ביקורת ספרותית על מצרפי המקרים מאת יואב בלום
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 בדצמבר, 2015
ע"י מוּמוּ


דמיינו את מי שהייתם רוצים שיהיה לצידכם כשאתם בודדים ומבואסים מהחיים.
זו חייבת להיות דמות שאתם ממציאים, לא אף חבר או חברה מהמציאות. מה צבע הקול שלו? האם הוא גבוה? איך הוא נראה- צבע עיניו, לבושו, אורך שערו. דמיינו מה הוא היה אומר לכם, איפה הייתם מדמיינים אותו. באיזו תנוחה הוא תמיד היה יושב, איך הוא היה מעודד אתכם, האדם הזה שיודע עליכם הכל? את סודותיכם הכמוסים ביותר, את מחשבותיכם. האדם שצופה בהתבגרותכם.
עכשיו דמיינו שהאדם הזה אמיתי, שיש אנשים שהתפקיד שלהם הוא להיות חברים שלכם.
דמיינתם את כל זה? מצוין. אנחנו ממשיכים.
גיא הוא חבר דמיוני (ח"ד) של מיכאל. הוא שותף לו למשחקים בחיילי הצעצוע וכשמיכאל צריך עזרה הוא פונה אליו.
(ועכשיו בא לי לעשות לכם כל כך הרבההה ספוילרים, אבל אני חסה עליכם. אחרת הביקורת הזאת הייתה ארוכה פי אלף..)
***
דמיינו רוצח שכיר, שקט, הכי שקט בחצי הכדור הצפוני.
דמיינו איך הוא נראה- מבנה גופו, לבושו, נעליו, צורת הליכתו. דמיינו את קולו. דמיינו איזה- אם בכלל- חיית מחמד יש לו.
דמיינתם? יופי.
עכשיו תדמיינו כל מה שחשבתם הפוך.
אלברטו בראון הוא ילד עדין נפש ושתקן. נכון, הוא גדול, אך זה מעולם לא שימש אותו. הוא מעדיף לקרוא בספרייה מאשר ללכת מכות עם איזה לוזר שחושב שהוא יכול לנצח אותו. בפעם הראשונה שהיה צריך להשתמש בכוח שלו כדי להגן כל כך על הספרים שהוא כל כך אוהב, עמודת ספרים נפלה באופן מקרי בהחלט על ראשו של האומלל. ואם תהיתם, לאלברטו יש חיית מחמד, אוגר.
***
דמיינו מפגש בין שלושה אנשים שנראה מקרי לחלוטין.
הם חושבים שהם "סתם" מתחילים קורס צירוף מקרים, אבל לפעמים, הסיבות מסתוריות הרבה יותר..
***
הספר הזה כל כך חכם. הוא יגרום לכם לחשוב שאתם מבינים הכל, שאתם יודעים מה יהיה הסוף, שאתם מבינים את כל החוקים, את כל הכללים, אבל אתם לא.
***
לאחרונה יוצא לי הרבה לסיים ספרים תוך זמן קצר, אותו סיימתי תוך יום.
אחרי שאני קניתי את הספר השני של יואב, "המדריך לימים הקרובים"- שמומלץ מאודדדד גם- ציוויתי, כמעט השבעתי את אחותי לקנות אותו במקום ספר אחר. וכשהיא באה אליי עם חיוך ענק, הבטחה שזה בהחלט היה שווה את זה, והספר ביד מוגש לקריאה- ידעתי שצדקתי.
התגעגעתי כל כך לכתיבה המתוחכמת, לשנינויות המסתתרות, למציאות הדמיונית-לא-דמיונית שהוא ממציא מחדש.

"הספר בתא המטען חזר להיות פועם וממשי, והוא הקפיד לא לנגב את הדמעות אלא לתת להן להתייבש מעצמן על פניו, ולהשאיר שם את משקע המליחות הבהיר שלהן, כצלקת קרב על לחיו, שמוכיחה שהשתתף במלחמה על הנשמה שלו וניצח לפחות בקרב אחד."

סיכום הביקורת הזאת במילה אחת: לספרייה.

(אגב, אתם מוזמנים לכתוב בתגובה את התיאור של המישהו הראשון, רק אם באלכם..)
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה:) כיף שיש לך אנשים כאלה לידך^^
noa (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
ביקורת ממש יפה^^
לא הצלחתי לדמיין אף אחד שהייתי רוצה שיהיה לצידי, כל הזמן עלו לי האנשים שאני מכירה ובאמת עושים את זה~
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה חבר
וכן, רויטל:)
סנואי- לכי על זה.
נוף- תודה, גם אני:)
no fear (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
בחור, לא גבוה מדי, עם ידיים גדולות, שיער כהה ועיניים חומות, שזוף, לבוש בג'ינס וחולצה שחורה חלקה. השיער ייפול לו על העיניים והוא כל הזמן יזיז אותו. תהיה לו טבעת כסף. ונעלי אולסטאר שחורות. החיוך שלו יהיה עקמומי ותווי הפנים עדינים אבל תקיפים. הוא תמיד יישב בתנוחה שממנה יהיה לו הכי נוח לגלוש לחיבוק, והוא יחבק אותי כל פעם שאני אצטרך חיבוק, וזה כל מה שהוא ייעשה. הוא לא יאמר כלום, אפילו שיהיה לו המון מה להגיד. הוא ישאיר לי את המילים ופשוט ייתן לי חיבוק.


ביקורת מעולה. אוהבת אותך מומיטו.
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
ובשתי מילים - לספריה הביתית?
(לשם מגיעים הספרים שאני באמת אוהבת.
במקרה, או שלא, גם מצרפי המקרים שם:))
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
איזה יופי מומו :-)
snow fox (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אני רוצה לקרוא אותו. ביקורת טובה.
-^^- (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
קראתי ,ספר מדהים וביקורת טובה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
דמיינתי, ולא אהבתי את מה שדמיינתי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