ביקורת ספרותית על ראיתי איש מאת אואן שירס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 בינואר, 2018
ע"י רויטל ק.








ואני ראיתי איש
שניצב במרכזו של עסק ביש
הערכה? הכרה?
או בלי תוכן וצורה?

הנה איש לבדו
מול אש צולבת
הנה איש לבדו
מול הערצה נלהבת

איש לבדו ניצב
לו רק ניתן ואלמד
הצלחתו של איש אחד

טוב, תסלחו לי על הפרץ הפואטי, זה הזדמזם לי בראש לאורך כל הקריאה, הייתי צריכה להוציא את זה.
אחרי הכל, הגעתי לקרוא אותו רק בשל הסקרנות שעוררה בי המחלוקת עליו כאן באתר.
ונעבור לתכלס.

"ראיתי איש" עוסק, כך נכתב על כריכתו, בשאלה:
"למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "טעות אנוש"? האם המילים האלה מקילות על היכולת לסלוח, מאפשרות לזכות בסליחה?"

אבל האמת היא שזה לא בדיוק הנושא שלו, וזה בעיני מקור חולשתו ועוצמתו גם יחד.

שתי "טעויות אנוש" מתרחשות במהלך הסיפור. אולי יותר.
לכל אחד מהמקרים הטרגיים העומדים במרכז הסיפור אחראי יותר מאדם אחד.
לפחות שני גיבורים של הסיפור מתייסרים בשל טעותם ובשל תוצאותיה הטרגיות.
אבל זה לא מקור הייסורים היחיד שלהם. אפילו לא העיקרי.
אחד מהם, ינסה להסתיר את טעותו, וניסיון ההסתרה והויכוח האינסופי עם המצפון, יקחו חלק משמעותי בייסורים שיחווה:
האם ההסתרה נעשתה מסיבות אנוכיות? או שמא להפך, כאב הנשיאה הבודדה בעול האשמה הוא סוג של מעשה אלטרואיסטי, ווידוי שיכאיב לסביבה, רק לשם הקלה על מצפונו של המתוודה, דווקא הוא מהווה מעשה אנוכי?

השני, היה אחראי להפצצה שנעשתה בעזרת כלי טיס לא מאוייש.
הכלי אינו מאוייש, אבל עדיין ישנם אנשים האחראים על הטסתו. על ההפצצה. על הפגיעה.

המערכת המוסרית המערבית של ימינו, איבדה את היכולת לראות את התמונה הגדולה.
בכל כך הרבה סרטים וסדרות על גיבורי על כאלה ואחרים חוזרת הסצנה: ה"טובים" יכולים להרוג את ה"איש הרע", אבל נמנעים. כי להרוג זה רע, ברור. האיש הרע יפעל שוב. כמה אנשים יהרגו? כמה מקרי מוות היו יכולים להימנע?
מי אנחנו שנענה על השאלות האלו, הרי הכל יכול לקרות. העיקר שאנחנו - הטובים - לא ניגע בו.
הסרט האחרון שבו ראיתי את זה היה "היפה והחיה". גסטון מנסה להרוג את החיה, החיה מתגבר וכמעט הורג אותו... אבל בל עוצרת אותו. להרוג? חלילה. מה יהיה ההבדל בינו לבין גסטון אם יעשה זאת?
ההבדל נעוץ כמובן בתמונה הגדולה: בכל מעשי העוול שעשה גסטון לאורך הסרט, בכך שגסטון ניסה הרגע להרוג אותו. אבל התמונה הגדולה איננה. אנחנו בעידן הזכוכית המגדלת, להרוג זה רע, ואם החיה יהרוג את גסטון - הופ. פסול. נגמר המשחק. הטובים הפסידו. אז הוא לא הורג אותו. הוא חומל עליו וגסטון מנצל זאת להתנפלות רצחנית נוספת שמצליחה הפעם.
בעולם של הסרט יש קסמים, אז הסוף יהיה טוב: החיה ישוב לחיים.
וגסטון? הוא יפול מהגג. וימות. דאוס אקס מכינה. העיקר שהטובים נשארו צחים כשלג ולא לכלכו את ידם בהרג.
אם היטלר היה קם בימינו, ספק רב אם היתה מדינה מערבית שהיתה מוכנה לצאת כנגדו במלוא העוצמה. לסכן את חיי חייליה, לקחת סיכון של פגיעה בחפים מפשע בצד השני. כי תמיד נפגעים חפים מפשע. אין מלחמה סטרילית. ומי אנחנו שנתיר לעצמנו עוול שכזה? עדיף לשבת בשקט ולקוות שיהיה טוב...
ואם לא יהיה? טוב, ידינו לא שפכו את הדם הזה. ידינו נשארו בכיסים. חבוקות. קשורות.

