ביקורת ספרותית על מצרפי המקרים מאת יואב בלום
ספר מעולה

---

את הספר הזה הכנסתי לרשימת "מצעד הכריכות היפות" וכן לרשימת "שווה קריאה שניה", אבל רק אחרי שקראתי את הספר החמישי של יואב בלום, "כהרף עין" שמו, שמתי לב שלא כתבתי על הספר הזה סקירה כאן באתר. הכריכה יפה, בהחלט. ירוקה, עם תמונת עוגיית מזל שבורה, ועל הפתק המצורף שם הספר ושם הסופר. בנוגע לקריאה השנייה, השבת לקחתי את הספר לצורך קריאה שנייה ואני כאן כדי לדווח. מה הטעם בכתיבת סקירה שתהיה סקירה מספר 129 באתר? אין לי מושג. אני מניחה שיש בזה טעם, ובכל מקרה זו תהיה סקירה באוסף הסקירות שלי, זה שמתקדם באומץ ובעיזוז נעורים אל עבר סקירה מספר 800.

קריאה שניה של ספר. אני אוהבת לקרוא ספרים בקריאה שניה. לא מיד, כמובן, אחרי זמן. זו קריאה שונה, איטית יותר, מופתעת פחות. והיות ואין הפתעה ודברים ידועים, זו גם הזדמנות לקריאה מהורהרת יותר, מחפשת רמזים מקדימים בטקסט, רפרנסים למקומות אחרים, בדיחות פנימיות וקריצות. אם הספר הוא ספר טוב הקריאה השניה, זו הרגועה, היא המהנה יותר. מצרפי המקרים הוא ספר טוב.

אז מה יש כאן, אמנם 128 סקירות כבר כתבו תקציר עלילה, ובכל זאת אספר לטובת מי שיתחיל את הקריאה ממני. גיא, אמילי ואריק מסתובבים בינינו אבל אינם בני אנוש במלוא מובן המילה. הם נראים כמו, אבל הם לא. הם נפגשו יחד בקורס הכשרה אקסלוסיבי וקטן שסייע להם לעבור מתפקידיהם הקודמים (גיא היה חבר דימיוני של ילדים) כדי להיות אלה שמזמנים את כל צירופי המקרים המוזרים והממוזלים בעולם. הסתימה בצינור שגרמה הצפה ברחוב שגרמה לאוטובוס לנסוע במסלול אחר, מה שגרם לך להגיע באיחור לשיעור ולפגוש בחורה יפה בכניסה לאוניברסיטה? אז כזה. גיא אחראי. הוא מצייר את כל הקשרים האפשריים על הקיר בדירה שלו, ואחרי זה גורם להם לקרות. או אמילי. או אריק. בטח תחשבו שיש בין גיא ואמילי משהו, אבל האמת היא שלא, כי גיא מתגעגע לקסנדרה שאותה הכיר כשהיה חבר דימיוני של ילד אחד והיא חברה דימיונית של ילד אחר.

הספר מדבר על גיא, ועל אמילי, ועל הקשיים הכרוכים בצירוף מקרים, וגם משלב קטעים נבחרים מהקורס של שלושתם, ודן בנושאים של אוטונומיה בבחירות אישיות. והוא חמוד, ומקורי, ומרענן, ומאוד לא ישראלי למרות שהכותב שלו מאוד כן. אני ממש ממליצה, גם בקריאה שניה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מצרפי המקרים