“התעייפתי ממנו. אולי בתקופה אחרת אפשר היה להנות ממנו.”

“ספר קריא ביותר, בזכותו הצלחתי לצלול חזרה לעולם הספרים אחרי כמה חודשים של חסימת קריאה קשה וחוסר יכולת להיות מרוכזת מספיק על מנת לסיים לקרוא עמוד שלם ברצף. העלילה נורא סוחפת, התיאורים מצליחים להעביר לא רק את המראות -הבית עם המרצפות המצויירות, הגינה עם עץ התות, סמטאות העיר.. אלא גם את הריחות והצלילים. כמעט אפשר לגעת בדמויות, כה מדוייק שפרה הורן מצליחה לתאר אותן. העלילה השמה למרכז את הנשים של המשפחה, נמצאת בגבול הדק בין המציאות לדמיון. בקורים דקים, צעד אחד צעד, עמל, המספרת, כמו תוך דפדוף בספר ישן מציגה בפנינו את ארבעת דורות המשפחה. וכשהספר מגיע לסיומו, התחושה היא של היכרות אישית ועמוקה עם הנשים, אף אחת מהן לא מושלמת ועם כולן ניתן להזדהות בנקודות מסויימות. בקיצור - ממליצה להתחיל לקרוא ולהתמכר.”

“סיפור של משפחה לא סטנדרטית. עמל, צעירה ילידת 1948 מספרת את סיפור משפחתה, אמא גאולה, והאב שמעולם לא הכירה או ידעה מיהו, סבתה פנינה-מזל, סבתא רבה שרה, ואם הסבתא רבה, מזל. רוב הסיפור מתרחש בירושלים ומתאר את צבעיה ריחותיה ומיוחדותה של ירושלים לשכונותיה ובתקופות שונות בסוף ימי השלטון הטורקי, מלחמת העולם הראשונה, המנדט הבריטי, ומדינת ישראל. במשפחה בה הנשים הן הדומיננטיות, או אפילו היחידות (כי הבעל/האב בד"כ נעלם ויוצא מחיי המשפחה סמוך להולדת הבת), שעוברת חיים לא פשוטים בתקופות שונות. עמל היא האחרונה ברצף גורל זה, וזו ששוברת את הרצף כשהיא מביאה בן ולא בת. כשבמקביל היא מספרת את סיפור אמהות משפחתה לדורותיהן.”