"היכנשהו מתחתיו, בשובל שאגת הסילון שלו, הוא נטל חיים בפעם הראשונה. אבל כפי שסיפרו להם המפקדים שלהם, וגם העיתונים, הם הצילו חיים רבים יותר לאין שיעור. עוצמתם שימשה אותם למעשים טובים, ודניאל חזר גיבור."
מזהים את האירוניה העדינה של המספר כלפי דניאל, הטייס הקרבי, שיהפוך למטיס כלי טיס לא מאויישים בהמשך?
מה השתנה מאז שהיה גיבור בעיני עצמו עד הנקודה בה מוצא אותו הספר, לאחר שפגע בחפים מפשע בשל טעות אנוש?
האם כשהיה טייס קרבי לא התרחשו טעויות?
מן הסתם התרחשו גם התרחשו.
האם המפקדים שלו שינו את דעתם?
לא. המפקדים שלו, כך עולה מהספר, המשיכו לספר לו שהוא מציל חיים. שהוא גיבור.
העיתונים, מן הסתם, הפסיקו לספר לו את זה.

חפים מפשע נפגעו.
כמה חפים מפשע ניצלו בשל פעולותיו?
את זה הספר לא מספר.
מה באמת כואב לדניאל?
לא "טעות האנוש".
עצם התפקיד שלו.
המלחמה המודרנית, כלי הטיס הלא מאויישים, שמאפשרים לחיילים בני ימינו לפגוע מבלי להסתכן בפגיעה פיזית.
עניין שאפשר להבין את הקושי הפסיכולוגי שהוא יוצר, אך לאו דווקא את הקושי המוסרי.
האם לא מוסרי להילחם באופן שמפחית את הסכנה לחייליך שלך?
לפי שירס, התשובה חיובית. בהחלט לא מוסרי.
זהו, בעיניו, סוג של מלחמה שמאפשר אי לקיחת אחריות. מעין משחק בפלייסטיישן שקורבנותיו הן דמויות ממוחשבות נטולות חיים.
הסיפור שהוא מספר, מראה דווקא את ההפך. היכולת לצפות, להיות עד לתוצאות, לפי שירס, מחריפה את תחושת האחריות לא מקטינה אותה.
דניאל מק'קאלן לא השתתף בהפצצה על דרזדן. הוא לא השליך פצצת אטום על הירושימה.
דניאל לקח חלק בהפצצות כירורגיות לעין ערוך ממה שהיו יכולים טייסי מלחמת העולם השניה לחלום לבצע.
אבל נראה שככל שמשתפרות יכולות צמצום הפגיעה, הדיוק, הבטחון באשמת הנפגעים, כך גדלה ותופחת תחושת האשמה, הקיומית כמעט.
אם אתה חזק יותר, אתה אשם. החלש הוא תמיד "מוחלש", תמיד קרבן.
ערך "קדושת החיים" קיבל משמעות חד ממדית, שטחית: אסור להרוג.
השלכות? תוצאות?
לא עניינינו.

יהיו, כמובן, מי שיאמרו שזה בדיוק להפך: שהמערכת המוסרית של ימינו רואה את התמונה היותר גדולה, את המטא-תמונה: את הסובלים בשני הצדדים, את הנרטיבים של שני הצדדים.
בעיני זו לא תמיד התמונה הגדולה. לפעמים זהו אוסף תמונות קטנות-מוגדלות, נטולות הקשר שיהפוך אותן לתמונה הגדולה.
כי על כל מלחמת העולם הראשונה, מלחמה שבמבט לאחור נראית מיותרת, חסרת טעם, טבח של המוני העם המשולהבים ע"י סיסמאות פטריוטיות לשם אינטרסים לא-להם, יש גם מלחמת העולם השניה - מלחמה שבה רוע אמיתי ניסה לכבוש את העולם והיה צורך להילחם נגדו.
כן, אפילו אם "הטובים" לא היו מושלמים והיו להם אינטרסים משלהם שאינם נוגעים דווקא למלחמה ברוע.
קל לצבוע את כל המלחמות באותו הצבע. לצייר את כולן כמלחמת העולם הראשונה או מלחמת העולם השניה, ע"פ השקפת העולם של המשווה.
האמת היא, מן הסתם, שיש כל כך הרבה גווני ביניים.

