זהו. החלטתי סופית עם עצמי והענקתי לספר ארבעה כוכביא. התלבטתי ביני לביני, בין שלושה לארבעה כוכבים והעליתי לעצמי טיעונים לכאן ולכאן.
מה שהכריע את הכף הוא המחשבה שהספר לא הרפה ממחשבותיי מרגע שהתחלטתי לקרוא ועד יממה לאחר שסיימתי. זאת לא רק השפה הכמעט תנכית התקנית ששריד שולט בה.זאת לא העלילה המתומצתת והמרתקת שגרמה לי לעוט על הספר ותוך יומיים לסיים אותו.
זה לא יחוס האבות המפורסם של הסופר שסקרן אותי לבדוק "הכצעקתה- האם כשרון כתיבה וביטוי הוא גנטי.
זה האגרוף שקיבלתי לפנים כשהפנמתי את הרעיון והאפשרות שהעלילה תקרום עור וגידים ותהפוך לחלק ממציאותנו עכשו בעוד שנה, עשרים או חמישים שנה מהיום.
ובכן, זהו אחד הספרים היותר עוכרי שלווה שקראתי מימיי, דיסוטופיה הגדירו קודמיי לביקורת את הסוגה אליה שייך הספר ? ואני אומרת : קטסטרופה מוחלטת, תוהו ובוהו וגוג ומגוג גם יחד מכיוון שדיסוטופיה היא שפה עדינה מדי.
רק מעצם המחשבה שהעלילה או חלקה עלולות להתגשם הלכה למעשה מדירה שינה מעיניי.
תמונות חדות מהפרקים המסומנים של הספר (כמו בספרי התנ"ך) עולות לי בדמיון : חמישים שנה מהאקטואליה הנוכחית קורה אסון או יותר נכון "אידוי" ומדינה זרה (לא מצויין איזו) שולחת נשק גרעיני מעל תל אביב "עיר החטאים" ומאדה אותה מעל למפה ומעל לחיפה ואותו גורל מכה גם בה.
ירושלים נשארת על אבניה ובתיה הבנויים. איש קם בישראל, מדען חוקר כוכבים בשם יוהעז שחי בנגב עם משפחתו, לאחר חזון התגלות של מלאך האלוהים שמתגלה אליו (ראה סיפור משה במדבר) הוא מכנס סביבו
אנשים : את שארית הפליטה מערים אחרות, הופך אותם לצבא ויחד מסתערים על ערי עמלק (כך במקור) וטובח בהם ללא רחם.
ירושלים הופכת לבירתה של ממלכת יהודה החדשה, בית המקדש מוקם מחדש על הר הבית לאחר שהמסגדים שם מפוצצים עד היסוד ויהועז ממליך עצמו למלך על הממלכה החדשה.
המדינה החדשה הופכת למשטר מלוכני תיאוקרטי כשהמלך יוהעז לוקח על עצמו גם את תפקיד הכוהן הגדול וכך חוזרים למנהגים ומסורות הכתובות בתנ"ך לפי לשונן. כולל העלאת זבחים וקורבנות לעולה על המזבח בבית המקדש.
בניו ובתו של יוהעז מקבלים גם הם תפקידי מפתח בהנהגה וכמובן המקורבים למלך.
שחיתות פושה בצמרת הכהונה ובבית המלוכה כשמכולם יוהעז האמיץ ומציל האומה במעשיו הולך וגורם להרס הממלכה.
ישי שריד התכוון בספר הקצר יחסית הנ"ל להזהיר אותנו מפני העתיד הקרוב רחוק. ישנן דמויות בספר שמזכירים באופן בולט מאוד דמויות אמתיות מהמציאות וההנהגה הישראלית.
אי אפשר לפספס את שילוב פכים מהאקטואליה הישראלית של עכשו עם סיפורים מהעבר הישראלי שמלפני 2000 שנים, עם הסטוריה ההרס והחורבן העלולה לחזור על עצמה.
התובנות והמסקנות העולות מהספר לא מוטלות בספק. הסוף העגום ברור כשמש אילו ננהג בקיצוניות, בבוטות וללא התחשבות כלפי העם הנוסף שחי בקרבנו ומסביבנו, וכמובן, להזהר מלתת למשיחי שקר המערבים בין צבא-דת-הנהגה הממנים את עצמם למנהיגים בנוסח העבר.
אותי הוא הצליח להפחיד. אולי אני נוטה מטבעי לפחד.
ולא, אי אפשר להשאר אדיש לאחר הקריאה.
לבעלי עצבים חזקים במיוחד ואוהבי דיסוטופיות.
לישי שריד, שאפו ! ספר טוב ורב רושם והלוואי ולא יתגשם לעולם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
