ביקורת ספרותית על בנדיט מאת איתמר אורלב

---

משתף סקירת ספר שכתב אבא שלי:

הופיע ב 2015. המחיר על הכריכה - 58 ש"ח. נעים להיזכר...
הסופר יליד 1945 (בן 45) כתב, ספורים קצרים, תסכיתים, היה סופר צללים (אין פרטים). יש להניח שהיו אלה ספרי זיכרונות. גם בספר נשוא הרשימה, הוא מודה לעמי דרוזנר "שסיפר לי את זיכרונותיו ואפשר לי להשתמש בהם בכתיבת הספר." הספר הנו ספר זיכרונות בשנויים קלים (לא ברור למה הכוונה ב"קלים"). הוא מוסיף: "שנתן בהם (בזיכרונות?) לעשות כרצוני". ובאם אין די בכך, הרי בקולופון מופיע: "הספר מבוסס בחלקו על ספר אמיתי ולא כל האירועים בספר הם פרי דמיונו של המחבר."
הספר עוסק בעיקר בספורה של משפחה אחת בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם השנייה בפולין.
בשלמי תודה מודה המחבר לאביו אורי אורלב "שהיה לי יועץ לענייני פולין." נשאלת השאלה, האם המחבר כלל טרח ללמוד את חיי היום יום בפולין לאחר המלחמה ובעיקר בכפרים?
אביו, אורי אורלב, סופר בזכות עצמו, שחבר ספרי ילדים שנושאם העיקרי הוא השואה. אורי אורלב, יליד 1931, חי בפולין תחת הכבוש הגרמני ושרד. קראתי בשעתו מספריו ומצאתי בהם עניין רב.
זה ספר נוסף במקבץ אקראי שקראתי לאחרונה העוסק במשפחה מסוימת, בילדות והתבגרות. בעוד שהספרים האחרים עסקו במשפחות בישראל (כולל בתקופת המנדט), ספר זה עוסק בפולין, לאחר המלחמה על רקע השואה.
הספר ימצא חן בעיני ההנהגה הפולנית הנוכחית. אמנם הוא מציג פולנים ששיתפו פעולה עם הגרמנים, כולל מצוד והסגרת יהודים שחיו במחתרת, אולם הוא מציג גם פולנים במחתרת שנלחמו בגרמנים. לא הייתה זו המחתרת הקומוניסטית ארמיה לודובה - Armia Ludowa - לא עלינו - אלה ארמיה קריובה - Armia Krajowa, שהזדהתה עם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון. המחתרת הקומוניסטית מתוארת בעוינות וזלזול בחלקם במאבק.
הדמות המרכזית הנה אביו של המספר. תיאור הדמות היא כפולה: טוב ורע, מוזיקאי חובב וגס רוח, נשוי ליהודייה ואינו סולד מצוענים. לפחות פעם אחת הוא מעביר ביקורת על היהודים שלא התקוממו ברגע האחרון והלכו "כצאן לטבח". "את כל היהודים חסלו, את כל האלף", מספרת הדמות על אירוע בישוב קטן ביחס, "ואני הרגשתי בושה גדולה. הרי הם לא היו יהודים מבחוץ אלא פולנים, כפריים, פולנים משלנו, איך הם לא עשו משהו להציל את עצמם." (עמוד 164.)

קראתי את הספר בעניין, למרות שלפעמים הוא מייגע.

ציטוט נבחר בהקשר לימינו: "כשהייתי צעירה, מי שמע על וירוסים? אז היה כבוד למחלות, היו להם שמות". (עמ' 41)

» ביקורות נוספות של עודד
» ביקורות נוספות על בנדיט