ביקורת ספרותית על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3 מאת סוזן קולינס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 באפריל, 2016
ע"י מוּמוּ


~וואו. כל כך הרבה זמן לא כתבתי ביקורת. אני קצת חלודה, מקווה שילך~
~אזהרת ספוילרים, אין לי מושג מתי הם יכנסו לפה~

אני שבורה. מקולקלת, הרוסה, מתקלפת, מנופצת, מקוללת.
אני שונאת את עצמי, ואת כל הדברים שעשיתי.
את כל הדברים שגרמתי להם לקרות.
אני שונאת להיות אני. אני רוצה להיות מישהי אחרת, ולו רק ליום אחד.
אני רוצה לשים קץ לחיים, אין לי כבר למה לחיות.
כשזה קורה, כל האשמה הנוראה מוטלת על כתפיי, ואני רוצה למות מרוב בושה, רוצה לקבור את עצמי, ללכת לאנשהו ופשוט להיעלם מהעולם, כי אין דרך אחרת לברוח.
אולי אפילו להתאבד.



אם תהיתם, זה מה שעבר לי בראש כשסיימתי לקרוא את הספר. כן, אני יודעת. למה.
ובכן, 'משחקי הרעב' היה טוב. קצת קריפי, אבל מעולה מבחינת כתיבה, לא הצלחתי להפסיק לקרוא אפילו שידעתי מה יהיה הסוף. 'התלקחות' היה קצת פחות מעניין (רק בגלל כל התיכנונים של המרד), אבל עדיין נהניתי לקרוא אותו. ו'עורבני חקיין'? לא יודעת. הוא היה מוזר.
כי קטניס כבר מלאה בצלקות נפשיות כל כך גדולות וכל כך מטורפות והיא לא נותנת לעצמה זמן להתרפא מהן, והיא כל הזמן מעמיסה על עצמה צרות חדשות ושוב ושוב היא זאת שמצילה את המצב למרות שהיא לא חייבת.
וזה גורם לה לעוד צלקות, מבינים? כי אז היא צריכה לקחת עוד עול של לקיחת אחריות על המעשים של עצמה. כי אז היא צריכה לחשב עוד רשימה של מתים שמתו בגללה.
והיא כל כך מצולקת ומוטרפת וכבר מפחיד לקרוא את הספר בגוף ראשון. אבל הכתיבה כל כך מהפנטת שאי אפשר להפסיק.
ואני קוראת, ונשברת יחד עם קטניס. עוד חלק שלי מת כל פעם שמישהו מת בגללה, כשהיא מחליטה להציל את המצב ובסוף רק הופכת אותו לגרוע יותר. ואני נשברת ונשברת ונשברת ספר שלם, עד שאני כבר לא יודעת מה יקרה בסופו. והנה, אתם רואים, זה מה שקרה.

בגדול, אהבתי את הספר ואפילו מאוד! אבללללל (וכאן מגיע האבל הגדול^^)

רגע של עצבים!
נכון בכל ספר יש את המשולש אהבה המעצבן שלו? אז פה זה היה גרוע פי כמה. כי אלה פיטה-גייל-קטניס. הוא כל כך מתסכל בכל כך הרבה מובנים!
אני אוהבת את גייל, כי הוא באופי שלו הוא מורד, ונאמן כל כך, וצייד, וישיר וכנה, והחבר הכי טוב של קטניס.
אני אוהבת את פיטה, כי הוא לא נכנע לקפיטול למרות שהוא מיועד, כי הוא רגיש וטוב לב למרות העולם שסביבו, כי הוא מקריב את עצמו כל כך.
(וכשהוא קושר את עצמו באזיקים, ומכריח גם את כולם לקשור אותו לעמוד כל לילה ולשמור עליו ולא לשחרר אותו ולא לתת לו ללכת למשימות כי הוא מוטרף מהעוקץ של הצרעות.. עאעאע. זה כל כך מבכי (מלשון בכי).
ואני קרועה בין שניהם, וכועסת על סוזן קולינס הזאת שיוצרת כאלה משולשים מעצבנים, ומתעצבנת ולא יודעת איזה צד לבחור ומשאירה את זה ככה. כי בסופו של דבר, זה לא באמת משנה, נכון? מה שאנחנו חושבים על ספרים- הצד שנצדד בו- לא באמת ישנה משהו, נכון? אז אני מניחה לזה. מניחה וחוזרת לספר. כי אני חייבת.
אני חושבת שהשעה הייתה שלוש בלילה כשסיימתי את התלקחות בפעם השנייה, כשהפעם הראשונה שלי הייתה לפני שנתיים. וכולם בבית ישנים ואני קמה המומה מהמיטה, לא יודעת מה לעשות עם חיי כרגע. המחשבות לא נותנות לי שקט, אני מפחדת ולחוצה מהרגשות שזה מעורר אצלי.
כי פתאום גיליתי שגם בתוכי יש קטניס קטנה, וגם אני משוגעת ומוטרפת וגרועה כל כך ומעצבנת ואגואיסטית וכל הדברים הרעים שיש בי. ואני לא יודעת מה לחשוב, ואיך הגעתי למצב שספר עורר בי כזאת שנאה לעצמי.


זה ספר מטלטל. ואני ממליצה עליו, ואמשיך ואמליץ, כי זה משחקי הרעב וזה התלקחות וזה ככה, אבל תהיו מוכנים לזה כשזה בא.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה:)
ביני <FONT COLOR=074953> (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
וואו מומי. ביקורת עוצמתית ומדהימה
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
סליחה על זה^^ תודה:)
no fear (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
הפחדת אותי בהתחלה :0
ביקורת טובה.
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה:)
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מעולה :)
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה פוקסי ואין לאב:)
-^^- (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
ביקורת טובה לספר מדהים,ישר כוח !
snow fox (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מסכימה איתך במלוא מובן המילה. ביקורת יפה D:
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה:) די קשה לי לכתוב ביקורות, אבל אני עובדת על זה^^
Command (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
כיף לקרוא שוב ביקורות שלך :)
תמשיכי~





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