ביקורת ספרותית על בנות פנדרוויק מרחוב גארדם מאת ג'ין בירדזול
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 24 באוקטובר, 2015
ע"י קריקטורה


אתם זוכרים במה העסקתם את עצמכם כשהייתם ילדים?
אני לא זוכרת.
השבוע ניסיתי נואשות להיזכר, אבל לכל הרוחות, לא היה לי מושג.
כלומר, אני מדברת על שנות בית הספר היסודי המוקדמות. כיתה א', ב', אפילו ד'. הייתי חוזרת הביתה בין 13:00 ל15:00, והולכת לישון בערך ב20:00
מה בדיוק הייתי עושה בטווח הזמן הזה?
הדבר הראשון שחשבתי עליו היה, כמובן, מחשב. זה מה שרוב הילדים שאני מכירה מתעסקים בו כיום. אבל לא, אחרי שהעליתי באוב כמה זכרונות דהויים, הגעתי למסקנה שהמחשב לא היה בכלל מקור תעסוקה.
המחשב המקרטע שהיה לנו אז, ובכן, הוא היה מקרטע. לא ספרנו אותו במיוחד. גם לא היה אטרקטיבי כל כך, קולקציית הסרטים שלנו כללה את "בגן של דודו" 1 ו-2, סרט מצויר עתיק על הברווזון המכוער, והגירסה המצולמת של שלום לך אורחת. רוב הזמן הוא בכלל היה מקולקל :) ואף אחד לא טרח לתקן אותו, כי ההורים לא נזקקו לו והילדים לא זכרו שהוא קיים, גם כשהיה מתוקן.

אז סרטים ירדו מהרשימה. ספרים? כן, קראתי דיי הרבה.
מה עוד? ציירתי.
הלכנו לשכנים לשחק יחד בלגו.
אפינו עוגיות, בימים שבהם נחה הרוח על אמא שלי, בצורת כוכבים. אחת החוויות היפות של ילדותי.
שיעורי בית? הכנתי בהפסקה שלפני השיעור. תלמידה מצטיינת לא הייתי אף פעם.
בחצי מהרשימה הזאת הצלחתי להיזכר רק אחרי שקראתי את הספר הזה.
אם תשאלו כיום ילדים מה הם עושים אחרי הצהריים, זאת תהיה שאלה אידיוטית.

זאת הסיבה שכל כך אהבתי את הספר הזה: הוא הזכיר לי את הילדות שהיתה לי. ילדות נורמלית שהיתה לכולם עד לפני עשר – חמש עשרה שנה. ילדות של ספרים ועוגיות ולגו וחברים. הטכנולוגיה לא תפסה מקום כל כך גדול בחיים שלנו.
(ותסלחו לי, כל בני הנוער החמודים באתר. אני לא מדברת עליכם. אם אתם באתר, זה אומר שאתם קוראים ספרים. אם אתם קוראים ספרים, זה אומר שאתם יודעים לקרוא מעבר לשלוש שורות סטטוס. זה נדיר. מחיאות כפיים לעצמכם.)

אני לא יודעת מתי הספר הזה מתרחש בדיוק, אבל ברור שלא בעשור האחרון. איך אני בטוחה בזה? כי בכל שלוש מאות ועשרים עמודיו בנות פנדרוויק המתוקות רואות סרט אחד בלבד. בסלון. עם השכן. זה הכל. אין אף אזכור למחשבים. הן מתקשרות לאבא "לאוניברסיטה" ולא לפלאפון. כשאבא רוצה להשאיר הודעה, הוא כותב פתק. לא מתקשר מהדרך.
אתם מבינים עד כמה זה מקסים?

