• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

מאת ג'ין בירדזול

הביקורת של סקיי פנדרוויק

תמונה של סקיי פנדרוויק
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

מאת ג'ין בירדזול

הביקורת של סקיי פנדרוויק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סקיי פנדרוויק
הוצאה לאור:משכל (ידיעות ספרים)
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
DASH
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר ממש יפה מתאים לכולם ואני ממליצה בחום עליו!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של סקיי פנדרוויק

סקיי פנדרוויק

חברה מזה 16 שנים
3 ביקורות•1 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•קלאסיקה
תמונה של סקיי פנדרוויק
סקיי פנדרוויק
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות3
לייקים שקיבלה1
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)2קלאסיקה 1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סקיי פנדרוויק

ספר החוקים של אלי פינקל

ספר החוקים של אלי פינקל

מג קאבוט

ספר מעניין ומדהים וגם מצחיק:)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סקיי פנדרוויק
היה היה פעם

היה היה פעם

א.א. מילן

הספר שאני הכי אוהבת בעולם הוא מרגיע ומותח+מעניין שווה לכםםם המוןן קריאה בהתחלה חשבתי שזה לא יפה הספר ואז אהבתי אותו וקראתי אותו תוך שעה מקווה שתהנו ממנו ותאהבו אותו כמוני!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סקיי פנדרוויק

ביקורות נוספות על "בנות פנדרוויק מרחוב גארדם"

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

את ספרי הילדים שאני קוראת בשנים האחרונות אפשר לחלק לשלושה סוגים:
ספרי ילדים שקראתי כילדה ואני קוראת שוב כמבוגרת
ספרי ילדים שפיספסתי כילדה ואני קוראת לראשונה כמבוגרת
ספרי ילדים שנכתבו כשכבר לא הייתי ילדה, ולכן אני קוראת אותם לראשונה כמבוגרת

גם את אופן הקריאה שלי אפשר לחלק לשלושה:
קריאה דרך עיני הילדה שהייתי
קריאה דרך העיניים של הילדים שלי
קריאה דרך העיניים שלי כמבוגרת

האופן הראשון מתאים מאוד לספרים שהכרתי כילדה, ספרים שלא הכרתי - אני יכולה לנסות לנחש איך הייתי קוראת כילדה, אבל יש להניח שהניסיון נכשל
האופן השני הוא פיקציה, ניסיון שלי להיכנס לראש של הילדים שלי... ניסיון כושל עוד לפני שהתחיל.
האופן השלישי הוא האופן היחיד האפשרי, כמובן, אבל הניסיונות לקרוא כילדה שהייתי או כמו הילדים שלי מבלבלים כל כך עד שלרוב אין לי מושג איך אני באמת קוראת את הספר.

