ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 16 במאי, 2016
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
יש לי רשימה כזאת, שנקראת "להשלים סקירה". מי שהציץ בדף שלי ראה שיש לי הרבה מאוד רשימות, חלקן מועילות, רובן לא ממש. אבל מכולן מעיקה עלי הרשימה הזאת, האוגרת ספרים שקראתי ושלא הצלחתי לכתוב עליהם סקירה בזמן אמת. אני לא יודעת למה חשבתי שאם יעבור זמן אז אני דווקא כן אצליח לכתוב, אבל זה היה נראה רעיון טוב בזמנו. מי שמכיר אותי יודע שדחיינות היא אחת התכונות המאפיינות אותי. אפשר לקרוא לזה אפילו דחיינות כרונית. כל דבר אני עושה ברגע האחרון או אחריו. ואם אין רגע אחרון או לא הוגדר כזה, סביר שאני לא אעשה את זה בכלל. את התזה שלי לתואר שני, למשל, הגשתי שנה וחצי אחרי המועד הרצוי. לא התבטלתי בזמן הזה. רק התלבטתי לי בין ניסוחים, ונגררתי במחשבות בין אבחנות וחלוקה לקטגוריות משנה זניחות. את הדוקטורט העדפתי לא להתחיל בכלל. למה להיכנס לבור שאני יודעת שלא אצליח לצאת ממנו?
לפני כמה זמן פגשתי בקפיטריה של האוניברסיטה חברה ותיקה. היא לא למדה איתי באותו תחום, אבל היכרנו מפה ומשם. היא סיימה דוקטורט בהצלחה מרובה, עשתה גם פוסט דוקטורט מוצלח, ועד כאן ידעתי. באותו יום שבו נפגשנו היא סיפרה לי שהיא פורשת. "מהאוניברסיטה העברית?" שאלתי, והיא השיבה שלא רק. פורשת מהאקדמיה בכלל. אין תקנים. לא באוניברסיטה שבה היא למדה והגישה את הדוקטורט, ולא באוניברסיטאות אחרות בארץ. חו"ל לא רלוונטי לתחום שהיא בחרה, וזה מה שיוצא כמסקנה. הדוקטורט לא ממש נזרק לפח, ויש לו ער בכמה עיסוקים חוץ אקדמיים שהיו פתוחים בפניה, אבל כל שאר המאמרים והמחקרים והמלגות נותרו רק משהו נחמד לתלות על הקיר, ולא מעבר.
אז שבע מידות רעות. למה בכל זאת לכתוב עליו? כי כבר כמה חודשים אני מציקה בתגובות לכל מי שכותב ביקורת נפעמת ומשתפכת עד כמה הספר הזה טוב. הגיע הזמן להסביר אחת ולתמיד למה אני לא אהבתי אותו. מאיה ערד כותבת על תככי האקדמיה, ועל הקשיים הרבים בהשגת משרה טובה, גם אצל אנשים מוכשרים ואמביציוזיים מאוד. אין ספק שהיא מתארת מצב מציאותי ורלוונטי מאוד להרבה אנשים. אבל האקדמיה היא לא הנושא. גם לא ארבעת המוכשרים המוצגים בפר ומתמודדים על משרה יוקרתית. הנושא הוא המידות הרעות. זה שם הספר, אלה שמות הפרקים, וזו הרוח והאווירה העולה מהקריאה שלו. ולא בשביל זה אני קוראת. אני קוראת לצרכי בידור, לצרכי למידה על אנשים ומניעיהם, וכדי לקבל תקווה על האדם ועל האנושות. בהיותי אופטימית מטבעי, אני מסרבת לקבל נקודות מבט שבהן הפסימיות שולטת על כל חלקה טובה. זו לא טמינה של הראש בחול, אלא בחירה בנקודת מבט. נראה לי שאם אנשים שרדו את השואה עם מסרים אופטימיים ונקודות אור קטנות, הרי אפשר לראות אותן בכל מקום. מאיה ערד לא כותבת גרוע, להיפך. בגלל שהיא כותבת כל כך טוב, הספר שלה כל כך רע. דיכאון יש לי מאתרי החדשות ומעיתונים. לא צריכה את זה גם מהספרות שלי.
זהו. סימנתי V על חוב מהרשימה. נראה לי מספיק עבודה ליום אחד. (כן, גם עצלות היא מידה רעה שאני חוטאת בה. לא אמרתי שמידות רעות אינן קיימות. רק שהן לא חזות הכל).
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
נצחיה, ראשית, ביקורת יפה מאוד ומנומקת היטב לספר שאני אישית אהבתי מאוד. כתבת לרויטל "את מוסיפה פרשנות אישית משלך, מתוך ראיית העולם שלך, ושאינה קיימת בטקסט עצמו." לדעתי, כל קורא באשר הוא מוסיף פרשנות אישית משלו לכל ספר וספר שהוא קורא. כל קורא רואה את רוח הדברים מתוך ראיית העולם שלו, מזווית עינו הפרטית. אין פרשנות "נכונה" או "לא נכונה", גם אם הפרשנויות הן לא רק שונות אלא ממש מנוגדות.
