ביקורות ספרים על הספר שתהיי לי הסכין
|
האישה שראיתי בכנס המחזורים
כחייל בסדיר, הגעתי למוצב על גדר גבול לבנון. היה לילה חשוך במיוחד, המתנו במתח ובדממה, לסייען שהיה צריך לעבור את הגבול. מעת לעת פילחה את הדממה קריאת קשרית ברשת הקשר, פרפר אחד, כאן ברזל, מצבך. למרות שחלפו שנים, אני זוכר את הקול הממגנט, ששבר את דממת הלילה, כאן פרפר אחד, קבלי בהמתנה, ענה חברי לעמדה.
עם סיום תשובתו, הוא הסב את מבטו אלי ואמר, זאת הקשרית שקולה הוא אגדה בגזרה, מילותיה מהלכות ככישוף על החיילם בלילה, מפיגות מעט את בדידותם. לפני זמן חבר שלי ניהל עם הקשרית שיחות מהלב, ברשת חירום שאף אחת לא מאזין לה. הוא הפך למאוהב באופן קשה... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
|
|
|
אני לא מרבה לכתוב ביקורות, למעשה זו תהיה הראשונה שלי באתר הזה. אבל אם יש ספר שראוי שאכתוב עליו, אין ספק שמדובר בספר הזה.
את ''שתהיי לי הסכין'' קראתי לפני כארבע שנים, וחזרתי אליו שוב בימים אלו.
בזמנו, הספר הזה טילטל את חיי לחלוטין. ממש כך. קראתי אותו בתקופה מאד מוזרה בחיי, והמילים של דויד גרוסמן חילחלו לי עמוק אל תוך הנפש.
לא הצלחתי להפסיק לקרוא ולהתרגש ולהתפעל מהאינטימיות היפה והממכרת שתוארה לאורך הספר.
הדרך שבה הצליח, באמצעות ההתכתבות של מרים ויאיר, לתאר את כל מנעד הרגשות ועולמם הפנימי הקסום של שני זרים שמצליחים להגיע לרמת חיבור כה עמוקה,
ללא להיפ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתיבה מצוינת של גרוסמן. כרגיל.
ספר מתעתע. דורש כוחות לקרוא אותו. רלוונטי לאנשים מסוימים יותר מלאחרים.
עושה חשק לקרוא אותו שוב רק כדי לקבץ ממנו את כל המשפטים המדהימים שכל כך נהנתי מהם.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא מובן לי מה מלהיב בספר הזה...גם כוכב אחד בציון זה יותר מידי.
אין עלילה, לא מובן מה רוצה ממך הסופר...
סתם ספר של כלום. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
את "שתהיי לי הסכין" קניתי לפני שנתיים וקצת, בדרך הביתה מבה"ד 1. היה לי קר והלב שלי שיווע למילים של אמת ("עקד הקצין" לא ממש ענה להגדרה). התחלתי לקרוא אותו בשבת, אבל מהר מאוד הפסקתי. לא כי הוא לא היה טוב, אלא כי לא היתה לי פניות נפשית אליו (ובהחלט צריך פניות נפשית לספר כזה).
לפני שנה נזכרתי בו שוב, והתחלתי לקרוא מההתחלה.
קראתי בו לאט, בכל שבת עוד קצת, עד שסיימתי לפני חודשיים.
ומאז, הוא ממשיך להלך עליי קסם.
*
למה לקח לי כל כך הרבה זמן לסיים לקרוא אם מדובר בספר מיוחד במינו, אתם שואלים?
משום שיש בו מינונים גבוהים של אמת על זוגיות, אהבה, הורים ... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גרוסמן הוא הסכין שלי. טוב, לא רק שלי. גרוסמן הוא הסכין שלנו.
המילים שלו מצליחות לפתוח לי את הנפש, ולחדור כל כך עמוק לתוכי. לגעת בנקודות הרגישות והכואבות, היפות והמפחידות.
אני ניגש לספר של גרוסמן, ואני מפחד. לא יודע מה הוא עומד לעולל לי.
את "שתהיי לי הסכין" קראתי בהמלצתה של חברה טובה. התייסרתי איתו בתענוגים במשך שבועיים, מנסה להבין איך זה יכול להיות שאני מכיר את מרים רק מהמכתבים של יאיר. כמה חכמה והבנה של מילים צריך כדי לכתוב דמות שלמה בלי לפגוש אותה.
