם נ ו פ ל י ם עלינו.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אתר אכזרי, אני בשלבי גסיסה מאוחרים משיעמום!
אף אחד לא מגיב! אוי לתקווה חסרת הטעם שמישהו יקליק ויכתוב משהו...!)

סתם, לילה טוב אנשים מגניבים:)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני עקבתי אחרי רעם והאויר העביר לי כח. פתאום הוא נסק ואני אחריו, הגענו למטה והלכתי עד שראיתי מערה. לא נכנסתי, אני חייבת להודות - פחדתי. נשארתי בחוץ והקשבתי. שמעתי קולות צחוק. טוב, מה אני אעשה? מקום חברותי, באמצע היער, באמצע המלחמה, באמצע מתקפת שדים. הגיוני. כמו שאר הדברים ההגיונים בחיים שלי, החלטתי שאני אעבור את זה בחיים. נכנסתי.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מצטערת שאני ממשיכה אני פשוט פה לבד...)

בתוך המערה היה חלל גדול והרגשתי כוח עצום. היו שם הרבה בנות ובן אחד עם פצעים מדממים שכבר לא ידמם למוות. אחת הבנות, למרבה הפלא מבין הצוחקות הייתה אייר. נכנסתי בשקט והתיישבתי בפינה ליד אחת הבנות השקטות יותר, כנראה שהיא הייתה ישנה. הזאבה שנמצאה שם לא אהבה את זה ונהמה, רעם החזיר לה נהמה ואני גיחכתי, בשקט, אבל זה הספיק כדי להעיר את הילדה. כשהיא ישנה הפנים שלה היו שלוות ושקטות, אבל עכשיו הפנים שלה הביעו הבעה אכזרית. אחת הסיבות שהלטתי להלחם עד המוות, שלא הגיע, במקום להפוך לגנבת נשמות הייתה שהאמנתי שבכל אחד יש טוב. "שלום" אמרתי בהיסוס. "עוד אחת" היא מלמלה והראתה לי מקום שבו אני אוכל לשכב. נראה שהיא תטפל בי יותר מאוחר. קצת דאגתי, אבל הייתי כל כך עייפה שפשוט נרדמתי עם מילותיו של רעם מהדהדות בראשי "אני אשמור" הוא אמר ואני סמכתי עליו.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השעות האחרונות היו מעורפלות.
טלרין, דיימן, הילדה שלא הכרתי.
ושד.
אני לא יודעת איך לא הבחינו שנעלמתי. אני לא יודעת איך בכלל הלכתי משם.
כל מה שאני יודעת שאני חושבת שברחתי, ועכשיו אני שוכבת במקום הזה- שאין לי מושג מהו ואין לי כוח לפתוח את העיניים כדי לגלות- כשכואב לי בכל מקום.
אני חושבת שנשרפתי. למרות שזה לא הגיוני, אבל אני יודעת שזאת ההרגשה של כוויה.
אני זוכרת את ההרגשה של כוויה, כשנכוויתי לפני שקיבלתי את הכוחות האש שלי. למרות שאמורים להיוולד עם כוחות, אני קיבלתי אותם אחרי כמה שנים לא כמו האחרים.
ואני זוכרת את ההרגשה של כוויה, את ההרגשה של העשן שנכנס לריאות.
ואף אחד לא בא לעזור לי.
(שמישהו יבוא לעזור לי!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(ן, אין בעיה שתצטרפי. (נראה לי) אבל דיימן כבר לא במערה. ומי נעצה בך מבט כועס?

בכל מקרה, אני ממשיכה מנקודות המבט שלי כי מ9:00 אני לא יהיה פה ליומיים.)

עוד נערה נכנסה למערה. דארה, תפסיקי לצחוק או שכל היער יחשוב שיש פה מסיבת פיג'מות!

"שלום," אמרה הנערה. היא היתה בהירת עור ובעירת שיער ובעלת עינים חומות כמו גזע עץ צעיר.
"הי."
לא היה לי משהו אחר לומר.


בי בי !
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
באותו רגע, אנג'ל... טוב, כמעט בכתה.
עיניה היו לחות, ויכולתי לראות דאגה והקלה בפניה. וגם כאב, וגם בלבול. אבל הקלה.
היא חפנה בידיה חופן של אדמה ואז יצאה מהמערה.
נשארנו לבדנו לאחר שגם שרלוט יצאה משם.

מחשבות רבות התגלגלו בראשי וגרמו לי לכאב ראש. רציתי לפרוץ בבכי. רציתי להרוס משהו.
אני רוצה בפעם הראשונה בחיי שיראו כמה שהאש שלי הורסת. אני רוצה להרוג ולחסל. להשמיד.
כי אני לא יכולה לחיות יותר עם הסבל הזה. אני לא יכולה.
בעבר היה לי את ליליאן, אבל היא החליטה לברוח.
אני רוצה לבכות על כתפה ואני רוצה שהיא תלטף את ראשי. אני רוצה שזה מה שיהיה ושזה לא ייגמר.
למה היא הלכה?! למה היא הלכה?!
עוד כאב לי מניסיון ההתאבדות שלי, אבל לא כמו שכאב לי הלב.
הסתכלתי על דארה לרגע, על עיניה היפות והנוצצות, שמסביבן קישוטי פחם.
"דארה..." מלמלתי לעברה, וניסיתי לסלק ממחשבותיי את ליליאן. להשאיר שם רק את מה שאני רואה עכשיו.
פחם.
מערה.
עיניים.
דארה.
שמיים.
כוכבים.
לא ליליאן...
"דארה... תחבקי אותי."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרמתי את עיני מאייר. היא יצאה בלי לומר מילה.
ואו, אני ממש לא יודעת מה יש לאנשים היום.
"דארה...תחבקי אותי." אמרה מייטי בקול רועד.
אני מסתובבת אליה ומחבקת אותה חזק.
"מה קרה, מייטי?"
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(משהוא לכולם! אני לא מתחברת הרבה אז אני רושמת הרבה תגובת אחת אחרי השניה טוב?)

אחרי חמש שעות של הליכה התחלטיי להשתעתם אבל לא אמרתי כלום לתומראד בכלל לא דיברתי איתו, כעסתי, ממש.
למה הוא לא עונה לי הווא יודע לאן צריך ללכת אבל בכלזאת לא אומר לי אז בצורה הכי ילדותי שיכולתי לא דיברתי איתו ומידיפעם שלחתי אליו מבטים מלוכלכים הוא התעלם צפוי.
במקום להביט בדרך שבה הלכנו שקעתי בזיכרון שלי, זיכרון מגיל 14 ילדה קטנה במדבר עם נמר בן שנה....
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
צללתי לזיכרון,
חום,אויר יבש, יובש בשפתיים, רוח לא פוסקת....
הכל כל כך מייאש אותו נוף מרוח לכל עבר אותן גבעות צהובות חוליות של המדבר, צעדי נהיו כבדים עם כל מטר שעברתי,
יאוש נשקף מעייניים ירוקות, ומלב שמרגיש שאיבד הכל בזמן כה קצר.
לעומת היאוש שלי הנמר הקטן משתובב צוהל וצוחק הכל נראה בעיניו נפלא, מרחבים פתוחים לכל עבר, החופש, השמיים הכחולים שמעליו, הוא יכול לעשות כרצונו, הוא מפנה מבטו לחברתו הצועדת מאחוריו ורואה דמעה צונחת על הלחי שלה הוא לא מבין מה הם המים השמוזרים שמטפטפים ממנה הוא מעולם לא ראה אותם קודם, הנמר הקטן חוזר בריצה לחברתו שמחייכת אליו מבעד הדמעות וקופץ אליה בשמחה היא נופלת ומשחקת איתו קצת ואז היא קמה מנערת את בגדיה מהחול וממשיכה ללכת הוא מביט אחריה ורואה כי עכשיו הליכתה זקופה יותר פיסעותיה החלטיות יותר הוא רץ לצידה ומספר לה את כל היופי שהוא רואה מסביב לאט לאט ראשה מתרומם והיא מביטה סביב ומתחילה לחייך ולבסוף לצחוק היא מבינה את היופי שרואה החבר הקטן שלה.
ואוהבת את מה ששניהם רואים
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"זה כל כך קשה. זה פשוט כל כך קשה..." מלמלתי לתוך כתפה, מנסה לייצב את קולי ככל האפשר, אבל בקושי הצלחתי. היא ליטפה את שערי.
תדמייני שזאת ליליאן, אמרתי לעצמי. תדמייני שהיא עוד כאן.
הבטתי בעיניה של דארה, שנראו לי פתאום ירוקות וגדולות, בהירות יותר. הבטתי על שערה האדמוני שפתאום נראה לי שחור.
יכולתי לדמיין שזאת ליליאן, אבל כל זה עבר תוך שניות והדמעות שבו ומילאו את עיניי.
"החיים כל כך קשים. למה החיים שונאים אותי? למה הם מתאכזרים לכולנו?!"
רציתי לצרוח, אבל מגעה של דארה הרגיע אותי.
המשכתי לדמיין שזאת ליליאן.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"מייטי..." הקול שלי נשבר מהעצב הבלתי נסבל שבמילותיה.
הרגשתי שאני זאת שבוכה.
"מייטי...עם אני יכולה לעזור במשהו, בכל דבר שהוא, רק תגידי. הכל כאן כל כך מסובך." אני עצמי רציתי לבכות מרוב חוסר...יציבות.
"בבקשה, מייטי." לחשתי, כי הדמעות שלה קרעו את לבי.
"אני רוצה לעזור... את לא חייבת להסביר, עם את רוצה רק לבכות, אתן לך לעשות כל מה שתרצי. אבל עם יש משהו..."
היא המשיכה להתייפח והידקה את אחיזתה. חיבקתי אותה בחום, וישבנו ככה כמעט כל הלילה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בהתחלה הכל היה כל כך ברור..." לחשתי לעברה. "אני וליליאן. יחד. כולם היו בקבוצות שלהם..."
ואז, רציתי להגיד, דיימן בא ולקח את ליליאן, הם התאהבו. ואז... הקבוצות התפרקו. והכל... הכל בגלל המלחמה המטופשת בין שומרי הנשמות לגנבי הנשמות. ולמה? למה אנחנו חייבים להילחם?
הרגשתי כאילו כולם חושבים על זה אבל פוחדים להגיד. הרגשתי כאילו שאף אחד לא יודע את ההרגשה הזאת של אובדן... שהכל קרה בגלל שאף אחד לא היה אמיץ מספיק בשביל להפסיק את זה.
בעצם... גם דיימן איבד את ליליאן.
אני חייבת למצוא אותו. אני חייבת למצוא אותו.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
צפיתי את התקף הבכי מגיע, אבל למרות שלא רציתי להיות בסביבה שמייטי או כל אחד אחר בוכה, הייתי חייבת כי התחיל לרדת גשם ושפרתי מקור.
נכנסתי למערה, נשענתי על סלע, והפניתי את מבטי ממייטי, אני לא מאמינה עלייה.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנג'ל, שרלוט גם הגיעה למערה, אם תסתכלי למעלה למה שמייטי כתבה)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הייתי כל כך שקועה בזיכרון שלי ואיך שטומראד, החבר האמיתי היחיד שהיה לי אז, גרם לי לראות את ההיופי של המדבר ועזר לי לאת מהדיכאון בו שקעתי,
עד שלא שמתי לב שטומראד נעצר, נתקעתי בו ונפלתי, קמתי מסמיקה כולי "לא יכולת להגיד לי שאתה עוצר ?" שואלת לא מצפה לתשובה אבל הוא כדרכו השיב לי לי לא לא יכולתי ולא רציתי כי אני פשוט נמר מקסים כמו שחשבת עד לפני שנייה " אמר בזחיחות הסמקתי עוד יותר אני לא יחשוב ככה יותר בחיים מעכשיו" עניתי בקטנוניות אבל הוא קטע אותי "את לא רוצה לראות לאן הבאתי אותך?" קמתי והבטתי סביבי "נו?" הוא ניסה להציק לי "מה את אומרת? " לא טרחתי לענות לו הייתי עסוקה בלנסות לחזור לנשום כי המקום הז היה..
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המקום הזה היה פשוט ומדהים כאחד טבעת עצים עגולה מושלמת עשב רח מתנועע בגלים שקטים רוח קרירה פרחים קטנים והמדהים מכולם היה ברכה, ברכב מלא במים התקרבתי אליה והבטתי במים מים שקטים ודומימם כמראה לא נראתי טוה הייתי פרועת שיער ומלוכלכת שריטה ארוכה הייתה פרושה לאורך הלחיםשלי העיינים שלי הפחידו אותי הן היו פראיות, גדולות ופראיות כמו של טומראד בעת הצייד רק יותר מפחיד כמו.. כמו.. העיניים שלי הזכירו לי את העייניים של פיל אחד, בעת שהותי עם שבט אחד ששמו נשכח התחיל אחד הפילים שלהם להשתגע הוא הרג שמונה אנשים לפני שחנית נתקעה בו וליל ההלוויה שלהם שמעתי אנשים מדברים על כך ששד נכנס בתוכו ככה עיני נראו משוגעות.חזרתי לבחון את הבריכה היא הייתה בצורה מוזרה מין טיפה כזאת והיא הייתה עמוקה, מאוד, מה העומק אני שואלת את טומראד שמתבונן בי "לא יודע" הוא עונה בשקט כבר לא מנסה להקניט אותי "אולי עשרה מטרים" הוא אומר כלאחר יד, ואוו.אני מורידה את התיק ומתיישבת על האדמה היא נוחה
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"כמה זמן אתה יודע על המקום הזה?" שאלתי "בערך שבועיים יצאתי לצוד וראיתי צבי שמן החלטתי לפנק את עצמי ורדפתי אחריו הוא הוביל אותי לכאן לא סיפרתי לך כמשתי סיבות אחת לא ידעתי אם עוד מישהו מכיר אותו ושתיים ידעתי שתרצי לבוא לכאן מיד ורציתי שאף אחד אחר לא ידע עליו כדי שישמש כמיקלט" ֿהבנתי,התחלתי להוציא בגדים מהתיק שליהייתי מלוכלכת והרגשתי מגיל רציתי להתקלח ולנוח טומארד יצא לעסקיו מה שלא יהיו, ואני נגשתי למים הם היו צלולים אבל לא ראיתי רמז קלוש לקרקעית אז נכנסתי כשאני נעזרת בידי עלמנת לצוף. לאחר שגמרתי להתרחץ לא היה בי שום רצון לצאת מהמים אז נשארתי הבטתי סביבי ושבתי ללחשוב על עומק המים אולי אוכל לבדוק אותו לקחתי אווי וצללתי כשאני גורמת למים בכוחות שלי להישאר צלולים המים היו יפיים ואני שמחתי על הכוחות שהוענקו לי צללתי למטה יותר ויתר עמוק עברתי חמשה מטרים שבעה מטרים שמונה מטרים עשרה מטרים הקרקעית עוד נקאתה רחוה שתיים עשר מטרים לחץ המים התחיל להציק לי אבל לא ויתרתי צוללת עמוק יותר שלושה עשר מטרים חמישה עשר כמעט נשמתי מים מרוב הפתעה רק עכשיו התחלתי לראות את הקרקעית המשכתי שבעה עשר מטרים, בום! משהוא בגע בי וראשי התחיל להסתחרר ידעתי שאני עומדת להתעלף ומאמץ אחרון הורתי למים לשפוך אותי החוצה
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התעוררתי כשהשפם של טומראד מדגדג אותי הוא פלט אנחה "סוף סוף" פלט הבטתי בעצמי הייתי מלא בבוץ "מה קרה לי" שאלתי "זה בדיוק מה שעמדתי לשאול אותך" אמר טומראד, ניסיתי לעמוד אבל סחרחורת תקפה אותי והתחלתי להדנדנדטומרד זינק לצידי והפיל אותי בעדינות ככול שיכל לישביה שוב הוא התישיב לידי "אז.. מה קרה?" ניסיתי לחשוב "התקלחתי, ואז.. תהיתי לגבי עומק המים והתחלתי לצלול, צללתי איז שבע עשר מטר ועדיין לא הגעתי לקרקע!" פלטתי בהתרגשות מצפה לתגובתו "ואז?"הייתה תגובתו "ואז.. משהו פגע בי ממש חזק.. כאן.." נגעתי בצד ראשי חבורה החלה לתפוח שם היא תהיה ממש גדולה, "אני זוכרת שלפני שהתעלפתי הורתי למים להויא אותי וזהו " כשדיברתי שמתי לב לעובדה שאני נשענת על טומראד ואני כלל לא לבושה הרי לא היה לי זמן לזה..נשענתי עליו בהרפקות ואז נאחתי אוף.. קמתי לאט כדי לא ליפול מהסחרחרת והתחלתי לאסוף פריט לבוש מהאדמה הבטתי בעצמי פעם נוספת הייתי מלא בץ אבללא רציתי לשוב למים אז ירתי סילון מים שישטוף אותי ואחר כך ביקשתי מהם לרדת ממני כך שאשאר יבשה ואז התלבשתי הסתבובתי לטומראד..
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אייר נכנסה למערה והעיפה בי ובמייטי מבט נבוך. ניצון כעוס התלקח בעיניה והיא הסיטה את מבטה ממנו בהחלטיות.
התנתקתי ממיטי והבטתי הייטב בעיניים הילדותיות והגדולות שהסתירו את חוכמתן הרבה.
כן, הכל בגלל המלחמה המטופשת.
עם לא היתה מלחמה, אבא שלי לא היה חולה נפש ואולי לא היה מתחתן עם אמא שלי.
ואז לא הייתי אני.
הצלחתי להבין על מה מייטי חושבת גם עם היא לא אמרה את זה.
"דארה, גם את לא בדיוק שומרת נשמות. טלרין דיברה על זה כמה פעמים...מה את?"
שוב לא ידעתי מה לענות.
לרגע הבנתי אמת גדולה וחשובה ונאחזתי בה בהפתעה ותדהמה.
"החלוקה הזאת לא הגיונית." פסקתי ומהשבה שוב הבזיקה בראשי. אייר הביטה בי בסקרנות.
"זה לא יכול להיות שהעולם מתחלק רק לגנבי נשמות, שומרי נשמות וה'אלה שלא חשובים'- בני האדם.
זה תלוי באנשים, לא בצדדים." הרהרתי לרגע, מנסה לנסח את מחשבותי.
"טלרין היא גנבת נשמות. אבל מה מביא אדם לכך שהוא מחליט לעסוק בחייו בגזילת חיים של אחרים? האופי. טלרין אולי חסרת מצפון לגמרי, אבל זה לא אומר שהיא הייתה חייבת להיות גנבת נשמות. ויש אנשים, מייטי, ש...לא שיבצו אותם במשוואה הזאת של שומרי\גנבי נשמות והם נשארו מחוץ למעגל. מחוץ לעלילה.
מגיל 13 אני ברחתי. התנטקתי מהעולם הזה, ורק נדדתי ממקום למקום בלי מטרה. אחרי ה...מהפך הזה שקרה בעולם- מלחמה שגרמה לחלוקה, האנשים שחייו במקום הזה נשארו כפי שהם היו.
ולכן, אני חושבת, שיש עוד אנשים שלו שייכים לאחד הצדדים. הם נולדו לפני המלחמה.
זה נשמע לכן הגיוני?"
מייטי נשארה בעיינים פעורות ונדהמות ונראה שהיא מתקשה לראות את ההיגיון. היא הנידה בראשה והנהנה לעצמה לחלופין ואז אמרה. "כן," בלחישה חנוקה.
אייר צמצמה את עיניה בריכוז אדיר ואמרה "זה אחד הדברים הכי מוזרי םששמעתי בחיי," היא יצאה לרגע מההלם והביטה במייטי בכעס חוזר, והפנתה את מבטה שנית.
אני חייבת לדעת מה יש ביניהן.

השמש עלתה שוב, אולי ליום נוסף של ישיבה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אחרי הבוקר השקט, אייר יצאה למצוא קצת אוכל.
ניצלתי את ההזדמנות, התקרבתי אל דארה והתחלתי לדבר בלחש ובמהירות, קולי נשמע נחוש אבל תהיתי עד כמה התוכנית הזאת תצליח.
"צריך להסביר לשאר גנבי הנשמות את מה שאמרת," לחשתי, "צריך להגיע אל טרלין, דיימן והאחרת. אנחנו צריכים לספר להם את זה. אולי זה יעצור את המלחמה. אולי זה יעזור."
"אני בספק" התפרצה דארה לדבריי, "אני לא חושבת שזה ממש חשוב להם..."
"אני חושבת שכן." אמרתי, "תשמעי, אני מכירה את טרלין. אצלה הכל יכול להפתיע. יכול להיות שזה יעניין אותה, יכול להיות שהיא תתעמק בזה."
ניסיתי לא להסגיר את מטרתי האמיתית, לדבר עם דיימן, שבטח גם רוצה למות. לדבר עם מישהו שמבין אותי. שאני מבינה אותו. ולשכנע אותו למצוא את ליליאן.
"בכל מקרה, זה לא יעבוד." אמרה דארה בהחלטיות, "אמרתי לטרלין שאני לא אעקוב אחריהם."
"אבל לא הבטחת שלא תעקבי אחריי." אמרתי לה בעיניים בורקות.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנג'ל ומייטי, תתכוננו לסיום החלק שלנו בפרק החמישי. מייטי, אנחנחו נצא לחפש את טלרין ודיימן ובזה יסתיים החלק שלי. אני מקווה שצבעוני תעלה את הפרק החדש ישר אחרי התגובה הסופית. אייר, אולי את כאן, ואולי את לא אבל עם לא תגיבי אני מתכוונת לקחת אותך איתנו למסע.
סבבי?)


מייטי היקרה.
כמה היא הזכירה לי את עצמי...בעקשנות שלה.
זה נראה לא סביר בעליל שהתיאוריה הזאת מ=תעניין את טלרין- גנבת הנשמות הקיצונית ביורת שראיתי.
היא אף פעם לא תשתף פעולה עם טובה.
'אבל את לא טובה...' אמר קול בראשי. 'תמיד עזרת למי שחשבת שנכון לעזור לו. בחרת בצד שיעזור לך לשרוד ולא לקחת חלק במלחמה. הדף נקי.'
"הבטחתי לטלרין שלא אעקוב אחריה שוב." אמרתי וקולי איבד מההחלטיות שלו.
"לא הבטחת שלא תעקבי אחרי." אמרה מייטי בעיניים בורקות. חייכתי והנדתי בראשי.
"את חסרת תקנה," אמרתי ולחצתי את ידה. "בסדר," אמרתי וחיבקתי אותה קצרות שוב.
"עם זה מה שאת רוצה."


(מייט, מחכה לתגובה שלך לאישור היציאה ואז נסיים את תפקידינו. אנג'ל, מחכה יום לפני שיוצאים...עם לא תגיבי ניקח אותך איתנו.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(סליחה הלוחמת בפגיון, אבל אני חייבת להחזיר את החיה התאומה שלי!)
"טוב." קמתי, "אני חושבת שאני יודעת לאן הם הלכו."
הבטתי לעבר היום הבהיר. כבר רציתי לצאת החוצה. לרוץ שוב. אהבתי לרוץ, רצתי מהר יותר מכל דבר אחר... אולי חוץ מוויספר.
יצאתי מהמערה בריצה ודארה קמה והתחילה לרוץ אחרי במגושמות מסויימת.
יכולתי להרגיש שבטעות הצתתי אש מרגלי, וניצוצות קטנים הבעירו חלקים אדמה יבשים, אבל לא מספיק בשביל ליצור שרפה.
חשבתי מה אני אגיד לדיימן, ואיך אוכל לשכנע אותו. אני אגיד לו שאני יודעת איך הוא מרגיש, שהעובדה שליליאן עזבה קורעת אותי, וזה למה באתי אליו. אני אגיד לו שגם אני קיוויתי למות אחרי שהיא הלכה.
ואז אני אעצור לרגע ואנשום עמוקות, ואסתכל על פניו, לראות מה הוא חושב.
ואז אמשיך, אגיד לו שהיא חשובה לי בדיוק כמו שהיא חשובה לו. ואנחנו חשובים לה, וזה למה היא עזבה. אני אבקש ממנו להבין, ולסלוח לה. אני אבקש ממנו לחיות בשבילה, ולא למות.
ואז אני אגיד לו שאני אלך לחפש אותה, ואני רוצה שהוא יצטרף אליי.
הוא בטח יסתכל על טרלין, ואז עליי, מנסה להחליט מה טוב יותר.
אני מקווה שהוא ייבחר בליליאן.

הייתי כה שקועה במחשבות שכמעט לא ראיתי את הדבר האדום והמטושטש שעבר מולי, והשאיר שביל של אש בוערת מאחוריו. שהייתה צריכה להתלקח, אבל היא לא.
"וויספר."
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(קיצור עלוב של התגובה שכתבתי-)

זיק של התרגשות ריצד בפראות בעיניה של מיטי. היא זינקה בשמחה ממקומה ודילגה החוצה.
"בואי, אייר," משכתי בידה של אייר והיא גיחכה ונאנחה אבל קמה.
רצנו אחרי מייטי זמן רב. הרגל שלי כאבה עם כל דריכה במקום שפגע החץ המדוייק, וגופי הכואב הגיב בסרבול לתנועה הפתאומית. רצתי עד שכמעט נתקעתי בה. הוא עמדה ובהתה בסליל אש שחצה את היער. הוא ריצד על העשב ודעך במהירות. מייטי המשיכה לרוץ וקראה "וויספר!!!" רצתי אחריה ואייר- מטר מאחורי.
מייטי פילסה את דרכה דרך שיחים ועשבים דוקרים אבל לא היה לה איכפת. היא רק רצתה למצוא את "וויספר..." היא לחשבה כשהגענו לבריכה רדודה מלאת חבצלות. סוס יפיפה עמד שם. היא זינקה עליו וחיבקה אותו ומלמלה לאוזניו. "זאת החיה התאומה שלך, נכון?" שאלתי. "כן, וויספר." אמרה אייר בחיוך מריר.
הסוס צהל ומייטי עזבה אותו והתרחקה כמה צעדים. נראה שהיא מדברת איתו במחשבות.
"אבל למה ברחת עכשיו, וויספר?" שאלה. הסוס הביט בה בעיניו השחורות הנוצצות והניד בראשו לעבר הצד השני של הבריכה ושוב צהל. מייטי פערה את עיניה ונסוגה צעד לאחור כשראתה על מה וויספר מצביע.
בצד השני של האגם ישב פנתר שחור בעל עייני ענבר בורקות.
ריי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וויספר אמר שהוא לא עזב, ושהוא אמר לי שהוא לא עזב. ואני ידעתי, אבל רציתי לדעת איפה הוא היה.
הוא לא בדיוק פירט, רק אמר 'במקום טוב. אל תדאגי.'
הסתפקתי בזה.
לרגע כמעט נבהלתי מהפנתר, וקפצתי מטר אחורה, אבל אז דארה התקרבה אליו.
הסתכלתי במבט שואל על אייר, וחייכה חיוך לא מובן. תהיתי איפה שרלוט. לאן היא נעלמה? למה היא לא כאן? למה אייר לא מחפשת אותה?
אבל במקום לשאול את כל השאלות האלה, רק טיפסתי על גבו של וויספר, ומשכתי את אייר לעלות אחריי.
"את תשיגי אותנו?" שאלתי את דארה,
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרמתי את מבטי מריי בבהלה.
"אוי, אני לא רוצה שנתפצל..." התלבטתי.
ריי נהם בצליל מוזיקלי. "טוב, אל תתרחקו יותר משני קילומטרים. ריי רוצה להראות לי משהו."
ריי נהם שוב, בתקיפות.
"עם תשמעו שאגה, תבואו מהר. זה מה שריי אומר, ואני מאמינה לו." הבטתי במייטי, מחפשת תמיכה.
מייטי הנהנה והרגשתי שהיא מבינה אותי לגמרי. אייר גילגלה עיניים. מעניין מה החייה התאומה שלה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(חסלו כבר את ה&%#$*6 שדים!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"וויספר," אמרתי, והוא מייד התחיל לדהור במהירות, הייתי צריכה להזכיר לו שלא להתרחק יותר מדי, והוא האט בחוסר רצון את מהירותו.
אני ואייר שתקנו במשך כמה דקות. והבטנו בשביל האש שנכבה באיטיות מאחורינו.
"אז..." אמרתי, וויספר עצר בהדרגתיות.
"מה קרה בעצם?" שאלה אייר לפני שהספקתי להגיד משהו, "מאז שנפרדנו. הברית בינינו עדיין מחוברת?"
"ברור. ככה הסכמנו."
"אז תספרי לי מה קרה עד עכשיו." היא אמרה, אולי כדי לשמוע חדשות רעות אחרות. כי הבנתי שגם אצלה לא היה כל כך טוב.
ניסיתי לחייך, אך פניי התעוותו בצורה מוזרה. "בטח." אמרתי, והתחלתי לספר לה על שד האש, ועל דיימן וליליאן, ועל טרלין שברחה. ועל החומה שנשרפה ונפלה. ועל טרלין שהכה, ועל דארה שהבטיחה שלא תעקוב אחריה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רק נפגשנו שוב, וריי התחיל לרוץ.
"ריי, בבקשה," אמרתי ורצתי אחריו. בניגוד לרוב החיות התאומות, במקום לדבר אלי במחשבותי, ריי העדיף להראות לי תמונות. הוא הראה לי מערה מאבן שחורה ובריכה, וצמחים מטפסים קוצניים ואבנים. "מה יש שם?" שאלתי. ריי המשיך לרוץ.
כעבור זמן קצר מאוד, בהתחשב בקצב של ריי, הגענו לשם.
המערה נראתה מאיימת ממש. ריי לטש בי את עיניו.
'השדים. כדי לנצח אותם תצטרכו לחסל כל אחד מהשדים הראשיים. יש סוג של מקור כוח לכל יסוד, וזה השד הראשי. כאן נמצאים שד האדמה והמים. אני ראיתי.' אמר לי במחשבותיי.
פערתי את פי. נכנסתי למערה לאט. ריי נשאר בחוץ. הוא לא אהב מקומות סגורים. הלכתי בחושך במשך כמה דקות עד שהגעתי לצומת. אחת הדרכים היתה מוצפת מים ולפי מה שראיתי- הובילה לבריכה גדולה ושחורה. השניה היתה מלאת שורשים קוצניים. בחרתי בשניה.
התחלתי ללכת ושניה אחר כך הייתי באולם די גדול ומואר מאור טבעי. לפתע השורשים התחילו להתפתל סביב רגליי והבנתי מאוחר מידי שהייתי צריכה לקרוא למייטי ולאייר. ראיתי את ריי שואג בעוצמה כדי לקרוא להן שניה לפני שמשהו גדול וקשה הוטח בי ואני נפלתי.
הוא היה גבוה מאוד וגדול מאוד, וזרועותייו השחומות היו משורגות שרירים ענקיים. היה לו שיער ירוק ארוך ו עינייו הלבנות והאטומות חסרות האישונים בהו בי והוא חייך חיוך מצמרר.
הוא דיבר.
"סוף סוף. חטיף קטן. בני אדם הם זבל אורגני מצויין..." השורשים התחילו לטפס על רגליי אבל לא נתתי לזה לקרות. הפיגיון שלי היה בתרמיל על הגב של מייטי- שהייתה רחוקה מאוד, כנראה- וממש לא יכולתי להשתמש בו. שלפתי בלית ברירה את החרב שלי. החרב הטיפשית- הדבר היחיד שיכול להרוג שדים, מלבד יסוד מנוגד.
השד הרים את ידיו והשורשים התאבו ונחרכו סביבי במהירות גדולה יותר.
"אני מקווה שהעצמות שלך חזקות, בת תמותה..." אמר השד וצחק. "הן יימעכו ויתרסקו ישר לתוך הלב שלך- ממש בקרוב."


באסה.
אוי, וויספר, תהיה סוס מהיר.
בבקשה, אני חושבת בעוד השורשים פורקים אותי מחרבי ומועכים את ריאותי.
בבקשה....
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוא מדבר. נוזף בי! אומר שלא הייתי צריכה לעזוב, שהתנהגתי כמו טיפשה, שכהוא חשב שאני אוהבת אותם.
איך הוא לא מבין? הוא חייב להבין! והנה הוא הוא. צועק, נוזף ואני לא עונה מנסה לקלוט את השינוי. הוא לא בצד שלי והוא לא יהיה. איך הוא לא רואה את הקרעים? הוא לא רואה שגם לי זה כואב?
הוא לא רואה שזה המעשה הנכון?
לא, הוא רק מדבר! שיהיה בשקט!
"סתום!" אני צועקת עליו. נמאס לי. חיה תאומהנ הוא לא, אין לו שום זכות, שום זכות לעשות את זה. למה הוא פשוט לא מבין? אני אסביר. שילך כבר. הוא רק מקשה את זה!
"אני לא אסתום. מאת טועה. את צריכה לחזור לשם. את לא רואה מה עשית? כנראה שאת באמת לא אוהבת אותם אם עזבת"
"אני לא אוהבת אותם? אני מאוד אוהבת אותם! ואני רואה מה עשיתי!
ובגלל זה הלכתי! בגלל מה שאני גורמת! וגם לי זה כואב! זה קורע אותי מפנים! וכשזה גומר לקרוע אותי, זה מחבר אותי מחדש. וקורע יותר באכזריות.
אני לא יכולה לגרום להם עוד כאב!" צרחתי. ראיתי שגארדיאן לא משתכנע. לא אכפת לו! הוא משוכנע שהוא צודק. הוא לא! הוא טועה!
"דיימן" אמרתי את השם בכאב. בגעגוע.
"יש לו חתך ענקי לאורך כל פניו. ואת יודע איך הוא קיבל אותו? אני. באשמתי!
יש לו חתכים קטנים, כמעט על כל סנטימר בעור השזוף שלו יש חתך. כל אחד יכול להזדהם ולגרום לון להיות חולחה! אשמתי.
והגב שלו.. עוד יותר אשמתי! יש מצב שהוא לו יוכל להלחם עוד פעם!
ואלו רק כמה דוגמאות. אני לא יכולה. אני לא מסוגלת. לגרום לו עוד כאב! עד כדי כך אני אוהבת אותו! אני הורגת את עצמי מפנים, רק כדי שהוא יקבל את החיים שמגיעים לו! חיים בטוחים! "
והוספתי , מכריחה את עצמי לבטא את האמת הקשה, שקיוויתי לה ושנאתי אותה.
"ואולי.. אולי יום אחד, הוא ימצא מישהי שלא פוגעת בו כל כך."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אהמ! צבעוני! לא אכפת לליליאן ממייטי? בושה וחרפה!
אה, וליאן, היה כבר מים... צריך שד אוויר ושד אדמה.)

השאגה הרעידה אותי וגרמה לבטני להתהפך, אבל לא חשבתי הרבה ואפילו לא הייתי צריכה להגיד משהו כדי שוויספר יתחיל לדהור.
אייר כמעט נפלה ממנו בגלל המהירות העצומה, ואני פחדתי ששביל האש העצום ישרוף את הכל, ולא נוכל לחזור לפה.
לא משנה.
הם בסכנה. הם צריכים עזרה. "וויספר!" צרחתי בכל קולי, "מהר יותר!"
"מה?!" אייר נבהלה, ופלטה צרחה כשוויספר האיץ את ריצתו.
אף פעם לא הרגשתי אחריות כה גדולה על משהו, או מישהו. כשהייתי עם ליליאן היא הייתה שומרת עליי, ואני עלייה. אבל אף פעם לא קרה שהרגשתי כאילו כל האחריות מוטלת על כתפיי.
וזאת לא הייתה הרגשה נעימה במיוחד.
דארה. בסכנה. פנתר מוזר. בסכנה.
אנחנו. צריכות להציל אותן.
התחלתי לחשוב על כל המסע הזה. שהתחיל עוד לפי שהגענו לגבול של גנבי הנשמות, עוד לפני שניצוץ עלה בעיניה של טרלין, לפני שדיימן התאהב בליליאן. והכל הוביל לכאן.
שדים.
עד לכאן הדרדרנו? ששדים רודפים אחרינו? רציתי לפחות יום של מנוחה, שבו אפשר לשכוח הכל ורק לחשוב. לחשב.
עכשיו אין זמן לחשוב, קפצתי מגבו של וויספר ואיתרתי במבטי את המקום שממנו הגיעו צרחות. כנראה הצרחות של דארה.
"מהר!" קראתי לעבר אייר, והתחלנו לרוץ. מהר.
"דארה!" צעקה אייר כשנכנסנו, וחיפשה אותה במקום הענקי. קולה השמיע הד ונשמע עוד כמה פעמים, הולך ונחלש... כאילו הולך קדימה...
"לשם נלך." הצבעתי קדימה, איפה שנגמר ההד. "אני בטוחה."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אכפת לה! פשוט לא רציתי לכתוב עליה באותה הודעה כי זה נראה לא טוב אז חיכיתי שמישהו אחר יגיב!!!!)


(איזה מניאק גארדיאן יכול להיות? אבל זה טוב שהוא כזה. ליליאן ממש מטמטומת.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תודה, באמת!)
מייטי ואייר הגיחו מהפתח בנשקים שלופים. מייטי החזיקה מקל עץ מחודד ובוער ואייר סיחררה כדור אוויר בידה.

מייטי צרחה כשראתה אותי ורצה אלי. היא משכה בשורשים בייאוש. "אין טעם," אמרתי בקול חנוק.
אייר ירתה את כדור האוויר על השד בעוצמה אדירה ומיד הכינה עוד אחד. השד נהדף לקיר הנגדי.
"עוד נשנושים! יאמי!" הוא הרים סלע ענק וזרק אותו על אייר. היא התחמקה בסחרור והתגלגלה על הרצפה כשהיא יורה את הכדור השני על השד. היא פרסה את ידיה ורוח אדירה בקעה מבין אצבעותיה. העור שלו, שנראה כמו אדמה יבשה התחיל להתקלף מהרוח הנשכנית.
"אייר! אוויר הוא היסוד המנוגד לאדמה!" צעקתי. מייטי נעצה את המקל הבוער בשורשים והם הרפו מעט את אחיזתם. "החרב שלי...אייר צריכה להכניס בה אוויר..." קיוויתי שמייטי תבין.
מייטי הנהנה ורצה לאייר היא ירתה פרץ להבות על השד כדי להסיח את דעתו ודיברה במהירות עם אייר. אייר החזיקה את החרב והיא זהרה בלובן מסנוור. מייטי חזרה, הניפה את החבל וביקעה את שורשי האבן לשבבי עץ.
ברגע ששוחררתי חטפתי את החרב שלי והסתערתי על השד. השד בעט באייר לרצפה ושיטח אותה כמו עכביש. היא צווחה וזימנה טורנדו שהלך וגדל מאחורי השד.
עם התוכנית שלי תצליח, הטורנדו של אייר יציל את כולם.
"מייטי, אני צריכה עשן. הרבה עשן." מייטי ירתה פרץ אש אחרון על השד והתחילה ליצור להבות קטנות ומעשנות. החדר התמלא במהירות בעשן...
"ברגע שאני אומרת, תשחררו את מיטב הכוחות שלכם ובורחים!" צעקתי. השד התבלבל מהעשן ומההתקפות שבאו מכיוונים שונים...
"עכשיו!!!" צעקתי. התנפלתי על השד ונעצתי בו את חרב האוויר עד הכת. הוא שאג בכאב בזמן הטורנדו של עשן התפרץ בחדר. המערה התפוצצה מעורבת בחתיכות שד אדמה...
התפרצות אנרגיה שרפה את הכל ברדיוס של חמישים מטרים ושלושתינו נזרקנו החוצה בכאב וניצחון.
החברות שלי הצילו אותי, ואני לא תרמתי לקרב חוץ מלצעוק פקודות טיפשיות.
תודה!
זאת היתה המחשבה האחרונה שלי לפני שנפלנו בערבוב ידיים ורקליים ופחם, לתוך הבריכה שוויספר מצא.

אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תגידו, למה אתן מתעלמות מהחיה התאומה שלי?!?!?!!?!!?!!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ומה עם מייטי? למה עזבת אותה?" וואו. הוא אכזרי. תמיד ידעתי שהוא יכול להיות כזה, כשהוא מאמין שזה נחוץ.
"אתה חושב שבה לא פגעתי? אתה חושב שאני לא רואה איך היא השתנתה?! היא בוכה בלי סיבה, והרבה, היא לא בוטחת יותר באנשים, היא עצובה כל הזמן, היא מלמלמת משנתה. את זה לא ידעת, נכון? לא ידעת שהיא בוכה משנתה? שהיא צועקת? שהיא בועטת? וכל מה שאני יכולה לעשות זה לחבק אותה? וגם זה לא עוזר"
הוא בהלם.הוא לא ידע.
"היא לא הייתה ככה קודם. וזו אשמתי. הייתי צריכה להזכר בה מוקדם יותר. הייתי צריכה להשאר איתה. הייתי צריכה לעשות *משהו*. ואני ניסיתי. וכלום. רק פגעתי יותר. אז אני מתרחקת. אני אפסיק לפגוע בה."
"זה לא הפתרון! הבריחה שלך לא מועילה לאף אחד! במיוחד לא לך!" הוא אומר. קולו מלא ארס.
למה הוא לא מבין?
"נכון. היא לא טובה לי הבריחה. אני נשרפת מבפנים. אני נקרעת. אני מדממת. אני בגיהינום פרטי ואכזרי. אני הייתי נותנת הכל כדי לחזור אליהם. כל תא בגוף שלי נמשך אליהם. כמו מגנט.
והדבר שמשאיר אותי כאן, זה הידיעה שכל פעם שאני מתקרבת אליהם, אני הורסת. הידיעה הזאת קושרת אותי לכאן כמו חבלך דק. וכרגע אתה מנסר אותו! אז לך! לך ואל תחזור! ואל תפתה אותי. אל תמשוך אותי אליהם. כי החבל הזה, החוט, לא חזק מספיק כדי להחזיק את הספקות שאתה מחדיר בי! אני לא אתן לך לקרוע אותו. אני בטוחה במה שאני עושה. עדיף להם בלעדי!"
"ליליאן. את תתחרטי על זה" לרגע יכלתי לשמוע את הנימה האבהית האופיינית לו כל כך אבל היא נעלמה כשהוא יצא, הלך. רק האלים יודעים לאן.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוף.
אוף, אוף אוף, באסה.

אני שונאת להתעלף.
הראש מסתחרר, הגרון יבש ואי אפשר לפתוח את העיניים. הכל מבעד לערפל מבלבל...
השתעלתי שיעול חזק ופתחתי את העינים. שכבנו, חצי מהגוף בתוך המים וויספר מלקק את מייטי בלשון הרכה שלו. ריי ישב לידי בשקט. 'עבודה טובה,' אמר לי. השתעלתי שוב.
נשר גדול ויפה עמד ליד אייר ושם במקורו עלים רטובים על מצחה. זאת כנראה החיה התאומה שלה. ניסיתי להזדקף לישיבה. מה שקרה לפני זמן קצר כל כך נראה לי מטושטש...
אבל ידעתי ששד המים הראשי ושד האדמה הראשי הושמדו.
בשניה שחשבתי על זה בקעו מבין העצים (מכיוון המערה) כעשרים שדי אדמה ומים. הם נראו עשויים בוץ ומים יותר מכל דבר אחד ורק זחלו ונמסו לאט לתוך האדמה. "בני...אדם...ארורים!" צווח אחד מהם בקול צייצני לפני שהתפוצץ לגושי בוץ. חיסלנו את המנהיגים שלהם, לא נשאר מקור כוח. הם מתים.
התחלתי לצחוק בשקט ובשמחה. אייר פתחה את העניניים ואמרה בלי להביט בי "מה מצחיק עכשיו, גברת בוץ?" "ניצחנו את השדים הראשיים של המים והאדמה! נשארו האוויר והאש! ואני יודעת איך נעשה את זה!"
אייר נאנחה. "אה, ווינד. מתי הגעת?" היא דיברה אל הנשר. "ווינד? זאת החיה התאומה שלך?" שאלתי. "ווינד הוא התאום שלי, כן." הרגשתי שאני מפספסת משהו, אבל הנחתי לזה.
מייטי פתחה את העיניים באיטיות. "אוך, קר...קר לי כל כך..." רכנתי מעליה. "הכל בסדר, מייטי. ניצחנו. אתן הצלתן אותי, תודה..." מייטי קמה והבעיה את ידיה באש. האפר נשר ממנה. "נצטרך להתרחץ. אני שונאת את זה," רטנה ונכנסה לבריכה באיטיות.
***
אחרי המקלחת הקצרה שלנו, ישבנו על הסלעים שליד הבריכה והתחממנו בשמש של הבוקר המאוחר. "כבר כמעט צהריים..." אמרה אייר בפיזור דעת.
"מייטי, אייר, אנחנו חייבות להשמיד את השדים של האוויר ושל האש עד הערב." אמרתי. אייר הסתכלה עלי. "למה את חושבת ככה? אני לא חושבת שיש זמן מוקצב..." אמרה. הנדתי בראשי. "אני בטוחה בזה. זה מרגיש כמו חוש...אני בטוחה שמשהו רע יקרה עם לא נשמיד אותם היום." מייטי הזדקפה. "אבל יש עוד אנשים בעולם הזה, דארה. טלרין ודיימן יכלו לחסל אותם כבר..."
"אבל לא נדע עד שלא נמצא אותם, נכון? קדימה, חייבים להמשיך. כלומר...עם אתן בסדר," הרגשתי לא נעים עם זה שהן הצילו אותי ואני דוחקת בהן להמשיך למשימה הבאה לפני שהספיקו להתאושש.
"בסדר..." אמרה אייר וקמה. מייטי עלתה על וויספר. "לא נראה לי שהוא יכול לסחוב את שלושתינו..." אמרה בהיסוס. "אני יכולה לרכב על ריי. הוא מספיק גדול." אמרתי.
"ואני יכולה לעוף," אמרה אייר כדרך אגב.

"לא חשבת שצריך להגיד לנו את זה?" שאלתי בעיניים פעורות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הי! ליאן! כבר הרגנו את השד של האש! והרגנו את השד של המים! את לא זוכרת שתקעת במים את החרב שלך?! נשאר רק שד האוויר!)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התעוררתי בשקט. בשניה שפקחתי עיניי, הרגשתי תזוזה לצידי, וראיתי את אדוארד רוכן מעלי. "אשמי.. את ערה." הוא לחש, מציין את הברור מאליו. "כמה זמן ישנתי? מה קרה?" לחשתי גם, מרגישה שפי יבש כמו שמעולם לא היה. זה לא טוב. "ישנת 5 שעות. את צריכה לנוח. ניצחתי את השדים, אבל רק בעזרת הכוח שלך." מבטו היה מלא דאגה וחרטה. "לא היית צריכה לתת לי אותו! כמעט מתת! הייתי יכול לנצח אותם בעצמי!" ניסיתי להתרומם, אך אדוארד דחף אותי לאחור. התעלמתי ממנו, וקמתי בכל מקרה. הרגשתי סחרחורת איומה, וידעתי שנפשית, אני חלשה מאד כעת. "את צריכה לנוח.." אדוארד מילמל לעצמו. "לא," עניתי לו בקול מתחזק. "אני צריכה להשמיד את שד האש הראשי." החלטתי שזהו, נמאס לי משדים. הגיע הזמן להפטר מהם.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי! עוד לא נהרגו השדים **הראשיים** של האש והאוויר!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אה! שד האש שייבש את כל האגמים הוא היה הראשי! לא הרגתי אותו, הוא כמעט הרג אותי. אז הוא עדיין בחיים!)
אייר גילגלה עינים.
"אני אומרת!"
"אוקי, בואו נזוז." וויספר צהל. מייטי נראתה מבוהלת. "וויספר אומר שהוא יודע איפה שד האוויר. ממש בקצה השני של היער." אמרה.
"אבל איך ננצח אותו?!" שאלה אייר, מבועתת מכך שהכוחות שלה לא יועילו.
"יש לי רעיון. אייר, את לא צריכה לדאוג. כבר נלחמתי בשדים בלי היסוד המנוגד שלהם. צריך אדמה, נכון, אבל לא חייבים להשתמש בכישוף אדמה." אייר נראתה שהיא מבינה. "אז לכלוא אותו במערה? להטביע בבוץ? לזרוק אבנים?" שאלה מייטי. חייכתי. "כבר נמצא פתרון. קדימה, מייטי. תני לוויספר להוביל.
הוא התחיל לדהור.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אנחנו הולכים להרוד את שד האש הראשי. השד החזק מכולם." אמר אדוארד. הנהנתי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אנחנו הולכים להרוג את שד האש הראשי. השד החזק מכולם." אמר אדוארד. הנהנתי.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי, אין שד אחד מכל יסוד... יש מלא)

שמעתי את השיחה, אבל עשיתי את עצמי ישנה. נשארתי לבד עם הילדה לידי ועוד ילדה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה מתעסקת עם האש ומשחקת עם משבי אויר. רעם אמר שהוא יוצא לסיבוב והלך, הזאבה נרגעה. בעודי מתלבטת הילדה התעוררה וישר התבוננה בי. "אל תשאלי." אמרתי לה לפני שהיא פתחה את פיה. אני כן יודעת מה אני, אבל זה לא אומר שאני מסכימה ואוהבת את המלחמה. אני גם לא מסכימה עם בת האדם שרוצה להפסיק את המלחמה. אני כן מסכימה איתה, אבל אני לא חושבת שהרעיון של כשפית האש יעבוד. ואולי הם לא מבינות, אבל אנחנו לא היחידים שנלחמים יש מלחמות בחוץ, אני ראיתי. יש קרבות של אלפי חיילים, כשפי אדמה מול כשפי אש, כשפי אויר מול כשפי מים, כשפי אויר מול אש וכל האפשרויות האחרות. אנחנו לא יכולים ללכת, חבורה של ילדים, ולהגיד תפסיקו. אף פעם בהסטוריה זה לא עבד.
הילדה לא שאלה אותי, היא רק ליטפה את הזאבה שלה והסתכלה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מצטערת, לא נוכל להשמיד את השד של האוויר, מייטי ואנג'ל. אני לא אוכל להיות במחשב היום. תשמידו אותו בלעדי או שנחכה למחר...בי!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כן, אבל אם הראשיים מתים השאר גם מתים! תפסיקו לגרום לי להרגיש מטומטמת או שאני אהרוג את כולם!!)


(ונ.ב, לא הגיוני שהם לא היו הראשיים.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הי, תירגעי סופת מוות.
יש לך זכות להרוג את השד הראשי של האוויר מתי שבאלך- היום אני נוסעת לטורניר חרבות ולא יהיה בבית כל היום.
בהצלחה לי!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני ישבתי במערה כך שגבי נשען על הקיר כל היום, משהו לא היה בסדר ויכולתי לחוש בזה. רעם כל הזמן ניסה לרמוז לי משהו. טלרין באה לדבר איתי, סיפרתי לה על מה ששמעתי והיא החליטה להאמין לי. הבנתי! טלרין אמרה "אנחנו לא יכולים לנצח אותם כל אחד לבד, אבל אנחנו גם לא יכולים ביחד." אנחנו פשוט לא יכולים, חשבתי, זה ברור. לא אנחנו מנצחים אותם, או לפחות לא כולנו לבד. הטבע! הטבע יחסל את השדים. יכול להיות שיש להם יתרונות עלינו, אבל יש להם חסרונות יותר בולטים. כדי לחסל את שדי המים צריך התפרצות הר געש, כדי לחסל שדי אויר צריך מפולת אבנים, כדי לחסל שדי אדמה צריך טורנדו וכדי לחסל שדי אש צריך שיטפון... שיטפון. אני לא אוהבת שיטפונות. "הבנתי!" קראתי ונעמדתי "בואו." כל מי שהיה במערה הסתכל עלי במבט של תעזבי-אותנו-בשקט-ילדה-מוזרה-שהרגע-הגיעה-הנה ואני הייתי מאושרת. אנחנו צריכים לעודד תופעות טבע לקרות, אנחנו לא צריכים להילחם!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לוחמת... אני לא איתך במערה, אני עם טלרין ודיימן [נעמה אומרת לי להגיד "החתיך שניסה להתאבד" במקום דיימן]. אני רושמת שדיימן חתיך בגללה...)

הסברתי לטלרין את הרעיון שלי ואז היא אמרה "אולי את לא כל כך חסרת תועלת כמו שחשבתי." לא נעלבתי, הייתי מאושרת מהרעיון שלי. הסתובבתי אל הנער שטלרין הביטה בו בדאגה. אם היא לא הייתה צעירה ממנו בשלוש שנים הייתי חושבת שהם זוג, אולי הם כן, אני לא במקום לשפוט... "מה איתו?" שאלתי. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל לא הבנתי. כולם ידעו מה קורה אחד עם השני ורק אני לא קשורה ולא מכירה אותם. "אנחנו לא זוג." טלרין אמרה קצרות, אבל יכולתי לראות שיש קשר מיוחד.

(תאשימו את הצבעוני)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(את יכולה בבקשה לא לכתוב בשמי מה שאני מחליטה לעשות?, כי נכון לעכשיו אין לי בדיוק כוונה לעשות טובה למישהו, תודה)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אמרתי לה! אמרתי לה שיש לה מזל שאת לא הרגת אותה כשהיא נכנסה למערה ושלא כדאי לה לתת לך פקודות כי אין סיכוי ב ע ו ל ם שאת תגיבי לזה בצורה טובה!)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מצטערת, אבל היית אומרת משהו בסגנון וחוץ מזה זה רק משפט אחד. מצטערת בכל זאת.)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מצטערת, אבל היית אומרת משהו בסגנון וחוץ מזה זה רק משפט אחד. מצטערת בכל זאת.)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הי כולם,
יש לנו עד הערב לסיים את הפרק, ועדין יש לנו שד אוויר ראשי ושד אש ראשי לא מחוסלים. בבקשה, מי שביקשתי ממנו, לחסל את שד האש בדרך מגניבה. מייטי, אייר ואני מחסלות את שד האוויר הראשי.
עם מי שביקשתי ממנה לא תגיב עד הערב, אני אחסל את שד האש במקומה.
סליחה מראש, כולם, אבל עם הפרק ייסגר לפני שנחסל את השדים זה יהיה רע מאוד.)

התוכנית הזאת גאונית.
טלרין, דיימן, שקד ועוד ילדה שלא הכרתי נמצאים במרחק לא גדול ממנו בסדק סלע גדול ומנסים כמונו לחסל את שד האוויר. את זה ידעתי ממבט אחד לתוך עיניו של ריי. ברור שאסור לי לעקוב אחרי טלרין, אז מייטי מדמה בריחה לכיוונם בעוד אני רודפת אחריה. "מייטי!" אני צועקת בעוד אני רודפת אחריה עם אייר מצחקקת מאחורי.
ראיתי את מייטי נעצרת מול סלע גדול ולבן ושמעתי צרחה. "אחות ארורה!" ראיתי את מייטי נסוגה צעד אחורה מטלרין שטסה מפתח המערה. "מה את עושה כאן?!" היא צעקה עליה בעוד שלושה זוגות עינים נוספים לוטשים מבט מהמערה החשוכה. היא הרימה את עיניה אלי והאדימה יותר מהשיער שלי. טלרין זינקה עלי עם סימטרים שלופים למחצה, והצלחתי להתחמק ממנה בשניה האחרונה. "שקרנית מסריחה, דארה!" צרחה וניסתה להצמיד אותי לקרקע. ואז היא נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ ושינתה כיוון. היא זינקה כמו סילון אש והפילה את אייר בבעיטה על הרצפה. "הנה את, בוגדת!" היא נראתה אחוזת טירוף אמיתי, והיא נראתה, מרשימה, עוצמתית, ובלתי ניתנת לעצירה כמו צונמי. ואייר השתנתה בתגובה למצב דומה במידה מטרידה. הן רבו בצעקות ומהלומות על האדמה הרטובה. "טלרין, תעצרי, עכשיו!" נשמע קול עמוק מהמערה. דיימן יצא החוצה, כפוף מעט. הצלחתי לקום וגיליתי שכולם נכנסו למצב הלם. "כולם להרגע, עכשיו!" אמרתי ופתאום הרגשתי השאדמה רועדת. "שד האוויר העליון מתקרב, ויש לנו פחות מחמש דקות לטוס לביצה הקרובה, להפיל מפולת סלעים, למשוך אחרינו א תהשד ולהרוג אותו!"
כולם המשיכו לבהות בי, ואז רצו, אחד אחד, כשחלקם רודפים אחד אחרי השני בזעם ישר לכיוון שבו הם ימותו או ינצחו.

לא רע,
אמרתי לעצמי בעוד אני רצה אחרי הקבוצה המטורפת.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי, זה בלתי אפשרי, קיללתי את עצמי בלבי, זה שד אוויר!
והכוחות שלי הם אוויר, אני לא אוכל לעזור להם, התרחקתי משם מעט
והסתכלתי בתרופות שהיו לי, התחלתי לבדוק מה היה נחוץ עם מישהו יפצע מן הקרב,
לקחתי חמישה בקבוקונים שונים ושמתי אותם בשורה, כשהם ינצחו את שד האוויר אעזור להם וארפא את הפצעים מן הקרב.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הם הסתדרו בסדר מופתי בשניה שראו את שד האוויר.
חייור כמו שלג, שיער בלונדיני לבן ארוך וקו מרושע בתוך פה.
טלרין העיפה בי מבט של שנאה, וראיתי שהיא הבינה את התוכנית.
מייטי ודיימן איגפו אותו מאחור, וטלרין ושקד...לא, שקד התרחקה מהקרב. היא בטח חושבת שהיא לא תוכל להועיל. "שקד, כולנו פה לא יכולים להועיל! אנחנו יוצרים אסון טבע, בואי!" היא רצה אלי. "וגם-" הוספתי "בקבוק החומצה החזקה ביותר שיש לך." היא שלפה במהירות בקבוקון.
לקחתי אותו וסימנתי לה להצטרף לאיגוף. התוכנית היתה לכלוא אותו במפולת אבנים, ובעזרת החרב שלי- שתהפוך לכלי הרג מבוץ- לכרות את ראשו.
דיימן לקח פיגיון ישן והשתמש בו בצורה גאונית. הוא ואן דחקו את השד ישר לתוך הביצה בזמן שהוא מיידה אליהם סכיני אוויר קפואים. אן היתה מלאת חתכים והחתכים הישנים של דיימן נפתחו.
ראיתי את האבנים הגדולות שמעל הביצה...
"טלרין!" צעקתי. היא הסתובבה. זרקתי לה את החרב. "מגיע לך לעשות את זה." אמרתי. היא טבלה בהפתעה את החרב בביצה והיא נצבעה בגוון חום-ארד.
רצתי אל ערימת האבנים. מייטי רצה אלי. "אני אעזור לך."
שקד ואייר, בעזרת משבי אוויר, סחררו שורשים רכים וקשרו לאט לאט את השד.
מייטי ואני דחפנו את הסלעים עד ש
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא הכי הבנתי את מה שקרה כאן הרגע, ולא הבנתי את התוכנית, אז תסלחו לי ראש\תתקנו אותי...)

לא הייתי מוכן להלחם, או לכל קרב שהוא, אבל לא הייתה ברירה. אני חושב שנלחמתי כמו שלא נלחמתי אף פעם - או שלפחות ככה הרגשתי - ואני לא מתכוון למשמעות המשמחת יותר של המילים. כל הנפת חרב, נדמתה בעיניי רוחי כמו נשיאת סלע עצום. הרגשתי את הגוף שלי מתמוטט בתוכי, אבל לא נתתי לו להשפיע עליי. או שלפחות השתדלתי, כמה שפחות... הכל היה כל כך מחושב, אוטומטי. לא שמתי לב לצד אני נלחם, עיוור לדברים שהתרחשו סביבי. במעורפל ראיתי את הבנות מגלגלות את הסלעים. הייתי ממוקד בשד. הוא הבין שהוא לא יוכל נגדנו, והחל לסגת אחורה. הייתי מודע במעורפל לצעקה שבקעה מפיי:"קדימה!" - כי אסור לתת לו לסגת.
אני אמות אחרי הקרב הזה, חשבתי כשהרגשתי את הגב שלי מבעבע. או שאלך להרוג את עצמי במקום אחר. ואף אחד לא יציל אותי.
או שאענה את עצמי בכל שארית החיים שלי על שהייתי כל כך מטומטם.
ואז מפולת הסלעים החלה, והשד ניסה להסתלק. הוא לא הצליח. לא היה זמן לחשוב.
ניצחנו.
אבל זה עלה לנו במחיר כבד. במיוחד לי.
"הדם." אני נאנק ותופס את צד הגוף שלי, רגע לפני שאני מתמוטט. אין מצב שיצליחו לאטום את כל הפצעים שלי עכשיו. אני באמת הולך למות.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תפסיקי עם השטויות מוות האלה! זה לא כאילו ליליאן היא הדבר היחידי בחיים שלו! שיבריא מהפצע ויחזור למה שהוא היה לפני ליליאן. ודרך אגב, אם למישהו צריך לכאוב פה זה לליליאן. כי אתם באמת כל מה שהיה לה. והיא עזבה (בצורה מטומטמת) לטובתכם! כפויי טובה!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דיימן התמוטט, טרלין הייתה הראשונה ששמה לב.
היא רצה אליו וכרעה לידו.
אסור לו למות. אסור לו למות. אני חייבת לדבר איתו. הוא חייב להבין...
פתאום נזכרתי שליליאן לא כאן. נשימותיי האטו וכל מה שנצלחתי לחשוב עליו היה... עיניה הירוקות. שכה דומות לשלי. ואני מרגישה כאילו הן נעלמו לנצח.
לנצח.
לא! אסור לי לחשוב ככה...
התקדמתי לעבר טרלין ודיימן. הבטתי בפצעיו. הם חמורים וקשים.
כמעט בלתי אפשרי לרפא אותם...
הבטתי אחורה, "מה אתם עומדים שם?! בואו! אנחנו צריכים את כל העזרה שאפשר!"
דארה וכשפית האוויר ההיא התקדמו, ומייד אחריהן אייר התחילה לרוץ לעברנו.
טרלין ניסתה לעשות משהו בשביל לרפא את הפצעים. יכולתי לראות את דמעותיה היבשות. כמעט יבשות.
כמעט אף פעם לא ראיתי אותה בוכה...
הבערתי אש בידי, וקירבתי אותה לדיימן. לא יותר מדי. אבל מספיק קרוב כדי לעזור.
אני מקווה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זינקתי מטה מערמת הסלעים. כולם פעלו היטב, איגפו את השד ולא נתנו לו לברוח. טלרין פצעה אותו באכזריות ברגליו הגדולות, והוא היה כבר כל כך פצוע, וכל כך קשור, שהוא לא הספיק לרפא את עצמו ו-מת.
נקבר תחת מפולת הסלעים.
השמדנו את כל ארבעת השדים, ונשאר רק לחכות לסכנה הבאה.
לכולנו היו פצעים מהקרב, אפילו לי ולמייטי, כי הסלעים ניסו להתנגד לנו והצמיחו קוצי אבן חדים.
אבל דיימן היה פצוע מכולם.
הוא נראה נורא, עם חתכים עמוקים ברגליים ועל הזרועות, ופצעים מדממים על הגב והכתפים. מה שהיה הכי מוזר, זה הפנים שלו.
הפציעה שלו אולי היתה הכי חמורה, אבל לא משהו שכוחות ריפוי וכמה שיקויים לא יכולים לטפל בו. בעצם, אחרי שבועיים שלושה הם יחלימו לגמרי.
אבל הפנים שלו הביעו משהו שהיה מעבר לכאב. ניסיתי להבין מה זה, אני באמת טובה בלקרוא אנשים.
ייאוש.
הוא התייאש. הפצעים שלו נפתחו והוא נעשה חיוור כל כך...הוא עיבד דם. הרבה יותר מידי.
הוא וויתר.
וויתר על החיים.
"לא-" התקרבתי וניסיתי לעזור להמולת הטיפול...
אבל ידעתי, שלא משנה כמה נעזור, גם עם יבריא לגמרי, הכל תלוי בו.
רק בו, בדיימן.
ועם הוא יחלליט לוותר...לא נוכל לעצור אותו.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תעשו משהו!" אמרתי לאייר ולדארה.
כשפית האוויר פתחה בקבוקון והתחילה לשפוך את תכולתו על פצעיו של דיימן.
טרלין לא דיברה. אבל היא פחדה. ראיתי. ראיתי שהיא פחדה.
דיימן היה איתה כמו שליליאן הייתה איתי. ואם הוא יעלם... היא תתפרק. גם אם לא תודה בזה.
והיא מפחדת. היא עושה הכל כדי לרפא אותו... אבל היא יודעת שממילא ינסה להתאבד שוב.
קירבתי את האש שלי אל גופו. לפחות שיהיה לו חם.
הסתכלתי על פניו האומללות. ניסיתי לשכוח את ליליאן. אבל כל פעם שהסתכלתי עליו נזכרתי בה.
הוא באמת חסר תקווה. חסר כל. עכשיו כשליליאן הלכה.
לא פעם הצלחתי להעביר מסרים בעזרת אש, אבל לא לאנשים מחוסרי הכרה. אבל אני חייבת להסביר לו... הוא חייב להבין משהו לגבי ליליאן. אם זה מה שהיא בחרה לעשות, יש לזה סיבה. אני לא יודעת מה הסיבה, אבל יש סיבה.
גם אם העברת המסר לא יצליח... שווה לנסות, לא?
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוא לא מנסה בכלל להישאר בחיים. כשטלרין מניחה עליו רסיסי מים מבריקים הוא נשען הצידה והדם פורץ.
יש לי בחילה.
והכל בגלל ליליאן.
ליליאן הטיפשה.
עם היא תחזור...דיימן יישאר בחיים.
וליליאן לעולם לא תעזוב שוב, לעולם.
טלרין תתמוטט עם הוא ימות. אבל למה שיהיה איכפת לי מטלרין.
לא, תמיד היה איכפת לי. טלרין היתה הראשונה שדיברתי איתה חמש שנים, והייתי נחושה בדעתי להאמין שבני אדם הם יצורים טובים.
ליליאן חייבת לחזור.
מה מייטי עושה?
היא יצרה בשקט ובריכוז צורות זעירות וברורות מהלהבות שבידה.
גבר עשוי אש נדקר מניבי אש ענקיים, וקורס בעוד טיפוך אש נשפחות ממנו. ענן מחשבה זעיר מעל ראשו...קבר אש בוער שאליו מכניסים את הגבר המת...
מייטי זרקה לשמיים בכל כוחה את כדור האש.
אני לא יודעת איך היא מצפה שוהא יגיע לליליאן, אבל שווה לנסות.
"דיימן," דיברתי בקול שקט וטלרין הסתכלה עלי במבט נרגז בעוד היא ממשיכה לסגור את הפצעים.
"ליליאן. תחשוב על ליליאן. היא מגיעה, דיימן."
אלו היו מילים ריקות, אבל בראש המעוות שלי היה ניצוץ תיקווה שליליןא תחזור.
"ליליאן..." מלמל דיימן והתעלף.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לוחמת - לדמות שלי קוראים 'מגי', לא 'אן'. אני זאת שעלתה על הרעיון של תופעות טבע - לא יכולתם לדעת אותו!)

נלחמתי כמו מטורפת וגופי היה מלא חתכים, אבל זה לא היה חשוב הילד שהיה איתי ועם טלרין במערה איבד את רצונו לחיות. יאוש מילא את פניו הוא פשוט ימות ואף תרופה לא תעזור. יש אפשרות אחת והוא לא יאהב אותה וינסה להתנגד, אני צריכה לתת לא חלק מההילה שלי. הוא לא אייר, הוא לא יוכל להחזיר לי אותה, אבל הוא צריך כל כך הרבה הילה, אני לא יכולה לבד. הסתובבתי לאייר "זה הסיכוי היחיד שלו..." אמרתי חלושות, היא הבינה. "אני ואייר יכולות לרפא אותו, אבל בשביל זה אנחנו צריכות מרחב ואנחנו צריכות לחבק אותו." כולם הנהנו ואני הסתכלתי על טלרין, אני צריכה הסכמה שלה בשביל זה. היא הסתכלה עלי ואני הוספתי "אנחנו לא ננסה להרוג אותו, אם היינו רוצות להרוג אותו לא היינו עושות כלום." היא הנהנה והתרחקה. אני התכופפתי וחיבקתי אותו מעבירה לו את הילתי עד שאיר עצרה אותי והחליפה אותי. שלוש פעמים התחלפנו וההילה שלו הושלמה, שלנו הייתה פגועה במדה מסוימת והתעלפנו. אני התעלפתי ראשונה, אבל אחרי החבטה של גופי בקרקע הספקתי לשמוע את גופה של אייר פוגע באדמה. אנחנו נחייה. כולנו.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנחנו רצים מהר. כדי לחסל את שד האש הראשי, אני אצתרך מים- והמון. ומכיוון שאין לי כוח לרוקן ים, אני רצה אל כיוון ההרים המושלגים. כן, אני חושבת לעצמי. לא נראה לי שהוא יצפה לזה.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי ביקשה ממני לכתוב- מנקודת המבט שלה.)



שלחתי בהתחלה את המסר לליליאן, בתקווה שהיא תבוא. לא בשביל דיימן... יותר בשבילי.
לא הייתה לי הרבה תקווה שהיא תופיע. אבל הייתי חייבת לנסות.
עכשיו אני חייבת לנסות להסביר את זה לדיימן.
"דארה," מלמלתי, "צריך להסביר לו, למה ליליאן עשתה את זה. אני צריכה להסביר לו שהוא לא צריך להתאבד. אני צריכה חלק מהאנרגיה שלך."
היא הביטה בי לרגע, במבט מעט מופתע. אבל מבין. היא הבינה מה אני הולכת להגיד לו, והבינה שזה חשוב. היא הבינה שהיא חלק חשוב מאוד מזה. שאם היא תסכים הוא כנראה יבין. "ואני צריכה שגם תעזרי לי להסביר לו את זה." אמרתי. בתקווה שהיא מבינה איך.
נאחזתי בידה, ובידי השנייה הבערתי אש קטנה, שהעברתי גם ליד של דארה.
בבקשה שזה יצליח.
או שליליאן תבוא.
הלוואי שליליאן תבוא.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אבל אן, אני חשבתי על הרעיון שלא חייבים להשתמש בכישוף לפני זה. תסתכלי בתגובות...ושחכתי שקוראים לך מגי...)

הרגשתי זרם חם בידי. לא הבנתי מה מייטי עושה, אבל סמכתי עליה.
הילדה הלא מוכרת ואייר העבירו לדיימן חלק מההילה שלהן והתעלפו. טלרין טיפלה בהן בעצבנות ורק מפני שהן עזרו לדיימן.
"זה לא יעזור..." אמרתי בייאוש.
הן לא מבינות? המהירות הקטלנית שבה דיימן מאבד דם היא הבעיה הפחות קשה. הוא בקושי מזיז את הלב שלו, בקושי נושם...והכל כי הוא רוצה למות.
ליליאן הטיפשה. הטיפשה,טיפשה,טיפשה. מה היא חשבה לעצמה?!
"ליליאן, עם יש לך קצת רגישות, בבקשה, בבקשה תבואי." מלמלתי.
לא חלמתי שיהיה לי כל כך קשה לראות מישהו גוסס...
אבל זה היה קשה, כל כך קשה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כאב, כל הרבה ואז... אש.
כדור אש עף בשמיים, זה של מייטי? אני רוצה שזה יהיה... אולי היא קוראת לי? אולי משהו קרה?
אולי טעיתי? זה לא משנה. אני צריכה ללכת לשם. אני חייבת.
אז אני רצה, אני כבר לא מרגישה את הכאב כי את מקומו תופסת התקווה. תקווה שאולי טעיתי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרגשתי איך אנחנו נכנסות לתודעה של דיימן. הרגשתי שהוא רואה אותנו שם, שהוא שומע אותנו.
שחור. הוא עמד באמצע השחור. ראיתי גם את דארה, ידה בידי.
התקדמנו לעברו.
"דיימן. תפסיק." אמרתי לו בתקיפות, "תפסיק לנסות למות."
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנחנו מגיעים אל ההרים המושלגים. "אחח.." אני נאנחת. סוף סוף קור. אדוארד רועד. אני מחייכת. הוא נכנס לתוך איגלו קטן מסלעים שהוא בנה. הוא מהנהן. אני מביטה אל המרחק. אני רואה את הלהבות העצומות של שד האש. הוא נמצא ליד תחתית ההר. מצויין, בדיוק איפה שאני רוצה אותו. אני נושמת עמוק, ואז, בתנועה חלקה אחידה, אני מפשירה את כל השלגים בבת אחת. אדוארד סוגר את האיגלו, יודע שלא יעמוד בכך. זוהי כמות עצומה של מים. כוח הכבידה מנצח. כל המים, טונות על גבי טונות, מתחילים לזרום במורד ההרים- לכיוון שד האש הראשי. השיטפון מתחיל. אני מוקפת כולי במים, ונהנת כמו שלא נהנתי הרבה זמן.
----------------------------
(ליאו!! אתה מוכן להתחבר?!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני קרובה... קולות, הקולות שלהם!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חג שמח עולם מושלם!
הולכת לסדר...
בי בי!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
( חחחחחחחחחח אוי, הדאגה שלכן, אני מתרגשת! D: )

'תעזבו אותי.' אני מתחנן,'אתן לא רואות שאני רוצה למות? זה הדבר היחיד שאני עוד רוצה. למות!'
אני נושם נשימות חלושות, רועד מהפחד שלפני המוות, משכנע את עצמי שזה הפתרון היחיד. רועד מהבדידות, מהקור שחודר אל העצמות שלי. מהחולשה של הגוף.
'ל-י-ל-י-א-ן.' אני הוגה חרש.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תודה ללוחמת החמודה שלי שכתבה את הקטע הבא כי אני עצלנית.)

