ביקורת ספרותית על קצב התמוססות הקרחונים מאת יזהר הר-לב
ספר לא משהו

---

אין בספר הזה דבר. סליחה, יש בו פוטנציאל, פוטנציאל לסיפור טוב וכתיבה טובה. אבל המימוש קלוש.
דניאל הוא פורש/מתפוטר מחברת ביטוח. יש לו בן בשם נומי. הילד בן 9 המשחק כל הזמן במשחק מחשב הנקרא World of Warcraft, בשבילכם WOW. ואו. המשחק מוגדר בהגדרת T(een), שזה משהו מגיל 13, אבל למה לחפור? לדניאל אישה בשם נוגה, מעצבת חלונות ראווה ושונאת כל רגע בעיסוק הזה.
לדניאל זמן בשל היותו בלתי מועסק. הוא מוצא נערה בשם אנה בבית קפה אינטרנט. הוא מבקש ממנה להיכנס למשחק ולראות מה הבן שלו עושה שם. מכאן פוטנציאל להתפתחות חד פעמית, אקסטרווגנטית, כזו שלא נראתה בעבר ויכולה להתממש רק בטכנולוגיה הקיימת היום. האם משהו מזה מתממש? כן ולא. כן, משום שדניאל אכן רואה את בנו שם, בן השולט בסביבתו ונמצא בדרגה מתקדמת במשחק. לא, כי יזהר הר-לב, מחבר הספר, אם כל היותו מצטייר כאדם אינטליגנטי, לא הצליח לעשות כלום עם הסיפור הזה.
מילא חוסר הצלחה בחלק הדי מרכזי בסיפור, אבל בחלק מרכזי אחר, החלק של המשפחה, מתחיל טוב וממשיך רע, יש משפחות כאלה והן שונות ("כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה." טולסטוי). נוגה עוזבת את הבית, ידה ידה ידה.
האם קווי הסיפור הם מקבילים, שכמובן לא יפגשו לעולם? מי אמר שהקווים בכלל קוויים? בהמשך יש הסתעפות מהיותר הזויות שנראו בספרות, אפילו הסתעפות מיותרת, שלא מובילה לשום מקום, נטולת חן וטעם.
חבל. הכתיבה טובה ומדוייקת, הפוטנציאל קיים וזועק, הטיפול כושל.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על קצב התמוססות הקרחונים