ביקורת ספרותית על קן הקוקייה [מחודש 2009] מאת קן קיזי
ספר מעולה

---

שעון הקוקיה העתיק התלוי על הקיר במסדרון הארוך והמואר בזהוב חלש צלצל שתים-עשרה – חצות, לילה.
ממש עכשיו, על דפים אחרים במקום אחר, פרושה סינדרלה במרכבת הזכוכית שהופכת באחת ללכלוכית ולצדה מונחת דלעת. וכאן, אצלנו, "חדר היום" סגור ו"בחדר ההלם" איש גבוה, כהה עור, שפוף, עיניים כבויות, צולל באחת ממצב של מאנייה אל תוך הדיפרסייה. פסיכיאטר מנחה. אחות נוקשה ומשביתת שמחות קטנות באופייה מזריקה. שקט משתרר, רגיעה. שלושה אחים בחלוק לבן מובילים את כהה העור השפוף אל חדרו ושם מתוך הזיות ודימיונות ואולי פנטזייה על מקום אחר - אולי על סנדל זכוכית שנפל על נסיך וסינדרלתו באה השינה.
כשזה יתעורר, אל תוך אור היום, אולי אל תוך מצב של מאנייה – מרגיש מרומם קלות האיש, עיניים עירניות מעט שוחקות אם כי מושפלות מבט – מייד תבוא התגובה, הרי יש בעיה, פה המאושפזים לא שמחים, כאן צריכים להיות מאוזנים - פסיכיאטר ינחה, אחות תזריק, רגיעה, שקט... שהייה ארוכה ב"חדר היום" בפיקוח מתמיד של שלושת האחים – וצניחה אל תוך הדיפרסייה, אבל היי, פה אנשים לא ירודים, צריכים להיות מאוזנים - פסיכיאטר ינחה, אחות תזריק, רגיעה, שקט...
יום-לילה-יום... מצב-זריקה-הרגעה... המולה - אחות נוקשה משביתת שמחות קטנות – אחים כופים התנהגות אחידה ולא תגיע תגובה בדמות "ענישה" בצורת טיפול זה או אחר או אי מתן מזון... שקט במסדרון...
שגרת החיים שם במסדרונות המוארים באור חלש מאוזן, ותמונת הטיפול בכפייה והשלטת שליטה התנהגותית תוך עינויים וימים שלמים מעורפלים בגלל תרופות. השגרה הזו, אותה השגרה מופרת...

1962- אל תוך סדר היום הזה נכנס קן קיזי - שהתפרנס בעברו בין היתר כמתנדב לניסויים בסמי הזייה ושימש כאח במוסד פסיכיאטרי ושהעז להכניס בסיפורו אל תוך השגרה הזו מטופל מרצון. למעשה איש בריא בנפשו וחזק ושחקן מצויין וזו מהות הסיפור... סיפורו של מנהיג שמנסה להציף ולשנות את שגרת השקט הכפוי... להכניס מעט חיים ויזמה ושמחה אל המקום הזה, להביא את האחים הפועלים באוטומט לשאול שאלות. להביא סיפור שכולו הומור וסאטירה ועוצמה ותמונות קשות של התנצחויות בין הצוות לבין החולה על בסיס יומיומי. ולהעלות תוך כדי שאלות נוקבות כמו מהו חולה בנפשו כמו מתי יש לכפות על החולה בנפשו טיפול תרופתי מאזן שבאופן ברור ידכא. והאם יש לתת לחולה את הכלים להתמודד בעצמו ובהיותו נקי מתרופות ולהתבטא. ומה קורה כשמגיע למקום "חולה" – מנהיג. מתחזה.
קן קיזי שפותח חלון אל תוך אותו המוסד (יש שם חלון?) ושנותן הצצה לא מדוייקת (לא מדוייקת! בטח לא נכונה להיום) אבל מעניינת אל תוך המתרחש במוסד לחולי נפש. מביא סיפור טוב. מרתק. חזק (יש לציין שהתיאורים לפעמים קשים לעיכול).

הוא יצר מסמך רב עצמה וחזק שהעלה בעקבותיו דיון סביב הלגיטימציה של אשפוז בכפייה ושל מתן טיפול פסיכיאטרי כפוי ושל מתן טיפול בחשמל וטיפול מערפל בהלם והעלה את הדברים אל סדר היום הציבורי באותם ימים.
עוד הוא הביא, בעקבות ספרו, גורמים מסויימים, באותם הימים, לפקפק במדע הפסיכיאטריה ולשים אותו בסימן שאלה. פקפוק שלימים הפך, כמובן, לא רלוונטי.

(בסוגריים יש לציין כי אשפוז וטיפול בכפייה ניתנים אך ורק לזה אשר מסכן את עצמו או את סביבתו).

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על קן הקוקייה [מחודש 2009]