אני רצה ורצה, ואני לא מרגישה כלום חוץ מכאב בצלעות, וכאב בלב שממשיך לקוות שאולי אני לא הוזה לגמרי.
עצרתי, מתנשפת כאילו חציתי את העולם, כשראיתי עיניים מוכרות עד כאב מביטות בי.
עיניים שהייתי קרובה אליהן בכל נשיקה, עיניים שרדפו את מחשבותי בכל שניה שלא הייתי קרובה אליהן...
העיניים של דיימן הביטו בי בהתחלה בכאב עצום, ואז נחלש הכאב והן חייכו אלי את החיוך האהוב שלי...
ואז התבהר העולם לנגד עיני וראיתי את המציאות הכואבת.
לא הסכמתי לעיני לשלוח את מה שהן רואות למוח. רק בכיתי בשקט ובאושר.
"חזרתי"
לחשתי, והרגשתי שאנחנו בבועה מושלמת מחוץ לאסונות העולם המתמשכים, מחוץ למלחמות ולשנאה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הפרק נ ג מ ר ! הלך. הסתיים. פיניש. זהו.)

(מחדר המנהלות יהיה מחר, הפרק בצאת השבת)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אתה חייב להישאר בחיים. היא הייתה חייבת לעשות את זה... אתה לא מבין?" לחשתי, ידעתי שהיא כבר כמעט מאחורינו.
דיימן לא ענה.
"זה לא פיתרון. תאמין לי." אמרתי, "כשהיא תחזור. אתה זה שתגרום לה סבל."
כיביתי את האש בידי והרפתי מידה של דארה. השחור נעלם.
ליליאן עמדה במרחק של 5 מטרים מאיתנו ובכתה חרישית.
"הוא עוד יבין." אמרתי בשקט.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מה שכתבתי נשאר בפרק. אני לא מוחקת.)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מצטער נורא! באמת! כמה ימים לא התחברתי וכבר כתבתם כל כך הרבה שלא היה אפשר לעקוב!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היישר מחדר המנהלים
-------------------------------------------------
שלושת יושבות החדר יכלו לשמוע איך נעמה הטיחה את עצמה בדלת שנסגרה בין החדרים.
"נעמה, זה לא אישי, אבל פשוט... המחלה שלך מאוד מדבקת..." מלמלה אנג'ל.
"אז אם את לא רוצה לגרום למנהלת הראשית לחלות, תפסיקי לעשות שטויות!" קראה מייטי בכעס.
אנג'ל נאנחה.
הרעשים החלו להיפסק.
"טוב... הפרק הבא יצא עם צאת השבת, פחות או יותר." החלה נג'ל לומר.
"יקסדדלי!" נעמה קטעה אותה בצעקה.
"תמיד ידעתי שהיא לא שפויה." הכריזה כיפה כחולה.
"אז, על מה הפרק?" שאלה מייטי.
"על שדים," אמרה אנג'ל. "בעצם, שדי יסודות."
"שדי יסודות? מה זה?" כיפה כחולה הביטה בה בסקרנות.
"שדים שהכוחות שלהם הם מים, אוויר, אש ואדמה." ענתה אנג'ל במהירות.
"ו...?" שאלה מייטי.
"השדים מתקיפים את השחקנים, והם צריכיםם למצוא דרך להיחלץ, טוב מספיק?" שאלה אנג'ל.
"יקסדדלי!" נעמה צעקה שוב.
-------------------------------------------------
לכל הלא-מבינים-והחדשים-למיניהם:
זה לא פרק חדש, רק הקדמה.
הפרק האמיתי מחר.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יקסדדלי!!!!!!!!!!!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יקסדדלי!!!!
וווווווווווהההההההוווווווווווווווווו!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יקסדדלי!!!!!!!!!!!!!!!!!
עד כמה שהקריאה טיפשית היא ממש כיפית!!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא דרמטית כל הזמן!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יייייייקסדדלי!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יייייייייייייייייייייקסדדלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ווווווווווווווווווווהההההההההההההווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא מדבקת! אני בכלל לא חולה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
באמת יקירה?

את לגמרי מכורה.

וזאת מחלה.

יקסדדלי!!!
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וואו!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מי המציא את הקריאה המטופשת הזאת היא מדבקת!!!
יקסדדליייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני המצאתי!
יקסדדלי!



ותודה נטע, ועמיתי;)
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התבלבלתם,
אומרים:
יפסיקדודלי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאלאללאלאלא!
זאת מילה שאני המצאתי!
קריאת שמחה מוזרה.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
להחליף תמונהההההההההההההההההההההההההההההההההה דחוווווווווווווווווווף
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן... חיכיתי שיגיבו על התמונה הנוראה ששמתי.
סוף סוף מישהו עם טעם!
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דווקא היא יפה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן... זאת הייתה אחרת.

בטעות לחצתי על תמונה אחרת, ואז אמרתי "יאללה, נזרום, למי יש כוח לשנות שוב ולחכות עד שזה ישתנה במחשב שלי? אם מישהו יתעצבן מזה, אז להחליף."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זאת תמונה יפה!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן היא באמת יפה...
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מאוד נחמד
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!
רק אתמול החלפתי תמונה!
אהבתי אותה!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'ל? לסגור לנו ככה את הפרק בלי הודעה מוקדמת?
אז לפחות תפתחי פרק חדש. עכשיו!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לללאלאלאלא!
הפרק יהיה מוכן מחר בערב עד אז תשבו בשקט.
יש לנו כמה אנשים שומרי שבת פה, נו ברצינות! זה יהיה ממש מרושע לעשות את זה יום לפני שהם יכולים להיכנס.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני תומכת בפעם הראשונה בהיסטוריה של העולם כולו עם אנג'ל!
ואני ממש בהלם מזה!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ואן, גם ת שומרת שבת, אז את צריכה להבין את זה.
גלושס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מישהו חדש רוצה לעשות איתי את הדרך ??
אני מוסט, יצור לא אנושי שולט באש ורשע :)
מישהו רוצה ??
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סליחה, לא יכולה.
אייר משוגעת ורבת עוצמה ומגי נגררת אחרייה, מצטערת יקירה.
אולי אם אן תסכים...
בטלי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני אצטרף אלייך בכיף אם בא לך, אני בודדה :)
וזאת אומרת שאני צריכה להיות עכשיו בצד של הרעים? כי אם כן אז לא אכפת לי..
ואנג'ל - קוראים לי סאן (דיברת עלי בכלל?), אם התכוונת אלי [:
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא התכוונתי אלייך, התכוונתי אל "אן מאבולוני" כקיצור אני קוראת לה אן.
פה גם רעים מסתובבים עם טובים כשהם כורתים בריתות, הכל שולי.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לדעתי הכול מסובך פה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טוב, אני הולכת לחופשה.
אני לא שפויה רשמית.
חשבתי על הדבר הכי מוזר בעולם.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
????
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'ל, חופשה, אי שפיות.


מה לא מובן בזה???
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
O:

אני באמת חוששת שאת צריכה תפוז בראש.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זאת אי שפיות זמנית!

(אני מקווה ככה לפחות...)

אל תגזימי!
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני זוכר איך אני עברתי את זה, גם את התפוז, וגם את האי שפיות, את זה אפשר לשמוע מאריה! XD
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חמסה חמסה חמסה, טפו טפו טפו.
לא רוצה להיזכר בזה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה??
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לפני כמה חודשים מרטאג התחיל לעצבן אותי עם "התפוז המעצבן" ביוטיוב.
מאז אני זוכרת לו את זה ומחכה לנקום בו, מוהחהחהחהחה XD
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לפני כמה חודשים מרטאג התחיל לעצבן אותי עם "התפוז המעצבן" ביוטיוב.
מאז אני זוכרת לו את זה ומחכה לנקום בו, מוהחהחהחהחה XD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא נשמע טוב במיוחד....

אבל אני במצב חמור יותר...
וטליה ומייטי יכולות לומר לכם על זה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא התחילה לחשוב על דוב בביקיני
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי לי אנג'ל את באמת זקוקה לחופשה!!!!!
אבל ברצינות דוב בבקיני?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן...
ברצינות...


אבל מה לעשות?! זאת החיה הכי מצחיקה!!!
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני מצטערת, אבל סול לא מדגמן ביקני בשביל אפחד!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סול הוא גור.
אני מדברת על מבוגר, יקירה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוו.. אז את באה לבקר אותי באברבנל?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאללאלא!


אני מדברת על דוב מבוגר!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אווווווווווווקי.
אל תשאלו אותי איך זה קרה, אבל מרוב שהצבעוני מכורה לקבוצה, אני והיא רבות כמה פרקים יהיו לקבוצה.
חמישים.
או מאה חמישים.

טוב, זאת ההחלטה שלכם.
אזזזזזזזזזז תכריעו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מאה חמישים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עכשיו מובהרות העמדות של כל אחת מאיתנו...
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
150!
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
8(=נצח)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
150!!!!!!!!!!!!!!!!!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וואוו, איזו תוצאה מרגשת!
ניצחנו את אנג'ל :)
150 שליטהההההההההההההההההההההההההההההההההההה
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
70
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טוב... מייטי הורידה את הממוצע.


ומה הקטע של מרטאג?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אל תשאלי...
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פשוט אל תפסיקו..
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מרטאג, מה הבעיה שלך?
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
100
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אין סוף פרקים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני בטוחה שטליה תמצא דרך לגרום לך להתחרט על זה, ליאו.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מרטאג?


אתה אפילו לא התחלת!!!
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תודו שזה לא כיף לסיים דברים, אתם מסיימים ספר למשל, אתם מה זה מתבאסים, עכשיו תחשבו על לסיים קבוצה, לא להיות ביחד עם כל כך הרבה חברים?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זהווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!
הפרק נגמר! הסתיים! מת! התחסל! וחוסל! (בידי כמובן)
אוווווווווווווווווווקי.
אז עכשיו, אני רוצה שבועה של כלללללללללללללללללללללללללללללל החדשים למיניהם, שהם ישתתפו בפרק הבא, אחרת אין אפילו הקדמה והצצה לחדר המנהלים!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני נשבעת בשם אנבת' ג'קסון. אם היא לא תגיב בבית אני אגרור אותה לספריה לפרסם בהפסקות!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן.
ומה עם מרטאג? וסופי?
מי מכיר אותם ויכול לגרור אותם לקבוצה?
אה, ומה עם אראגון? שלח לך פרטים?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא, חשבתי שהוא שלח לך.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוא לא!
יש מישהו שיכול לגרור אותו עם הזנב לכאן או עם ה... (זה שפם, נכון?)?
גלושס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא מצואת שום פרק !!!
איפה אני אמורה למצוא אותם ?!?!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
את צריכה לעשות "הצג הכל" ולרדת למטה.
תחפשי בין הדיונים דיונים ארוכים במיוחד ושם הפרקים.
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מי רוצה לגרור אותי! יש לי זנב מלאכותי! זה לא יכאב לי!
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני אקרא לסופי דרך גוגל+.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני יכולה לקרוא למרטאג אם הוא יחליט לא להופיע, בשמחה אפילו (אני עדיין כועת עליך בגלל התפוז...)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אריה, אני אעזור לך.
משעמם לי בחיים.


אה, ואם כבר נגרור אותך, מרטאג, זה דרך השיער.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ככל שהשער יותר קצר זה יותר כואב.
כדאי לגדל שער... XD
יש לי חברה, שהשער שלה מגיע לה בערך לברכיים, ורק כשאני מושכת בכל הכוח זה כואב לה O.0
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אין לי עצבים בשורשי השיער!
מוחהחהחהחה!
הלוחמת לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נשבעתתתת ושום דבר לא יעצור אותייי
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני חושבת שהפרק נגמר...


אף אחד לא מגיב כבר שעתיים (שזה המווווווווווווווון מבחינת הקבוצה)
ויש חדשים שמתים להצטרף ולא יכולים להצטרף בסוף הפרק אזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז זהו.
בטלי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אמממ.. אנג'ל?
מה זה גנב נשמות?!
יש מלאאא חומר שאני צריכה להשלים, מסתבר.
ואני באמת מצטערת שנדחפתי לקראת סוף הפרק, פשוט רציתי שתראו שהצטרפתי,
למי שלא עברה על כל הדמויות..
וואי ועוד משהו - אתן כותבות מדהים!!
אויי זה כזה כיף לקרוא את זה! חחחח אתן לא מבינות איך הייתי במתח XD
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא! לא נגמר! אני מסרבת!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מצטרפת לסירוב!
וממש לא כדאי להתנגד לזוג מאוהב!!!

איזה כיף שאת חושבת ככה, נעה ^^
(רואה, צבעוני, יקירה?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נעה.
גנבי נשמות הם אנשים שלוקחים את הנשמות מגוף של בני אדם/חיות, או מפלצות.
היצור שממנו לקחו את הנשמה הופך להיות משרת בלי שום רגשות או כל דבר שמגדיר יצור חי.
הנשמה יכולה לשמש כקסם כלשהו.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'ל לא לסגור, זה כיף.
נעה ברוכה הבאה ותודה.
דרך אגב, אנחנו לא רק בנות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן...
יש בן וחצי כאן...

ולבן וחצי אני מתכוונת שבן אחד פעיל, והבן השני לא כותב כלום!!!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מי זה הבן שלא כותב?

ותודה, נועה :P
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מרטאג.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הוא כאן בכלל?!
אראגון לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני אשמח להצטרף
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אווווווווווווווקי.
אז תשלח לי בהודעה פרטית את הפרטים שצריך לשלוח ותתחיל להשתתף בפרק הבא.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אז תשלח את הפרטים לי או לאנג':)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ממתייייייייייייייייי קוראים לי אנג'?!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ממתי שהתחלתי לקרוא לך ככה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יוווווווווווווווואוווווווווווווווווווו די!!!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יואו אפשר לקרוא לך אנג'י!!!!!!!!!!!!!!!
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נראה אתכם עם עונש בלי מחשב חודש מתחברים כל שעתיים!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לי יש הרבה דרכים עקוף וק כזה =)
בלי מחשב - עם אייפד
זה ממש מעצבן שאוסרים את זה, אבל אני שורדת.

אני אקרא לך על שם סרט הודי.
אנג'לי!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי מסכן \:

עדיין, זו לא סיבה להזניח את משחק התפקידים! *שאגה*

לאלאלאלאלאללאלאלא, אנג'י הכי יפה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עכשיו אני מעדיפה בהרבה את אנג'...
מרטאג לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כרובית!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
*דיימן המום*
אלים אדירים, טלרין הפכה לחננה!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בה
לא ממש.
כמו שאחותי חושבת, אני לא אפגין יותר רגשות אחרי הלילה =)
חוץ מזה, נראלי אני הולכת לעשות ממך שקשוקה!
איך אתה מדבר?!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני אולי סמרטוט, אבל אני סמרטוט חמוד!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מאוד חמוד!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בלעכ'ס.
אני רוצה להיקא כל פעם שאני חושבת על הפוצי מוצי שאתם XD.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חננההההההההההההההההההההההההההההההה
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן אהובתי :*
מואה מווווווווואההההההההה 3>
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה התפקיד שלי לרדת ולעשות רע לאנשים!
איך אתה גונב לי את זה?!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה באמת נעשה פוצי מוצי מגעיל.
ואני צריכה להזכיר לך, יקירתי הצבעוני, שאת קראת לזה איכסה פיכסה?!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קנאיות!!!
הייתם מתות למישהו כמו דיימן, ואתם תמותו אם תתקרבו אליו!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
באמת הייתי מתה למישהו כמו דיימן...
אבל זה עדיין איכסה מה שקורה ביניכם.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא רוצה להתקרב אליו.
אמרתי לך טוב מאוווווווווווד שהוא חתיכת חננה.


מייטי?! *נדהמת*
אני בשוק!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
צבעוני - תהיה יצירתית הקשר שלכם מ-ש-ע-מם. שיקרה משהו.
טליה אל תעלבי, בעיות אישיות =)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אתן ממש נחמדות... XD
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנחנו יודעות XD
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אן! יא חוצפנה קטנה! את בכלל מקשיבה למה שאני חופרת לך בבית ספר?
כנראה שלא!
אני בטוחה שלחופרת והציירת יהיה קשר יותר מעניין (טון מלגלג)!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נכון אריה!
אנחנו באמת נחמדות!
אפילו יותר מידי!
כי עדיין לא ראית אותי לא נחמדה, צבעוני יקרה.
והקשר שלכן/ם משעמם.
מאוד.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וחוץ מזה, אני לא וונדרוומן (להגיד בקול של רחלה) אני לא יכולה גם להחזיר את ליליאן הישנה, גם לפתח זוגיות "מעניינת" וגם לטפל במייטי וגם להצמד לעלילה! אני אקרוס!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היי, אם אני מסוגלת להיות מרשעת, את יכולה לעשות את זה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ואני מסוגלת להיות משוגעת.


אז תתאפסי על עצמך ומיייייייייייייייד!
אחרת הפק הבא יתעקב בשבועיים.
ואני התכוונתי להביא אותו מחר...
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
באמת עליתן לי על העצבים!!!

קנאיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

אני מושלם, וליליאן זכתה באחד כמוני!

ששששששששששששששששש
ששששששששששששששששששששששששששש
לא להגיד כלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

אני מודע לזה שאני נשגב, רב כוח, מושלם, שלם, חתיך, אהוב, אוהב, שמח, מאושר, הרמוני, קסום, *מרתק*, מקסים, מדהים, נהדר, וכל אלו ... אין צורך להגיד עד כמה!

ואם סמרטוט? אני הסמרטוט הכי יפה וחמוד שקיים!

*פרצוף נפגע*
עוד מילה אחת ואני קורא לדובי!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן!(קול ערסי)
רגע,מה? דובי?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דיימן יקירי, שכחת את התכונות הבאות:
נודניק, מעצבן, חופר, בכיין, רגשני, פחדן, חלשלוש, נותן לבנות לבעוט לו במקומות הכואבים, ועקום.


אז שקטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ונותן לילדה קטנה ומרושעת להרביץ לו, גם אם זה בחיבה, זו גם פואנטה XD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אה הא.
צודקת אריה!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אה, כן!
וגם שפוט של אהובתך, אתה תעשה כל מה שהיא תאמר אם היא תעפעף בעיניים, תעשה קול מתחנן, ותתן נשיקה קטנה!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נו, בדיוק1 כל מה שאני שצריך בגבר
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נכון צבעוני!
שלא יהיה הבן זוג שלך - שיהיה העבד שלך ;)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כיפה אדומה מתפתה להסכים עם זה, אבל...
אם היא תגיד שזה כן נכון, דיימן יזרוק אותה
אם היא תגיד שזה לא נכון, היא תשקר לעצמה.
מה היא תחליט?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מיאו!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ללאללא!
או כן, או לא!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קנאיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אם אין לכם מריבת אוהבים, אתם זוג מאולץ.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קנאיתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אם אין לנו מריבות זה אומר שאנחנו פשוט מושלמים ביחד! נולדנו זה לזו! אווהוווווווווווו O: !
*מתרגש*
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה אומר שאתם זוג מעובד.
לכל זוג יש מריבות.
ואני רצינית.


והתמזמזתם מהר מידי, ממתי בנות כל כך קלות להשגה?!
ועוד בידי תינוק בכיין שהיא בעטה לו במפשעה... ברצינות.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אל תדאגו אני אריב איתו כשהלילה יגמר!
שמתם לב איך כל דיון שני הופך לניתוח הזוגיות שלנו?
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה רק מוכיח שהן מקנאות, יקירתי.

סליחה? אני כזה חתיך שהיא לא הייתה יכולה לעמוד בפניי! ועוד חתיך חמוד!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא.
זה מוכיח שאתם מנסים להשוויץ ב-בלעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע! >.<
אז אם אתם לא רוצים שאני אקרוס, אז שקטטטטטטטטטטטטטטטט!
ושוב, כצפוי, לא תקשיבו לי.
ולמה לי לקנא? ויינד הרבה יותר חמוד.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הזוג הכי מעולץ בעולם.

אני רוצה את ליליאן בחזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וגם אני רוצה חבר :'(
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי את בת 13!
אנחנו אולי זוג "מעולץ" אבל חכו חכו כי אני מתכננת מריבה ע נ ק י ת !
ומה עם אשמי ואדוארד? למה עליהם לא יורדים?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הממממממממממממממממממממממממממממממממממממ....
כי......
הוא תמים וקטן מידי.
אה, ותמיד כיף לרדת על שתייכן XD
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עדיין לא 13! (לא?)

קנאיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אתן פשוט חבורה של קנאיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

הייתן מתות שיהיה לכן גם דיימן , אבל לא!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חדשים שימו לב!
כל החדשים צריכים לכתוב דברים בסיפור שהוספנו בפרקים!!!
פרק ראשון היה על כלי נשק, אז לחדשים צריכים להיות כלי נשק. (הגבלה של עד שלושה כלים)
ולעומת זאת, פרק אחר דיבר על חיות תאומות, לכל אחד יש חיה תאומה והוא חייב אחת לעצמו.
(אבל אי אפשר לקחת חיה תאומה שיש למישהו אחר)
חיות שכבר נלקחו, ואסור בתכלית האיסור לבחור אחת מהן:
נץ
עורב
שועל
תרנגולת (ברצינות סנדי?!)
זאב
אייל
זברה (נטע... ?)
סוס
ינשוף
דוב (מ ק ו ר י ו ת)
נמר (פה צריך להישאר בחיים)
דולפין (לא אמרתי שחיה תאומה צריכה ללוות אתכם כ ל הזמן?)



וכל מי שלא אמרתי את החיה שלו שבבקשה יאמר.
בטלי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אחלה.
אז למי שלא מכיר אותי:
נעה-
שם: סאן
גיל: 50 [חייב להיות פה מבוגר אחראי!]
מראה: נמוכה [ממש] ורזה, שיער קצר, ירוק, וקוצני. אוזניים מחודדות וברדס שחור. עיניים גדולות וירוקות ותמיד מתהלכת יחפה.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום [צריך לכתוב איזה?. אם כן אז גמדה]
כוחות: אוויר
רע/טוב: טוב
כלי נשק: 1. קלע 2. חצים מצופים רעל 3. חרב דו צדדית, הקצוות עם שיניים.
חיה תאומה: דביבון [חיה מנצחת!!]
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'ל, אני צריכה גם להגיד מהם הנשקים שלי מהפרק הקודם?
אם כן, חץ וקשת, סכיני ציידים וסכין רגילה.
לכל מי שלא יודע סכיני ציידים הם שני סכינים, יותר קטנים מחרב, אבל הרבה יותר גדולים מסכין רגילה. יש סכין בכל יד.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני שמחה ששוכחים אותי. החיה שלי היא נשר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היא לא הספיקה לעדכן, לא נורא =)
א לפני 13 שנים ו-5 חודשים

ברצינות, רצינות:|
תראי אנג'ל, אני נוח בן 119, בן אנוש חסר כוחות מיוחדים. התרנגולת היא החיה שמתאימה לי ביותר. בתור אדם אנושי, חלש וכו...

אם הייתי יצור קסום הייתי בוחרת נמר הרים\ נחש\ משהו כזה...
הבנתי?:)
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה את רוצה מייטי לקחה את הסוס ורציתי חייה שדומה לסוס.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
למה אף אחד לא בחר את החיה הכי מגניבה? פנתר?
אני לא בחרתי כי אז טליה הייתה שואלת אותי עד כמה אני מכורה לעיני חציל (הוא לא!!!!!) =\
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ואן יקירתי.


לא הייתי פה בגלל שאמא מנסה לקצר לי זמן מחשב, לא פיייייייייייייר! >.< (נאמר בנשימה אחת)
אז שקטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא!!! מה את מצפה שאסתובב עם תנין? כןןןןן שלי שלי שלי!!!!
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא הזכרת את החיה שלי!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה החיה שלך?
אתה לא הזכרת אותה!
דיאנה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הלווו ^^
רוז.
שם: רוזיבל
גיל: 17
מראה: יפהפיה. רעמת תלתלים ערמוניים ועיניים סגולות בהירות, גבוהה ורזה ובעלת עור חיוור.
יצור קסום/בן אנוש: יצור קסום
כוחות (אם יש): אש, והיא גנבת נשמות ;)
רע/טוב: רע !
כלי נשק: סכיני הטלה, חץ וקשת, חרב ארוכה.
חיה תאומה: זה ממש לא הוגן ! החיה שהכי מתאימה לי היא זאב :'(
אממ... כנראה ש כלבת סמוייד. מכירים ?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאאאאאאאאאאאאאאאאא!
לא צריך לתת את הפרטים מחדש! >.<
אתם לא מבינים??
חיה תאומה זה דבר שרק החדשים צריכים להוסיף ותו לא!
אתם לא צריכים לומר את זה!
ותיקים זה דבר אחד, חדשים זה דבר אחר.
אנטיגונה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא כתבת את שלי (ירגזי)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יאי ירגזי!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נראה לך!
לזאב יש אכזריות, וזה הדמות שלי!
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הזכרתי. החיה היא חפרפרת!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אההה... אופסי נופסי.


סליחה באמת שהמנהלת הראשית שלכם (אני!!!) לא האדם הכייייייייייי אחראי בעולם...
אני שכחנית, ומעצבנת, ולא יודעת להסביר טוב, ולא אחראית, ולא יודעת להשתיק אנשים...
ושהרוב כאן לא מקשיבים לי.
אז, אני אלך לבכות, ואתם פשוט...
תמשיכו.
לרדת.
עלי...
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'לללללללללללללללללללללללללללללללל מה קורה איתך דארלינג? >.<
אף אחד לא יורד עלייך וכולנו חסרי טקאט, מטומטמים, משוגעים, וחסרי אחריות לפעמים (הוכחות: קבוצת ארטמיס פאול, הקבוצה של אראגון, וכל השאר.).
גלושס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קוראים לי מוסט אני לא יצור אנושי ואני שולט באש ואני רשע ...
הכלי נשק שלי הם, חבר שישולב לעלות באש שאני עצבני
חץ וקשת
חרב ארוכה ודקה שמצדה השני מגן,
ובחייה התאומה שלי היא:
טיגריס :)
ואני רוצה לעשות עם מישהו את הדרך...
מי רוצה ופנוי ?  
גלושס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קוראים לי מוסט אני לא יצור אנושי ואני שולט באש ואני רשע ...
הכלי נשק שלי הם, חבר שישולב לעלות באש שאני עצבני
חץ וקשת
חרב ארוכה ודקה שמצדה השני מגן,
ובחייה התאומה שלי היא:
טיגריס :)
ואני רוצה לעשות עם מישהו את הדרך...
מי רוצה ופנוי ?  
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
חיה: סנאי.

כלי-נשק: חץ וקשת חום בהיר עם חצים דקים וארוכים, עם סהר כסוף עליהם.
חרב מעוקלת דקה וחדה.
פגיון שחור-כסוף דק בתוך נרתיק ירוק.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
WTF?!
הלוקאס (אנבת') אמור להיות אח שלי?!
למה לא אומרים לי דברים כאלה?!
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
1. לא לקלל.
2. אני רציתי להגיד לך, אבל מישהו (עיני זאב) אסר עלי.
3. מה אכפת לך, את יכולה להרוס את זה.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
XD!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לוקאס הוא אח שלך?
חדש... XD
למה WTF זה קללה?
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה קללה... לא נעים לי להגיד.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שהקטנים שבינינו לא ידעו...

WHAT
THE
F**K

מובן?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בחייכם!
למה התינוקיות?
זו לא בעיה לכתוב את זה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה זאת אומרת?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שאין בעיה לכתוב את זה, כל עוד את לא חוזרת בקול רם.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לי אין מושג איך לכתוב את זה...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
את בטוחה שאת רוצה לדעת?
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא שאני אשתמש בזה...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה כן או לא?
לדעתי עדיף לדעת, כדי שאם איזשהו חמור יקלל אותך, תוכלי להחזיק בקלות XD
סתם, איך אני נשמעת, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
XD
פתאום נזכרתי שאת דתייה... אני תמיד שוכחת :P
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אה, הטפו טפו טפו והחמסה חמסה חמסה זה בדיחה מבחינתי, אני לא מתייחסץת לזה ברצינות XD
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא קשור... סתם נזכרתי, וזה מוזר... כי אני מדמיינת אותך פחות או יותר כמו התמונה ששמת...
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מי זה לוקאס?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בה, אני שונה לחלוטין
אני אינדיאנית גאה XDDDDD
אבל באמת, כל הזמן קוראים לי אינדיאנית, אפילו המורה! (לא אכפת לי שזה פוקהונטס, אני לא סובלת אותה XD)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פוקהונטס (גיהוק גדול) !! D:
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רעה!
אני לא סובלת את פוקהונטס!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
למי אכפת? D:
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פרק ארבע:

וואו! פרק רביעי! מרגש!

טוב, אז, יצורים קסומים, בני אנוש, וכל המפלצות למיניהן, שימו לב!
היום, חצי חודש אחרי שמעללי החיות התאמות התרחשו, הכל השתנה, אתם הולכים להסביר מה קרה בחצי חודש הזה!
החכמים מביניכם, והמבוגרים יותר, יודעים שמשהו רע עומד לקרות, בגלל שזה ליל ירח מלא, שמשתלב ביום השישי השלוש עשרה, זה מאורע שמתרחש פעם לחמש מאות שנה.
בליל ירח מלא קורים דברים מוזרים, ביום שישי השלוש עשרה קוראים דברים מפחידים, תשלבו אותם יחד, ויווצר כאוס, תנו לדימיון שלכם להשתולל ותיצרו מפלצות וקסמים מסוכנים במיוחד, זה הזמן שלכם להחליט מה קורה.
כמה דברים חשובים מאוד:
- המפלצות באות מכם, אתם צריכים לתאר איך הן נראות, ואם הן מדברות בכלל.
- אתם עדיין מסתובבים עם החיות התאומות שלכם.
- אתם צריכים להסביר מה עבר עליכם בחצי החודש.
- הפרק מתחיל ביום, לאור יום חלק מהדמויות קולטות שדבר רע הולך לקרות, והדמויות האחרות מבחינות בדאגה שלהן.

בהצלחה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי לא, זה לא טוב.
ליל ירח מלא משתלב עם ליל שישי השלוש עשרה, קורה פעם בחמש מאות שנים.
אני צריכה לתת חבטה הגונה לעצמי על שהרשיתי לעצמי להיות חסרת זהירות בזמן האחרון, צוורנו יותר מידי אויבים, טלירין תנסה להרוג אותי אם ניפגש, כנראה.
ביום שלישי השלוש עשרה, יש יותר מידי סיכויים שניפגש.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
במשך חצי חודש, לא ראיתי את ליליאן.
במשך חצי חודש, כעסתי על טרלין, על קטרין, על דיימן... על כולם.
במשך חצי חודש לא רציתי לראות אף אחד.
רק טיפלתי בסוס שלי, טיפחתי אותו, אימנתי אותו, והוא אימן אותי.
התחברנו, יכולנו לדבר גם בלי לדבר בינינו... וככה הוא סיפר לי על ליל הירח הלילה.
'הלילה מגיע הירח המלא,' הוא אמר,
'וויספר, תירגע... אני שרדתי כבר עשרות לילות כאלו.' ליטפתי את ראשו של הסוס.
'את לא מבינה. בעבר היית עם ליליאן-'
'אז מה? אני עדיין אשרוד. אתה כאן.'
'אבל דברים משונים קורים בליל ירח מלא... ודברים רעים קורים ביום שישי ה-13'
עיניי נפערו כשהבנתי, פעימות לבי העיצו... 'זה היום? אנחנו חייבים למצוא מקום בטוח.'
עליתי במהירות על גבו של וויספר, הוא התחיל לדהור, משאיר מאחוריו שביל דק של אש שנכבה עם הרוח.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ויינד עשה סיבוב בשמיים, בעקבוצתיו הינשוף של שרלוט, שעד עכשיו לא הבנתי איך קוראים לו.
לא כאילו היה אכפת לי.
'אתה רואה משהו?' מחשבותי לחשו לו.
'כלום,' קולו התנגן בראשי. 'אני בטוח שמשהו מתקרב, את מרגישה את זה כמוני, נכון?'
'כן... יום שישי השלוש עשרה וליל ירח מלא, זה אף פעם לא הופך לטוב. זה מסוכן.'
'אני התאום שלך, מחובתי להגן עלייך.'
'אני עדיין לא הבנתי את כל מההתחלה ועד הסוף, למה אתה לא רק חיה תאומה אלא גם תאום, למה בחרו בי?'
'אייר, אמרתי לך שאת צריכה להיות סבלנית ולהבין בעצמך.'
'אוף... זה לא באמת הזמן להתחכם איתי.'
'אני לא מתחכם.'
'טוב, תחזור לאדמה.'
ויינד נחת על האדמה והחל להשתנות לצורת בן האנוש שלו, לקח זמן עד ששרלוט התרגלה לזה, אבל היא עדיין קפצה בבהלה כל פעם שהוא השתנה.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אוי לא" אמרתי לטלרין, "ה-13 מתקרב". החיה התאומה שלי זיבי פחדה. "תשיפי את כלי הנשק שלך, טלרין" אמרתי.
אני וטלרין שיפנו את כלי הנשק.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא ידעתי לאן רציתי להגיע, לא ידעתי מה ההגדרה שלי למקום בטוח...
אני מרגישה שאני בטוחה עם וויספר. אני מרגישה שאני לא צריכה יותר מזה, אבל אני עדיין מרגישה ריקה, עצובה, חלולה.
חיבקתי את צווארו של וויספר. אינספור דמעות החלו לדגדג את לחיי ונפלו בעדינו על רעמתו של וויספר.
'למה את בוכה?' שאל אותי וויספר,
'אני לבד? אני באמת לבד כמו שאמרת?'
'אני איתך.'
'אבל אתה... אתה לא...'
'אני יודע. וזה קשה לך, אני יודע. אבל כשנצטרך להיפרד את לא תהיי לבד... את תהיי איתם, וגם איתי. אני לא באמת אעזוב אותך.' הרגשתי את הגוש בגרוני הולך וגדל,
'להיפרד? אנחנו ניפרד?'
וויספר לא ענה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נטע, זה יום, אז זה עדיין לא התחיל! זה יתחיל רק בלילה!)
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היתה רוח חזקה וטיפת כבדות ירדו, אני גרמתי לאדמה להיות יבשה וטלרין גרמה שעלנו לא ירד גשם.
נראה שמשהו לא שמח על זה, והיו ברקים ורעמים בשמים, פחדתי.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כתבתי ה-13 מתקרב, לא כתבתי שזה היום!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(זה אמור להיות היום! אבל אתן לא צריכות לשלוף שום נשק כי בינתיים אין אף אויב!)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנחנו צדים יחד, אדוארד ואני. חצי חודש עבר מאז שאייר ושרלוט עזבו אותנו. הייתה תחושה מסתורית באוויר. כבר צהריים, והתחושה מלווה אותי מהרגע שהתעוררתי. כהתרחצתי בנהר מקודם, חיות המים לא היו שקטות. אדוארד מספר שגם חיות האדמה עצבניות, לחוצות. משהו עומד לקרות. כשגרזני פספס את האיילה בפעם השלישית, לא יכולתי יותר- נשברתי. "מה לעזאזל קורה כאן?" אמרתי. אדוארד הביט. באותה שניה- נזכרתי. נפלתי על ברכיי, בהלם מבועת שעוד יחללוף. "זהו יום שישי ה13.." לחשתי. אדוארד ירד על ברכיו, מחבק אותי, כדי לשמוע מה אני אומרת.. "זהו יום שישי ה13," חזרתי, "וזהו גם ירח מלא.."
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנחנו לא שולפות אנחנו משיפות)
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אנחנו הולכות מפה" אמרה לי טלרין. יצאנו מהאזור המוער לשביל עפר.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השחר הפציע, יום חדש. בדרך כלל אני מאושרת בזריחה, היום לא, יום שישי ה13 בליל ירח מלא. זה אחד הדברים הנדירים ביותר. והמסוכנים ביותר. בלילה הזה יקרו דברים מפתעים מפחידים ולפעמים במקרה של אחד למיליון למישהוא יקרה משהוא טוב, לא הייתה לי כל סיבה לחשוב שיקרה לי משהוא טוב. הלילה צריך להיזהר. טומראד פיהק מאחורי "בוקר" נהם לעברי "כן" עניתי "בוקר" הסתובבתי לעברו "את יודע איזה יום היום ?" ובלי לחכות לתשובה עניתי "יום שישי ה13 *ו*ליל ירחר מלא" הוא נעץ בי מבט עם העניים הצהובות והחכמות שלו "נכון, אבל את ידעת את זה, עקבת אחרי הסימנים כבר זמן רב. וכך גם אני" אמר ,אבל מה אם משהוא יקרה לה" הנדתי את ראשי לעבר ה נערה השוכבת ליד המדורה "מה אם משהוא יקרה למגי" זה כבר שבועיים שהיא בריאה לגמרי הנשמות לעולם לא מאכזבות. ריפאתי אותה אבל הרגתי מישהוא אחר. זה היה קשה מאין כמוהו לעשות את זה להרוג בן אדם לא בגלל שנלחם הרי ידעתי שאנצח אלא בגלל המעשה עצם הרצח החליא אותי. טומראד בא מאחורי וחיכך את אפו בידי "צאי מזה לא הייתה לך ברירה" התנערתי "לכי להתקלח" פקד עלי "אני אשמור" הצצתי על מגי היא ישנה שנת ישרים חייכתי כשנזכרתי כמה פחדה מטומראד בהתחלה הלכתי למעיין ונכנסתי למימיו הקרירים לה הייתי חייבת ללכת עד אליו יכולתי לזמן לי מים אבל לטומראד היו תוכניות והוא רצה שאשמור על כוחותי. המים חיזקו אותי והרגשתי טהורה יותר אחרי שרחצתי את גופי אבל לא מיהרתי לצאת היה לי טוב שם. התחלתי לשחק במים ליצור חיות מים שיקפצו וירצו על המים אפילו עשיתיי את טומראד ממים זה היה נחמד, להשטות במים כך. ואז שמעתי קול נפץ שהקפיץ אותי לא רחש מים ולא רוח אלא ענף נשבר תחת מישהוא כבד יצאתי מהמים מהר והתלבשתי מהר ככול שיכולתי התחלתי לרוץ לכיון המחנה. טומראד חיכה לי ולידו יושבת זקופה חיכתה לי מגי היא חייכה אלי "התחלנו לחשוב שטבעת" צחקה "כן בטח כאילו שאתת מסוגלת" שיחררתי צחוק מתוח היא הבחינה בזה "מה קרה?" העפתי מבט בטומראד לספר לה? הוא הינהן הינהון לא מורגש "היום זה יום שישי השלוש עשרה היום בו קורים דבריפם מסוכנים" לקחתי נשימה עמוקה "ועכשיו במיוחד ה לילה זה ליל ירח מלא" לא ידעתי למה לצפות לקריאת בהלה לפחד אימים לרצון לברוח אבל היא הפתיעה אותי היא *צחקה* בקול רם ממש. היא לא מבינה? היא לא רואה את הסכנה? "מה מצחיק?" די כעסתי שככה היא מגיבה "יום שישי ה13?" פלטה "את באמת מאמינה בזה?" היא כבר ממש נחרה מרוב צחוק "כן אני מאמינה וגם לך כדאי!"הסתובתי בכעס היא באמת לא מבינה...

נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אוי לא" סיננתי "זו אייר, אנחנו הולכות מכאן" אמרתי לטלרין.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הלכנו ברחבי היער, לא הייתה שום אזהרה למשהו רע, חושיי המחודדים מעולם לא שיטו בי, ולא הייתה להם סיבה לשטות בי עכשיו.
יום שלישי השלוש עשרה או לא, אני בחיים לא אאבד ריכוז.
שרלוט נאנחה, היא שנאה ללכת למרחקים ארוכים וביקשה ממני שכמו תמיד, אנשא אותה ואותי ברחבי היער בזכות האוויר, וכמעט עשיתי את זה, אבל ויינד התערב. "שתיכן צריכות לשמור על הכוחות שלכן לקראת היום בלילה." אמר בקול נוקשה.
"אבל..." מלמלה שרלוט.
"אין אבל, אם את רוצה למות הלילה תעשי את זה בעצמך, אני לא מוכן לתת לאייר למות." דרכתי לו על הרגל והוא זעק בכאב. "בשביל מה עשית זה?!"
"אם אתה תמות, אני אמות, ואם אני אמות, אתה תמות, אבל זה לא נותן לך שום זכות לפגוע באחותי ככה!" קראתי בכעס והוספתי להתהלך לצד שרלוט.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנג'ל קראת?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(קראתי, אבל אמרתי שניפגש ב ל י ל ה, לא מובן מספיק?)
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לעזאזל עם התאריך הזה,למה דווקא מכול הדורות השישי ה-13 עם ירח מלא נופל דווקא אצלנו,אני כבר לא יודעת מה יקרא...לפי הסיפורים יצאו בלילה הזה מפלצות מהגיהינום,אוי מה אני יעשה,תמיד נעלמים אנשים בתאריך הזה,טוב יש רק דרך אחת לשרוד בתאריך הזה וזה להיות קרוב למקום שהוא חלק ממך,ובמקרה שלי זה הים,יש לי רק שעה לעזאזל עם זה כול החצי חודש הזה בזבזתי על אימונים,שליטה בכוח וריפוי,טוב אין לי זמן לרחמים עצמיים אני חייבת להגיע לים שנולדתי בו!
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לפעמים נמאס לי שאייר כל הזמו מגנה עליי. היא כל הזמן מתווכחת עם מי שעשה את הדבר הכי קטן שיכול להיות לי.
לדעתי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ביקורת או הצקות, זה לא להגיב ולהפנים את הנאמר. אבל אם מתווכחים, אני חושבת שזה גורם לשנאה.
התעלמתי מזה שאייר הגנה עליי ולא אמרתי מילה, כהרגלי. צ'ראבל הבין אותי, את ההרגשה שלי, את צורת המחשבה שלי, ויכולתי להבין שהוא מסכים איתי, שלא נלחמים בעזרת אש באש, וכמה אירוני, שאני צריכה לעשות זאת מול אויבים כל הזמן.
צ'ראבל עף גבוהה מעל, ולמרות שרציתי שהוא יהיה לידי, וגם שידרתי לו את זה במחשבתי, הוא התעלם והמשיך לעוף.
התחלתי ליצור כדורי אש ביידי, ולהעיף אותם לכיוונים שונים
"תפסיקי, את תשרפי את עצמך." אמרה אייר.
"אש לא יכולה לשרוף אותי, כמו שאוויר לא יכול לפגוע בך. זה היסוד שלי," רציתי להוסיף את המילה 'מטומטמת' משום מה, אבל עצרתי בעצמי.
ולמות שאש לא יכולה לפגוע בי, הקשבתי לאייר כאילו אמרה לי פקודה.
'פחדנית...' התגרה בי צ'ראבל. אבל לא הגבתי, והפנמתי את מה שהוא אמר.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שרלוט.. שרלוט...
מישהו צריך להתחיל ללמד אותה להילחם על הדעות שלה.
אבל בינתיים, אני אכאיב לויינד מ מ ש חזק.
'זה לא הזמן לזה, תלמדי את הילדה להיות החלטית אחרת כולנו נתונים לאבדון.' קולו נשמע במחשבותי.
'אוף... בסדר...' חשבתי באי רצון.
"שרלוט, זה הזמן למד אותך דבר או שניים." אמרתי והסתובבתי לעברה.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני מכירה את אייר. את נימת הקול שלה, את המבטים שלה... אני יודעת איך היא מגיבה לדברים מסויימים... אני יודעת מה לצפות ממנה.
בטח הטפת מוסר, נאום ארוך, או כל דבר בסגנון.
שנאתי כשהיא עושה את זה, כאילו אני לא יודעת את הדברים שהיא אומרת לי, כאילו הכל צריך להיות בשיטה שלה.
על מה הפעם...? חשבתי לעצמי כשהסתכלתי עליה. כל כך גדולה... כל כך בטוחה בעצמה... כל כך מתנשאת... אני זוכרת שצ'ראבל עשה עליה ביקורת בפעם הראשונה שראה אותה.
'התכונות האלו לא תמיד מביאים לניצחון,' שמעתי אותו אומר בקול החכם שהזכיר ספרן זקן 'לא מעריכה את היריבים שלה מספיק, לא מצפה מהם ליותר מידי, ולא משקיעה במלחמה.' את המחשבה הבאה שחשב צ'ראבל הוא ניסה להסתיר ממני, אבל לא הצליח. ידעתי מה הוא חושב. הרי מחשבותיו שלו הם מחשבותיי שלי.
'לא מעריכה מספיק אותך, לא מצפה ממך ליותר מידי.'
"על מה?" שאלתי את אייר, והיא, כהרגלה, פתחה בנאום שלה, כמו שציפיתי, ואמרה
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הזמן עובר מהר מדי, כאלו משהו מחליט עליו. כבר אחר הצוהורים. אני וטלרין מתעצבנות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"את כנראה חושבת שאני אפתח בנאום, נכון?" שאלתי.
היא הנהנה בראשה כמעט מייד, אבל היא עצרה את ראשה כשהיא הבינה מה אמרתי.
"שרלוט, אני יודעת שאת מסוגלת ליותר, שאת מסוגלת להרבה יותר. אני צריכה ללמד אותך דבר או שניים על מודעות עצמית, על הדעות שלך, אני רוצה לדעת משהו, למה את תמיד... במגננה? למה את לא מוכנה לריב על הדעות שלך?"
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"והנה הנאום..." אמרתי לאייר במבט מעוצבן, שאומר שאני שונאת כשהיא עושה את זה.
"אחרי הנאום שלך, בואי אני אתחיל בשלי... כמה אנשים בדיוק אוהבים אותך, ורוצים לעזור לך בעת צרה?" שאלתי, והיא עמדה לענות לי, כשהוספתי, "ולא בגלל הפרצוף ה'חמוד' שלי."
"קשה לחשוב על משהו, נכון?" שאלתי שוב, מעיפה מבט לשמיים לעבר צ'ראבל. הוא לא משבח אותי לגביי מה שאמרתי עכשיו, הוא יודע שאני לא אוהבת כשאומרים לי דברים כאלה, למרות שהוא גם יודע שאני שונאת כשלא אומרים לי איזו מילה טובה לגביי משהו טוב שעשיתי, ככה שהוא היה מבולבל ואבוד לגביי מה להגיד לי.
"זה כי את תמיד רבה איתם. מתווכחת איתם. לא מסכימה איתם ונשארת עם הדעות שלך, אפילו אם זה משהו טיפשי, רק כדי לצאת זאתי שאומרת את המילה האחרונה." אמרתי "או בקיצור, את תמיד עומדת על שלך."
גרמתי לעצמי להפסיק לדבר, אני יודעת שמה שאמרתי עכשיו יוביל אותי לצרות, למרות שרציתי להמשיך לדבר, להוציא את מה שאני חושבת החוצה, לצעוק ולהתעצבן עד שאש תצא מפי, ותשרוף את כל מי שבסביבה, חוץ מחסיני האש שבינינו.
רציתי להגיד לה שאם היא הייתה מסכימה איתם, מחייכת אולי, היו מחבבים אותה.
אם היא רק הייתה עושה רושם של נגררת, היא הייתה יכולה לנצל אותם, ולהפתיע אותם בהתפרצות שלה.
תמיד אני רציתי לעשות את זה לאייר, אבל לא העזתי להתפרץ ולהוציא את זה, אפילו עכשיו לא סיימתי את מחשבותיי.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני רגועה, כך אמרה לי הזברה שזה יעזור לי לעבור את הלילה הזה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"הם לא אוהבים אותי," פתחתי והיישרתי אלייה מבט. "אף אחד לא אוהב אותי, בגלל שאי אפשר לאהוב אותי."
שרלוט לא פצתה את פיה, אפילו אחותי בכבודה ובעצמה לא אוהבת אותי.
חייכתי. "אני נמצאת בעמדת נחיתות, בלי אף אחד, בלי מישהו שיהיה בעל ברית שלי." החיוך רק התרחב. "את, נצלנית שכמותך, יכולה להמשיך לבד, כי אני לא אדם שמנצל אנשים, אני לא אדם שמעמיד פנים, כי אני שונאת להעמיד פנים, אני שונאת להית אדם כפוף, אדם שאחרים מחליטים בשבילו, תשנאי אותי או לא, אף פעם, אבל אף פעם אל תשקרי לי, אל תנצלי אותי, פשוט תעזבי אותי בשקט ולכי למקום אחר!" הפעם התפרצתי בכעס וגל אוויר הכה בשרלוט בחוזקה, לא מצמצתי אפילו.
היא הביטה בי במבט נפעם ומבולבל.
"אז מעכשיו הדרכים שלנו נפרדות, ומצידי אנחנו לא אחיות יותר, אנחנו אויבות. בפעם הבאה שתיפגשי איתי, אל תתפלאי אם אני אנסה להרוג אותך." אמרתי לה בקול תקיף וסובבתי את גבי אלייה. "את לא אחותי הקטנה מבחינתי, האחות שלי, האחות האמיתית והקטנה שלי מתה, יחד עם ההורים שלנו." ובמילים אלו האוויר נשא אותי ונעלמתי מעינייה.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כשהיא כבר הייתה רחוקה מהעין, צעקתי את מה שרציתי לצעוק במשך כל הזמן הזה:
"בגללך אימא ואבא מתו!!"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
וויספר עצר ברגע שהתחלתי להיות עייפה, הוא הרגיש את זה.
הוא נתן לי לרדת ממנו, וחיכה שאבחר את המקום שבו נישן. הבטתי מסביבי בעיניים עייפות. ידעתי שעכשיו לא אמצא מקום טוב, אבל כל דבר עדיף מכלום.
קבוצת עצי דקל גבוהים... מתחתיהם.
נשכבתי על האדמה הלא נוחה ועצמתי את עיניי, "לילה טוב וויספר," מלמלתי,
'אני מקווה שזה יהיה לילה טוב.'

~אני יושבת על עץ, ליליאן יושבת על העץ מולי. אני מחייכת אליה ומנסה לקפוץ לעץ שלה, אבל הרגליים שלי נדבקות לעץ ואני לא מצליחה להגיע אליה.
"לילי! אולי את תבואי לעץ שלי? אני לא מגיעה אליך!" אני צועקת לעבר לילי, אבל היא רק מסתובבת אליי עם גבה.
"אני לא יכולה."
"תבואי לעץ! תראי שאת יכולה!!"
"אם את לא יכולה, אני לא יכולה. להתראות, מייטי."~
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בגללך אמא ואבא מתו..." המשפט נשמע בקול עמום בראשי.
נכון, הם מתו בגללי.
אני רצחתי אותם.
מהסיבות שלי כמובן.
ושרלוט לא הבינה אף אחת מהסיבות האלו.
גם אני לא הבנתי.
אני אף פעם לא הייתי האדם הכי מושלם בעלם, הכי אהוב, הכי נחשק.
בילדותי, נטיתי להתקפי שיגעון שבאמצעותם הייתי חסרת שליטה.
אמא ואבא ניסו לטפל בי, ניסו לשנות אותי לטובה, ניסו לעזור לי, אבל זה לא עזר, התקפי השיגעון רק הלכו והתחזקו.
איכשהו, בהתקף שיגעון האחרון, רצחתי אותם.
את אבא ואמא שלי.
זה היה אכזרי, זה היה רק באמצעות זוג מספריים ולא מעט כוח.
אבא ניסה להגן על אמא, הו היה הראשון שמת.
לחר מכן אמא נרצחה בידי, ושרלוט ראתה את הכל.
מסיבה כלשהי, אני לא מצטערת ולא מתנצלת.
אבל למה?
למה אני לא מדוכאת ועצובה כמו שאני צריכה להיות?
זאת שאלה ללא תשובה.
אני לא יודעת למה לא רצחתי את שרלוט באותו היום, התקרבתי אלייה בצעדים איטיים, היא הייתה חלשה מידי ופחדנית מידי כדי לנסות להתגונן, הנפתי את זוג המספריים באוויר, ואז, התקף השיגעון נעלם כשבא.
אני לא מצטערת ולא מתנצלת.
הגיע להורים שלי למות, הרגשתי את זה בכל וריד ובכל עורק.
השאלה היא, למה?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שכבתי לצד גארדיאן על הדשא וחשבתי על כל מה שקרה בחצי חודש האחרון...
כל האימונים שלי עם גארדיאן השלתלמו. כמעט ובלתי אפשרי לנצח אותי, אני בספק, אפשר לנצח כל אחד.
רב הזיכרונות שלי שבו אלי, רק באנשים קשה לי להזכר....
כל הזמן הזה, פה במאורה, נראה כמו חופשה מהמציאות, אבל הלילה אנחנו חוזרים.
הלילה הוא יום שישי השלוש עשרה ויש ירח מלא.....
דיימן בא ומתיישב לידי בפנים שמחות. וזה באופן אוטומטי משמח אותי.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני מכור לחיוך שנפרס על פניה של ליליאן כשהיא רואה אותי. האם ככה מרגישים כל הזוגות? החודש וחצי הזה, בו אני וליליאן הפכנו רשמית לבני זוג- הפך אותי לשמח יותר, מכל בחינה. אני מרגיש את זה בכל איבר בגוף שלי. אבל היום צל כלשהו מעיב על השמחה. צל שקשה לזהות. המוח שלי לא מבין, האינסטינקט זה הדבר היחיד שפועל כרגע.
אוי, והאהבה הזאת, כמה שהיא מבלבלת. ככה מרגישים שיכורים מאהבה? כי הדבר היחיד שאני חושב עליו הוא ליליאן, וכל שאר הדברים מתקשרים אליה בדרך פלא, או שהיא פתאום תופסת את מקומם.
דרטניאן כועס עליי בגלל זה. הוא טוען שאני לא בפוקוס, לא ממוקד, מעופף יותר מדי. האימונים היו איטיים הרבה יותר, הספקנו מעט ממה שחשב. ככה הוא אמר. אבל אני מרגיש חזק יותר, כמעט בלתי מנוצח אחריהם. הוא אמר שהתחזקתי, שהשתפרתי מאוד, ושאכן יהיה קשה להביס אותי. שאני יכול להתמודד עם יצורים קסומים בלי בעיות. אבל לא להיות גאה מדי, כי מי שגאה נופל.
אני לא גאה.
הדברים האלה בכלל לא בראש שלי.
הדבר היחיד שנמצא שם הוא ליליאן.
אני מניח יד על כתפה."על מה את חושבת?" אני שואל בחיוך.
היא נראית מהורהרת."היום, ירח מלא, וגם - "
מבלי שהיא מסיימת את המשפט אני נזכר פתאום. אוחזת בי צמרמורת. אני שונא את היום הזה. השישי השלוש עשרה.ועוד ירח מלא.
המזל משתפר מיום ליום...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כשהוא קרוב, אני, אני לא יכולה לחשוב בצורה הגיונית.
הוא מתחיל למלמל משהו על מזל והוגנות ו....אני שוברת את המתח שנוצר כל פעם שהוא לידי, גם עכשיו, כשאנחנו זוג, ומשתיקה אותו בנשיקה.
הוא מחזיר לי נשיקה, כמובן, ואז נופל מישיבה לשכיבה ומושך אותי אחריו.
"אהמ, אהמ." גארדיאן מוציא אותי מריכוז ואני מזדקפת במהרה במקום. משאירה את דיימן עם שפתיים משורבבות מצחיקות כאלה.
לפעמים אני חושבת שבין גארדיאן ודיימן מתנהלת מין מלחמה סודית, אבל אז אני מסלקת את המחשבה מהראש. על מה הם כבר יכולים להילחם?
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איך שאני שונא את השועל הזה. הוא בכוונה מנסה לגנוב לי את ליליאן שלי? כל פעם הוא מגיע, בכל פעם שאנחנו ביחד.
טוב, אולי כי אנחנו כל הזמן ביחד.
אני מחניק נחירת כעס ותוקע בו מבט זעוף."הרגע, ילד." העיניים שלו צוחקות בשעשוע. ליליאן מעבירה את שתי העיניים היפות שלה בין שנינו, ואז מושכת כתפיים בתנועה כמעט בלתי מורגשת.
אני נאנח קלות, מתרומם ומנער את המכנסיים שלי מעלים.
"מה הפעם?" אני שואל, והשאלה שלי מכוונת ללא ספק אל השועל.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גארדיאן מתעלם מדיימן ומדבר ישירות אלי. עוד לפני שהוא מתחיל אני עוצרת אותו.
"תדבר גם אל דיימן. לא אני שאלתי אותך שאלה."
"לא" גארדיאן עונה לי בפשטות.
נעצתי בגראדיאן מבט בוחן, שנראה כועס, אבל הוא לאאני לעולם לא אכעס עליו. והוא יודע את זה, נאנאחתי לי בלב.
"דיימן בוא שנייה" דיימן מתקרב אלי, לא שהוא היה רחוק מאוד קודם.
"גארדיאן תסתכל לדיימן בעיניים ודיימן תסתכל לגארדיאן, ואז תדברו."
שניהם הפנו מבטיהם הצידה.
"תינוקות מגודלים, זה מה שאתם" אמרתי להם משועשעת.
התקרבתי לדיימן לוחשת באוזנו "דיימן, בשבילי, רק את זה" בכח רצון תלשתי את עצמי מקרבתו ופניתי אל גארדיאן. העברתי לא את כל המסר במבט.
"קדימה. דברו"
שניהם שלחו אלי מבטים אומללים.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא מדבר עם החתול הזה!
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי אומרת שזה מוזר שליליאן כבר לא תוקפנית ומלחמתית... דיימן הרס אותה.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נכון מאוד)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בסדר, בסדר" התיישבתי, הראש שלי כאב מאוד, כנראה שהתקף גדול עומד להגיע.
מעניין על מה הוא =====מייטי!===== ההתקף ארך רק 2 שניות אך הוא זה שהביא אלי הכי הרבה זיכרונות.
קמתי, ופניתי אל דיימן, "אתה לקחת אותי ממנה!" קראתי בעודי בועטת בו. למה אני בועטת בו? אני אוהבת אותו, לא? אני אוהבת את מייטי, הוא הפריד אותנו? הוא בכלל לא בצד שלי, נכון? היא הייתה לבד כל הזמן הזה....
במהירות רצתי למאורה וארזתי את כל נשקיי.
דיימן נשאר עומד עם מבט המום ואני התחלתי לרוץ. מנסה למצוא את מייטי לפני שהלילה ירד. מתעלמת מקריאותיו של ליבי לחזור.
האם עשיתי החלטה נכונה?
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(♥ ♥ ♥ ♥)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא יצאתי רעה מידי, נכון? אני איבדתי לגמרי את ליליאן המקורית...)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אז תעשי עכשיו מונולוג אם כדאי לסמוך עליו או למצוא אותי... זה יאזן את זה)
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שמעתי צעקות, התכרוותי ליער עם טלרין וראיתי שתי בנות, עדין לא זהיתי אותן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עצרתי. אני צריכה לחזור אליו או למצוא את מייטי?
בראשי הבזיקו שתי תמונות.
האחת של מייטי המתרחקת ממני, הנישאת על כתפיו של דיימן. שחטף אותי.
השנייה של הנשיקה הראשונה עם דיימן, שם בגשם, רגע של שלמות בכל הבלגן שעטף אותי.
אני יכולה לסמוך עליו? הוא באמת אוהב אותי?
ומה אם זה הכל הצגה? איזה תרגיל מרושע של גנבי הנשמות? לא, אני לא יכולה להאמין לזה. אני מסרבת.
ומייטי... כל הזמן הזה, לבד, היא בכלל חיה? איך יכולתי להשאיר אותה שם? איך זה שלא זכרתי?
אני קרועה בין מייטי לדיימן. משפחה לאהבה. כי מייטי הייתה כמו אחות בשבילי, ועכשיו ברור לי יותר מתמיד שאני לא יכולה להמשיך בלי דיימן.
התשובה נראתה לי ברורה מתמיד.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ראיתי את מוריט היא הייתה לי מוכרת מאיפה שהו. כן , זו האי אני יצרתי אותה לפני כמה שנים , בום,נשמעה נפילה. שכחתי שהיא יורקת אבני אש, ולמה היא מכוונת אותם אליי? התחלתי לרוץ לכל מיני כיוונים ומוריט עדיין ירקה אבני אש אחד הרסיסים פגע בי וצרחתי.
בבוקר ראיתי את עצמי שוכבת על הקש וראיתי אנשים מנסים לכבות את האש שרק חצי ממנה הצליחו.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כוכב ראשון נצנץ בשמים ואני וטלרין התקרבנו על הנערות.
מילים לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מירואה הסתובבה ברחבי המעבדה שלה. המפלצות שלה הסתובבו כמשוגעות. היא הייתה שקועה ביצירת הד.נ.א המושלם למפלצת שמשתלטת על התת-מודע של אנשים. כך עשתה במשך חצי חודש.
והיום היא הצליחה.
היא לקחה את המבחנה ויצאה החוצה. יום שישי השלושה-עשר: יום מושלם לגרימת סיוטים.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נטע! אני ושרלוט נפרדנו! אני ושרלוט כבר לא ביחד!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(ומילים, ממתי זה מדע בידיוני?!)
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ראינו את שרלוט
מילים לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מאז שהחלטתי שאני מדענית מרושעת, אנג'ל!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מתי אמרת את זה בדיוק?! והכל קורה שם באורח טבעי! את לא יכולה ליצור מפלצת בתאריך הזה!)
א לפני 13 שנים ו-5 חודשים

לא!, התרנגולת הזאת לא מבדילה בין זרעונים, לכדורי הטלה. ישמרני אלוקים, היא סיימה את כל הארגז...!
תפסתי אותה בידיים עצבניות, כלאתי אותה בכלוב, ואטמתי את אוזניי.
מזווית העין ראיתי את צאוורה רוטט, והכרבולת המרוטה התנפחה והזדקרה.

זו הייתה תרנגולת מוזרה. שקטה כמו עץ- כשהיא חופשית, אבל כשהיא בכלוב- רק השדים מרעישים יותר ממנה..
היא לא אכלה זרעונים. לא דוחן, ולא ירקות.
היא בלעה ברזל בכמויות.
חרבות, כידונים, חישוקי מגן וטבעות פלדה. הנפחייה ריקה לגמרי.

ניסיתי להרחיק אותה ממני.
בפעם הראשונה, לקחתי אותה לקצה השני של היער. היא חזרה למחרת. רעבה ועצבנית.
בפעם השנייה, כבר לא הייתי תמים כל כך. קשרתי את רגליה והנחתי אותה בעגלה של עגלון אחד.

הנקמה שלה הייתה אכזרית. עוד באותו ערב, היא פירקה את הנפחייה והבית שלי מכל שבב מתכת.
היא אכלה ידיות, מסמרים, ברגים, אבזמים, צינורות מתכת... הכל!
באותו לילה התעוררתי לקול חבטה עמומה וכאב עז במותן. גג הבית קרס מחוסר ברגים ומסמרים שיחזיקו אותו.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שטטתי בשמיים, השקיעה החלה.
'שרלוט תשרוד את זה, היא רוצה להוכיח לך עד כמה חזקה היא, ועד כמה היא מסוגלת בלעדייך.' מחשבותיו של ויינד התנגנו באוזני.
'אני יודעת.' חשבתי ושיגרתי את מחשבותי אליו. 'אני מצטערת שלא הרגתי אותה קודם.' נאנחתי.
'למה?'
גיחכתי. 'יכולתי לחסוך מחותי עוד הרבה זוועות ודם, ואת התחושה שאחותה הגדולה שונאת אותה, למרות שאני לא.' המחשבות שלי הכאיבו לי. 'אני מקווה בשבילה שהיא שונאת אותי יותר משאי פעם היא שנאה מישהו, זה הכי טוב לה.'
'את נפרדת ממנה בכוונה?!'
'בדיוק, ויינד ידידי, זה הטוב ביותר בשבילה, היא תתרחק ממני, ותתחבר אל אלה שטוב לה איתם, אני נטל בשבילה, לא היא בשבילי.'
'אבל... איך תוכלי להרפות? מההתחלה שנינו ידענו שלא יכלת להרפות ממנה.'
'כואב לי, אבל אני אשרוד, גם היא, אני אהיה ברת מזל אם היא תרצח אותי.'
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(פספסתי המון..., אמממ... נטע, אני לא איתך, עד כמה שזכור לי נשארתי לבד ונטשתי את כולם)
גווינגבר נהמה, השלכתי שוב את הסכין שלי על העץ.
"מה יש?" שאלתי אותה, בעודי מוציאה בכוח את הסכין שנתקע לעומק.
"ירח מלא" היא ענתה בקול שקט, מרדים.
קול שלא התרגלתי אליו במשך חצי חודש.
"נו? אז? כבר עברתי מאות כאלה מה..." קולי גווע כשהבנתי את ההרגשה המוזרה שהייתה לי בימים האחרונים.
יום השישי השלוש עשרה, אוי לא.
כולם שמעו סיפורים על היום הזה, אבל כולם יודעים שזו גם הסכנה הכי גדולה.
אני חייבת למצוא מקום להיות בו, אני לא יכולה לתת ליצורים האלה להתקרב אלי, יש סיפור שאומר שהם מסוגלים להרוג אותך בנגיעה.
"בדיוק" גווינגבר אמרה "האימונים שהתלוננת עליהם במשך הזמן האחרון" עיוויתי את פני "ישתלמו לך עכשיו, את חייבת למצוא בעלי ברית לערב הזה"
"סליחה?!" שאגתי "הם כולם חבורה של..." פלטתי קללות בשרשרת, גווינגבר הביטה בי בשלווה.
"הייתי שוטפת לך את הפה בסבון אם היית גורה שלי, אבל לצערי את לא"
"אוי, אני לא הולכת לכרות ברית עם אף אחד!"
"ולמה זה?"
"כי בן האדם לא מבין כשעושים דברים לטובתו, אייר היא בוגדת, שרלוט היא בברית איתה ולכן היא מבחינתי בוגדת גם ו..."
"מספיק" גווינגבר קטעה אותי "זה לא נתון לדיון, את הולכת למצוא לך בעלי ברית, ומבחינתי - רק להלילה, אבל יהיו לך. או שאני אומרת לך מראש, את לא תשרדי"
"אני לא אהיה בברית עם אף אחד!" קבעתי בזעם.
"כן את כן" היא התיישבה, הרגשתי את עצמי יורדת על ברכי.
נו באמת, לפעמים אני פשוט מקללת את הקשר הזה שיש לנו, היא חצי שולטת בי!.
"בסדר בסדר" נהמתי "אני אהיה בברית עם מישהו, מרוצה?"
""עם מי?"
"לא יודעת" משכתי בכתפי "ולא אכפת לי"
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אוקי תמצאי אותי)
א לפני 13 שנים ו-5 חודשים

פתאום, נפלה בי ההבנה.
כמו החבטה של בול העץ שצונח עליך מגובה העץ ומסביר לך את השתיקה הארוכה של חברך שבצמרת...
זה אף פעם לא קרה בימי. וגם לא בימי אבי. אבל סבי סיפר על כך.
פתאום הבנתי למה כואב לי הראש בתקופה האחרונה, למה מסתובבים ביער כל מיני טיפוסים... למה נדבקה אלי התרנגולת השחורה הזאת....
ליל ירח מלא. היום השישי השלוש עשרה.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ליליאן, חכי!" אני צורח. אני לא יכול לאבד אותה. אני לא מסוגל.
אני פשוט לא מסוגל!
היא ממשיכה לרוץ, ואני בעקבותיה.
על מי היא מקשקשת בכלל? מי זו מייטי? ההיא שהייתה תקועה בקרב ההוא, שם?.. לפני כל כך הרבה זמן?... חטפתי אותה... מה? הו, היום ההוא... אבל הצלתי אותה!
"ליליאן!" אני צורח, מכריח אותה לשמוע, גם אם איני רואה אותה, שלפחות תשמע."אני לא הפרדתי אתכן! הצלתי אותך! אם לא הייתי מציל אותך לעולם לא היית רואה אותה, כי היית מתה! טלרין הייתה הורגת אותך!"
אני ממשיך לצרוח שהצלתי אותה, ששמרתי עלייה, שלא היה לה סיכוי בלי העזרה שלי, מתחנן שתקשיב ותשמע ותעצור, שאני אוכל לפחות להבין מה קורה כאן.
אבל היא לא עוצרת.
הלוואי ששמעה.
היא בורחת לי, ואני לא יכול לתפוס אותה.
היא בורחת, חומקת מבין זרעוותיי, ואיני יכול לעשות דבר.

"עזוב אותה." דרטניאן לוחש במחשבתי, בקול רך."עזוב אותה. תן לה ללכת."
"אני לא אתן לה ללכת!" אני מסנן בזעם,"תעזוב אותי בשקט!"
דרטניאן נחבא אל אחד השיחים, ממשיך לשדל בי לעזוב אותה.
אבל אני לא אעזוב אותה.
כי אני לא יכול.
"ליליאן!"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
התיישבתי לצד ענף וצנחתי על האדמה, כמה דקות על השקיעה, זה כל הזמן שהיה לי.
"רוצה לדבר?" שאל ויינד שחזר לצורת בן האדם שלו, הפעם הוא דיבר בקול.
"למה לא, אבל על מה?"
"סיפרת לי על היום ההוא, היום בו עזרת לליליאן ומייטי, אפשר לשאול למה עשית את זה?"
"דיימן נעץ בי כזה מבט... שאם הייתי מסרבת הוא היה שונא אותי לנצח."
"ומאיפה את יודעת שהוא לא שונא אותך?"
"שאלה טובה, אבל מצידו, הוא לא שונא אותי, הוא פשוט לא שם עלי."
"אבל דיימן הוא לא הסיבה היחידה."
"נכון, יש עוד סיבה."
"מה?" הוא הוסיף לשאול.
"מייטי."
"מה זאת אומרת?"
"היא כמו אחותה הקטנה של ליליאן, אבל בהשוואה אל שרלוט ואלי, היא מוכנה לעשות בשבילה הכל, אני לא הייתי רוצה להפריד בין אחיות."
"אבל את רעה, אכזרית, איך את מסוגלת לחשוב על זה אם את הורגת בני אדם בלי למצמץ? אם הרגת את ההורים שלך בשתי שניות?"
"זה כי... אני לא יודעת... היו כל כך הרבה דברים בראש שלי בו זמנית שפשוט ריחמתי על היצור המסכן."
"את מתכוונת לבת האנוש?"
"בדיוק."
א לפני 13 שנים ו-5 חודשים

"אנחנו הבסיס"
"אנחנו היחידים. לא כך סבא?"
"לא, נוח. בינתיים אנחנו היחידים. אבל בעתיד ישתנו דברים".
שנאתי שינויים, ולא השתנתי...
"אז מה נהיה בעתיד?"
"לא כך. תשאל: האם נהיה?"
"האם נהיה?"
סבא נאנח.
"האם נהיה, סבא?"
"כל עוד שנרצה להלחם, נהיה".
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"די." אני אומר בשקט אל אשמי."אל תדאגי, הכל יהיה בסדר."
חיבקתי את אשמי ועזרתי לה לקום."עכשיו. בואי, נצוד ביחד. בטוח נמצא משהו."
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבטתי בעיני אדוארד. כן, חשבתי. אנחנו צריכים להתקרב אל מקום חוזק.