רוב ספרי הנוער שקראתי לאחרונה היו חדשים, מהעשור האחרון, וכתובים בהתאם. אין סוף אזכורים למרשתת, לרשתות חברתיות, לטלפונים חכמים, לסרטים, למותגים.
בנות פנדרוויק חיות בבועה מתוקה ועם זאת לא ישנה בכלל. הן גדלות באותה תקופת זמן שבה אני גדלתי, ככל הנראה. תקופה שנהנתה מאמצעי טכנולוגיה במידה הגיונית.
הן משחקות כדורגל. הן מבקרות אצל שכנים. הן מקבלות במתנה סדרת ספרים או משקפת לראיית לילה – ולא פלייסטיישן. הן כותבות סיפורים. הן אופות בראוניז. הן אפילו מכינות שיעורי בית.
תסלחו לי, אבל בכל ספרי הנוער החדשים עוד לא קראתי על בנאדם שמכין שיעורי בית.

הסופרים של היום מזכירים לי את המורים האלה, שלא מצליחים להשליט משמעת. הם מפחדים מהילדים ולכן מנסים להיראות מגניבים. מנסים לדבר בסלנג של בני עשרה ולהתמצא במושגים. אנשים כאלה בדרך כלל זוכים לאפס כבוד מהילדים.
הסופרים של היום חושבים שכדי לכתוב ספר שבני נוער יאהבו (במילים אחרות, ספר שימכור) הם צריכים להכניס את כל מה שבני נוער מתעסקים איתו, ולחסוך לעצמם את הטירחה שבכתיבה מעולה ובעלילה בנויה היטב. מספיק שהם יזכירו שבע או שמונה מסעות שופינג בקניון, כמה שמות מותגים מידי פעם, מאות אזכורים ל "ציוצים "סטטוס" "צ'אט" וואטסאפ" "פייסבוק", ואם הם רוצים להרגיש ממש נועזים – אז יתחבו פנימה אלכוהול, סמים ותיאורי מין למתחילים, ויסגרו עניין.
שיעורי בית? עוגיות? שכנים? נההה. מה אנחנו, חנונים?

בירדזול הוציאה את הספר הזה ב2008. שניה לפני שעידן האייפון התחיל להתפרע ברחובות וחדר אפילו אל הספרים, כך שלקרוא אותו היה בשבילי חתיכה של עונג צרוף.

נכון, הוא לא מצטיין בעלילה חדשנית במיוחד. למעשה, היא דיי צפויה עד כאב. אבל לא אכפת לי, כי זה ספר שלא מזלזל באינטליגנציה של נערות בנות 12, 15, אפילו 17. זה הגיל הממוצע פה באתר. כי הוא כתוב היטב. הוא מזכיר קצת מושגים היסטוריים מעניינים. הוא מתאר דמויות מקסימות וחינניות שתוך שניות בא לך למות עליהם (סקיי, אין על סקיי. ומר פנדרוויק הוא אחד האבות המתוקים בספרות כולה. אחרי מר בנט כמובן).

הוא כן נוגע בעניינים שמטרידים ילדים, כולל כמעט-אהבה-ראשונה. אבל הוא נוגע בהם בעדינות. בליטוף. בדיוק כמו שצריך לדבר על זה. אין פה תיאורי התאהבויות היסטריות. כן יש פה שיקוף רגשות אמיתי וכן של מתבגרת טרייה, ושל ילדות יתומות מאם שפוחדות מזה שאבא ייצא לדייטים. (הם קוראים לזה בספר "פגישות". לרגע תהיתי אם המתרגמת היתה חרדית..) על יחסים בין אחיות. על ויתור. על אמת ושקר ועל רמאות.

ציטוט שאהבתי, אחד מתוך רבים:
"יש לי עצה בשבילכן, בנות. נסו להימנע מכך שיהיו לכן אחיות צעירות."
"כבר מאוחר מידי בשביל זה, אבא."
"אה, נכון."

