סְטרֶפּסיאדֵס, איכר אתונאי, מחליט לשלוח את בנו המפונק והפזרן למכון החשיבה של סוקרטס כדי שילמד ללהטט בלשונו ויחלצוֹ מהחובות שצבר בגללו.
הבן, פֵיְדיפִּידֵס, נדרש לבחור את מורו לעיני קהל האזרחים, כאשר על התפקיד מתמודדים הטיעון המוצדק, השמרן, המייצג את האמת וההגינות, וכנגדו - הטיעון המוטעה, החדשני, שמבשר את החופש לשקֵר ולמחות נגד ערכי הצדק המקובלים.
האחרון מנצח בעימות וזוכה בתפקיד.
לאחר שהבן משלים את לימודיו, האב המרוצה מגרש בגסות את נושיו, אך עד מהרה הוא מתפכח כאשר פֵידיפִּידֵס, בהתאם לתורה שלמד, מכה אותו וטוען שבן רשאי להכות גם את אמו.
סְטרֶפּסיאדֵס מבין שמוטב לשוב ולכבד את האלים ואת ההגינות, ובעזרת עבדו מעלה באש את מכון החשיבה של סוקרטס.

ב"עננים" סוקרטס מוצג כסוֹפיסט שכופר באלים ובאמת, וכידוע, הדבר השפיע לרעה על תדמיתו באתונה ועל פסק הדין במשפטו.
באוזני תלמידו הוא מצהיר שהאלים שלו, "הפוסטמודרניים", הם העננים, המופיעים במקהלה ומייצגים לשון המנותקת ממסוּמנים קבועים ורשאית ליצור משמעויות חדשות על פי ההקשר.

כיום, בעידן הרשתות החברתיות, ניתן לומר שאין קומדיה אקטואלית יותר מ"עננים".
וכדברי חוקר האמנות בוריס גרויס, שחרור מילים מהסֵדר התחבירי הופך את מבנה הלשון לענן של מילים, המסוגל באופן שרירותי וזדוני להפיק רווחים ולשרת אינטרסים פוליטיים.

"עננים" הוא הספר השלושים ותשעה בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים.
לספר מצורפים מבוא, הערות ונספח, ובו קטעי קומדיות שלא נשתמרו.