1. המראה האפלה פרק 3 - סיפורו של בוראס (קודם תקראו את הפרקים הקודמים, תגיעו אליהם דרך פינת היצירה שלי

בוראס נשם נשימה עמוקה והמשיך, "אסליה הייתה בתקופה של שגשוג ושל עושר כשסוחר מצליח ומאושר ושמו אָנּדִי טעה בדרכו ויד המקרה הגיע לטירה מרגן. הוא העיף מבט בציודו והבין שהוא יצטרך עוד מזון כדי להשלים את המסע.
"הוא הביט לעבר הטירה ומשך בכתפיו, בדילוג קל הוא צעד לעבר הטירה מהרהר לעצמו מה יימצא בה. הוא נכנס לטירה ופיו נפתח בתדהמה, הטירה הייתה עשירה ביהלומים נוצצים, תכשיטים מזהב טהור ובמדפי ספרים שנדמה שממשיכים עד אין סוף! אי אפשר להגיד על אנדי שהוא היה אדם עני, הוא היה אדם עשיר ובעל חברת סחר מצליחה ובטח שאי אפשר להגיד שהוא היה גנב או רמאי, הוא היה אדם הוגן ושומר חוק. אך למרות כל זה הפיתוי שבלקיחת אחד מהאוצרות היה חזק ממנו. הוא התחיל לסייר בטירה ונדהם מהעושר המדהים, קירות המסדרונות היו מקושטים במדליוני כסף ושטיחי קיר מחוטי זהב משובצים באבני חן יקרות: רובי וענבר, ברקת וספר ומהתקרה משתלשלים חוטי תחרה ומשי שבקצותיהם יהלומים, אבני טופז ופנינים מנצנצות. והאולמות היו מרהיבים גם הם, הרצפה הייתה עשויה מפסיפסי חיות ובניהם משטח פלטינה מבריק. הקירות היו מצופים במטבעות זהב בעלי ערך רב והתקרה הייתה עשויה מבדולח עם כוכבי כסף וצדפים מצוחצחים. בסופו של דבר הוא החליט שהוא ייקח דבר אחד מהטירה אך חשש כי בעל הטירה יגלה אותו בעת מעשה וייכלא אותו. הוא שלף את מברשתו העדינה ביותר וחשב שאם יתפסו אותו בעת מעשה, הוא יתרץ את זה בכך שהוא ראה לכלוך קטן על אחת האבנים ובתמימותו הרים אותה כדי לנקותה. הוא עבר בין המסדרונות וחשב לעצמו מה ייקח ובסופו של דבר הוא עינו קלטה אבן אודם אחת גדולה ויפה, לא קטנה מדי מכדי להיות שווה את המעשה ולא גדולה מספיק כך שיגלו אותה אם הוא יתחב אותה לכיס מעילו. הוא הרים אותה, שם אותה בכיסו. הוא החל לחפש את הדרך חזרה כשפתאום נזכר לשם מה בא: מזון, הוא חשב על זה לעומק ופתאום הבין שהוא לא הבחין אף לא בפיסת מזון אחת בכל הטירה. טוב, לא נורא, עדיף לסבול מרעב קל ליום יומיים מאשר להמשיך בחיפושיו ולהיתפס הגניבה. הוא ניסה לחזור על עקבותיו אך במהרה הבין שהוא נאבד בטירה. יופי, חשב, אני אבוד בטירה עצומת מימדים בלי שום דרך למצוא את הדרך חזרה. הוא המשיך לשותת ופתאום נכנס לאולם אחד ובו אף לא קישוט אחד! רצפת פלדה, קירות פלדה ותקרת פלדה. ולא סתם פלדה, זו הייתה פלדה שחורה כלילה ומבריקה כל כך שאפשר היה לראות בה את השתקפותך כמעט. ועל אחת הקירות הייתה מראה."
"המראה האפלה, נכון?" שאל דניאל.
"כן" ענה בוראס בפשטות והמשיך. "הוא הביט במראה ולא ראה שום דבר יוצא דופן, רק מראה פשוטה. אך כמו שקרה לך נוצר יצור מרושע מכל כעסיו, ושמו-"
"איוול" סיכם דניאל.
בוראס הנהן לחיוב. "וכמו שבטח הבנת קרה לו בדיוק מה שקרה לך, הוא פגש את איוול, נרצח על ידו והתעורר בכניסה לטירה ונמלט. האגדות מספרות שאיוול הופיע שוב כשהוא נסע בכרכרתו והרג אותו שוב, וחזר לחיים שוב. האגדות מספרות גם שהוא הספיק לגלות איך לעצור את איוול בזמן."
"בזמן לֶמַה?" דניאל החל להילחץ
"לעצור אותו בזמן, לפני שהוא הספיק להרוס את אסליה כולה"