מותק של ספר. שווה לנסות.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
-^^- (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת מקסימה, בהחלט רושמת את הסדרה הזאת לקריאה עתידית ( ולכן אני אוהבת ספרות שלא מתרחשת בימינו, לספרות כזאת יש לטעמי ניחוח אחר, לאנשים פעם היה עניין באינטראקציה חברתית, הם כתבו שירים שלמים על אהבתם לטבע וכדומה)

אוי, מסתבר שכבר הגבתי. טוב, זה רק אומר כמה שאני מסכימה עם מה שרשמת.
קריקטורה (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תודה לך, סוק!
*היי פייב בגן של דודו*
ילדת~כוכבים (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
http://jeannebirdsall.com/books/

(אגב, זה סוג של האתר שלה, ומופיעים שם גם עוד שני ספרי ילדים כאלה.. מעניין אם יתרגמו אותם..)
ילדת~כוכבים (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
יוווו אוונג'לין, סקיי זה השם האמיתי שלך?? ואוו זה ממש. מגניב.

כיף לך ~

ילדת~כוכבים (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
יאייי עוד פנדרוויקית! ^^'

זה אחד הספרים האהובים עליי.
כמו נוף, גם הוא חלק מהילדות שלי,יחד עם נעלי בלט 0: והארי פוטר, כמובן.
האמת שאני גם לא זוכרת מאוד בבירור >< אז אני אגיד בערך..אולי..אעא.לעזאזל. למה זה מטושטש פתאום.
(אההה סמים, זה למה.)
הממ הנמממ
הייתי קוראת, ובדרך כלל גם מכינה שיעורי בית(';
כי ככה חינכו אותי.
ככה זה עם הורים מורים, מה לעשות.
למרות שעכשיו אני לא מצליחה להיזכר בזה שעשיתי שיעורי בית. מוזר.
הו, והייתי מציירת.
יואווו בגן של דודו *~*
לפעמים הייתי מסתובבת בגינה ומטפסת על עצים, אולי משחקת בחוץ עם אח שלי ושכנים אחרים..
אבל גם טלוויזיה ומחשב היו מעורבים.. /:

ביקורת מעולה כתמיד , אגב.
סקיייי 33> אבל האמת שכל הדמויות שם פשוט מקסימות. אולי מלבד
איש החרק.
ודקסטר המתנשא, איכ. *הקאה*
וגברת טיפטון גם איכ
וזהו נראה לי

אני חוששת שלא מתכוונים לתרגם את ההמשך, לפחות לא בזמן הקרוב )): אולי אזמין אותם באנגלית
היי, ואז אעשה עליהם את הבוקריפורט! נוף, כמה עמודים יש בערך כל אחד?

הלוואי והייתי יכולה לבלות קיץ, אפילו אחד, עם הפנדרוויקים והשאר. הו אלוהיםם, אנא שמע את תפילתי! (אז אם כבר אנחנו בעניין כזה,אז אזכיר שוב את הוגוורטס, נו בבקשה)
קריקטורה (לפני 3 שנים)
גלית, טוב לשמוע על איים של שפיות.

פואנטה, כן - אבל תחשבי עד כמה זה גאוני, הרעיון שיהיה אפשר להעביר ריחות, להקליט ריחות. וואו. זה מטורף.
זה מה שאמרו לפני עשרים שנה על האפשרות שכמעט כל מאגרי המידע ביקום יהיו זמינים לכל אדם.