“הרהורים על הספר "ארבע אמהות" ספר טוב ומעניין קראתי אותו בסקרנות ובשטף. מדובר בשושלת משפחתית בה מסופר על ארבע אמהות חזקות ודומיננטיות כאשר האבות הם חסרים או נעלמים. האם החמישית שהיא המספרת ושמה עָמָל (ערבי? יהודי?) נולדה בשנת 1948 עם המדינה והיא מייצגת את ילידי הארץ דור שהוריו חיו עם הערבים כמשפחה אחת. עָמָל מקבלת בירושה משרה הסבתא רבא שלה, חפצים שונים וביניהם קופסאות פח המכילות תמונות עתיקות ונועזות שצולמו ע"י אהובה האנגלי אדוורד. מסתבר שתמונות אלו הציתו את דמיונה של עָמָל ודחפו אותה לחקור את שורשי משפחתה וביחוד להבין את הסיבה להעדרותם של זכרים במשפחה. מסתבר שרוב הגברים הם נעלמים, מתים, אוטיסטים או בלתי ידועים. וזאת כנראה עקב נישואי אחים (בלי כוונה) שרה נישאת לאברהם שהיה בעצם אחיה - גילוי העריות גורם ללידת בן מפגר (יצחק ) ומצד שני ללידת גאון (הילדה פנינה מזל) ותוך כדי הסיפור המשפחתי הקורא נחשף לחיים בירושלים של אותם הימים בימי הטורקים, בימי האנגלים, את המנהגים, את היחסים בין העדות והעמים של אותם הימים. הספר מעורר מחשבות נוּגוֹת על הקושי שלנו היום לחקור ולדעת באמת את קורות משפחותינו בדורות הקודמים כי לבד משברי זיכרונות מכתבים או כמה תמונות עתיקות המציתות את הדמיון ומשלימות את קורות משפחותינו באותם ימים אין לנו סימוכין מדוייקים, דבר שבטוח כבר לא יחסר לבנינו בדורות הבאים כי לשמחתנו בימינו הכל מתועד עד לפרטי פרטים וחלקי שניות וכל חיינו מונצחים על מחשבים ואין יותר אגדות ואין עוד מקום להערכות ודמיונות. בחירת השם "ארבע אמהות" והשמות הפרטיים שנתנה הסופרת לגיבורים שלה אלו דברים האומרים דרשני לדוגמא: שרה היפה (הסבתא רבא) נישאת לאברהם (שהיה בעצם אחיה) ויצחק הוא בנם האוטיסט והשתקן . אנו מיד נזכרים כי שמות כאלו הנמצאים בשורשי עמנו ובסיפורי קורותיהם של אבות האומה - הלא שרה אמנו הייתה גם היא אשה יפה וגם היא התחתנה עם אברהם שהיה דודה ("אחותי היא" אומר אברהם לאבימלך על שרה) ויצחק בנם היה גם הוא שתקן (עקדת יצחק). ונדמה לנו כאילו מבקשת הסופרת לקשר בין קורותיה ובעיותיה של השושלת בספר לבין בעיותיו של עם ישראל לאורך הדורות כמו עניין נישואיי אחים (אברהם ושרה) או יניקת חלב של תינוקות (יהודי וערבי) על ידי אם ערביה (בעייה של יהודים וערבים) או האונס האכזרי שמבצעים בני ישיבה דתיים בגאולה הלוחמת הצעירה ואידיאליסטית (השתלטות הדת ואינוסה על המדינה) כל אלה נמצאים אומנם בשורשי בעיותיה של המשפחה בספר ומאידך מסמלים מזכירים לנו בעיות שורש לא פתורות בעם ישראל. חיה הלר”

“התעייפתי ממנו. אולי בתקופה אחרת אפשר היה להנות ממנו.”

“ספר קריא ביותר, בזכותו הצלחתי לצלול חזרה לעולם הספרים אחרי כמה חודשים של חסימת קריאה קשה וחוסר יכולת להיות מרוכזת מספיק על מנת לסיים לקרוא עמוד שלם ברצף. העלילה נורא סוחפת, התיאורים מצליחים להעביר לא רק את המראות -הבית עם המרצפות המצויירות, הגינה עם עץ התות, סמטאות העיר.. אלא גם את הריחות והצלילים. כמעט אפשר לגעת בדמויות, כה מדוייק שפרה הורן מצליחה לתאר אותן. העלילה השמה למרכז את הנשים של המשפחה, נמצאת בגבול הדק בין המציאות לדמיון. בקורים דקים, צעד אחד צעד, עמל, המספרת, כמו תוך דפדוף בספר ישן מציגה בפנינו את ארבעת דורות המשפחה. וכשהספר מגיע לסיומו, התחושה היא של היכרות אישית ועמוקה עם הנשים, אף אחת מהן לא מושלמת ועם כולן ניתן להזדהות בנקודות מסויימות. בקיצור - ממליצה להתחיל לקרוא ולהתמכר.”

“סיפור של משפחה לא סטנדרטית. עמל, צעירה ילידת 1948 מספרת את סיפור משפחתה, אמא גאולה, והאב שמעולם לא הכירה או ידעה מיהו, סבתה פנינה-מזל, סבתא רבה שרה, ואם הסבתא רבה, מזל. רוב הסיפור מתרחש בירושלים ומתאר את צבעיה ריחותיה ומיוחדותה של ירושלים לשכונותיה ובתקופות שונות בסוף ימי השלטון הטורקי, מלחמת העולם הראשונה, המנדט הבריטי, ומדינת ישראל. במשפחה בה הנשים הן הדומיננטיות, או אפילו היחידות (כי הבעל/האב בד"כ נעלם ויוצא מחיי המשפחה סמוך להולדת הבת), שעוברת חיים לא פשוטים בתקופות שונות. עמל היא האחרונה ברצף גורל זה, וזו ששוברת את הרצף כשהיא מביאה בן ולא בת. כשבמקביל היא מספרת את סיפור אמהות משפחתה לדורותיהן.”

