ביקורת ספרותית על קן הקוקייה [מחודש 2009] מאת קן קיזי
ספר מעולה

---

כשקניתי את הספר, הדבר שהכי בלט לי בתקציר היה שהסופר סירב לראות את הסרט. הסרט אגב, זכה ב-5 פרסי אוסקר (!) למה עלי אדמות שמישהו יסרב לראות את היצירה שלו בסרט שנחשב כאחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע?
אז אתמול ב-12 בלילה סיימתי לקרוא את הספר, ובעוד שאני מסיימת את עשרת העמודים האחרונים שנשארו לי, הסרט כבר נטען לי במחשב.
לקח לי חצי שעה ללחוץ על כפתור הפליי, חצי שעה שבהיתי בכריכת הספר וחשבתי מה הספר הזה עשה לי ואיזה שינוי הוא תרם לתפיסת העולם שלי.

הסיפור מתאר חבורה של "חולי נפש" שנמצאת בבית משוגעים, האחות הראשית- מיס ראצ'ד מנהלת את המחלקה ומסרסת את החולים בה בכדי לשמור על הסדר. אם תשאלו אותי לאחות יש OCD ולא יזיקו לה כמה מהכדורים שהיא נותנת לחולים שם. לא סתם אני משתמשת בפועל מסרסת, אחד החולים אף חותך לעצמו את הביצים ומדמם למוות.
שינוי מהותי מתחיל להתרחש כאשר מגיע חולה חדש, מקמרפי שמסרב להשתנות.

הסיפור נכתב בתקופה שהתפיסה בטיפול בחולי נפש הייתה שונה לגמרי מאיך שהיא היום. בעבר, חולי נפש היו במוסדות סגורים, ככל הנראה במטרה להרחיק אותם מהקהילה. הדגש היום הוא על ריפוי ממשי.
ניתן לזהות את ההבדל הזה בנתונים סטטיסטיים: מספר ימי שהייה ממוצע במוסד לחולי נפש בישראל ב-1960 עמד על 823 ימי אשפוז, ב-2008 המספר עמד על 162 ימי אשפוז בלבד.
כיום, יש גם הבנה שטיפול מיטבי מתקבל בקהילה ולא במוסד סגור.

יש כל כך הרבה דברים שאפשר לנתח בסיפור הזה, החל אפילו בשם הספר שאותנטי יותר באנגלית one flew over the Cuckoo's nest,
הידעתם שציפור הקוקיה לא בונה קנים אלא מטילה את ביציה בקנים של אחרים?
"אחד פרח מקן הקוקייה" הוא שם שבהחלט מתאים לסוף הסיפור.

אז למה סרט של 5 פרסי אוסקר בכיכובו של השחקן האדיר ג'יק ניקולסון הוא סרט שאפשר וצריך לזרוק לפח?
הספר מתאר את הדיכוי העצמי שאנחנו מקבלים במנות יומיומיות מהחברה, כמו כדורים שניתנים בכוסות קטנטנות בבתי חולים. והסרט לא מצליח להעביר 10 אחוז מזה.
כבו את הטלוויזיה, לכו לקרוא את יצירת המופת הזאת.

» ביקורות נוספות של רגינה
» ביקורות נוספות על קן הקוקייה [מחודש 2009]