גאוני, אבל דיי מיותר, אפשר לומר.
אני סתם נהנית לנסות לצפות מה-עוד-אפשר-כבר-להמציא. זה תחביב ישן שלי.
פואנטה© (לפני 3 שנים)
מגניבבב, את אומרת? אני סקפטית.
יש ריחות שעדיף להם שלא ייצאו לאוויר העולם הווירטואלי פן יסריחו את האווירה. יש כל-כך הרבה מלחמות מקלדת שאם נוסיף לזה עוד פיצ'רים של ריחות חריפים אז אבדנו.
אם תשאלי אותי, הייתי עוצרת לפני כ- 10 שנים ומסתפקת ב"מידה הגיונית של טכנולוגיה" כמו שקראת לה. אבל once אתה בדרך לפסגה, אתה רוצה להגיע לפסגה ולא עוצר בדרך לשם.
מה שבטוח זה שליפול מגובה של פסגה זה לא נעים ויכול להיות גם קטלני.
גלית (לפני 3 שנים)
קריקטורה כל האחיינים שלי (כלומר אחיניות חוץ מאחד) במנעד של בין 13 ל4 משחקים בחוץ, וגם מתים על פליימוביל ובונים כל מיני דברים מלאי דמיון וארוכי טווח ו ג ם לכולם יש סלולרי או טאבלט או לפטופ או יותר מאחד . כל הבוגרות יודעות למצוא דברים בגוגל והאחרים יודעים למצוא את המשחקים שהם רוצים או שירים.
אז בהחלט זה פחות מהשעות שאני שרצתי בחוץ למרות שהייתי תולעת ספרים ועדיין הם משחקים בחוץ והולכים לחוגים ונמצאים בבי"ס ובצהרון , סדר יום ממש מעייף יש לילד היום...
קריקטורה (לפני 3 שנים)
תודה, cujo!

תודה לך, פואנטה. וואו, הקטע עם הריח נשמע טוב. אני מקווה שעוד אהיה בסימניה כשזה יקרה. זה יהיה כל כך מגניבבבב.

(בדיוק תהיתי לעצמי האם יום אחד נגיע לפסגת ההמצאות הטכנולוגיות. אם יש בכלל פסגה כזאת - שאחריה כבר לא יהיה מה להמציא. ברגע שיפתחו את האפשרות לריחות במדיות שונות זה ייתן עוד כר שלם לפיתוחים. כנראה שאף פעם לא נגמור להמציא :))
פואנטה© (לפני 3 שנים)
את מתוקה אמיתית.
תארי לך שהיה פיצ'ר של ריח באתר. הביקורת שלך הייתה מפיצה ריחות מענגים של נוסטלגיה, עוגיות ושפיות.
אני אתלה אותה אצלי בדף, ברשותך. כל פעם שארגיש ממש רע מחוסר השפיות, אקרא בה וארגע קצת.
מקסים ביותר.
cujo (לפני 3 שנים)
יופי של ביקורת עושה חשק לקרוא.
אנחנו שיחקנו בשוטרים וגנבים ובמלחמות אבני בזלת עד ש..
קריקטורה (לפני 3 שנים)
נופר, כן, קראתי את הראשון. הוא מקסים. אבל השני יותר טוב.
הגעתי אליהם דיי בזכותך, בעצם. זוכרת ששאלתי פעם בקבוצות עד כמה, מאחת עד עשר, שווה לקרוא אותם? הם היו נראים לי דיי דבילים, אז תהיתי אם הם שווים את הסחיבה הביתה.
אלה ספרים מעולים והיה לי ממש כיף איתם. איזה כיף שנכתבו עוד!! ידוע לך אם הם יתורגמו אי פעם?
אולי אנסה לחפש אותם באנגלית. אבל אוח, אני קוראת לאט כל כך עד שכבר יש מצב שהספר יתורגם פעמיים בטווח הזמן שאקרא.

גלית, מעניין אילו ילדים את מכירה? משום מה, כמעט כל אלו שאני מכירה לא משחקים בחוץ יותר. גם בבית, במשחקי קופסא לא. התעסוקות מצטמצמות לסרטים, אנגרי בירדס או וואטסאפ. ואחר כך אנשים תוהים למה הריטלין הפך למאכל הלאומי שלנו.

