הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 באוקטובר, 2015
ע"י קיקלופ מכונת ספרים
ע"י קיקלופ מכונת ספרים
הנושא העובר כחוט השני ברבות מיצירותיו של מקיואן הינו ההכרה או תפישת מציאות הנשברת לבסוף נוכח עדויות חדשות שצצות והופכות את הקערה על פיה, לא כרשומון דווקא אלא כערעור של תפישת העולם שהמספר שכנע אותנו הקוראים לאורך הספר בוודאותה. הדבר נכון גם לגבי ספר זה של מקיואן אלא שכאן יש גם אמירה על הכתיבה עצמה, יחסה למציאות ויכולתה לכונן מציאות. במובן הזה יצירתו זו של מקיואן הינה ארס פואטית במובהק.
מפגש משפחתי הנערך באחוזה בכפר אנגלי טרם מלחמת העולם השנייה הופך לנקודת אפס של המאורעות העומדים במרכז הספר. אלא שמאורעות אלו שבים ומשתנים כמו סינופסיס או סקיצה לא גמורה הנערכת שוב ושוב על ידי כותבה שהוא למעשה אחת הדמויות. ההתגלות של נקודת המבט הנכוחה, כמו בספרים אחרים של מקיואן, חושפת לבסוף את האמת שכמו הוסתרה מאיתנו באמצעי ספרותי פשוט לכאורה, אשר מעבר למסתורין שהוא יוצר ולאפקט הגילוי, הוא מאשש את עוצמתה של הכתיבה ככלי המעצב את המציאות אך גם ככזה המסוגל להסתיר, למחוק ולסלף אותה.
בפסיכואנליזה משתמשים לעתים במושג הסיפור בכדי לתאר את התהליך הטיפולי. אדם שלומד לספר את סיפור חייו בצורה שונה מהדרך בה סיפר את סיפורו עד כה לומד להסתכל גם על היבטים רבים בחייו בהסתכלות חדשה וכך גם להבין אותם, להשלים איתם ולמחול לעצמו ולאחרים. זהו התהליך שעוברת הדמות המספרת. מתוך טיוטות רבות עולה וצף הסיפור האמיתי אותו ביקשה להסתיר, להדחיק ולסלף. ומשום שהסיפור הראשוני שסיפרה הפך למציאות והשפיע עליה, הכפרה תהיה כתיבת הסיפור האמיתי, גילוי האמת והתיקון, אולי לא של המציאות עצמה אבל לפחות של האמת.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
