הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 במרץ, 2012
ע"י דובה
ע"י דובה
יש קצת רגשות מעורבים מהספר הזה, מפני שאין בו הרבה רגש ומצד שני יש בו משהו שחייב לגרום לקורא להרגיש משהו.
חייהם של המחוננים עם עולם פנימי עמוק, אלו שההוהרים דוחפים אותם לכיוון מסוים, אלו שהיתה להם ילדות מלאה דרמה והם מדחיקים אותה בהצטיינות ואיפוק...
כך כתוב הספר. איפוק. בלי להסביר מה גרם לדמויות לפעול כפי שפעלו.
שוב- אני לא אוהבת ולא קוראת ספרי שואה.
שוב נשברתי וקראתי למרות שהכנתי לי שביל סגירת ספר (מחנות ריכוז או רכבות אני סוגרת)
הולנד, פסנתר. שני דברים שרציתי להבין קצת יותר.
לא הפתיע אותי דבר, ומידי פעם הירהרתי בשקט על כל הסבל הזה בנגינה על כלי שקשה לנטוש אם אוהבים, שכשאתה מקצועי זו מערכת יחסים עם כלי נגינה וש... ראבק, למה לא אורגנית? המקשים קלים יותר!
כן, פתחתי וקפידיה וביררתי. זה לא אקטואלי לספר, בערך 20 אחרי המלחמה ניתן היה למצוא אורגנית.
לא נהנתי יותר מידי ולא סבלתי מאוד. סה"כ חביב ולמדתי משהו. :)
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שמרית
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
משפט הסיכום שלך משקף לגמרי גם את התחושה שלי לגבי הספר...
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
דובה'לה , בדיוק כך הוא הספר: לא לכאן ולא לשם. באמצע.
מומלץ לקרוא את "יצירת המופת" שלה בעיני הוא מצא חן יותר.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