אבל המילים של יאיר מספרות את מרים. והמילים שלה מספרות אותו.
והמילים בגשם כואבות כמו להב חד, כמו סכין.
... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
העיניים כבר מזמן לא שמחות, וידיי מחבקות את גופי... ואיפה אתה- יאיר, שתבחין, שתראה, שתבין?
"יאיר שלי" בוא והתגלה בפניי... תחושת הבדידות לא מיטיבה איתי, והשקט- הוא הורג לאט...
התחושות שהיו, ששכנו בי לפני הקריאה,
הציפיות, ההרגשות, החלומות על האהבה...
היו ואינן עוד...
כאילו שנפרס מול עיניי עולם חדש, עולם שבו האהבה היא עצומה מכפי שאפשר לדמיין....
שהרגשות בו עולים על גדותיהם...
ואיך לחזור להסתפק באהבה הנורמטיבית, איך לא ליפול אל תוך הטירוף?
הרי הספר, הוא השאיר בי צלקת. ואולי... אולי לא צלקת, אלא סימני מתיחה?
סימנים שכבר לא אוכל להסתיר, שנחרטו על גופי, שקרעו את עורי... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רציתי שיהיה לי הסכין, לא ידעתי איך עוד לדקור את בלוני הגעגועים שאיימו להטריף אותי באותו יום, בלונים שמתנפחים עם הזמן במקום ללכת ולהתכווץ, גדלים מכוחו של דמיון נושף ושוצף. אלו דמיונות פורחים באוויר, בלונים שיתפוצצו עם הנגיעה הראשונה בקרקע, ואף-על-פי-כן אינני מצליחה להשתחרר מהחוט שקושר אותי אליהם, אליו. אני חייבת ספר, חייבת ספר עכשיו, משהו שיסיח את דעתי הסוררת. אבל לא כל ספר - אין לי סבלנות לעיון, אין לי כוח למלחמה, אני לא רוצה עלילה ממחוזות רחוקים או מימים עברו ולא מחפשת אירועים דרמטיים - הפעם אני רוצה להתכנס לתוך ספר אינטימי, משלנו, חשוף ודוקר, קל לנשיא... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"גילוי נאות" - עד היום לא קראתי את גרוסמן, כי כמו שפעם אמר עמוס עוז בראיון אתו: "קריאה בספר זה סוג של התאהבות. של כימייה. או שיש או שאין". הוא דייק יותר במילים שלו אבל זו הייתה הכוונה, ואני לא התאהבתי מה לעשות ... וכשקיבלתי את הספר הזה לפני שנים עם המלצה חמה ודוחקת שדווקא הוא זה שישבור אצלי את הווטו, לא התרצתי והמשכתי והנחתי לו להמתין על המדף עוד שנים ארוכות עד שהגיע זמנו.
צריכים היו להתקיים שלושה תנאים עבורי כנראה – הראשון -"סטייט אוף מיינד"- הלך הרוח המתאים, השני-"אקלים"- רקע, זמן מתאים, סביבה, מקום ...ולבסוף "טריגר"– מניע, גורם, מזנק. כשכל התנאים הנדרשים הת... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מעולם לא סיימתי את הסכין. היא תמיד הרגישה לי ארוכה וחדה מדי.
אבל כן שלחתי לנערה זרה מכתב חשוף כהשראה מהספר. וכן פינטזתי על קשרים חשופים ומעורטלים שכאלה.
הוא השפיע עליי במשך שנים, ואני לא יודע אם לטובה או רעה. לכן לא דירגתי. אבל הוא מטלטל, בזה אין שום ספק.
אפשר גם לחוות קשרים דרך ספרים. גם זו דרך.... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פשוט ספר מקסים ומרגש!
ניגשתי לקרא אותו בפעם השנייה, כאשר לראשונה קראתי אותו בצבא, וכעת, הזכירו לי אותו וניגשתי לקרא אותו שוב.
הספר הוא חלופת מכתבים בין יאיר למרים, כאשר, יאיר רואה את מרים בכנס מחזורים ומשם מתחיל לכתוב לה. ההתכתבויות אינן בדרך של כותב – מגיב, אלא פרקים שלמים עם מכתביו של יאיר למרים ומכתביה של מרים ליאיר.