וכל ההקדמה הארוכה והטרחנית הזאת באה כדי להגיד שכשקראתי את בנות פנדרוויק, שמשתייך כמובן לקטגוריה השלישית - ספרים שטרם יצאו לאור כשהייתי ילדה - קרה לי דבר מופלא:
קראתי אותו דרך העיניים שלי כמבוגרת, בלי להתבלבל ובלי להסתבך.
אני חושבת שקראתי אותו גם דרך העיניים של הילדה שהייתי, כלומר שהיא היתה נהנית ממנו בדיוק באותה המידה. כלומר אני.
בקיצור, נהנתי ממנו כמו שמזמן לא נהנתי מספר ילדים.
הנאה טהורה ופשוטה, בלי לחשוב האם הייתי נהנית כילדה, מה הייתי מבינה ומה לא, האם חבל שלא קראתי אותו כילדה או שאולי דווקא עדיף כמבוגרת... פשוט נהנתי.
זה קשור קצת לעובדה שלמרות שהוא משתייך לקטגוריה השלישית, הוא הרגיש לי כמו ספר מהקטגוריה השניה:
הוא מרגיש כמו ספר של פעם, לא ספר בן ימינו.
קצת בגלל מה שקריקטורה כתבה בביקורת שלה על הספר - הנושא הטכנולוגי: הילדים בספר הזה לא יושבים מול מחשב, אין להם פלאפונים, הם מרבים להתרוצץ בחוץ ונהנים מחופש יחסי.
אבל זה מעבר לזה.
אלו הרפרנסים לספרים של פעם: ארבע בנות, הבכורה האחראית, השניה, השונאת להיחשב ל"נשית", הלוגית והנמרצת, השלישית שחולמת להיות סופרת והרביעית הביישנית, מתארחות בחופשת הקיץ בקוטג' הסמוך לאחוזה מפוארת ומתיידדות עם הילד שגר באותה אחוזה... נו, שיקום מי ש"נשים קטנות" לא עלה לו לראש.
שיקום גם מי שלא נזכר באן שרלי המתנצלת בפני רייצ'ל לינד כשג'יין, החולמנית, הכותבת סדרת ספרים על גיברות העל "סברינה סטאר" מתנצלת בפני ג'פרי בהתנצלות נהדרת שהוכנה ושוננה מראש, ומתאכזבת מרה כשההתנצלות שלה מתקבלת כל כך מהר, לפני שהיתה לה הזדמנות לעשות שימוש בשאר משפטי ההתנצלות היפהפיים שתכננה.
גם רשימת ספרי הקריאה של הבנות (בספר השני מצורף נספח) מציפה את תחושת הנוסטלגיה.
הספרים לא שם לקישוט, הבנות שואבות מהם רעיונות כמו שבועה בכבודה של משפחת פנדרוויק... נו, תגידו בעצמכם, זה נשמע כמו ספר שנכתב בשנות האלפיים?
הרבה הומור, הרבה דמיון, דמויות כיפיות שגם מתפתחות במהלך שני הספרים של הסדרה, סיבוכים קטנים בעלילה ונגיעות של עצב (הבנות יתומות מאם כל אזכור של האם המתה גרם לי להזיל כמה דמעות... כן, ככה. בפשטות. בלי אוסף של מניפולציות רגשיות, סבל והתעללויות שיגרמו לי לשנוא את המין האנושי) כל מה שהופך ספר לספר טוב.
אז כן, זה ספר ילדים.
האנלוגיה בין הסיפורים והמחזות שג'יין כותבת להתרחשויות במציאות יבלטו לעינו של המבוגר, והוא גם יוכל לצפות מראש מה יקרה בסוף הספר, אבל זה לא משנה, כי מה שחשוב בספר הוא לא מה יקרה בסוף אלא הדרך לשם.
והדרך, במקרה הזה, מתוקה להפליא.

יש שיגידו שהספר מתקתק מדי, שהגיבורות יותר מדי ילדות טובות, ושהקשר בינן לבין אביהן, שבעצמו מושלם מדי, טוב מדי.
אני לא מסכימה. הגיבורות בהחלט לא כל הזמן ילדות טובות, רק הזוית ממנה הספר מסופר לנו, נקודת המבט של הבנות עצמן, הופכת את כל מעשי השובבות לפעוטים ונסלחים. וקשר טוב בין הורים לילדים לא חייב להיות אוטופיה... מותר שיהיו גם דגמים כאלה בספרות הילדים.

לא יודעת אם הילדים שלי יקראו את הספר.
ספר שגיבורותיו הן בנות עלול להרתיע אותם, מה גם שהבנות האלו במקרה אוהבות במיוחד כדורגל, עוד אלמנט שעלול להרחיק את הבנים שלי.
בינתיים, אני מחכה שיגדלו קצת, שלא יפספסו את הספר הזה בגלל קריאה מוקדמת מדי.
אבל גם אם הם לא יקראו בסוף - לא אכפת לי. את ספר הילדים הזה קראתי בשביל עצמי וזה היה שווה כל רגע.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רויטל ק.
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

