ביקורת ספרותית על כוכבי הכלב מאת פיטר הלר
ספר מעולה

---

****





לפעמים, אני חולם על משהו בדיוק כזה. סוף העולם. אפוקליפסה, אבל כזו שתותיר אחריה יותר מאשר מאבק הישרדותי עירום, אלים וצפוי. כזו שגם תפשיט ממני את כל מה שהתרגלתי לחשוב שהוא טעם החיים ותאלץ אותי לשנות את ברירת המחדל המטריקסית שלי ולהתחיל לחיות באמת, לא רק לשוט בשונית המוכרת בתוך להקת הדגים האימתנית הזו, יום אחרי יום אחרי יום, כשמבטי נעוץ בזנבו של הדג שלפני, מתורגל עד זרא בהתחמקות מטורפים, התרבות וחיפוש מזון.

הספר הזה יוצא דופן באמת, על רקע הדיסטופיות המציפות את עולם הספרות חדשות לבקרים. על פני השטח, העלילה מגוללת את קורותיו של היג, ניצול מגפה אפוקליפטית שמכלה את רוב רובה של אוכלוסיית העולם, שמתגורר בשדה תעופה נטוש בקולורדו עם כלבו ג׳ספר ושכן מיליטריסט שמגן על הטריטוריה הקטנה שיצרו לעצמם בחירוף נפש. דיסטופיות מעוררות בדרך כלל בקוראים תחושות של פחד, מועקה, חשש או מחשבות קודרות על סופיות ומלחמה, אלא שכאן הכיוון הוא שונה לחלוטין. למרות שע״פ הכתוב על כריכת הספר פיטר הלר (הסופר) הוא מומחה להישרדות - הסיפור הוא לא ממש על המאבק הזה, אלא על ה״למה״. למה אנחנו בכלל כאן, ומה אנחנו רוצים מהחיים שלנו. השאלה הזו מכוסה בחיי היום יום שלנו בכל כך הרבה צעיפים, רעלות והסחות דעת, עד שנדמה לפעמים, לפחות לי, שהסיבה שאני נמצא כאן היא לעבוד ולהרוויח כסף, להקים משפחה ושהילדים יהיו מאושרים, ועוד הבלים כגון אלה. רגע - זה לא שזה לא חשוב, המשפחה והילדים והעבודה והכסף, המדינה או איכות החיים. אלא שכל אלה לא מהווים תשובה מספקת לשאלה הכל כך מורכבת ועמוקה, למה. מה הטעם.

היג קם בבוקר, שותל ירקות, חוטב עצים להסקה, או יוצא לגיחות סיור עם ג׳ספר במטוס הססנה העתיק שלו. הוא לא נוסע באוטובוס 111 לעבודה, ולא חושב מה יהיה עם הפנסיה ומי ייבחר בבחירות. הוא מחליט, לעצמו, בשביל מה לטרוח לקום בבוקר, ולא מצליח לענות על השאלה הזאת עדיין, למרות כל הפנאי המטמטם הזה שנגזר עליו, כשכל עולמו ועתידו הפוטנציאליים נקרעו ממנו באבחה אלימה אחת. הוא מנסה למצוא דברים שעושים לו טוב, גם בתוך המרחבים השוממים שסביבו, להעריך יופי וזכרונות וחברות שקטה עם הכלב.

במקום להיות עוד ספר דיסטופי בסגנון I Am Legend עם זומבים ועם תככים ומזימות ומאבקים עם כנופיות שודדים, ״כוכבי הכלב״ מצליח להתרחק מהקלישאה המקובלת בז׳אנר ולהיות ספר פיוטי, עדין ומהורהר על נושאים קטנים ומהותיים שאני באופן אישי לא מתפנה לחשוב עליהם לעתים מספיק קרובות, כמו געגועים, בושה וחרטה, חברות אמיתית או כמה מוסר הוא עניין יחסי. הספר כתוב לעילא ויש בו עמודים עוצרי נשימה ביופי, בחכמה וברזולוציה שלהם וניסוחים מדוייקים, עוצמתיים ולא-מתיימרים. הוא גרם לי עונג רב.

פשוט נפלא, ומומלץ גם לכאלה שסופי-עולם למיניהם מרתיעים אותם.


****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על כוכבי הכלב