“הרהורים על הספר "ארבע אמהות" ספר טוב ומעניין קראתי אותו בסקרנות ובשטף. מדובר בשושלת משפחתית בה מסופר על ארבע אמהות חזקות ודומיננטיות כאשר האבות הם חסרים או נעלמים. האם החמישית שהיא המספרת ושמה עָמָל (ערבי? יהודי?) נולדה בשנת 1948 עם המדינה והיא מייצגת את ילידי הארץ דור שהוריו חיו עם הערבים כמשפחה אחת. עָמָל מקבלת בירושה משרה הסבתא רבא שלה, חפצים שונים וביניהם קופסאות פח המכילות תמונות עתיקות ונועזות שצולמו ע"י אהובה האנגלי אדוורד. מסתבר שתמונות אלו הציתו את דמיונה של עָמָל ודחפו אותה לחקור את שורשי משפחתה וביחוד להבין את הסיבה להעדרותם של זכרים במשפחה. מסתבר שרוב הגברים הם נעלמים, מתים, אוטיסטים או בלתי ידועים. וזאת כנראה עקב נישואי אחים (בלי כוונה) שרה נישאת לאברהם שהיה בעצם אחיה - גילוי העריות גורם ללידת בן מפגר (יצחק ) ומצד שני ללידת גאון (הילדה פנינה מזל) ותוך כדי הסיפור המשפחתי הקורא נחשף לחיים בירושלים של אותם הימים בימי הטורקים, בימי האנגלים, את המנהגים, את היחסים בין העדות והעמים של אותם הימים. הספר מעורר מחשבות נוּגוֹת על הקושי שלנו היום לחקור ולדעת באמת את קורות משפחותינו בדורות הקודמים כי לבד משברי זיכרונות מכתבים או כמה תמונות עתיקות המציתות את הדמיון ומשלימות את קורות משפחותינו באותם ימים אין לנו סימוכין מדוייקים, דבר שבטוח כבר לא יחסר לבנינו בדורות הבאים כי לשמחתנו בימינו הכל מתועד עד לפרטי פרטים וחלקי שניות וכל חיינו מונצחים על מחשבים ואין יותר אגדות ואין עוד מקום להערכות ודמיונות. בחירת השם "ארבע אמהות" והשמות הפרטיים שנתנה הסופרת לגיבורים שלה אלו דברים האומרים דרשני לדוגמא: שרה היפה (הסבתא רבא) נישאת לאברהם (שהיה בעצם אחיה) ויצחק הוא בנם האוטיסט והשתקן . אנו מיד נזכרים כי שמות כאלו הנמצאים בשורשי עמנו ובסיפורי קורותיהם של אבות האומה - הלא שרה אמנו הייתה גם היא אשה יפה וגם היא התחתנה עם אברהם שהיה דודה ("אחותי היא" אומר אברהם לאבימלך על שרה) ויצחק בנם היה גם הוא שתקן (עקדת יצחק). ונדמה לנו כאילו מבקשת הסופרת לקשר בין קורותיה ובעיותיה של השושלת בספר לבין בעיותיו של עם ישראל לאורך הדורות כמו עניין נישואיי אחים (אברהם ושרה) או יניקת חלב של תינוקות (יהודי וערבי) על ידי אם ערביה (בעייה של יהודים וערבים) או האונס האכזרי שמבצעים בני ישיבה דתיים בגאולה הלוחמת הצעירה ואידיאליסטית (השתלטות הדת ואינוסה על המדינה) כל אלה נמצאים אומנם בשורשי בעיותיה של המשפחה בספר ומאידך מסמלים מזכירים לנו בעיות שורש לא פתורות בעם ישראל. חיה הלר”