ביקורת ספרותית על עיר חלולה - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #2 מאת רנסום ריגס
ספר לא משהו

---

"יום אחד ניכנסתי לחללית וטסתי לכוכב. בכוכב היו הרבה עצים ופרחים יפים קטפתי לי פרי ואכלתי. הוא היה טעים מאוד. אחר כך שיחקתי עם חייזרים חמודים. בסוף ניכנסתי לחללית ונסעתי הביתה. סוף"

"שלום קוראים לי נמרי החזק. אתם יודעים מה קוראים לי נמרי החזק? כי אני חזק מאוד. אני גר ביערות אפריקה ואני אוהב לאכול בשר צבי. אני מאוד טוב בציד. הרבה חיות ביער מפחדות ממני. ממש טוב לי כאן. סוף!"

"שלום אני טרקטור. כול יום אני נוסע לחרוש בשדה. יום אחד עבדתי הרבה. חיכיתי כבר להרגיש את הלחיצה על דוושת הגז שתבשר שכבר אנו עוזבים את השדה ונוסעים הביתה. בסוף חזרנו הביתה. אני נחתי מיתחת לסככה ביחד עם שאר הטרקטורים. סוף!"

"עמדתי להיכנס למטוס. פיתאום אמא אמרה: "שכחנו את המיזוודות!" היינו צריכים לחזור הביתה, לקחת את המיזוודות ולחזור. המיזוודה ששכחנו היתה מיזוודה אחת קטנה, אבל עם הרבה כסף. בסוף טסנו במטוס לקנדה ותארו מה היה שם? היתה לי מסיבת הפתעה! סוף"

(מצחיק איך כאן כל סיפור הוא שורה וחצי ובמחברות הכתיבה היוצרת שלי הם שלושת רבעי עמוד כל אחד)

זאת אני. בכיתה ד'. מורחת כל סיפור על כמעט עמוד, בכתב ענק עם רווחים מרשימים, שהיו יכולים להועיל לחלק מסיכומי אינפי שלי.
אל דאגה, הם משתפרים. גם בכמות וגם באיכות. אף פעם לא היתה לי סבלנות מרשימה לשבת ולכתוב, אז יש סיפורים שנושאים את הכותרת "כל מה שאני שומעת" או ליטרלי פאנפיק (!) על אן שרלי.
יש גם סיפור של "בחר את ההמשך בעצמך" (כולנו עברנו את השלב הזה! כן, עברנו בעבר. אתם מנסים לרמוז משהו?) ועוד אחד שבו נכנסים לתוך ספרים, כי גניבה ספרותית היא לא מילה גסה. מה לא עושים כדי למצוא רעיונות.
עוד? תאריכים כגון: "יום שני, ב' תמוז, 2007.", סיפור שקשקשתי עליו בפראות וכתבתי מעל "אני לא רוצה שיקראו את הסיפור הזה" (עכשיו קראתי. לא יודעת מה העניין, הוא נורמלי למדי. יש לי הרגשה מעומעמת שזה קשור לחברות שלי, הצצות במחברות של אחרות ועשיית דווקא)
ובעיקר בעיקר, המון דברים שאין לי.
פתאום שמתי לב לזה.
כלבים? בשפע. חברים מסוגים כאלו ואחרים, שעם כולם הדמות המספרת חיה בשלווה והרמוניה? לא חסר. שיער חלק? בהחלט. הורים כבקשתך. הפתעות וממתקים. כוכבים. חייזרים. שמלות מפונפנות (מה לכל ה). גשם. מעברי דירה. סבלנות לגינון (לא הצלחתי לפצח את האובססיה) תאונות, סבלנות ללכת לבית כנסת, מצוות ומעשים טובים.
(אה, והרבה יו"דים במקומות לא מוצלחים)

כן. אני חושבת שבהחלט עליתי על משהו.

בקיצור - זו אני עם מטלות בית ספר יצירתיות בכיתות ד'-ה'-ו'. בהחלט יש מגמת שיפור, בקצב הזה בגיל שמונים אהיה כותבת זכרונות מבריקה.

רנסום ריגס, לעומת זאת? חבר, לא. פשוט לא.
אם לי בכתיבה יוצרת היו אמצעים לחשיבה על רעיונות: מורות וחברות שיתחילו סיפור ואני אצטרך לגמור - או תמונות בסלסילה שיתנו רעיון -
אז רנסום ריגס לקח את עניין התמונות קצת חזק מדי.

הספר הראשון היה נחמד. הי תראו, הנה סופר לקח תמונות ישנות ושיבץ אותן בעלילה קצבית שעד סוף הספר כמעט לא הבנתי אם היא פנטזיה או מציאות (חבל שפנטזיה במקרה הזה). בסדר חבר. קראתי, חייכתי ושכחתי.
הספר השני, לעומת זאת. אוי.
כמו תאונת רכבת של הומור כושל, כתיבה מחרידה, תמונות קלושות וקשרים קלושים לעלילה, דמויות נוראיות וקצת פיצוצים מלמעלה.
הסופר אשכרה לקח תמונות, סידר אותן בשורה וחשב: "הממ, אני צריך לעבור מסצנה עם תמונה של ילדה מתה לסצנה עם תמונה של ציפור מחזיקה ספר. מה נעשה? מה נעשה? אה! נהרוג את הילדה, ואז נוליך את החברים שלה לחווה, שם הם ימצאו ספר ואז ילכו ללונדון, שם ייכנסו לתעלה ופתאום תבוא ציפור שתיקח את הספר! אני גאון!"

בחילה. בחילה.

בנוסף, הכתיבה. אוי גוועלד, ה' ישמור, רחמנא ליצלן.
מזמן לא נתקלתי בספר שכתוב כזה נורא. לבנאדם אין מושג איך להשתמש בשפה העברית (למען האמת, אכן אין לו. אבל קשה לי להאמין שהמקור עדיף) והחברה של ג'ייקוב (אחד המטרידים, אגב) קוראת לו "מתוק".
כמעט פרצתי בצווחות בכי והטחתי את הספר בקיר. הוא לא שלי, מזל.

אין לי זכות לומר זאת כי בטח אמשיך לשלישי כי אצטרך לדעת איך זה ממשיך (ספויילר: גרוע), אבל אם אתם מסוגלים עשו לעצמכם טובה:
אל תבזבזו שנייה על הדבר הזה.
אפשר לנצל את הזמן לכתיבת סיפורים על טרקטורים וכלבים בשם חומי.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על עיר חלולה - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #2