“ויה ג'מיטו/דומניקו סטרנונה את הכתיבה של סטרנונה הכרתי מ-3 ספרים קודמים שלו שקראתי : שרוכים, תעלול, שבועת אמונים ואהבתי את הכתיבה והסגנון. סטרנונה נוהג להתמקד ביחסי קרובי משפחה : בני זוג, הורים-ילדים, בין חברים אבל לא יותר מדי. למעשה, סטרנונה מתמחה ביחסים גרועים ביותר בין הורים לילדים וסביב הנושא הכאוב והדומיננטי הזה שהשפיע על ילדותו, נערותו ובעצם על כל חייו. המספר סוקר את חיי הוריו, היכרותם”

“**** -"אבא, למה הם יורים עלינו טילים? אנחנו טובים!" -"אמממ.... הם, אה, רוצים לפגוע בנו, אבל הם לא יצליחו. יש לנו צבא חזק. הם רוצים להפחיד אותנו" -"אני מפחד שהם יפגעו בנו עם טיל. הייתי מפעיל את המגן מסביב לבית ואז יורה עליהם טיל בחזרה, יותר חזק. מפוצץ את כל הרעים" -"הם לא יפגעו בנו, אל תדאג, מתוק." -"נכון. כי אנחנו הטובים, והם הרעים, והטובים תמיד מנצחים." -"אהההה, אמממ... כן...."”

“מאד מוזר הספר הזה. לכתוב סיפור סוריאליסטי קומי על ג'נוסייד זה ממש לא משהו שכולם עושים. אני חושבת שזה מצריך אומץ וביטחון וכדי שזה יצא טוב גם לא מעט רגישות, שכל וכישרון. את כל אלה יש לו, למויא. זה ספר קצר מאד, 131 עמודים, כך שהוא לא מבזבז זמן וכבר במשפט הראשון, "אני לא שלם בראש", הוא מבהיר את הפער בין המציאות לבין מי שמתאר אותה. ומי שמתאר אותה אותה הוא עיתונאי, אחד שנאלץ לברוח מארץ אחת בדרום אמרי”

“ספרי המתח הכי טובים הם אלו שהם בעצם ספר אחר, שמתחזה לספר מתח. שבהם השאלה "מי עשה את זה" או "למה עשה את זה" הן לא רלוונטיות באופן מובהק. "מועדון דיומא" הוא ספר לאוהבי ספרים, ויותר מזה: מכתב אהבה אחד ארוך לספרים, אהבתם וקריאתם. קורסו הוא 'בלש ספרים', טיפוס לא ממש הגון ולא מאוד הירואי, שמאתר ספרים נדירים כמו מהדורה מקורית של דון קיחוטה או ספר תפילה עם תחריטים מימי הביניים, ולצורך כך הוא מסתובב בארכי”

“ויה ג'מיטו/דומניקו סטרנונה את הכתיבה של סטרנונה הכרתי מ-3 ספרים קודמים שלו שקראתי : שרוכים, תעלול, שבועת אמונים ואהבתי את הכתיבה והסגנון. סטרנונה נוהג להתמקד ביחסי קרובי משפחה : בני זוג, הורים-ילדים, בין חברים אבל לא יותר מדי. למעשה, סטרנונה מתמחה ביחסים גרועים ביותר בין הורים לילדים וסביב הנושא הכאוב והדומיננטי הזה שהשפיע על ילדותו, נערותו ובעצם על כל חייו. המספר סוקר את חיי הוריו, היכרותם”

“**** -"אבא, למה הם יורים עלינו טילים? אנחנו טובים!" -"אמממ.... הם, אה, רוצים לפגוע בנו, אבל הם לא יצליחו. יש לנו צבא חזק. הם רוצים להפחיד אותנו" -"אני מפחד שהם יפגעו בנו עם טיל. הייתי מפעיל את המגן מסביב לבית ואז יורה עליהם טיל בחזרה, יותר חזק. מפוצץ את כל הרעים" -"הם לא יפגעו בנו, אל תדאג, מתוק." -"נכון. כי אנחנו הטובים, והם הרעים, והטובים תמיד מנצחים." -"אהההה, אמממ... כן...."”

“מאד מוזר הספר הזה. לכתוב סיפור סוריאליסטי קומי על ג'נוסייד זה ממש לא משהו שכולם עושים. אני חושבת שזה מצריך אומץ וביטחון וכדי שזה יצא טוב גם לא מעט רגישות, שכל וכישרון. את כל אלה יש לו, למויא. זה ספר קצר מאד, 131 עמודים, כך שהוא לא מבזבז זמן וכבר במשפט הראשון, "אני לא שלם בראש", הוא מבהיר את הפער בין המציאות לבין מי שמתאר אותה. ומי שמתאר אותה אותה הוא עיתונאי, אחד שנאלץ לברוח מארץ אחת בדרום אמרי”

“ספרי המתח הכי טובים הם אלו שהם בעצם ספר אחר, שמתחזה לספר מתח. שבהם השאלה "מי עשה את זה" או "למה עשה את זה" הן לא רלוונטיות באופן מובהק. "מועדון דיומא" הוא ספר לאוהבי ספרים, ויותר מזה: מכתב אהבה אחד ארוך לספרים, אהבתם וקריאתם. קורסו הוא 'בלש ספרים', טיפוס לא ממש הגון ולא מאוד הירואי, שמאתר ספרים נדירים כמו מהדורה מקורית של דון קיחוטה או ספר תפילה עם תחריטים מימי הביניים, ולצורך כך הוא מסתובב בארכי”