על הטוב והרע שבקרבנו
יצירותיה של אנה אנקוויסט, מעניקות לי תחושת אמינות עמוקה, שנוגעת במחוזות כאבי האישיים. תחושה זו נובעת ישירות מהכנות והרגישות שבה היא חושפת את עצמה בכל אחד מספריה.
אנקוויסט, בנעוריה למדה נגינה בפסנתר ובצ'לו ובקשה להיות מוזיקאית, אך הוריה לחצו עליה להיות רופאה-לכאורה מקצוע משמעותי יותר. אנקוויסט, הוכשרה בפסיכיאטריה והחלה לעסוק בפסיכואנליזה, אך היא תמיד הרגישה שבחייה קיים חוסר משמעותי.
היא החלה לכתוב שירה ופרוזה. האירוע המשמעותי והטראומטי של חייה, היה אובדן ביתה בת ה- 27 בתאונת דרכים, אובדן שהשפיע על יצירתה הספרותית. ספריה, כוללים חוויית הורות ואובדן, התייחסות למוזיקה כעיסוק ברוחני, לצד יכולתה להעניק ביטוי רגיש ומופלא למעמקי נפשם של גיבוריה.
אנקוויסט, כבר לא צעירה, היא כעת בשנות ה-80, שלה. את הספר הנוכחי שכעת אני קורא, היא כתבה סמוך לשנות השבעים שלה.
***
אנה אנקוויסט, בספרה רביעיית מיתרים, כותבת על ארבע דמויות, היוצרות יחד רביעיית כלי מיתר: קרולין ויוכם בעלה. היא רופאת משפחה שאיבדה את שני בניה בתאונת דרכים ועדיין לא השלימה עם מותם של ילדיה. הוא משחזר כלי נגינה עתיקים, עולם קלאסי שהולך ונעלם המהווה לגביו בועה המאפשרת לו למצוא מקלט מכאביו והשתיקות שמתקיימות בינו ובין רעייתו.
הלן, אחות העובדת במרפאה הקהילתית, היא אופטימית לגבי העולם ומאמינה בטוב הלב המתקיים בקירבו, אותו היא מיישמת באמצעות פרויקט שליחת מכתבים לעבריינים קשים, פרויקט שצפוי להתגלגל לפתחה, ולהוכיח לה את הרוע והאכזריות השולטים בעולם.
הוחו, מנהל מרכז מוזיקה, שכעת נסגר, משום שמוזיקה נתפסת לאחדים מהפוליטיקאים הפופוליסטים, כתרבות אליטיסטית לא רלוונטית. עובדה המצביעה אף היא על ערכים ותרבות ההולכים וגוועים.
פן אלסט, קשיש שחצה זה מכבר את שנות השמונים. בעברו הוא היה המורה למוזיקה של חברי הרביעייה, כעת נותרה לו תלמידה אחת-קרולין, חברת הרביעייה. הוא ערירי ומתקשה לתפקד, כל תנועה מסבה לו מכאוב. הוא חושש שהרשות המטפלת בקשישים, תגדיר אותו כחסר תפקוד ותחייב את העברתו למוסד לקשישים. השכן שלו, נער מהגר ממרקו, בצורה מפתיעה עוזר לו במשימות היום יומיות, כמו עריכת קניות. בתחילה הוא חושד בו שמניעיו אפלים, אך בהדרגה מסתבר לו שהטוב עשוי להגיע דווקא מחלקי החברה הכל כך מושמצים.
הרביעייה הקאמרית, נפגשת למפגש שבועי, בסירה הצפה על המים, באחת מתעלות אמסטרדם, לרגעי אסקפיזם והתעלות רוחנית, בהם צלילי המוזיקה מענקים להם לפרקי זמן קצובים, הרמונית, רגעי עונג ומשמעות לחייהם. הסירה הזאת מתכתבת עם הציור האייקוני של פיטר ברויגל, ספינת השוטים, על הסירה כיקום מקביל למציאות הבלתי מתקבלת על הדעת. האם אפשר להתעלם ממנה?
המציאות במפתיע מתפרצת באלימות לתוך סירתם ונפשם, ומערערת באחת את מציאות חייהם.
אנקוויסט, עוברת הילוך בחלקו האחרון של הספר, הופכת את כתיבתה, לדומה לזו של ספר מתח. באמצעות סגנון הכתיבה והרעיונות שהיא מעלה היא יוצרת מניפסט חברתי פיוטי. היא מציגה את החברה הקפיטליסטית במערומיה, כשטחית, וככזאת שמתאכזרת לחלשים שבקרבה ללא חמלה.
ספר נפלא, שבאמצעותה, קיוויתי לגאולה שתצמח מתוך הסבל האנושי, אך אנקוויסט העניקה לי נחמה חלקית בלבד, שהותירה בי מחשבות רבות על אפשרות התממשות התיקווה מתוך הסבל האנושי.