אתם זוכרים במה העסקתם את עצמכם כשהייתם ילדים?
אני לא זוכרת.
השבוע ניסיתי נואשות להיזכר, אבל לכל הרוחות, לא היה לי מושג.
כלומר, אני מדברת על שנות בית הספר היסודי המוקדמות. כיתה א', ב', אפילו ד'. הייתי חוזרת הביתה בין 13:00 ל15:00, והולכת לישון בערך ב20:00
מה בדיוק הייתי עושה בטווח הזמן הזה?
הדבר הראשון שחשבתי עליו היה, כמובן, מחשב. זה מה שרוב הילדים שאני מכירה מתעסקים בו כיום. אבל לא, אחרי שהעליתי באוב כמה זכרונות דהויים, הגעתי למסקנה שהמחשב לא היה בכלל מקור תעסוקה.
המחשב המקרטע שהיה לנו אז, ובכן, הוא היה מקרטע. לא ספרנו אותו במיוחד. גם לא היה אטרקטיבי כל כך, קולקציית הסרטים שלנו כללה את "בגן של דודו" 1 ו-2, סרט מצויר עתיק על הברווזון המכוער, והגירסה המצולמת של שלום לך אורחת. רוב הזמן הוא בכלל היה מקולקל :) ואף אחד לא טרח לתקן אותו, כי ההורים לא נזקקו לו והילדים לא זכרו שהוא קיים, גם כשהיה מתוקן.

אז סרטים ירדו מהרשימה. ספרים? כן, קראתי דיי הרבה.
מה עוד? ציירתי.
הלכנו לשכנים לשחק יחד בלגו.
אפינו עוגיות, בימים שבהם נחה הרוח על אמא שלי, בצורת כוכבים. אחת החוויות היפות של ילדותי.
שיעורי בית? הכנתי בהפסקה שלפני השיעור. תלמידה מצטיינת לא הייתי אף פעם.
בחצי מהרשימה הזאת הצלחתי להיזכר רק אחרי שקראתי את הספר הזה.
אם תשאלו כיום ילדים מה הם עושים אחרי הצהריים, זאת תהיה שאלה אידיוטית.

זאת הסיבה שכל כך אהבתי את הספר הזה: הוא הזכיר לי את הילדות שהיתה לי. ילדות נורמלית שהיתה לכולם עד לפני עשר – חמש עשרה שנה. ילדות של ספרים ועוגיות ולגו וחברים. הטכנולוגיה לא תפסה מקום כל כך גדול בחיים שלנו.
(ותסלחו לי, כל בני הנוער החמודים באתר. אני לא מדברת עליכם. אם אתם באתר, זה אומר שאתם קוראים ספרים. אם אתם קוראים ספרים, זה אומר שאתם יודעים לקרוא מעבר לשלוש שורות סטטוס. זה נדיר. מחיאות כפיים לעצמכם.)

אני לא יודעת מתי הספר הזה מתרחש בדיוק, אבל ברור שלא בעשור האחרון. איך אני בטוחה בזה? כי בכל שלוש מאות ועשרים עמודיו בנות פנדרוויק המתוקות רואות סרט אחד בלבד. בסלון. עם השכן. זה הכל. אין אף אזכור למחשבים. הן מתקשרות לאבא "לאוניברסיטה" ולא לפלאפון. כשאבא רוצה להשאיר הודעה, הוא כותב פתק. לא מתקשר מהדרך.
אתם מבינים עד כמה זה מקסים?