אוונג'ל, קוראים לך סקיי? איזה שם מקסים!! אני מתה על סקיי פנדרוויק. אני אוהבת טום בוי'ס :)
סקיי (לפני 3 שנים)
וואו.
אני הייתי משחקת בעיקר ברחוב. עכשיו שאני נזכרת באמת הייתי משחקת כמעט תמיד ברחובות.
המרצפות העגולות היו מכוסות בקשקושי גירים, היה ריח של צ'ורוס, והתיירים היו מסתובבים סביב. היה רעש של פלמנקו מאיזה סטודיו ליד.
אוי, החזרת אותי לגיל שש.
הביקורת שלך חמדמדה ומתוקה ומקסימה בדיוק כמו הספר. אני לקחתי אותו רק כי השם של בת פנדרוויק השלישית, סקיי, זה השם שלי.
נצחיה (לפני 3 שנים)
אולי לא ספר נוער, אבל זה מה שהנוער קרא, ולמבוגרים לא היה מושג.
וספרי דבורה עומר הם באופן כללי בוגרים מדי.
גלית (לפני 3 שנים)
נצחיה, פרחים בעליית הגג???
כלומר ,כן גם אני קראתי בכיתה ח' כי זה התפרסם אז אבל זה ממש לא ספר נוער.בטח לא בשורה אחת עם אורי (שקראתי בכיתה ה') אנחנו שיחקנו בחוץ, ובין חמש לשש וחצי ראינו טלויזיה בשחור לבן ואחכ צבעונית,וגם קראנו ספרים.כלומר אני קראתי . ילדים אחרים לא ממש. בדיוק כמו היום.בכיתה ד זה היה החמישיה,אני זוכרת את עצמי מנסה לקרוא את שלך באהבה של דבורה עומר ולא מסתדרת איתו כי זה היה בוגר מדיי.
ואז התחילה לצאת סדרת מרגנית המצויינת וחרשתי על רוב ספריה.
מחשב לא היה אז לאף אחד. אוליי בתיכון התחילו משחקי מחשב קומודור וכאלו אבל אני לא חושבת שילדים היום שונים בהרבה. הם גם משחקים בחוץ וגם בעלי ידע טכנולוגי נרחב שלא היה לנו.
no fear (לפני 3 שנים)
אבל את הראשון קראת?

בנות פנדרוויק זה שליש מהילדות שלי. שני השלישים האחרים הם נעלי בלט והספר שאני בעצמי כתבתי, לאורך כל כיתות ד'-ה'-ו'.

ידעת שיש גם ספר שני ושלישי שלא תורגמו, ואולי יהיה אפילו חמישי? קראתי את השלישי באנגלית, והוא מתוק באותה מידה בדיוק. הרביעי ניפץ את לבי לרסיסים בגלל שדברים לא הלכו כמו שדמיינתי, כך שוויתרתי עליו. אבל ברצינות עכשיו, לא קראת את הראשון???

אגב, בקשר לשאלתך, בתור ילדה קטנה הייתי משחקת מלא בבובות, או בפסלי החרסינה הקטנים של הפיות שהיו מוכרים פעם. היה לי סטוק של הדבר הזה, וכל אחת נראתה אחרת, והיה לה שם, ואופי, והייתה למשחק עלילה, כך שכשנמאס לי אחרי שעה או שעתיים הייתי יכולה להשאיר אותן כך ולחזור למחרת ולהמשיך מאותה נקודה של הסיפור. שרפתי חצי מהזמן הפנוי שלי על החרא הזה. גם ראיתי טלוויזיה כמובן. והייתה תקופה שהיינו מתארגנים, כל הילדים בשכונה, כל אחר צהריים, ומשחקים תפסוני ומחבואים ודג מלוח. אבל זה נמשך פחות משנה.

ביקורת מדהימה כמו תמיד. אין עליך דמבוש.
קריקטורה (לפני 3 שנים)
תודה לכולכם.

נצחיה - אנחנו היינו הולכים לשכנים ממול לראות לפעמים טלויזיה :) גדלתי על המומינים ועל החדר של חני.

