ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 31 באוגוסט, 2013
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
פני ובייבי, היתומות מהוריהן, חיות בוילה בטוסקנה אצל הדוד והדודה. הדוד הוא יהודי ובגלל שאינו הולך לכנסייה הוא ילך לגהינום, אלא אם פני ובייבי וחבריהן יעברו ייסורים עבורו: למשל יחצו שדה קוצים יחפים 10 פעמים, או יצליפו בעצמם בענף של עץ...פני המספרת את הסיפור מנסה לסדר את הערכים עליהם היא גדלה לפי סדר הגיוני: האם היא יכולה לאהוב את בייבי יותר משהיא אוהבת את הדוצ'ה? ואת הדוד, הדודה ובנות הדוד? פני היא ילדה סקרנית ובעלת תעוזה ויש לה כבר מחברת המלאה במשפטים חינוכיים שכתבה 100 פעמים כמו "אסור לענות בחוצפה למבוגרים כשהם גוערים בנו" וגם "אף פעם לא אגזור יותר את גלימתו של הבישוף"...היא נשלחת לעתים תכופות לישון בלי ארוחת ערב, בתקווה שתצטער על מה שעשתה ותתחנך בזכות העונש, עד התעלול הבא...
איטליה של שנות הארבעים במאה הקודמת היתה מבוססת היטב במשטר פאשיסטי יציב וותיק, שאירגן את חיי האזרחים ודאג שלאיש מהם לא תהיה חירות מספקת כדי לחשוב. הילדים אורגנו מגיל 6 בקבוצות שלמדו התנהגות מיליטנטית והערצת הדוצ'ה. מוסוליני חתם על הסכם עם הכנסייה, שהפך את הדת הקתולית לדת המדינה כך שהילדים התחנכו בשתי דתות מקבילות, ובדמיונם הדוצ'ה וישו הנוצרי היו כמעט זהים. כמו בכל משטר טוטליטרי ההמונים תמכו בהתלהבות במשטר ובשיטה שניצלה ושיעבדה אותם. ההסכם שכרתה איטליה עם גרמניה הנאצית דווקא הגן על היהודים האיטלקיים: הדוצ'ה, שכנראה לא היה אנטישמי אבל היה אופורטוניסט, לא איפשר לפגוע בהם. זאת עד להדחתו של הדוצ'ה בשנת 1944 בה איטליה הפכה לארץ כיבוש לכל דבר של גרמניה, וגורל היהודים בה ידוע.
קריאת הספר הזה, האוטוביאוגרפי בחלקו, גרמה לי סבל רב. הוא אמנם מסופר דרך עיניה של ילדה שאינה מבינה בדיוק את מה שהיא רואה, מתאר חיים בנוף נפלא של כפרים, שמש, נהר וחיים נוחים של משפחה משכילה, נאורה ואמידה, המקובלת על שכניה ואפילו על הכומר והבישוף, למרות יהדותו של "הדוד". אבל דרך הסיפור התמים של הילדה הקטנה מבצבצים קטעי האפלה והסיפור הנורא מתגבש במוח הקורא עוד לפני שהוא קורה. לא הסכמתי למה שנכתב על הכריכה האחורית ש"...למרות שהארועים המסופרים ברומן הנם קשים ביותר, הטקסט מדבר על אושר בלבד..." יכול להיות שלו הייתי קוראת אותו בלי הידיעה שבדיעבד הייתי יכולה להתייחס יותר לתאורי האושר. כמו שזה היה ראיתי את המפלצתיות גם דרך התמימות הילדותית שנועדה להרגיע את הקורא לפני האגרוף בפרצוף.
ועוד משהו. נראה שהסופרת ניסתה כל ימיה להתמודד עם הזוועה שחוותה והספר הזה - שיצא לאור ב 1961 הוא אחד מהנסיונות האלה. כשקראתי את ההקדשה בסוף הספר, פרצתי בבכי ותאמינו לי זה לא קורה בכל יום. יאהבו אותו אלה המוכנים לקרוא על תקופה קשה מזווית אישית, לא היסטורית. עם זאת אני מציעה לרגישים לשקול אם לקרוא את הספר הזה.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
כך אעשה ללא ספק :) תודה יעל
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, הקוסמת!