רוב ספרי הנוער שקראתי לאחרונה היו חדשים, מהעשור האחרון, וכתובים בהתאם. אין סוף אזכורים למרשתת, לרשתות חברתיות, לטלפונים חכמים, לסרטים, למותגים.
בנות פנדרוויק חיות בבועה מתוקה ועם זאת לא ישנה בכלל. הן גדלות באותה תקופת זמן שבה אני גדלתי, ככל הנראה. תקופה שנהנתה מאמצעי טכנולוגיה במידה הגיונית.
הן משחקות כדורגל. הן מבקרות אצל שכנים. הן מקבלות במתנה סדרת ספרים או משקפת לראיית לילה – ולא פלייסטיישן. הן כותבות סיפורים. הן אופות בראוניז. הן אפילו מכינות שיעורי בית.
תסלחו לי, אבל בכל ספרי הנוער החדשים עוד לא קראתי על בנאדם שמכין שיעורי בית.

הסופרים של היום מזכירים לי את המורים האלה, שלא מצליחים להשליט משמעת. הם מפחדים מהילדים ולכן מנסים להיראות מגניבים. מנסים לדבר בסלנג של בני עשרה ולהתמצא במושגים. אנשים כאלה בדרך כלל זוכים לאפס כבוד מהילדים.
הסופרים של היום חושבים שכדי לכתוב ספר שבני נוער יאהבו (במילים אחרות, ספר שימכור) הם צריכים להכניס את כל מה שבני נוער מתעסקים איתו, ולחסוך לעצמם את הטירחה שבכתיבה מעולה ובעלילה בנויה היטב. מספיק שהם יזכירו שבע או שמונה מסעות שופינג בקניון, כמה שמות מותגים מידי פעם, מאות אזכורים ל "ציוצים "סטטוס" "צ'אט" וואטסאפ" "פייסבוק", ואם הם רוצים להרגיש ממש נועזים – אז יתחבו פנימה אלכוהול, סמים ותיאורי מין למתחילים, ויסגרו עניין.
שיעורי בית? עוגיות? שכנים? נההה. מה אנחנו, חנונים?

בירדזול הוציאה את הספר הזה ב2008. שניה לפני שעידן האייפון התחיל להתפרע ברחובות וחדר אפילו אל הספרים, כך שלקרוא אותו היה בשבילי חתיכה של עונג צרוף.

נכון, הוא לא מצטיין בעלילה חדשנית במיוחד. למעשה, היא דיי צפויה עד כאב. אבל לא אכפת לי, כי זה ספר שלא מזלזל באינטליגנציה של נערות בנות 12, 15, אפילו 17. זה הגיל הממוצע פה באתר. כי הוא כתוב היטב. הוא מזכיר קצת מושגים היסטוריים מעניינים. הוא מתאר דמויות מקסימות וחינניות שתוך שניות בא לך למות עליהם (סקיי, אין על סקיי. ומר פנדרוויק הוא אחד האבות המתוקים בספרות כולה. אחרי מר בנט כמובן).

הוא כן נוגע בעניינים שמטרידים ילדים, כולל כמעט-אהבה-ראשונה. אבל הוא נוגע בהם בעדינות. בליטוף. בדיוק כמו שצריך לדבר על זה. אין פה תיאורי התאהבויות היסטריות. כן יש פה שיקוף רגשות אמיתי וכן של מתבגרת טרייה, ושל ילדות יתומות מאם שפוחדות מזה שאבא ייצא לדייטים. (הם קוראים לזה בספר "פגישות". לרגע תהיתי אם המתרגמת היתה חרדית..) על יחסים בין אחיות. על ויתור. על אמת ושקר ועל רמאות.

ציטוט שאהבתי, אחד מתוך רבים:
"יש לי עצה בשבילכן, בנות. נסו להימנע מכך שיהיו לכן אחיות צעירות."
"כבר מאוחר מידי בשביל זה, אבא."
"אה, נכון."

מותק של ספר. שווה לנסות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קריקטורה
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

להלן עבודה סמינריונית בנושא סאגת בנות פנדרוויק. ברחו על נפשותיכם.