צדנו שעות אחדות.
בשלב כלשהו, אדוארד הוביל אותי למקום מיוחד. היינו ליד הים. "את זוהרת.." לחש אדוארד. הבטתי מטה, על עורי. מאז השינוי, הקרבה לים באמת חיזקה אותי- יותר מתמיד. החזקתי את ידו. "איפה?" שאלתי. "הנה," הוא אמר. הוא הצביע על מערה תת קרקעית מלאה במי ים. עמוק מתחת לאדמה, לשם נלך, אך לא נאבד קשר עם המים. חייכתי אליו, והוא רכן אלי, מחייך בחזרה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני חייבת להגיע למייטי. ועד כמה שזה כואב לי אני צריכה להשאיר את דיימן מאחור. לפחות עד שאני בטוחה לגמרישאני יכולה לסמוך עליו, שהוא בצד שלי.
במשך כל ההתלבטותיות שלי גארדיאן נשאר שקט כסלע. את ההחלטות האלה אני צריכה לעשות בעצמי.
לבסוף גארדיאן פותח את פיו, נותן למשפט אחד לחמוק.
"את יודעת שאת תשאירי אחד מהם לבד. ואנשים לא יכולים לשרוד את הלילה הזה לבד."
אני בולמת את ריצתי וכמעט נופלת אחורה.
מה אעשה עכשיו?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עוד צעקות, אני מרגישה דמויות רצות.
השלכתי את הסכין שלי לכיוון שממנו הגיעו הקולות, הוא עף באוויר בכוח.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הקשיעה חלפה, הירח מלא החל להתקדם באיטיות למרכז השמיים אבל זה לא הדבר שהייתי צריכה להתרכז בו.
הקולות החלו, קולות מצמררים ומרתיעים.
"זה כואב!" צעקתי בכאב, ואטמתי את אוזני בחוזקה עם ידי.
'תזכרי את מה שלמדנו.' קולו של ויינד התנגן באוזני וידיו החזיקו בחוזקה את ידי ומשכו אותם מאוזני.
נשמתי עמוקות והרכבתי מגן אוויר אטום לקולות, יש יתרון לכוח אוויר.
הבטתי בויינד, הוא הביט בי, ידיו היו לצד גופו בתנוחה מרגיעה, אם אני אהיה איתו הלילה, אני אשרוד.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן שלי. מסתובבת. לבד. מה אם יקרה לה משהו? אם לא תשים לב? מה אם לא תגיע אל מייטי? אם משהו יפגע בה?
בלילה הזה?!
"ליליאן!" אני צורח.
קול חלוש, הד, משהו.
משהו!
משהו קטן, שיזכיר לי, שיגיד לי, איפה את.
"אני מתחנן." הקול שלי לא חזק מלחישה.
"היא שם, בהמשך." דרטניאן אומר בשקט.
פתאום הוא איתי?
אני מתחיל לרוץ, בכוחות מחודשים, להגיע אליה, אל אהובתי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרגשתי משהו רירי נוגע בי, התחושה הרירית התפשטה בידי.
'וויספר, זה אתה?' שאלתי אותו, למרות שידעתי שזה לא הוא, רק קיוויתי שהוא יגיד שאני מדמיינת את זה.
'תישארי רגועה. אני אהרוג את היצור.'
ליל הירח התחיל.
פחדתי. שמעתי את קול דהירתו של וויספר, לא יכולתי לראות מה הוא עושה, אבל קיוויתי שימהר- אני לא אתן לו להילחם לבד.
וויספר נשף, 'כשאני אגיד תבעטי,' הוא אמר.
המגע הרירי גרם לי לכאב ראש, הרגשתי עוד פעם את המגע על הלחי שלי... רציתי לצרוח.
הרגשתי כאילו הפרצוף שלי נשרף, והפעם זה כן כאב.
'עכשיו!!' שמעתי את וויספר,
הרמתי את רגליי ובעטתי ביצור עם המגע הרירי.
פקחתי את עיניי, והבטתי בוויספר, הוא היה פצוע ברגלו האחורית, אבל לא הייתי בטוחה כי הכל נראה מטושטש.
"וויספר...?" מלמלתי בלחישה.
'אנחנו צריכים לברוח. מהר, בקרוב הוא הולך להתעורר.'
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שמעתי צעקות, הקול היה מוכר, לצערי.
"דיימן" מלמלתי.
פניתי לאחור בעודי משאירה את הסכין נעוץ בעץ.
"קדימה גווינגבר, הולכים"
היא לא התווכחה, הפלא היה שציפיתי שהיא תרטון ותאמר לי להישאר כדי לחפש בעל ברית.
"לאן?" השאלה עצרה אותי, באמת לאן?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היצור המוזר בהק באלפי אורות כסופים.
הוא היה יפהפה, כמו בן אדם שנוצץ לאור הירח.
עיניו הכחולות הביטו בי בצלילות נסתרת וכמעט והפנטו אותי.
הבטתי בתנועות הרכות של ידיו כששלף את חרבו והתקדם לעברי בדעדם קלילים.
רגע...
שלף את חרבו?!
שלפתי במהירות את החרמש שלי מחתיכת הבד שהיה טמון בה, הלהב השחור בהק לאור הירח.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טלרין?
של מי הקול הזה?
...
אוי, לעזאזל. אני עומד למות. הלילה יורד, הסיוט מתחיל. ועדיין לא מצאתי את ליליאן. צרחה. אני מזהה אותה. זו הצרחה *שלה*. אני רץ בשיא המהירות.
הלב שלי מתחיל לחזור לקצב הפעימות הרגיל, כשאני רואה שהיא בסדר. חוץ מהדמעות האלה, ששוטפות את פניה היפות.
רק רגע. מה זוחל שם על העץ?
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הגעתי לים בדיוק כשהירח זרח במלואו,הדולפין שלי בא מיד כששמע את השריקה המיוחדת שרק אני יודעת לשרוק,נכנסתי למים ושחיתי יחד עם הדולפין שלי יחד למקום שבו נולדתי, צורתי, או נבראתי, כשהגענו היתה שם מפלצת מפחידה וענקית, היה לה עור סגול, ושש ידיים והיא דיברה "נו נו נו אני רואה שהחלטת להגיע לפה" אמר המפלצת וזרק לעברי אבנים בצורת סכינים, הקפאתי אותם והעפתי אותם הצידה,וחייכתי "את לא חכם כמו שאתה נראה, אם שכחתה עכשיו יש ירח מלא ואני בשי כוחותי ואני גם במקום הולדתי כך שאני חזקה כפליים מהרגיל ולעומתך שאת באתה רק מהגיהינום!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"טלרין" גווינגבר נהמה, הרמתי אליה מבט מוטרד.
"מה? אני עסוקה בלנסות לחשוב לאן ללכת"
"תקפצי ברגע שאני אומר לך"
"מה?" הייתי המומה, מה היא רוצה ממני?
"תקפצי!" זינוק יחיד, אוי לעזאזל, למה הענף הזה היה חייב להיות שם?
נחתתי בתוך משהו רירי ומגעיל.
"נו באמת" צעדתי לאחור ובחנתי את העיסה.
"טלרין, אנחנו חייבות למצוא מקום להיות בו, היצורים מתחילים להגיע."
סקירה נוספת של העיסה הבהירה את הדברים.
היה ליצור צבע ירקרק, והוא התחיל להתגבש מחדש.
רצתי לסכין שלי "קדימה, נלך"
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השמיים החשיכו.אמרתי:"בואי נכנס למערה,אשמי." להגות את שמה עדיין דגדג בפיי. איזה שם קסום. אשמי... אחרי שנכנסנו למערה הרגשתי שמישהו נוגע בי. הסבתי את המבט לאשמי, וראיתי שהידים שלה לא נוגעות בי. הפעם זו לא היא.
"זהירות!" הסטתי אותה במהירות, כי המשהו הזה חשף לעברנו מלתעות ענקיות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סקרתי את להב החרב, ראיתי שמדובר ללהב מתפצלת, שהתפצלה לשני להבים הרסניים.
החיצים שלי לא היו מועילים בשלב כזה, גם לא הסכין שלי.
סקרתי שוב את הלהבים, שנייהם נראו הרסניים, האחד היה מצופה בנוזל ירקרק, לפי הריח הנחתי שזה היה רעל.
השני התפצל לשני קודקודים והיה דומה ללשון של נחש, הוא היה מצופה בדם קרוש.
תזכורת לאנשים שמתו בלילות כאלו.
"אייר," אמר ויינד. "תני לי."
"לא."
"אז תני לי לעזור לך." ויינד שלף את הסכין שלי מהחגורה.
"אבל..." המבט בלו הבהיר לי שאני לא יכולה לעצור בו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המפצלת שזחלה על העץ... אני לא יכולה להלחם בה. הפנים שלה השתנו כל רגע.
אמא, לוקאס, מייטי, דיימן, גארדיאן, החתול שהיה לי כשהייתי קטנה.... יצורים שאני אוהבת. איך אני לפגוע בהם?
גארדיאן, האמיתי, ניסה לעודד אותי לתקוף את זה. הוא נהם על המשנה הצורה חושף את שיניו.
ידעתי שהוא מסוכן אבל באותו הזמן רציתי לרוץ לחבק אותו.
כבר לא ידעתי מה קורה בסביבה שלי. ידעתי במעומם שדמעות ירדו במורד בפנים ודיימן עמד קרוב.
אבל לא שמתי לב לזה. הייתי שקועה בקסמו של היצור, היצור שמנצל את החולשה שלי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קמתי במהירות, רצתי לעבר וויספר, ידעתי שלא אוכל לעלות על גבו כשהוא פצוע... אבל אני חייבת להיות לצידו.- עכשיו הוא היחיד שיכול להגן עליי.
"אתה יכול לדהור?" שאלתי, מתעלמת מהתחנונים של וויספר שאברח כבר. ליפטתי את ראשו והוא נרגע מעט.
'אני איטי, אבל אני יכול ללכת. אני אשיג אותך... רוצי.'
"וויספר. אתה יודע שאני לא אעזוב אותך. אני אהיה לצידך."
'לא.' הוא אמר, 'מהר הוא מתחיל לקום!'
וויספר נעמד על שתי רגליו האחוריות ו(עשה את הקול שסוסים עושים).
נפלתי אחורנית מרוב בהלה, וקמתי שוב רגע לפני שרמס אותי בפרסותיו.
'רוצי!!!'
התחלתי לרוץ משם, מבולבלת ומפוחדת, לא יודעת לאן אני הולכת.
שביל מעלה עשן נותר מאחוריי כשהשתמשתי באש כדי להגביר את מהירותי, שמעתי את קולו של וויספר בראשי, מעודד אותי להתקדם, לשכוח ממנו...
'אנחנו לא נפרדנו!' הוא אמר, 'אני מבטיח לך!'
עצמתי את עיני, ושביל של דמעות שורפות ירד במורד לחיי והרגשתי איך הוא מרפא את הסימן שהשאיר עליי היצור.
באותו רגע כאב לי כל כך... לא יכולתי לחשוב על דבר מלבד וויספר אבל, פתאום תמונתה של ליליאן הופיעה במוחי.
ליליאן...?
נתקלתי במשהו ונפלתי.
פקחתי את עיניי ומבעד לדמעות, ראיתי את דיימן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מייטי, זאת צהלה)

התקרבתי במהירות אל היצור ואמרתי לויינד במחשבותי שאם אני אזדקק לו, אני אקרא לו.
הצלחתי להשתלט על הסכין לחמש שניות בערך, כי לאחר מכן, שני הלהבים עברודרך הבטן שלי ופילחו אותה.
נשכתי את שפתי, אני אהיה בסדר.
ניצלתי את הייתרון בכך שהוא לא יכול לסום אותי כי השתמש בחרב בשתי ידיו, (איזו אחיזה מגושמת, אני לא מאמינה שהוא הצליח לחתוך אותו!) ונעצתי את החרמש בצווארו וקטעתי את ראשו במשיכה קלה.
הגופה נפלה לאחורנית והחרב נותרה בבטן שלי, השתעלתי דם לתוך כף ידי, אבל לא העזתי להוציא אותה.
"הרעל משפיע עלייך! טיפשה! תוציאי אותה!" צעק ויינד בהיסטריה ורץ במהירות אלי, הוא שלף את החרב בתנועה נקייה ומיומנת.
נפלתי קדימה, והוא אחז בי.
אצבעותיו עברו באיטיות על ביטני הפצועה, כאילו מנסות לרפא אותה.
אבל אז הבנתי שהוא מכין תחבושת אוויר, כשליפף את ידיו סביב מותני.
ידיו ליטפו שוב את ביטני הפצועה, גנחתי בכאב, אני חייבת להודות לו.
כשהפניתי את מבטי אליו ופתחתי את פי כדי לדבר הוא ניגב את שביל הדם שזרם על צד שפתי וסימן לי לשתוק.
ליקקתי את שפתי הפצועות בניסיון להעסיק את פי.
נעמדתי בקושי רב, ויינד הסתכל עלי במבט דואג.
והוא צדק.
הלילה רק התחיל.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אה... נכון... חחח)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן לא הצליחה לזוז. היא עמדה כמו משותקת, והביטה בדבר ההוא בעיניים קרועות. העברתי בו מבט קצר. סתם מפלצת. עם גוף רירי וגמיש, שזחלה על העץ. אפילו לא גדולה בצורה יוצאת דופן.
ליליאן התחילה לרעוד, ולבכות, ולצרוח."אמא! אמא! לוקאס!"
לא הבנתי מה הסיפור שלה.
ואז המפלצת העבירה את מבטה אליי.
"דיימן!" אמא שלי צרחה,"הצילו!"
אבא, המשפחה, האחים שלי. רוזה. רוזה הקטנה שלי.
"דיימן, אל תלך." רוזה מייבבת.
חוט אחד של מחשבה. קצה אחד, קצה אחד של מחשבה. זו לא רוזה. רוזה מתה. אמא מתה. אבא מת. זו המפלצת. אני צורח מכאב, לא מודע בכלל. ליליאן משפשפת את רקותיה ונאנקת על האדמה. במאמץ עליון, בלי שום טיפת כוח, אני מוציא את הסכין מנדנה. רוזה מייבבת, צורחת, בוכה. אמא נאנקת מכאב. אבא גונח. "אל תעשה את זה!" אמא צווחת.
לא, אמא. ברור שאני לא אעשה את זה. אני לא אפגע בך. הלב שלי פועם כמו משוגע. אני לא אפגע באמא שלי.
אמא מתקרבת, בצעדים עדינים, קלילים. אמא לא מתה? לא, אמא לא מתה. הנה, היא כאן לידי. אמא יקרה שלי.
"בוא, חמוד שלי. תתקרב אליי." היא לוחשת.
אני בא, אמא.
אני בא.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
רציתי לרוץ אחריה, להגיד לה שאני מצטערת, אבל טומראד צר אותי. אני לא אוהבת אותו, תמיד שהוא שם אני מרגישה לא שייכת. הנשר שלי שונה, הוא מתייחס יפה אל כל אחד. היא תצטרך להתגבר בעצמה ולהחליט לחזור.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המפלצת הזאת מעבירה מבטה אל דיימן ופתאום אני לא רואה את האנשים אל מול עיניי, רק את המפלצת המגעילה.
היא עושה את זה רק למי שמביט בה! אני מתקרבת אל דיימן שהולך כמהופנט אל המפלצת ומושכת אותו אליי.
אני מסתכלת אל תוך עיניו החודרות, שכרגע נראות מרחפות "דיימן! דיימן!"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שמעתי צרחות.
התחלתי לרוץ, בלילה הזה, אין אויבים חוץ מהמפלצות.
מה לעזאזל?...
דיימן ובת האדם עמדו מול יצור כלשהו.
בת האדם צרחה וקראה לאמא שלה, ולמישהו שקראו לו לוקאס.
דיימן היה כאילו מהופנט.
"אמא, אני לא אפגע בך" הוא לחש.
שניהם היו מהופנטים, לא מורידים את העיניים מהיצור.
פתאום הבזיקה בי המחשבה, העבר של דיימן, הוא סיפר לי על ההורים שלו, על מי שהוא אהב ומת...
נו, טוב, אף אחד כזה מעולם לא היה קיים.
היצור הביט בי, כל מה שהיה שם היה שחור, ושחור, ושחור.
זרקתי את הסכין שלי, הצעקות הפסיקו.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אדוארד הטיח אותי על האדמה, גופו רוכן מעלי. מה קרה? באופן אנסטקטיסבי התגלגלתי על צידי, יוצאת ממגננתו של אדוארד. שלפתי את חרבי הגדולה, הלבנה, הקלה כנוצה. כיסתי אותה מים, והשתמשתי בכוחי. אדאורד שלף את נשקו. הרמתי מבטי. המפלצת הייתה אחד הדברים המכוערים ביותר שראיתי מעולם.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דיימן אפילו לא שם לב אליי, ברגע שראיתי אותו קפצתי אחורה אל מאחורי עץ.
ראיתי לרגע אחד את המפלצת, המפלצת המזוויעה והנוראה...
כמעט ופלטתי צרחה, אבל לא הצלחתי להוציא קול.
מצאתי את עצמי הולכת אחורנית ומתחילה לרוץ משם, לברוח.
אני לא מאמינה, שאני יכולה לנטוש אותו שם... לחסדי המפלצת...
טרלין צדקה. אני באמת רעה.

רצתי בכל כוחי, מותירה אחריי טבע הרוס, עולה באש.
הפעם לא היה לי אכפת מזה, שייהרס, רק שייתן לי לברוח מכאן.
וויספר... הוא כבר לא מדבר איתי, הוא מת? לא, לא יכול להיות... אם הוא מת אני צריכה למות איתו...
המחשבות שלי נקטעות כשמשהו רירי אוחז בידי, ונשיפה קרה כקרח גורמת לי להצטמרר.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פתאום שמעתתי רעש, גניחה. הנשר שלי, שהחלטתי שאני צריכה כבר למצוא לו שם, אמר לי "אני אבדוק תישארי פה". ברור שלא הסכמתי והלכתי אחריו. המכנו ללכת לכיוון הקול עד שראיתי דמות שכובה על הרצפה ובידה סכין. התחלתי להתכופף לעזור לה, אבל הנשר שלי דחף אותי ובזמן, כי סכין התעופפה בדיוק במקום שבו עמדתי. החלטתי שאני אביא את הדמות למדורה. הכנתי מצע אויר והתחלתי להעלות אותה עליו, אבל הייתה התנגדות חזקה, אף פעם לא הרגשתי התנגדות כזאת. "בואי אני מנסה לעזור לך".
היא נהמה עלי, אבל זה לא נשמע מפחיד בגלל שהיה יותר מדי סבל בקול.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ויינד היה חלש כמוני, שנינו נפצענו.
הוא כיסה את גופי בגופו, גוף בן האדם, מנסה לעזור לי כמיטב יכולתו, אבל רק הוספתי לגסוס, התחבושת לא הועילה.
זה בגלל שהוא לא דאג לתחבושת בשביל עצמו, ואני הייתה חלשה מידי כדי לדאוג בשבילו לתחבושת, הרעל השפיע על שנינו בו זמנית.
לפתע נשמעו צעדים, אני וויינד חשבנו את אותם הדברים, בו זמנית.
כשהדמות הגיעה, ויינד התרומם מעט, נעמד כדי לעזור לי, כדי לשמור עלי.
שהיא אמרה שהיא רוצה לעזור, אני לא הבנתי מה היא רוצה ממני, אף אחד לא רוצה לעזור הרי.
"את עוד מפלצת, נכון?"
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לא אני לא מפלצת" אמרתי מופתעת. זה היה מעליב, אני לא נראת כמו מפלצת. הנשר שלי, רעם החלטתי לקרוא לו, ניסה לעזור לי. "בואי, אנחנו צריכים לעזור אחד לשני, לפחות הלילה. את לא תשרדי אם אני אשאיר אותך לבד".
היא לא אמרה כלום. רק נאנחה וביקשה ממני לנסות עוד פעם. מה לנסות? לא הבנתי. לפתע דמות יצאה מתוך הדמות הראשונה, הבנתי שהם היו שניים ששכבו אחד על השני. הוא אמר "אויר" בקול חלוש ואני הבנתי. הרמתי את שניהם על מצע אויר והעברתי אותם לליד המדורה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תודה." אמרתי לה, האוויר הקליל נשב ברכות על גופי, הוא החזיר את מחזור הדם שלי לתנועה יותר מהיה וטובה.
הפצע שלי החל לרפא את עצמו באיטיות, אני הרגשתי את חום גופו של ויינד יורד, מזל, לפני דקות מספר הוא רתח מחום.
גם אני.
הפצע החל להתנקות מעצמו, אבל הייתי עדיין חלשה, בכל מקרה קמתי ושלפתי את הברדס שלי, התיישבתי לצד המדורה וחבקתי אותו בידי.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הרגשתי לא קשורה למרות שהמדורה הייתה שלי. הם ישבו שם שניהם ביחד ואני ורעם כאילו הפרענו. פתאום עלתה בי שאלה "איך הצלחת לעצור אותי, את המצע אויר שלי?". לא שאלתי אותה איך קוראים לך? או איך את מרגישה? אבל היא לא נראתה כמו מישהי שרצתה שיישאלו אותה את זה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פניה של המפלצת השתנו ללא הרף. מירוק חולני, לאדום מדממם, לירוק קיא. משתנה משתנה משתנה. הרמתי את חרבי, וערפתי את ראשה. זהו, חשבתי, והטתי אל אדוארד ההמום. אני לא כזאת חלשה כמו שחשבת אחרי הכל, אה? לפתע פניו השתנו, והוא תקף משהו מאחרוי גבי.

במבט חטוף, ראיתי שהראש המכוער והכרות, הפך לשניים. אולי קרח יעזור? חשבתי. אדוארד הגן אלי, חוסם את שדה ראייתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"מי את? מה השם שלך? גנבת נשמות או שומרת נשמות?" שאלתי.
הייתי חייבת לדעת אם כשהשמש תעלה, נחזור להיות אויבות.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מפלצת ענקית בה! יריתי חצים עליה וצעקתי "שרלוט תעשי משהו".
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"שומרת נשמות" עניתי ולא הוספתי. ידעתי שהיא גנבת נשמות. מן תחושה. "לא ענית לי על השאלה" הזכרתי לה. היה לה מבט מהורהר על הפנים, אבל היא אמרה בפשטות "גם לי יש כוח - אויר". בחיים שלי לא ראיתי עוד מישהו עם כוח אויר. זה מסביר את השליטה המעטה שיש ללי על אויר. בזמן האחרון רעם הסביר לי הרבה, אבל עדיין השליטה לא גדולה. תהיתי בבלבי אם היא תרצה ללמד אותי, אבל פחדתי לשאול.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(*עלי)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני אייר, אבל... אני כבר לא יודעת מה אני, גנבת נשמות או שומרת, אין בין לבין במלחמה הזאת, בוודאי שלא אצלי." עטפתי את החרמש בחוזקה והבטתי לעבוד ויינד.
"ויינד, אתה בסדר?" שאלתי, הוא התחיל להיעמד וניגב מעליו את הליכלוך.
"כן." ענה לי.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סכין מתעופפת מאחד השיחים, וננעצת בדבר המחליא ההוא ומשתקת אותו לרגע. הראש שלי מתסחרר, אבל תשומת הלב שלי, שמתמקדת כולה בסכין,מתגברת על הסחרחורת. ליליאן מפרשת את הקיפאון שלי לא נכון, והורגת את המפלצת במקומי במכה אחרונה. היא מביטה בי בדאגה ומניחה יד על כתפי."דיימן?" שואלת בשקט.
אני לא עונה. הסכין. הסכין הזו. הצורה שבה עופפה בדיוק מושלם אל הנקודה הרגישה ביותר בגוף המפלצת. בעדינות, באלגנטיות, באכזריות.
מישהי הצילה אותנו.
מישהי שאני אוהב.
מישהי שלא הצלחתי לשכוח.
"טלרין." אני לוחש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שקלתי את העניין.
לשבור לדיימן את האף, או לסלוח לו?
ניגשתי לקחת את הסכין מגופו של היצור בעודי מתלבטת.
"אממממ... היי?" שאלתי בהיסוס כשנעמדתי מולו.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תעשי משהו!" צווחה קתרין בקול דק וגבוהה שלא מתאים לה. היא מפחדת, ידעתי את זה. יכולתי להרגיש את זה, בקול שלה, בשפת הגוף שלה, במבט שלה...
יכולתי לזהות את המאפיינים שהיו אצלי כשכלי הנשק תקפו אותנו, רק שהפעם אייר לא פה כדי לשמש לי כחומה. לא! אני בכלל לא צריכה שהיא תגן עליי! אני יכולה בעצמי! אני יכולה, לשם שינוי, להגן על מישהו אחר... ואולי על קטרין.
הרמתי את יידי מעלה, ובתנועה חדה, אותה תנועה בה השתמשתי כדי לשחרר גל אש נגד הנשקים, הנפתי אותם ישר, לעבר המפלצת.
עשיתי את מה שמייטי אמרה לי לעשות כדי לגרום לאש לגדול. לגרום לעצמי להרגיש רגש כלשהו במידה חזקה במיוחד. הדבר הראשון שעלה במוחי היה פחד. ניסיתי לשחרר את הפחד דרך האש.
זה לא עבד, הפחד נשאר בתוכי, והאש הייתה קטנה מכדי להזיק למפלצת.
קטרין ירתה חצים מדוייקים להפליא לעבר המפלצת, שדי נדהמתי.
אבל לא היה לזה זמן.
הרמתי את יידי מעלה באוויר.
חשבתי על טלרין. כמה שאני שונאת אותה. מה הדברים שהיא עשתה. כמה שהיא עולה עליי בכישרון שלה.
חשבתי על דיימן. ועל הביטחון העצמי הגבוהה שלו. שנאתי את זה במידה שלא תתואר.
חשבתי על מייטי, שחושדת בכולם.
על אשמי ואדוארד, והאהבה המטופשת והמגעילה שלהם.
על קטרין, שהיא תמיד נגררת ולא עושה כלום על דעת עצמה.
כל כך הרבה דברים שאני שונאת באנשים... אבל זה לא הספיק.
פתאום חשבתי על אייר.
על שהיא תמיד מגינה עליי.
על זה שהיא מתנהגת אלי כמו אל תינוקת.
על זה שהיא נשארה איתי לאורך כל השנים.
על זה שהיא הרגה את אימא ואבא בעזרת מספריים.
על זה שהיא תמיד דואגת לי.

בתנועה חדה, שלחתי את ידיי קדימה, לעבר המפלצת, וגל עצום של אש יצא מיידי, והמפלצת נשרפה. אני חושבת... יכול להיות שהיא תקום לתחייה. הרי דברים משונים קורים בליל ירח מלא.

שמחתי שהצלחתי לעשות אש גדולה. אבל לא הבנתי אם זה בא מהשנאה שלי והכעס שלי לאייר, או מהאהבה שלי אליה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"ליליאן,אל." גארדיאן דיבר אלי במחשבותיי כרגע? הוא לא עשה את זה קודם...
"ליליאן, אל תעשי את זה. לא הלילה" אבל היא כל קרובה לדיימן! אני לא אוהבת את זה.
"הלילה אין אויבים. היא לא תפגע בו. היא לא טיפשה. כל אדם שאתך מגדיל את הסיכויים שלך לשרוד"
זה לא זה. אני פשוט שונאת אותה. ואני לא אוהבת את זה שהיא קרובה כל כך לדיימן.
"ליליאן, אל!"
"גארדיאן, אל! תתערב! עד עכשיו אתה החלטת, וכן אתה צדקת, אבל עכשיו אני מחליטה כי זה הגורל שלי" הרגשתי איך הוא נפגע. זה הגורל של שנינו " שאנחנו משחקים איתו!"
"ליליאן, את יודעת שאני צודק" מלמל לי גארדיאן.
"אז מה אתה היית עושה במקומי?" עניתי לו בעוקצנות שמתחתיה מסתתר עניין אמיתי.
"טוב, אני לא רוצה 'לשחק בגורלך' אבל במקומך, הייתי רץ להציל את מייטי."
אויש! מייטי! אני לא רוצה להשאיר את דיימן עם טלרין, אבל מצד שני.....
"אני אשמור עליו." גארדיאן? אני סומכת עליו בכל לבי, אבל עם דיימן?
אין לי ממש ברירה אחרת. אני לא יכולה לתת למייטי למות.
"אם היא מתקרבת אליו יותר מדי, קפוץ עליה. לא אכפת לי מהזאבה. אם היא קרובה מדי.... לא יודעת. תהיה יצירתי."
גארדיאן שלח לי אות הסכמה והראה לי את הכיוון שעלי לרוץ בו.
" תגיד לו שאני אחזור" אני יודעת שלא יכלתי להבטיח דבר כזה, אבל המילים פשוט נפלטו לי מפה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא הצלחתי לזוז.
כאב חד גרם לי לצרוח בחוזקה ולהתפתל מכאב.
ניסיתי להיחלץ מאחיזתו השורפת של היצור.
זה היה מוזר, אף פעם לא הרגשתי את ההרגשה של שריפה, הרי אני יוצרת אותה... היא לא יכולה לפגוע בי.
והיצור הזה... גורם לי להרגיש כל כך חלשה, פוגע בי בעזרת משהו שמעולם לא פגע בי.
הרגשתי את המגע הרירי על הזרועות שלי, ועל הפרצוף שלי...
לא יכולתי יותר. נפלתי בכאב והתחלתי לצרוח ללא שליטה.
זה הסוף.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תודה" אמרתי לצ'רלי "את רוצה לבוא איתי לחפש את טלרין? או להישאר כאן לבד?" שאלתי אותה.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טומראד דיבר אלי כל הזמן, מנסה לשכנע אותי לחזור, לא חזרתי "אני צריכה להרגע" אמרתי לו, ואני לא יכולה לעשות את זה עם מגי, לא יודעת למה, הרי זכותה לעשות מה שהיא רוצה וחשוב מה שהיא רוצה על ה*לילה*. אבל אני יודעת את האמת, במשך שש שנים אני נודדת, ראיתי הרבה, את תומראד ראיתי כשהייתי בת 13, שוכב ליד אימו המתה, אני לא יודעת למה היא מתה, אבל רחמי נכמרו על הנמר הקטן ששכב שם. התקרבתי אליו, והוא הרים את ראשו ואמר "ידעתי שתבואי" זה כל מה שאמר. מאז אנחנו ביחד, הוא לימד אותי הרבה, למרות שהוא קטן ממני, הוא אמר לי שאצל הנמרים הזיכרון עובר מאם לבן, ושבמהלך ההתפתחות הוא לומד כל מה שהיא ואבותיה ידעו. הוא הסביר לי הרבה אבל סירב לשתף אותי בחלק מן הדברים, הוא אמר לי שהוא בוטח בי ואוהב אותי, ובכל זאת יש דברים שמחובתו לא לספר לי למענן הביטחון ושלוות הנפש שלי. זה בסדר אני מבינה אותו לא תמיד זה קל לספר. אני יודעת את זה, אבל אני סיפרתי לו הכל, זה הוריד לי הרבה דברים מהלב, לדבר איתו. לומר את אשר אני חושבת, זה גם הביר לי דברים רבים טעויות.. בעיות.. כשלונות..
הלכתי למעיין בלי לשים לב לאן רגליי נושאות אותי, כשרגלי כבר היו בתוך המים הבנתי איפה אני, קיפלתי את המכנסיים שלי לגובה הברך, והכנסתי את רגליי למים, שם ישבתי וחשבתי. מתי שהוא טומראד הצטרף אלי, הוא סיפר לי מה קורה. ושמגי הייתה נסערת לאחר שעזבתי, ושהיא תהתה איך הצלתי אותה ולמה, שהיא רצתה לשאול אך לא שאלה מחשש לפגוע בי. אמרתי לו להזכיר לי לעשות את כי זה באמת היה חתיכת סיפור. הוא אמר לי שמגי יצאה ליער, וחזרה עם עוד נערה ונער ושהיא קשרה אותם, ושהוא עזר לה הוא אמר אתז ממש בגאווה, למרות מה שאמר לא חזרתי למחנה, היה לי טוב איפה שהייתי. הוא העביר לי תמונות בראש של הנער והנערה הוא אמר לי שהיא גנבת נשמות ושהוא חיה לא הבנתי אותו וטומראד הסביר לי שהנער יכול להיות נץ כשהוא רוצה. שאלתי איך, הוא אמר לי שהוא לא יודע.
פתאום נפסק הקשר כאילו מישהוא עקר את טומראד האהוב מראשי, בכוח, אחזתי בראשי זה כאב לי פיזית, קמתי עיוורת מכאב והתחלתי לרוץ לכיוון המחנה, טומראד בסכנה!! ומגי בסכנה!!


הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי הייתה קבורה תחת מפלצת ריר ענקית, צורחת ללא שליטה.
התכוונתי לתקוע במפלצת את הסכין שלי. ואז הבנתי שאין לי מושג מה נקודת התורפה שלו.
לא נראה שהיה לזה ראש או לב או צוואר, זה פשוט היה חשופית גדולה. שגרמה למייטי לצרוח כמו משוגעת.
איך הורגים חשופית? אני יודעת! פשפשתי בתיקי במהירות והוצאתי מלח.
פיזרתי את המלח על המפלצת שהתכווצה ונסוגה ממייטי.
העור של מייטי היה צרוב איפה שהרכיכה נגעה בה, ופניה של מייטי התכווצו בכאב.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לכולם! אנג'ל -אייר- מבקשת להדגיש שהי *לא* קשורה לעץ וגם לא ויינדשהיא משוחררת ומדברת עם מגי לא כמו שכתבתי למעלה תודה לכולם!!!(: )
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני רוצה להבהיר עוד פעם שלא קשרתי את אייר ואת ווינד ולהזכיר שאיר אמרה שהיא כבר לא בטוחה מה היא. עיני זאב, אני מציעה לך לקרוא גם את הקטעים של אנג'ל)

אני לא זוכרת הרבה. אני זוכרת רק שכשאני ואייר התחלנו לשוחח הרגשתי קיפאון פתאומי, המשכתי להנהן כאילו כלום לא קרה והתקרבתי למדורה. זה לא עזר רק נכוויתי. רעם ניסה להגיד לי משהו, אבל כבר לא שמעתי. ראיתי שהוא מתחיל לרעוד וזה גרם לי לכעוס, אולי אן-מארי צדקה, אולי דברים מוזרים כן יקרו וקורים בלילה. שמעתי צעדי ריצה והרגשתי מישהו רוכן מעלי. הרגשתי משב רוח חזק ופתאום הכל התבהר. נטפתי מים וחשדתי באן-מארי לגבי זה. רעם התקרב אלי והסביר לי במהירות שהוא הרגיש קור, אבל פחות ממני כי הרגשתו באה ממני, הוא מרגיש מה שאני מרגישה. הוא ראה אותי צונחת ומיד אחר כך אן-מארי הגיע. אייר קיררה אותי ואיכשהו הוציאה את הקיפאון מתוכי ואן מארי שפכה עלי מים כדאי שאני אתעורר.
עדיין רעדתי כשההתקפה הבאה החלה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ויינד ישב איתי גב לגב, הגב שלי נשען על שלו ושלו נשען על שלי.
'את באמת לא בטוחה במה את? גנבת נשמות או שומרת נשמות?'
'אני לא בטוחה... יש לך תשובה?'
'עד היום היית גנבת נשמות, אבל למה? הרי ההורים שלך היו שומרי נשמות.'
'זאת רק אחת הסיבות.'
'איזה עוד סיבות יש?'
'הממ... אני לא יודעת, להיות גנבת נשמות זה יותר נוח, יותר כיף, ואפשר להשתעשע עם הנשמות, אני אוהבת לגנוב נשמות.'
'אז למה את לא גונבת נשמות עוד? האספקה שלך מתחילה להיגמר.'
'אני לא הספקתי לגנוב עוד, שרלוט...'
'הילדה רק עיכבה אותך, רואה? את תסתדרי הרבה יותר טוב בלעדייה, עוד מישהו שלא אכפת לו ממך.'
'ולך?' שאלתי במחשבותי, ויינד הזדקף וכמעט הפיל אותי, אבל הוא הסתובב ותפס אותי לפני שזה קרה. 'אכפת לך ממני?'
'בטח.'
'מעבר לזה שהחיים שלנו קשורים ביחד?'
מחשבותיו השתתקו לשנייה ואז חזרו. 'כן, אכפת לי.'
'למה?'
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אשמי, את יכולה להעסיק את המפלצת המוזרה הזאת? ותנסי לא להפגע ממנה. או להתקרב אליה." ביקשתי בדאגה. רק שלא תפגע בה.
היא הנהנה, קצת פגועה ואולי עצבנית מזה שדאגתי לה כל כך, אבל השתדלתי לא לשים לב לזה.
ריכזתי את כל תשומת הלב שלי, ואת כל הכוח שלי. את כולו ריכזתי בנקודה המסויימת שעליה עמדה המפלצת. האדמה החלה לרעוד. המפלצת ניסתה לברוח, אבל אשמי שמרה עליה באותו איזור.
ניסיתי להזיז את אשמי לפני שהאדמה תבלע אותה. אבל היא לא שמה לב, ואני לא יכולתי לדבר מרוב קושי.
האדמה התפוצצה. המפלצת נפלה פנימה.
"אשמי, לא!" צעקתי. היא הביטה בי בפחד. תפסתי את היד שלה ברגע האחרון, ושנינו מצאנו את עצמנו תלויים מעל התהום שנוצרה שם, כשהמפלצת צווחת מתחתינו.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן נעלמה. אבל לפניכן שמעתי אותה ממלמלת ברקע משהו אל השועל, כך שהיא לא ברחה לי ואוכל למצוא אותה אחר כך.
עדיין עמדתי מול טלרין. הכרתי אותה כל כך טוב. היא נעצתי בי עיניים רושפות, אבל ידעתי שגם היא אוהבת אותי מתחת לכל הכעס.
ידעתי שאין לי סיכוי לחבק אותה כמו אחות, אז הסתפקתי בלהניח שתי ידיים המומות על כתפיה. היא מיד נרתעה לאחור, אבל אחר כך התעשתה על עצמה. היא התנערה מזרועותיי, אבל לא סילקה את היד ששלחתי אל הסכין שלה. שהייתה זהה לסכין שלי. טלרין רעדה. קצת. ממש מעט. ידעתי שמשהו לא בסדר. היא שמה לב לרגישות שלי, ומיד הקיפה את עצמה בחומות בצורות מחדש.
"מה הסיפור שלך?!" נהמה.
התעלמתי.
"אני כל כך שמח שאת בסדר." לחשתי.
אבל אז שועל כלשהו קפץ עלינו ושרט את פנייה של טלרין, שבאופן אוטומטי תקעה בו את הסכין שלה. פציעה אכזרית שלא תהרוג אותו, אבל אם לא יטפלו בו - וברור שלא יטפלו בחיית פרא - הוא ייסבול ממנה כל חיו. הוא ייבב ונפל ארצה. לטשתי בו עיניים. זה היה השועל של ליליאן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
'את היצור היחיד שבאמת מקדיש לי תשומת לב.'
שנינו אימצנו את כוחותינו במגי, היא שכבה מעולפת על הרצפה.
אני קיררתי אותה, והוא חימם אותה באוויר חם.
'זה קשה...' חשבתי.
'זה באמת קשה, אבל את חזקה, את תעברי את זה.'
השענתי את ראשי על כתפו כדי לא ליפול, עדיין היינו ישובים גב לגב.
'זה בסדר?'
'כן.'
'אני מצטערת.'
'על מה?'
'לא יודעת.'
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מייטי עפעפה בעינייה, ניסיתי להשיב אותה לככל הכרה כשכאב חד תקף אותי, כאילו תקעו בי סכין.
בחנתי את הפצע, הוא היה חמור ודמי נזל לכל עבר, איך זה קרה?
גארדיאן! פגעו בגארדיאן! ומייטי לא מתעוררת! ואני פצועה! אני שונאת אתהלילה הזה!
מספיק לילל, אמרתי לעצמי.תתעשתי כבר. לחצתי את העור בו הייתי לבושה לפצע, מנסה לעצור את הדימום.זה יספיק לי לכמה דקות. אני צריך לחבוש את הפצע כמו שצריך. אבל זה לא חשוב עכשיו.
לקחתי מקלות מהאדמה והבערתי אש. אש תמיד עזרה למייטי. מייטי התחילה לחזור לעצמה לאט לאט.
היא פקחה עיניה ונעצה בי מבט לא מאמין.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"טוב שרלוט בואי" אמרתי. היא עלתה על הזברה שלי ורכבנו ביחד שעה, עד שראיתי את טלרין ודיימן.
"היי" אמרתי להם.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עמדנו ארבעתנו גב אל גב. לא אייר ולא אן-מארי היו שמחות לגבי זה, אבל לא היה מה לעשות. שלוש מפלצות מחרידות היו עסוקות בלהרוג אותנו. הם כמעט ניצחו ואז ווינד, החבר של אייר. רעם אומר לי שהוא תאום שלה, זה נשמע מוזר, היא סיפרה לי רק על אחות אחת שיש לה. ווינד הנחית כדור אויר על אחת המפלצות היא קרסה, אבל כולנו הועפנו באויר ונחתנו חמישה מטרים מהמקום בו היינו. אייר הבינה את הרמז והיא ואן-מארי שילבו כוחות, בלי כוונה וכיוונו ביחד לאותה מפלצת. אן-מארי הקפיאה אותה ואייר העיפה אותה אחורה. היא התנפצה לרסיסים. אני ניסיתי בכל הכח ליצור את המגן אויר, אבל לא הצלחתי, כנראה כי לא הייתי בסכנה. רעם אמר לי לתקוף עכשיו לחשוב אחר כך. פתאום הצלחתי, המפלצת שכנראה הייתה פוגעת והורגת אותי לא יכלה להתקרב ויריתי בה.
שתי מפלצות גדולות נשארו. אן מארי ניסתה לפגוע באחת, אבל המפלצת פשוט בלעה לגופה את להב הסכין וירקה החוצה הפוך. מזל שטומראד תפס אותו, אחרת אן-מארי הייתה מתה.
אני ואייר כיוונו שתינו למפלצת, אבל רעם פשוט נופף בכנפיו פעם אחת והיא נעלמה. הוא נחת אל בין זרועותי ממותט מעיפות.
ניצחנו. בקרב. אבל הלילה עוד ארוך.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ניגבתי את הדם מפני בזעם.
"השועל הזה" שמעתי את הקול של גווינגבר "הוא לא היה של בת האדם? איך קראת לה? ליליאן?"
"לא קראתי לה" עניתי בקרירות ובחנתי את הפצע של השועל. קטלני, אבל ישרוד.
"מה הסיפור שלך?" שאלתי את השועל ונגעתי בפצעים שלו, הוא פלט יללה.
דיימן עיווה את פניו "את יכולה לרפא אותו?"
"נראה לך?" קמתי על רגלי "לא רוצה, תמשיך לחלום"
"אבל טלרין" דיימן מחה "זה השועל של ליליאן ו..."
"אז מה? הוא ניסה לפצוע אותי, ומיותר לומר שהצליח. חוץ מזה, למה אתה כל כך נחוש להציל את החיה של זו שזרקה אותך...?"
אופס, פניו של דיימן מביעות לרגע כאב, אבל למה שאני אתנצל?!
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אריה פגשתי אותך)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
( נטע, אנחנו שקועים בריב קטלני! רגע! O: )
"כי אני אוהב אותה." אני מסנן, ואז מתחנן."טלרין, בבקשה. בשבילי."
אני לא מאמין שאני מתחנן על חיו של השועל המעצבן בפני *טלרין*. הוא הולך לחטוף על זה אחר כך.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נטע, אני חושבת שאת צריכה לקבוע איתם מראש ובלי קשר עם קבעת והם מתעלמים ממך תיכנסי עם זה לסיפור - תכעסי עליהם או משהו)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נטע, אנחנו עסוקים XD)
"נראה לך!" הטחתי בזעם "למה שיהיה לי אכפת שהשועל של בת האדם, סליחה, החברה שלך, ימות?"
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"חשבתי שאת כמו אחותי." אמרתי בשקט."כנראה שטעיתי."
הרמתי את השועל בצורה הכי עדינה שיכולתי, והוא ייבב בכל זאת. הסתלקתי משם, כשבליבי עוד ניצוץ תקווה קטן אחד, שטלרין תשיג אותי. אולי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה עשיתי לילדה הזאת?
אן-מארי הזאת או איך-שלא-קוראים-לה שונאת אותי כל כך.
מה היא רוצה ממני?
מה עשיתי?
כלום.
פשוט שונאים אותי בלי סיבה מוצדקת, תודה רבה.
המפלצת האחרונה נעמדה מולי, יצרתי טורנדו שיצר חור בבטן של היצור, התחתי אותה על עץ, ואז חיממתי את האוויר מסביבה, לאחר מכן הרחקתי כל גישה לאוויר ממנה, היא מתה מפציעות ומחוסר חמצן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גארדיאן אימן אותי. בדיוק בשביל רגעים כאלה.
נברתי במוחי והחלטתי שלא כואב לי. זה היה יותר קשה, דקירת הסכין בכלל לא דמתה לשריפת האש.
ובכל זאת הצלחתי להמעיט מהכאב.
לא ממש עזר הצורה שבה מייטי בהתה.
"אני לא הולכת למות. לא היום בכל מקרה." אמרתי לה וביקשתי ממנה לקרוע את מה שלבשתי.
מצוין. כרכתי את זה סביב הפצע. הרבה יותר טוב.
"אתבסדר?" שאלתי את מייטי. שעדיין עיכלה את היותי כאן.
התגעגעתי אלייך אמרתי לה והתחבקנו.
"ג-גם אני" מלמלה מייטי.
החזקתי את פניה בידיי, מנקה אותם מכל העליםוהלכלוך.
"אין זמן. אנחנו חייבות לזוז." מייטי קמה על רגליים מהר מדי וכמעט נפלה אחורה.
"לאט לאט" הזהרתי אותה. היא הנהנה, ונשענה עלי "אני אוהבת אותך" היא לחשה לי, "גם אני אוהבת אותך" עניתי לה והתחלנו לדדות לנו ביער.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה ליל השלוש עשרה, לכל הרוחות.
קיללתי כמה קללות והרמתי את קולי "חכה"
הוא נעצר, על פניו הייתה הבעה מוזרה.
"אתה חייב לי" הזהרתי אותו והנחתי את ידי על הפצע שבצלעותיו.
הרגשתי את השרירים מתאחים מתחת למגעי,החלק מהנשמה של בת האדם שהיה בראשי נרגע, כבר בלי כאב.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
טוב, אז אולי אייר קצת עזרה לרעם.
אמרתי לאן-מארי "צדקת, אני כל כך מצטערת". אייר עשתה פרצוף של מישהו נגעל. חייכתי לעצמי והתעלמתי.
"אייר, זאת אן-מארי, היא הצילה לי את החיים ולפני שאת שופטת אותה כדאי שתכירי אותה". אני קולטת אופי של אנשים מהר, ישר ראיתי שאייר היא בן אדם ביקורתי, אבל היה בה משהו בוגר ואפילו מגונן.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תודה." אמרתי לטלרין והבחנתי בדמות נעה בין הצלילים. קטרין? אין זמן לחשוב עכשיו.גארדיאן סקר אותנו בעיניו החכמות, ומיד אחרי שטלרין סיימה את הריפוי, הוא קפץ אל האדמה והתרחק ממנה בנהמה.
"בואי." משכתי אותה אחריי, וקראתי אל השועל - שנאנק מכאב, ואני ידעתי שזה קורה בגלל ליליאן - בתסכול ובייאוש:"רוץ כבר, רוץ!"
למזלו, הוא הזיז את הרגליים הפרוויות שלו ואני וטלרין רצנו אחריו מזועזעים.
"עשית כל כך הרבה טעויות היום." דרטניאן לחש במוחי.
התעלמתי לרגע, ואז שאלתי:"איפה אתה? אני כל הזמן מרגיש אותך לצידי, אבל לא רואה אותך."
"אני כאן." הוא ענה בשקט."אבל לא פיזית."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
קפאתי על מקומי, דיימן נעצר.
"יש כאן משהו" מלמלתי "הוא מסתכל עלינו"
"אויב?" דיימן שאל, התנועה שבה זז נראתה כמעט אגבית,אבל אחרי הרבה זמן של לחימה ביחד ידעתי שכמה מכלי הנשק שלו מוכנים.
"אני חושבת שכן" מלמלתי, הסימיטרים נשלפו בדממה מנדניהם.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ליליאן חיבקה אותי, זה היה מוזר... חצי חודש שלא ראינו אחת את השנייה, חצי חודש שהיא לא חיפשה אותי... שכחה אותי.
אני אמורה לכעוס. חצי חודש היא השאירה אותי לבד, עצובה, מיואשת, בטוחה שהיא מתה...
ועכשיו היא כאן מולי.
בהיסוס עטפתי אותה בידיי הרועדות, ואז נרתעתי.
"מייטי? מה קרה?" שאלה ליליאן,
"מה קרה באמת?" שאלתי, "למה את כאן?"
אני כועסת, הזכרתי לעצמי, אני כועסת על ליליאן.
לא לילי, ליליאן, ליליאן שעזבה אותי ולא ניסתה למצוא אותי, ליליאן שנטשה אותי והלכה עם דיימן, ליליאן שהפרה את הבטחתה ולא נשארה איתי... אותה ליליאן שתמיד הגנה עליי ואהבה אותי... לא משנה מתי.
"למה חזרת פתאום?" שאלתי שוב, הדמעותל גלשו במורד לחיי ובושי הצלחתי לדבר בלי שקולי יישבר.
ליליאן לא ענתה.
סהר לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני גם משתתפת :)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לעזור לך להיכנס?)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מזל טוב! או משהו... :)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(את יכולה להיכנס איפה שדיימן ואני, בדיוק שמעתי מישהו, את מוזמנת להיכנס =))
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לאללאלא!
אייר בודדה וגלמודה!
פליייייייייייז סופי! אני צריכה אותך!!!!!
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כחכחתי בגרון. פניי הקדירו- השועל המשיך לרוץ -כמובן - בלעדיינו, ומישהו לא נחמד מסתתר כאן בשיחים.
"מי שלא תהיה," אמרתי בחדות ובחשדנות."הזדהה מיד או שתישא בתוצאות."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא ידעתי מה לענות לה. אז לא עניתי. מייטי רק נהייתה יותר כועסת.
אז רק אמרתי בשקט "אני לא זכרתי..."
מייטי הביטה בי בלבול קצת כועס.
"אני לא זוכרת הכל" למייטי היה את הפרצוף הזה כשהיא מקבלת כשהיא חושבת ממש חדק.
בנתיים פתחתי את התחבושת המאולתרת שלי, הפצע עקצץ באופן מוזר...
מה? איפה הפצע? הוא נעלם לגמריי...
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(סופי איתנו! אצל אייר לא כיף!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבטתי בדיימן לשניה, הוא הנהן.
זו הייתה שיטה ישנה שהשתמשנו בה הרבה.
זינקתי הצידה, בעודי משליכה את הסכין, דיימן זז הצידה, דרוך לקראת מה שיצא מהשיחים.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"למה את מתכוונת? לא זכרת אותי? לא זכרת אותה ילדה בת 9 או עשר שיצאה איתך למסע?! ששכנעת אותה להישבע שתמיד תישארו יחד?! אותה את לא זוכרת?" כל כך רציתי לחבק אותה עכשיו, כל כך רציתי לשבת איתה שוב ולדבר, כאילו כלום לא קרה... אבל לא יכולתי להאמין שהיא משתמשת בתירוץ העלוב הזה, 'לא זכרתי'
נזכרתי ביום שבו הפכנו לחברות, אני חשבתי שזה מוזר- כי היא גדולה ממני בשלוש שנים, אבל היא אמרה לי שזה לא מוזר. שזה מה שיהפוך את החברות שלנו לבלתי נשכחת.
בלתי נשכחת, והיא שכחה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(די! בבקשה!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(את לא לבד!! אן-מארי איתך!)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הדבר ההוא צרח, בקול מקפיא דם ועמוק.
כל צוות אחר היה נסוג אוטומטית לאחור.
לא אני וטלרין.
אנחנו לא.
רגל ענקית, בגובה שלי, יצאה מתוך הסבך. צבעה היה סגול מבחיל, מלא בשיערות אדמדמות. חמישה טפרי ענק בצבצו מתוך כף הרגל, ושרטו את האדמה, כשהם חורשים בה חמישה תלמים עצומים. המפלצת, שעוד לא ראינו את ראשה וגם לא רצינו לראות, נהמה, מוכנה להסתערות. היא שלחה את צווארה הארוך במהירות לא אנושית אלינו, ושנינו התחמקנו ברגע האחרון. הדבר היחיד שהפסקתי לראות היה ראש שעיר ועיניים אכזריות שטופות דם, ומלתעות ענק, בעלות ארבע טורי שיניים חדים שנחשפו לעברנו. המלתעות נסגרו בקול שדמה לרעידת אדמה, והראש השעיר נבלע שוב בשיחים, כשהוא נוהם וצווח.
הרוק של היצור היה דם.
דם חמים.
דם שהיה פעם של מישהו.
לעזאזל, ממתי אני רגיש כל כך?
טלרין העיפה בי מבט קצר. החזרתי לה הנהון; הנהון אחד בלבד, אבל זה הספיק לשנינו.
כי ידענו מה אנחנו הולכים לעשות.
כמו פעם, כמו בימים הטובים ההם.
הסתערנו.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
*ארבעה
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איזו הרגשה טובה זו להילחם.
גם אם היצור הזה עצום, גם אם הקרב הזה בכלל לא שקול.
שיספתי אצבע שהרוחב שלה היה בערך בגובה שלי, הענק שאג ורקע ברגליו.
תפסתי אצבע אחת והשתמשתי בה כדי לזנק על גופו, יש לי תחושה שנראיתי כמו עכבר ביחס אליו.
כששמעתי פעם את הביטוי "ונשיפתו מוות" לגלגתי עליו, אבל עכשיו, כשהרחתי את הבל הפה של הענק, המשפט נראה כל כך נכון.
ידי היו מכוסות דם דביק, צריבה איטית התחילה להתפשט לאורך הגוף.
החרב שנעצתי בעיקול המרפק של הענק רק הרגיזה אותו יותר, נו באמת!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(Tבל היא שונאת אותי!!!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה כל כך מוזר, איך זה שהוא פשוט נעלם? הוא היה שם לפני 5 דקות! אולי.... אולי ריפאו את גארדיאן! כן! ובגלל זה גם אני נרפאתי!
הסיכוי קלוש, מי כבר יכל לרפא אותו? רק טלרין וגם זה נראה לי לא סביר...
חזרתי מהרהרורי לעולם האמיתי וראיתי כמה כועסת ופגועה מייטי. לראות אותה ככה..
"מייטי, תני לי להסביר, בבקשה!" ראיתי שמייטי נאבקת שלא לבכות ולא רציתי שהיא תלך. תברח אל תוך לילה שהיא עלולה לא לשרוד.
"כשחזרתי לחיים. אני לא זכרתי הרבה. רק דברים בסיסיים. ולאט לאט הזכרונות שלי התחילו לחזור אלי, אי אפשר ממש להסביר את זה... הם פשוט חוזרים אלי, במין התקף כזה. אני לא שולטת בזה."
מייטי נראתה רק פגועה יותר
"ויום נזכרתי בך. וישר אני יצאתי לחפש אותך. באמת! מייטי! אל-אל תבכי..."
חבקתי אותה והיא ניסתה להתנגד, אז פשוט חיבקתי אותה חזק יותר.
"אני מעולם לא באמת שכחתי אותך מייטי. תמיד ידעתי שיש משהו, מישהו ממש חשוב שאני לא מצליחה לזכור. זה כמו שלא מצליחים למצוא את המילה הנכונה. והיום מצאתי אותה. את המילה הנכונה מייטי."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
המילה הנכונה... מייטי.
אני המילה הנכונה? זאת אני?
המילה הנכונה תמיד באה באיחור, חשובה... אבל לא מספיק כדי להופיע מייד... זאת אני? האדם שהוא לא ברור מאליו? חשובה אבל לא מוכרת... זאת באמת אני? מה זה אומר עליי...?
עכשיו לא כל כך אכפת לי.
לא התנגדתי עוד לחיבוק של ליליאן, נתתי לה למחוץ אותי, לא היה לי אכפת שזה כואב.
"את יודעת שאני אוהבת אותך... אבל אנחנו לא יכולות להמשיך ככה..." אמרתי,
"להמשיך איך?"
"להמשיך להפר את ההבטחה. הרי עכשיו, כשהמלחמה הזאת בעיצומה, ברור שזה יקרה." אמרתי במהירות ומלמולים לא ברורים, אבל ליליאן הצליחה להבין אותי.
"אני לא אתן לזה לקרות... תמיד נישאר יחד."
"תמיד." הרגשתי את הדמעות של ליליאן מרטיבות את שערי.
לילי כאן עכשיו, איתי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי. חשבתי בשקט. הייתי תלויה מידי השמאלית, אדוארד מחזיק אותי מעל התהום. לא הצלחתי להתיק מבטי מהעומק הזה. "אדוארד?" לחשתי. נסיתי לראות אותו, אך לא הצלחתי להסיט מבטי. "תתסכלי עלי אשמי!" איכשהו, קולו החזיר אותי למציאות. הסתכלתי עליו לרגע, על פניו המושלמות, המגינות, וחזרתי להתבונן על התהום. לפתע, כל הזכרונות חזרו אלי בבת אחת, וצרחתי בפחד, מבועתת, משחררת את הצרחה החזקה והנואשת ביותר ששמע העולם זה זמן רב.
תרגעי! ציוותי על עצמי, והשתלטתי על הפחד מיד. את כבר לא אותה ילדה קטנה שכולם נפלו לה! את כשפית מים, ואת ליד כשף אדמה חזק שיגן עליך מפני הכל! תרגעי. "אשמי..?" אדוארד לחש בהפתעה. אני באמת צריכה לספר לו מה קרה, חשבתי. אבל אולי כדי שאני אצא קודם, חשבתי- ביטחוני העצמי חוזר אלי.
בטלי לפני 13 שנים ו-5 חודשים

(וואו כתבתם כל כך הרבה!! לפי מה שקראתי, זה ממש טוב.
יש לי המון לקרוא, ואני לא אסיים את זה בחיים, אז דילגתי קדימה)

איך זה, שאף אחד לא ראה אותי?!
למיטב זכרוני, חלפו על פני הרבה מאוד אנשים.
זה היה פוגע.
ועוד משהו --- אני לא מאמינה שהיא בגדה בי!
רגע אחד אני אומרת לה לילה טוב ומתכרבלת ליד המדורה,
ורגע אחר כך אני מוצאת את עצמי קשורה לעץ באמצע יער לא מוכר, והפה שלי חסום.
איפה גייס הדביבון? נעלם? איפה הנשקים?
הקלע כבר לא היה קשור לשיערי, החרב כבר לא הייתה תחובה לצד החגורה והחצים כבר לא היו על הגב שלי.
זהו. הגעתי לשפל החיים.
"ההממ?!" ניסיתי לדבר. אבל תחבו לי לפה חתיכה גדולה של עור.
שונאת רמאים. בוגדים עוד יותר.
התעוררתי.
איפה אני?
איפה כולם?
נרדמתי.
התעוררתי.
שמעתי צרחות. אולי מישהי קראה 'אדוראד' או 'דיימן' ?
הכל היה חשוך. ירח מלא, אם עיניי לא תעתעו בי.
סוס חלף על פניי. היה נדמה לי שגם שועל?!
אני הוזה??
לעזאזל, למה אף אחד לא רואה שאני חיה [בינתיים] ושאני בודדה בעולם?
אין לי מושג איפה אני, והזיכרון שלי שחוק כמעט לגמרי.
שמעתי קולות בכי מאחוריי. צעקות. מישהו צרח.
ירקתי את העור מהפה שלי [זה באמת היה ממש קשה] והרגשתי שאני צמאה.
ואז, משהו זז מול השיחים.
"גייס? תודה לאל שאתה כאן! למה לא הזעקת עזרה? איפה כולם?" שאלתי בהקלה.
אבל זה לא גייס שיצא מתוך השיחים.
אלא מפלצת.
הפעם זו הייתה אני שצרחתי.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(תגידו למה אני כל כך מגעילה? אני *לא* שונאת את אייר! ואני תמיד צודקת!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דיימן נעץ את הפגיון שלו בצווארו של הענק, אבל העור שלו היה כל כך עבה שזה כמעט לא עזר.
נעצתי חרב אחת בעינו, הוא שאג והשליך אותי מעליו. התגלגלתי על האדמה ונעמדתי שוב, רגע לפני שפגעתי בעץ.
שמעתי צרחה חזקה, לא הצלחתי לזהות מי זה, היו כל כך הרבה אויבים באזור.
"בליל השלושה עשר, כל בני האדם, ידידים" מלמלתי לעצמי ושלפתי כמה חיצים.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנג'ל, זה לא יפה, גם אני איתך)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אנג'ל, זה לא יפה, גם אני איתך)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הקרב נגמר לעת עתה אבל הלילה רק התחיל, מה עוד יקרה? הלכתי לטומראדלמרות שהוא אמר לי שהוא בסדר ברור הואתמיד אומר את זה כמו שצפיתי יש לושריתה קלה ןלאורך הצלעות לא משהוא רציני. אני עוברת למגי היא מעולפת אני שופכת לה מים על הפרצוף ןהופכת אותה על הגב יש לה יש לה חתך די עמוק באחורי הירך אבל חוץמזה היא בסדר אני שמה לה תחבושת,ופונה לנערה "מי את?" אני שואלת "אייר" היאעונה "וזה?" אני שואלת שוב "ויינד" היא עוונה לי טוב היא קנראה ממש חשדנית או ממש ביישנית "את פצועה?" אני שואלת ומתקרבת אליה "קצת" היא עונה אני מתקרבת אליה האוויר כאילו דחוס סביבה "בואי, תני לי לראות" אני ממלמלת היא מסובבת אלי את הכתף שלה אבל לא ממורידה ממני את העיניים בכתף יש לה חתך עמוק לאורך השכמו אנ לוקחת את התיק מטומראד שהגיע בשקט מאחורי ואומרת כדי לשבור את השתיקה "זה תומראד, הוא נמר" "אני רואה" הא אומרת בלעג סייימתי לפזר לה עלים על הפצע וחבשתי אותו פניתי לווינד היא עשתה תנועה לא רצונית כמו לעצור אותי "אני לא אפגע בו" אני אומרת ועוקפת אותה גם לו יש חתך על הכתף "הוא החיה שלך?" "כן" שניהם היו תשושים לא רציתי שישנו הלילה אסור לישון אבל הם יהרגו את עצמם אם לא ישנו. אז אני אומרת להם לישון היא בהתחלה לא מסכימה ואז מבינה את מצבה היא הולכת באי רצון לשכב ליד ויינד "את א תהרגי אותי נכון?" גילגלתי עיניים "היו לי עשרות הזדמניות ולא עשיתי את זה, לא אנילא יהרוג אותך" היאעוצמת עיניים ונרדמת בשניה. מגי מתיישבת לידי ואומרת "אני מאמינה לך"
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(עיני זאב את לא מתחברת למה שרשמתי, לא אכפת לי שאת חושבת שיצאת רעה מדי, אני לא התעלפתי ואמרתי לך שאני מצטערת בדרך אחרת מאיך שרשמת, את צריכה להמשיך את הסיפור)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מאיפה להמשיך? מאיפה שעיני זאב כתבה או מאיפה שאני כתבתי?)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הלחימה משחררת. והלחימה לצד טלרין משחררת פי כמה.
פרצתי בצחוק. טלרין הביטה בי בהפתעה, אבל ידעתי שהיא מרוצה, כי חיוך רחב ומושלם נפרש על פניה, חיוך שכל כך אהבתי. כשהיא מחייכת, היא ממש יפה, אפילו חמודה. כשכל קמטי הכעס נעלמים, והיא מסירה את האנטיפתיות כמו עור של דרקון קומודו. לפחות ככה זה נראה. ידעתי שבתקופה ההיא, מזמן, איתי, היא חייכה הכי הרבה. אני זוכר שלקחתי על עצמי אתגר, ממש פרוייקט, משימה - לגרום לה לצחוק. זה כבר היה הרבה יותר קשה.
"משהו מצחיק אותך, דיימן?" היא ניסתה לנהום בחיוך, אבל זה לא הצליח לה כל כך.העיניים שלה נצצו בהתלהבות, כשאש של אנדרנלין וסיפוק מרצדת בהן ומשתלהבת עם הלילה בדרך מדהימה.
הסתחרננו סביב הענק, שרק הפך עצבני יותר ויותר. נמלים קטנות. זה בטח מה שהוא חושב עלינו. ועל החרבות? קיסמי שיניים.
לא הפריע לי שאנחנו לא מכסחים לו את הצורה. נהניתי להלחם לצד טלרין, לראות אותה מחייכת, אחרי כל כך הרבה זמן שלא נפגשנו. היה לי כיף איתה.
"התגעגעתי אליך." התנשפתי בחיוך."האם אני טועה, או שמשהו גורם לך לחייך?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"קפוץ לי" עניתי וזינקתי שוב לכיוון הענק.
הוא גיחך, כן, זה היה מהנה להלחם איתו.
פעם, אמרו לנו שכמעט אי אפשר להביס אותנו כשאנחנו נלחמים ביחד, בשיתוף פעולה.
למה בכלל חשבתי לוותר על אחד כזה, שהוא כמו אח שלי, ושתמיד היה?
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דקרתי בחוד הסכין שלי את אחת מאצבעות הרגליים העצומות של הענק, והוא ילל בכאב. זה גרם לו להתחיל לקפץ ולנהום סביבנו, כשכל קפיצה מרעידה את שנינו. טלרין גחכה, מתאפקת שלא לצחוק. אני צחקתי. זו הייתה שטות קטנה שמשותפת לשנינו, משהו שהיינו עושים תמיד. לדקור מפלצות גדולות באצבעות של הרגליים תמיד גרם לנו לצחוק.
"אז איך אנחנו מטפלים בתינוק הקטן והחמוד הזה?" שאלתי, עדיין מחייך. נראה שהחיוך לא רצה לרדת מהפנים שלי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"מעוורים אותו" קראתי "ואז... טוב, מכיוון שהחרבות שלנו לא עוזרות" דקירה נוספת אל הענק "אני פשוט אוריד לו את הראש עם מים?"
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבטתי סביבי. אי אפשר לראות את הסביבה, אבל יש במה להשתמש. שורשי אוויר חזקים מאוד. שימושי ויעיל.
"זה יהיה מעולה. תעוורי אותו עם המים שלך ואני אפיל אותו, ואז ..." לא היה צורך להמשיך, כי טלרין הפסיקה אותי בהינף יד קצר-רוח. גלגלתי עיניים בחיבה, והתגברתי על השאון שהקים הענק:"אז... קדימה?"
משהו שדמה לצעקת-קרב-מאושרת בקע מכיוונה של טלרין. ידעתי שהיא תעשה את התפקיד שלה מצויין, ומיהרתי אל שורשי האוויר.
אנחנו הולכים לעשות לענק הזה מקלחת טובה. אחרי שנפיל אותו. חייכתי לעצמי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בחנתי את העצים מסביב, הם היו מלאי מים.
שאבתי אותם, העצים נותרו נבולים ומתים.
המים חיקו את תנועת ידי, שכרגע נשלחו אל תוך עיניו של הענק.
איכס, דמו של הענק הותז עלי, משהו ירקרק צהבהב מגעיל.
"הוא עיוור!" קראתי, מעל שאגות הכאב של הענק, אל דיימן
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הייתי מתושתשת במקצת, אבל ידעתי שהייתי חייבת להתעורר.
"אייר!" קרא ויינד, ומייד קמתי לישיבה.
האדמה החלה לרעוד, תחושת הגנה שהייתה לי נעלמה לגמרי.
הורדתי במהירות את התחבושת, היא חוסמת לי אוויר שנחוץ לפע להתאחות, איך הייתי כל כך עייפה כדי לקלוט את זה?!
עליתי לאוויר, והבטן שלי הפסיקה להתהפך הבטתי על מגי בציפייה שתקפוץ באוויר גם כן, אבל היא רק הנידה בראשה לשלילה.
היא לא יודעת איך?! זה מטומטם.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מזל שהצלחתי לכרוך את השורשים סביב רגליו של הענק לפני שטלרין ייבשה אותם לגמרי, כי אז הם היו חלשים פי כמה. אבל כמובן, בתיאום מושלם, הצלחנו וזה לא קרה.
הענק נפל בנהמה על בטנו. טלרין קפצה על הגב שלו וסיננה אליי בכעס, כשהיא מגלגלת עיניים:"לא יכולת להפיל אותו על הגב? אתה יודע כמה אני שונאת להרוג אוייבים עם סכין בגב! זה לא מכובד!"
"אני יודע שזה לא לרמה שלך, הוד רוממותך, טלרין." קדיתי קידה מוגזמת כשעודני מחייך."אבל לא רציתי להסתכן בכך שיהיה אפילו סיכון קלוש שהיצור יפגע בכף ידך המעודנת, או חלילה בשיערך המגונדר, או - אבוי! - בציפורנייך היפות!"
"טיפשון." טלרין נהמה והנחיתה מהלומת-מוות על גבו של הענק. תקעתי בו את הסכינים שלי פעם אחרונה, כדי לוודא שהוא בטוח מת.
"באמת התגעגעתי אלייך." צחקתי, ואז ראיתי את ליליאן מגיחה אלינו מבין השיחים, כשמאחוריה דמות נוספת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עדיין התאמצתי להוציא את הסכין שלי מגופו של הענק כשראיתי את מייטי.
החנקתי צעקה וכמעט נפלתי לאחור מגופו של הענק, תפסתי את הסכין שלי והוצאתי אותה בתנופה, תוך כדי שאני יורדת ונעמדת לצידו של דיימן, דרוכה.
הוא אוהב את בת האדם או לא, אם הן אויבות, הסכין בגב שלהן לא ישנה לי כל כך.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תירגעי,טלרין." לחשתי לה. לפי מה שאני זוכר, הילדה השנייה שהופיעה לא מחבבת אותי במיוחד. אבל לא ידעתי שעד כדי כך.
התקרבתי אל ליליאן בצעדים קטנים, ושאלתי בדאגה, מתעלם מטלרין שפערה את עינייה בתדהמה."את בסדר, אהובתי?"
אבל ההתקפה באה מכיוון לא צפוי. מייטי זינקה עליי, והסכין שלה חתכה את הלחי שלי."תתרחק, ואף אחת כאן לא אהובתך!" היא צעקה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בדיוק רגע אחד לקח לחתך להיווצר, בדיוק רגע אחד היה הזמן שלקח לי כדי לשלוף את הסימיטרים.
"היי מייטי" אמרתי בחיוך, סוף סוף, קרב שקול ושרציתי לעשות כבר המון זמן.
ואם ליליאן היא הדרך כדי שאני אנצח, אז זה מה שיקרה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני לא מאמינה שעשיתי את זה.
חתכתי את דיימן.
הוא מעד אחורנית ונפל על האדמה. זה הגיע לו לגמרי.
הבטתי בו בזעם והתרחקתי לפני שטרלין תעשה משהו.
דיימן... הוא לקח ממני את ליליאן למשך חצי חודש.
הייתי לבד! בודדה! עם לב שבור... כי ליליאן לא הייתה שם... כי ההבטחה הופרה... בגללו.
הוא לקח אותה! הוא לקח אותה ממני!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה הקטע של מייטי? למה היא מתנהגת ככה?
"מייטי!" משכתי אותה אחורה והיא הסתכלה עלי בבלבול.
"מה!" היא לחשה לי בחוסר סבלנות, משתוקקת לחור לקרב.
"לא עכשיו! לא הלילה!" שבריר הכרה ניצת בעיניה. ואחריו אכזבה.
הסתכלתי ישירות לטלרין. מניחהלרגלי את כלי הנשק שלי. חוץ מהסכין שברצועת כתף....
"אני לא הולכת להלחם בך. לא הלילה" אמרתי בטון הכי רגוע שהצלחתי לגייס. אלים, אני שונאת אותה!
קיוותי שהיא תבין. הלילה אין אויבים. יש רק מפלצות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הייתי תוקעת לה סכין בגב למייטי!
אבל לעזאזל, עכשיו אם אני אהרוג אותם זה יהיה בכלל בלי כבוד, ומה הטעם?.
נהמתי בשקט והחזרתי את החרבות לנדניהן "עד הבוקר" אישרתי את הברית.
"נו דיימן" שאלתי "מייטי ואני נתרחק כדי לתת לכם פרטיות, אני נשבעת שאני לא אהרוג אותה!" אמרתי במהירות כשמבטיהם החשדניים הופנו לעברי.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אשמי, תסתכלי עליי. רק עליי, בסדר? אל תפסיקי להסתכל עליי ואל תזיזי את העיניים היפות שלך ממני." אמרתי לה בקול שאי אפשר לסרב לו. היא הנהנה חלושות, והביטה בי בעיניי האזמרגד המושלמות שלה, עם הריסים הארוכים והסבוכים שאני כל כך אוהב."אני תכף מוציא אותנו מפה."
אלא שלא הצלחתי להוציא אותנו תכף מפה. לא הצלחתי להוציא אותנו בכלל. ולא ידעתי אפילו איך לעשות את זה. נדמה שהאחיזה של היד הבודדה שלי בזיז הסלע רק נחלשת, מחליקה. היד של אשמי הייתה רטובה מרוב לחץ. היא סקרה אותי בבעתה, עוקבת אחרי כל תזוזה, קטנה ככל שתהיה בפנים הדואגות שלי.
"אל תדאגי, זה ייקח בדיוק עוד רגע." אמרתי בניסיון לשכנע אותה.
היא הנהנה כדי להרגיע אותי, וידעתי שהיא ממש לא משוכנעת.
שמעתי קולות מבחוץ, ופתאום ידעתי בדיוק מה לעשות.צעקתי בקול רם, החזק ביותר שיכולתי לגייס:"הצילו! הצילו!!!"
ואז שלחתי את החיוך הכי יפה שלי אל אשמי הרועדת שמתחתיי."רואה? ככה יותר פשוט."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אני לא עוזבת." אמרתי
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אני וטלרין שותפות, אנחנו בנות דוד במשחק)

