אנה אנקוויסט

אנה אנקוויסט

סופרת

אנה אנקוויסט הוא שם העט של הסופרת והמשוררת ההולנדית כריסטה וידלונד-ברור.
אנקוויסט נולדה ב-19 ביולי 1945 באמסטרדם וגדלה בדלפט. היא גילתה עניין במוזיקה, ולמדה נגינה בפסנתר ובצ'לו בקונסרבטוריון של האג. מאוחר יותר למדה פסיכולוגיה והתמחתה בפסיכואנליזה. ב-1987 היא החלה לעבוד במקצוע זה ונטשה את הקריירה המוזיקלית שלה. בערך באותה תקופה היא החלה לכתוב שירה.
ב-1988 התפרסמו כמה משיריה הראשונים בכתב עת. שלוש שנים לאחר מכן היא פרסמה את ספר השירה הראשון שלה, "Soldatenliederen" (שירי חיילים). כעבור שנה היא פרסמה ספר שירים נוסף - Jachtscènes (תמונות ציד).
ב-1994 התפרסם הרומן הראשון של אנקוויסט - "יצירת המופת", העוסק בשלושה ימים עמוסים רגשית בחיי צייר העומד על סף פריצת דרך בינלאומית. הספר העפיל לרשימת עשרת רבי המכר של אותה שנה וזיכה אותה בפרס לספר ביכורים.
מאז פרסמה אנקוויסט עוד כמה רומנים מצליחים, ששלושה מהם - "הסוד" (1997), "השיבה הביתה" (2005) ו"קונטרפונקט" (2008) - אף התפרסמו בעברית. מלבד רומנים היא פרסמה עוד כמה ספרי שירה, קובצי סיפורים ואוספי מונולוגים לתיאטרון.
ב-5 בפברואר 2014 הוכתרה כ"משוררת העיר" של אמסטרדם.
(מתוך ויקיפדיה)
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (117):
הרשימה החמה, מעוניינת לקרא, עוד אקרא, מתכוונת לקרוא, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, משתוקקת לקרא , על המדף וממתין, Wishlist - רומאן, ספרים שאני מעוניין לקרא, ספרים שאני רוצה לקרוא, מומלצים שאין לי ורוצה לקרוא, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שקראתי ואהבתי, רשימת מומלצים, רוצה לקרוא, ספרים שמחכים לי, עוד ...
1.
"יצירת המופת' היה הרומאן הראשון שעמו פרצה אנה אנקוויסט לתודעת הקוראים באירופה (1994). יוהאן סטנקאמר, צייר אמביציוזי ומצליח, מתכונן לפתיחת תערוכה של עבודותיו החדשות במוזיאון העירוני המכובד באמסטרדם, אשר מן - הסתם תביא לפריצה בינלאומית של הקריירה שלו. האם יגיע מאמריקה לפתיחה (כתקוות אמו של יוהאן) גם אביו, שאותו לא ראה יותר מארבעים שנה, מגיל ארבע (ואז לא הבין שאביו בורח עם זמרת אופרה ולעולם לא יחזור)? האם יוכל יוהאן למחוץ את אביו (הצייר לשעבר) בהצלחה שלו? שלושה ימים נמשך ההווה של הספר, ובהם אנו מתוודעים אל אחיו של יוהאן, אוסקר, איש נכה רגשית; אל אמו ואל מניפולציות ההפרד - ומשול שלה כלפי שני האחים ; אל אהובתו של יוהאן בהווה ; אל בניו ; אל אשתו - לשעבר אלן ; אל חברתה הטובה ליסה, פסיכואנליטיקנית שיודעת להקשיב. כל אלה אמורים. לחגוג בארוחה החגיגית לאחר הפתיחה, שמארגנת האם. אם זה אכן ספר על 'דון ג'ובאני' מודרני, כפי שהציגו אותו בהולנד, הרי שהוא ספר שמושך דווקא הצידה ואחורה, אל סביבתו האנושית של ה'דון ז'ואן', ואל העבר שלו. שורת אנשים בספר הזה נאבקים בלי הצלחה על החירות שלהם להיות הם - עצמם אוטונומיים, כי כולם מוצאים את עצמם תלויים במישהו אחר, מישהו נוטש או נעדר או מת. הבדידות המאושרת והעצמאות קורסות מול הצורך של הדמויות למלא את החבית הריקה שלהן באנשים שיצאו - ולא - יצאו מחייהן. לא רק חייו של יוהאן עצמו הם פלגיאט של מישהו אחר. 