הסבר ספוילרים: אני מתכוונת לכתוב על ארבעת הספרים, ולספלייר. נראה לי שאחלק את זה לארבעה חלקים, כך שכל חלק יספיילר את הספרים עד למספר שלו. דוגמה: חלק מספר אחת מכיל ספויילרים לספר הראשון. חלק מספר שתיים, לראשון והשני. יפה. הבנתם. מתמטיקאים נהדרים שאתם.
(אני חוששת שיש אדם יחיד בסימניה שמותר לו לקרוא את ארבעת החלקים. היי נוף. כל השאר, תצטרכו להאמין לי, ולהאמין באמת: אתם צריכים לקרוא את כל הספרים. אני חושבת שזו הפעם שבה אני הכי רצינית באמירה הזו, אי פעם. כל אדם צריך לקרוא את הספרים האלו בחייו. לא תתחמקו באמירת "אבל ממילא לא אקרא" כי אתם צריכים לקרוא. הנפש שלכם תהיה חסרה אם לא תקראו את הסדרה. זו עובדה. ועל כן מה שראוי לעשות ברגע זה ממש הוא לפתוח כרטיסייה בדפדפן ולקנות את שני הספרים באנגלית. את השניים בעברית לחפש בספריה, ולקרוא את כולם. בלי תירוצים. בנוסף, הספוילרים עלולים להרוס את נפשכם לנצח. חווית הקריאה שאתם צריכים לחוות בשום פנים לא תהיה שלמה אם אתם כבר יודעים חלקים. ולכן, בבקשה, אל תקראו חלקים שלא נועדו לכם. אנסה להיות עמומה ולא לספיילר ישירות, כי אני לא מאמינה שאתם מקשיבים לי, אבל עדיין)

הסבר ספר: בעיקרון גמרתי עכשיו את הרביעי באנגלית, אבל אין אותו בסימניה. מאחר שאני כותבת על כל הסדרה ביקורת, בחרתי לכתוב על השני. כי הוא טוב ומייצג את הסדרה יפה.

הקדמה:

בנות פנדרוויק. אחד הספרים שבהם הרגשתי הכי קרובה לדמויות. יש מעט פעמים בהן אני יכולה להרגיש אותן חזק כל כך לידי, רואה אותן מולי, יכולה להרגיש מה הן יעשו ואיך בדיוק הן מרגישות ומה מניע אותן.
בנות פנדרוויק הן חברות שלי.
ולא סתם חברות. חברות שגורמות לי להגיש מחוברת ברמה הכי גבוהה למה שקורה בחיים שלהן. חברות שכשקורה להן משהו אני יושבת על קצה הכסא בחרדה גדולה. חברות שאני בוכה על מה שעובר עליהן כמו שאני בוכה על משהו שיקרה לאנשים כאן, סביבי.
הן מתממשות מולי.

והן לא מכינות אותך לזה, אתם יודעים? לא באתי מוכנה להילפת ככה. לא הבנתי שאני עומדת לקבל משפחה שנייה. לא סיפרו לי שארצה עד כאב לעבור לקמרון, שיהיו רגעים בהם יהיה לי קשה לקבל את חוסר ההוגנות במציאות הזו, את ההיגיון המעוות בכך שלעולם לא אוכל להיפגש עם סקיי, לחבק את ג'יין, לתת יד לבאטי, לחייך לרוזלינד. להעריץ את ג'פרי, להשתחוות למר פנדרוויק, ללכת לצד איינתה, לצחוק עם דודה קלייר, לשחק עם בן.

זה לא ספר. זו לפיתה בגרון, כניסה לקרביים, השתוקקות.

