ביקורת ספרותית על אשר אהבתי מאת סירי הוסטוודט
ספר מעולה

---

האישה שבתמונה

לא פעם אני קורא ספרים המבקשים להתמודד עם המושג החמקמק המכונה אהבה, או גם תשוקה, בצורה מרגשת וחכמה, המצליחים לגעת בזיכרונותיי הנשכחים, באמצעותם אני מספר לעצמי שוב את הסיפורים שלי, מבקש להתפייס איתם ולעתים להרגיש את המשמעות שהייתה, וזאת שלעתים מתבררת רק עם חלוף השנים. הספרים האלה הם לא רבים, אני צריך לברור אותם בקפידה רבה.

אחד מהם, הוא ספר של סירי הוסטוודט, אשר אהבתי, סיפור המתאר מערכות יחסים בין שני זוגות של חברים, במשך תקופת חיים ארוכה, שבמהלכם יבאו לביטוי מערכות יחסים מורכבות ורגישות.

הספר הזה היה מונח בערמת ספרים נשכחת שלי, אולי בשל ציור הכריכה הלא אטרקטיבי שלו, אגרטל פרחים אפור שחור, בו שלושה פרחים, שאחד מהם נושר מגבעולו, ומעליהם מרחף כתם כתום, אולי שמש? ציור שהוא בעצם כתב חידה, המונחת באופן לא מובן בפניו של הקורא הפוטנציאלי. צריך להתגבר על מכשול זה ופשוט לצלול לחוויית קריאה מופלאה חכמה ורגישה.

הספר עצמו מתחיל בחידה אחרת המופיעה בתחילת הספר, בשעה שליאו, היסטוריון אמנות באמצע חייו מרצה באוניברסיטת נו יורק, ביקר בגלריה של ביל, צייר אלמוני, בסוהו של נו יורק. הוא ירכוש ציור שריתק וסיקרן אותו, בו מופיעה אישה צעירה השוכבת על הרצפה בחדר ריק, כשהיא נשענת על מרפק אחד, לובשת רק חולצת טריקו של גבר, הציור רומז לאדם נוסף, שצילו כמו חוצה את הציור כצל. טרחתי לפרט את פתיחת הספר, משום שהוסטוודט, מצליחה בצורה מופלאה לתאר את עולם האמנת של נו יורק, ואת תהליך היצירה של ביל הצייר, בצורה מוחשית ומרגשת.

הצעירה השוכבת בציור, היא בת דמותה של ויולט, הדוגמנית שבאותה עת, הייתה סטודנטית, היא תהייה בהמשך לאשתו השנייה של ביל, וחוקרת תרבות אינטלקטואלית מרשימה בפני עצמה.

ליאו, היסטוריון האמנות ואריקה אשתו, מרצה לספרות בניו יורק, יחד עם ביל וויולט, יהפכו בהמשך לשני זוגות חברים קרובים, החיים בשכנות, ואף חולקים יחד בית נופש בחופשות הקיץ שלהם, שני הבנים שלהם הקרובים בגיל יהפכו אף הם לחברים.

ליאו, היסטוריון האמנות, מספר את חייו וחברותם של שני הזוגות, לאורך כעשרים שנים, במערכת יחסים בה הם חוו עליות ומורדות, שינויים שמהווים רקע לרומן פסיכולוגי רגיש וחכם שנוגע בסוגיות מורכבות של החיים, כמו העולם האקדמי, עולם האמנות של נו יורק בשנות השבעים, בסוגיית דור שני לשואה של יהודים באמריקה, במערכות יחסים בין בני זוג, ובמרכבות ההורות, ומעל הכל הספר הזה מהדהד מחשבות על משמעות החיים, שחלקן יישארו פתוחות ללא מענה, כמו היצירה אותו רכש ליאו המייצגת כתב חידה, שאותו יפרש כל אחד מהצופים באופן שונה, כך הספר הוא מעמת, או מאמת, את גיבוריי העלילה לאירועים הדרמטיים שיתרחשו במהלך העלילה, התגובה של כל אחד מהם תהייה שונה ומלאת כאב.

התמונה אותה רכש ליאו, בתחילת העלילה, היא כמו נבואה בלתי מודעת לאופן שבו גיבורי העלילה יחוו את החיים. ליאו, ידבר על אהבה בלשון עבר, המתבטאת בשם הספר: אשר אהבתי, ולמעשה יאמת או יעמת אותנו הקוראים, עם מושגי האהבה והתשוקה של כל אחד מאתנו שהוא חווה במהלך חייו, גם אם אהבה מסתיימת, הזיכרון שלה הוא כתמונת חיים מופלאה המעניקה לחיינו רגעי חסד, כמו הספר הזה, שקריאתו העניקה לי רגעי חסד מופלאים.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על אשר אהבתי