'הסוד', הרומאן השני של אנקוויסט (הראשון בעברית, ב2003 - ), היה רב - מכר בארץ, וכבש את לב הקוראים באיפוק ובהימנעויות שבו. לאורו, דומה ש'יצירת המופת' יפתיע. זה רומאן ראשון, העולה מהרבה בחינות על זה שבא - אחריו. אחרי 55 עמודים ראשונים 'אנקוויסטיים', של כתיבה טובה ומיומנת, פורצת אנקוויסט לפתע לפסגות מטלטלות, בלתי - צפויות לקוראי 'הסוד'. הטקסט שזיר מונולוגים פנימיים, שכותבת בשביל דמויותיה סופרת בעלת כישרון קומי נדיר, אשר בד - בבד יש בהם הסתכלות - בפרטים של משוררת, עם עומקים מצמררים של אנושיות ושל אמפטיה, שלמולם רק לב - אבן לא יזיל דמעה. מפלא כתיבה אל פלא כתיבה מתקדם הספר עד לברקים ולרעמים שבסיום. "לא לעתים קרובות רואים רומאן בכורה, שבלי שום מאמץ, מתחרה כך בעילית המבוססת"... "אנקוויסט יודעת כיצד לעורר מתח [...] היא כותבת שורת משפטים מסמרי שיער" - כתבו הביקורות בהולנד, בצדק רב. ובארץ כתבו 15 ביקורות על אנקוויסט (עם הופעת 'הסוד') משפטים כגון: "את התענוג הצרוף שכרוך בגילוי של סופר אהוב, אחד שהולך ללוות אותך מכאן והלאה, קשה לפרק למלים"... "התקפים עזים של חשק לרוץ ולרכוש את הספר לאהוביך פוקדים אותך עוד בטרם סיימת אותו"... "'הסוד' הוא הספר הכי טוב שקראתי זה זמן רב"... "לאנקוויסט יש כל מה שזקוק לו סופר גדול - חוש תזמון מדהים, חמלה אינסופית כלפי הדמויות שלה, רגישות אנושיות"... "כשקראתי את הספר ידעתי רק דבר אחד: שאני לא רוצה להפסיק לקרוא בו. כשסיימתי, ידעתי רק דבר אחד: שהוא הפעים אותי"....

2.
'הסוד', הרומאן השני של אנה אנקוויסט (הראשון בעברית), נבחר בהולנד כספר הטוב ביותר לשנת 1997 (שנת הופעתו), זכה לביקורות מתפעלות, נמכר בלמעלה מ300,000 - עותקים, וסחף את רוב ארצות אירופה (תורגם לגרמנית, צרפתית, אנגלית, הונגרית, שוודית, דנית, איטלקית, בולגרית...). כוחו לגעת, לרגש, לרתק, להדליק את הדמיון, נובע דווקא מן הסטקאטו הסיפורי, מן הנסיון לתת את הדברים "עצמם", בלי שמץ של "דביקות", בלי פרשנות, בלי "פסיכולוגיה". אנה אנקוויסט, פסיכואנליטיקאית, מספרת ומשוררת, ילידת 1945, היא גם בעלת הכשרה של פסנתרנית קלאסית. ב1988 - החלה לפרסם שירים, וב1994 - ראה אור הרומאן הראשון שלה. היום היא מן הסופרים הפופולאריים ביותר בהולנד. באו קראחנבורך קורא לילה אחד סקירה בעיתון על CD חדש עם הקלטות ישנות של הפסנתרנית בעלת הקריירה הבינלאומית, ואנדה ויריקה, אשתו - לשעבר, שלא ראה אותה שנים. הוא מופתע לגלות שוואנדה לא עקרה לאמריקה, כפי שסבר, אלא פרשה לפני למעלה מ15 - שנים מן הקריירה שלה (שאותה