נכתב לפני 14 שנים ו-6 חודשים

2. המראה האפלה פרק 2 - בוראס

דניאל יצא בריצה קלה מהטירה כשלפתע הוא נתקל באיש מוזר, לבוש בגלימה שחורה חלקה וחרב אדומה בוהקת קשורה למותניו. דניאל הסתכל באיש במבט דרוך ושאל בקול חשדן: "מי אתה?" "אני הוא בורָאס , שליט הטירה מֶרגֶן" הצהיר "אתה שליט הטירה הזאת?!" שאל דניאל בקול עצבני "אכן כן" ענה בוראס בכל שלו להחריד "למה אתה כועס?" "אתה יודע טוב מאוד בוראס!" הוא לעס את המילה 'בוראס' בפיו כאילו הייתה מאכל קשה שלא הסכים להתרכך "דווקא לא, ספר לי נא" השלווה של בוראס הרתיחה את דניאל "זאת המראה האפלה, כאילו שלא ידעת את זה קודם!" צעק דניאל "אה המראה האפלה, היא עשתה לי הרבה צרות. תן לי לנחש, הצל שלך ניסה להרוג אותך ואתה שואל את עצמך למה אתה חי?" "כן" אמר דניאל "ואולי אתה תוכל להסביר לי את זה?" שאל דניאל בקול לגלגני "דווקא כן" הצהיר בוראס. תווי פניו הלגלגניים הוחלפו בהבעה מהורהרת "וובכן, יש לי זמן, למה אני חי?".
בוראס סיפר לו על הטוב והרע, שני חצאי האדם על כך שחלק אחד לא יכול להתקיים בלי השני ועל כך שבגלל שהצל שלו הרג אותו, הם התאחדו.
"הבנתי, אבל למה איוול רצה להרוג אותי?" "לצל שלך קוראים איוול?!" צעק בוראס בעצבנות וקם מכיסאו "כן, למה? זה משנה?" שאל דניאל בכמיהה "זה אחד הדברים הכי חשובים באֶסֶלִיַה!" צעק בוראס. בוראס נשם נשימה עמוקה ונרגע במקצת, "האם אתה בטוח שקוראים לצל שלך איוול?" שאל בוראס בקוצר רוח. דניאל הרהר בדבר כדקה ולבסוף אמר בביטחון גמור, "כן" "אוי לא" אמר בוראס בייאוש "מה קרה?" שאל דניאל בדאגה" "טוב, אני מניח שלא יהיה לנו מה לעשות אם לא תדע את זה" אמר בוראס בשקט והסתכל בעצב בדניאל ופתח בדבריו: "ובכן, הכל התחיל לפניי זמן רב מזכור..."

"המראה האפלה" http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=60885#noteId_60885

נכתב לפני 15 שנים ו-2 חודשים

3. המראה האפלה

בעולם אחר מעבר להרי החושך הייתה טירה ובתוכה מראה ושמה "המראה האפלה". ברגע שמביטים בה כל הכעסים של המביט יוצרים ישות אחרת, מרושעת. יום אחד צייד ושמו דניאל הסתכל במראה ובלי שידע נוצרה ישות מרושעת ושמה איוול. מאוחר יותר דניאל הסתובב בטירה בחיפוש אחר אדם, או חיה לצוד.
לבסוף התגלה איוול לעיני דניאל. דניאל שאל: "מי אתה?" "אתה" ענה איוול באדישות דניאל שאל: "למה אתה מתכוון?" "הכעס שלך, ברגע שהבטת במראה, נוצרתי" "המראה ההיא שהייתה ליד החלון?" שאל דניאל בתמיהה "כן" "איך זה ייתכן שמראה רגילה יצרה אותך?" "זאת אינה מראה רגילה כלל. לא שמעת על המראה האפלה?" "א... א... אתה מתכוון שהמראה הזאת היא המראה האפלה?" אמר דניאל בפה פעור. "בהחלט!" "אז מה אתה רוצה ממני?" "להרוג אותך!" צעק איוול והתנפל על דניאל בכוח רב, הוא שלף את חרבו והרג את דניאל.
דניאל התעורר בפתאומיות כמו מסיוט מפחיד, דניאל התפלה שהוא חי אך העדיף לשכוח זאת וברח מהטירה מבלי להסתכל לאחור.
הסיבה שדניאל לא מת היא שכל אדם נושא בקרבו גם את הטוב וגם את הרע. העובדה שאחד לא יכול להתקיים בלי האחר, אף אחד אינו לגמרי טוב או לגמרי רע. טוב ורע הם כמו שני חצאים של השלם, תהרוס אחד ותהרוס גם את האחר.

נכתב לפני 15 שנים ו-2 חודשים