יש קצת רגשות מעורבים מהספר הזה, מפני שאין בו הרבה רגש ומצד שני יש בו משהו שחייב לגרום לקורא להרגיש משהו.
חייהם של המחוננים עם עולם פנימי עמוק, אלו שההוהרים דוחפים אותם לכיוון מסוים, אלו שהיתה להם ילדות מלאה דרמה והם מדחיקים אותה בהצטיינות ואיפוק...
כך כתוב הספר. איפוק. בלי להסביר מה גרם לדמויות לפעול כפי שפעלו.
שוב- אני לא אוהבת ולא קוראת ספרי שואה.
שוב נשברתי וקראתי למרות שהכנתי לי שביל סגירת ספר (מחנות ריכוז או רכבות אני סוגרת)
הולנד, פסנתר. שני דברים שרציתי להבין קצת יותר.
לא הפתיע אותי דבר, ומידי פעם הירהרתי בשקט על כל הסבל הזה בנגינה על כלי שקשה לנטוש אם אוהבים, שכשאתה מקצועי זו מערכת יחסים עם כלי נגינה וש... ראבק, למה לא אורגנית? המקשים קלים יותר!
כן, פתחתי וקפידיה וביררתי. זה לא אקטואלי לספר, בערך 20 אחרי המלחמה ניתן היה למצוא אורגנית.
לא נהנתי יותר מידי ולא סבלתי מאוד. סה"כ חביב ולמדתי משהו. :)

ספר נעים. ספר טוב להירדם איתו. אין הוא מותח, אין הוא מקומם...הכל זורם בליווי מוזיקה, מדי פעם יש איזה רמז דק לאיזה סוד די מובן וצפוי...מדי פעם יש התרגשות קלה מאד מכמה שורות והשאר פשוט זורם בלי עליות בלי מורדות, מתנגן לו.
הדמויות די שטחיות מתחילת הספר ועד לסופו הן לא מתפתחות לשום כיוון...גם הן זורמות על מי מנוחות והמוזיקה.
הסוף פתוח, מאכזב.
אדם בשנות ה- 60 חש צורך לפגוש את אהבתו הראשונה, אשתו הראשונה אשר עזבה אותו ולברר איתה איזה סוד, אולי לסגור דברים.
הוא נוסע לפגשה, נו זה כבר אמור ליצור איזה מתח, לא? אבל כאן זה נגמר. הוא מגיע לעיירה שלה וזהו.
גם בסוף לא העיזה המחברת להפריע לקורא בשלוותו.
כי למה להפריע למישהו להירדם?

הספר הושאל לי ע"י חברה לאחר שביררתי שאינו הסוד של רונדה בירן.
ניגשתי לקריאה בציפיה לספר מרגש ומדהים, לפי הביקורות מהאתר על הספר ומהתרשמותי על הסופרת המוכשרת: גם פסנתרית וגם פסיכואנליטיקאית (המקלדת כמעט נשברה). כבוד לשני
המקצועות.
אבל כגודל הציפיות לפעמים גודל האכזבות: הספר כתוב בנימה
יבשה ומינורית, באיפוק רב מאוד. חיי הגיבורה קשים למדי,
אבל היא בורחת ושוקעת בתוך עולם הנגינה שבו היא שולטת.
חייה עטופים בסוד, בניכור מצד הוריה, בגידה של מאהביה.
וגם כשהאהבה האמיתית חובטת בראשה, היא מרגישה מחנק דוחה הכל וחוזרת לעולם הנגינה והמסעות בעולם.
ברור שהיא נשארת בסוף לבד. בלי הנגינה.
זה לא מעצבן?

בחרתי לקרא בהסתמך על הביקורות של האתר ולאור הצלחת הםפר בעולם.
הנסיון לערבב את הזמנים מעצבן ומיותר ורק פוגם בהבנה וההנאה .
הפואטיקה של המוסיקה היא הצד החזק והמיוחד בספר, הסופרת יודעת בנימי נפשה על מה היא מדברת וגם ידעה בכישרון רב להעביר זאת למדיה כל כך שונה.
כל השאר לא מלהיב ולא מעניין.

ספר מדהים. השאיר בי רושם מאד חזק דוקא בגלל המינימליסטיות שבו. עצוב ומרגש. עדין ויפה . מלא רמיזות, משאיר מקום לקורא להשלים את החסר. מומלץ.

נהניתי מאוד מאוד מהספר.
גם כאן משלבת אנה אנקוויסט רבדים נוספים למבינים במוסיקה, אך גם בעלי ידע בסיסי עד לא קיים (כמוני...) יכולים להנות מסיפור עדין ומשובח, טווי היטב.

היכולת הנפלאה של הסופרת הזאת, להביא תמונת חיים של אנשים חושבים לא מסופקים שבחייהם הם גם נושאים וגם מבקשים להשתחרר ממעמסות שבאיזה אופן סנדלו אותם להרגיש ללכת אחרי תשוקותיהם.

מצטער, לא הצלחתי לסיים. בעמוד 110 מיתוך 205 פשוט נשברתי.
נכון כתוב יפה עם רגש וכו' אבל אין עלילה. בעצם לא קרה שום דבר מעניין או יוצא דופן.
אבל הבעייה העקרית הייתה החדירה העמוקה לפירטי פרטים של הטכניקה המוסיקלית בנגינה בפסנתר. טוב אז גם הסופרת נגנית והיא כותבת מה שהיא מבינה. מכיוון שלי אין השכלה מוסיקלית, בשבילי זה היה יותר מידי, ארוך מידי ומשעמם.

לסיכום: אם יש לכם השכלה במוסיקה קלסית בכלל ופסנתר בפרט, זה עשוי להיות מעניין עבורכם, אחרת... תחפשו ספר אחר.

מדובר בחייה של ואנדה ויריקה, פסנתרנית מחוננת. לידתה טרם מלחמת העולם השניה בהולנד, ונעוריה עוברים במלחמה, כשהמורה היהודי שלה נלקח ולא שב. אחיה המפגר נלקח למעון מפגרים ומגנים עליו במלחמה ומסתירים אותו כדי שלא יושמד ע"י הנאצים.

חייה של ואנדה עוברים עליה תחת הורים נוקשים, כשהאב קשה ולא סלחן ואף אינו רוצה לראותה טרם מותו. אמה חוזרת לשיר ויוצרת קשר עם דבר נוסף.

ואנדה גדלה והופכת לפסנתרנית מפורסמת, המנגנת באירופה, ארה"ב ואף ישראל. הרומן הקטן הזה ספוג תרבות אירופה, עובר במזג אויר קר וקשה לרוב עד שזה מכריע את פרקי ידיה של ואנדה וזו חדלה לנגן ואף עוברת לגור בדרום צרפת.

הספר קולח וכתוב באיפוק, כשכל הזמן מצפים להופעתו של הסוד הנורא. הסוד אכן מתגלה, אבל הוא איכשהו לא ממש דרמטי, אם כי הגילוי שלו הוא רגע של שיא קצר.

התרגום מצוין, אין חריקות בעלילה. 4 מתוך 5.