"היי טלרין, יש לך הסכם עם מייטי?" שאלתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(נטע, מתי הספקת להגיע אלינו?)
הרמתי את ראשי, כמו כולם.
כולם שמעו את הצעקה הזו, "הצילו".
"שומרי נשמות" מלמלתי.
מייטי נעצה בי מבט זועם, מיהרתי להוסיף "לא שזה דבר רע"
בלי לחשוב פעמיים פתחנו ארבעתנו בריצה מהירה.
המראה היה הדבר הכי הזוי שראיתי אי פעם.
נער החזיק נערה תלויה מעל לתהום.
אש לא תעזור כאן.
שאבתי מים מהעצים שמסביב במהירות, ויצרתי רשת מתחת לנערה.
"תעזבי!" צעקתי לעברה.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אל תעזבי!" הידקתי את אחיזתי בכף היד העדינה של אשמי."זו גנבת נשמות." צעקתי לעבר הגנבת:"מי את ומה את רוצה? ומי כל אלו?"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
צעקה נשמעה.
"הצילו!"
מגי מיהרה לרוץ, ואני, אחרייה.
הרעידה נםסקה, מוזר...
ואז הבנתי מה קורה.
נער מחזיק נערה תלויה שנמצאת בתוך רשת מים של... טלירין?
אוי לא.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נגעתי בחתך העמוק שנוצר בקצה הפנים שלי."אחח." מלמלתי, ואז יריתי מבט כועס אל עבר הילדה החצופה."זה די כואב."
היא הביטה בי בעצבנות ומלמלה משהו בסיפוק.
ליליאן השפילה את מבטה ולא הסתכלה עליי בכלל. היא עדיין לא ענתה לי.
הרגשתי איך לאט-לאט אני מתחמם ומתעצבן.
הנער והנערה היו תלויים מזיז הסלע ההוא והיה ברור שתוך רגע ייפלו. וככל הנראה, שום דבר נחמד לא חיכה להם למטה. משהו, משהו מבחיל, שאג שם ושרט את הקרקעית.
חיכיתי שטלרין תענה, אבל היא לא ענתה, ונראתה מהורהרת. ליליאן המשיכה לתקוע את הפרצוף ברצפה והילדה החצופה נראתה מפוחדת, כנראה בגלל טלרין.
"זה ירח מלא. והשישי השלוש עשרה." צעקתי למטה, אל הנער ההוא."היום אין אוייבים חוץ ממפלצות."
ידעתי שהוא עומד לסרב. היא בטח החברה שלו. יכולתי להבין אותו. גם אני לא הייתי בוטח בגנבי נשמות עם ליליאן, במיוחד לא בליל ירח מלא, ובפרט בשישי השלוש עשרה. אבל לא הייתה לו ברירה, כי היה ברור שתוך רגע הם ייפלו אל הדבר השואג שלמטה.
הוא נאנח בתבוסה, ושניהם שחררו את הידיים שלהם. הוא תפס את הנערה וחיבק אותה, מגונן עליה, ומבהיר בפירוש שלא יתקרבו אליה או אליהם.
טלרין גלגלה עיניים, והרשת עלתה למעלה, עד ששניהם הניחו את כפות הרגליים בבטחון על האדמה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוקי, הם הולכים ליפול.
ומגי המטומטמת לא עושה כלום, בעצם אף אחד לא עושה כלום חוץ מטלירין שעומדת לקרוס, ברצינות.
משב אוויר בא מכיווני והרים את השניים בבטחה על האדמה.
נאנחתי, זה היה פחות קשה משחשבתי, הפצע נרפא כמעט לגמרי.
ויינד ואני החלפנו מבטים.
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כבר נלחמתי במפלצת שלי אין לי מה לעשות)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
שפשפתי את זרועותי הכואבות, לא קל להחזיק משקל כזה באוויר.
הנער והנערה נראו דרוכים, למרות מה שדיימן אמר.
בלי לשים לב, היד שלי התקרבה לאחת החרבות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כמעט ולא התאפקתי... כמעט דחפתי את דיימן וטרלין מעבר לצוק.
שימותו, המפגרים.
הסתכלתי על השניים... היה ברור שהם מאוהבים... תמיד אהבתי את הרגש הזה, אבל עכשיו זה נראה לי כמו גועל נפש.
מה קרה לי?
הסתכלתי על טרלין... היא הושיטה את ידה לאחת החרבות...
מה לעזאזל היא עושה?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מבטה של נמייטי כאילו צרב אותי.
היא הביטה על הנער והנערה בתערובת של גועל ורחמים, מוזר.
הכרחתי את עצמי להרגע, גווינגבר הופיעה לצידי כאילו מהאוויר.
"אני יכולה לדבר איתך?" שאלתי את מייטי בהיסוס והצבעתי אל בין העצים, התפללתי שתסכים.
היתה לי שאלה חשובה לשאול, משהו שהטריד אותי מהרגע שהרגתי את המפלצת שהפנטה את דיימן וליליאן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
והם אפילו לא שמו לב.
הנער והנערה נשענו אחד הם השני וחיבקו אחד את השני בידיים רועדות.
"עכשיו אפשר ללכת בבקשה?" שאלתי את מגי.
"הממממ... את עשית את זה?" שאלה.
סוף סוף התחילו לשים לב אלינו, העיניים ננשאו אלינו ונתקלו בפנים שלי.
"כן." עניתי לה.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
משב אוויר צונן. כמו של אייר. אלים אדירים, רק שהיא לא פה בנוסף לכל מה שקורה כאן. ניסיתי להתעלם.
"תעשי לי טובה ותחתכי אותה במקומי." סיננתי אל טלרין. עדיין רתחתי, וכל הזמן הזה ליליאן המשיכה לא להגיד כלום. לא היה לי אכפת שאני מפחיד את הנער והנערה המבוהלים.
טלרין הביטה בי בהבנה עמוקה. זיק של שובבות נדלק בעיניי.
"אני..." ליליאן מלמלה בבהלה."אני צריכה ללכת לרגע." והיא הסתלקה בלי לומר דבר.
פתאום מצאתי את עצמי לבד. ליד השניים שלא הפסיקו להתלחשש.
"אז, מי אתם, שומרי נשמות?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אממ..." הסתכלתי על טרלין, ואז על הנשקים שלה... טוב, מילא... אני במצב רוח רע מכדי שיהיה לי אכפת עכשיו. רציתי להגיד שכן, אבל אז מבטי נשלח לעבר ליליאן...
היא הולכת להישאר כאן עם דיימן.
"נו? את הולכת להחליט?" שאלה טרלין.
שלחתי מבט מאיים לעבר דיימן, והנהנתי לעבר טרלין.
טרלין התחילה ללכת, ואני הלכתי אחריה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אחר כך" מלמלתי לדיימן.
הובלתי את מייטי בין העצים, כשהייתי בטוחה שהתרחקנו מספיק פניתי אליה.
שאלתי את עצמי למה אני שואלת דווקא אותה, למה לא את דיימן?. מייטי היא היחידה שיודעת עלינו מאז שנולדנו, ולא אף אחד אחר, אולי חוץ ממני.
"לא..." ניסיתי לדבר, המילים נתקעו בגרוני "לא היה אף אחד שהיה חשוב לי, אף פעם?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא ציפיתי לזה בכלל.
הבטתי בבלבול בטרלין, הייתי מופתעת.
"אני..." אני יכולה עכשיו לגרום לה סבל. רק 'בדיוק' אחד פשוט והיא תתמוטט נפשית, כי זה נכון. אבל פתאום הרגשתי מוזר... הסתכלתי לה בעיניים ולא הצלחתי לענות.
"זה לא נכון." אמרתי, למה? "אימא ואבא היו חשובים לך... לפני שברחת. ודיימן, הוא היה חשוב לך. ו..." המילים נתקעו לי בגרון... כי לא יכולתי לסבול את האמת, "בשלב מסוים... אני הייתי חשובה לך."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נשענתי על עץ שהבנתי שמתעלמים ממני לגמרי, זה רק יותר טוב.
אז אם העיניים לא נישאו אלי, לאן הן נישאו?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
השפלתי את מבטי.
"אז למה אף אחד כבר לא חשוב לי עכשיו?" שאלתי בקול צרוד.
"מה?" היא שאלה אותי
"הייתה שם מפלצת" מלמלתי "היא הראתה לדיימן ולבת... ולליליאן את כל מי שהם אהבו, ואיבדו. למה אני לא ראיתי אף אחד?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אולי היצור לא הסתכל עלייך..." אמרתי, "אולי לא איבדת אף אחד."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"הוא כן" אמרתי בעצב, למה הדמעות חונקות לי את הגרון?! "לא ראיתי כלום, רק שחור. איבדתי את אבא ואמא, ו.. אותך"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"את לא איבדת אותי. אני כאן, איתך."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"מבחינה אחרת" אמרתי "אני... כבר לא אכפת לי ממך, אנחנו בצדדים שונים ו..., טוב, אני אוהבת להיות גנבת נשמות" הרכנתי את ראשי, לא אכפת לי מה, היא לא תראה אותי בוכה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"תאמיני לי שאת לא חסרת רגשות," אמרתי, לא ידעתי למה אני מגוננת עליה, אני שונאת אותה. "אני יודעת להבחין באנשים חסרי רגשות... את לא אחת מהם."
"אז למה לא יכולתי לראות אף אחד?" שאלה טרלין, כמעט צעקה. שמעתי רעד בקולה, ואני חושבת שראיתי משהו נוצץ בעיניה.
"את יודעת למה לא ראית אף אחד? כי את חזקה, את יודעת איך לשלוט בפחד שלך, את יודעת להבדיל בין מציאות להזיה... את חזקה יותר מכולנו, וחכמה יותר... את... את..." לא ידעתי איך להשלים את המשפט, אבל כשהבטתי בה ידעתי בדיוק מה היא, "את טרלין. את שונה."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עכשיו לא היה אכפת לי שתראה אותי בוכה.
הדמעות התפזרו על הדשא ונותרו נוצצות שם.
הרגשתי את מייטי מחבקת אותי, ואז, לרגע אחד, הייתה לי האחות שוויתרתי עליה אז.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זה הרגיש כל כך משונה... ההרגשה הזאת... שאני מגנה עליה, ואוהבת אותה...
שנים שאנחנו לא מתנהגות ככה אחת לשנייה.
אני באמת אוהבת אותה? באמת?
הילדה שברחה מאיתנו, ששנאה אותנו, שצרחה עלינו שאנחנו לא מבינים אותה, שהתעסקה עם נשמות, שהייתה שונה, ששנאתי, שפחדתי ממנה...
היא לא נעלמה, לא, היא לא.
היא הפכה לאהובה יותר... לפחות קטלנית.
או שדבר חד פעמי? רק להלילה? זה לא לא הולך להישאר?
אחותי התאומה... אני יכולה לבטוח בה עכשיו?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הבזק של זיכרון עבר בראשי כשמייטי חיבקה אותי.
זכרתי את ההורים שלנו צועקים עלי כי גנבתי נשמה, ואני צרחתי עליהם שאין להם מושג מה הם עושים, שהם טיפשים, ושהם יפסידו במלחמה.
מייטי ניסתה להרגיע אותי, אבל צרחתי עליה בזעם.
באותו לילה כמה גנבי נשמות הגיעו.
הם אמרו לי שאני כמוהם, ושאני שונאת בני אדם.
אין לי מושג מה הם עשו, אבל מאותו רגע זה היה נכון, ואני אפילו לא ידעתי.
רגע, מה?
זה לא היה זיכרון שלי, אני בכלל לא זוכרת את הפנים של גנבי הנשמות האלה!
פקחתי את עיני במהירות.
המפלצת הייתה מולי, ידיה מונחות על רקותי, במגע כמעט בלתי מורגש
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הזיכונות הציפו אותי. הם נופלים, הם כולם נופלים. אשמה, כעס, שנאה, כאב, שמחה,
תקווה ואהבה, געשו וסערו בי- כולם בו זמנית. מתוך הקיפאון, הצלחתי להרגיש רשת מים. בהיתי. נשמתי הרגישה גנבי נשמות. איכשהו, הצלחתי להרמים את המים. אדוארד הרחיק אותי חזק- סלע איתן בתוך ים עצום של זיכרון ורגש. אף אחד לא שם לב אילנו- הם היו עסוקים בכל מיני דברים רגשיים. ידעתי זאת, משום שכשאני שרויה במצבי קיצון רגשיים- אני מרגישה את הנשמות של כולם, עמוק בתוך. יצרתי סביבנו כדור קרח אטום. הרגשתי את האדמה תחתי. "תוציא אותי מפה.." לחשתי, רטיבות על פני, כולי רועדת מחוסר יכולתי להשתלט על עצמי. ידעתי שכשף אדמה יכול לשרוד תחת האדמה שעות רבות, ואפילו ימים, כשנצטרך לברוח- ורק קיוותי שאני אעמוד בחוסר המים. קיוותי לטוב. עד כמה שיכולתי עם כל מה שגעש בתוכי. הבטתי אל תוך עיניו השחורות, לא מתיקה מבטי. "עכשיו..." לחשתי, מבקשת, וקיוותי שהוא מבין שאספר לו עוד הכל- ושבנתיים יבטח בי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אז זה מה שגרם לי להתנהג כמו טיפשה, ליל השלוש עשרה
הדפתי את מייטי בפתאומיות, למרות שהיא לא אשמה במה שהמפלצת הזו עשתה.
והמפלצת הזו לא יודעת כמה זמן אני מתכוונת להוציא עליה.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"אייר, בואי נלך" אמרתי. חשבתי על אן-מארי שנשארה לבד ומאד דאגתי. אני חושבת שגם פחדתי שאייר תחליט להישאר שם, היא הסתכלה על חלק מהאנשים בדרך שהעידה על כך שהיא אכן מכירה אותם. באותו רגע שמעתי צרחה וצצעקתי "מאיה!" בזמן שכל אחד ואחד מהנמצאים צעק שם אחר. התפזרנו לחפש את הצועקים ופתאום הבנתי צעקתי "חזרו! זה לא אמיתי!" אבל לא הקשיבו לי. אני יודעת שזה לא אמיתי רק כי רעם השתמש בכל יכולתי המנטלית כדי להחזיר אותי למציאות וכי מאיה מתה לפני שנתיים. רצתי לחפש את אייר.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(העתקה! זה מהתלקחות!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(מה זה משנה? מעתיקים מלא קטעים, ואני חיקיתי חלק אחד, רק שאף אחד לא מכיר את הספר =))
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אז גם אני מעתיקה!)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(זה ממה? מה מזה?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא, תקשיבי, רק כשממש אין לך רעיון ואין שום דמות שעוזרת לך בעניין הזה אז כדאי לך, זה פשוט נראה די מטומטם, אלא אם כן את מטשטשת את קווי הדמיון לספר)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הטיפשים האלו, כל אחד הולך ונעלם.
אני יודעת שטלירין לבטח לא הלכה לחפש אף אחד, אלא רק כדי להתחמק מהרעש המזוויע.
כך גם אני.
שרלוט חשובה לי, אבל אני יודעת שהיא בסדר, אני יודעת שהיא יכולה לשמור על עצמה.
עליתי על עץ, על אחד הענפים התיישבתי ונשענתי כנגד לגזע.
מהצד השני של העץ, כך עשה ויינד, בצורת בן האדם.
(אנשים! לזרום! יואו!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יש כאן יותר מדי רעש! אני לא יכולה לחשוב.
מרוב רעש אני כבר לא שומעת!
חוץ מ... יש...יש מישהו מאחוריי1
באופן אינסטנקטיבי אני מסתובבת ובועטת באזור בו אמורה להיות הבטן. אני עושה את זה כל כך מהר שהכל מתחבר למין תנועה אחת.
אי מרגישה את הרגל שלי פוגעת ביצור, אבל אז הוא פשוט נעלם. ומופיע מטר מאחוריי.
הוצאתי את הסכין שלי.יופי. הרבה זמן לא נלחמתי כמו שצריך. זה יעזור לי לנקות את הראש.
קפצתי על המפלץ מכיוון שונה, פגעתי בו, והוא נעלם.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(לא נעלם והלך, נעלם והופיע שתי מטר משם)
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כל הכבוד צבעוני, את מחזירה את ליליאן)


מצאתי את אייר יושבת על עץ עם ווינד לידה. הייתה לי הרגשה שהיא לא תרצה לעזור לאחרים, אבל בכל זאת ניסיתי לשכנע אותה. "בואי נמצא את כולם" אמרתי לה. "לא, בואי נחזור למחנה." היא אמרה את זה בקול כל כך החלטי שכמו סמרטוט נגררתי אחריה, אף אחד לא הצליח לגרום לי להרגיש כמו סמרטוט חוץ ממנה. יצור מוזר. אולי גם מסכן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גררתי אותה אחרי למחנה, מה לעשות? שם יותר בטוח.
הבטתי לעבר הירח, הוא כמעט ירד לחלוטין, היה בערך חמש וחצי בבוקר, הייתה לנו עוד חצי שעה כדי שהלילה הארור הזה יגמר.
אנחנו נשרוד, וכן גם כולם.
אנחנו נשרוד, וכך גם טלירין.
אנחנו נשרוד, וכך גם שרלוט.
חיוך התפשט על פני והתחלתי לצחוק, מגי הביטה בי כאילו אני משוגעת אבל ויינד הבין טוב מאוד למה זה קרה לי.
השתעלתי דם, וזה קטע את רצף הצחוק שלי.
זה הניצחון שלי, הניצחון האישי שלי.
אבא ואמא,
הם מתו בלילה כזה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נהמה נפלטה מפי, למפלצת הזו לא היה שמץ של מושג עד כמה אני כועסת עליה.
ועכשיו השפלתי את עצמי בפני מייטי, נפלא.
"אם תספרי את זה למישהו, אני אהרוג אותך" אני מסננת לכיוונה של מייטי ומזנקת בעקבות המפלצת.
המפלצת בדמות נערה, כמעט ילדה, הפנים שלה כל כך תמימות.
היא פלטה צווחה מוזרה, שילוב של שתי חיות, לא הצלחתי לזהות איזה.
הצלחתי רק לגמגם בתדהמה כשמצאתי את עצמי מוקפת במפלצות כמוה, משבשות זכרונות.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אייר גם מטורפת וגם מסוכנת, לא ידעתי מה להגיד. רעם הבין מה אני מרגישה וניסה לעודד אותי, הוא לא הצליח במיוחד. אן-מארי חיכתה לנו במחנה, היא נראתה מבוהלת, לא רציתי לחשוב מה עבר עליה. היו לי יסורי מצפון על זה שהשארתי אותה לבד. אני צריכה להפסיק לדאוג לכולם, כעסתי על עצמי, זאת מלחמה. שהלילה הארור הזה יגמר כבר. צנחתי ליד המדורה ובדיוק אז מפלצת פרצה לתוך המחנה. הלילה הזה עוד יהיה ארוך.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"כל כך קצת," אמרתי, וחתכתי את ידה של המפלצת הרירית בחרמש שלי. "ועוד כל כך הרבה..."
'אייר, יש עוד לא הרבה זמן, כשנצא מכאן, מה את מתכננת לעשות?' קולות המחשבה של ויינד כמעט הפילו אותי על הפרצוף.
'אני... לא יודעת.' במקום החיוך שכבש את פני, החיוך המטורף, הלא שפוי, שהראה מי הייתי בהתקפי הטירוף, עטתה הבעה חסרת חיים ועצובה במיוחד.
הבעה מתה.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אשמי נראתה לא בסדר. הבנתי, שאני צריך לקחת אותה משם, ומהר. לא יכולתי לראות אותה מתחננת ככה, אבל המבט שתקעה באדמה היה קצת הזוי. היא לא תשרוד שם. צריך לקחת אותה לאזור שיש בו הרבה מים. אני בטוח.אבל למה הלילה? למה דווקא הלילה הזה, כשיש כל כך הרבה מפלצות וצריך כל טיפת כוח? אשמי לא יכלה לבחור לילה קצת יותר טוב?... אשמי החלה להשתעל. הבנתי שזה דחוף. אבל איך אני אקח אותה לבד? הייתי תשוש אחרי רעידת האדמה והתהום עם המפלצת ההיא. נגעתי בעורה הקר כקרח בעדינות,וחיבקתי אותה. "אל תדאגי. אני כאן. אני אגן עליך, אשמור עלייך ואקח אותך לאן שתצטרכי." אבל איך אני אמור להרים אותה כל הדרך, כנראה להרוג מפלצות ולהגיע בזמן, לפני שיקרה לה משהו? "אני צריך עוד מישהו." אמרתי בקול. שמתי לב שהנער היחיד שהיה שם מתבונן בי בשאלה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(אדוארד! אין שום נער! אנחנו בתוך כדור קרח סגור שיצאה והיציאה היחידה היא דרך האדמה- אתה כשף אשמה)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(שיצרתי*)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הכדור שקוף, את לא תסתדרי באדמה)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נלחמתי עם המפלץ במין ריקוד מוזר, כל פעם שהסכין שלי פצעה אותו הוא נעלם והופיע מאחורי, שורט אותי בטפריו, קורע את בגדיי.
הכל נגמר בחתך אחד לאורך גרונו, הייתי מאוד מהירה. ראיתי איך הדם ניגר על גופו ואיך הוא מתמוגג, ולא חוזר.
מת ונעלם.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(דאד גירל? זה ממש לא ברור. לפני רגע הנער - אני ! - דיבר אליכם. לא מוכנה שיעלימו אותי ככה! ><")
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(הוו נכון! כיוון טוב- קחו אותו! [: )
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(פרסמו כבר לפני שאנג'ל תסגור את הפרק מחוסר פעילות!)
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"בלעתם את הלשון?" שאלתי בעוקצנות קלה, נועץ מבט שהפך חשדן יותר ויותר בזוג הנאהבים הדבוק והמוזר.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
יריתי זני חיצים באותו זמן מהחץ שלי והרגתי את אחת המפלצות. חץ אחד נתקע לה בגרון והחץ השני בלב. היא התרסקה. רצתי לאן-מארי שהייתה עסוקה בלבהות בנו במבט ריק. ניערתי אותה, זה לא עזר אז השכבתי אותה על מצע אויר וקיוויתי שלא יבואו עוד מפלצות, אבל ליתר ביטחון רציתי להתחיל להתקדם. אור ראשון יצא ורציתי להיות כמה שיותר בטוחה כשאני אלך לישון.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
באופן מוזר, הלחימה ביצור מילאה אותי בכוחות מחודשים .
בחנתי את גופי וגיליתי שהזרועות שלי מלאות בשריטות קטנות מטפרי היצור, הבגדים שלי קרועים כעט לגמרי ויש לי שריטה יחסית עמוקה על הלחי.
התעלמתי מכל אלו ויצאתי לחפש עוד מפלצות.

נערות. הרבה מהן. עמדו במעגלים סביב... מייטי? וטלרין?
מה קורה כאן?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נעצתי במגי מבט קפוא, אני שונאת שהורגים את היריב שלי, אבל בחיי, לילדה הזאת היו כישורים בחץ וקשת.
טוב, היא כשפת אוויר, זה טבעי אצלינו.
אני למעשה יודעת להשתמש בחץ וקשת, אבל החיצים הרעילים שלי, הסכין שלי, והרמש שלי מספיקים לי די והותר.
ישבתי על עוד עץ, וחיכיתי שהשמש תעלה, נותה עוד רבע שעה לכל היותר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-5 חודשים
(כיפה אדומה, אני לבד).
אחת מהן השיטה את ידיה לעבר ראשי.
אחת החרבות שלי הרגה אותה ברגע.
מזווית עיני הבחנתי במישהו כשהתחלתי להילחם.
הן לא היו מוגנות, אבל אם אני אתן להן לגעת בי, אני אמות.
"היי בת אדם" קראתי כשזיהיתי אותה "קצת עזרה פה?"
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מתוך הקיפאון והסערה, שמעתי את עצמי עונה, "אני אשמי, וזה אדוארד. אני כשפית מים. שומרת נשמות. אני צריכה לצרוח וליפול." ידעתי שאני מדברת שטויות, שזה הכל בגלל האשמה- ושלשניהם אין מושג על מה אני מדברת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עזרה? הן מפלצות?
למראה פניה של טלרין החלטתי שכן. מעניין מה הן עושות...
הנערות החלו להתקרב אל טלרין בהליכה איטית, כמו מין זומביות כאלה, והן התעלמו ממי לחלוטין.
הידקת את אחיזתי בסכין והרגתי את דרכי לטלרין.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בחיי, הזוג היפה הפך מוזר מרגע לרגע. גם הנער שחבק את הנערה בכזאת דבקות מעצבנת הביט בה בדאגה קלילה המעורבבת בתמיהה מופתעת.
"אהה, מעניין. שומרי נשמות." הנדתי את ראשי, שומר על טון קריר. בלילה הזה, הכל יכול לקרות."ולמה אתם צריכים עזרה בדיוק?"
הבטתי סביבי, העור שלי התחיל לעקצץ במין דרך נעימה, ותחושה רכה של ביטחון החלה להתפשט בגופי. הרגשה שיש כשכל הצרות מסתיימות. אז או שזה חשמל סטטי, או שזו מפלצת, או ש... השחר מפציע.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"לצרוח וליפול?" בחנתי את פניה של אשמי בדאגה הולכת וגוברת.לחשתי באוזנה בתקיפות:"אשמי, מה קורה איתך??" שמתי את הידיים על הכתפיים שלה וייצבתי אותה, כי נראה שהיא הולכת ליפול בכל רגע. לא שמתי לב שאני מתעלם מהנער ההוא. הוא לא עניין אותי באותו רגע. לצרוח וליפול?...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מפלצת נוספת הגיחה מהשיחים, מיהרתי להתקדם אלייה ולהרוג אותה, אבל הסתבר שעשרות מפלצות היו מכל עבר, כולן התקדמו לעברי.
לגנבת הנשמות בעלת כוח האוויר.
לעזאזל.
ואז, הרגשתי הקלה כשהבטתי לעבר השמיים הבהירים, ניצוץ כתמתם הופיע בשמיים, בבוהק מסנוור ויפהפה, הוא גרם לכל המפלצות להפוך לאפר לרגלי.
המפלצות נהפכו לאפר ושמעתי את צרחותיהן המזוויעות כשהן מבקשות עוד זמן.
צחקתי בעונג.
זה הניצחון שלי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הסתכלתי מרחוק על טרלין וליליאן, נלחמות במפלצות שהתחילו ל... למות מעצמן?
יריתי באחת מהן חץ אחד. אחד בסך הכל, גם לא בלב או בצוואר... אבל עכשיו, השחר מפציע,
והמפלצת מתה עם כל השאר.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הנערות-מפלצות התחילו למות מעצמן, אז הפסקתי להלחם בהן.
סקרתי את השטח. בוקר. הבריתות כבר לא תקפות. מי ייודע כמה זמן יעבור עדשנפסיק להלחם במפלצות הגוססות ונתחיללהלחם אחד בשני? לאהרבה.
מצאתי את מייטי ורצתי אליה. כל כך שמחה שהיא שרדה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זהווווווווווווווווווווו הפרק נגמר, הסתיים וחסל!!!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
"דיימן" לחשתי.
"כן?" הוא ענה לי. הקול שלו כל כך רך ונעים. ו
זה קשה ליליאן. את יודעת את זה. אבל אסור לך להיות אנוכית. תראי מה עשית. תסתכלי עליו.
זאת אשמתך. אמרתי לעצמי. זו באמת אשמתי.
אני צריכה להתגבר ופשוט לעשות את זה.
כל מה שאני עושה רק הורס יותר
"מחר" אמרתי לו בשקט" מחר בבוקר אני עוזבת" הסתכלתי על פניו מנסה לתפוס אותם פעם אחרונה. הדבר היחיד שאני תופסת הוא הכאב. כל כך הרבה ממנו. בכזה בירור. מתפשט לו על הפנים.
זו אשמתי.
אל תכנעי אמרתי לעצמי. עדיף לגמור את זה עכשיו לפני שני רק אגרום לו עוד נזק. לפני שאני אפגע בו עוד פעם.
אבל מה עם לפגוע בעצמי?
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מתי הפרק?!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אין לי כוח לכתוב.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בלי תירוצים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
כן וכן!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא! אריה לא תתחבר גם ביום ראשון! היא בטיול או משהו!
תתחילי לכתוב!
נטע לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'ל אין כזה דבר!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני ארצח אותך!!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ואז לא יהיה פרק בכלל.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני ארצח אותך בכל מקרה
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מתי הפרק כבר?!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
עוד שנייה.
לאקי לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תקשיבו, אני לא מספיקה לקרוא את כל מה שאתם כותבות ואז אני מדלגת וזה מבאס. אתם יכולות להאיט קצב. אני גם לא מתחברת ביום שבת.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
היישר מחדר המנהלים, זה מה שיקרה בפרק מחר, אנא לא להמשיך את פרק שלוש בעלילה הזאת, הסיפור לא רציף-
----------------------------------------------
חיוך גדול נמתח על פנייה של אנג'ל, הפעם שלושת המנהלות המשניות נכחו בחדר המנהלת הראשית.
"נו?!" התפרצה כיפה כחולה.
"מתי את הולכת לספר לנו?" שאלה מייטי בטון נרגש.
"ברצינות! אני חייבת לדעת מה יקרה! את יודעת שאני לא מסוגלת לשרוד הרבה בלי המשחק הזה!" קראה נעמה.
אנג'ל גיכחה. "בחייכן, תהיו קצת יותר מאפקות."
"אבל אנחנו חייבות לדעת מה יקרה!" קראו שלושתן פה אחד.
"אוקי... אוקי..." אנג'ל הרגיעה את השלוש. "הפרק הבא מספר חצי חודש לאחר התרחשות הפרק השלישי, זה עת ירח מלא, ואיזה הפתעה, הוא יוצא על יום השישי השלוש עשרה."
השלושה נעצו באנג'ל מבטים מבולבלים.
"בעת ירח מלא תמיד קוראים דברים מוזרים, ובעת יום השישי השלוש עשרה, קוראים דברים מפחידים, משלבים את שני אלו, והדבר יוצר כאוס." אנג'ל הביטה בהן במבט מתחכם.
וכל שאר הפרטים יגולו בפרק עצמו, יצורים קסומים ובני אנוש, אנא, התאפקו יום אחד.
כי למחרת, יפציע ירח מלא.
----------------------------------------------
למי שלא הבין, הפרק מחר, זאת רק הקדמה.
אסור בתכלית האיסור להמשיך את הסיפור בעלילה הזאת עד שלא מגיע הפרק הבא!
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אז... איפה אני אהיה עוד חצי חודש? ועם מי? (מתחילה לחשוב) :>
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אולי תקדימי את הפרק??
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אויש, מהמם!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
בלעדינו.
כיפה כחולה לא סובלת את אשמי.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא אמרתי את זה!! שקרנית...
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
נו, באמת! נתת לי בגדים פיצים! XD

ואי אפשר להתחיל היום- מחר הירח המלא!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא מחר הירח המלא!
עוד חצי חודש!
כולם כותבים רצוף ואני רוצה להתחיל את זה ב א מ ת כמו פרק חדש.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אנג'ל, מחר, בעולם האמיתי- לא במשחק, באמת יש מחר מלא. מחר בקטע של ה9 למרץ 2012.
אקו לפני 13 שנים ו-5 חודשים
מה את רוצה! הבגדים של הדמות שלי פיציים מטבעם. זאת לא אשמתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
זהו! הפרק נגמר! הסתיים לגמרי!
זה הסוף של הפרק! מי שלא כתב יכתב בפרק הבא ומי שכתב, שיפסיק ויחכה לפרק הבא!
זהו!

מסקנות:
- חסינות של ליליאן לשלושה הפרקים הבאים.
- לאסור עליכם לפתוח דיונים! תפתחו שני דיונים! אחד לשטויות ואחד לשאלות! ומאז אסור לחרוג ממסגרת הדיונים האלו! כי אז הפרק נעלם!
- צריך להפסיק לכתוב ברצף...


תודה רבה שהשתתפתם;)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
החסינות שלי חלה גם על דיימן?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לא.
היא חלה רק עלייך.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
ואם הוא נמצא איתי?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-5 חודשים
גם לא.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איזו חסינות?

ודיי להפוך אותי לגבר פגיע! אני אמור להגן עליה, ד"א! לא להיות זה בלי החסינות (חסינות למה? לגניבת נשמות?)!
יש לו בעית בטחון עצמי גם ככה! ><"
*פרצוף נעלב*
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
איזה בעיית בטחון עצמי?
חסינות להכל. אני מקווה.
ברק חבל שלא5 הספקת לטעום מהבישולים שלי אתה *תמות* עליהם.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
דיימן כזה חננה O.O

חסינות - הכוונה שלא יגנבו לך את הנשמה, נכון ?

דא, אני מת על כל דבר שאת עושה!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוקיי, ברור שלא טעמת את הבישול שלי.
ליילק לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אני פשוט יודע שאני אוהב אותו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-5 חודשים
פ'חח
מילים לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא ממש הבנתי איך להשתתף במשחק...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוקי, הסבר.
ובבקשה לא לפתוח עוד דיונים!

את צריכה לכתוב מנקודת המבט של הדמות שלך, קודם כל, כל אחד כותב מנקודת המבט של הדמות שלו. (להסבר מלא תעשי הצג הכל, הוא נמצא באחד הדיונים, אם את לא הבנת)

כל פרק אני אמורה לתת לאנשים עלילה והם צריכים לפעול לפיה, העלילה של הפרק הזה היא מה שאת ושאר המתמודדים צריכים לפעול לפיהם.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא! את לא קופאת!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חזרתי.



אבל אני ברוגז עם מייטי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
למה?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כי את זאת שגרמה לי לעשות את זה.



וכי לא אכפת לך ממני.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
דייייייייייייי בננות
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
:'O
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה קורה בפרק האחרון מי יכולה להסביר לי?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנה (בערך) מה שקרה-
ליליאן איבדה את הזיכרון והתפצלה ממייטי.
מייטי ניסתה להרוג את טלירין, ולא הצליחה.
בעקבות ריב, דיימן וטלירין כבר לא עוד בני ברית.
אשמי הקפיאה את כולנו ברגע שניסינו לתקוף אותה (את גרמת לי לתקוף אותה, אבל אני בעלת ברית של הטובים)
אשמי התמוטטה, ואדוארד הציל אותה.
אייר (אני) הבטיחה לשרלוט שהיא תלמד אותה להילחם.
אייר ושרלוט פוגשות באדוארד ומשתפות איתו פעולה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
משתמשים חדשים! אתם יכולים לכתוב תקציר על מה שקרה לכם?
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בעיקרון. הדמות שלי הופיע לרגע קצר וניסתה לעזור לשרלוט.
אחר כך שכולם התחילו להתעורר קצת הלכתי לאיבוד.
אפשר להגיד הוא שמע את העורב אומר שהמשפחה שלו קרובה וברח.
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מגי (אני) הותקפה ועיני זאב ששכחתי איך קוראים לדמות שלה הצילה אותי, נהיינו בעלות ברית/שותפות למסע.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-5 חודשים
לדמות שלי קוראים אן-מארי *אהם אהם* אן, ומגי נתקעה עם חנית בבטן ואני ברוב נדיבותי הצלתי אותה ממוות. ואגב יש לי נמר שקוראים לו טומראד ולפני שהגעתי ליער נדדתי ברחבי המדבר והגעתי אפילו עד לים.
משהוא שאתם לא יודעים אבל אני אגיד לכם בילדותי אני וליליאן היינו החברות הכי טובות אבל רבנו, יפורט בסיפור.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
טוב, דיימן הוא חתיכת חננה חמוד, ולא אכפת לי כמה סמרטוט אתן אומרות שהוא :)
ויש לו חיוך יפה, שזה הכייייי חשוב!
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חחחחחח
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חחחחחחחחחחחח;)
הוא חמוד, אני אוהבת אותו.
וואו, אני פתחתי יותר מ-50 אחוז מהדיונים בקבוצה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא גם נדיב עם המחמאות... והחיוך שלו *באמת* ממיס.
עיני זאב לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא חתיך לגמרי, חבל רק שליליאן חטפה לי אותו *נהמה רגזנית*
ואני מכירה אותה גם בחיים האמתיים היא לוקחת לי *את כולם!*

אני צוחקת...
יש לה טעם נוראי בבנים...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מי שמדברת!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הי! בנות! לא לרכל!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אבל זה כיף!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בעיה שלכן!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
וד"א אנג'ל ועיני זאב, תורידו את הטפרים שלכן מדיימן! הוא ש-ל-י!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא רוצה חנונים;)


סתם, אבל אני קקטנה ממנו בשלוש שנים, אז לא לדאוג.
אם כבר לרצות מישהו, אז את אדוארד;)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הופה, אנג'ל!
האם צפוי לנו קרב על לבו של אדוארד עם אשמי?????
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא נראה לי.
הולך להיות פה ניצחון על אשמי;)

סתתתתתתתתתתם, שנייהם חננות.
אם הייתי אמורה לבחור, הייתי בוחרת באדוארד, אבל אני לא צריכה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מזלך שאת בוחרת באדוארד, אם היית מתקרבת לדיימן הייתי מחסלת אותך בלי להניד עפעף, בנות ברית או לא.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא חמוד.
אבל אנחנו יותר כמו אחים, לא כמו חברים.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוי, איזה חמודה. חושבת שאני מרשה לה להיות עם אדוארד! ><
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא לדאוג.
אני לא בעניין של הבנים החננות שלכן.
ויקירה, את צריכה להיות מאוווווד נחמדה למי שהחזירה לך את הנשמה!
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מותק, יש לי חיוך ממיס וזה מה שחשוב.
ואדוארד יכול לשבור רגל, לו *איןןןןןןןןןןןןןןןןן* חיוך ממיס!
ד"א!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זה אח שלך, אין פירגון?
וואו, אני מ-מ-ש האדם לומר את זה.
אירוניה...
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא אדוארד!
ואם אדוארד הולך לנסות לגנוב לי את הבנות, הוא צריך לדעת שאני לא אסכים לזה!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בנות? כלומר יש עוד מלבדי?
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
את אמרת לי כן בציניות!
אני צריכה תוכנית גיבוי!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נראה לך?! אם אני לא אקבל אותך, אף אחת לא תקבל!
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
*מסמיק*
שיווווואווו!
*קופץ עלייך ומנשק לך את הצוואר*
איפה הרב???
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בבית כנסת!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מתי החתונה של אשמי ואדוארד?
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
תשאלי אותו :P
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פרק שלוש-

אני מצטערת שהקדמתי, אבל מישהי, ואני לא אזכיר שמות, (אהמ,אריה, אהמ,) איימה עלי בצורה לא קובנציונלית. ועוד מישהי (אהמ,צבעוני,אהמ) התחננה בפני עד שנשבר לי הראש, אז הנה הפרק השלישי-

יצורים קסומים, בני אנוש, וכל החיות למיניהן שימו לב!
הינינו פוגשים בחיות שהן בעצם שומרות נשמות וגנבות נשמות.
כמו שהסברתי, הן יכולות לדבר, לעמוד על שתיים ואפילו לדבר.
לכל המשתתפים יש חיה תאומה, אז בשלב הזה של המשחק, כל אחד בוחר לו חיה תאומה.
במקרה ואתם יצורים קסומים-בחיי, תהיו קצת יותר נאמנים ליסודות שלכם.
אה, ויש לנו כמה משתתפות חדשות, אז תהיו נחמדות.
כמה דברים שחשוב לדעת:
- כל משתתף בוחר רק חיה אחת, והוא לא יכול לקחת חיה שמשתתף אחר בחר.
- זה די קשור לסעיף הקודם – החיה שלי זה נץ, והיא תפוסה, תודיעו על זה בתחילת ההודעות.
- תנסו לקשר את החיות ליסודות שלכן.
ובבקשה, כל מי שרשום ועוד לא התחיל שיתחיל לשחק!
בהצלחה!

נ.ב- לא הזכרתי שמות, הזכרתי כינויים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי-נץ

מה לעשות? הצטרפנו אליהן, מה שקרה קרה וזה היה חייב לקרות.
עכשיו ידעתי שבגלל שאנחנו ביער כדאי לנצל את ההזדמנות ולחפש את החיה התאומה שלי.
ידעתי שהיא קשורה לרוח, לשמיים, קשורה אלי בנפש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי - זאבה.
בהיתי בחיה היפהפיה שעמדה לצידי, זאבה אפורה, שעד כמה שניסיתי לגרש אותה היא לא נכנעה.
"נו, בסדר" רטנתי וזרקתי לעברה את הבשר שנותר, היא בלעה אותו.
שאלתי את עצמי למה הזאבה הצטרפה אלי, נכון היא טורפת, ונכון אני רוצחת, אבל חוץ מזה אין ביננו קשר מסוים.
אולי האכזריות, האכזריות שבה זאב הורג לא משתווה לכלום.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי- שועל
אייר הלכה ליער, משהו על חיה תאומה. עכשיו כשאנחנו בברית, הכול מוזר יותר. היום אייר ושרלוט ישמרו ואני לא בטוחה שנוח לי עם זה.
מייטי לא הראתה כוונה ללכת לחפש לנו כלי נשק, אז אני הלכתי, נראה שמייטי מצאה חברה חדשה. מייטי פתחה לי קטע בחומת האש ויצאתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התחלתי להתייאש, עברה חצי שעה של חיפושים ולא מצאתי דבר, אבל אז נתקלתי בו.
נץ מסכן שהתרסק על הקרקע, מותש ועיף, ושכנפו התרסקה כנראה לאלפי חתיכות, כשהתקרבתי אליו הוא לא פחד, להפך, הוא ניסה להתקרב אלי.
ידעתי, הוא גנב נשמות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
משהו הפריע לי, משהו נגע במים.
עכשיו זה כל הזמן מפריע, כל דבר שנמצא במרחק שתי קילומטר ופחות עכשיו מפריע לי, האוויר כל כך מלא בלחות.
הבטתי בזאבה בסקרנות וליטפתי את ראשה "גנבת נשמות? לכי תראי מי שם" מלמלתי, להפתעתי הרבה היא הסתובבה ופתחה בריצה, נפלא.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שוטטתי ביער שעות ועל מה שמצאתי היה סכין חלודה. אני כל כך צמאה... כל מה שיש לי בתיק זה קצת לחם יבש ענפים, והסכין. כרעתי ליד נחל קטן ושתתי לרוויה כששמעתי משהו מתקרב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נאנחתי כשהרגשתי שהזאבה נעצרה, כנראה חיכתה לי.
"נו באמת" אמרתי בשקט, תליתי את הקשת ואת אשפת החיצים על כתפי, חגרתי את החגורה עם החרבות ופלטתי "אני יוצאת" לדיימן.
יצאתי בעקבותיה, ברגע שהיא ראתה אותי היא חשפה את שיניה והלכה בשקט גמור, התגנבתי בעקבותיה, בלי להקים אף קול.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שועל רזה התקרב אלי, אל המים. הוא נראה חלש וחבוט. כמו חייל עייף החוזר ממלחמה חסרת סיכוי. נתתי לו קצת מהלחם היבש הוא בלע אותו בבת אחת, והתקדם לליטוף. אני מחבבת את החיה הזאת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בחנתי את הנערה המוכרת מבין השיחים, בת האדם.
שקלתי מה אני הולכת לעשות, להקפיא את המים סביבה, או לסמן לזאבה שתשתלב בקרב כשתרגיש שזה נכון?.
בחנתי את האזור מסביב, כדי לוודא שהיא לבד.
חייכתי לזאבה, השועל היה מטרה קלה בשבילה, וזינקתי מבין השיחים.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
השועל יצא בפתאומיות מבין ידי וזינק אחורה. הסתובבתי וראיתי חיה ענקית ואפורה, זאב כנראה. השועל הרזה פגע בה במהירות ונסוג , הזאבה נהמה וניסתה זווית שונה. ההגיון אמר לי לברוח וחושי יאמרו לי לא לעזוב את השועל. שאני בטוחה כל עוד אני במחיצתו. השועל נשך לזאבה את הצוואר והשאיר שם טבעת קטנה של דם. הזאבה הורידה לו חצי אוזן. ואז מתוך הצללים יצאה טרלין. הזאבה נסוגה. הועל הרזה והקטן שלי טיפל בה היטב. השועל נעמד ביני ובין טרלין בעמדה מגוננת שהכרתי טוב מאוד. אותה עמדה שאני משתמשת בה כשאני מגנה על מייטי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא הרגשתי את הכאב של הזאבה, הייתה לה טקטיקה מעניינת, להעמיד פנים כדי לנצח.
"את יודעת" אמרתי כשעמדתי במקומי, דרוכה לכל תנועה "לא ציפיתי שתיהיו כל כך טיפשות ותישארו כל כך קרוב, ובבקשה אל תירקי עלי שוב, או שאני מתנדבת לספר לכולם עד כמה השפלת את עצמך"
הזאבה נסוגה לצידי, בקושי ראיתי את עיניה בין הצללים.
"נו, בת אדם" אמרתי בקוצר רוח "את מתכוונת לברוח או להילחם?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
העמדתי פנים שאני מתמוטטת לאדמה, חיכיתי עד ששמעתי את הגיחוך המרוצה של טרלין וזרקתי עליה אבן. עמדתי על רגלי. או, כן. אני הולכת להלחם.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רק הרמת יד והקפאה של מים מול פני הצילה אותי מהאבן שבת האדם החצופה זרקה עלי.
נעמדתי זקופה, אם בת האדם חכמה היא תראה את הפרצה בהגנות שלי, רק שלעולם לא תצליח לנצל אותה...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
'ליליאן בסכנה' המחשבה הבזיקה בראשי כשהרגשתי באנרגייה של טלירין לצד זאת של ליליאן, אבל ידעתי שאני לא מתכוונת להשאיר את הנץ הזה בלי אף אחד, זה או הוא או ליליאן, בשנייה החלטתי שהוא עדיף על ליליאן.
שלפתי את הבקבוק של הנשמות, ברגע הבנתי שנשמת המפלצת היא הנשמה הנכונה, פיצלתי אותה לשתיים, הייתה לי הרגשה שאנ צריכה לעשות ככה.
במהירות הנץ החלים, ואז הוא עלה על הכתף שלי.
כשנעמדתי, הוא עף לו, עשה סיבוב בשמיים, והשוויץ בפניי, לאחר מכן הוא צלל במהירות אל האדמה, ועלה שוב על כתפי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התרחקתי מהמים, לא התכוותנתי לתת לטלרין עוד יתרון. אני והשועל בחנו את השטח בעיניים זהירות. המוחות שלנו היו מתואמים. הושטטתי יד לסכין שלי בזמן שהשועל התנפל על השועלה ורצתי לטלרין. היא הסתכלה על הזאבה והצלחתי להפיל אותה.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי -אייל

שמעתי קולות. קולות מהיער. טרלין ועוד מישהו. ידעתי שזה חשוב, שאני חייב להיות נוכח. רגע, עוד קולות.
רצתי בעקבותיהם, מתנשם, רומס את עצי היער.
מצאתי את עצמי בקרחת יער, קרוב לנחל כלשהו. טרלין עמדה בתנוחת לחימה כשהיא מתנשפת מזעם. מולה עמדה הנערה שחורת השיער, יפיפייה ורגועה להפליא. לא, לא רגועה. היא הייתה דרוכה, שרירה מכווצים, וכלי הנשק מכוונים אליי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה לעזאזל הוא עושה פה? זה לא מספיק שאני צריכה להתמודד עם טלרין? כאב לי להביט בו, זה הזכיר לי את החלום, חלום כל כך טוב ורע באותו הזמן.
השועל עדיין נאבק עם הזאבה, אבל לא נראה כאילו הוא מפסיד. מצד שני הוא גם לא ניצח. הידקתי את אחיזתי בסכין החלודה, היא לא ממש יכולה לפצוע, לא באמת.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוי, הצילו. מה אני לעזאזל אמור לעשות? לעזור לה? לטרלין? טרלין היא החברה האמיתית שלי. נכון? היא זאת שהייתה איתי, ואני צריך לעזור לה... מצד שני... איך אני יכול לפגוע *בה*? היא מכוונת אליי נשק. וזו בחורה. לא נלחמים בבחורות, נכון? אוי, על מי אני עובד.
"זוז כבר, תפוח אדמה! תעזור לי!" טלרין הביטה בי בכעס.
הנערה הביטה בי כששרירי פניה מכווצים. הסכין שהיא החזיקה הולכת לפגוע בי בכל רגע. אני חייב לפעול.
המתח הורגש באוויר. יש לי עוד שנייה אחת להחליט, אחרת הן יוכלו לעשות בי מה שירצו.
זה הרגע לבחור.
אבל אני לא בוחר.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
משכתי את דיימן במהירות לתוך השיחים, טלירין וליליאן נראו מאוד מבולבלות, הן אפילו לא חזרו להילחם.
"מה אתה עושה?!" משכתי אותו עמוק יותר לתוך היער,והוא הביט בי במבט מוזר.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"מה את עושה?! איפה היית בכלל כל הזמן הזה?!" כעסתי עליה. מה היא חושבת לעצמה?
"תעשי לי טובה." נעצתי בה מבט קודר.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"מצילה אותך הרגע מזעם של שתי בנות, ומצילה אותך מלגרום לעצמך להרוג את אשתך לעתיד." שילבתי את ידי בכעס.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנער נסוג לאחרור בפתאומיות, ניסיתי שא לחשוב עליו, זה בלבל אותי ולהיות מבולבלת זה הדבר האחרון שאני יכולה להרשות לעצמי עכשיו.
טלרין התקרבה אלי, דוחקת אותי בשקט לפינה. לא היה לי לאן לברוח! ואז בשנייה אחת, עלתה לי תכנית מילוט לראש. שלחתי את ידי לתיק ולקחתי חופן פירורי לחם, כשטלרין הייתה קרובה מספיק זרקתי אותם בפרצופה, והתחלתי לרוץ בעקבות השועל שצלע טיפה בעקבות הקרב. בטחתי בשועל וידעתי שהוא יוביל אותי למחנה. אני והשועל רצנו מהר ככל שיכולנו ממוקדים במטרה. שנינו עצרנו בתיאום מושלם כששמענו קולות מאחורינו. מה עכשיו?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פלטתי קללה ומצמצתי כדי לסלק את הפירורים מעיני.
נו באמת, דיימן לא מסוגל לבחור צד, חתיכת פחדן.
ויש עוד מישהו באזור, אולי מייטי, אולי אייר.
שקלתי מה לעשות, לרדוף אחרי דיימן ולצעוק עליו או לרדוף אחרי בת האדם ולהרוג אותה.
בשניה אחת קבעתי, בת האדם, ולדיימן אני אכניס אחר כך.
טוב, בקרבות צמודים ספגתי יריקות, אולי נתאמן בחיצים שלי?.
סימנתי לזאבה, היא נעלמה בין העצים, והתקדמה לכיוונה של בת האדם.
הנערה הספיקה להתכופף ולהתחמק מתחת לחמישה חיצים, מה שבהחלט הפתיע אותי.
השועל והזאבה נלחמו, הפרווה שלהם התכסתה בדם של שניהם.
השועל נשך את הזאבה בבסיס הצוואר, היא נהמה ושאגה מכאב, מצמצתי כדי לסלק את הכאב הפתאוממי שקף אותי.
לבת האדם לא היו כלי נשק, נפלא, אני שונאת קרבות לא שקולים. יש כאלה שאומרים שזו חולשה, ויש כאלה שאומרים שזו רחמנות, כמעט הרגתי את כולם שטענו לכאן או לכאן.
בסדר, כל עוד דיימן לא כאן אני יכולה להרוג אותה.
הבטתי בעיינים הירוקות בזעם, בת האדם הייתה גבוהה ממני, אבל זה הזכיר לי משהו, מלפני הרבה זמן.
היתה לה רק סכין חלודה.
מצד אחד היא יכולה להיות כמו הפגיון שלי, שאייר ושרלוט הרסו, שהוא למעשה היה חד.
מצד שני, גם אם לא, חתכים מחלודה עלולים להיות מזוהמים.
נו, טוב, למה יש נשמות?
העמידה הדרוכה שלה הודיעה שהיא מוכנה, הזאבה והשועל עדיין נלחמו, בשוויון כוחות.
מכה אחת לעבר הצלעות, אחת לעבר הצוואר, זה מה שהיה אמור להרוג אותה ברגע.
ואם היא תספיק לחסום מכה אחת, לא נורא, השניה תהרוג אותה באטיות.
שני הסימיטרים שלי נחסמו במהירות "כל הכבוד" אמרתי לה בשקט.
הקרב לא היה שווה, נכון, והיה לי ייתרון.
אבל לא גברתי עליה, למרות שהיא הייתה מלאה פציעות קטנות מהסימיטרים.
"מה את חושבת שאת עושה?" נזפתי בה כשהיא רק התכופפה מתחת לסימיטר "את יכולה להדוף אותו, ולקבל שיווי משקל לפני התוקף! עכשיו נתת לי יתרון!"
אין לי מושג מה גרם לי לצעוק לה הנחיות, ואני מקללת את עצמי על זה, אבל זה כבר קרה, ושום דבר לא ישנה את זה.
"נו, ועכשיו היית יכולה לפגוע בי בעשרה מקומות שונים, אבל פשוט חסמת את הלהב, למה את רק מתגוננת, ולא תוקפת?, לוחמת חד כיוונית?"
"לוחמת חד כיוונית?" היא שאלה, כשהסכין שלה מוסטת בקלות מצווארי אל האוויר.
"מושלמת בהתקפה, מושלמת בהגנה, אבל לא בשניהם יחד, ואולי לוחמת מהירות?"
"לוחמת מהירות?" היא שוב שאלה, הפעם נאלצתי להתחמק מהסכין שלה, שעברה קרוב מדי לעורי.
"מהירה מאוד, מושלמת בשני הסוגים, אבל לא יכולה לאלתר באמצע התקפה, כמו אסירה של המהירות שלך, תמיד עדיף להיות לוחם חד כיווני, אף אחד כמעט לא יכול לשים לב לזה" מלמלתי בעודי מצליבה חרבות כדי למנוע ממנה לפגוע בי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(וואו אריה, הקטע הזה מ-מ-ש קצר)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוף! צבעוני! לקחת לי!

החיה שלי- אממ... סוס

הייתי שקועה כל היום במחשבות, אפילו הסכמתי לליליאן לעבור את חומת האש בלי ששמתי לב.
מה קורה לי? למה המחשבה שלי לא צלולה?
יצאתי מן הבקתה.
התיישבתי בישיבה מזרחית מול חומת האש וצפיתי בה בוערת, צבעי האדום והכתום מילאו את מחשבותיי ונתנו לכל דבר מרקם אכזרי.
מחשבותיי חזרו לימי ילדותי, עוד כשהייתי בת 6 או 7...
אימא ואבא שלי אמרו לי לצאת לשחק עם טרלין, כדי שהיא לא תשתעמם, אבל אני ידעתי שהם לא רצו שהיא תתחיל לשחק בנשמות.
נזכרתי ביום בו היא עזבה, ביום בו גונבי הנשמות פיתו אותה ללכת משם.
היא אומרת שהכל באשמתי... אבל אין לי מושג למה היא עזבה.
ואז פתאום הראייה שלי הצטללה, מבעד ללהבות ראיתי... את ליליאן... וטרלין.
הייתי כל כך המומה ומפוחדת שלא יכולתי לזוז, רציתי להזיז את האש כדי שהיא תוכל להיכנס, אבל טרלין תיכנס אחריה...
לפני שהחלטתי מה לעשות, ראיתי סוס- רעמתו אדומה, ונראה כאילו באור היום היא מחליפה צבעים כל רגע, עמידתו הייתה זקופה ובטוחה- שלא כמוני. כמעט הצלחתי לקרוא את מחשבותיו.
הסוס קפץ דרך הלהבות, לרגע הרגשתי צריבה בעורי, כאילו האש שרפה אותי, אבל האש הזאת שלי והיא לא תוכל לעשות לי דבר.
ראיתי מבעד ללהבות את הסוס היפיפה מפיל את טרלין.
פתחתי פתח באש, ויצאתי החוצה, אל ליליאן.
הבטתי בסוס בפליאה ובגאווה.
תמיד שמעתי על חיות תאומות, אבל לא ציפיתי שלי יש כזאת.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
דיימן ביט בי במבט של "אם תמשיכי לדבר, אז את תמצאי את עצמך תחת התקף זעם."
אז המשכתי.
"תפסיק להיות כל כך תינוקי, בכל מקרה יש לך כבר חברה, לא?"
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי: זברה

רכבתי על הזברה שמצאתי וניגנתי לה בחליל. ראיתי את טלרין, מייטי ולילאן נלחמות, טלרין רוצה לגנוב נשמה הבנתי. אני רק גנבתי נשמה אחת כל החים שלי, טוב נו עסקתי במלחמה נגד מפלצות.
תרגיל הסחה זה מה שאני צריכה לעשות. חיללתי לזברה שלי מה לעשות, ואז היא קפצה על הסוס של מייטי.
מייטי ראתה את זה, ורצה לטפל בסוס בנתיים אני וטלרין נלחמנו בליליאן, והיא שכבה על האדמה שהפחתי לבוץ טובעני.
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי- עורב.

עצרתי מתנשם מביט לאחור ובודק שהם רחוקים ממני. "אתה מפלצת" הם קראו, האנשים שלהם במשך שנים קראתי'משפחה' וכל זה רק בגלל שסרבתי לקחת נשמות אנשים,כמותם.
בעוד בני משפחתי נהנו מלקיחת נשמות והפיכת בני אנוש לבובות. אני נשבעתי להגן עליהם.
וזה הפך אותי לשנוא בקרב משפחתי ובני עמי.
הייתי עייף ונראה שלא היו בקרבת מקום. נאנחתי בהקלה ממשיך לאט ומחפש מקום לנוח בו.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(ברצינות, נטע?)

הייתי ישובה מעל הסוס שלי, כאב חד בגבי ובבטני כמעט גרמו לי לאבד את ההכרה.
הרעמה המרשימה של הסוס הייתה מלאת דם, וגם אני.
קטרין... היא עוד תשלם! היא פצעה אותו, וכך פצעה גם אותי...
פעימות לבי היו כה חזקות שפחדתי שמישהו חוץ ממני ישמע אותן. שמעתי במעורפל את קולה של ליליאן, קוראת לי...

למה הן תמיד מנסות להרוג אותה? למה הן לוקחות אותה ממני? את הדבר היחיד שטרלין עוד לא לקחה...
והנה אני עכשיו, לא יכולה לזוז מרוב כאב בגלל שהסוס שלי התמוטט... הסוס שהציל את חייה של ליליאן.
"למה?" שמעתי את עצמי אומרת, "למה?" צעקתי, בתקווה שמישהו ישמע אותי, אבל איש לא שמע.

שמעתי את קולה של ליליאן...
מה לעשות?
להשאיר את הסוס הפצוע ו... לתת לו למות?
לא יכולתי, לא הצלחתי. גם אם יכולתי להוריד את ידי מרעמתו לא הייתי מצליחה לקום...
שלושתנו הולכים למות.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(למייטי את לקחת את הסוס ולא רציתי חמור אז לקחתי זברה)

טלרין פגעה בה עוד קצת, ואז התחליה לקחת את הנשמה של לילאן.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"איזו חברה לעזאזל?" סיננתי אל אייר ונעצתי בה מבט מלא זעם, להבהיר לה שעוד רגע אני עומד לאבד שליטה, והיא תאכל אותה בגדול."אין לי חברה ולא נעליים, וזאת לא אישתי לעתיד! אני אפילו לא יודע איך קוראים לה, לא ראית איך אנחנו מסתכלים אחד על השני? תודי בזה, אני עמדתי לתקוף אותה! אני מציע לך להיות בשקט מהר, לפני שאני הולך לעשות לך משהו."
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
*חיה: גור דובים שמכור למים XD*

רצתי, מחפשת את ליליאן ומייטי. שמעתי קולות קרב. לפתע, הגעתי לקרחת יער. ראיתי נערה אנשית, בעלת שיע רשחור, מוצמדת על הרצפה. מעליה, גהרו שתי בנות. אחת, כוחה מים (כמוני) הייתה לבושה כהה, ועיניה מלוכסנות, והשניה הייתה הנערה שכיוונה אותי לכאן (כוחה היה האדמה). ידעתי שמשהו בה מוזר, חשבתי. סוס וזברה נלחמו, וזאבה מרושעת נסתה לעזור לזברה. בצד, יצורה שכוחה אש (תמיד יכלתי להרגיש אש- ניגוד המים) שכבה בהכרה מעורפלת. ידעתי שאני חייבת לעשות משהו. הרגשתי מים בקרבת מקום. משכתי אותם אלי בדממה, והבנתי שאני מושכת מים מנחל. ברגע שכל חרבי הלבנה ונטולת המשקל הייתה עטופה מים מכושים, והיו לי מספיק מים סביב גופי, התחלתי לרוץ, יודעת שאני חייבת לעזור לבת האנוש, ליצורת האש. הצתרפתי לקרב, מים, נגד אדמה ומים אפלים.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חרבי הגדולה השתלבה עם המים באופן מושלם. זרמים הכו מתוכי. שמחתי על כך שלא נלחמתי זמן רב- כך כוחי היה גדול. ואף על פי שלרוב אינני אלימה- לשם שינוי נהנתי מהקרב. נהנתי לעזור לבת האנוש, ויצורת האש המטושטשת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הן ניצחו, האדמה החלה לקחת אותי אליה בזמן שטלרין החלה לקחת את נשמתי. זה כאב אבל גם לא, לא היה לי מספיק כוח בשביל שזב יכאב לי.
ובכל הזמן הזה, הייתי שקועה בדאגה מטורפת למייטי. מה יקרה לה? היא יכולה לשרוד אם הסוס ימות? זה הכול באשמתי! לא הייתי צריכה ללכת לחפש לנו נשקים, למרות שאני שמחה שמצאתי את השועל... השועל! איפה הוא? ואז ראיתי אותו. עומד לזנק על קטרין,לא! חשבתי בליבי, אל תעשה את זה! תברח!
אבל הוא בחר להתעלם.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מים. טונות של מים. וגם אש, ואדמה. אוי, מתחולל שם קרב רציני ואני מתווכח עם אייר המעצבנת.
"בואי." רטנתי ולכסנתי לעברה מבט כעוס.
פרצתי אל תוך קרחת היער, מלא בכוחות מחודשים, וניסיתי להציל את טלרין.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נלחמתי לילאן הייתה כמעט מחוסלת, כלאתי אותה בכלוב אדמה. דיימון ואייר הצתרפו לקרב הינו 4 רעים נגד 3 טובים זה היה קשה. שמרנו על לילאן המדמת בתוך הכלוב שלא תברח.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נמאס לי, חשבתי כשראיתי עוד גונבי נשמות נכנסים לקרב. הפסקתי להלחם. היממתי את יצורה המים המרושעת בעזרת מכה חזקה ברקותיה. התיישבתי בישיבה מזרחית, מתעלמת מהקרב. נשמתי עמוק, יודעת שאני עומדת להשתמש בצעד מלוכלך. צעד שרק אדם שלא נלחם זה חודשים יכול היה לבצע. צעד שדרש כוח רב. נשמתי פנימה, ווהחוצה. פנימה והחוצה. מרגיעה את עצמי. ואז, שניה לפני שכל אותם גונבי נשמות רצחו אותי, פקחתי את עיניי. השתמשתי בכשף הקשה מכל. עצרתי את זרימת כל הנוזלים באזור. כולל את זרימת הדם של כל אוייבי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שנייה לפני שטיפת הנשמה האחרונה שלי נלקחה, מלמלתי תפילה חרישית : "רק תחוסו על מייטי, אלים, תחוסו עליה". המילים האחרונות שלי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הרגשתי את הכשף מתחיל לכרסם בכוח חיי. נזהרתי שלא לעצור את זרימת הדם של בת באנוש המסכנה, שכעת הייתה כלואה בתוך כללוב אדמה, ושל יצורת האש המטושטשת. גם ככה יהיה לי קשה להרחיק אותן מהמקום. כולם הסתכלו עלי, בוהים, לא מסוגלים לזוז, לא מסוגלים לנשום. המאמץ העיק עלי. התחלתי להתרכז בהם באופן אינדבידואלי- מה שרק הקשה עלי. לאט לאט ובעדינות, נזהרת לא להרוג איש מהם, שיתקתי אותם אחד אחד. תוך מספר דקות, גופיהם לא עמדו בזה, והם איבדו את ההכרה. המאמץ כמעט גרם לי להתעלף בעצמי.
הבטתי את בת האנוש ואל יצורת האש. אני חייבת להוציא אותם מכאן, חשבתי. התנשמתי מהר, כמו אחרי מרתון, וידעתי שאהיה עייפה במשך זמן רב, עד שהירח המלא יחדש את כוחותיי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נושמת מהר, בקושי מצליחה לראות משהו, כשראייתי מטושטשת, התלכתי ללכת באיטיות מייגעת אל בת האנוש. היה הייתה גם מחוסרת הכרה, אולם לא באשמתי. נראה שניסו לגנוב את נשמתה. התיישבתי ליד הכלוב, מותשת. הבטתי אל החיות. גם החיות היו מחוסרות הכרה- באשמתי. הרגשתי נורא. ידעתי מראש שהרגשות האלו יגיעו. הסוס הערמוני עוד היה ער. חבול מעט, אך ער. "בוא לפה..." לחשתי, מנסה לפתות אותו. כנראה הוא הבין שזה הרכחי לצורך השרדות יצורת האש, כי הוא בא. בחוסר רצון, עם נטיה ברורה ללכת אל הנערה ולא אלי, אך הוא הגיע. בלי מילים, איכשהו הוא הבין את כוונתי. הוא התנגש בכלוב פעמים, והכלוב נשבר. לא הייתה שום דרך שיכולתי למנוע מהחתיכות ליפול על בת האנוש. זה יכאב לה כשהיא תתעורר, חשבתי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אייר, למה אץ עוזרת לי? למה דקרת את טרלין? את טובה או רעה? ואיך לעזאזל זזת באמצע שעצרתי לכולם את הדם? ומתי הופעת בזירה????)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני רעה שכרתה ברית עם מייטי וליליאן, נטע פשוט לא קוראת כלום אז אני מתחרפנת)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(עדיין לא מסביר מתי הגעת לקרב, תריך לתאם גרסאות ><)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע הביאה אותי לקרב, אני כבר הייתי קרובה בכל מקרה)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תודה על העזרה וס'ה, אבל את לא יכולה לתקוע בטרלין סכין- הם כולם מחוסרי הכרה...)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(היא אמרה שהצטרפנו אליהם והן לא חסרות הכרה! אני לא מבינה כאן כלום!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי - חפרפרת ..

הסתובבתי ביער, היה קריר. בודד. הרגשתי לבד... שמעתי קולות, הרבה קולות. התקרבתי אליהם, הרגשתי משהו בדם, כאילו הוא מנסה להתקשות. נאבקתי בהרגשה, והתקרבתי אליהם.
הם נמצאו בקרחת יער. היה שם קרב, וגופות שלא זזו.
"מה קורה כאן?" שאלתי מבולבל..
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אייר- גרמתי לכולם להתעלף כשעצרתי להם את הדם!)
נער מדהים נכנס לקרחת היער. לא הרגשתי אותו עד עכשיו, אפילו לא כשעצרתי את דמו. הוא היה בעל עיניים שחורות, ושזוף. הוא נראה איתן וחזק-כמו האדמה. תזהרי, חשבתי לעצמי כשהתחלתי להרגיש דברים בתוכי, יודעת שמצבי הרגשי החלש עושה אותי פגיעה. הבטתי בו. "מי אתה?" לחשתי, יודעת שהוא שומע אותי. הוא נראה מבולבל. קיוותי שלא הכאבתי לו עם צעדי הטקטי. האם הוא לצידי? ליבי שאל ברוך.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אוקי, מחקתי את מה שעשיתי, תש=עשי שהדמות שלך תקלוט שאני כורתת ברית איתן!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"קוראים לי אדוארד." עניתי. הבטתי בנערה היפה, והרגשתי מוגן.
"מי את?" שאלתי."ומה קורה כאן?"
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא מדהים לחש ליבי. לא! הכחשתי. תשתוק! ציוויתי. אני קודם כל צריכה לבדוק מי הוא, אם הוא לצידי, אם אפשר לבטוח בו.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה של כיפה כחולה- ינשוף
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"קוראים לי אשמי." עניתי. " קרה כאן.. הרבה.." ניסחתי בעילגות. טיפשה! נזפתי בעצמי, מה את עושה?!
"בוא נגדיר את זה ככה: אתה רואה את בת האנוש, ואת יצורת האש?" הצבעתי חלושות, מפחדת להכאיב לגופי הלאה, ומקווה שהוא יבין. "אני צריכה להבריח אותן מפה לפני שכל השאר יתעוררו." הרגשתי בושה על חולשתי. "אבל אני קצת.. חלשה. הייתי צריכה להפעיל צעד מסובך כדי להביס אותם.." בבקשה תבין את הרמז.. חשבתי, מקווה שהוא טוב- והרגשתי את הכרתי מתערפלת מהמאץ להשאר ערה. ידעתי שגופי זקוק למנוחה דחופה, ואסור לי לעשות זאת לידו- לא כל עוד אנני יודעת אם הוא לצידי. הוא גרם לי להרגיש בטוחה. הבטתי עליו, תקוות אסורות מתנחלות בליבי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כבר גנבו לי אותה! טלרין עשתה את זה קודם! אני מתה!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מייטי מאמנת אותי בכשפות האש שלי. סוף סוף השליטה בכוח הזה נראית לי מושגת, והכל נראה הגיוני כמייטי מסבירה לי.
היא מלמדת אותי מהתחלה, מהיסוד. למרות שאת היסוד למדתי עוד כשהייתי בת חמש, אבל מייטי מתעקשת.
אני צריכה ללמוד איך לכוון אש לאזור מסוים, אני בחרתי בנקודה כלשהי על עלה שנמצא על עץ גבוה.
הוא כבר שרוף לגמרי, אבל זה כיף לשגר אליו אש שוב ושוב, לדמיין שהוא האויב... בהתחלה ראיתי את טרלין במקום העלה, ואז דמיינתי שאני שורפת את הפרצוף היפה של דיימן, ולבסוף ראיתי שם את קטרין.
זאת הייתה הרגשה טובה... משחררת.
כל כך נבהלתי כשינשוף יפיפייה הופיע מול העלה, והכנף שלו כמעט ונשרפה.
הוא עף לעברי ונחת בקלילות מולי
"מה אתה עושה כאן..." לחשתי וליטפתי את כנפיו, שהיו יותר רכות מכפי שנראו.
הינשוף לא נבהל ועף משם, למרות שרוב החיות לא עושות את זה כשהן רואות אותי. אבל משום מה, הרגשתי שיש בינשוף הזה משהו שונה.
"מה קרה?" שאלתי בשקט, ואיכשהו, הבנתי שהוא מבוהל, שהוא אומר לי שיש סכנה... למישהו שאני מכירה...
"אייר בסכנה?" שאלתי בבהלה, הינשוף נשאר דומם.
מיד ידעתי שמשהו קרה.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע, תקראי מה קורה לפני שאת שולחת...)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"טלרין ודיימון אנחנו עפי מפה!" אמרתי וורכבנו על הזברה שלי רחוק משם.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נו, נטע, כרתתי ברית עם הטובים, אז אני לא איתך עכשיו, ולא עם הרעים, אבל אני גם לא טובה. כאילו יש הפסקת אש. אני בינתיים לא עם אף אחד חוץ משרלוט)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(ושמישהו יעיר אותי כבר!!!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רצתי בכל כוחי ברחבי היער, מנסה למצוא משהו... מישהו. את אייר.
"אייר!!" צרחתי כשאני מרגישה שאני עומדת לבכות "אייר!!!"
המשכתי לרוץ, למרות שהרגליים שלי כבר כאבו וכמעט ולא יכלו לסחוב את משקל גופי
הינשוף עף גבוה למעלה, הבנתי שאני צריכה לעקוב אחריו. אבל זה היה קשה, העצים הסתירו אותו ובקשי יכולתי לראות אותו.
המשכתי לרוץ עד שהינשוף עף למטה, לעברי, והתיישב על ענף.
לא הבנתי למה הוא עצר, אבל כשהסתכלתי קדימה, הבנתי.
"אייר!" אמרתי, ורצתי לעברה, היא הייתה שכובה על האדמה ולא זזה

(זה מה שקורה עכשיו שם? כי אני לא כל כך בעניינים... הצטרפתי רק עכשיו...)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(משעמם להיות מתה)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע, אני מעולף, ונראה לי שהזברה שלי לא יכולה להרים אותך\את אותי אליה ><")
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הדם שלי משתעמם למוות! נו?!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(יש מצב שהכישוף מתחיל להיחלש? כי משעמם פה טיכו)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני לא חושבת שזה חוקי... Dead Girl נטשה! אני מציעה להכות בה עם נבוט ברגע שהיא תחזור!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אממ... שרלוט\צ'ארלי עוד כאן, ודד גירל הולכת להעיר אותי ואת ליליאן :|) וגם האדוארד הזה...)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(בפעם העשרים אלף, אני מתה! אי אפשר להעיר אותי, אני חושבת, ואת מייטי צריכה לדעת את זה במיוחד שהמילים האחרונות שלי היו עליך!)
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(המ.. אם אפשר הדמות שלי יכולה לעזור להם)

רצתי בכיוון הרעש וההמולה מוצא מספר גופות שכובות להן ונערה נמצאת ליד אחת מהן.
כולם יצורים קסומים, או כך הרגשתי בהתחלה" מה בדיוק קרה פה?" אני שאול מתקרב בזהירות.
עדיין לא יודע עם ניתן לבטוח בהם או לא. אם כי אותה נערה לא נראתה לי ראה כלל.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תודה! סוף סוף מישהו מגיב פה)
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(המ.. כן וסורי אם הלכתי לאיבוד אני חדשה פה)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני ישנה פה וגם אני מתבלבלת!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(את לא מתה!!! תסתמי!! אין סיכוי שאת תמותי!!!)

