“סוזן מייסנר עושה זאת שוב ב פעם השלישית!
לוקחת ארוע היסטורי גדול ומשתמשת בו לרקע התקופה של הסיפור שלה.
בספרה הראשון "סודות של חיים מופלאים" היא עסקה בבליץ על לונדון במלחמ"ע השניה.
בספרה השני "זוהר כמו גן עדן" היא עסקה בשפעת הספרדית (לקרוא אותו בתקופת הקורונה נתן לו אפילו נופך נוסף).
כעת היא לקחה את רעידת האדמה הגדולה בסן פרנסיסקו באפריל 1906 . אותה רעידת אדמה החריבה את העיר כאשר בעקבותיה פרצו שריפות ענק ונהרגו אלפי אזרחים.
סיפורה של סופי - בחורה צעירה אשר נישאת לגבר אלמן שלא מכירה בעקבות מענה להודעה בעיתון אותה פירסם בה הוא מבקש למצוא לו אישה חדשה ואמא לביתו בת ה 6.
סופי אשר חיה חיי עוני ובדידות מחליטה להיענות להצעה וכך בעצם מתחילה חיים חדשים לעצמה.
אותה רעידת אדמה היא בעצם נקודת המפנה בסיפור גם בעלילה עצמה וגם בתהליך ההתבגרות הפנימי של סופי עם מה שהגורל מזמן לה.
הספר מתקדם בצורה מרתקת בשני צירי זמן שנעים במקביל וכל פעם נחשפים לנו עוד ועוד פרטים והסיפור שמתגלה אינו דומה כלל לתמונה הראשונית איתה מתחיל הספר.
יפה מאוד. מרתק. שרק תמשיך לכתוב כאלה ספרים.

נ.ב אפשר ורצוי לשקול צילומי כריכות אחרים לספר הזה והקודם שלה... הם לדעתי יוצרים רושם ראשוני לא כל כך טוב ועד עכשו לא הבנתי מה יונית לוי עושה פה על הכריכה :-)”

“לפעמים אסון שקורה לאדם אחד, יכול להביא שקט ונחמה לאדם אחר. אפשר לקרוא לזה 'נקמה מתוקה' או 'נקמה מאלוהים', אבל בלי חשיבות לשם, מקרה מסוג זה הוא תמיד פועל יוצא של התנהגות אכזרית או נלוזה של אדם מסויים כלפי אחר או אחרים. מרטין הוקינג הוא אדם כזה, פסיכופט בלי גבולות, ואם היה חי היום היו עושים עליו תוכנית "המתחזים" לתפארת.
שנות ה-20 של המאה הקודמת. סופי היגרה מאירלנד לארה"ב. בניו יורק היא עובדת קשה, אבל המשכורת מספיקה בקושי לאוכל ולמגורים בתנאים איומים. יום אחד היא נתקלת במודעה של אלמן מסן-פרנסיסקו שמחפש אישה ואמא לבת שלו, כי בגלל עבודתו הוא נעדר הרבה מהבית. ההתכתבות ביניהם המשיכה לחתונה, וסופי השתקעה בנוחות בביתה החדש והנוח. עד שיום אחד מופיעה בביתה אישה הרה שמחפשת את השותף לעבודה של בעלה. סופי פרצה מגירות, קראה מסמכים, והחליטה להסתלק מהבית עם הבת. למחרת רעשה סן-פרנסיסקו בעוצמה, צינורות של גז התפוצצו, העיר עלתה בלהבות, ולא היו מים לכבות את האש, כי גם צינורות המים התפוצצו. ובכל זאת החיים ממשיכים ...

לאחרונה אני די נזהרת מספרים שכתוב עליהם: רומנים היסטוריים. רבים מהם מבוססים על האינטרנט וכתובים כלאחר יד. פעם קראו לסוג זה של ספרים 'רומן למשרתות'. האמת היא שגם 'רומן למשרתות' נחמד לקרוא מדי פעם, אבל אם 'רומנים היסטוריים' אני בכל זאת מחפשת תוכן שנכתב אחרי תחקיר רציני. והספר הזה מוכיח שיש עוד על מה לחקור ולכתוב.”

“ספר מקסים שהוא הנאה צרופה. פשוט סיפור טוב עם מתח שנמשך לאורך כל הסיפור. בלי התחכמויות מיותרות פשוט כיף.”

“נהניתי ואהבתי את הספר. עלילה מעניינת, לעתים אף מותחת.
שני דברים הפריעו לי מעט בסיפור ופגמו באמינותו. כשהמחברת כותבת שסופי עם נשואיה, הכירה את בתו של בעלה שהיתה בת 5. כמה עמודים אחרי...הילדה בת 7,
וסופי נשואה שנה? (לא בפעם הראשונה שנתקלת באי דיוק שכזה. במקרה של הספר הזה זה פחות בולט מספר אחר, ובכל זאת).
דבר נוסף זה - פרק הלפני אחרון של הספר: סופי בחקירה של מרשל פדרלי. המרשל יודע הכל על סופי ומטיח בה שיודע עליה הכל. למרות זאת, הוא מוציא מהחדר את הכתבנית, בטוענה שנותן הפסקה לסופי. בזמן הפסקה זו היא מספרת לו את כל האמת שהוא יודע עליה. היא בוכה. הוא מחליט לוותר, למחוק את הכל? הוא נותן לסופי את כל המסמכים?! כמה דקות אחרי, סופי אחרי שבכתה, ניגבה את דמעותיה וצבטה את לחיה להחזיר צבע לפניה ושכתבנית לא תראה שבכתה?
נו באמת...
אמנם, זה דברים קטנים שלא פגעו בהנאתי מהספר, ובכל זאת, מעט תשומת לב של המחברת או עורכת היו מונעים זאת.”