חלק ראשון: ( = ספויילרים לספר הראשון)

בספר הזה העולם שלנו עדיין לא מגובש. אנחנו מכירים לראשונה את הבנות. את הרקולס. את ג'פרי. למען האמת, אנחנו עדים להיכרות ההיסטורית עם ג'פרי. וזהו דבר גדול, עליכם לדעת. זהו רגע היסטורי שלא יחזור. שמרו אותו בזכרונכם.
ואנחנו מתחילים להכיר אותם. היכרות עם הבנות היא צבעונית, ויש לה צורה של זיקוקים. המון שמחה, התרגשות. פליאה.
יש פה סיפור התבגרות ראשון. רוזלינד, מתאהבת ונופלת (הזהרתי) ולומדת הרבה. בהמשך היא בטח ממש נבוכה כשהיא מסתכלת על זה.
ג'יין וסקיי וג'פרי. לומדים על חברות. לומדים? חווים את אחת החברויות המקסימות ביותר שראיתי בחיי.
ובאטי. קטנה כל כך! מדהים אותי לחשוב על זה! לומדת להתחיל לדבר עם אנשים. וואו.
וכל זה רק ההתחלה. בספר הזה מקבלים בסיס למה שהולך להיות רכבת הרים רגשית. אחת המשמעותיות בחיים שלי.
הכרנו את האנשים. התאהבנו בהם. מצאנו את אחד המקומות היפים בארצות הברית.
ספר נהדר נהדר נהדר.

חלק שני: ( = ספויילרים לספרים הראשון והשני)

בספר השני מתווסף לעולם הסדרה ההיבט השני העיקרי והמשמעותי: בית. אם בספר הראשון הכרנו את הדמויות והבנו למה הן חברות שלנו, בספר השני קיבלנו מגרש משחקים לחיות בו יחד. בינגו.
ובסביבה הזו הדמויות ממשיכות לקבל נפח. כשמניחים אותן בסביבתן הטבעית רואים את ההרגלים הקטנים שלהן, את מה שמייצג אותן.
הספר השני כנראה מדבר על משפחה. והיא מוצגת בכמה דרכים: המשפחה הקיימת - שהבנות רוצות לשמור על הפורמט הקיים שלה בכל מחיר; המשפחה המאיימת - מה שיקרה אם אבא יתחתן עם איזו מכשפה; המשפחה הנכונה - מה שקורה בסוף; המשפחה הגדולה - גייגר; המשפחה הצעירה - איינתה; המשפחה הלא מושלמת אבל עדיין - אנה ואמא שלה.
וזה מעניין נורא, העיסוק הזה.
אולי ניתן להסתכל על כך גם כשיקוף נקודת המבט של כל בת:
רוזלינד - רוזי היא ממלאת המקום של האמא שמתה. בספר השני עובר עליה תהליך מאוד משמעותי, והיא לומדת להוריד שליטה. היא מבינה קצת את ההבדל בין היא כבוגרת לאבא כבוגר, בין מה שהיא כנערה אמורה לשאוף לו (ראו ערך התאהבות בקאגני - הגדול, ומעבר בסוף הספר השני להתאהבות בטומי - בגיל שלה) למה שהיא ניסתה כל הזמן להתבגר אליו בכח.
סקיי - רק תנו לי שנייה לא קשורה: אני חולה על סקיי. חולה חולה חולה. היא פשוט הדמות הספרותית הנהדרת ביותר מאז האוול וסופי ומורגן, ג'ים ולוקס, וזה קשה. היא לא נכנעת לשום קלישאת אחות, ובעצם רוב הסיכויים שכולנו האחים הרעים הרבה יותר מהאחים הטובים. כזה מקסים שג'ין בירדזול, בדגם של משפחה מדהימה כזו, לא שכחה לשים את הפנים הלא תמיד יפות של אחאות.
(לא שסקיי היא אחות רעה. הלוואי על כולנו כזו נאמנות. וכזו חברות עם ג'יין. בכלל, סקיי וג'יין יוציאו אותי מדעתי מרוב אהבה לשתיהן ביחד)
בכל אופן.
מכאן ואילך הבנות הקטנות יותר בעיקר עוברות תהליך של התגעגעות לאמא - על ידי איינתה. וזה קיטשי אבל מדהים ועדין ונהדר.
אז סקיי, מעבר לחיבור לאיינתה, בעיקר מתחברת לבן. שזה נהדר, כי להוציא את סקיי מאזור הנוחת שלה הוא לא דבר של מה בכך. עוד דבר חשוב זה החיבור לאסימוב, שמשקף את אותו עניין ויפה לראות את כל זה בשילוב עם המשבר ההצגתי של סקיי בספר.
ג'יין - (דם! דם אנשים חפים מפשע! אני צריכה חולצה כזו) בעיקר מתחברת לאיינתה, ועוברת בקיעה מעניינת מנחיתות עצמית למציאת עניין, ליושר. ובכללי היא אצטקית מופלאה.
באטי - הו באטי. באטי לא רק מתחברת לאיינתה, היא הדימוי הקטן שמעיד על כלל המשפחה. והאופן שבו היא נספגת במשפחת בן-איינתה, והאופן בו היא לומדת לצאת מהבועה שלה (התבגרות של גיל ארבע) - באטי מייצגת. ומייצגת טוב.