כל אחת מהדמויות יש לה אופי משלה, ודוד גרוסמן פורש לפנינו שתי דמויות כאשר כל אחת מהן היא עולם ומלואו, ומתוארת ממספר צדדים שונים, כיוון שיאיר יכול לכתוב למרים ולמעשה כותב על עצמו, ומרים יכולה לכתוב ליאיר ולמעשה כותבת על עצמה. ההתכתבות ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה מזל שיחק לדויד היקר,
הרבה מזל.
מה שהיום היה נגמר בארבעה לייקים לכל היותר (מהחברים שעוד לא עשו אנפרנד לכותב הטרחן הזה)
הדרדר במקרה שלו ב"נכס צאן ברזל" לספרות הישראלית
בשורה אחת עם הגרועים של אמילי נותומב
(מצד אחד)
ואילן הייטנר
(מהצד השני)
חפרתי וחפרתי
ניסיתי נאבקתי
התעקשתי וכלום.
גיבוב מילים טרחני.
השתדלתי, באמת, קיבלתי את העותק במתנה יחד עם
הוראות קריאה מדוייקות, אבל המילים האלה פשוט מייצרות את התמונות -
האימאג' הזה של "יאיר לפיד" מוכר לי פלקט עלק-רגיש,
מתפייט בשפה מליצית, תמונה של כאב מלאכותי. משבר של מי שכבר יש לו הכל
סורי, זה לא התחב... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היינו בני 18. בקושי הכרנו. הוא קיבוצניק, מאד גבוה, מאד קרח, מאד ביישן. אני, אני. לא גבוהה, לא קרחת, אפילו לא ביישנית. גרנו כל אחד בקומונה שלו, בכלל לא באותו מחוז. ראיתי אותו רק בכנסים הומי להט סוציאליסטי של הנוער העובד. אפילו לא דיברתי איתו, אבל שמתי לב. אני בדרך כלל רק שמה לב. לא חשבתי שהוא יודע אפילו איך קוראים לי. והזמן עבר מהר ונהניתי אבל הבנתי שעוד רגע הוא הולך להיעלם, אז זזתי. זה היה טיול למדבר יהודה שלא הייתי אמורה להשתתף בו בכלל. הדרכתי יא אבל ידעתי שהוא מדריך י ושהוא שם. בערב האחרון של הטיול מצאתי לי טרמפ מתל אביב עם מישהו שנסע לשם. לא לקחתי אפילו שק שי... המשך לקרוא
55 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמו שאר הספרים של דוד גרוסמן שקראתי, לא התלהבתי. הרגשתי שגרוסמן מתאמץ כדי להפוך את הדמויות לרגשניות ופלצניות, ומנסה כל הזמן לספק לקוראים "תובנות" על החיים. קטע אחד שהיה קצת יותר טוב הוא הסוף - "גשם". אבל בסך הכל, לא נשביתי בקסמן של הדמויות ושל הספר בכלל. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בפעם הראשונה ניסיתי לקרוא את הספר הזה בגיל 13 והתייאשתי אחרי כמה עמודים.
בפעם השנייה בגיל 17, התייאשתי אחרי כמה עמודים.
בפעם השלישית בגיל 19, התייאשתי אחרי כמה עשרות עמודים.
עכשיו בגיל 22 סוף-סוף קראתי אותו מתחילתו ועד סופו (ביום אחד).
כדי להקשיב למישהו באמת צריך הרבה סבלנות, הרבה אורך רוח. וגם, איכשהו, לשים את עצמי בצד. לא לחשוב - מה אני רוצה שיתן לי, מה אני צריך ממנו, איך זה קשור אליי?
לשבת ולהקשיב.
רק אז העולם של השני, העולם הזר, הלא ברור, המשעמם אולי, המעצבן אולי, המטריף אולי - נפתח, עוד קפל ועוד קפל, ונפרש ומתנופף כמו סדין תלוי על חבל.
בסופו של דבר זה מש... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרתק, פותח את הנשמה עד מעמקיה, עם כל החולשות וכל החוזקות שבה..
ספר שעורר בי רגשות מאוד מנוגדים.
הספר מדבר על התכתבות של גבר ואישה שמתחילים ממצב שלא הכירו אחד את השני - וכל התקשורת שלהם מתנהלת בהתכתבות כשהם מגלים מחדש אחד את רעהו וגם כל אחד את עצמו.