(נ.ב- אנחנו ממש צריכים לעשות על זה ספר יום אחד...)
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הדמות שלי יכולה לנסות לשחרר אותם מהכישוף, אם זה בסדר)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כן, זה בסדר! אפילו מומלץ!)
(אנג'ל תסתמי)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מה אנג'ל אמרה?)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(שאסור)
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(טוב אטם היא אמרה שאסור אז לא. אגב, שרלוט נמצאת שם עם השאר לא? אי אפשר להמשיך מהמפגש בינהם ונראה הלאה?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מייטי, אני לקחתי את זה מרעיון של ספר.)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"את בסדר? אשמי!" קראתי ומהרתי אליה. היא עמדה להתמוטט, ייצבתי אותה בעדינות. כשנגעתי בה, העור שלי צרב בתחושת חמימות... ראיתי אותה מתעלפת תוך רגע בידיים שלי.
לא ידעתי מה לעשות, היא הייתה יפה כל כך. אך לא ידעתי אם אפשר לבטוח בה, או מי זאת.
פתאום עיניה נפגשו בעיני ו...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אנג'י פליז תני לה רשות! אם תעשי את זה אני אתן לך לקרוא לי איך שאת רוצה, ולמרות שאני אסבול, אני גם אתלונן!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(ליאו, אדוארד... מה שלא תהיה... אם היא מעולפת, היא לא יכולה להסתכל עליך XD)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(היא עדיין לא התעלפה!!!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הוא אמר שהיא מתעלפת!)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כתבתי "עוד רגע"! זה אומר עדיין לא!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הממ... כמעט כולם מעולפים...
------------------------------

"בבקשה, אתה חייב לעזור לי!" אמרתי לנער הזר, כל כך נלחצתי מלראות את אייר מעולפת, שלא בדקתי מי זה איך קוראים לו או באיזה צד הוא.
לא משנה באיזה צד הוא, אייר הייתה אומרת שהוא בכל זאת היה עוזר לי. היא תמיד אמרה שאף אחד לא יכול לעמוד בפי ילדה כמוני בוכה
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התיישבתי על האדמה בודק את הנערה היה לה דופק אם כי כמעט בלתי מורגש " הייתי רוצה אבל אם לא תגידי לי מה קרה כאן אני לא אוכל" פניתי אל הנערה ספק ילדה עיינה הביטו בי במבט מתחנן.
שלפתע משום מקום נחת עור ועמד על ראשה של הנערה המועלפת.
"לך מכאן" נסתי לסלק אותו אך הוא רק המשיך לנעוץ בי מבט חד למשך כמה דקות, משהו אמר לי שהכרנו כל החיים.
"כישוף חזק" הוא קרקר מקפץ על ראשה שוב ושוב "כישוף מוזר"

(מקווה שזה בסדר)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנחתי את אשמי, על הדשא בעדינות ורצתי לילדה הבוכה.
שאלתי איך אני יכול לעזור לה.
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
*משום מקום נחת עורב. שזאת החייה שלי.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(ליאו\אדוארד, הילדה הבוכה זאת אני, נכון?)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יש עורב על הראש של אייר. זה מוזר...
לקחתי אותו לידי בזהירות, מפחדת שהוא ינשוך אותי, ושמתי אותו על הענף בו ישב הינשוף
"אני חושבת שהעורב כרגע גילה לנו את זה." אמרתי
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(רגע.. העורב אמר את זה, או אבלון...?)
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כנראה, תלוי איזה כישוף" מלמלתי מנסה לחשוב. אם היו אלו בינ אדם אז ברור שנהשמה שלהם נגנבה מהם .
אבל במקרה הזה הם היו יצורים קסומים, מה שאומר שכישוף מאחורי זה. היו כמה כישופים שהכרתי ויכלו לגרום לזה.
אחד מהם היו קיפאון ובמקרה הזה לא יכולתי לעזור הרבה.
העורב מצמץ ועף מהענף נעמד על כתפיו "אני אולי יכול לעזור אבל אצטרך מספר עשבי מרפא ואין לי מושג איפה אפשר להשיג אותם באזור הזה"
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אוקי)
SEIRO לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אבלון.)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כן, זו את...)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוף... זה חסר תקווה! מאיפה אני אביא עכשיו את זה..? התאמצתי לא לפרוץ שוב בבכי.
"מה קרה?" שמעתי קול לידי, וראיתי עוד נער מסתכל עלי.
נאנחתי ושוב הסתכלתי על אייר
"יש לך אולי עשבי מרפא?" שאלתי בתקווה
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תעירווווווווווווו אותייייי כבררררררררררררררררררררררר :D אני צריכה להרביץ לאדוארד, הוא גונב לי את כל הבנות!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(דיייייייייייייי נו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!! שרלוט!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אבל טליה, לדיימן כבר יש אישה לעתיד, לא? אז מה זה אכפת לו?)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אדוארד\ליאו, תכתוב כבר כן או לא!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כיפה! תעני לי ומיד על ההודעות!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני לא אשתו, ארוסתו או חברתו! והוא מוזמן להתקדם הלאה ולצאת עם בנות אחרות, כי בתכלס, זה מגעיל לצאת עם גופה)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(את לא מתה כל עוד אני לא ארצח אותך! מובן?!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(בסדר אני לא מתה. רק גנבו לי את הנשמה ואני עכשיו כלי ריק. )
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מאוד אופטימי, צבעוני)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"לא, אין לי". עניתי והיסתכלתי עליה." אפשר לעזור בחיפוש?
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תעירו אותנוווווווווו! משעמם לייייייייייי! ואסור לתת לאהובתי למות!)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תעירו אותנוווווווווו! משעמם לייייייייייי! ואסור לתת לאהובתי למות!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נווווווווווווו?!?!?!?!??!!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תחכי בסבלנות אנג'ל, אם לא שמת לב, אני מנסה להציל אותך עכשיו!)
--------------------------------------------
"כן, זה יעזור, אבל מאיפה להתחיל לחפש? זה מקום עצום..." גם ככה אני לא יודעת להבדיל בין עשב ריפוי לעשב רגיל...
משום מה, שמחתי שאנשים שאני אפילו לא מכירה עוזרים לי...
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני צריכה שגם אתם תעזרו לי כדי לעשות את ההמשך! [אלה שחיים, כמובן])
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אוף, פסלת אותי)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(טוב, החיים התנתקו
המתים, תתנו לי רעיונות לאיך אני מוצאת לעזאזל עשבי מרפא! אבל שלא יהיה סתם רעיון מעפן)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(לינשוף שלך יש רדאר מגניב)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
דד גירל, איי אמ גנה קיל יו....
(המבין יבין, אם הייתי כותבת באנגלית זה היה עוד יותר לא מובן)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אריה לא מצליחה להגיב אז אני מפרסמת את מה שהיא כתבה לי.)
(עוד פעם, זאת לא אני, זאת אריה)
הנשמה של בת האדם הלמה בתוכי והתנגדה להיכנע, המים שבגוף שלי לא היו בשליטתי, וכולם חוץ מקוסם המים המקולל הזה היו כנועים.
הגיע הזמן להפעיל קצת כשפים.
שבעים אחוז מהגוף זה מים, אני יכולה לשלוט בכל תנועה.
העליתי את המים שלי עצמי, כדי שאני אוכל להתרכז.
אין לי שום חשק לאבד את הידידות עם נדיימן, ולמרות שמבחינתי תפוח האדמה יכול לקפוץ לי, יש לי גבול.
שחררתי את הנשמה בזההירות, כדי שאני אוכל להמשיך לרסן אותה.
לפני שהיא חזרה, טבעתי בראשה את המחשבה: את חייבת לי את חייך.
בבת אחת הרמתי את ידי, שרעדו מרוב מאמץ כדי להחזיק את כל האנשים ביחד.
החיים זרמו לכולם, נאבקתי בדחף להפיל את כולם, עלי גם ככה הכוחות שלי יגנו.
בפעם השניה בחיי, עשיתי דבר שלא עשיתי מאז אותה פעם שגנבי הנשמות קראו לי, צרחתי.
"תסתלקו מכאן!" צרחתי "לכו!"
ועוד בשביל מה? בשביל חבורת מטומטמים שלא היה להם מספיק שכל כדי...
כולם נעלמו תוך חצי דקה, האחד שכישף קודם את המים נעמד מולי, נהדר. עכשיו אני צריכה להילחם נגד אחד שהספיק לנוח, איפה בן האדם הזה כשצריך אותו?!.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
תרגום:
ילדה מתה, אני הולכת להרוג אותך.


(גם אני!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הצבעוני האדום, תגידי לאריה שלא הבנתי כלום.)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(בקיצור, היא ביטלה את הכישוף ואמרה לכלם להסתלק מכאן.)
(וגם החזירה אותי לחיים)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תודה רבה לך, אריה מדהימה אחת! עכשיו הקטע עם צמחי המרפא נראה לא נוכחי, אבל לא נורא! זה לא משעמם יותר!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני מצליחה להגיב!
אוקי, החזרתי את כולכם לחיים, משהו בסגנון של "הקרבתי את עצמי" אין לי מושג.
עכשיו אני הולכת להתעמת מול החצופה שהרגה אתכם עד תשע בערב (כשאני עוד התחברתי בחמש בבוקר!) ולברוח כשאני פצועה, או משהו בסגנון, אחרי הכל היא גדולה ממני.
הממממ...
מה עוד רציתי לומר?
אה, כן, סליחה שלא התחברתי קודם, חיפשתי בעשרים חנויות תחופושת אינדיאנית, איזה חמודה אני נראית עכשיו! XDD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוווווווווווו מזל טוב;)
אני ממש שמחה שתהיה לי את הזכות להרוג אותך שאת נראית חמודה!!!
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נאנקתי."אני ממש מקנא בכם," רטנתי לטלרין."את תמיד יכולה לעשות וו-הו עם המים ולפוצץ וכאלה?"
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(גם אני הולכת להתנקש בדד גירל! :) )
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תהיה בשקט" ציוויתי "ותעשה משהו מועיל, כמו לעזור לי להרוג את הכשף שמולנו."
דיימן נאעץ בי מבט אטום, גלגלתי את עיני "בחייך, תתחיל לזוז תפוח אדמה, ותכסח את הכשף"
הוא הנהן, גנחתי, אנחנו כל כך הולכים להפסיד.
(אני שורדת, זה לא שכמעט הקאתי באוטובוס או משהו...)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אני בעד ללכת לישון, טלרין." פיהקתי."אנחנו חייבים?"
כמה כיף לעצבן את הבחורה הזאת!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(בצער רב וביגון קודר אני מודעה על אי שפיות זמנית של אחת המנהלות, נעמה, את לא נורמלית)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"דיימן" אמרתי בקול שקט "אם אתה לא שם לב, לפנינו עומד כשף מים, אני על סף קריסה, אם תעצבן אותי, אני פשוט אוריד את היד הימנית שלי, ואתה תחזור לישון, או למות אחרי כמה זמן, אז במקומך הייתי סותמת את הפה ומקשיבה"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התייצבתי מול טלירין, היא הביטה בי במבט מרתיע.
"תודה." פלטתי.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"מי?" לחשתי."או, היא! היא לא במצב שהיא יכולה לעשות משהו, טלרין יקירתי. את לא רואה שהיא חצי מעולפת? אני אומר שנלך לישון."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נעצתי באייר מבט קפוא "כן, אבל זה שהחזרתי אותך לחיים לא יגרום לך להודות בכך שאת בוגדת, נכון?"
ואז, בהתעלמות מוחלטת, חזרתי אל דיימן "אני מזהירה אותך" אמרתי לו בקול קטלני "אם אתה לא סותם את הפה, ומייד, אני קוראת לחברה שלך, ואני בטוחה שאתה יודע עד כמה אני מוכנה להרוג אותה"
הסתובבתי אל אייר שוב "תסתלקי מכאן" אמרתי בקול מיוגע "מספיק קשה לי להחזיק בחיים מישהו אחד"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני עדיין פה! לנשמה לוקח זמן להסתגל לגוף המת, זה לא קורה בשניות.)
זה חזר אלי הכול בבום גדול, פתחתי את פי למלא את ריאותי הריקות. כל נשימה כאבה, אבל לפחות נשמתי. איך אני נושמת באמת? הרי עד לפני רגע הייתי... איפה הייתי? הזיכרון מטושטש לי בראש. פקחתי את עייני. אני חיה!
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי באייר בעצב, ומשכתי בכתפיים. עשינו די והותר למענה, ואחרי הכל, היא לא באמת התנהגה באופן הוגן כלפיינו. סימנתי "להתראות" עם השפתיים, בלי להוציא קול, וחייכתי לעברה חיוך צולע. אם נפרד, אז לפחות כידידים.
טלרין לא שמה לב.
נעצתי בה מבט כעוס."אין לי חברה."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חייכתי אלייה, אבל לא חיוך קפוא, אדיש ומתנשא, חיוך אמיתי וחם. "אני לא התכוונתי להיות בוגדת אף פעם, אני רק עושה את מה שהגוף שלי פוקד לי לעשות, ומה שהמצפון שלי אומר לי לעשות. זה שאני בהפסקת אש איתן, לא אומר שאני בוגדת בכם." סובבתי את ראשי לעבר שרלוט. "בואי נלך." הלכנו משם, הינשוף והנץ בעקבותינו.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נדרכתי.
קול נשימה, פצוע, חלוש; קסום. כמו של אייל צעיר, או תינוק רך. הכרתי את הקול הזה. הסתובבתי בחדות - טלרין נהנתה מרגע שקט ממני. ואז ראיתי אותה. הנערה שחורת השיער.
היא שכבה על הארץ, מעפעפת בריסייה הארוכים ברפיון. שיערה השחור כעורב שפע על האדמה תחתיה, עיטר את עורה החיוור בצללים רכים.
מיד ידעתי שטלרין ניסתה לקחת את הנשמה שלה.
נחפזתי אליה במהירות, מתעלם מדופק ליבי המואץ.
"את בסדר?" לחשתי. איזה מחשבה טיפשית. איזה מילה טיפשית. איזה משפט טיפשי. לא יכולת לחשוב על משהו יותר טוב לומר?
עינייה נפקחו באחת, וננעצו עמוק-עמוק בעיניי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(לא. היה. לי. אינטרנט. אני. עומדת. להתאבד.)
פקחתי את עיניי בפתאומיות. ראיתי את אדוארד עומד קצה השני של קרחת היער, מופתע מעט. כולם נעלמו מקרחת היער, מלבד בת האנוש, יצורת האש, וכשפית אוויר. בת האנוש וכשפית האש עוד היו מעולפות. הרגשתי הד חזק מכיוונה של בת האנוש. נשמתה נשנבה, ידעתי. לעת עתה, הוספתי לעצמי. קמתי בעדינות. "את יכולה לעזור לי?" שאלתי אותה, מבינה שהיא בצד שלי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"סוף סוף" רטנתי כשבת האדם התעוררה "את מוכנה להסתלק מכאן? אני מנסה לגרום לחבר שלך להילחם, ואם לא תסתלקי מכאן את תשקעי מהר מאוד בשנה עמוקה שממנה לא תחזרי"
"הוא לא החבר שלי!"
"היא לא החברה שלי!" שניהם שאגו בו-זמנית, גלגלתי את עיני
"בסדר, אבל הכחשה כמו הודאה" אמרתי בשקט, שניהם שמעו.
"טלרין חתיכת..." דיימן מלמל, התחלתי להוריד באטיות את ידי, הוא הפסיק לדבר, נעצתי בו מבט מסופק.
"קדימה, לכי מפה" אמרתי לה בחוסר סבלנות, כאבה לי היד, והקרב בין הכוחות גרם לי לכאב ראש, מה דיימן יודע כשאני אומרת לו להסיח את דעתו של הכשף?!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"שרלוט, תישארי כאן." אמרתי לה לאחר שהתיישבה במקום מבטחים, הינשוף והנץ שומרים עלייה.
חזרתי במהירות אל קרחת היער, ליליאן ומייטי עדיין שם, פצועות.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"את כשפית אוויר, נכון?" שלאתי את הנערה שהגיעה אל קרחת היער. תהיתי אם היא לצידי או לא. ידעתי שעלי להזיז את בת האנוש וכשפית האש למקום מבטחים. קיוותי שאדוארד לא ינטוש אותי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כמה קללות גסות מאוד עמדו לי בפה כששוב רציתי לצעוק על דיימן.
אף אחד לא התרחק, כל החיים שלהם שוב היו תלויים בי.
"זה. מספיק" שאגתי, אם אני יכולה להחיות את המטומטמים, אני עומדת גם להרחיק אותם.
קודם כל, דיימן.
שלטתי במים שהיו בגופו, הוא התרחק כשמבט המום בעיניו ובת האדם הלכה לצידו, אני מבטיחה שלא אמרתי לה.
ועכשיו, אייר.
הרחקתי אותה, הרגשתי אותה נאבקת בי, שתשנא אותי, אני עומדת למות אם היא לא תתרחק.
מייטי.
שקלתי לרגע אם להשאיר אותה או להתרחק ולהרוג אותה.
"אני. שונאת. להחלטי ככה" נהמתי.
בסדר, כל עוד קצת מהנשמה של בת האדם אצלי, מייטי תלך אחריה כמו כלבלב, שתי ציפורים במכה אחת.
הזאבה לא הכבידה עלי, בלי שאומר כלום היא תפסה את מייטי וגררה אותה בעקבותיה.
"תודה לאל" נאנקתי כשסוף סוף יכולתי להוריד את ידי.
הבטתי בזאבה וליטפתי את פרוותה הרכה, הנעימה.
"גווינגבר?" מלמלתי, השם נראה לי מתאים.
הזאבה נהמה בהסכמה.

טליה, גווינגבר זה הפנתר של דריזט, אהובי XD.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חיפשתי את כשפתית האש (מייטי). היא לא הייתה שם. האם אני הוזה הכול?! צעקתי במחשבותי. ידעתי שתשישותי רבה- אך לא ידעתי עד כמה. הכרתי התערפלה שוב.

---------------------
(אשמי עכשיו מעולפת. תעשו מה שאתם רוצים בקרחת היער, רק קחו בחשבון שהיא מכירה רק את אדוארד, מייטי (לא בשם) וליליאן (גם לא בשם). הנה- תהנו מהנקמה :P)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יותר מדי קולות בראש לי, יותר מדי אנשים בסביבה שלי, יותר מדי החלטות, פחות מדי זכרונות.
העולם החל להסתובב ויש רק נקודה יציבה אחת. השועל. ידעתי שהשועל הוא הדבר היחיד הוודאי. הדבר היחיד שאני יכולה להסתמך עליו. הלכתי אחריו בשקט. כל כך בשקט, שלא שמו לב שנעלמתי.
הלכנו שעות שקטים כעכברים.
לבסוף הגענו למאורה, היא הייתה מאוד קטנה, אבל הצלחתי להידחק בה. ואז נרדמתי ידי חובקות את השועל.
את השומר שלי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בשמחה!

שירכתי את רגלי בחזרה למערה שבה היינו אתמול, קיוויתי שבת האדם לא תהיה שם, לא רציתי לראות אף אחד.
חציתי את קרחת היער, הבטתי בדמות ששכבה מעולפת על האדמה.
כשפית המים המקוללת הזו.
רכנתי אליה, גניבת נשמות חלקית בהחלט עובדת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אריה- לא הבנתי, את כרג בקרחת יער או המערה שלכם? ומה עשית לכשפית? ודרך אגב אני בכלל לא במערה שלכם, אני במאורה של השועל שלי!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי במאורה והשועל ישב מולי, הוא דיבר, זה נראה לי טבעי כאילו הוא אמור לעשות את זה, כאילו זה משהו שהוא תמיד עושה. "היום, אנחנו נתחיל לסדר אותך" הקול שלו היה עמוק, מעורר כבוד.
"אני לא רוצה להסתדר." עניתי לו. ואז הרגשתי כמה הראש שלי מבולבל, כל הזיכרונות.. חצי אמיתיים חצי לא. אני לא בטוחה מה חלום ומה לא, אני חייבת להסתדר, זה לא עניין של רצון.
השועל התעלם ממני "לפני זה אנחונו צריכים להשיג לך בגדים. טובים."
הבטתי אל בגדי, הם היו מלוכלכים, שרופים, קרועים, והתפלאתי שהם לא נשרו מגופי מרוב שהיו חבוטים. הוא הוביל אותי החוצה, שם שכבה לה חיה גדולה שלא זיהיתי. הבנתי למה הוא מתכוון. פשטתי את עורה ועיבדתי אותו. לבסוף לבשתי אותו, וזרקתי את בגדי הקודמים. גם את נעלי, רצתי בהן כל כך הרבה שסולייתן הייתה דקה כעלה.
עכשיו כשהייתי לבושה בעורות ויחפה, הרגשתי טוב יותר, ופניתי לשועל להנחיות נוספות. השועל חייך (זה אפשרי בכלל?) והתקרב אלי, " עכשיו אנחנו נתחיל לחשל אותך. מבחוץ ומבפנים"
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים

סורי על האיחור הענק... אבל בכל זאת:

שמי: נח בן 119 אדם טוב בעל נפחייה. החיה שלי: תרנגולת שחורה.

למחרת, לקחתי יום חופשי.
תליתי על הדלת את השלט שמוכן לי למקרים כאלה: תכף אשוב. ויצאתי.
ירדתי את התלולית הקטנה שלפני ביתי, ונכנסתי ליער.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים

התקדמתי אל העומק. היכן שהעצים צפופים צפופים והלב מתרחב.
הייתי חייב לחשוב קצת. על מה שקר אתמול, על מה שקרה לפני עשרות שנים, ובעיקר בעיקר- על מה שיהיה.
מה יהיה?
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כלומר, לא מפחיד אותי למות. בגילי זה בדיוק העונה... אהמ.. כן זאת העונה...
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
משהו קורה, חשבתי בתודעתי המדוכאת. הרגשתי משיכה חזקה. זה כאב. זה כל כך כאב. שמעתי מישהי צורחת. האם זו אני?

----------------------
(הסיבה למילה חלקית, היא כי אני יצור, ואת לא יכולה לגנוב לי את הנשמה לגמרי?)
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ברגע שהתעוררתי הבנתי שמשהו לא בסדר. אחרי כמה רגעים הנשר הגיע ואישר את החשדות שלי, לא הצלחתי להרוג את כולם ועכשיו הם רודפים אחרי. אני חייבת להילחם. נעמדתי בעמדת הקרב הרגילה שלי והנשר עף בסיבובים מעלי. הם הגיעו, פניהם עטופים בברדסים. "אתם לא עוזבים? אני לא אוהבת להרוג." הביטחון שהפגנתי לא באמת היה קיים. ואז הם תקפו, כולם בבת אחת. הצלחתי להוריד שניים, כנראה בני תמותה, עם הקשת, אבל אז הם עלו עליי והייתי צריכה להחליף לסכיני הציידים החלודות. המתח הורגש באויר. לא, לא מתח, משהו אחר. האויר עמד והתקשה, הוא האט את המפלצות המוזרות שראיתי והקפיא את בני התמותה. הדבר הזה קרה לי רק פעם אחת, אבל אז לא יכולתי לשלוט בו, עכשיו אני יכולה ואני הצלחתי להרוג שלוש מפלצות וחמישה בני תמותה עם זה. הרגשתי את עצמי נחלשת, והפסקתי את התקשות האויר כדי שאני אוכל להילחם עם הסכינים. פתאום הרגשתי כאב חד והבנתי שפיפסתי את אחת המפלצות שזרקה חנית שפילחה את גבי. לא היה לי סיכוי. הנשר שלי ניסה לעזור, אבל רק פגש בעוד חנית. מתוך החושך שאליו שקעתי הספקתי לשמוע אותם מתוכחים, כנראה שהם החליטו לעזוב, להשאיר אותי למות לבד.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים

החלקתי על שערי הלבן. מגיל 90 בערך הוא התחיל להיות גם נוצץ. אהבתי אותו יותר ככה, נוצץ. באור, בחושך, תמיד נוצץ.
התיישבתי בצל עץ עבות אחד ששורשיו הציצו החוצה. פתאום שמעתי רעש מוזר. כמו קרקור, מתקרב. מרגע לרגע הקול התגבר.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוף, אני צריכה להתחיל להיות אחראית.
אני לא יכולה לנטוש את בנות הברית שלי ככה!
אם זה לא לטובת שרלוט.
או לטובת החיה התאומה שלי.
ידעתי שהייתי חייבת להתרב אליהן, רק כדי לאסוף את מייטי וליליאן ולעוף משם.
נו ברצינות, טלירין, שנייה לא תזק לך.
אבל אז הבזיק במוחי רעיון.
הכנסתי את האצבעות לפי, ושרקתי בכל הכוח.
כעבור רגע הופיע הנץ מולי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי כשדמעות עומדות לי בעיניים.
הסוס שלי שכב ישן לידי... איפה אני?
כאב לי לנשום, כאב לי לזוז, אבל הייתי חייבת לזוז.
תמונתה של ליליאן עלתה במוחי, ופרצתי בבכי מר, בלי יכולת להפסיק. ולא היה איש שיוכל לנחם אותי.
ליליאן לא לידי כדי להניח את ידה על כתפי, היא לא יכולה לחבק אותי, להבטיח שנישאר יחד... שתמיד האש שלי תוביל אותי אליה.

טרלין! הכל באשמתה!
הכאב לא מנע ממני לקום ולרוץ משם, ישר אל קרחת היער- ישר אל טרלין.

לאחר כמספר דקות עמדתי מאחורי טרלין, מביטה בה בזעם ובכעס, רוצה לנקום.
התכופפתי לעבר המגף שלי והוצאתי משם סכין אחד- חד וקטלני.
הלכתי באיטיות לעבר טרלין.
תיפופי רגליי על האדמה הלחה הסגירו אותי, לא שהיה לי אכפת, טרלין לא הייתה מוכנה לזה.
היא הסתובבה ברגע שדחפתי אותה לעבר עץ.
הצמדתי את הסכין שלי לצוואר שלה, "את לקחת אותה ממני! את הרגת אותה! אני אהרוג אותך."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החושים החדים שלי הסגירו לי את מיקומה של מייטי.
עם טלירין.
היא מנסה להרוג אותה, זה לא טוב.
הייתי צריכה לומר לה שלא תנסה להרוג אותה.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(לא הבנתי מה טלרין עשתה איתי. איפה אני?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני לא יודעת)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(איבדתי אותכם תוכלו להסביר לי מה קרה?)
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רצתי אל אשמי. הרמתי אותה על זרועותי, העור שלה היה קריר ועדין. וניסיתי למצוא מערה קרובה.
חיפשתי עד ששמעתי קול קרוב. הקול היתקרב עד שראיתי חפרפרת.
החפרפרת ניסתה להגיד לי משהו, זה היה ממש מוזר.
היא הובילה אותי למערה גדולה שבה הנחתי את אשמי על האדמה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מייטי, אני כבר לא בקרחת היער..., נניח שהתכוונת למערה?)
נעצתי במייטי מבט שליו "לקחתי אותה?" שאלתי "אני החזרתי אותה, היא חיה, וזו לא אני שיודעת איפה."
מייטי הייתה המומה, אחיזתה החלה להרפות.
"אני מודה ששאבתי 5את הנשמה שלה" מלמלתי, בעיניה של מייטי ניצת זיק מסוכן "אבל החזרתי אותה, פעמיים, פעמיים הצלתי את החיים שלה, ואת החיים שלך."
הבחנתי בדיימן, הוא היה מאחוריה, יש פעמים שבני אדם מועילים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(טליה, שלטתי בדם שבגוף של הדמות שלך, וסילקתי אותה למערה, מסתבר שאחר כך באתי לשם גם)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מה קורה במשחק!!!!!!!?)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ברגע שרצתי ביער הבנתי דבר או שניים.
שתמיד עדיף לעזור לבני האדם, כי הם אלו שימותו קודם.
אז שיניתי את המסלול לעבר ליליאן, מקווה שאני אוכל למצוא אותה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אל תמצאו אותי!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"את משקרת." אמרתי, "את לא מספיק טובה בשביל לעשות משהו כזה."
"אז את לא רוצה להאמין שבת האנוש חיה?" התגרתה בי, "איזו מין חברה את?"
הרגשתי איך הידיים שלי מתחממות. כדור אש החל להתרוצץ בין אצבעותיי, הרמתי את ידי והתכוונתי להעיף את הכדור על פרצופה של טרלין.
לפני שהספקתי לעשות משהו, הרגשתי אחיזה של מישהו מתהדקת על מפרק ידיף מונע ממני להרוג את טרלין.
ראיתי את דיימן, מושך אותי אחורה ומרחיק אותי מטרלין, "אידיוט! תעזוב אותי!" צרחתי עליו.


(נ.ב טרלין קטנה מדיימן בשלוש שנים והיא עדיין שולטת עליו... חהחה!!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כן וכן, אקשן לא יפריע לאףףףףףףףףףףףף אחד;)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי במייטי ברחמים.
"היה לך רגע לברוח, אבל אני חייבת לשבח את חוסר הנאמנות שלך, מתאים ביותר לגנבת נשמות"
"גווינגבר" מלמלתי, הזאבה נגשה אלי, הנחתי לה ללקק את ידי "לכי תמצאי את בת האדם, תביאי אותה לפה, לא אכפת לי מהשועל, תעשי איתו מה שאת רוצה"
גווינגבר נהמה באישור ונעלמה אחרי מצמוץ אחד.
קשרתי את מייטי "אני רוצה להראות לך שהיא חיה, אבל חרצת את גורל שתיכן"
גווינגבר ידעה מה תכננתי לעשות, היא רק צריכה להגיע מספיק קרוב, ואז אני אקרא לבת האדם, היא תבוא, אין לה בררה.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אם טלרין חושבת שהיא יכולה להקפיא את הדם *שלי*, ולגרור *אותי* לאן שבא לה, היא טועה בגדול. כי הפעם היא באמת עברה את הקו האדום.
שחררתי את הנערה הכבולה במהירות, מתעלם מהמבט ההמום והמעוות שטלרין נעצה בי. סיננתי לעברה:
"תברחי מכאן. עכשיו, או שלא תברחי לעולם."
הילדה הייתה מספיק חכמה כדי לתפוס את הרגליים שלה ולהסתלק.
כי עכשיו הקרב היה שלי ושל טלרין.
"אני לא האוייב שלך, וגם לא צעצוע." סיננתי באיום."ואת לא הולכת לשחק איתי משחקים, אחרת את תמצאי את עצמך משחקת לבד."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"שים לב" הזהרתי אותו "קודם כל, אתה צריך לומר לי תודה שסילקתי אותך משם"
הבעת הפנים שלו לא השתנתה, הוא נראה זועם מתמיד "אז תסבירי לי, איך בדיוק?" הוא סינן
"פשוט" עניתי "הכוחות שלי התחילו להיגמר, ברגע שבו הייתי נחלשת לחלוטין, ומורידה את היד, אתה היית שוקע ואני לא ממש בטוחה שהיית חוזר.
"סילקתי אותך כדי שהכוחות של כשפית המים לא יפגעו *בך*" סיימתי בזעם והסתובבתי ממנו "ואם לא אכפת לך, אני הולכת לנהל שיחה עם החברה שלך"
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים

(נראה לי שאני אעשה קמבק בפרק הבא)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(קמבק?)
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מאנגלית-
come back

או בקיצור, אני אשתתף בפרק הבא....

בחרתי דמות שלא ממש משתלבת כאן
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אריה, לרגע אחד באמת התכוונתי להרוג אותך ולברוח בצרחות של שמחה :)... כשאמרת שדיימן שם קצת הרסת לי, אבל את דמות בסיפור... מוזר אם תמותי XD)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(דיימן העליב אותי ):!!!!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כן, חוץ מזה שאת לא הטיפוס שיעשה את זה לאחותו הקטנה, אני כן XD
המממ...
לא לקחתי את הרשע חזק מדי בקטע הזה? XD
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים


לפי דעתי, אריה, זה דווקא טוב. את צריכה להיות נאמנה לדמות שלך. אם את רעה, אז תשחקי את הכי רעה שאת יודעת....

זה גם מאתגר את הטובים...
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כאילו שאני אקשיב לאייר ולא אעשה כלום...
טוב, האמת באמת התכוונתי להקשיב לה, אבל הינשוף שלי לא.
גיליתי שהוא לא אוהב להישאר במקום ולשבת בשקט, הוא אוהב אקשן... הוא מוצא חן בעיניי.
צחקתי כשרצתי אחריו בעוד הוא עף למקום כלשהו, כנראה מוביל אותי לאייר, אולי למייטי... ואולי בכלל לטרלין...
במחשבה זו חשבתי על שם מושלם בשבילו. צ'ראבל. צרה באנגלית.
הוא נעצר, ואני איתו.
"היי אייר." אמרתי כשראיתי את אייר רצה, ומיד נעצרת מולי. חייכתי חיוך רחב
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"לא תודה ולא נעליים - אם לא שמת לב, יש לי רגליים." נעצתי בה מבט קודר, מתרגז עוד יותר מרגע לרגע, עד שלא אוכל לסבול את נוכחותה."ואת יכולה ללכת לאן שאת רוצה, כי אני צריך פסק זמן ממך, ואנחנו כבר לא צוות."
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הלילה הגיע ואיתו גם הקור. יצאתי מן המערה החשוכה לאסוף מקלות.
כשחזרתי למערה ניסיתי למצוא שתי אבני צור. אבל לא היו אבני צור במערה.
החפרפרת שהובילה אותי למערה, רצתה שאני אבוא איתה למעמקי המערה. הלכתי בעיקבותיה של החפרפרת. למרות החושך הצלחתי לדעת איפה כל אחד נמצא, כאילו אני רואה דרך האדמה. המערה התחילה להפוך לצרה, ונאלצתי בסופו של דבר לזחול על האדמה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חייכתי. "אז אני לא יכולה למנוע ממך להתבגר, אה? אני חייבת להתחיל ללמד אותך להתחיל להילחם כי אנחנו לא נגיע לשום מקום. בינתיים, בואי איתי."
שרלוט הביטה בי במבט מבולבל.
"הרגשתי באנרגיה שלך מתקרבת." משכתי אותה אחרי ורצנו לעבר ליליאן.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני יודעת להילחם! בערך...
טוב, מייטי התחילה ללמד אותי כשפות אש... חוץ מזה... כלום.
"אז את תלמדי אותי להילחם?" ששאלתי בעיניים גדולות, סוף-סוף!
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אחרי שהמערה הייתה צרה היא גדלה יותר ויותר עד שהגעתי לחדר גדול עשוי סלע עם ערמות של אבני צור.
לקחתי כמה אבני צור לא חדות לכיס שלי. החפרפרת רצתה שנמשיך. המערה הסתיימה, בחור פעור מול מקום אחר של היער.
אחר כך שמעתי רעש של עלים נישברים והבנתי שני דברים: אחד-המערה מביאה לקצה האחר של היער. הדבר השני-יש כאן מישהו.

אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כן, אני אלמד אותך." לא יכולתי להסתיר את הכעס בקולי. "אבל תהיי בשקט, בחיי, אני צריכה ללמד אותך להתגנב."
שרלוט הביטה בי וחיוכה הסגיר כל כך הרבה רגשות בו זמנית.
רגשתי אנרגיה נוספת, נוכחות נוספת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אם יש לך רגליים" אמרתי לו בכעס "אז למה בדיוק במשך כל הפעמים שכמעט התחננתי בפניך ללכת לסלק את הכשף, אתה לא עשית כלום חוץ מלהתבדח?"
הוא לא ענה, לקחתי את החפצים שלי ויצאתי "בסדר, להתראות" הטחתי תוך כדי שאני יוצאת.
"גווינגבר" לחשתי לאוויר כשהתרחקתי מדיימן עד כמה שיכולתי.
הזאבה הופיעה מולי ברגע, המשכתי להתקדם, כשהזאבה לצידי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוף! אני שונאת ששרלוט נועצת בי מבטים שהעיניים שלה מתרחבות בצורה מתוקה להפליא!
אני ש ו נ א ת מבטים כאלו.
פשוט מתעבת.
היא הביטה בי במבט כזה ממש מעורר רחמים.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חור. חור, זה מה שהרגשתי. ריקנות.
ונכון שהגשם מתחיל בדיוק ברגע הכי לא מתאים?
כי מצאתי את עצמי קפוא ורטוב עד לשד עצמותיי, רועד, בלי שום מקום ללכת אליו. טלרין תפסה את המערה שלנו, לא היו לי בני ברית- לעומת אויבים רבים, ואיבדתי את החברה הכי טובה שלי.
אפילו כלי הנשק שלי לא היו במצב מזהיר.
הבטתי סביבי, מיואש, והתחלתי לפסוע לעבר שום מקום ביער המלחשש.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא היה קשה ליצור מחסה מהגשם, יצרתי כיפת מים מעל לגווינגבר ומעלי ונשענתי על עץ בישיבה.
"מצטערת" מלמלתי לזאבה שהביטה בי בתחנונים "אין לי בשר, אבל אני יכולה לצאת לצוד"
גווינגבר נצמדה אלי, צייד משותף.
עכשיו הנוכחות באזור הייתה מטושטשת בגלל הגשם.
הרגשתי שלוש דמויות, שתים מהם היו ביחד, והשלישית הייתה לבד.
היו כמה ארנבות באזור, אני אסתדר בלי אוכל, אש ומים לא עובדים ביחד.
יריתי בשלושה ארנבות וגווינגבר תפסה וטלטלה למוות שניים נוספות.
היא הניחה לי להעין את ראשי עליה בזמן שקרעה את בשר הארנבת בחתיכות גדולות, אף אחת מהדמויות שהרגשתי קודם לא התרחקה ממקומה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"מה בא אלייך הפעם?" השועל שאל. מאז תחייתי התמוהה נתקפתי לעיתים קרובות בהבזקי זיכרון, שלפעים היו כל כך חזקים, שנפלתי מכלל הכרה.
"לוחמה. אני זוכרת קרבות. קרבות שלי, אני זוכרת איך להלחם!" השועל יצא החוצה, אל הגשם. "את זוכרת לוחמה, זוועות, דם והישרדות. אלה הדברים היחידים שהסתדרו אצלך בראש. אני רוצה שתנסי להזכר בדברים חיוביים יותר."
בסדר. אני אשתדל.
לכי ליער, בכיוון ההוא, לכי 15 דקות ותחזרי. ותביאי אותו איתך.
למה הוא מתכוון? מי זה 'אותו'? למדתי שעדיף לי להקשיב לגארדיאן בלי לפקפק. הוא שועל חכם.
עשיתי כדבריו ואז ראיתי אותו. כמעט שנפלתי על הרצפה בהבזק זיכרון כשהוא הביט בי בעיניו מלאות הפליאה. דיימן.
"בוא." אמרתי לו וחזרנו למאורה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הרסתי לך אנג'ל! דיימן מצא אותי! תתרחקו!)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי לבדי במערה. כאב לי עמוק בפנים, והבנתי שחלק מנשמתי חסר. התעלמתי מכך. שמעתי גירוד, הסתובבתי בפתאומיות, מתוך אינסטינקט, וראיתי דוב גורים רטוב לחלוטין מהגשם מביט בי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הו, עד כמה שרציתי לחזור ולהרוג אותה.
אבל לא יכולתי.
כשדיימן אמר לי לברוח, לא ברחתי. עמדתי במרחק של 50 מטר משם וצפיתי בהם רבים.
כשדיימן עזב, תהיתי עד כמה הם כועסים אחד על השני, חשבתי אם כדאי לי ללכת אחרי טרלין או אחרי דיימן...
לבסוף, כשהגשם התחיל לרדת רצתי משם, הרחק מהמערה, הרחק מהיער, הרחק מטרלין, הרחק מכולם.

הגעתי למקום ריק.
הוא היה אפרורי וחשוך. אז התיישבתי שם.
עכשיו הכל רק הלך והסתבך.
כולם החלו להתערבב יחד, כבר לא ברור במי כדאי לבטוח.
קודם לפחות ידעתי מי נגדי, עכשיו אני אפילו לא יודעת איפה ליליאן בכל הדבר הזה...
אני יודעת שהבטחנו שנהיה יחד, תמיד, אבל אין לי כוח אליה... לכך שאני תמיד צריכה לפחד שייקחו ממנה את הנשמה, זה קשה מדי.
בינתיים אני אשאר כאן. עד שהכל יהיה ברור.
עד שהכל יחזור להיות נורמלי. תלוי איך מגדירים נורמלי...
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החפרפרת רצתה שאני אתקרב למי שנמצא כאן. היתקרבתי, וראיתי שתי נערות בנות 13 ו14, לא נראה לי שהן הבחינו בי. התקדמתי ושאלתי:" מי אתן? "
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
העפתי מבט לעבר שרלוט, שמראה שהיא צריכה להישאר בשקט ולא לזוז ממקומה, היא נדרכה.
"מי שם?" שאלתי, הבטתי בצללית שהתקרבה אלי.
נער התבונן בי וסקר אותי. הוא הביט בי בפליאה, ואז העיף מבט לעבר שרלוט.
"אייר, תירגעי, אני בכל מקרה חייבת לו על כך שהוא ניסה לעזור לי להעיר אותך." אמרה שרלוט.
שילבתי את ידי ונשפתי בבוז. "שומר נשמות שמנסה לעזור לי, גנבת נשמות עוצמתית, ממתי חברנו לטובים האלו בכל מקרה, אוף, אני שונאת את הטוב הזה!" שאמרתי את המילים "גנבת נשמות" הנער החל לסגת, ברור שהוא לא רצה להילחם בקטנה ממנו בשלוש שנים. "כרתתי ברית עם ליליאן ומייטי, שתייהן שומרות נשמות, אני לא מתכוונת להזיק לאף אחד מהסוג שלכם." שילבתי את ידי, הנער נראה רגוע יותר, אבל עדיין דרוך.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מה קורה במשחק?)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הרגשתי מעין קליק. כבר שמעתי על זה בעבר, אך תמיד חשבתי שזוהי אגדה. חיות תאומות! חשבתי. הדב התנער, מנסה להעיף עלי את המים כאילו בכוונה. באופן אוטומטי עצרתי אותם. בדב נראה במצחקק. שתיתי מעט מים מהאוויר. בואי אחרי, מבטו אמר, והוא החל ללכת פנימה, אל תוך המערה. עקבתי אחריו, תוהה לאן אני הולכת, ואיך הגעתי לכאן.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא הבנתי למה הלכתי אחריה בכלל. לא הצלחתי לעקוב אחרי זרם החיים, לא הבנתי מה אני עושה. למה אני איתה ולא עם טלרין? למה אני לא חוזר ומצטרף אליה? למה אני לא לוקח *אותה* כשבוייה? למה כלי הנשק שלי כל כך קהים? ולמה אני הולך איתה, לעזאזל?

הדבר היחיד שידעתי הוא שהיא כל כך יפה, וגורמת לליבי לפרפר.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התחיל לרדת גשם. שאלתי אותן אם הן רוצות להיכנס לתוך המערה.זאת עם השעיר השטני מלמלה משהו, החלטתי לעזוב אותן.
הסתובבתי לעבר המערה והתחלתי ללכת, כדי לבדוק מה עם אשמי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
המנהרה נהייתה צרה יותר וצרה יותר. באיזשהו שלב, כבר לא יכולתי לעבור, לא מבלי להשאיר את הגור מאחור. הוא הביט עלי במבט אומלל ונרגז גם יחד. "אני לא כשפתי אדמה," מזכירה לו בצער. נראה שזה הזכיר לו משהו. זיהיתי את תחושתו, משום שהייתה קשורה ליסודי. אספתי מעט מים מאוויר, ונתתי לו לשתות. חיכיתי שמשהו יקרה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"רגע!" קראתי לעברו, הוא הסתובב.
הבטתי לעבר שרלוט שהחלה לרעוד מקור, ומשכתי אותה אחריי בעקבותיו. "אנחנו באות איתך."
עיני זאב לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני אן-מארי,עכשיו פוגשת את מגי השותפה שלי למסע, תחפשו את הקטע שלה למעלה, שתוקפים אותה.

הרעב כירסם בבטני לא יכולתי לעמוד בזה יותר. כבר יומיים שלא אכלתי דבר, עוד עווית רעב, התקפלתי בכאב. וחוץ מזה, גם טומראד (נמר מדבר, החיה שלי) היה רעב אני חייבת אוכל. לקחתי את הקשת שלי והלכתי לחפש ארנבות, טומראד חיפש איתי...
הגעתי לאזור לא מוכר קרחת יער, בתיקי היו ארבע ארנבות אני צדתי שתיים וטומראד שתיים, סרקתי את קרחת היער, כשלפתע שמעתי קול אנקה חלוש שבישר לי שאני לא לבד כפי שחשבתי, איתרתי את מקור הקול חנית, חנית נעוצה בילדה חומת שיער, התכופפתי אולי תוקפיה עדיין כאן? לא לא היה שם אף אחד מלבדה. התקרבתי אליה היא הייתה קטנת ממדים ורזה חנית הייתה נעוצה עמוק בגופה אנקה נוספת נקעה משפתותיה היבשות כמעט כמו בכי
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אייר מסכימה לשתף פעולה עם ע-ו-ד שומר נשמות? זה ממש לא מתאים לה...
אבל בכל זאת היא מושכת אותי לעבר המנהרה, אחרי הנער
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה לעשות? זה כדי לשמור על שרלוט.
אולי היא תעבור צד, אולי היא תהפוך לשומרת נשמות, אין לי בעיה עם זה, אולי היא תהיה יותר בטוחה שם.
"אני לא מבין למה גנבת נשמות משתפת פעולה עם שומרי נשמות." פלט הנער.
"אין מה להבין." אמרתי ונאנקתי מהקור שתקף אותי שהורדתי את מעילי וכיסיתי את שרלוט הרועדת, כל הגוף שלי רעד, הנער התבונן בי בעעיניים מבולבלות, לא יודע אם להציע לי עזרה ובד להתכסות בו, או להתעלם.
בסוף הוא השתתק, חסר עצות."אני לא צריכה עזרה או שום דבר אחר, באמת." ידעתי שהכוח של שרלוט הוא אש, אבל היא באמת לא שולטת בו, היא עלולה לשרוף את עצמה, אני לא מוכנה לתת לה לעשות את זה.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"בסדר," השבתי."בואו נזוז. קפוא פה, נדליק מדורה בתוך המערה." נכנסנו לחדר הגדול עם אבני הצור. חשבתי בלב מה עם אשמי, אם היא התעוררה- אולי מפוחדת. התקדמנו לעבר הפתח.
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תעזרי לי" אמרתי, לא יכולתי להחליט אם לסמוך עליה או לא, אבל אם היא תעזור לי אני אחיה ואם היא תהרוג אותי אז לא הפסדתי כלום. אני עומדת למות. חבל. הצלחתי לשרוד הכל עד עכשיו ודווקא בתקופה שקטה זה חייב לקרות. התאמצתי לקום ונפלתי. כנראה שאיבדתי את ההכרה, כי כשהתעוררתי לא ידעתי איפה אני והיית לי תחבושת על הבטן.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
המעיל של אייר היה רטוב. לא אהבתי את זה.
אני יודעת שאני נשמעת מפונקת ככה, אבל אייר תמיד נתנה לי את התנאי הכי טובים שאפשר.
אפילו אם ההבדל בגיל לשנו הוא שנה אחת בלבד, זה כאילו היא גדולה ממני בשמונה שנים או משהו...
הצבעתי באצבע אחת על המעיל, מקווה שהוא יתחמם מהר, ושאייר לא תשים לב.
כעבור כמה שניות הוא כבר היה חמים, וכך גם אני.
אפשר היה לראות אדים כשנשמנו ודיברנו. למרות שכמעט ולא דיברנו.
"טוב, הגענו." אמר הנער אחרי כמה דקות, והופתעתי כמה נעים מזג האוויר שם, למרות שלפני כמה זמן כמעט קפאתי מקור.
"קחי." אמרתי לאייר ונתתי לה את המעיל
עיני זאב לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנערה הייתה בערך בת גילי אבל קטנה ממני, היא הזכירה לי מישהי שפעם בכתה כך *בגללי* ואני ברחתי אני מתחרטת על זה יום יום. אני לא אחזור על טעותי.
פסעתי בכמה פסיעות ארוכות ובטוחות עד אליה וכרעתי לצידה היא ביקשה שאעזור לה ושלא אנטוש הבטחתי לה בדממה שכך אעשה. טומראד בא בעקבותיי תחילה חששתי שיפחיד אותה, אך היא כבר לא הייתה בהכרה מאובדן דם. בידיעה ברורה מה אני צריכה לעשות הפכתי אותה ושלפתי את החנית השבורה מגבה. הפצע היה נורא. חור גדול ומדמם בגבה. שליפת החנית הגבירה את קצב זרימת הדם, דם כהה וסמיך.ידעתי שבדם יש הרבה מים ואני הרי כשפית מים אולי אוכל לעצור אותו, אבל זה ישאב הרבה מכוחותי.
טומראד ששמע את המחשבות בראשי והבין את הבלבול שלי, הזכיר לי את הבטחתי לעזור לה ואמר לי גם שאין לי הרבה זמן.
"צודק" אמרתי לו ובהחלטה מהירה האטתי את מהירות זרימת את הדם. שלפתי את התחבושות ואת כל העלים והצמחים שאספתי בנדודי במדבר, בבית, כאן, ובכל מקום בו הייתי, זה היה אוסף מרשים. שאבתי מים מהקרקע ושטפתי את הפצע, הזדעזעתי, זה היה פצע חמור. החנית פגעה בה בעוצמה וחדרה עמוק. טומראד דחף לעבר צרור עלים, לקחתי אותו ומכיוון שלא היה לי מכתש ועלי פשוט לעסתי אותם והידקתי לפצע. לאחר מכן הוצאתי את ה"תחבושות" שהיו בעצם אוסף חולצות ישנות שלי שקרעתי לרצועות ארוכות, מזל שהיא לא הייתה גדולה, הם הקיפו אותה ואפילו עם עודף מספיק כדי ליצור קשר.
כבר התחיל להחשיך אז עשיתי עוד דבר אחד. הוצאתי צרור דפים וציירתי את הרגע בו אני מביטה בנערה קטנה וחומת תלתלים כשכל בטנה מוקפת תחבושות.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אדוארד יצא מהפתח. "טוב, הגענו." הוא קרא למישהו מאחורי גבו. אייר ושרלוט יצאו מהפתח. הופתעתי, וגור הדובים הסתכל על אייר בחשד.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תשאירי אותו אצלך." הפסקתי לשפשף את ידי כדי להראות שאני בסדר גמור, אבל שרלוט עדיין נראתה חשדנית.
"אייר..."
"בבקשה לא, אני פשוט לא ארגיש טוב אם אני אקח אותו ממך, שרלוט, אם את רוצה שאני אלמד אותך להילחם, את צריכה להשיב לי."
שרלוט פערה את עינייה, היא נראתה יותר מבולבלת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כשהגענו לפתח המאורה, גארדיאן יצא אלינו, הוא הצביע בראשו על הכניסה פנימה, מבקש מדיימן להשאיר אותנו לבד. דיימן לא זז. החנקתי צחקוק. הסתובבתי אל דיימן, "תיכנס, מזג האוויר רק יחמיר, אתה יודע" הסתכלתי לתוך עיניו, משדרת לו שאני רוצה להשאר עם גארדיאן. הוא נכנס למאורה בצעדים איטיים.
"קיבלת עוד הבזק כשראית אותו, נכון?" סימנתי לו כן עם הראש. "מה ראית?" ידעתי שהוא לא מתכוון לתמונות שראיתי בליבי, הוא מתכוון לצורה שבה ראיתי אותן.
"זה היה שונה, עד עכשיו ההבזקים היו שטופים בדם, לא נעימים, הם השאירו אותי מלאת חלחלה. אבל הפעם... ההבזק היה נוצץ ויפיפה ונעים. אפילו החלקים שלא היה נעים לחוות."
"הגוף שלך מנסה לשדר לך משהו"
"אני יודעת"
גארדיאן הביט בי
"אני לא יודעת מה..."
נכנסתי למאורה, זה מאורה לשועל לא לבני אדם. היא ממש קטנה ודיימן נדחק לו בצד. משום מה חייכתי אליו ונדחקתי לצידו.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הדממה הייתה מוזרה. קר נורא אמרתי, אני אדליק מדורה. לקחתי את ערמת המקלות שאספתי מקודם, ואת אבני הצור מכיסי. ניסיתי להדליק אש עם אבני הצור אבל לא הצלחתי. שאלתי, אם למישהו יש רעיון איך להדליק מדורה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"שרלוט," אמרתי. "הגיע הזמן לשיעור הראשון שלך, תץורידי את המעיל." נכנעתי, שרלוט העבירה אותו לידי, הוא היה חמים ויבש, לבשתי אותו במהירות, שרלוט מתחילה ללמוד.
"קשה להבעיר מדורה שתחזיק ארבעה יצורים בעלי חום גוף סביר באמצע סערה שמתחוללת בחוץ, תתייצבי בעמדה יותר בטוחה, תתרכזי." המילים החלו לצאת מפי במהירות, שרלוט הקשיבה לי, אבל נראה שמה שאמרתי נשמע לאוזנייה כמוזיקה, ורק גופה ציית להוראות שלי, כאילו מעצמו, זה היה מוזר.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אולי כשפית האש שבנינו מוכנה לעזור?" אמרתי בעוקצנות, כשאדוארד ביקש רעיונות. תהיתי אם היא אנוכית, או סתם מרושעת. את סתם לא רוצה ז\היא תהיה ליד אדוארד, לחש ליבי. סתום! פקדתי עליו ונעצתי עיניי באדמה, במקום בשרלוט היפה. תשלטי על עצמך, חשבתי. אין בניכם שום דבר. הזכרתי לעצמי. "קר לי.." לחשתי בשקט, מקווה שאיש לא ישמע. ידעתי שאם קר לי, אז כולם קופאים- גופי רגיל לטמפרטורות נמוכות מעט, בשל שהייה במים.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"היא עוזרת! הוצאת אותה מריכוז! היא רק מתחילה ללמוד!" קראתי לעבר הנערה. "ולהזכירך, היא רק בת שתיים עשרה."
הנערה הייתה מבולבלת, היא אפילו נראתה ממש אבודה.
הוספתי ללחוש מילים לעבר שרלוט, פקודות שעוזרות לה באיטיות לבטא את הכישוף שלה, ידעתי שעוד כמה דקות כולנו נשב לצד המדורה, אבל רק הייתי צריכה למצוא את המילים שידליקו את שרלוט.
"ושרלוט," אמרתי שלא נותרה לי עוד מילה. "אם לא תצליחי, סביר שאני אמות מקור." זה הספיק, כעבור שנייה ניצות יצא מאצבעה והדליק מדורה מרהיבה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אנג'ל- לא עשיתי ריפרש בזמן, ולאראיתי את התגובה שלך לני שפרסמתי ><)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא בטוחה מה העיר אותי הרעב או טומראד שכנראה נרדמתי עליו בכל מקרה התעוררתי וגילתי שהנערה כבר לא מעולפת אלא רק ישנה פסעתי לעברה מרגיעה את בטני שעוד מעט שתינו הולכות לאכול.לקחתי את המימייה שהשארתי שם וטיפטתי מים לגרונה היא בלעה אותם בלי לשים לב. ראיתי שבמהלך השינה היא ניסתה להתהפך כל האדמה סביבה הייתה הפוכה כאלו התחפרה בה. קמתי, וכשניערתי את מכנסי ראיתי את מצבי לראשונה, כולי מכוסה דם קרוש ומטונפת. טומראד אמר לי, גם אם ידעתי, שבמרחק כמאה מטר ממני יש מעיין שאוכל לרחוץ בו. אבל אני הייתי רעבה אז משכתי בכתפי ואמרתי "קודם כל אוכל, אני יודעת בדיוק כמה *אתה* רעב, וכמה אני אז לך לצוד משהוא בזמן שאני מבשלת אוקיי, אחרי זה אתרחץ." הוא נהם לאות אישור והלך צועד חרישית. אספתי עצים וכל הזמן הגנבתי מבטים לנערה הישנה עכשיו יכולתי לבחון אותה בשקט בלי שטומראד ינשוף לי בעורף, ובלי להיות בלחץ שמה תמות. היא הייתה קטנה ובהירה עורה מנוקד בנמשים קטנים, היא הייתה חמודה מאוד.כשגמרתי לאסוף עצים ולהבעיר מדורה הרגשתי בטומראד מתקרב. הארנבות כבר הופשטו מעורם ונוקו כעת ניצלו מעל האש. טומראד נכנס קרחת היער וצעד לעבר הנערה הוא רחרח אותה וצעד לעברי "היא חולה" "אני יודעת" עניתי "בגלל זה אני מטפלת בה". אבל ידעתי שלא לזה הוא מתכוון, הוא מתכוון, שהיא לא תשרוד, וכמו לאשש את שחשדתי הוא אמר "אני מתכוון לומר שאם לא תרפאי אותה בעזרת נשמות היא תמות" "אתה צודק" עניתי לו "אבל מה אני יכולה לעשות" הוא השתהה הוא שנא בדיוק כמוני את התשובה אבל לא הייתה ברירה, אין מנוס, אני חייבת למצוא נשמה נשמה של בן אדם בן אדם שימות, ימות בגללי, שאלתי שאלה אחרונה "למה?" "כי אין לך ברירה" טומראד ענה קולו כנהמה המרעידה את המדבר בו נולד ואת היער אליו הגיע איתי. ריסי הנערה רפרפו ואני פקחתי את עיני העצומות מוכנה לבאות.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע! את קוראת מה שאנחנו כותבים? דיימן במאורה שלי! טוב, של השועל שלי, אבל בכל זאת!))
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אבל ששאלתי את אנג'ל מה קורה במשחק אז היא לא אמרה לי את זה)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כי זה קרה א-ח-ר-י שכתבתי את זה)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כי זה קרה א-ח-ר-י שכתבתי את זה)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אוקי, יש כאלה שלא מבינים מה קורה במשחק!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קשרתי את הזברה שלי לעמוד הקרוב, כי שמעתי את קולה של טלרין במערה אחת. נכנסתי למערה שממנה בקע הקול (התחבאתי) וראיתי את לילאן ודיימון יושבים זה ליד זה ומחזיקים ידים, כמו שנהגו לעשות טלרין ודיימון. דיימון ולילאן עשו הרבה דברים שטלרין ודיימון נהגו לעשות. אוף, בת הדוד הזו למה היא עושה טעויות כשהיא גונבת נשמות? היא אמורה להיות יותר מנוסה לא? טוב, אני חייבת לעשות משהו. כשהם לא החזיקו ידים כלאתי את שנהם בכלוב אדמה.
זה טריק של לוחמים. נכנסתי בלכלוב של לילאן ונתתי לה את כדור השניה היחד שנשאר לי. הוצאתי לה את הנשמה.
אזבתי אותה ואת דיימון שצעק ורצתי לחפש את טלרין.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
*עזבתי
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נטע, את מעצבנת אותי ברמות.
קטע דרמתי כמו לקיחת נשמות לא יכול להופיע שתי שניות אחרי שזה כבר קרה!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע! אוף! תקשיבי, קטע של לקיחת נשמה של אותו יצור לא יכול לקרות באותו הפרק! תעזבי את ליליאן! ברצינות! אני פשוט אתייחס לזה כאילו הקטע לא היה!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
וגם אני...
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני לא לוקחת לה את הנשמה אני מחליפה אותה אם לא הבנתן!)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נ.ב טלרין לא גנבה לה בדיוק את הנשמה!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע, אין סיכוי שראית אותנו, השועל שלי בחוץ שומר, והמאורה יחסית רחוקה ממכם. חוץ מזה מה יש לכם איתי? למה כולם מנסים להרוג אותי? מה עשיתי לכם?)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התקרבתי אל האש, להתחמם. כאב לי כל כך. הרגשתי כה חלשה. הבטתי בעיניה של אייר, מסבירה בלי מילים את קוצר רוחי. אף שהיא נסתה להסתיר זאת, ראיתי שהיא נרתעה מעט כשמבטינו הצטלבו. שמעתי שמראה עיניו של יצור שנשמתו אינה שלמה, שנשימתו נגנבה למחצה- נוראי. השפלתי מבטי. התחלתי למשוך אל תוך המערה מעט מים מהגשם בחוץ- שלפחות שתייה תהיה לנו. אחרי שהכמות הייתה מספקת, בניתי ביד אחת חומת קרח מהגשם- כדי לבודד את המערה כד כמה שניתן, בעודי מחזיקה את מי השתייה בידי השניה. ידעתי שלא מומלץ שאדוארד יבנה קיר מאדמה- אנחנו צריכים לנשום. אך קיוותי שהוא יכין קערה או משו- אין לי מימיה, והייתי כל כך חלשה. "כואב לי.." מילמלתי, לא מסוגלת לשלוט על עצמי. הפעם, אדוארד שמע אותי. טפשה! חשבתי. הוא יחשוב שאת תינוקת! מבטו גרם לי להרגיש מוגנת. כמעט שכחתי שאנחנו עם שתי גונבות נשמות.

---------------------------
(אפשר את הנשמה שלי בחזרה?!)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(יש סיכוי כי הייתי קרובה עליכם, אני לא מנסה להרוג אותך! טלרין בטעות החליפה את הנשמות שלכן ואני הולכת להחזיר אותן להמשיך להסביר?)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(לא! יש לי חסינות! עוזבים אותי לפחות עד סוף הפרק!)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע-פשוט נתייחס לקטע כאילו הוא לא היה, וטלירין לא החליפה בין הנשמות)

נעמדתי, והתקרבתי אלייה, נאנחתי, עוד שומרת נשמות תחת חסותי.
"אשמי... ככה קוראים לך, נכון?"
היא הנהנה באיטיות.
התיישבתי מולה על ברכי. "תסתכלי בעיניים שלי, אני אנסה להחזיר את הנשמה שלך אלייך." הצעתי לה את ידיי, היא אחזה בהן, רועדת ומפוחדת.
הבטתי בעינייה המבוהלות בריכוז, חזרתי עמוק לתוכן, התבוננתי כל כך עמוק עד שהגעתי לחלון הנשמה, היא נראתה רפויה, חלשה, עינייה הפכו חלשות, אבל כך גופה הפך יותר סומך עלי, הוא ידע שאני מנסה לעזור.
התבוננתי בשבר הנשמה, היא הייתה שבורה לשתיים, הידיים הרוחנויות שלי אחזו בו, בדקו את השברים, ולאחר מכן התרכזתי בחיפוש רוחני של השבר השני.
כעבור דקה הנשמה שלי הייתה במחבוא של טלירין, ועיניי הפכו ריקות גם כן, הרגשתי בשרלוט מרחיקה את אדוארד מלעשות משהו ולהזיז את שתינו-מה שיכול להיגמר כמוות.
טלירין הרגישמה שמשהו מתקרב, אבל היא לא הייתה מוסמכת כמוני, היא מעולם לא הצליחה לזהות נשמות שמתקרבות אלייה, ומעולם לא הצליחה לתקוף אותן, ובטח שלא להפוך לכזאת בעצמה.
נטלתי את הנשמה השבורה, וכעבור רגע, בידיים הרוחניות שלי, שילבתי את שני החלקים.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(עוזבים את ליליאן לפחות לשלושה פרקים!)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היא שוטטה איתי. היא תפסה משהו. לפתע, הכאב נמוג.

פחקתי את עיניי באיטיות. הכאב הגופני עוד נמצא, אבל הרגשתי חזקה פי שניים. עד עכשיו לא הבנתי כמה נחלשתי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אייר עמדה מולי, מתבוננת. אני חייבת את שפיותי לה. מי היא? היא גונבת נשמות? תודעתי התלבטתה בין הלב לשכל. לעזאזל...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בוקר. אני מתעוררת ב4, בדרך כלל גארדיאן מעיר אותי אבל היום התעוררתי מעצמי. זה היה גם תורי לשמור היום! יצאתי מהמאורה והתיישבתי ליד גארדיאן. לא מסוגלת לכעוס עליו. הוא כמו הורה בשבילי. לא. הוא יותר מזה.
"למה לא הערת אותי? אתה שמרת אתמול."
"את היית זקוקה לשינה ארוכה. הוא מרגיע אותך." הסמקתי טיפה... הוא דיבר על דיימן...
"אתה היית צריך להעיר אותי" עניתי לו בקול שקט ומעוצבן קלות.
"ובכל זאת לא עשיתי את זה" ענה לי. גיחחתי ופרעתי את פרוות ראשו.
כל העניין הזה עם השמירה... זה הזכיר לי משהו... גם אני עשיתי את זה...אבל....
למי?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"את צריכה לנוח, עברת הרבה." מלמלתי, אשמי הייתה מאוד חלשה, הייתי חייבת לעזור לה.
"אהה." היא השיבה בהסכמה ונשענה לאחור, עוצמת את עינייה אך מפחדת להירדם.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רציתי לרוץ, לקפוץ לאגם. אבל את לא יכולה! חשבתי בזעם על עצמי. יורד גשם זלעפות בחוץ, ואת גם חלשה. פתאום נעשתי מודעת לכך. תודעתי הייתה חזקה מתמיד, אך גופי היה חלש להחריד. הרגשתי את מצבי הגופני מדרדר. נהייתי חלשה יותר וחלשה יותר. הבנתי את הדחף. רק מים יעזרו לי. לא הצלחתי להניע את שפתי, להגיד לאחרים מה קורה. אני צריכה לשהות במים. גופי הפך חלש יותר וחלש יותר. זה פעם ראשונה בחיי, שגופי רצה להתעלף, אך נשמתי הייתה חזקה מידי. כבר לא יכולתי לשלוט בעצמי. הרגשתי את הנשימה מפסיקה, את הלב נעצר. אני עומדת למות, ורק אגם יכול להצילני. קיוותי שבדרך נס האחרים יבינו. אני עומדת למות, חשבתי. אני מודעת לחלוטין לכל מה שקורה- אך לא יכולה לשלוט בדבר. אני חייבת מים! צרחתי במוחי, נואשת.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה שלי זאת דולפין!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הם תמיד צריכים עזרה.
שומרי הנשמות תמיד צריכים עזרה.
הבטתי בה נאבקת, נאנקת.
רק מים יעזרו לשומרת נשמות שכוחה מים, לא?
מיהרתי למשוך אותה אחורה בכוחות האוויר שלי ונתתי לה להישטף בגשם למספר דקות, שתהיה שם לבד, אני לא יוצאת.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
סוף-סוף אדוארד הבין שמה שאייר עושה לאשמי הוא עזרה, ולא הייתי צריכה להמשיך לנסות לעצור אותו מללכת להזיז אותן, משהו שרק יזיק. שמחתי על כך. היה מספיק קשה לנסות למשוך אותו מהן לאור העובדה שהוא יותר גדול ויותר חזק ממני.
התקרבתי לעבר אייר כשהיא סיימה את התהליך של איך-שלא-קוראים-לזה, והסתכלתי עליה בבלבול כשהיא גררה את אשמי החוצה, לעבר הגשם.
"מה לעזאזל את עושה!?" אמרתי לה בשקט
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"יש לך מזל שאת אחותי." מילמלתי. "היא צריכה את הגשם, היא צריכה אותו כדי להתאושש, כדי לשרוד, כדי לחיות, כדי לא למות. היא צריכה להיות בקרבת מים."
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
סתם הייתי עם הזברה שלי...
(בגלל שאין לי מה לעשות ומוחקים לי קטעים)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע-תחפשי את טלירין)

לפתע למערה נכנסו במהירות הנץ והינשוף, לא הבנתי איפה הם היו או מה עם עשו, אבל אז כשראיתי בטלפיו של הנץ שלושה ארנבות, ובטלפיו של הינשוף ארנבת אחת, הבנתי מה קורה שם. שנייהם הפילו את המזון לתוך המדורה, התחלתי ללחוש לשרלוט הנחיות כדי שתחמם את הבשר כמו שצריך ותצלה אותו מבלי שישרף.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היא תמיד נעלמת, טלרין. רצתי לחפש אותה. ראיתי מהרה ושמעתי ממנה את קולה של שרלוט. נכנסתי לתוכה עם הזברה שלי שעשתה תרגילי ארובי כדי להיכנס לשם. ראיתי את שרלוט ואייר ובשלות ואמרתי להן:"הו היי".
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ההנחיות של אייר לא ממש עזרו לי. מה היא מבינה באש בכלל? מאיפה לה לדעת איך אני שולטת בזה?
יכולתי לנחש בעצמי מה אני אמורה לעשות, אני עשיתי את זה מיליון פעם...
אייר די הלחיצה אותי, כשאמרה מה אסור לי לעשות, וגרמה לי לחשוד באיך שעשיתי את זה בעבר.
לבסוף, סיימתי. לא חשבתי שאי פעם אשמח להפסיק להשתמש בכוח שלי, אפילו לכמה שניות. תמיד ניצלתי כל רגע לכשפות בו, אב זה היה יותר מידי..
אחרי שגמרתי, ישבתי בפינה עם הינשוף שלי, ופשוט בהיתי בו וליטפתי אותו בשעמום, מנסה להראות לאייר שזה בכלל לא עייף אותי, למרות שזה כן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הרגשתי באנרגיה שלה דועכת-אי אפשר לעבוד עלי.
אני אייר למען השם! אני חזקה וחדת הבחנה, והיא מכירה את האינטואיציה שלי.
הנחתי לנץ לאחוז בעזרת טלפיו בידי, הוא לא הכאיב לי.
"מה שמך?" הבנתי שלא היה לי מושג מה שמו.
"אני ויינד, החיה התאומה שלך, אייר."
"מתאים לי נץ." חייכתי אליו.
"רואים את הניצוץ שלך בעין, כזה שיש רק לחיות השמים, את אחת מאיתנו, את שייכת לשמיים, והשמיים שייכים לך, תזכרי את זה."
"אני אזכור." הבטחתי.