סנופקין - זה פשוט ספר טוב. אחד כזה שאפשר להנות ממנו גם בגיל 8 וגם בגיל 20. אולי גם 30, אבל זה עוד לא בדקתי :)

תודה לך, מומו. כן, קראתי גם תאת הקודם אבל היה נראה לי מיותר לכתוב ביקורת נפרדת לכל אחד מהם.. הביקורת הזאת דיי מסכמת את שניהם.
-^^- (לפני 3 שנים)
לא קראתי את הספר אבל הביקורת היא מצוינת ! החיים העכשוויים עם כל הטכנולוגיה המתקדמת קצת משעממים , איפה הקלאס של פעם ? הקפיצה בגומי [ שכחתי איך קוראים לזה ] מחבואים , דג מלוח , ספרים , טלוויזיה , אפילו משחקי המחשב של היום הם לא כמו של פעם
תאמיני לי , עד לפני כמה שבועות לא ממש ידעתי מה זה סנאפצ'אט,התוכנה הזו שבאה להיות יותר שווה מוואטסאפ
ואני חייבת לציין שנוער סימניה הוא נוער איכותי בהחלט (:
מוּמוּ (לפני 3 שנים)
ביקורת מעולה! אין על הספר הזה. את יודעת שיש לו אחד לפניו? יש לי את שניהם בבית. הם כל כך חמדמדים והלוואי שהייתי מצליחה לכתוב ביקורות כמוך, בכזאת קלות^^
קוראת מגיל צעיר (לפני 3 שנים)
סיכמת את זה פשוט מדהים. מסכימה עם כל מילה. פשוט אהבתי. גם לגבי המכשירים וגם לגבי הספר עצמו.
snow fox (לפני 3 שנים)
לפי דעתי הספר מתאים יותר לילדים, קראתי אותו בגיל 8. אבל הוא עדין זכור לי כמתוק במיוחד.
מה שאמרת בנוגע לבני נוער נכון ביותר, כמו שציינתי נראלי פעמים רבות ^^
נהניתי לקרוא, ביקורת מקסימה :) אין כמו לאפות בראוניז.
רחלי (live) (לפני 3 שנים)
קריקטורה החזרת אותי אחורה שנים רבות, דווקא אצלנו אני כן זוכרת שהיה מחשב ! תתפלאי אני עוד זוכרת אייך התלהבנו כולנו ממנו זה היה קומודור 128 !!! ישן נושן, אבל אני דווקא זוכרת לטובה את התקופה הזו, 20:00 במיטה! לא יעזור כלום, לא תחנונים, לא בקשות, שום דבר!
ודווקא בתקופה הזו למרות שגם טלוויזיה הייתה לנו, אני זוכרת שבעיקר קראתי ספרים, זה היה חלק מהבילוי לצאת לספריה העירונית.
אל תרגיזו אותי (לפני 3 שנים)
תשמעי אחותי את כותבת מזה יפה את יודעת אני זוכר שהיתי קטן יעני מזה קטן מדבר איתך גיל 6 או שבע אמא שלי היתה עושה לנו אטלפון מכוס פלסטיק עם חוט יעני אוקיטוקי כזה זוכרת את זה.
נצחיה (לפני 3 שנים)
אני ראיתי די הרבה טלוויזיה.
היא היתה בשחור-לבן, שקנינו יד שניה מהשכנים שהחליפו לצבעונית. ולא את כל התכניות אמא שלי הרשתה, אבל מה שכן - ראינו בהתלהבות. מחשב - לא היה לנו בבית לפני שהייתי בכיתה ח'. המשחקים המתאימים למחשב הגיעו אפילו יותר מאוחר.

הספר נחמד, אבל אני לא חושבת שחייבים לקונן על הנוער בימינו או הסופרים בימינו או משהו כזה. בימיי גם לא היו כל כך הרבה ספרי נוער כמו היום. קראנו אורי, ופרחים בעליית הגג, ואז - היידה, לספרי מבוגרים.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