בהתחלה מובא רצף מאוד ארוך של מכתבי הגבר. הרצף בעייתי, אפילו בעייתי ביותר. על אף היותו של גרוסמן הסופר האהוב עלי ביותר, מעולם לא נכלאתי לחלק כה ארוך של ספר שהייתי צריכה לעבור תוך כדי אי הנאה, אי התחברות ואף סבל. הגבר שרוי בעצם בהתחשבנות מתמדת עם עצמו, ממציא לעצמו את בעיותיו הרגשיות, חי בתוך סערות שכולם פרי... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במילה אחת: קסם.
קראתי את הספר אינספור פעמים, במרווח של כמה שנים אחת מהשנייה, ומדהים לראות איך בכל פעם נפתח בפני אספקט חדש לאינטימיות בין שני גיבורי הספר, ושער ביני לבין התפיסה שלי לגבי יחסים אז והיום.
מדהים כמה אפשר להעביר תחושות ותשוקות גלויות וסמויות באמצעות מילים ומשפטים שמציירים יחדיו תמונה סנכרונית, וגרוסמן כותב זאת בצורה פואטית ושובת לב ונפש, מלאה בדימויים חדים ומדויקים שנצרבים במוח של הקורא לנצח.
לכל אחד מאתנו יש את הסכין שלו, את האדם שגורם לאמת להתפקע ממנו עד זוב דם. אני חושבת שהספר הזה נוגע בכולנו בדיוק במקום הזה- בין אם אנו שייכים לברי המ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר רגיש, עשיר במשחקי שפה (למי שאהב את משחקי השפה בספר הדקדוק הפנימי, ימצא פה את אותו סגנון שפה עמוסה במשחקים מתחת לפני השטח).
ספר על בדידות, על אהבה, על הזיה ומציאות, על חלומות, ספר סוחף ומרגש על עולם פנימי עמוס להתפקע, שרוצה שמישהו יכיר אותו.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קריאת הספר הזה של גרוסמן לקחה לי לא מעט זמן, יחסית, בשל סיבה פנימית ובשל סיבה חיצונית. החיצונית היא פשוטה, לצערי אני מעט לחוץ בזמן כעת ואין ברשותי זמן רב לקריאת פרוזה. הפנימית היא שהספר הזה הוא משהו אחר, הוא מתיש נפשית, לא מייגע, אבל בהחלט מתיש, זה לא ספר שנקרא כלאחר יד.
אם להודות על האמת בחלקים מסוימים של הספר, בעיקר בראשיתו, מטוטלת התחושה שלי לגביו נעה בין הרגשה של כמעט סלידה מהטירוף, השיגעון, הביזאריות והחשיפה הקיצונית במעשיו ובכתיבתו של יאיר, גיבור הספר, לבין תחושה של יראת כבוד לנוכח גילויים של כתיבה על סף הגאונית וחשיפה מסחררת של עומקים נפשיים. לא ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר מעולה. סיפור על אהבה מכיוון כל כך לא צפוי. מותח את גבולות מושג האהבה , איך היא נוצרת באיזה תנאים תמשיך להתקיים תתאפשר, מהי אהבה אמיתית? גם הגיבורים מנסים להבין . המפגש בין יאיר ומרים הוא מפגש של עולמות פנימיים מחשבות, זכרונות , פמטזיות. זה מצב כל כך לא הגיוני, אבסורדי, ולמרות זאת הוא כל כך אמיתי , נוגע ומרגש ובאהבה דוד גרוסמן היקר אומר, הכל אפשרי ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
בעקבות הביקורות הנהדרות שקראתי על הספר כאן באתר, שאלתי אותו בספריה מתוך כוונה להסחף אחרי השפה העשירה והאהבה המטורפת וכו'. אבל אוי ואבוי, כבר עם התחלת הקריאה ראיתי שאני לא מתחברת בכלל לספר. החזקתי מעמד תוך עינוי גדול עד עמ' 50 בערך, ואז החלטתי כי החיים קצרים, ויש עוד כל כך הרבה ספרים טובים ובכלל לא משעממים לקרוא, אז הפסקתי לבזבז את הזמן על הספר הזה. sorry !
... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
תמיד אמרו שבספרים של גרוסמן, הנך נילקח לעולם אחר, עולם תחתון משהו, עד שלא קראתי את ''שתהיי לי הסכין'' לא הבנתי עד כמה הוא תחתון.
ולא, לא מהמובן הרע של המילה, נהנתי מכל רגע.
