ביקורת ספרותית על ראיתי איש מאת אואן שירס
ספר מעולה

---

טעות אנוש. איזו מילה מתעתעת. היא יכולה להוות קרש הצלה עבור האדם שחולל את הטעות וגרם לנזקיה הבלתי הפיכים, והיא יכולה להוות כתב האשמה חריף של האדם שחייו נהרסו בשבריר שנייה, בשל אותה טעות אנוש קטלנית. ומה קורה בדיוק כאשר קורבן של טעות אנוש טועה בעצמו, טעות אחרת, קטנה כביכול, אך בעלת השלכות עצומות, טעות שגובה חיים? האם היותו הוא עצמו קורבן של טעות אנוש תגרום לו ליטול אחריות על מעשיו ולשאת באשמה, או שמא הוא יוכיח כי המוסר האנושי הנו גמיש מאוד ומשתנה בהתאם לנסיבות, והוא יבחר בדרך של הסתרת האמת והערמת שקרים?

הסיפור פשוט: מייקל מתחיל להתאושש לאחר מותה של אשתו, אשר נורתה בשוגג במהלך שליחות עיתונאית בפקיסטן. הוא מתיידד עם שכניו, זוג צעיר ושתי בנותיו, ומתחיל לחזור לחיים. "בכל בוקר שהתקלח חש את טעמו של שמץ עתיד שלא היה בהכרח הד של העבר" (עמוד 35). מייקל ואשתו הם קורבנות של טעות אנוש. מייקל מלא חמה וזעם על הטייס שמיהר להנחית את הפצצה והותיר אותו באובדנו, אבל החיים עתידים ללמד את מייקל עד כמה קצר הוא המרחק בין היותו קורבן של טעות אנוש שגבתה חיים, לבין היותו גורם לטעות אנוש שגבתה חיים. מייקל כבר למד כמה שברירים הם החיים וכי די בשנייה אחת של חוסר תשומת לב כדי שחיים שלמים יילקחו ויימחקו. זיכרון אשתו המנוחה מלווה אותו ימים כלילות, משתק, פוצע, דוקר. "די היה במחשבה עליה, בצל של דימוי, בהיזכרות בצורה שבה אספה את השיער או מרחה קרם לחות בטפיחות על לחייה כדי לגדוש את חזהו, לרדד את נשימתו ולערפל את עיניו" (עמוד 56). אבל מייקל ילמד על בשרו גם את טיבה המייסר של ההרגשה להיות בצד השני של המתרס, כאשר תאונה איומה מחדירה סוד לחייו של מייקל ומניחה על כתפיו את כובד משקלה של האשמה, ולא פחות מכך, של ההסתרה.

הנושאים בהם עוסק הספר הנפלא הזה הם קשים: מוות, שכול, נטילת אחריות (ובעיקר בריחה ממנה) על מעשים שבעטיים נלקחו חיים, שבריריותם של החיים ומרקמם העדין והמשתנה של הקשרים האנושיים בין אנשים. החומרים הקשים האלה מוצאים את ביטויים בעלילה בצורה מהורהרת, מעוררת מחשבה ומעלה תובנות. אואן שירס מיטיב להיכנס לנפשם של גיבוריו ולתאר את רגשותיהם, ובעיקר את ייסוריהם ואת לבטיהם, ולא בכדי הרומן ממעיט בדיאלוגים ומרבה בתיאור מחשבות ותחושות. כתיבתו של שירס העבירה בי לפרקים צמרמורת פיזית, בעיקר בהתייחסותו למוות ולשכול. "אילו הייתה רוחה מבקרת אצלו, הוא היה אומר לה שאי אפשר להכיר מקרוב את המוות, שרק הוא יכול להכיר מקרוב אותך. היה אומר שקיימת לידה אל הבגרות מעבר להולדת ילדים או לאובדן הורים. והלידה הזו היא לידתה של אהבה שנקטעה: למצוא אדם שחייו נותנים משמעות לחייך, ואז למצוא שמותו פתאום סוגר אותך שוב, כשיני מלכודת ביער" (עמוד 60).

בספר יש כמה טעויות לשוניות שמעט צרמו לי, אם כי הן לא פגעו בחוויית הקריאה. מעט משונה שבהוצאת כתר המכובדת מופיע ספר בו נכתב "ללא כחל וסרק" (עמוד 176) במקום "ללא כחל ושרק", מה גם שהספר מתהדר בעורכת לשונית ובעורכת תרגום.

תודותיי ליעל הר, שרק בזכות הביקורת הנפלאה שלה על הספר הגעתי אליו.

» ביקורות נוספות של מסמר עקרב
» ביקורות נוספות על ראיתי איש