וואו. וואו. ואם אפשר עוד וואו נוסף, אז וואו. תנו לי שתי דקות או משהו בכדי להסדיר את נשימותי כי זה מדהים. מדהים. ואם אפשר עוד פעם- מדהים.
פשוט מדהים עד כמה ספר יכול להיות גרוע.
***
יש לי בדרך כלל בעיה עם ספרים ישראליים. אני לא יכול להצביע במדויק ולומר לכם מה הבעיה אך אני סבור, ואפילו בטוח, שישנה בעיה. משהו בסוגה הזו לא מעניין ומלהיב אותי מספיק- אני מנסה לקרוא שורה בשלמותה ופשוט לא מצליח. ולא משנה כמה אני מנסה.
אבל אל תחשבו לא נכון- אני מאוד אוהב את ארץ ישראל. אני דוגמא ומופת לציונות הישראלית ואין אדם שזכאי ליותר כבוד מצדי מאשר בנימין זאב הרצל, השואף האוליטמטיבי לציונות. (וגם לאליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית)
ולמרות זאת, אני מרגיש שמשהו מסריח בספרות הישראלית (לפחות בספרים הישראליים שלי אישית יצא לקרוא)
ואני שמח לבשר לכם שיואב בלום לא שונה בהרבה מרוב הסופרים הישראליים שאני מכיר. (שלא תעז לקחת את זה כמחמאה, יואבי)
הספרים שלו מוזרים, לא מעניינים, חסרי פואנטה והדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על הספרים שלו, זה הרעיונות. בדגש על הספר הספציפי הזה.
הוווך הרעיונות. מה הקטע ברעיונות טובים אם הסיפור עצמו לא מעניין? נהפוך הוא, אני סבור שככל שהספר מכיל כמה שיותר רעיונות טובים, ככה הסיכויים לאכזבה גדלים יותר בהנחה שהספר לא יצא טוב.
וזה מה שקורה פה.
הכל התחיל כששני גברים משונים ואישה משונה אחת, באו לבית ספרי בכדי להרצות בפנינו על הספר: "מצרפי המקרים" מאת יואב בלום.
ישר איך ששמעתי את שמו, ידעתי שאין מצב שאני קורא עוד ספר שלו ולא משנה כמה יכריחו אותי. לא התלהבתי מי יודע מה מהספר השני שלו ולכן לא משך אותי לקרוא גם אותו.
אבל... אל תשאלו אותי איך זה קרה כי אני בעצמי לא מבין. כי בסוף ההרצאה, איכשהו, מצאתי את עצמי מסתודד עם עוד כמה תלמידים, ליד שלושת המרצים (שאגב, שם היה: גיא, אמילי ואריק) ומבקש מהם בהתלהבות מוגזמת לעניות דעתי, שישאילו לי לקרוא את הספר הזה.
ושוב, אני לא יודע איך זה קרה. זה כל כך מוזר שביקשתי מהם את הספר הזה כי בתוך תוכי ממש נחרדתי מהרעיון לקרוא אותו, אבל כנראה שבאותו הזמן לא קלטתי את מה שהייתי אמור לקלוטורק כשהיה מאוחר מדי וכשכבר שכבתי בבית במיטתי וקראתי את "מצרפי המקרים"- רק אז קלטתי שההחלטה הגורלית שלקחתי על עצמי, היא בעצם מילוי משימה המנוהלת על ידי 3 אנשים ששמם הוא: גיא, אמילי ואריק- שלמרבה הצער, הצליחה.
" הגורל הוא בסך הכל עוד משימה שבוצעה כהלכה "
ואכן כן, זהו הגורל המר שנקבע לי: לקרוא את "מצרפי המקרים" של יואב בלום, לסבול בשקט ולא להתלונן.
נו טוב, לפחות הסתכלתי גם על חצי הכוס המלאה והיא: שלפחות אפשר לכתוב עליו ביקורת קוטלת ולתת לו כמה כוכבים שבא לי (ובמקרה שלי: זהו כוכב אחד יחיד, בודד ומסכן):
אה כן, והנה גם אזהרה לכל מי שמתכנן בעתיד הקרוב לקרוא את "מצרפי המקרים": לא מומלץ לעשות את זה בבית
ואם אפשר להוסיף, אז בבקשה: וגם לא בחוץ, גם לא בחו"ל וגם לא בשום מקום אחר
נ.ב- סליחה מראש לכל מי שאהב את הספר (אהמנופראהמ)