העדיפה על - פני אהבתו), והיא חיה בכפר קטן בפירנאים. הוא מחליט לנסוע לבקר אותה. בפרקים מתחלפים נפרשים עבר והווה, לסירוגין, עד שהם מתלכדים בסיום. הפרקים הזוגיים הם תמונות ממהלך חייה של ואנדה מרגע הלידה ואילך, במשולב עם נקודת - תצפיתה ; הלא - זוגיים מציגים את ההווה (של באו, של ואנדה). חייה של ואנדה היו תמיד מלאים סודות, אבל סוד אחד, מסתבר, עלול להיות דרמטי במיוחד... במחלת - הפרקים שוואנדה לוקה בה לא די כדי לכונן פשר למהלך חייה ולהסביר את פרישתה. כשוואנדה רוצה סוף - סוף לספר בדיעבד את סיפור - חייה, להבין את נקודת - ההתחלה, ודורשת את עזרת אמה ("האשה שבגדה בה בשתיקתה"), היא מחמיצה את ההזדמנות. הסוד הדרמטי, הנוגע לעצם לידתה, הוא רק בגדר קרוב - לוודאי, יש פרטים מכריעים שתומכים בו, ואילו פרטים אחרים מבטלים את אפשרותו. מה הקשר בין העובדה שהסיפור הסופי לא יסופר לבין פרישתה ? איזה מקום תופס בחייה אדון דה - ליאון, המורה - לפסנתר היהודי שלה, המאמן של אמה, זמרת האופרטות, אשר נלקח על - ידי הגרמנים לעיניה ? איך יוסברו יחסיה עם אביה ? אולי ניגנה תמיד לאיש בבגדים כהים ובכובע שחור העומד בסוף האולם - אבל מיהו האיש הזה ? מחשבותיה המודעות של ואנדה אף - פעם אינן טרודות בכך, האיש אינו יותר מתמונה, וגדולתה של אנה אנקוויסט היא בהימנעות: היא אינה משאילה מן הקריירה שלה כפסיכואנליטיקאית לא לוואנדה ולא לקוראים. אין פירושו שחסר בספר מתח עלילתי, ההיפך הגמור - אבל מה ש"פתוח" בו הוא הסיפור שמאחורי הסיפור. זהו ספר על כוחה של המוסיקה ועל כשלונן של המלים. לוואנדה מעולם לא היו מלים, מעולם לא סיפרה לעצמה את סיפורה. דווקא היא, אשר סוד הצלחתה כפסנתרנית הוא ביכולתה להתוות את הקו המאחד יצירות פרגמנטריות, אינה מצליחה לטוות במלים את "קו - הנושא" של חייה, אפילו לא את אופי המחשבות המוסיקליות שלה. יש לה צלילים בראש, היא מתקשרת בצלילים בעיקר עם עצמה, היא כמהה להגיע בצלילים אל מישהו; נוגעת - ללכ הסצינה שבה היא מגיעה באמצעות הפסנתר אל תודעתו העמומה של אחיה המונגולואיד... היא לא זקוקה למלים כשהיא מנגנת, היא מקיימת "שיחה" שלעולם אין לקיימה במלים ; המוסיקה לגביה אינה רק שפת רגש, וודאי לא שפת הטכניקה, אלא הדו - לשוניות של אלו, בצירוף הסוד שלה, שאותו אינה יודעת. אבל ואנדה אינה בדיוק אדם לא - מודע ; יש לה מודעות אחרת, לפסנתר. להעביר במילים את מה שמעבר לגבולותיהן, לא קל, ואנה אנקוויסט עושה זאת בכישרון גדול. הקוראים יוכלו לספר סיפור שמעבר לסיפור, לחשוף סוד שמעבר לסוד - החומרים הלוא מונחים לפניהם; אבל תמיד יהיה זה יותר מסיפור אחד. היא לא אומללה בשנים האחרונות. היא חיה פרגמנטים של הווה, הזמן עצר אצלה (כמו אצל המונגולואידים). "מעתה היא רק תהיה", בלי לחץ לספר סיפור - עצמי. "מאושר מי ששוכח את מה שממילא אי - אפשר לשנות", היתה שרה אמה מתוך "העטלף" של שטראוס. מ.פ....