(אוקי. אני חופרת מעל ומעבר לכל פרופורציות. זה כזה כיף. מותר לכם להתייאש)

חלק שלישי: ( = ספויילרים לספרים הראשון, השני והשלישי)

והנה, הגענו לשלב שבו הסדרה הופכת מפרפרים ופרחים לטרגדיה. טוב, זו הגזמה. אבל יש בזה משהו. אנחנו עוברים עם הסדרה מילדות לבגרות, והבגרות לא תהיה קלה בכלל.
ג'ין (עם י' אחת ולא שתיים) כאילו ראתה שהיא הצליחה לתת אווירה ודמויות מצוינות בשני הספרים הראשונים, אז עכשיו היא יכולה לשחק במגרש של הגדולים.
יודעים מה? זה עובד.
הייתי מצפה שלקיחת סוגיות דרמטיות והשלכתן על הבנות תעבוד רע. מי צריך יותר מארבע בנות מדלגות ופרפרים ופרחים? אבל משום שג'ין היא ג'ין והיא גאון, יוצא מצב מעניין, בו דווקא השלכת הדרמות על העולם הרגוע מצליח להוציא את המיטב מהדמויות. ההתמודדות שלהן מחריפה והמסקנות שמגיעים אליהן הן מה שהופך את הסדרה הזו לאות ומופת.
והספר השלישי שובר לב.
כן. בלי כחל וסרק. הוא ישבור לכם את הלב בצורה שלא בטוח שתוכל להירפא אי פעם. וזה שבר נעים; זה שבר אמיתי - ובסוף הוא ישמח אתכם יותר משישבור; אבל הוא שובר את הלב.
כי הוא מדבר על חוסר שלמות. על התמודדות עם עולם מורכב. על אנשים שלא ממלאים את התפקיד שלהם כמו שהם אמורים למלא אותו, וגורמים לאחרים לסבול.
(וחלק מהסבל הוא כמובן האהבה למי שפוגעים בך. ראו ג'פרי וסקיי, ג'יין ודומיניק, ג'פרי ולא אנקוב בשמו)
בנוסף לכל אלה זהו ספר נהדר עם אווירה מדהימה ונוף, וסיפור סקיי המתבגרת, וג'יין, ודודה קלייר, ואני מאוהבת בספר הזה עד אימה.
וכך הגענו ל -

חלק רביעי: ( = ספויילרים לספרים הראשון, השני, השלישי והרביעי)