ללא ספק הספר הזה מכושף גרוסמן בכתיבתו האפילה, מצליח להפשיט את דמויותיו בצורה מצמררת, דמויותיו עמוקות חופשיות ובעיקר ערומות, מפחיד לקרוא כך על כל אבל כל נפתולי הנפש, בספר זה גיליתי את נפלאות העברית, הספר נכתב בשפה עשירה וקולחת, אי אפשר להפסיק. ובאמת שניסיתי לפעמים אתה מגיע בספר למקומות אפלים מדיי, אבל כמו שכבר ציינתי, הספר בלתי ניתן להפסקה.
איי ''"נעמת לי מאוד, וגם הכאבת לי מאוד. לא ידעת... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חברה שלי אובססיבית לספר הזה. המליצה עליו בחום.
הבעיה העיקרית בו היא שבעיני הוא מקוטע אני באופן כללי לא אוהבת את הפינג פונג שבינו לבינה.
יש בו כמה משפטים טובים וממיסים.
אבל באופן כללי not my cup of tea... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי לאחרונה שוב, אחרי עשור ושוב נכנסתי איתו לסחרור מדהים. אחד מהספרים המנערים והיפים ביותר שקראתי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספר המופלא הזה דוד גרוסמן עושה אהבה עם השפה העברית. כל משפט הוא כמו אגרוף לבטן הרכה, העלילה היא קסם.
אם יש ספר אחד שיכול לתאר אהבה מהי, זהו הספר. יש בו את שלל המרכיבים והתפתלויות, העקלתונים והרגעים המזככים שיש באהבה. הכל אפשרי.
זהו אחד הספרים המהפנטים והנוגעים ביותר שקראתי. וקראתי אותו יותר מפעם אחת...... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טוב, כמעט ואין לי מילים לתאר את ההרגשה שלי כשהתחלתי לקרא את הספר הזה. כל מילה היא פיוט מושלם, וכל משפט חודר את הנשמה. ספר חובה, אחד מעשרת הטובים שקראתי.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הספרים היפים שגרוסמן כתב. זהו ספר שבו המילה הופכת לישות עצמאית והעלילה שלו נרקמת מסביב לרעיון שהמילה מסוגלת לצאת מתוך הדף הכתוב ויש לה יכולת השפעה וחיים משל עצמה.
קראתי את הספר כמעט ללא הפסקה מפני שהייתי סקרנית לגלות מה יעלה בגורלה של אותה מערכת יחסים אינטימית שנבנתה על בסיס המילים הכתובות, אם המפגש בין יאיר למרים ייצא מגבולות המילים ומה יהיו ההשלכות של מפגש פנים מול פנים על המשך הקשר בינהם?
ספר מומלץ לקריאה לכל מי שאוהב לקרוא ספרים של גרוסמן.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
ספר מדהים וסוחף.
יש באמצע קטע קצת מתיש וקשה לקריאה אבל שווה להתאמץ ולקרוא עד הסוף.
גרוסמן בגאוניותו.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לא אהבתי בכלל וזה די נדיר שאכתוב זאת בביקורת על ספר מהטעם הפשוט שאם לא התחברתי - לא אמשיך לקרוא עד הסוף. הפעם התמדתי עד לסיום ולסיכום: הסיפור כולו בלתי אמין, לא משכנע, לא ההסכמה של האשה להתכתב עם האובססיבי התמהוני הזה ולא ההתאהבות שלה בו.
החלק הראשון (בעיקר) מלא במשפטים לא קשורים ולא מעניינים, יותר מדי להג בלי פשר וקשר, תסבוכים וסיבובים של הכותב בתוך עצמו ומסביב לעצמו - משעמם.
פה ושם יש הבלחות של קטעים ומושגים מעניינים (משמעות המושג "לוז" עפ"י חז"ל), או הקטע היפה שבו מספר יאיר שכילד היה שואל מהספריה רק ספרים שלא נקראו ע"י אחרים (בעלי כרטיסיות ריקות) וכך ג... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הטוב ביותר של גרוסמן. אותי הוא ממש סחף וריתק. כתוב כשני חלקים נפרדים: מכתבים שרק צד אחד ידוע והתשובה ניתנת לניחוש או הבנה בלבד...מומלץ בחום.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הספר הזה עשה עליי רושם חזק כשקראתי אותו לפני שלוש שנים; אני לא בטוח איך אני אקבל אותו היום. עם זאת יש בו משהו שמזמין קריאה שניה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|