3.
'השיבה הביתה', הנחשב בהולנד לרומאן הטוב ביותר של אנקוויסט עד כה, ממקם את זירת התרחשותו באנגליה של המאה ה-18, סביב דמותו ההיסטורית של קפטן קוּק, מגלה הארצות הגדול. אנקוויסט טוֹוה את הרומאן שלה בין חרכיהם של הנתונים ההיסטוריים. בעוד קוק יוצא לשלושת מסעותיו הגדולים, ונעדר כל פעם 4-3 שנים, ורק בשובו ישמע מה נולד לו כשהפליג, ומי מילדיו מת בהיעדרו – מספרת אנקוויסט את סיפורה של אליזבת אשתו, שההיסטוריונים יודעים רק מעט מאוד על 95 שנות חייה. ממי שמילאה בביוגרפיות שנכתבו על קוק את תפקיד בת-הלוויה המחוקה של הספן הנערץ, הממתינה לא בפסיביות, היא הופכת לדמות מלאה ומרתקת, שחייה הפנימיים מרשימים פי כמה מדמותו של בעלה. כמו בשני הרומאנים הקודמים של אנקוויסט חוסה הסיפור בצל ההשפעה הטראומטית של גבר נעדר על חייהם של הנשארים, אך דומה שמה שמשך את אנקוויסט אל דמותה של אליזבת קוק הוא מות הילדים. ב'יצירת המופת' כתבה אנקוויסט דפים בלתי-נשכחים, קורעי-לב, על השפעת מותה של ילדה על הוריה. כעבור שבע שנים, ב-2001, דרסה משאית למוות את בתה מַרחיט. דומה כי חלל התהודה הזה עיצב יותר מכל את הכתיבה של 'השיבה הביתה'. אומנם "יש רק מוות אחד, וכל המיתות שאחריו רק חוזרות ומנערות את הייאוש הקפוא של הראשון", אבל אליזבת קוק, אשה-איוב, איבדה שישה ילדים, ומה שהעסיק אותה במחצית השנייה של חייה הארוכים היה עיצוב הריקנות בַּזמן שעמד מלכת, נקודת האמצע הריקה, לב שהלם בחום בוער, לָבָן. בשליש הראשון של הספר, המתנהל על מי-מנוחות, חוזר ג'יימס קוק הביתה ממסעו השני כגבר בסוף הקריירה שלו, ונראה כי מעתה ייפתח לאליזבת קיום יציב עם בעל בגמלאות, הנמצא בבית. אבל הניגוד בין חיי הבית לחיי הספנות אינו ניתן לגישור. קוק ואליזבת מתנהלים בעולמות נפרדים, ולא עולה בידה להטיל באמת עוגן אצלו, להבין מיהו. בלתי-נמנעת איפוא יציאתו למסע חדש, מסעו האחרון, שמותיר את אליזבת לבדה. בדקוּת-המבט יוצאת-הדופן שלה, ובאיפוק העילאי, מעניקה אנה אקוויסט נוכחות עזה, מלאת חיים, לדמותה של אשה שמתנהלת לפי המוסכמות המקובלות אבל בעולמה הפנימי היא איננה מצייתת לשום תבנית צפויה-מראש....

4.
