מאד מוזר הספר הזה. לכתוב סיפור סוריאליסטי קומי על ג'נוסייד זה ממש לא משהו שכולם עושים. אני חושבת שזה מצריך אומץ וביטחון וכדי שזה יצא טוב גם לא מעט רגישות, שכל וכישרון. את כל אלה יש לו, ל<mark>מויא</mark>.

זה ספר קצר מאד, 131 עמודים, כך שהוא לא מבזבז זמן וכבר במשפט הראשון, "אני לא שלם בראש", הוא מבהיר את הפער בין המציאות לבין מי שמתאר אותה. ומי שמתאר אותה אותה הוא עיתונאי, אחד שנאלץ לברוח מארץ אחת בדרום אמרי

ספר אינטנסיבי, המדבר על מה שקורה בנפשו של חוקר פשעים נגד האנושות.
הספר מרוכז מאוד בחוויותיו ובחלקים מסויימים , קשה לקריאה.
אצל החוקר מתערבב הפרט, הכלל הציבורי והכלל הפרטי.
גם החיפוש אחר קשר הופך לבהול, מאולץ ולבסוף בהפסד.

מענין כי העולם החיצון לא מאיים בצורה רצינית, במידה רבה הוא אמורפי. יש סיפורי זוועה אבל אין דמות ספציפית שתהיה כתובת שלהם.
גם הכתיבה היא אינטנסיבית. כל משפט הוא פרק או מספר