ביקורת ספרותית על המרדימנים - הספריה החדשה # מאת אנה אנקוויסט
ספר בסדר

---

לנשום

דור, אני חייב להרדים אותך, אין לנו ברירה, אתה לא יכול לנשום. כך אמר איליה כגן, רופא טיפול נמרץ צעיר מבית החולים בלינסון, לבני דור שנפצע קשה בקסבה של שכם לפני חמש עשר שנים.

למרות שעברו שנים, אני חש באיימה בשעה שאני חושב, מה הרגיש דור באותם רגעים, בהם הוא עמד להיות מורדם ומונשם, האם זאת נסיגה זמנית, לצורך גיוס כל חלקיק אנרגיה אפשרית במלחמה על החיים, או אולי מסע שיש בו רק כיוון אחד?

במלחמה ההיא על החיים... למדנו שיש מרחב דמדומים גדול, בין החיים למוות, עליו הרופאים נלחמו, בקרב שהמתנהל על הקצה, ברגעים שהיו עברנו קשים מנשוא, ולעתים נואשים, אבל תמיד ברקע הבליחה התקווה שדור ורופאיו יצליחו במאבקם. (ואל תגידו לי שקשה יותר להיות בחור ישיבה מחייל)

עברו חמש עשר שנים, ודור בני, סיים בהצטיינות התמחות ברפואה פנימית. איליה כגן, הפך למנהל מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים בלינסון, אליו דור פנה, לפני שהחל להתמחות בפנימית, והתחבט בינה לבין הרדמה וטיפול נמרץ. דור לך עם הלב שלך, ענה לו איליה. דור בחר להתמחות בפנימית.

כעת דור, עומד בפתחה של התמחותו השנייה, בטיפול נמרץ, כתיקון וחזרה למקום בו אחרים נאבקו על חייו, הפעם כרופא הלוקח חלק במלחמה על חייהם של החולים במצב קשה. המקבל החלטות הרות גורל לחייהם, כרופא הרואה בנתינה באמצעות הרפואה הציבורית, ביטוי לערכי מצוינות, שוויונית ואנושיות.(ואל תאמרו לנו שהחילונים הם עגלה ריקה)

אנקוויסט, בחרה לספר על הרופאים המרדימים, להם היא נתנה שם מיוחד המרדימנים, שהם אגב גם רופאי טיפול נמרץ, משום שתפקידם לא פעם דומה לטכנאי במה מאחורי הקלעים, המותרים את הדרמה והתהילה, לכירורגים הנמצאים בקדמת הבמה. מציאות שבשנתיים האחרונות הופרכה לחלוטין, לאחר שרופאי הטיפול הנמרץ עמדו בחזית המלחמה בקורונה.

על המרדימים ורופאי הטיפול נמרץ, מספרת אנקוויסט, שהיא פסיכואנליטיקאית במקצועה, דרך ההנגדה שהיא עושה בין שני מקצעות הרפואה, רופאי הטיפול הנמרץ ולעומתם הפסיכיאטריים, הראשונים עוסקים בהרדמה ובאלחוש הכאב, משתמשים בעיקר בתרופות בכדי להרדים את חוליהם או להקטין את מכאובם, לעומתם הפסיכיאטריים, מבקשים לא פעם לעמת את החולה מול סיבלו המודחק, תהליך שלא פעם מציף בכאב.

את סיפורם של אנשי הרפואה, מספרת אנקוויסט באמצעות משפחה אחת, דריק, הפסיכואנליטיקאי, שחזר לאחר מות אשתו לטפל בחוליו, אך מתקשה בכך, יש לו אחות, סוזן, שהיא רופא מרדימה, הנשואה לפסיכואנליטיקן, יש להם בת בשם רוז, המתאהבת רחמנא ליצלן, בסוכרמן, שאומנם מתחיל התמחות בפסיכיאטריה, אך עובר להרדמה, והופך להיות מתמחה של סוזן, איתה יש לו רומן, שתחילתו באמצע ניתוח מתחת לשלחן המנותח. כל כך פאתטי למרדימים שנתפסים בעצמם כישנוניים, להשתגע באמצע ניתוח. המתמחה יצליח בהמשך לערער את כל מערכת האיזונים המשפחתית, הבנויה מאיזונים רופפים, באופן שהיא ראויה לכינוי, משפחה בטיפול.

הספר הזה מנסה לתאר באמינות את הטכניקה של המרדימים, כמו הצנתורים המורכבים, או הצורך לשלוט במהלך הניתוח על דרכי הנשימה ועל כל המדדים הגופניים של החיים, או הצורך, למנוע טעויות היכולות להעמיד את הרופאים מול תביעות משפטיות. כל הפרוצדורות האלה, שלבטח ידברו אל בני דור, נראו בעייני ממש מיגעות, ולא כל כך מתחברות לעלילה שבחלקה הראשון לא קרה בה כמעט שום דבר הראוי לרומן ובחלקה השני היא ספרה על משפחה שטראומות ומוות מלוות את קורותיה, היוצאת משליטה בהדרגה, כמו הסנדלר שהולך יחף.

זהו ספר ממש מאכזב בייחס לספריה האחרים של אנקוויסט, הסופרת האהובה עלי, אך בדבר אחד הוא הצליח, להעניק את הכבוד הראוי למרדימים ולרופאי הטיפול הנמרץ, הנמצאים בחזית הרפואה, ומנהלים קרבות על חייהם של חולים הנמצאים במצבי מצוקה. (ואל תגידו לי שלא צריך ללמוד לימודי ליבה, משום שהכימיה והפיזיקה מהווים מקצועות הליבה של ההנשמה)

לפני שדור, החל התמחות בפנימית הענקתי לו, ספר על הרופאים כבני אדם. כעת כשהוא ממשיך לטיפול נמרץ, בקשתי עבורו ספר נוסף. המרדימנים, של אנה אנקוויסט, ספר שהוא כמו בשורה מתוזמנת, המיועדת עבורו.

רוץ בן, רוץ, כתבתי לו בהקדשה, כמו בפעם הקודמת, לדור שהיה ספורטאי ורץ, וכעת אינו יכול לרוץ פיזית, אך הוא עדיין רץ מטפורית אל המטרות שהוא מציב בחייו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על המרדימנים - הספריה החדשה #