גיבורת 'קוֹנטרַפּוּנקט', הרומאן הרביעי של אנקוויסט, מכוּנָה פשוט "אשה", או "אֵם". המחברת מתקשה לנקוב בשמה. לפני קרוב לשלושים שנה, לאחר שהאשה סיימה את הקונסרבטוריון, וכשבתה ובנה היו קטנים, היא התאמנה בנגינה בפסנתר של "וריאציות גולדברג" מאת באך. עכשיו היא חוזרת לתרגל את היצירה התובענית, ובמקביל להטמעת התווים ולחילוץ המלודיות היא כותבת בעיפרון רסיסי זיכרונות מחיי המשפחה עם בעלה, בנה, ובעיקר עם בתה – כילדה, כנערה, כאשה צעירה. אפיזודות יומיומיות שלוות ותַמות, נוגעות ללב וכתובות להפליא, מתחים משפחתיים שגרתיים, ורגעים של קרבה גדולה, מסופרים כאן דרך עיני אשה מאופקת, קצת חרדתית, קצת רכושנית. המוזיקה של באך, פרטים שהיא קוראת על חייו, והבעיות הטכניות של הנגינה, מספקים לאשה שפע של מטאפורות, שמעלות בה, באופן אסוציאטיבי, את האנקדוטות מן העבר. אבל ככל שנמשכים הקריאה ואימוני הנגינה, וריאציה אחרי וריאציה, הולכת ומתרמזת איזו אימה אפלה. האֵם המנגנת והכותבת מתחברת יותר ויותר אל תיבות במוזיקה שהן, לפי פרשנותה, מַפָּלים מבשרי רעות, מקומות של יגון שבאך כובש בהם את ייאושו ומנסה לזקוף את קומתו. האם באמת קיים מפנה טראגי ברוב הווריאציות, או רק היא מפרשת אותן כך? האם היתה המטרה העיקרית של כתיבת "וריאציות גולדברג" להגן על יוצרן מפני טירוף הדעת? בכאוס הנפשי שמתברר כי האשה שרויה בו, בבלבול ובזעם הקפוא שלה, מעניקה לה הנגינה גישה אל זיכרונה, גשר צר אל לב חורבנה האישי – גשר שמחלץ אותה מן האומללות חסרת המלים. יחסי אֵם-בת מתוארים כאן, באופן נדיר, באמצעות מוזיקה ההופכת לקרום של מלים מדודות, שמתחתיו רוחשים עומק ועוצמה רגשיים. אנה אנקוויסט – מספרת, משוררת, פסיכואנליטיקנית, בעלת הכשרה של פסנתרנית קלאסית – היא היום אחת הסופרות הגדולות והמצליחות באירופה. הרומאנים הקודמים שלה, שכולם תורגמו מהולנדית לעברית בידי רן הכהן ('יצירת המופת', 'הסוד', 'השיבה הביתה'), ריגשו את הקוראים והמבקרים גם בארץ. 'קוֹנטרַפּוּנקט' הוא האוטוביוגרפי ביותר מבין ספריה. בקיץ 2001 דרסה משאית למוות את בתה מרגיט, שרכבה על אופניה באמסטרדם....


אשת הספן אנחנו מכרים את רגעי ההמתנה ליקירינו שעוד רגע עומדים להגיח מפתח אולם הנוסעים בנתב"ג, לבטח נסתער עליהם עם בלונים וזר פרחים, לא נפ... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
האקווריום כמיקרוקוסמוס לחיי משפחה אנה אנקוויסט, היא סופרת הולנדית, שאחד מיסודות חייה הם המים, או יותר נכון מימיי האוקיינוס האטלנטי המאי... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
התקשיתי להחליט מי הגיבור בסיפור. כל דמות היא גיבור בפני עצמה, ומלווה את הסיפור מנקודת ראותה. הספר קריא ביותר ומעביר זמן בצורה נחמדה. קצת על... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
מאחורי יצירת מופת עומד אמן, מצייר ציורים ומכין תפאורות. גם בזמנים של אבל משפחתי, זה מה שהוא עושה. והחיים נחיים ליד יצירותיו של האמן, גם בתו... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
זהו ספר הטומן בחובו פילוסופיה על מחזוריות החיים, אנדרטה לחיים של יוהאן סבסטיאן באך, ובמידה מסויימת שיר הלל לאם כדמות מרכזית במשפחה. ביצי... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
את אנה אנקוויסט רציתי מאוד לפגוש והיה בדעתי להגשים את החלום ממש כפי שתכננתי לפגוש את אליל נעוריי, סטאלונה ובהזדמנות הראשונה ששמעתי כי יופ... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