במקרה המסוים הזה אני מזדהה לחלוטין עם הפרשנות של רויטל לספר. היא היטיבה לנסח זאת בכותבה "אני לא קראתי את הספר כספר פסימי שמתמקד במידות הרעות של בני האדם כדי להגיד: הנה, זה האדם, אלא בספר שמתמקד במידות האלו, קצת מקצין, קצת מגחיך, מאפשר לנו לראות אותן מבחוץ ולחשוב עליהן, איך הן מתבטאות אצלנו ואיך אפשר להתמודד איתן." הפירוש האישי שלי לספר זהה לחלוטין. |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
בקיץ, עד שיוצאת השבת ואורחי אורזים את חפציהם ברוך השם, אני כבר עייפה נפשית.
|
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אוקי, אני חושבת שהסברתי טוב למה כתבתי.
כי אם בכל פעם אני מגיבה לביקורת של מישהו אחר בביקורת משלי, אז אולי כדאי כבר לכתוב אותה וזהו. |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי, לא מאמינה שאין מה לכתוב על ספר.
בכל מקרה גם אני קוראת הרבה בשבת, ועל כן מוצאי שבת הוא זמן די קבוע מבחינתי לכתיבה. |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
יעל, מעניין לקרוא.
נראה לי שכל אחד מסגל לעצמו מנהגים שונים. גם אני לא יודעת מראש מה תהיה דעתי על הספר, אבל קורה שאני כותבת גם לאחר זמן, ולא מיד. לפעמים אני צריכה לחשוב מה ואיך לכתוב, ובשביל מה. |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אב"פ (2) - לשחות נגד הזרם זה טוב. המשך בכוחך זה.
|
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
רויטל, קראתי בעניין את מה שכתבת.
כמובן שאנשים שונים קוראים בצורות שונות את אותו הטקסט, אבל לדעתי את מוסיפה פרשנות אישית משלך, מתוך ראיית העולם שלך, ושאינה קיימת בטקסט עצמו. בכל זאת היה מעניין לקרוא את דעתך. |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
לי, תודה לך על תגובתך.
|
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
מחשבות, אני דווקא משתדלת שלא לעשות את זה.
כלומר לא לקרוא לצור הכתיבה, ולא לגבש מראש מחשבות על מה אני אכתוב. זה לא תמיד קל להתעלם מהידיעה שבסוף אני אכתוב, אבל אני עושה מאמץ לקרוא לשם הקריאה, ורק בסיום הקריאה להתגבש לכלל כתיבה. |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
דינה, תודה על תגובתך.
ומסתבר שלפעמים אני כן מסוגלת לכתוב, אפילו באיחור. כנראה שזה תלוי בעוצמת הרושם שהספר השאיר. אבל באמת בדיוק בגלל המצב שתיארת, שבו הדמויות והעלילות מספרים שונים נוטים לנתמזג זה בזה, אני משתדלת לכתוב על ספרים שקראתי. פשוט כדי לזכור אותם טוב יותר. |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אב"פ (1), אל דאגה. אני לא חושבת שאני *צריכה* לכתוב ביקורת על כל ספר שאני קוראת.
אבל לפעמים עולה הצורך לעשות זאת, כמו עכשיו. |
|
|
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
קוראת אותך ותוהה, למה להרגיש צורך לכתוב, גם אם מרגיש לא.. (?)
על "שבע מידות רעות", לדוגמה שקראתי, לדוגמה - לא כתבתי. בעצם, אולי אני לא דוגמה.. כיתבת בממוצע על אחד מחמישה..
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אני כותבת ביקורות על שליש מהספרים שאני קוראת, בערך. מכיוון שאני קוראת הרבה בשבתות
ומטבע הדברים גם מסיימת, אני לא יכולה לכתוב מיד ואז זה נדחה ונעלם. ולפעמים גם אין לי משהו להגיד, לא מצחיק ולא עצוב ולא מעניין, וסתם לכתוב לא מתחשק לי, אז אני עוזבת. זה מוח לצד מיטתי כמה שבועות בתקווה שאתעשת, ובסוף נמסר או נשמר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעניינת על ספר שלא קראתי.
אני כותבת על רוב הספרים שקראתי תוך יום. אין לי מושג (באמת!) מה אני הולכת לכתוב על הספר, עד שלא התחלתי. לפעמים גם הדרוג נקבע עם הכתיבה, לא לפני. יש ספרים שאני לא כותבת עליהם - שיעממו אותי, מתיימרים או לעוסים מדי, והם עוברים לרשימת "לא שווים ביקורת". אני לא יכולה לכתוב על ספר שלא קראתי עכשיו. אלה שקראתי בעבר נחים להם בשלום על משכבם מבחינת ביקורות. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
טוב לדעתי
זה שכולם נוהגים לפי אותה השיטה עדיין לא הופך את זה לכלל ברזל
ואני כפי שהספקתם להכיר אותי תמיד / לרוב שוחה נגד הזרם, ועם היד על הלב לא שאני עושה את זה בכוונה. ממש עכשיו מתחיל לו עוד יום עבודה. יום טוב לכולם !! |
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
הרגשתי אחרת ממך לגביו.
