ביקורת ספרותית על קן הקוקייה [מחודש 2009] - עיצוב עטיפה: אמרי זרטל # מאת קן קיזי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 11 באוקטובר, 2018
ע"י Rasta


שנות השישים הפסיכדליות באמריקה. לא לקחתי חלק בתקופה הזאת אך זאת ללא ספק תקופה שהצליחה להשפיע רבות על חיי, בנושאים כמו ספרות ומוסיקה, צורת חשיבה והסתכלות על העולם בכלל. קראתי לא מעט ספרים על התקופה, אחד הספרים שיותר נהנתי לקרוא היה "פחד ותיעוב בלאס וגאס" שכתב האנטר ס' תומפסון לאחר שיצא בשנות ה-70 לסקר מירוץ אופנועים בחיפושים אחר החלום האמריקאי תוך כדי צריכת כל סם אפשרי שהיה ידוע לאנושות באותה תקופה.
קן קיזי אחד מהחלוצים הגדולים של שנות השישים לקח חלק בניסוי ממשלתי תחת השפעת סמי הזיה, תרופות שונות וטיפולי הלם. הוא מעביר ביקורת חריפה על הנעשה במוסדות אלו ועל כמה המציאות אכזרית לאותם אנשים שלא צלחו את דרכם בחברה.
את הסיפור מספר גיבור הספר, צ´יף ברומדן, אינדיאני גדול מימדים שמתחזה לחירש-אילם ומתאר את חיי היום יום במוסד בו הוא נמצא. על היחס הנורא של המטפלים, האחיות והרופאים במוסד. במהלך הקריאה אפשר להבחין (די בקלות) שרבים מהדברים שברומדן תיאר הם פרי דמיונו מאחר והיה מקבל תרופות ושלל סמים אחרים על בסיס כמעט קבוע. ברומדן הוא דמות מעניינת מלאת צלקות ונפש שבירה.
התיאורים קשים, תהיות ושאלות רבות עולות במהלך הקריאה: על שיגעון ונורמה, מה נחשב לחריג ומה למקובל? האדם הפרטי בעיני החברה, הומור בזמנים של כאב וכאב בזמנים של הומור. הספר מתאר את סיפור חייהם של אנשים שעל פי ה"נורמה" לא נמצאים במצב המקובל כדי לחיות בחברה נורמלית ונאצלים לעבור סדרת טיפולים שמעררת את נפשם ופוגעת בהם.
אל המוסד מגיע מאשופז חדש העונה לשם מקמרפי, חייל לשעבר שמתקשה לקבל את המציאות במוסד אליו הגיע. הוא לא מוכן לקבל את העובדה שאנשים מוכנים לסבול את היחס המשפיל והנורא ומנסה לעורר את המטופלים, להחדיר בהם קצת רוח חיים ובדרכו שלו להכריז מלחמה כנגד המטפלים והשיטות הקיצוניות שלהם. הוא מסרב לקבל את העובדה שאנשים לא נלחמים, נכנעים ומקבלים את המצב כמו שהוא. מאוחר יותר מקרמקפי מגלה שמרבית מהאנשים המאושפזים במוסד הגיעו לכאן על דעת עצמם והחליטו להתאשפז מבחירה מתוך הנחה שהם לא כשירים לחיות בחוץ. מקמרפי לא נכנע למערכת וממשיך בשלו, עושה צרות ולא מוריד את החיוך מהפנים. הוא מודע למצב העגום בו המטופלים נמצאים ומוצא שלל רעיונות לשיפור המצב, הוא יודע שהומור הוא בין הדברים היחידים שמצליחים להשאיר אדם שפוי והוא נלחם רבות כדי לשפר את האווירה. עד שהגיע המוסד היה מקום קודר, מלא סבל ובלבול. גם כאשר נדמה שהאחות הגדולה השולטת במוסד מצליחה להביס אותו הוא קם חזרה על הרגליים ומשיב לה בעוד עקיצה או התנהגות לא הולמת (על פי הנורמות כמובן). נדמה שמקמרפי הצליח לחדור לראשם של אותם אנשים ואת חלקם גם הצליח לעורר מעט. מקמרפי דמות מצחיקה ומעניינת שלא נכנעת לתכתיבים, סוס פרא שאין באפשרותם לרסן.