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
טופי - אשמח לשמוע מה דעתך עליו כשתקראי אותו.
|
|
|
הקוסמת
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מעולה על ספר מעולה! תודה רבה
|
|
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אין ספק. זו ילדה כלבבי.. אחפשו ואקראנו :)
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, טופי!
הילדה המספרת את הסיפור היא בעלת דמיון פורה ומלאת תעלולים. קשה לה להסביר את הכוונות הטובות העומדות מאחורי תעלוליה, ובין היתר לגזור את גלימת הבישוף (כדי שרוח הקודש תישאר בבית ותגן על הדוד...)
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, חמוטל!
אני חושבת שלכל אחד הגבול שלו. אני מדרגת מעט מאד ספרים ב 5 כוכבים, ובדרך כלל זה קשור יותר לתגובות שלי מאשר לערכו הסגולי של הספר. והכי חשוב - אין שום ספר שכולם יאהבו. וזאת עובדה.
|
|
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורתך גרמה לי הנאה רבה בגלל דמותה של פני.. מי שגוזרת את גלימתו של בישוף זוכה מיד באהדתי
|
|
|
חמוטל
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה יעל, אני אוהבת את זה שלמרות חמשת הכוכבים שלך, ההמלצה לא גורפת ולוקחת בחשבון את חוזק הקיבה ואת הרגישויות של קוראים שונים. ועם זאת סיקרנת מאוד, ואני תוהה איפה אני בסקאלה הזאת, ואם זה ספר אפשרי בשבילי... אבדוק. שנה טובה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה נתי ק. (שחף שחור)!
בהחלט כדאי לקחת את האזהרה לתשומת לב, למרות שחלק מהקוראים אהבו את הספר ולא סבלו בקריאתו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, חני!
זה אומר בעיקר עלי (-:
למרות שהדוצ'ה היה "בעדנו" (בערך, הוא בעיקר היה בעדו...) לא הייתי רוצה עוד מאותו מין. הוא אמנם לא רצח אזרחים במאסות כמו סטאלין או היטלר, אבל המון עוולות נרשמו לחובתו. |
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא-נורא!
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה על ההמלצה המעולה, אך אקח את העצה שלך בסוף, לתשומת לבי:-(
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, רץ!
הספר מיוחד במינו. נכתב (לדעתי) כניסיון להשתחרר מהטראומה. לא חושבת שבמובן הזה הוא עזר לסופרת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, אנקה!
הספר כתוב בצורה מרגשת, אבל הבכי שלי היה בגלל ההקדשה: מאצטי מקדישה את ספרה לאלברט איינשטיין, הוא הדוד של "הדוד" בסיפור. ואומרת לו שבני המשפחה קיבלו אותה ואת תאומתה כשווים להם, אבל ברגע המוות הם הפכו לא שווים. מאצטי, שהיתה שייכת לפלג הנוצרי של המשפחה, לא נרצחה.
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יעל אם פרצת בבכי
זה אומר הרבה על הספר לא?
מקווה שקיבלת חיבוק אחרי הדמעות ואם לא קבלי אחד על ביקורת נפלאה.נשמע ספר קשה טוב שהיה לנו את הדוצ'ה לזמן מה בצד שלנו. אנחנו צריכים כמה דוצ'ות כאלה היום . |
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
סקירה נהדרת.
|
|
|
רץ
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יעל - נוקודת המבט ההיסטורית שלך ממש נפלאה, במספר משפטים תיארת מציאות היסטורית, איליה חברה מציאות אנושית מנקודת מבטם של ילדים - איזה יופי של ביקורת, וכנראה שהספר עצמו מדהים.
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יעל, אם פרצת בבכי כנראה שזה ספר הכתוב בצורה מרגשת במיוחד.
נשמע מעניין מאוד. וכנראה יצטרף ל"כוחותינו" כחומר קריאה כמובן.
אופסס.. יש לי אותו ברשימה. |
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
