המשורר יהושע רבינוב הוא בן דורם של המשוררים אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, אברהם חלפי ושאר בני משמרתם בשירה העברית החדשה. ``החוויה החלוצית`` היתה החוויה המרכזית בחיי אנשי הישוב החדש בארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים ושירת התקופה, בחלקה, התמודדה עם חוויה זו. על רקע השירה בת תקופתו בולטת שירת רבינוב בייחודה, בהיותה מבע לקו הנטוי שבין ``החוויה החלוצית`` כחוויה חברתית לבין הוייתו של היחיד על אושרו ויסוריו. יהושע רבינוב - חבר קיבוץ גבת מיום היווסדו - זכה כי בן הדור השני של קיבוצו, דני הדרי, יעמיק ויצלול לנבכי שירתו. בספר שלפנינו סוקר דני הדרי את שירת רבינוב בהתפתחותה, כשהוא עומד על מה שיציב בה ומתמיד ועל מה שהתפתח בה ואף השתנה. כן דן הספר בסוגיות נבחרות בשירה זו שבאמצעותן מוארת יצירת רבינוב בכללותה, על ריבוי פניה.