(נטע, למען השם תתרכזי בעלילה שלך ואל תפלשי לעלילות אחרות שלא קשורות אלייך!)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זרימה...

זרימה כל כך טובה...

הרגשתי את המים על עורי. הלב התחיל לפעום- חזק. הנשימה חזרה בפתאומיות, ונשמתי מים- כוח החיים. פקחתי את עיניי. הרגשתי נפלא. הבטתי לכיוון המערה. קיר הקרח היה שבור. אייר הוציאה אותי, הסקתי מייד. מוחי היה חד מתמיד. קול נפץ קל נשמע. לאוזני החדות, הוא נשמע כפיצוץ. הבנתי שאלו כוחותיי המתחדשים בבת אחת. הקול גרם לכולם להביט בי. עיניו של אדוארד נפערו מעט. הבטתי על עצמי. עורי זהר מעט. ידעתי מה זה אומר. זה כבר קרה בעבר- אחרי תשישות פתאומית ורבה שנבעה מהכשף- כשעוד הייתי פחות מנוסה. הפעם, חסור נשמתי הכניע אותי. ידעתי מה עלי לעשות. זה לא מספיק. הגשם אינו מספיק. נשמתי העוצמתית דורשת יותר. בהיתי בהם לרגע, מרגישה את המים עוטפים את כולי. לא היה זמן להסברים. קיוותי שהם יבינו שאני אחזור בקרוב. דחפתי את המים- גם את הגשם, וגם את הלחות הטבעית של הסביבה, והתחלתי לעוף מהר- אל הים.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מהירותי הפכה את המים לים. זה עדיין לא מספיק, חשבתי כשהתחלתי לראות את זוהר עורי מבלי להביט על גופי. דחפתי את המים חזק יותר. אני צריכה את הים. מהר יותר.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התחלתי עוד יום אימונים. "חישולים" כך קרא לזה גארדיאן.
כל בוקר ב4, הייתי הולכת עם דליים על גבי לברכת מים קטנה ומזוהמת. כל שוליי הברכה היו מלאים בחמר (ממנו הכנתי את הדליים) הייתי ממלא את הדליים במים וחוזרת.
אז הייתי מדליקה מדורה ומחממת את המים כדי להרוג את החולי שבהם.
אבל אלו רק המטלות הקבועות.

פעם גארדיאן אמר לי להכניס ידי לאש. לתכנת את הראש שלי להתעלם מהכאב. הוא ביקש ממני לעשות זאת 3 פעמים. ובאף אחת מהן לא היססתי. והצלחתי.
פעם גארדיאן אמר לי לקפוץ לבריכה המזוהמת והקפואה ולהשאר שם עד שאני אתחמם. הוא ביקש ממני לעשות זאת 5 פעמים. ובאף אחת מהן לא היססתי. והצלחתי.
פעם גארדיאן אמר לי לעצור את נשימתי לשתי דקות. הוא ביקש ממני לעשות זאת 8 פעמים. ובאף אחת מהן לא היססתי. והצלחתי.
פעם גארדיאן אמר לי לאכול אדמה עד שטעמה יהיה כמעדן. הוא ביקש ממני לעשות זאת 15 פעמים. ובאף אחת מהן לא היססתי. והצלחתי.
לבקשות של גארדיאן יש מטרות, זה לא שהו מנסה להתעלל בי. הוא מכין אותי. מחשל אותי.
אם ישרפו אותי, גופי יתנגד לכאב.
אם יקפיאו אותי, אמיס את הקרח.
אם יקחו לי את אווירי, אשרוד מספיק זמן בכדי להשיג עוד.
אם יכלאו אותי באדמה, אוכל את דרכי החוצה.
אחרי הכל, אני רק בת אדם במלחמה של קסם. ואני צריכה יתרון.

היום גארדיאן ביקש ממני להלחם בו. היססתי.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע, כותבים מערה)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(למי שלא הבין, לילי מספרת על דברים שהשועל שה אמר לה לעשות בעבר! ואז היא חוזרת לאותו בוקר, בארבע וקצת, כשהשועל מבקש ממנה להלחם בו! ד"א כל הזמן הזה דיימן ישן במאורה כי לא כולם חיים עם שועל שמכריח אותם לקום בארבע בבוקר!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הצבעוני האדום, זה היה כל כך מדהים שפשוט הייתי צריכה לכתוב לך את זה! מדהיםםםםםם!!!!!!!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תודה...*מסמיקה*)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע, אנחנו לא שמנו לב אלייך, תעשי שניסית לחזור אל המקום הראשון שעלה בדעתך. נ.ב- טלירין בכלל במערה שלה)

תמכתי באשמי, עזרתי לה להגיע אל תוך הים, אל המקום בו תוכל להרגיש בטוחה יותר, בסוף היא הגיעה.
ויינד הביט בי בעיניים יפהפיות, ידעתי מה הוא רוצה ממני.
פשטתי את המעיל וזרקתי אותו על שרלוט, אני צריכה בגדים יבשים לחזור אליהם.
הורדתי את המגפיים שלי והנחתי אותם בצד, הגרביים שלי היו גם כן בתוכם.
פשוט התחלתי לרוץ מחוץ למערה, וסגרתי מאחורי בשסתום אוויר את פתח המערה, ככה אוויר נכנס פנימה ורק המים נשארים בחוץ.
שלוט הביטה בי בבלבול, אבל מבטי אמר לה לא לבוא אחרי.
רצתי ורצתי.
פשוט לרוץ, להמשיך להתקדם.
אני הייתי חייבת להרגיש את הרוח הקרה מכה בי שוב ושוב ושוב.
רציתי להתאחד עם הנץ, בשמיים מלאי סערה, שנינו החלנו לרחף, בהתחלה בחשש, בהתחלה באיטיות, אבל אז, האיטיות נמוגה ופשוט עופפנו לנו בשמי סערה.
הגשם לא הפריע לי, קצב ליבי היה מהיר, נשימתי מהירה גם כן, הדם שזרם בעורקי במהירות גרם לחום לא יאמן עד שחשבתי שאני מתחילה להזיל אדים-אבל אפילו לא הזעתי.
זאת הייתה חוויה מדהימה, התאחדתי עם השמיים והרוח, הרגשתי שלמה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קפיצה, מכה, התחמקות, קפיצה, בעיטה.
הפסקתי. השענתי את ידי על ברכי "אנחנו מתאמנים כבר שעות אפשר להפסיק?" אני לא באמת עייפה. פשוט לפגוע בו... זה כואב לי. נפשית. להלחם במישהו שאני אוהבת... זה... אני לא בנויה לזה.
גארדיאן יודע את זה. אנחנו חושבים באותה צורה. גם לו זה כואב. אבל הוא חזק יותר, והוא יודע שצריך להתכונן לכל תרחיש. וזה אומר שאני צריכה להיות מוכנה.
השועל הניד ראשו לשלילה. עוד קרב.
התחמקות, השתטחות, קימה, קפיצה. איבדתי את גארדיאן. איפה הוא. הוא קופץ עלי מלפנים, מפיל אותי אחורה, לא בכאב, בהשתעשעות. אני מפנה את ראשי לעבר המאורה וראוה שם את דיימן, המום. משקיף על הקרב.

משקיף על הקרב...

עוד התקף. נפלתי מכלל הכרה.

==== אני בת 4,אני משחקת קרב בכאילו עם עוד ילדה בחצר, אני מפסידה, אבא צופה על הקרב. הפעם האחרונה שראיתי את אבא.==== אני בת 5, יום הנישואין של אבא ואמא. אבא כבר לא כאן. אמא, אני ולוקאס הולכים לפיקניק===== אני בת 12, גונבים לאמא את הנשמה, אני ולוקאס הורגים את אותו==== אני בת 10, לוקאס מספר לי שהוא רוצה ללכת להלחם. אני קושרת אותו לעץ, שלא ילך==== אני בת 13, לוקאס הולך לפני שלוקאס יוצא למסעו, הוא מחבק אותי , מסלק קצוות שער שחורה מפני ומסתכל לתוך עיני עם עיניו. שתי זוגות זהות ואומר אל תדאגי, אני אחזור. =====
הזיכרונות על משפחתי הציפו אותי. צבועים בשלל צבעים. אדום אכזריות, שחור אכזבה, כחול געגוע אבל בעיקר ירוק אובדן.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא רומנטי. אני באמת לא רומנטי. אבל כשראיתי אותה נופלת ככה, כשכל הגוף שלה צועק "כואב לי", לא יכולתי לעשות שום דבר מלבד לרוץ אליה ולתפוס אותה לפני שתתרסק על הקרקע.
איזשהו שועל, עם עיניים חכמות, זה שנלחם בה קודם, חמק אל תוך אחד השיחים ונעץ בי עיניים חכמות דרכו. מעצבן. מה נראה לו? חוצפן. שיחזור ליער.
נשאתי את ליליאן המעולפת למחצה בזרועותיי החסונות, מניח לפעימות ליבי להאיץ את פעולתן. כמה שהיא רכה, חשבתי. ועדינה, ויפה. אוי, כמה שהיא יפה.
"לוקאס.. לוקאס, אל תעזוב אותי..." היא מלמלה בלחש, כשקולה עצוב.
לוקאס? מי זה לוקאס?
"ששש.." אני לוחש."הכל בסדר עכשיו."

האמנם הכל בסדר עכשיו?
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
איך אשמי הלכה בלי להגיד כלום? פניתי אל שרלוט ושאלתי אם היא יודעת מתי הן חוזרות, אבל היא הנידה בראשה לשלילה.
הבטן שלי קירקרה, וגם שרלוט אמרה שהיא רעבה מאוד."אני אלך לצוד",אמרתי.
כשפניתי לצאת מן המערה, גיליתי שהדבר בלתי אפשרי. היא הייתה סוג של סגורה, במעין קיר בילתי, ככל הנראה. עכשיו השאלה היא איך נצא מפה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
==== קוברים את אמא. אני מתמוטטת ליד הקבר, לוקאס נושא אותי בזרועותיו הביתה.====
"לוקאס, לוקאס, לוקי..." ההתקף היה כל כך אמיתי! ממש יכולתי להרגיש זרועות עוטפות אותי! ולב פועם! אם לוקי היה כאן...דמעה חמקה מבין עייני. אסור לי לבכות! אני צריכה להיות חזקה!
פקחתי את עייני והשתתקתי. דיימן נשא אותי בידיו.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שוב. ה... לוקאס הזה.
פתאום ליליאן כבר לא עד כדי כך יפה, כבר לא עד כדי כך רכה ועדינה, כבר לא מאיצה את פעימות ליבי, עד כדי כך.
לפתע הגרון שלי יבש וחנוק, ואני רוצה להפתר מהמשא שבזרועותיי כבר. ללכת להתרענן קצת, לבד. מגיע לי, לא?
שתלך אל לוקאס שלה.
היא פוקחת את עינייה ונועצת אותן עמוק-עמוק בעיניי.
אני שותק.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עיניים של דיימן נהיות קרות ומרוחקות. אני עשיתי משהו? אולי? מה קורה פה?
הוא מניח אותי על האדמה, בעודי קמה אני מתחילה לומר
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"לוקאס, הוא היה אח שלי."
ליליאן לוחשת בקול שבור. אני נעצר באופן מיידי, ומסתובב בחדות לעברה.
"הוא מת כש..."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא יצא מלחמה." אני לא רוצה להזכר בזה, הספיק לי ההתקף. אבל הפה שלי המשיך "הוא יצא להלחם בגנבי נשמות והוא- הוא מת" יבבה נפלטה מבין שפתי" הם אפילו לא נתנו לנו גופה. ה-הנער שהיה איתו במסע סיפר שהם הטביעו אותו בבוץ. הוא היה רק בן 15..."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זה היה כמו ריקוד לאור ירח בשמיים השחורים, שעות הבוקר המוקדמות, השמש עמדה לעלות ולהחליף את הירח ואני עדיין הסתובבתי לי חסרת חושים ותחושה בשמיים, באוויר, נותנת לזרמי הרוח לסחוף אותי איתן, הרוח היא המובילה, אני רק הרקדנית שרוקדת בעקבותיה, שנותנת לה להוביל אותי, לסחוף אותי אחרייה.
בעיניים עצומות התמסרתי אל הרוח, אל המשב הקל, אל המגע הרך שהצליף בפניי.
גלי רוח סחפו אותי מעלה ומטה, ימינה ושמאלה, הפכתי שייכת לרוח עכשיו, שתיינו היחידות על הבמה, אבל אי אפשר לשכוח את ויינד.
גיליתי דבר מוזר שהצצתי לרגע לראות אם הוא בסדר, הוא התחייל לגדול, הנוצות החלו להיעלם, הכנפיים החלו להיהפך לידיים אנושיות, והוא הפך כעבור רגע ליצור שנראה אנושי לגמרי.
"מה... מה?"
"ברגע שהיצורים הקסומים משלימים על היסוד שלהם באמונה שלמה, אני יכול להפוך לאנושי, לתת לך לראות איך אני נראה מבפנים."
סקרתי אותו, את שיערו החום, את העיניים הירוקות שהדבר היחיד שהזכיר בהן את היותו נץ היו האישונים שלו בצורת הסהר.
בגד חום ומוזר עטף את גופו, ורק אז שמתי לב בן כמה הוא נראה, בן גילי, או יותר גדול.
"אני בגיל שלך," אמר. "תאומים תמיד נולדים באותו התאריך."
התעופפתי לכיוונו ותפסתי אותו בידי, בדקתי את זרועותיו, לראות אם יש זכר כלשהו לנוצות שנתלשו, הוא פשוט נעץ בעיני מבט.
התבוננתי בו במבט מבולבל. "ומה עם מצב הנץ שלך?"
"אני יכול לחזור אליו כל זמן שאני רוצה, אני יכול לנדוד עכשיו בין שני הגופים שלי."
"למה יש את גוף בן האנוש?"
"גוף בן האנוש, או יותר נכון, היצור הקסום, ניחנתי בכוחות אוויר כמו שלך... בכל מקרה, גוף היצור הקסום נועד כדי להגן בקרבות על התאום."
"וכל שאר התאומים יכולים לעשות את זה?"
"לא, כל חמש מאות שנים, היצור הראשון שמצליח ליצור מצב כזה מקבל את הזכות להפוך חיה תאומה ליצור קסום."
"ולמה בחרו בי?"
"התשובה מובנת מאליו."
"אני לא מבינה אותה."
"את צריכה להבין את זה לבד, בהמשך."
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(את זה אנג'ל את לא מוחקת!)

טלרין היתה במערה אחת, בכל הכוח גררתי אותה מי שם כי אנחנו לא יצורי המערות!
לקחתי אותה ואת הזבאה שלה ורכבנו על הזברה שלי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(בסדר, סליחה אם נפגעת, לא ניסיתי לפגוע, רק לגרום לעלילה להיות בקצב שלה, ושלא תשלבי את העלילה שלך עם עלילה של אחרים)

שתקתי, לא יכולתי עוד להגיב, אני לא יודעת למה, אבל עצב עצום שטף אותי פתאום, כמו הגשם שהתחזק מרגע לרגע.
נתתי לגלי הגשם לפגוע בי בעוד אני באוויר, נתתי לגלים העוצמתיים של הרוח להכאיב לי.
השיער שלי החל להסתיר את פני, הוא נפל עליהן שערה אחר שערה.
ויינד תפס בי, אני לא יודעת למה נכלאתי לבלבול חושים.
"תירגעי, זה התת מודע שלך, הוא מנסה למנוע ממך להבין."
"למה?"
"מאיפה אני צריך לדעת?"
"אז מאיפה אתה יודע שהתת מודע שלי הוא זה שמדכא אותי?"
"כבר עברתי מקרה כזה."
"אין סיכוי, אמרת שזה קורה פעם בחמש מאות שנה."
"אני ראיתי מה קורה ליצור הקסום שהוא עובר את התהליך."
הבטתי בו בחשד, מצד אחד יכול להיות שהוא דובר אמת, ומצד שני, שהוא משקר.
הידיים שלו היו יציבות, אבל העיניים שלו נראו מוזרות.
"אני לא בוטחת בך, ביוק כמו שאני לא בוטחת באף אחד." הבטתי בעיניו בצורה ישירה.
ולאחר מכן הסתובבתי ונחתתי על האדמה, התחלתי ללכת לכיוון המערה, לא רציתי לחלוק את השמיים איתו.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(זה בסדר, אנג'ל)

אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אדוארד\ליאו, אני לא יודעת אם קראת, אבל הנץ והינשוף הביאו אוכל...)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ליליאן מתחילה לייבב בקול קטן, ומבלי שאני בכלל מתכוון אני מוצא את עצמי מחבק אותה בזרועותיי.
"הוא...הוא... הוא מת..." היא ממשיכה לנסות לספר בקול חנוק, ומעינייה זולגים שני שבילי כסף נוצצים.
"ששש.." אני לוחש, ומהסה אותה כשאני מניח אצבע ארוכה על שפתיה.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מי שרוצה יכול לפגוש אותי ואת טלרין)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(טליה הזה הכי טוב שאני יכולה לכתוב על הבוקר. סורי)
דיימן שם את ידו על פי ואני מפסיקה לבכות.
גשם מתחיל לרדת, ודמעותיי מתערבבות עם טיפותיו.
אני שולחת את ידי ונוגעת לדיימן בפנים. מלטפת את הלחי שלו
הוא שולח את ידו השנייה לנגב את פני. הוא מביט לתוך עיניי ואני לתוך עינייו, עיניים כל כך יפות.
לפתע הוא רוכן אלי
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הגוף שלי נצמד לשלה. שלי.באיטיות מייגעת, הצמדתי את שפתיי אל שפתיה.
קצב פעימות ליבי הואץ. לא חשבתי על כלום, לא עצרתי. בערתי. הרגשתי כאילו אני נשרף, אבל במקום שזה יכאב, הרגשתי טוב. היה לי טוב, טוב מאוד.
ערסלתי את ליליאן בזרועותיי. "ליליאן." דיברתי אל תוך שפתיה. הקול שלי יצא צרוד. הלב פעם כמו משוגע. קצה אפה ושפתיה שפשפו את הלחי שלי. רפרפתי בשפתיי על מצחה, אפה, פניה. הלחי השמאלית, אחר כך הלחי הימנית, אפילו חלק קטן מהאוזן, הצוואר. כרכתי את זרועותיי סביבה, ולא עזבתי את השפתיים. הנעימות מלאה אותי, השמחה, והבעבוע הזה שבתוך הלב.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הגשם ששטף אותנו, הדשא מתחת לרגלינו, הארנבות שקיפצו בסביבה, הכול נעלם.
רק אני ודיימן היינו קיימים.
ידיו עטפו אותי ברכות, ליטפו אותי.
שפתיו נישקו אותי, ריפרפו על לחיי, על אפי, על עיני, על מצחי, על צווארי. עם כל ניקדה קיבלתי שוק חשמלי קטן שהרטיט את גופי.
הבטן שלי התהפכה, הפכתי סמוקה, הרגשתי את זה.
אבל לא היה לי אכפת, פשוט המשכתי הלאה עם התחושה הסוחפת.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(קרדיט לאנג'ל על הקטע, היא כתבה את רובו)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(די, יצאתי אונסת! ועדיין לא פגשתי את האייל שלי!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(לא יצאת אונסת! לכי לצוד או משהו ותמצאי אותו!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(האמת שקצת כן....)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אז בתור הנאנסת אני אומרת שזה בסדר!)



(וואו, זה *ממש* לא נשמע טוב....)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אאוץ', אז מעכשיו אנחנו לא מתחבקים ואת יכולה להתחתן עם השועל!
*פרצוף נעלב*)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אם לא תחבק אותי, אני אחבק אותך בכוח!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אתם ברצינות עושים לי בחילה... אני אהרוג אתכם כדי שתפסיקו כבר)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אנחנו עושים להן בחילה!! הן לא רוצות שנהיה ביחד! ><")
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
*עושות
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הם לא יפרידו אותנו!)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(לעולם לא!! *נשיקה* מווואה מוואה מוואה מוואהההההההההההה :* )
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(וואי, נראלי שהרוע חוזר כדי לרדת על שניכם, וכדי לגרום למשהו לקרות... XD)
יריתי חץ על אייל צעיר, לא היה אכפת לי שלא יהיה לו מוות מהיר, כל איל הזכיר לי את בן האדם, והבשר שלהם הגעיל אותי.
הרגתי אותם בשביל הכיף, וגווינגבר הצטרפה אלי בלי מחאות.
בבטן, האייל קרס, התעלמתי לחלוטין מעיניו המבוהלות והתחלתי לזרוק את סכיני באוויר ולתפוס אותו בעודי ממתינה שהכאב יעשה את שלו.
השלכתי את הסכין על עץ בזעם, הוא ננעץ בו לעומק, האייל התחיל לפרפר.
ניגשתי אל העץ, לא הצלחתי להוציא את הסכין, שאבתי את המים מהעץ, כל מה שנותר היה עץ יבש ועלים חומים.
הסכין יצאה בקלות, נמאס לי לחכות והשלכתי אותה על האייל.
הוא מת ברגע.
בעטתי באבן, מים התרוממו מכמה צמחים כתגובה לזעם שלי.
"עשית טעות בן אדם" סיננתי לאוויר.
היו עוד אנשים באזור, לא היה אכפת לי, אני אהרוג אותם וזהו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אסור!!!! יש לי חסינות! וחוץ מזה, אני בכלל לא זוכרת אותך!)
הבטן שלי קירקרה וניתקתי מדיימן במבוכה.
שתיקה. הסתכלתי על דיימן. חיוך קטן היה מרוח על פניו.
"אמ.... ארוחת ערב?" שאלתי אותו
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני מתנגדת לביטוי "מרוח"! XD ו - אריה - הבן אדם שאת מדברת עליו זה דיימן?)

ידיי הרפו ממנה והיא התיישבה על עקביה.גם אני עשיתי כמוה, שחררתי מעט את רגליי ועברתי לישיבה מזרחית. הידיים שלי עדיין עקצצו מהמגע, כל איבר בגוף שנגע בה הרגיש כאילו הוא עודנו בוער.
"אני מנחש." לא נראה שהייתה לה בעיה כלשהי עם העובדה שהחזקתי לה את היד."אני יכול לצאת לצוד אם את רוצה. או שתצאי את?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מצד אחד, לא רציתי להישאר כאן לבד.
מצד שני, אני לא יכולה להשאיר את המקום ללא שמירה. מה אם גארדיאן יחזור?
מצד שלישי, הייתי עייפה. מאוד.
"אני אשאר כאן"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(ארדוארד לכוד במערה עם שרלוט!!!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(משעמם לי!!!!!!! אני לא יכולה לעשות שום דבר מעניין...)
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בדקתי את האזור, לא ידעתי מה קורה. לאט, לאט הבנתי שעוד מישהו צריך להיות כאן, אבל לא מצאתי אף אחד. פתאום שמעתי צעדים, קפצתי ממקומי בסיבוב, זה כאב. ראיתי נערה בערך בגילי ובלי ללחשוב הושטתי את ידי אל הקשת, היא לא הייתה שם. ברור, הייתי צריכה לחשוב על זה. אני ישנתי ואיכשהו מישהו חבש אותי והיא יכלה להחרים לי את הקשת. שלכתי את ידי לסכין, גם הוא לא היה. טוב, אני אצטרך לשרוד בקרב פנים אל פנים, אף פעם לא הייתי טובה בהם. התחלתי לרוץ לכיוון הנערה ונפלתי, התגלגלתי ואיבדתי את ההכרה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(הוא הרגע יצא משם כדי לצוד!)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אהה, אופס. מסתבר שלא. טוב, נוציא אותם משם :P)

הרגשתי מקור כוח עצום מתחתי. ידעתי מה זה. עזבתי את כל אחיזתי במים, והפלתי את עצמי. נפלתי אל תוך הים בעוצמה אדירה. לכל אדם אחר, הנפילה הייתה קטלנית. אך לא לי. הרגשתי את המים האדירים מסביבי. זה קרה. גל של כוח עצום ניטח בי, משאיר את גופי כה המום, עד שהוא חייב להשתנות. השינויים לא יהיו מאסיבים, אך כל מי שאי פעם שם לב למראי, יבחין בהם. עורי התבהר, הפך חלק ובריא יותר. ירוק עיניי התחדש, ומעכשיו הוא יהיה עמוק וחזק יותר. הפס הכחול בשערי התרחב מעט, והלובן בשיערי ובעיניי הפך מוחלט. שפתי האדימו, ושרירי וגמישותי התחזקו. צללתי עמוק, לא זקוקה לאוויר. חיות ים באו אלי, יודעות כי אני שייכת. צללתי עמוק... ושחיתי. שחיתי מהר, יודעת שעלי לחזור.
הגעתי לחוף, ויצאתי בצער. עורי, עוד זהר מעט. בגדי קפאו, ונשברו ונסדקו בכמה מקומות. קיוותי שלשרלוט יהיה מה להביא לי, על אף שאנחנו לא באותו גובה. שמעתי רשרוש בין השיחים. גור הדובים שלי יצא מהם. הוא כולו היה רטוב מהנהרות והגשם שנעם לעורי החשוף. אקרא לך סול, החלטתי. הדוב הביט בי, וצנח על ארבע רגליו. הצעתו שיעשעה אותי. עליתי עליו, רוכבת עם רגלי בצד אחד (בגדי כבר קפואים וקרועים מספיק- אין טעם להתגרות במזלי). הוא רץ. הרגשתי כה חזקה- כאילו אני יכולה לעשות הכל. הגעתי לקרחת היער. ירדתי בעדינות מסול. התקרבתי אל המערה. היא הייתה סגורה במעין קיר של אוויר. הקפאתי את כל הלחות שבו, והמסתי אותה בחזרה. הקיר התנפץ כלפי חוץ. שרלוט ואדוארד היו שם. אדוארד הרים מבטו, וראה אותי, בכוחותי וגופי המחודשים, רוכבת על סול. פיו נפער קלות, ועיניו שטפו אותי במבט מהפנט. לא הצלחתי להוריד עיניי ממנו. הסמקתי, נזכרת בבגדי, אך לא מצליחה לעשות דבר, קפואה ולכודה בקסמו.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עמדתי ליד טלרין וצפיתי במתרחש.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אשמי ניפצה את קיר האוויר שיצרה אייר.
רציתי לשאול מה קרה לבגדים שלה, אבל לא רציתי להפריע למבטים שעברו בין אדוארד לאשמי.
מתבגרים הם כאלה מוזרים... הם ו'האהבה' שלהם... איכס...
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יצאתי לצוד. הגשם הפסיק,והריח ביער היה רענן ומדהים. שתי ארנבות קטנות נפלו מיד בפח. שמעתי רשרוש בין השיחים. נדרכתי והכנתי את אחת מסכיני ההטלה. רק שיראה את עצמו קצת קודם, ואני אשפד אותו על הסכין.
הוא הרים את הראש, ולעס בטבעיות לא הגיונית את אחד העלים, כאילו איני שם. נו טוב, אייל טיפש או לא, זו עדיין ארוחה טובה.
הרמתי את הסכין, כיוונתי אל העין שלו.
אלא שאז היא ננעצה בי. עין חכמה, זהובה, חמימה.
"עצור." אמר לי קול בתוך הראש.
האייל הרים את ראשו, ופסע לעברי ללא שמץ של חייתיות בצעדים חינניים. היה לו צוואר ארוך מעוטר בפרווה זהובה ורכה, קרניים מוצקות וגדולות, ופרסות חומות קטנות ויציבות.
"אני החיה התאומה שלך," שמעתי שוב את הקול העמוק בראשי, כשהאייל הביט בי. פניו לא השתנו, פיו לא זז, אבל ידעתי שהוא זה שמדבר אליי."אתה לא יכול להרוג אותי, גם אם אתה מאוד רעב."
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני וטלרין צדנו ציפורים לאכול.
ליאו ואלדס לפני 13 שנים ו-6 חודשים
השיער הארוך והחלק שלה, גלש על כתפיה כמו גלי הים. עיניה הירוקות הסתכלו עלי במבט קסום שִרתק אותי אל פניה היפות. בגדיה היו רטובים כאילו נמצאה במים שעות. אשמי נראתה מדהים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(כן טליה, הדמות שלי שונאת בני אדם XD)
הרגשתיח את המים משנים את מסלולם הטבעי, היה עוד כשף מים באזור
איזשהו זיכרון הבזיק בי כששקלתי להרוג את הכשף, איש אחד שולט בי, גורם לי לעשות מה שהוא רוצה...
טלטלתי את ראשי, זו רק הזיה, זה הכל.
אבל הזכרון הציק לי, כאילו שאני באמת מכירה את האיש, ושונאת אותו יותר מכל דבר אחר.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אבל הבן אדם המסויים שדיברת עליו היה אני ?)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(טרלין חושבת על אשמי?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(למה כשאני רואה את הסוגריים אני חושבת שאנחנו לוחשים?
ולשאלותיכם - כן כן)
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(שיואוו! O: אני באמת מכסחת לך את הצורה כשאנחנו נפגש! OOO: )
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(את מוזמנת לנסות להרוג אותי, אבל גווינגבר (אני מאוהבת באלף האפל XD) תעזור לי.
ואז.. יבואו כמה אויבים, ונחזור לשתף פעולה "כמו בימים הטובים"XD)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(ומה אני? בטטה? נראה לך שאני לא יבוא לעזור ביחד עם כל הכישורים המגניבים מהחישולים שלי?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(בטטה? בלי ספק XD, אל תדאגי, למדתי כמנה כישורים, ואולי (בפעם הראשונה) אני הולכת לברוח ולזכור את זה לדיימן כל החיים. היי, בת אדם, אל תחזקי את השנאה שלי כלפייך XD)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(די עם הסוגריים! שמישהו יכתוב כבר משהו!)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
_(הייתי כותבת, אבל אני זו שכתבה אחרונה, באמת, תגידו כבר משהו!)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(טוב, גם אני לא יכולה לכתוב כלום... מה אני כבר אכתוב? שאשמי ואדוארד מאוהבים? זה לא כבר ברור?)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אז...
נתקוף אחד את השני, לפחות יהיה לאלה שכאן מה לעשות XD)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קול קטן נשמע, קוטע את החוט ביני לבין אדוארד. זו הייתי שרלוט שהתעטשה. שמתי לב כעת, שהניפוץ כיבה את המדורה. היא הדליקה אותה מחדש, ועכשיו נעשתי ממש מודעת לעובדה שבגדי קורעים. "יש לך איזשהו משהו לתת לי ללבוש?" שאלתי אותה, מביטה במדורה, מנסה לא לחשוב על כך שאדוארד עוד מסתכל עלי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(היית*)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הסתכלתי על אשמי "זה יהיה קטן עלייך, אבל כן."
קמתי והצבעתי על התיק שלי.
פלטתי צחקוק כשדמיינתי אותה עם בגדים קטנים ממנה.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החיה התאומה שלי? חשבתי בבלבול. האייל כמו שמע אותי, כי הוא ענה במחשבתי:"אני תמיד אהיה לצידך ומאחוריך, כדי לוודא שלא תחפול. אני כאן כדי ללמד אותך כל מה שאתה צריך לדעת, לעזור לך ולהסביר לך כשצריך. אנחנו כמו שני חלקים של שלם אחד. אתה צריך לבחור לי שם."
"הממ," מלמלתי בקול. שם לאייל? נו באמת. ומה זה אומר עליי שהחיה שלי היא אייל? לא ערמומית כמו שועל, לא תוקפנית כמו נמר, לא חזקה כמו דוב, לא מהירה ויעילה כמו סוס, לא חכמה כמו ציפור.
"אני אקרא לך... דרטניאן."
הגענו אל המערה. דרטניאן לא נכנס. הוא הניד את צווארו הארוך הצידה והודיע לי במחשבתי בנימוס שהוא הולך לדבר עם שועל כלשהו.
נכנסתי פנימה. ליליאן נמנמה על צלע המערה. הטלתי את הארנבות לרגליה בחיוך."אני צד,את מבשלת."

(שלושת המוסקטים שליטה פוראבר! XD)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבגדים ששרלוט נתנה לי היו קטנים עלי. לבשתי אותם בכל מקרה. לעזאזל, חשבתי כשהסתכלתי במראה מאולתרת שהכנתי מקרח. הם רק יותר מדגישים דברים שלא אמורים להיות מדגשים. שרלוט צחקקה. אדוארד חימם את הסנאים ליד האש, מנסה להתעלם, לחיו סמוקות.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
דיימן נכנס למאורה והניח ארנבות לרגלי בחיוך.
להגיד לו שאני ממש ממש לא יודעת לבשל?
הוא צד... אני צריכה לבשל. ככה זה תמיד. זה לא יכול להיות קשה מדי, נכון? הרי ראיתי אנשים מבשלים...
" בסדר" עניתי לדיימן והתחלתי לפשוט את עור הארנבות. לפחות בזה אני טובה.
יצאתי מהמאורה כדי להדליק אש ונתקלתי באייל.
הא. אייל.
"דיימן" קראתי אל המאורה
"כן?"
"יש כאן אייל" אמרתי לו, מציינת עובדה.
"זה דרטניאן, הוא החיה התאומה שלי, או משהו" אמר דיימן ויצא מן המאורה.
"דרטניאן זאת ליליאן." משכתי בכתפי והלכתי להדליק מדורה. משאירה את דיימן עם האייל.
רק שהאוכל יצא בסדר...

נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
משהו לא נראה לי בסדר עם טלרין אז שאלתי אותה מה קרה...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"שרלוט לבד עם שני המטומטמים האלו." הגבתי למחשבות של ויינד שריצדו בראשי, הוא רצה שאני אשאר בחוץ בקרבת אוויר.
"נכון, אבל יש לה את החיה שלה."
"חיות כמוך הן ל גיבורות על."
"עכשיו אני לא חיה."
"אז תחזור להיות כזאת."
"אם את רוצה." הבטתי בו משתנה שוב לצורת הנץ, הוא עלה כעל כתפי.
נאנחתי.
נכנסתי למערה, אשמי ואדואד החליפו מבטים מטומטמים, אוי, הטיפשים האלו.
התיישבתי לצד שרלוט ונעצתי בויינד מבטים כועסים.
"אני שונאת אותך." לחשתי לו במחשבותי.
"בחזרה אלייך."
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-5 חודשים
סול נכנס למערה, מתעלם מכולם. אייר צחקחקה ציחקוק לא מובן, אולי ליגלוג. "מה?" שאלתי. "כלום," היא ענתה, משועשעת. שמחתי שסול רק גור- המערה הייתה די מלא כעת. שרלוט נרטבה מהגשם שנכנס למערה ואידתה אותו כל פעם מחדש. יצרתי מעיןן מדף קרח גדול מעל פתח המערה. זהו, חשבתי. זה שאני כשפית מים זה לא אומר שאוויר, האדמה והאש אוהבים גשם.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מצטערת!
כל מי שלא היה בפרק השני פיספס, ויצטרף בפרק השלישי!
הפרק השני נגמר!
זהו!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ד"א, נתונים מחשידים גילו לי דברים מטרידים מאוד.
כל מי שהשתתף עד עכשיו וחושב שהוא אובססיבי לגבי משחק התפקידים/מכור למשחק תפקיים שיגיב כאן.


תודה מראש;)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אניייי XD
אנג'ל, מצטערת שלא התחברתי היום בבוקר, אני דתיה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא היה לי מושג!
וזה בסדר.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני גם...
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני צריכה להוסיף את הכניסה שלי לדיון של פרק שלוש?
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני צריכה להוסיף את הכניסה שלי לדיון של פרק שלוש?
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני מצטערת אם זה לא בסדר שאני מצטרפת, אבל יש לי זמן (ואין לי הרבה) אז אני רושמת את הכניסה שלי שלא קשורה לאף אחת מכן.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים

בתור משתתפת, אני אומרת כנסי בכיף:) את כתבת יפה:)
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
תודה, אני לא מוצאת את זה עכשיו כשאני מסתכלת ועיני זאב צריכה לבוא להציל אותי, כי אנחנו שותפות למסע, אבל היא לא כל כך מחוברת לעניינים. אני לא אוהבת ליהות גוססת אז עיני זאב יאללה.
לאקי לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מצאתי את מה שרשמתי! :)
עיני זאב לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא בטוחה מה העיר אותי הרעב או טומראד שכנראה נרדמתי עליו בכל מקרה התעוררתי וגילתי שהנערה כבר לא מעולפת אלא רק ישנה פסעתי לעברה מרגיעה את בטני שעוד מעט שתינו הולכות לאכול.לקחתי את המימייה שהשארתי שם וטיפטתי מים לגרונה היא בלעה אותם בלי לשים לב. ראיתי שבמהלך השינה היא ניסתה להתהפך כל האדמה סביבה הייתה הפוכה כאלו התחפרה בה. קמתי, וכשניערתי את מכנסי ראיתי את מצבי לראשונה, כולי מכוסה דם קרוש ומטונפת. טומראד אמר לי, גם אם ידעתי, שבמרחק כמאה מטר ממני יש מעיין שאוכל לרחוץ בו. אבל אני הייתי רעבה אז משכתי בכתפי ואמרתי "קודם כל אוכל, אני יודעת בדיוק כמה *אתה* רעב, וכמה אני אז לך לצוד משהוא בזמן שאני מבשלת אוקיי, אחרי זה אתרחץ." הוא נהם לאות אישור והלך צועד חרישית. אספתי עצים וכל הזמן הגנבתי מבטים לנערה הישנה עכשיו יכולתי לבחון אותה בשקט בלי שטומראד ינשוף לי בעורף, ובלי להיות בלחץ שמה תמות. היא הייתה קטנה ובהירה עורה מנוקד בנמשים קטנים, היא הייתה חמודה מאוד.כשגמרתי לאסוף עצים ולהבעיר מדורה הרגשתי בטומראד מתקרב. הארנבות כבר הופשטו מעורם ונוקו כעת ניצלו מעל האש. טומראד נכנס קרחת היער וצעד לעבר הנערה הוא רחרח אותה וצעד לעברי "היא חולה" "אני יודעת" עניתי "בגלל זה אני מטפלת בה". אבל ידעתי שלא לזה הוא מתכוון, הוא מתכוון, שהיא לא תשרוד, וכמו לאשש את שחשדתי הוא אמר "אני מתכוון לומר שאם לא תרפאי אותה בעזרת נשמות היא תמות" "אתה צודק" עניתי לו "אבל מה אני יכולה לעשות" הוא השתהה הוא שנא בדיוק כמוני את התשובה אבל לא הייתה ברירה, אין מנוס, אני חייבת למצוא נשמה נשמה של בן אדם בן אדם שימות, ימות בגללי, שאלתי שאלה אחרונה "למה?" "כי אין לך ברירה" טומראד ענה קולו כנהמה המרעידה את המדבר בו נולד ואת היער אליו הגיע איתי. ריסי הנערה רפרפו ואני פקחתי את עיני העצומות מוכנה לבאות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היישר מחדר המנהלים.
הנה הסבר קצר ולא מפורט על מה שיקרה בפרק שאני אפרסם מחר-
---------------------------------------------------------

חיוך נמתח על שפתייה של אנג'ל. "אוקי..." מלמלה באיטיות. "הפרק הבא מדבר על חיות שהושפעו במהלך המלחמה."
"מה שאומר...?" שאלה נעמה בבלבול מיידי.
"מה שאומר שיש חיות שהן שומרי נשמות, ויש גנבי נשמות." אנג'ל חייכה עוד יותר.
"אבל..."
"אבל מה?"
"מה קורה שם בעצם?"
"החיות שהן גנבות נשמות לוקחות את נשמותיהן של חיות חסרות ישע אחרות, הן מספיק חכמות כדי לדבר, לעמוד על שתיים, ואפילו לרקוד."

---------------------------------------------------------

למי שלא הבין- הפרק מחר, זה רק תקציר.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מגניב!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
איזה מגניב!
וגנבי ושומרי הנשמות שולטים בחיות? (תיזהרי אנג'ל, בוגדת קטנה שכמוך XDDD)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הם לא שולטים בחיות.
זאת הבעיה!
מוחעחעחעחחעחעחעחעחעחחעחעחעחעחעחעח!!!
ואני לא אנג'ל.
אני אייר!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בסדר, אייר.
תיזהרי, אני רוצחת, מרושעת קטנה XD
(את צריכה לשנות לי את הגיל לשלוש עשרה...)
אז... מה כולם עושים כל הפרק?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שיניתי יקירה;)
ו.............
YOU NENER GET ME ALIVE!!!!!
מוחעחעחחעחעחעחחעחעחעחחחעעחעחחעחעחעחעחעחעחחעחע!!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
תיזהרי מכשפה קטנה! (למרות שליליאן היא המכשפה...) אני אהרוג אותך! כי את בוגדת מעצבנת! ולא אכפת לי שבן האדם מרחם על כולם... XDD

עדיין לא ענית לי, מה כולם עושים הפרק?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני אסביר.
מחר.
מוחעחעחעחחעחעחעחעחעח!!!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בבקשה תתחילי היום, אני משועממת למוות, ומתה כבר להרוג אותך. XD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא יכולה, הבטחתי שמחר.
וואו, את ממש מכורה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
גם, וגם מחר כנראה אני אחזור בערך בשבע מהלימודים, ואני ממש רוצה להיות בעניינים לפני ששוב תסיימו הכל (אהמהיוםאהמ)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אז אני אתחיל את הפרק משבע בערב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אבל אם אני אחזור מוקדם יותר אני ממש אתבאס... (אני מעצבנת XD)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
למה אני מכשפה?
אנג'ל,גם אני בעד שתתחילי היום!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בקיצור, הפרק מתעכב לשבוע בגללל עוגמת נפש שאריה גרמה לי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כיפה אדומה, לא שמעת את החבר שלך? "המכשפה עם השער השחור"?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא לא החבר שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
למה בגלל אריה כולם נענשים? זה לא פייר!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רגע, מה?!
ללללאאלאלאלאלאלא, את מתחילה היום! מה עשיתי?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
...
אני תחת עוגמת נפש.
מצטערת.
תשאירו הודעה אחרי השלוש נקודות.
...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא אשמה! למה תמיד מאשימים אותי? *מושכת באף*
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עוגמת נפש, אריה יקירתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא! תתחילי מייד חתיכת מכשפה שכמותך! XD
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בבקשה אנג'ל!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אם קוראים לי מכשפה, למה לי לכתוב את זה?
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
א. זה מרוב כעס, ותקווה.
ב. לא הייתה לי שלליטה עצמית...
ג. התלבלבתי בינך לבין החברה של דיימן XD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
את צודקת, החברה של דיימן מכשפה XD
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חחחחחחחחחח, היא בוגדת, בדיוק כמוך XD
אבל למה? עכשיו עשית לי כאב ראש כשהפרדת את הנשמה הזו... XD
אוי, אני מתכננת משהו ממש מרושע עם הנשמות שנזרקו לתוך הנהר... מוהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחה XD
וואו, הרגע שמתי לב למשהו. אני משתמשת המון ב - XD, לא?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא החברה שלו (עדיין)!!!!!ע
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אריה, זה כיף להשתמש ב-XD
צבעוני, את החברה שלו, ואת מכשפה.
אין מה לעשות עם זה;)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נו באמת...
אפילו אני, הקטנה ולמודת הסבל, שמה לב, כך שברור שאייר ואני נשים, נכון?
וואו, שנאה עמוקה יש, אבל חוש הומור זהה גם XD
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יש לי אח קטן.




אז חוש ההומור שלי התדרדר במקצת XD
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בנות, בנות!
עוד לא הצאתי לה נישואין, הכל עוד פתוח! XD

(לא שהיא תוכל לסרב לי...)
*חיוך כובש*
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
*הצעתי
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני יכולה לעשות מה שאני רוצה (אמת)! החיוך שלך לא עובד עלי (שקר)!
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
2, מבטל את 1, דארלינג :)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
דיימן יקירי, עד עכשיו אתה לא משהו של גבר, יותר סמרטוט. כמה פעמים אמרת "אני בא להצילך אהובתי?"
כמה פעמים באת להציל אותי????
בינתיים אני בעיקר הצלתי אותך, אז כן, 1 מנצח את 2 וב-ג-ד-ו-ל
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה זה משנה אם אני סמרטוט או לא, העיקר החיוך!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יש בזה משהו...
דרך אגב, העובדה שאני יחפה ולובשת עורות, לא נראתה לך מוזרה?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פרק הבא בשבוע הבא!
ביום לא כל כך ידוע הפרק ימשיך, בבקשה תסיימו כבר את הפרק ההראשון!
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אבל כבר התחלנו פרק שני, לא?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כן, אבל צריך לסיים את שנייהם.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אה, ו... זה יהיה מחר.
אז בבקשה לסיים את הפרק השני.
למרות שכואב לי לראות עד כמה הוא מצליח.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פרק שני:הנפח והמפלצות.
יצורים קסומים, בני אנוש, וכל השאר, שימו לב!
כאשר אתם מנסים להתגבר על הכוח בפרק הקודם כל קבוצה עושה את זה בדרך אחרת.
הטובים הולכים לנסות ולעשות עיסקה עם בעל הנפחייה הקרוב (סנדי).
הרעים הולכים וסוחטים את בעל הנפחייה הקרוב.
וכיפה כחולה (שרלוט) ואני (אייר) מתקנות בכוחות עצמינו את השאריות של הנשקים שלנו שהצלחנו לקחת.
בזמן שכל אחד נוהג בדרך אחרת, אל תשכחו שאתם עדיין נוהגים לפי החבורות וחלק מכם צריכים כבר לברוא את המשרתים.
בזמן שיש הרגשה של תקווה ושל התמודדות עם הבעיה שהתעוררה בפרק הקודם, הכל חוזר לנקודת ההתחלה כאשר מפלצות שמסוגלות לנסוע במרחב מופיעות משום מקום ומתחילות לתקוף אתכם. (אחרי שתשיגו את כלי הנשק, אין כל סיבה שהמפלצות יתקפו אדם/יצור לא חמוש)
חשוב לדעת-
- המראה של המפלצות יכול להיקבע על ידיכם, כל מפלצת בעלת מראה שונה, אבל אם אתם רוצים שהמראה ישאר קבוע, הנה סוג מראה שאני אשתמש בו:
שיערה כסוף גלי וארוך, מגיע קצת אחרי הכתפיים. עינייה זהובות ומלחיצות, בעלות אישונים גדולים. גופה של המפלצת צנום ודק, המפלצת נראת שברירית, אבל נותנת רושם מטעה.
עורה ירוק, היא לובשת סמרטוטים שחושפים חוטי כסף שמשתלשלות סביב ידיה ורגלייה.
- כל אחד יכול לקבע למפלצת מראה משלו, המפלצות משתנות מאחת לשנייה.
- שוב, המפלצות תוקפות אחרי שתשיגו את כלי הנשק.
- אין אפשרות לשנות את כלי הנשק שלכם.
- המפלצות נוסעות במרחב, מה שאומר ששנייה אחת הן יכולות להופיע במקום אחד, וכעבור שנייה הן יכולות להופיע בצד השני של כדור הארץ.
עוד דבר מאוד מאוד חשוב, בבקשה, תשתתפו כולכם, כי נרשמתם לקבוצה הזאת בגלל זה, נכון?
בכל מקרה, בהצלחה!
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אפשר להתחיל?

אף פעם לא היה לי חם כל כך בתקופת רדא. נכון, זו תקופה חמה, אבל הבית שלי מצוי בגובה הר בסוף היער. מקום בו קרני השמש לא מגיעות גם אם היו מאוד רוצות...
אבל לא רק שחם לי, זה לילה עכשיו. מאיפה הגלים הלוהטים האלה?
אני מנופף בדיקט עץ. הווו... הבגדים נצמדים לגוף... וגם השיער שלי נדבק לגב.
למעשה אני אמור לישון כבר. אין לי מה לעשות בנפחייה. כמה שנים שאף אחד לא בא להתקין איזו פרסה לסוס שלו, לחדד סכין קצבים, או לפחות לקנות ברגים.
אבל מה לעשות, השלט אומר ששעת הסגירה היא עשר וחצי בלילה, ועכשיו רק שמונה.

האמת, בחום הזה, שלא יבוא אף אחד. האמת, בתקופה הזאת שלא יבוא אף אחד. פסו אנשים נורמליים מהארץ.
רק השעה עשר וחצי. רק אותה אני מזמין.

הה. מישהו דורך על העלים בחוץ...
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אחרי שגנבתי לי בגדים חדשים התחלתי לחפש נפחיה.
הבגדים שלי התאימו למצב הרוח המזופת שהיה לי, כעסתי כל כך על זה ששרפו לי את כלי הנשק
"אש זה הכוח הכי מעצבן" מלמלתי לעצמי במקום מה ששמעתי אז.
בחנתי את הבגדים שלקחתי מהתופרת שהייתה כל כך המומה שלא עצרה אותי. כל הכבוד לה, הייתי הורגת אותה.
הם היו בגוונים של ירוק ושחור, המגפיים היו בצבע חום, ממרחק לא יראו אותי ביער.
טיילתי בשקט והבחנתי ממרחק בבית, התחלתי להתקרב. לא היה לי חשק לגנוב למישהו את הנשמה, אבל זה לפעמים יכול לעודד פלאים.
בחנתי את השלט שהכריז "נפח מומחה! פתוח משמונה עד עשר וחצי! כל סוגי המתכות"
"אז אולי תואיל בטובך להכין לי כלי נשק חדשים" דיברתי אל עצמי בשקט ואז הבזיק במוחי רעיון.
אני חייבת למצוא את קטרין השארתי אותה מאחור, שתסתובב, גם ככה יש לה דברים יותר חשובים לעשות מאשר לשמור עלי.
"כלי נשק" התנשפתי כשהופעתי מולה אחרי ריצה ארוכה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שייפתי את הלהב המעוקלת, החרמש נפגע הכי הרבה במתקפת האש של שרלוט.
נאנחתי בעצב, הלהב הייתה כל כך איכותית, אי אפשר להחליף אותה.
החלפתי את הניצב ושייפתי ביסודיות כל קטע וקטע ממנה אבל אי היה אפשר לתקן אותה, אני שונאת שאני צריכה להשתמש בנשמות של בני אנוש כדי לתקן נשק.
פתחתי את השרשרת שלי, ואז וצאתי את הבקבוקון שהיה מחובר אלייה תמיד הייתה בו נשמה או שתיים של בני אנוש לעת צרה.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
'ליצור נשקים חדשים זה מאוד קשה,אבל אני לא אכנע' חשבתי לעצמי כשהתחלתי להכין חרב,ופגיונות חדשים נאלצתי לעבוד עם האש,האויבת של המים,דפקתי עם פטיש על החרב כדי ליצור צורה 'טוב את החרב הצלחתי לבנות עכשיו נראה איך יהיה עם הפגיונות' חשבתי לעצמי הסטתי את מבטי לראות איך יהלי [כיפה סגולה] מסתדרת...
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הדלת כמעט עפה מצירה כשמישהו פתח אותה. מישהי. בעצם מישהו. משהו.
יצור עם עינים מלוכסנות ושחורות.
"כלי נשק"

זה היה כל המשפט.
אבל לא הייתי צריך יותר.

"עוף, עופי, עופו, מכאן. באותה הדרך בא הגעת!!"

אני יודע. זה לא היה מאיים בכלל. איזה מבט מרחף לה בעיניים...
אבל נשבעתי. כלי נשק, אני לא מוכר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי בהפתעה בבן האדם, יצור חסר תועלת.
יצרתי מים בין כפות ידי, לא הבטתי במוכר "אתה יודע מי אני? יופי, אז אתה יודע אם לא תיתן לי מה שאני רוצה, נכון? אני מציעה לך להחליט כמה שיותר מהר, כי בעבור הנשמה שלך הזמן אוזל" חייכתי.
בחנתי את הקירות כשהמתנתי בשקט
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מים מתוך כף היד!!!!!!
"אמאלה!!!" אולי הייתי צריך לקרוא לאמא של אמא שלי. אלוקים זה הדברים המוזרים האלה.

"אין לי נשק! אין לי באמת! תאמינו לי. אני רק נפח לברגים קטנים, ופרסות סוסים! בבקשה תרחמי עלי. אני זקן ממש".
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"בסדר, אני מאמינה לך, אז תכין" אמרתי בקרירות.
כן, האיש היה זק, ראו את זה היטב לפי שערו הלבן כשלג.
היה בו משהו שהעיד על זה שהוא תומך באלה שמתנגדים לגניבת הנשמות. כמו הורים שלי שהיו פעם, אבל רק אני הבנתי שזו טיפשות, שאין להם סיכוי לנצח במלחמה הזו, אז הפכתי לגונבת נשמות, מה שהם מכנים "רע".
אבל למה רע? אנחנו מנצלים כוח של יצורים פחותים מאיתנו - בעלי הקסם - למטרה נעלה יותר, להיות עוזר שלנו זה יותר ממה שבן אדם היה מגיע אי-פעם.
"אני רוצה כלי נשק,ואתה תכין לי, או שאני אהרוג אותך" נעצתי מבט בבן האדם, עוד יצור נחות.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
להכין?
הרמתי עיניים בהיסוס.
להגיד לה שאני לא יודע?

"אני אכין! אני אכין לא לעשות כלום! מה להכין? חרב או כידון או כדור הטלה או מה?"

ניסיתי למשוך זמן. כמה שיותר. אני אציע לה דברים ואתעכב מה שיותר.

אוהה. עכשיו כמהתי ללקוחות שיגיעו. מישהו שיעזור לי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כידון? כדור הטלה? באמת תהיתי איזה כלי נשק אני רוצה.
"מה אתה יודע להכין?" שאלתי אותו, לא בדיוק התעניינתי, חשבתי שאולי הוא ייתן לי רעיון למה שאני רוצה.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תתקן את זה" אמרתי ועל ידי כל כלי הנשק שלי שהכנסתי בשק שמצאתי.
ראיתי את טלרין ואמרתי לה:"היי כלי הנשק תקפו אותך טוב אה? גם אותי חיפשתי אותך".
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אז ככה. יש לי שבעים סוגי חרבות. חרב הודית, שזה דבר ארוך מאוד, אבל חד. חרב מצרית, שזה בדיוק ההפיך. חרב פיפיות, שזה ההפיך של ההיפך. חרב רוגלים, חרב נמלים, חרב ידיות, חרבות רחוב, חרב פגיון, חרב קצרה...."

אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"חרבות מעוקלות" פסקתי "סמיטרים, אתה יודע להכין?"
מבטי הבהיר שאם לא, אני לא בדיוק אתאבל על הקבר שלו.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בואו רק נגיד שמלאכה זה לא התחום החזק שלי...
והפעם נתתי לאייר בלי תירוצים את כי הנשק ההרוסים שלי אחרי ניסיון כושל וכואב לתקן אותם.
"את יכולה בינתיים ללכת לשחק עם אש" אמרה לי אייר בהיסח דעת.
הלכתי לצד וניסיתי להתאמן על השלב הבא ביכולות הכשף שלי. ניסיתי לעשות מדורה מספיק מחממת, אבל לא מספיק מוארת או גבוהה כדי לחשוף את מיקומינו.
ראיתי את אייר מוציאה בקבוקון מהכיס שלה
"את משתמשת בנשמות!? אפשר לנסות הפעם? את אף פעם לא נותנת לי..."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כן, אני משתמשת בהן, ולא, את לא יכולה." קטעתי אותה לפני שתוביל אותי לשורה של תיחנונים.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הסתכלתי בשק שלי כלי הנשק שלי נעלמו. "תכין לי חרב פשוטה וחדה ואחר כך תתקע אותה במגן בלי ידית מובן? אחרי זה תכין חרב שהמוט שבו מחזיקים באורך בינוני לכיוון הארוך ויש לה הרבה חודים קצרים מובן? ותכין הכל מהר!" אמרתי לנח.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"ר שני כלי נשק?" שאלתי אותה בלגלוג. בת דודה או לא, לשנינו היה עבר משותף, ושנינו שנאנו את הורינו היקרים על כך שלא עברו איתנו לצד הזה.
"ומה את כבר לוקחת?" היא ענתה לי
"סימיטרים, ואני רוצה קשת חדשה, בחיי שהחיצים הקודמים השתגעו" חבל שאין לי את הקשת שהייתה לאחותי פעם, למען האמת אני כבר בקושי זוכרת אותה. אבל אני יודעת בכל פעם היא נשברה היא התאחתה מחדש.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התיישבתי מאוכזבת בחזרה לפינה שלי, כביכול מתרכזת באש.
אף פעם לא השתמשתי בנשמות, ורק לעיתים מאוד רחוקות לקחתי ממישהו נשמה... אני לא מנוסה בזה, ואני צריכה מיומנויות כדי לשרוד! תמיד השתמשתי בתירוץ הזה נגד אייר, והיא תמיד אמרה שבשביל זה י לי אותה, שתגנוב נשמות במקומי... היא אומרת שהפרצוף המתוק והתמים כביכול שלי מצליח להכניע את האויב... ואולי לא רק את האויב... עשיתי פרצוף עצוב, והסתכלי לשניה אחת על אייר, והצלחתי לגרום לעיניים שלי לנצוץ כאילו מדמעות שעוד לא יצאו, והסטתי את מבטי מהר כמישהי שלא רוצה שיראו אתה בוכה.
נראה אם ה'מתיקות' שלי באמת עובדת...
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מסתבר שהדבר שנחנק היה כדור כסוף וזוהר.
הוא ריחף מולנו ואורו היה כה מהפנט...
אני וליליאן נשארנו מרותקות למרות האש סביבנו. ממילא בי היא לא תפגע.
הכדור עף משם. אני וליליאן רדפנו אחריו עד שיצאנו היער השרוף והכדור נעלם.
אחר כך היינו חסרות מילים, ראיתי רק את מבטה של ליליאן שהלך ופשר...
ורק אז הבנתי- חצינו את קו האויב.
בדממה הזאת הרגשתי את הפחד חונק אותי.
טרלין. ידעתי שהיא קרובה לכאן.
מיששתי את חתיכת העץ המתאחה שגנבתי ממנה אז. עם הנשק הזה היא הייתה הורגת אוספת אינספור נשמות.
אני זאת שהרוויחה. היא בטח תרצה לנקום.
רעדתי. למרות שלייאן אחזה בידי- לא שממש שמתי לב- לא נרגעתי.
הכדור המטופש אותנו לאויבים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הרמתי את מבטי, היה לי כישרון מוזר מאוד, יכולתי להרגיש אויבים באזור.
"יש כאן מישהו, והוא לא ידיד, שנמצא באזור" סיננתי לקטרין וחמקתי החוצה, אני חושבת שרק דמיינתי את אנחת הרווחה שנמלטה מפיו של בן האדם.
זינקתי בקלילות לעבר הקו שהפריד בין שני החלקים, רק טיפש היה עובר אותו.
"מייטי" לחששתי. היא הייתה גדולה ממני בכמה דקות, לא יותר.
אבל כמה דקות הספיקו כדי שהיא תחשב גדולה יותר, ולי תמיד אמרו שאני אכזרית יותר.
אחזתי בשני כדורי מים בין ידי, קמצתי את אגרופי. אחותי הגנבת, היא לקחה לי את ה"מזמן".
הוא לקח אליו את הנשמה שלכל בן אדם שהורייתי לו, כל עוד מרחתי עליו לפחות טיפה אחת של דם ממו של האיש והצמדתי אותו אל גופו.
בחנתי את הכדור שלי ששלחתי, הוא היה אמור רק לבדוק שהמקום בין הגבול פנוי, לא להביא את אחותי המעצבנת, שנותרה בצד המפסיד.
"אני אהרוג אותך, מייטי" אמרתי לעצמי והתחלתי לרוץ לכיוון הגבול, בפעם האחרונה ששמעתי - היא הייתה עם בת אדם, מעניין איך זה להיות עם משרתת.
"גדולה ממני או לא, תמיד הייתי יותר מוכשרת בזימון נשמות" סיננתי לשטח הריק שהיה מולי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"טרלין קרובה," מלמלתי לעבר ליליאן "אחותי הקטנה."
למרות שאני גדולה ממנה רק בכמה דקות, אני עדיין נחשבת גדולה בשנה, אני נולדתי בסוף השנה, בהפרש של כמה דקות אחרי, בתחילת השנה החדשה, נולדה טרלין.
בוגדת.
את הפחד תפס זעם עז. הוצאתי את חתיכת העץ המתאחה והבטתי בליליאן.
הכנסתי לידה את חתיכת העץ, "קרוב לכאן יש נפחייה," אמרתי "תלכי לנפח ותגידי לו להכין קשת מחתיכת העץ הזאת."
ראיתי שהיא רוצה להתנגד, אבל אני יכולה לשרוד לבדי.
נעצתי בה מבט שאין עליו עוררין, היא נאנחה והלכה בצעדים מהוססים.
"טרלין," מלמלתי בזעם, "הגיע הזמן לביקור משפחתי."
התקדמתי צעד אחד והרגשתי איך אני נופלת כשמשהו דוחף אותי. נאנקתי וקמתי מיד.
טרלין הסתכלה עליי בשעשוע והצמידה אותי לעץ, "מה ורה, אחות?"
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אחרי שהכנתי את הפגיונות ובאתי לצאת הדלת נפתחה בתנופה ענקית כול כך שנשברה ובפתחה עמדה מפלצת דמוית נחש בעל שלוש ראשים כשבראש האמצעי ירק אש "אוף אני שונאת אש לא מספיק שאני עובדת עם אש כדי ליצור את כלי הנשק שלי עכשיו גם היא מנסה להרוג אותי?!?!?" צעקתי ומרוב עצבים לא שמתי לה שאני מוציאה את המימייה מהחגורה ופותחת את הפקק,אח"כ הבנתי מה אני צריכה לעשות 'זהו זה אני יקפיא את המפלצת וינפץ אותה'
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הלכתי במהירות לאיפה שטלרין וראיתי את מייטי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"נו ברצינות..." נשפתי בבוז. "אני אחותך, זה לא יעבוד לך, את יודעת עד כמה אני מתעבת מתיקות."
שילבתי את ידי והנדתי את ראשי באכזבה, זה היה נכון.
אני שונאת מתיקות.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עשיתי כאילו אני עומדת להעיף עליה את המדורה הקטנה שלי, ושמחתי כשהיא נפלה על גבה כשעשיתי זאת.
חייכתי והוצאתי לה לשון. היא קמה וניערה מעליה את האבק, וקפצה עלי מפילה אותי לאדמה.
התגלגלנו וצחקנו, ובדיוק כשהתכוונתי לגנוב בחשאי את המחרוזת שלה עם הבקבוקון כשאני מסיחה את דעתה בעוד התנפלות, היא שמה אצבע על שפתיה כמסמנת לי לשתוק. ידעתי שהיא שומעת סכנה.
"אני שומעת קולות. אויב." אמרה לי בשקט
"גונב נשמות או... אחר?" שאלתי, מפגינה זלזול רב בעודי אומרת 'אחר'
אייר קימה את מצחה
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החרב המגן והכל הייה כמו חדש הוצאתי את חצים והתכוננתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מיהרתי לנטול את הבקבוקון עם הנשמות בידי. "אנחנו חייבות למהר." אמרתי לשרלוט.
פרשתי את כלי הנשק לפני, ופתחתי את הבקבוקון, הנשמות הסתחררו במעגל סביב מעגל כלי הנשק שיצרתי.
היו שתי נשמות בשתי צבעים, אחת כחולה, ואחת סגולה, שתייהן זהרו ביופי מלבב.
הן יצרו עיגול מושלם והמשיכו להסתחרר שהן משמיעות רעש מנוע.
אחת מהנשמות עשתה סימן באמצע העיגול, זה היה הין המשלים את היאנג.
זוהר מילא את האוויר, וכעבור דקה כלי הנשק ניצבו מולי, חדשים יותר מאי פעם, וחזקים יותר גם כן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הכרחתי את עצמי ללכת לנפחייה. מייטי היא ילדה גדולה, היא תהיה בסדר, אני מקווה. אולי כדאי לי לחזור? לא! מייטי ביקשה שאני ילך לנפחייה וזה מה שאני יעשה.
נכנסתי לנפחייה, היא הייתה קטנה ובצד ישב איש זקן והביט בי במבט מוזר. למה הוא מסתכל עלי ככה? אומנם הבגדים שלי שרופים טיפה, אבל זה לא כאילו שאני עולה באש. אה, עכשיו הבנתי.
"זה בסדר, שום כוחות, אנושית לגמרי!"
הזקן הסתכל עלי בחן אותי במבטו ושאל: "מה את רוצה?"
"אמ... אתה יודע להכין נשקים?"
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
טוב מעולה חשבתי אנחנו יכולות לאתעסק עם מייטי לבד.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"עד כמה שזכור לי" סיננתי בקול שקט "בפעם האחרונה שפגשתי אותך, לקחת ממני את הנשק שאת קראת לו 'פיסת עץ'. את יכולה בבקשה להסביר לי, למה עברת את הגבול? אולי שוב עקבת אחרי משהו שלא היית אמורה לעקוב אחריו?"
הייתה פעם אחת, כשהיינו ילדות קטנות. ועדיין שיחקנו אחת עם השניה, למרות שכבר אז ההורים שלנו אמרו לי להפסיק לקוות לתפוס נשמות אנושיות. אז יצאנו ליער, והיא ראתה נחש, היא כל כך הסתקרנה, למרות שניסיתי לומר לה שלא תלך - היא הלכה.
הנחש הכיש אותה, והיא הייתה על סף מוות. זו הייתה הפעם הראשונה שזימנתי נשמה, וכאב לי הראש בצורה נוראית אחרי זה.
הנשמה הצילה את החיים שלה, ובכל זאת היא כעסה עלי ועשתה שוב את התנהגות ה'אחות הגדולה'.
אני עזבתי שנתיים אחרי זה, ושמרתי לה טינה. למרות שהצלתי את החיים שלה, שנאנו אחת את השניה.
"יש איתך מישהי אנושית?" שאלתי בלעג "כבר הרבה זמן שלא היה לי משרת"
היא לא פחדה, וזה ציער אותי, משום מה תמיד הצלחתי להפחיד אנשים, קטרין טענה שיש לי משהו בעיינים שיכול להפחיד אפילו בן אדם גדול וחמוש.
"נו, ומה גורם לך לחשוב שאני אתן לך לקחת את הנשמה שלה?" היא שאלה אותי בתגובה, קולה היה מלא זעם, כנראה היא זכרה את הפציעה שהשארתי לה כשניסיתי לקחת ממנה את ה'מזמן' שלי.
באמת שהפציעה הייתה בטעות, לא התכוונתי לפגוע בה, למרות הכל, ועד כמה שאני שונאת אותה, היא אחותי.
השארתי לה צלקת על הכתף, כשנלחמתי נגדה והשילוב של אש ומים העיף את שנינו אחורה.
היא התנגשה בעץ, אני נחתתי על הקרקע וברחתי כשידעתי שהכוחות לא יהיו שקולים.
"מה גורם לך לחשוב שאני אשאל אותך? יש לי רק ארבע מילים לומר לך: תביאי לי את המזמן"
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"מייטי אל תהייה כזו בואי למחנה שלי ושל טלרין" אמרתי. אף פעם לא אהבתי את מייטי, אבל היו לי גם קצת רחמים ולא רציתי לפגוע בה. "מה עושים טלרין?" לחשתי לטלרין בשקט.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נו באמת, הבחנתי במבט של קטרין, מבט מרחם.
כשמתבגרים מרחמים? אז כנראה אני יוצאת מהכלל.
קטרין הייתה חברה טובה של מייטי ושלי, עד שעברתי צד.
"הורגים אותה בשניה שהיא מביאה לי את המזמן, זה מה שעושים." אמרתי בכעס והידקתי את אחיזתי בכתפה של מייטי.
"רגע" מלמלתי "יש כאן בת אדם, היא מתרחקת, אבל..." נעצתי במייטי מבט מזועזע
"נתת לבת-אדם את המזמן?" שאלתי בקול קלוש.
היא הנהנה. הבטתי בה בהלם "רק ליצורים קסומים מותר להחזיק אותו, הנשמות יוצאות ברגע שהן רואות שאין מישהו חזק מספיק להחזיק בהן. הם ישתלטו על הגוף שלה והנשמה שלה תתאדה, פשוטו כמשמעו"
מייטי נראתה כמעט מבוהלת, מסתבר ששקרים כן עוזרים.
למען האמת - המזמן ייקח את הנשמה שלה, כי היא זו שמחזיקה אותו, ויכלא אותה בתוכו עד שאני אשחרר אותה, אני רק מקווה שזה יקרה מהר.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"טוב" אמרתי בלי רחמים למייטי. "אם את רוצה שלא יחשבו שאת עשית את זה כי מירואה לה-פוטו, חורש, נח ואייר חושבים שזו את, את צריכה למות, גם יש סיכוי שיתלו אותך" אמרתי.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שייפתי מתכות, השחזתי קצוות של חרבות, היכיתי על רדידי נחושת, וחתכתי עצים.
הם הגיחו לנפחייה שלי כמו רוחות רפאים. אחת אחת, השד יודע מאיפה. ריח של שריפה התלווה אליהם, וכל תנועה שלהם רק הגבירה את גלי הריח.
הכנתי שלוש חרבות, וקשת מעץ משובח. עץ הנינטואה, שאפילו אם משלמים לי מחיר כפול, אני לא מוכן להכין ממנו.
ועכשיו... שנאתי את עצמי על הרגעים האלה. קיללתי ובכיתי בלי קול.
כל מכה שהיכיתי בקורנס, הזכירה לי את האטימות שלי, את הטיפשות. חשבתי להיות טוב, "אני לא אשרת את הרוע הזה" ....
האש שהם ייצרו מתוך המרפק שלהם (איך הם לא נשרפים??) והמים המוזרים שנבעו בלי קול, הזכירו לי את מה שאמר לי דודי, בעבר הרחוק רחוק. אני אמרתי לו שהנפחייה שלי תשרת רק עגלונים תמימים וישרי דרך, עקרות בית הגונות וטובות.
הוא אפילו לא צחק לתמימותי. רק אמר:
כל דבר יכול להיות נשק, תלוי מאיזה כיוון מחזיקים אותו.


שוב נפתחה הדלת. הקול הזה, של סיבוב הצירים מקפיץ לי פעימה בלב.
נכנסה נערה, שיערה שחור וגלי. ריח שריפה חריף ליווה את חיוכה.
"אני בת אנוש רגילה. תוכל להכין לי נשק?"

שוב חשבתי שאני מאבד את הצלילות. מישהו תלה על הדלת שלי שלט שאני מייצר כלי נשק???
אבל היא ידעה. ידעה את מה שהולך כאן. ידעה שנח, הזקן שכל ימיו הטיף לשלום ולאהבה, מייצר נשק.

סימנתי לה בידי תנועה קלה. היא התלוותה אלי אל מאחורי הווילון.
תקעתי בה מבט, "למה את צריכה נשק? לא נמאס לך להלחם כל הזמן?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שאלתו של הזקן הפתיעה אותי.חשבתי על כך ועניתי לו בכנות:" לפעמים. אבל אז אני נזכרת בשביל מה אני נלחמת וזה מחזק אותי." הראש שלי התחיל לכאוב ורציתי לשבת אבל המשכתי לדבר על מטרת הלחימה ועצירת גניבת הנשמות ועל כך שגם בני האנוש צריכים להירתם למאבק ו..ו..וואי אני מרגישה...
אפילו לא הספקתי לסיים את המחשבה וכבר נפלתי על רצפת הנפחייה. ללא הכרה
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ממרחק המזמן גרם לי לכאבי ראש, לעזאזל.
"בת האדם" ניסיתי לדבר בעודי אוחזת בראשי בכאב "הנשמה שלה נלקחה, אני חייבת את המזמן, כואב לי הראש כל כך"
קרסתי על האדמה כשאני מקפידה לשמור על ראש צלול, ומלא כאב.
זה מעולם לא כאב כל כך, רק כאב ראש קל שהיה מתנדף מהר, אבל זה כל כך הכביד עלי...
"מה נתת לה?" שאלתי את מייטי, רק אביזר קסום היה יכול להתנגד למזמן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שרלוט התבוננה בי בהלם בזמן שאספתי במהירות את הנשק, היא מופתעת כל פעם מחדש, למרות כוחה, היא מעולם לא הייתה מסוגלת לכך, היא הייתה צריכה להתבגר מעט לפני שתלמד להשתמש בנשמות, ידעתי את זה טוב מאוד.
את החרמש תליתי על רצועת העור שתלויה על גבי, את הסכין החדה והמעוקלת הכנסתי לתוך נדן מעוקל שתואם אותה, ואותו השחלתי לתוך החגורה שלי.
את החיצים וצינור הנשיפה העשוי מברזל הכנסתי לתוך נרתיק קטן וחום שהיה מחובר לחגורה שלי.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנערה הייתה רצינית מאוד כשדיברה. כשהיא הסבירה על גונבי הנשמות, ועל המלחמה בהם, היא הייתה נראית בת שלושים לפחות.
כמעט קטעתי את דבריה כדי לענות לה, כשלפתע היא אחזה בראשה, ונפלה על הארץ.

