ביקורת ספרותית על בנות פנדרוויק מרחוב גארדם מאת ג'ין בירדזול
ספר מעולה

---

את ספרי הילדים שאני קוראת בשנים האחרונות אפשר לחלק לשלושה סוגים:
ספרי ילדים שקראתי כילדה ואני קוראת שוב כמבוגרת
ספרי ילדים שפיספסתי כילדה ואני קוראת לראשונה כמבוגרת
ספרי ילדים שנכתבו כשכבר לא הייתי ילדה, ולכן אני קוראת אותם לראשונה כמבוגרת

גם את אופן הקריאה שלי אפשר לחלק לשלושה:
קריאה דרך עיני הילדה שהייתי
קריאה דרך העיניים של הילדים שלי
קריאה דרך העיניים שלי כמבוגרת

האופן הראשון מתאים מאוד לספרים שהכרתי כילדה, ספרים שלא הכרתי - אני יכולה לנסות לנחש איך הייתי קוראת כילדה, אבל יש להניח שהניסיון נכשל
האופן השני הוא פיקציה, ניסיון שלי להיכנס לראש של הילדים שלי... ניסיון כושל עוד לפני שהתחיל.
האופן השלישי הוא האופן היחיד האפשרי, כמובן, אבל הניסיונות לקרוא כילדה שהייתי או כמו הילדים שלי מבלבלים כל כך עד שלרוב אין לי מושג איך אני באמת קוראת את הספר.

וכל ההקדמה הארוכה והטרחנית הזאת באה כדי להגיד שכשקראתי את בנות פנדרוויק, שמשתייך כמובן לקטגוריה השלישית - ספרים שטרם יצאו לאור כשהייתי ילדה - קרה לי דבר מופלא:
קראתי אותו דרך העיניים שלי כמבוגרת, בלי להתבלבל ובלי להסתבך.
אני חושבת שקראתי אותו גם דרך העיניים של הילדה שהייתי, כלומר שהיא היתה נהנית ממנו בדיוק באותה המידה. כלומר אני.
בקיצור, נהנתי ממנו כמו שמזמן לא נהנתי מספר ילדים.
הנאה טהורה ופשוטה, בלי לחשוב האם הייתי נהנית כילדה, מה הייתי מבינה ומה לא, האם חבל שלא קראתי אותו כילדה או שאולי דווקא עדיף כמבוגרת... פשוט נהנתי.
זה קשור קצת לעובדה שלמרות שהוא משתייך לקטגוריה השלישית, הוא הרגיש לי כמו ספר מהקטגוריה השניה:
הוא מרגיש כמו ספר של פעם, לא ספר בן ימינו.
קצת בגלל מה שקריקטורה כתבה בביקורת שלה על הספר - הנושא הטכנולוגי: הילדים בספר הזה לא יושבים מול מחשב, אין להם פלאפונים, הם מרבים להתרוצץ בחוץ ונהנים מחופש יחסי.
אבל זה מעבר לזה.
אלו הרפרנסים לספרים של פעם: ארבע בנות, הבכורה האחראית, השניה, השונאת להיחשב ל"נשית", הלוגית והנמרצת, השלישית שחולמת להיות סופרת והרביעית הביישנית, מתארחות בחופשת הקיץ בקוטג' הסמוך לאחוזה מפוארת ומתיידדות עם הילד שגר באותה אחוזה... נו, שיקום מי ש"נשים קטנות" לא עלה לו לראש.
שיקום גם מי שלא נזכר באן שרלי המתנצלת בפני רייצ'ל לינד כשג'יין, החולמנית, הכותבת סדרת ספרים על גיברות העל "סברינה סטאר" מתנצלת בפני ג'פרי בהתנצלות נהדרת שהוכנה ושוננה מראש, ומתאכזבת מרה כשההתנצלות שלה מתקבלת כל כך מהר, לפני שהיתה לה הזדמנות לעשות שימוש בשאר משפטי ההתנצלות היפהפיים שתכננה.
גם רשימת ספרי הקריאה של הבנות (בספר השני מצורף נספח) מציפה את תחושת הנוסטלגיה.
הספרים לא שם לקישוט, הבנות שואבות מהם רעיונות כמו שבועה בכבודה של משפחת פנדרוויק... נו, תגידו בעצמכם, זה נשמע כמו ספר שנכתב בשנות האלפיים?
הרבה הומור, הרבה דמיון, דמויות כיפיות שגם מתפתחות במהלך שני הספרים של הסדרה, סיבוכים קטנים בעלילה ונגיעות של עצב (הבנות יתומות מאם כל אזכור של האם המתה גרם לי להזיל כמה דמעות... כן, ככה. בפשטות. בלי אוסף של מניפולציות רגשיות, סבל והתעללויות שיגרמו לי לשנוא את המין האנושי) כל מה שהופך ספר לספר טוב.
אז כן, זה ספר ילדים.
האנלוגיה בין הסיפורים והמחזות שג'יין כותבת להתרחשויות במציאות יבלטו לעינו של המבוגר, והוא גם יוכל לצפות מראש מה יקרה בסוף הספר, אבל זה לא משנה, כי מה שחשוב בספר הוא לא מה יקרה בסוף אלא הדרך לשם.
והדרך, במקרה הזה, מתוקה להפליא.

יש שיגידו שהספר מתקתק מדי, שהגיבורות יותר מדי ילדות טובות, ושהקשר בינן לבין אביהן, שבעצמו מושלם מדי, טוב מדי.
אני לא מסכימה. הגיבורות בהחלט לא כל הזמן ילדות טובות, רק הזוית ממנה הספר מסופר לנו, נקודת המבט של הבנות עצמן, הופכת את כל מעשי השובבות לפעוטים ונסלחים. וקשר טוב בין הורים לילדים לא חייב להיות אוטופיה... מותר שיהיו גם דגמים כאלה בספרות הילדים.

לא יודעת אם הילדים שלי יקראו את הספר.
ספר שגיבורותיו הן בנות עלול להרתיע אותם, מה גם שהבנות האלו במקרה אוהבות במיוחד כדורגל, עוד אלמנט שעלול להרחיק את הבנים שלי.
בינתיים, אני מחכה שיגדלו קצת, שלא יפספסו את הספר הזה בגלל קריאה מוקדמת מדי.
אבל גם אם הם לא יקראו בסוף - לא אכפת לי. את ספר הילדים הזה קראתי בשביל עצמי וזה היה שווה כל רגע.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על בנות פנדרוויק מרחוב גארדם