ביקורת ספרותית על שתהיי לי הסכין מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 באוקטובר, 2017
ע"י אירית


"גילוי נאות" - עד היום לא קראתי את גרוסמן, כי כמו שפעם אמר עמוס עוז בראיון אתו: "קריאה בספר זה סוג של התאהבות. של כימייה. או שיש או שאין". הוא דייק יותר במילים שלו אבל זו הייתה הכוונה, ואני לא התאהבתי מה לעשות ... וכשקיבלתי את הספר הזה לפני שנים עם המלצה חמה ודוחקת שדווקא הוא זה שישבור אצלי את הווטו, לא התרצתי והמשכתי והנחתי לו להמתין על המדף עוד שנים ארוכות עד שהגיע זמנו.
צריכים היו להתקיים שלושה תנאים עבורי כנראה – הראשון -"סטייט אוף מיינד"- הלך הרוח המתאים, השני-"אקלים"- רקע, זמן מתאים, סביבה, מקום ...ולבסוף "טריגר"– מניע, גורם, מזנק. כשכל התנאים הנדרשים התקיימו, שלפתי את הספר מנבכיי הספרייה שלי, והתחלתי לקרוא בו, ודי מהר, אפשר לומר כבר ביום הראשון, הגעתי ללב ליבו, כיאה למי שביקשה להצדיק את כל הסופרלטיבים שנאמרו עליו.

אז מה בדיוק קורה כאן ברומן המכתבים הזה של גרוסמן ?

גבר רואה אישה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם .כל אחד עם בן זוגו וילדו. הוא בעצם מציע נתינה של משהו יקר מאוד, הכי יקר. סוד או חולשה או בקשה מופרכת לגמרי. שכל אחד יפקיד בידיו של האחר . כשני זרים . ("מה יותר מושך ומטריף מזה ?"כך הוא טוען ).
"אל תשכחי שגם המציאות היא בסופו של דבר רק צירוף מקרים רגעי אחד על פני כדור ענק שכולו רוחש אפשרויות שלא יתממשו לעולם" הוא מסביר לה כבר בהתחלה ומוסיף "ושכל אחת מהאפשרויות האלה הייתה יכולה לספר לנו סיפור אחר לגמרי על עצמנו ... לנגן אותנו אחרת ... אז למה שלא נבוא זה אל זה מהמקומות הכי לא צפויים, מהצד האפל של המוח ? ", והוא עומד על כך שהקשר יתקיים ביניהם אך ורק באמצעות מילים כתובות. קשר נטול מפגשים .
מסקרן? מאוד !
מפתיע ? עוד יותר !
ומי שיצליח לקרוא את הרומן הזה בנשימה אחת מובטחת לו התעלות נפש אמיתית. אבל זה יקרה רק לקוראים המוכנים ללוות את החוויה התוך-גופית הזו ללא מורא, עם סקרנות גדולה לגעת עמוק אבל ממש עמוק בבפנוכו .

הכתיבה מסחררת שונה ומאתגרת. אמרו לי כבר שככה גרוסמן כותב. היא מלבה יצרים מבלי לגעת. רוח נוגעת ברוח. בלי ידיים רגליים וכל מה שיש לאדם באמצע. וככזו היא מצליחה גם בלי הגוף להפיק קולות של עונג אחר. קולות של הנפש .

האומנם זה עונג אחר ? הרי נאמר כבר שגוף ונפש אחד הם, אז היכן אם כך השוני ?

במהלך הקריאה עמדו לנגד עיני שני ציורים מוכרים שלגמרי תאמו את האווירה שבספר- האחד- קטע מהפרסקו "בריאת האדם" של הצייר מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, מסירת ניצוץ החיים לאדם, מאצבע "אלוהים", הציור של הידיים הנשלחות והכמעט נוגעות, והשני – "החיבוק" של אגון שילה– שני גופות סעורים שעולם ומלואו מתרחש ביניהם ובין הסדינים, בדומה לאותו עולם סעור הנתון במרחק הנגיעה הבלתי מושג בציור של מיכלאנג'לו .

השאיפה לגעת עמוק ולהיות מובן היא תמציתו של הרומן הקסום הזה. רומן על שני אנשים שכותבים את עצמם, ושואפים להיות "כל מי שמבטך יראה בי". לגלות את ה"עצמי" באחר על ידי האחר, באישורו אותם, ובהשתקפותם בו ואולי גם בהתאחדותם אתו. החיפוש הקמאי לנפש תאומה .

מבחינתי גרוסמן הגיע כאן לפסגה . אז נגיד שהתאהבתי .

ואגב כותרת הרומן "שתהיי לי סכין", לקוחה מילה במילה מחלופת המכתבים של הסופר פרנץ קפקא עם אהובתו מילנה יסנסקה. (יצא גם ספר כזה). "אהבה היא שאת לי הסכין שבה אני נובר בתוכי " זה הציטוט וממנו גרוסמן שאל את השם, ואולי גם את הקו המנחה שהופך את עצם ההתכתבות, לסימן הבולט ביותר של אי-מושגות ....של החיפוש הסזיפי לאחדות. זה שמעלה את הנפש ומוריד אותה הלוך ושוב ומייעד אותה לעבודה קשה ואין סופית כשהשאיפה היא להגיע בסוף למעין קתרזיס .