לפחות בחלק מהמידות הרעות, הרגשתי שאפשר לצאת מהספר עם תובנות לגביהן. הקנאה למשל, שנמצאת לא רק בפרק של הקנאה אלא לכל אורך הספר. התיאור המצוין של מה שהקנאה עושה לאנשים, ואיך כמה שתהיה מוכשר ומוצלח תמיד יבוא מישהו מוצלח יותר, מוכשר יותר, וכמה שתגיע למעלה בפירמידה - תמיד יהיה מישהו יותר למעלה, יותר מרשים, מישהו לשאת אליו עיניים, בעיני מובילים לתובנה שבמקום לנסות להגיע למקום הזה, שבו אין לך אף אחד לקנא בו - עדיף לעבוד על מידת הקנאה ולנסות להיות פחות מובלים על ידה. או הפרק על השנאה, שמתאר איך בסופו של דבר, בתוך האשה השונאת, מתחבאת אשה שמחפשת אהבה אבל לא באמת מאפשרת לעצמה להגיע אליה, נותן אפשרות למבט קצת יותר חומל על אנשים שונאים. לא מנסה לטעון שמאיה ערד כתבה ספר מוסר... אבל אני לא קראתי את הספר כספר פסימי שמתמקד במידות הרעות של בני האדם כדי להגיד: הנה, זה האדם, אלא בספר שמתמקד במידות האלו, קצת מקצין, קצת מגחיך, מאפשר לנו לראות אותן מבחוץ ולחשוב עליהן, איך הן מתבטאות אצלנו ואיך אפשר להתמודד איתן. |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
נוהגת כמו מחשבות. לא אוהבת להמתין עם משימות כאלה. מעדיפה לכתוב כשהספר
והרשמים שלי טריים. אחרי שכתבתי הראש מתפנה לספר הבא.
נדיר שאני לא כותבת על ספר. אני לא כותבת על ספר שלדעתי הוא לא לטעמי וגרם לי לנטוש אותו. מעבר למה שכתבתי כאן אני אוהבת את הסקירה שלך. |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
נוהגת כמו מחשבות. לא אוהבת להמתין עם משימות כאלה. מעדיפה לכתוב כשהספר
והרשמים שלי טריים. אחרי שכתבתי הראש מתפנה לספר הבא.
נדיר שאני לא כותבת על ספר. אני לא כותבת על ספר שלדעתי הוא לא לטעמי וגרם לי לנטוש אותו. מעבר למה שכתבתי כאן אני אוהבת את הסקירה שלך. |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אצלי הסקירה נכתבת כבר מתחילת הספר. בראש. תוך כדי אני רושם הערות בסלולארי, המצוי
תמיד בהישג יד ליד הספר הנקרא. כך או כך, הסקירה ממש נכתבת תוך פחות מ-24 שעות מסיום קריאת הספר ומועלית לשני בלוגים. שם הספר עובר למקום המתאים ברשימת הנצח שלי, המונה כבר 48 עמודים.
אין ספר, שסיימתי לקוראו, ולא זכה לסקירה. אין חיה כזו. |
|
|
dina
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אז הנה סימנת וי גם על שבע מידות רעות.מה שמוכיח שבכל רע יש גם טוב. דחיינות שהציקה הולידה את הסקירה.
ובאותו עניין: אני לא מסוגלת לכתוב סקירה אחרי שעובר זמן מסויים. טוב אל תהיי קטנונית עכשיו ותשאלי כמה,כי אני לא יודעת לענות:)העניין הוא שאצל מי שקורא רצוף,בסוף הספרים מתמזגים אחד עם השני, קשה לבודד את העלילות ולכתוב סקירה . אני צריכה את הרעננות של הדמויות,ועדיין להיות תחת הרושם שהשאיר עלי הספר. שמחה לקרוא שיש עוד לחברים ל"צרה" הזאת. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
נצחיה, הבנתי שברוח הספר
גם את מוכנה להיות גלויה איתנו ולספר על המידות הרעות שלך אבל
תרשי לי לומר לך שקצת נסחפת. זה שאת חברה באתר "סימניה" עוד לא אומר שאת צריכה לכתוב על כל ספר שאת קוראת. אני מציע לך שפשוט תזרמי ואומר אם יוצא לך לכתוב משהו בעקבות קריאה סבבה אבל אם לא זה גם לא נורא. בכדי לא להרוס את הנאת הקריאה אל תהיא קשה עם עצמך. |
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