זהו זה, היא התעלפה! למי אני בדיוק אמור לפנות? הרופא מזמן עזב אל ארץ לא נודעת. הוא אמר שלא יחיה במחיצת הרוע הזה.

אולי נשארה לי מעט משחה?
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לפתע ראיתי מפלצת היא היתה גדולה, כתומה עם עניים צהובות בוהקות, היו לה הרבה זרעות והיא ירקה כדורי אש.
יריתי חץ לעברה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"את... את..." הרגשתי שאני נחנקת מהדמעות שלא יצאו לי. הבטתי בטרלין שנאבקה בכאב הראש.
קטרין הסתובבה ועשתה משהו - משהו עם הקשת שלה? - אבל אני לא שמתי לב.
הבטתי בזעם וכאב בטרלין, שאחזה בראשה ועצמה את עיניה בחוזקה. אני יכולה לברוח.
"את מה?" שאלה טרלין, גם היא מתעלמת מקטרין, נראה שהצליחה להשטלט על כאב הראש, למרות שעיניה עוד היו מכווצות בכאב. היא התקרבה אליי יותר והביטה בי בחוסר סבלנות.
חצי ממני רצה לענות לה, 'חתיכה מהעץ המתאחה, נתתי לה אותו לפני המסע אם יקרה משהו לנשק', אבל השני רצה ללכת לליליאן ולעזור לה.
אני מעדיפה להקשיב לחלק השני.
טרלין הבינה מה אני הולכת לעשות שנייה אחת קודם וזזה הצידה כשגל אש כמעט שרף את פרצופה.
התחלתי לרוץ.
מאחורי ידעתי שטרלין מתלבטת אם להישאר עם קטרין או לרדוף אחרי.
הבנתי שהיא החליטה לרדוף אחרי כשגל מים העיף אותי קדימה וכמעט הוטחתי בעץ.
הנפחייה!
תודה טרלין.
פרצתי את הדלת של הנפחייה וכרעתי ליד ליליאן.
מתוך ידה הוצאתי את פיסת העץ, ומתוך כיסה הוצאתי את החתיכה מהעץ המתאחה.
עוד גל מים העיף אותי לעבר הקיר הימני, טרלין נכנסה בסערה, הביטה בזעף באיש שעמד בפינה ואז התקדמה לעבר ליליאן.
איך להעיר אותה?!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לעזאזל, כל כך כואב לי.
איך אני אמורה להתרכז ככה? כאב הראש הזה מסיט את דעתי, ואני לא מצליחה לפגוע.
"את לא תצליחי להעיר אותה" אמרתי למייטי כשכרעה ליד בת-האדם "הנשמה שלה נשאבה, תני לי את המזמן"
"ולמה לי? את תברחי ברגע שתקבלי אותו" היא ענתה לי בקרירות.
"לא, אני אהרוג אותך לפני זה, אבל אם לא תביאי לי את המזמן בת-האדם לעולם לא תחזור אליך, המזמן מזהה את הבעלים שלו - וזו אני, אף אחד אחר לא יוכל להחזיר אותה"
התאמצתי להראות חזקה, כאב הראש כמעט הכריע אותי, אבל ברגע שבו אני אכנע לו - לא אני ולא בת האדם נחזור לחיים.
אסרתי על עצמי לעצום את עיניי, הדחף היה נורא.
"תביאי לי אותו" סיננתי "שום דבר לא יעזור לה"
היא הססה, כאב הראש הלך והתגבר, הרצפה התחילה להסתובב.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לבדי ניסיתי לחסל את לבד. השתמשתי בחץ וקשת אבל שנגמר לי הכח לרוץ אז נלחמתי עם החרב שלי. אצלחתי להילחם בה שלא תצא מהאזור הזה ופעם אחת היא תפסה אותי ובעזרת סלטה לאחור הצלחתי להשתחרר. טוב ניסיתי לעצור אותה אבל אז היא הלכה לכיוון הנפחיה. הצלחתי לעצור אותה הפעם היא ירקה כדורי. טוב היא המפלצת המשיכה בדרכה לנפחיה ולי היא קשה לעצור אותה אז נלחמתי כדי להגן על עצמי וצעקתי:"תזהרו והביאו דלי מים לכאן" כי היתה לי תוכנית.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תיקון," אמרתי, "הוא היה שלך. עכשיו הוא שלי."
"אני אהרוג אותך מייטי," סיננה טרלין בעודה נאחזת בטירוף ברצפה כאילו עוד רגע היא תתפורר מתחת לרגליה.
התכווצתי לנגד הקיר, גם אם טרלין במצב כזה היא מסוכנת.
רציתי לברוח אבל הייתי חייבת לעזור לליליאן.
פחדתי. מה אם זה יהפוך אותי לגנבת נשמות? מקרים כאלה יכולים לקרות?
"טרלין," אמרתי, "איך משתמשים בזה?"
היא נעמדה באיטיות והסתכלה עליי בבוז, "קשה להאמין שאת כל כך מטומטמת. באמת חשבת שאני אגיד לך?"
גם אני קמתי, חייכתי בשטניות ודחפתי את טרלין כנגד לקיר.
הנפח הסתכל עלינו באימה, יותר נכון- עליי.
אני לא יכולה להיות כל כל אכזרית, אני לא יכולה לפגוע בטרלין כמו שהיא מוכנה לפגוע בי, אני לא מוכנה שיחשבו שאין לי לב.
הרפתי ממנה באיטיות ונתתי לטרלין לקרוס על הרצפה בהפתעה.
כרעתי ליד ליליאן והחזקתי את ידה בחוזקה, את ידי השנייה הנחתי על ידה השנייה כשאני עדיין מחזיקה את פיסת העץ של טרלין בידי. פיסת העץ זיהתה את בעליה החדשים.
"מייטי!" שמעתי את טרלין צורחת, "אני לא אתן לך! אני... אני... אהרוג אותך! תתני לי את המזמן!"
לא הצלחתי לראות דבר.
לא את ליליאן, לא את טרלין, לא את הנפח שהביט בי ובליליאן, לא את הנשקים שנחו מוכנים לידו, המקום החשיך והרגשתי את קולה הצווחני של טרלין מצלצל באוזניי.
'מייטי,' שמעתי את קולה של ליליאן, 'הולכים לתקוף אותנו בקרוב.'
"הכל יהיה בסדר. את תתעוררי." לחשתי,
'את מתכוונת להשאיר כאן את טרלין וקטרין? אני יודעת שאת לא מסוגלת לזה.'
"אני לא. אחרי שאקבל את הקשת שלי אנחנו נצטרך לעזור להן, אני מניחה."
החושך נעלם וראיתי את שפתייה של ליליאן זזות באיטיות ומבטאות ללא קול את שמי.
נשכבתי על גבי וחייכתי בהקלה. כיסיתי את פניי בידיי והמשכתי להתעלם מקריאותיה של טרלין, עד שהיא עמדה מעליי עם הפגיון שלה.
באותו רגע הרצפה רעדה, קטרין רצה לתוך המקום כששלושה מפלצות מאחוריה.
אני חייבת להכין קשת מחתיכת העץ המתאחה, ומהר.
הנחתי את החתיכה מולי על הרצפה ויריתי לעברה כדור אש קטנטן, ליליאן הסתכלה עליי כאילו השתגעתי, אבל בדיוק כשהכדור פגע בו ניצבה לפניי קשת.
טרלין עוד עמדה לידי וכיוונה לעברי את הפגיון אבל לבסוף נאנחה ורצה את קטרין להילחם במפלצות.
"ליליאן," אמרתי לה, "אני מקווה שאת חזקה מספיק להילחם."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הסתובבתי אל קתרין
רגע אחד, אני לא הולכת להשאיר לה את המזמן שלי!
הסימיטרים שלי היו שלופים, בחיי שהנפח עשה עבודה טובה.
בחנתי את שלוש המפלצות שאחותי נלחמה בהן, אני יכולה לנצח אותה בקלות.
"תמיד ידעתי" אמרתי לה בעודי פוערת חתך בזרועה של מפלצת "שאת גנבת נשמות, בדיוק כמוני"
היא כמעט קרסה מרוב הלם, המשכתי לדבר בלי רחמים "את יודעת מה המשמעות של החלפת בעלים? אין לך שמץ של מושג, כל בן אנוש שהיה באזור נעשה כל כך חלש, שברגע שרק הנוכחות של גונב נשמות נמצאת באזור - הנשמה שלו נשאבת מיד, זה כמו גל הדף, רק של שאיבת כוחות"
היא כמעט נחתכה, משכתי אותה לאחור והתעלמתי מבת האדם ששכבה על הרצפה "את גנבת נשמות, רצחת כמה מאות אנשים, דבר שאפילו אני לא הצלחתי לעשות בחודש, את עשית ברגע אחד"
"אני לא" היא ענתה לי בזעם, שמעתי את ההיסוס בקולה.
"את כן" אמרתי לה בכעס "רוצחת, תמיד טענת שאת לעולם לא תעשי את זה - למרות שאת הגדולה מבין שתינו את גם התמימה יותר"
המפלצת שנלחמתי מולה נעלמה פתאום, ואז חשתי חתך שבוצע בגבי, לא בלב או בראות, אבל אחרי מעט זמן הפצע יהרוג.
אני חייבת את המזמן, אחרת אני אמות.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"טלרין, מייטי, לילאן ונח! תזהרו! ותביאו דלי מים! זה חשוב!" צרחתי כי ראיתי שהמפלצת ממש ליד דלת הנפחייה. רק לילאן ונח שמעו אותי ולילאן הביאה איתה דלי מלא במים ונתנה לי אותו. לקחתי את הדלי ושפחתי אותו ליד רגל המפלצת והמפלצת התחילה לשקוע, מזל שיש לי כוחות אדמה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הסתכלתי על טרלין.
מה לעשות?
האם לצפות בה גוססת? להפוך לאכזרית שכזאת...?
אני יכולה להיות אכזרית. אני יכולה להיות אכזרית יותר מטרלין, אבל אני בחרתי שלא,
כי אני לא טרלין.
אבל אני לא יכולה להוציא מראשי את מה שהיא אמרה, אני גנבת נשמות.
אם כך למה כל כך קשה לי לתת לה את המזמן? למה אני לא יכולה?
זה לא בגלל שהיא בגדה בי, לא, זה לא.
אני זו שעודדה אותה לעזוב, אבל לא לזה התכוונתי... אני זו שבגדה בה.
"טרלין," אמרתי, מנסה לשמור על קור רוח, "אני לא... אני..." לא הצלחתי להוציא את המילים ממני.
אני לא מצליחה להצטער. למה? למה?
אני חסרת לב?
"מייטי, תני לי את המזמן."
הלכתי אחורנית, נתקלתי בשולחן עץ וכמעט התהפכתי.
טרלין התפתלה על הרצפה... "קחי." הושטתי לה את פיסת העץ, בלי שום היסוס נוסף.
ברגע שהיא לקחה את החתיכה עצמתי את עיניי בחוזקה.
תחושה חמימה התפשטה בגופי, הרגשתי כאילו לבי נשרף. זה לא כאב, אבל זה לא היה נעים.
נגעתי בקצה ידה של טרלין, והיא התחילה למלמל לחש או משהו כזה.
החמימות הפכה נעימה.
אור כיסה את כל המקום, לא יכולתי לראות כלום.
כשהאור נעלם, טרלין עמדה זקופה, התעלמה ממני לגמרי- כאילו לא הצלתי אותה עכשיו- וירתה חוטי מים על המפלצות שהלכו ונמסו.
איתרתי את ליליאן בכל המהומה, כשראתה אותי הפסיקה את מה שהיא עשתה,
נראה שהיא קוראת את המחשבות שלי,
את כל מה שחשבתי עליו, את כל מה שעשיתי, את כל מה שטרלין אמרה לי... "תמיד ידעתי, שאת גונבת נשמות, כמוני."
דמעות עלו בעיניי כשחיבקתי אותה, היא לחשה אליי מילות עידוד אבל התעלמתי מהן. הוצאתי מכיסי את המזמן האמיתי, זה שלא יכולתי לתת לטרלין.
הכוחות שלי, האש שלי- הצילה את טרלין.
אני לא אכזרית. אני לא גנבת נשמות... אני שומרת נשמות טהורה,
וזה למה אני אתן לטרלין לחשוב שהמזמן אצלה.
כוחותי הלכו ואזלו, הריפוי החליש אותי, נתתי לחשכה לעטוף אותי בעודי מחבקת את ליליאן.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני היחידה עכשיו שמתעסקת עם המפלצת שיצאה מהבוץ, טו לטלרין יש ענינים ולמייטי גם. המפלצת הנוראה לקחה את מייטי, אמרתי לטלרין לשמור לי על המגן. לקחתי את אחד החצים שלי קשרתי אותו לחבל שמצאתי, תקעתי אותו בידה של המפלצת התחלתי לטפס ושחררתי את מייטי. בגלל שלחצים שלי היה קצה מעופרת אז המפלצת התחילה להיות חסרת כוחות, היא אקיה ושכבה. היא לא נלחמה, ניצחתי אותה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עופרת , זהו זה! רצתי למחסן הנפחייה ותפסתי את כל המתכות שנראו כמו עופרת, רצתי חזרה לנפחייה נעמדתי מול מייטי מחוסרת ההכרה והתחלתי לזרוק את החתיכות העופרת במיומנות לעבר המפלצות.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יום יבוא וגם אני אשתמש בנשמות... אבל עד אז אני אמשיך להתנפל על אייר בכעס.
זה כל כך מדהים ומופלא, הדבר הזה, נשמות. אני רוצה לדעת הכל על זה, ולכן גם התשוקה שלי להשתמש בהם. את שאר הדברים בנוגע להם אני יודעת, שאלתי ועשיתי ניסויים כשאייר לא ראתה, אבל להשתמש... לא השתמשתי.
כל כך שמחתי לקבל את הגרזן שלי חזרה... הו, חברי הטוב! חזרת סוף סוף!
אבל לא היה זמן לשמוח על זה, הנפתי את הגרזן מעל כתפי, וחיכיתי לראות מי המתקיף.
מאחורי העצים, מתוך האפלה, יצא היצור היפה ביותר שאי פעם ראיתי.
הוא נראה כמו בן-אדם רגיל, רגיל ומקסים, אם לא מסתכלים על הכנפיים הענקיות שלו שצבועות בשחור עמוק.
לרגע אחד, אחד בלבד, חשבתי שהוא לא מזיק, והורדתי את הגרזן. אבל אז, תזוזה מהירה, קול חבטה, קול נהמה לא אנושי, משהו דביק וחמים על הבגדים שלי, והכל נהיה מטושטש.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"לילאן המפלצת מחוסלת" אמרתי. "ביי כולם, וטלרין בואי איתי" אמרתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנהנתי לעבר קטרין וחזרתי למייטי. היא נראתה כל כך שברירית שם על הרצפה. איך זה יכול להיות שכל פעם אחת מאיתנו מחוסרת הכרה? זה סוג של מבחן? אני לא יודעת, וגם לא אכפת לי. מייטי היא מה שחשוב כרגע. אספתי דשא מבחוץ ויצרתי לה סוג של מזרן, כי מניסיון, הרצפה ממש לא נוחה. ואז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי, ישבתי ליד מייטי והתפללתי שהיא תהיה בסדר.ישבתי לידה שעות בוכה ומחבקת מקווה שהיא תתעורר ואז נזכרתי במשהו, במישהו, למען האמת.
נח? אתה עדיין כאן? אתה בסדר?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
תפסתי את שרלוט במהירות, מפלצת מטומטמת.
"אוי לא." מילמלתי כשראיתי עוד מפלצת מופיעה מולי. שיערה כסוף גלי וארוך, מגיע קצת אחרי הכתפיים. עינייה זהובות ומלחיצות, בעלות אישונים גדולים. גופה של המפלצת צנום ודק, המפלצת נראת שברירית, אבל ידעתי שהיא נותנת רושם מטעה.
התבוננתי במפלצות ואז נהמתי בכעס, אחרי מה שהמפלצת עשתה לשרלוט אני לא אתן לה את התענוג למות, היא הולכת להפוך למשרתת שלי ולצפות בחברתה מתה.
חייכתי חיוך רחב ומרושע.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(ליליאן- נח היה עסוק בעבודה משוגעת על המחשב שתקעה לו את כל המערכת...;)
מנקודת מבטי, איבדתי שליטה על הנפחייה.
חלק מהנכנסים היו מוכרים לי, הרי לפני יובל בערך הכרתי כל מי שגר כאן. ההורים, הילדים, והמשפחה המורחבת. מי אחיין של מי ומי דודה של מי.
הפרצופים היו מוכרים, והזכירו לי ימים מתוקים ורחוקים. אבל היצורים האלו היו נוראים. הכריחו אותי להכין להם נשק, חטפו לי מתכות וציוד, התעלפו לי בנפחייה, והביאו אחריהם יצורים מפחידים ויורקי אש.
אני לא יודע אם זה בגלל הלקוחות שהתלוננו בלי הרף על כאב ראש, אבל הראש שלי נהיה כבד פתאום. אם זה כאב ראש רגיל, אז הגיע הזמן לישון. אבל אם לא...
חיפשתי בעיניי מישהי רגילה, בת- אנוש, עם ניצוץ אנושי בעיניים.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ההרגשה של שימוש בנשמות הייתה מוזרה, לא כרגיל.
הייתה מין תחושה מוזרה, לא הקור של מות הנשמות אלא חמימות מוזרה.
טוב, כל עוד המזמן הציל את חיי, לא אכפת לי.
ולא אכפת לי שמייטי קשורה לזה, אני לא אתן לה את הסיפוק בידיעה שאני חייבת לה את חיי.
קטרין משכה אותי בעקבותיה, כעסתי על כך שלא יכולתי לחזור ולהרוג את מייטי, אבל אני אוהבת מלחמות שוות, וכשהיא מעולפת זה בכלל לא שקול.
שמעתי נהמה מאחורי, מייד הרפיתי מידה של קטרין והסתובבתי.
היה למפלצת מבט בעיינים, משהו מוזר.
כאילו היה שם ציור לא ברור, לא הצלחתי לראות אותו.
היא נראתה כבת אדם רגילה, אבל הנחשים שהיו על ראשה במקום שערות שינו זאת לחלוטין.
"קטרין" מלמלתי "תסתובבי"
היא הסתובבה, כל הנחשים הביטו בנו, ידי ירדה באטיות לעבר הסימיטרים, את הקשת אני לא אספיק לחטוף.
המפלצת פתאום נעלמה, ואז מצאתי אותה עומדת כפחות ממטר ממני.
עמדתי דרוכה, שוב הרגשתי את החרבות זורמות כאילו מעצמן, המשקל היה מדוייק, והחרבות היו יד אחת, כמו שאני אוהבת, עכשיו אני מצטערת שלא שילמתי לבן האדם.
תיעלתי את כוחות המים דרך החרבות, בקצוותיהם החלו לטפטף מים.
הרמתי את החרב בבת אחת והמים שקפאו לקרח ברסיסים קטלניים עפו לעברה.
כמה נחשים זינקו, מפיהם יצא סילון בצבע ירוק זהוב שהעלים את המים שלי.
"היא יורקת חומצה!" צרחתי לקטרין
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה שראיתי היה מוזר ביותר.
ראיתי את אייר מחייכת, ואותי מעולפת.
מה קורה פה לעזאזל? רצתי לעבר אגם קטנטן והסתכלתי בו. לא ראיתי את ההשתקפות שלי.
הסתכלתי למטה, על החלק התחתון של הגוף שלי, והוא היה שקוף-לבן.
חזרתי להסתכל על הסצנה המוזרה שראיתי מקודם, ורק אז שמתי לב כמה נורא אני נראית.
דם יבש היה דבוק לפרצוף שלי, ודם המשיך לנזול מצד הגוף שלי. והעור שלי, שחיוור גם ככה, החוויר עוד יותר.
בסדר, כן, אני פצועה קשה, אבל לא רק בגלל זה אני נראית נורא, השיער שלי היה חתוך בקצוות בצורה לא שווה עוד ממתקפת כלי הנשק, והייתי מלוכלכת בבוץ ואפר, לא קשור להיותי פצועה.
זאת הוכחה לכך שחיים בטבע לא כל כך מועילים למראה החיצוני.
התהלכתי לצד המפלצות, בוחנת אותם ואת נקודות התורפה שלהן.
בקושי הצלחתי להסתכל עליהן. המפלצת בעלת השיער הכסוף הייתה יותר מידי חבולה, ונראתה יותר מידי אומללה, ופשוט לא יכולתי להסתכל עליה. היא פשוט מעוררת רחמים.
המפלצת השניה היפנטה אותי ביופיה, וברגע שהסתכלתי עליה, שכחתי מה רציתי לעשות.
הרבה זמן ניסיתי לנסות לגלות משהו עליהן, ונהייתי מטושטשת ועייפה מזה. מוזר. רוח הרפאי שלי מרגישה עייפה... לא ידעתי שזה הגיוני בכלל...
רגע! מסביב לכנפיים של המפלצת האחת יש הילה- היקף קלוש של אור רפאים אפל.
זה אומר שהכנפיים הם מקור הכוח שלו... אין כנפיים... אין כוח? אין כוח!
אני צריכה לנסות להעביר את זה לאייר בדרך כלשהי... אני רוח רפאים... בטח יש לי כוח כלשהן...
"הכנפיים הם מקור הכוח..." אמרתי בקול חלוש, אבל בכל זאת הוא הדהד ברחבי היער.
לא הייתי בטוחה אם גם לא רוחות רפאים יכולים לשמוע זאת... אבל קיוויתי שכן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חיפשתי אחר נח, הוא היה בחדר האחורי כורע על רגליו, התקרבתי אליו וניסיתי לשאול אותו מה קורה כאן, מה קורה לו, בעצם כל פיסת מידע הייתה מועילה.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אוף מפלצות" רטנתי ויריתי חצים לעבר המפלצת. מזל שיש לי הספקה חשבתי.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כלי נשק: חרב עצומה אך נטולת משקל- לבנה, פגיון שחור קטן וחד- בלתי שביר, גרזן קטן- קטלני. נקודת המבט של אשמי (עם קצת חזרה לאחור):
שכבתי ביער על העשבים. הכל היה כל כך רגוע. כבר עברו חודשים מאז שנתקלתי בהם. עם אחי הטובים, אינני עובדת. אני טיפוס.. שונה. מיוחד. מוזר. משונה. התיישבתי באיטיות. נדמה היה לי ששמעתי קול. זזתי מפינה השמש הקטנה שלי, והלכתי אל חפצי, מחפשת את הבקבוקון כי להתאמן. שמעתי רעש שוב. ראיתיאת חרבי הגדולה הלבנה זזה מעט. מה? חבתי לעצמי. אני לבדי. מי עשה זאת? מה קורה פה? החרב ריחפה לפתע באוויר באיום. שאבתי מים מהצמחים סביבי. לא ידעתי מה קורה, אבל ידעתי שעלי להיות זהירה.

שעות עברו. הבטתי אל הכלי החבוטים, השרופים. לא האמנתי שנאלצתי להקים מדורה, להשתמש באש- אויבת המים. לקחתיאת שאריות כלי, התחלתי ללכת. לאחר זמן מה ראיתי כפר. ידעתי ששם תהיה נפחיה. שוטטתי בכפר מעט. נראה שהגעתי מצידו הנטוש יותר, חשבתי. רק בתים אחדים עמדו על תילם- ראו שהמלחמה גבתה את מחירה ג פה. מצאתי את הנפחיה אחרי חצי שעה של שיטוטים. היא נראתה משונה, כאילו יצורים כבר ביקרו בה בעבר. התקרבתי בזהירות. נשמתי עמוק, ודפקתי על הדלת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
סימיטר אחד שיסף כמה נחשים בזמן שהשני היה עסוק בללכוד את מתזי החומצה ולנטרל אותם, התחילו לכאוב לי הידיים.
אני אנסה להשתמש בנשמות, יש לי כמה עשרות בתוך המזמן.
המפלצת נעלמה, הוצאתי את המזמן בכמה שניות שנותרו לי והסתובבתי כדי להילחם עם המפלצת שוב.
ניקיתי את ראשי וקראתי לנשמות. לא היה כלום.
"מה קורה כאן?" שאלתי את עצמי והתכופפתי בעודי שולחת סימיטר לכיוון ראשה של המפלצת. "לא יכול להיות שהנשמות נעלמו". גם בשינוי בעלים הנשמות לא הולכות, בשינוי בעלים הם לא יעלמו או יתפוגגו לעולם אלא אם כן ישתמשו בהם.
ואז היכתה בי ההבנה, אחותי.
זו הסיבה שבגללה הייתה הרגשה מוזרה למזמן, וזו הסיבה שבגללה אין לי נשמות. היא הטעתה אותי.
חתכתי את העץ באוויר, החשד שלי אומת, העץ חזר למצבו הרגיל.
"גנבת שכמוך" לחשתי לעצמי ואז, בהתקף של זעם, שיספתי את המפלצת, היא התפוגגה לאוויר.
"אנחנו חוזרות לנפחיה, ולא אכפת לי אם אחותי הלכה, אני מוצאת אותה ולוקחת ממנה את המזמן" אמרתי לקטרין בכעס, היא אפילו לא ניסתה להרגיע אותי. רק תלתה את הקשת על כתפה והנהנה, התחלתי לרוץ בחזרה.
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מבפנים המקום נראה נורא. לקוחות אחדים היו שם, עייפים ומתלוננים על כאב ראש. גם בעל הנפחיה היה שם, מבטו מבולבל. הוא חיפש משהו בעיני. כשהוא פגש את מבטי, עיניו נפערו בפחד שנובע מנסיון העבר. כן, חשבתי לעצמי. בהחלט היו פה גנבי נשמות, ואך לפני ימים ספורים.
אני חייבת למצוא את אנשי, חשבתי. זמן ההתבודדות שלי נגמר.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אנחנו לא יכולות! המפלצת כאן! את יודעת מה אני אלחם ואת תלכי למייטי. את יכולה להביא לי מהנפחיה הספקת עופרת לחצים?" שאלתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"בהנחה שאני אחזור" מלמלתי ובחנתי את האזור, אנחנו לא רחוקות מהנפחיה, ואני מרגישה עוד אויבים, מגני נשמות נוספים.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נלחמתי במפלצת הזו בכל הכוח, החצים שלי כמעט נגמרו אז השתמשתי בחרב המגן. כבר לא הייה לי הרבה כוח פתאום ראיתי את דיימון.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הרגשתי יד קפואה נוגעת בי, מחפשת משהו בכיסים שלי.
"תני לי את המזמן..." סינן הקול- טרלין.
עיניי נפקחו בפתאומיות וידי תפסה בידה של טרלין.
"זאת הטובה שאת מחזירה לי?" אמרתי בזעם, "זה מה שאת עושה אחרי שאני מצילה את חייך?!"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"עם האש המקוללת שלך?!" הטחתי בה "תודה רבה, תני לי את המזמן ואני לא אהרוג אותך, לא אותך ולא את בת האדם"
"אני הצלתי את החיים שלך!" היא צעקה עלי
"אז כיפרת על מה שעשית לפני כמה שנים, כשבגדת בי!" סיננתי "תביאי לי אותו, מייד"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אני בגדתי בך?!" צרחתי בעודי מושכת את ידה של טרלין ומועכת אותה, "את בגדת בי! את הלכת לך ולקחת איתך את קטרין! הרי לא יכולת ללכת לבד, את לא יכולה לשרוד לבד." התגריתי בה,
"תודי, תמיד הייתי חכמה ממך, זה למה אני תמיד מוערכת יותר. זה למה את כל כך צפויה!"
פניה של טרלין התעוותו בכעס, "תסתמי! זה בכלל לא נכון!" היא סיננה בזעם, "שיניתי את דעתי, אני אהרוג אותך בכל מצב, ואין מי שיעזור לך עכשיו."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
טרלין ומייטי היו שקועות בויכוח ובכלל לא שמו לב אלי. לקחתי את הפטיש של נח, עוד פעם. הוא עדיין נטף קצת מוגלת מפלצות והטחתי אותו על גבה של טרלין.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אז לא בגדת בי?!" המשכתי לצרוח מזעם "את לא בגדת בי?! אז בזכות מי עזבתי?! בזכות מי נעשיתי גנבת נשמות?! בגללך! בגלל שלא יכולת לשמור על עצמך!"
פתאום הכל נעשה שחור, לא ראיתי כלום.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"היי דיימון, מה קורה?" אמרתי, "בסדר" ענה ונלחם לצידי. בתוך שעה חיסלנו את המפלצת, הייתה עיפה. טלרין עוד לא חזרה ודאגתי. "תקשיב, בת דוד שלי כנראה בצרות אני הולכת לנפחיה" אמרתי לדיימון. "אני בא איתך" אמר והלכנו לנפחייה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי במייטי לראות אם היא בסדר, בתגובה היא הנהנה ונתנה לי את המזמן "תזרקי את זה לנהר. זה גורם יותר מדי צרות" אמרה בקצרות ופנתה לטרלין השוכבת על הרצפה. לקחתי איתי את הפטיש, הוא הוכיח את עצמו להיות שימושי ביותר, מוט ברזל לא מחושל, ופרסות סוסים חלודות. נשקים מאולתרים. חיזקתי את אחיזתי במזמן ויצאתי מהנפחייה. 30 ס"מ מולי עמדו קטרין ונער בעל שער פרוע ועור שזוף.
מלמלתי כמה קללות בשקט.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שמעתי בקושי את המילים שמייטי אמרה. "תזרקי את זה לנהר" היא אמרה.
למה? הנשמות ירקבו, ו... טוב, לראות נשמות במצב כזה זה סיוט של כל אחד.
הרגשתי נוכחות מוכרת, קטרין.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קמתי ותפסתי בזרועותיה של טרלין, משכתי אותה והסתרתי אותה מאחורי ארגז.
ידעתי שהפטיש לא חזק מספיק בשביל להרוג אותה, אבל עדיין כדאי לדאוג שלא תמות.
אבל איך?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פעלתי מהר, לי יכולתי לתת להם להיכנס, דקרתי את רגלה של קטרין בעזרת המוט, הם מתרפאים יותר מהר מאתנו, זה לא יעקב אותה לזמן רב, למרות שבקלות יכולתי להרוג אותה, לא עשיתי זאת. זו בחירה של מייטי. היא הייתה חברה שלה. פעם.
האדמה שמתחתי החלה לשקוע, היא מתאוששת יותר מהר משציפיתי, קפצתי אל העץ שליד הנפחייה, לא ייקח הרבה זמן עד שקטרין תשקיע אותו. עברתי לנער, לא ידעתי מה כוחותיו ולא התכוונתי לגלות. זרקתי עליו את הפרסות, והוא נפל אל ברכיו. קפצתי מהעץ ודפקתי את פטישי בראשה של קטרין. היא נפלה על האדמה. הנחתי שיש לי 30 דקות עד שהיא תתעורר עברתי לנער, לא היו לו כלי נשק. מצוין. נסיתי לדפוק בו את הפטיש אל הוא התחמק. שיניתי זווית ועמדתי לחבוט בראשו כשהוא עצר את ידי עם ידו. לא היה לי כוח או זמן בשביל זה. בעטתי בו בין רגליו וכשהוא התקפל בכאב על הרצפה התיישבתי עליו ונתתי לו אגרוף. הוא ניסה להחזיר לי וקרקעתי את ידיו, הוא ניסה להתהפך ולהצמיד אותי לקרקע. הוא הצליח. לשנייה. כשחזרתי לעמדת כח נתתי לו אגרוף אחרון והא התעלף. שכחתי כמה אני אוהבת להחלם ביידים חשופות. לקחתי את המזמן וה"נשקים" שלי ורצתי לנהר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הם הובסו, הרגשתי את זה, נו, לנהר, המים הם חברים שלי.
דמיינתי את הנהר, את המים שוצפים ועולים, מתחילים להתקרב אלינו, כלפי מעלה.
זיהיתי צעקה בברור, בת האדם, נפלא.
כנראה שקטרין הייתה ערה, כי האדמה הפכה לבוץ, ולכדה את הנערה עד אזור המרפקים, שום כוח חוץ ממים ואדמה לא יוציא אותה משם עכשיו, ברוך שפטרנו.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אין לי זמן!
אני אשאיר את הטיפול בידי קטרין.
כן, טרלין, חשבתי לעצמי, אני גם יכולה להיות אכזרית.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא חבטתי חזק מספיק! הם התעוררו ועכשיו אני שקועה עד הכתפיים בבוץ בלי שום אפשרות לצאת. לפחות הספקתי לזרוק את המזמן לנהר, גם אם טלרין תוציא אותו הוא כבר לא שווה כלום. אני חושבת שאני שומעת צעדים קרוב לכאן. אני שוקלת את זה לרגע. אם מי שבא הוא טוב, הוא יעזור לי לצאת. אם מי שבא הוא רע... טוב זה לא יהיה תרחיש יפה, אבל סביר להניח שהם יוציאו אותי ויגישו אותי לטלרין כאסירה. אני אוכל לנסות לברוח. אם אני לא קוראת לאף אחד, אני אמות מהבוץ. יש לי תחושה שהוא רעיל. שקלתי את כל הצדדים בראשי וצעקי לעזרה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קיוויתי שהחומצה שנותרה מעורבבת במים תהרוג או לפחות תפצע אנושות את בת האדם.
מייטי עזבה אותי, התפללתי שאני אתחזק מספיק כדי לקום בזמן.
הפרדתי את החומצה מהמים בתוך האדמה ואז הוצאתי את המים, עכשיו האדמה נותרה יבשה וקשה.
נראה מה ייתנו לנו תמורת השחרור שלה חשבתי לעצמי בשעשעוע
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הלכתי עם חרב המגן שלי ודקרתי את לילאן בבטנה. ירד לה הרבה דם. דיימון הסתער על מייטי וטלרין נחה מעט.
כשלילאן היתה מדממת ומייטי התעסקה עם דיימון אמרתי לטלרין:"תעשי תרגיל הסכה". הלכתי לנפחיה ולקחתי משם עופרת. חזרתי והתחבאתי מאחורי שיח, במקום שבו לא היתה חומצה. טבלתי את החץ שרציתי לראות בחומצה ויריתי אותו, הוא פגע במייטי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כמעט צחקתי, צעקת כאב אחת הספיקה כדי להפיל את שתיהן, ועכשיו בוא נראה מה אני הולכת לעשות בנוגע למזמן שלי, ובנוגע לבת האדם.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ראיתי את טלרין שמחה, יריתי עוד חץ לעבר מייטי ולילאן.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הילדה עם השיער השחור עצבנה אותי. בעיטות בין הרגליים, כמה שאני שונא את הדבר הזה. היא גרמה לי להתעלף, המכשפה. בנות.
ככה זה כשאני מאחר. אני תמיד מאחר. למה זה תמיד קורה לי? הגעתי לנפחייה אחרון. אני לא יודע מה עבר על הנפח ההמום, הוא היה מכווץ בפינה ועשרות כלי נשק מפוזרים על הרצפה בערבוביה. המוני קרבות התרחשו סביבי, החברים שלי, מעולפים. וגם האוייבים.
לא היה זמן לבקש ממנו נשק מיוחד, מילאתי את המגפיים שלי בסכינים וחטפתי חרב רחבה. רצתי החוצה. התחיל לרדת גשם. גשם מעצבן.
חיפשתי את הילדה עם השיער השחור. זה כל מה שרציתי. היא תראה מה קורה למי שמתעסק איתי.
היה קל לאתר אותה. גופה יפיפייה ומעולפת, שקועה בערמה של בוץ. לפחות גם היא לא בילתה בנעימים.
אני עוד אראה לה מה זה.
התקרבתי אליה והבטתי בבוץ מקרוב. הוא בעבע בחמיצות, ונראה שעורה נצרב היכן שנגע בה.
מיד ידעתי.
הוא רעיל.
אולי אני לא טוב, אבל אני לא רוצח. גררתי אותה החוצה וקשרתי את שתי ידיה זו לזו.
עינייה עפעפו לרגע. ואז נעצמו שוב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"נו באמת" רטנתי לדיימן "אתה מתכוון לוותר לה? טוב, אם אתה כל כך עדין" הוא נהם בזעם "אני אעשה את זה במקומך"
הוא לא הניח לי להתקרב לבת האדם, נעצתי בו מבט זועם. "זוז, ואם לא, אני אגרום לך לזוז"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
טלרין נעמדה מולי נואמת על כמה שהיא טובה ואיך היא תמיד מנצחת. היא מחזיקה את פני בידיה ואומרת לי לגלות לה איה המזמן. אני יורקת לה דם בפנים, היא מוחה את הדם בהינף יד וסוטרת לי. היא אומרת לי: "בואי, תראי איך מייטי גוססת. בת אנוש עלובה, באמת חשבת שתוכלי להגן עליה? טיפשה" היא מקימה אותי על רגלי. ואני בועטת בה. אני רצה לכיוון מייטי מתחמקת מכדורי המים החומציים ונעמדת אל מול הנער. יודעת שלהלחם בו עם פצע בבטן לא תהיה עבודה קלה. ולרגע, רק לרגע אני רואה בעיניו הבזק של חמלה.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
להרוג אותה? איך אני יכול להרוג אותה? כל כך חלשה. ויפה. עם פצע בבטן. אין לה סיכוי נגדי. רואים איך היא מתאמצת לעמוד על שתי רגליה העדינות, עוד המומה מהבוץ ההזוי.
איך אני יכול להרוג אותה?
טלרין המעצבנת לא עוזרת."תהרוג אותה! תהרוג אותה כבר!" היא מסננת בעצבים," או שאני אהרוג אותה במקומך, חתיכת פחדן."
גם לטלרין אני צריך לזכור להחטיף אחר כך.
רחמים. אני שונא לרחם. במלחמה אין רחמים, פשוט צריך לעשות.
אני אולי לא רשע כמו טלרין והלב הרע שלה, אבל אני גם לא תמים. אם הילדה הזאת הולכת להזיז אצבע, אני נשבע בחיי שהיא לא תקום יותר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
באמת, אני לא כזו מרושעת.
הבחנתי שבת האדם נדרכה, היא לא שמה לב למים שהחלו לזרום בידי, למקרה שתנסה לברוח.
דיימן ריחם עליה, בן אדם, אלה יצורים חלשים, בחיי.
"איפה המזמן שלי?" סיננתי, היא לא ענתה.
"בסדר גמור" פסקתי, שלפתי את אחת מהחרבות, גם אם היא תמות הנשמה תישאר, ואני אקח אותה.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"טלרין, תעצרי!" סיננתי. היא חייבת להבין שאני מנסה להגיד לה משהו חשוב, החמומת מוח הזאת. אם ניקח את הילדה כשבוייה, נשיג את המזמן שלה ואולי... זה בטוח יעזור לנו. טלרין היא חתיכת רוצחת מעצבנת.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בני אדם משקפים את מה שהם מרגישים על הפנים, ראיתי היטב מה הוא הרגיש.
"כן" אמרתי לו בשלווה "אני רוצחת, ואתה יכול לומר גם מעצבנת, אבל מה אתה, בן אדם, יודע עלי באמת?"
הוא נעץ בי מבט רצחני, המשכתי לדבר.
"אתה יודע מה? למה שלא תעזור לה? אני נשבעת שאני לא אהרוג אותך" עיקלתי את שפתי לחיוך, חולשות של בני אדם.
בחנתי את פניו, זיהיתי בהם כעס, חמלה ו...
הורדתי את חרבי, מהורהרת. אם הוא מאוהב... טוב, אהבה חזקה מאוד, כמה חבל.
"תעזור לה" אמרתי ונסוגתי לאחור, החרב חזרה לנדנה.
"תעזור לה" חזרתי שוב והסתובבתי אל תוך היער.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מטומטמת. מה נראה לה. אני לא מאוהב ולא פטריות מכושפות. אז מה שאני לא מפלצת כמוה? כשנגיע למקום מבטחים היא עוד תתחרט. מאוד תתחרט. כמה שאני שונא את הכוחות של היצורים המוזרים האלה, והמבט המשוגע שיש לטלרין בעיניים, היא נראית כמו מפלצת בעצמה.
"אני יודע עלייך מספיק." אמרתי בקול חד ומספיק רם כדי שתשמע."בואי לקחת את המזמן שלך ותעזרי לי, לעזאזל."
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שמעתי את הקול שלו כאילו ממרחק, אני כבר אסתדר עם המזמן שלי, תודה רבה.
הוא חושב שהוא יודע עלי, הוא לא יודע כלום.
הוא לא יודע למה הפכתי לכזו, והוא לא יודע למה אני שונאת בני אדם.
"אתה לא יודע עלי רבע ממה שאתה חושב" סיננתי, הסתובבתי אליו שוב ובחנתי את הבעת פניו.
"אתה מאיים עלי?" גיחכתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מייטי נאנקה מכאב בצד ואני לא הייתי במצב טוב יותר. לא הבנתי בדיוק מה קרה כאן אבל טלרין כזבה והשאירה אותי עם הנער. הוא נראה מעוצבן ואני לא הייתי במצב להלחם. נשארה לי רק אפשרות אחת. אפשרות משפילה. אפשרות שאני ממש לא שמחה לממש.
"בבקשה... אני חייבת לעזור לה..." אמרתי תוך כדי עפעוף בריסים. משפיל. פתחתי את עיינים והרטטתי את השפה התחתונה שלי כאילו אני עומדת לבכות. אני תמיד השתמשתי בזה כמצוא אחרון. זה עובד רק על גברים. אבל זה עובד. מייטי תמיד אומרת שאני צריכה "להפעיל את קסמי הנשיים" יותר, כי כולם נופלים בזה.
"בבקשה, היא גוססת. תן לי לעזור לה." הוא הסתכל לתוך עיניי עם העיינים המדהימות שלו, כל כך חודרות. כאילו הוא רואה את הנשמה שלי. אבל בצורה טובה.
הוא מתקופף אלי ואומר:
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
גלגלתי את עיני, לאיזה רמה היא מוכנה לרדת?
"אם תיפול בזה" דיברתי אל עצמי "אתה צריך להיות עם אופי ממש חלש"
המתנתי כדי לראות מה יקרה
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כמה שטלרין משגעת אותי, אני לא שונא אותה. אני יודע שכל זה היה סתם בגלל העצבים שלה, כי למרות שאנחנו כל הזמן רבים, אנחנו כן קרובים. מן יחסים מעצבנים. אייר אומרת שיכולנו להיות אחים. בטח, למה לא.
כשאנחנו נלחמים, אנחנו כמו טורנדו, כאילו הותאמנו זה לזה. אני תוקף, וטרלין מגנה עליי כאילו היא מכונה. תוקפת ומגנה וזזה במהירות מדהימה. אני מגן, והיא מכסחת לאוייבים את הצורה. קופצת, מנתרת, מפחידה. משוגעת. והאש שיוקדת בעיניים שלה- אם לא ראיתם את טרלין נלחמת, לא ראיתם שום דבר.
שנינו תחרותיים להחריד, תמיד מתחרים דווקא זה בזה, בוחנים אחד את השני, מאתרים את נקודות התורפה זה של זה ומפעילים אותם אחד על השני. אה, ואנחנו באותו צד.
היא היחידה שיכולה לנגן לי על העצבים. איתה, אני צריך כמה דקות לחשוב על תשובה. מעצבנת כזאת.
אני חושב שאני היחיד שהיא ספרה לו אחותה, מייטי, ואני סיפרתי רק לה על העבר שלי. לפחות בזה היא לא משתמשת נגדי. אני גם לא משתמש נגדה באחותה, כי כמה שאנחנו נהנים להציק אחד לשני, אנחנו לא פוצעים זה את זה. לא פצעים שגורמים לך לדמם למוות.
היא הכי מעצבנת בעולם, ואנחנו תמיד רבים, ולפעמים אני באמת רוצה להרוג אותה, אבל בכנות-לא הייתי מוותר עליה. היא אולי הדבר הכי קרוב לחברה שיש לי.
אבל עכשיו, היא *באמת* עלתה לי על העצבים. המבט המתגרה הזה שהיא נועצת בי... אוי, אני אהרוג אותה!
"את תשתקי,טרלין." נעצתי בה עיניים חודרות.
שמעתי ייללה של קול מוכר."אוף, הם שוב רבים!"
הנערה היפיפייה הביטה בי בהתחננות. ופשוט לא יכולתי לא לרחם עליה.
התכופפתי בעדינות ולחשתי לה בשקט אבל בתקיפות."אם את רוצה לחסוך לעצמך כאב מיותר, אל תתנגדי."
פרקתי אותה במהירות מנשקה, התעלמתי מטרלין וזרקתי אליה את הנשקים. הנפתי אותה על גבי בזריזות. וואו, כמה שהיא קלה. מהפעם שהרמתי את טרלין אני יודע שלפעמים בנות נראות קלילות ודקיקות, אבל בשם חדי הקרן, טרלין כבדה כמו הר. סיננתי אל טרלין."בואי, אנחנו מסתלקים."
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
החלטתי מלחמות זה גרוע. טלרין רצתה שאערוג את מייטי ולילאן, ואני רק רציתי לגרום להן לסבול קצת, אם היתה רוצה שמייטי תמות היתה לי הזדמנות לא להציל אותה מידי המפלצת. זה לא טוב שטלרין דואגת כל כך לנשמות, לדעתי לא כדי להתעסק איתן. לי אף פעם לא היתה נשמה חוץ מהנשמה שלי. "טלרין בואי ודיימון את יכול לבוא גם" צעקתי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הוא היה ידיד, אבל לפעמים חולשות של בני אדם מנגנות לי על העצבים.
החלטתי להיכנע, אבל רק הפעם.
"בסדר" החלטתי "תביא אותה, אבל אני אהרוג אותה אם היא תנסה אפילו לברוח"
העפתי מבט לעבר מייטי.
לעזאזל! אני כל כך שונאת את העובדה שהיא אחותי! גשם קל החל לטפטף, תהיתי איך זה הגיוני, קיץ עכשיו.
ניגשתי לעברה ורכנתי לצידה בבוץ, תמיד היו לי נשמה או שתים למקרה חרום בתוך כלי כלשהו.
עיצבתי את צורתה של הנשמה והנחתי אותה על גופה של מייטי, היא החלה להרפא.
"הצלתי את החיים שלך, אנחנו תיקו" לחשתי על אוזנה ואז רצתי בעקבות דיימן
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא! אני לא יכולה להשאיר את מייטי מאחור! הבטחנו שאף פעם לא נעזוב אחת את השנייה! טלרין התקרבה אליה ועשתה משהו איתה. ריפאה אותה אני חושבת. אבל זה לא משנה, אני חייבת להגיע אליה!
שיטת העלמה במצוקה עבדה קודם, למה שלא תעבוד עכשיו? אני לוחשת לאוזנו של הנער, שלצערי חזק מדי ולא נותן לי מרחב פעולה רב "בבקשה, אני לא יכולה להשאיר אותה מאחור" והוא מתעלם מהתחנונים שלי. דמעה יורדת במורד פני. אמיתית, לא מזויפת. ואני לוחשת למייטי המתרחקת "אני אחזור, אני מבטיחה.".
אני נותנת לראשי לנוח ורואה כתם דם ענק. הפצע שלי מחמיר.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קטרין רצתה שאני וטרלין נעזור לה עם השד יודע מה. אני לא יכול להלחם עם הילדה הזאת על גבי, אפילו יש סיכוי רב שיפגעו בי.
הבטתי בטרלין. היא נראתה מותשת, אבל עדיין בכושר גופני מעולה- וכמו חיילת אמיתית, מוכנה להמשיך להלחם עוד שעות עם כוח הרצון המטורף שלה... ידעתי שזאת סתם הצגה. היא חייבת לנוח.
"טרלין!" קראתי. ידעתי שאני עושה מעשה מסוכן, אבל זרקתי עליה את הילדה הפצועה וטרלין המופתעת תפסה אותה ברגע האחרון.
היא הביטה בי בגועל." מה אתה רוצה שאני אעשה *עם זה*? אני רוצה לחזור לקרב!"
נאנחתי."את לא רצינית, נכון? בקושי נלחמתי, ואת כבר שעות ככה. את חייבת לנוח. תכנסי איתה ליער ותקימי מחנה. אני הולך לעזור לקטרין."
טרלין רטנה בזעף. אבל היא ידעה שאני צודק.
"בסדר," נהמה בחוסר שביעות רצון.
הנהנתי בסיפוק. הסתובבתי לכיוון קטרין, כבר התחלתי ללכת, ואז נזכרתי בעוד משהו. הסתובבתי אל טרלין וחייכתי אליה במתיקות, את החיוך הכי יפה שלי, זה שהמיס את כל הבנות בעיירה."אה ו - טרלין? בלי עינויים."
טרלין גלגלה עיניים."זוז כבר, תפוח אדמה!"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבחנתי שבת האדם מתחילה לאבד את ההכרה, בחנתי את הפצע שלה, הוא באמת נראה רע.
"חכה רגע" אמרתי, התכוונתי להשתמש בנשמה האחרונה בשבילה, כדאי לה שזה יהיה שווה את זה.
הפצע שלה התרפא, אבל היא כבר איבדה את ההכרה, פחות היא לא תעשה בעיות.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שמעתי את טרלין קוראת לי לעצור מרחוק, אבל כבר הייתי רחוק מדי. הבטתי בה ליתר בטחון, לרגע אחד, אבל היא כבר לא הסתכלה עליי בכלל. נראה שהסתדרה.
רצתי בקלילות אל קטרין. "מה קרה?" שאלתי.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
המפלצת בעלת השיער הכסוף התנפלה על אייר בפתאומיות, והזכירה לי ציפור שתפסה את ארוחת הערב שלה.
במהירות מדהימה ובתחכום גרמה לאייר לעקוב אחריה בניסיון לעשות לה משהו. כל דבר.
היא נעלמה, והופיעה שוב מאחוריה. וכך שוב ושוב ושוב... ועל הדרך גם שרטה אותה שריטות עמוקות על פניה וידיה.
לא יכולתי להסתכל, אייר הפילה את אותי הממשית מבלי ששמה לב, והמפלצת האחרת נעלמה והופיעה כמה מטרים קדימה, ליד הגופה שלי.
הוא בחן אותי מקרוב ברעבתנות, ולפני שעשה את מה שהתכוון לעשות, שלמרות שלא ידעתי מהו לא היה לי ספק שזה משהו מאוד רע, צעקות נשמעו ממרחק והסיחו את דעתו, ואת דעת אייר והמפלצת השניה.
אבל רק לשניה אחת. המפלצת ניצלה את זה, ונשכה את רגליה של אייר.
לא יכולתי לעשות כלום
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע- טרלין לקחה את ליליאן והן לא איתנו)

"קטרין, קרה משהו?" שאלתי ובחנתי אותה בתשומת לב."אוי לא, אייר!" משכתי אותה אחריי ורצנו לעברן.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כדי שנלך" אמרתי "אני לא אוהבת את הרעיון של להילחם ביצורים אחרים רק כדי להשיג מהם דברים". הלכנו טלרין, דיימון ואני משם.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(טרלין לא כאן...)
"אייר זקוקה לעזרתנו." אמרתי לקטרין וגררתי אותה בכיוונן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
צרחה פילחה את אוזני, אבל צרחה בלתי מובנת, כואבת, מבלבלת.
"תפסיקו! בבקשה!" צעקתי בכאב וכעבור רגע, הצעקות נפסקו.
הבטתי לעבר המפלצות, זאת בעלת הכנפיים תהפוך למשרתת שלי, ולאחר מכן אני אגרום לה לרצוח את חברתה.
עצמתי את עיני בריכוז ואז קלטתי מה אמר לי הקול, הוא אמר שאני צריכה לפגוע בכנפיים.
כיוונתי את האנרגיה שלי לעבר הכנפיים, רוח קילפה מעליה את הקליפה המגוננת על כל יצור, זה כאב- וזה הגיע לו.
באיטיות הצלחתי לגרום לה להפוך לשלי, עיניה הפכו כעת כמעט שקופות, הצבע התכול בהק בהן.
כעבור שנייה המפלצת הרגה את חברתה המבולבלת.
ולאחר מכן היא נראתה כל כך חסרת אונים, כל כך עצובה.
הבטתי בה וראיתי דבר מוזר, היא הייתה כמו ילד בן גילי, גדול ממני בשנה, אולי.
הוא רק ילד טיפש, זה רק מה שגרם לי לחייך עוד יותר.
סמתי לב למשהו, השארתי בו מעט ממה שהיה כדי להשתעשע, השארתי בו מעט מהבהירות שבו כדי לגרום לו להיות מעניין יותר.
"קח אותה." ההרמתי את שרלוט המעולפת לעברו, הוא החזיק בה בחוזקה. "בוא." אמרתי אחרי שהתחלתי לעלות קצת מהאדמה, הוא בא אחרי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מצאתי מערה, הגשם התחיל להתחזק.
הכנסתי את בת האדם ורצתי החוצה לחפש עצים לפני שיתרטבו לחלוטין.
אחרי שצדתי איילה צעירה, והצלחתי להבעיר אש בלי לכבות אותה, התחלתי להכין את האוכל.
"טוב" אמרתי בכעס כשראיתי שבת האדם עוד ישנה "בוקר טוב, זמן לקום" שפכתי עליה מים מידי, היא התעוררה מייד.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אה, אייר, מגניב." הנהנתי בהערכה." אולי תגידי לחמוד הזה לתת לי אותה כדי שאני אקח אותה לטלרין? אני הולך לחפש את טלרין ולהקים איתה המחנה... אכפת לכן?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי רטובה ורועדת מקור. התחלתי לסרוק את המערה בחיפוש אחר נתיב בריחה. טלרין הבינה מיד מה אני מנסה לעשות ומצביעה על הרגל שלי. היא קשרה לי את הרגליים, הידיים וחסמה לי את הפה. הרמתי אליה את ראשי ותקעתי בה מבט זועם.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"בוקר טוב היפיפיה הנרדמת" אמרתי בעוקצנות "הואלת בטובך לקום?"
המבט הזועם נותר על פניה, נאנחתי "חבל, שדיימן לא מרשה לי לקחת לך את הנשמה"
הורדתי את מחסום הפה והבטתי בה "אני אשחרר לך את היידים, אם תישבעי בחיים של מייטי שלא תברחי"
היא רעדה מקור, שאבתי את המים מבגדיה הסחוטים, לא שהצטערתי על כך ששפכתי עליה מים.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
" אני לא נשבעת בכלום." אמרתי לטלרין. לא אכפת לי שהיא ריפאה אותי ולא אכפת לי שהיא ריפאה את מייטי. אני לא הולכת להכנע בקלות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"לא תודה." חלפתי על פניו של דיימן באוויר, הוא הביט בי בקנאה, תמיד רצה לעוף. "יש לי את המשרת שלי." הצבעתי בראשי לעבר המפלצת.
"מה שמך?" שאלתי לשמה של המפלצת.
"את רצינית?" דיימן גיחך. "הוא שפוט לגמרי, הוא לא יכול לומר לך כלום."
"יורס." אמרה המפלת בקול עמוק, ואז הבנתי שזה מפלץ.
הוא היה בן.
"יורס, בוא אחרי, אני כבר יודעת איפה הם נמצאים. דיימן, רוצה טרמפ?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"בסדר" משכתי בכתפי "מצידי תישארי רעבה ובמרחק מהאש, את חושבת שאכפת לי?"
שמעתי צעדים, קיוויתי שזה הם, שחוזרים.
לכל מקרה, הנחתי את ידי על החרבות.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא היה לי אכפת מהקור או מהרעב, אני הייתי במצבים יותר גרועים. החרבות שלה הפריעו לי. הייתי נותנת הכל בשביל חרב עכשיו...
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוקיי, אולי תמיד רציתי לעוף, אבל לא על הגב של המפלץ הזה. מה הוא אמר? יורס. יורס המפלץ. איזה פחד.
"למה לא?" מדדתי אותו מלמעלה עד למטה. הוא לא היה סתם מפלץ, הוא היה חתיכת מפלץ מגעיל."טוב, אני מנחש שאין לי מה להפסיד." טיפסתי על גבו המצולק.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כן בת אדם" אמרתי כשהבחנתי במבטה שנפל על החרבות שלי "גם אני הייתי רוצה חרב אם הייתי במצבך, אבל רק טיפש היה נכנס למצב כזה, נכון?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אגרתי את כל הרוק שבפי וירקתי על טלרין. פגעתי לה בדיוק בין העיניים. הבטתי בה במבט מתגרה. זה לא לכבודה לתקוף אדם כפות. היא תיאלץ לשחרר אותי אם היא רוצה קרב.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התחלתי לצחקק. "אתה יודע שאני יכולה לתת לך טרמפ בעצמי, כלומה, האוויר שלי יכול, נכון?"
דיימן קפץ מגבו של המפלץ, נעלב.
הרמתי את דיימן באוויר, הוא נראה ממש שמח, מעניין איך תהיה הטיסה הראשונה שלו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כפיתי על עצמי להבליג, נשבעתי לדיימן.
הרגשתי נוכחות של אויבים, מחיתי את הרוק מפני ויצאתי לגשם השוצף.
הבחנתי בחושך בחבורת אנשים, בערך חמש עשרה, כולם היו חמושים.
"מה?" שאלתי אותם בשלווה.
"גנבת נשמות" אחד מהם סינן, נעצתי בו מבט מזרה אימים, הוא נסוג.
ראיתי מזווית עיני חץ מתעופף, זינקתי, בלי לחשוב פעמיים התחלתי להילחם.
לפני שמישהו מהם הספיק להכות, כבר היו בשליטתי שתי נשמות, ועוד שלוש היו בדרך.
הצלבתי את החרבות כדי להסיט חץ, חרב עשתה פצע עמוק בזרועי השמאלית, קיללתי בשקט והרגתי את האיש.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי עומדת לבד, עם מצבור חדש של נשמות, ודם שנוטף ממקומות שונים.
חזרתי למערה והתחלתי לרפא את עצמי, הייתי כל כך עייפה, שלא כמו שהפגנתי.
בת האדם התבוננה בי בהלם, נזכרתי למה, שומרת נשמות.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אייר, זה מדהים!" צהלתי כשזרם אוויר רענן וקסום העיף אותי באוויר.
היא צחקקה בעדינות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בני אדם, כל כך מתרגשים מכל מיני דברים פשוטים...
אבל אי אפשר לומר שזה לא ריגש אותי באותה מידה, הייתה לזה הרגשה מוזר.
"הגענו." אמרתי כשנחתנו על האדמה לצד המערה, ריח עלה באפי, ריח נעים, ריח של דם.
אהבתי הרג, אהבתי רצח.
נכנסתי למערה וראיתי דבר מוזר. "טלרין, מה בת האדם עושה פה?" שאלתי בטון מלגלג. "למה לא הרגת אותה?"
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"גם אני יכולה לטוס?" שאלתי "יש לי רעיון כיצד לנצח את המפלצת" אמרתי. "בכיף" ענתה אייר, "טוסי מהר עד שאגיד סטופ" אמרתי. תעסנו מהר והמפלצת הסתכררה ואז אמרתי סטופ ויריתי בה כמה חצים. היא נפלה ומתה. "עכשיו תני לנו ליפול מטיחה שזה הייה כיף" אמרתי והיא נתנה. הפכתי את האדמה למיטה ונפלנו ברכות.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אני אמרתי לה לעשות את זה." אמרתי מיד, תוך כדי כך שאני חושב על שטף תירוצים."זה יכול מאוד לעזור לנו, אייר, את מבינה. קלף מיקוח, ובכלל, אם נרצה משהו... חוץ מזה שלא ראו אותנו לוקחים אותה, אנחנו כמה צעדים לפניהם."
היא הנהנה בהבנה. אף אחד לא יחשוד שרחמתי עליה. ואם אייר מבינה, אז כל השאר ילכו בעקבותיה. הילדה נעצה בי מבט שלא יכולתי לפענח. לא הסתכלתי עליה.
"אז מה, עשית כאן מרחץ דמים רציני, הא?..." המהמתי לעבר טרלין. היא הסתובבה אליי. רוק היה מרוח לה בין העיניים.
לרגע הבטתי בה המום, ואז פרצתי בצחוק."היא ירקה עלייך?"
"תשתוק!" טרלין נהמה וניגבה את הרוק במהירות.
אבל אני התגלגלתי מצחוק.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כי דיימן" עניתי "השביע אותי שלא להרוג אותה"
הבחנתי בשרלוט "את צריכה נשמות? היו כאן כמה בני אדם, יש לי, ואם כבר זה..."
עיצבתי את הנשמה וכבלתי את בת האדם אלי, אם היא תנסה לברוח, אז יכאב לה, וגם אם היא תנסה לפגוע במי מאיתנו.
"זהו, אתה יכול לשחרר אותה" אמרתי לדיימן
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אנג'ל את איתי לפי מה שהבנתי והמפלצת הושמדה.

הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בהתחלה חשבתי שנכנסו למערה מאלכים, שבאו להציל אותי. שתי דמויות קטנות יפות באופן לא אנושי, אחת בעלת שער לבן קצר והשנייה בעלת שיער זהוב וגלי.ודמות אחת גדולה יותר בעלת עור שזוף, שער זהוב ועיניים מדהימות.
כאשר אחת הדמויות שאלה את טלרין בקול מלגלג, מה אני עושה פה. התפכחתי. אלה לא מלאכים. בכלל לא.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע, אייר איתנו. היא הטיסה אותי לפני רגע בזרם אוויר למערה D:)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי בבת האנוש, לאחר מכן הבטתי בטלרין, ומבטי הפך תמים מרגע לרגע, הרגשתי את זה.
הלכתי לעבר בת האנוש, ורכנתי מולה. "איך קוראים לך?" שאלתי בקול העדין ביותר שהצלחתי להפיק.
"אה... ליליאן." היא גימגמה.
הבטתי לעבר דיימון, כנראה שאפילו לו היא לא גילתה את שמה, ואני גיליתי אותו בשניות.
"תשחררי אותה." מיהרתי לשחרר את ליליאן מטלרין ולקחת אותה לצד קצת יותר מרוחק, לא הייתי טיפשה, יכולנו להשתמש בה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תגידו" אמרתי כבדרך אגב "ידעתם שדיימן מאוהב?"
כולם הביטו בי ואז פרצו בצחוק, חוץ מדיימן ומבת האדם.
"לא חשבת שאני אסלח לך על זה שצחקת עלי, נכון?" לחשתי לו כשעברתי לצידו ותקעתי בכתפו אגרוף ידידותי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני שתקתי, טלרין לא שמה לב אלי אל יורס, ואל אחותי המעולפת.
"יורס, בוא לכאן." אמרתי למפלץ לאחר שהתיישבתי לצד ליליאן. הוא התקדם לעברנו וטלרין הביטה בו במבט מבוהל, כך כמעט כל הנוכחים, חוץ מדיימן כמובן.
יורס הושיט אלי את שרלוט ונעמד מולי כשמבט מבולבל ניצב בעיניו. "שב." אמרתי לו.
הוא התיישב באיטיות לצידי, נצמד אלי בפחד, אבל שמר ממני מרחק בו בזמן.
הבטתי שוב בדיימן, אני אשמור על ליליאן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הילדה שנראתה כמו מלאכית, לא, יותר יפה, לקחה אותי לפינה במערה. לא בטחתי בה, אפילו לא לרגע.אבל אם היא חושבת שכאן... אולי היא תיקח אותי מכאן, אולי אני יצליח לברוח.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
גלגלתי עיניים בחיבה.
פיהקתי פיהוק רחב."אני היחיד שעייף?"
הבטתי סביבי. האמת שכולם נראו עייפים.
"הכנת לנו משהו לאכול, טרלין?" חייכתי אליה חיוך גדול, מוכן לפרוץ בצחוק בכל רגע.
הילדה עם השיער השחור נעצה בי מבט. טוב שמבטים לא יכולים להרוג. הסתכלתי עליה. היו לה עיניים נבונות; יפיפיות. ירוקות מדהימות, מין גוון קסום; אלא שידעתי שהיא בת אנוש. הצטערתי שהעיניים שלי לא יפות כל כך.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
א"אני ארפא אותה" אמרתי לאייר, לא חיכיתי לתשובה, ניקיתי את ראשי כהכנה לשימוש בנשמות.
"אה, כן" קראתי לעבר בת האדם "אם תנסי לברוח, יכאב לך מאוד, ואני לא אפרט"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כן" עניתי לדיימן "ואם תגיד שכל הכבוד ושהמקום של בנות במטבח, אני אוריד לך את הראש"
ואז נזכרתי "יש למישהו מלח?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התעלמתי מהאזהרה המוזרה של טלרין, הבטתי בנער, מסתבר שקוראים לו דיימן. זה שם יפה. גם הוא יפה... רגע! על מה אני חושבת פה? להתרכז, ליליאן!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
משכתי את שרלוט לעברי ומתחתי מגן אוויר ביני לבין טלרין. "אל תעזי, אני לא סומכת עלייך, אל תבזבזי נשמות, נשמה של מפלצת יותר תועיל, ונשמות של בני אנוש פשוט לא עושות טוב כל כך לשרלוט..." הנהנתי בראשי לשלילה, וחיבקתי את שרוט עוד יותר חזק אלי.
העפתי מבט לעבר הנערה, היא הייתה יפה, אני לא יכולה לומר שלא, היא אפילו העלתה בי הרצה עם האומץ שלה.
ועם זה שהיא ירקה לטלרין בפנים, אני שונאת את טלרין, פשוט שונאת, שתיינו הפכים גמורים, שפשוט תעזוב אותי וזהו, אני לא מבינה את כל הניסיונות שלה להתחבר איתי חוץ מזה שאני בין גנבי הנשמות החזקים ביותר.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
גלגלתי את עייני, אייר לא נעשתה פחות יהירה מאז הפעם האחרונה שפגשתי אותה.
היינו באותו צד, באותה רמה, ולא סבלנו אחת את השניה, וכנראה שסיכמנו שככה זה ישאר.
וזה שניסיתי להיות נחמדה אליה לא עזר, היא הייתה גאוותנית מעצבנת.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"מלח, טלרין? את חייבת לדעת איפה הוא, המטבח זו הממלכה שלך." גחכתי.
לא אהבתי את המבט שאייר נעצה בה. הבטתי בה בשאלה. העיניים הירוקות היפיפיות של השבויה שלנו - איך קוראים לה? ליליאה? - סקרו אותנו, והייתי מודע לכך. היא רואה הכל, היא מקשיבה להכל. היא חכמה, לא סתם יש לה עיניים כאלו. זהירות.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תיזהר" אמרתי לו "כי עוד רגע לא תהיה לך ארוחת ערב, ואני רצינית לחלוטין"
התחלתי לחפש בתיק שלי, בחנתי את החור שנותר בו מהחומצה.
"נו באמת" אמרתי בכעס כשראיתי שהחומצה המיסה את המלח "אני יוצאת למצוא עשבים" קראתי ויצאתי החוצה במהירות, עם הקשת דרוכה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"היא לא סתם חכמה, היא חזקה." אמרתי במהירות, הבחנתי בכל מבט ומבט בחדר. "לילאן דיימון, ליליאן, אתה כבר שוכח את השם של החברה שלך לעתיד? לא ציפיתי לזה שאתה כל כך טיפש." נאנחתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
המטבח זו הממלכה שלך?! איזה סקסיסט. למרות שידעתי בדיוק איפה המלח נמצא, לא אמרתי דבר. שימצא את המלח בעצמו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אולי חברות טובות לא היינו, אבל חוש ההומור שלנו היה זהה.
"תקפצי לי אייר" אמרתי לה כשחיפשתי את הברדס שלי בין כל החצים בתיק.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תשתקי, אייר." נהמתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הסתכלתי על המלאכית במבט כועס אבל בוטח. חשוב לשמור על ההצגה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נעצתי בדיימן מבט מופתע, בדרך כלל הוא לא התערב בריבים שלנו , או כמו שהוא קרא להם "הריבים הילדותיים שלכם".
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נעצתי בגברת חרסינה מבט כועס. היא התחילה להרגיז אותי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כולם כועסים עלי.
זה ממש מעולה, ואני רצינית, כי אני שונאת את כולם, חוץ מאשר את אחותי.
הבטתי לעבר המפלץ, העברתי את ידי בשיערו, הוא היה ספוג דם, מעניין בגלל מה.
ניגבתי את ידי בבגדיו, אולי זה היה קצת מרושע, אבל כזאת אני.
"אתם יכולים לכעוס עלי כמה שאתם רוצים." אמרתי לפת בקול הכי עדין שאי פעם שמעתי, אפילו יותר משל שרלוט, ולפתע ההבעות של כולם השתנו להבעות מרחמות וסימפתיות, אולי של טלרין השתנתה כעבור רגע, אבל של השאר החזיקה לאורך זמן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
דיימן נעץ בי מבט כועס. בסדר. שניים יכולים לשחק במשחק הזה! הישרתי את מבטי הזועם אליו, סורקת כל מילימטר של עיניו המושלמות בכעס. הוא הסיט את מבטו. אני ניצחתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה שבאמת מעורר רחמים במלאכית זו הצורה שבה היא סוחטת רחמים. אני לא מרחמת עליה, אם כבר אני מרחמת על היצור המסכן שהיא מתעללת בו.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זה לא לרמה שלי להלחם עם בחורות, חשבתי באנחה. גם אם הבחורה *הזאת* היא משהו מיוחד.
העפתי לעברה מבט קצר.
היא בהחלט משהו מיוחד.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"דיימן, אם אתה לא רוצה למות בטרם עת, אני ממליצה לך לא לאכול ממזונה של מלכת המטבח." מלמלתי כמה מילים אחרונות לפני שנרדמתי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נשארתי שוכבת. דוממת.
במשך מספר דקות רק שכבתי, המומה.
ואז פרץ של דמעות יצא ממני, צרחתי וצעקתי, יבבתי ובכיתי.
"ליליאן!" צעקתי בהיסטריה, "ליליאן...!"
'לקום. לפעול.'
שמעתי קול בראשי, הוא צודק- אני צריכה לקום, אני צריכה למצוא את ליליאן...
תמיד הבטחנו אחת לשנייה שנישאר יחד תמיד.
אני לא אפר את ההבטה עכשיו, אני לא מפרה הבטחות.
רגליי רעדו, טיפות גשם מלאו את השמיים המעוננים ואדים יצאו מפי כשנשפתי.
הבטתי אחורה, אני חושבת שלשם הם לקחו את ליליאן.
עוד בתחילת דרכנו, ליליאן הכריחה אותי לכשף את שתינו, כך כשניפרד האש שלי תוביל אותי אליה ואותה אליי. דמעות של כאב ובושה עלו בפניי.
פתאום כל הדברים הרעים שעשיתי לליליאן, כאילו נעמדו מולי ולעגו לי, לטיפשות שלי, על כך שלא יכולתי לקום ולהילחם.
נשפתי אש, הפעם האש לא נתנה לי תחושה חמה של חוזקה.
בגשם הרגשתי חלשה וחסרת אונים. זאת אני באמת.
שביל האש לא נכבה בגשם, למזלי, התחלתי לרוץ.
בשביל האש זה היה קל מתמיד, האש אולי שרפה את נעליי אבל חיזקה את רגליי.

