ביקורת ספרותית על בנדיט מאת איתמר אורלב
ספר טוב

---

ספר לא קל לקריאה, אשר תפס אותי באחיזה חזקה והרפה מאחיזתו רק עם סיום קריאתו. בכל פרק הרגשתי כאילו הלב נשרט בעזרת מזלג ומדמם בכל פרק מחדש.

לטאדק הבוגר יש פצע פתוח, עניין לא סגור עם אביו, אשר המצפון, הנפש אינם נותנים לו מרגוע ושלווה. הוא בעצמו הפך לאב לא מזמן, ומרגיש כי אינו יכול להיות שלם עם אבהותו עד שאינו משקיט את מצפונו ביחסו לאביו. אביו (סטפן), גוי פולני, הינו שתיין אלים, אשר גר כעת בבית אבות לגיבורי מלחמה בפולין. יחסו אל האב הינו טעון ומורכב, ברגשות מעורבים הנעים בין שני הקצוות. אהבה , שנאה , תיעוב.

טאדק מרגיש כי אינו מכיר את אביו כלל מלבד זיכרונותיו, כילד. הוא חייב להגיע אליו ולהבין את מניעיו להתנהגותו ויחסו אליו. מרגיש כי גם חייב להכיר אותו, ואת פועלו במלחמת העולם השנייה בפולין.
במהלך הקריאה, הרגשתי כי גם אני מגלה מיהו אביו של טאדק. לדעתי הוא הצליח בספר להעביר את התחושות והרגשות שחש גיבורו טאדק כלפי אביו. כלומר, הרגשתי כאילו אני חווה את התחושות שחש טאדק. השנאה והתיעוב שחשתי כלפי אביו, התחלפו בחמלה, לעתים בהערכה ובכבוד כלפי פועלו במלחמה.

תיאורי החיים בעיירות הפולניות, במלחמה ובעת הביקור נראים כאמינים ביותר. לא פעם חשבתי לעצמי, הנה אמי ילידת וורוצלב, האם כך באמת חיו בעיר? נראה שכן. הוא בטוח יודע על מה הוא מדבר. השפה וההתנהגות הפולנית של אמו, הזכירו לי מאוד את הסגנון הפולני של אמי. גם האוכל עורר בי את זיכרונותיי מסיפוריה לגביו. ספר מרגש, נהניתי מאוד מקריאתו. הדבר היחידי שמעט צרם לי הנם הקללות המתובלות ומופיעות כמעט בכל עמוד.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על בנדיט