“**** לפעמים, אני חולם על משהו בדיוק כזה. סוף העולם. אפוקליפסה, אבל כזו שתותיר אחריה יותר מאשר מאבק הישרדותי עירום, אלים וצפוי. כזו שגם תפשיט ממני את כל מה שהתרגלתי לחשוב שהוא טעם החיים ותאלץ אותי לשנות את ברירת המחדל המטריקסית שלי ולהתחיל לחיות באמת, לא רק לשוט בשונית המוכרת בתוך להקת הדגים האימתנית הזו, יום אחרי יום אחרי יום, כשמבטי נעוץ בזנבו של הדג שלפני, מתורגל עד זרא בהתחמקות מטורפ”

“"כוכבי הכלב" הוא ספר אפוקליפטי. כאילו. אבל לא באמת. לא ממש. כי למרות העלילה שמגוללת את סיפורו של היג, שחי עם כלבו ג'ספר בשדה תעופה קטן ונטוש בקולורדו, בסביבה בה רוב בני האדם, כולל אשתו והעובר, מתו ממגיפה, למרות כל זה הספר לא קודר ולא מדכא ולא מעיק ולא משרה על הקורא תחושה שהחיים לא שווים כלום. להיפך, הוא מראה לדעתי שהחיים שווים המון. בספר הזה יש אנושיות וחמלה וחום ורכות ואפילו תיאור כובש של”

“אולי נדמה לי אבל דיסטופיות נפוצות היום יותר משהיו נפוצות בעבר. אולי בגלל נבואות הזעם המבטיחות את מות העולם אותו היכרנו מנשק שאיבדנו בו שליטה, ממגפה שאיבדנו בה שליטה או מקידמה שאיבדנו בה שליטה? כך או כך די הרבה ספרים נכתבו על הנושא הזה, והספר הזה אינו מחדש דבר בתחום הסיבה להרס העולם או התוצאה של ההרס הזה. ובכל זאת הוא שונה. היג חי בשדה תעופה נטוש, בהרי קולורדו, ומטיס יום יום את המטוס הפרטי הקטן”

“דיסטופיה משובחת מאת סופר שהייתי שמח לקרוא עוד ממנו... הצד החזק של כוכבי הכלב הוא לאו דווקא נושא הספר (כדור הארץ לאחר מלחמת גוג ומגוג, נושא שכבר נשחק היטב בעשרות השנים האחרונות) אלא הצגת הדמויות והצד האנושי שבעלילה. גיבור הספר מתמודד עם מצב קטסטרופלי ומייאש, הוא נאלץ לעשות דברים שנוגדים את כל מה שהוא מאמין בו אבל מצליח איכשהו לשמור על הצד האנושי שלו - ואפילו למצוא אהבה או שתיים. ספר משובח, מרגש ו”

“**** לפעמים, אני חולם על משהו בדיוק כזה. סוף העולם. אפוקליפסה, אבל כזו שתותיר אחריה יותר מאשר מאבק הישרדותי עירום, אלים וצפוי. כזו שגם תפשיט ממני את כל מה שהתרגלתי לחשוב שהוא טעם החיים ותאלץ אותי לשנות את ברירת המחדל המטריקסית שלי ולהתחיל לחיות באמת, לא רק לשוט בשונית המוכרת בתוך להקת הדגים האימתנית הזו, יום אחרי יום אחרי יום, כשמבטי נעוץ בזנבו של הדג שלפני, מתורגל עד זרא בהתחמקות מטורפ”

“"כוכבי הכלב" הוא ספר אפוקליפטי. כאילו. אבל לא באמת. לא ממש. כי למרות העלילה שמגוללת את סיפורו של היג, שחי עם כלבו ג'ספר בשדה תעופה קטן ונטוש בקולורדו, בסביבה בה רוב בני האדם, כולל אשתו והעובר, מתו ממגיפה, למרות כל זה הספר לא קודר ולא מדכא ולא מעיק ולא משרה על הקורא תחושה שהחיים לא שווים כלום. להיפך, הוא מראה לדעתי שהחיים שווים המון. בספר הזה יש אנושיות וחמלה וחום ורכות ואפילו תיאור כובש של”

“אולי נדמה לי אבל דיסטופיות נפוצות היום יותר משהיו נפוצות בעבר. אולי בגלל נבואות הזעם המבטיחות את מות העולם אותו היכרנו מנשק שאיבדנו בו שליטה, ממגפה שאיבדנו בה שליטה או מקידמה שאיבדנו בה שליטה? כך או כך די הרבה ספרים נכתבו על הנושא הזה, והספר הזה אינו מחדש דבר בתחום הסיבה להרס העולם או התוצאה של ההרס הזה. ובכל זאת הוא שונה. היג חי בשדה תעופה נטוש, בהרי קולורדו, ומטיס יום יום את המטוס הפרטי הקטן”

“דיסטופיה משובחת מאת סופר שהייתי שמח לקרוא עוד ממנו... הצד החזק של כוכבי הכלב הוא לאו דווקא נושא הספר (כדור הארץ לאחר מלחמת גוג ומגוג, נושא שכבר נשחק היטב בעשרות השנים האחרונות) אלא הצגת הדמויות והצד האנושי שבעלילה. גיבור הספר מתמודד עם מצב קטסטרופלי ומייאש, הוא נאלץ לעשות דברים שנוגדים את כל מה שהוא מאמין בו אבל מצליח איכשהו לשמור על הצד האנושי שלו - ואפילו למצוא אהבה או שתיים. ספר משובח, מרגש ו”