מנהרה. ליליאן שם.
"אני לא מפרה הבטחות." לחשתי ספק לעצמי וספק לאוויר
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מייטי קרובה, אני כמעט יכולה להרגיש אותה. זה לא טוב. הם יחסלו אותה כמו כלום. יש כאן יותר מדי.
אני צורחת:" תתרחקי!!!" ומשתתקת כאשר כל גונבי הנשמות שבחדר מתקרבים אלי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי שוב לצליל קולות, ידעתי שעברו רק דקות ספורות מאחר שריח האוכל הנוראי הגיע לנחירי.
"ליליאן," אמרתי לבת האנוש. "למה את רוצה... למה את... למה בכלל הסתבכת בכל העניין של גנבי הנשמות ושומרי הנשמות מההתחלה?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כי אני מאמינה במטרה של שומרי הנשמות. זאת לא מלחמה רק שלכם, גם בני האדם צריכים להלחם."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נעמדתי מטר לפני המערה, יכולתי לשמוע שם קולות... טרלין, דיימן, אייר... ליליאן.
אני חייבת להיות להיות זהירה.
נכנסתי בשקט למנהרה.
כולם היו כל כך קרובים אליה... זה לא יעבוד!!
ויש שם עוד...
היו לי שניות ספורות לתכנן משהו לפני שהם ישימו לב אליי...
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ראיתי את מייטי בפתח המערה. האחרים לא שמו לב אליה, עדיין. ניסיתי לרמוז לה שזה מסוכן מדי, ושהיא צריכה ללכת לפני שיהיה מאוחר מדי, ושאני יברח כשתהיה לי הזדמנות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא יודעת למה התנפלתי עלייה עם השאלה הזאת, ואז לרגע הרגשתי בנוכחות מכבידה. "קח אותה." הבאתי את שרלוט ליורס התשוש. "אני מצטערת, הייתי באמת צריכה לומר לך לישון קצת."
ואז, מבלי לשים לב למה שאני עושה, העפתי את עצמי באוויר, ליליאן אחרי, העפתי אותה במהירות אחרי, ויורס אחרינו, יצאנו במהירות מהמנהרה.
מיהרתי להוציא גם את מייטי, שניסתה להתגנב לתוך המנהרה אחרינו.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה לעזאזל אייר עושה?!
כשיצאנו מהמנהרה היא העיפה אותי על שיח- זה כאב - והתקרבה אליי בשקט,
ליליאן עוד עפה באוויר מאחורי אייר, לא הייתי צריכה להיכנס...
חשבתי שאייר הולכת להרוג אותי, אבל אז היא לחשה אליי בתוקפנות: "מה את חשבת לעשות, לעזאזל?!"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
צרחתי. כאב לי כל כך. הרגשתי כאילו אני עומדת להתפוצץ. זה כל כך כאב לי שלא יכלתי אפילו להתחיל לתאר כמה. אז צרחתי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
להיות מגעילה ולהתנהג כמו מטומטמת כדי שלא יחשדו עד כמה שקטה התכוונתי להיות.
זה ממש מעולה, זה עוזר לאנשים להתבלבל ברגע שאתה עושה משהו מוזר שלא מתאים לך.
"מייטי! רוצי עכשיו עם ליליאן, אני אחפה עליכן, אבל אני לא אחזיק מעמד הרבה זמן, הם כנראה יהרגו אותי." אמרתי למייטי. "את יכולה לעשות לי טובה?"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עצמתי את עיני והתרכזתי בנשמתה של ליליאן, לאט לאט הוצאתי אותה מהקשר של טלרין, היא הפסיקה לצרוח, ואני הפכתי רק ליותר מותשת.
"לכו," אמרתי, מתנשפת. "תשמרו על שרלוט בשבילי, בבקשה." גנחתי בכאב והתנשמתי בכבדות.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מיהרתי בעקבות אייר, המום לגמרי. מה לכל הרוחות היא עושה?
"בגדת בנו." לחשתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
המלאכית שיחררה אותי מהכבל אל טלרין והכאב פסק. אני לקחתי את שרלוט על כתפי. היצור המסכן נראה כאילו הוא עומד להתמוטט כל רגע. היא הייתה יפה כמו המאלכית, אבל באופן שונה. היה משהו יותר קר ביופי שלה. משהו יותר חזק. היופי שלה היה יותר ראוי להערצה, לדעתי לפחות. הבטתי לבדוק אם מייטי בסדר, היא אישרה שהיא לא נפגעה קשות. התחלנו לרוץ.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"לא בגדתי בכם," נשענתי על עץ והתייצבתי כדי לעמוד, הייתי כל כך תשושה. "אני... אני הייתי חייבת להציל אותה. ואתה דיימן, תמשיך להשלות את עצמך."
ידעתי שנראתי חלשה על פי החיוך שנמרח על הפנים הצבועות של טלרין, זה הולך להיות מוות איטי ומייסר.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא הייתי עסוק בלרדוף אחרי הנמלטות. פלטתי רטינה כשראיתי אותן מתרחקות, וידעתי שאין לי סיכוי. מיהרתי להצמיד את הסכין שלי אל צווארה של אייר. היא לא יכלה לעשות כלום. נעצתי בה את עיניי ונהמתי."איך יכולת?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רצנו בשביל האש, בנו היא לא פוגעת.
כל מי שינסה לתקוף יצטרך לתקוף ממרחק.
אש. כמה שאהבתי אש.

מאחורי ראיתי את טרלין ודיימן רצים, זורקים סכינים מיותרים וחצים מועטים.
עצרתי לרגע, ליליאן עצרה רגע אחד אחרי.
נשפתי אש, יצרתי חומה בינינו לבין טרלין ודיימן. אין סיכוי שיצליחו לעבור.
רצתי בכל כוחי, כל עוד נשאר לי כוח.
האש החמימה החלה לשרוף את קצה מכנסיי הג'ינס שלי, לא היה לי אכפת- העיקר האש! האש החמה! האש שלי.
ואז עצרנו, אני לפחות עצרתי.
הבטתי בליליאן שעצרה מטרים לפניי.
"אני כל כך שמחה שאת בסדר..." מלמלתי לעברה, היא הורידה את שרלוט והניחה אותה על האדמה.
רצתי אליה וחיבקתי אותה, מפליא כמה חזק אני יכולה לחבק בלי לשים לב, ליליאן צחקה באושר ונאנקה מעוצמת החיבוק.
"אני שמחה שאת בסדר..."
כאילו בתיאום הבטנו זו בעיניה של זו- אותן עיניים בדיוק.
שכמעט שכחנו את שרלוט ששכבה לידינו. האמת שלא בטחתי בה, גנבת נשמות, לא רציתי לקחת אותה איתנו.
זה צריך להיות כמו תמיד- רק אני וליליאן.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חתך הופיע על גרוני וצרב אותו, אבל לא היה לי אכפת, שיחסל אותי כבר, אני לא מוכנה שיעשה דבר אחר לבת האנוש, מה לעזאזל קרה לי?
מה לעזאזל קרה לו? כי עד לאותו הרגע הוא שיחק עם לילאן הזאת חתול ועכבר.
נפלתי מעולפת ומותשת על הקרקע.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(תיקון- בלי דיימן, שלחתי לפני שראיתי מה טליה כתבה :\)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ישבתי על עץ וראיתי את מייטי, לילאן, דיימון, אייר וטלרין. טוב מזל לנו שמייטי היתה עם הגב עלי, יריתי חץ שהפיל את מייטי ומהרתי להתחבא. אני לא אפסיד במלחמה הזו ואלחם אמרתי לעצמי בלחש. לילאן שאחרי שהסתכלה לאחור ולא ראתה כלום בה לעזור למייטי וגם פגעתי בה עם החץ וקשת שלי. טוב, אני אולי רק עוזרת לגנבי נשמות ולא גונבת בעצמי, לכן אני לא איזה "וואו" כמו כל השאר אבל עדין שמחתי שמחתי לעזור להם.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ירו עלינו חיצים. אבל אנחנו לא ניכנע .מ שלפתי את החץ מזרוע שלי ואת החץ מהגב של מייטי. העמסתי גם את מייטי על כתפי השנייה ורצתי ישר לתוך בקתה נטושה 30 מטר משם.
הגעתי! הצלחתי לעשות את זה!
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אוף. היא התעלפה." רטנתי. הייתי המום מעצמי. שרטתי את הגרון שלה. אני אידיוט או מה? זאת אייר! אייר, זו שהצילה אותך וצירפה אותך אל החבורה, גוש טמטום!
"סליחה,אייר, אני מתחנן." לחשתי אל הנערה המעולפת עינייה עפעפו לרגע. גררתי אותה אל פנים המערה וחטטתי בתיק החפצים שלי. משחה, משחה מרפאת. היא חייבת להיות כאן.אוי, הנה.
לא הבנתי מה אני מרגיש או עושה, פעלתי בלי לחשוב בכלל. אני חיב להספיק לפני שטלרין תחזור, לפחות את זה. רק להציל את אייר.חבשתי את פצעיה והידקתי אל גבה את התיק. התחננתי שתתעורר, שתקום, שתצחק. שתברח מפה, שתציל את עצמה.
הזמן הלך ואזל ואייר לא נעה.
עצמתי עיניים והתחננתי לכוחות הטבע, האוויר, האש, אדמה או השד יודע מה, שיצילו אותה מהר. לא האמנתי שאני משפיל את עצמי כל כך, אבל פתאום זה היה חשוב לי. איזה רכרוכי נהייתי. הרי היא בסך הכל בוגדת. נכון? רק בודדת.
לא נכון.
אייר התיילה להתרומם באוויר, להעלם. הרגשתי איך כויוציי אוזלים מנני, איך אני מתרוקן כמו נד מים שנשפך.
"תחזרי להציל אותי." לחשתי לגופה הקפוא של אייר, ולא הבנתי מה אני אומר בכלל. היא נעלמה, במשב רוח קריר, ללא טיפה של חום.
התרוקנתי מכוחותיי.

טלרין הגיעה למחנה צוך שנייה כשהיא זועמת ורועמת. "איפה הבוגדת?" סיננב.
"ברחה." שיקרתי בלי להניד עפעף."בזרם אוויר, לא יכולתי לעשות כחום."
"לעזאזל."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נשכבתי על רצפת הבקתה, משתעלת דם.
"מייטי," אמרה ליליאן, "את תמותי?" קולה היה כאוב ומסכן, כאילו חייה שלה בסכנה.
"ברור שלא." אמרתי, קולי היה חלש וצרוד.
"אני לא יכולה לשקר לעצמי לגבי זה. את תמותי?"
"אני..." ידיה של ליליאן עטפו את כף ידי, "לילי... אני אהיה בסדר." אף פעם לא קראתי לה לילי, אני שונאת שמות חיבה. אבל עכשיו... הרגשתי כאילו זה ישמח אותה, בניגוד אליי שמות חיבה היו דבר טוב אצל ליליאן.
ידה היו קפואות. איזו הרגשה מוזרה- קור. אף פעם לא הרגשתי קור, רק אש.
אש... אש!
"אני יודעת איך לרפא אותנו." מלמלתי אל ליליאן, "לילי, תחזיקי את היד השנייה שלי."
אש היא לא רק הרס.
אני מניחה שרק אני יכולה להבין את זה, כל מי שבבעלותו כוח אש מוכן רק להרוס איתה.
אש היא גם חום. חמימות, זה מה שחשוב באש, לא?
אולי האש שואבת חמצן, מאדה מים, שורפת אדמה פורייה... אבל היא חשובה יותר מכל.
חמימות. זה היחס שלי כלפי אש, לא כוח, לא כלום... רק חום ואור.
האש של כולם היא הרס, כי כך הם מניחים, האש שלי היא אור. אור של תקווה.
אני אור. אור...
הכאב נעלם כמעט לגמרי, הפצע של ליליאן נרפא.
"אש היא לא הרס. היא אור. אור של תקווה."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הזדחלתי ביער, ובמוחי קראתי ליורס, המפלץ הופיע מולי שתי דקות לאחר מכן.
"יורס, תעזור לי." ביקשתי. הממפלץ עירסל אותי בידיו והעיף אותי לאנשהו, למקום בטוח כנראה.
מה קרה לכוחות שלי? למה אני חלשה?
הבטתי ביורס, כנראה שהשתלטות על מפלצת קשה יותר לעכל, אני לא אנסה להשתמש בזה בפעם הבאה.
הוא הניח אותי לצד שרלוט, שהייתה שכובה על מיטה רכה, עטפתי אותה בזרועותי הרועדות.
"יורס, אתה משוחרר." אמרתי ברגע שהפנה אלי את מבטי.
כעבור רגע הוא חזר לעצמו, אבל משהו שונה היה בו, אחר.
"אני רוצה להיפגש איתך שוב, לפחות עוד פעם אחת." לחש לי.
"בשביל מה? בשביל להרוג אותי? בשביל להילחם איתי?"
"בשביל להודות לך כמו שצריך, את לא הרגת אותי, ואפילו לא גרמת לי סבל כה גדול." ובמילים האלה ראייתי הטשטשה והתעלפתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
גם אחרי שפציענו נרפאו, היינו מאוד עייפות ביקשתי ממייטי לקחת את המשמרת הראשונה. האש עזרה לה הרבה יותר מאשר לי. נרדמתי תוך 5 שניות וחלמתי...
~אני נמצאת במקום שאין בו מלחמה, הגלים מלחכים את רגלי. אני בחוף ים. אני לא לבד, יש עוד מישהו איתי. הוא ניגש אלי מאחור ומחבק אותי ואני מסתובבת אל הגבר ומנשקת אותו על שפתיו. הוא מחזיר לי נשיקה וכשאנחנו מתנתקים. אני מביטה באהבה לתוך עיניו הטורקזיות המשכרות, ויודעת שכך אני רוצה לבלות את כל ימי.~
זה הכה בי כמו ברק ביום שמשי. הגבר היה דיימן.
החלפתי את מייטי בשמירה למרות שעדיין לא היה תורי. לא רציתי לחזור לישון. פחדתי ממה שאחלום. פחדתי מזה שאהבתי את החלום.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יורס הלך מזמן, ואני בדמות הרפאים שלי, יושבת על המיטה, מעל אייר המעולפת על הרצפה ובוהה בה.
אני תוהה אם אני אזכור את מה שראיתי, או שהכל ימחק מזיכרוני ברגע שאחזור לגוף שלי.
אני שמחה שלא נשארתי הרבה זמן אצל שתי הבנות בעלות העיניים הירוקות והשיער השחור. לא נדמה לי שהן חיבבו אותי. טוב, לפחות זאתי שהייתה יותר קטנה, בערך בגיל שלי. השניה נראתה בסדר. היא אולי הייתה מסתדרת איתי...
חיוך קטן עלה על פני כשנזכרתי שדיימן התאהב בה... כל כך הזוי שמישהו כמוהו יתאהב, ועוד בבת אנוש... זה כל כך לא הרמה שלו...
שמעתי את אייר נושמת בשקט. נשימותיה יציבות ואיטיות. ראיתי איך הנערה בה דיימן התאהב הסתכלה עליה.
היא בטח כמו כולם חושבת שהיא יפיפייה... החיוך שלי התרחב כשחשבתי על זה.
אייר השמיעה קול קטן. היא בטח תכף תתעורר... וכדאי שגם אני...
נשכבתי על המיטה בה הייתה הגוף הממשי שלי, בתנוחה בה הגוף שלי שכב.
נהיה אור חיוור סביבי. וכשהתעוררתי, ראיתי את פניה החיוורות של אייר מולי, מלאות בשמחה.
חיבקתי אותה חזק-חזק והיא אותי.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עברתי עץ והפלתי את ליליאן ומייטי שוב. ראתי שאייר רואה אותי עשיתי לה סימן של אל תגידי שאני כאן.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע- אנחנו בתוך בקתה, את לא יכולה לירות בנו. או להכנס. זה מוקף באש שמייטי עשתה.)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כרכתי את ידי בחוזקה סביב שרוט, ככל שהייתי תשושה, ככה התשישות נעלמה ובמקומה הדאגה לשרלוט, תפסתי את ידייה בחוזקה. "נפצעת?" שאלתי בקול מודאג.
שרלוט הנידה את ראשה לשלילה, היא נראתה טוב, את זה אני לא יכולה להכחיש.
אבל עדיין דאגתי.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מייטי החלה להתעורר וראתה שהשמש כבר במרכז השמים. "כמה זמן ישנתי?" הבטתי אל מייטי המתעוררת "מאז שהחלפת איתי שמירות". מייטי הסתכלה עלי במבט מאשים "למה לא הערת אותי?" נאנחתי " כשאת ישנה את כל כך שלווה, היה לי חבל להעיר אותך. אבל אם כבר התעוררת, בואי לשמור ואני אלך לצוד לנו ארוחת צהריים." נישקתי את מייטי על המצח ויצאתי.
הכלתי קצת עד שמאצתי עץ לא מאוד גבוהה, וטיפסתי עליו. לא היו לי כלי נשק, אני אנסה להרוג עם הידיים.
היה לי מזל, כעבור 10 דקות הגיע גור איליים קטן, טועה בדרכו, כנראה מחפש את עימו. בנסיבות אחרות הייתי עוזרת למסכן הקטן... אבל אלו לא נסיבות אחרות. קפצתי מהעץ על גבו ואחזתי את גרונו באחיזת חנק. קליק אחד וזה נגמר. היצור הקטן אפילו לא ניסה להלחם. אני לא אוהבת להרוג יצורים תמימים הזקוקים לעזרה. אם הוא היה אייל בוגר... זה היה סיפור אחר, הייתי הורגת אותו בלי להניד עפעף. זה היה גם יותר קשה, כמובן.
כרעתי על גופת האייל ומלמלתי בשקט "מי תן ונשמתך תשלים את מסעה לשמים." ועצמתי את עיניו.
ערסלתי אותו בין ידיי כמו תינוק. ואז חזרתי לבקתה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פקחתי את עיני בעדינות, השמש הייתה במרכז השמיים.
"לעזאזל." פלתי וקמתי במהירות, הבטתי בליליאן כשגור איילים מת נח בחיקה. היא הביטה בי במבט שלא הצלחתי לפענח, כנראה היא מופתעת כשראתה את הפה המלוכלך שיש למלאכית שהיא חשבה שאני.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"ארוחת בוקר" אמרתי למלאכית והנחתי את הגור על הרצפה. "את רוצה לפשוט את העור, לבשל, לשמור, או לחפש כלי נשק?" אנחנו 4 וכל אחת צריכה לעשות משהו.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אני אשמור." רציתי להשגיח על שרלוט. "זה בסדר?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כן. אני אפשוט את העור, שרלוט תבשל ומייטי תלך לחפש נשקים פוטנציאליים."
הייתי מבשלת, אבל הבישולים שלי הם לא בדיוק משהו שמומלץ לאכול. אם רוצים לחיות.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"שרלוט." ניערתי את גופה העדין של אחותי, היא פקחה את עינייה. "את יכולה לבשל, נכון?"
היא הנהנה בראשה באיטיות והתיישבה.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"יופי" לקחתי את גור האיילים והתחלתי לפשוט את עורו כאשר קול פעמונים הגיע לאוזניי, נערה עם השער היפה, שרלוט, שאלה אותי משהו
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"את בת אנוש, נכון?" שאלתי את ליליאן
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הרמתי את ראשי מגור האיילים שעורו חצי מופשט והסתכלתי ישר לתוך עינייה הספק חמימות ספק קרות של שרלוט. ואז באופן מאוד ישיר עניתי לה כן.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שתקתי. לא ידעתי איך ליליאן שופטת אותי לפי השאלה שלי. אולי היא חושבת שאני גאוותנית, כי היא בת אנוש ואני לא... ואולי היא חושבת שאני לא מנומסת או משהו...
"אני הולכת להקים מדורה בשביל לבשל את האייל..." מלמלתי בשקט ויצאתי החוצה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ליליאן התיישבה לידי, "תלכי לחפש נשק." אמרה, ואני גלגלתי עיניים,
"למה את מצפה? שאני אצא החוצה ופתאום, סתם ככה, אני אראה חרבות וסכינים על האדמה?" ליליאן צחקה,
"תחשבי על משהו, את טובה בדברים האלה, לא?"
"טוב, אני אצא... אבל אל תצפי ליותר מדי." ליליאן גלגלה עיניים.
קמתי בחוסר חשק ויצאתי החוצה.
צמחייה ירוקה הייתה מפוזרת סביב רגליי ועצים שהתנשאו גבוה בשמיים. ריח שרוף מילא את אפי- אהבתי את הריח הזה.
חומת אש עוד הפרידה בינינו לבין גונבי הנשמות... טוב, חוץ משתי המלאכיות האלו...
"נשק... כן, זה יהיה קל..." התכוונתי לרוץ משם אבל אז שמתי לב למישהו עומד ליד חומת האש.
ראיתי את שרלוט שם, מנסה למשוך ממנה גיצים,
"היי!" אמרתי, "מי נתן לך רשות לגנוב מהאש שלי?"
היא קפצה בבהלה והסתכלה עליי, ואז התחילה לצחוק.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"למה את צוחקת?" שאלתי,
"כי זה מצחיק."
"למה את גונבת ממני אש? אנחנו צריכות אותה כדי שלא יעברו את הקו." אמרתי בתוקפנות,
"למה זה רע שהם יעברו את הקו? אנחנו נוכל לחזור אליהם ו-"
"זה באמת מה שאת רוצה?!" הרגשתי לרגע את אותה אש שורפת את הלב שלי, כאילו עכשיו באמת אין לי לב. באותו רגע רציתי להיפטר מהילדה הזאת, ואז האש כבתה...
"סליחה... אני חושבת. אבל אני ואייר לא שייכות לכאן, אלא לשם."
בקושי שמעתי מה היה המשך המשפט, ריח השריפה צרב באפי, אבל לא הייתה לי בעיה עם זה.
"אף פעם לא שמעתי גנבת נשמות אומרת 'סליחה'. את שונה, אני צודקת?"
חיוך משועשע עלה על פניה של המלאכית הקטנה, היא באמת שונה... "מה הבעיה שלך?" שאלתי, "את בטוחה שאת גנבת נשמות?"
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מייטי יצאה לחפש כלי נשק, ואני נשארתי בבקתה עם המלאכית.
התיישבתי על הרצפה ושאלתי אותה לשמה. "אייר" היא ענתה לי, כמו אויר, הכוח שלה.
"אייר... למה הצלת אותי?" אייר משכה בכתפיה. אני רואה שאני לא יקבל ממנה יותר אינפורמציה.
אני גומרת לפשוט את האייל. ואד אייר שואלת אותי...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אני פשוט לא מבינה... איך בת אנוש כמוך יכולה להיות כל כך... כל כך אמיצה?" שאלתי בקול רועד.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אייר לא מרשה לי להשתמש בנשמות... אני מניחה שאני לא ממש גנבת נשמות." אמרה שרלוט,
"אבל זה לא הופך אותך לחפה מפשע... את היית איתם. את *בעדם*"
"אני מוכנה לשלב איתכן כוחות. אני... אני תמיד האמנתי שיש משהו גדול יותר מאיתנו. תמיד האמנתי שצריך לעבוד יחד." היא פשטה את זרועותיה הצידה, כאילו מבקשת פסק זמן,
"לעבוד יחד? אתם, גנבי הנשמות, אף פעם לא מאמינים בדברים כאלו."
היא משכה בכתפייה והסתובבה אל חומת האש. "אני לוקחת אש מהחומה. אני לא טובה בלהבעיר אש."
הפעם... לא הייתה לי בעיה.
ראיתי את ליליאן ואייר יוצאות מהבקתה ומתקרבות אלינו.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חייכתי אל אייר "אני לא אמיצה. אני מגנה על מה שאני מאמינה שנכון."
יצאנו מהבקתה כדי לתת לשרלוט את האייל.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי בשרלוט ובמייטי, שתייהן היו קרובות זו אל זו ומבטים מוזרים היו בעיניים שלהן, מיהרתי להיעמד ביניהן.
"מייטי, תודה על ששמרת עלייה." אמרתי בקול ביישן, אבל הוא היה קר, ממש כמו המבט האדיש ששלחתי לעברה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נעמדתי מולן בעוד שרלוט לוקחת אש מהחומה שלי,
"מה אתן אומרות על... פסק זמן?" שאלתי, שרלוט הסתכלה עליי ועיניה אורו.
אייר הרימה גבה, "פסק זמן?"
"פסק זמן. לשלב כוחות. את יודעת... יחד."
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"מייטי, השכחת את מטרתנו?" אנחנו שומרות נשמות, והן גנבות. נחמדות. אבל גנבות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"זה כל הסיפור!" אמרתי,
"כן," שרלוט נעמדה לידי "בזמן שאנחנו נהיה עסוקים במלחמות ללא מטרה... משהו רע יקרה. ולבד לא נצליח." לרגע ההבנה האירה את פניה של אייר, אבל ליליאן המשיכה לעמוד ולהביט בי בבלבול,
"אנחנו לא נצליח. את מבינה מי זאת טרלין? ואת מבינה כמה היא אכזרית?! היא מושכת אחריה את כולם! את קטרין, את דיימן," ליליאן בלעה את רוקה, "גם את אייר ושרלוט היא הצליחה למשוך..." אמרה בניסיון כושל לשכנע אותי.
"אז אולי טרלין היא האויב האמיתי. אנחנו נצטרך להילחם בה."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"טלירין היא לא האויב האמיתי!" התפרצתי, ומיהרתי לשים את ידי על שפתי, אני לא מאמינה שאמרתי את זה.
"מה?!" שאלה מייטי בבלבול.
"היא לא סחפה אותי, אני הגעתי למעמד גנבת הנשמות כי רציתי, אז אל תתערבי במה שקשור אלי." לקחתי נשימה עמוקה. "יש מישהו מעל כולנו, הוא זה שסחף את כל האחרים, אבל הוא לא סחף אותי, הגעתי לשם לבד."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא היו לי מילים, אייר תמיד נראתה לי... טוב... לא רעה.
"אבל טרלין עדיין תנסה להרוג את כולנו, ללכוד אותנו..." הבטתי באייר במבט זועם, "אני מניחה שבקרוב היא תבין שאפשר לגנוב גם נשמות של כשפי יסודות."
"זה אפשרי?" שאלה ליליאן,
"ועוד איך." הבטתי שוב באייר, "בינתיים... נישאר יחד. מלוכדות."
"יום אחד נצטרך להיפרד." אמרה שרלוט,
"כן. אבל נישאר בעלות ברית. אולי לא באותו צד אבל... יחד."
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אני כן כי יש חלון לביקתה)
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אבל נטע, מה הטעם בחומת אש שמגיעה עד סוף הדלת? זה נמוך מידי, מייטי עשתה חומת אש הרבה הרבה הרבה יותר גבוהה מהבקתה.)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(מייטי, אני לא גנבת נשמות ולא שומרת נשמות)

כבר איבדתי את כולם, ואז איתי מערת זחילה קיוותי שהיה שם משהו. הייה במערה חתול ג'נג'י חמוד, נתתי לו את טיפת האוכל שהיתה לי ולקחתי אותו איתי. הלכתי לחפש את טלרין. ירד הלילה אור ירח היה איפה שהיתי והחלטתי לישון.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
בוקר הגיע, לא הייה לי מה לאכול וחפרתי בכל התיק. מצאתי בו חליל ישן, החליל הזה הייה שלי כי פעם היו לי 2 עזים וניגנתי להם. ניגנתי לחתול והוא עשה כל מה שרציתי. חשבתי שטלרין תזהה אותי בגלל החליל אז הלכתי וחיללתי. היתי עיפה וישבתי וחללתי ראיתי עז באה. היא עצרה אל ידי. לקחתי ממנה קצת חלב.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע! הפרק השלישי עדיין לא התחיל! ואת כותבת את זה בפרק השני!)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(אנג'ל אי אפשר שהיו חיות גם בפרק הזה וגם בשלישי?)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יצאתי מהנפחיה. חרבי הגדולה כבר הייתה מתוקנת, וכך גם הפיגיון והגרזן. ניסיתי לתת לנפח משהו בתמורה לעזרתו, אך הוא היה כה מפוחד שכל מה שהוא רצה היה שאסתלק. הלכתי אל מאחורי ביתו. שאבתי מעט מכוחי, והסטתי נחל שזרם בקרבת מקום, שיזרום לצד הנפחיה. הנה, חשבתי. כעת הנפח הזקן לא יצתרך ללכת רחוק כדי להשיג את מימיו. התחלתי ללכת אל עומק היער. היכן אנשי? חשבתי. ידעתי שעלי למצוא עוד שומרי נשמות. שמעתי רעש, של משהו שזז בקרבת מקום. מה זה? חשבתי. משהו יצא מהשיחים. משהו ירוק וביצתי. שלפתי את חרבי הלבנה ונטולת המשקל. שמחתי שהנפח הצליח לתקן אותה- היא התאימה לי כמו כפפה. המפלצת הייתה ירוקה וגמלונית, מסריחה כאילו יצאה מהביוב. עיניה היו בצבע צהוב זרחני, וידיה הארוכות נגררו על הרצפה. היא דדתה לעברי, גונחת. בשני צעדים מהירים התקרבתי, וערפתי את ראשה. מדוע זה היה כה קל? חשבתי, יודעת שמחשבותיה מנבאות רעות. באותו רגע, המפלצת הצמיחה ראש חדש, אף מכוער מהקודם. התחלתי לרוץ, מקווה שהיא לא תתפוס אותי.

עצרתי מאחורי עץ, מתנשפת. איפה היא? חשבתי. הצלחתי לאבד אותה? קול פקיעה נשמע לפתע, והמפלצת הופיעה אל מול עיניי, כאילו נוצרה מהאוויר. הבל נשימתה המצחין והחם נגע בעורי. צרחתי,מקווה שעזרה נמצאת בקרבת מקום.

(אפשר בבקשה תקציר על איפה כל הטובים כדי שאשמי תוכל להצתרף אליהם?)
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מפלצת נמצאה בקרבת מקום. ראיתי נערה עם שיער חלק ארוך מאד (עד התחת) לבן לגמרי עם פס תכלת. גובה 1.64 עיניים ירוק-איזמרגד גדולות. צבע עורה בהיר מאד, שפתה אדומות כהות נלחמת בה ונלחמתי איתה. המפלת טרפה את החיות שלי ועיצבנה אותי. הפכתי את המקום בו עמדה המפלצת לבוץ תובעני והיא חוסלה. "תגידי את יודעת איפה טלרין או דיימון או אייר או שרלוט או לילאן או מייטי?" שאלתי את הנערה.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
(נטע, אי אפשר, לכל פרק יש נושא משלו)
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נערה ג'נג'ית הופיעה. כוחה היה אדמה, והיא עזרה לי. הבטתתי עלי. ריחה היה מוזר, עמידתה משונה. היא שאלה אותי אודות אחרים. "לא ראיתי איש זה חודשים רבים. הייתי עסוקה בלהיות לבדי." לא רציתי לספר לה מדוע, והייתי חשדנית. עיניה היו רעות, משונות. "את גנבת נשמות?" שאלתי אותה. ידעתי שגם אם כך הדבר, עלי להעזר בה. גם היא אינה יודעת היכן כולם. לעת עתה, היא כל מה שיש לי.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"לא" אמרתי. "תקשיבי אני לא גנבת ולא שומרת" אמרתי, "אני לא יודעת מי אני".
"תגידי לי איפה נמצאים עוד אנשים אוקי? חוץ מנח.".

(אנג'ל בנוסף לנושא)
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רתחתי מזעם.
אייר התבררה כבוגדת ואז נעלמה, אחותי הייתה עם בת האדם, שוב, קטרין נעלמה, דיימן היה מדוכא... מה יכול להיות יותר גרוע?!
עיניים משתנות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אני לא יודעת." חזרתי והדגשתי, מבינה שנדעתי בנקודה רגישה. "אולי נלך לחפש את כולם? אני צריכה לדעת מה קרה בזמן שלא הייתי פה." הבטתי עליה. היא עדין נראתה לי משונה. "אני אשמי. הכוח שלי זה מים. אני מקווה שלא תבגדי בי." אמרתי, פורשת את אשר על ליבי, מקווה שהדבר לא יגרום לה לתקוע לי סכין בגב. "בואי נלך."
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני צריכה את אשמי ידעתי, אין לי דרך אחרת למצוא את כולם. הלכנו ביחד ובשקט הרגשתי מצד אחד חוסר אונים ומצד השני אי חוסר אונים. פתאום ראיתי את טלרין ודיימון יושבים הם היו מדוכאים. "תברחי, שני אלה יהרגו אותך מייטי ולילאן נמצאות קרוב לכאן הן לא יהרגו אותך" אמרתי לאשמי והיא הלכה. "היי" אמרתי לטלרין ודיימון.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 13 שנים ו-5 חודשים
אוי אני חייבת ללכת . מה אני עושה? אוי נוו באמת אני לא מבינה מה הולך פה כל הנשקים בורחים,מה קרה פה? אף פעם החרב שלי לא ברחה מימני והחצים? בכלל לא הגיוני
מה אני אעשה נותרתי בלי כלום זה מסוכן להסתובב פה בלי נשק ! מה עושים? לחשוב לחשוב לחשוב.....
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוקי...
אז אני רואה שהפרק הראשון לא הסתיים מבחינת הטובים, אה?
המשך יבוא ביום חמישי! תתכוננו שסנדי תהיה המשתתפת החדשה שלנו!
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יש יש פרק חדש!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אההה... שכחתי להוסיף את שלושת המילים הבאות:
אם אני אשרוד.
א לפני 13 שנים ו-6 חודשים
את חייבת לשרוד, my dear!

טיולים זה לא סוף העולם...



אהה שכחתי להוסיף:
אם לא נתקעים באיזה שטפון... אם לא נופלים מאיזה מצוק... אם הגלגל בלונה פארק נשאר תקין לאורך כל הסיבוב...

:))
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני והצבעוני האדום תכננו המשך אבל היא לא מפרסמת אותו!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שרדתי!
אני סובלת מטראומה, אבל שרדתי!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נוו אז תעלי כבר!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא יכולה, ביום חמישי.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אבל המקלדת שלי מקולקלת! וזה לוקח זמן לכתוב דרך מקלת מסך, או איך שלא קוראים לזה...
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פרק ראשון:כלי נשק
יצורים קסומים ובני אנוש שימו לב!
כל פרק יפורסם לפי עלילה מסוימת, כל אחד מדבר לפי נקודת המבט שלו, והוא מספר איפה הוא כל פעם שעוברים ממנו אל משתתף אחר.
עלילת הפרק הראשון שלנו מתחילה במסע, מסע בו כל אחד מלמד את האחרים דבר או שניים על כלי הנשק שלו.
בעלילת הפרק הראשון,הנשקים מתחילים לברוח מהבעלים שלהם, פשוט בורחים. כוח מסוים מושך אותם ממקום למקום, אף אחד ללא יוצא מן הכלל לא יכול למנוע מהכוח למשוך ממנו את כלי הנשק.
שום צד לא יכול לברוח מזה, לא הרעים ולא הטובים, אז אל תנסו להמציא שום כישוף או לחש.
תלמדו דבר או שניים על הנשק שלכם ברגע שהוא יתחיל ללעוג לכם בקול בעקבות הכוח המוזר.
כמה דברים חשובים לפני שתתחילו:
- לכל אחד יש הגבלה של עד שלושה נשקים.
- אלו יכולים להיות אותם נשקים, לדוגמא:שלושה סכינים.
- תשכחו מכלי נשק חמים! (כמו:רובה, אקדח ועוד...) אנחנו בימי הביניים!
- יש צורך גל לגוון בכלי הנשק, אל תשתמשו באותם כלי הנשק כמו של האחרים. להיות יצירתיים, יש המון כלי נשק שלא יחשבו להשתמש בהם!
בהצלחה!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוקי, שלי זה:
קשת עם חיצים שמצופים בשכבה דקה של מים שעוזרים לי לשלוט בתנועה שלהם.
חרב דקה, ארוכה, וחדה.
פגיון שנראה ישן וחלוד אבל יכול לחתוך כל דבר כמעט.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנשק שלי-
חרמש חד וארוך, המטה שלו באורך הגוף שלי.
סכין מעוקלת וחדה.
וחצי נשיפה שמרוחים בחומר רעיל.
כן, אחרי שמתארים את הנשק, את מספרת מה קורה עם הנשק שלך.
הנה לדוגמא אני-
נקודת המבט של אייר:
אני הבטתי בשרלוט, לאחר מכן החלקתי את ידי לעבר החגורה שלי, בה תמיד הייתה מושחלת סכין חדה ומעוקלת, אבל עכשיו היא נעלמה כלא הייתה, החלפתי מבט מבולבל עם שרלוט.
ולאחר מכן בהיתי בבלבול באוויר כשראיתי את כלי הנשק שלי מרצדיםם מולי ומתחילים לרחף בשעשוע.
"לעזאזל." רכנתי לעבר הרצפה והטחתי בה את אגרופי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוקי, תודה, הנה שלי:
הנחתי חץ על המיתר במטרה לצוד כשפתאום הוא זינק מתוך ידי.
לכמה שניות הייתי המומה ואז התעשתתי וניסיתי לזמן את החץ אלי בעזרת המים שהיו עליו, הוא נותר על האדמה.
"מה קורה כאן?" שאלתי את עצמי והתכופפתי כדי להרים אותו, הוא החל לרקד מולי.
"קטרין" לחשתי "למה החץ שלי עף באוויר כשאני לא כישפתי אותו?"
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"אולי משהו עוקב אחרינו, אבל בשום פנים אל תתקרבי לחץ!" אמרתי לטלרין.
התכוננתי לפגוע עם המגן.
כלי הנשק שלי:
חרב שהמוט שבו מחזיקים באורך בינוני לכיוון הארוך ויש לה הרבה חודים קצרים.
חץ וקשת שבקץ בקץ של החץ יש לו טיפה עופרת.
מגן שנעוץ בו חזק סכין חד במרכזו.


Maddie Lautner לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שלי - סכין "בואי", קיליג' (נשק טורקי שנלקח לאירופה בימי הביניים, אז אל תגידו לי שאין דבר כזה) ו... אקדח הגלגל.
אנג'ל, בימי הביניים היו נשקים חמים! אני מתכוונת, נכון, רק שענים בנו אותם, אבל היו!
--
Aiden's POV:
מבט לאחור וכל גאליה פרושה לפניי. צרפת, איטליה, הבית בגרמניה.
הכנסתי את ידי לתיק העור שאחותי הואילה בטובה לגנוב לי מאחי, מחפש את האקדח.
אקדח הגלגל.
חבל שרק שענים יכלו לייצר אותו.

"הוא לא שם," מלמלתי בשקט, "איידן, תירגע. זה שהאקדח לא שם לא אומר שאין לך דברים אחרים להשתמש בהם."
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני יודעת שהיו כלי נשק חמים! אבל אני מתכוונת לנקודות קודמות יותר בימי הביניים!
אל תחשבי אפילו על כלי נשק חם!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי בחרמש שהתחיל ללעוג לי בקול צווחני.
"הי! זה לא היה נחמד!" קראתי אחרי שקילל אותי.
"אבל זה היה נכון." החרמש הוסיף ללעוג לי.
"הי!"
"הוא צודק." הסכין הצטרפה אליו.
"זה נכון! הם צודקים!" מקהלת החיצים והקש העשוי מברזל שירה אותם החוצה הצטרפו להגנותיו של החרמש.
"אני משוגעת או מה? אני מדבר עם כלי הנשק שלי." תפסתי את רקותי כדי להיות בטוחה שאני לא משוגעת.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כלי הנשק שלי:
קשת מעץ מכושף שכשהוא נשבר הוא מתאחה מחדש.
שני סכינים קטנים שאפשר להחביא בתוך מגף.

הבטתי בליליאן, היא גם הסתכלה עליי.
במבט שלי אמרתי לה שאנחנו הולכות עכשיו לכיוון האויבים. "צריך להיות מוכנים."
שלחתי את ידי לעבר הקשת שהייתה אמורה להיות תלויה על גבי יחד עם החצים, הם לא היו שם.
"מה לעזאזל...?" התכופפתי לעבר המגף שלי והתכוונתי להוציא את הסכין שלי, גם הוא לא היה שם.
הסכינים שלי התרוצצו לפני.
"ליליאן? יש לך מושג מה זה?"
Maddie Lautner לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עקב חוסר אמינות, אנג'ל, העלמתי את אקדח הגלגל. הוא הנשק הכי לא אמין שאי פעם הומצא.
אה, ויש לו אחות קטנה ומעצבנת שקוראים לה לוסי, שאוהבת להלחיץ אותו...
---
Aiden's POV:
צללים שראיתי כשהסתכלתי אחורה גרמו לי להוציא את הסכין שלי. תסתכל טוב, אם יש משהו חשוד-
"איידן!" לוסי צרחה משום-מקום.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא הייתה שום סיבה להילחץ, כלי הנשק לא ניסו לתקוף אותי, אבל החיצים נראו די לא אמינים, הם גם היו ילדותיים, צעד אחד לא נכון שלהם ו"גיים אובר" בשבילי.
לא אמינים? חיצים? אני השתגעתי בהחלט.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כלי הנשק שלי:
כידון עץ שהקצה שלו עשוי פלדה
גרזן קל, אבל קטלני
חרב ארוכה ודקה עשויה זהב בחלקה האחד וארד בחלקה השני

אייר הסתכלה עלי במבט מבוהל, ידעתי שמשהו קרה, או לפחות, עומד לקרות.
לאייר יש חושים מפותחים, היא יודעת מתי צריך לברוח, ומתי עומדים להתקיף אותנו. נכנסתי לפאניקה
כאשר היא חבטה באגרופה באדמה, כבר ידעתי שאנחנו צריכות להתכונן. לקרב מול מישהו שאנו עוד לא יודעות מיהו או מהו.
שלחתי את ידי לגבי, הנשק שאני הכי אוהבת זה הגרזן שלי. מספיק קל כדי שהידיים החלשות שלי יצליחו להחזיק בו, מספיק קטלני כדי להרוג שניים עשר אנשים בבת אחת.
הוא לא היה שם.
קפאתי כשראיתי את הגרזן שלי מונף באוויר, אליי.
אייר משכה את הרגליים שלי בחוזקה שנייה לפני שהגרזן שלי פילח לי את הראש.
התחושה שלה הייתה נכונה. באמת עמדו להתקיף אותנו. אבל זה לא מישהו. זה משהו.
הכידון והחרב עפו מעלה, ומפני שהם קשורים בחוזקה לגב שלי, משהו שאני קולטת עכשיו שהוא לא רעיון כל כך טוב, הועפתי למעלה, ונחתתי על גבי על האדמה הבוצית.
הסתכלתי בבהלה על אייר. שפתיה ביטאו ללא קול מילה אחת- לברוח.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנשק שלי:
קרוס בואו (קשת מוצלבת קלה, חפשו בויקיפדיה)
פגיון פלדה קטן. תמיד נמצא ברצות הכתף שלי
גרזן דו צדדי.

"לא" עניתי למייטי בזמן שחיפשתי את הפגיון שלי. גם הוא התרוצץ מקדימה יחד עם הגרזן והקרוסבואו.
אחד החצים התרומם מהאדמה והתעופף לכיוון מייטי. נבהלתי ורצתי לקראתו, מגינה על מייטי בגופי, לא שהיא צריכה הגנה.
החץ התרחק ממני והתחיל לצעוק ולקלל. וכך גם הגרזן, הקרוסבואו, החצים שלי וכל הנשקים של מייטי.
"נמאס לי מזה" סיננתי מבין שיני.
"אני אתפוס את שלך ואת את שלי." אמרתי למייטי, היא הרימה עלי את מבטה, והתחלנו לרוץ.

Maddie Lautner לפני 13 שנים ו-6 חודשים

ברצינות נעמה? קרוס בואו?!
---
"באמת לוסי, תיזהרי!"
רציתי להכות את אחותי כשראיתי את ההבעה שעל פניה. "בלו אומר ש- הוא אומר שהם בקרוב יתחילו לפלוש."
"מי?"
"אתה יודע, הם. הם האנגלים."
"וזה חשוב יותר ממה שמתנהל עכשיו?!"
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי לעבר כלי הנשק בכעס, עכשיו הם באמת עלו לי על העצבים.
אותי, בסדר.
אבל את אחותי הקטנה?! אין לכם חיים?!
לא... אין להם בעצם... אני יכולה להיות ממש טיפשה לפעמים...
בכל מקרה, הבטתי בכלי הנשק מפילים את אחותי על האדמה, הנפתי באוויר בתנועה קצרה והקשר של הכלים אלייה נחתך, השתמשתי במגן אוויר לזמן מה, הזמן שבו יש לי לרוץ אלייה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני וליליאן התפצלנו, היא התחילה לרדוף ולקפוץ בשביל לתפוס את החיצים שלי ואני התנפלתי על הגרזן שלה,
תפסתי בידית, ידיי השתפשפו מעט אבל עדיין אחזתי בגרזן,
"אהה!!" הגרזן עף למעלה ומשך אותי איתו.
הוא... הוא קילל?
אמלא גם ליליאן הייתה שומעת את זה הייתי חושבת שהשתגעתי.
רגליי ניתקו מהאדמה, "ליליאן!" צעקתי, "תתפסי את הרגליים שלי!"
הגרזן משך אותי וטלטל אותי, הרגשתי כאילו אני הולכת להקיא.
לילאן תפסה בכפות רגליי ומשכה אותי, היא החזיקה אותי כדי שלא אגרר אחרי הגרזן שוב. העפתי את הגרזן בכל כוחי ממני.
הוא נתקע בגזע עץ, מקלל בשקט.
"קדימה," אמרתי לליליאן, "תתפסי את החיצים."
והיא רצה משם,
היה מדהים להסתכל עליה מתנפלת על החיצים, היא גדולה ממני אבל זה לא ממש פוגע בנו בתור בעלות ברית.
רצתי משם אחרי הקרוסבואו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זינקתי למעלה בנסיון לתפוס את קטרין.
"תזרקי את המגן!" צרחתי לה.
אשפת החיצים נעשתה קלה פתאום, נחרדתי כשראיתי את כל החיצים שלי עפים לעברי.
התכופפתי, הצלחתי לתלוש חץ אחד מהאוויר.
"אני נאבקת בכלי הנשק שלי, לעזאזל" מילמלתי לעצמי כשחמקתי מהפגיון שלי שהתעופף לעברי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נשארתי צמודה אל שרלוט, גוננתי עלייה מכל כלי נשק שהתקרב אלינו, אני ספגתי את כל המכות, לא הייתי מוכנה לתת לה להיפגע.
החיצים הרעילו אותי, למזלי, היה לי נוגדן לרעל, אבל אני הייתי חייבת לחכות עד שהם יפסיקו לתקוף, כי אז מה הנוגדן שווה את זה?
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אספתי כמעט את כל החצים, הם לא ברחו ממני, הם ניסו לדקור אותי. תפסתי אותם חזק ואמרתי להם שאם הם ימשיכו לצעוק אני ישבור אותם, הם יתאחו תוך כמה שניות בכל מקרה, אבל קיוויתי שהם לא יודעים את זה.
הסתכלתי אל מייטי, היא כל כך קטנה... אבל היא קשוחה, היא תסתדר. אוי לא! הגרזן בא אליה מאחור!
"מייטי, מאחוריך!!!" צרחתי בכל כוחי והתחלתי לרוץ אליה, אני רחוקה מדי...
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא יכולתי לעזוב את המגן היתה בגובה רב. ראיתי נערה בערך בגילי וצרחתי הצילו!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כששמעתי את הצרחה של ליליאן הסתובבתי במהירות, הגרזן השתחחר, והוא עף לכיווני.
"אני מסתדרת!" צעקתי לעברה, אבל היא המשיכה לרוץ.
קפצתי הכי גבוה שיכולתי, הגרזן לא פגע בי, הייתי גבוהה מדי.
ואז צנחתי למטה, מוקדם מדי.
הבנתי את זה רק כשהגרזן קרע את המגף שלי, צרחתי.
הוטחתי באדמה והגרזן עף מעל ראשי.
"נמאס לי..." סיננתי לעבר הגרזן, לא הצלחתי לקום בגלל שעוצמת המכה הכאיבה לי אבל היו לי עוד דרכים.
אני מקווה שהגרזן לא יישרף יותר מדי...
נשפתי על האוויר, מפי יצא גל של אש ששרף את ידית הגרזן כמעט לגמרי, אבל אז הנפתי את ידי והאש נעלמה.
הבטתי בליליאן שעצרה בהפתעה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תפסיקי. לזוז!" אמרתי בכעס לחרב שלי שעפה אלי כל פעם מכיוונים שונים.
"לא רוצה" פערתי את פי בתדהמה וקפאתי על מקומי דיברתי עם כלי נשק
"אני חולמת" פסקתי "בעוד רגע אני אתעורר, קטרין תהיה לידי, וכלי הנשק שלי יהיו במקום.
מכה כואבת מקת הפגיון הודיעה לי שאני לא חולמת, וזה אמיתי.
צנחתי למטה, מתחת למכה ששכוונה לצווארי
"למה, לכל הרוחות, אתם מנסים להרוג אותי" מלמלתי כשניסיתי שוב להשתלט על החיצים בעזרת המים.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היא כמעט שרפה לי את הגרזן! רגע, למה אני כועסת? זה הגנה עצמית. חזרתי לאיסוף כלי הנשק, החצים כבר הפסיקו להאבק, תפסתי את הסכין והתחלתי לטפס על עץ כדי להגיע לקשת של מייטי. כמעט... רק עוד קצת ואני יגיע... בום! הקשת עפה לי יש ליד. עכשיו אני רק צריכה למצוא את הסכין השני.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אייר שימשה לי כחומה. חומה שכל רגע עומדת להתפרק. אני שונאת להיות תלויה בה. אני שונאת את זה שאני לא יכולה לעזור.
איך זה שעדיין יש כלי נשק מסביבנו? החצים הרעילים אמורים כבר להיגמר, לא?
אייר דחפה אותי הצידה, ואני התגלגלתי אל מאחורי עץ. היא תפסה בידה את הכידון שלי, ובמהירות הזק העיפה אותו לכיוון העץ שהייתי מאחוריו.
העץ נחצה לשניים, אבל הכידון נשאר שלם. לא הייתי צריכה לבלות את כל הלילה בתיקונו ובהוספת אביזרים מגניבים ומסוכנים שאייר אמרה לי לא לגעת בהם...
התגלגלתי הצידה בעודי נושמת בכבדות. חתיכות קטנות מהעץ דקרו אותי וחתכו חתיכות קטנטנות משערי הלבן.
אייר נבהלה כשראתה שהמקום שאליו היא דחפה אותי היה המקום שאליו שלחה את הכידון.
החרב החצויה שלי-כך אני קוראת לה משום שהיא עשויה משני סוגים שונים של חומר- עפה לעבר אייר.
התכוונתי לעשות משהו כדי לעזור, כדי לא להיות זאתי שהיא חסרת האונים, אבל כששמעתי את החרב צוחקת ואומרת דברים שאני בטוחה שאייר הייתה מרשה לי להגיד, נפלתי על האדמה מרוב הלם.
אין זמן לזה! חשבתי, וקמתי במהירות בניסיון לעזור. אבל אני לא יכולה לעזור. אני קטנה מידי. חלשה מידי. ופחדנית מידי.
אני לעולם לא אצליח להרוס את כלי הנשק האלה בעצמי. ואז, חיוך ערמומי עלה על פניי.
הרמתי את ידיי למעלה, ובתנועה חדה העפתי אותן לעבר החרב. אש פרצה מהן, והחרב נחצתה לשניים.
היא שכבה דוממת על האדמה. לקחתי את שני החלקים. וזרקתי לעבר אייר את הזהב הקיסרי, ואני עם הארד.
כלי נשק אחד הלך... הרבה נשארו.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
פאתום נפלתי למזלי לא נפגעתי! אבל לא ידעתי איפה אני התחלתי ללכת.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כלי הנשק שלי:
פגיון חד מאווווווד משובץ באבנים אדומות, ושתי סכיני הטלה.
(נקודת המבט של דיימן:)
ראיתי את קטרין, שרלוט וטלרין נאבקות בשום דבר, כשהרגשתי שזה הרגע הנכון להוציא את הפגיון מהנדן שלו. ואז ראיתי שהוא לא שם.
הוא התעופף באוויר מולי, צוחק ולועג, ולידו גם שתי סכיני ההטלה.
"מה קורה כא - " התחלתי למלמל, כשראיתי אותם ע פ י ם לעברי, כאילו אני האויב.
איך אני אמור להלחם בכלי הנשק שלי? לדבר אליהם? הם הרי מכירים אותי הכי טוב מכולם. להתחמק? מהם??
הצלחתי להתחמק במזל מסכין ההטלה הראשונה שטסה לעברי במהירות מסחררת, ונהדפתי אל הקרקע המום."תפסיקו!" אבל נראה שזה רק שעשע אותם.
"נהדר," הצלחתי לרטון."עכשיו אני גם מדבר אל הסכינים."
"בטח שאתה מדבר אל הסכינים." שמעתי צחקוק, כשסכין נוספת הוטלה לעברי כאילו יד בלתי נראית שולטת בה. קפצתי הצידה ברגע האחרון.
היא החטיאה בסנטימטר את הפרצוף שלי, וציירה על לחיי שריטה ארוכה ומדממת. זיהיתי את המתקפה, וידעתי שהמשהו הזה מנסה להרוג אותי.
כשהפגיון שלי, חלק בלתי נפרד ממני ומהיד שלי, התעופף לעברי, ידעתי שאותו לא אצליח לבלום. ניסיתי לתעתע בו, אבל זה הפגיון שלי. לא יכולתי להאמין כשראיתי אותו ננעץ בידי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ישבתי לעוד כמה שניות, ואז קמתי באיטיות על רגל אחת ואז על השנייה.
שמתי על הגרזן סלע וחיפשתי אחר הקרוסבואו שברח לי כשהגרזן הגיע שוב.
הוא עף ליד קבוצת עצים, יחד עם הסכין שלי.
הלכתי לשם במהירות ונעמדתי מול הקרוסבואו והסכין.
זה היה הימור מסוכן אבל יש רק דבר אחד שאני יותר טובה בו מאשר בתקיפה מרחוק- התחמקות.
הסכין עף מול הפרצוף שלי, התכופפתי והוא לא פגע בי, תפסתי בידית הברזל שלו והחזקתי אותה בחוזקה עד שהוא הפסיק להתפתל.
הקרוסבואו עף אליי מאחור, שמעתי את השריקה שלו והשתטחתי על האדמה.
הכנסתי את הסכין למגף שלי וקפצתי על הקרוסבואו.
הצמדתי אותו לגופי כאילו מחבקת אותו, הוא נרגע והפסיק להתפתל, אבל קודם נתן לי מכה הגונה ביד השמאלית שלי.
שמתי גם עליו סלע.
"ליליאן?" שאלתי, חיפשתי איפה היא נמצאת.
היא קפצה מעץ לעץ ונחתה לידי, עיניה הירוקות הביטו בי בחיוך ובכבוד.
"הגרזן שלך שם, וקרוסבואו כאן." אמרתי לה, היא מסרה לידי את הקשת שלי ואת הסכין השני שלי וחיבקה אותי.
הכנסתי את הסכין שלי למגף השני שלי ואת הקשת תליתי על גבי בעוד ליליאן מחבקת אותי, ואז חיבקתי אותה בחזרה.

אחר כך יצאנו לדרך.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ראיתי את דיימן ולידו טלרין ושרלוט נעבקות בכלי נשק.
"מה קורה כאן?" שאלתי, הן ענו שהן לא יודעות לפתע החצים שלי נלחמו נגדי.
אמרתי לטלרין בואי נברח.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
התבוננתי סביבי, מה דיימן עושה שם לכל הרוחות?! וטלירין, וקטרין?
הרי כולנו רבנו והתפצלנו, לא יכול להיות שהיינו כל כך קרובים במשך כל הזמן הזה.
רצתי לעבר שארלוט ופשוט המשכתי להגן אלייה, שתיינו היינו גב אל גב, כל אחת נלחמה עם חלק אחר של החרב.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הבטתי בקטלין בהלם
"את מתכוונת לברוח" משכתי אותה אחרי מתחת לחרב כלשהי שעפה לעברנו "ולהשאיר את אלה שעוזרים לנו מאחורה?"
הסתובבתי לאחור בתנועה אחת ומייד צנחתי למטה, אני בטוחה שלפחות חצי מהשער שלי נחתך מהסכין הזו.
זינקתי לגובה, אני צריכה לקבל על זה פרס חשבתי לעצמי כשהצלחתי ללכוד את החרב שלי מתחת לרגלי.
"זה מספיק בשבילך" אמרתי בזעם. הקפאתי אותה לאדמה בתקווה שהיא תהיה בסדר תוך זמן מה ואני אוכל להשתמש בה שוב.
החרב השמיעה קללות, בסוף - אחרי קללה גסה במיוחד - נמאס לי, שברתי אותה לשניים.
שני החצאים, שניהם קטלניים, התעופפו לעברי.
רציתי להרוג מישהו. לא משנה מי, שלוש חיצים עפו לעברי והצמידו אותי לעץ.
ראיתי את הפגיון שלי מתעופף לעברי.
בסדר, חבל על החולצה, אבל זו האפשרות היחידה.
צללתי למטה, כשחולצתי נקרעת.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"דיימן טלרין שרלוט" אמרתי "נראה לי שהמקום הזה מקולל".
ראתי שהחולצה של טלרין קרועה רצתי מהר לעברה מנסה לא להיפגע לקחתי את מעילי ואמרתי לה ללבוש אותו.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לקחתי מקתלין את המעיל בהכרת תודה
"המקום הזה?" שאתי בהלם "את עפת לפני קצת זמן עם המגן שלך, לא יכול להיות שזה רק כאן"
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"טלרין" אמרתי "רק החרב שלי לא פגעה בי, נכון מוזר?".
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"כן" מלמלתי ואז משכתי אותה למטה "למה את פותחת את הפה לשטן?" רטנתי כשהחרב שלה כמעט הרגה אותה
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
רגע!
אם שרלוט שם אז גם אייר שם!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אף אחד לא שם לב אלי, אבל כולם שמו לב לשרלוט, נהדר.
אם הם היו מבחינים רק בי כנראה שזה היה מתדרדר לריב, אבל כולם לא מסוגלים לעמוד בפני הקסם האישי שיש לשרלוט, גם לא הטובים שבעולם הזה.
ושרלוט מנסה לעזור לי, זה תמיד עובד ככה שהכל בדרך כלל הולך לטובתי.
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אחזתי בחרב שלי חזק והיא הפסיקה. חצים המשיכו לעוף לעברי ולעבר טלרין.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"תגידי" הסטתי חץ בבעיטה "זו לא אייר?, לא פגשתי אותה המון זמן"
ניתליתי על ענף ומשכתי את עצמי למעלה.
"איזו טעות" שמעתי קול מאחורי, התכופפתי מתחת לכמה שציפיתי שתגיע וניסיתי לתפוס פגיון בקת.
קיללתי בשקט כשפס מדמם הופיע לאורך כף ידי.
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
טלירין הביטה בי, שמחתי לדעת שאני לא נראית, כי בשלב הזה, אפילו שרלוט הסיטה את עינייה ממני.
חסמתי בחרב כמה חיצים מרוחים ברעל שהתקדמו לעבר שרלוט במהירות, וספגתי עוד חיצים בידי, אבל אפילו לא הנדתי עפעף, אני לא הייתי מוכנה לתת לטלירין את התחושה שאני חלשה.
"שרלוט," אמרתי. "אל תעזי אפילו לנסות להגן עלי."
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היה לי רעיון כיצד להגן עלי ואז להגן על טלרין. לקחתי את החולצה הקרועה של טלרין פרסתי אותה וכל החצים ננעצו בה. עמדתי צמוד לטלרין.
Maddie Lautner לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היא ניסתה לדבר איתי כמה שעות טובות, כשראיתי את האקדח מונח על הרצפה שלידה.
"חכי רק רגע, לוס."
האקדח התרומם, יורה לכיוונה של אחותי ולא פוגע. האינסטינקט הראשוני שלי היה להוציא את הקיליג', והוצאתי אותה, כש... הצל שראיתי קודם...
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מה יכול לעזאזל להרוס כלי נשק כל כך קטלניים!?
אייר לא רוצה שאני אעזור לה. אני ממילא לא הייתי מצליחה כל כך, אבל אני חייבת, אני לא יכולה פשוט לוותר ולתת לה לעשות את כל העבודה.
אני הנפתי את חצי החרב שלי כל כך הרבה פעמים שהתחלתי להניף אותה אוטומטית ולשרוט את עצמי.
כלי הנשק לא נפגעים בכלל! אנחנו אלה שמאבדים אנרגיה!
הרגשתי עיניים נעוצות בי, וגיליתי שבאמת מסתכלים עלי אנשים שלא הצלחתי לזהות
"אייר, למה כולם מסתכלים עלינו...?" שאלתי בלחץ
"הם לא מסתכלים עלינו" לרגע הוקל לי "הם מסתכלים עלייך." היא אמרה
לא יכולתי לענות לה, גם לא יכולתי לזוז. למה עליי? הם רוצים להרוג אותי? הם רוצים ללכוד אותי? הם שופטים את דרך הלחימה הלא כל כך לוחמתית שלי?
אייר הייתה צריכה לדחוף אותי כמה פעמים לאדמה כדי שהחרבות לא יפגעו בי, וכדי שאני אתעשת על עצמי סוף סוף.
ואז עלה במוחי רעיון מבריק. הם מסתכלים עלי ושמים לב רק אלי ולא לאייר? אז היא לא יכולה לעצור אותי מלעשות את המעשה הבא:
"אתם יודעים..." אמרתי כאילו לעצמי "כל אלו שיש להם כוחות מים הם מזה עלובים!" צעקתי
שמעתי רטינות עצבניות וצעקות
"וגם אדמה זה לא משהו...!" הצעקות התגברו "ואוויר בכלל!" צעקתי בכל כוחי
"שרלוט מה את עושה!" שנאתי שהיא קוראת לי שרלוט. אני מעדיפה צ'רלי, אבל כרגע לא יכולתי להגיד כלום, הייתי באמצע המבצע מהאוד מסוכן שלי
"אש זה הכוח הכי שווה!" צעקתי יותר חזק.
"אנחנו נראה לך מה זה אש הכי שווה..." רטן מישהו, ובבת אחת, כל הכוחות- מים, אדמה ואוויר, כוונו אליי.
באותו הרגע אני שחררתי אש לאוויר, וכעבור כמה שניות של בלאגן וכאוס, כל כלי הנשק שכבו דוממים על האדמה, רוטטים בכעס, ומצליחים להגיד רק כמה קללות יחידות. הצלחתי.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קרדיט למייטי על הרעיון!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
"הי!" קראתי, אבל זה היה באווירה קלילה. "את באמת חושבת ככה?! זה היה מעליב..."
הבטתי סביבי וחייכתי לעבר שרלוט, היא הבינה שאמרתי הכל מאוחר מידי בכוונה.
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
צחקתי בקול חזק.
שוב כולם הסתכלו עלי.
זה שהצלתי אותם לא אומר שהם לא רוצים להרוג אותי... זה רק יקל עליהם, לא?
לפני שחשבתי אם זה בכלל רעיון טוב, שרפתי את כל המקום שהיינו בו.
נהייתה מהומה, ורק כשנזכרו שיש לחלקם כוחות אוויר ומים, הם כיבו את השריפה במהירות כשי שלא יגרם יותר נזק, ובטח גם ניסו למצוא את מי שעשה את השרפה. אבל אייר הבינה את הרעיון שלי, ואנחנו כבר היינו רחוקות משם.
למעלה, באוויר. אייר העיפה את שתינו, והחזיקה בי בחוזקה, וריחפנו יחד למקום לא ידוע
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
העפתי אותי ואת שרלוט באוויר, כבלתי בחבלי אוויר את הנשקים ההרוסים ומשכתי אותם אחריינו אחריינו, אני כנראה אוכל לתקן אותם.
"שרלוט, אל תעזי לעשות עוד פעם דבר כזה."
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנהנתי כמו ילדה טובה. אבל ידעתי שבמסע שאנחנו עושות, שעדיין אל הבנתי לאן, אצטרך להיות הרבה יותר אמיצה מהילדה הפחדנית שאני, ושאייר לא יכולה לעצור אותי מלעשות את מה שאני רק רוצה לעשות.
אני עוד אעשה כמה בעיות רציניות הרבה יותר מזה... חייכתי בסתר
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שימו לב!
תפקידם של הרעים לפרק זה נגמר, אחת הדמויות הרעות השמידה את הנשקים.
עכשיו תורם של הטובים לפעול ולהציל את עצמם מהנשקים! או שאתם פשוט רוצים שהדמויות הטובות יצאו להן מהמשחק?
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אחרי שהקמנו מחנה התבודדתי ביער, לילאן הסכימה לעזוב אותי בשקט.
הבטתי בקשת שלי, בחיצים שלי ובסכינים שלי.
אני לא יודעת אם רק דמיינתי אבל ראיתי אותם זזים שוב.
"אם לא נשמיד אותם..." מלמלתי לעצמי והצטמררתי, אני חייבת להשמיד אותם. הדברים האלו תמיד הלחיצו אותי, בלי לומר מילה ובלי להראות את זה- פחדתי בשקט. אבל לא ראו.
הנחתי את הקשת והחיצים מולי.
שמעתי כבר את קולם החלוש...
הנפתי את ידי והתחלתי לזרוק לעברם כדורי אש, העוצמה כמעט הפחידה אותי. בהתחלה זה היה חזק ואז נחלש מעט. הקשת והחיצים נשרפו לגמרי...
ניסיתי לכבות את האש, לא הצלחתי.
למה האש לא...
העץ התחיל לבעור, האש התפשטה, זה למה.
הלכתי אחורנית, מביטה בבהלה בגיצים שהבעירו את עליו הירוקים של העץ, ועברו לעץ השני, ולעץ הבא ולעץ הבא...
התכוונתי לברוח משם, ואז נזכרתי בסכינים שלי. זרקתי אותם לאש בעודי בורחת באיטיות.
ליליאן נתנה לי את הקרוס בואו למקרה שאצטרך אותו, גם אותו זרקתי לאש.
ואז התחלתי לרוץ.
ברגע שהגעתי לליליאן חטפתי מידיה את כלי הנשק שלה וזרקתי אותם לאש.
"שריפה. אין זמן להסביר." מלמלתי ומשכתי אותה לרוץ אחרי.
חשבתי ששמעתי קול שיעול מגיע מן היער, מישהו נחנק... אני לא בטוחה.
הנחתי שרק דמיינתי והמשכתי לרוץ אבל ליליאן נעצרה והביטה אחורנית...
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
נו.... שמיהו כבר ימשיך לכתוב! אני רוצה לדעת מה קורה לשאר הדמויות!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שלי זה- שתי פגיונות שאפשר להחביא במגף וחרב גדולה ארוכה ודקה
--------------
כשהושתתי את היד שלי כדי לחתוך את הענף למדורה,הפגיון נפל מידי וכאילו מתוך סיוט גם הפגיונות יצאו מהחגורה שלי וכמו לחיים וניסו להרוג אותי,ואני התחמקתי מהפגיונות ברגע האחרון, רצתי ורצתי אך הפגיונות היו ממש מאחורי וחתכו כול מה שהיה בדרכן,ואז הבנתי שאני חייבת לכת לקרבת מים,רצתי לנהר אך באמצע הפגיונות חתכו אותי ברגל לפתע בלי להרגיש הושתתי את היד שלי והפלתי את אחת מהפגיונות
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שלי זה ככה:
חץ וקשת עשוי מאש שקופה והחצים חדים מאוד
וגם חרב ארוכה חדה ברזל טליל (ברזל טליל זה ברזל שאי אפשר לשבור לחדור או כל דבר אחד בסגנון)
והשלישי זה גרזן בלתי נראה חד מאוד
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הנה מנקודת המבט:
הושטתי את ידי לגרזן וכשהנחתי את ידי על הידית הגרזן ניסה להתחמק ישר עזבתי מרב הפחד שלא הבנתי מה הולך שם,
ניסיתי לחסום את דרכו עם החרב הארוכה שפתאום היא החלה להפוך לקצרה יותר מרגע לרגע ניסיתי לחפש את החצים שלי וליפני שהספקתי למצוא אותם ראיתי אותם עפים ובורחים ממני עם שאר הנשקים
"מה קורה פה" צעקתי בבהלה, הנשקים ברחו מהר ומהר יותר עד שנעלמו ממראה עייני.
סהר־פז לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני לא כלכך מבינה מה הולך, אבל בסדר..

נשקים..
2 סכינים קצרות- סכיני הטלה, עם נדני כתף ומקלע מצוייד ב2 אבנים שתמיד חוזרות אלייך. אבנים בצבע טורקיז מסתוריות.
כוחות קסם שלהם יתגלו בהמשך..

גלושס לפני 13 שנים ו-5 חודשים
הכלים שלי:
חרב הניתנת לעלות באש, חץ וקשת, חבר דקה וארוכה ומצדה השני מגן,
הסתכלתי על הדברים המועטים שיש לי, והתחלתי לעשות את הדרך הארוכה לבד
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא הבנתי שום דבר אבל זה נראה לי אחד המגניבים!!
יש מצב להסבר? :)
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כן, אם את רוצה לשחק במשחק ההתפקידים, את צריכה לשלוח לי את הפרטים שנמצאים למעלה בהודעה פרטית.
כל פרק אני אתן לכם עלילה מסוימת.
כל פרק עלילה אחרת.
ליילק לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אפשר עוד להרשם?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
ברור! אפשר להרשם כל הזמן!
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היי, יש לי שאלה
יש אפשרות שרע יהיה קרוב משפחה של טוב?
זה יוצר סיבוך, וגם עניין
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כן, אבל אז הם צועדים מקצוות שונים, כלומר שהם מופרדים אחד מהשני
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כן... זה באמת מסובך, אבל גם נשמע טוב.
זה יכול לקרות.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כול מי שלא ממש הבין איך משתתפים או משחקים פה או מה שזה לא יהיה שיגיב ויגיד שלא הבין
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כי אני לא הבנתי תתחילו להסביר
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מי מגיב חוץ ממך?
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אולי יגבו בעתיד?!?!?! מה דעתך אולי להסביר לי לפני שאני יעשה פאשלות
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
תעשי פאשלות, אז אני אסביר.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
מתי מתחילים אני מתייבשת פה!!!!!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
עמיתוש, חכי.
את לא רוצה להיות אחות של אף אחת?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הקבוצה כולה נפתחה אתמול, חכי.
אני גם צריכה לדבר עם הצבעוני כדי לחכות למה שיש לה לומר על הרעיון שלי לפרק הראשון.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
תראי אני פותחת עוד דיון ותראי מה מגיבים עליו
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
הטובים והרעים שימו לב!
שני מחנות, שני מקומות שונים, שורדים יחידים.
מחנה הטובים ומחנה הרעים נמצאים בשני קצוות שונים, הם מתקרבים זה לזה, כולם ללא יוצא מן הכלל רוצים נקמה.
הטובים והרעים צריכים לדעת מי עושה את המסע הזה לבד, ומי לוקח חבר/עמית/משרת שיבוא איתו.
אם אתם עם חברים/עמיתים, תתחלקו לקבוצות/לזוגות ותודיעו על כך.
אם אתם עם משרת, תמציאו לכם דמות מסוימת שמתרפסת אליכם, תודיעו על כך בהודעה הזאת.
ואם אתם לבד, אל תודיעו לאף אחד ותחכו להודעת פתיחה שמודיעה על תחילת המסע.
כאן המסע עדיין לא מתחיל, חכו עד שתבוא הודעה שמאשרת את זה!
אקו לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני רוצה משרת! ולא רשמת עדיין את הפרטים שלי וכל זה
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
*שימו לב*
תודיעו על קרבת משפחה במקרה אם אתם רוצים להיות אחים/כל דבר אחר שקשור אחד אל השני!
בהודעה הזו תודיעו על קשרים עם השחקנים האחרים!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני (אייר) וכיפה כחולה (שרלוט/צ'ארלי) אחיות במשחק, משרת מלווה אותנו בדרך.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני (אקווה) עם כיפה סגולה (יהלי) ויש לנו משרתת
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני(ליליאן)ומייטי שותפות למסע
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני קטלין וטלרין (אריה) בת דוד שלי.
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אוקי, אחרי שאישרו לי את זה, אז אני (טלרין) ומייטי אחיות
נטע לפני 13 שנים ו-6 חודשים
אני ומייטי בנות דוד
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-6 חודשים
היי כולם!
תקשיבו, לא כולם שלחו פרטים, אז תשלחו כדי שנוכל להתחיל!!!
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
כולם שלחו פרטים! כולם בפנים!
עידכנתי את זה לפני כמה דקות!
אפשר להתחיל שכולם בעצם יהיו על המחשב.
כלומה, בצהרים.
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
שלום לכולם הגעתם לקבוצה ממש שווה טוב לפחות ככה סיפרו לי וכשאני אומרת סיפרו לי אני מתכוונת לאנג'ל
מקווה שכולנו נהנה פה!!!!!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זה צהוב!!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
למה זה צהוב???
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
לא יודעת!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
יבאלההה זה מלחיץ אותי
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-6 חודשים
חחחחחחח
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זה בגלל מישהי בקבוצה שהשם שלה בצהוב!
עמיתוש!!! XD לפני 13 שנים ו-6 חודשים
קודם כול מייטי זה לא מצחיק שנית מי עושה את השם שלה צהוב?!?!?!?
אנג'ל לפני 13 שנים ו-6 חודשים
זאת שהשם שלה באנגלית.


©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