העיסוק באשמה בשל טעות אנוש, נושא שיש בהחלט מה להעמיק בו, נדחק בשל העיסוק באשמות האחרות: אשמת ההסתרה, אשמת המלחמה המודרנית. אשמת החזקים מול החלשים.

עכשיו אתם מזמנים לעבור שוב על הביקורות, על המשבחים ועל הקוטלים, ולתהות...
האם יש קשר מסויים...
בין השקפתו הכללית של המבקר לדעתו על הספר...

כמה מילים כלליות על הספר, בכל זאת.
בעיני הכתיבה שלו היתה יפהפיה, העלילה היתה מותחת ומסקרנת והתקשיתי מאוד לעזוב אותו מהרגע שהתחלתי.
הפיתול העלילתי המרכזי, היה בעיני מאולץ ולא אמין, גם אם נדרש לצרכים ספרותיים.
המלצה?
אני ממליצה.
וממליצה, כמו תמיד, על קריאה ביקורתית.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
חני, את הביקורת או את ספר? :)
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה yaelhar
חני (לפני 5 חודשים)
לא צלחתי...
yaelhar (לפני 5 חודשים)
הביקורת מצויינת את הספר אהבתי מאד.
ם על דעתי לא עלתה הזווית שהעלית. אני קוראת בדרך כלל את המיקרו, לא את המקרו.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה נעמי.
(ראיתי לפני שנים... לא זוכרת הרבה).
נעמי (לפני 5 חודשים)
אגב נזכרתי שבסרט "להציל את טוראי ראיין" (מומלץ בחום) דווקא מראים את ההשלכות של לרחם על אכזרים - האמריקאים חסו על שבוי גרמני ואותו שבוי הרג את המפקד הנערץ...
אבל כן הלך הרוח הכללי הוא כפי הצגת.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה מסמר.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה נעמי.
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
ביקורת מצוינת.
חושב בדיוק כמו אפרתי - "זה סיפור אישי ובעיני הוא כזה, לא ניתוח עיוני של רעיון המלחמה בכלי טיס בלתי מאוישים, לכן הדיון של צודק לא צודק, לא עלה בכלל בדעתי." וגם - "סיפור נפלא של שני אנשים שמתפרקים עקב מה שנגרם על ידם, בלי לשפוט את מוסריות המעשה. הספר גם כתוב נפלא."
נעמי (לפני 5 חודשים)
בינתיים לא מתכננת לקרוא אבל נהניתי מהניתוח שלך להשקפת העולם המבוטאת בו, ואני מצדדת בדעתך.
אנקה (לפני 5 חודשים)
כן. אישית לא כל כך התלהבתי :( אבל זה לא מעיד על הכלל.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה אנקה. קראת?
אנקה (לפני 5 חודשים)
ניתוח מצוין של ספר שתופס תאוצה פופולרית לאחרונה בסימניה :)
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה מחשבות, כן, דעתך ידועה :)
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
המנצחים כותבים אותה, אלון
אבל השאלה היא איזה צד של המנצחים כותב אותה. הצד הצוהל או הצד הבוכה.
(ותודה).
מחשבות (לפני 5 חודשים)
למרות החומרים הכבדים, הספר לא מחזיק מים.
אלון דה אלפרט (לפני 5 חודשים)
אחלה ביקורת.
אני זוכר שלמדתי פעם שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. נכון בכל פעם.
אפרתי (לפני 5 חודשים)
סליחה על הלייק...
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
ברור, אפרתי. אנחנו תמיד קוראים ספרים מהמקום שלנו ושמים לב למה שמעניין אותנו.
אני נוטה לחפש את מערכת הערכים שהספר משקף, אבל זו בחירה שלי כקוראת.
צב השעה (לפני 5 חודשים)
אפרתי, לא נתת לייק כמובן!
אפרתי (לפני 5 חודשים)
זה סיפור אישי ובעיני הוא כזה, לא ניתוח עיוני של רעיון המלחמה בכלי טיס בלתי מאוישים, לכן הדיון של צודק לא צודק, לא עלה בכלל בדעתי.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה שונרא
הדיון על עונש מוות למחבלים הוא מורכב יותר, כי השאלה היא לא רק אם האדם עצמו ימשיך להרוג אלא גם על ההשפעות הרחבות יותר.
בכל מקרה, מדובר בעיני בחוק פופוליסטי שישאר על הנייר. מיותר.
אפרתי (לפני 5 חודשים)
מה לא נתתי?
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה אפרתי.
בעיני העובדה שיש מורכבות לא בהכרח שוללת את האפשרות של צודק ולא צודק.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
אפרתי לא נתנה.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
(נתתי לייק למרות שהכוכבים שלך נמצאים בצד הלא ננכון של המחלוקת)
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
מעניין שכתבת הרבה על כלי טיס שהורגים אבל לא הזכרת את "מכה קלה בכנף" של דן חלוץ.
עניין אקטואלי שמשיק למה שכתבת על כך שהטובים לא הורגים את הרעים הוא הצעת החוק של ליברמן בעניין עונש מוות למחבלים. היא לא תעבור.
וכדי לבחון את תגובת העולם המערבי לצוררים צריך רק להעיף מבט על השכן שלנו מצפון (זה עם מבנה הגולגולת הבעייתי) שטובח בבני עמו. אובמה, למשל. נו, ההוא שזכה בפרס נובל לשלום (פרס נובל לשחור) - מה הוא עשה?
אפרתי (לפני 5 חודשים)
ביקורת מצויינת. אני לא התייחסתי בביקורתי בכלל לעניין השקפת העולם שנובעת מן הספר (ואת עשית את זה כל כך יפה), אלא רק לסיפור הנפלא של שני אנשים שמתפרקים עקב מה שנגרם על ידם, בלי לשפוט את מוסריות המעשה. הספר גם כתוב נפלא.
האם יש במלחמה מוסריות? הפציפיסטים יגידו שלא. אבל זוהי השקפת עולם ילדותית שמתאימה למנותקים שיושבים לבטח בתוך בועה. האם יש במלחמה השחתה? ברור שיש והרבה.
אין פה צודק ולא צודק ולכן השקפת העולם של שירס לא עמדה לנגד עיני.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
(אה, ואת כמובן צודקת. ראיתי עיר מתאים יותר).
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
שונרא, קודם כל, הנה, כיכבתי.
חשבתי שעשיתי את זה מזמן.

