ביקורת ספרותית על הרולטה של דה נירו מאת ראווי חאג'
ספר טוב

---

לאחר ביקורים קצרים בארצות רחוקות כגון : צפון קוריאה (כן, כן), המאה ה-6 בביזנץ הקדומה ועוד כהנה וכהנה מחוזות מעניינים, נסעתי במנהרת הזמן, להציץ בשכונה הקרובה לביתנו, מזרח ביירות, למשל (רק 4 ש' נסיעה במכונית מאצלנו, שכונה בקריית אתא, אילת רחוקה יותר)
אני בשכונה נוצרית במזרח ביירות בתחילת שנות ה-80 והימים ימי מלחמת שלום הגליל (רק שלום זה לא היה) יחד עם בסאם וז'ורז' ונג'יב חברי ילדות צעירים שהתגלגלו לפלנגות הנוצריות הפועלות שם.
והימים ימי מלחמת אזרחים שאינה נגמרת, נוצרים נגד מוסלמים, נגד פלסטינים, מתנדבים מארצות אפריקה המוסלמיות שבאו לעזרת הפלסטינים וגנרלים וחיילים ישראלים שבאו לעזור לנוצרים שם. יד כל בכל ובכל פינה בעיר, מלמעלה מטוסים ישראלים מפציצים שכונות בביירות. למטה פגזים, פצצות, רימונים ויריות. גופות, חלקי גופות, מתים, פצועים וצעירים נואשים ועקשנים נלחמים במלחמה שאין לה סוף ואין לה תקווה.
בסאם וז'ורז' מבלים את חייהם בעישון (גם חשיש) ושתייה כיד השכרות, הצקה לבחורות, אווירת אכול ושתה וזיין ותהרוג כי מחר תמות ממילא.
ככה זה בשכונה הלוונטינית שלנו : או שהורגים או שנהרגים.
ז'ורז' עובד עבור מפקד של אחד המיליציות, כלומר, חטיפות של אנשים ועינויים כדי להוציא סודות וכסף ובסאם 'גיבורנו' עובד בנמל וגם בהברחות וכל מיני עסקים לא הכי כשרים, חוסך פרוטה לפרוטה כדי להימלט לחו"ל מאימת המוות השורר בכל פינה.
בכל יום נהרגים חברים, ההורים, שכנים. צמד החברים מתייתמים אף הם. בסאם נבגד על ידי חברו הטוב ז'ורז' ולאחר שהוא מבין שהוא יכול לסמוך רק על עצמו, הוא מגיע להחלטה סופית לעזוב.

ארבע עשורים עברו מאז מלחמת של"ג, מה השתנה בביירות ? הרבה אבל שלווה ושלום לא חזרו לשכונותיה. המנהיגים התחלפו אבל התסיסה ומאבק המתמיד בין העדות הלבנוניות לא הסתיימו. הצרות התחלפו באחרות ורק הפוגה זמנית בין מלחמה למלחמה. בינם לבין עצמם, בינינו לבינם.
אנחנו והם : מעבר לגדר. שכנים קרובים ביותר, עם הפוטנציאל הגדול ביותר לשכנות הכי טובה וקרובה אבל אין.
אנחנו נשארנו בשכונה הלוונטינית, בסאם מצליח להגר לפריז, לא בדיוק בדרך חוקית. לפחות שם הוא מוגן ממוות במלחמה עם כל הזכרונות שלו מביירות ומילדותו ונעוריו.
אנחנו נשארנו כאן לשמור על גבולותינו ולראות אולי יום אחד נוכל לנסוע ולטייל ברשות ובאהבה מעבר לגדר ולשתות איזה קפה ערבי קטן במסעדה ביירותית ואולי לפגוש שם
את בסאם ולצרף אותו לשולחננו. אמן !

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על הרולטה של דה נירו