ביקורת ספרותית על בנדיט מאת איתמר אורלב
ספר לא משהו

---

ספר שנכתב בכישרון שלא הגיע לידי מיצוי. למחבר ישנה יכולת לבנות דמות שמובאת בצורה אמינה. הדבר נכון במיוחד לדמותו של האב, ששפת דיבורו מעבירה היטב את ההוויה האלימה שעיצבה את חייו ואת יחסיו עם אנשים. אבל אף שדמות זו כתובה בכישרון ומביאה סיפור חיים נוגע ללב בצל השואה ומלחמת עולם השנייה משהו בכל הספר לא הצליח לגעת, לא ליצור קרבה אל הדמויות ולא לעורר אמפתיה.
המסגרת הסיפורית שבו בן נוסע לארץ לידתו לפגוש את אביו היא מסגרת שנעשה בה שימוש מופלג בפרוזה. כדי להפוך סיפור כזה לשונה מהאחרים, יש לצקת לתוכה דמויות יוצאות דופן. לא די במפגש של דמויות שיושבות יחד ומעלות זיכרון, יהיה אותו הזיכרון מטלטל ככל שיהיה, כפי שנעשה בספר הזה. אותה מסגרת סיפורית של מפגש של דמויות בכמה אתרי התרחשות בסיפור שמניב סיפור של הזיכרון, חוזר על עצמו לאורך כל הספר. המפגש בהווה לא יוצק תוכן ממשי וחדש ליחסים בין האב לבן, תוכן שמצדיק את מסע ההזכרות שחוזר על עצמו שוב ושוב במפגש של כל אחת מהדמויות. כל מפגש כזה מזמן פעם אחר פעם שפה מלאת גסויות (שמביאה לתחושת מיצוי כבר בדמותו של האב), שתיית אלכוהול, עוד אלכוהול ועוד סיפורים על אלימותו של האב ועל החיים במחנה. היחסים הטעונים בין האב לבנו לא מוצאים ביטוי על פני השטח, ובמובן מסויים גם מתחת לפני השטח, ברובד התודעתי, לא חשתי איזו עימות יוצא דופן שיוצר המפגש בין האב לבן.
תחושת פספוס אמיתי עולה מתיאור היחסים בין הבן לאימו, שנותרת דמות פלקטית ולא מפותחת דיה, למרות שדווקא היא מעניינת יותר מכל אחת מדמויות משנה האחרות בסיפור.
מנגד, הסיפור של הבריחה ממחנה הריכוז הוא סיפור מעניין, שעומד בפני עצמו. להערכתי טוב היה לו הספר היה מתמקד באב ובבן ויחסים בניהם ולא במסע של שניהם לבית האחות בכפר, שמביא מפגש עם דמויות שוליות שלא מקדמות אל העלילה ולא תורמות לה במאום, ומסיטות את תשומת הלב מהיחסים של של הורה-ילד ליחסיו עם אנשים אחרים - אודותיהם נכתב בחלקים הקודמים של הספר. התחושה היתה שאילו הספר היה נובלה ארוכה, וקצר הרבה יותר מכפי שהוא היום, הסיפור היה מרוכז, מעניין ונוקב יותר.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על בנדיט