צרם לי שהטייס התייסר על עצם העבודה שלו.
הוא התייסר גם על הנפגע הראשי שהיה אמור להיפגע, כי הוא פעם ראה אותו משחק כדורגל עם הילדים בצ'כונה או משהו.
נכון, יש בספר מדרג, ויש קרבנות שנחשבים יותר ויש שנחשבים פחות.
אבל לדעתי הבעיה המהותית של הטייס היא עם עצם העבודה שלו, לא עם נפגע כזה או אחר.

עם זאת, הספר היה טוב בעיני.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
אצלי דווקא הזדמזם השיר 'ראיתי עיר' כשקראתי את הספר.
האם לא צרם לך שהטייס של כלי הטיס הלא מאוייש התייסר מאוד על קורבן מסוים ועל האחרים קצת פחות או שבכלל לא? האין זו צביעות?
ואת לא תקבלי ממני לייק עד שלא תניחי את הכוכבים שלך בצד א' או ב' של המחלוקת.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
ספר שעורר פה מחלוקת רצינית :)
(גם המבשר, אמנם, אבל זה איכשהו יותר מסקרן).
dina (לפני 5 חודשים)
ספר שממשיך לחוג בתוכי, וקראתי כבר הרבה אחריו. יש משהו בו שכמו נותן לקורא סטירת לחי, כזו מהדהדת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