ופה המתח שנבנה בכל הספרים הקודמים מתפוצץ בקול רעש גדול וממגנט את כל התהליכים היישר אליו.
פה קוראים על סיפור ההתבגרות של באטי. בין השורות טמונים לנו כל הסיפורים של השאר, דקיקים ועדינים, שבירים. כאילו בדרך אגב, אבל השילוב של כולם יחד עם הידע הקודם שיש לנו מהווה שלמות.
ומה שקורה פה בעצם הוא שבאטי נחשפת לאט לאט לעולם שהוא לא הקן המשפחתי שלה.
וזה שובר לב. (בפעם האלף) כי אם יש דבר שהפנדרוויקים אמורים לעשות - הוא להיות משפחה. ואסור להם לזוז משם! אסור להם! איך נוכל להתמודד עם זה -
וזה קורה. אבל! הכל מיתקן בסופו של דבר, חוזר במעגל עד לנקודת הבסיס ומנחם אותנו, במה שכולם אמורים ללמוד בחיים, אחד השיעורים האמיתיים והכואבים: שינוי הוא שינוי, הוא הכרחי, כורח המציאות, והוא יקרה, אבל אם יש לך את העיקר - אפשר להתמודד.
זה משתקף ברוזי בקולג' - ואוליבר (והחזרה בסוף), בג'פרי. וסקיי - (ופה זה שבר שאומר שאולי אין פתרון, אולי אין. הלב אוי הלב) בג'יין והחבורה שלה - וזה מהמם. באיינתה ובן.
(הערת בן: הוא נהדר. הוא דמות נהדרת וזהו זה)
במר פנדרוויק (שלומד בעצמו את הלקח הזה, ומקבל טלטלה לחיים שלו, שהתנהלו על מי מנוחות בלי שהוא שם לב לשינוי, כי היה מוקף בו).
ובבאטי.
והיא נפתחת. היא נפתחת עם הזמן. לאנשים (ע"ע המשפחות של הכלבים), למרחק (רוזי), למורכבות (סקיי), לאפשרויות חדשות (שירה), לכאב (הכאב.).


זהו. זה מה שיש פה. סדרה שלוקחת - בארבעה צעדים פשוטים - אתכם, ומלמדת אתכם על החיים יותר מהרבה דברים אחרים.
(מה שגורם לי למות מרוב ציפייה לחמישי, כי היא תהיה מופלאה, וזה יהיה מדהים.)

האנשים שתכירו ישברו לכם את הלב, אתם תכירו אותם עד לפרטי פרטים, תראו אותם מולכם, ותבכו.
כמה שהדמעות האלו שוות את זה.

מתוך האתר של ג'ין בירדזול:
Are you writing more books about the Penderwicks?
I’m now working on the fifth in the series, which will also be the last.

הלוואי. הלוואי. הלוואי ובקרוב.

(זה היה חסר ומבולבל, אני לא מצליחה להעלות על הדף (ה HTML גיחי גיחי) חלקיק מהעולם המופלא הזה. נו. חייבת לעצמי. להוציא את הזעקה הזו, שהקוסמוס יידע)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•האופה בתלתלים
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

כמו בנות פנדרוויק גם הספר הזה סחף אותי לעולמם המרתק עם המון הרפתקאות של רוזילנד,סקיי,ג'יין ובאטי
לדעתי הספר הראשון היה יותר מוצלח אבל גם הספר הזה מוצלח ומעניין
סוף הספר היה קצת צפוי(זה היה ברור שאבא שלהם יתחתן איתה)
הרומנטיקה מתחילה להתפתח בספר וזה גם מה שהופך אותו ליותר מעניין

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

מאד חמוד,מזכיר לי קצת את נשים קטנות. 4 בנות,תכונות אופי שונות,אך בכלזאת חברות מתוחכמות!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שלג
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

ספר מקסים, רומנטי מאד כתוב בצורה מקסימה חובה קריאה כל גיל!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אליס קאלן
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

בס"ד
אחד הספרים היותר תמימים וחמודים שקראתי. אם יש לכם שעה פנויה הוא הולך מצוין עם תה ועוגיות. ספר שכיף לקרוא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חן
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

נחמד,לא יותר...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ירדניייXD
בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

בנות פנדרוויק מרחוב גארדם

ג'ין בירדזול

ספר ממש מרגש ונחמד!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•DASH
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר ממש מרגש ונחמד!”

10/10
ביקורות על בנות פנדרוויק מרחוב גארדם
הבאה
אין ביקורת הבאה