ביקורת ספרותית על ויה ג'מיטו מאת דומניקו סטרנונה
ספר בסדר

---

ויה ג'מיטו/דומניקו סטרנונה

את הכתיבה של סטרנונה הכרתי מ-3 ספרים קודמים שלו שקראתי : שרוכים, תעלול, שבועת אמונים ואהבתי את הכתיבה והסגנון. סטרנונה נוהג להתמקד ביחסי קרובי משפחה : בני זוג, הורים-ילדים, בין חברים אבל לא יותר מדי. למעשה, סטרנונה מתמחה ביחסים גרועים ביותר בין הורים לילדים וסביב הנושא הכאוב והדומיננטי הזה שהשפיע על ילדותו, נערותו ובעצם על כל חייו.
המספר סוקר את חיי הוריו, היכרותם, נישואיהם, ילדיהם, עיסוקם, ומשפחותיהם והכל למעשה, דרך עיניו ובעיקר מפיו של אביו: פדריקו.
לדומניקו (מימי) הצעיר היה ביש המזל להיוולד לאב דומיננטי, קשקשן חסר תקנה, אגוצנטרי עם הפרעות אישיות קשות והתפרצויות זעם ואלימות הן פיזית והן מילולית שפגעו בכל הסביבה, ולאימא כנועה וצייתנית המשתדלת לרצות את בעלה הרגזן והאלים בכל דרך אפשרית ובכל זאת חוטפת ריקושטים בעיקר מכות והאשמות פראיות על דברים שלא היו מעולם.
פדריקו סטרנונה, יליד נפולי, עבד כמנהל רכבות אבל היו לו שאיפות של אמן, ליתר דיוק, צייר מתוסכל. מצד אחד הוא התפאר והשתחצן בכך שהוא אחד הציירים הדגולים שקמו לעולם ומצד שני הוא האשים את כל הסביבה בכישלונות שלו להפיק מתחביבו האובססיבי ממון והכרה בינלאומיים.
כאמור, הילד, מימי, הושפע מדבריו והרצאותיו הטרחניות והבלתי פוסקות של אביו והשתדל לרצות את אביו בעל המזג האלים והמתפרץ אבל כל ההתנהגות ההפכפכה, מלאת ההתרברבות העצמית של אביו והשקרים שסיפר לאחרים ובעיקר לעצמו, המאיסו את אביו עליו והוא אף חשב בתור נער, לרצוח את אביו וזה לא בגלל תסביך אדיפוס : )
סטרנונה משלב בסיפור על תולדות משפחתו וחייו בעיקר את העיר נפולי, על בתיה, רחובותיה, אנשיה, כיכרותיה והחיים התוססים בעיר שאפשר בקלות לדמיין אותה ומי שמכיר את העיר יותר טוב ממני בוודאי, יכול לראות בעיני רוחו את הרחובות, השכונות והבתים בהם חי והסתובב סטרנונה בילדותו.
בעודני קוראת על נפולי ותיאורי העיר, 'נפל לי אסימון' שהנה אני חווה מין דה-ז'ה-וו, ומי מיטיב כל כך לתאר בפרטי פרטים את העיר היפה והעתיקה הזאת , על שכונותיה העלובות ועל חיי העניים שם ועל אלו שפחות עניים. ? האסימון נפל בדיוק על הסופרת האיטלקית המוכשרת (בעיניי) אלנה פרנטה, כן, האימא של הקוואטרולוגיה : החברה הגאונה ו"שלישיית אחיותה". הפלא ופלא.
הסגנון והתיאורים כל כך דומים בספרים של פרנטה לבין ספרו של סטרנונה. כשנכנסתי קצת לעומק החיפוש אחר סטרנונה בין גברת ויקיפדיה לבין מאמרים שהתפרסמו על הסופר והסופרת הבנתי ששני המוכשרים הם לא פחות מבני זוג,נכון. ולא רק זאת אלא שנטען שאלנה פרנטה שהוא בעצם פסבדונים של הסופרת המהוללת , הוא הפסבדונים של סטרנונה בכבודו ובעצמו או שהוא כתב את הספרים יחד עם זוגתו.
כמובן שסטרנונה הכחיש את הטענה ואפילו התבדח עליה. אבל אלנה פרנטה הסופרת טרם התגלתה או גילתה פניה, למרות שיש טענה שהיא בעצם זוגתו אניטה ראג'ה, אשר בעיסוקה היא מתרגמת מגרמנית לאיטלקית ולהפך.
בשלב הזה של הספר התחלתי לחשוד שגם אם אלנה פרנטה = אניטה ראג'ה המתרגמת הן אותה גברת בשינוי שם, למה שדומניקו סטרנונה בן זוגה של הגברת לא יכול להיות סופר במסווה של סופרת , כלומר, דומניקו סטרנונה = בעצם הוא אלנה פרנטה או אולי ,
אניטה ראג'ה + דומניקו סטרנונה = אלנה פרנטה ? ? ? אולי.
אם כך או אחרת בכתיבה של סטרנונה ניכר כאב ועצב על ילדותו ונערותו, המוסווה על ידי כתיבה הומוריסטית ותיאור ציני של הדמויות המופיעות בספר .
בסוף הספר עורך המספר מסע לעבר עברו פיזית כשהוא חוזר לאותם מקומות בנפולי העיר שהיו חלק מזכרונות ילדותו ונעוריו , כחלק ממסע להתפייס עם העבר ובעיקר עם אביו הזקן והחולה.
הספר מומלץ לאוהבי הכתיבה של סטרנונה, לאלו שאהבו את סדרת החברה הגאונה, את נפולי העיר וספרות איטלקית.

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על ויה ג'מיטו