הביקורת נכתבה ביום חמישי, 6 באוקטובר, 2022
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
אי-אפשר להתכחש לעובדה שישנה בעיה בכתיבה על הנושא הזה של עולם הרפואה, בעיקר מפני החשש לחדירה לתחום הפרט אבל לא רק. יחד עם זאת אפילו אצלנו בארץ, רצה כבר סידרה תיעודית כמו "המתמחים" בכמה עונות. אני זוכר שלפני כמה שנים, כשעוד לא היתה לי חשיפה גדולה כלכך לערוץ הריאלטי, באחד הביקורים שלי בארצות הברית זיפזפתי בין ערוצי הטלויזיה וראיתי איך מתנהלים חיי היום יום במחלקות הכי חשובות בבתי-החולים שללא ספק אחת מהן הוא חדר הניתוח. זה היה עוד לפני שהחלטתי שביום מן הימים אני אחליט להתנדב ולהיפגש בעצמי במקום שהוא אולי הכי מובהק שעובר בו קו התפר בין החיים לבין המוות, ואהיה עד לכל מי שעולה ו/או יורד משולחן הניתוחים. התפקיד שלי היה (בהתנדבות מלאה במשך כשנתיים) להיות הקשר בין המשפחות לקרוביהם החולים.
מי שבלט בעונה הרביעית ולפי שעה האחרונה של "המתמחים" היה המתמחה איתן קייזמן. אני התוודעתי אליו לראשונה כשנודע לי שהוא בן חסותו של הרופא, רפי קרסו. בעיניי כבוד גדול. קייזמן כתב על הנושא הזה בספרו, "יומני חדר ניתוח" ומצא לנכון לעלות על פני השטח את הבעיה שרואים אותו כבחור צעיר, בעל כישרון וחביב אבל לא יודעים מה לו ולעולם הזה ולא ניכנס לעניין מה כבר הספיק לעשות בחייו. גם אנה אנקוויסט כמובן לא חודרת לתחום הפרט ובמקום זה נראה שהיא מביאה בתמורה משהו מחייה האישיים, קודם כל בזה שהיא ממציאה לכל העובדים במחלקת הכירורגיה את השם "המרדימנים". הספר אינו מיועד לכל אחד, בעלילה שלו תפגשו בחולי ובמוות בעיניה של הסופרת ההולנדית. לפני כמה שנים היא איבדה את בתה בתאונת דרכים, אני לא בטוח שזה קשור לאובדן הזה שלה אבל כפי שאפשר להבין בספר, כמה מקרוביה לוקחים חלק בעולם הזה בעל כורחם והיא קיבלה הזדמנות לקחת חלק בקרב רופאים במחלקה הזאת.
מי שמכיר אותי יודע שאני מרבה לשתף בכתיבה על חוויות בתחום התרבות. למרות שהדרך הזאת, בדיעבד, סללה לי את הדרך להיותי היום מזכיר רפואי עוד לא חשבתי לשתף בנושא הזה שעברתי כמתנדב וכמובן מאליו שגם היום אני מחוייב לסודיות רפואית במסגרת העבודה שלי אבל הרבה ממה שקראתי בספר הזה הזכיר לי את מה שאני עברתי, גם אם הבחירה שלי היתה תמיד שלא להיכנס לחדר הניתוחים עצמו אלא להישאר בגבולות של חדר ההתאוששות. צחוק הגורל שעם פריצת מגיפת הקורונה, להגן על עצמנו עם מסכות על הפנים (מה שהיה שייך לעולם הפנימי) הפך לדבר של מה בכך וההגנה שהרופאים נזקקים לה היא כבר הרבה מעבר לכך. מי יתן ונהיה רק בריאים והנושא הזה ימשיך להיות אך ורק בגדר של סקרנות שספר מסוג זה עונה עליה.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים)
רץ, אני מודה לך על התגובה שלך
ומאחל לך ולבנך בריאות ואריכות חיים !!!
לגבי הכתבה שצירפת קישור אליה מיוטיוב. צפיתי בה בזמנו כשהיא שודרה בטלויזיה, בערב שישי. היא מרגשת, במיוחד בשלב שבזמן אמת תוך כדי צילום הכתבה היה מקרה טראומתי. שלא נדע. כמעט שכחתי, בהצלחה לבנך בדרכו החדשה ... אני מאחל שימשיך להיות עבורך מקור של גאווה !!! |
|
רץ
(לפני 3 שנים)
אהוד - אני מאוד אוהב את הסופרת, הנושא נוגע ללבי, בני כחייל היה כחודשיים בטיפול נמרץ, חלק מהזמן מורדם, כעת הוא סיים התמחות בפנימית, וממשיך בהתמחות נוספת בטיפול נמרץ.
לקראת צאתו לדרך החדשה שהיא עבורו תיקון עולם, הוא שלח לי את הכתבה הבאה: https://www.youtube.com/watch?v=4-k419vuOmM, היא מדייקת את התחושה לחולים הנמצאים במצב של בין החיים למוות, ואת תפקידו של הרופא הנמצא בתחום הדימדומים, ונילחם על החיים.
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים)
תודה רבה על התגובות
והכוכבים. מה שמבינים כשמתבגרים זה באמת
שכסף זה לא הכל בחיים. שום כסף שבעולם לא יחזיר לי את אבא שלי (שהלך לעולמו לפני שנה). |
|
מורי
(לפני 3 שנים)
כשמתבגרים מבינים שהעיקר הבריאות. וגם המון המון כסף.
|
|
dina
(לפני 3 שנים)
וואו, איך אהבתי את הספר הזה! אחד המשובחים שקראתי השנה.
ומאוד מעניין הפרויקט הזה בין בית החולים ואנשי הספרות. |
10 הקוראים שאהבו את הביקורת