“# זה עוד אחד מהספרים שנקנו בבולמוס מבצעי סוף השנה השווים, בלי להתעמק יותר מדי בתוכנם או באיכותם. חשבתי שזה יהיה עוד ספר אופנתי המתלונן על כך שאנשים דוחים (א)נשים שמנים(ות), מעדיפים יופי חיצוני על יופי פנימי, שבויים במידות גוף דרקוניות ובדיאטות אינסופיות, עד שהם רואים את האור... ובכן – טעיתי. הספר הזה הופך אפל ככל שמתקדמת הקריאה. הסיפור נע על (לפחות) שני צירים, שאינם ממש מתחברים. האחד עוסק באיש”

“# אה-קים - קימברלי באמריקאית - היא ילדה סינית בת 11 שהיגרה עם אמה מהונג קונג לניו יורק כדי להשיג חיים טובים יותר. האב מת כמה שנים קודם לכן, האם שהיא פליטת מלחמת התרבות הסינית – נמלטה עם אחותה להונג קונג מסין – חוששת מהרגע שהונג קונג החכורה תוחזר "לבעליה" הסינים, ומחליטה להגר. שתיהן חסרות שפה, האם היא מורה למוסיקה – מקצוע שמן הסתם אינו נדרש בתרבותה החדשה – ויש לה אחות שהגיעה לארצות הברית כמה שנים”

“# יש סופרות המתארות את דמויותיהן באופן מפורט. צבע השמלה, שם יצרן התיק האופנתי, פירוט האיפור לכל שלביו, תיאור הגוף, הגובה, המשקל, הקוביות בבטן (אם מדובר בבחור). תיאור המשקאות, הסמים, הריהוט... הבנתם את הנקודה. לא יודעת למה דווקא סופרות מתאפיינות בסיגנון הזה. אולי זה שייך לראייה המרחבית החסרה, המחייבת התמקדות בפרטים כדי להבין את חלקה של התמונה. אולי זה נובע מזמנים עתיקים, בהם היה על המלקטת להבחי”

“נפלאות דרכי הקריאה, אין מה לומר. את הספר הזה לקחתי, כדרכי בקודש, מספריית הרחוב שלנו. ערב פסח הוא זמן טוב להגיע לשם כי זו העת שבה כלבעלי הבתים החרוצים ובעיקר בעלות הבתים החרוצות נזכרות ונזכרים לעשות סדר בבית ולהוציא ממנו ספרים מיותרים על מנת לרענן את הספריה ולפנות בה מקום לספרים חדשים וטובים יותר שיבואו. לקחתי את הספר כמו שאני לוקחת כל ספר שכתוב בעברית שנמצא שם (רוב הספרים שם באנגלית) כי לא עולה לי”

“# זה עוד אחד מהספרים שנקנו בבולמוס מבצעי סוף השנה השווים, בלי להתעמק יותר מדי בתוכנם או באיכותם. חשבתי שזה יהיה עוד ספר אופנתי המתלונן על כך שאנשים דוחים (א)נשים שמנים(ות), מעדיפים יופי חיצוני על יופי פנימי, שבויים במידות גוף דרקוניות ובדיאטות אינסופיות, עד שהם רואים את האור... ובכן – טעיתי. הספר הזה הופך אפל ככל שמתקדמת הקריאה. הסיפור נע על (לפחות) שני צירים, שאינם ממש מתחברים. האחד עוסק באיש”

“# אה-קים - קימברלי באמריקאית - היא ילדה סינית בת 11 שהיגרה עם אמה מהונג קונג לניו יורק כדי להשיג חיים טובים יותר. האב מת כמה שנים קודם לכן, האם שהיא פליטת מלחמת התרבות הסינית – נמלטה עם אחותה להונג קונג מסין – חוששת מהרגע שהונג קונג החכורה תוחזר "לבעליה" הסינים, ומחליטה להגר. שתיהן חסרות שפה, האם היא מורה למוסיקה – מקצוע שמן הסתם אינו נדרש בתרבותה החדשה – ויש לה אחות שהגיעה לארצות הברית כמה שנים”

“# יש סופרות המתארות את דמויותיהן באופן מפורט. צבע השמלה, שם יצרן התיק האופנתי, פירוט האיפור לכל שלביו, תיאור הגוף, הגובה, המשקל, הקוביות בבטן (אם מדובר בבחור). תיאור המשקאות, הסמים, הריהוט... הבנתם את הנקודה. לא יודעת למה דווקא סופרות מתאפיינות בסיגנון הזה. אולי זה שייך לראייה המרחבית החסרה, המחייבת התמקדות בפרטים כדי להבין את חלקה של התמונה. אולי זה נובע מזמנים עתיקים, בהם היה על המלקטת להבחי”

“נפלאות דרכי הקריאה, אין מה לומר. את הספר הזה לקחתי, כדרכי בקודש, מספריית הרחוב שלנו. ערב פסח הוא זמן טוב להגיע לשם כי זו העת שבה כלבעלי הבתים החרוצים ובעיקר בעלות הבתים החרוצות נזכרות ונזכרים לעשות סדר בבית ולהוציא ממנו ספרים מיותרים על מנת לרענן את הספריה ולפנות בה מקום לספרים חדשים וטובים יותר שיבואו. לקחתי את הספר כמו שאני לוקחת כל ספר שכתוב בעברית שנמצא שם (רוב הספרים שם באנגלית) כי לא עולה לי”