הספר הזה הוא ספר מיוחד ושונה מרוב הספרים שאני קוראת באופן שוטף. מהכריכה האחורית למדתי שזהו ספרו השלישי של הסופר יזהר הר לב. לא קראתי את ספריו הקודמים "אני מודה באשמה".
הסיפור מתמקד במשפחה המורכבת מהורים וילד בהמשך הסיפור מצטרפת ילדה/נערה בשם אנה. אנה- קצת מוזרה בלשון המעטה, לבושה כמו פנקיסטית, פס בוהק בצבע בזוקה חוצה את שיערה השומני וגם שפתה לא בדיוק מתחרזת עם "עברית של שבת"...
דניאל פוטר / התפטר מעבודתו. כותב שירה פה ושם. נהנה מסיטואציית "המובטל" ולא מוטרד מכך שכל יום שעובר גם חשבון הבנק שלו הולך ומתאדה.
נוגה – אשתו של דניאל ואימא של נון (נומי) מעצבת חלונות שבורחת לעולם שלה. גם היא לא דיוק משהו שפוגשים כל יום בדרך למכולת...
נון ששם החיבה שלו הינו נומי. בגיל תשע, ילד רזה, אין לו חברים וכל היום מחובר למחשב. מרוכז רוב הזמן והיום במשחק מחשב "WORD OF WARCRAFT" . (לי אישית המשחק הזה לא אומר לי כלום, אבל בסיפור הזה יש לו מסר והוא גם "הדבק" שמדביק את האב והבן.
הספר משדר שכולנו מספרים קטנטנים בתוך הגלובליזציה.... שגו'קר המעביד של נוגה מוזמן לארוחת ערב לביתם של נוגה ודניאל, דניאל מסביר לגו'קר את מעמדו החדש כמובטל. ציטוט עמוד 52: "... לא הייתי מספיק יעיל." "או שאולי" אומר הגו'קר בסימפטיה, "נבחרת אקראית על ידי איזה תוכנה שקיבלה הוראה להפחית עשרים אחוז מכוח האדם" "גם זה אפשרי" "כולנו מספרים קטנטנים בתוך המערכת". "בדיוק"...
נומי כמעט לא מתקשר עם הסביבה וגם עם הוריו. דניאל לוקח על עצמו להתקרב לבנו ובעזרתה של אנה (נערה שהוא מכיר בקפה אינטרנטי) הוא לומד את המשחק מחשב שנומי "מכור אליו". (על הלימודים הללו דניאל משלם שכר לימוד לאנה).
דניאל מתחיל לשחק מול בנו "כגמד" שנושא את השא אוראגון. תוך כדי המשחק מול נומי מתקיימות שיחות "פילוסופיות" בין אנה לדניאל ודניאל לומד ומתקרב לבנו.
ציטוט עמוד 62: "איפה לדעתך עדיף לחיות, "אני שואל את אנה, "בעולם עם חוקיות ברורה ובלתי ניתנת לשינוי, או בעולם אקראי שבו המציאות היא מצב תמידי של כאוס?" כקוראת חשבתי על השאלה הזו תסכימו איתי שהיא כשלעצמה מעניינת ומעוררת מחשבה.
יש בספר הזה מסר.... העולם משתנה באלף השלישי... הקרחונים באנטרקטיקה נמסים... דניאל משנה סטאטוס מאדם עובד למובטל... נוגה עוברת שינוי...משנה סטאטוס לזמן מה... ונומי עובר שינוי יחד עם כל השינויים.
הספר הינו מסע אינטרנטי , וירטואלי, בין אב לבן. מעניין ולפעמים קצת הזוי ודמיוני.
דניאל מתייחס למשבריו כהזדמנות ואהבתי את האופטימיות הזו.
ציטוט עמוד 102: "משבר הוא הזדמנות לצמיחה חדשה".
הספר כתוב בשפה מאוד יפה עם הרבה מטאפורות וניכר שיש לסופר הזה דימיון פורה. בחלק מהמטאפורות העלתי חיוך על פני ושאלתי את עצמי איך הוא הגיע לזה?
ציטוט עמוד 163: "ואז הנכות שלי נכנסה לתמונה. מה שהתחיל עמוק ויפה ומיוחד, נעשה רדוד כמו שלולית. אני הפכתי את מערכת היחסים שלנו לשלולית. ולמה? כי בשלולית, דניאל, אי אפשר לטבוע... אם יש אנשים שיש להם פחד גבהים, לי יש פחד עומקים. רק ברדודים אני יודע לתפקד"...
הקירבה של דניאל לאנה גרמה גם לקירבה בין אימא של אנה לדניאל ובפגישה בבית קפה דניאל מתאר את המלצרית ... ציטוט עמוד 183: "למלצרית שמביאה לנו את הקפה יש שפתיים שנופחו בסיליקון כמו שני בלוני נקניק של קוסם ימי הולדת". דוגמאות כגון אלה יש המון בסיפור ומידי פעם שיבחתי את דימיונו של הסופר ביני לעצמי.
לא כל אחד יוכל להתחבר לספר הזה. אני אהבתי את המיוחדות שבו ומאידך חשבתי גם על המסר שהסופר מעביר סיפור הזה.
שום דבר לא נשאר אותו דבר. הכל זז, יש התמוססות, יש מסמוס, שינויים ממוצק לנוזל, דברים מתרככים, נחלשים וכולנו בסופו של דבר נעתרים לאותם שינויים, כי לפעמים גם אין ברירה אחרת.... נקודה למחשבה.
אני ממליצה על הספר רק למי שמחפש לקרוא משהו שהוא מעבר לנובלה סטנדרטית. בספר הזה יש משהו ש"מעבר"... לא לחינם הספר נקרא "קצב התמוססות הקרחונים".
התמונה על הספר של אדם בוגר והנער, על רקע קרחונים ועננים בהחלט משקפת את תוכן הסיפור הזה. יופי של תמונה שמעבירה גם קור, אבל גם קצת "חום" וזה השינוי שגורם לאותו קרחון לשנות צורה.
תחשבו על זה...
קריאה מהנה.
לי יניני