את קן הקוקייה כבר תקופה ארוכה שרציתי לקרוא וסוף סוף זה קרה. ספר מרתק שמתאר את המציאות הכואבת ששררה במוסדות לחולי נפש. את ההיררכיה בין המטופלים למטפלים. את הטיפולים הקשים והאיומים שקורים מאחורי דלתיים סגורות, התרופות והסמים הקשים שהורסים את האדם, את הנפש שלו, טיפולי הלם בחשמל וניתוחי לובוטומיה במקרים קיצוניים.
ספר מומלץ, רוצו לקרוא!
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני חודש)
בשמחה ברברה! קריאה מהנה.
ברברה (לפני חודש)
ואוו סיקרנת!
בהחלט אקרא. תודה!!
Rasta (לפני חודשיים)
איילת - הסרט יוצא מן הכלל, משחק מציאותי! ג'ק ניקולסון גאון.
ממליץ בחום לקרוא את הספר. תודה על ההמלצה.
Ayeletjon (לפני חודשיים)
אני יודעת שיש ניתוח שנעשה גם בימים הללו לסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית. או.סי.די ובניתוח מכניסים איזה מכשיר לחלק במוח שאמור לשלוט על המחשבות הללו. זה ניתוח שאנשים עם או סי די קשה מוכנים לקחת את הסיכון ולהתנסות בו. מכירה מישהו שעבר את הניתוח. זה אומנם עזר לו חלקית אבל אחרי שנתיים התחיל זיהום ונאלצו להוציא לו את המכשיר. בכלל מחלות נפש זה דבר נורא. השיטות אומנם השתנו והתפתחו אבל עדיין היחס למטופלים במקרים רבים מתנשא ומנוכר. לדעתי גם בלי פשט ודרש הסיפור עצמו חזק ומדבר בפני עצמו. את הספר לא קראתי אבל ראיתי את הסרט מספר פעמים והוא מטלטל. יצא לאחרונה עוד ספר שעוסק בחיי פגועי נפש במוסד סגור. זה נקרא הנשף וקיבלתי עליו גם המלצות.
Rasta (לפני חודשיים)
לי יניני וליליאן - תודה על התגובות.
רוחי ליליאן (לפני חודשיים)
סקירה נהדרת, סרט מצוין. ויעל הר צודקת - יש לי קרוב משפחה שקיבל טיפול בנזעי חשמל וזה עזר לו מאוד.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4496715,00.html
לי יניני (לפני חודשיים)
אחד הספרים והסרטים שלא אשכח. ביקורת מצויינת. תודה
Rasta (לפני חודשיים)
מחשבות - הטיפול נאסר ברוב המדינות בעולם, מתוך הגנה על זכויות האדם. קראתי לא מזמן שיש עוד מקרים בהם מבצעים את הניתוח ברחבי בעולם, במדינות כמו ארה"ב ובריטניה. כשחושבים על זה? אני לא מופתע אם יש עוד מקומות שממשיכים לטפל בצורה הזאת. בני אדם הם חלאות.
Rasta (לפני חודשיים)
Tamas - תודה. הורדתי את הסרט, אראה אותו מחר!
חני - טיפולי ההלם היו אמצעי הפחדה שבעזרתם הצליחו לשלוט במטופלים, בנוסף כעונש על הפרת חוקי המערכת. מתוארים בספר מקרים על מטופלים שנענשו ונשלחו לקבל "טיפול" הלם, קן קיזי הצליח לתאר את הטיפולים בצורה מאוד משכנעת ואמינה. תודה.
מחשבות (לפני חודשיים)
לובוטומיה, ככל הידוע לי, כבר אינה מבוצעת כדרך טיפול.
חני (לפני חודשיים)
ראיתי רק סרטים בנושא כולל קן הקוקייה. נראה לי הזוי לתת מכות חשמל כאמצעי טיפול.
נשמע מכאיב בעיקר למטופלים שאין להם כח להתנגד למערכת.
סקירה יפה רסטה.
Tamas (לפני חודשיים)
יפה כתבת. מעורר עניין ומחשבה. הסרט העביר את המסר גם בצורה מרשימה.
בוב (לפני חודשיים)
yaelhar, כוונת המחבר ברורה לי. על כן הדגשתי בסוף דברי שיש לדעת להפריד בין הפשט והדרש.
yaelhar (לפני חודשיים)
אהבתי את הספר וגם את הביקורת.
