ביקורת ספרותית על קן הקוקייה [מחודש 2009] מאת קן קיזי

---

הו מ'קמרפי. ר. פ. מ'קמרפי. חלומם הנערץ של הברגים הקטנים במערכת. הילד הראשון בכיתה ב שלמד לעשן וכבר יודע איך באים ילדים לעולם. הו מ'קמרפי, הג'וקר הבלתי נשכח של השכבה, שהתפלח בגיל שש עשרה עם כמה חברים ברכב של אבא, להעביר עם מדורה וגיטרה עוד לילה לבן על החוף. הו מ'קמרפי, הטירון הכי מטורף בפלוגה. זה שסירב פקודה ביום הראשון, ירה בתן, ודפק נפקדות של שבועיים כשלא אישרו לו לצאת "מיוחדת". הו מ'קמרפי, זה שמגיע לעבודה יום כן יום לא, ומוציא אצבע משולשת למנהל שנייה אחרי שנודע לו שפוטר. הו מ'קמרפי - הילד הרע של החיים. רובין הוד של היומיום. המשוגע שנזכור בחיוך אי שם בשלהי חיינו.

אל מוסד לחולי נפש מגיע ביום בהיר אחד ר. פ. מק'מרפי - חייל יוצא וייטנאם, בעל שמחת חיים מדבקת וכריזמה ממזרית, שנמלט משירות "בחוות העבודה" ע"י התחזות למשוגע. לרוע מזלו, את המחלקה שאליה הוא מגיע מנהלת אחות שתלטנית - מיס ראצ'ד, שמשמעת ולוחות-זמנים הינם הערכים המקודשים ביותר בעיניה. בין השניים, שקולטים היטב זה את זו, מתפתחת איבה סמויה ומסובכת, ועד מהרה הופכת שגרת החיים הנוקשה במקום למאבק כוחות כאוטי שמוציא מאיזון מחלקה שלמה, וסוחף אחריו את שאר החולים המטורללים, ובניהם גם את צ'יף ברומדן - אינדיאני ענק ושתקן, שהסיפור כולו מסופר מנקודת מבטו וזרוע בשברי זיכרונות מתודעתו העשנה.

סיפור מצחיק ועצוב שבוחן את מושג הגבולות וההתמרדות כלפיהם, ואת כוחו של האדם הבודד מול המערכת האימתנית שבטוחה שהצדק לצידה. כמובן שאפשר לחלוק על מידת הרלוונטיות של חלקים מסוימים מהליך הטיפול המתואר בספר, אבל בכל מה שקשור לנבירה במוחם הסבוך של חולי הנפש, ככל הנראה שלא הרבה השתנה מאז.

נ.ב. לא קראתי את התרגום הישן, אבל התרגום החדש של יריב ספיר (בשונה מהרבה מאוד תרגומים חדשים ורזים) מעולה, ומצליח להעביר את הדקויות הנדרשות לציור העלילה בכלל, ודמותו הבלתי רגילה של מ'קמרפי בפרט.


לא מומלץ ל:
שחקני "תעלת בלאומילך", חסידי עוזי משולם, אחראיות משמרת ב'אברבנאל' ומר קים ג'ונג-און מקוריאה הצפונית.

מומלץ ל:
יו"ר הכנסת, קב"נים בגולני, צאצאי קולומבוס והמתיישבים הלבנים, ולכל אלו שתוהים לעצמם - כמה משוגעים באמת מסתובבים שם בחוץ.

» ביקורות נוספות של חוגי
» ביקורות נוספות על קן הקוקייה [מחודש 2009]