“# זה עוד אחד מהספרים שנקנו בבולמוס מבצעי סוף השנה השווים, בלי להתעמק יותר מדי בתוכנם או באיכותם. חשבתי שזה יהיה עוד ספר אופנתי המתלונן על כך שאנשים דוחים (א)נשים שמנים(ות), מעדיפים יופי חיצוני על יופי פנימי, שבויים במידות גוף דרקוניות ובדיאטות אינסופיות, עד שהם רואים את האור... ובכן – טעיתי. הספר הזה הופך אפל ככל שמתקדמת הקריאה. הסיפור נע על (לפחות) שני צירים, שאינם ממש מתחברים. האחד עוסק באיש”

“# יש סופרות המתארות את דמויותיהן באופן מפורט. צבע השמלה, שם יצרן התיק האופנתי, פירוט האיפור לכל שלביו, תיאור הגוף, הגובה, המשקל, הקוביות בבטן (אם מדובר בבחור). תיאור המשקאות, הסמים, הריהוט... הבנתם את הנקודה. לא יודעת למה דווקא סופרות מתאפיינות בסיגנון הזה. אולי זה שייך לראייה המרחבית החסרה, המחייבת התמקדות בפרטים כדי להבין את חלקה של התמונה. אולי זה נובע מזמנים עתיקים, בהם היה על המלקטת להבחי”

“**** לפעמים, אני חולם על משהו בדיוק כזה. סוף העולם. אפוקליפסה, אבל כזו שתותיר אחריה יותר מאשר מאבק הישרדותי עירום, אלים וצפוי. כזו שגם תפשיט ממני את כל מה שהתרגלתי לחשוב שהוא טעם החיים ותאלץ אותי לשנות את ברירת המחדל המטריקסית שלי ולהתחיל לחיות באמת, לא רק לשוט בשונית המוכרת בתוך להקת הדגים האימתנית הזו, יום אחרי יום אחרי יום, כשמבטי נעוץ בזנבו של הדג שלפני, מתורגל עד זרא בהתחמקות מטורפ”

“מתוך כל הספרות הגרועה נחת עליי ספר טוב. אוטומטית מה שרציתי לעשות - לכרוע על רגל אחת ולבקש מהסופר שיתחתן איתי, ולא אכפת לי שזאת פדופיליה לשמה. אוקיי, אולי יש לזה קשר קטן לעובדה שהייתי בודדה בוולנטייז-דיי. “כי זה רק אנייייייי” וחבית הגלידה "שליייייייייי". צוחקת, אין לי חבית גלידה=.= אוף, רק אזכור של היימיטץ' (חברתי היקרה בת ה13) העלה לי אוטומטית את אזכור ה20 אקסים (לפחות) שלה@.@ "My loneliness,”

“# זה עוד אחד מהספרים שנקנו בבולמוס מבצעי סוף השנה השווים, בלי להתעמק יותר מדי בתוכנם או באיכותם. חשבתי שזה יהיה עוד ספר אופנתי המתלונן על כך שאנשים דוחים (א)נשים שמנים(ות), מעדיפים יופי חיצוני על יופי פנימי, שבויים במידות גוף דרקוניות ובדיאטות אינסופיות, עד שהם רואים את האור... ובכן – טעיתי. הספר הזה הופך אפל ככל שמתקדמת הקריאה. הסיפור נע על (לפחות) שני צירים, שאינם ממש מתחברים. האחד עוסק באיש”

“# יש סופרות המתארות את דמויותיהן באופן מפורט. צבע השמלה, שם יצרן התיק האופנתי, פירוט האיפור לכל שלביו, תיאור הגוף, הגובה, המשקל, הקוביות בבטן (אם מדובר בבחור). תיאור המשקאות, הסמים, הריהוט... הבנתם את הנקודה. לא יודעת למה דווקא סופרות מתאפיינות בסיגנון הזה. אולי זה שייך לראייה המרחבית החסרה, המחייבת התמקדות בפרטים כדי להבין את חלקה של התמונה. אולי זה נובע מזמנים עתיקים, בהם היה על המלקטת להבחי”

“**** לפעמים, אני חולם על משהו בדיוק כזה. סוף העולם. אפוקליפסה, אבל כזו שתותיר אחריה יותר מאשר מאבק הישרדותי עירום, אלים וצפוי. כזו שגם תפשיט ממני את כל מה שהתרגלתי לחשוב שהוא טעם החיים ותאלץ אותי לשנות את ברירת המחדל המטריקסית שלי ולהתחיל לחיות באמת, לא רק לשוט בשונית המוכרת בתוך להקת הדגים האימתנית הזו, יום אחרי יום אחרי יום, כשמבטי נעוץ בזנבו של הדג שלפני, מתורגל עד זרא בהתחמקות מטורפ”

“מתוך כל הספרות הגרועה נחת עליי ספר טוב. אוטומטית מה שרציתי לעשות - לכרוע על רגל אחת ולבקש מהסופר שיתחתן איתי, ולא אכפת לי שזאת פדופיליה לשמה. אוקיי, אולי יש לזה קשר קטן לעובדה שהייתי בודדה בוולנטייז-דיי. “כי זה רק אנייייייי” וחבית הגלידה "שליייייייייי". צוחקת, אין לי חבית גלידה=.= אוף, רק אזכור של היימיטץ' (חברתי היקרה בת ה13) העלה לי אוטומטית את אזכור ה20 אקסים (לפחות) שלה@.@ "My loneliness,”