בוב - הערה קטנה: יש כמובן טיפולים שעוזרים לחולי-נפש, ונזעי חשמל במקרים מסויימים, בינהם. אבל הנקודה בסיפור פה היא של שימוש בטיפולים האלה כאמצעי שליטה של המערכת, לאו דווקא כאמצעי רפואי של טובת החולה.
Rasta (לפני חודשיים)
בוב - תודה על התגובה. אתה צודק ויש מקרים שהטיפול בחשמל הוא אכן יעיל.
קן קיזי מעביר ביקורת, בין היתר, על היחס האנושי הדל והמחריד בין המטפלים למטופלים, ובין האנשים בחברה שנחשבים לנורמלים לאותם אנשים שלא צלחו את דרכם בחברה "נורמלית". נשאלת השאלה, מהו נורמלי? זה לגמרי ביקורת על החברה ועל הצורה בה היא מגדרת את עצמה והיחס לאנשים שונים.
טובי - את האיור בכריכה צייר קן קיזי בכבודו ובעצמו. האיור אומר הרבה על המצב הנפשי של האנשים המתוארים בספר.
כרמליטה - את הסרט טרם ראיתי, רציתי לקרוא את הספר קודם. תודה לך!
כרמליטה (לפני חודשיים)
יופי של סקירה ראסטה. תודה. היה גם סרט מצוין, שזכה בכמה אוסקרים.
אם אני זוכרת נכון, כיכב בו ג'ק ניקולסון.

ואני לא ישנתי לילה שלם אחרי הצפייה בו.
מחשבות (לפני חודשיים)
מחשבות (לפני חודשיים)
בוב, מסכים אתך. יש טיפולים שנשמעים נורא, אך אפקטיביים מאוד.
Tobby (לפני חודשיים)
הכריכה נראית כמו ציור שלגמרי אפשר למצוא במגרה שלי מלפני חמש שנים
כתבת אש ראסטה ;)
בוב (לפני חודשיים)
ביקורת יפה לספר שמשתמש במוסד לחולי נפש כאלגוריה לחברה האמריקאית. אולם אל לשכוח שחלק מהדברים שמוצגים לקורא כדיכוי הממשל את הפרט, הם באמת טיפולים אפקטיבים למחלות נפש מסויימות. לא אכנס לכל הדוגמאות, מספיק עבורי להתייחס לטיפול בנזעי חשמל (או "הלם חשמל" כפי שקוראים לזה בשפה עממית)כדי להעביר את המסר הכללי בדברי. הטיפול הזה מיועד למספר הפרעות נפש בניהם הפרעות דו קוטבית, סכיזופרניה ובעיקר דיכאון מאז'ורי. זה נחשב לטיפול מאוד יעיל וסה"כ בטוח. הפעולה נעשית תחת טשטוש המטופל ולא כפי שנהוג לתאר שהוא כפות בניגוד לרצונו עם מגבת בין שיניו כאשר הוא מפרכס. מטרתו האמיתית של הטיפול היא ליצור פרכוס מבוקר במוח. חיצונית רואים רק רעידות קלות. הטיפול הזה החזיר לאנשים ששקעו עד יאוש במחלת נפשם את התקווה והטעם לחיים. במידה מסויימת הספר הזה גרם עוול מסויים לעולם הפסיכיאטריה בקרב אלו שלא מתמצאים בתחום. על כן יש לדעת להפריד בין הפשט והדרש.
Rasta (לפני חודשיים)
סקאוט - התיאורים אכן קשים (ברובם) אך מציאותיים לגמרי וכך באמת קרה באותה תקופה במוסדות מהסוג הזה. אין פה ניסיון לייפות את המצב או להפוך את הסיפור "לידידותי למשתמש".
הספר אותנטי מאוד ומתאר את המצב של המטופלים, נפשית ופיזית, התופעות לוואי ועוד.
תודה!
סקאוט (לפני חודשיים)
כתבת יופי! הספר נשמע קשה אבל מרתק.אני אקרא אותו ביום מן הימים. וההתחזות של הדמות הראשונה שציינת הזכיר לי מקרה שקרה לעיתונאית אחת שאימצה לחיקה בחורה שהתחזתה לאילמת חירשת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