38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 10 חודשים)
מרגש
זרש קרש (לפני 10 חודשים)
הי אירית,

כתבת מקסים. אכן מדובר בספר שונה לחלוטין מספריו האחרים של גרוסמן (ואיני אומרת זאת כדי להוריד בערכם, אך הם פשוט נבדלים מאוד מספר זה). שמעתי שגם לגרוסמן עצמו היה קשה מאוד לכתוב את הספר, כלומר הסכין שבין מרים ויאיר היתה גם לא פחות הסכין בה נבר מחבר הספר עצמו וחיטט בנפשו. אנקדוטה.

אינשאלל'ה לקתרזיס ;)
חגית (לפני 10 חודשים)
ביקורת מקסימה.
Pulp_Fiction (לפני 10 חודשים)
תודה אירית, יפה. גם אני עדיין לא קראתי את גרוסמן, אבל בעקבות הביקורת הזו אולי אעשה זאת מוקדם ממה שתכננתי.
רחלי (live) (לפני 10 חודשים)
אירית, ביקורת מצוינת, בברכת שבת שלום לך ולמשפחתך
אירית (לפני 10 חודשים)
תודה רבה לכל המגיבים שנוספו !
כיף לי לקרוא אתכם !
בר (לפני 10 חודשים)
ביקורת מקסימה ומעניינת.
ברוכה הבאה למועדון המתאהבים בגרוסמן
Dina (לפני 10 חודשים)
ביקורת נהדרת!
כל כך נכון מה שכתבת לגבי שלושת השלבים. לפעמים ספר שנראה לי מרתק או אפילו ספר של סופר/ת שאני אוהבת פשוט שוכב על המדף או נקרא באטיות ונזנח עד שזמנו מגיע. עד שהאקלים מתחלף. ועמוס עוז אכן אשף בדיוקי מילים :)
גל (לפני 10 חודשים)
ביקורת נהדרת! אהבתי מאוד את הספר... מסכים לגבי התנאים שצריכים להתקיים.. אני התחלתי לקרוא אותו לפני כמה שנים ולא נכנסתי למצב זרימה, ואילו השנה הוא קרץ לי שוב, וקרא לי למסע שהתחיל מהעמוד הראשון... וכנראה יימשך לעוד הרבה זמן- וזוהי בעיניי הייחודיות שבכתיבתו של גרוסמן, שאני אישית מאוד מאוד אוהב.
yaelhar (לפני 10 חודשים)
ביקורת מצויינת.
הכוורן (לפני 10 חודשים)
רווחים לפני ואחרי פיסוק זה אחלה !
וחוץ מזה , זה סימן ההיכר שלי , ואני שמח שמישהו סוף כל סוף הולך בעקבותיי ...
:-)
חגית בן חור (לפני 10 חודשים)
כתבת מקסים, בהחלט לתפארת הסימניה :)
אירית (לפני 10 חודשים)
מודה לכל אחד בנפרד ולכולם ביחד ! ערב טוב ומבורך וחג שמח .
נעמי (לפני 10 חודשים)
מסכימה עם התשבחות אכן ביקורת מפוארת.
רק "שתהיי לי בריאה" עם הרווחים לפני הפיסוק. ככה . זה . מעצבן .
אפרתי (לפני 10 חודשים)
ביקורת נהדרת. גרוסמן הוא אשף. לטעמי, עיין ערך אהבה הוא הספר הכי ווירטואוזי ומופלא שקראתי בחיי וספר הדקדוק הפנימי הוא השני.
פעם נערך סקר בין מבקרי ספרות ישראלים ופרופסורים לספרות, 75% מהם ציינו את שני הספרים הללו כטובים ביותר בספרות העברית.
את תהיי לי הסכין הוא מופלא מבחינת הכתיבה, אבל לטעמי, קצת יומרני מדי.
חני (לפני 10 חודשים)
נראה לי שאני כבר יכולה לקרוא גרוסמנית... תודה על סקירה יפה.
לי יניני (לפני 10 חודשים)
סקירה לתפארת מדינת הסימנייה....אין לי מה להוסיף. אירית יקירה את עונג צרוף. חג שמח
מחשבות (לפני 10 חודשים)
קראתי מלאן תלפים גרוסמנים ומעניין שגם זה מחכה לזמנו. זמנו יגיע בקרוב בזכות הסקירה שלך.
כרמליטה (לפני 10 חודשים)
סקירה מפוארת, כהרגלך.
תודה!
אורי רעננה (לפני 10 חודשים)
תודה על הביקורת סקרנת אותי לגשת מחדש לגרוסמו והספר





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