ביקורת ספרותית על קצב התמוססות הקרחונים מאת יזהר הר-לב

---

הספר נחמד, שונה בצורה חיובית, הכתיבה המיוחדת יוצרת עניין שלא היה לי אם היתה אותה העלילה כתובה באופן רגיל.
תהיה אחת עלתה בי לאורך כל הספר, הדמיון ל"קורות הציפור המכנית" של הרוקי מורקמי, הוא הרבה מעבר למקרי.
הגיבור בשני הספרים גבר בשנות השלושים ארבעים לחייו, מובטל, ביחסיו עם אשתו היא הדומיננטית, הוא זה שמנסה לרצות אותה ולהשאיר אותה לידו, הוא עקר הבית והיא המפרנסת, בשני הספרים אשתו עוזבת את הבית, בשני הספרים הוא חובר לנערה מורדת בת 15-16, אמנם פה יש ילד ושם יש חתול, אבל מי שקרא את שניהם בטוח שמצא הקבלות בין החתול שנעלם לבין הילד שנעלם לתוך המחשב. יותר מכל הפרטים, דומה סגנון הכתיבה הייחודי בשני הספרים, מושגים כמו מקום ועוד יותר זמן מתעמעמים, הרהורי הגיבור מובילים את הסיפור והם קיימים בו ומשמעותיים יותר מכל דבר אחר שקורה.
נראה כאילו הסופר התרשם מהציפור המכנית והחליט להעתיק את הסיפור, רק שהוא פחות מעז, פחות מתפרע מבחינת חציית גבולות ההגיון ביחס להרוקי מורקמי, אבללללל הוא מחפה על השמרנות היחסית שלו. הוא מביא את הדמויות המשניות, המוזרות והלא הגיוניות של מורקמי בתור הדמויות במשחק המחשב. אז אצל מורקמי יש את מלטה וכרתה קאנו, שתי אחיות עם "כוחות על", את קינמון ואמו שגם הם לא רגילים בלשון המעטה ועוד כמה, ואצל יזהר בר לב יש מלכת פיות וגמד וטרול ועוד כמה במשחק. משחק שהופך להיות חיים אלטרנטיביים ממילא.
שלא אטעה אף אחד, די אהבתי את הספר, הדמיון חרה לי כי הרגיש לי מועתק, אבל אם אני מנתקת, הספר עצמו מעניין בלי ספק ושווה בהחלט קריאה.

» ביקורות נוספות של ליזי
» ביקורות נוספות על קצב התמוססות הקרחונים